ירון וילנסקי ואברהם פסו על המדשאה הגדולה של אלברכט דירר. קישור ליצירה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/03/2019.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.
[מוזיקת מעבר]
אלברכט דירר. 1504 צויר הציור הזה. קוראים לו "פיסה גדולה של אחו". ואנחנו עם אברהם פסו. פסו, צייר. שלום פסו.
אברהם: ערב טוב ירון.
ירון: בחרת דירר, וכשמדברים על דירר, קודם כל חושבים על הידיים שמחזיקות אחת את השנייה ומתפללות ביחד, או על הארנבת המפורסמת שלו, ואתה בחרת את הציור הזה, שעכשיו המאזינים שלנו מסתכלים עליו יחד איתנו.
אברהם: יש משהו בציור הזה, אני מעדיף לקרוא לו "פיסת עשב" כי זה מקבץ, זה לא דשא, זה לא… הוא מורכב מכל מיני צמחים. מעבר לכל, הוא… כמעט נופל למקום של ציור בוטני.
ירון: מה זה ציור בוטני?
אברהם: ציור בוטני זה בדרך כלל ציירים שהיו מעתיקים, אה… צמחים מסוימים בכדי לתעד אותם ולקטלג אותם, והיו ציירים מומחים לזה. אבל הוא יצר פה ציור שהוא למעשה סוג של גאונות בטכניקת האקוורל שהיא מאוד מאוד קשה.
ירון: אז זהו, בוא, כי אנחנו רואים כאן הרבה עשבים ואתה רואה גאונות, והתפקיד שלך פה להסביר לנו למה זה גאוני ומה גאוני פה מבחינת ציור.
אברהם: בוא נתחיל עם זה שהטכניקה עצמה, אקוורל…
ירון: אקוורל זה צבעי מים.
אברהם: אקוורל זה צבעי מים, כן.
ירון: מה ההבדל העקרוני בין צבעי מים לצבעי שמן מבחינתך, הצייר?
אברהם: אה… צבעי מים, הפיגמנטים שלהם, טחינה שלהם הייתה מאוד דקה וקטנה. הם הגיעו למרקם של כמעט מולקולה של מים. זה נמס במים. ולכן הצפיפות של הצבע הזה היא מאוד גדולה, אך גם שקופה. לדייק ב… מכחול, בלי טעות…
ירון: אי אפשר למחוק. בשמן אתה טועה, אתה עולה עם עוד שכבה של שמן.
אברהם: לגמרי, אתה מכסה באיזשהו, באיזה צבע שאתה רוצה. באקוורל אין דבר כזה.
ירון: כלומר, טעית? צריך להתחיל מההתחלה.
אברהם: טעית אתה זהו, זה רואים טעות. אתה יכול להשאיר אותה…
ירון: עכשיו, פה יש כל כך הרבה דברים שאי אפשר לעשות… זאת אומרת לא לטעות בציור כל כך מורכב, זה באמת גאוני.
אברהם: כן. ואני אסביר עוד משהו. בכדי לצייר אקוורל בצורה נכונה, אתה צריך להתחיל למעשה מקדמת הסצנה. זאת אומרת בעשבים ובחומר הקרוב ביותר לצופה. כל השאר מוסתרים על ידי השכבה הראשונה הזו. [ירון מהמהם בהבנה] ובשכבה השנייה מוסתרים כל אלה שאחריה. ובשכבה השלישית כל אלה שאחריה. אז שאנחנו מדמיינים עשב, זה לא שורה של חיילים שעומדת. זה כמו חטיבה של בני אדם, או קבוצה עצומה של בני אדם, שנמצאת בתנועה בכל מיני כיוונים, ולך עכשיו תחצה אחד את השני ב… מבחינה ציורית. לפענח את זה זה כמעט מתמטי ברמת… ברמות הגבוהות.
ירון: פסו, כמה ירוק, כמה ירוקים יש כאן?
אברהם: תראה, למעשה הוא השתמש בהמון גוונים סביב הירוק. בתוך הירוקים שלו יש ורודים, יש כחולים, יש סגולים.
ירון: כאן אנחנו ממליצים לאנשים פשוט לפתוח במסך, לפתוח את זה ולהיכנס פנימה.
אברהם: כן. מי שיעשה זום, יוכל לראות שיש פה תתי גוונים. ו…
ירון: למשל בעלים הגדולים האלה, יש ורוד בפנים.
אברהם: יש ורוד, יש אוכר, יש אני מזהה גם, אה… כחולים ושחורים. שלא לדבר על הכהים שהוא יצר, שאומרים שבציור הזה הוא השתמש בכלל בדיו בכדי ליצור את החושך שבתוך, בתוך העשב עצמו, בתחתית שלו, קיימת חשיכה.
ירון: ועם החושך הזה הוא יוצר את העומק הפנימי.
אברהם: לגמרי. אנחנו יכולים לחדור פנימה עם העין עוד ועוד ועוד ולהגיע עד הצד השני של הפיסת עשב הזאת.
ירון: הוא חושב על כל זה כשהוא מצייר?
אברהם: אתה חייב להיות… הוא בטוח התבונן. הוא בטוח התבונן. אי אפשר להמציא דבר כזה כלאחר יד. חשוב לציין גם שהוא הצליח להחדיר פה אלמנטים של… יחסים אישיים.
ירון: מה זאת אומרת יחסים אישיים?
אברהם: יש לנו פה בחלק העליון של הציור…
ירון: כן?
אברהם: שלושה ניצנים, שניים אחרי פריחה ואחד שטרם פרח.
ירון: הימני טרם, הוא עוד סגור…
אברהם: כן.
ירון: ושני השמאליים, קצת עם צבע יותר בהיר.
אברהם: כשמסתכלים על היחסים ביניהם, ובכלל בטבע, בטבע עצמו…
ירון: כן?
אברהם: אפשר לעשות האנשה ולהכניס סיפור אישי בתוך הסצנה עצמה. אם נסתכל על שני הניצנים בצד שמאל…
ירון: כן?
אברהם: הם פונים אחד אל השני. השמאלי מביט כלפי מעלה, [ירון צוחק] הימני מביט אליו, פונה אליו וה… הניצן השלישי, שבכלל מפנה את גבו אליהם…
ירון: נכון.
אברהם: הוא מביט לצד שני. עכשיו, מבחינה הבעתית או סיפורית, אתה יכול להשליך לפה עולם פנימי שלם של דירר לתוך הדבר הזה.
ירון: זה לא סתם שיש שם כאלה פרחים שאחד לשם, אחד…
אברהם: אני יכול לדבר איתך על יחסי ההורות שלו, איזה הורים היו לו. מבחינתי, דירר זה הניצן שטרם פרח, הימני, [ירון מצחקק] והשניים האחרים זה ההורים שלו יכול להיות.
ירון: נפלא.
אברהם: ואתה יכול להבין מזה מערכת יחסים שלמה שהוא הכניס פנימה בתוך הציור. שלא לדבר על החלק התחתון…
ירון: שמה בו? האדמה הזו…
אברהם: שהוא בעיני מסמל את ה… את סופיותם של החיים. אנחנו רואים פה שורשים שנתלים בשלולית של מים בקצה העשבים הקדמיים.
ירון: נכון, יש כאן שורשים חשופים.
אברהם: כן, חשופים, שזמנם הוא קרב. הם לא יוכלו להחזיק מעמד, הם שקועים במים, הם ירקבו במהרה, והעשב פשוט יסיים את חייו. כל מה שהוא עשה, הריקבון הזה, בחלק התחתון של השלולית, הוא למעשה כמו איזה הכרזה על יופיו וגאונותו של הטבע, אך גם לסופיות שלו.
ירון: הרבה אומרים עליו שהוא חוקר, הוא חוקר. לא רק אומרים, הוא כתב ספר על גיאומטריה, הוא היה מין דה וינצ'י כזה גרמני. מה זה לחקור מבחינת צייר? כי אני יודע שגם אתה חוקר לפני שאתה מצייר.
אברהם: אה… יש לו משפט שמצוטט על פיו, "החיים בטבע שסביבנו גורמים לנו להכיר באמת שבו. לכן, הביטו בטבע בדקדקנות ופעלו לפיו ללא סטייה".
ירון: איזה יופי.
אברהם: הוא אומר לנו להתבונן בטבע, ולמעשה הטבע הוא, על פי אמונתו, היה מושלם, כי הוא נוצר על ידי האלוהים, ואלוהים יוצר רק דברים מושלמים, והטבע הוא השלמות של היצירה של האלוהים. ומספיק שנתבונן בו בכדי להחכים כל חיינו, רק בלהתבונן.
ירון: והתפקיד שלו כצייר זה להראות לנו את זה מול הפנים כדי שנדע להעריך את זה.
אברהם: גם זה, וגם לספר לנו, להראות לנו למעשה, ולספר לנו כמה העולם הקטן שנמצא לכף רגלינו לפעמים, שאנחנו דורכים עליו, כמה הוא יפה, כמה הוא מאורגן בצורה, זה כמו כאוס מאורגן. [ירון מצחקק] יש פה את כל האלמנטים של ברדק אחד גדול, [ירון צוחק] ומצד שני, סדר מופתי וצורך קיומי של כל אינדיבידואל של צמח פה, היכן הוא יצמח? לאיפה הוא ישלח את זרועותיו? לאיזה גובה הוא יגיע? כל אחד נאבק פה על מקומו, וכל זה בציור אחד קטן שעשוי באקוורלים.
ירון: הציור הזה נמצא במוזיאון ה"אלברטינה" בווינה, אבל אי אפשר לראות, אי אפשר לצפות בו, כי הוא עמוק במרתפים.
אברהם: כן, כי אקוורלים זה ציורים שבגלל שהם עשויים על נייר… צבע, כולם מכירים את זה מפוסטרים ברחובות שתלויים לאורך זמן, איך הצבע נעלם.
ירון: זה דוהה.
אברהם: זה…
ירון: עכשיו, זה מאלף… 1504? שלוש?
אברהם: וארבע, כן. הציור הזה הוא הציור הקדום ביותר של אמן שהחזיק מעמד בצבעי אקוורל.
ירון: ולכן שומרים עליו במרתפים?
אברהם: שומרים עליו.
ירון: ואחת לכמה שנים מוציאים לאיזה תערוכה?
אברהם: בטוח. המקורבים, בוא נאמר, רואים אותו כל אימת שהם חפצים בכך, מי שעובד במרתפים.
ירון: פסו, מה אתה כצייר למדת או לומד מציור כזה?
אברהם: זה דיסציפלינה. זה תנועה. זה קצב. זה נשימה. זה סבלנות. זה פענוח. זה כמו נוסחה מתמטית יפה.
ירון: זה 1504 וזה נראה עכשווי לגמרי, לא קשור לציורים של אז.
אברהם: לגמרי. אני חושב שהציור הזה מראה על… אצלי המונח גאונות הוא קשור לכישרון. הוא הראה פה, דירר, יכולות של גאונות בעבודה שהיא כמעט גלוייתית. [ירון מהמהם] והוא היה נוהג מדי פעם להדפיס דברים ולחלק אותם שההמונים יהנו מהם גם.
ירון: אה, יפה. אז אנחנו בחרנו לסיים את הפרק הזה על דירר ועל פיסת הדשא, אחו, הזו עם עוד שני גאונים. באך, "וריאציות גולדברג", קטע הפתיחה, גלן גולד כמובן.
[נגינת פסנתר]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント