שרשרת זהב - הרב יעקב מאיר: מחייה השפה העברית

האיש שפעל לצדו של אליעזר בן יהודה בימי החייאת העברית, ושמו נשכח מהסיפור ההיסטורי.

אורח: הרב הראל מקייס

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/04/2023.

[חסות]

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

הרב מקייס: אז יחד עם הרב חיים הירשזון [כך במקור], הם הקימו יחד את "שפה ברורה", שזה הייתה בעצם חברה שאמורה ללמד עברית בעברית. לאחר מכן, הצטרפו בן יהודה וכל מי שאנחנו מכירים. ושוב, המטרה הייתה להכשיר מורים שילמדו בכל מיני מקומות אחרים את השפה העברית. הוא ראה בזה שלב מוכרח בגאולה של עם ישראל, בהמשך לשלב הבא של עם ישראל, בזה שמפסיקים עם השפות שדיברו. זה שהיהודים לא יכולים לדבר ביניהם, מבחינתו זה היה דבר שהוא קטסטרופה, כמו שאמרת…

[מוזיקת פתיחה]

אופיר: כשמדברים על החייאת השפה העברית, הדמות הראשונה שעולה תמיד היא של אליעזר בן יהודה. אבל לפניו, ואחר-כך לצידו, פעלו להחייאת השפה העברית כמה ממנהיגי היישוב הספרדי בארץ ישראל. היום נדבר על אחת הדמויות שיותר השפיעו על החיים של כל מי שמדבר עברית וחי בארץ ישראל, הרב יעקב מאיר.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

ברוכות הבאות, ברוכים הבאים ל"שרשרת זהב". אני אופיר טובול, מזמין אתכם בכל פרק למסע ללבה של דמות מהעולם הספרדי והמזרחי. דרך הדמויות ננסה להשלים מעט מהידע החסר בסיפור הישראלי והיהודי שלנו.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

הוא נולד ב-1856 בירושלים, גדל להיות רב ומנהיג שזכה לתפקיד הראשון לציון. הוא היה מהרבנים הבודדים שתמכו בתנועה הציונית ובהרצל והקים את החברה הראשונה שפעלה להחייאת השפה העברית. יחד עם זאת, הוא גם דרש לערוך רפורמות בבתי-הספר, כך שילַמדו גם מקצועות מדעיים, והיה שותף להקמת הרבנות הראשית. כשנפטר, הכריזו בתל אביב על יום שבתון, כאבל.

אז איך הרב יעקב מאיר מוכר היום רק לבודדים, ושמו מתנוסס רק על רחוב אחד קטן בירושלים? הזמנתי את הרב הראל מקייס, איש חינוך וחוקר מורשת יהדות ספרד, כדי לנסות לענות על השאלה ולהכיר קצת יותר את הדמות.

[מוזיקת מעבר]

שלום, הרב הראל.

הרב מקייס: שלום שלום, אופיר.

אופיר: אז תשובתך הקצרה - איך ייתכן, עם כל הרפרטואר ועם כל הביוגרפיה הזאת, שהאיש מודע לך… מוכר לך ואולי לעוד כמה יודעי ח"ן?

הרב מקייס: טוב, זה שאלה שקשה לענות עליה בקצרה, אבל ננסה לסכם את הכל, זה אוסף של Bad luck, מה שנקרא, מזל רע. זאת אומרת, אוסף של דברים שקרו, שבסופו של דבר גרמו לזה שהוא השתכח ל… מדברי הימים של, של עם ישראל. לצערנו.

הייתה שריפה גדולה ב-1917 בסלוניקי, כשהוא היה שמה ה"חכם באשי", הרב הראשי של יהדות סלוניקי, שריפה גדולה שכילתה כמעט את כל הרובע היהודי, כל הבתים שלהם היו מעץ לכן זה גם קרה.

אופיר: כן.

הרב מקייס: כל הספרים שלו, כל הספרייה שלו, כל מה שהוא כתב, הכל נשרף שם, ואחרי זה הוא לא חזר לכתוב עוד. לא היה לו זמן, לא היה לו פנאי. גם לפני כן, הוא עסק המון… וגם אחרי כן, הוא עסק המון בעשייה ציבורית, מה שלא איפשר לו לגמרי לשבת ולכתוב את כל הדברים שהוא רוצה, ולכן לא יכל להנחיל איזה ספר מיוחד. יש לו תשובות שלו שמפוזרות בכל מיני ספרים, בהסכמות, של מי שהיה לפניו, ה"יש"א ברכה", הרב יעקב שאול אלישר, בהקדמה לספר של הרב עוזיאל, גם כן, יש לו שם דברי ברכה, יש לו כל מיני נאומים, אבל כספר אין לו.

דבר נוסף, גם כשהוא חזר לארץ והקים את הרבנות הראשית לישראל, יחד עם הרב קוק, בגלל ריבוי של עשייה ובגלל הרבה ויכוחים ופוליטיקות שלצערנו דחקו אותו מהזיכרון הלאומי, הוא פשוט נשכח. הדבר היחיד שאפשר להתנחם, קודם כל זה שאנחנו מנסים להחזיר את זה עכשיו, ותלמידו, ממשיך דרכו, הרב עוזיאל, כן יותר נודע בציבוריות הישראלית מאשר הוא, אבל עדיין אנחנו מנסים לתקן מה שאפשר.

אופיר: אז בוא, בוא ננסה להתחיל ככה לגעת בדמות, ואחד הדברים הכי מרשימים, אם אתה שואל אותי, בעשייתו, הייתה הארגון שהוא הקים, "שפה ברורה", ארגון שבעצם קדם לוועד הלשון העברית בכמה שנים, שמה הוא אמר בעצם?

הרב מקייס: נכון. אז הוא, עוד לפני שהוא היה הרב הראשי לסלוניקי, עוד כשהוא היה אממ, עם העסקנות… היום כשאומרים עסקן זה נחשב כזה…

אופיר: כן.

הרב מקייס: משהו שהוא שלילי, אבל במובן הכי חיובי שיכול להיות - הוא היה…

אופיר: פעיל ציבור.

הרב מקייס: כן, פעיל ציבור. אז יחד עם הרב חיים הירשזון, הם הקימו יחד את, כמו שאמרת, את "שפה ברורה", שזה הייתה בעצם חברה שאמורה ללמד עברית בעברית. לאחר מכן, הצטרפו בן יהודה וכל מי שאנחנו מכירים, ושוב, המטרה הייתה להכשיר מורים שילמדו בכל מיני מקומות אחרים את השפה העברית. הוא ראה בזה שלב מוכרח בגאולה של עם ישראל, בהמשך לשלב הבא של עם ישראל, בזה שמפסיקים עם השפות שדיברו. זה שהיהודים לא יכולים לדבר ביניהם, מבחינתו זה היה דבר שהוא קטסטרופה, כמו שאמרת. הוא גדל…

אופיר: הוא פעל באמת באזור שם, בעיר ירושלים.

הרב מקייס: הוא… ירושלים, נכון. יש שם ספניולים שמדברים בלדינו…

אופיר: כן.

הרב מקייס: יש שם אשכנזים שמדברים ביידיש.

אופיר: יידיש ובכל מיני שפות, הם לא יכולים לתקשר בעצם.

הרב מקייס: הם לא מצליחים לדבר ביניהם. הוא מרבה לדבר על הדבר הזה בהרבה נאומים שלו. בנאום - אחד המפורסמים שלו - בייסוּד בית חולים "משגב לדך", שהוא היה אחד מהמקימים שלו, אז הוא גם כן מדבר על זה שלא ייתכן שיהודים נפרדים בדבר כל-כך בסיסי, שזה שפה, לא מדברים ביניהם. יש עוד הרבה חילוקים ש…

אופיר: כן.

הרב מקייס: שאם זה בהלכה ודברים כאלה, אבל הוא אומר, קודם כל הדבר הבסיסי, שלא יכולים לדבר ביניהם, אי-אפשר דבר כזה. אנחנו חייבים לחזור לשפה שלנו, לדבר בשפה העברית.

אופיר: כן. צריך להגיד שגם הרצל שהוא העריץ, לא דמיין ולא פינטז שהיהודים…

הרב מקייס: שיחזרו, נכון.

אופיר: יצליחו להחיות את השפה העברית. אבל גם העולם הרבני באותה תקופה, הרבה ממנו, ובעיקר העולם הרבני האשכנזי, אומר, 'שפה עברית היא שפת קודש, מה אתם רוצים עכשיו לחלן את השפה העברית? להפוך אותה לשפה של השוק?'

הרב מקייס: בהחלט. הוא מבחינתו, ברגע שאתה הופך את השפה למשהו שהוא רק נמצא בבתי הכנסת ולא בשוק, כמו ש… כמו שאמרת, אתה הופך אותה ללא רלוונטית לחלק גדול מהעם. וגם אלו שכן פוקדים את בתי הכנסת, אז בבית הכנסת יש לו את העברית. לא בטוח שהוא מבין מה הוא אומר.

אופיר: הוא לא מבין מה הוא אומר גם, כן.

הרב מקייס: הוא לא מבין מה הוא אומר בכלל. וזהו, אז הפכת אותה לגמרי לא מעשית ולא רלוונטית ולא בשום דבר. ושוב, מבחינתו, כמו שאמרתי, יש לזה גם ערך אידיאולוגי שזה שלב שאתה חייב לעבור אותו. אם אתה רוצה לעבור לשלב הבא, הוא רואה את מה שקורה בעולם עם כל המלחמות שכשהמדינות מתחילות ל… שאר העמים מבקשים לעצמם מדינות לאום וסמלים ודגלים והכל, הוא אומר, 'אנחנו חייבים גם לדרוש את מה ששלנו', והוא רואה את זה מתקרב ובא. הוא ייסד את החברה הזאת עוד לפני מלחמת העולם הראשונה גם. אבל הוא רואה, הוא רואה מה קורה והוא אומר, 'אנחנו חייבים לחזור לשפה שלנו. זה הא'-ב', תרתי משמע'. [מגחך]

אופיר: [צוחק] כן.

הרב מקייס: וזהו, וכמו שאמרת, אחר-כך מצטרפים אליו בן יהודה שרואה בו, בהרבה פעמים הוא מזכיר את זה, בן יהודה הוא רואה בו כאחד… הוא אומר, זה רב שפגשתי… רוב הרבנים לא חושבים ככה, כמוהו, וזה רב ש"אפשר לעבוד איתו", מה שנקרא, זה…

אופיר: זה נכון לומר שבן יהודה העריץ אפילו את הספרדים? שהעברית הייתה כבר שגורה בפיהם.

הרב מקייס: אני יודע שבן י… קודם כל, בן יהודה פעל גם מול הספניולים שדיברו בשפת הלדינו. אבל כן, כשהוא דיבר על איזה מודל מסוים, הוא כן הציג את הספרדים, שהם כן משתמשים יותר בשפה העברית, הם פחות מתנגדים מהאשכנזים להשתמש בשפה העברית. וגם ההגייה, כמו שאנחנו יודעים היום, ההגייה שאנחנו מדברים כרגע היא הגייה ספרדית. אולי פחות עם ח' [בהגייה ספרדית] וע'… [בהגייה ספרדית]

אופיר: כן.

הרב מקייס: וכל מיני כאלה, אבל בגדול ההגייה האשכנזית נשארה אממ…

אופיר: המלעיל ומלרע, כן.

הרב מקייס: המלעיל והמלרע ו… כן.

אופיר: זה נושא, זה נושא שהוא מרתק. אבל אני רוצה ככה, דרך השפה העברית, כלומר זה לא דברים שונים או מנוגדים, גם גישתו לשינויים בחינוך שהיו נדרשים באותם שנים. נזכיר שבמשך מאות, אולי אלפי שנים, יהודים למדו באותה דרך שיושבים ב"חדר", חוזרים אחרי מה שהחכם, או המורי, או הרב מלמד, ורק לימודי קודש. והנה בא רב מרכזי חשוב ואומר, חבר'ה, הגיע הזמן להכניס לבתי הספר גם לימודי מדעים, שפות, מקצוע - לא מובן מאליו.

הרב מקייס: בהחלט. הוא כשהוא, גם כשהוא היה בירושלים וגם אחרי זה כשהוא היה בסלוניקי, הוא שיתף פעולה עם ארגון "כי"ח" - "אליאנס"…

אופיר: "כל ישראל חברים", כן.

הרב מקייס: כן. ש… והוא דאג, והוא אומר, 'חייבים, חייבים ללמוד גם את ההשכלה של העולם, בזמן הזה, בתקופה הזו שאנחנו נמצאים בה'. יש לו נאום, אחד מְהַ… ממוזמני הכבוד של יסוד האוניברסיטה העברית בירושלים, יש לו שם גם תמונה, ככה, מאוד אה… מאוד יפה, שהוא עומד שם על הבמה. מבחינתו זה המשך ישיר למורשת הספרדית, עוד מאז תור הזהב בספרד, שמשלב את כל הדברים האלו ביחד. שזה לא, לא להגיד דווקא ספרא וסייפא, אלא כל המקצועות, כל המקצועות כולם הם בסופו של דבר אמורים לשכלל את האדם.

אופיר: חלק מהחוכמה האלוהית בעצם.

הרב מקייס: חלק מהחוכמה האלוהית, לשכלל את העולם, לשכלל את האדם, ואתה לא יכול לזנוח את זה. וזה… ודבר גדול, זה דבר חשוב מאוד. גם כשהוא היה עם "אליאנס", הוא היה מודע לביקורת שיש כלפיהם ולכן הוא תמיד…

אופיר: שהם מובילים תהליכי חילון בתוך העולם הספרדי המזרחי.

הרב מקייס: חילון, ומקטינים את הדמויות הרבניות. הוא היה עם יד על הדופק כדי שזה לא יקרה. כל ה… כל הביקורות שהיו והכל, הוא לקח את זה לתשומת ליבו, ועדיין, הוא אמר אני…

אופיר: כן.

הרב מקייס: אני מוכן ללכת עם החברה הזאת…

אופיר: צריך לומר, שהיו מקומות כמו ג'רבה או כמו גם בבגדד…

הרב מקייס: שלא קיבלו.

אופיר: שממש דחו את "כל ישראל חברים"…

הרב מקייס: נכון.

אופיר: את הבתי-ספר של "אליאנס".

הרב מקייס: נכון. אז הוא, לא רק שהוא לא דחה אלא הוא הכניס. כשהוא היה הרב הראשי לסלוניקי ביוון…

אופיר: כן.

הרב מקייס: הוא הכניס בעצמו, הוא קרא למורים מ"אליאנס" בארץ…

אופיר: כן.

הרב מקייס: "תבואו ללמד בבתי-הספר בסלוניקי".

אופיר: גם בירושלים, בית-הספר בניהולו של… גם, דמות מאוד חשובה ומרכזית, נסים בכר.

הרב מקייס: נסים בכר.

אופיר: שגם היה, היה גם "הבן יהודה הספרדי" כזה, נכון?

הרב מקייס: כן. נסים בכר הוא היה יותר גם פעיל ציבורי כללי. זאת אומרת, לא רק לגבי השפה העברית אלא גם…

אופיר: כן.

הרב מקייס: הוא היה איש חינוך. והיה לרב יעקב מאיר המון-המון קשרים טובים איתו. יש את הסיפור ה… על היהודים שהגיעו מפרס, הם הגיעו בתקופת השלטון העות'מאני, הגיעו תקופה… הגיעו קבוצה של כמה מאות יהודים לירושלים מפרס, עניים, וכשהמושל, איברהים פחה, ראה את זה, הוא אה… 'מה אני צריך עוד… החסר העניים אנוכי?' ורצה לגרש אותם. והרב יעקב מאיר יחד עם נסים בכר, אמר 'בוא נעשה לו תרגיל. אנחנו נגרש אותם, הכל בסדר בכאילו'. [אופיר צוחק] ואמר לנסים בכר, לך תגיד לסולטן שכל היהודים פה מקשיבים לי. 'אני אלווה אותם החוצה, כי אחרת יהיה בלגן, אתה לא רוצה דברים כאלה, אתה לא רוצה שיגידו שגירשת מפה יהודים, זה לא עושה לך טוב'. אז איברהים פחה הסכים, אמר אין בעיה. אז הרב יעקב מאיר לקח את אותם היהודים הפרסים לנמל יפו, והם בוכים וזה, ואמר להם, 'אל תדאגו, הכל יהיה בסדר'. שם הוא מכניס אותם, שמה אה… שם… דאג להם להיות לכמה ימים.

אופיר: כן.

הרב מקייס: בזמן הזה הוא סידר את כל ה… את כל המסמכים, כל מה שצריך יחד עם המנהל של הנמל, כדי שיחתום לו שהיהודים האלה באמת אה…

אופיר: עזבו.

הרב מקייס: כן, הפליגו הלאה. ואז הוא אמר לכל היהודים, 'חבר'ה, הכל בסדר, אתם חוזרים לירושלים, רק לפני כן תעברו'… [מצחקק] שלח אותם למושבים בגליל, לכל מיני מושבות. אמר להם 'תכף פסח, הרבה יהודים עולים לירושלים, תעלו, תתמזגו יחד איתם, אף אחד לא ישים לב שנכנסתם'…

אופיר: גדול.

הרב מקייס: וככה הוא מחזיר אותם חזרה.

אופיר: אז בעצם אתה מתאר לי כאן דמות של רב, אבל לא רב שיושב בבית המדרש או כותב פסקי הלכה על כף קדרה ואתה יודע, מה כאילו…

הרב מקייס: כפית חלבית.

אופיר: [צוחק] כן. בשר-חלב וכאלה, אלא מישהו שממש גם מעורב עם הבריות וגם ממש יש לו מה להגיד על… פעיל חברתי כזה.

הרב מקייס: כן, בהחלט. יעידו על זה כל ה… מי שיצא לו לראות את התמונה שלו. ומי שלא, אז שעכשיו יעשה pause, ירוץ יראה את התמונה של הרב יעקב מאיר עם כל הסמלים והמדליות שמעטרות את הגלימה שלו. זה לא בכדי, זה רשימה של המון מדליות ועיטורים שהוא קיבל ממנהיגי כל העולם, מדינות שבהם היו יהודים, שהוא דאג לרווחתם של היהודים, ולא רק. במלח… בעיקר מלחמת העולם הראשונה, גם לפני כן, במלחמות הבלקן שקדמו למלחמת העולם הראשונה. יש לו עיטורים ממלך יוון, ממלך צרפת… ממלך צרפת, כן. ממלך אנגליה, מהסולטן הטורקי, ממפקדים - מפקדי צבא.

אופיר: אגב, אני עכשיו רואה את התמונה שלו עם כל העיטורים היפים האלה, ואחד העיטורים זה עיטור מאוד, בוא נגיד, לא מובן מאליו. זה בצורה של צלב.

הרב מקייס: בצורה של צלב. שתי וערב.

אופיר: רב ראשי הולך עם סיכה יפה גדולה כזאת של צלב עליו.

הרב מקייס: נכון, אכן. זה באמת משהו שעורר אממ… יהודים אוהבים לעשות מהומה מלא מאומה. אז אכן חלק מהאותות הכבוד שלו זה אותות של… עם ציור של צלב, אבל שוב, לא הצלב ה… גרפית, זה לא הצלב המוכר עם הרגל הארוכה.

אופיר: לא בדיוק הצלב הקלאסי, אבל בכל זאת, בכל זאת.

הרב מקייס: נכון, עדיין שתי וערב. וכשנש… יש לזה תשובה מעניינת של הרב יצחק נסים, שהיה הראשון לציון שתי דורות אחריו בעצם, ששואלים אותו, כשהרב יצחק נסים עוד היה בבגדד בעיראק, אמרו לו, תשמע, אני שמעתי שיש רב בירושלים, הרב יעקב מאיר, יש לו את הצלב על הגלימה. האם מותר לקבל את הלשון הרע הזה?

אופיר: כאילו זה לשון הרע…

הרב מקייס: כן.

אופיר: …לא בטוח שזה נכון בכלל.

הרב מקייס: אז הרב יצחק נסים, הוא אומר, 'אין לך מה לקבל כי זה לא לשון הרע'. זאת אומרת, זה באמת והכל בסדר. זאת אומרת, אין בזה חשש של עבודה זרה, אף אחד לא עשה את זה לשם השתחוויה או איזה פולחן לאותו, לאותו האיש - לישו, אלא זה אות כבוד וזה סמל כבוד, וככה הם מכבדים, וזה בסדר.

הרב יעקב מאיר גם בעצמו היה כשהוא היה עוד הרב הראשי, כשהוא היה הרב הראשי לישראל לאחר מכן, הוא השתתף בתפילה - או באזכרה, זה אני כבר לא זוכר - לאחד המלכים של הממלכה הבריטית, היה אזכרה בתוך כנסייה. הוא היה… נכנס בפנים. ואמרו שזה היה אולי הפעם הראשונה והאחרונה שרב נכנס. הרב קוק שהיה יחד איתו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, גם לא היה שם צלבים, למרות שהיה לו שרשרת של צלב, היה לו מדליה של צלב, הוא החביא אותה. יש תמונה מפורסמת של הרב קוק שהצלב מכוסה.

אופיר: אנחנו מדברים על תקופה שבה להסתובב עם כאלה דברים זה אות כבוד לאנשים, כן? כ…

הרב מקייס: כן, כן, כן. אז זהו…

אופיר: זה לא אקססורי, אתה יודע, אופנתי. [צוחקים]

הרב מקייס: למצוא את זה ב-Top Ten, כן. אין שמה את זה. אז הוא היה… נכנס לכנסייה ועשה את האזכרה, כי הוא סבר, שוב, זה משהו של כבוד, לא איזה אקט של פולחן או משהו כזה.

אופיר: טוב, הזכרת את הרב קוק, יחד עם הרב קוק הוא מקים את הרבנות הראשית. אני חייב לומר לך שכל אדם שתמצא עכשיו, נגיד, בוגר הציונות הדתית, תשאל אותו מי הקים את הרבנות הראשית, יגיד לך הרב קוק.

הרב מקייס: הרב קוק, בוודאי.

אופיר: והוא הדמות המדוברת והחשובה כמובן. אנחנו לא חלילה, לא ממעמדנו בכלל לשפוט או להגיד, אבל דמותו של הרב מאיר, זאת אומרת, גם בתוך הציונות הדתית, לא בדיוק… אתה יודע, הוא היה "דמות החמ"ד", כן?

הרב מקייס: השנה הוא, כן.

אופיר: הדמות שמדברים עליה באותה שנה… שנה שעברה? או לפני שנתיים…

הרב מקייס: השנה שעברה והשנה, בעצם שנתיים המשיכו את הזה. והוא יחד איתו, בעצם הם נבחרו ל… בעקרון החמ"ד עושה כל שנה דמות אחרת…

אופיר: החינוך הממלכתי דתי, כן?

הרב מקייס: כן. עושה כל שנה, כבר איזה 10 שנים בערך, כל שנה דמות אחרת שהיא מהעולם הציוני דתי. אז היה הרב גורן, הרב עוזיאל, הרב חיים דוד הלוי, הרב ישר… שאול ישראלי.

אופיר: מה זה, פעם פעם ספרדי, פעם אשכנזי?

הרב מקייס: כן, כן, דואגים לזה שזה יהיה פעם ככה, פעם ככה. בעצם השנה שעברה היה 100 שנים לייסוד הרבנות הראשית לישראל, אז בחרו שניים, הרב קוק והרב יעקב מאיר. עכשיו לי, באופן אישי, זה היה מאוד קשה כי הרב קוק, ממילא יש כל שנה יום הרב קוק במוסדות החינוך הדתי, ומדברים עליו המון, ובזכות ולא בחסד, מה שנקרא, הרב קוק ודאי ראוי לזה. אבל אני אומר, אם כבר יש שנה שאפשר להתמקד בדמות שלא דיברו עליה עד כה, אז יש פה הזדמנות מצוינת. כי אחרת מה שקרה ומה שאני… "כאשר [כך במקור] יגורתי בא לי", מה שנקרא, בורחים ישר לדמותו של הרב קוק. בוא נדבר עליו, כי יש שתי דמויות, אז בוא נדבר עליו. קוק שהוא יותר מוכר…

אופיר: כן, יש עליו כבר, יש עליו כבר מערכי שיעור. כן.

הרב מקייס: יש עליו הכל, וכל שנה גם מלמדים עליו. אז יש לי כבר, אני עושה עכשיו, משקיע על חומר שיהיה לי אותו כל שנה ממילא. ואני שוב, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, ניסיתי כמה שיותר, כן? שהרב יעקב מאיר יתפוס מקום מרכזי בסיפור הזה. יש אגב, דיברנו על זה שהם הקימו את הרבנות הראשית ביחד, בעצם, אחרי שהבריטים הגיעו לכאן, אז הרברט סמואל רצה להקים בעצם גוף שייצג את הזה. נזכיר שבעצם במשך עשרות של דורות, מי שייצג את היהודים היה המנהיג…

אופיר: הראשון לציון.

הרב מקייס: של הקהי… גם בארץ ישראל זה היה הראשון לציון, אבל גם בכל מקום שהיו יהודים, גם באירופה, זה היו הרבנים. אלה…

אופיר: כן.

הרב מקייס: הם היו המנהיגים. אז בירושלים בפרט, הראשון לציון זה בעצם אממ…

אופיר: לא רק הרב הרב הראשי, אלא מישהו שהוא ממש נציג היהודים.

הרב מקייס: כן, כן, ממש, המוציא והמביא, הפרנס של הקהילה. מוסד "הראשון לציון" זה גם משהו שכבר…

אופיר: אז הרברט סמואל רוצה למנות את את הרב מאיר.

הרב מקייס: הוא רוצה למנות את הרב מאיר בגלל ששתי עדות - קהילות מרכזיות - בירושלים, זה הספרדים והאשכנזים, אז הוא שואל את הרב יעקב מאיר, מה דעתך שיהיו שניים? גם הרב קוק, שהוא יהיה לאשכנזים, ואתה תהיה בעצם לספרדים. נעשה גוף אחד עם שני נציגים, שני נשיאים. והרב יעקב מאיר, אני אפילו יצטט לך, אממ…

אופיר: מעניין מה הוא עונה על זה.

הרב מקייס: יש, אתה ציטטת בהתחלה ממשה דוד גאון, אבא של יהורם גאון…

אופיר: כן.

הרב מקייס: שהוא כתב את הספר "יהודי המזרח בארץ ישראל".

אופיר: המונומנטלי.

הרב מקייס: בהחלט. ספר חובה, שאני מקווה שאולי מפה תצא הקריאה להדפיס אותו מחדש.

אופיר: מחדש, כן.

הרב מקייס: כן. אז אחד הערכים הגדולים ביותר שלו זה על הרב יעקב מאיר, הוא כותב עליו המון. הוא היה איתו בקשר מאוד רציף, והוא ממש כותב, אני יגיד לכם מה הוא ענה ממש: "זהו ויתור גדול מצידי, הוד מעלתך", הוא אומר את זה להרברט סמואל, "היות ולפני כמה שנים נמניתי כבר לראשון לציון על פי מאמר מלך"… יש לו כבר מלפני כמה שנים, הוא כבר קיבל אישור.

אופיר: מינוי.

הרב מקייס: …"להיות הרב הראשי של כל היהודים. ועתה, בעלותם לשלטון שני נשיאים, יהיה זה כשלילת זכות. פחות מזה. ועוד יותר כעין קיפוח חצי משרתי, שהייתה שייכת לי בשלמותה רק שנים אחדות קודם לכן". לא מבחינת המשכורת, דרך אגב. מבחינת המשכורת, הוא לא לקח. זאת אומרת, הוא אמר…

אופיר: כן.

הרב מקייס: העדה הספרדית הייתה אמורה לממן לו את הזה. הוא אמר אני לא, אני רואה את המצב של העניים וזה, עזבו, אל תשלמו לי.

אופיר: אז הוא אומר, אני, מבחינתי, זה ויתור.

הרב מקייס: זה ויתור.

אופיר: עכשיו, במקום להיות הרב הראשי היחיד…

הרב מקייס: היחיד. יש שניים.

אופיר: אתה מצרף לי עוד מישהו.

הרב מקייס: חצי-חצי, נכון מאוד. אבל הוא אומר, "אבל כדי לעזור לסידור העניינים בביתנו הלאומי שאני שואף לראות ולהשתתף בבניינו", הוא אומר, 'אני מבין שהגיעה השעה'. עכשיו שים לב למשפט הזה: "וכן לאות הכרה בזכויותיהם של אחינו האשכנזים, הנני מביע את הסכמתי לדבָר".

אופיר: אוי ואבוי! וואו! וואו!

הרב מקייס: הוא אומר, 'אני מבין, יש להם חלק'… [צוחק]

אופיר: יש פה איזה קבוצה מקופחת…

הרב מקייס: זה ממש כאילו…

אופיר: …פה בעיר…

הרב מקייס: מ-יקום מקביל…

אופיר: צריך לדאוג להם.

הרב מקייס: …הציטוט הזה. הוא אומר כן, צריך גם לדאוג להם. אז אני… הוא מבין, באמת שהוויתור מבחינתו הוא דבר מאוד משמעותי. כי הוא יודע… תשמע, הוא יכול להתעקש. אבל אז היהודים האשכנזים יגידו, 'אנחנו לא מקבלים אותך אלינו'. והוא יכול להגיד, 'אתם יודעים מה? עזבו, אני לא רוצה, זה בושה בשבילי, אני מוותר על זה'. אבל אז הספרדים בירושלים, בכלל בארץ, לא י… יקשיבו לרב קוק. אז הוא אומר, 'אני מוכן לעשות פה את המעשה הזה של הוויתור'. וזה עלה לו גם בבריאות הוויתור הזה, כי האשכנזים, בסופו של דבר, הוועד של האשכנזים ניצל את… נקרא לזה פה… דוד אשכנזי שכתב עליו ספר מחקר לפני… יצא ממש בשנה שעברה, הוא כותב שהייתה תמימות ורוחב לב אצל הספרדים והם לא ראו בחשדנות כל מיני פעילויות של הוועד האשכנזי, שבעצם כל הזמן לקחו עוד, מה שנקרא "שיטת הסלמי". עוד ועוד ועוד סמכויות מהעדה הספרדית, מהרב של העדה הספרדית, שזה הרב יעקב מאיר. ובסופו של דבר, זה גרם לזה שהוא לאט-לאט נדחק החוצה.

אופיר: כן, אולי באמת כדוגמה…

הרב מקייס: כן.

אופיר: יש את סיפור בית הכנסת, בית הכנסת הגדול. תורמת אה… התורמת הבגדדית…

הרב מקייס: כן.

אופיר: ששמה, תזכיר לי?

הרב מקייס: כן. אה… בליליוס, סימה בליליוס. היא זה, היא יש לה… בגדדית-סורית. עכשיו, זה ברור לכולם, זאת אומרת, שהיא ספרדיה, והיא, יש לה עסקים בבומביי, בהודו… מהונג קונג, סליחה, מהונג קונג. והיא רוצה להקדיש את ה… את הצוואה שלה לבית הכנסת הגדול בירושלים. המון כסף, המון-המון-המון כסף, שיכול לתחזק פה עדה שלמה. ומקבלים את הכסף הזה לירושלים. טוב, בוודאי, אם היא חצי בגדדית, חצי סורית, אז אה…

אופיר: מן הסתם הכסף צריך להגיע לבית הכנסת הספרדי.

הרב מקייס: לספרדי, שזה רבן יוחנן בן זכאי, בית הכנסת הספרדי המרכזי שבו הכתירו את כל הראשונים לציון, מאז בעצם ההקמה של הבית כנסת ועד לימינו. אגב, חוץ מהרב יצחק נסים, שבזמן הזה שהוא הוכתר אז אה… הריב"ז.

אופיר: כן, אז מה עם הכסף?

הרב מקייס: [צוחק] אה, הכסף.

אופיר: אז מה עם הכסף? אני במתח.

הרב מקייס: אז האשכנזים באו ואמרו: 'חבר'ה, הבית הכנסת הגדול הוא שלנו, חורבת רבי יהודה החסיד'.

אופיר: כן, בית הכנסת "החורבה".

הרב מקייס: "החורבה", כן. שמאז נחרב כמה פעמים, לא סתם ידע [צוחק] כבר איך לקרוא לו. ויצאו למדוד, יצאו למדוד מי יותר גדול.

אופיר: וואו.

הרב מקייס: מבחינת המטרים, לקחו, באו עם זה, מטר, למדוד מי יותר גדול. אמרו: 'חבר'ה, זה לא משנה מה יצא, הרי ברור שהיא התכוונה לעדה הספרדית. היא בת העדה הספרדית, ברור שהיא תכוונה אלינו'. אנחנו גם העדה… היינו פה…

אופיר: המייצגת…

הרב מקייס: הרבה, הרבה לפני כן…

אופיר: היא עדה ותיקה, מייצגת.

הרב מקייס: זאת אומרת, שוב, קיבלנו את האשכנזים והכל בסדר. זה מה שהוא גם מזכיר, שהכל בסדר, בזרועות פתוחות והכל, אבל חבר'ה, עד כאן. ויצר מזה פילוג מאוד-מאוד-מאוד גדול על הפילוג שכבר היה. האשכנזים לא היו מוכנים לשום פשרה, אמרו 'הכל שלנו', והספרדים דווקא היו מוכנים לסוג של פשרה, והסיפור הזה נמרח במשך חמש שנים. גם בתוך העדה הספרדית, היה על זה ויכוח בין הרב יעקב מאיר לבין שאר העדה הספרדית, ויכוח שנמשך עוד מאז בעצם, פרשייה שלא דיברנו עליה.

אופיר: וגם לא יהיה לנו זמן לדבר עליה, כי…

הרב מקייס: וגם לא יהיה לנו זמן לדבר עליה. כי הוא הוכתר פעם אחת לראשון לציון, עוד לפני שהוא לפני שהוא עבר לסלוניקי, והדיחו אותו. הדיחו אותו מהחצר של הרב… של הרב פאניז'ל והרב אלישר. ואחרי זה גם כשהוא חזר חזרה, אז שוב, היו איתו כל מיני תככים, והסיפור הזה, גם כן, היה… התפוצץ, של סימה בליליוס.

אופיר: אני רוצה לשאול אותך…

הרב מקייס: כן.

אופיר: לסיום. באמת, כל הפוליטיקות וכל התככים שהיו שם, וזה באמת סיפור היסטורי מרתק. אבל במה זה רלוונטי לחיים שלי, של הילדים שלי? מה בדמות של הרב יעקב מאיר, מבחינתך, שווה לחנך עליו ילדים?

הרב מקייס: וואו. הרב יעקב מאיר אה… יש כל-כך הרבה דברים. אני אולי אזכיר כמה מהם, בודדים. אחד, זה הדאגה לרווחתם של יהודים בכל מקום שהם. הוא לא דאג רק לשטעטל שלו, לשכונה שלו, לזה שלו, אלא בכל מקום שבו היו יהודים, הוא שמע שיש שמה איזה כמה זה, הוא הלך, הוא תהה, הוא דאג, הוא שלח מכתבים, כמו שראינו עם יהודי פרס. יש על זה עוד, על כל סיפור אחד שסיפרנו יש עשר סיפורים שלא סיפרנו. ו… אז, קודם כל זה הדאגה ליהודים.

דבר שני, זה הוא מזהה את גודל השעה. הוא מוכן לוויתור, גודל האחדות. המון-המון פעילויות שהוא עשה, שהוא היה מוכן גם לוותר מעצמו, להוריד מכבודו כדי שתהיה אחדות למען עם ישראל. שוב, לפעמים זה עלה לו אה…

אופיר: כן.

הרב מקייס: זה עלה לו ביוקר, אבל זה מבחינתו היה ערך גדול מאוד. גם כשהוא הגיע ליפו, היה פעם אחת שהאשכנזים והספרדים רבו ביניהם, הוא אמר, 'אני עושה רב אחד שיהיה מקובל על שניכם'. הוא הצליח למצוא מישהו שיהיה… הוא אמר, אני לא רוצה את ה… את השנֵי זה. גם כשהוא היה הרב הראשי לישראל, בנאום שלו הוא אמר: "קטונתי מכל החסדים, מכל האמת, כי במקלי עברתי את הירדן". הוא אומר, "כשעזבתי הייתי לבד ועתה הייתי לשתי מחנות". כלומר, הוא אומר, 'אני לא רב רק של הספרדים, אני רב גם של הספרדים וגם של האשכנזים'. הנקודה של האחדות הייתה אצלו מאוד-מאוד-מאוד חשובה, ש… נקודה שחורזת את כל המעשים שלו - דאגה לחלש, ייסוד של בתי חולים, של בתי יתומים, של דאגות של עזרה לזולת. המון-המון-המון דברים שהוא… רואים כמה שהוא דואג, ומסתכל לא רק על ה… על עצמו, וכמו שאמרנו, על החצר שלו, אלא דואג לרווחתם של היהודים בכל מקום שהם, של החלשים. ואחדות, אחדות, אחדות למען זה, וגודל השעה.

אופיר: אני חושב ש… תשמע, אנחנו חייבים להגיע לסיום הפרק, אבל אני חושב שרק הצלחנו לגעת…

הרב מקייס: לדגדג.

אופיר: בשולי שמלתו, מה שנקרא.

הרב מקייס: כן.

אופיר: ממש רק התחלנו לדגדג.

הרב מקייס: לגמרי.

אופיר: לא דיברנו עדיין על מה, על זה שהוא, הייתה לו איזושהי מחשבה שצריך אולי להפסיק לצום בתשעה באב.

הרב מקייס: תשעה באב, הוא אמר, היה הצהרת בלפור.

אופיר: כי אחרי הצהרת בלפור, אין…

הרב מקייס: אולי לא צריך לצום יותר.

אופיר: וגם איזה מכתב מרתק שהוא כתב למוסלמים.

הרב מקייס: אחרי הפרעות.

אופיר: שאנחנו לא רוצים… כן, אחרי הפרעות, ניסה לפייס גם שם. בקיצור, אנחנו מדברים פה על דמות, דמות משמעותית ורצינית שלא מספיק מוכרת, וזה רק מגרה ונותן לנו את המוטיבציה להמשיך ללכת ולחקור.

הרב מקייס: בהחלט, בהחלט. ואם אולי שמישהו ישמע ויתקדם, משהו… ינסה לקדם דברים. אני איתו, מה שנקרא. אני מתייצב לדגל.

[מוזיקת רקע עדינה]

אופיר: כן, כן. צריך להגיד שהדבר הכי כובש פה זה המשיכה האישית שלך…

הרב מקייס: כן.

אופיר: וכמה אתה, הרב הראל, איך אומרים? דלוק על הדמות הזאת.

הרב מקייס: כן, יש לו הרבה קשרים גם כן שחופפים. הוא היה בבוכרה, ש-משמה אמא שלי הגיעה וזה, הוא אחד היהודים הראשונים ש… הרבנים הראשונים שהגיעו לשם כדי בעצם לחבר את הקהילה יחד עם כל שאר היהודים בכל מקום שהם. ובכללי, כמו שאמרתי, בתור איש חינוך, אני ראיתי שכבודו חייב להיות… לדרוש… להילחם ולדרוש את כבודו האבוד.

אופיר: בהחלט. ואנחנו נעשה זאת.

הרב מקייס: בעזרת השם.

אופיר: והנה עשינו צעד קטן עם הפרק הזה, כאן בפודקאסט, אני מודה לך מאוד, הרב הראל מקייס.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

נסיים עם כמה מילים שכתב על הרב יעקב מאיר, משה דוד גאון: [מקריא]

"זכות מיוחדת היא לו, שראה את ירושלים שוממה, ונמנה על בני יחידי סגולה המעפילים, אנשי שאר רוח שהרעיון והמעשה התמזגו ונצמדו אצלם לאחת. אלה שטרחו ויגעו כל ימיהם להחזיר את העטרה ליושנה. אף הוא עצמו הפך מבלי משים לפרק חשוב מקורותיה בתקופת הקמת הריסותיה."

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

האזנתם להסכת "שרשרת זהב".

עורכים ערן ליטוין וניר גורלי. עריכת סאונד ומיקס תמיר צוברי.

פרקים נוספים מחכים לכם באתר ויישומון "כאן", ובכל מקום שבו אתם מאזינים לפודקאסטים.

אני אופיר טובול, נשתמע בפרקים הבאים.

[מוזיקה מתגברת]

[חסות]