התמונה המלאה - האיש הפורטוגזי - דוקטור דיוויד גרייבס

ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על האיש הפורטוגזי של ז'ורז' בראק.

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2019.

[מוסיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת. נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

[מוסיקה]

ירון: "הפורטוגזי", כך קוראים לציור שנעסוק בו עכשיו. שוב, אנחנו מזכירים לגשת לאחד ממנועי החיפוש, "הפורטוגזי", ז'ורז' בראק זה הצייר. לפתוח את הציור ולצאת יחד עם דוקטור גרייבס, דוקטור דיוויד גרייבס, למסע אל "הפורטוגזי". שלום.

ד"ר גרייבס: שלום, שלום.

ירון: ז'ורז' בראק. קודם כל, מי זה ז'ורז' בראק?

ד"ר גרייבס: ז'ורז' בראק הוא צייר מתחילת המאה ה-20, שהתחיל את הקריירה שלו עם קבוצה של ציירים צרפתים בשם ה"פוביסטים".

ירון: "פוביסטים" זה מהחיות הרעות, או חיות הפרא.

ד"ר גרייבס: כן, פוב בצרפתית, עד כמה שידוע לי, זה חיית פרא.

ירון: ומה הם עשו הפראים האלה?

ד"ר גרייבס: הפראים האלה ציירו בצבעים עזים עזים עזים מאוד. מטורפים. מוגזמים לגמרי.

ירון: שעד אז לא עשו?

ד"ר גרייבס: שעד אז לא עשו. ההשראה שלהם זה כמובן וינסנט ואן גוך. זאת אומרת, הם קיבלו את ההשראה מוינסנט ואן גוך.

ירון: והלכו רחוק יותר.

ד"ר גרייבס: והלכו רח… לקחו את זה עוד הלאה.

ירון: משם בא ז'ורז' בראק, לאן הוא מגיע?

ד"ר גרייבס: כן, אז זהו, ז'ורז' בראק הוא מצייר בסגנון די דומה לוינסנט ואן גוך בשלב הזה, עם צבעים מאוד עזים, מאוד אקספרסיבי, והוא באמת, הוא צייר, הוא תותח הבן אדם. רק מה, היה צייר אחר לפניו בשם פול סזאן. ופול סזאן צייר ב… ציורים של נופים ושל בתים, אבל הכל במן מרובעים כאלה, במשיכות מכחול, שטוחות, צורניות כאלה, משהו נורא מוזר. לא היה לגמרי ברור, אפילו לסזאן אני חושב, לא היה לגמרי ברור מה הוא עושה…

ירון: אוקיי.

ד"ר גרייבס: אבל היה לו איזשהו לוק ייחודי משלו לזה שאתה מצייר הכל בנגיד מלבנים, מלבנים, מלבנים כאלה. וזה קסם לבראק, ובראק ב-1906, ה"פוביסטים" היו בשיאם אז, והוא התחיל בעצם להתחיל לצייר כמו סזאן, זאת אומרת, בירוקים, בצהובים, במלבנים כאלה, הוא מצייר בתים, מצייר דמות של אישה.

ירון: אבל זה לא מספיק לו.

ד"ר גרייבס: ומשהו לא ברור מתרחש שמה. מה שקרה בעת ובעונה אחת, זה שפבלו פיקאסו היה גם בסביבה.

ירון: [צוחק]

ד"ר גרייבס: ופבלו פיקאסו היה גם כן אקספרסיוניסט, היינו צייר עם פיגורות. התקופה הכחולה שלו, שם, זה פחות או יותר אותם השנים. וגם פיקאסו הושפע כמובן מואן גוך, כמו בראק, אבל גם מסזאן. ופיקאסו התחיל לצייר באותו סגנון של סזאן, יחד, באותו זמן, ב-1906, 1907, עם בראק, והם עשו את זה במקביל, מבלי שהם ידעו.

ירון: לא ידעו אחד על השני?

ד"ר גרייבס: לא ידעו אחד על השני בכלל. אבל הם מציירים את אותם הציורים. אבל ממש את אותם הציורים. באזור שפיקאסו צייר, קוראים לזה "ספינת הכביסה" בפריז, ה-Bateau-Lavoir, כן? זה היה מן מקום של פחונים בעצם, שהעירייה נתנה לציירים צעירים להתחיל שם…

ירון: כבר אז… הם ידעו, כן.

ד"ר גרייבס: כן, אז הפחונים האלה נקראו "אוניית הכביסה". ובאחד הפחונים ליד פיקאסו, היה צייר אחר שהוא הכיר את בראק. ידע מה בראק עושה, ורואה את פיקאסו ויודע מה פיקאסו עושה ואמר: [ירון וד"ר גרייבס ביחד] "אתם חייבים להיפגש". [צוחק] וכך הם נפגשו. ובעצם הם הבינו שהם ממציאים…

ירון: הם המציאו ביחד במקביל את הקוביזם.

ד"ר גרייבס: את אותו הדבר.

ירון: בלי לדעת?

ד"ר גרייבס: כן, בלי לדעת, בלי לדעת.

ירון: זה מטורף.

ד"ר גרייבס: נכון. הם המציאו שפה ציורית. לחלוטין חדשה ואורגינלית.

ירון: מה הם אמרו כשהם ראו אחד את השני, את הציורים של השני?

ד"ר גרייבס: [נאנח] האמת היא שיש איזה קוריוז מעניין לגבי זה. אצל פיקאסו, "העלמות מאביניון" נחשב לציור הקוביסטי הפותח שלו…

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: וזה ציור נורא קשה. זה… צריך להסתכל גם על זה. זה ציור באמת קשה. ובראק בא לסטודיו לראות את זה.

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: ובראק ראה את זה, והוא אמר לפיקאסו "אתה מכריח אותי לשתות נפט ולבלוע גפרור בוער".

ירון: [צוחק]

ד"ר גרייבס: זה פשוט היה ציור קשה. אבל הם הבינו מה הם עושים.

ירון: בוא ניכנס לציור הזה.

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: איפה הפורטוגזי פה?

ד"ר גרייבס: זה אולי, כאן נקודת המפנה החשובה ביותר. וזה שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שציור הוא איננו, מה שאנחנו אומרים, ייצוגי. הוא לא מייצג שום דבר, זה לא ציור של משהו.

ירון: אבל אתה מחפש פה פורטוגזי.

ד"ר גרייבס: זה בגלל שהשם הוא "הפורטוגזי", אבל אין, זה לא ציור של פורטוגזי.

ירון: אין פה פרצוף או ידיים או משהו?

ד"ר גרייבס: אין פה פרצוף או ידיים…

ירון: זה לא מתחבא מאחורי הקוביות האלה?

ד"ר גרייבס: גם לא. מה שאולי יכול להיות, זה שיש פה למשל אולי איזשהו בקבוק יין או גיטרה, אולי יש אפילו, הוא דייג, חלקים של ספינה.

ירון: לא יודע, כשאתה לוקח נניח, בצד ימין, מעט מעל תחתית הציור…

ד"ר גרייבס: [מהמהם]

ירון: יש מין קו כזה אלכסוני. זה נראה לי כמו יד.

ד"ר גרייבס: זה יכול להראות לך כמו כל מיני דברים, אבל מה שהם בעצם עשו, זה שהם לקחו איזשהו נושא, איזשהו רעיון, והם פירקו אותו לצורותיו. פשוט פירקו אותו. והם מרכיבים אותו בחזרה מכל מיני נקודות מבט בעת ובעונה אחת. זה משהו שרק ציור יכול לעשות.

ירון: כשהסתכלתי על זה, פעם הראשונה, אמרתי הם ממש דיגיטליים. כלומר, הם כאילו התחילו את הדיגיטציה.

ד"ר גרייבס: זה פוטושופ, כן. הם, הם… אגב, לקוביזם הזה של 1910-1912, קוראים קוביזם אנליטי. למה? כי הם באמת באיזשהו מובן עשו דיגיטציה. הם פירקו את הדמות למשולשים ומרובעים ועיגולים, וחיברו אותו בחזרה מלמעלה, מלמטה, מבפנים, מבחוץ, הכל בעת ובעונה אחת.

ירון: אני אומר לך, יש פה עיניים, ובמקום זה, אולי אף…

ד"ר גרייבס: יכול להיות, נכ… בדיוק. מה שאתה רק רוצה, רק מה, רק מה, ההיגיון אשר על פיו אתה תשים את הצורות שלך על הציור…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: הוא לא ההיגיון של בן אדם, או של גיטרה, או של ספינה, אלא הוא ההיגיון של הציור. הווה אומר, אתה מצייר את הציור הזה ואתה נותן לציור להוביל אותך.

ירון: בראק רואה כאן משהו אחר ממה שאני רואה?

ד"ר גרייבס: לא, לא, לא. מה שבראק רואה ומה שבראק מנסה ליצור, זה מקצב, איזשהו קומפוזיציה של מקצב נעים, יפה, נכון.

ירון: נעים ויפה, אתה קורא לזה?

ד"ר גרייבס: כן, כמו יהלום. כמו פצטות של יהלום, שכל פעם…

ירון: כי אני רואה פה כתב חידה ומסתורין.

ד"ר גרייבס: נו… יהלומים, אתה תסתכל בתוך היהלום, ואתה תראה את כל הניצוצות וכולי וכולי.

ירון: אז למה הוא צריך כאן את הספרות, את ה-1, 0, 40, האותיות למעלה?

ד"ר גרייבס: אין שום… לא, לא, אין שום סיבה מיוחדת. הוא רוצה לקחת חומרים מחיי היומיום שלנו, ולבנות משהו אחר לחלוטין. אבל המשהו האחר הזה, מה שחשוב בקוביזם, הסיבה שקוביזם כל כך מדליק אותי, זה כי הוא לא חסר היגיון. זאת אומרת, הוא לא בלגן. הציור נורא מבולגן, אבל…

ירון: יש פה היגיון בבלגן.

ד"ר גרייבס: בדיוק. אבל ההיגיון הוא של הציור. מתי הוא כהה, מתי הוא בהיר, כמה כהה יש, כמה בהיר יש, האם הוא עולה למעלה, האם הוא הולך הצידה, שמאלה או ימינה, זה הכל הציור קובע, ולא הנושא שלו. אוקיי? והווה אומר, התוצר של הדבר הזה, זה לוק שאנחנו לא ראינו בחיים. למה? כי זה לא בא לא מהטבע ולא מהקדוש ברוך הוא. הלוק הזה בא מציירים. הוא בא מבני אדם, מבני אנוש, מבני אדם. זה בריאת עולם.

ירון: דיוויד, תאר לך שהיית שם, אז בתקופה ההיא, ופתאום רואה ציור כזה.

ד"ר גרייבס: כן. אני כנראה הייתי משאיר שלולית במקום שבו אני עומד. אם אני הייתי מבין כמו שהם הבינו, אז…

ירון: אבל הרבה לא הבינו את זה אז.

ד"ר גרייבס: הקהל, [נאנח] מה לעשות, לוקח להם תמיד הרבה זמן כדי להבין. ועד היום אגב, אני חושב שלא הפקנו את הלקח מקוביזם, ויכול להיות שדבר כזה עוד יחזור. כי שוב, מה שהציירים האלה עשו, והעובדה שבראק ופיקאסו מציירים בסגנון כל כך דומה שאי אפשר להבדיל ביניהם, אומר, הם המציאו עולם. הם בראו עולם. זה… אותי זה מרתק.

ירון: הוא אגב הסביר למה זה פורטוגזי?

ד"ר גרייבס: יכול להיות, אני חושב שכן. אבל ההסבר לא עניין… אני קראתי אותו…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: לא מעניין.

ירון: לא משנה.

ד"ר גרייבס: לא, זה היה יכול להיות כל דבר אחר.

ירון: בראק בעיניי, סליחה שאני אומר את זה, [צוחק] לא פחות, אם לא יותר מפיקאסו, כשאני עומד מול ציור ונהנה ממנו.

ד"ר גרייבס: בראק היה צייר הרבה יותר מוקפד מפיקאסו, ללא ספק. בשלב הזה אבל פיקאסו, פיקאסו תמיד עבד כנגד מישהו שתמיד דאג שהוא יישאר כשר. [צוחקים] אז בראק בתקופה הזאת, יותר מאוחר, זה היה מאטיס. והבעיה עם פיקאסו, זה שברגע שהוא המציא עולם אחד, הוא טעם את הטעם הזה של להיות בורא, אז הוא הלך והמציא עוד אחד, ועוד אחד, והוא שינה סגנון, ובראק…

ירון: ובראק נשאר בזה.

ד"ר גרייבס: ובראק נשאר יותר שיטתי.

ירון: "הפורטוגזי", בראק. והמוסיקה שבחרתי אחרי בראק והתקופה הזו בפריז, אריק סאטי.

ד"ר גרייבס: יפה.

[מוסיקה: Satie: Gnossiennes No 1]

Debutó en París

La Flor de Estambul

Comenzó a bailar

Y todo se quedó en silencio

Luz en tornasol

Púrpura y añil

De su mano alada

Hasta la gracia de su pecho

¿Y quién no da la vida por un sueño…

De diosa modelada por el genio?

Ni favorita de sultán

Ni esclava en venta

En la puerta de Oriente

Ella es la estrella de "Pigalle"

La danzarina que burló su suerte

¿Y quién no da la vida por ser dueño…

Del aire que se agita tras su velo?

A conquistar la "tour Eiffel"

Pisando la soberbia de Occidente

Esa es la estrella de "Pigalle"

La danzarina que me hirió de muerte

¿Y quién no da la vida por un sueño…

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה