בין הפריפריה למרכז, בליבו של המתח הזהותי של ישראל, קובי אוז מתבלט כסמל לישראליות צבעונית של גם וגם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/05/2023.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
לבנת: בתקופה שאנחנו משדרים בה היום, אנשי… גדולי זמרי ומוזיקאי ארצנו קצת מפחדים להגיד את מה שהם חושבים. ולא רק זה, לא רק שהם מפחדים להגיד את מה שהם חושבים, הם קצת חלק מאותו שטנץ - מוזיקלית, הפקתית, סביבתית. ו… אני רוצה שתמיד לנגד עיניכם תעמוד דמותו של קובי אוז, ושתראו שלא רק שזה נותן חיי נצח לשירים שלכם כשאתם אשכרה…
אופיר: אשכרה.
לבנת: …אומרים משהו, אלא, בסופו של דבר זה גם משתלם.
[מוזיקת רקע]
אופיר: הרבה ישראלים מרגישים קצת תקועים בתוך מלחמת התרבות שבין ישראל הראשונה, החילונית והאירופית, לבין ישראל השנייה, המסורתית והמזרח-תיכונית. המאבק הזה מוציא מאיתנו לא מעט רפש, טראומות ופחדים.
היום נדבר על אמן שלקח את משבר הזהות הזה והפך אותו ליצירת אמנות מרהיבה, שהגדירה במידה רבה את הישראליות החדשה.
היום נדבר על קובי אוז.
[המוזיקה מתחזקת]
ברוכות הבאות, ברוכים הבאים ל"שרשרת זהב".
אני, אופיר טובול, מזמין אתכם בכל פרק למסע ללבה של דמות מהעולם הספרדי והמזרחי. דרך הדמויות ננסה להשלים מעט מהידע החסר בסיפור הישראלי והיהודי שלנו.
קובי אוז נולד בשנת 1969 בשדרות. בן יחיד, שהתגלה כבעל כישרון יוצא דופן כבר כנער. בגיל 15 הוא הצטרף כקלידן ללהקה ששמה את המוזיקה המרוקאית על המפה - להקת שפתיים. בגיל 19 כבר הקים את הלהקה שהפכה לשמו השני, טיפקס, להקה שפעילה כמעט ברצף מאז ועד היום.
אם לסמן רק חלק מהדברים שהוא הספיק לעשות עם השנים, אז הוא כתב שני ספרים, הנחה תוכניות רדיו, כתב טורים לעיתונות, הקים קבוצה תל אביבית ללימוד גמרא, חברת תקליטים ואפילו היה אחד המייסדים של מפלגה חדשה.
את כל זה הוא עשה בדרכו הצבעונית והייחודית, שעליה אני רוצה לדבר עם מעריצה כבדה שהיא… מוזיקאית בפני עצמה וגם שדרנית רדיו, לבנת בן חמו.
[מוזיקה קצרה]
אהלן לבנת.
לבנת: שלום אופיר, איזה כבוד.
אופיר: זה אתגר, אתגר רציני לדבר על קובי אוז פרק זמן כזה קצר. אבל אני רוצה להתחיל אולי מהסוף. התיאור הזה של אדם שהוא כל כך רב תחומי, כולו השראה אחת גדולה. נוגע גם באמנות ובהגות ובפוליטיקה, וכל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב. איך מייצרים כזה דבר? אני שואל אותך כ… כאמא. שנינו הורים לילדים קטנים, איך… איך מייצרים כזה דבר?
לבנת: וואי, שאלת השאלות. [אופיר צוחק] הבנות שלי קטנות, אין לי מושג. אבל מה שכן, אני… אני יודעת שתמיד הזהירו אותי, כל הזמן אמרו לי - מה, את לא יכולה להיות…
אופיר: גם וגם, גם וזה…
לבנת: גם שדרנית רדיו…
אופיר: כן.
לבנת: …וגם כותבת בזה וגם מוזיקאית וגם זה. ו-ואללה, פתאום ש… ככה, ארגת את כל האלמנטים האלה ביחד, אני אומרת לעצמי: "רגע, מה מה מה זה את לא יכולה?". כאילו היו… היו שם הרבה לפני, [צוחקת] קובי אוז זו אחת הדוגמאות ה… מעולות לדבר הזה.
אופיר: זה עוד יותר במקומות שמהם אנחנו באנו. וגם קובי אוז באיזשהו מובן - משדרות, אנחנו מאשדוד. אלה מקומות ש… שדמות כמו קובי אוז היא לא מובנת מאליו שם. כלומר, מה… מהבחינה הזאת שזה מקומות שהרבה פעמים אתה מרגיש אפור, בעצם. זאת אומרת, ה… החוויה הפריפריאלית. וקובי אוז הוא דמות צבעונית… ברמות, כן? כולו צבע.
לבנת: נכון, אז אחד ה… אלמנטים הכי בולטים חיצונית אצל קובי אוז, זה באמת, קודם כל, איך שהוא התלבש מתחילת הדרך, גם איך שהוא הסתרק בתקופה שעוד היה לו שיער. היה שם…
אופיר: קוקו.
לבנת: …היה איזה קוקו שמה מאחורה. [צוחקת]
אופיר: כן.
לבנת: זה סופר יוצא דופן בפריפריה. אני לא זוכרת בסביבה שלי אנשים שמתלבשים ככה. והוא הלך על זה עד הסוף, ומה שמדהים זה, שלמרות כל הבלינג בלינג הזה, זה לא באמת… זה לא כל כך בלינג בלינג, זה כזה… זה הרבה מעבר לבלינג בלינג, זה מאוד מאופיין, כזה, חליפות ממש צבעוניות, יש שיגידו אפילו מאפיינים של תרבות הגייז, כאילו.
אופיר: כן.
לבנת: אבל על בן אדם שהוא לגמרי סטרייט. הלך על זה עד הסוף, ועדיין זה לא גרם לו להיות מוצא מהמחנה הפריפריאלי. זאת אומרת, הוא עדיין המשיך להיות מאפיין פריפריאלי מאוד-מאוד בולט. מה שכן, בהמשך השנים הוא כבר נהיה סמל ישראלי. זאת אומרת, יש את הדלקת המשואות, שהוא היה חלק…
אופיר: כן.
לבנת: …לפני כמה שנים, והיום הוא גם אפילו הקול של קמפיין מרשם האוכלוסין, שכאילו ממש כזה…
אופיר: כן, מצד אחד, סופר ממלכתי.
לבנת: …חותמת. הכי ממלכתי. בדיוק.
אופיר: כן, מצד שני, מאוד לא מעונב.
לבנת: נכון.
אופיר: מאוד צבעוני, מאוד רב תחומי, באמת לא לא דבר שכאילו הכרנו כילדים.
לבנת: אני…
אופיר: באזורים האלה.
לבנת: לגמרי. אני לא זוכרת אנשים כמו קובי אוז בסביבה שלי. זה דבר מדהים, כאילו, שהוא הצליח לצמוח דווקא בסביבה הזאת, ושהוא לא נטש לגמרי. זאת אומרת, גם הסביבה לא נטשה אותו, וגם הוא לא נטש. אתה יודע ואני יודעת, ש… אנחנו גדלים בפריפריה, ואחרי זה אנחנו עוברים למרכז, ומתחילים לדבר את שפת המרכז. זה מה שהכי קשה, לפחות אצלי, אני לא יודעת מה אצלך, זה ל… זה לחזור… לאיפה שגדלנו…
אופיר: כן.
לבנת: ולהמשיך לדבר באותה שפה. פתאום דברים הם לא פשוטים כמו שהיו. אני מצאתי קושי אפילו לדבר עם ההורים שלי בשיחות הכי פשוטות. וקובי אוז, ה… הציר הזה, תמיד הוא נע בו מאוד בחופשיות. זאת אומרת, מהפריפריה למרכז, מדבר את שתי השפות באופן מאוד שוטף, וזה לא מרגיש מלאכותי, וזה לא מרגיש "משתכנז".
אופיר: כן. אגב, הוא אמר פעם על על להקת טיפקס, הוא אמר: "אנחנו כמו הילדים של כוורת ושפתיים ביחד". היכולת הזאת לדבר את שתי השפות, אבל לא רק לדבר את השפות, הוא פיתח את השפות האלה. הוא יצר מהם איזשהי יצירת אמנות, שהיא גם היברידית חדשה, מבין שתי העול… כאילו, זה נראה שהוא חי בתוך העולמות האלה, לא כמי שיודע רק לדבר, אלא כמי שהוא… לא יודע, אולי איזה בן-יהודה כזה, של ה… שמחדש את השפה אפילו.
לבנת: זה לגמרי חידוש, כי… לי זה ברור, נגיד, שכוורת היא חלק מהאבות המוזיקליים של קובי אוז. אבל ה… ההבדלים מבחינתי הם שמים וארץ. אני… אני מעולם לא התחברתי לכוורת. לא בקטע רע. כאילו ההומור הזה, אני לא יודעת, זה לא כל כך הצחיק אותי. וקובי אוז יש לו דרך… הוא כאילו לוקח את הנונסנס הזה ו… מתרגם אותו למזרחית. אני לא יודעת איך הוא עושה את זה.
אופיר: כן.
לבנת: כי זה לא בדיוק תרגום, זה הקטע. זה באמת הוספה של משהו חדש. משהו שאשכרה מצחיק אותי. כאילו כשהוא אומר דברים, אפילו מה שהקראת מקודם, כאילו… עם ה… סוג של… נו…
אופיר: כן. [מגחכים]
לבנת: סוג של טפיל, אולי. כנימת עלים. אני כזה… כזה מזמזמת את זה.
אופיר: לא, באמת, אני ככה בדרך לפה הקשבתי ל… שירים, ללהיטים של טיפקס, ואתה… אתה מקשיב ואתה נקרע מצחוק תוך כדי.
לבנת: לגמרי. נקרע מצחוק וגם תופס את הראש ואומר: "איזה גאון! אני לא מאמין, איזה גאון!". [בהתלהבות, צוחקת]
אופיר: ו… וגם איזה מסר, כאילו את אומרת: וואו, הוא עכשיו הרגע דיבר על… כל מיני - על עוני, על מסרים חברתיים שכאילו אף אחד לא בכלל העז לדבר, תוך כדי ה… וכאילו אתה מתבלבל. רגע, הרגע, צחק… כאילו, הוא הופך את זה לאיזה מן קרנבל כזה.
לבנת: נכון, זה היה אצלו מתחילת הדרך. קודם כל, המודעות החברתית שלו - הוא תמיד היה חלק מהקהילה שממנה הוא בא, והיה לו חשוב לדבר על זה, להוציא את זה החוצה, ואני לא יודעת אם הוא עשה את זה באופן מודע, כטקטיקה, או שזה פשוט חלק ממנו, לדבר על הדברים כאילו ב-good vibes. אבל הוא הצליח להחדיר מסרים מאוד חתרניים בתוך שירים, לעטוף אותם במחיאות כפיים, ו… ואיך שהוא כאילו… אנחנו לא שמים לב לזה, ואנחנו איתו לגמרי… מה זה לא שמים לב? אתה יודע ואני יודעת, שכשאנחנו מדברים על נושאים מזרחיים, מה התגובה הרווחת של רוב ה…? "די, מספיק…"
אופיר: "די, די עם המרירות… די". כן.
לבנת: "…די, אין לנו כוח", וזה. לדעתי, קובי אוז לא שמע את המשפטים האלה, כאילו, יותר מדי בחיים שלו.
אופיר: בחיים, בחיים, בחיים. כן.
לבנת: לפחות לא על המוזיקה שלו.
אופיר: הוא מצליח לגרום לזה להיות… להיות… להיות נשמע, בעצם.
לבנת: ממש. ואנשים שומעים, והוא גם לא… לא רק מחדיר את המסרים טקסטואלית, הוא מחדיר אותם מוזיקלית. תחשוב, למשל, על שיר כמו… "בתוך נייר עיתון", שזה שיר מדהים, שאני לא מפסיקה להתרגש ממנו.
אופיר: כן. שיר… לדעתי הלחן הוא בֶּרְבֵּרִי, נכון?
לבנת: זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד…
אופיר: מרוקאי הארדקור.
לבנת: לקחת מו… גם… לא רק לקחת את הטקסטים, אלא גם במוזיקה, להכניס את המוזיקה הברברית או המרוקאית ב"תן לי חתימה".
אופיר: כן.
לבנת: [שרה] "ללה פאטימה…". לקחת את זה ולהכניס את זה לתוך המיינסטרים הישראלי, זה דבר אדיר. ויותר מזה, להיות מנטור ללא מעט מוזיקאים חשובים ומשפיעים במוזיקה הישראלית. מה שהבן אדם הזה, קובי אוז, עשה עם שרית חדד, זה הרי דבר מדהים. מדינת ישראל, התרבות, הממסד ה…
אופיר: כן.
לבנת: …הישראלי, לא היה בשל לקבל מזרחים במיינסטרים. זוהר ארגוב, כמו שאנחנו יודעים, קיבלו אותו רק בדיעבד. ופריצת הדרך הגדולה ביותר, קרתה באמת עם אייל גולן ושרית חדד, שהיו צריכים את החסות - אמממ… אייל גולן של אתניקס ושרית חדד של טיפקס. והם לקחו אותה, שהיא סופר מזרחית, כאילו, גם במוזיקה, גם… גם בנראות. ו… וקובי אוז פשוט הנגיש אותה לקהל הישראלי. זה מעשה תרבותי מדהים.
אופיר: בצורה קלילה, וצריך לזכור שבתקופה ההיא, הוא כתב לה את "לך הביתה מוטי" ו"אתה תותח", ש… זה שירים שזכו ל…
לבנת: עוד לפני זה. אנחנו מדברים על "כשאני איתך".
אופיר: …ללגלוג, כן?
לבנת: "כשאנ… כשאנ… כשאני איתך, אני כמו דג".
אופיר: נכון.
לבנת: וכל זה, אז עוד לפני זה.
אופיר: אגב, לא היה אכפת לו מזה גם, כן? כאילו, קובי אוז, הסופר, ה… התרבות הגבוהה, מחדש השפה, כותב שיר כמו "יאללה, לך הביתה מוטי" ואומר: "טוב, אתם חושבים שזה שיר נמוך? בַקְשָׁה, תפדלו".
לבנת: וואי, איזה נקודה מדהימה! כאילו, אני… אני יכולה להגיד לך שבתור אה… מוזיקאית אה… נגיד, בתחילת דרכה, אז ו… ואני גם… יש לי את הפרספקטיבה, נגיד, התקשורתית, הגל"צניקית והעו… של העורכת המוזיקלית, ואני כל הזמן אומרת לעצמי: רגע, אבל כאילו…
אופיר: מה יגידו…
לבנת: זה מה יגידו, וזה צריך להיות יותר מתוחכם, וזה צריך להיות יותר עם רבדים, וזה. קובי אוז, הוא לא פחות אינטליגנטי ממני, והוא לא עבר בגלצ, כאילו דאז, וזה לא עניין אותו, וזה סופר מרשים. זו נקודה חשובה.
אבל שרית, כמו שאמרת, אחרי פריצת הדרך עם טיפקס בהתחלה, באמת הגיע השלב של "יאללה לך הביתה מוטי", ו"תלך כפרה עליי". ו… קובי אוז הבין שיש מולו אישה מזרחית שיש בה הרבה עוצמות, ש… היתה צריכה גם להילחם בכוחות בתוך המשפחה שלה, כדי לצאת החוצה ולהופיע, ו… ויחד איתה, יחד עם עם מה שהיא הביאה איתה, הוא בנה איתה איזשהי דמות מזרחית, פמיניסטית לגמרי. אני… אני שונאת להגיד פמיניסטית על… על נשים מזרחיות מהפריפריה.
אופיר: כן.
לבנת: כי תמיד זה מרגיש כזה… לא קשור, אבל אישה מזרחית חזקה ש…
אופיר: שאומרת למוטי: "לך הביתה" ו… "אני לא צריכה אותך" וכו'.
לבנת: ולא רק "לך הביתה", היא גם כאילו, בתוך השיר, היא בעצם מצהירה… אנ… הרי איך חינכו אותנו בת… בפריפריה? "יש לך מישהו? תתחתני איתו". היא… לא. היא… מותר לי גם ל… שיהיה לי סטוץ.
אופיר: כן.
לבנת: כאילו, מותר לי מערכת יחסים קצרה, אני לא צריכה להתחתן איתך, לא מתאים - תתקדם. כאילו… וזה… וזה דבר מדהים. ולא רק עם שרית הוא עשה דברים. היה לו את "לבנטיני".
אופיר: כן.
לבנת: את הלייבל.
אופיר: כן, לייבל "לבנטיני", שאגב, זה מגניב שהוא קרא לו ככה, כן? הרפרנס לז'קלין כהנוב, וגם קובי אוז ההוגה דעות, שהוא אחד האנשים שממשיגים דברים בצורה מדהימה, הוא ממש פילוסוף. והוא קורא ללייבל שלו "לבנטיני", אחר כך הוא גם קרא לעצמו, אגב, ראשון, "ערס פואטי". את זוכרת שהוא אמר…
לבנת: אה, באמת?
אופיר: כן, הוא היה הראשון שדיבר על… קרא לעצמו: אני "ערס פואטי".
לבנת: לא זכרתי את זה, מדהים.
אופיר: כן, לגמרי.
לבנת: תראה מה הוא כתב אז, כשהוא הקים את הלייבל, ש"המטרה של הלייבל היא לקדם אליטת אמנים אלטרנטיבית, אשר תהווה בסיס לצליל אותנטי של הישראליות החדשה". עוד אז!
אופיר: גדול.
לבנת: אני מדברת איתך בשנות ה-90. זה לא דבר מדהים?
אופיר: הוא לגמרי ניסח את הישראליות החדשה.
לבנת: תראה איזה חזון! תראה איזה חזון.
אופיר: כן, הוא לגמרי… הצליח לנסח, והוא הצליח להעלות נושאים ש… שלא מובנים מ… אגב, גם בתוך החברה המזרחית, הפריפריאלית, הוא הצליח לבוא עם דברים שהם ביקורת נוקבת על החברה המזרחית עצמה. בואי ניקח את…
לבנת: "רבי ג'ו כפרה".
אופיר: בוא ניקח את השיר הראשון באמת, "רבי ג'ו כפרה", השיר הראשון של טיפקס, מהאלבום הראשון, זה שיר על תרבות קברי הצדיקים והבאבות וכל זה, כן? אחר כך "תן לי חתימה", זה גם לקחת איזה ד… זה שיר דחקה כזה, כיפי. ובסוף, אחד השירים האחרונים, "מר אלבז" - אלבז של היום זה לא אלבז של פעם. אלבז ציפיתי שה… אדם עם שם כמו שלך יהיה ירא שמים.
הוא אומר את זה שם בצו… את אומרת - וואי, אם… אם איזה… לא יודע, גרבוז היה אומר כזה דבר, היית… היינו מתנפלים עליו, אבל במקרה של קובי אוז, זה פתאום עובר ב… מעורר מחשבה, מעורר איזשהי… איזשהי גאווה אפילו. מתוך הביקורת אתה עוד מרגיש גאווה. גאוות יחידה.
לבנת: אני ממש נפעמת מול היכולת שלו לעשות איזשהי ביקורת פנימית, כי תמיד כשאנשים מזרחים מדברים על מזרחים ויש להם ביקורת, אתה אומר: "שששש… תכבסו את הכביסה המלוכלכת שלכם בפנים".
אופיר: כן.
לבנת: "אל תדברו החוצה". אבל הוא עושה את זה בכז… בכל דבר שהוא עושה, זה כזה סטייל. [פאוזה] יש לו את היכולת הזאת, אני לא יודעת…
אופיר: מה ההסבר לזה?
לבנת: אני חושבת שזה קודם כל ה… נועם הליכות שלו, הדרך ארץ. הוא, ממש יש לו דרך ארץ. הוא יודע להגיד דברים קשים… אני אני גם מאזינה לתוכנית הרדיו שלו בימי שישי, כשאני לא משדרת במקביל אליו.
אופיר: כן. [צוחקים]
לבנת: אבל כשיוצא לי אני מאזינה. יש לו באמת דרך לדבר על נושאים קשים. אני, נגיד, הרבה פעמים אני מתעצבנת על משהו, אני מתחילה להרים את הטונים, אני נהיית… לא משנה שאחרי זה אני יכולה לחבק את הבן אדם שצעקתי עליו, אבל אני מתעצבנת. ולא יודעת, יש לו… כנראה… עשה… עבודת מידות ממש טובה בהקשר הזה. [צוחקת]
אופיר: כן, אני חושב שנשפכת ממנו אהבת ישראל באיזשהו מקום.
לבנת: נכון, הוא ממש אוהב את המדינה. פעם דיברתי איתו על זה. הוא ממש ממש אוהב את המדינה, אבל הוא לא מוכן להצניע ביקורת. זה היה שכשראיינתי אותו.
אופיר: כן.
לבנת: כשהוא היה בן 50 לפני כמה שנים, ו… הוא היה אמור לכתוב את "שבט אחים ואחיות". זאת אומרת, את ההמנון של…
אופיר: וואלה.
לבנת: …גלגלצ עשו איזה… לכבוד 70 שנה למדינה זה היה, ופנו קודם כל לקובי אוז, ואז הוא הביא להם שיר, שיר מדהים אגב, ו… הוא הכניס בו חטופי תימן, הוא הכניס בו…
אופיר: וואלה.
לבנת: היתה ביקורת, זה היה כנראה יותר מדי ביקורת.
אופיר: זה נפסל?
לבנת: זה נפסל, כן. אבל, הוא… הוא לא מוותר על זה. כאילו…
אופיר: אגב, גם באירוויזיון, כן? זוכרת את האפיזודה הזאת.
לבנת: אהה! ב-"Push the Button". [אופיר צוחק]
אופיר: טוב, תקשיבי, קטע שבו הוא מתאר את נעוריו: "בנעוריי חשבתי שההורים שלי צבועים. הסתירות הפנימיות בבית הוריי זעקו דרך הסדקים בהגיון הנעורים שלי. לא הבנתי איך שמים פלטה בשבת ובאותה נשימה נוסעים לים. לא הבנתי איך מצד אחד עובדים חודשים כדי להכשיר את הבית ולבער בו את החמץ, ומצד שני לא טורחים לקרוא את החצי השני של ההגדה של פסח. לא הבנתי איך מכבדים את כל החגים, ובכל זאת משתדלים להתחמק ככל האפשר מלהתפלל בבית כנסת. ההורים שלי חיו מתוך סתירה פנימית. אבל לא רק הוריי. רוב המבוגרים שמסביבי היו רב פרצופיים או לפחות דו פרצופיים".
תראי איך הוא מתאר את סבא שלו - "סבא היה רב, מוהל, פייטן, שוחט, שנראה דומה יותר לצ'רלי צ'פלין מאשר לרב חרדי. הוא היה אדוק, אבל ישב ליד שולחן מרוחק כשהיינו רואים טלוויזיה בשבת. מעולם לא כפה עלינו לשנות את אורחותינו בשמה של דת משה וישראל". מה את אומרת על הדבר הזה?
לבנת: קודם כל, איזה מרגש זה… לשמוע את התיאור הזה, את הרב פרצופיות. בתור בת למשפחה דתית לא… לא נחשפתי ל… לחצאים האלה במשפחה הגרעינית שלי, אבל כן במשפחה המורחבת. וכן, אני זוכרת גם את ה… ביקורת שהתלוותה לאורח החיים הזה עם השנים, כשהתחנכנו במוסדות שהם יותר דתיים, כאילו - הוא לא באמת דתי, חצי דתי, יעני דתי. אהבתי ממש את התיאור של הסבא. זה ממש מראה…
אופיר: כן.
לבנת: …מאיפה… איפה הבן אדם הזה צמח, זאת אומרת, מה, מה כר הגידול שלו. אני חושבת שהחצאים האלה גרמו לו להיות כל כך מורכב וסובלני ל… לכל ה…
אופיר: הוא אומר כאן: "הצביעות של הוריי הפכה אצלי לצבעוניות".
לבנת: [צוחקת] זה חלק מאוד-מאוד מרכזי בהוויה המזרחית, מה שהוא מתאר. יש בזה… המון קסם ויופי בלהגיד - המשפחה היא קודמת לכל, היחסים בינינו קודמים לכל, עוד לפני הלכה כזאת או אחרת. זה יפה.
אופיר: מהמם.
לבנת: והוא אחד הקולות הבולטים של הדבר הזה, בזווית החיובית של זה.
אופיר: תגידי, מה השיר האהוב עליך של טיפקס?
לבנת: א-מא! מה זה השאלה הזאת?
אופיר: [צוחק] התקלה. [צוחקים]
אופיר: כן?
לבנת: יואו. [פאוזה] אני יכולה כמה?
אופיר: יאללה, נו. תעשי לנו… מצעד.
לבנת: קודם כל, "בתוך נייר עיתון", זה שיר חזק. אני… אני… באמת, כמו שאמרתי לך, לא מ… לא מפסיקה להתפעל ממנו עם השנים. היכולת אה… באמת לתאר את השוליים של החברה הישראלית, ו… ו… ולהגיד לנו: "חבר'ה, אתם חושבים שזו… שאתם עכשיו נמצאים במקום בטוח? הנה זה בא. הנה זה בא. כאילו זה… זה יכול להתהפך ולבוא עליכם".
אה, יש את "אם ואחות", [שרה] "את היי לו…", זה אחד השירים הפחות מוכרים. [ממשיכה לשיר] "…אם ואחות", שגם זה מכניס מאוד את ה… זאת אומרת, את הרגישות שלו גם כלפי נשים. אני מאוד מאוד אוהבת את "שיר על מצוקה שכונתית".
אופיר: מין שיר מחאה… כאילו.
לבנת: בטח, זה…
אופיר: גם המחאה של קובי אוז היא מחאה אחרת, זה לא…
לבנת: זה שיר מחאה על…
אופיר: זה לא פיצוצים.
לבנת: …פרויקט מה שהיה פעם נקרא "שיקום שכונות".
אופיר: כן.
לבנת: כשהוא אומר בעצם, אני לא זוכרת בדיוק את המילים, אבל גם אם תשתול לנו פרח ותבנה ותצבע לנו את הבית, כאילו זה לא שינוי מהותי, זה לא… זה לא מתקן את היסודות…
אופיר: כן.
לבנת: של האפליה. וואי, יש עוד מלא. [צוחקת]
אופיר: טוב, תודה ששאלת. אה… אני.
לבנת: [צוחקת בקול]
אופיר: במקום השני… [מצטרף לצחוק]
לבנת: יש לך מצעד כבר…
אופיר: יש לי זיכרון… תראי, קודם כל, זיכרון ראשון מהבר מצווה של אחים שלי, השיר "אם ייפול גורלֶע".
לבנת: [שואפת אוויר בתדהמה]
אופיר: את זוכרת את השיר הזה, מהאלבום הראשון?
לבנת: מה זה אני זוכרת? [שרה] "אם ייפול גורלע, ניי ניי ניי".
אופיר: "אז ודאי שיתיח מז'לע".
לבנת: מה… וואי…
אופיר: את קולטת מה הוא אמר בשורה הזאת? יעני…
לבנת: כאילו… תחמז'לו.
אופיר: תחמז'לו. כאילו איזה קללה במרוקאית שהוא הפך אותה…
לבנת: איזה קטע! [אופיר צוחק] ותדע לך שהיינו רוקדים את זה בהפסקות בבית ספר.
אופיר: כן, זה היה להיט.
לבנת: זה היה להיט.
אופיר: זה היה להיט, זה נשכח קצת, השיר הזה.
לבנת: מה זה נשכח? אתה יודע למה זה נשכח…
אופיר: למה?
לבנת: כי זה לא משודר בגלגלצ.
אופיר: אויש, אתם… [צוחק]
לבנת: יש… יש… יש שירים…
אופיר: נו?
לבנת: [שרה] "אני אוהב, אוהב…".
אופיר ולבנת: [שרים יחד] "אוהב אוֹתֵךְ".
לבנת: [מתלהבת] חולה על ה"אוֹתֵךְ"!
אופיר: כן. מוריס אל מדיוני, שייך מואיז'ו.
יחד: כן.
אופיר: זה שהוא לקח שיר של…
לבנת: [שרה] "אנא נ'חבק אנא…".
אופיר: כן, מדהים, מדהים.
לבנת: האוֹתֵךְ הזה… איזה גאוני זה להגיד אוֹתֵךְ? אתה יודע כמה מזרחים אני מכירה, מבוגרים, שאומרים "אוֹתֵךְ"?
אופיר: "אני אוהב אוֹתֵךְ". כן.
לבנת: "אני אוהב אוֹתֵךְ".
אופיר: כן, והוא אומר: "אני אומר 'אני אוהב אוֹתֵךְ'. אני לא מתקן פה עכשיו את השפה של מואיז'ו…"
לבנת: אתה יודע כמה הייתי…
אופיר: "…כי זה היפה".
לבנת: אתה יודע כמה הייתי מתקנת את אבא שלי? אבא שלי, יש לו כל מיני כזה… שֶׁקולד, נגיד. לא משנה כמה אני אגיד לו: "אבא, אומרים 'שוקולד'" [אופיר צוחק קלות] "שֶׁקולד". ו… יש… יש בזה…
אופיר: והיית מתקנת אותו.
לבנת: ויש לו גם את האוֹתֵךְ לפעמים.
אופיר: קובי אוז היה הופך את זה לשיר. את השֶׁקולד.
לבנת: את השֶׁקולד?
אופיר: לגמרי.
לבנת: אתה אומר יש… למה אין לי… אין לי, אין לי את המגניבות שלו.
אופיר: ואולי מקום ראשון… לא יודע אם זה מקום ראשון או לא.
לבנת: נו, נו, נו?
אופיר: אבל… אבל "נשיקה לדוד". השיר הכי ישראלי…
לבנת: וואו!
אופיר: …שיש. וואו. כאילו, בשיר "נשיקה לדוד", הוא מביא בדיוק את כל הבעיות, ואת כל הצרות, ואת כל זה…
לבנת: של ה… של המשפחה.
אופיר: ש… כן. ובסוף, אל תשכח פרופורציות, תגיד תודה, שיש לנו מדינה, תגיד תודה… שאתה מסתובב בחו"ל, כאילו, ש… ש… החיים יפים.
לבנת: כאילו, עכשיו אני אעריך יות… הרבה יותר את השיר הזה, "נשיקה לדוד". לפני כמה שנים, תיאטרון באר שבע עשה מחזמר מדהים, כיפי, ו… זה… זה… אתה יודע, אנחנו מדברים פה, כאילו, לנו זה ברור שקובי אוז זה נכס צאן ברזל, מה שנקרא. אבל אתה יודע שזה… לא… אנשים, רק בשנים האחרונות מתחילים להבין את מידת הגאונות שלו. למשל, קאמרי, בימה, אז, לא לקחו את הרעיון הזה.
אופיר: זה היה לא מובן מאליו, כן.
לבנת: כן. דווקא תיאטרון באר שבע, ומזל שזה קרה. וואו, זה היה מדהים, אגב.
אופיר: את חושבת שהשם קובי אוז, או הדמות הזאת, תהיה… כאילו… מהקלאסיקנים של התקופה הזאת?
לבנת: אני חושבת שקובי אוז הוא כבר בנצח.
אופיר: כן?
לבנת: אין לי ספק. הוא מאוד מאוד מאוד ייחודי, הוא עשה דברים מאוד מיוחדים, וה… וכל הצדדים האלה יוצרים משהו שאי אפשר להתחרות בו. כאילו, כל המורכבות הזאת.
אופיר: זה מעניין גם מאוד לאן הוא ילך מכאן, נכון?
לבנת: וואי, תקשיב, הוא עשה הכל. אמרת בהתחלה הוא עשה הכל…
אופיר: עשה כבר הכל, אבל… אבל… אבל אני חושב שהוא עוד עוד ייכנס גם לפוליטיקה. יש לי איזה תחושה כזאת.
לבנת: אתה חושב?
אופיר: כן, כן, כן, כן.
לבנת: אני… [מושכת את המילה]
אופיר: אני רואה אותו שר חינוך. כן.
לבנת: אני לא… אתה רוצה שהוא י…
אופיר: כן.
לבנת: וואי, זה יכול להרוס מלא מלא דברים.
אופיר: אני מאוד רוצה, אני מאוד רוצה שהוא יהיה שר חינוך, ואני… אני חושב שזה יכול להיות עוד צד באישיות שלו, שעוד לא הובלט מספיק, והוא לא אמר את המילה האחרונה בקטע הזה.
לבנת: אבל אחרי שאתה עובר לפוליטיקה, אתה כבר לא יחזור להו… לא יכול לחזור להופיע על במות, ולהיות ה…
אופיר: נכון. נכון, נכון.
לבנת: …הבן אדם הכיפי והמצחיק. אני קצת לא רוצה שזה יקרה. בא לי כאילו, שישמר לי הקובי אוז המוזיקאי.
אופיר: וואו.
לבנת: לא?
אופיר: נחשוב על זה, נחשוב על זה, ובאמת אנחנו מאוד מסוקרנים, לטובת אלה שמאזינים לנו בעוד עשור, לאן קובי אוז הגיע. כי הדמות המרהיבה הזאת, כמו שאמרנו בהתחלה, כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב, וזה… ואני באמת… לא משנה אגב… במה, אבל לכל מקום שהוא ילך, זה מאוד מסקרן לראות את התרומה, איך תימשך התרומה שלו. לתרבות הישראלית.
לבנת: אני… אם אנחנו מדברים על העתיד, אני יכולה… יש איזה זמן ל…
אופיר: כן. מה, למסור ד"ש? [צוחקים]
לבנת: …לעוד איזה קריאה? אמממ… אני רוצה להגיד משהו. בתקופה שאנחנו משדרים בה היום, אנשי 2042, בתקופה הזאת, גדולי זמרי ומוזיקאי ארצנו, קצת מפחדים להגיד את מה שהם חושבים. ולא רק זה, לא רק שהם מפחדים להגיד את מה שהם חושבים, הם קצת חלק מאותו שטנץ - מוזיקלית, הפקתית, סביבתית. ואני רוצה ש… תמיד לנגד עיניכם תעמוד דמותו של קובי אוז, ושתראו שלא רק שזה נותן חיי נצח לשירים שלכם כשאתם אשכרה…
אופיר: אשכרה.
לבנת: …אומרים משהו, אלא בסופו של דבר זה גם משתלם. זאת אומרת, הנה, אנחנו יושבים היום ומדברים על קובי אוז. אתה יודע, קובי אוז קיבל תוכנית ביום שישי ברדיו הישראלי, זה קדוש. ומוזיקאים ששידרו במשבצות האלה, זה אנשים… שלמה ארצי, יהורם גאון. קובי אוז בגיל מאוד צעיר קיבל את המשבצת הזאת, הוא כאילו איש רוח.
[מוזיקת רקע]
ואני חושבת ש… לא רק שלא, לא צריך לפחד, צריך ללכת על זה בכל הכוח. כאילו, נכון שצריך את מידת הסטייל ו… [צוחקת]
אופיר: כן.
לבנת: …של קובי אוז כדי לעשות את הדברים בצורה, באמת ש… שתערוב לחך של האנשים, אבל אבל לא כדאי לפחד מזה, לא צריך לפחד מזה.
[מוזיקת רקע מתחזקת]
אופיר: בקיצור, תהיו קובי אוז. [צוחקים] כולכם.
לבנת: אני מאחלת לעצמי.
אופיר: כן, אה?
לבנת: להיות קובי אוז.
אופיר: לגמרי.
לבנת: אבל אין לי סיכוי, אני לא מצחיקה כמוהו.
אופיר: תודה רבה לך, לבנת בן חמו. היה מה זה מעניין.
לבנת: תודה רבה, אופיר טובול.
אופיר: דיברנו על דמותו של קובי אוז.
[מוזיקה]
אופיר: נסיים בכמה מילים של קובי אוז בעצמו:
"אני מכור לריבוי. מייצר מעצמי מרקם של דמויות שאני משסה אותן בקהל המאזינים, הצופים והקוראים. עם השנים למדתי לחיות כגנן בגינת הפרא של אלמנטים מנוגדים. אני מטפח את הכאוס הזה".
[מוזיקה מתגברת]
אופיר: האזנתם להסכת "שרשרת זהב".
עורכים - ניר גורלי וערן ליטוין.
עריכת סאונד ומיקס - תמיר צובארי.
פרקים נוספים מחכים לכם באתר ויישומון "כאן" ובכל מקום שבו אתם מאזינים לפודקאסטים.
אני אופיר טובול, נשתמע בפרקים הבאים.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires