התמונה המלאה - הקשת הצהוב - דוקטור דיוויד גרייבס

ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על הקשת הצהוב של וסילי קנדינסקי.

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2019.

[מוזיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת. נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

לפני הרבה שנים הייתה תערוכה במוזיאון ישראל בירושלים, אני חושב אחת הראשונות שממש גרמה ל… למאות אלפי ישראלים לרוץ ולעמוד בתור. אני זוכר, עמדו בתור לתערוכת אמנות. קראו לה "שיכרון של צבעים", אם אני לא טועה.

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: ושם היו הרבה וסילי קנדינסקי. ודוקטור דיוויד גרייבס, אתה מביא אותנו אל קנדינסקי עם הציור הזה, שאנחנו עכשיו מסתכלים בו ומדברים עליו תוך כדי, גם המאזינים שלנו, גם אנחנו, "תמונה עם קַשָּת" או "הקשת הצהוב".

ד"ר גרייבס: כן.

ירון: בוא נתחיל לנתח מה קורה פה קודם כל בציור הזה, כי מי שרואה את זה בהתחלה רואה הרבה הרבה צבעים.

ד"ר גרייבס: בוא, בוא נתחיל מהצבעים, כי, כי זה באמת נקודה מאוד חשובה. קנדינסקי, אנחנו מדברים על 1909, והאירופים מציירים מאז ואן גוך בצבע היסטרי. מאטיס, ו-ולאמנק, ו… וה-les fauves, זאת אומרת, הצבע שולט, כולם משתוללים עם צבעים, והם מציירים בסגנון שאנחנו קוראים לו "אקספרסיוניזם פיגורטיבי". אני רואה גשרים, עצים, סוסים, בני אדם, והכל צבעוני ומאוד אקספרסיבי.

ירון: רק להסביר את המילה אקספרסיוניזם, זה, זה להוציא החוצה, זה המון משיחות של צבעים, זה לא הציור המדויק הריאליסטי?

ד"ר גרייבס: זה לא… נכון, זה לא המשמעו… זה לא ציור ייצוגי, זה לא ציור שהוא מראֶה…

ירון: זה לא בדיוק מה שאנחנו רואים…

ד"ר גרייבס: בדיוק… הוא לא מראה…

ירון: יותר מה שהוא רואה.

ד"ר גרייבס: יותר… רואה, מרגיש, חש. זאת אומרת, הציור הוא לא אמור להיות ייצוג של משהו בטבע, או משהו בעולם, אלא הוא אמור להיות מבע שלנו, של העולם הפנימי של האדם.

ירון: מה עושה פה קנדינסקי?

ד"ר גרייבס: ואז הצבעים הם השפה של האמוציה, ו… ו… ומתחילים באמת להשתולל עם הצבעים. וקנדינסקי מפתח מן רגישות לצבעוניות שהיא כל כולה מאורגנת במקצבים-מקצבים. אם מסתכלים למשל על הציור הזה, תופסים מרחק…

ירון: כן?

ד"ר גרייבס: אתה יכול לראות מקצבים של צהוב-כחול, צהוב-ירוק-כחול, אחר כך עובר לאדום, סגול, צהוב.

ירון: יש סדר בבלגן של הצבעים.

ד"ר גרייבס: יש סדר פנימי, יש סדר פנימי, כן.

ירון: יש.

ד"ר גרייבס: יש סדר פנימי, גם בצורות, זאת אומרת מן צורות עולות כאלה ופורחות משהו, דמוי עצים.

ירון: אבל להבדיל מהאבסטרקט לגמרי, יש כאן סיפור.

ד"ר גרייבס: או! זה, הם עוד לא הגיעו לאבסטרקט לגמרי. הרעיון הזה, עוד… קנדינסקי עוד יגיע אליו, קנדינסקי הרי הוא ה… ה-חלוץ של האבסטרקט. ופה הוא בדרך, אבל פה הוא בדיוק בין, בין לבין, כי יש פה עדיין סיפור.

ירון: אוקיי, עכשיו, אתה… השם זה "תמונה עם קשת". הדבר הראשון שאתה ניגש לציור, אתה מחפש את הקשת.

ד"ר גרייבס: זהו, זו, זו, בדיוק. ואז אתה מוצא אותו.

ירון: בפינה הימנית התחתונה.

ד"ר גרייבס: נכון.

ירון: אנחנו מוצאים שם קַשָּת, רואים את הקֶּשֶת, רואים ממש את היד מחזיקה את הקשת, את הראש שלו ורגליים, ו… ו… יש גם אנשים בצד שמאל.

ד"ר גרייבס: בצד השני יש אנשים.

ירון: ואני רואה כאן בתים ואני רואה קצת עצים מעליו.

ד"ר גרייבס: יש, יש פה סיפור, קורה פה משהו. זה ברור שקורה פה משהו.

ירון: מה הוא עושה הקשת הזה?

ד"ר גרייבס: אז זהו, זה, זה, אני חושב שזה היופי של הדבר הזה. כל אחד בא עם הסיפור שלו. עכשיו, זה לא יהיו סיפורים שונים. זאת אומרת, זה לא יהיה… סיפור, אני אספר סיפור על… על… שלגייה, ואתה תספר… לא, כי אנחנו כולנו, שנינו נספר סיפור על הקשת הזה.

ירון: נכון.

ד"ר גרייבס: אבל זה יהיו סיפורים שונים.

ירון: אבל, אבל אני פספסתי פה משהו? יש משהו שאני לא רואה?

ד"ר גרייבס: יש משהו, אם אתה מסתכל על הקשת, ואתה מסתכל, הוא יושב על משהו. הוא יושב על…

ירון: על מה?

ד"ר גרייבס: על סוס.

ירון: איפה יש פה סוס?

ד"ר גרייבס: הוא יושב על סוס. שתי רגליים, למטה, למטה, שתי הרגליים מושטות קדימה.

ירון: אה. נכון, אה, והנה הפה שלו!

ד"ר גרייבס: והראש והפה, השיניים.

ירון: הפס הלבן הזה, זה השיניים.

ד"ר גרייבס: השיניים בין השפתיים האדומות. אם אתה שם…

ירון: [צוחק] לא ראיתי את זה.

ד"ר גרייבס: אז, אז הסוס דוהר. עכשיו תסתכל שוב על הקשת. מה הוא עושה?

ירון: [בהפתעה] הוא אחורה.

ד"ר גרייבס: הוא מסתכל אחורה. כלומר?

ירון: הוא בורח ממשהו.

ד"ר גרייבס: מישהו רודף אחריו, הוא בורח ממשהו. עכשיו תמשיך…

ירון: לכיוון הבתים, לכיוון העיר.

ד"ר גרייבס: או! עכשיו, לכיוון העיר. מה יש בעיר? מגדל.

ירון: מגדל.

ד"ר גרייבס: מה יש בלמעלה במגדל תמיד? תמיד!

ירון: שומרים?

ד"ר גרייבס: לא.

ירון: לא, מה?

ד"ר גרייבס: תמיד בלמעלה במגדל יש מישהי.

ירון: [צוחק]

ד"ר גרייבס: הנסיכה! הנסיכה היא תמיד למעלה במגדל.

ירון: איפה מצאת פה נסיכה?!

ד"ר גרייבס: אני בטוח שהיא שמה, בגלל שאורבים לו שם האנשים, השומרים, וזה, זה בטוח.

ירון: אה. והוא בדרך אל הנסיכה.

ד"ר גרייבס: הוא בדרך אל הנסיכה.

ירון: להציל אותה.

ד"ר גרייבס: והם רודפים אחריו, להציל אותה, זה טום קרוז שמה, זה, זה ברור.

ירון: וואו.

ד"ר גרייבס: עכשיו, מה, מה, למה זה כל כך יפה? כי קנדינסקי בעצמו, יחד עם הזמנים, הם הולכים לקלקל את זה. [צוחק] לצערי הרב. השילוב הזה…

ירון: זה היה להם נחמד מדי שיש סיפור.

ד"ר גרייבס: השילוב הזה של סיפור שאתה יכול לספר, עם צבעים אדירים שאתה יכול להתענג עליהם, השילוב של החוש עם השכל, של הלב עם הראש, לדעתי זה שילוב מנצח. הם, לא היה להם טוב עם זה, הם רצו ללכת למשהו טהור. אז הם רצו ללכת לרגש טהור. אקספרסיוניזם טהור. אז הם התחילו לעשות אבסטרקציה. הם התחילו להוציא החוצה את הקשתים, ואת הנסיכות, ואת העצים, ואת כל הדברים האלה, ולהישאר רק עם צורות צבעוניות, ש…

ירון: מה, כדי להיות בכוח מודרניים?

ד"ר גרייבס: לא… זה… זה לא בכוח, זה היה… זה היה חלק מן העניין להיות מודרני, היה להיות טהור. אני לא מאשים אותם, כי אנחנו היום, נגיד… זאת אומרת, תחשוב…

ירון: לא מאשים, אנחנו באים בביקורת, כשהייתם יכולים לעשות לנו עוד כמה ציורים כאלה.

ד"ר גרייבס: הלוואי. זהו, היה נורא חבל לי. מצד שני, בזמנים האלה, המדע הולך ומסלק את הסובייקטיבי ממנו, והוא נעשה על טהרת האובייקטיבי. יכול להיות כמין תגובת נגד, אז האמנות שלנו התחילה לסלק את האובייקטיבי.

ירון: כמה מילים על קנדינסקי?

ד"ר גרייבס: קנדינסקי היה צייר רוסי, במקורו, שגלה מרוסיה ועבד בגרמניה. ובין מלחמות העולם, הוא היה המאסטר לציורי קיר של הבית ספר המפורסם "הבאוהאוס".

ירון: [בהפתעה] מממ.

ד"ר גרייבס: ושמה הוא ניסח את כל התיאוריות הגדולות שלו, על הרוחני באמנות, ו… ועל שפת הצבע, והוא פיתח ממש שפה שלמה של מה אומרים הצורות והצבעים, מה המשמעות שלהם. וזה היה נפילה נוראית.

ירון: [צוחק]

ד"ר גרייבס: פרשיה עצובה בחייו.

ירון: אבל כיף לצאת עם הציור הזה, לחקור את קנדינסקי.

ד"ר גרייבס: אם… אם כבר קנדינסקי, אז התקופה הזאת, כן, שהוא בין לבין. הוא גם מספר סיפורים, אבל הוא גם מענג את העיניים.

ירון: Don't Let Me Be Misunderstood. סנטה אזמרלדה.

[השיר Don't Let Me Be Misunderstood בביצוע סנטה אזמרלדה]

Baby, do you understand me now

Sometimes I feel a little mad

Well, don't you know that no-one alive

Can always be an angel

When things go wrong I seem to be bad

I'm just a soul who's intentions are good

Oh Lord, please don't let me be misunderstood

If I seem edgy, I want you to know

That I never meant to take it out on you

Life has it's problems and I've got my share

And that's one thing I never meant to do

'Cause I love you

Baby, don't you know I'm just human

And I've thoughts like any other man

And sometimes I find myself alone and regretting

Some foolish thing, some foolish thing I've done

But I'm just a soul who's intentions are good

Oh Lord, please don't let me be misunderstood

If I seem edgy, I want you to know

That I never meant to take it out on you

Life has it's problems and I've got my share

And that's one thing I never meant to do

'Cause I love you

Baby, don't you know I'm just human

And I've thoughts like any other man

But sometimes I find myself alone regretting

Some foolish thing, some foolish thing I've done

But I'm just a soul who's intentions are good

Oh Lord, please don't let me be misunderstood

'Cause I'm just a soul who's intentions are good

Oh Lord, please don't let me be misunderstood

Oh Lord, don't let me be misunderstood

Don't let me be, don't let me be misunderstood

No, no, no, no, no, no, no, no, no, no, no

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה