top of page

יוצאות: מורן רוזנבלט

השחקנית והבמאית מורן רוזנבלט הייתה ילדה קשוחה שאהבה לרקוד. דיברנו איתה על הבחורה הלסבית הראשונה שפגשה ועל שברון הלב שהגיע בעקבותיה, על התגובה של אמא שלה ליציאה שלה מהארון וגם על התגובה המפתיעה של סבתא שלה. חזרנו אל הסרטים שהשפיעו עליה ואל האאוטינג שעברה כשחקנית בתחילת דרכה.



 

מיכל: גם השבוע אנחנו חוזרות קצת אחורה לפרקים שהקלטנו לפני המלחמה. אבל רגע לפני שנעבור לפרק עם מורן רוזנבלט, רצינו לשתף בידיעה מרגשת.

התקופה האחרונה חיזקה אצלנו את הרצון להתחבר, לשתף ופשוט להיות יחד. זה הוביל אותנו לפתוח קבוצת פייסבוק שתהיה מקום בשבילכם ובשבילנו לשתף, לספר, להמליץ ולהתרגש יחד.

אז נשמח שתצטרפו וגם תזמינו את כל מי שזה יכול להיות רלוונטי להם.

הלינק לקבוצה בתיאור של הפרק כמובן ועכשיו נאחל ימים שקטים, בשורות טובות והאזנה נעימה.

ועכשיו אפשר להציג באופן רשמי את מורן רוזנבלט. היי.

מורן: היי.

מיכל: שחקנית, מה עוד?

מורן: ביימתי שבוע שעבר סרט,

הדס: וואו... 

מורן: אז אפשר בפעם השנייה, אז אני אולי כבר יכולה.

הדס: את במאית גם.

מורן: נראה לי שאפשר, כן.

מיכל: איזה כיף, מרגש ממש. טוב, אנחנו נראה לי נצלול ישר.

הדס: ונתחיל בהתחלה.

מיכל: כן.

הדס: ותספרי לנו איזה מין ילדה היית?

מורן: אואו, אממ... יש לי תמונה ב"אינסטגרם" שלי בגיל 4-5, שאני נראית ממש כמו שאני נראית היום, עם פוני, פשוט פיצית וסיגריה בפה.

מיכל: מגיל 5?

מורן: כן, כאילו, לא דלוקה.

הדס: היו שנים אחרות. 

מורן: כן, נכון. אז נראה לי הייתי גם קשוחה.

מיכל: איפה גדלת?

מורן: בצפון תל אביב. זאת אומרת פה, באמת, ברחוב הזה, הס. הס תל אביב, פה נולדתי עד גיל 6. בגיל 6 עברנו לצפון תל אביב, ההורים שלי התגרשו שהייתי בת 3. אח שלי בן שנתיים. ואמא שלי נשארה פה לבד בהס, מרכז תל אביב. כמו היום, לא הייתה חנייה, לא היו מעליות. ובקרוב אני אבין מה זה לסחוב עגלות, אבל זה מסתבר לא פשוט.

מיכל: כן, ומה עניין אותך בתור ילדה?

מורן: אממ... הייתי כזה בשיעורי ריקוד ומשחק, הייתי בלט, התעמלות אומנותית.

הדס: אז ממש בת קלאסית.

מורן: בת, כן.

הדס: בערך המילוני של בת.

מורן: הייתי בת, הייתי כאילו בת כזה קשוחה ולא, כזה לא עדינה, אבל בת. לא עניינו אותי. למשל, הבת זוג שהיא מספרת לי, שהיא כאילו, היא רצתה להיות בן, שהיא רצתה ללבוש בגדים,

מיכל: זה בעיקר מה שאנחנו שומעות פה בפודקאסט.

מורן: של בנים וזה. לא, אני כאילו, הייתי.

מיכל: גירלי גירל.

מורן: הייתי בת, כן, אבל גירלי גירל כזאת, נראה לי, 

הדס: לא פראיירית.

מורן: כמו שאני היום, נגיד, נראה לי. כאילו, לא, לא כאילו מבלה כל היום בציפורניים, אפילו לא פעם אחת, אבל, אבל כן, אבל בת, כאילו, לובשת שמלה.

הדס: אז את אומרת, גדלת בגילאים האלה בלי תחושת שונות מהחברה.

מורן: כן. בנושא זה, בנושא מגדר ומיניות, כן.

מיכל: אז מה, מתי התחלת להרגיש שאולי יש משהו שהוא כן שונה?

מורן: האמת שהתחושות שלי היו באמת, באמת בושה בשבילי. שהיו, היו דברים שהתרחשו בי, בוא נגיד, מגיל, כיתה ח' בטח, שהתחילו, כאילו, התחילה מיניות וזה, ומתנשקים, ומתחרמנים וזה וזה וזה. אז מה שקרה זה שכאילו, הייתי, הייתי פעילה, אבל זה אף פעם לא היה אינטימי ורגשי. זה היה תמיד מאוד לשם הסיפוק שיצר ליבידו מאוד גבוה בגיל האלה. אז זה היה ממש לשם זה והייתי כאילו עם מלא מלא בנים, כזה פה, שם.

מיכל: לא שאלת את עצמך לרגע אם, כזה בנים סימן שאלה? זה היה?

מורן: לא, לא, לא. זה, אני לא יודעת אם זה התקופה או שזה אני, משהו באופי שלי, שיחסית אולי סתגלתן, אבל לא שאלתי את עצמי עד שכאילו, זה סיפור שכבר סיפרתי לא מעט פעמים, זה, אבל.

מיכל: אנחנו לא שמענו את זה.

מורן: לא, שמה שקרה, זה שבעצם הבחורה הלסבית הראשונה שפגשתי בחיים, שזה היה בקורס משחק שעשיתי כזה מחוץ לבית ספר, בכיתה יב', אז הייתה שם מישהי שהייתה לגמרי לסבית, גם כאילו, קווירית לימים והיא הלסבית הראשונה שפגשתי.

הדס: ואיזה תחושות זה עורר בך?

מורן: אז ברגע שהיא אמרה שהיא לסבית, אני, נדלקה לי נורה והבנתי באותה שנייה שגם אני וגם לא המשכתי להסתיר את זה. זה כאילו, זה היה מ-0 ל-100, זה פשוט כאילו תגלית, כאילו נפל אסימון ולפני זה המוח הזה לא ידע להבין שיש משהו שקורה שם וברגע שזה נאמר בקול רם, זהו.

מיכל: מה, לא שמעת לפני זה את המילה לסבית?

מורן: מניחה ששמעתי, אבל לא הכרתי. כאילו זה היה, אני זוכרת שהיה, ואני גדלתי בתל אביב, 

מיכל: כן, זהו, אין לך הנחות.

מורן: היה מישהו שנתיים מעלינו שהיה ידוע כהומו, וזהו. לא הייתה אף לסבית.

מיכל: אז מה קורה ברגע הזה שהאסימון הלסבי נופל?

מורן: קודם כל, הייתי מאוד מעוניינת בבחורה הזאת, שהייתה מאוהבת במישהי אחרת, בקבוצת המשחק.

הדס: קלאסי לסבי.

מורן: קלאסי לסבי, קלאסי אני, כאילו, ברור. אם כבר לרצות מישהי, אז מישהי שלא תרצה אותי. אז כאילו, כמובן שבטח נשבר לי הלב, זה לא היה איזה שבירת לב נוראית, אבל כאילו, אני זוכרת שכן, שנורא רציתי אותה והיא לא רצתה.

הדס: הבעת בפניה את הרצון הזה?

מורן: אני לא זוכרת, אבל נראה לי שכן. נראה לי שכן. לא היו לי הרבה, כאילו, מחסומים להגיד לבנות שאני מאוהבת בהן, כאילו, אמרתי לעשרות סטרייטיות בחיי.

הדס: וזה סקיל שהוא נדיר, להיות מסוגלת להגיד את זה, וגם לקבל דחייה ולהמשיך.

מורן: כן.

הדס: איך עושים את זה? ואיזה קורס אני יכולה לרכוש ולהצליח?

מורן: אני הרגשתי די כאילו, די פתטית הרבה מהפעמים. אבל כן, אני מניחה שאם הייתי שומעת מישהי אחרת שעושה את זה, הייתי אומרת שזה דבר טוב. לעצמי זה לא ממש הרגיש ככה.

מיכל: אני יכולה לשתף שאני, פעם ראשונה שהתאהבתי בבחורה, שאחר כך הייתה בת הזוג שלי במשך חמש שנים.

הדס: וואי, ברור קלאסי כאילו. תתאהבי במישהי ואז זה יעבוד, למה לא?

מיכל: כן. אני, כשהייתי בשיא של ה... מה זה בשיא? מבחינתי זה השפל, כן? של לנסות להבין מה קורה איתי, מה זה. שלחתי לה הודעה ואמרתי לה שאני מעוניינת בה.

הדס: איך? מה זה כאילו? יש לי צילום מסך עדיין שאני שומרת אותו במחשב, כי זה היה משהו מאוד... 

מורן: רגע, זה בת הזוג הנוכחית?

מיכל: לא, האקסית. וזה היה... אני חושבת שזה מגיע ממקום, אני מנסה להתחבר למה שאת אומרת, שזה איזושהי מצוקה שאת אומרת כאילו... 

מורן: חוסר שליטה.

מיכל: כן.

מורן: חוסר שליטה.

מיכל: עכשיו זה... זה משהו שלא היית עושה בשום סיטואציה אחרת, כאילו... 

הדס: איך מנסחים הודעה כזאת?

מיכל: אני אראה לך אחרי זה את הניסוח.

מורן: לא, זה חוסר שליטה, זה משהו שבאמת אי אפשר להתאפק.

מיכל: את מרגישה שאת חייבת להוציא את זה, מבחינתי זה גם היה באמת מאוד מאוד בוסרי, ואני לא יודעת עד כמה את היית מגובשת עם הזהות המינית שלך באותו זמן, כמה חקרת את זה, אבל אני מאוד מבינה את הצורך הזה, לבוא ולספר למושא האהבה שלך שזה המצב.

מורן: כן, גם כאילו יש תמיד... אני נראה לי יחסית אופטימית ויש תמיד תקווה שזה יצליח ונלך ונמשיך הלאה ללילות יפים.

מיכל: אבל זה לא יצליח.

מורן: תלוי עם מי.

מיכל: אוקיי, עם הראשונה התכוונתי.

מורן: עם הראשונה לא.

הדס: ברגע הזה שאת מרגישה את הרגשות כלפי הבת הראשונה, את חשבת, אוקיי, זאת מי שאני לכל החיים או שאמרת, אולי זאת רק היא? אולי זה... 

מורן: אני לא יודעת אם כבר באותו רגע עשיתי מין רפלקציה אחורה, להבין שהייתי מאוהבת בבנות לפני, שהייתה איזה מישהי שכאילו... חשבתי שנורא כאילו רציתי להיות חברה שלה, ונורא הערצתי אותה כי הייתה כאילו הכי מגניבה ומקובלת, אבל הייתי מתקשרת אליה עשר פעמים ביום מחסום, אולי היה שם משהו... 

מיכל: אז היום את מבינה שבדיעבד כן?

מורן: היו לי, כן, כן, מדריכות בצופים, כאילו... 

מיכל: זה הז'אנר האהוב על הדס.

הדס: זה, כן. אני אוהבת את ז'אנר הסמכות.

מורן: ברור, ובצבא.

הדס: ואי הצבא זה באמת... הם לא יודעים מה הם עושים במדינה הזאת. הצבא זה גן עדן ללסביות.

מיכל: והם רוצים כל הזמן להפריד את המגדרים. נשים עם נשים וגברים עם גברים. לא מבינים מה הם מייצרים כאן.

הדס: כן, יופי, תמשיכו. זה רק לשחק לידיים שלי.

מורן: אין שום רצון לאחד מגדרים.

מיכל: אז מה קורה בשלב הבא בעצם? את יוצאת לאיזשהו מחקר מתוך ההבנה הזאת שעד עכשיו היית... אפילו לא היית בארון בעצם כי לא היה ארון. אז את נכנסת לארון.

מורן: נכון, לא הייתי בארון, וגם לא כל כך נכנסתי לארון. נכנסתי לארון במובן שלי. אמא שלי, לקח לי כמה חודשים אולי לספר? כי מיד גם נהייתה לי בת זוג. יחסית מהר. זאת אומרת, היה לי עוד... הייתי מאוהבת בחברה הכי טובה שלי איזה כמה זמן.

מיכל: זה היה צ'קליסט פשוט.

מורן: ואז... כבר התחלתי לצבא, ואז הכרתי מישהי לסבית כי באמת גם לא היה... לא היה לי עם מי להיות ואז היה צבא. ואז הייתי עם בת הזוג הראשונה שלי ואמרתי לאמא שלי אחרי כמה חודשים.

מיכל: מי היה הבן אדם הראשון שסיפרת לו אבל?

מורן: אני חושבת שלחברים היה לי יחסית מאוד קל לספר.

הדס: את פחדת?

מורן: אני לא יודעת אם ממש סיפרתי, היה קטע שכאילו היה איזה מן... יש לי באמת זיכרון גרוע, אז אני... הכל זה בניחושים.

מיכל: זה בסדר, זה לא פודקאסט שמבוסס על זיכרון מהעבר.

[צוחקות]

מורן: תודה. אני אלך. אז שהייתה כאילו... היה איזה מין דיבור שכאילו... היה איזה דיבור שאני... עליי כלסבית לפני, אבל לא נראה לי שהוא היה מבוסס על משהו, אני לא זוכרת בכלל למה הוא היה. כאילו... לא זוכרת אפילו... זכור לי כאילו שהיו... שזה לא היה מפתיע.

מיכל: בקרב חברים שלך? חבורה?

מורן: חברים או כאילו גם... כן, אנשים מהשכבה.

מיכל: היום את יכולה לנסות לחשוב אולי מה היה שם? למה תייגו אותך ככה?

מורן: אין לי ממש זיכרון, לא, אני לא יודעת.

הדס: אבל בגילאים האלה זה לא באמת... 

מורן: לא נראה לי שהיה איזה משהו כאילו... נגיד לא מודע שעשיתי ולא שמתי לב שעשיתי, אבל מי יודע, אולי כן.

הדס: מישהי מחזיקה כדורסל, אומרים שהיא לסבית.

מורן: נכון, אבל אני דווקא לא הייתי כאילו גברית, והיה לי כאילו גם הייתי יותר מלאה, והיו לי ציצים כאלה ענקיים ו... 

מיכל: שזה כידוע סימן לסטרייטיות.

[צוחקות]

הדס: זאת אומרת שגם עליי הייתה שמועה בתיכון שאני לסבית? גיליתי בדיעבד שהייתה עליי שמועה שאני לסבית.

מיכל: אה באמת?

מורן: ומאיפה היא נבעה?

הדס: בכיתה י"א. ואז חברה אמרה לי בדיעבד שהם דיברו עליי ואמרו, "כן, הדס לסבית". ואז מישהי אמרה, "אבל יש לה חבר". אמרו, "חכו כמה שנים, היא לסבית".

מיכל: וואו.

הדס: אז חבל שהיא לא שמה על זה כסף, כי בסוף באמת אני לסבית, אבל אני לא יודעת על סמך מה.

מיכל: מעניין.

מורן: כן, זה קשה להבין.

מיכל: אז מה קורה במערכת היחסים הראשונה הזו?

מורן: אז בעצם כאילו זה היה די בחוץ. אז לאמא שלי סיפרתי במכתב.

מיכל: אוקיי. מה יש במכתב הזה?

מורן: זה היה רגע גם מרגש וגם מביך. כאילו לא היינו, זה עוד לא היה גיל ש... היום אני ואמא שלי מאוד קרובות, אבל זה עוד לא היה גיל שידענו להיות קרובות ופשוט לא ידעתי איך לספר לה. אז כתבתי מכתב שלא אומר, אני לא מספרת את זה, אני רק מלא מלא באה בתלונות על זה שאנחנו לא מספיק קרובות ומדברות אחת עם השנייה על דברים ואני לא יודעת כלום עליה.

הדס: בעצם השלכת עליה.

מורן: השלכתי עליה הכל. ואז היא ישבה, היא אמרה לי אוקיי, ואמרתי, נראה לי שאני רוצה לספר לה משהו. ואז ישבנו במטבח, והיא שאלה מה אני רוצה לספר לה, ואמרתי לה שיש לי חברה. והיא אמרה שהיא ידעה, שהיא קלטה מהחודשים האלה. והיא חשבה באותו רגע שזה משהו שכנראה יחלוף, היא לא הגיבה, היא לא הייתה מזועזעת בכלל, אבל גם לא שמחה בכלל. כאילו הרגשתי, בכלל הרגשתי שהלסביות היא כמה שהייתי ממש יחסית בסדר עם זה, הרגשתי שהיא נורא כאילו לא סקסית, נקרא לזה ככותרת של לא כאילו סקסית מושכת, אלא כאילו לא יפה, זה לא היה יפה.

מיכל: כאילו לא רצית לשווק את עצמך ככה כזה.

מורן: כן, זה הרגיש לי כאילו קצת קלקול, קצת מקולקל, אבל לא ברמה שזה גרם לי לא לעשות את זה, או להיות בארון.

הדס: את השתמשת במילה לסבית בשיחה הזאת עם אמא, או שהלכת ככה אני אוהבת בנות, אני אוהבת אותה ספציפית?

מורן: אני מניחה שלא השתמשתי בהרבה מאוד שיחות, אני תמיד מעדיפה, עדיין אני מעדיפה אני חושבת להגיד, אוהבת נשים.

מיכל: בשיחה הזאת עם אמא שלך, נשמע שאת גם לא אומרת לה 'אני אוהבת נשים', אלא 'יש לי חברה'.

מורן: כן, יש לי חברה, 

מיכל: כדי להשאיר פתח?

מורן: חושבת שכן, גם לא רציתי להפיל עליה הכל במכה, רציתי שתהיה לה תקווה, אכן הייתה לה. 

מיכל: רצית לשמור עליה.

מורן: כן.

מיכל: למה?

מורן: פחדתי שכאילו, לא יודעת, שזה ימוטט אותה, שזה יגרום לה לבכות, שזה יצער אותה, שזה יעשה אותה עצובה, יעשה אותה, יתן לה תחושת כישלון.

מיכל: ומה קורה אחרי השיחה הזו? מה קורה אצלך? זו הייתה שיחה מוצלחת מבחינתך? איך את מגדירה את זה?

מורן: לקחו כמה שנים עד שהרגשתי באמת בנוח עם המקום הזה. שוב, היא לא גרמה לי להרגיש ממש לא בנוח, אבל יכולתי לחוש שזה קשה לה, ויכולתי לחוש את הכישלון של עצמי בדבר הזה.

מיכל: באיזה אופן? מה הכישלון?

מורן: יכול להיות שלא הצלחתי במשימה.

מיכל: להיות ילדה סטרייטית טובה?

מורן: להיות עם בנים. עד היום אני חושבת שהמשימה הזאת, אולי בדרכים אחרות הייתה יכולה לצלוח, אבל היא לא צלחה. לא שמשימת הנשים שלי צולחת כל כך נהדר, אבל... 

הדס: כל משימה קשה בדרכה שלה.

מורן: לגמרי.

הדס: הייתה לך גם תחושת הקלה אחרי שסיפרת לה?

מורן: מניחה שבוודאי שכן. ברור, ברור. אני מאוד לא בן אדם של סודות, באמת סחבתי את זה תקופה מאוד קצרה. כן, ברור, הייתה הקלה.

הדס: ואיך הייתה היציאה בפני שאר בני המשפחה?

מורן: לאבא שלי אף פעם לא יצאתי, פשוט סוג הבן אדם שהוא היה, זה לא ממש היה בדיבורים, זה היה פשוט הוא הכיר את בת הזוג שהייתה לי, הוא הבין, המשכנו, הוא גם כזה, כאילו בן אדם מאוד ליברלי, לא חשבתי גם שזה יפריע לו.

האמת ששנים אחר כך הוא אמר מתישהו, לי ולבת זוג הקודמת שלי, שהוא הרגיש מתישהו שזה אולי היה באשמתו וזה נורא הפתיע אותי שהיה לו בכלל איזשהן תחושות, שהוא כאילו לא הרגיש שזה בדיוק אותו דבר, כמו אם הייתי סטרייטית. כי זה לא מתאים לו.

מיכל: מה, שאת עם נשים באשמתו?

מורן: שהוא חשב שזה בגלל אולי שהוא לא, כאילו לא גדלתי איתו בבית, כן, אבל יכול להיות שהבן אדם שהוא כבן אדם שחש מיד אשמה לבין הליברל שלו הוא, אז ניצח האשמה, זה עדיין חזק מהכל. אבל זה באמת לא מאוד הפריע לו. אולי רק באמת כשהוא היה צריך לחפש אשמה. אז הוא מצא אותה.

מיכל: ככה זה בדרך כלל.

הדס: כן, כשמחפשים אפשר כאילו בכל דבר, 

מורן: ברור.

הדס: זה בגלל הסרט הזה שראית ובגלל שנתתי לך זה ושהחברה הזאת הייתה יותר מדי קרובה אלייך.

מורן: זה מתנה שלא מפסיקה לתת.

מיכל: זה גם נורא נפוץ נראה לי, לחפש סיבה למשהו כל כך גדול בחיים שלנו. אז ההורים יכולים לבוא ולהגיד, 'זה בגלל גנטיקה, אולי יש לי איזה... '

מורן: יכול להיות שבתור הורה ממגדר מסוים, יש בזה משהו כאילו פוגע אולי? שכאילו אני לא אוהבת גברים, והוא גבר.

הדס: כן, מה עשיתי לא בסדר?

מורן: כן, נכון, יכול להיות.

מיכל: יכול להיות.

מורן: אם הבן העתידי שלי לא יאהב נשים, מעניין אם אני אגיד, 'מה, לא הייתי אישה מספיק טובה בשביל שיאהב נשים'?

מיכל: מעניין, את חושבת על זה לפעמים?

מורן: אנחנו מאוד מקווים לגדל אותו כגבר הומו, אבל... 

מיכל: כן, אני מבינה אותך, גם אנחנו ככה בעתיד. זה פשוט נראה לי יותר מוכר.

מורן: כן, כן, אני מניחה שלא יצא, אנחנו... אני, הבת זוג שלי, יש לו אבא גיי, בן זוג של אבא גיי, כאילו... 

הדס: כן, הוא יראה אנשים ש... 

מורן: כן, מניחה שהוא לא יגדל להיות מאוד סטרייט, אבל כאילו, סטרייט זה... באי דה בוק, אבל... 

מיכל: כן, לצערנו עדיין אי אפשר להשפיע על זה ממש, אז פשוט נצטרך לחכות ולראות מה יצא.

הדס: אבל אנחנו מנסים בכל הכוח, עם הפרופגנדה שאנחנו דוחפים לגנים, אנחנו מנסים בכל הכוח. היציאה הרצינית הייתה באמת מול אמא.

מורן: מול אמא, ואז אחרי זה היה בעצם כמה שנים עד שסיפרתי למשפחה המורחבת, שזה סבתא שלי והדודים, זה היה באמת, לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל למה משכתי, זה היה כאילו מן... זה הארון שהיה לי, כאילו מן... משהו שהתחיל, וכדור שלג שלא ידעתי איך להפסיק אותו.

כאילו אני כבר מנהלת חיים כפולים, מנהלת, כאילו חיה עם כבר בת זוג שנייה, ועדיין סבתא שלי שאני אצלה פעם בשבוע וכל המשפחה, אנחנו מתראים פעם בשבוע, אנחנו סופר סופר קרובים, ולהם לא סיפרתי, זה היה באמת... 

מיכל: לא סיפרת ושיקרת גם?

מורן: מניחה שהייתי חייבת לשקר.

מיכל: כאילו, מה עם בן זוג, ומה את עונה, את זוכרת?

מורן: הם לא היו כאלה מציקנים, אבל כן, בטח מאדימה ומתחמקת.

מיכל: כן.

הדס: יש תופעה של לשנות את המין לבת הזוג, כשמשפחה מורחבת שואלת, אני זוכרת שפעם סבא שלי שאל על מה קורה איתי כשהייתי בארון, ופשוט אני הפכתי את השם שלה לשם של גבר.

מיכל: וואו.

הדס: וזה באמת תחושה של... 

מיכל: זה כמו לכתוב תסריט, זה ממש... 

מורן: כן, זה ממש קשוח.

הדס: כן.

מורן: זה ממש להציג בן אדם פיקטיבי.

הדס: נכון, בן אדם פיקטיבי, שהוא כמו הבת אדם שאני אוהבת, רק כאילו במין הנכון עבור המשפחה שלי. 

מורן: כמו שאלוהים התכוון.

הדס: כמו שאלוהים מתכוון.

מיכל: אז מה גרם לך בכל זאת לבוא וכן לספר למשפחה המורחבת?

מורן: אני מניחה שרציתי לעשות את זה כבר הרבה זמן. כאילו, באיזשהו שלב חשבתי שאולי אמא שלי סיפרה עליהם, והתברר שלא. שזה גם היה לי... 

מיכל: זה גם מעניין.

מורן: כן.

מיכל: גם נכנסה לארון.

מורן: כן, אמא שלי כן. גם לקח לה. והייתי אז עם בת זוג, שידעתי שהקלף שלה מול סבתא שלי זה שההורים שלה רופאים. זה מיד... 

הדס: כן, כי יש מאזניים. כאילו, אם היא לסבית, לפחות שההורים שלה... 

מיכל: זה הטיקט שלי, אגב.

מורן: הם רופאים, סבתא שלי גרה ליד איכילוב וכאילו היא כזה מבקרת באיכילוב לפעמים ויש להם חניה באיכילוב. זה כאילו היה מן איזה פיצוי. ואז אני זוכרת שנסעתי עם סבתא שלי, לקחתי אותה לקנות כרית, קנתה כריות.

הדס: בד"ר גב.

מורן: אורתופדיות איפשהו.

מיכל: נבקש חסות.

מורן: רק שזה לא היה שם, אבל... 

מיכל: בסדר, עדיין נבקש חסות.

הדס: אבל תיהנו מהכריות המדהימות שלהם.

מורן: אז כרית כזאת. אני נהגתי באוטו, הייתי מקדימה והיא הייתה מאחורה, כי תמיד ישבה מאחורה סבתא שלי. ואז פשוט אמרתי, לא זוכרת אם אמרתי... לא, לדעתי אמרתי שיש לי חברה, והיא אמרה, "את לסבית?" ואמרתי, "כן". ואז היא אמרה, "אף אחד במשפחה שלנו לא כזה". אמרתי, "אוקיי".

מיכל: עכשיו כן.

מורן: באסה. והיא הייתה באמת נסערת, והיא הייתה כזאת עדינה, סבתא שלי, וגם פחדתי עליה. והלכנו לטייל שם, ב... לא ד"ר גב רק אחר. והיא הייתה כזה, כאילו, בשוק ואחרי כמה שעות היא כאילו עיכלה את זה והיא כבר שאלה שאלות.

מיכל: מה היא שאלה, את זוכרת?

מורן: מי היא וזה.

מיכל: אה, אוקיי, ממש כאילו... 

מורן: רצתה כבר לשמוע עליה. והיא כאילו היה לה עיכול הכי מהיר שיש.

מיכל: באיזה שלב סיפרת על ההורים הרופאים והחנייה?

מורן: מהר, כמובן.

הדס: זה כבר באוטו.

מיכל: 'יש לי חברה עם הורים רופאים וחניה'.

מורן: זה כבר שהגענו הביתה.

מיכל: אוקיי.

מורן: אז זהו, כן, אז סיפרתי גם כשהגענו הביתה על ההורים הרופאים ושהיא כאילו בחורה איכותית. והיא ממש, סבתא שלי הייתה ממש ממש מדהימה. ממש מהר קיבלה את זה. גם רצתה לראות אותה כבר. כאילו ממש הייתה מאוד זריזה.

מיכל: איזה כיף.

הדס: כן, אנחנו מדברות הרבה בפודקאסט שלכל אחד יש מישהו במשפחה שהוא הכי חושש מהתגובה שלו. ובדרך כלל, זה באמת אנשים מבוגרים, שהיו בחיים אחרים, ועם תפיסות מיושנות. כשבפועל, הם איכשהו מעכלים את זה הכי טוב, הכי... 

מורן: מדהים, כן, באמת הם חכמים יותר, אני מניחה, בגיל כזה, וגם אולי שאין זמן הרבה, אז... 

הדס: וגם פרופורציות אחרות, זה אנשים שעברו מלחמות עולם, אנשים עלו לארץ, היו במעברה.

מיכל: לא, הם באמת כנראה מתעדפים את ה... סליחה על הקלישאה, אבל את האושר שלנו.

מורן: כן, וגם כסבא וסבתא, נראה לי הם פחות... אני רואה את אמא שלי עכשיו כסבתא, היא כאילו... זה יכולת מדהימה להכיל את הנכדים, יותר מהורות נראה לי. בהורות יש... יש הרבה יותר השלכות וקשיים ואשמה.

מיכל: כן. היה שלב שחיפשת ייצוגים, דימויים, להט"בים סביבך?

מורן: אני זוכרת שיצאה כתבה על אורנה בנאי. זו הייתה נראה לי הכתבה הגדולה הראשונה שהייתה, אז נורא נורא נורא רציתי כבר שאמא שלי תקרא את זה, והיא קראה את זה, כי היא מנויה על "ידיעות אחרונות" ואני זוכרת שזה עשה לי... זה גרם לי להרגיש ממש ממש טוב, שהיא יודעת שהנה, שעוד מישהי, וכאילו... שהיא בעולם, שהיא מכירה אותה, שהיא מצליחה, שהיא חכמה. 

מיכל: כאילו חיפשת ייצוג בשביל אמא שלך בעצם, כאילו מן חותמת איכות כזו על נטייה שלך.

הדס: ובשבילך חיפשת?

מורן: אה... 

מיכל: אפילו סדרות טלוויזיה, סרטים, דברים כאלה?

הדס: מוזיקה.

מורן: כאילו, כן ראיתי איזה כמה... כאילו... כן ראיתי, נגיד, היה אז "אבודות והוזות", היה אז... 

הדס: וואו, רגע, אנחנו חייבות לדבר על הסרט הזה, לא נתנו לו מקום עדיין בפודקאסט.

מיכל: כן, יש לנו פרקים של ייצוגים.

הדס: איזה סרט מדהים "אבודות והוזות".

מיכל: כל פעם אנחנו מדברות על ייצוגים להט"בים אחרים, וזה עוד לא... 

הדס: אבל זה סרט נורא עצוב.

מורן: אני לא יודעת איך הייתי מסתכלת עליו, היום הוא כאילו נראה לי קיטש ברמות. לא קיטש, אבל מלודרמטי נורא.

הדס: לא, לא, זה... זה ברור שזה לא פסגה קולנועית.

מורן: פסגה, כן.

הדס: אבל זה סרט, ראית?

מיכל: כן.

מורן: כשאין לך את הייצוגים האלה, ואת מקבלת את זה, זה... זה כן, זה מיינד בלואינג.

הדס: כן, אבל זה גם סרט מהתקופה שסרטים על לסביות היו עצובים, כאילו עם סוף עצוב, כאילו שהכל נורא גורלי.

מורן: כן.

מיכל: את זוכרת איך זה השפיע עליך, על התפיסה שלך? כאילו ראית את זה ומה, פשוט התרגשת, או ש... כאילו חשבת, החיים שלי גם יהיו... 

הדס: גם אני אצטרך לעלות על הגג עם... 

מורן: מה, עכשיו מישהו רוצח אותי? היא מתאבדת, מישהו רוצח אותה.

הדס: כן, עם נשק.

מיכל: כן, ספוילר אלרט. 

מורן: לא, לא... לא, לא נראה לי שהלכתי לשם. אני, כאילו, נגיד גם היה... גם היה איזו פרודיה... "But I'm a Cheerleader"

הדס: ברור, כן.

מורן: שזה כאילו... זה היה כיף. כי זה באמת... כי זה באמת יותר נראה לי ה-state of mind שרציתי להיות בו. כאילו, הגיחוך... כאילו, ההומור של... של רגשי הנחיתות בתחום מאשר כאילו ללכת עם זה למלודרמה.

הדס: גם את די היית כאילו כמו מצ'יר לידר, היית כזה בת-בת. שפשוט כאילו, הלסביות היה איכשהו משהו שהתפלק לאפיון דמות שלך.

מיכל: כן. הגרסה האמריקאית שלך זה כנראה זה.

הדס: זה נטשה דיון.

מורן: אוי, איזה גרסה אמריקאית מושלמת.

מיכל: היה לך שלב של ארון או הסתרה במקצוע? בתעשייה?

מורן: כן. גם סוג של. ההסתרות שלי היו יחסית לא הטראומטיות, אבל הייתה... אני זוכרת, כאילו, הסרט הראשון שעשיתי נקרא "אודם", שהוא של דמות שהיא ספק לסבית. כאילו, יש שם איזה מערכת יחסים. אבל זה היה הפרויקט הראשון שלי, לא... היו לי רעיונות, אבל הרעיון שם היה יותר כאילו, על רמת השמאלניות של הסרט, ולא על שום דבר אחר.

מיכל: באיזה גיל זה היה? בת כמה היית?

מורן: הייתי בת 24, אחרי בית ספר למשחק. ושם אני זוכרת שאיחלו לי לעוף מהארץ, אבל בכלל בלי שום קשר למגדר.

מיכל: לא עבד.

מורן: וגם משהו שהוצא מהקשרו, זה היה כוויה ראשונה מראיון. ואז אחרי זה היה את "תפוחים מן המדבר", ובאותו זמן גם עשיתי... גייסתי כסף ב"הדסטארט" לסרט הראשון שביימתי, עם עוד חברה, שנקרא "מי שטוב לו", שזה על סיפור של חברה, על ההתאהבות הראשונה שלה בבת. שזה כזה, זה סרט מאוד מטופש ומצחיק, כי כאילו, גנבה סמים בשביל להציע את זה לחברה שלה וכאילו, חשבו שהם התמסטלו, הם בכלל עשו את הסמים לא נכון, וכזה, זה הסרט. ובפרויקט גיוס כספים, אז כאילו, אנחנו מדברות על... על איך הגענו לסרט, שזה בעצם היה הסיפור של האקסית שלי ואנחנו מדברות על כל הדבר הזה, אז כאילו, זה בחוץ. אבל יש לי ראיון בעיתון עם איזה מישהי יחסית צעירה ורעבה ואני מדברת עם הסוכנת שלי שהייתה אז, והיא אומרת לי שכדאי לא לדבר על זה עכשיו. זה היה עוד לפני... 

[בכי]

מורן: כן, ישמעו, היא תככב. 

מיכל: כן. 

מורן: אז זה היה, בוא נגיד, לפני... קצת יותר מ-10 שנים ועוד לא היה יותר מדי יציאות, ובטח זה היה חשש אולי לא ילהקו אותי אחר כך לתפקידים.

מיכל: חשש שלך או של המנהלת?

מורן: כנראה של שתינו.

מיכל: אוקיי.

מורן: ואז הסיכום היה שאני לא מדברת על זה. ואז עשינו ראיון, ישבנו ברוטשילד, עשינו שם את הראיון, וכמו שאמרתי, הייתה כזה רעבה וזה, והיא עשתה תחקיר, והיא ראתה את ה"הדסטארט" ושאלה. אז כזה לא ידעתי מה להגיד, כי זה היה נראה לי... כאילו, היא יושבת מולי, אין לי סיבה לשקר לה, אבל אני לא רוצה שזה יהיה בעיתון. אז מן התחלתי להגיד שסיכמנו שאני לא אדבר על זה, וכזה התחיל שם איזה גמגום.

ואז אחרי זה הלכתי הביתה וקלטתי שיכול להיות שהיא הולכת לכתוב את כל הדבר הזה, לא רק את זה שאני לסבית, אלא את כל זה שאני והסוכנת שלי החלטנו לא להוציא את זה. 

מיכל: כל מה שהוא אוף רקורד.

מורן: את כל הדבר הזה. ואז אני זוכרת שאמרתי לה, סימסתי לה או התקשרתי אליה, ואמרתי כאילו שבואי נוציא את זה מהארון, אבל אם אפשר שזה לא יהיה כותרת. ושזה גם היה פחד שלי שזה יהיה כותרת, כי לא רציתי, כי הרגשתי שזה לא מגיע לזה להיות כותרת.

בשבילי, בשביל הבן אדם שאני, לא בשביל הייצוג של זה. באותו רגע גם לא עניין אותי הייצוג, כאילו הייתי בתחילת הדרך, רציתי כאילו לצאת, היה נורא חשוב לי שהריאיונות שלי ייצגו אותי באופן שלמדתי אחר כך, שהוא לא אפשרי, אבל נורא רציתי שזה ייצג אותי.

ואז אמרתי לה, אם היא יכולה להוציא אותי מהארון, אבל לא לעשות את זה כותרת ולא להגיד את כל ההתלבטויות מסביב. אז היא אמרה, 'מה שאמרת, אמרת'.

הדס: וואו.

מיכל: וואו.

מורן: כן.

הדס: מה, היא חשבה שתקבל פוליצר על זה?

מורן: אני לא יודעת, אני לא יודעת, זה היה ממש ממש ממש שאפתנות עיתונאית על זה שאף בן אדם לא הכיר אותי.

מיכל: שאפתנות זו מילה ממש יפה לדורסנות.

מורן: כן, לא, לא, זה היה מאוד מאוד לא סבבה.

מיכל: ומה קורה אצלך כשאת שמעת את המשפט הזה?

מורן: ואז הייתי, כאילו, הייתי בחרדה מוות.

מיכל: מה הכי הפחיד אותך? שזה יהיה כותרת?

מורן: שזה יהיה כותרת. 

מיכל: שידעו שרצית להסתיר.

מורן: בדיוק, שידעו שרציתי להסתיר, למרות שזו המציאות, עדיין לא רציתי שהיא תתגלה לכולם. כאילו, רציתי... הנה, עכשיו אני מדברת על זה מן הסתם.

מיכל: כן.

מורן: אבל אני מצליחה לדבר על זה ממקום... לא מהמקום החרדתי שהייתי באותו רגע. שגם באמת לא היה לי ברור לאן זה ייקח, היציאה מהארון. כאילו, אם עכשיו התחלתי קריירה שהולכת להיגמר, או שהולכים להציע לי רק תפקידים של לסביות, ואני זוכרת שאחר כך כל תפקיד של לסבית שהציעו לי, כאילו, שנאתי את מי שהציע לי תפקיד.

מיכל: רגע, ומה התפרסם בסוף?

מורן: ממש בקטנה. גם היה שם איזו עבודה מאחורי הקלעים, הסוכנת שלי כן ניסתה לדבר שם מישהו וכן עם העורך שלה, לא בדיוק זוכרת. גם זה היה שאחרי שהציעו לי כתבה גדולה יותר ולחשוף דברים, וכאילו לא רציתי לחשוף כלום. בכלל הייתי נגד, כאילו, הייתי באיזה חרדת חשיפה. לא על ההורים שלי, לא על הילדות שלי, לא על הרבה דברים. לא רק על הנושא הזה.

אז כאילו, הציעו לי כתבה גדולה ובסוף בכתבה הקטנה הזאת, וזה היה דווקא נורא מינורי וקטן ועדין ובטוב טעם. אני זוכרת שביקשתי מחברה להקריא את זה, לא יכולתי לקרוא את זה, כי הייתי כזה בצד החדר, מכווצת ומבקשת שתקריא לי את זה. וזה היה ממש סבבה.

הדס: באמת, יציאה מהארון זה כאילו מצב שאת חייבת לשלוט על הכל, חייבת בתנאים שלך, ופתאום כאילו השליטה נלקחת ממך.

מורן: נכון.

הדס: ואת לא יודעת כאילו מה יצא, איך יצא.

מורן: ממש.

הדס: וזה בסיטואציה הכי פגיעה שלך.

מורן: וגם יש כל כך הרבה צבעים ומקרים ליציאות מהארון, ויש משהו בכלל בכותרות בעיתונים, שמרדד כמעט כל חוויה למשהו ש... שזו המטרה של זה, המטרה שלהם זה ליצור סיפור, כמו שאנחנו, אני כתסריטאית רוצה ליצור סיפור שישר ידבר, ישר יזכיר למישהו משהו. אבל כשזה שלך, אתה לא רוצה שזה יזכיר למישהו.

מיכל: זה חיים שלמים שלפעמים מצטמצמים לכותרת.

מורן: כן, נורא בא לדייק שם כל פרט, אבל זה לא קורה.

הדס: אני אגיד שבנימה אישית, אני כאילו, את הייתי ייצוג בחוויה שלי, של החיים בארון. כאילו זה מין אוסף של כל מיני נשים והנשים שאני רואה, שכאילו, אני מצרפת לפאזל של, אוקיי, אז יש חיים ואפשר להצליח, וזה דרך שהיא לגיטימית. כאילו, גם אם לא, את לא מתעסקת ישירות בזה, עצם הקיום שלך זה דבר משמעותי.

מורן: כבוד הוא לי.

מיכל: טוב, התרגשנו.

הדס: נכון.

מיכל: ונראה לי שנלך לשאלת הסיום והסיכום שלנו.

הדס: אוקיי, אז השאלה האחרונה והזהה שלנו היא, אם היית יכולה לחזור למורן שהיית אז, כשאת מתאהבת לראשונה בבחורה ועדיין מבולבלת ולא יודעת בדיוק מה את מרגישה, מה היית אומרת לעצמך שייתן לך תחושה שהכל יהיה בסדר?

מורן: נראה לי שבאמת כל בן אדם שנפנה אליו בעולם, יספר לפחות חמש סיבות לתחושות נחיתות שיש לו. אז אני חושבת שבסדר להרגיש פשוט את הדבר הזה ולתת לו לחלוף, הייתי מרימה לה את הביטחון בהרבה קבלה ואהבה. לא חושבת שזה עוזר, אבל הייתי אומרת, היום לא הייתי מוותרת לזה בחיים ואני חושבת שזה פי מיליון מעניין. אבל אני לא יודעת אם זה מה שהיה עוזר. אני חושבת שהייתי עוטפת אותה באהבה ונותנת לה להרגיש את מה שהיא מרגישה, ונותנת לזה לחלוף. לא יודעת אם יש דרך אחרת.

מיכל: נשמע מדהים. טוב, אז אני רוצה להגיד לך המון המון תודה, גם על האירוח הנפלא, וגם שככה... 

הדס: נכון, יש פה עוגיות.

מיכל: כן.

הדס: לא רואים, אבל יש.

מיכל: קרם עוגיות אפילו.

הדס: נכון.

מיכל: וששיתפת אותנו בכנות ובפתיחות. ואמרת שיש סרט חדש, הוא בדרך, זה מה שאפשר כבר לצפות לו?

מורן: סרט שאני ביימתי וכתבתי. הוא דווקא לא לסבי בכלל, ואין בו אף סיפור אהבה.

מיכל: זה בסדר, אנחנו צורכות כל מיני תכנים.

מורן: הוא על הלוויה. וכן, וגם יש עוד פרויקטים ששיחקתי בהם בדרך.

מיכל: אז להשאיר את הטלוויזיה דלוקה ולחכות... 

מורן: ולעשות מנוי לדיסני פלוס, לאמזון.

מיכל: וואו, אוקיי. סבבה.

הדס: בינלאומי... 

מיכל: מהמם. אז המון המון תודה ובהצלחה.

מורן: תודה לכן, היה לי ממש ממש כיף ונעים וחוויה טובה בפודקאסט הראשון שלי.

הדס: יש.

מיכל: איזה כיף.

הדס: אז נבוא שוב.

מורן: תבואו. בסדר.

מיכל: קול, יאללה, תודה רבה.

הדס: תודה.

מיכל: ביי ביי.

הדס: ביי ביי.

69 views0 comments

Comments


bottom of page