top of page

שרשרת זהב - רבי ישראל נג׳ארה: פייטן ומהפכן

Updated: Jan 18

כמעט 500 שנה אחרי שרבי ישראל נג׳ארה היה ״מזמר לאלוהים כאילו היה דון ג׳ואן״, שיריו עדיין מושרים מעל כל במה. השבוע ב״שרשרת זהב״ התמקדנו באחד מגדולי שירת הפיוט של כל הזמנים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/03/2023.

[חסות]

פתיח: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

נדב: תראה, אני מעריץ של עולם הפיוט, אני פוגש כל הזמן אנשים שיותר ויותר, גם צעירים וצעירות, שממש מתעניינים בבשורה הזאת של הפיוט, שהמילים שלו מפיחות בהם איזשהו רוח-חיים מאוד חזקה וגדולה. אני מקווה לחשוב שהשלב הבא הוא שנמשיך לכתוב פיוטים.

אופיר: לכתוב פיוטים מקוריים, אתה אומר. וואו.

נדב: כן.

אופיר: על זה לא חשבתי.

נדב: ועם העברית המתחדשת, כן? העברית שלנו.

אופיר: זה אפשרי?

נדב: אני חושב שנג'ארה מביא לנו דוגמה לכך שאפשרי. הוא נמצא אחרי משבר גדול של גירוש ספרד. הכל מתהפך, הכל משתנה, והוא בא ואומר, 'אני ממשיך את המסורת של הפיוט, אבל אני מכניס בה את החידושים'.

אופיר: מחדש אותה בענק.

[מוזיקת רקע]

קובי אוז, ברי סחרוף, אתי אנקרי וישי ריבו, הם רק חלק מהאמנים הישראלים שהוציאו בשנים האחרונות אלבומים משירת הפיוט של יהדות ספרד. שירת הקודש עם הלחנים המזרחיים, שבמשך שנים נשמרה בבתי-כנסת ואירועים משפחתיים, פרצה החוצה אל המיינסטרים הישראלי. יש משורר אחד שהשפיע, אולי יותר מכל אחד אחר, על המסורת התרבותית הזאת. פעל לפני 500 שנה בצפת והביא בשורה חדשה ומהפכנית, שקראה לחבר את שירת הקודש לשירי האהבה והחול, ואת כל אלה למנגינות הערביות והטורקיות הפופולריות של התקופה. גיבור הפרק שלנו היום הוא רבי ישראל נג'ארה.

[מוזיקה מתחזקת]

ברוכות הבאות, ברוכים הבאים ל"שרשרת זהב". אני אופיר טובול, מזמין אתכם בכל פרק למסע לליבה של דמות מהעולם הספרדי והמזרחי. דרך הדמויות ננסה להשלים מעט מהידע החסר בסיפור הישראלי והיהודי שלנו.

[מוזיקה]

רבי ישראל נג'ארה כתב כמה מהשירים הכי פופולריים, שמושרים עד היום בבתי-כנסת, בחתונות, בארוחות שבת, ביניהם "יערת דבש", "יַעֲלָה יַעֲלָה" ו"יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי". את ההצלחה שלו ניתן לזקוף לגישה החדשה שהוא הביא לעולם הפיוט, שחיברה את שירת הקודש לתרבות הפופולרית של תקופתו, וערבבה בין שירי קודש לשירי חול. הוא היה פייטן ומהפכן, ומי שהקדיש את חייו ליצירה ולהנגשה של הפיוט. אבל בתקופתו, הוא זכה על זה, להתקפות קשות מאוד. הזמנתי את נדב כהן, חוקר תרבות הפיוט וממקימי "ישיבה מזרחית", בית לתרבות ברוח יהדות ארצות האסלאם.

[מוזיקה]

אהלן נדב, מה שלומך?

נדב: בסדר גמור.

אופיר: ברוך הבא.

נדב: מה שלומך אופיר?

אופיר: מצוין. נתחיל מהסוף - כמה נג'ארה, כמה רבי ישראל נג'ארה חי היום בבתי-הכנסת ומחוצה להם?

נדב: רבי ישראל נג'ארה חי מאוד היום. לצורך העניין, אם אתה מגיע ל"שירת הבקשות", שמתרחשת בלילות שבת של החורף בבתי-כנסת ספרדים, מזרחיים, אתה תמצא שם המון מהפיוטים של נג'ארה. לצורך העניין, במסורת הטורקית, רוב הפיוטים הם… של "שירת הבקשות" הם של נג'ארה. במסורת המרוקאית, החלבִּית, הבבלית, אז בבית-הכנסת אתה תשמע נג'ארה כל הזמן, וגם מחוץ לבית-הכנסת. כמובן באירועים, חתונות, בריתות ועוד.

אופיר: תקן אותי, אבל אין חתונה שאין בה את השיר "יעלה יעלה".

נדב: לגמרי. ואתה יודע כמה לחנים יש ל"יעלה יעלה"? באמת בלי סוף.

אופיר: כלומר, כל מסורת שונה הדביקה לפיוט הזה… אני מכיר [שר] "יעלה יעלה". איזה עוד…

נדב: נכון, זה הכי מוכר. יש את המרוקאי, [שר במנגינה שונה] "יעלה יעלה".

ביחד: [שרים] "בואי לגני".

אופיר: [ממשיך לשיר לבד] "הנץ רימון רימון" נה-נה-נה-ני. אוקיי.

נדב: יש חלבי, [שר] "יעלה יעלה בואי לגני, הנץ [אופיר מצטרף לשירה] רימון, גם פרחה גפני [נדב לבד] יעלה יעלה"

אופיר: [ממשיך את המנגינה] טו-דו-די-די-די-די-די… נכון, נכון, זה הלהיט הכי גדול שלו, נכון?

נדב: נכון.

אופיר: אבל זה לא רק זה, יש פה שורה ארוכה של פיוטים שמושרים עד היום בעצם, 500 ומשהו שנה אחרי שהוא כבר לא איתנו.

נדב: לגמרי. ממש, כן, כחלק, אתה יודע, מהרנסנס או איך שלא נקרא לזה, של הפיוט והחיבור שלו לתרבות הישראלית. היא מתחדשת, אז ממש נג'ארה הוא דמות מרכזית. לצורך העניין. בשנת 2012 יצרו תיאטרון פיוט שנקרא "אנוע כשיכור", תיאטרון פיוט בעקבות רבי ישראל נג'ארה.

אופיר: הצגה כזאת?

נדב: הצגה…

אופיר: וואלה.

נדב: …שמשלבת שירים שלו ואת הדמות שלו, הבכורה בפסטיבל הפיוט, 2012. בשנת 2017 יצא אלבום "נג'ארה - פיוטים מיסטיים", [אופיר מהמהם] שכולל עיבודים ייחודיים לשירי נג'ארה. המנהלת המוזיקלית שלו היא המורה שלי, חביבה פדיה.

אופיר: פרופסור חביבה פדיה היקרה.

נדב: פרופסור חביבה פדיה. והפייטן, אחיה, יהודה עובדיה פתיה שר, והם משלבים שמה סינתזה בין אה… המסורות המוזיקליות של האימפריה העות'מאנית, אבל בעיבודים עכשוויים.

אופיר: כל האזור בעצם של טורקיה, סוריה, חלב, וארץ ישראל…

נדב: ועיראק.

אופיר: וכל האזור הזה.

נדב: כן, אז ממש נג'ארה הוא דמות רלוונטית, אה…

אופיר: לגמרי חי. אבל איך אתה מסביר את זה? היו הרבה מאוד פייטנים במהלך השנים. איך, למה דווקא הוא?

נדב: אז הוא היה חדשן. הוא היה חדשן גדול, שמצד שני יושב על המסורת, כמו כל חדשן טוב…

אופיר: כן.

נדב: …שצריך לשלב בין מסורת לחידוש. הוא מצד אחד ממשיך לגמרי את הסגנון כתיבה של הפייטנים המשוררים הגדולים של ספרד - רבי יהודה הלוי…

אופיר: רבי שלמה אִבְּן גַבִּירוֹל.

נדב: רבי שלמה אבן גבירול ואחרים. מצד שני הוא מחדש חידושים מאוד מעניינים במסורת הזאת. לצורך העניין, אצלם הייתה איזשהי הפרדה בין שירת הקודש ושירת החול [אופיר מהמהם] כאשר שירת החול מדברת על אהבה בצורה מאוד חופשית, ושירת הקודש היא, בוא נגיד, רגש היראה יותר דומיננטי בה, עדיין יש בוודאי…

אופיר: שירים שיותר מיועדים גם לתפילה - תפילת יום הכיפורים, תפילות כאלה ואחרות.

נדב: נכון.

אופיר: ושירת החול - שירת יין, כן? - מיועדת לחפלות. [צוחק]

נדב: בדיוק. שירת יין, שירת טבע.

אופיר: אז מה נג'ארה עושה?

נדב: נג'ארה הוא איש שאוהב לערבב. הוא לוקח את הסגנון של השירת חול ושירת האהבה, והוא בעצם מתאר דרכה את העולם הדתי, את היחסים בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, עד כדי כך שאחד המבקרים הגדולים שלו, רבי מנחם די לונזאנו, משורר בן זמנו, אומר שנג'ארה התיר לעצמו לומר להשם יתברך מצד כנסת ישראל, או לכנסת ישראל מצד השם יתברך, כל מה שהנואפים אומרים זה לזה.

אופיר: וואו! [נדב צוחק] איך הוא הגיב לבי… זאת אומרת, ביקורת קשה מאוד, זה בעצם, זה אדם שלוקח… מנפץ לגמרי פרות קדושות שהיו עד תקופתו, וכותב שירי אהבה לגמרי, זאת אומרת, זה אפילו לא מרומז כמו בשיר השירים, שזה משל בעצם, ככה זה פורש לפחות. והוא ממש כותב שירי אהבה קדושים. שירי אהבה ל-אלוהים.

נדב: ממש, כן. וזה ממש, באמת, דבר שמאפיין אותו, הסיפור הזה. הוא לא מגיב בצורה ממש ישירה לביקורת, אבל אנחנו יכולים לראות את התפיסה שלו, למשל בהקדמה לספר "זמירות ישראל", שהוא ספר הפיוטים הגדול שלו, שדרך אגב היה רב-מכר היסטורי, כי הוא הודפס ארבע פעמים בחיי המחבר. לא היה משורר שזכה לכזה…

אופיר: אנחנו לא מדברים על תקופה שבה להדפיס ספר היה כל-כך קל.

נדב: ממש! וזה, אגב, תחילת הדפוס באופן יחסי, אז…

אופיר: כן. אז איך הוא פותח את הספר? מה הוא מספר?

נדב: אז שמה הוא באמת מדבר על הספר שלו, והוא גם מצטדק, או נותן איזשהו הסבר לחידוש נוסף שהוא עשה. החידוש הוא בעצם שהוא לקח את הפיוטים שלו וחיבר אותם לשירי-עם, שירים מהמסורת הערבית והטורקית.

אופיר: שירי פופ של אותה תקופה.

נדב: ממש, כן, ושירים שהם בעצם מגיעים מהתרבות של בתי-הקפה, שמתחילה לפרוח אז בצורה מטורפת באימפריה העות'מאנית.

אופיר: צריך להגיד שהאיש הזה, אתה מתאר שהוא כותב שירי אהבה, מבקר שלו אומר "גסים", [נדב מגחך] לאלוהים. ובמקביל גם לוקח שירי פופ ערבים של התקופה, של בתי-קפה, שירי אהבה, ומלביש עליהם טקסטים בעברית. צריך להגיד, שהאיש הזה הוא גם רב לכל דבר ועניין, לא איזה רפורמטור בקטע הדתי.

נדב: לגמרי. זה רב שיש לו ספר דרשות, "מקוה ישראל", שיצא לא מזמן, מכתב יד, ובו הוא נותן דרשות על נושא התשובה, שקשורים לתשובה, בחבורה של מקובלים שהיו נאספים כל ערב ראש חודש, וזאת אומרת, הוא לגמרי גם דמות רבנית-מסורתית. אבל זה לא סתר, מבחינתו, את הזיקה שלו, התרבות של זמנו, ואת ההכנסה שלה לתוך העולם הזה של ה…

אופיר: אז למה הוא עושה את זה, בעצם? הוא רוצה להנגיש את הפיוט דרך השירים שכולם כבר מכירים אולי?

נדב: אולי באמת נקרא איזה שורה שהוא באמת מדבר על זה, בהקדמה לספר - לספר "זמירות ישראל", הוא אומר: "על דברת בני האדם אשר איתנו, אשר גרסה נפשם לתאווה, להודות, להלל ולשבח לאדון הכל בדברי שיר וזמרה". כלומר, הוא אומר, בן-אדם… המתפלל רוצה להודות לקדוש ברוך הוא, לשבח את הקדוש ברוך הוא, "ומהם אשר נמלצו לחכם ניגונים נוכריים אשר לא מבני עמנו, שיצטרך לעשות כדת שיר ניגונם, כמספרם וכמשפטם". כלומר, לשקול את השיר לפי המשקל של השיר הערבי או הטורקי, "להפיק רצון המשתוקקים ולשבור צמא המבקשים אשר ישוטטו לבקש את דבר השם". זאת אומרת, הוא אומר, 'אני רוצה להביא לעולם הדתי שלי, אני רוצה להלל את השם בדבר שהכי תופס אותי'.

אופיר: בכלים שיש לי כאן ועכשיו.

נדב: ממש. ואם יש עכשיו שיר יפהפה, ששמעתי בבית-הקפה היום, אני אחבר מילים לשיר הזה שידברו על היחסים עם הקדוש ברוך הוא, אבל אין לי בעיה להשתמש בזה. אדרבא.

אופיר: ועד תקופתו, למה זה היה כל-כך לא מקובל בעצם? מה הייתה המחשבה מאחורי זה - לא לעשות כזה דבר?

נדב: שאלה טובה. אני חושב שהיה יותר תפיסה של הפרדה, כן? יש את החול ויש את הקודש, אנחנו היום מדברים על ההקשר המסורתי שמערבב ביניהם…

אופיר: כן.

נדב: אבל צריך להגיד שבספרד, התרבות של הפרדה כן שלטה, בספרד של לפני הגירוש. ובמידה רבה, כל הסיפור הזה של הערבוב הזה, הוא תוצר של התרבות של אחרי הגירוש, כמובן שיש לו התחלות עוד בספרד, אבל זה קשור למרחב המזרח-תיכוני שרבי ישראל נג'ארה פועל בתוכו, ו…

אופיר: ממ, מעניין.

נדב: ממש. וצריך להגיד גם, שזה זמן שבו העולם הסוּפי…

אופיר: באִסלאם.

נדב: באִסלאם, פורח מאוד. העולם הסופי הוא… יש…

אופיר: מיסטי מאוד, נכון?

נדב: מיסטי מאוד. יש הרבה דמיון בין העולם הסופי והעולם הקבלי, שפורח בצפת ובאזור שלה, לצורך העניין גם הסיפור של הקפה שהזכרתי, תרבות בתי-הקפה היא תרבות שהסופים מקדמים אותה, כי הם בעצם אומרים: "הקפה - נותן איזשהו…"

אופיר: "מרים אותנו".

נדב: "מרים אותנו, ואנחנו יכולים ככה לעשות עבודה רצינית…"

אופיר: אבל אני מנסה… אני מנסה, נדב, לחשוב בראש של רב אורתודוקסי של אותה תקופה, שאומר: 'תראה, אני לא רוצה לעודד את הנוער לצאת לבתי-קפה האלה ולשמוע את השירים האלה', והנה בא איזה פייטן ואומר: 'בואו, אני אתן לכם את זה בגרסה דתית', אבל בזמן שאותו בחור שר את השיר הדתי בבית-הכנסת, על מה הוא חושב? הוא חושב על השיר המקורי שזה שיר לא עלינו, לא… השם ישמור.

נדב: יפה מאוד, אופיר. [אופיר צוחק] כיוונת לדברי המבקר הגדול של נג'ארה, רבי מנחם די לונזאנו, והוא באמת אומר, 'תשמע, ישראל, אני מקבל את מה שאתה עושה, אבל אני חושב שזה מתאים רק בשירים עצובים', כן?

אופיר: אוו-קיי. [צוחק]

נדב: 'בשירי דיכאון, שמה זה בסדר, אבל זה אומר - מה קורה אם יש איזה שיר, שיר אהבה, מאוד גשמי, כן? ואתה עכשיו מחבר לו לחן, הבן-אדם נמצא בבית-הכנסת, נזכר בשיר המקורי, [אופיר צוחק] ומה, מה עושים?'

אבל לנג'ארה זה לא הפריע, כי נג'ארה החזיק בתפיסה שהיא למעשה תפיסה שהמקובלים ביטאו אותה בדרכה, כמו האר"י, ואחרים, שיש איזה רצף - אהבה אנושית היא בעצם בבואה של האהבה האלוהית. יש שורה של בעל ה"ראשית חכמה", ממקובלי צפת, שאומר: "מי שלא ידע אהבת אישה דומה לחמור וגרוע ממנו. [אופיר צוחק קלות] שמן המורגש, יגיע אדם לאהבה אלוהית". זאת אומרת, יש איזה תפיסה שהדברים האלה עומדים ברצף…

אופיר: כן.

נדב: …ולא איזשהו הפרדה, דיכוטומיה ביניהם.

אופיר: בעצם, זה קשור גם למונותאיזם, שקשור למונוגמיה. בעצם, דרך אהבה של גבר לאישה הוא מבין מה זה אהבה של אדם לאלוהים.

נדב: ממש.

אופיר: גם אחד ואחד: אתה לא, אין ביהדות פוליגמיה, כמו שאין ריבוי אלוהים. סתם, מחשבה.

נדב: ממש.

אופיר: תגיד, נג'ארה מתחיל בצפת ומסתובב. הוא מה שנקרא היום לבנטיני, הוא אחד שמסתובב בסלוניקי, באיטליה, ים תיכוני כזה. מגיע גם לעזה, הופך להיות הרב של עזה?

נדב: הופך להיות הרב של עזה ונפטר בעזה, אבל זה ממש בסוף.

אופיר: לא הרבה ישראלים יודעים שבעזה הייתה קהילה יהודית תוססת.

נדב: לגמרי.

אופיר: כבר אז.

נדב: שנג'ארה, ואחריו בנו ונכדו, הם רבנים של עזה. אבל כן, אבל הוא באמת נודד הרבה, הוא נולד בצפת. אגב, הנדודים הם נושא שגם מאוד מרכזי בשירה שלו, כי הוא בעצם מדבר על כנסת ישראל שנמצאת בנדודים, כל הסיפור של הגלות, הגלות והגאולה - מאוד מרכזיים אצלו. "יעלה יעלה" למשל, זה בעצם שיחה בין כנסת ישראל שמבכה על הגלות, והתגובה של אלוהים שמנחם אותה, שהוא יחזיר אותה ויחדש את אהבת הנעורים.

והוא בעצמו גם דמות נודדת, באמת מן מלומד, אינטלקטואל ואיש תרבות שנודד הרבה. נולד בצפת למשפחה של מגורשים, משפחת תלמידי חכמים גדולה, ואבא שלו אחרי זה נהיה רב בדמשק, הוא יורד איתו, הופך להיות סופר של הקהילה הדמשקאית. בו בזמן הוא גם דרשן בג'וּבַּאר, שזה בעצם כפר ליד דמשק, שהיום הוא רובע של דמשק, בחָלֵבּ, ערים בסוריה, מגיע למצרים, יש לו עסקים שם. הוא מסתובב בטורקיה, נמצא באיסטנבול, בבּוּרְסָה, אומרים ששם הוא פגש את אנשי המסדר המֶבְלֶבִי, מיסודו של ג'לאל א-דין רוּמי. באמת התלמיד הגדול שלו, אבטליון, שהוא מייסד מסורת שירת המפטירים של יהדות טורקיה, הוא ממש לוקח את המוזיקה העות'מאנית, המֶבְלֶבִית, האמנותית, ומחבר אותה לפיוט. זה, למעשה, דברים שכבר התחילו אצל נג'ארה, אבל אבטליון מעמיק בהם עוד.

אופיר: אולי תן איזה מילה על מה זה בעצם "שירת הבקשות"? אני מכיר את שירת הבקשות של יהדות מרוקו, שהיא שירה אנדלוסית. וגם באזור הזה, האזור היותר מזרחי של חלב, סוריה, האזור הזה, גם הייתה שירה, איך קראת לה? מפטירים?

נדב: שירת המפטירים זה בטורקיה.

אופיר: כן.

נדב: בקשות גם בחלב ובעיראק, זה נקרא "שירת השבחות". אז ככה יש למסורות שונות שמות שונים לאותה תופעה. זאת תופעה שגם מתחילה במידה רבה בצפת, כאשר הפיוט בעצם מוצא מהתפילה הרשמית, כמו שהיה אצל משוררי תור הזהב, ומתחילים להיות מה שהחוקרים קוראים מעמדים פאראליטורגיים.

אופיר: שמה?

נדב: זאת אומרת שזה ליד ה…

אופיר: זה, מה זה? בילוי כזה?

נדב: זה גם בילוי…

אופיר: סוג של חיי לילה כאלה, שיוצאים לשמוע פיוטים? [צוחקים]

נדב: בדיוק. חיי לילה זה באמת הסיפור של התקופה. כלומר, שוב: המצאת הקפה, יש אפשרות להיות ער בלילה…

אופיר: [צוחק] אה, כן.

נדב: ואז מתחילות להיות התכנסויות, התכנסויות ליליות.

אופיר: אולי גם עוד כמה חומרים, אני לא יודע.

נדב: [צוחק] כן, אני לא יודע אם החשיש הגיע למחוזות האלה, אבל אצל הסופים המוסלמים היו דברים כאלה.

אופיר: בהחלט. אז כן, נפגשים בלילה ושרים פיוטים שהם בעלי אופי מסוים.

נדב: נכון. שירים שהם בעצם הלילה, כן? יש, אני מצטט שיר מדהים של נג'ארה, שאולי אפשר אפילו לשמוע קטע ממנו. "יִדַּד שְׁנַת עֵינִי וְאֶסְעַר כָּאֳנִי תּוֹךְ יָם תְּשׁוּקָתְךָ וְאֵלֶּה אֶזְכְּרָה". כן, הוא בעצם מתאר איך שכמו האוהב בשיר השירים - "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" - שנתי נודדת. המילה נדודים גם קשורה למילה דוד. הם מקשרים את זה, הסיפור של אהבה ונדודי שינה, כן? האוהב, מתוך אהבתו, לא מצליח להירדם. ואז הוא יוצא לאותם התכנסויות, ושר שירת אהבה. אפשר לדמות אותה אולי לסרנדה, ששרים בלילה לאהובה.

אופיר: כן. כמו שהתחלנו עם הקטע של ביאליק, שמדבר על הדון ז'ואן האיטלקי.

נדב: ממש.

אופיר: אגב, ביאליק מתחבר לביקורת שהושמעה כלפי נג'ארה כבר בתקופתו, רק כמה מאות שנים אחרי. גם ביאליק יוצא פה פוריטן לא קטן.

נדב: חילוני אורתודוקסי. [צוחק]

אופיר: חילוני אורתודוקסי, שאומר לו, 'חביבי, אתה מערבב יותר מדי את הקודש והחול'.

נדב: לגמרי, כן. ביאליק, בתוך ה… יצירת התרבות העברית החדשה, הוא לא אוהב את הזה, שיש לו הרבה ביק…

אופיר: איך זה? הוא אמור לעוף על אחד כזה, לא?

נדב: אז קודם כל, יכול להיות שהסיפור הערבי והטורקי פחות ישב לו טוב, אני…

אופיר: מהמר.

נדב: …לא בטוח לגבי זה, אבל יכול להיות. אבל גם יש איזה מן תפיסה מודרניסטית כזאת של הפרדות, כן? כמו שאנחנו מכירים את הביקורות המודרניסטיות על התרבות המסורתית.

אופיר: כן. תהיה דתי או חילוני.

נדב: בדיוק. מה אתה מערבב? שירי קודש, או שירי חול? מה זה הערבובים האלה?

אופיר: שירים של ערבים ושירים של יהודים. כאילו, בוא… כן. בוא נפריד את העסק הזה.

נדב: ממש. ונג'ארה הוא בדיוק המודל למישהו שמסרב להפרדות האלה.

אופיר: בעיניך…

נדב: מבין שחיי האדם הם רצף אחד שלם…

אופיר: כן.

נדב: …שיש בו קודש וחול, עצב ושמחה, אהבה ו… אהבה אלוהית ואהבה אנושית, ודברים עובדים ביחד.

אופיר: ובעיניך, אתה יודע, אנחנו מדברים כאן, בפודקאסט הזה, הרבה על הדמות של החכם הספרדי, כאיזה איש רנסנס יהודי, או אחד שבאמת יוצר הרמוניה בין כל מיני דברים שלכאורה מנוגדים, ואנחנו רואים את זה, אגב, גם בדמויות שחיות איתנו היום, שפועלות ברוח המזרחית והספרדית. אבל אתה רואה את נג'ארה כדמות כזאת? אולי כאחד מהדמויות החשובות שכוננו את הזהות הזאת?

נדב: לגמרי כן. זה בדיוק בהקשר הזה שדיברתי עליו, של תרבות מסורתית שבה הדברים עובדים ברצף, ובלי הפרדות דיכוטומיות, שבה יכולים לשהות זה לצד זה הקודש והחול, היהודי והערבי, ישראל ועמים, והדברים עובדים בצורה, שהיא במידה רבה, הרמונית, גם אם יש מתחים כאלה ואחרים, אבל בסוף יש איזשהו רצף בין הכתבים האלה, זה ממש אחד מהבשורות הגדולות של היהדות שאנחנו מדברים עליה.

אופיר: אני רוצה, ככה לסיום, אנחנו חווים ב…כמה? 20 שנה האחרונות, איזשהי תחייה בעולם הפיוט, [נדב מהמהם] שפתאום עולם הפיוט שהיה מוכר לנו מבתי-הכנסת, מאירועים משפחתיים, יוצא למיינסטרים הישראלי, לרדיו, האמנים מקליטים אלבומים, חלקם כמו שציינת, אלבום שהוקלט לכבוד שיריו של נג'ארה, וגם אלבומים אחרים שהוקלטו. לאן אתה רואה את זה הולך? זה טרנד? זה טרנד שחלף? זה משהו שלדעתך הולך להתקדם? להתפתח? יש עוד הרבה מאוד שירים שאנחנו גם לא מכירים. מה, איך אתה רואה את העתיד של הז'אנר?

נדב: תראה, אני מעריץ של עולם הפיוט. אני פוגש כל הזמן אנשים שיותר ויותר - גם צעירים וצעירות - שממש מתעניינים בבשורה הזאת של הפיוט, שהמילים שלו מפיחות בהם איזשהו רוח-חיים מאוד חזקה וגדולה. אני מקווה לחשוב שהשלב הבא הוא שנמשיך לכתוב פיוטים.

אופיר: לכתוב פיוטים מקוריים, אתה אומר. וואו. על זה לא חשבתי.

נדב: כן, ועם העברית המתחדשת, כן? העברית שלנו.

אופיר: זה אפשרי?

נדב: אני חושב שנג'ארה מהווה לנו דוגמה לכך שאפשרי. הוא נמצא אחרי משבר גדול, של גירוש ספרד, הכל מתהפך, הכל משתנה, והוא בא ואומר: 'אני ממשיך את המסורת של הפיוט, אבל אני מכניס בה את החידושים'.

אופיר: מחדש אותה בענק. וואו, זה… הבאת פה משהו… משהו מאוד מעניין. אבל הפעם זה יהיה עם איזה… מה, עם תרבות ההיפ-הופ? [נדב צוחק] כאילו, הוא לקח את זה לתרבות הערבית והטורקית של תקופתו, זה מה שהיה בסביבה. מה יהיה היום?

נדב: לגמרי, לגמרי. המוזיקה של היום מביאה לנו אפשרויות חדשות, כן? לחדש את הפיוט, ואנחנו צריכים לא להיות יותר מדי טהרנים. זה נראה לי ה…

אופיר: זה מה שאנחנו לומדים באמת מהחכם הענק הזה, רבי ישראל נג'ארה, שאומר: 'אל תהיו טהרנים, אבל כן תשמרו על איזשהי' - לא על איזשהי - 'על איזה זיקה ברורה וחזקה לשורש'.

נדב: לגמרי. הזיקה לשורש במרכז של הפעילות שלו, והיא פועלת בסינתזה עם כל מה שמסביב.

אופיר: ומאפשרת את החדשנות הגדולה. אני מודה לך מאוד, נדב כהן, זה היה מרתק.

נדב: תודה.

[מוזיקה]

אופיר: לאור העובדה שמאות שנים אחרי פטירתו, שיריו עדיין מושרים בבתי כנסת ובאירועים משפחתיים, אפשר לומר שנג'ארה ניצח את המבקרים שלו. ההשפעה שלו על דורות של פייטנים שקמו אחריו, הייתה מכריעה, ותרמה להפיכה של התרבות הזאת לכל-כך נפוצה בסביבתנו. את הפרק נסגור עם מילותיו של ביאליק, מילים שהן ספק מחמאה וספק ביקורת.

'מה שה'דון ז'ואן' האיטלקי עם צרור הפרחים שבידו מזמר לסניורה שלו באיטלקית מאחורי החלון, בלב אביב - ר' ישראל נג'ארה עם האפר שעל ראשו מזמר, באותו נגון עצמו ובלשון הקדש, כלפי קודשא בריך-הוא ושכינתיה. אצל ארון הקודש, בשעת תיקון חצות…'

[מוזיקה]

האזנתם להסכת "שרשרת זהב". עורכים ערן ליטוין וניר גורלי, עריכת סאונד ומיקס תמיר צובארי.

פרקים נוספים מחכים לכם באתר ויישומון "כאן", ובכל מקום שבו אתם מאזינים לפודקאסטים.

אני אופיר טובול, נשתמע בפרקים הבאים.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page