התמונה המלאה - בוקר טוב מסייה קורבה - דוקטור דיוויד גרייבס

ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על בוקר טוב מסייה קורבה של גוסטב קורבה. קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/04/2019.

[מוזיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

אנחנו עם גוסטב קורבה. "בוקר טוב מסייה קורבה", זה שם הציור. דוקטור דיוויד גרייבס, האקדמית תל אביב. בונז'ור מסייה.

ד"ר גרייבס: בונז'ור, בונז'ור.

ירון: מה אנחנו רואים כאן?

ד"ר גרייבס: זה ציור כביכול תמוה, הוא תמוה לחלוטין, כי זה ציור של של שלושה אנשים שנפגשו על אם הדרך והם אומרים שלום אחד לשני. זאת אומרת, זה כל הציור כולו. עכשיו, זה… צריך לקחת בחשבון שהציור מאמצע המאה ה-19, כאשר אנשים שהולכים לראות ציורים, רגילים לראות ציורים של קרבות ים, של נפוליאון מביס את כל העולם, של אלכסנדר חוצה את האלפים ודברים כאלה. לבוא ולראות ציור של שלושה אנשים אומרים שלום, זה פשוט היה, זה היה חוצפה, זה היה סקנדל. כי מה, גררת אותי לשמה כדי לראות את זה? מה זה קשור בכלל?

ירון: נעצור כאן עם הציור ונעבור לגוסטב קורבה עצמו.

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: קצת עליו.

ד"ר גרייבס: קורבה היה צייר אדיר, שהוא, הוא נזכר בתור בעצם אבי הציור הריאליסטי. הוא המציא גם את המונח ריאליזם בציור, והוא היה מנהיג לא ראסמי של קבוצת ציירים שאנחנו קוראים לה ציירים ריאליסטיים.

ירון: וצריך להגיד, זה הגיע לפני האימפרסיוניזם…

ד"ר גרייבס: זה צעד אחד לפני האימפרסיוניסטים, כן. האימפרסיוניסטים הם המשך של הזרם הריאליסטי של קורבה.

ירון: הוא היה טיפוס, קראתי עליו…

ד"ר גרייבס: הוא היה טיפוס יוצא מן הכלל. הוא אה… היו שניים בעצם, היו שני קורבה. היה את הקורבה הצייר הגאון, שהוא שינה את התפיסה של המערב לגבי האמנות, על זה תכף נגיד כמה מילים, והיה ציור… והיה קורבה השני שרצה להיות סלבריטי. [ירון מהמם בחיוך] הוא רצה להיות מפורסם, הוא רצה שיכתבו עליו, והוא הצליח בשניהם אגב. הוא הצליח גם בזה וגם בזה.

ירון: הרבה פעילות חברתית ודברים כאלה?

ד"ר גרייבס: פעילות חברתית, הוא היה קצת פוליטיקאי…

ירון: נכון.

ד"ר גרייבס: אבל, אבל שים לב, למשל, פוליטיקאי, כן? הוא נשא באיזושהי משרה זוטרה, נתנו לו איזשהו נייר לחתום עליו, אז הוא חתם עליו. 20 שנה יותר מאוחר מסתבר שהנייר הזה היה להעתיק את המקום של איזה אנדרטה, שהעליב מישהו אחר, שעכשיו הוא בשלטון [ירון מגחך] והבן אדם ישב בכלא על זה שהוא בכלל לא ידע מה הוא עושה. הוא ישב כמה שנים בכלא.

ירון: כן, קורבה?

ד"ר גרייבס: קורבה, כן. אממ הוא… הוא היה, הוא… לא קיבלו אותו לסלון, או לסלונים.

ירון: כמו עוד כמה גאונים.

ד"ר גרייבס: כמו עוד כמה. אז הוא בנה לעצמו ביתן משלו, בזמן הסלון, הוא בנה ביתן, קרא לזה "הפביליון דה-ריאליזם", והוא שם הציג את הציורים שלו, בלי כל קשר לאף אחד אחר.

ירון: אדם אסרטיבי.

ד"ר גרייבס: לחלוטין. וכפי שרואים אגב, בציור הספציפי הזה…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: מחזיק מעצמו לא רע בכלל.

ירון: הוא ה… מצד ימין.

ד"ר גרייבס: מצד ימין, בחולצה הלבנה ובג'ינס, עם ה… עם הארגז ציור על הגב, זה הוא. הוא יוצא לטבע לעבוד, יוצא לשדה לעבוד. שאגב, זה כשלעצמו כבר אמירה ריאליסטית בסיסית ביותר. כן? זאת אומרת, כל הציירים מאז קדמת-דנן מציירים בסטודיו. [ירון מהמהם בהבנה] הוא יוצא החוצה אל הנוף. ואפשר לשמוע, 'מה יש לך למצוא שם בנוף?' והתשובה שלו תהיה 'האמת'. וזאת תשובה רדיקלית, כי אף אחד לא חשב שהנוף הטבעי זאת האמת. כלומר…

ירון: הוא בעצם אמר, ש… אתה יכול לצייר רק את מה שאתה רואה, לא את מה שאתה מדמיין.

ד"ר גרייבס: הוא אמר את זה מפורשות. הוא אמר, 'אם אתה רוצה שאני אצייר מלאכים, תראה לי מלאך'. [ירון צוחק] כן. אז הוא אמר, 'האמת זה מה שאתה רואה, אתה רואה ביום יום בטבע'. עכשיו, מכיוון ומפגש כזה הוא מפגש נורמלי לחלוטין, יומיומי לגמרי, טבעי לחלוטין, הוא אומר, 'זאת האמת. ואילו כל הציורים המפונפנים והמנופחים האלה, של כל מיני גיבורים שעפים לשמש והנוצות, זה לא… זאת לא האמת, אז תפסיקו לצייר את זה!'

ירון: מי האנשים שהוא פוגש?

ד"ר גרייבס: אז זה דווקא מעניין, כי הוא פוגש את הפטרון הגדול ביותר שלו, אחד מהם, בשם Alfred Bruyas, זה הבחור באמצע, והוא הרי אריסטוקרט שקונה ציורים ממנו, והמשרת שלו, שהם יצאו לטייל עם הכלב.

ירון: אז הוא מצייר את האספן שלו.

ד"ר גרייבס: את האספן שלו, בדיוק, כן.

ירון: מה, הוא הוא מלקק לו או…? [צוחק]

ד"ר גרייבס: הוא יודע מה הוא עושה. אבל הוא מלקק לו בצורה אסרטיבית כמו שאמרתי. כי אם תסתכל, המשרת מוריד, משפיל את המבט שלו. האספן, דהיינו העשיר, המיליונר, מישיר מבט, אבל קורבה מרים להם את האף. קורבה מסתכל למעלה. דהיינו, הוא אומר אני נעלה מעליכם. עכשיו, ברייה היה יכול להיעלב מהעניין הזה אלמלא הוא היה יודע שהציור הזה, או אחרים כמותו, הולכים לעשות הון תועפות כסף. מה שבאמת קרה.

ירון: גם אני לא רואה אותו מגיע לסטודיו, רואה את הציור, ורואה את עצמו מצויר ויכול להרשות לעצמו לא לקנות את זה.

ד"ר גרייבס: האמת היא שאני לא יודע אם הוא קנה את זה. זה צריך… כי זה ציור נורא נורא חשוב שלו, אז אני לא יודע אם בסופו של דבר קנה את זה. יכול להיות שכן.

ירון: אנחנו מדברים על הרבה פורצי דרך.

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: קורבה…

ד"ר גרייבס: אין הרבה פורצי דרך חשובים כמו קורבה. בגלל שקורבה העתיק מחדש את המקום שבו ציור מערבי מחפש את האמת. ציור מערבי חיפש את האמת בשמיים, עד קורבה. אוקיי? מקורבה ואילך, ציור מערבי מחפש את האמת עלי אדמות. בריאליה היומיומית של הטבע. זאת אמירה אגב מודרנית, כי רק בעידן המודרני אנחנו, המערב, חשבנו שהטבע זאת מציאות בכלל. כל תקופה אחרת חשבנו שהאמת ה… זה מעבר, זה העולם הבא. לא העולם הזה.

ירון: יש לו פורטרטים עצמיים של עצמו נפלאים.

ד"ר גרייבס: כן, נכון. אגב, שם…

ירון: בכל מיני מצבי רוח גם.

ד"ר גרייבס: אתה יכול גם לעקוב אחרי ההתפתחות שלו בגלל שהם הולכים ומשמינים מנחת [ירון צוחק]. הבן אדם פה בתחילת ה… הוא מצייר את עצמו בתחילת הדרך, עם אוספו ברייה, הוא מקל, כמו המקל שהוא מחזיק. שש שנים לאחר מכן, מונה, האימפרסיוניסט, מצייר אותו באיזו סקיצה על הדשא, בציור של בוקר, "ארוחת בוקר על הדשא", והבן אדם בגודל שלי. אנחנו ברדיו אבל אני אדם די גדול, כן? הוא 130 קילו, דהיינו הוא… התנפח קצת.

ירון: הצבעים מאוד מזכירים את מאנה.

ד"ר גרייבס: מאנה היה מאוד מושפע מקורבה, הם הם כולם היו חבר'ה, הרי.

ירון: מין ירוק כזה, ירוק-אפור…

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: לא צורח אלא מאוד מאוד מאוד… מינורי.

ד"ר גרייבס: זה הצבעים של מרכז או בצפון-מרכז צרפת, איפה שהם כולם, כולם גרו. אממ… עוד קוריוז מעניין לגבי הציור הזה, כדי לנפח את מעמדו של קורבה, אם אתה שם לב, אה… ברייה והמשרת שלו עומדים בתוך צל של איזשהו עץ שאנחנו לא רואים אותו. אבל קורבה מטיל צל. בעצם הדמות היחידה בציור שמטיל צל זה קורבה. שזה בעצם הדרך שלו להגיד שהיחידי שיש לו איזושהי מסה זה הוא.

ירון: כי הצל שלהם נבלע בעץ.

ד"ר גרייבס: נבלע בעץ, בדיוק.

ירון: לכן הוא שם שם את העץ ולא עליו?

ד"ר גרייבס: זה ברור. הוא היחידי שמטיל צל. He casts a shadow.

ירון: זה בכוונה?!

ד"ר גרייבס: בטח בכוונה.

ירון: איך יודעים?

ד"ר גרייבס: הוא, הוא הרבה פעמים… קודם כל הוא דיבר עם זה הרבה. יש, יש לו לא מעט כתבים. הוא דיבר המון על הדברים האלה.

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: וכפי שאמרתי, היה גם… קורבה יוצא לנוף ומצייר סתם נחל? הוא אדיר, אין כמוהו. אבל לפעמים הוא עושה דברים כדי לקדם את המעמד שלו. הרי יש לו את אחד הציורים הכי סקנדלוזיים בהיסטוריה של האמנות שקוראים לו "מקור העולם", וזה הציור של איבר מין של אישה פשוט פרוש על שולחן.

ירון: אני רציתי להגיע לזה, אבל לומר את זה בצורה אחרת. שכשהוא מצייר את האישה העירומה, זה פשוט, זה… זה, זה כל כך קופץ לך החוצה מהציור, זה כל כך ריאליסטי, זה כל כך אמיתי.

ד"ר גרייבס: שזה על גבול הפוגעני. זה, זה… זה ציור אדיר הציור הזה, זה ציור בעייתי. הוא כל כך בוטה שאנחנו בעצם לא יודעים מה לעשות איתו. עכשיו, הוא נותן לה כותרת מתחנפת.

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: [צוחקים] אוקיי? "מקור העולם". אבל הוא צייר איבר מין של אישה, עם השערות, עם… עם, עם כל… [צוחקים] הכל. והוא, כמו שהאמריקנים אומרים, in your face הדבר הזה.

ירון: In your face.

ד"ר גרייבס: עכשיו, יש כאלה שאומרים את זה שהוא עשה את זה כי זה חלק מן הריאליה. אני חושב שהוא עשה את זה כי הוא ידע שזה ימשוך המון כותרות בעיתון.

ירון: גוסטב קורבה, אתה מבטיח שנעסוק בעוד ציורים שלו?

ד"ר גרייבס: כן, כן.

ירון: יופי. בוב מארלי, "Redemption Song".

[השיר "Redemption Song" של בוב מארלי מתנגן]

“Old pirates, yes they rob I,

Sold I to the merchant ships,

Minutes after they took I from the bottomless pit.

But my hand was made strong by the hand of the Almighty,

We forward in this generation, triumphantly.

Won't you help to sing these songs of freedom?

Cause all I ever have, redemption songs, redemption songs.

Emancipate yourselves from mental slavery,

None but ourselves can free our minds.

Have no fear for atomic energy,

Cause none of them can stop the time.

How long shall they kill our prophets,

While we stand aside and look?

Some say it's just a part of it,

We've got to fulfill the book.

Won't you help to sing these songs of freedom?

Cause all I ever have,

Redemption songs, redemption songs, redemption songs.

Emancipate yourselves from mental slavery.

None but ourselves can free our mind.

Oh, have no fear for atomic energy.

Cause none of them cannot stop the time.

How long shall they kill our prophets?

While we stand aside and look.

Yes, some say it's just a part of it,

We've got to fulfill the book.

Won't you help to sing these songs of freedom?

Cause all I ever have, redemption songs.

All I ever have, redemption songs.

These songs of freedom,

Songs of freedom.”