כשבחוץ כל כך קשה והלב כואב, נפגשנו לדבר קצת על השבועיים האחרונים ולברוח מהמציאות. עסקנו בעניינים חשובים כמו - האם לסמס לאקסית? שיתפנו מה אנחנו עושות בשביל אסקפיזם, הכרענו לאיזה תפקידים בצבא היינו מגייסות אייקונים להט"בים כמו יהודית רביץ ופרנסין מארתור וגם דיברנו על התחושות הקשות של להט"בים בשירות מדינה שלא מכירה במלוא הזכויות שלהם.
אוהבות אתכם.ן מאוד ושולחות אנרגיות לכולם.ן. אנחנו ננצח את זה!
מיכל: היי הדס, מה קורה?
הדס: אנחנו כל הזמן שואלות "מה קורה?" והאינסטינקט זה להגיד "בסדר".
מיכל: נכון.
הדס: ואז להגיד "לא, שום דבר לא בסדר".
מיכל: לגמרי. כאילו אני לא חושבת שנראה לי בשבועיים האחרונים מישהו שאל אותי "מה קורה?" ונתתי תשובה קצרה.
הדס: כן, זה בור ללא תחתית.
מיכל: לגמרי.
הדס: אני קראתי ב"טוויטר" ציוץ של מישהי שכתבה, שאלו אותה 'מה קורה?' והיא אמרה
'בסדר' ואז היא שאלה מה קורה אצל הבחורה השנייה והיא אמרה 'וואלה האמת מצב מורכב'
וברור, אצל כולם זה מורכב. הבסדר זה אינסטינקט. זה הרגל מגונה שכל המדינה נגמלת ממנו.
מיכל: לגמרי. טוב, אז נגיד שאנחנו מקליטות את הפרק הזה ממרחק. אנחנו רגילות לשבת יחד באותו סלון ולהקליט ביחד את הפרקים, בין אם זה פרקים עם מרואיין או מרואיינת או ספיישלים. והאמת שזה מצחיק, כי הפרק האחרון היה ספיישל ואנחנו הקלטנו לא מעט פרקים וראיונות שתכננו להעלות, אבל...
הדס: לא...
מיכל: בחרנו שלא, בוא נגיד ככה. היה לנו איזה רגע של מחשבה והבנו שזה פחות מתאים, אבל אמרנו שאולי ניפגש ככה וירטואלית כשאת בירושלים.
הדס: אני בירושלים הרחוקה והנצורה.
מיכל: ולפני כן היית בנהריה.
הדס: נהריה. אני מדלגת בין הזירות.
מיכל: נהריה זה איפה שכתוב "קו העימות: נהריה" או שזה שייך למשהו אחר?
הדס: זה כן, זה קשור. אנחנו לא מהיישובים שפינו.
מיכל: אוקיי.
הדס: נכון. לרגע הקלטת הפודקאסט, אבל אנחנו קרובים לגבול. כמו שאני אוהבת להגיד שזה מראה לי
בנות מלבנון ב"טינדר".
מיכל: אז מה קורה ב"טינדר" עכשיו של לבנון?
הדס: אני מתחננת מבנות לבנוניות שלא יתקפו אותנו בינתיים, זה עובד.
מיכל: את כאילו עושה הסברה ב"טינדר"? זה הקטע עכשיו?
הדס: תקשיבי, זה רעיון מצוין. זה באמת פלטפורמה שמאמצי הסברה לא הגיעו אליה עדיין.
מיכל: כן, כולם כזה 'תכתבו ב"לינקדאין", תכתבו ב"טוויטר"' כזה אף אחד לא מדבר על ה"טינדר".
הדס: כן, תכתבו ב"טינדר", תכתבו ב"מוב איט", תכתבו באפליקציה של המחשבון.
מיכל: ב"וויז", תדווחו על משהו שעצר בצד הדרך,
הדס: או שלא עצר בצד הדרך.
מיכל: רגע, אבל באמת יש לך עדיין בנות מלבנון?
הדס: כן. זה לא...ה"טינדר" זה גדול יותר מכל מלחמה. אין, אין ב"טינדר" גבולות.
מיכל: את בחזית הצפונית.
הדס: בואי נגיד שהחזית הצפונית פתוחה זה זמן רב.
מיכל: (צוחקת) מעולם לא נרגעה.
הדס: לא נרגעה, לא נסגרה.
מיכל: אז את עכשיו בירושלים, אני בגבעתיים ובגלל זה איכות הסאונד היא לא כמו שאתם רגילים בדרך כלל, אבל אנחנו נעבור את זה. כאילו זה מפריע בעיקר לי אני מניחה, אבל רציתי להגיד את זה.
הדס: בטוחה שיש לנו גם מאזינים שהם גם חובבי סאונד.
מיכל: כן, כנראה.
הדס: סוג האוכלוסייה הזה.
מיכל: איך עברו עלייך השבועיים האלה?
הדס: וואו, זאת שאלה טובה. אממ...גם הרגיש כמו שנה וגם הרגיש כמו יום באותו זמן.
מיכל: כן.
הדס: גם קרה כל כך הרבה דברים וגם שום דבר לא קרה ויש איזו הרגשה של לחיות את אותו יום שוב ושוב וחוסר יכולת לצאת מהלופ.
מיכל: לגמרי.
הדס: איך עברו עלייך הימים האלה?
מיכל: זה די דומה למה שאת מתארת. אממ...זה, אני מרגישה כאילו אני בתוך חלום אני חושבת או איזושהי מציאות מקבילה. כאילו דברים מהחיים הקודמים זולגים. אני יכולה לשתף שהיינו אמורות, אפרת ואני, לטוס לירח דבש והחלטנו, כאילו הטיסה קיימת, זה לא שביטלו את הטיסה, אבל אנחנו החלטנו שאנחנו מבטלות. וזה פתאום משהו שמה קשור עכשיו ירח דבש? כאילו מה קשור עכשיו לטוס לחו"ל? להנות? כאילו להתעסק? שלחתי מייל לאולפני "הארי פוטר" בטוקיו אחרי שהם כתבו שאין REFUND ואני כזה "אנחנו במלחמה, אתם יכולים בבקשה לתת לי REFUND"? והם כזה "כן, בנסיבות האלה אנחנו מוכנים". עכשיו, באמת מרגיש כאילו זה לקוח מחיים אחרים. בגלל שכמו שאת אומרת, הכל מרגיש כמו יום אבל כמו שנה, אז החלטתי, נראה לי שזה היה ביום השני או השלישי של המלחמה, להתחיל לכתוב יומן. לא כאילו אנה פרנק סטייל, אבל ב-NOTES בטלפון,
הדס: אה ב-NOTES בטלפון, למה לעשות חצי עבודה? תיקני מחברת.
מיכל: לא, אני...יותר קל לי להקליד נראה לי. כי אני יושבת עם האייפד ועם מקלדת ומה שבעיניי טוב בזה, זה קורים כל כך הרבה דברים ואני קצת מפחדת לשכוח כל מיני דברים שהרגשתי. ועוד שנה מעכשיו, אנחנו יודעות כמה לעם הזה, למדינה הזאת יש זיכרון קצר ואני רוצה דווקא, אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, אבל
דווקא את הרגעים הקשים והתחושות הקשות כן לזכור. אז אני עושה איזשהו יומן כזה וכאילו זה מלווה אותי ואני כל איזה יומיים יושבת וכותבת. אבל,
הדס: מתמידה?
מיכל: אני מנסה. כאילו את יודעת, כל הקטע של כתיבה זה טוב כשיש שגרה ואין באמת שגרה עכשיו. אז אני כאילו קצת מתקשה עם זה, אבל כאילו את יודעת, איזה שבועיים שבהם הייתי בלוויה ואנשים שאני מכירה נרצחו ונפלו בקרבות והמון חוסר וודאות ובעיקר פחד. נראה לי זה מה שמלווה. יש משהו שאת עושה בשביל להסיח את דעתך? מצליחה בכלל לעשות איזשהו אסקפיזם?
הדס: אני, אני כמוך גם כותבת יומן וזה המעשה הלסבי לעשות, לכתוב יומן.
מיכל: ההתנגדות הלסבית.
הדס: כן, ההתנגדות השקטה שלנו, במילים, ברגשות. יש לי יומן מ-2017 שאני כותבת כל פעם שנשבר
לי הלב. אז כשבאתי לכתוב על המלחמה זה היה כזה 'היא עשתה לי ככה, היא עשתה לי ככה, היא עזבה אותי, עזבה אותי, עזבה אותי' ואז 'יום ראשון, מלחמה'.
מיכל: כאילו כשאת מסתכלת על זה זה מרגיש לך שהכל היה שטויות תכלס? או שהיית נותנת מקום לשיברונות לב שלך?
הדס: וואי, שאלה מצוינת. בהשוואה למה שקורה, זה שם אותי מאוד בפרופורציות על כל הפעמים
שהרגשתי שנפל עליי עולמי בגלל בנות שכזה עשו לי גוסטינג. אבל כן, יש מקום גם לשיברונות לב וגם כאילו המלחמה זה מאוד מעצים רגשות.
מיכל: כן.
הדס: ותחושת המבול.
מיכל: סימסת לאיזו אקסית?
הדס: אה, וואי, אני מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד כירורגית בפרידות שלי.
מיכל: מה זה אומר?
הדס: זה אומר שכאילו ברגע שאני נפרדת ממישהי, לרוב ברגע שמישהי נפרדת ממני, אני לא מדברת יותר.
מיכל: וואו.
הדס: כאילו, יש לי את החוקים שלי. אני לא כותבת,
מיכל: יש לך תו"ל.
הדס: ממש! אני מאוד אוהבת חוקים. חוקים נועדו כדי שאני אשמור עליהם והם ישמרו עליי.
מיכל: זה ארוך מדי בשביל סטיקר.
הדס: אפשר לעשות את זה בפונט מאוד, מאוד קטן.
מיכל: נכון.
הדס: אבל נפגעתי שאף אקסית לא כתבה לי. זה לא יפה, נכון?
מיכל: מצד שני, אני לא כל כך רדיקלית כמוך. אבל כן, גם אצלי לא הייתה אינטראקציה עם אקסיות יותר מדי.
הדס: מאיזה צד? מהצד שלך או מהצד של האקסיות?
מיכל: זה הדדי. וואנס, אף צד לא יוצר קשר אז זה, אבל כן, זה כאילו משהו שלפעמים עולה במחשבות. אני חייבת להגיד שאני לא הבאתי את זה לידי מימוש כי המוח שלי עמוס בהכל כל הזמן. אבל אני רואה שזה משהו שהוא מדובר, הקטע הזה של לשלוח הודעה לאקסית או לאקס. אז אני מניחה שאם אתם מאזינים לנו ו-STRUGGLING (נאבקים) עם זה, מה העצה שלך?
הדס: אז אל תשלחו, אל תשלחו, סתם. (צוחקת)
מיכל: זה שיש מלחמה כוללת לא אומר שצריך לסמס לאקס.
הדס: נכון. זה גם צריך לשים בסטיקר.
מיכל: כן, לגמרי. אממ...טוב, אז רגע, יש עוד משהו שאת עושה כזה לאסקפיזם? את מצליחה?
הדס: אני משחקת במשחק מחשב,
מיכל: שנקרא SIMS.
הדס: לא, לא, אני במלחמה הזאת, יש משחק שאני משחקת, לא יודעת אם אני רוצה לחשוף את זה כי כל
הסקס אפיל שהמאזינות והמאזינים חושבים שיש לי יעלם, אבל אני אעשה את זה. זה משחק כזה על ממלכות אירופאיות בימי הביניים.
מיכל: מה זה? CIVILIZATION כזה?
הדס: זה "קרוסיידר קינג 3"
מיכל: 3? מה קרה לשניים הראשונים?
הדס: אני לא הייתי שם כשזה קרה.
מיכל: באת ישר לפיק.
הדס: כן, משחק בו אני משחקת שליט אירופאי כזה במאה ה-13 ואני כובשת שטחים ואני מחתנת את הילדים שלי.
מיכל: אקטואלי בסך הכל.
הדס: כן, זה מה שאני עושה כדי לברוח מהמציאות. אני כזה, יש לי את כל צרפת על הראש, יש לי,
מיכל: וואי. זה לגמרי אסקפיזם.
הדס: כן.
מיכל: אז אני, מי שעוקב אחריי בכל פלטפורמה שאי פעם נוצרה, יודע שאני אוספת מאנשים את היתרות BUY ME שלהם, אז כאילו זה העסיק אותי ואני הולכת וקונה כאילו ביחד עם חברים, אנחנו קונים דברים לתושבים מהעוטף ולחיילים. אבל אם כבר דיברנו על משחקים, אז אני גם רוצה להמליץ על איזשהו משחק.
הדס: אוקיי.
מיכל: אחנו משחקות, קודם כל, שיחקנו מלא משחקים קלפים, טאקי וכאלה. החזרנו עטרה ליושנה. כי את כאילו צריכה להחזיק את זה עם שתי הידיים, אז את לא יכולה להחזיק את הטלפון ולהתאבסס על הטלגרם אז כאילו זה נחמד. אבל יש איזשהו משחק בפלייסטיישן שנקרא "MOVING OUT" שמה עושים שם בעצם, זה מעבירים דירה.
הדס: זה נשמע כמו מטלה.
מיכל: כן.
הדס: לא נשמע…
מיכל: נכון, אבל זה ממש, ממש כיף וזה גם ממש מצחיק. וכאילו יש לך כזה בית או כל מיני בית גדול, קטן, דירה, משרד ואת כאילו צריכה לקחת את הפריטים בבית. זה יכול להיות מקרר, זה יכול להיות כל דבר ולהעביר את זה למשאית בזמן מסוים כמובן ויש עוד כל מיני תתי משימות. אז זה נקרא "MOVING
OUT" ואם יש לכם סוני פלייסטיישן אז אני ממליצה לשחק עם חברים. זה ממש נחמד.
הדס: או עם אויבים כי זה נשמע משחק, שכאילו לא מספיק את צריכה, לא יודעת, מה יהיה הצעד הבא? משחק בואו נכניס למדיח? בואו נקפל כביסה?
מיכל: וואי, הלוואי שהיה לי מדיח.
הדס: בואו ננקה את הכיור?
מיכל: אני מרגישה שאת שופטת אותי ואני לא חושבת שזה הוגן בתקופה הזאת.
הדס: אה לא, ממש לא. אני הרגע סיפרתי לך שיש לי וסלים. אני לא במקום לשפוט.
מיכל: (צוחקת) לגמרי. טוב, אז דיברנו קצת על אסקפיזם. אני כן רוצה שנדבר אולי בכמה מילים, זה פשוט נושא ממש מורכב ורגיש ואני לא מרגישה שאני רוצה לייצג כרגע אף אחד שחס וחלילה חווה משהו נורא, אבל אנחנו כן רואות שיש דיבור הולך וגובר על הלהט"בים בהקשר של המלחמה ואנחנו אגב, רואות את זה בטרגדיות וגם בשמחות. ראינו שדניאל מורשת השחקן התארס לבן זוגו.
הדס: ראינו ששתי בנות הציעו נישואים אחת לשנייה בו זמנית.
מיכל: כן. לגמרי. זה זכה למלא, איזה חצי מיליון צפיות לפי מה שראיתי. וכמובן שרית חדד ברקע. אז זה כאילו בחלק של השמחות, אבל גם בטרגדיות וגם בפוסטים שאני רואה שלוחמים מעלים, בעצם מתייחסים לכל הסוגייה הזאת שללהט"בים אין מעמד אמיתי בישראל. כלומר, גם מה שניתן לנו סוג של לפעמים מרגיש כמו טובה. ולפני במוצ"ש שודרה הכתבה על סרן שגיא גולן ז"ל, שנפל בקרב בעוטף עזה ובן הזוג שלו שם דיבר על זה שבעצם היחס שהוא קיבל מקצין העיר היה מבזה. וברור שאנחנו במלחמה וברור שאנחנו צריכים לנצח את המצב הזה ולגדול ולהתפתח, אבל אני מרגישה באופן אישי ומעניין אותי איך את רואה את זה מהצד שלך, זה לא משהו שאנחנו נוכל להמשיך לשתוק לגביו. כאילו אם עכשיו עוד איכשהו, את יודעת, כזה
הסתפקנו בפירורים שנותנים לנו, זה מבהיר את התחושה הזאת של גם כשאנחנו חיים וגם כשאנחנו מתים, הזכויות שלנו לא שוות וזה משהו שאי אפשר לקבל יותר.
הדס: כן, אני קראתי הרבה אנשים גם שהתייחסו לכתבה הזאת וגם בכלל יש הרבה להט"בים שבמילואים עכשיו וגם שואלים את עצמם את השאלה הזאתי, מה יהיה? אני טוב כדי להילחם אבל מה יקרה אם חס וחלילה יקרה משהו רע? ובאמת יש הרגשה שעד כאן. שבסדר, המלחמה הזאתי, אנחנו עכשיו מתעסקים בזה, אבל אחר כך אין מצב שאנחנו נחזור, שנחזור אחורה, אין חזרה אחורה.
מיכל: כן, כן, לגמרי. כן, זה הרבה, את יודעת, באופן כללי מדברים על המקום של הפוליטיקה בתוך המלחמה. אי אפשר להפריד פוליטיקה ממלחמה. כאילו כמה שננסה להפוך את זה וליפייף את זה, הקיום שלנו הוא פוליטי, הוא נהיה פוליטי יותר כשאנחנו בחזית. ונכון שעכשיו אין פנאי כי כאמור, אנחנו במלחמה. אבל וואנס
הדבר הזה יסתיים, ואני מקווה שהוא יסתיים עם מינימום של טרגדיות נוספות ואבדות, אנחנו נצטרך לבקש פה דין וחשבון אמיתי על ההפקרות שהייתה פה במהלך השנים גם בתחום הזה. כן, כן, יש רשימה ארוכה של הפקרויות, לא חסר, אנחנו נגיע, נגיע להכל. נראה לי אפשר לנסות אולי לעשות מה שאנחנו אוהבות לעשות ולדבר על לסביות.
הדס: אה אוקיי.
מיכל: כן, אנחנו מה שנקרא במעבר חד. ועלתה לי איזו מחשבה באיזה יום כי אנחנו רואות עכשיו "כתום זה השחור החדש" כמובן, שזה לא אסקפיסטי בכלל אני חייבת להגיד.
הדס: ברור, ברור שלא, זה גם קרבות...
מיכל: כן, כן. כלא ודברים כאלה. אנחנו עוד לא בטרגדיות, אנחנו בסוף עונה שלישית. אבל...עלתה לי מחשבה מה היה קורה אם היינו מגייסות לצבא ההגנה לישראל חלק מהלסביות האהובות עלינו. חשבת פעם על הקו הזה?
הדס: אני, בואי נגיד שהכנתי רשימה על כל, דמויות להט"ביות בכלל.
מיכל: אני שמחה שמישהו במדינה הזאת היה מוכן.
הדס: תמיד מוכנה. יש לי רשימה עד יום פקודה. ואם הייתי צריכה לגייס עכשיו דמויות להט"ביות אהובות לצבא ההגנה לישראל בגיוס מילואים, אלו הדמויות ואלו היו התפקידים שלהן.
מיכל: כן, HIT ME.
הדס: אז נתחיל באמת מ"כתום זה השחור החדש" שאלכס, אז אני חשבתי הרבה על מה היה איתה אם היא הייתה בצבא והתשובה תפתיע אותך. בעיניי או שהיא הייתה טייסת או שהיא הייתה סרבנית מצפון.
מיכל: וואלה.
הדס: זה או זה או זה.
מיכל: מעניין. דווקא הייתי אומרת שהיא יכולה להיות סוג של כזה קצינת קישור כי כאילו התעסקה גם בגיוס וכאלה את יודעת.
הדס: אה, בגלל ההיסטוריה שלה כדראג.
מיכל: כן, אני מנסה לנצל את איכויות הטבעיות שלה, אבל את אומרת סרבנית מצפון.
הדס: כן. כי בעיניי מישהי שכזה תכוון הכי גבוה. כשהיא באה היא רוצה להוכיח לכולם שהיא יכולה, אבל גם שיש לה את הערכים שלה והיא מאוד הולכת איתם עד הסוף.
מיכל: כן. מעניין.
הדס: אז
בגלל זה הניגוד הזה.
מיכל: פייפר חשבת מה? מה קורה לה בצה"ל?
הדס: פייפר מרגיש לי שהייתה נופלת בין הכיסאות. שהיא הייתה כזה לא על זה ביום המאה וכאילו הייתה מאחרת.
מיכל: כן, התבלבלה בימים.
הדס: כן, כי היא כזה למדה לבגרות או הוציאה רישיון ואז היא הייתה מגיעה כזה לכלל צה"לי.
מיכל: כן.
הדס: מגיעה להיות איזה מש"קית של איזה לא יודעת, רס"ר.
מיכל: כן. אבל היא הייתה כזה משליטה באמת, כאילו טרור איפה שהיא הייתה מגיעה.
הדס: ברור.
מיכל: זו המש"קית של הרס"ר, אבל היא הייתה, כאילו הייתה לנו איזו מישהי כזאת בגל"צ שכזה הייתה מלמדת אותנו איך לנקות.
הדס: וואו. היא הייתה לוקחת את זה ברצינות, היא הייתה מתקמבנת על מדי בנים. היתה כזה החברה הכי טובה של כל הטבחים.
מיכל: נכון.
הדס: היא הייתה עושה באמת טרור לבנות החדשות שמגיעות.
מיכל: נכון, לגמרי. טוב, מי עוד? מה עוד יש לך ברשימה?
הדס: יש לי מסדרות אחרות אם יורשה לי,
מיכל: בבקשה.
הדס: חשבתי כזה את מי הייתי מגייסת כזה לתפקידי לוחמה יותר.
מיכל: אוקיי כי צריך.
הדס: כי צריך, נכון, הצבא מה לעשות הוא לא רק,
מיכל: גל"צ,
הדס: וביטאון חיל האוויר. אז הייתי מביאה את שיין מ"THE L WORD" לקרקל.
מיכל: וואי קל.
הדס: היא בקרקל יחד עם פרנסין מ"ארתור".
מיכל: פרנסין?
הדס: כן.
מיכל: פרנסין היא יותר סליחה על הזה, יותר כזה מ"גיסטית.
הדס: בסדר, כל אחת עם התפקיד שלה.
מיכל: כן, כן, נכון. לא יותר כזה נהגת טנק פרנסין?
הדס: פרנסין אולי נהגת האמר.
מיכל: לא שרית חדד נהגת האמר?
הדס: וואי שרית חדד, לא הכנסתי אותה. לדעתי שרית חדד, וואו, מה? מה? מה היית לוקחת את שרית חדד?
מיכל: נהגת האמר.
הדס: כן? לא היא הייתה נהגת בוס.
מיכל: כן, אני גם די בטוחה שיש לה האמר במציאות.
הדס: וואי, צריך לבדוק. לא יפתיע אותי אם יש לה האמר.
מיכל: כן.
הדס: נשבץ את שרית חדד.
מיכל: כן, אנחנו נבדוק וניתן לה את השיבוץ הסופי.
הדס: נהיה בקשר עם מיט"ב. בקטגוריית "גלי",
מיכל: כן.
הדס: בעיניי את סנטנה וקורט היו שמים במשטרה צבאית.
מיכל: וואו לגמרי.
הדס: היו שמים את שניהם במשטרה צבאית. קורט היה ממש מנסה כאילו להגיע ללהקות צבאיות,
מיכל: אבל בדיוק כזה הבן של לא יודעת מי הגיע ותפס את התקן שלו. זה לא הסתדר.
הדס: כן. זה לא הסתדר והיה צריך להיות במ"צ עם סנטנה שהייתה נשארת שם בדרגת נגדת.
מיכל: כן. בריטני, מה איתה?
הדס: בריטני, וואו.
מיכל: יש לי את זה.
הדס: מה?
מיכל: מדריכת חי"ר.
הדס: מדריכת חי"ר?
מיכל: כן.
הדס: אני דווקא חשבתי בעולמות החיל חינוך.
מיכל: זהו אני גם חשבתי, כאילו מדריכה כלשהי, אבל כאילו מדריכות חי"ר הן תמיד כאלה בלונדיניות כאלה יפות וזה, בגלל זה חשבתי מדריכת חי"ר.
הדס: יאללה, ניתן לה.
מיכל: כן? סבבה. אנחנו באמת משבצות אותם אחרי זה.
הדס: ברור, שולחות צווי גיוס אחר כך.
מיכל: תכיני גרפיקה ל"טוויטר".
הדס: אני, אני אכין וואי.
מיכל: הרמטכ"ל החדש.
הדס: זו תעסוקה טובה.
מיכל: כן, לגמרי. אממ… מעניין, יהודית רביץ? חשבת על זה?
הדס: לא חשבתי על זה, אבל לדעתי סגן אלוף. היא מתגייסת בדרגת סגן אלוף ישר.
מיכל: כן. היא כזה ראש אכ"א, לא, יותר מסגן אלוף אפילו. היא כזה אלופה.
הדס: יאללה, יא אלופה.
מיכל: מגיע לה.
הדס: מגיע לה. היא עשתה הרבה, מגיע לה אלופה. כן, היא כאילו במסלול ישר לאל"מיות. ישיר, היא התגייסה לזה.
מיכל: עתודה. טוב מעניין, ניתן לכם לכתוב לנו בתגובות של הפרק עוד שיבוצים מעניינים. רגע, יש לך עוד משהו או שאני מסכמת אותך סתם ככה?
הדס: לא, לא, את מסכמת אותי בשיא שלי.
מיכל: בזמן הנכון.
הדס: מפה יש רק לרדת.
מיכל: טוב, נראה לי ש...תראי, הייתה פה עכשיו לא יודעת כמה זמן אנחנו מדברות, איזה חצי שעה, אולי קצת יותר שלא הייתה אזעקה טפו, טפו, גם לא אצלך וגם לא אצלי. כן. לי זה נתן קצת אסקפיזם בכיף.
הדס: גם לי.
מיכל: ואני מקווה שמי שמאזין לנו שומר על איזושהי אנרגיהמסוימת. כאילו קודם כל, אני רואה שאנשים עדיין מאזינים לפודקאסט גם בימים כאלה. אז אני מקווה שאנחנו נותנות לכם איזשהו אסקפיזם מהמצב. אם הפרק הזה עזר לכם, תכתבו לנו בפרטי או בכל מקום שאתם יכולים להגיע אלינו ואם יש איזה משהו שתרצו שנדבר
עליו, אז נראה לי שהולכת להיות עוד תקופה עכשיו של המצב הזה. אז אולי נקליט עוד פרקים. כן, יש לך איזשהן מילות סיכום?
הדס: שאנחנו אוהבות אתכם ותשמרו על עצמכם ותעשו דברים שטובים לכם ואני יודעת שיש הרבה תחושה של כזה לא לעשות מספיק. כאילו לשבת בבית ולהרגיש שכל דקה זה כאילו אם כזה אתם לא מתנדבים או לא עוזרים או לא במילואים, אז אתם לא עושים מספיק. ואני רוצה להגיד שאתם עושים מלא. כאילו גם הבריאות הנפשית שלכם חשובה. ולדאוג שתהיו באיזשהו מצב שלו. יש לזה חשיבות מאוד, מאוד גדולה.
מיכל: לגמרי. אני חושבת שהנפש שלנו בסוף, זה מה שממשיך איתנו הלאה. אז לגמרי לשמור עליה ולשמור על עצמכם. אני, כשאני הולכת לישון, אני מנסה לחשוב על הדברים הטובים והדברים הרעים שקרו במהלך היום. כאילו דברים רעים יכולים להיות אזעקה או איזושהי בשורה רעה או משהו כזה ואני מנסה כמה שיותר לעשות דברים קטנים שעושים לי טוב. זה יכול להיות לשבת ולצייר, לצבוע איזה משהו, לנגן, לראות איזושהי סדרה. וזה לא תמיד פשוט, אז נסו להוסיף עוד כמה דברים טובים לשגרת היום שלכם. זה נשמע כאילו אני מתחילה פה איזה פודקאסט של קואצ'ינג. אז זה ממש לא הטייק שאני רוצה שניקח.
הדס: לא.
מיכל: זה לא. כן, שלא תתבלבלו.
הדס: חד משמעית.
מיכל: וזהו. שמחנו להקליט את הפרק הזה. אני באמת מקווה שזה עזר למישהו ומקווה שניפגש פה בעיתות שקט. אפילו לא אומרת שלום.
הדס: אמן ואמן.
מיכל: אמן ואמן, יאללה ביי ביי.
הדס: ביי ביי.