ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על ספטמבר 1955 של קליפורד סטיל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2019.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב - אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת. נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.
דוקטור דיויד גרייבס, שלום.
ד"ר גרייבס: שלום, שלום.
ירון: לוקח אותנו עכשיו למסע... מכל הפינות שעד עכשיו הקלטנו, אני מרגיש... הממ… שזה הולך להיות לי הכי קשה. כי זה אבסטרקט. ולא רק לי, להרבה אנשים קשה עם אבסטרקט. לקח לי הרבה הרבה שנים להתחבר לזה. ואתה עושה את זה איתנו עם קליפורד סטיל. קודם כל, כמה מילים על קליפורד סטיל.
ד"ר גרייבס: קליפורד סטיל היה אחד מן האמנים שאנחנו מכנים... ששייכים לאסכולה של ניו יורק. למרות שהוא היה מסן פרנסיסקו, והוא לימד בסן פרנסיסקו. אבל האסכולה של ניו יורק הייתה קבוצה של אמנים אבסטרקטים, שאחרי מלחמת העולם השנייה, 46-7' ואילך, הם בעצם תפסו את המרכז, את מרכז הבמה של הציור האוונגרדי המודרני. והם עשו את זה בגלל שהם היו אבסטרקטים לחלוטין.
ירון: בוא נגדיר "אבסטרקט".
ד"ר גרייבס: "אבסטרקט" זה ציור שהוא איננו מייצג שום דבר. זאת אומרת, זה לא ציור של נהר, זה לא ציור של בית, זה לא ציור של. למען האמת, זה אפילו לא תמונה. כי תמונה זה תמיד תמונה של משהו. ציור אבסטרקטי זה אוסף של צורות וצבעים אשר בעצם הם מהווים, לא תמונה של משהו...
ירון: אז כבר בשלב הזה, בוא תענה לכל אלה שאומרים: "גם אני יכול לציור אבסטרקט. מה, אני אקח קנבס, ואני אשפוך פה צבע, ושם צבע, וכמה כתמים, ואני אגיד שאני צייר אבסטרקטי".
ד"ר גרייבס: אז לאלה אני אומר באופן נורא פשוט, ובאמת, בלי שום אנטגוניזם: "תנסו". זה לא כמו שזה נראה. למרות שמצד שני, זאת אומרת, אני מבין אותם, וזה בסדר. זאת אומרת… אפשר לספר סיפור?
ירון: בטח!
ד"ר גרייבס: אני... ליום הולדת 50 לקחתי, נסעתי עם כל המשפחה שלי המורחבת ללונדון כדי לחגוג את סופי. חמישים, חמישים.
ירון: [צוחק] חמסה, חמסה, חמסה.
ד"ר גרייבס: ואנחנו מגיעים עם... אנחנו מגיעים ל-"Tate Modern" בלונדון, וראיתי שיש להם רכישה חדשה, ציור של קליפורד סטיל. כחול, גדול, מרהיב! אגב, כחול, הוא כולו כחול. זאת אומרת, זהו זה, הוא כחול.
ירון: זהו, צבע כחול.
ד"ר גרייבס: כחול, הוא גדול נורא, והוא כחול.
ירון: מלבן כחול.
ד"ר גרייבס: מלבן כחול. שני מטר וחצי, כחול.
ירון: אוקיי.
ד"ר גרייבס: טוב. ואני משתולל. זה ציור פנטסטי, ואני לקחתי את כל המשפחה והושבתי אותם על ספסל, ואני התחלתי להרביץ בהם תורה על ציור אבסטרקטי וכמה שזה נפלא, ומה המשמעות, ושזה לא זה וזה כן זה. אני חושב שעשר דקות, רבע שעה, אני הרבצתי בהם תורה על העניין הזה. ואחרי שסיימתי, האחיינית שלי, מיכלצ'וק, שהייתה אז בת 12, קמה, חיבקה אותי. היא אמרה: "אתה כזה מתוק כשאתה מדבר שטויות".
ירון: [צוחק] "ספטמבר 1955", זה הציור שבחרת של קליפורד סטיל.
ד"ר גרייבס: כן.
ירון: ועכשיו כולם יכולים להיכנס למנוע חיפוש, לחפש את זה, "ספטמבר 1955", לעצור לרגע את ההקלטה, למצוא את הציור, להחזיר את ההקלטה, ולצאת למסע הזה. זה בעצם… אתה יודע, מפתיע אותי פה שזה אמנם אבסטרקט, אבל דווקא ראיתי ציור. הכתם השחור הזה למטה נראה לי כמו איזה מגדל, ושמיים אדומים, וקצת צהוב, ואמרתי, "אה, זה לא לגמרי אבסטרקט".
ד"ר גרייבס: יש פה, יש פה סיפור, ללא ספק. מה שקורה, קודם כל הציור הוא נורא גדול. כל הציורים של קליפורד סטיל הם נורא גדולים, כי הם ציורים שאנחנו קוראים להם בעצם "שדות צבע". הרעיון הוא שאתה לא מסתכל עליו מרחוק כמו שאתה מסתכל על ציור, אלא אתה מתקרב אליו. אתה עומד חצי מטר ממנו, אוקיי? ואז יוצא שאתה כל כולך מוקף בשדה של הציור. במקרה של זה, אתה נמצא בשדה של אדום. הווה אומר, אתה כל כולך חווה את האדום הזה. עכשיו, הצופה, אם יסתכל, יראה שהאדום הזה הוא לא אחיד גם.
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: האדום הזה עולה ויורד, לפעמים הוא יותר חם, לפעמים הוא יותר קר.
ירון: עכשיו, תסביר את זה לגבי האבסטרקטים. הכתמ… לא הכתמים, האדום הכהה יותר, זה לא סתם כאן. זה מכוון.
ד"ר גרייבס: לא, זה לא סתם, נכון.
ירון: זהו, זה לא סתם שהוא מושך לשם.
ד"ר גרייבס: נכון.
ירון: הוא מכוון.
ד"ר גרייבס: מה שסטיל עושה כשהוא בונה את השדה של הצבע, זה שהוא משתמש בשני סוגים של ניגודים. הוא משתמש בגוון אחד, אדום, אבל יש אדום יותר חם ואדום יותר קר, וזה גורם למן ריצוד ביניהם. בנוסף לזה, הוא עושה אדום שקוף, הוא עושה אדום אטום. וזה עושה ריצוד פנימה-החוצה. ויוצא שאם אתה יושב בתוך הדבר הזה שלושים שניות, הוא מתחיל לרצד לך בעיניים כמו דבר מטורף לחלוטין.
ירון: והוא מתכוון לזה.
ד"ר גרייבס: והוא מתכוון לזה, כן. הוא הופך להיות אנרגטי.
ירון: זה לא סתם קורה.
ד"ר גרייבס: בכלל לא. הוא ממש יודע איך לתמרן לך את העיניים, את הראיה ואת כל החוויה, כי אתה כולך פה בפנים. עכשיו, כשאתה כולך בתוך האדום הזה, אתה שם לב, אתה לא ממש רואה, אבל אתה מרגיש שיש איזשהו ברק לבן ב...
ירון: זה הקו ה... זה הקו…
ד"ר גרייבס: לקו הזה הלבן בשליש השמאלי קוראים "זיפ". זיפ. הוא שם זיפ בתוך השדה, והזיפ הזה מייצג את האינדיבידואל.
ירון: מה זאת אומרת?
ד"ר גרייבס: זה איזשהו כוח חי. לבן זה חי, שחור זה מת, אופקי זה מת, אנכי זה חי, וכן הלאה, אז יוצא שבתוך שדה אדום אנרגטי מרצד...
ירון: זה בדוק איתו שהוא מתכוון לזה?
ד"ר גרייבס: כן, כן, כן, כן. בתוך שדה אדום, תיכף אני אספר לך על בדוק. בתוך השדה המרצד הזה יש נוכחות מסוימת חיה, הזיפ הלבן הזה. אבל הזיפ הלבן הזה מאוים. על ידי השחור שראית למטה, המגדל הזה, הוא אופקי, הוא שחור, דהיינו הוא מושחת, זה מוות.
ירון: או-וואה.
ד"ר גרייבס: ושים לב שכשהוא עולה למעלה לתוך השדה, אתה שם לב איך הוא עושה כ… עושה, מכהה את האדום מסביבו? הוא מקרר את השדה. זאת אומרת, יש פה איום, אבל אל תדאג, לא, לא, לא, לא לפחד, לא לפחד, מצד... הקצה השמאלי, ממש הקצה…
ירון: כן?
ד"ר גרייבס: יש את הצהוב האנכי…
ירון: הרחב יותר.
ד"ר גרייבס: הרחב יותר, זה חיל הפרשים. חיל הפרשים בא להציל את המצב.
ירון: אני בין להגיד לך "תודה על ההסבר", לבין להגיד לך את מה שמיכלצ'וק אמרה לך.
ד"ר גרייבס: [צוחקים] אז הנה, אתה רואה, זה מקובל. סטיל עצמו כיוון אותנו לכיוון של מלחמת בני האור בבני החושך המיתולוגית.
ירון: אוקיי…
ד"ר גרייבס: כך הוא ראה את זה.
ירון: בכל הציורים שלו?
ד"ר גרייבס: ברוב הציורים, כן. בטח הציורים הבוגרים. ככה הוא ראה את זה. אבל מצד שני, הוא לא רצה אי פעם שידברו כמו שאני מדבר כרגע ויסבירו את הציורים שלו, עד כדי כך שהוא סירב למכור ציורים בזמן חייו. והוא לא מכר. הוא התפרנס מהוראה, הוא לא מכר ציורים.
ירון: לא מכר?
ד"ר גרייבס: לא מכר, סירב. סירב לתת ראיונות, סירב לתת לאנשים לכתוב על העבודה שלו. אני כתבתי בדוקטורט שלי על "ספטמבר 55'".
ירון: אוקיי.
ד"ר גרייבס: וכשבאתי להוציא את הדוקטורט כספר, הייתי צריך לבקש רשות מפי... מהמורשת של פיקאסו, מונה, כל... וכולם נותנים רשות. אתה משלם 250 דולר, תשתמש בדימוי. כן? ככה זה. ואני כותב ל… ליורשים של קליפורד סטיל ואני מבקש רשות להשתמש בדימוי הזה, והבת שלו עונה לי…
ירון: כן?
ד"ר גרייבס: "לא!"
ירון: די!
ד"ר גרייבס: "לא, לא נותנת לך רשות".
ירון: אז מה עשית?
ד"ר גרייבס: אז שאלתי למה, אז היא אומרת: "בגלל שאנשים כמוך רק מעכירים את מימי עבודתו".
ירון: וואו, וואו, וואו. אז מה עשית?
ד"ר גרייבס: כתבתי לה חזרה מכתב מאוד מאוד פגוע, שבסוף אני אמרתי לה, מילים כדורבנות, אמרתי לה: "תתביישי לך".
ירון: והיא הסכימה?
ד"ר גרייבס: לא. [צוחק]
ירון: לא?
ד"ר גרייבס: לא.
ירון: תשמע, במסע שלי אל קליפורד סטיל, גיליתי שיש מוזיאון שלם בדנוור.
ד"ר גרייבס: נכון.
ירון: קודם כל, מוזיאון יפהפה.
ד"ר גרייבס: נכון.
ירון: למה תקעו אותו בדנוור?! [צוחקים] אני מת לנסוע לשם.
ד"ר גרייבס: הסיפור הוא, בגלל שקליפורד סטיל לא מכר ציורים, הוא לא שיחק את המשחק הזה בכלל, הוא נתן חלק מהציורים לבעלה של הבת שלו, זאת שסירבה לי, כן? שיש לו גלריה בבאפלו, ניו יורק, of all places. [ירון צוחק] בקיביניטיזי שמאלה, יש שמה גלריה עם כ-25 סטילים. אוקיי? הכל אחרי, הוא סירב למכור. ואז הוא בצוואה שלו אמר שאם עיר מסוימת בארצות הברית תבנה מוזיאון לכבודו…
ירון: פששש, או-אה...
ד"ר גרייבס: לכבוד האמנות שלו, לא לכבודו, לכבוד האמנות שלו, אז הוא יתרום, הוא יתן את כל העיזבון שלו למוזיאון הזה, ודנוור, קולורדו, פתחו ב-2015 את המוזיאון.
ירון: קראתי ציטוט מדהים של ג'קסון פולוק, שאומר... פולוק, פרא אדם לא קטן, נכון?
ד"ר גרייבס: נכון.
ירון: אומר שליד סטיל, הם נראים מאוד אקדמיים. [צוחק]
ד"ר גרייבס: נכון, נכון. סטיל הוא באמת, הוא אש, תמרות עשן, ברקים בתוך הגיהנום. זה... לפעמים. לפעמים הוא יכול להיות המערה ששם אלוהים ברא את היקום. כחול ושחור ומסתורי. הוא… הוא טריפ הבן אדם.
ירון: עוד דבר אחד. אתה יודע מה משגע?
ד"ר גרייבס: מממ?
ירון: ראיתי גם ציורים שלו פיגורטיביים, והוא כל כך טוב!
ד"ר גרייבס: צייר, כן.
ירון: אז למה אתה מצייר את זה… [צוחק]
ד"ר גרייבס: זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת, אתה יכול לצייר ציור של איכר, או שאתה יכול לצייר עולם בבריאתו. [מדגיש את המילה האחרונה]
ירון: אז המוסיקה שתלווה את סיום הפרק על קליפורד סטיל, על הציור הזה, ליאור ארליך, העורכת שלנו, בחרה, את רופוס ויינרייט, כי זה אפוקליפטי שקט.
ד"ר גרייבס: מתאים.
[מתנגן השיר - "Going to a Town" של רופוס ויינרייט]
I'm going to a town that has already been burnt down
I'm going to a place that has already been disgraced
I'm gonna see some folks who have already been let down
I'm so tired of America
I'm gonna make it up for all of The Sunday Times
I'm gonna make it up for all of the nursery rhymes
They never really seem to want to tell the truth
I'm so tired of you, America
Making my own way home, ain't gonna be alone
I've got a life to lead, America
I've got a life to lead
Tell me, do you really think you go to hell for having loved?
Tell me, enough of thinking everything that you've done is good
I really need to know, after soaking the body of Jesus Christ in blood
I'm so tired of America
I really need to know
I may just never see you again, or might as well
You took advantage of a world that loved you well
I'm going to a town that has already been burnt down
I'm so tired of you, America
Making my own way home, ain't gonna be alone
I've got a life to lead, America
I've got a life to lead
I got a soul to feed
I got a dream to heed
And that's all I need
Making my own way home, ain't gonna be alone
I'm going to a town
That has already been burnt down
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments