top of page

התמונה המלאה - נדנדה - דוקטור גיא טל

ירון וילנסקי ודוקטור גיא טל על "נדנדה" של פרגונר.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/06/2019.

[מוזיקה אינסטרומנטלית קלילה המשלבת צ'לו וכינור]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב - אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

פרגונר הוא הצייר, צייר צרפתי, והציור נקרא "הנדנדה". ד"ר גיא טל, שנקר, שלום.

ד"ר טל: היי.

ירון: "הנדנדה" ויש לו שם מלא יותר, אם רוצים.

ד"ר טל: כן, הסכנות המהנות של הנדנדה.

ירון: של הנדנדה.

ד"ר טל: מיד נגיע להס… להסבר למה…

ירון: למה השם הארוך הזה.

ד"ר טל: כן.

ירון: קודם כל, נראה מן עולם קסום כזה, קצת דיסנילנד [מגחך].

ד"ר טל: כן, פנטסטי.

ירון: כאילו פנטזיה כזאת וזה. על איזו תקופה אנחנו מדברים?

ד"ר טל: התקופה היא רוקוקו.

ירון: רוקוקו.

ד"ר טל: רוקוקו.

ירון: מה זה רוקוקו?

ד"ר טל: המילה רוקוקו באה מהמילה צרפתית Rocaille שזה חלוק נחל או משהו… אבן, כן? זו… זה שם של תקופה שניתן רק בסוף המאה ה-18, והשם הזה הוא כינוי גנאי לתקופה שכך ראו אותה בסוף המאה השמונ… התקופה היא במהלך המאה ה-18 ב… בוא נגיד, לואי ה-15 ולואי ה-16. ומי שנותן את השם רוקוקו זה הנאוקלסיציסטים שבאים אחרי הרוקוקו, והם רואים את התקופה הזו בתור תקופה שהיא רק דקורטיבית וקישוטית ואין לה בעצם משמעויות. למה חלוק אבן? בגלל שהריהוט וה-decor בתוך הבית משלב הרבה מאוד ספירלות, צמחים ימיים, חלוקי אבן, קונכיות, כל הדברים האלה.

ירון: אצלי זה נתפס הרוקוקו כמשהו שהוא סנטימטר לפני הקיטש.

ד"ר טל: זה נכון שבתקופה המודרנית לקחו את זה ממש, כן, את הסנטימטר הנוסף הזה לקיטש, אבל אני חושב שאם אנחנו מדברים על קיטש זה קצת אנכרוניסטי כי הקיטש בא אחרי. את הרוקוקו אנחנו משווים לבארוק, כי הבארוק הייתה התקופה שממנה הרוקוקו נגזר.

ירון: אז מה בעצם ההבדל בין בארוק לרוקוקו?

ד"ר טל: גם הבארוק וגם ברוקוקו יש למשל אלמנטים שמבליטים את הצבע ואת משיכות המכחול, כן? למשל, קח את רובנס וקח את האומן שלנו, את פרגונר, אתה רואה בשניהם משיכות מכחול. בשניהם אנחנו רואים תנועתיות. בשניהם, למשל, הדקורציה בבית, דקורציה שמתבססת על מראות ועל…

ירון: וברוקוקו זה מתוק יותר? מתקתק?

ד"ר טל: ברוקוקו זה קטן יותר, אינטימי יותר. אני אומר שהרוקוקו הוא הזנב של הבארוק.

ירון: [המהום להבעת עניין]

ד"ר טל: זאת אומרת, הבארוק… תחשוב על ארמון ורסאי ואולם המראות ושנדלירים והכל גדול ומונומנטלי. ברוקוקו עדיין יש את העושר הזה של הזהב והמראות והציורים והסְטוּקוּ וכל הדברים האלה, רק זה ביותר קטן, בגלל שזה היה צריך להתאים לבתים של משפחות אצולה בפריז.

ירון: אז מי שמאזין לנו ועוד לא עשה את זה - מנוע חיפוש, "הנדנדה", פרגונר. מה אנחנו יודעים על הציור הזה?

ד"ר טל: אנחנו לא יודעים את השם של הפטרון של הציור, אנחנו יודעים בוודאות שהוא הוזמן על ידי פטרון, יש לנו ממש את המכתב. והפטרון מזמין קודם את הציור הזה מאומן פחות ידוע, היום קוראים לו דרואה. והוא מזמין מדרואה אישה שמתנדנדת על הנדנדה, כאשר הגבר מתחתיה, אתה רואה את הגבר בצד שמאל כאילו מתחבא בשיחים - הוא הפטרון. כאן אנחנו רואים… לא יודע אם זה דיוקן, אבל זה דמות שאמורה לסמל את הפטרון. דרואה מקבל את ההזמנה הזו. הוא מוסיף במכתב תשובה שצריך לתאר את הנעל של האישה לא על כף רגלה. מיד נגיע לעניין הזה.

ירון: אוקיי.

ד"ר טל: ואז הוא אומר, לא תודה, אני לא רוצה לצייר את הציור הזה.

ירון: למה?

ד"ר טל: למה הוא לא רוצה? בגלל שהוא אומן שמתעסק רק עם ציורים היסטוריים, חשובים, בעלי משמעות.

ירון: וזה לא מוסרי?

ד"ר טל: זה ציור מחיי היומיום של האצולה, זה נראה לו פחות חשוב ומשמעותי, דבר שיכול לקדם את הקריירה שלו.

ירון: ואז פרגונר מוכן.

ד"ר טל: ופרגונר מוכן. וכך הגיע אליו הציור המפורסם ביותר שהוא עשה ever.

ירון: [צוחק].

ד"ר טל: שזה דבר די מדהים. זה רק בגלל שאומן אחר לא רצה. שזה אומר כל פעם שמגיע איזושהי הזדמנות לוקחים אותה כי מי יודע מה יקרה.

ירון: אוקיי, אז יש לנו פה סצנה. זה בתוך איזה גן קסום, פרטי קסום אני משער.

ד"ר טל: כן.

ירון: יושבת העלמה ומתנדנדת על הנדנדה להנאתה, המאהב מצד שמאל למטה, מביט אליה למעלה. יש עוד דמות מאחורנית, מה זה משרת שמחזיק אותה, שמנדנד אותה?

ד"ר טל: זה… לפי הטקסט של הציור, כן, שהוא הזמין, זה כומר, או איש כנסייה שמחזיק באמת את החבל ומנדנד את הנדנדה.

ירון: והנעל באוויר.

ד"ר טל: והנעל באוויר. עוד שנייה הנעל, אנחנו קודם נגיד שהציור הזה הוא חלק מ… מאיזשהו ז'אנר של ציורים בתקופה של הרוקוקו שנקרא פט גלאנט (fête galante) בצרפתית, שזה מין חגיגות אהבהבים בטבע. ברוקוקו… הציורים של הרוקוקו הם ציורים לאריסטוקרטיה, לאצולה. ובציורים האלה רואים את האצולה שהיא יוצאת לטבע ונהנית מהזמן הפנוי הרב מאוד שיש לה.

ירון: גם צריך להגיד שבמוסיקה הצרפתית של אותה תקופה יש גם הרבה את הגלאנט הזה… את המוסיקה, הריקודים האלה…

ד"ר טל: זה מתחבר, זה בדיוק.

ירון: אתה רץ לך בארמון ורסאי או בגנים שם…

ד"ר טל: כן.

ירון: והיא מוסיקה מאוד נעימה ומשעשעת.

ד"ר טל: בדיוק. זה מתחבר. כי בציורים למשל של אנטואן ואטו רואים את הנגנים בכינור, את הקומדיה דל'ארטה, את כל הבילוי, את הפיקניק בטבע. כאן אנחנו רואים גן שאמור להיות אחד הגנים בפריז או ליד פריז. הגנים "הציבוריים", במרכאות כפולות, האלה היו גנים לעשירים בלבד, אתה צריך לשלם כשאתה נכנס לגן. רק עשירים נכנסים. והגן הזה היה המקום הסודי, בדיוק מה שדיברת עליו, הפנטזיה הזאת של וולט דיסני, עם כל העלווה של העצים מסביב, עם הצבעים מהתכלת והירקרק. משהו סודי כאן מתחולל.

ירון: אפשר לחזור לנעל?

ד"ר טל: והנה אנחנו חוזרים לנעל.

ירון: על מי היא עפה? היא מעיפה או… את הנעל?

ד"ר טל: היא עפה לה במקרה. עכשיו, העניין הזה, ברוקוקו, יש כל מיני סימנים או כל מיני מוטיבים, גם בציור, אבל גם בחיים האמיתיים שלהם, שמסמלים ארוטיקה. וכאשר אישה חולצת את הנעל, גם בציור וגם במציאות, זה אומר ש… בוא נגיד כמו שהסטודנטים שלי אומרים - שהיא זורמת. זה אומר שהיא פתוחה מינית, היא פתוחה להצעות. והנעל הזו כאן שיורדת לה מהרגל אומר שהיא פתוחה להצעות משני הגברים שנמצאים…

ירון: אשת אצולה, הנעל הייתה נשארת על הרגל בכל מקרה.

ד"ר טל: כנראה, כאן אנחנו מדברים על פילגש של הפטרון. יש גבר מימין, גבר משמאל, מה שנקרא בצרפתית מנאז' א-טרואה (Ménage à trois). האישה היא הסנדוויץ', היא נמצאת באמצע. ואם אתה רואה, באמת הגבר מצד שמאל בוחר נקודת מבט שבה כאשר היא עולה בנדנדה למעלה הוא יכול להסתכל לה בין הרגליים.

ירון: ועוד קצת למתיקות יש את הפסלים של המלאכים הקטנים האלה.

ד"ר טל: נכון, זה חלק מהאהבה. אנחנו רואים את הקופידונים האלה ואת הפוטי (Putti) של ונוס. אתה גם רואה את הפסל בצד שמאל של הקופידון - פסל אמיתי שהיה, של פַּסָּל שנקרא פלקונה. והקופידון הזה אומר שקט. אתה רואה, איך הוא שם את האצבע ליד השפתיים ומוציא… בשקט בשקט חץ מאשפת החיצים, כנראה הוא רוצה לזרוק אותה על ה…

ירון: אה.

ד"ר טל: על הפילגש, אולי כדי שהיא תתאהב בבחורים.

ירון: אז מה הופך את זה לאומנות גדולה ולא למשהו קיטשי?

ד"ר טל: זה ציור, שוב, היום אנחנו מכירים קיטש אז קל לנו לראות את זה בתור קיטש, אבל אז לא ידעו מה זה הקיטש הזה. בוא נגיד שזה מין… תשווה את זה לשיר אהבה בין… אני יודע, בין גבר לבין הפילגש. ותחשוב על זה שהציור הזה הוא ציור מאוד מעודן ומרומז, אבוקטיבי של ארוטיקה. אתה לא רואה כאן ממש סקס. אתה רואה את הנדנדה שהיא סמל של סקס, כי היא עולה ויורדת, עולה ויורדת. ברור שפעימות הלב של האישה הולכות ונעשות חזקות ומואצות. זאת אומרת, יש פה סמלים של אירוטיקה - הנעל, הנדנדה, הקופידון, אתה לא רואה את זה בצורה פרובוקטיבית, ולכן יש לנו כאן משהו שהוא מאוד מעודן ולא קיטשי.

ירון: ליאור ארליך, העורכת שלנו, בחרה את Somewhere Only We Know, לילי אלן.


I walked across an empty land

I knew the pathway like the back of my hand

I felt the earth beneath my feet

Sat by the river and it made me complete

Oh, simple thing, where have you gone?

I'm getting tired and I need someone to rely on

I came across a fallen tree

I felt the branches of it looking at me

Is this the place we used to love?

Is this the place that I've been dreaming of?

Oh, simple thing, where have you gone?

I'm getting old and I need something to rely on

And if you have a minute why don't we go

Talk about it somewhere only we know?

This could be the end of everything

So why don't we go

Somewhere only we know

Somewhere only we know

Oh, simple thing, where have you gone?

I'm getting old and I need someone to rely on

So tell me when you're gonna let me in

I'm getting tired and I need somewhere to begin

And if you have a minute why don't we go

Talk about it somewhere only we know?

'Cause this could be the end of everything

So why don't we go

Somewhere only we know?

Somewhere only we know

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

17 views0 comments

留言


bottom of page