ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על דוד של מיכאלנג'לו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2019.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב. אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.
[מוזיקה]
ירון: מיכלאנג'לו, חוזרים אליו ואל הפסל המופלא, "דוד". דוקטור דיוויד גרייבס. "דוד" הזה, מה מיכלאנג'לו רוצה להגיד לנו עם דוד בצורה הזאת?
ד"ר גרייבס: [נאנח] אני רואה את דוד המלך, הוא עדיין לא המלך, זה דוד הצעיר, שהוא עומד להתמודד עם גוליית. והפסל הזה של דוד, בעיניי זה מה שהאמנים, הפסלים, הקלאסיים, חיפשו מאז שהתחילו לפסל היוונים העתיקים…
ירון: מה הם חיפשו?
ד"ר גרייבס: את האידיאל של דמות האדם. ובעיניי…
ירון: אידיאל אסתטי?
ד"ר גרייבס: גם אסתטי, אבל יותר מזה. אידיאל אסתטי, אידיאל אנושי, אידיאל מנטלי-רוחני, אידיאל פיזי. אני חושב שמיכלאנג'לו הוא… וחשוב להבין שדוד הוא סוף תקופה, הוא לא תחילת תקופה. דוד הוא הסוף. ואני חושב שזה לא במקרה שהוא הסוף, כי מיכלאנג'לו אמר: 'הנה חבר'ה, זה מה שחיפשתם, זה זה'. וכולם אמרו: 'וואלה, זה זה'.
ירון: הוא יוצר את הפסל, ורק את הגוף של דוד, חמישה מטרים ו-17 סנטימטר.
ד"ר גרייבס: כן.
ירון: חשבתי, אם הוא היה מפסל את גוליית ליד, מה היה הגודל של גוליית? [צוחק]
ד"ר גרייבס: [צוחק] קודם כל, אגב, הפסל הזה הוזמן בתור פסל שישמור על הכניסה לבית העירייה החדש של פירנצה.
ירון: של פירנצה…
ד"ר גרייבס: עכשיו, בית העירייה החדש, כל מי שביקר בפירנצה מכיר אותו, זה הפאלאצו וקיו, זה הארמון הזה שנראה כמו… כלי של שחמט.
ירון: אה! כן, כן.
ד"ר גרייבס: הארמון המרכזי, זה בניין העירייה. יש, אגב, העתק…
ירון: העתק של "דוד" בחוץ שם.
ד"ר גרייבס: של "דוד" בחוץ.
ירון: אפשר לעמוד בחוץ לראות, כן.
ד"ר גרייבס: אז שם "דוד", היה מוצב שם הרבה הרבה שנים. זאת אומרת, "דוד", זה מקומו הטבעי. אחר כך העבירו אותו אל תוך האקדמיה.
ירון: הוא עושה אותו כל כך ענק, מה הוא עושה עם הפרופורציות שלו?
ד"ר גרייבס: זה דבר שבדקו אותו היטב, למעט קוריוז אחד קטן. הפרופורציות לא לגמרי מדויקות, מהבחינה הזאת שהראש קצת יותר מדי גדול, כתפיים קצת יותר מדי גדול… מה שבעצם מיכלאנג'לו עשה, הוא לקח בחשבון שהפסל עצמו הוא ענק, הוא יושב על פודיום של עוד שני מטר, וכשמי שיתקרב אליו יסתכל עליו מלמטה, בעצם עושה הקצרה מאוד רצינית.
ירון: מממ…
ד"ר גרייבס: ולכן, הוא הרחיב קצת למעלה, כדי לפצות על ההקצרה.
ירון: הוא חושב עליי כצופה.
ד"ר גרייבס: הוא חושב עליך כצופה, יושב, עומד מתחת ל…
ירון: תודה רבה, מיכלאנג'לו.
ד"ר גרייבס: למעט דבר אחד. הידיים שלו נורא גדולות.
ירון: נכון, תראה את הכף יד, כף יד, זה משהו…
ד"ר גרייבס: בומבה! לזה אני חושב שיש הסבר הרבה יותר פשוט.
ירון: והוא?
ד"ר גרייבס: למיכלאנג'לו היו ידיים ענקיות [צוחק]. אז הוא חשב…
ירון: אנחנו יודעים את זה, זה זה…
ד"ר גרייבס: למיכלאנג'לו היו ידיים [אומר בהדגשה] ענקיות, כן.
ירון: אז הוא שם את עצמו פה?
ד"ר גרייבס: אז, נו, מה? איך אפשר לא?
ירון: הוורידים שהוא עושה בשיש…
ד"ר גרייבס: אז… זה מה שאני אומר, מבחינת הפסל הוא האידיאל. זאת אומרת, אני לא חושב שיש פסל של דמות אדם שהוא יותר מושלם מהדבר הזה. אבל מה? זה רק חצי מהסיפור. החצי השני של הסיפור זה שהאידיאל הזה מאכלס בתוכו בן אדם אמיתי. יש מסורת של פסלי דוד וגוליית, ושניים מהם, הם מאוד מפורסמים בפירנצה, זה הפסל של דונטלו ופסל של ורוקיו, שהיה המורה של לאונרדו דה וינצ'י. בפסלים האלה ובמסורת הזאת, דוד הצעיר…
ירון: כן?
ד"ר גרייבס: הוא עלם חמודות. והוא מפוסל בצורה מאוד מאוד נשית.
ירון: מממ…
ד"ר גרייבס: הוא, זאת אומרת, הוא רזה, הוא עדין, טוסיק בולט, שערות גדולות.
ירון: זה הולך נכון יותר עם הסיפור, כי הוא…
ד"ר גרייבס: נכון.
ירון: אמור להיות מאוד קטן מול גוליית.
ד"ר גרייבס: נכון מאוד. והקטנצ'יק הזה מחזיק את החרב הענקית של גוליית, אחרי שהוא כרת לו את הראש, והוא דורך על הראש עם הרגל. מה שעשה מיכלאנג'לו זה שהוא חרג לחלוטין מן המסורת הזאת של להיצמד לתיאור המקראי, והוא הציג את מיכלאנג'לו [כך במקור] מבחינה פיזית, בתור המושלם, האידיאל המושלם, ומבחינה רוחנית, מבחינת הפנים שלו, הוא אדם אמיתי. הדווידים האחרים הם מאוד… קלי דעת, אוקיי? 'הנה, הרגתי את זה'. הם מאוד קלי דעת. הם עם חיוך כזה.
ירון: הוא כמעט אל.
ד"ר גרייבס: הוא פה, לא… הוא פה הוא מסתכל הצידה…
ירון: כן?
ד"ר גרייבס: עם מבט מודאג. דהיינו, הוא מסתכל על גוליית…
ירון: מה זה מודאג? יש לו את הקווים האלה של העצבים בין הגבות.
ד"ר גרייבס: בדיוק. הוא פוחד, הוא פוחד. אבל מה? הוא שומר פאסון, אבל רואים שהוא דרוך. הוא מסתכל על גוליית, הוא מחכה שגוליית יעשה את הצעד.
ירון: כדאי, מי שמאזין לנו, פשוט לפתוח את הציור [כך במקור] ולהתקרב אליו.
ד"ר גרייבס: ולהסתכל על הפרצוף.
ירון: ולהסתכל על הפרצוף, וממש, המבט מקרוב…
ד"ר גרייבס: בדיוק, הוא מסתכל על משהו…
ירון: הוא לא יודע מי יהיה פה.
ד"ר גרייבס: והוא לא יודע, הוא דרוך עם הקלע, יותר מזה אגב, הוא פונה הצידה. עכשיו, זה טקטיקה ידועה של לוחמי דו קרב, כדי להקטין את מקום הפיגוע האפשרי, הם פונים אל הצד, אל היריב שלהם, אוקיי? וזה בדיוק מה שהוא עושה. הווה אומר, מיכלאנג'לו תפס אותו ברגע שבו הוא בוחן את יריבו.
ירון: למה הוא ערום?
ד"ר גרייבס: בגלל שהוא אידיאל.
ירון: ככה הוא הולך להילחם?
ד"ר גרייבס: [צוחק] כן, ככה הוא הולך להילחם. כי שוב, זה פשוט להראות את האידיאל שבו.
ירון: עכשיו, הוא לא אמור להיות יהודי? ברית מילה?
ד"ר גרייבס: אני לא יודע… אני תהיתי לגבי זה הרבה מאוד פעמים, אז…
ירון: כי כאן אין לו ברית מילה.
ד"ר גרייבס: עושה רושם שאין לו, אני לא… [צוחקים] אבל… כן…
ירון: כן, כן. ואין לו ברית מילה, וזה מאוד מוזר.
ד"ר גרייבס: מעניין אם מיכלאנג'לו בכלל היה יכול לראות איבר מין גברי, עם… לאחר ברית מילה.
ירון: אה, אז הוא בעצם לא ידע מה…
ד"ר גרייבס: אז אולי הוא לא יודע איך בכלל זה נראה.
ירון: אגב, משהו טכני, העץ הזה שהוא נשען עליו…
ד"ר גרייבס: כן.
ירון: זה גם עניין טכני בפסל להחזיק אותו.
ד"ר גרייבס: לא, זה לא, זה שוויץ. פסלים אחרים, כדי להחזיק פסל בגודל כזה, היו צריכים לשים עץ שלם על הטוסיק.
ירון: אוקיי.
ד"ר גרייבס: אוקיי? כדי לתמוך את זה.
ירון: אז מה השוויץ פה?
ד"ר גרייבס: הוא מראה, אני לא צריך את כל העץ, אני שם כזה קטנצ'יק, כזה עץ…
ירון: כדי להחזיק את הדבר הזה.
ד"ר גרייבס: הפסל שלי עומד בזכות עצמו. אז הוא פשוט משוויץ עם זה.
ירון: גם קראתי שהשיש לא באיכות הכי טובה.
ד"ר גרייבס: המיתוס אומר שהשיש היה שיש שהרבה זמן ניסו לתת, למכור אותו לאיזשהו פסל, אבל היה בו סדק קטלני. ומיכלאנג'לו אומר שהסדק לא הפריע לו, הוא ראה את הפסל בפנים ו…
ירון: העבודה הזו על שיש, אי אפשר לתקן, אי אפשר, אתה עושה מכה אחת יותר מדי, אי אפשר למלא בגבס.
ד"ר גרייבס: אפשר, אבל צריך להיות מיכלאנג'לו. [צוחקים] כן, לא, מיכלאנג'לו היה הפסל בה"א הידיעה מכל הזמנים, אבל בפסל הספציפי הזה של דוד, כל הפסלים שלו פשוט מופלאים מבחינה טכנית…
ירון: יש לו אמירה שהוא יכול להגיד. אף אחד אחר יכול להגיד שהפסל שם, אני רק צריך להראות אותו מתוך האבן.
ד"ר גרייבס: למשל. והוא עושה את זה המון שנים הוא מראה את הפסלים, הוא עושה את הפסלים החצי גמורים האלה. אני חושב שהעסיק אותו מן עניין שקוראים לו איחוד ניגודים. אני חושב שמאוד העסיק אותו איחוד ניגודים, ואז דוד הוא גם אידיאלי והוא גם אנושי בעת ובעונה אחת, ואני חושב שזה הסוד של הקסם שלו.
ירון: אנחנו עם "הללויה", לאונרד כהן, הללויה למיכלאנג'לו.
[השיר "Hallelujah" של לאונרד כהן מתנגן]
Now I've heard there was a secret chord
That David played, and it pleased the Lord
But you don't really care for music, do you?
It goes like this
The fourth, the fifth
The minor fall, the major lift
The baffled king composing Hallelujah
Hallelujah
Hallelujah
Hallelujah
Hallelujah
Your faith was strong but you needed proof
You saw her bathing on the roof
Her beauty and the moonlight overthrew you
She tied you
To a kitchen chair
She broke your throne, and she cut your hair
And from your lips she drew the Hallelujah
Baby I have been here before
I know this room, I've walked this floor
I used to live alone before I knew you.
I've seen your flag on the marble arch
Love is not a victory march
It's a cold and it's a broken Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
There was a time you let me know
What's really going on below
But now you never show it to me, do you?
And remember when I moved in you
The holy dove was moving too
And every breath we drew was Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
You say I took the name in vain
I don't even know the name
But if I did, well really, what's it to you?
There's a blaze of light
In every word
It doesn't matter which you heard
The holy or the broken Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
I did my best, it wasn't much
I couldn't feel, so I tried to touch
I've told the truth, I didn't come to fool you
And even though
It all went wrong
I'll stand before the Lord of Song
With nothing on my tongue but Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah
Hallelujah, Hallelujah…
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentit