התמונה המלאה - ים הקרח - דוקטור דיוויד גרייבס

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2019.

[מוזיקת פתיחה קלאסית]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל-כך, כל-כך אוהב - אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש.

מתחילים.

[מוזיקה מסתיימת]

עכשיו נעסוק בציור יוצא דופן. זה ציור של קספר דוד פרידריך, "ים הקרח" שמו. ד"ר דיוויד גרייבס שלום.

ד"ר גרייבס: שלום, שלום.

ירון: אתה מסתכל על הציור הזה ואתה אומר, מה הוא רוצה פה? מה זה הדבר הזה?

ד"ר גרייבס: זאת הייתה גם התגובה שלי, תרשה לי סיפור אישי קטן. אה, אני למדתי לפני 450 אלף שנה תולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ושם היו מקרינים שקופיות בתוך אולם חשוך, ככה מאוד בגדול, מאוד מאוד מרשים. ואני ישבתי במבוא לאמנות ימי הביניים, מבוא לאמנות קלאסית, מבוא לאיזה זה, משועמם מהטוסיק, כן? והדבר היחידי שממש דיבר אליי היה המבוא לאמנות מודרנית של פרופ' גילה בלס. אני חושב שאולי השקופית הראשונה או השנייה שהיא הראתה היה פתאום הדבר הזה. קפץ עליי באולם החשוך, המסה הזאת של הקרח, הגושים, האנרגיה, העוצמה, אני פשוט השתנתי במכנסיים כשראיתי את הציור הזה.

ירון: אבל יש פה גם צבעים שהם לא קרח, וכל מיני דברים שנראים כמו אדמה, הוא מערבב פה בין דברים.

ד"ר גרייבס: קספר פרידריך, קודם כל פרידריך בתור רומנטיקן, ועוד רומנטיקן גרמני, אממ זה תפיסת עולמו. כשאנחנו אומרים רומנטיקה, אנחנו לא מתכוונים דווקא לאהבה. דווקא באהבה רומנטית, מה שיותר חשוב מאהבה, זה שזה מדובר בשני בני זוג מנוגדים. לרוב הניגוד המקובל הסטנדרטי זה זכר ונקבה, אבל זה לא מוכרח להיות. זה יכול להיות העיקר שיש לך שני בני זוג, שהם אוהבים אחד את השני והם רוצים לרצוח אחד את השני.

ירון: [מצחקק]

ד"ר גרייבס: זה רומנטי. זאת אומרת, אם אתה מתגבר על המחלוקות והוויכוחים והשינויים, זאת אהבת אמת. אם שני בני זוג הם אותו הדבר, והם אוהבים, זה לא ביג דיל, הם מאוהבים בעצמם.

ירון: דיוויד, איפה אתה רואה את זה פה?

ד"ר גרייבס: עכשיו, הגרמנים נורא, הרומנטיקנים הגרמנים, הם מאוד אהבו לצייר את הטבע הגדול, האימתני, כנגד רוח האדם. פרידריך עצמו, יש לו את אחד הציורים הכי מפורסמים בעניין הזה, בשם "הנווד", שרואים איש…

ירון: זה הגבר הזה שעומד עם הגב אלינו.

ד"ר גרייבס: נכון. עם הגב אלינו.

ירון: והאופק והים מתחתיו.

ד"ר גרייבס: זה בדיוק הציור הזה.

ירון: עומד מעל העננים.

ד"ר גייבס: נכון, הוא עומד מעל העננים, זה בדיוק הציור הזה. עכשיו, בציור הנורא מפורסם הזה, אוקיי אגב, שהוא עומד בהמבורג או שתלוי בהמבורג ממש ליד הציור הזה.

ירון: ליד זה.

ד"ר גרייבס: הציור הזה, האדם או רוח האדם ניצחה. רוח האדם, מעל לאית… לטבע, מבין אותו והוא הוגן.

ירון: וכאן הטבע מנצח.

ד"ר גרייבס: כאן הטבע מנצח. ב"ים הקרח", שני הגושים הענקיים האלה של קרח התנגשו אחד בשני והרימו את ההר הקוביסטי המטורף הזה. ואם מסתכלים היטב, משני צידי המשולש המרכזי…

ירון: כן.

ד"ר גרייבס: רואים שה… שני גושים האלה תפסו ספינה.

ירון: כאן מימין, הכתם השחור הזה…

ד"ר גרייבס: הכתם השחור הזה…

ירון: זה ספינה?

ד"ר גרייבס: זה החרטום. סליחה, לא, איך קוראים לחלק האחורי?

ירון: החלק האחורי, ירכתיים. ירכתיים.

ד"ר גרייבס: הירכתיים של הספינה, ורואים מקדימה את המוטות ואת ה… קורות של החרטום.

ירון: אז יש פה בעצם תאונה.

ד"ר גרייבס: יש פה… זה לא תאונה, הטבע ניצח.

ירון: [מצחקק]

ד"ר גרייבס: [מצחקק] רוח האדם בספינות ה… של המעץ [כך במקור] ומפליגים בים וכולי וכולי, והטבע אומר לאדם: "מותק, תדע את מקומך".

ירון: זה מתרחש בקוטב?

ד"ר גרייבס: לא ברור, אבל כנראה שזה הים הצפוני בגלל שפרידריך היה הרבה מאוד בהמבורג, שזה, זה הים הצפוני. הציור הוא נורא קוביסטי, הציור הוא כמעט אבסטרקטי, זה אחד הדברים שממש הלהיב אותי, שמאה שנה לפני…

ירון: זהו, כי זה אלף שהוא תחילה… לתחילת המאה ה-19.

ד"ר גרייבס: זה מאה שנה לפני פיקאסו והחבר'ה האלה, ואני בטוח שהם הסתכלו על זה והתרשמו כמוני מן העניין הזה.

ירון: כן. איך נחשב קספר דוד פרידריך, מה, הוא פורץ דרך? הוא מה, מה? איך מתייחסים אליו?

ד"ר גרייבס: מתייחסים אליו בכבוד רציני מאוד. הוא אהה, פורץ דרך הוא לאו דווקא היה, אבל הוא כן היה, הוא כן ניסח, נגיד ככה, את הרומנטיקה הגרמנית בציור בצורה הטובה ביותר, כי רוח האדם, איתני הטבע למשל, גם אנחנו רואים אצל הצרפתים, למשל, ז'ריקו, את "רפסודת המדוזה" המאוד מפורסמת של האונייה שנטרפה בלב ים, והניצולים שמנסים אה לשרוד, לא בהצלחה. אבל אצל פרידריך, זה הרבה יותר… אממ זה פחות דרמטי, אבל הרבה יותר רוחני. הטבע… יעשה את שלו.

זה תמיד הזכיר לי את הבדיחה של איפה יושבת גורילה ששוקלת 300 קילו?

ירון: איפה?

ד"ר גרייבס: איפה שהיא רק רוצה.

ירון: [מצחקק]

ד"ר גרייבס: הטבע יעשה את שלו. זה לא יעזור שום דבר. לפעמים, אנחנו נתעלה על, לפעמים אנחנו נתפס בתוך, ו… ו… ויגבר הוא עלינו.

ירון: והטבע, מין מיתולוגיה נורדית גרמנית כזאת.

ד"ר גרייבס: הוא פיתח את זה, עצים, יש לו ציורים של עצים מתים, קתדרלות ב… בשלג, וכל מיני רמזים של חיים ומוות, אבל, הוא לא, לא הגזים יותר מדי עם המקומיות ולכן הוא היה יכול להיות גם מקובל באופן בין-לאומי.

ירון: מה שנפלא פה זה האור שמגיע מלמעלה. האור שמגיע מלמעלה ופורש את כולו על ה, על ה…

ד"ר גרייבס: לדעתי, אגב, יש הוא יצא החוצה, כנראה בשלג, ושבר או ארגן גושים של של קרח, ושרטט אותם, וצייר אותם.

ירון: [בציניות] אה, הוא לא עומד עם הכן בקוטב? חחח

ד"ר גרייבס: חחח, לא, לא, הוא שרטט, כי יש שלושה סטאדיז.

ירון: אה.

ד"ר גרייבס: ממש לידו כדי, איך, איך קרח מתנהג, איך הצבעים. ותתפלא, ז'תומרת, שמסתכלים, זאת אומרת, זה לא מובן. זה המון סגול, המון ירוק, המון צהוב, זה נורא צבעוני בעצם, הדבר הזה. ולכן גם החלק התחתון של הציור בכלל נראה כמו…

ירון: כן. אני עוד לא עמדתי מולו, אני מתאר לעצמי שכשעומדים מולו, חוטפים זץ.

ד"ר גרייבס: אני כן. אני נסעתי להמבורג בשביל לראות אותו. ו-אה… הוא לא ציור גדול במיוחד, הוא בערך מטר ו… 40, מטר וחצי על 80-90. הוא לא ציור גדול במיוחד, אבל הוא מרשים ב… במושלמותו.

ירון: אם אנחנו ברומנטיות ומוסיקה, מבחינתי זה שוברט - "מסע החורף".

ד"ר גרייבס: שוברט הוא הרומנטיקן של, של, של… כן, נכון.

ירון: כן, נכון. "לילה טוב" זה ה"גוטה נאכט", השיר הראשון מהמחזור "מסע החורף" של שוברט, הנה.

[נגינה בפסנתר ושירה בגרמנית של "גוטה נאכט" מתוך "מסע החורף" שהלחין פרנץ שוברט למילים של וילהלם מילר]

“Fremd bin ich eingezogen,

Fremd zieh’ ich wieder aus.

Der Mai war mir gewogen

Mit manchem Blumenstrauss.

Das Mädchen sprach von Liebe,

Die Mutter gar von Eh’ –

Nun ist die Welt so trübe,

Der Weg gehüllt in Schnee.

Ich kann zu meiner Reisen

Nicht wählen mit der Zeit:

Muss selbst den Weg mir weisen

In dieser Dunkelheit.

Es zieht ein Mondenschatten

Als mein Gefährte mit,

Und auf den weissen Matten

Such’ ich des Wildes Tritt.

Was soll ich länger weilen,

Dass man mich trieb’ hinaus?

Lass irre Hunde heulen

Vor ihres Herren Haus!

Die Liebe liebt das Wandern,

Gott hat sie so gemacht –

Von einem zu dem andern –

Fein Liebchen, gute Nacht.

Will dich im Traum nicht stören,

Wär’ Schad’ um deine Ruh’,

Sollst meinen Tritt nicht hören –

Sacht, sacht die Türe zu!

Schreib’ im Vorübergehen

An’s Tor dir gute Nacht,

Damit du mögest sehen,

An dich hab’ ich gedacht.”

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה