התמונה המלאה - עירום יורד במדרגות - דוקטור דיוויד גרייבס

ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על עירום יורד במדרגות של מרסל דושאן. קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/03/2019.

[מוזיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת. נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

בפרק הזה אנחנו עם מרסל דושאן. דוקטור דיוויד גרייבס, האקדמית תל אביב-יפו, שלום.

ד"ר גרייבס: שלום רב.

ירון: קודם כל, אפילו לגבי שם היצירה יש משהו לא ברור. איך קוראים ליצירה הזאת שאנחנו רואים כאן ברקע?

ד"ר גרייבס: אני קורא לה "עירומה יורדת במדרגות מספר 2", למרות שיש איזשהו שאלה לגבי האם זאת "עירומה" או "עירום".

ירון: איך הוא קרא לזה?

ד"ר גרייבס: הוא קרא לזה בצרפתית - "עירום", בגרסה האחת. בגרסה השנייה - "עירומה". אבל גם ה"עירום" היה משתמע לשני פנים, כמו האנגלית - Nude.

ירון: אוקיי. עכשיו גשו למנוע חיפוש, הכניסו כאמור "אישה עירומה יורדת במדרגות מספר 2".

ד"ר גרייבס: של מרסל דושאן.

ירון: מרסל דושאן. הציור מולנו. ועכשיו, דיוויד, תוכיח לי בבקשה שיש כאן אישה ושיש כאן עירום.

ד"ר גרייבס: קודם כל, אם בוחנים היטב אפשר, הכי קל להתחיל מלמטה. כי מלמטה מה שרואים זה רואים את תנועת הרגליים. עכשיו, צריך לחשוב על הציור הזה בדומה לצילום רב חשיפתי. ובצילום רב חשיפתי אני רואה את הרגליים בשלבים שונות של ירידה במדרגות.

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: וזה נראה כמו מן מניפה כזאת שלאט לאט יורדת, כמו ש… בדיוק כמו שבציור.

ירון: כלומר, תצלום כזה זה התצלומים האלה שאנחנו רואים את התצלום…

ד"ר גרייבס: נכון.

ירון: חוזר על עצמו כמה פעמים, כי הוא נמשך לאורך זמן, ואתה מצלם כמה פריימים ביחד.

ד"ר גרייבס: בדיוק, נכון.

ירון: אתה רואה כמה פריימים בפריים אחד. ככה אתה אומר להתייחס לזה.

ד"ר גרייבס: כן, זה צילום רב חשיפתי.

ירון: איפה הרגל?

ד"ר גרייבס: הרגל, השוק, זה החלק הכי תחתון, אשר עושה את המניפה.

ירון: מצד ימין.

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: אוקיי.

ד"ר גרייבס: לא, בתחתית של הציור, הוא הולך בערך מהאמצע של הציור, משמאל…

ירון: הבנתי.

ד"ר גרייבס: ויורד במדרגות לכיוון הפינה הימנית-שמאלית.

ירון: נניח שאני רואה רגל.

ד"ר גרייבס: כן, תעלה עוד קצת, אתה תראה את ה… למשל פה אתה רואה את המשולש בדיוק באמצע הציור?

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: זה הירך.

ירון: [בהבנה] א-אה.

ד"ר גרייבס: זה, זה הירך, השמן.

ירון: באמצע, במרכז.

ד"ר גרייבס: עכשיו, תעלה למעלה קצת ואתה תתחיל לראות את אגן הירכיים. עכשיו, לא רק שאתה רואה את אגן הירכיים, אם מסתכלים קרוב, קרוב, קרוב, רואים שהוא סימן את התנועה המטוטלת של אגן הירכיים בקו, קווים מקווקווים כאלה, כדי שתראה את האגן מסתובב. לכן אני חושב שזה אגן של אישה.

ירון: חלק מהמאזינים [מגחך] וחלק מהאנשים באולפן הזה יגידו לך, אבל יש פה כל מיני צורות גיאומטריות שמתחברות.

ד"ר גרייבס: הו, הו! עכשיו, זה החלק השני שהוא יפה בציור הזה. והחלק השני זה שזה בעצם דומה לציור קוביסטי אשר עומד בזכות עצמו.

ירון: לי זה מאוד מזכיר, אנחנו דיברנו על הציור של Braque.

ד"ר גרייבס: נכון מאוד, זה מאוד מזכיר.

ירון: הפורטוגזי.

ד"ר גרייבס: נכון מאוד. עכשיו, למה אני כל כך אוהב את הציור הזה?

ירון: אבל שמה רואים יותר, שמה רואים יותר, רואים יותר בן אדם, שם ממש רואים…

ד"ר גרייבס: נהפוך הוא, נהפוך הוא.

ירון: [בפליאה] נהפוך הוא!

ד"ר גרייבס: נהפוך הוא, שמה רואים פחות, ששם ה… זאת אומרת, הוא באמת מפורק לכל מיני חלקים וכולי וכולי. מה שאני אוהב בדבר הזה, שציור קוביסטי עונה בעצם להיגיון של עצמו. הרי בן אדם לא בנוי כמו ציור קוביסטי, כן? הוא לא בנוי מחלקים ופרגמנטים, אוקיי? ציור קוביסטי בנוי לפי ההיגיון של עצמו. דהיינו, it is what it is. ציור ייצוגי, מה שקוראים…

ירון: כן…

ד"ר גרייבס: נענה להיגיון של האובייקט אותו הוא מייצג. למשל, הוא יצר דמות של אישה, אוקיי?

ירון: יש כאן פנים?

ד"ר גרייבס: יש פה למעלה, למעלה יש פנים.

ירון: איפה?

ד"ר גרייבס: הנה פה. הנה. למשל, אם תלכו לפינה הימנית למעלה…

ירון: הימנית למעלה.

ד"ר גרייבס: ותלכו באלכסון אל הגוש הראשון, אתם תראו משהו.

ירון: הדבר החום הזה זה הפנים?

ד"ר גרייבס: החום הזה, כן, מכוסה בשערות, פנים, אוקיי? [ירון צוחק] הווה אומר, יש פה איזה ראש, כתפיים, ציצי, אגב. כן?

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: אגן שמסתובב, מותניים, ירכיים, שוקיים, כן?

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: הווה אומר, הציור הזה עונה לשתי סוגים של חוקיויות, תרשה לי עם העברית החלשה.

ירון: כן. לאיזה סוגים של חוקיות?

ד"ר גרייבס: חוקיות ציורית של קוביזם, ו…

ירון: שמה היא?

ד"ר גרייבס: הציור הוא הוא בפני עצמו. הווה אומר, האם זה מערך יפה של צורות ושל קונטרסטים? כן.

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: זה ציור…

ירון: אז הוא קוביסטי.

ד"ר גרייבס: של עצמו, אז הוא קוביסטי. מצד שני, יש לו את ההיגיון של חשיפה, של תצלום רב-חשיפתי, אוקיי? כלומר, זה אישה יורדת במדרגות.

ירון: למה לא לצייר אישה יורדת במדרגות?

ד"ר גרייבס: זה דבר אחד, אפשר. אפשר גם לצייר ציור קוביסטי, זה דבר שני. הוא הצליח לעשות משהו שמעט מאוד אנשים הצליחו לעשות, הוא שם אותם ביחד. ואז יש ציור שהוא יותר עשיר. אני יכול לבוא לציור, אני בא אליו, אגב, אני הולך לראות את הציור הזה עוד פעם, בעוד כמה חודשים, הוא נמצא בפילדלפיה. כל פעם שאני רואה אותו, אני רואה אותו מכיוון אחר, מזווית אחרת, אני מגלה דברים חדשים. הוא כל כך עשיר, הוא כל כך מלא, כי הוא בעצם שני ציורים בעת ובעונה אחת. וחוץ מזה…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: שהוא באמת ייחודי במינו מהבחינה הזאת של לצייר ככה אישה יורדת במדרגות. מבקר שראה את זה בתערוכה שהוצג בארצות הברית, הוא עשה הרבה מאוד רעש בגלל שהמון אנשים לא הבינו אותו, אבל הרבה אנשים כן הבינו את הגאוניות שבו. ומבקר אחד, שלא הבין את הגאוניות שבו במיוחד, אמר שזה ציור של התפוצצות בבית חרושת לרעפים. [ירון צוחק] אז, ולעניין, ולשאלה שלך הקודמת, אולי אם אתה בחברה טובה, כי הנשיא רוזוולט אז…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: טדי, לא… זה, הנשיא רוזוולט אמר שהוא ראה את הציור הזה ושם לב "לעירומה יורדת במדרגות", לשם, אז הוא אמר שיש לו באמבטיה שטיח אמבטיה אינדיאני, משבט הנבאחו…

ירון: [מגחך] כן?

ד"ר גרייבס: שזה גם צורות גיאומטריות כאלה, והוא אמר תקרא לזה "איש עולה בסולם", זה יתאים באותה מידה.

ירון: זה אותו הדבר. באותה מידה. מרסל דושאן, הוא צייר? כי אנחנו בעיקר מכירים את ה-ready made שלו, החפצים…

ד"ר גרייבס: האסלה.

ירון: האסלה המפורסמת, זה ה… מה שעשה לו את השם למרסל דושאן, ואתה מביא לנו ציור.

ד"ר גרייבס: זה מה שעשה למרסל דושאן אצלנו. מה שעשה את השם של מרסל דושאן לפני זה, היה הציור הזה, וכמה אחרים, אבל בעיקר הציור הזה. מרסל דושאן, הם שלושה אחים אגב, הם כולם ציירים מצוינים. ודושאן היה צייר מצוין, יוצא מן הכלל, אבל הוא בזמן די קצר, נגיד מ-1900 עד 1914-15.

ירון: זה מ-1912.

ד"ר גרייבס: זה 1912. אז בזמן מאוד קצר, של פחות מ-20 שנה, הוא עבר המון סגנונות. למה? כי עולם האמנות היה מאוד מאוד פתוח אז, היו כל מיני סגנונות שאפשר היה לצייר, וזה גרם לו לתהות לגבי… זאת אומרת, איפה זה נגמר העניין הזה. ואז, כשהגיע הדאדא אז הוא התחיל לעשות ממש שטויות…

ירון: [בפליאה] מה??

ד"ר גרייבס: כדי לראות איפה זה נגמר הדבר הזה. וזה לא נגמר לו.

ירון: דוקטור גרייבס, אתה קורא לדברים שהוא עשה שטויות?!

ד"ר גרייבס: כן, כן, כן. [צוחק]. זה נעשה כאנטי-אמנות בזמנו. רק אנחנו קיבלנו את זה כאמנות, ואני די בטוח שהפתענו את הבן אדם. זאת אומרת, הבן אדם לוקח את חפירה, והוא אומר 'זה אמנות'.

ירון: והוא הסביר למה הוא הלך לשם ולא המשיך לצייר?

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: מה הוא אמר?

ד"ר גרייבס: הוא אמר שזה די שבר לו את הלב, ש… הוא לא מצא את התשובה. אז מה לא יהיה אמנות? הוא שם משתנה בתוך מוזיאון!

ירון: נכון.

ד"ר גרייבס: האנשים באו לראות. [מגחך]

ירון: אז תצייר, אל תשים משתנה.

ד"ר גרייבס: הוא שבר לו את הלב, הוא אמר. ש… כי הוא באמת היה צייר בליבו. הוא היה צייר בנשמתו.

ירון: שבר לו את הלב זה שאנשים התפעלו מהמשתנה?!

ד"ר גרייבס: כן, כן. כן. כן. אנשים, המבקרים שלו, כולם צעקו גוועלד, אגב. כולם צעקו שערוריה. אבל מה, על ואן גוך לא צעקו גוועלד שערוריה?

ירון: על כולם צעקו, על כל הגאונים צעקו.

ד"ר גרייבס: על כולם. וזה מה שהפריע לו. זאת אומרת, במקום להגיד, "אתה יודע מה, לא, עד כאן, זה לא אמנות", שמים לו את זה במוזיאון. אגב, למה שמו את זה במוזיאון בסופו של דבר? כי זה הוא עשה את זה. גילו שזה הוא. אז הוא אמר, אומרים, זה מיתוס…

ירון: אוקיי, מה?

ד"ר גרייבס: זה מיתוס עירוני, אומרים שביום מותו מצאו אותו לבוש בז'קט הקורדורוי הכי אהוב עליו, ובתוך הכיס הפנימי היה פתק שהוא כתב מזמן מזמן, בשם… ועליו היה כתוב, "מרסל, תפסיק לצייר, לך תעבוד".

ירון: [צוחק] יש הרבה ציורים שלו?

ד"ר גרייבס: יש לא מעט, לא הרבה, אבל יש לא מעט.

ירון: לא הרבה.

ד"ר גרייבס: "עירומה יורדת…" הציור הזה הוא מספר 2, בגלל שמי שקנה את זה…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: מכר את זה בהון תועפות, וביקש ממרסל דושאן עוד אחד.

ירון: אה!

ד"ר גרייבס: אז יש גם מספר 3. אבל מספר 3 הוא בצבעים מתכתיים, כחולים, סגולים, הוא לא מרשים כמו זה. חלק מהיופי של זה זה גם הקונטרסט שבין המכאניות לבין החוֹם של הצבע החוּם. זה מאוד הולנדי כזה.

ירון: עזרת לי לאהוב יותר את הציור הזה.

ד"ר גרייבס: אני חושב שהוא מקסים. אני כל פעם, ואני באמת, זאת אומרת, ככל שאני מסתכל עליו יותר ו… תחפשו את הקווים המקווקווים, אוקיי? זה ממש יעזור. כי זה האגן הירכיים של אישה, אני עושה תנועות בידיים ברדיו, אבל זה אגן ירכיים של אישה, ש… כמו המטוטלת.

ירון: הוא חד לנו חידה, הוא לא מצייר.

ד"ר גרייבס: הוא תמיד חד לנו חידות. מרסל דושאן זה דבר אחד שאפשר תמיד לצפות ממנו, כן.

ירון: וליאור ארליך העורכת שלנו, בחרה את דפש מוד, "Enjoy the Silence".

[השיר "Enjoy the Silence" של דפש מוד מתנגן]

“Words like violence break the silence

Come crashing in into my little world

Painful to me, pierce right through me

Can't you understand? Oh, my little girl

All I ever wanted

All I ever needed is here in my arms

Words are very unnecessary

They can only do harm

Vows are spoken to be broken

Feelings are intense, words are trivial

Pleasures remain, so does the pain

Words are meaningless and forgettable

All I ever wanted

All I ever needed is here in my arms

Words are very unnecessary

They can only do harm

All I ever wanted

All I ever needed is here in my arms

Words are very unnecessary

They can only do harm

All I ever wanted

All I ever needed is here in my arms

Words are very unnecessary

They can only do harm

Enjoy the silence”

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה