top of page

גלובלית - רילוקיישן ממבט נשי - פרק 1 - רילוקיישן ממבט ראשון עם יונתן רונן

מי אני ואיך הגעתי לגור בברצלונה? שיחה כנה עם בעלי, הגורם מספר אחת לרילוקיישן שלי. נדבר על הקשיים של השנה הראשונה, האתגרים בזוגיות טריה עם אלמן פלוס ילדה במדינה זרה והקריירה והפיתוח העצמי שקצת נדחק לפינה. על הבדידות הקשה כל כך שמלווה אותך ברילוקיישן, על חברויות, תרבות שפה. ועל התחושות של ישראלים בעולם לאור ה- 7/10


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/04/2024.

[מוזיקה]

אחווה: אז אהלן מאזינות ומאזינים, ‫צופים וצופות, הגענו לרגע. ‫וואו, איך אני מתרגשת לפתוח ‫את הפודקאסט שלי אחרי חודשיים של עבודה. ‫סוף סוף אני מגיעה להקליט פרק ראשון, ‫ואין ראוי יותר מהאורח שלי פה ‫שיושב מולי, כן? ‫כפיים, מחיאות כפיים סוערות. [מוחאים כפיים]

יונתן: בוקר טוב.

אחווה: ‫שיושב מולי, ורגע אני אציג אותך. ‫האיש שהביאני עד הלום, ‫ליטרלי, הביאני עד הלום, לברצלונה, ‫יונתן רונן, אב ילדיי, בעלי.

יונתן: בוקר טוב, אשתי אהובה.

‫אחווה: אישי, האהוב, בוקר טוב. ‫איזו התרגשות.

יונתן: לגמרי.

‫אחווה: כן, ראית אותי חופרת על זה ‫בסלון כל הזמן, ‫ועכשיו אנחנו זהו, מקליטים.

יונתן: קדימה.

‫אחווה: ‫כן, כן.

יונתן: מה מדברים היום?

‫אחווה: ‫אז הפודקאסט שלי נקרא "גלובלית".

יונתן: אוקיי.

‫אחווה: "‫רילוקיישן ממבט נשי", ‫והוא יעסוק בעצם ב… ‫מלא סיפורי רילוקיישן של נשים ‫אמיצות וחזקות ברחבי העולם, ‫שקמו ועזבו את הכל, ‫בדרך כלל זה בשבילו, כמו במקרה שלנו.

יונתן: באמת?

‫אחווה: או בשביל אהבה, כן. ‫תפקיד שלו, לימודים שלו, ‫הרבה כזה, הרבה כאלה נתקלתי. ‫ועברו באמת, כאילו סיפורים ‫שאתה לא יכול לדמיין בכלל, ‫וזה נורא מעניין, ‫גם בשלב המחקר נורא נורא נורא נהניתי. ‫וזהו, והפודקאסט הזה בעצם נולד ‫מהשנה הראשונה שלי שהייתי כאן, ‫הרגשתי מאוד מאוד מאוד לבד, ‫ואני אמרתי שאף אחת שעוברת רילוקיישן ‫לא תרגיש יותר לבד, אוקיי? ‫היא תשים אוזניות באוזניים, ‫והיא תצא להליכה, ‫סטייל קסטלדפלס [צוחקת].

יונתן: כן.

אחווה: ‫היא תצא להליכה, ‫והיא תשמע כמה שהיא לא לבד, ‫והיא תספוג השראה מנשים ‫והיא תבין שעוד מעט ‫הולך להיות ממש בסדר, ‫וכל מיני נשים ששוקלות אם לעשות, ‫ידעו כמה זה נוצץ, ‫כמה זה פחות נוצץ, ‫נדבר על הקשיים, ‫נדבר על הדברים הטובים, ‫ניתן המלצות, ‫יהיה כיף, יהיה פאן, יהיה מגניב, ‫יהיה מגניב, יהיה מגניב.

יונתן: לגמרי.

אחווה: ‫אז עכשיו בוא נתחיל.

יונתן: יאללה, איזו התרגשות.

‫אחווה: כן, אתה רואה? רואים בפנים שלי?

יונתן: ממש. ‫אצלי רואים? או שלא רואים שאני מתרגש.

‫אחווה: כן. ‫אני לא יודעת, בלידה של דניאל ‫אתה היית כזה עם פוקר פייס, ‫אז קשה לדעת אצלך [צוחקת].

יונתן: אני מאזן.

‫אחווה: כן. ‫אז אוקיי, איך בכלל הגעתי לכאן? ‫מה אני עושה כאן? ‫מה אני עושה בברצלונה? וואו…

יונתן: אהה… נפגשנו בארץ, אחרי התוכנית. ‫טוב, את הסיפור ‫את יכולה לספר, את מכירה.

‫אחווה: ‫אני מכירה? [צוחקת]

יונתן: מכירה.

‫‫אחווה: הייתי שם.

יונתן: היית שם, בנית אותו.

‫אחווה: ‫ אז אני ויונתן, למי שלא יודע, ‫אני עשיתי את "חתונמי", ‫עונה ראשונה, הייתי הכלה הראשונה, ‫ויונתן היה בתוכנית "כמה רחוק", ‫שהיה לה רק עונה אחת, ‫והוא היה גם הכוכב של העונה האחת הזאת, שאני פשוט זיהיתי ‫את הפוטנציאל של הכוכבות שלו. ‫ואני קיבלתי פינה אצל גלית ואילנית ‫לפרשן את התוכנית של יונתן, ‫ואני זוכרת שאז שלחתי לו הודעה ‫באינסטגרם, ‫באתי, ראיתי את התוכנית, ‫אמרתי כאילו, וואי, איזה תוכנית כושלת, אבל מי זה יונתן רונן? אני רוצה להגיע אליו, ‫ואמרו לי, חכי, חכי שנייה, ‫תראי את הבן אדם, תדעי מה הסיפור שלו. ‫ואני הייתי אז בתקופה שכאילו, ‫כמה שיותר מורכב - אליי, קדימה, ‫כאילו, מורכבים זה התחום שלי.

יונתן: תמיד היה.

אחווה: ‫כן, כן, אבל ככה הגעתי אליך, אז זה טוב. ‫ואז באמת אני זוכרת ‫ששלחתי לך הודעה באינסטגרם, ‫כאילו, היי, מה העניינים וזה, ‫אני עושה פרשנות על התוכנית שלך, ‫ורציתי לדעת איך הלך לך, ‫דיברתי עם שאר הבנות, אבל בוא, לא. ‫כאילו, שלחתי לך, בוא, ‫הכי לא עניין אותי איך הלך לך התוכנית, ‫פשוט לא יכולתי לרשום לך "‫היי, אני הולכת להיות אשתך לעתיד, ‫ואתה הולך לעשות לי ילדים" [צוחקת].

יונתן: יכול להיות שבדיעבד חיבלת בעתיד שלי ‫עם אחת הבנות בתוכנית?

אחווה: ‫לא.

יונתן: זה לא אופציה?

אחווה: ‫לא, אני הרי כתבתי לך ברגע ‫שהתוכנית שלך כבר ירדה, אתה ‫אמרת לי שכבר סיימתם לצלם מזמן ו…

יונתן: נכון, האמת שעבר הרבה זמן.

אחווה: כן, ובעצם ככה התכתבנו, ‫כמה חודשים.

יונתן: נכון.

אחווה: ‫ואז קבענו שנגיע לארץ, ‫כשתגיע לארץ, אנחנו בעצם נפגשים, ‫ואז הגעת לארץ ועשית לי כזה סקנדלים, ‫העלית לי סטורים עם בחורות אחרות, ‫במקום להתקשר ולהגיד לי, ‫"שומעת? נחתתי, אני מוכן, בואי נתחתן".

יונתן: ‫לא הייתי במקום של לחפש בכלל על זוגיות.

אחווה: אני יודעת.

‫יונתן: זה בכלל לא היה המקום, זה היה לנסוע לתל אביב, ליהנות, לאכול, לבלות.

אחווה: ‫אני יודעת, אני יודעת. היית צריך אותי שאני אפקס אותך כזה, ‫משפחה, ילדים.

יונתן: ‫לא, אני זוכר את הרגע ‫הזה, עשינו איזה סרטון למוצרי גבר, למוצר שאנחנו מוכרים, ותוך כדי זה אני מקבל הודעות נזיפה ממך. ולא הייתי רגיל לזה, לא הבנתי למה בעצם… מה עשיתי לא בסדר. [אחווה צוחקת ברקע]

אחווה: נזיפה זה אני.

יונתן: אבל אני חייב להגיד לך שבמקביל, אני עובד על עוד כמה הודעות.

אחווה: [צוחקת] אני יודעת, אנחנו המצאנו את זה בתל אביב, את המיקבול הזה.

יונתן: ואת פשוט סחפת אותי לתוך הדבר הזה, אמרת לי, טוב, קח את ההזמנה.

אחווה: כן, רגע…

יונתן: לך למסעדה.

אחווה: אני אספר מההתחלה?

יונתן: אוקיי.

אחווה: יונתן החמוד, הוא אמר לי… הוא לא פנה אליי, ידעתי שהוא נוחת בחמישי, ווואלה, כבר מגיע שישי, וקבענו להיפגש שישי בערב, והזמנתי לנו מקום ב"פופולר" בתל אביב, ווואלה, כבר ארבע אחרי הצהריים, מה הבחור חושב לעצמו? אז אמרתי, מה נראה לו? אם הוא יפנה אליי עכשיו, אני לא יוצאת איתו, כאילו, מה? הוא יצטרך לעבוד קשה, הוא לא יודע מי אני? כאילו, אני הרגע סיימתי "חתונמי", מה נראה לו? כאילו, הכי מבוקשת בארץ כרגע [צוחקת]. ואז הוא שלח לי הודעה: "היי, מה קורה?" וזה אחרי שאני רואה שיש לו סטורי עם בחורה מהים אתמול, כן? הבן אדם הגיע אתמול, עוד לא יצר קשר. בנות, מה עושים עם זה? אז כתבתי לו: "אה, היי, מה קורה? הגעת?" וזה, "כן, נו, מתי נפגשים?" אז אמרתי לו: "מה נפגשים? נשמה, השעה ארבע אחרי הצהריים, לא דיברת איתי עד עכשיו, אז עשיתי תוכניות, אבל יש לי אחלה מקום בשבילך. קח את ההזמנה, קח לך מישהי, ולך. לך ל"פופולר", אחלה אוכל, אחלה זה". אמרתי כאילו, יאללה, בוא נראה לו מי הבוס, בוא נעמיד אותו במקום, למה אני, בחורים כמוך הכרתי, הכרתי בכמויות, ובחורים יפים, מודעים, מלאי כריזמה וחוזקה כאלה, alpha male כאלה. אמרתי אוקיי, אני חייבת להראות לו שפה הוא לא מתבלבל, ואז הוא אמר לי: "לא, אבל אני מאוד רציתי להכיר אותך". אז אמרתי לו: "וואלה? לא ככה מתנהגים כשרוצים להכיר". אז הוא אמר לי, מה אמרת לי? "את מאוד מסקרנת אותי, חבל". אמרתי לו, סורי, מצטערת, וזה, תהנה, ביי. טוב, אחרי חצי שעה, "יו, חבל", שלח לי הודעות כזה, ואז אמרתי, טוב, בתכלס, מה זה חיכיתי? חיכיתי, ספרתי את הדקות לראות אותו, כן? איזה חמוד, איך הוא מחייך, חבל שאתן לא רואות, כאילו.

יונתן: אגב, הן רואות, מי שירצה לראות, יכול לראות.

אחווה: [צוחקת] אני לא רגילה. חבל שאתן לא פה איתי. הוא נורא מחייך וכזה מסתכל עליי במבט מאוהב כזה בעיניים. ואז אמרתי לו, ואז כזה הוא שכנע אותי, אמרתי לו, תן לי לבדוק, אולי אני יכולה להזיז, אולי זה, אולי זה, אולי זה. נתתי לו לחכות, נתתי לו להבין שהוא לא עושה דברים כאלה יותר.

יונתן: ורק התחלנו ואת כבר מחנכת אותי.

אחווה: כן.

יונתן: עוד לא התחלנו בכלל.

אחווה: לא, הייתי צריכה לתת לך טיפה תחושה של קשה להשגה, כי גברים כמוך, אתה יודע, בחורות בכיס הקטן שלהם.

יונתן: זה לא היה קורה אחרת.

אחווה: כן. אז עובדה שעבדה לי האסטרטגיה.

יונתן: איך אומרים חברים שלי?

אחווה: מה? המפוקסת?

יונתן: המפוקסת.

אחווה: כן, חברים של יונתן קוראים לי מפוקסת, שכאילו, לא משנה מה יונתן בכלל, לא היה לו בכלל תפקיד בסיפור הזה, אני תכננתי לנו את החיים ביחד [צוחקת], ונשאר לו רק לזרום איתי, בגדול. אבל זהו, זה הסיפור היכרות שלנו. ואז איכשהו הזזתי תוכניות, כן, בנות?

יונתן: לא היה לך תוכניות.

אחווה: לא, לא היה שום תוכניות.

יונתן: ברור שלא.

אחווה: ונפגשנו. ואני זוכרת את הרגע שנכנסת בדלת, אצלי בדירה, בז'בוטינסקי, בטשרניחובסקי, סליחה.

יונתן: עם הבקבוק יין.

אחווה: עם הבקבוק יין. ואמרתי, יו, כמה חיכיתי לך, אמאל'ה [לוחשת]. כן, וואו, ראיתי אותו וזהו, כאילו זהו, זהו, זהו, זהו, זה היה לגמרי, לגמרי, לגמרי שלי. וזהו. ואז היה לנו ערב כזה מאוד מאוד ארוך, של מלא מלא מקומות, שיצאנו דייט כזה מתארך עד הבוקר, ואני חושבת שמאז לא נפרדנו.

יונתן: לא.

אחווה: וככה ניהלנו באמת מערכת יחסים ארבעה חודשים על הקו. על הקו אני מתכוונת, אני בעיקר הייתי על הקו, כי יונתן, מי שלא יודע, יש לו ילדה מנישואים קודמים, היא בת עשר היום, הייתה בת חמש, לאיה. ו… ו… וזהו, וכאילו, וככה באתי, וגם תוך כדי הייתי בעבודה, אני רואת חשבון, מי שלא יודע, ועבדתי בתור חשבת בחברה משפחתית, שאפשרה לי באמת את התנועה הזאתי של סופי שבוע בברצלונה, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שזהו, כאילו, אחרי ארבעה חודשים הרגשתי שזהו, שזה לא יוכל להמשיך.

יונתן: כן, באיזה שלב הרגשת את זה? כאילו, מה, באיזה מצב הרגשת, כאילו, אם אנחנו… לא עושה את המצב הזה, את המעבר הזה, אז אנחנו, כאילו, לא צף 'יונתן עובר לארץ', זה לא עלה.

אחווה: לא, שום שלב, בגלל הילדה, בגלל העבודה.

יונתן: ולך מעולם לא היו מחשבות לרילוקיישן, לא? לפני זה.

אחווה: לא, למה? אני חושבת שמעצם היותי מאוד הרפתקנית, ואתה יודע, חושבת, מחוץ לקופסה, כן קרץ לי כזה, אני זוכרת שגם הייתי בברצלונה הרבה, לפני שעברתי לכאן, בתור תיירת, ומאוד סיקרן אותי זה איך לגור כאן. זה כן, כן כאילו משהו שדיגדג לי, אבל אף פעם לא חשבתי לקחת את זה למקום של באמת לעשות, באמת לעשות רילוקיישן, אתה מבין? אז אני זוכרת שאחרי ארבעה חודשים, אתה זוכר שכל פעם הייתי נשארת וויקנדים, והיינו מאריכים ומשנים כרטיס, ולא מגיעה לטיסה, ועוד כרטיס הלך לפח, ועוד כרטיס הלך לפח, ויכלנו בעצם לקנות מטוס עד היום.

יונתן: פרטי קטן, כן.

אחווה: כן, פרטי כזה קטן, חמוד. אבל אני זוכרת את הנקודה שאמרתי לעצמי, אוקיי, אחווה, אם את רוצה את הקשר הזה, את חייבת לשנות משהו, את חייבת לעבור, כאילו אין פה שאלה, יונתן לא יכול לעבור ולהעביר את הבת שלו בשביל ניסיון לקשר, ותכלס כאילו, אני רווקה, בלי ילדים, בלי מחויבויות, חוץ מדירה שאפשר כאילו זה, ועבודה שאפשר למצוא חדשה, אז אוקיי, אני הולכת על זה. ואני הולכת על זה במאה, כי ככה אני עושה דברים, אני עושה אותם במאה או שלא עושה בכלל. ואז אני זוכרת ש… כאילו, שאחרי ארבעה חודשים, אני חושבת אפילו בפעם האחרונה שהייתי, לפני שעברתי, אמרנו זהו, אני חוזרת לארץ ואני עוברת.

יונתן: כן.

אחווה: כאילו, שבכלל, אני ואתה, לא יודעים מה הולך איתנו, כאילו אני יודעת לאן זה הולך, אני יודעת שאני הולכת להתחתן איתך ולעשות איתך ילד, אתה אין לך מושג לאן זה הולך. [צוחקת]

יונתן: הדייט מתמשך.

אחווה: כאילו, יונתן, בוא נגיד ככה, לא חיפש להתחתן ולעשות עוד משפחה.

יונתן: לא בשלב הזה של החיים.

אחווה: לא. הכרנו בסך הכל שנה אחרי שאשתך נפטרה.

יונתן: כן.

אחווה: ואני חושבת שהוא לא היה מוכן, אף אחד לא היה מוכן. אבל אני חושבת שמה שקרה זה הדבר המדויק שצריך לקרות, שבאתי, ושוב, הכנסתי אותך לתלם כזה של משפחה. אז בעצם אחרי ארבעה חודשים אני אורזת את כל הדברים שלי, ואני מחליטה שאוקיי, החלום שלי זה בעצם, הכי גדול זה משפחה, ושאני, זהו, שאני הולכת על זה, ואני מקריבה את כל מה שיש לי. ואתה יודע, אני הייתי בשיא שלי, בדיוק סיימתי את "חתונמי", בדיוק עשיתי, אתה יודע, מלא שערים, מלא פרסומות, מלא שת"פים, כולם רצו בקרבתי, כולם שלחו לי דברים, היו לי, מחכות לי כל היום חבילות מחוץ לדלת.

יונתן: כל התשומת לב שרק אפשר לקבל, לבקש.

אחווה: נכון. וגם הייתי כאילו מאוד מעניינת, מאוד רצו לעבוד איתי, הייתי באותה תקופה, גם כמובן עבדתי בתור רואת חשבון, הייתי בשיא, כאילו, אתה יודע, כאילו, כולם מכירים אותי ברחוב, ועברתי מ-200 אחוז לאנונימית מוחלטת, פתאום, ביום, ביום, פשוט ביום, לא חתכו לי את זה לאט לאט, 15 שניות של תהילה נגמרות.

יונתן: ונהנית מזה, לא שרצית לברוח מזה.

אחווה: אהבתי את החיבוק של הקהל, כן, אהבתי. כאילו, בשלב הראשון זה הכניס אותי לחרדות ולא יצאתי מהבית, אבל once התרגלתי לזה, אז מאוד נהניתי מזה. נהניתי, כאילו, גם נפתח לי עולם, אתה יודע, אני רואת חשבון אפורה.

יונתן: כן.

אחווה: כבר עשר שנים בתחום, עבדתי באמת כבר עשור מול אקסלים כל היום, ופתאום טלוויזיה ואנשים, וזה עניין וזה חידש וזה ריתק, וזה, וואלה, זה גם כאילו מחמיא, כיף. אתה מקבל דברים, מי לא אוהב לקבל דברים?

יונתן: יש בזה high, אני זוכר שרק התחלנו לצאת אז בתל אביב, אז ההרגשה הזאתי, אני הייתי חי פה, אז עשיתי תוכנית ריאליטי בארץ, וכמובן פה אף אחד לא הכיר, ואז הייתי מגיע לארץ והיינו יוצאים והיינו מסתובבים ביחד, והרגשתי כאילו, כל העיניים מופנות אלינו, וכולם מסתכלים וכולם בוחנים…

אחווה: כן.

יונתן: ואתה כאילו גם חושב איך אתה מתנהג, איך אתה…

אחווה: נכון.

יונתן: מה אתה לובש אולי אפילו, ואיך מסתכלים עליך, ואיך אתה מדבר עם אנשים.

אחווה: נכון.

יונתן: אני חייב ל…

אחווה: זה עוד לפני שיצא, אתה זוכר? לפני שזה פורסם, שאני ואתה נסענו לסופ"ש בירושלים,

יונתן: כן.

אחווה: ואז פתאום מישהו צילם אותנו, ממש בכביש, עומדים במעבר…

יונתן: בירושלים, מול המלון, אני זוכר.

אחווה: אני לא אשכח את זה. ואז פרסמו את זה, לדעתי בפינס, או… שאני ואתה יוצאים.

יונתן: כן, ואת היית רגילה לזה, ואז באה מישהי והתחילה לדבר איתנו, ואני כאילו… אני לא מתייחס אליה, כי אני לא מבין למה אני צריך לדבר איתה, בכלל לא הבנתי כאילו מה אני אמור לעשות.

אחווה: כן.

יונתן: ואת אומרת לי, לא, אתה צריך לדבר, אתה צריך להיות נחמד אליה, אתה צריך…

אחווה: אתה כאילו רק עשית תוכנית וגרת בחו"ל, אז כאילו לא הרגשת את כל ההייפ סביב ה… סביבך.

יונתן: אז כשהיינו ביחד, אז זה היה דאבל high, כי זה היה כאילו, גם אני וגם את, אז הכל היה כזה…

אחווה: מאוד מרגש.

יונתן: מאוד עוצמתי, ואני חייב, מהצד שלי, אני פחות התחברתי לזה, כי הרגשתי… לא הרגשתי בנוח, הייתי נוסע… עליתי על טיסה לאל על מישראל, הכניסו אותי לתא הטייס, וישבתי איתו שם, והעבירו אותי למחלקה, וכאילו, מי אני בכלל?

אחווה: לא הבנת, לא הבנת.

יונתן: סתם רווק שרצה לעשות… אפילו לא רציתי לעשות תוכנית ריאליטי, זה הדבר האחרון שעבר לי בראש.

אחווה: אני בשוק, תשמע, אני בשוק שעשית טלוויזיה בכלל, היום, שאני אשתך כבר כמעט שש שנים, אני בהלם שעשית טלוויזיה, אתה כזה בן אדם פרטי, וכזה בן אדם שכאילו, מה, אני מצלמת אותך בסטורי אתה מת מבושה, כאילו, ואני שואלת את עצמי, איך עשית טלוויזיה?

יונתן: בזכות… רק בזכות חבר, שכאילו הכניס אותי לתוכנית, ואמר, בוא, תעשה, זה תפור עליך, זה מתאים לך, מתאים לך טלוויזיה, להיות בתוך העולם הזה והצילום, זה היה high וזה היה כיף, זה היה חוויה לכל החיים.

אחווה: כן.

יונתן: כל מה שבא אחר כך, לא…

אחווה: לא התחברת.

יונתן: לא הבנתי, לא, פתאום באינסטגרם ולהעלות, כן להעלות, מה אני אמור להעלות?

אחווה: באמת, בוא, פנו אליך מלא בחורות, פצצות, בוא, "לא התחברת"… [צוחקת]

יונתן: לא, ברור, האינסטגרם נשמר רק בגלל כל מה שיש באינסטגרם, להציע לה… כאילו, מעבר לזה, זה…

אחווה: כן.

יונתן: אבל לא חשבתי, כאילו, לקדם את זה באיזושהי צורה. פנו אלי סוכן, בוא, נקדם, תעשה, לא הבנתי מה אני אמור לעשות עם זה, וגם לא הרגשתי בנוח מזה, ואני לא חושב שהעלתי סטורי, ארבע שנים האחרונות.

אחווה: כן, כן, אתה לא פעיל.

יונתן: לא.

אחווה: אבל…

יונתן: כן?

אחווה: אז נחזור לרילוקיישן, כי בעצם זה הנושא שלנו.

יונתן: כן.

אחווה: ארבעה חודשים, ארזתי את עצמי, עזבתי את הדירה, עזבתי את העבודה, ואמרתי, יאללה, אני לוקחת את הסיכון, ועוזבת הכול, ועוברת, ואז עברתי.

יונתן: לקסטלדפלס, זה לא ברצלונה.

אחווה: אוי ואבוי, נכון [צוחקת]. כן, תקופה נורא חשוכה, מבחינתי, ואני תיכף אסביר גם. עברנו לקסטלדפלס, קסטלדפלס, מי שלא מכיר, זה כמו עיירה בפרוורי ברצלונה, בכניסה לברצלונה, עיירת חוף מקסימה בקיץ, מלאה באנשים, בתיירים בעיקר. אפילו מסי גר שם, היה גר שם, כשהוא היה משחק בברצלונה.

יונתן: הוא עדיין גר שם, ורוב הכדורגלנים של ברצלונה גרים שם.

אחווה: כן. איך הוא עדיין גר שם? הוא עבר לחו"ל.

יונתן: יש לו שם בית.

אחווה: אה, אוקיי, יש לו בית.

יונתן: דירה.

אחווה: אז כאילו, על פניו, מה אני רוצה, כן? ליונתן יש בית גדול, שלוש קומות, גינה מטורפת, בריכה, מה אני רוצה? [לוקחת נשימה עמוקה] הגעתי, וקודם כל הגעתי לבית של… שלו ושל אשתו לשעבר. בית עם המון המון זכרונות ואנרגיות ותמונות, והיו רגעים ששאלתי את עצמי מה… מה קורה בן אדם? כאילו, אתה מביא אשה חדשה לבית, לא תסדר קצת? לא תזיז את התמונות? לא כאילו, תתן לי הרגשה שכאילו, אוקיי, אתה מפנה לי מקום? ואני זוכרת שבעיקר בעיקר בעיקר סבלתי מהבדידות.

יונתן: כן.

אחווה: הייתי נורא נורא בודדה. זה כאילו וילה, שכל דבר שאת רוצה לעשות, את צריכה לקחת רכב, אז שכרנו לי רכב. רוצה מכולת? רכב. רוצה קניון? רכב. רוצה להגיע לעיר? רכב, או אוטובוס או רכבת, כן? אבל רכב, כל דבר מצריך בעצם תחבורה, אין שום דבר לידך חוץ מחוף הים. עכשיו, אוקיי, עשיתי הליכות, זה היה מגניב. יונתן המשיך בחייו כרגיל, היה הולך בבוקר לעבודה, חוזר מהעבודה, אוסף את לאיה, ואז בא ומטפל בלאיה, ואחווה כאילו… מוזנחת [צוחקים]. כאילו אני עזבתי את הכל, אדוני, הגעתי לכאן, ורציתי מאוד את הזמן שלי עם יונתן, אבל לא לקחתי בחשבון שיונתן הוא קודם כל אבא. והיום שאני אמא אני מבינה שאנחנו קודם כל הורים, ואז אנחנו בני זוג. ואני חושבת שקודם כל ציפיתי להרבה יותר תשומת לב, הרבה יותר זמן איכות, והמציאות היכתה בי בפנים. וזה לא שגם היה לי את מי לשתף שם, לא היה לי חצי חברה בשנה הראשונה, לא היה לי חצי חברה, היה לי רק את יונתן. כל הזמן רציתי את יונתן, והייתי בוכה המון, והייתי טסה לארץ המון, הייתי ממש כל שבועיים בארץ, והיה לי נורא נורא קשה.

יונתן: לא, אני חושב שההבדל בינינו, שאת גדלת באיזה משפחה מאוד… ימי שישי, אני זוכר שפעם אמרת לי שאם נגור בארץ, אנחנו כל יום שישי נאכל אצל ההורים שלך ארוחת ערב.

אחווה: כשהגעתי רק.

יונתן: כשהגעת, כן. אמרת שכל יום שישי אוכלים אצל ההורים, והיית, הגעת בשבוע הראשון, הגעת ביום שלישי, ויום שישי היה… הגיע יום שישי והתחלת לבכות.

אחווה: כן.

יונתן: אני אומר, אחווה, מה קרה? למה את בוכה? כאילו, עברו שלושה ימים.

אחווה: כן.

יונתן: "לא, זה יום שישי ואני בלי המשפחה שלי, ואנחנו בלי ארוחת שישי".

אחווה: נכון.

יונתן: כאילו…

אחווה: כן, היה לי נורא נורא קשה.

יונתן: נורא קשה, ואז התחלת לצלם גם עוד איזשהו משהו ל…

אחווה: כן, צילמתי כמו בלוג על המעבר ל"מאקו".

יונתן: כן.

אחווה: של כמה פרקים. וכן, וואי בכיתי המון, בכיתי המון בשנה הראשונה. קודם כל היה לי מאוד מוזר, פתאום אני עוברת כאילו מארוחות שישי, משפחה, פתאום אני רואה את כל המשפחה שלי שם, בשיחת וידאו, והלב שלי נקרע, אני רוצה גם להיות איתם, מצד שני, אני היי, אני אמרתי שאני מוותרת על הכל כדי להקים את המשפחה הזאת. ויונתן בהתחלה לא ממש הבין אותי. הוא גם לא הבין, כאילו לא ממש הכרנו. לא הבנת מאיפה באתי, ומה הצורך שלי, וכאילו איפה זה נוגע בי.

יונתן: אני חושב ש… מדברים על רילוקיישן, המקרה שלך הוא שונה מרוב הרילוקיישן אולי שאני מכיר מכל המשפחות שיש בברצלונה, החברים שלנו.

אחווה: למה?

יונתן: כי כולם הגיעו כזוג.

אחווה: כן.

יונתן: כולם הגיעו כזוג, כולם הגיעו כמשפחה, כהחלטה משותפת של כולם.

אחווה: כן.

יונתן: ופה את נכנסת למשפחה.

אחווה: כן.

יונתן: כאילו…

אחווה: נכנסתי למשבצת.

יונתן: ולא…

אחווה: נכנסתי למשבצת.

יונתן: בלי תעסוקה ובלי חברות ו…

אחווה: נכון, אבל חשבתי שאני אכיר.

יונתן: כן.

אחווה: פשוט אהה… קסטלדפלס, היא לא… אין בה הרבה אוכלוסייה ישראלית, אין בה כמעט בכלל. נראה לי אולי יש שמה ישראלים אחד או שתיים, משפחות או משהו כזה, ולא היה לי חצי בן אדם לשתף אותו, אפילו בקושי. ואני זוכרת שכל יום קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי, 'אחווה, יאללה, את מדלגת את זה, את מדלגת את זה, קטן עלייך, קומי, תעשי הליכה', התלבשתי, הייתי עושה הליכה למרכז הכפר, ואז הייתי יושבת עם בני שמונים שם, היה בית קפה אחד שאהבתי, והייתי שותה קפה, וזהו, וחוזרת. ומנסה להעביר את היום, וישנה מלא, ובוכה, מתכננת מתי אני אחזור לארץ, איך אנחנו חוזרים לארץ.

יונתן: כל היום מחכה שאני אחזור כאילו… עם השוט כאילו, שהייתי מגיע הביתה… להצליף בי.

אחווה: הייתי נורא, נכון… [צוחקת] לא להצליף, אבל כאילו…

יונתן: לא, היית טעונה…

אחווה: כל הכעסים הופנו אליך, כאילו, הלו, אני באתי בשבילך, יכול להתייחס אליי? כאילו כזה.

יונתן: כן, זה היה…

אחווה: והרגשתי, כן, זה כאב, וזה עצב, וזה תסכול נורא נורא גדול, ממישהי שיש לה המון חברים, נורא עטופה, נורא כאילו, כולם רוצים להיות לידה, מוכרת. אוי, חברים זה משהו שעטף אותי כאילו כל החיים, פתאום אני הופכת להיות לבד, לבד, לבד, לבד, לבד. לבד, וזה ממש לבד שחודר לך לעצמות, ואני זוכרת שאחרי עשרה חודשים אני באתי ואמרתי לך, יונתן, אני הייתי רואה אותך עם לאיה, שזה כאילו, באמת, היה מחזה מרומם את הנפש, תחשבו, גבר חתיך, סקסי הורס, מטפל בילדה, מהממת, מתוקה, זה כאילו כמו פרסומת כזה, והייתי רואה את זה כל היום מול הפנים שלי, והייתי בוכה כבר, אתה זוכר?

יונתן: כן.

אחווה: הייתי ממש, היו יורדות לי דמעות, והייתי אומרת לו שזה נורא מרגש אותי, ושאני רוצה גם ילד משלי. ואמרתי לו, כאילו, תשמע, אני בת 34, ואני פה כבר עשרה חודשים, עברתי בשבילך מדינה, בהתחלה זה היה "בשבילך", כן? היום זה "בזכותך", אבל אז זה היה "בשבילך", כי הייתי מאוד קורבן אז. ואני רוצה ילד, ואני רוצה לדעת אם אתה שם, כי אם אתה לא שם, אז תגיד לי, תשים יד על הלב ותגיד לי, כדי שאני אדע מה לעשות. ואמרת לי, אוקיי, ילד, בואי.

יונתן: זה היה שלב שאם אני חושב, אם לא היינו עושים… בגלל כל העליות והירידות האלה, במצבי הרוח ובזוגיות שלנו, וגם היה לנו פרידה באמצע במהלך התקופה הזאתי, והיה לנו…

אחווה: של חודש שחזרנו.

יונתן: זו הייתה השנה של…

אחווה: לקחתי את הרגליים לארץ, ואז הוא…

יונתן: את לא רוצה שנפתח את זה.

אחווה: לא. כאילו, מה זה לא רוצה? בוא, אתה התחננת על חייך שאני אחזור אליך. שורה תחתונה.

יונתן: שורה תחתונה. [צוחק]

אחווה: כן. הוא הבין שאין מה לעשות. הוא טעם ממני והוא לא יוכל לחזור אחורה…

יונתן: וברגע שנכנסת להריון, אז אני גם…

אחווה: שנייה רגע.

יונתן: אוקיי, מה…? אוקיי.

אחווה: עשרה חודשים.

יונתן: עשרה חודשים.

אחווה: אמרתי לך עושים ילד, בא, עשינו ילד.

יונתן: ניסיון ראשון.

אחווה: ניסיון ראשון, כן. זה כאילו רק אומר כמה דניאל כבר היה צריך לבוא. נכנסתי להריון, ואחרי שנכנסתי להריון, יונתן ראה שאם אני אשאר שם, אני פשוט כאילו… זה יהיה סופנו, סופי.

יונתן: כן. לא, זה היה לי ברור. אני זוכר גם את הרגע הזה שכאילו היו… היו לנו שיחות, אולי נעבור לדירה אחרת, בית אחר…

אחווה: נכון. כי אני לא רציתי להישאר בדירה הזאת.

יונתן: בקסטלדפלס, כי אני רציתי נורא להישאר שם, לא רציתי גם להעביר את הילדה בבית ספר, זה היה קרוב לעבודה, ואמרת, אוקיי, מקובל, בוא נצא לדירה אחרת.

אחווה: כן, אחרי הרבה זמן שניסיתי לשכנע אותו לעבור לברצלונה.

יונתן: כן.

אחווה: מאוד רציתי, כי הרגשתי שאני לא… אמרתי לו, אני קודם כל, אני לא יולדת בבית הזה, זה היה בית עם יותר מדי זכרונות עבורו ובעיניי מלא אנרגיות עצובות, ויותר מדי כאילו, די, התחלה חדשה, אני רוצה בשביל הילד התחלה חדשה. ואז אמרנו שנחפש דירה בקסטל, אחרי שכאילו ראיתי שהשכנועים שלי לא… אבל יונתן ראה, הוא ראה שאם אנחנו לא עושים את השינוי הזה ועוברים למרכז העיר ולא יהיו לי חברות ואני לא אהיה עטופה, אני כנראה אקח את הילד באיזשהו שלב ואחזור לארץ.

יונתן: לא, לא היה לזה סיכוי להצליח. אני זוכר את הרגע הזה שכאילו נפל בי, תוך כדי שיחה עם חבר טוב, וכאילו, אמרנו, חייב לעשות את הצעד הזה, ולעיר בשבילי, כקיבוצניק, ומקום שאהבתי לגור בו, היה ים ו…

אחווה: גינה.

יונתן: וגינה, ו…

אחווה: מדהימה.

יונתן: ואני עוד פחות חברותי במרכאות מאחווה.

אחווה: [צוחקת] אני לא בטוחה, היום אני לא בטוחה, שתדע לך.

יונתן: היום זה השתנה, ואני חושב שכל מה שקרה, הוא קרה לטובה, כמובן.

אחווה: ברור.

יונתן: ואמרנו, יאללה, בואי נלך, בואי נעבור לעיר, ובתוך שבועיים מצאנו דירה, ויצאנו…

אחווה: כן. כן, לא שבועיים. אחרי עשרה חודשים נכנסתי להריון, ושהייתי בחודש שישי, אני חושבת, זה היה, אחרי שנה וארבע, עברנו לברצלונה, במרכז העיר, ושם באמת התחילו להשתנות לי החיים. כאילו, שם באמת התחלתי ליהנות מברצלונה, ליהנות מהמעבר הזה, התחילו להיות לי חברות. מצאתי באמת מעגלים חברתיים שזה כל כך כל כך כל כך חשוב ברילוקיישן, ואנחנו נדבר על זה הרבה. כל האנשים גם שראיינתי, כאילו, באמת, אם אין לך חברה, אין, את תלושה, כי במקרים האלה שאתה גר כל כך רחוק ממשפחה, אם אין לך חברים… החברים זה המשפחה שלך, אתה בוחר כאילו את החברים שילווו אותך, שאתה עושה איתם חגים, שאתה מגדל איתם את הילדים, ואני באמת כאילו חושבת שחברים זה משהו שכאילו מעבר לשפה, זה משהו שהוא must have.

יונתן: לגמרי.

אחווה: באמת, ברילוקיישן. אז באמת עברתי ולמדתי גם את השפה תוך כדי, והתחלתי מאוד מאוד ליהנות. יונתן פחות, היה לו קצת קשה עם המעבר לעיר. עברנו לדירה מהממת, ושם נולד דניאל, אחרי שנה וחצי ביחד, אתה קולט? שנה וחצי כבר נולד לנו ילד, שזה היה בול לפי התוכניות שלי, פחות לפי התוכניות של יונתן. [צוחקת]

יונתן: לגמרי.

אחווה: אבל תראו אותו היום.

יונתן: אתה גם לגמרי…

אחווה: תראו אותו היום. היום הוא מרוצה, וזה מה שחשוב, כי כאילו הוא באמת, אני חושבת שאם לא הייתי באה, אני… קודם כל, אם לאיה לא הייתה, אני לא חושבת שהוא היה ממשיך לכיוון של עוד משפחה ועוד אישה, והוא היה פשוט כאילו הוא נהנה מהרווקות שלו, ואוקיי, אשתו נפטרה, אז כאילו זהו, אני כאילו אמשיך את החיים…

יונתן: רוב הסיכויים שזה היה הולך להרס עצמי.

אחווה: כן, [צוחקת] לא רציתי… במילים עדינות.

יונתן: כן.

אחווה: ובאמת עצם זה שאני נכנסתי וגם הייתה לו ילדה, אז זה מאוד מאוד כיוון אותו להמשיך במסלול של משפחה, של עוד ילד, שזה משהו שבאמת, וואו, שינה לנו את החיים, והפך אותנו משתי מחנאות, [צוחקת] מחנה אתה ולאיה, ומחנה אני…

יונתן: כן.

אחווה: למשפחה.

יונתן: נכון.

אחווה: דניאל איחד את כולנו למשפחה, ונתן את הדבק, באמת, כפרה עליו. הוא באמת כאילו משהו מאוד מאוד מיוחד, ולא סתם הוא הגיע מהר ובקלות יחסית.

יונתן: כן, אפשר לראות פה את הלידה ברקע.

אחווה: [צוחקת] אל תגזים, אנחנו פותחים, אבל לא פותחים את הלידה. זה לא כמו שהוא עכשיו עשה עם אשתו, איך קוראים לו? אליקו. אליקו, שהם שידרו את הלידה בשידור חי, זה היה פיפי.

יונתן: אה, באמת? היה דבר כזה?

אחווה: פיפי מוגזם, כן, כן, יש דבר כזה. אהמ… ובעצם משם אני מתחילה להיטמע בברצלונה. ואני זוכרת שאתה אז גם אמרת לי משפט, אני חשבתי שאני אכיר ישראלית שתחזיר אותי לארץ.

יונתן: ברור, זה מה שאני… כשזה התחיל, אז אני… אם נחזור אחורה, אני מעולם לא עשיתי רילוקיישן.

אחווה: למה? אתה עשית רילוקיישן לפני 24 שנה.

יונתן: לא היה לי מושג שזה מה שאני עושה.

אחווה: אבל אתה עברת לכאן במטרה לעשות כסף, לעבוד.

יונתן: אני…

אחווה: העתקת את המגורים שלך למדינה אחרת, זה נקרא רילוקיישן, מאמי.

יונתן: אני לא הבנתי את זה אז.

אחווה: אוקיי. זה גם היה מאוד שונה.

יונתן: אני הייתי שנים… אני הייתי שנים בהכחשה. סיימתי צבא, עשיתי את הטיול שכולם עושים, טיילתי באוסטרליה, בטיול התקשרו… אבא שלי חלה והגעתי ישר והוא נפטר, אמא שלי חזרה בחזרה לשוודיה, ונשארתי בקיבוץ לבד. בלי הרבה אמצעים ובלי הרבה כיוונים אפילו ללמוד, לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות, ומה שכן ידעתי שאני רוצה לעשות, זה לפרנס את עצמי כי… כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי כאן. ונסעתי פשוט… ולקחתי… היה לי איזה בן דוד בספרד, ונסעתי לעבוד בגיל 21-22, למכור תמונות שמן. אבל לא ארזתי מזוודות…

אחווה: והחלטת.

יונתן: לא אמרתי, אני עושה רילוקיישן. אני חייתי שנים בהכחשה שאני עוד רגע חוזר לארץ.

אחווה: כן.

יונתן: זה לא היה בכלל… אז לא היה לי את מה שאת מספרת פה עכשיו. אני 24 שנים כבר לא בארץ.

אחווה: נכון.

יונתן: ו…

אחווה: אתה יותר ספרדי מישראלי כבר.

יונתן: לגמרי, חצי חיים.

אחווה: כן. גם הגינונים שלך הם מאוד אירופאיים כזה, אתה מאוד כזה.

יונתן: אני תמיד הייתי שוודי [אחווה צוחקת]. אבל… ולאט לאט, אז הכרתי את סוניה, את אשתי הראשונה, ונשארתי שם, והכל כאילו לא היה מתוכנן לרילוקיישן, לא היה כאילו מכוון מטרה לדבר כזה.

אחווה: כן.

יונתן: כי אני מאוד אהבתי את ישראל, לא היה לי שום איזה אג'נדה שהיום יש הרבה אנשים שעושים רילוקיישן מאג'נדה, שהם לא מרוצים בארץ, ופוליטית…

אחווה: כן, פוליטיקה, או יוקר המחיה, או…

יונתן: או כל הדברים האלה. זה פשוט קרה. ולא היה לי… לא מצאתי את הדרך לחזור לארץ, ואחד הדברים שעברו לי בראש זה…

אחווה: אוקיי. מצאתי אישה ישראלית…

יונתן: וואו, אחווה, היא הכי, היא כאילו, היא… החיבור פה הוא אנחנו חוזרים לארץ, זה גם… זה היה משהו. והיום אין על מה לדבר, כאילו, אני חושב שדיברנו על זה בקורונה.

אחווה: כן.

יונתן: היה כאילו מה עושים, דרכנו לאן, כולנו היינו, כולם היו מאוד מבולבלים ולא יודעים לאן זה הולך.

אחווה: נכון.

יונתן: ובכלל לא היה על מה לדבר.

אחווה: כן, אני זוכרת שהוא אמר לי כזה, מה את אומרת? אולי נחזור לארץ. אמרתי לו, אוקיי, אתה יכול להתקדם, תהיה שם שלושה חודשים ודבר איתי, תגיד לי מה אתה חושב, כי אתה זוכר את ישראל שלפני 20 שנה ולא את ישראל של היום. אני לא חוזרת לארץ, אני גם רק עכשיו התחלתי להתמקם, רק עכשיו מצאתי חברות, רק עכשיו למדתי את השפה, עכשיו אני מתחילה ליהנות מלטייל, נולד לי ילד, שנייה כאילו, אני רוצה רגע ליהנות מהפירות של מה שעבדתי עליו. ו… וזהו, וכך ירד מהפרק בעצם לחזור לישראל בינתיים.

יונתן: בינתיים.

אחווה: בינתיים, כן. אני אומרת, שוב, אני לא אגיד שאנחנו כאן לתמיד, יש בי חלק שמאוד מאוד מתגעגע, ותמיד יתגעגע, וחסר לי. חסר לי. חסר לי ישראל. יש לי גם כזה, כזו הרגשה כזאתי, מן אמונה מגבילה כזו, שאני מתחבטת בה כבר כמה ימים, בכלל כבר תקופה שאני כאילו מאוד מאמינה בתירוץ הזה, שאני לא מספיק מצליחה במה שאני עושה, נגיד במדיות, ברשתות, שיכלתי להיות הרבה יותר גדולה אם הייתי בישראל. אתה יודע, מין תחושת fomo כזאת.

יונתן: כן.

אחווה: של כאילו אני מחמיצה. אני מחמיצה. כי כאילו אני משפיענית ישראלית, אוקיי? שגרה בחו"ל. הקהל שלי בישראל. זה עוד לא נראה דבר כזה, כאילו יש כמה בודדים כאלה בעולם, אבל אני, הקהל שלי הוא ישראלי, אני מוכרת ברשתות מוצרים ישראליים. אני עובדת מול ישראלים. וכאילו אני מחמיצה, אני מחמיצה, אני מחמיצה. ואני חושבת שבשנה הראשונה בכלל הרגשתי שאני מחמיצה, כי כאילו נלקחתי ממש בשיא ה-15 שניות שלי, והחמצתי כאילו המון דברים, המון אירועים שיכלתי להגיע, המון כאילו דרכים לפתח את הקריירה. אני לא יודעת, אני חושבת שאם הייתי בארץ, אולי הייתי רוצה ללכת לכיוון של הנחיה, שזה משהו שאני מאוד אוהבת, לדבר עם אנשים ולהגיש ולהעביר ולקדם ערכים ולדבר על דברים מעניינים, ולעלות על סדר היום נושאים שאנשים לא מדברים עליהם, כמו האימהות המשלבת שלי, כמו איך זה להיות ישראלי בשביעי בנובמבר [כך במקור], בעולם. נושא שהוא כאילו מאוד רגיש, וקיבלנו עליו המון ביקורת. ותחושת ה-fomo הייתה ונשארה. אני יכולה להגיד לך שגם היום אני מנסה להתנתק מהסיפור הזה, שאני מספרת לעצמי שאני לא מצליחה, ואני לא מצליחה לפרוץ, כי אני לא גרה בישראל. עכשיו בואי, אף אחד לא מבטיח לי שאם אני אגור בישראל, אני אצליח. אתה מבין? זה לא שעכשיו אני אעבור לישראל ואני אצליח יותר בוודאות, מישהו חותם לי על זה.

יונתן: בדיעבד, אם לא היית עוברת לברצלונה, והיית עוצמת עיניים ומדמיינת איך החיים שלך היו נראים בארץ בלי זה?

אחווה: בלעדיך?

יונתן: כמובן שבלעדיי.

אחווה: אני לא יודעת, אתה יודע, אני כאילו… אף פעם לא חשבתי שהחיים יקחו אותי לכאן, אתה יודע, אני, שהייתי קטנה, אני הייתי מפליגה עם אבא שלי הרבה, אבא שלי היה רב חובל, והייתי מפליגה איתו הרבה, והייתי מגיעה המון לברצלונה, יש לי תמונות בפלאסה קטלוניה בגיל שנתיים, תמונות שאני שחזרתי אותם, אני שחזרתי את ההיסטוריה שלי עם דניאל היום.

יונתן: עם דניאל.

אחווה: אבל אם מישהו היה בא ואומר לי את זה, שהילד שלי יוולד בספרד, בברצלונה, ויגדל פה ויגור פה, אני הייתי אומרת, מה, נפלת על הראש? אני הכי ישראלית. אני ישראלית, אני אשדודית בכלל, במקור. אני, אי אפשר להוציא את האשדוד ממני. אני יורדת למטה להוריד את הכלב עם פיג'מה עדיין, ואני גרה בשכונה מאוד אריסטוקרטית כזאתי, שלא…

יונתן: ונעלי בית.

אחווה: ונעלי בית. אהה… ואני חושבת ש… נקטע לי חוט המחשבה.

יונתן: מה היה קורה אם היית נשארת בארץ?

אחווה: כן, אהה, מה היה קורה אם הייתי נשארת בארץ? אז אני חושבת שקודם כל, קשה לי מאוד לדמיין את החיים בלעדיך, אבל אני חושבת שהייתי מוצאת מישהו, ממשיכה…

יונתן: אבל מה, נהיית כוכבת רשת כאילו?

אחווה: לא, לא כוכבת רשת.

יונתן: אני לא חושב שהיית עוזבת את העבודה שלך אז.

אחווה: כרואת חשבון?

יונתן: כן.

אחווה: אני לא יודעת, אולי כזה, אתה יודע, הייתי יותר משלבת, אז שהייתי מוצאת אולי איזה משהו בתחום, אני גם לא בטוחה שהייתי מגיעה לעולמות האימון, כמו שאני עושה היום. היום אני עושה קורס מאמנים אצל מעיין בן ציון, אחרי שכבר עשיתי אצלה את הקורס "פורצות דרך", ומאז שחוויתי דיכאון, לפני שנה, באמת נכנסתי ככה יותר לעולם הרוח ויותר לעולם האימוני, ואני באמת מתכננת גם כשאני אסיים אותו, באמת לאמן נשים ברילוקיישן, ובכלל נשים, ולעזור להם לעבור מצבים ככה יותר מורכבים בחיים שלהם, דרך עולם האימון, שזה משהו, שעולם שבכלל אני מאוד פיקפקתי בו, פיקפקתי בו, ולא האמנתי, כי כאילו תמיד אני הייתי הולכת לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים, כאילו דברים שהם עם תעודות כזה מאוד, אני רואת חשבון עם תעודות וזה, אתה זוכר שכאילו באתי, אני רואת חשבון.

יונתן: כן.

אחווה: והיום אני מבינה שכאילו היום אני עושה מה שאני אוהבת בזכותך. כי עברתי לכאן ואני חושבת שרילוקיישן זה זמן מעולה לעשות ריסטרט בחיים ולחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמך מה את באמת רוצה. ואני זוכרת שהגעתי לפה ואמרתי, אני באמת רוצה להמשיך להיות רואת חשבון? רגע, מה אני צריכה בעצם? אני צריכה להשלים לימודים של תקינה אירופאית, אני צריכה לעשות עוד מבחנים. אמרתי, אין שום סיכוי, אין שום סיכוי שאני שמה על זה עוד דקה אחת של עבודה. לא כי זה, זה אחלה מקצוע ואני חושבת שאפשר למצוא בו נישות מעולות, ואני מודה להורים שלי שדחפו אותי ללמוד את זה, כי יש לי היום באמת, בסל שלי, אחלה מקצוע ואחלה מקום ליפול אליו, אבל היום אני רוצה לעשות מה שאני אוהבת, ואני אוהבת לייצר תוכן איכותי, ואני אוהבת לדבר עם אנשים, ואני אוהבת להקשיב לאנשים, ואני אוהבת… אני אוהבת את הרשתות. אז אני חושבת שהרילוקיישן כאילו נתן לי הזדמנות, נתן לי צוהר כזה להיכנס, לקחת את זה בתור עבודה.

יונתן: זה גם עשה לך נישה ברשתות, הבאת משהו. הבאת כל הנושא הזה של ברצלונה וטיולים בברצלונה, ניסית גם לעשות הדרכות לטיולים, לסיורי אוכל, או…

אחווה: בהתחלה, לפני ההריון, כן, היה תקופה קצרה שעשיתי את זה, ואז כאילו הבנתי ש…

יונתן: כן, פעמיים.

אחווה: כן, ואז הבנתי שאני יותר כאילו רוצה לספר את זה מהמקום שלי, של כאילו לתת ההמלצות, פחות לקחת אנשים פיזית, אלא יותר לתת את ההמלצות כאילו ברשתות. ואני יודעת שיש לי נישה מאוד ברורה היום שאני כאילו חיה בחו"ל, אני יוצרת תוכן ישראלית שחיה בחו"ל, ואני בעצם מכוונת לקהל ישראלי שמגיע לכאן. אני מאוד אוהבת, אני עדיין לא עשיתי מזה עסק, אולי אני עוד אעשה, ביום מן הימים, אבל כאילו כן להמליץ להם, והרבה מאוד מאוד פונים אלי, בערך כל מי שמגיע לברצלונה, שכאילו הוא פעיל ברשתות, כותבים לי ואחווה, מה את ממליצה, ואיזה מלונות, ואיפה לטייל ואיפה לישון ובאיזה אזורים, ואני ממש ממש ממש שמחה לעזור, ואני עוזרת כמה שאני יכולה. כי אני הייתי מאוד שמחה שהייתי תיירת, ומישהו היה בא ואומר לי, "אל תשני ברמבלס".

יונתן: אל תלכי למקומות של התיירים.

אחווה: אל תאכלי במסעדות על הרמבלס בחיים שלך. אז היום אני אומרת את זה, וכל מי שכותבת לי, "אחווה, תני לי מלון ברמבלס", ואני כזה, לא, אני, סורי, אני לא ממליצה על מלונות ברמבלס, את רוצה מלונות אחרים, בכיף. ו… אז זהו, אז כאילו הרילוקיישן מאוד בהתפתחות האישית, אני חושבת שאני עדיין לא בשיא של ההתפתחות האישית שלי.

יונתן: מה זאת אומרת?

אחווה: כאילו אני עדיין מבחינה מקצועית…

יונתן: לא מצאת את עצמך פה כאילו, מבחינה מקצועית?

אחווה: כן, כן. זה משהו שנגיד מאוד חסר לי, כי הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש, אתה יודע, בתור אחווה רואת חשבון, שתמיד היה לה מה להגיד, והיא נכנסה לחדר והבינה על מה מדברים. אז באמת ככה עשיתי קורס של הייטק, של מכירות בהייטק, ועבדתי שנה ב-HPE והיה אחלה, אבל הבנתי שזה גם לא היה מה שנכון לי, מדויק לי באותו רגע. בסוף השנה הזאתי חליתי בדיכאון, חוויתי דיכאון, ולקח לי כמה חודשים טובים לצאת ממנו, ואז הבנתי שזה עוד קריאה של הגוף שלי לשאול את עצמי מה אני רוצה לעשות, ואני חושבת שמיד אחרי הדיכאון אני אמרתי לעצמי, "אחווה, אבל הנה, את כבר עושה משהו, כאילו, תראי את הרשת שלך, תראי, את עושה קמפיינים, כאילו, אל תקחי את זה, אוקיי, כזה על הדרך, זאת העבודה שלך".

יונתן: טוב, שנכנסת לזה בכל הכוח אחר כך, עד השביעי באוקטובר…

אחווה: כן.

יונתן: אני חושב שהדברים, כאילו מצאת דרך.

אחווה: כן, מאוד מוצלחים. אמרתי כאילו, שיניתי את ההסתכלות שלי על זה קודם כל, שיניתי את זה שזה nice to have, לאוקיי, זאת העבודה שלי. אני קמה בבוקר ואני מייצרת, ואני פונה לאנשים, ואני מצלמת ואני כותבת תסריטים, ואני יושבת ואני חושבת ואני עורכת ואני עושה, זאת העבודה שלי, ואני…

יונתן: אולי תעשי סרטים קצרים.

אחווה: מה זאת אומרת?

יונתן: לא יודע, אולי תביאי, תפיקי סרטים קצרים. כאילו, אני חושב עלייך, בתור בן זוג שלך, אני רואה שאת נהנית לייצר תוכן, אני רואה שאת אוהבת את הליטוף, את התגובות מהקהל שהרבה פעמים… לרוב הן טובות, אבל לא תמיד. ואני חושב שזה נורא משפיע על המצב רוח. אחת הסיבות שאני יצאתי מהמקום הזה ושאני צריך… לשים סטורי, יש משהו שתמיד ייקח אותך להסתכל על התגובות. כל מי שיגיד ברשת שהוא לא מסתכל על התגובות הוא שקרן. כולם מסתכלים. כל אחד יודע לשים את זה במקום אחר, במקום יותר טוב או פחות טוב, אבל לי זה השפיע לא טוב, זה יצר בי משהו בבטן שאמרתי, בסופו של דבר אין לזה סיבה, אני לא רוצה שזה ישפיע עליי.

אחווה: כן.

יונתן: את בוחרת שזה ישפיע עלייך, ואת יוצאת…

אחווה: היום כבר פחות, כן.

יונתן: ברור שהיום פחות.

אחווה: אני בעולם האימון גם.

יונתן: נכון.

אחווה: אני לומדת להיות בלתי תלויה.

יונתן: את מתאמנת על זה עדיין.

אחווה: נכון.

יונתן: נכון. אבל את יוצאת לסוף שבוע ואת צריכה לעבוד.

אחווה: נכון.

יונתן: ואת יוצאת לזה ואת צריכה לעבוד, ובכל מקום את צריכה לתחזק את המצב רוח שלך. את, אני לא עוקב אחרי הרבה אנשים, אז אני לא יודע כל אחד אם הוא מביא באמת את האמת שלו, אני יודע שאת מביאה את האמת שלך.

אחווה: נכון. בגלל זה כשאין מצב רוח…

יונתן: שזה מה שמיוחד בך. את מביאה את האמת שלך שאת קמה בבוקר באסה או אם את קמה שמחה, אז את תתני את זה בלי… זה לא יהיה מזויף.

אחווה: נכון.

יונתן: אני חושב שזה הסיבה שאנשים מתחברים לזה.

אחווה: נכון.

יונתן: אבל להיות חשוף כל כך ולדבר על זה כל כך, מול אנשים, מול העוקבים, עוקבות, זה משהו שכאילו יש בו, הוא לוקח הרבה אנרגיה. לי לפחות הוא לקח הרבה אנרגיה.

אחווה: לא, אצלי זה לא כל כך.

יונתן: אז אני לא…

אחווה: כאילו, תשמע, אני כבר רגילה לחיות את ה… אני כבר חמש שנים בזה, שש שנים כבר בזה. אני יש לי בכלל אינסטגרם מ-2012, אבל רק מ-2018, שצילמתי את "חתונמי", 2017, אז באמת ככה התחלתי כאילו להיות חזק חזק ברשת, ואני יכולה להגיד לך שזה כבר בא לי טבעי וזה חלק ממני, לפתוח את המצלמה וכאילו לדבר, ואני לא מרגישה מאמץ. אבל אני כן כזה מאוד מנסה למנן, שהתוכן שלי יהיה הרבה אורגני, בלי הרבה שיווק, בלי הרבה מֶכֶר, לתת להם דברים מעניינים, לתת ערך. גם כל הפודקאסט הזה נולד בעצם ממקום של לקדם ערך, ולקדם שיח על דברים שאי אפשר לדבר עליהם כל כך לעומק באינסטגרם. אינסטגרם, אתה יודע, בסך הכול…

יונתן: את נרמלת את כל הנושא של הדיכאון ברשתות.

אחווה: כן, נכון. של הדיכאון, של האימהות המשלבת, דיברתי כאילו על כל מיני תחושות שאתה יודע, כולם מאוד ציפו שאני ישר יבוא ויגיד "וואי, איך אני אוהבת את לאיה, וואי, כמו הבת שלי, החיים שלי", ואני אמרתי דברים קצת אחרים, ושכמה היה לי מורכב בהתחלה כל הנושא הזה שאתה באת עם ילדה. אנשים לא ידעו איך לאכול את זה, אבל אני עדיין מאוד שמחה שאמרתי את זה כי זו האמת שלי. וזה לא משנה אם זה כאילו יכלתי להיות עם 100 אלף עוקבים היום, אם הייתי אומרת משהו פופולרי, אני מעדיפה להישאר עם ה-70 אלף עוקבים שלי, שאוהבים את זה שאני מאוד כנה ואמיתית, ולא דווקא אומרת… ברגע שאתה אומר מה שאחרים רוצים לשמוע, שם איבדת את עצמך, שם איבדת את הזהות שלך, את ה-center שלך, את עמוד השדרה, שם אתה כאילו מתנתק מעצמך, וכל מה שחשוב לי זה להיות מחוברת לעצמי לאורך כל הדרך, גם אם זה אומר להגיד דעות לא פופולריות. אני חושבת שזה מה שמייחד אותי, וזה גם איפשהו עקב אכילס שלי, שכאילו, אתה יודע, פגע בי במקומות מסוימים.

יונתן: כן.

אחווה: אבל עדיין זו אני. ו… וזהו, ואני חושבת, וחיפשתי פלטפורמה שאני אוכל לדבר, אתה יודע, שעה של שיחה עמוקה עם נשים על דברים מאוד מאוד חשובים, שצריך להגיד אותם ושצריך לדבר עליהם, זה מאוד מאוד שונה מאינסטגרם, שזה אינסטנט, שזה סטורי כזה של מקסימום דקה, או איזה ריל כזה שהוא מאוד כזה, הכול שם מאוד מאוד מהיר ומתחלף, ופודקאסט זה ממש מישהו שרוצה להקשיב לך, שיושב ומאזין, או צופה, וזה משהו אחר לגמרי.

יונתן: והם קשורים לרילוקיישן? או שזה יכול להיות גם כאילו פתוח ל… כל הנושאים?

אחווה: כרגע אני מתמקדת באמת ברילוקיישן, ובכל מיני קשיים ודברים נוצצים, ופחות… כי אני באמת כאילו חושבת שיש לי הרבה מה להגיד בזה, והרבה מה להראות, ואני רוצה להראות את כל הצדדים שברילוקיישן, לא רק את הנוצץ, כי אנשים חושבים שאני חיה את החלום. [צוחקת] אנשים חושבים שאנחנו גרים בבית עם משרתים, ואני כאילו לא עושה כביסה ולא מקפלת, ולא, חברים, אני עושה הכל, אני קמה כאילו, ועושה הכל, יש לי חיים רגילים לחלוטין, כמו של כל בת 39, עם ילדים ובעל, יש לי זוגיות, יש לי צרות, הצרות לא נשארות בישראל. את עושה רילוקיישן והבעיות באות ביחד איתך, ותוסיף לזה את כל החוסר אונים, והתחושת אשמה שהרגשנו בשביעי לאוקטובר, וזה שאנשים באו אלינו בהרבה ביקורת, של "אתם לא שם אבל, איך אתם יכולים להזדהות?" ואני אומרת, ישראלים בעולם הם חלק בלתי נפרד מכל מה שקורה בישראל, כי אנחנו מקבלים פה את האנטישמיות שמרימה את הראש, ואנחנו מקבלים פה את ההפגנות של הפרו-פלסטינים שמרימים את הראש, ואנחנו מקבלים פה את הגרפיטי, כמובן שזה לא לשבת מתחת לרקטות של חייל שיושב בעזה, אבל אנחנו מבינים, ואנחנו מזדהים, ואנחנו חסרי אונים ומרגישים עם ידיים כבולות שאין לנו מה לעשות, ואין לנו באמת איך לעזור.

יונתן: כן.

אחווה: וזה מאוד מאוד חשוב לדבר על זה. על נשים שסיפרו לי שחברות התרחקו מהן, בגלל שהן לא בארץ והן לא מבינות. אתה מבין? כאילו חברויות התרחקו מהן. חברה שלי היום פחות תדבר איתי, כי… וואלה, אני לא בארץ, והיא כועסת עליי איפשהו, על זה שאני לא בארץ.

יונתן: לא, תחושות אשמה היו, אני הסתובבתי בבטן, אני לא יודע אם את זוכרת, אבל אני… לקח לי חודש להבין, אחרי השביעי באוקטובר, הלכתי לצלם את הבטן, כי הייתי בטוח שיש לי איזושהי בעיה, ממש באחד האיברים הפנימיים, משהו כאילו, אני חולה כאילו. ומסתבר שזה היה מסטרס ומלחץ.

אחווה: כן.

יונתן: הכל הצטבר בבטן. וגם אתה מסתובב ברחוב ואף אחד לא מזדהה איתך או מבין אותך. אולי אפילו להיפך.

אחווה: נכון, אתה מסתובב גם עם פחד פתאום שהרים את הראש, שהילדים שלא יצרחו בעברית, כי יכול להיות שיש פה אנשים שכרגע… לא שבאמת מישהו ברחוב יודע מה זה עברית, כן? מעטים מאוד האנשים שמבינים שהשפה הזו שאנחנו מדברים נקראת עברית, אבל אני אתן לכם כזה בריף כזה קצר - הקטלאנים, הם מאוד רואים רק את הצד הפלסטינאי, הם מאוד מזדהים שם, כי גם הם מיעוט, גם הם רוצים עצמאות.

יונתן: השמאל. אני יכול להגיד שבאזורים שאנחנו גרים, אנחנו לא ממש הרגשנו.

אחווה: נכון.

יונתן: אנחנו, השכנים, האנשים בבניין שלנו, זה, דווקא הביעו הזדהות.

אחווה: נכון, אבל כן היה בי פחד. כן היה בי פחד פתאום ללכת להסתובב בגרסיה, לרדת להסתובב בגוטי, לרדת להסתובב ברמבלס, לא שאני מסתובבת ברמבלס, אבל כאילו, כן שקלתי, רגע, זה בטוח ללכת לשם? זה לא בטוח ללכת לשם? אני אסתובב שם בלילה? אני לא אסתובב שם בלילה? עכשיו, זה בחיים לא קרה לי. אני פה כבר חמש שנים, בחיים לא היה בי פחד לצאת להסתובב בחוץ. אני זוכרת את הימים הראשונים של המלחמה, אני ואתה, היינו כאילו פעורי פה ככה מול הטלוויזיה, הבאנו לילדים אייפדים כדי שיתנו לנו שנייה להבין מה קורה בארץ, לא הצלחנו לדבר אפילו אחד עם השנייה, אבל תפסנו את הראש ואמרנו, אלוהים ישמור, זה לא הגיוני שזה מה שקורה. אנחנו פשוט כאילו, באמת, הזדעזענו, ומבחינתי, אני הייתי שם, מבחינתי הייתי שם. אני כאילו ישראלית, אני חוויתי צבא, אני הייתי בחאן יונס בצבא.

יונתן: כולנו היינו שם, זה הרגשה שאי אפשר להסביר את זה בדיוק. ואני חושב שגם מה שזה עשה לרילוקיישן, לאנשים, אני יודע את זה מחברים שלי שעוסקים בתחום הנדל"ן בברצלונה, לפני השביעי לאוקטובר, היו, בעקבות המחאה הפוליטית שהייתה בארץ, מלא אנשים חיפשו דירות בברצלונה ולעזוב. הייתה ממש, ממש כאילו, המון המון באו בבקשות. once הגיע השביעי אוקטובר, הכל בוטל.

אחווה: וואו.

יונתן: הרבה אנשים שרצו לעשות רילוקיישן ירדו מהנושא הזה.

אחווה: כן.

יונתן: גם לנו, כאנשים שחיים פה, זה גורם לך לחשוב האם אתה נמצא במקום הנכון.

אחווה: נכון, ששום מקום לא בטוח לך.

יונתן: פחות מלא בטוח, אלא אתה רוצה להיות שם, אתה רוצה להיות בארץ.

אחווה: נכון, אתה רוצה להיות בארץ.

יונתן: אפילו עם הזה, זה לא שאתה… אני לא הרגשתי שום הרגשת פחד, לא חשבתי שאני באיזשהו, שמשהו הולך לקרות לי או לילדים שלי או לך…

אחווה: אתה משהו מיוחד, חיים.

יונתן: אבל…

אחווה: אני יכולה להגיד שכאילו בערך 90% מהאנשים סביבים הרגישו פחד, פחד ממשי, ולא כי הוא מוצדק, אלא כי פתאום…

יונתן: אולי כי אני נראה שוודי? [אחווה צוחקת] אבל לא, באמת שלא הרגשתי, לא הרגשתי הרגשת פחד, אבל אני חושב שזה גרם להרבה אנשים…

אחווה: כל ההפגנות הפרו-פלסטיניות האלו לא הפחידו, לא הפחידו אותך?

יונתן: מן הסתם, לא נסתובב… למה שאני אסתובב…

אחווה: ושהלכת לההפגנה הישראלית שתמכנו… להפגנות תמיכה…

יונתן: כן, היה מתח באוויר.

אחווה: פחדנו רצח, שמישהו יבוא לשם ויתחיל לירות.

יונתן: בת זוג של חבר טוב, כאילו חברה שלי גם, פיפוש, והרגשתי איזשהו הרגשה שאני צריך לשמור עליה ולדאוג, ולראות שלא יהיה איזשהו אירוע, ואם יש אירוע, אז אני דואג לה ואני…

אחווה: כי פחדנו. מתי חשבנו אם יהיה אירוע שנרד כאילו ל… לא יודעת, לאיזה כיכר. בחיים לא חשבנו, ופתאום אני, בכלל, אני התחלתי לאכול סרטים שאין לנו שומר בכניסה לבניין.

יונתן: שומר יעזור [אומר בטון ציני].

אחווה: כן, ושבאים, ובאמת, ממש, שמחבלים עולים אליי הביתה, וכאילו, באמת, באמת, אבל זה באמת כבר לשיחה אחרת. אני יכולה להרחיב על זה, באמת, כאילו, על מה המלחמה עשתה לנו כישראלים בחו"ל עוד שעות. אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה.

יונתן: shoot.

אחווה: למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

יונתן: לחברים שלי.

אחווה: לחברים שלך.

יונתן: כן, אני חושב שאין לזה תחליף, אני, אני אגיד לך, אני לפחות, החברים הכי טובים שלי זה החברים שגדלתי איתם.

אחווה: כן, ככה זה הקיבוצניקים, לא?

יונתן: אני לא יודע אם זה הקיבוצניקים, חלק גם דווקא לא מהקיבוץ, אבל זה האנשים שגדלתי איתם, ואנחנו בקשר טלפוני שבועי, או Facetime, וביקורים, ופעם בכמה חודשים נפגשים באיזשהו מקום, אין לזה תחליף. אני פה 24 שנים, ואין לי… אני חושב שהחבר הכי טוב שלי זה המאמן כושר שלי.

אחווה: לא, הגזמת.

יונתן: אני נשבע לך. הספרדי.

אחווה: אה, הספרדי?

יונתן: ספרדי.

אחווה: אבל יש לך חברים ישראלים?

יונתן: ישראלים, כן, אבל אני אומר, כאחד שעשה רילוקיישן, אין לי חברים ספרדים שהם כאילו כמו… דומים בכלל לקשר והישירות וההומור וה… הכל, כאילו, אין את זה.

אחווה: נכון.

יונתן: וזה משהו ש…

אחווה: גם אין את האחווה הזאת שיש בעם.

יונתן: לא, לא קיים, אז יש לי פה חברים…

אחווה: יקרה לך משהו, זה לא שכולם יקפצו, כאילו, כמו הקהילה הישראלית, שפה מאוד תומכת, ושמישהי יולדת כאן היא מקבלת אחרי זה שבוע של סירים הביתה, ושמישהי חולה, אז כל הקהילה תומכת, וזה כאילו משהו מאוד…

יונתן: ייחודי לנו, אני חושב.

אחווה: נכון. מאוד ייחודי לעם הישראלי.

יונתן: לגמרי.

אחווה: שזה מדהים. אבל אנחנו יוצרים את זה כאן בקטן, בקהילה שלנו. אבל זה מצחיק, אתה יודע? כאילו, אתה אמרת "חברים שלי", ואם היית שואל אותי את אותה שאלה, הייתי אומרת לך גבינה לבנה. [צוחקת]

יונתן: באמת?

אחווה: כן.

יונתן: למה?

אחווה: כי אני מתגעגעת לגבינה לבנה, כי אני לא מוצאת פה…

יונתן: קוטג', יש פה, קוטג'.

אחווה: לא, זה לא הטעם של הארץ, מאמי. אני באמת, אני זוכרת שהייתי בהריון, אבא שלי היה מחכה לי בשדה עם גבינה לבנה, ואני כל מה שרציתי…

יונתן: די… ליטרלי בתוך, בשדה תעופה?

אחווה: ליטרלי בשדה תעופה.

יונתן: ומנגבת עם כפית או עם לחם?

אחווה: כן, לא, עם כפית, ככה.

יונתן: הוא הביא גם כפית?

אחווה: הוא הביא כפית.

יונתן: וואו.

אחווה: הוא הביא קרקרים.

יונתן: וואו.

אחווה: וכל מה שרציתי בהריון זה גבינה לבנה, 5 אחוז, 9 אחוז, של תנובה כזאתי. כאילו…

יונתן: אני… כל מה שאני הכי אוהב בארץ, אני יכול להשיג פה.

אחווה: לא.

יונתן: יש פה חנות… במבה, במבה, במבה זה…

אחווה: בסדר, עזוב את הבמבה. מה שאנחנו לא יכולים להשיג…

יונתן: אני יכול לשחות בבמבה, אני יכול לישון בתוך במבה.

אחווה: אני לא יכולה ללכת ל"קוסם", לדפוק פיתה עם שווארמה ב"קוסם". זה משהו ש…

יונתן: אני אספר לך משהו, משהו קורה לטעמים שלך, שאת חיה כל כך הרבה שנים.

אחווה: אתה… כן, נכון.

יונתן: אז יש איזשהו משהו בטעמים בארץ, שהוא… overwhelming מבחינת התבלינים, ופה בספרד זה הרבה מאוד…

אחווה: פשוט.

יונתן: יותר פשוט.

אחווה: חומר גלם. נכון.

יונתן: חומר גלם, חומר גלם מעולה, ואתה בעצם טועם את החומר גלם, ובארץ אני בא… איך שאני נוחת, מה שלא יקרה, אני אוכל ישר לאפת שווארמה ואתחרט עליה יומיים.

אחווה: אמאל'ה, וואי, ב"קוסם" פעמיים, מה זאת אומרת?

יונתן: כן.

אחווה: וואו, איך אני מתגעגעת. טעים…

יונתן: את זוכרת שהלכנו ל"בגט ניר" בטבריה?

אחווה: כן. [צוחקת]

יונתן: לקחתי אותך, הלכנו ל…

אחווה: [צוחקת] שיפודים, אני רוצה מקום של שיפודים וסלטים. אין לנו את זה פה, מאמי.

יונתן: לא, אין לנו את זה פה.

אחווה: אין לנו שיפודים.

יונתן: אז מה, האוכל, זה מה שאנחנו מגעגעת בארץ?

אחווה: כן, כי ההורים שלי עכשיו פה.

יונתן: כן.

אחווה: האמת שהאחים שלי, כמובן, והאחיינים שלי, כן. משפחה, סבתא, דודים, כמובן, משפחה. גם לך יש משפחה בארץ, בוא…

יונתן: נכון.

אחווה: אבל…

יונתן: אבל למשפחה אנחנו נפגשים…

אחווה: כן.

יונתן: ויש לנו מפגשים שנתיים, ואנחנו…

אחווה: זה גם נחמד לגור רחוק, בוא נגיד את האמת.

יונתן: באמת?

אחווה: כן. אני חושבת שאנחנו זוג…

יונתן: אולי את בעצם ברחת ממשהו?

אחווה: זה לפודקאסט הבא.

יונתן: אה, אוקיי. למה, את לא רוצה לפתוח את זה?

אחווה: אני חושבת שאנחנו זוג יותר חזק כי אנחנו כאן בלי משפחה. ואני חושבת שבגלל שאתה מ-day one, אתה המשפחה שלי, ואני המשפחה שלך, אז משהו מאוד מאוד כאילו חיבר בינינו. אין…

יונתן: נכון.

אחווה: רילוקיישן לזוג, זה או שזה מתפרק והורס זוגיות, או שזה מחבר אתכם בצורה שכאילו, היום יונתן זה כמו יד שלי, אני לא מסוגלת כאילו… יונתן נוסע ללילה, אני מרגישה שחסר לי איזה חלק בגוף. הוא כמו המשפחה שלי, אבל אני חושבת שהרבה מזה כי אנחנו חמש שנים חיינו פה לבד.

יונתן: את יודעת מה, אני לא יודע אם זה נכון, אבל בוא נעשה את… נעשה מן scenario שאני לא, אין ברצלונה. את חושבת שאם היינו בארץ היינו זוג?

אחווה: כן, חיים שלי, ברור.

יונתן: באמת?

אחווה: אבל לא כזה חזק.

יונתן: לא, אם זה לא כזה חזק, אם לא כזה חזק…

אחווה: מה זה באמת, לא הבנתי, לא היינו זוג?

יונתן: אם לא כזה חזק… לא בטוח, לא בטוח, לא, באמת, אל תפלי מהכיסא, אבל לא בטוח.

אחווה: לא יודעת, אני חושבת ש…

יונתן: לא בטוח, אני זוכרת את הסיבות…

אחווה: לא התחברתי אליך בגלל ברצלונה, מאמי.

יונתן: לא, אבל זה… עקב הנסיבות, וזה שהתחברנו ככה בצורה כזאתי חזקה, כי היינו רק אני ואת ולאיה, וזה יצר משהו שבארץ אני לא חושב שזה היה יכול… קודם כל זה התחיל מזה שכל שישי אוכלים אצל אמא ואבא, וזה שאני מאוד אוהב את ההורים שלך, את יודעת את זה.

אחווה: כן, אבל…

יונתן: אבל לא הייתי מבלה כל יום שישי בארוחת שישי.

אחווה: כן, אני גם לא הייתי דבר כזה בחיים היום, בוא. היום ברור שלא, אני אוהבת הלבד שלנו היום. כאילו כן, הרבה דברים השתנו בי, כי אני עברתי לכאן, נכון, אבל אני לא חושבת ש…

יונתן: את יותר כמוני כבר.

אחווה: אני יותר כמוך.

יונתן: לגמרי. ואני יותר כמוך.

אחווה: נכון, יותר שמח כמוני, יותר מחייך כמוני, ואני נהייתי יותר קרירה כמוך. [צוחקים]

יונתן: אומרת שאני קריר.

אחווה: יונתן, נשאר לנו עוד חמש דקות.

יונתן: אוקיי.

אחווה: ואני רוצה להגיד לך תודה, על זה שבזכותך אני פה.

יונתן: באהבה.

אחווה: בזכותך אני פה.

יונתן: באהבה גדולה.

אחווה: כן, באמת, תודה שפתחת לי עוד עולם, ולמרות כל הקשיים שהיו בדרך ועוד יהיו, תמיד יש, אנחנו צולחים אותם ביחד בהצלחה. אחרי שלוש שנים של טיפול זוגי, כן? היום אנחנו צולחים אותם בהצלחה.

יונתן: אינטנסיבי.

אחווה: כן, אבל זה הדבר הכי טוב שעשינו לעצמנו.

יונתן: עם כמה מאמנות.

אחווה: כן.

יונתן: כן.

אחווה: אני רוצה להגיד לך תודה שבזכותך אני עושה מה שאני אוהבת. באמת, זה לא מובן מאליו, שאתה מאפשר לי ותומך בחלומות שלי. ו…

יונתן: זה הדדי, ואת בשלי גם. לגמרי.

[מוזיקת סיום]

אחווה: חיים שלי, אני אוהבת אותך. ותודה שהיית האורח הראשון בפודקאסט שלי.

יונתן: anytime.

אחווה: אין ראוי ממך. אוהבת אותך.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

13 views0 comments

Commenti


bottom of page