התמונה המלאה - המונה ליזה של דושאן - קולט לינמן

ירון וילנסקי וקולט לינמן על המונה ליזה של מרסל דושאן.

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/02/2020.

[מוזיקה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אמנות.

בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש.

מתחילים.

[מוזיקה]

מרסל דושאן. אנחנו עם ציור מאוד מאוד מיוחד שלו. ושמחים לארח את קולט ליינמן, אמנית.

שלום קולט.

קולט: שלום, ערב טוב.

ירון: ובחרת את הציור, בעצם זה ה"מונה ליזה" של דושאן, והמאזינים שלנו מוזמנים להיכנס למנוע חיפוש ולהכניס 'מונה ליזה של דושאן', והם יקבלו את הדבר הזה, שמסתכלים עליו אנשים, ורוב האנשים בוודאי מתחלחלים.

קולט: נכון מאוד.

ירון: כי קודם כל, אם אתה מסתכל על הטכניקה של הציור, אפשר לדבר עליה בדיוק חצי דקה, נכון?

קולט: בהחלט.

ירון: הוא לקח טוש, [צוחק] וסימן כמה דברים על המונה ליזה.

קולט: אז זאת אומרת, אתה התחלת עם המילה, הציור של דושאן. זה לא הציור של דושאן, וזה חשוב להגיד את זה, כי זאת הצהרת כוונות. אני אמן, אני לא צריך לצייר כדי להגדיר את עצמי כאמן.

ירון: אני יכול לקחת ציור הכי מזוהה של דה וינצ'י, ולעשות עליו מה שאני רוצה, וזאת תהיה העבודה שלי.

קולט: הוא לא יגיד 'את העבודה שלי', כי לא אכפת לו מן העבודה שלי, שלך וכולי. הוא יגיד, זאת יצירת אומנות.

ירון: זאת יצירת אומנות.

קולט: הוא מגדיר מחדש את האמנות. ולא לפי הקאנון, או לפי הגישה הנורמטיבית, לפי ערכים של, בדיוק של הרנסנס, של הציור הקלאסי, שהיא בעצם איקונה, היא הסמל של מה זה ציור מוצלח, קודם כל על ידי חד פעמי שלו. אמן שכמו שאוהבים להגיד בצרפת, ירקו דם, הוא ירק דם, עד שהוא הרשה לעצמו לקרוא את עצמו צייר, הוא היה מצייר.

וזה פשוט הציור, אחד הראשונים שמסמל עם הרנסנס, את המקום של הסובייקט. שמצייר

ומחליט איפה הדברים יהיו.

ירון: אוקיי, עכשיו, אנחנו רואים למטה, וזה שם נוסף של הציור, את האותיות L.H.O.O.Q.

מה זה?

קולט: אז קודם כל, אתה אייתת באנגלית.

ירון: נכון.

קולט: אז אני מרשה לעצמי לקרוא את האותיות בצרפתית. L.H.O.O.Q [בצרפתית] שברצף זה 'חם לה בתחת'.

ירון: מה זה?

קולט: סקנדל, חם לה...

ירון: עוד פעם לאט, מה זה?

קולט: L.H.O.O.Q, חם לה בתחת.

ירון: אלוהים ישמור, חם לה בתחת? [צוחק]

קולט: אז עכשיו, הבנת את הסקנדל שב-1919, הציור, שאולי לא ציור, עשה, מהרבה סיבות.

קודם כל, לא הזכרת שדושאן קשקש לה שפם...

ירון: נגיע לזה, נגיע לזה, מתחילים אל מה, נגיע לזה.

קולט: בסדר גמור, זה הכותרת.

ירון: זה הכותרת.

קולט: והכותרת יכולה להסביר אולי הסיבה של החיוך המסתורי הזה. אבל השימוש בעגה, במילה כזאת, שקשור לאמנות, שנחשב כערך עליון אחרי הדת...

ירון: מה, אתה מסתכל על המונה ליזה, היא כזו אישה, אולי אפילו חסודה,

קולט: בהחלט.

ירון: ומכובדת?

קולט: נכון.

ירון: ואז הוא מביא למטה את העניין הזה של ה'חם לה בתחת'?

קולט: כן, כי צריך, הוא רוצה פשוט לזעזע את הבורגן, הבורגני.

ירון: ואז הוא הולך למעלה ומוסיף לה...

קולט: אני לא יודעת באיזה דרך הוא עשה.

ירון: אה אוקיי,

קולט: אני מניחה שהוא התחיל כקונדס.

ירון: אנחנו הולכים ככה.

קולט: בסדר, גמור. אני איתך.

ירון: הוא מוסיף למונה ליזה שפם קטן וזקנקן קטן.

קולט: כן, ש… תיש כזה.

ירון למה הוא עושה את זה? מה, איך הוא מסביר את זה?

קולט: קודם כל, הדבר אחד שאתה יודע שמשהו, טאבו כמו מונה ליזה, אנשים הרי מדמיינים שכשהם הולכים למוזיאון לובר, הם יראו עבודה ענקית בגלל הערך הסימבולי של הציור הזה. בעצם, זה ציור מאוד קטן. וגם דושאן לקח ציור, הדפס, בפחות או יותר באותו גודל, והוא הוסיף את השפם ואת הזקן הקטן, גם כן כדי לשבור את המוסכמות, להרגיז, להיות פרובוקציה. פרובוקציה, אבל מאחורי הפרובוקציה הזאת, יש אמירה מאוד מאוד חזקה.

ירון: זהו, מה האמירה, מה אמירה שלו, מה הוא רוצה להגיד כאן?

קולט: כפי שאמרתי, הוא קודם כל, מגדיר מחדש מה זה, מה זו אמנות. אז אמנות זה לא אנשים אחרים, זה לא הממסד שיחליט, וזה לא אמנים שיינסו גם כן להישאר ולמצוא חן, כי הם תלויים באנשים שקונים את העבודות. דושאן יכול להרשות לעצמו, בזכות אביו, שמימן את הלימודים ואת החיים שלו. ברור שהוא אמר לו, זה, זה תוריד אחר כך מן הירושה,

ירון: [צוחק]

קולט: אבל זה אפשר לדושאן להסתכל על האמנים והסצנה האמנותית, והוא אמר, "מסכנים אמנים, הם חייבים לרצות ולרצות את הבורגנים, או אנשים שמחליטים מה זאת אומנות, בממסד, במוזיאונים וכולי, או מבקרי אמנות." והוא אומר: "לי יש את החופש, אני לא חייב, אני אעשה משהו שלא אכפת לי אם אני ארוויח כסף". אז מה הוא עשה…

ירון: אבל קולט, אבל כל אחד יכול לקחת את המונה ליזה, [קולט מהמהמת בהאזנה] או ציור אחר מפורסם, לקשקש כמה קווים עליו ולהגיד 'אני אמן'.

קולט: רגע, אבל צריך להחזיר בקונטקסט. 1919.

ירון: להעז לעשות את זה אז...

קולט: לא רק להעז לעשות את זה אז, אבל יש קונטקסט היסטורי מאוד חשוב. אנחנו, בוא נחזור, ל-1914, פורצת מלחמת העולם הראשונה בצרפת. כל אירופה מעורבת, ואחר כך גם ארצות הברית.

עכשיו, יש צעירים שבאותה תקופה אומ… אני לא אלך להיהרג בשביל הערכים של החברה כרגע. ומצרפת, מגרמניה וכולי, קבוצה של צעירים התחברו והלכו, פציפיסטים, נסעו לציריך בשוויץ הנייטרלית. ובציריך הם פתחו איזשהו קברט, ועשו הופעות.

ירון: אוקיי.

קולט: הופעות שאנשים נכנסו כדי לשלם עבור זה, והם לעגו, זה הבורגנים הרי. והם למשל עשו הצגה של... או... קראו שירים. השמיעו שירים, אבל שלושה אנשים על הבמה, כל אחד דקלם שיר אחר, אי אפשר להבין. או זה שיר שמבוסס על התעטשויות, או מלמל של שפות שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, גם כן, הם לעגו והלכו כנגד, את הערכים ואת הנורמות של עולם שלא היה מסוגל, להביא מה שהוא הבטיח, את העושר. וההוכחה, שאנשים נהרגים, ומיליונים נהרגים. הם לא רצו לשחק את המשחק. והם הלכו, ולמעשה דושאן…

ירון: וזה מה שדושאן עושה כאן.

קולט: …ולמעשה דושאן המשיך, כן, בהחלט, שייך לדאדא. לדאדא.

ירון: איך קיבלו את זה אז?

קולט: בדיוק כמוך. [צוחקים]

ירון: אלוהים ישמור.

קולט: הו סקנדל, בדיוק, אולי הם לא קראו... או סקנדל, בלי פסטיבל. אבל מה שקרה, זה לא היה הדבר היחידי של דושאן, צריך לראות את זה, במכלול של היצירות שלו.

עכשיו, מה עשה פה דושאן? קודם כל, הוא אמר, שכל ערך שהיה אבסולוטי באותה תקופה, זה היה באמת להראות את העבודה, חד פעמי, את הצורך בהשקעה, לבנות קומפוזיציה, לחשוב על הצורות, על העמדה, את העיניים, המבט הזה, שמלווה אותנו. זה באמת עבודה עם מיומנויות מיוחדות.

ירון: אם את יורדת למטה, הוא אפילו חתם. מרסל דושאן…

קולט: בוודאי שהוא חתם, בהחלט הוא חתם. יש אחד…

ירון: אבל זו המונה ליזה, מה הוא חותם על המונה ליזה?

קולט: יש סופר צרפתי, ארגו, שלקח את ה-ABC הצרפתי, והוא חתם את השם שלו למטה. אבל זה עבודות של חד פעמי. אבל מה שפה חשוב, שזה הצהרת כוונות של דושאן. הוא אומר, אני… הוא קרא לזה אובג'קט טרווה. 'אני מוצא דבר'. אובג'קט, קוראים לזה באנגלית,

ירון: רדי מייד (ready made).

קולט: ready made. מה זאת אומרת?

ירון: הוא לוקח משהו שכבר קיים.

קולט: שכבר קיים. ולא רק שקיים, שמשהו שאפשר לשכפל אותו. ולטר בנימין, שכתב על ה… שעתוק בעידן המודרני, אמר באמת את ה... את השינוי הדרמטי שזה יצר. באמת, פעם היו צריכים באמת ל... לא יוכלו להגיע, ולקבל, לראות, אפילו בקושי, ודאי לא לקנות, יצירות אמנות. מרסל דושאן מה הוא עושה? הוא מכניס לתוך הבית של כל אחד את האפשרות לראות ולהרגיש ולהחליט שזאת יצירה בפני עצמה.

ירון: וגם זה יצא בהרבה עותקים. זאת אומרת…

קולט: בהחלט. לא, בהתחלה לא. וגם לפעמים רואים את התמונה 'מונה ליזה עם שפם' בלי שפם. מפני שכעבור כמה שנים, שלוש שנים, לכתב עת של הדאדאיסטים, מי שטיפל בהכנה של הכתב עת, ביקש מדושאן לשלוח לו את התמונה. ודושאן היה בארצות הברית. אז הוא אמר לו, אתה רק, אה, תקשקש ותכתוב מתחת לזה. [ירון צוחק] אבל, פיקבייה שעשה את זה, שכח לשים את…

ירון: את הזקן.

קולט: …הזקן. לכן אפשר לראות את שתי הוורסיות.

ירון: יפה, יפה. את, את הזדעזעת כמוני או ש...

קולט: לא, לא, לא, מה פתאום?

ירון: זה אמנות, את אומרת.

קולט: אני לא מדברת על אמנות, אני מדברת על זו הברקה. זאת אומרת שזה לשבור את הכלים.

ירון: אז זה אמנות או גימיק?

קולט: לא, לא, זה לא גימיק. למה? מפני שהתחלתי להגיד שצריך לראות את זה במכלול של עבודות של מרסל דושאן. זאת אומרת, הוא לקח פה איקונה כמעט מקודשת. הוריד אותה, גם מבחינת ויזואלית עם השפה מהזקן, וגם מבחינת מילולית שהוא פגע במילה, בשפה, בשימוש בעגה.

ירון: אבל הוא לא מעליב את האמנות? הוא לא פוגע?

קולט: בוודאי, זה מה שהוא רצה. אבל הדבר השני, הוא מצא, הוא הוציא את משתנה של גברים,

ירון: כן,

קולט: הוא חתם על, עליה, זאת אומרת, זה גם מבית חרושת, וזה גם בדיוק נוגע בכל מה שקשור, מה שהבורגני המצוי שונא…

ירון: ואת המשתנה הזאת עשה במוזיאון כאמנות?

קולט: הוא לא עשה באמנות. קודם כל, אף אחד לא היה לוקח למוזיאון. דרך אגב, עכשיו זה נמצא, מראה שכמה שהוא הצליח. לא, הוא פשוט הוציא אותה… הוציא את המשתנה, זה היה נקי, חדש, מן הקונטקסט, חתם עליו, עליה, ונתן לו שם חדש. "המזרקה".

ירון: אה!

קולט: ומה המוח של הבן אדם מוכן לעשות, שלשנות בכלל את ההתייחסות הזה. ואז רצו החברים שלו, רצו לשים את זה בגלריה.

ירון: בכל מקרה, הוא גורם לנו לחשוב ולחשוב הרבה.

קולט: בהחלט.

ירון: אז זה "המונה ליזה" של דושאן.

אנחנו נסיים עם שיר הנושא מהמחזמר "שיער".

[מוזיקה]

She asked him why

Why I'm a hairy guy

I'm hairy noon and nighty-night night

My hair is a fright

I'm hairy high and low

But don't ask me why

'Cause he don't know

It's not for lack of bread

Like the Grateful Dead, darlin'

Gimme a head with hair

Long, beautiful hair

Shining, gleaming

Streaming, flaxen, waxen

Give me down to there hair

Shoulder length or longer hair

Here, baby, there, mama

Everywhere, daddy, daddy

Hair hair, hair, hair, hair, hair

Grow it, show it

Long as I can grow it

My hair

I let it fly in the breeze

And get caught in the trees

Give a home for the fleas in my hair

A home for the fleas

A hive for the buzzin' bees

A nest for birds

There ain't no words for the beauty and the splendor

The wonder of my

Hair hair, hair, hair, hair, hair

Grow it, show it

Long as I can grow it

My hair

I want it long, straight, curly, fuzzy

Snaggy, shaggy, ratsy, matsy

Oily, greasy, fleecy

Shining, gleaming, streaming

Flaxen, waxen

Knotted, polka-dotted

Twisted, beaded, braided

Powdered, flowered, and confettied

Bangled, tangled, spangled, and spaghettied

Oh, say, can you see

My eyes if you can

Then my hair's too short

Down to here

Down to there

Down to there?

Down to where?

It stops by itself

Don't never have to cut it

'Cause it stops by itself

Oh, give me a head with hair

Long, beautiful hair

Shining, gleaming, streaming

Flaxen, waxen

Now won't you gimme it down to there? hair

Shoulder length or longer hair

Here, baby, there, mama

Everywhere, daddy, daddy

Hair hair, hair, hair, hair, hair

Grow it, show it

Long as I can grow it

My hair hair, hair, hair, hair, hair

Grow it, show it

Long as I can grow it

My hair hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair, hair

Hair

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה