ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על "חבצלות המים" של קלוד מונה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/03/2019.
[פתיח]
[מוזיקה]
ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אומנות.
בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.
[מוזיקה]
ירון: דוקטור דיוויד גרייבס, האקדמיה תל אביב, יפו, שלום.
ד"ר גרייבס: שלום, שלום.
ירון: קצת נמאס להגיד את זה, אבל היום נדבר בפרק הזה, על אחת היצירות המופלאות [צוחק] בתולדות האנושות, אבל יש כל כך הרבה כאלה.
ד"ר גרייבס: אז זה משמח שזה, שיש הרבה ציורים.
ירון: בדיוק. קלוד מונה, חבצלות המים, הגענו אל הציורים המופלאים. כל הזמן, צריך להגיד, הוא יצר המון ציורים שעוסקים בחבצלות המים.
ד"ר גרייבס: למעלה מ-200, עד כמה שידוע לי, בקריירה שלו. עד כדי כך, שהוא כבר היה בשנות ה-60 לחייו, והוא כבר היה אמן מבוסס, הוא קנה לעצמו חלקת גינה ואדמה ובית ישן בז'יברני, ב… צפונית לפריז, כדי לבנות שמה גן עם אגם, עם חבצלות מים, כדי שהוא יוכל לצייר יום יום את החבצלות.
ירון: מה הייתה האובססיה שלו לחבצלות מים? למה כל כך הרבה שנים לצייר את אותו נושא כל הזמן?
ד"ר גרייבס: קודם כל, הוא לא מצייר את החבצלות מים, הוא בעצם מצייר איזושהי התרשמות חזותית, שיש לך כשאתה בא אל אגם, בתנאי תאורה שונים, אם השמש משתקפת או עננים משתקפים, או עם סגרירי או עם בהיר, והמים, האוויר, האור, החבצלות, הם כולם משתנים בהתאם לתנאי האור. קלוד מונה בעצם צייר אור. זה מה שהוא צייר. הוא הפך צבע, לא רק צבע-קולור [color], כחול, צהוב, לבן. צבע-פיינט [paint], החומר, והגדולה שלו זה שהוא הפך את החומר הזה לאור.
ירון: תסביר לנו את זה כשמסתכלים על ציור של חבצלות.
ד"ר גרייבס: איך רואים את זה?
ירון: איך האדם, אנחנו, צרכני האומנות הפשוטים, איך אנחנו יכולים לראות את הדברים האלה של האור?
ד"ר גרייבס: אז זה שוב, עוד קצת של הגאוניות שלו, כי הוא מצא טכניקה מאוד מתקבלת על הדעת לעשות את זה, ורואים את זה בלי שום בעיה. זה משיכות המכחול הבדידות, שרואים, של צבע. הווה אומר, אני רואה את המכחול שלו, אני רואה אותו מניח גושי צבע קטנים על הבד.
עכשיו, למה הוא עושה את זה? כי מכיוון שהוא מצייר אור, אז הוא שואל את עצמו איך אנחנו רואים אור באופן רגיל. והתשובה היא, האור נכנס לנו לתוך העיניים, ועל הרשתית של העין, האור מתפרק לנקודות של אור בצבעים שונים. הוא מפרק את מה שהוא רואה בעין, בחוץ, הוא מפרק את זה על הבד, לנקודות של צבע על הבד.
ירון: כשהוא מצייר, הוא חושב על העניין הזה של העין?
ד"ר גרייבס: כן, ועוד איך, כן, כן. הוא חושב מאוד בגדול, כי הוא צריך לנתח את זה, את מה שהוא רואה, הוא צריך לפרק את זה לנקודות של צבע, בדומה לאיך שזה מתפרק לנקודות של אור על הרשתית של העין. עכשיו, אם הוא מבין, אם הוא חש נכון, איך, מה, איזה צבעים, הוא רואה מרצדים לו בעין, והוא שם נכון את הצבעים המרצדים האלה על הבד, יבוא הצופה, יבוא הבן אדם, ויסתכל ויגיד, וואלה, זה הקסם. ככה זה נראה, וזה הקסם הגדול שלו. וגם אתה רואה חתיכת בד, שהוא כל כולו מלא בנקודות של צבע, חומר, אתה רואה את זה.
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: אבל אתה עושה צעד אחד אחורה, ואתה רואה, אור, שמש, עננים, צללים.
ירון: הוא עושה חבצלות בכל הגדלים. יש ציורי ענק של חבצלות, ויש גם ציורים קטנים יותר.
ד"ר גרייבס: סביר להניח שהעניין של החבצלות עצמן, אגב, זה כי זה פרח לא… זה לא מן הפרחים המקובלים באמנות. הוא לא יפה, בוא נגיד ככה. חבצלת מים זה פרח לא יפה.
ירון: עד קלוד מונה. ואחרי מונה…
ד"ר גרייבס: עכשיו, זה נקודה, אני כל כך חושב שאני מקווה שאנחנו נחזור אליה. כי זה מאוד חשוב. אז הוא הפך את האנדרדוג הזה, את הפרח הלא רציני הזה, אמנם עם קונוטציות אקזוטיות של המזרח, והוא הפך אותו למין אייקון כזה, אבל הוא בסך הכל תירוץ כדי לצייר, לצייר תנאי, לצייר אור, לצייר חוויות של אור, הייתי קורא לזה, חוויות של אור. זה נורא דומה למה שאיך אנחנו מתרגשים ממופע אור-קולי, אז הוא עושה בלי הקול רק.
ירון: מונה נחשב האבא של ה"אימפרסיוניזם".
ד"ר גרייבס: כן.
ירון: החבצלות, הציורים האלה, זה המבע הגבוה ביותר של "אימפרסיוניזם"?
ד"ר גרייבס: אני חושב שכן. ומדובר מפורשות ביצירה שבחרתי, וזה החבצלות הגדולות באורנז'רי, שצמוד ללובר בפריז.
ירון: שזה ממשלת צרפת הקימה לכבודו,
ד"ר גרייבס: בדיוק.
ירון: מקום שבו מציגים את החבצלות.
ד"ר גרייבס: הם בנו שני אולמות אובליים, צמודים אחד לשני, הם הזמינו אצלו שמונה ציורי קיר ענקיים, של חבצלות המים. וזה פשוט, אין כזה דבר בעולם.
ירון: מה קורה כשנכנסים לשם?
ד"ר גרייבס: קודם כל, נכנסים למקום שהוא כל כולו לבן, או מן ביצה. אתה נכנס לתוך… לבפנים של הביצה, כן? הקליפה של ביצה לבנה, אור מלמעלה, ואתה מוקף 360 מעלות, בסצנות השונות של חבצלות מים, ובעננים ועצים, עם מטפסים שיורדים מלמטה, וזה, זה פשוט להיכנס לתוך עולם קסום.
ירון: אתה בעצם נמצא בגן שלו.
ד"ר גרייבס: אתה מתחיל… אולי אפילו יותר, כשאתה ממש בפנים, אתה בקרביים של העניין הזה, ונקי. זאת אומרת, זה נורא, זה טהור. בלי הסחות דעת, בלי דיבורים.
ירון: איך אפשר לצאת מהחדרים האלה?
ד"ר גרייבס: אני ביליתי הרבה הרבה זמן בחדרים האלה, ואני כל פעם חוזר אליהם. ושמה, בעיקר, רואים את גודל הנס, לדעתי, של מונה, וה"אימפרסיוניזם" שלו. כי אם אמרנו קודם, שהוא מצייר אור כמו שיש, אור, הוא מצייר אור, צבע על בד, כמו אור על רשתית.
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: אז כשהוא עלה לגדלים האלה, לציורים הענקיים, אז במקום משיכות מכחול כאלה קטנות של צבע, יש לך משיכות של חצי מטר.
ירון: מה, על איזה חצי מטר?
ד"ר גרייבס: חצי, חמישים סנטימטר, כמו כלום. עכשיו, כל הציור מורכב מן הספגטים הפסיכדלים האלה, אם אתה מתקרב לציור, לחלקים מהציור, זה נראה כמו קשקוש של חבורת בבונים על אקסטזי.
ירון: כשמתקרבים.
ד"ר גרייבס: כשמתקרב. זה צבעים מטורפים, קווים בגודל של עשרות סנטימטרים, שמצטלבים אחד בתוך השני, ויוצרים מין פקעת לא ברורה.
ירון: אז כשהוא צייר את זה, הוא כל הזמן התקרב, והתרחק, התרחק, התרחק.
ד"ר גרייבס: הוא עשה הרבה קילומטרז' הבן אדם. כן, הוא חייב להיות. כי אתה עושה שניים, שלושה צעדים אחורה, ואתה רואה, אור, אתה פתאום, אתה אומר, 'ויהי אור'.
ירון: סליחה, בוא נסביר אחת ולתמיד, מה זה "אימפרסיוניזם", אם הוא האבא של ה"אימפרסיוניזם"?
ד"ר גרייבס: "אימפרסיוניזם" זה לא כמו שהרבה אנשים חושבים, שהצייר מצייר את ההתרשמות האישית שלו. אלא, ה"אימפרסיוניזם" זה איזה רושם, שזה אימפרסיה, איזה רושם הטבע משאיר עלינו כיצורים רואים.
ירון: אבל נניח החבצלות האלה, אם ריאליסט, מה שנקרא, שמצייר מה שהוא רואה, היה מצייר, מה היה שונה? שמה, נניח, המים היו כמו מים חלקים, כאן זה גם המריחות..
ד"ר גרייבס: קודם כל, קודם כל, אצל האימפרסיוניסט, רגע, אצל הריאליסט, היית רואה מים, וסלעים, ועננים, ועצים, וחבצלות, והם כולם מציירים אחרת, כי הוא מצייר דברים שונים.
"אימפרסיוניסט" לא מצייר דברים. "אימפרסיוניסט" מצייר אור. כל הדברים אנחנו מבינים מאיך שהאור נופל עליו.
ירון: קשה נורא להבין את זה.
ד"ר גרייבס: אז למשל, הוא מצייר את הפרח, את המים, את העננים וסלעים בדיוק באותו אופן.
ירון: אז מה זאת אומרת, הוא מצייר אור? הוא מצייר, כמו שאתה אומר, פרח, מים...
ד"ר גרייבס: לא, לא, הוא מצייר אור. הוא מצייר אור, נקודה כתומה ליד נקודה צהובה, ליד נקודה
כתומה ליד נקודה לבנה, שזה עלה כותרת של פרח, שאנחנו מבינים את זה כעלה כותרת של פרח, בגלל המיקום שהוא שם את זה. ריאליסט יצייר עלה.
ירון: עלה.
ד"ר גרייבס: הוא לא, הוא לא מצייר עלה. אגב, אצל מונה אין קווים, אין אף קו.
ירון: זה נכון.
ד"ר גרייבס: אוקיי? הכול נקודות, נקודות, נקודות של צבע. הוא פשוט מצייר אור.
ירון: אגב, זה שיש הרבה אמנים שהכירו בגדולה שלהם קצת אחרי שמתו, או לקח קצת זמן, כאן ממשלת צרפת מזמינה אותו, ציורים גדולים לאורנג'רי שבונים לכבודו, זאת אומרת, כבר אז ידעו כמה מונה גדול.
ד"ר גרייבס: ידעו, ידעו מי זה, כן. תראה, האמנים הכי גדולים, אם אנחנו מדברים באמת על העשירייה הפותחת, הם כולם מגיעים לעושר ובשלות. האדם הכי עשיר בעולם ב-73', אם אני לא טועה, היה פיקאסו. אז רנואר, מונה, הם היו אנשים עשירים בסוף ימיהם. אחרים, אז אולי...
ירון: הוא ראה בעצמו באמת האבא של ה"אימפרסיוניזם", האבא של כל ה...
ד"ר גרייבס: כן, כן. הם ראו בו גם כזה. היו כמה אמנים שהתקרבו אליו, פיסארו התקרב אליו, רנואר בימיו הטובים התקרב אליו.
ירון: מאיפה בא הצורך הזה להיות "אימפרסיוניסט" ולא לצייר את זה?
ד"ר גרייבס: הרעיון הוא… כי הרעיון הוא גאוני. הרעיון של לא לצייר עלה, לא לצייר מים, לא לצייר פרח, אלא לצייר אור, ולתת לצופה להרכיב את המים ואת הפרח, זה פשוט גאוני. והם הבינו את זה, הם רצו להשתתף בפרשייה הזאת. זה מרתק, זה מרגש.
ירון: למה היום לא מציירים יותר "אימפרסיוניזם"?
ד"ר גרייבס: לאט-לאט, לאט-לאט, מי יודע, יש לנו עכשיו עדנה של ציור "ריאליסטי". מוז...
אפשר לעשות פלאג?
ירון: כן, בטח.
ד"ר גרייבס: מוזיאון תל אביב מציג כרגע תערוכת עשור לפרס שיף, שזה פרס לציור "ריאליסטי פיגורטיבי". 120 ציורים, תותחים אחד אחד.
ירון: אז יכול להיות שיחזרו גם ל… ל"אימפרסיוניזם"?
ד"ר גרייבס: אז יכול להיות ש"אימפרסיוניזם" עוד יחזור.
ירון: קלוד מונה, חבצלות המים, בחרתי מלחין צרפתי עתיק, מרן מארה (Marin Marais), אבא של… אחד מהאבות של המוסיקה הצרפתית הקלאסית. הנה, בבקשה.
[קטע נגינה - La Rêveuse - livre de Pieces de viole]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Bình luận