ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על הפורטרט של יאן סיקס של רמבראנדט.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2019.
[מוזיקת פתיחה קלאסית]
ירון: שלום, אני ירון וילנסקי מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל-כך, כל-כך אוהב - אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש.
מתחילים.
[מוזיקה מסתיימת]
שוב אנחנו עם רמברנדט, איתנו ד"ר דיוויד גרייבס, האקדמית תל אביב-יפו. שלום.
ד"ר גרייבס: שלום.
ירון: יש לו כל כך הרבה פורטרטים מדהימים לרמברנדט, ואתה בחרת דווקא את הפורטרט של יאן סיקס. למה בחרת אותו?
ד"ר גרייבס: אה, הפורטרט של יאן סיקס, לדעתי ולדעת רבים, הוא פורטרט יוצא מן הכלל, מהבחינה הזאת שהוא מפגין כמה נקודות מפנה היסטוריות. אממ, לא רק באמנות הציור, לא רק בפורטרטים, באמנות בכלל. זאת אומרת, זה באמת ציור נורא נורא חשוב. יחד עם זה שהוא פורטרט נורא, נורא יפה.
ירון: אוקיי, אנחנו עכשיו מסתכלים, גם מי שמאזין לנו מסתכל ממש עכשיו בפורטרט הזה. תסביר את זה, במה הוא שונה?
ד"ר גרייבס: עכשיו, קודם כל, החשיבות הגדולה ביותר שלו, זה שאנחנו מסתכלים על האיש הזה, ואנחנו בוחנים אותו. אנחנו לא מכירים אותו, אנחנו לא יודעים מי זה, זה לא איש חשוב במיוחד בהיסטוריה. זה לא ישו, זה לא מלך, זה לא זה. אבל אנחנו מסתכלים על האיש הזה שהוא לא מוכר. אני לא יודע מי הוא, לא יודע מה הוא, אבל… אני מבין אותו. אני מסתכל עליו, אני מבין אותו.
ירון: מה זאת אומרת? מה אתה מבין?
ד"ר גרייבס: אני מזדהה איתו. כלומר, אני רואה איש עומד עם המעיל האדום על הכתף, כן, משחק עם כפפה, כן…
ירון: נכון…
ד"ר גרייבס: או שהוא נכנס או שהוא יוצא, זה לא משנה. אבל בבין לבין, בין הבפנים לבין הבחוץ, כן, מה הוא עושה? הוא עושה משהו שאני מכיר היטב. הוא בוהה. הוא פשוט בוהה. אני… מב… הייתי…
ירון: רגע, רגע, בכל הפורטרטים האחרים אנשים לא בוהים?
ד"ר גרייבס: לא, הם מסתכלים. או שהם מסתכלים עליך…
ירון: אז תסביר לי מה זה "בוהה" ומה זה "מסתכל"?
ד"ר גרייבס: "מסתכל" הוא מסתכל כביכול עליך. זאת אומרת, אתה מסתכל עליו, הוא מסתכל עליך, כביכול. יש גם כאלה שהם מסתכלים מעבר לך.
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: זאת אומרת, אתה הצופה, אתה לא מספיק חשוב, אני גדול, אני חשוב, אני מסתכל מעבר, כאילו שאני איש עם חזון, אוקיי? אבל הם תמיד מסתכלים על משהו.
ירון: והוא בוהה.
ד"ר גרייבס: הוא לא מסתכל על כלום. ואני מכיר את העניין הזה. הוא סגור בתוך הטרדות של עצמו, לרגע, לרגע קט, בין לבין. והוא פשוט נעלם! זה, זה כמו ה… הבדיחה מאוד מפורסמת של ג'רי סיינפלד.
ירון: שמה?
ד"ר גרייבס: שסיינפלד אמר לנשים, הוא אומר: "אתם רוצות לדעת על מה אנחנו חושבים כשאנחנו שקטים?" והנשים צורחות: "כן, כן, כן", הוא אומר: "אז אני אגיד לכם בדיוק. כלום. כלום". עכשיו, למה זה כל כך חשוב? כי זה אני. לפני הציור הזה…
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: הרנסנס, ימי הביניים, אלפי שנים, אני לא הייתי יכול ללכת לראות ציור, פורטרט של מישהו, יצירת אמנות, ולהזדהות איתו. הייתי יכול לזהות אותו: הנה ישו על הצלב, הנה פאולוס עושה לו ככה, הנה דוד המלך…
ירון: וכמה הצייר מוכשר…
ד"ר גרייבס: וכמה… הייתי יכול לעשות כל מיני דברים. אבל ברמה הסובייקטיבית, האישית, לא הייתי יכול לתקשר עם יצירת אמנות.
ירון: אוקיי, עכשיו, איך רמברנדט כצייר, עושה את 'הבוהה' הזה?
ד"ר גרייבס: זה, זה היה הגדולה, אולי לדעתי הדבר הגדול ביותר של רמברנדט. התקופה שלפני רמברנדט, הייתה תקופה אידיאליסטית, אשר בו האידיאל של האדם שלט, כן, האדם הוא חזק, הוא אמיץ, הוא נבון, הוא בעל עוז, הוא נדיב, וכולי… דוד של מיכלאנג'לו, זה, זה…
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: האידיאל. עכשיו, ברנסנס, אחרי הרנסנס, במאה ה-16, כן, קופרניקוס, גלילאו… העולם השתנה. ועכשיו אנחנו במאה ה-17 עם רמברנדט, והעולם הוא כבר לא אידיאליסטי. העולם, הוא כבר לא מסתכל לשמיים כל הזמן, העולם עכשיו ירד לכדור הארץ, אוקיי? ורמברנדט גילה, שבמקום לצייר את האדם כאידיאל אובייקטיבי אלוהי, הוא יצר את האדם כאינדיבידואל אנושי, ארצי. ואז הוא גילה את הסוד הגדול.
ירון: והוא?
ד"ר גרייבס: שלכל אחד מאיתנו…
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: יש אינדיבידואל כזה. כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו בזכות עצמו. עם הטרדות שלנו, עם המאוויים שלנו, עם הפחדים שלנו.
ירון: אבל אני חוזר לשאול אותך, אבל איך הוא עושה את זה כצייר? כלומר, מה הוא עושה פה? זה המבט?
ד"ר גרייבס: המבט בעיניים.
ירון: המבט בעיניים.
ד"ר גרייבס: ללא ספק, בראש וראשונה [כך במקור], זה המבט בעיניים. הבן אדם עשה המון פורטרטים עצמיים.
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: ובכל פעם הוא שונה שמה. מה הוא מחפש?
ירון: בפורטרטים העצמיים הוא נורא חודר לך.
ד"ר גרייבס: בדיוק, כי הוא מחפש…
ירון: יש לו מבטים, אתה עומד מולו, והוא בתוך הנשמה שלך.
ד"ר גרייבס: עכשיו, כל אחד יכול לעשות את זה בבית. להסתכל בראי, באמבטיה, כן? לא כשקמים. [ירון מצחקק] להסתכל בראי, באמבטיה, להסתכל לתוך העיניים, ולהגיד: "יש שם מישהו בפנים. שני סנטימטר מאחורי האף שלנו יש מישהו". ואת המישהו הזה רמברנדט תפס, במבט בעיניים. עכשיו, למה זה כל כך חשוב? כי את האידיאל האובייקטיבי, זרקנו. אבל אנחנו צריכים משהו במקומו, והוא מביא לנו את הסובייקט האינדיבידואלי. את, את האיש הפנימי. בתור איש פנימי…
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו.
ירון: מה שעוד כאן יוצא דופן, יחסית לציורים אחרים של רמברנדט, ו… מי שמאזין לנו, שיגדיל קצת את הציור, זה המשיכות צבע. אתה רואה על הבגד, מין משיכות כאלה שבדרך כלל בציורים של רמברנדט, היית רואה כאן ממש את הבד. וכאן זה משיכות ש… לי זה הזכיר ציורים הרבה יותר מאוחרים של גרמנים, ש… ש… היו עושים נשים וגברים, במשיכות מכחול כאלה גסות. וזה כמעט לא רמברנדט.
ד"ר גרייבס: זה הולך להיות רמברנדט היותר מאוחר. הוא לא כתב… רמברנדט לא כתב שום דבר. אם אתה שואל את הפרשנות שלי לעניין הזה, שמתקבל על הדעת, יחד עם זה שהוא רצה להראות את הסובייקטיבי שבאדם, הווה אומר, את הפנימי שבאדם, הוא גם רצה להראות שאנחנו גם יצורים גופניים, אנחנו יצורים בשרניים. רק הציורים שלו לא עשויים מבשר, הציורים שלו עשויים מצבע. והוא רצה שנראה את הצבע.
ירון: כאן, במיוחד.
ד"ר גרייבס: במיוחד. פה, אגב, 'סתכל על הכפפה, למשל. זאת אומרת, הכפפה היא בכלל איזשהו מריחה לא ברורה של צבע.
ירון: בדיוק!
ד"ר גרייבס: ואז אנחנו מסתכלים בעצם על דבר שמצד אחד אנחנו אומרים לעצמנו, זה גוש צבע. אבל הדבר הזה, אני מכיר אותו, אני מבין אותו. ה'אני מבין אותו' - זה נקודת המפנה ההיסטורית. כי אנחנו רגילים להזדהות או לדבר עם יצירות אמנות ברמה הסובייקטיבית. זה לא היה לפני זה.
ירון: סיקס, משפחה מפורסמת?
ד"ר גרייבס: אה, הוא עוד קיים האיש הזה.
ירון: מה זאת אומרת?
ד"ר גרייבס: יאן סיקס היה ראש עיר לתקופה של חודש, אני חושב. אבל הוא היה אספן אמנות ופטרון של רמברנדט.
ירון: זה שמצויר פה.
ד"ר גרייבס: זה, זה שמצויר פה. המשפחה לא שיחררה את הציור הזה, ולא מכרה אותו עוד פעם, כך שהוא עדיין נמצא ברשות המשפחה, ואפשר לראות אותו באוסף המשפחתי.
ירון: אה, יש להם אוסף ממוזיאון סיקס?
ד"ר גרייבס: כי יאן סיקס, אני לא זוכר איזה מספר כבר, אבל האיש בשם יאן סיקס, הוא עוד חי, שיהיה בריא עד 120…
ירון: וואו…
ד"ר גרייבס: והוא אחד מסוחרי האמנות הכי יוקרתיים באירופה היום.
ירון: באירופה היום.
ד"ר גרייבס: כן, והוא נראה, אגב, בדיוק כמוהו.
ירון: הוא צייר את זה ב-1654. חיפשתי מישהו שבאותו זמן, פחות או יותר, גם כתב מוסיקה. ולא רחוק ממנו, בצפון גרמניה, בליבק, חי בוקסטהודה. בוקסטהודה מלחין, שבאך הלך אליו ברגל 150 קילומטר, כדי ללמוד ממנו.
אז הנה משהו של בוקסטהודה.
[מוזיקה לסיום - Jubilate Domino מאת בוקסטהודה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios