התמונה המלאה - הסעודה האחרונה עדי נס - דבי לוזיה

ירון וילנסקי ודבי לוזיה על הסעודה האחרונה של עדי נס. קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/05/2019.

[מוזיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

דבי לוזיה, "גלריה שטרן", איתנו. שלום.

דבי: שלום.

ירון: צילום.

דבי: כן.

ירון: עדי נס, ישראלי, וכבר עכשיו נגיד, זה… זה יצירה, צילום שלו שנמכר בסכומים אסטרונומיים וזכה להצלחה מאוד מאוד גדולה, "הסעודה האחרונה". מה מנסה עדי נס לעשות בצילום הזה? כמובן, עם ההקשר, כולם רואים, ל"סעודה האחרונה".

דבי: כן, העבודה הזאת היא… באמת עבודה אייקונית באמנות הישראלית ששברה את השיא לצילום ישראלי והפך גם את עדי נס ב-2013 לצל… האמן החי היקר ביותר. אממ… באופן רשמי הציור הזה הוא ללא כותרת, אבל בגלל הקומפוזיציה המאוד ברורה שלו, מכנים אותו "הסעודה האחרונה".

ירון: ישו יושב באמצע.

דבי: כן, אבל בוא, בוא נתחיל רגע מה… מהחלק הביוגרפי החשוב של עדי נס. עדי נס הוא הומוסקסואל מוצהר, וב-1994 הוא התחיל לעשות סדרה של חיילים. וה… מה שהיה הקטליזטור לצילום הזה, שבמצעד הגאווה הראשון, שהיה ב-1998, חייל נשפט והודח מהצבא על זה שהוא הצטלם בגינת שינקין עם דגל הגאווה.

ירון: הופה.

דבי: וזה מאוד הכעיס אותו. והעבודה הזאת, שצולמה אגב בחוף קלי"ה בים המלח, במחנה ירדני נטוש, אה… מתכתבת עם היצירה המפורסמת של לאונרדו דה וינצ'י מהמאה ה-16, "הסעודה האחרונה".

ירון: אז למעשה הוא לוקח את החיילים, מושיב באמצע את מי שמדמה את ישו, וגם השליחים מסביב.

דבי: כן. יש כמה דברים דומים וכמה דברים שונים. קודם כל, גם בציור המקורי של ליאונרדו, השליחים, 12 השליחים, מסודרים בשלישיות, אלא שבציור של ליאונרדו, הם כולם או מסתכלים על ישו או מגישים יד לכיוון של ישו, וכאן בעבודה של עדי נס, במוצהר כולם מתייח… פשוט לא מתייחסים אליו.

ירון: לא מתייחסים אליו, כל אחד, כל שלישייה בתוך עצמה.

דבי: כן. עכשיו, אה, פרט מעניין לגבי הציור הזה שעדי נס סיפר, זה שהוא בחר בחייל הזה שיושב באמצע והוא היחיד שמסתכל ישירות למצלמה.

ירון: נכון.

דבי: אממ… כי באופן די מקרי אבל מסיבה אחת, בגלל שהוא חבש משקפיים. וברגע שהוא הוריד את המשקפיים, המבט שלו היה לא ממוקד וקצת מעורפל, [ירון צוחק] וזה בדיוק ה… המבט שהוא חיפש. עכשיו, אם מסתכלים טוב, רואים שמאחוריו יש מין הילה, יש מין שיח כזה.

ירון: נכון.

דבי: זה בעצם הדבר היחיד, המעורבות היחידה של עדי נס ב… בקומפוזיציה הטבעית מחוץ לחלון הביתן הזה…

ירון: המבנה הזה, כן.

דבי: כן, יש שם שיח שהוא פשוט הזיז אותו כדי שהוא יהיה כמו זר הקוצים של ישו מאחורי הראש.

ירון: כלומר, את השיח הזה שמאחורנית עדי נס הזיז, הוא לא שם באופן טבעי.

דבי: כן, יכול להיות שהוא היה שם אבל הוא… הוא נטה קצת, וזה בכל אופן…

ירון: כדי שיהיה בדיוק מעל הראש, להילה.

דבי: הוא סידר את זה בשביל הקומפוזיציה.

ירון: ב"סעודה האחרונה" יש את 12 השליחים של ישו.

דבי: כן.

ירון: כאן אבל יש 13 חיילים מסביב. למה?

דבי: כן. זה א', גם תשים לב שהחייל שעומד, הסיפור הרי של "הסעודה האחרונה" זה שבאירוע הזה ישו אמר לשליחים שלו שמישהו הולך לבגוד בו. אה… שזה היה כמובן יהודה איש קריות. ופה בצילום הזה, שאגב כל המדים זה דוגמנים כמובן שהם… הם לא חיילים באמת, לא רואים שום סימן של צה"ל, שום תווית של צה"ל על הבגדים. רק אה… רק בחולצה של החייל שעומד. ו… אני לא שמעתי אותו אומר את זה, אבל קראתי שאנשים אומרים שדווקא בגלל שהוא הכי רחוק והוא עומד, שזה מצביע על זה שכביכול הוא אמור להיות יהודה איש קריות. ויש פה, אני חושבת, יש פה ניסיון מכוון לא לעשות העתק.

ירון: מה הסוד של זה? למה זה כל כך הצליח, דבי?

דבי: אני חושבת שזה משהו שהוא מאוד אה, שהוא מדבר אל כולנו. כן? יש פה אה… יש פה סיטואציה שכולנו מכירים, כולנו היינו בצבא או שהילדים שלנו היו בצבא וכולנו מכירים את הסיטואציה הזאת של חדר האוכל שבו כולם מדברים ויש פה, מעבר לסיטואציה ומעבר לאחוות לוחמים הזאת שיש כאן, בנוסף ל… לדיאלוג עם היצירה האיקונית של ליאונרדו דה וינצ'י, יש פה גם משחק מאוד עדין אבל שעושה את העבודה מבחינה צבעונית, מבחינת קומפוזיציה. הפס של השולחן שעובר… כמעט הייתי אומרת חתך הזהב מבחינת הגובה והמשולשים מתחת. ויש פה את משחק צבעים בין הירוק לאדום שהם צבעים משלימים. הנקודות האדומות זה ה… מצד אחד זה יכול להיות הדם של ישו ששותים החיילים, מצד שני אנחנו יודעים שבצבא יש אה… חלוקה.

ירון: אלה כוסות פלסטיקה פשוטות של הצבא. [צוחק]

דבי: כן, אבל אדום זה בשרי וכחול, נכון? זה חלבי.

ירון: אהה!

דבי: אז יש פה על רקע הירוק והחאקי הזה האדום מאוד בולט. ואני חושבת שזה גם בא בזמן, בשנות ה-90, שאז התחילה להתעורר איזה תנועה חדשה אנטי הומופובית ורצון לתת לגיטימציה גם לסוג כזה של…

ירון: גם הצילום הזה הודפס בגודל, הוא מאוד גדול יחסית…

דבי: הוא גדול, קודם כל…

ירון: אני חושב שראיתי אותו בתערוכה, הוא גדול מאוד.

דבי: כן, יש שישה עותקים שלו.

ירון: זהו, אין יותר משישה עותקים. צריך להסביר גם למי שלא… זה אמנם צילום, אבל זה לא שיש הרבה צילומים. שישה עותקים וזהו שמוציא הצלם, האמן.

דבי: כן, ש… יש צילום אחד במוזיאון ישראל ויש שלושה ציורים שנמ… צילומים, אני כל הזמן מתבלבלת.

ירון: בגלל "הסעודה האחרונה"…

דבי: כן.

ירון: זה, זה מבלבל.

דבי: נכון.

ירון: זה עובד, זה הסימן שזה עובד.

דבי: הצילום אחד שנמכר היה… עלה בערך 100,000 דולר. הציור השני ב-2007 היה בערך 200,000 דולר…

ירון: וואו.

דבי: אבל ב-2013, ב"סותבי'ס" בניו יורק, הוא נמכר ב-377,000 דולר.

ירון: וואו.

דבי: ולשם השוואה, היצירת האמנות הישראלית הכי יקרה שנמכרה עד כה, היא בסביבות 800,000 דולר. אז בשביל צילום, על אחת כמה וכמה, זה מאוד מאוד חריג.

ירון: "הסעודה האחרונה", עדי נס. וליאור ארליך, העורכת שלנו, בחרה את "תנו לשמש יד", צביקה פיק.

[השיר "תנו לשמש יד" בביצוע צביקה פיק ומרגלית אנקורי מתנגן]

"עינינו תועות הנשימה כבדה

צועדים בגשם האפור

אפופים ניחוח רעל

מול פני אומה גוועת

אל מול מקסם אורות כוזבים

שקר מלומד שומעים

והוזים חרש ניגון טועה

חרש זורם אי שם נהר הנצח

וכל רזי מחר זורמים בו

חיי נגלים לי באלם סרטי חלל

הדממה לוחשת לי את הכל

מנצ'סטר בבריטניה

מנצ'סטר בבריטניה

מעבר לים הגדול

ואין גאון כמוני

את אלוהים אוהב

והוא אני חושב את קלוד אוהב, אותי… אותי…

עינינו תועות הנשימה כבדה

צועדים בגשם האפור

אפופים ניחוח רעל

מול פני אומה גוועת

אל מול מקסם אורות כוזבים

שקר מלומד שומעים

והוזים חרש ניגון טועה

זמר חלל פורטים על מיתרי סיטאר

והחיים הם בנו ובכם

בך ובי ובנו מסביבינו

תנו לשמש, תנו לשמש יד, לשמש יד…"