אפרים סעדון התקבל לעבודה כי היה צריך מישהו שיקרא את ההוראות למכונה. איך קרה שהוא המציא את אחד המוצרים הנמכרים ביותר בישראל?
הפרק תומלל לזכרו של רס"ל במיל' מלכיה גרוס ז"ל, שנפל במלחמת "חרבות ברזל".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2022.
אריאל: היייי. [בקול מתנגן]
מלכיה: שלום שלום. מה נשמע?
אריאל: אה… אני סבבה. מה איתך?
מלכיה: ברוך השם. אני רציתי… בעיקרון, במקור, רציתי בפרק הזה לעשות סקר ברחובות תל אביב, ולשאול חבר'ה מה החטיף האהוב עליהם, אבל נראה שזה לא יתבצע, אז אמרתי, נשאל אותך: מה החטיף האהוב עליך?
אריאל: טוב, תראה, זה שאלה קשה. כאילו, חטיף אהוב זה כזה…
מלכיה: רגע, אני אגדיר: מה החטיף האהוב עליך ובאיזה טעם של ביסלי זה?
אריאל: טווווב. הייתי אומר… אולי ביסלי… לא יודע… ביסלי גריל, כי הוא כזה מסולסל, לא בגלל הטעם.
מלכיה: אה זה טעות חמורה. אני אישית הכי אוהב ביסלי בצל, ללא עוררין גם. זה כאילו, by far זה הטעם הכי טוב. אבל, אתה יודע, בסדר, ניתן לך לשגות באשליות. יאללה.
אריאל: טוב, אם זה מה שאתה אומר…
מלכיה: טוב, נתחיל אז?
אריאל: אהה… כן, אז… ברוכים הבאים.
[מוזיקת רקע]
היי, אני אריאל פריג'ה.
מלכיה: ואני מלכיה גרוס.
אריאל: ואנחנו עם סיפורים שיעניינו אותכם.
מלכיה: ואם לא, מעניין ת'סבתא.
אריאל: שלכם, כמובן.
מלכיה: אה, כן, כן. שלכם.
[מוזיקה מתגברת]
מלכיה: בספטמבר 1942, או תשרי התש"ג, חמשת יצרני הפסטה - "אטריות" מירושלים, "עססית" ו"אורינט" מרמת גן, ו"הדגן" ו"ציון" מתל אביב, מפתיע, התאחדו והקימו חברת שיווק משותפת חדשה. בין מייסדי החברה נמנו אויגן פרופר, ד"ר פרנץ קליין… [צוחק]
אריאל: לא, אני מנסה להבין. הם כאילו…
מלכיה: יעקב לורש, עזריאל ויל, שמשון וילמרסדרוף [כך במקור], משה קצמן ואליהו חרפק.
אריאל: אני מנסה להבין, הם הקימו… אהה…
מלכיה: חברה. התאחדו והקימו חברה.
אריאל: קואופרטיב?
מלכיה: כן, עוד רגע נראה.
אריאל: כי יש פה כמות של אנשים, זה לא כמות של… חברה.
מלכיה: נראה אם אתה מבין לאן זה הולך.
אריאל: אוקיי.
מלכיה: החברה נועדה לשמש אָסָם של תוצרת של בתי חרושת שונים.
אריאל: טוב, אתה עכשיו תבוא ותספר על הקמתה של אֹסֶם.
מלכיה: ולכן נקראה בשם אֹסֶם, שם שנלקח מתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים: "שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת… שְׁנַת אֹסֶם".
אריאל: אוקיי.
מלכיה: זה… כבר יש להם מקור במקורות. טוב.
בשנת תש"ז, 1947, אֹסֶם מקימה את המפעל הראשון בבני-ברק. המפעל הראשון שלה בבני-ברק, כן? בו האטריות מיוצרות באופן ידני ומחולקות לתושבי תל-אביב והסביבה על גבי חמורים. אז… אם יש לך משהו להגיד על המשיח, אתה יכול עכשיו.
אריאל: אוקיי… האמת זה מאוד, זה… כהן גדול, המשי… החמורים…
מלכיה: כן.
אריאל: …הם באו ככה… ממש סימנו מטרה ו…
מלכיה: טוב, כמו שאמרנו, בתחילה ייצרה אֹסֶם אטריות ומקרונים. אפילו יש כתבה באותו זמן ש… באיזה עיתון, וכתוב: "ארץ אוכלת מקרונים", שאנחנו שניים אחרי איטליה. זה מ… משנות ה-40 ככה אמרו.
אריאל: כן, כשחצי מדינה מקימה לך ביחד את החברה, אז… [צוחק]
מלכיה: כן. אז אחרי קום המדינה, עם העלייה ההמונית, וכדי לספק את צרכיהם של בני עדות המזרח, שהם מורגלים לאוכל שונה. יעני אוכל עם טעם… סתם… לאורז וקוסקוס. [צוחק]
אריאל: אוכל עם טעם, ואוכל… מלא-מלא… מבוסס קמח.
מלכיה: כן. אבל לא, הם היו רגילים לאורז וקוסקוס. עכשיו לא היה אורז וקוסקוס, סבבה? תקופת הצנע וזה, אז החלה החברה לייצר מוצר חדש - פתיתים אפויים, אשר יש להם צורה שדומה לאורז. מה שנקרא… הם ז… הפתיתים זכו לכינוי "אורז בן גוריון". למה? כי בן גוריון ביקש מהחברה להכין אותם ככה. לא מפתיע.
אריאל: אוקיי. רגע, אז אתה אומר שאנחנו המצאנו את הפתיתים, בעצם.
מלכיה: כן.
אריאל: אנחנו [בציניות]. אותם בעלי עסקים, בעלי אינטרסים.
מלכיה: כן, שמה. או, האינטרסים, אווו, בעלי האינטרסים [רי"ש מתגלגלת]. כן, אלה. אז… ואפילו האמת, אני אגיד לך את האמת, אפילו שדיברנו על אוכל של… עדות המזרח, האמת שהחברה התבססה דווקא על אוכל מזרח אירופאי, 'שכנזי, שנקרא פאַרפלעך, אם שמעת על זה. אז פתיתים…
אריאל: רגע, אולי תסביר גם ל… ל… ל… תושבי ה… אזורים האחרים, שלא יודעים מה זה?
מלכיה: קיצר, זה כמו פתיתים, רק של אשכנזים, במקור. זהו. אין…
אריאל: אז לא אנחנו המצאנו את הפתיתים.
מלכיה: זה התבסס, זה משהו בסגנון.
טוב, בארצות הברית ובמדינות נוספות, מכונים הפתיתים האפויים "קוסקוס ישראלי".
אריאל: אהה!
מלכיה: אגב, זה גם נכנס למנות גורמה וכאלה. מעניין.
אריאל: אנחנו על המפה!
מלכיה: כן, ממש.
אריאל: אוקיי.
מלכיה: יפה.
אריאל: גם היום, כאילו.
מלכיה: כן.
אריאל: אוקיי. זה מעניין שקוסקוס זה כאילו לא ישראלי. אבל טוב, אנחנו אוהבים לנכס לעצמנו כל מיני מאכלים מכל העולם ולהגיד שזה שלנו.
מלכיה: כן.
אריאל: [בקול צרוד] אה, פלאפל.
מלכיה: פלאפל, כן. אוקיי. אפרים סעדון נולד ב-1924, שזה אזור תרפ"ד-תרפ"ה ככה, מבחינת שנים… עבריות, בעיר בנגאזי שבלוב, למשפחת סוחרי בדים ממגורשי ספרד. מי אמר ש… [צוחק] גירוש זה… מוטיב חוזר? אז יש לך את זה גם פה.
אריאל: [צוחק] מה אני אומר? ה… זה… אתה יודע, אתה אומר בנגאזי? אני, ההקשר ה… זה שלי, זה הסרט…
מלכיה: מבצע…
אריאל: "מבצע יהונתן".
מלכיה: "מבצע יהונתן", כן.
אריאל: "Haifa to Benghazi, Haifa to Benghazi" [מחקה קולות בקשר]
מלכיה: כןןןן… עם יהורם גאון בתפקיד יוני נתניהו, הידועים.
אריאל: אוקיי, אז הוא נולד בבנגאזי.
מלכיה: כן. יפה. הוא היה הצעיר מבין ששת אחיו. כמה אחים נוספים שלו מתו בילדותם, ואביו אליהו מת עוד בטרם נולד. בקיצר, החיים לא… לא היו קלים ב… בלוב ב… שנת אהה… כמה? 24'.
אריאל: בוא נגיד שהמשפחה שלו… מתה עליו.
מלכיה: אוקיי, [צוחק] זה נכון. אמו, ספרצה, גידלה אותו לבדה. במשפחה מספרים כי אחד מאחיו, שמעון, שהיה חייט, תפר בגדים למוסוליני שליט איטליה, אם אתה מכיר את השם. ולפארוק מלך מצרים. קיצר, קלאסי. היה…
אריאל: מה שנקרא: "הסבא שלי היה החייט של המלך".
מלכיה: …החייט. החייט של המלך, בדיוק. אז אח שלו היה החייט של המלך, שזה כנראה גם מוטיב חוזר. סעדון ואמו היו בין אלפי היהודים שגורשו בידי האיטלקים למחנה ג'אדו, שם מתו מאות יהודים ממחלות. אחותו אסתר, שגרה בטריפולי, איבדה את בעלה ושבעת ילדיהם בהפגזה. קיצור, באמת, החיים לא היו קלים למשפחת סעדון במלחמת העולם השנייה ו… גם לפני.
אחרי מלחמת העולם השנייה, עבר אפרים סעדון לאיטליה, ב-1949 עלה לישראל הישר למעברה בבאר יעקב. מעברות, אתה יודע איך זה, אם ראית "סאלח שבתי".
אריאל: כן.
מלכיה: מייבין. [בעגה אשכנזית] בזכות השפה האי… השפה האיטלקית, אתה יודע, הוא… היה באיטליה, אז הוא יודע איטלקית עכשיו.
אריאל: [במבטא איטלקי] איטליאנו.
מלכיה: כן, זה. [צוחק] הוא שובץ לעבודה באֹסֶם, שרכשה אז מכונות ייצור מאיטליה. ואתה יודע, בסוף צריך איזה מישהו שיקרא את ההוראות. זה לא כמו השעונים האלה, שאתה מקבל כזה… נכון? הוראות ב… יפנית, סינית כזה? אז… אז כן.
אריאל: [בקול צרוד ומבטא] "יש לנו פה איזה פרענק, הוא… יודע איטלקית, בוא, בוא, תביא אותו".
מלכיה: "כן, אז הוא… אז הוא… יודע איטלקית, כן, תביא, תביא אותו שיקרא את ה… את ההוראות, יהיה מי שיסביר איך איך ל… להשתמש במכונות".
אריאל: "נשלם לו איזה שקל לשעה…" [בגיחוך]
מלכיה: כן, אז הוא… סעדון החל את דרכו כפועל ייצור ב-1950. בשנת 1952, החלה חברת אֹסֶם לייצר שקדי מרק. מכיר את המוצר? מכיר.
אריאל: אוקיי, זה גם שלנו, כאילו.
מלכיה: כן. נקראו אז שקדי ביצים. שקדי המרק מפותחים בעיצומה של תקופת הצנע, כן? באותה תקופה…
אריאל: לא… לא הבנתי, אגב, את ה… קטע לקרוא לזה שקדים, זה לא דומה לשקדים.
מלכיה: לא.
אריאל: זה ממש לא דומה לשקדים.
מלכיה: מה יש לך? אתה רואה ריבוע, צהוב, אתה לא… לא קופץ לך לראש שקדים?
אריאל: אההה… ברור ששקד. [בטון משועשע]
מלכיה: כן, יפה. עכשיו, באותה תקופה… נכון? היית מקבל… מה שהיה בתקופת הצנע, אנשים היו מקבלים הקצבה חודשית של קמח ו… ומוצרים וכאלה, אז זה גם… גם האנשים היו מקבלים וגם המפעלים. עכשיו, הם קיבלו הקצבה חודשית של קמח, אבל באחד מהחודשים, ההקצבה של אֹסֶם לא הגיעה. פיצוי, אמרו להם: "אה, אתם לא… לא קיבלתם קמח? קחו שמן". סבבה? הביאו להם 300 קילוגרם שמן.
אריאל: אה, סבבה.
מלכיה: כן, כי…
אריאל: אין לנו קמח, כי אנחנו צריכים, נגיד, שתי כוסות קמח ושתי כוסות שמן, אז בואו תכינו עוגה עם…
מלכיה ואריאל: ארבע כוסות שמן.
מלכיה: אם אין קמח, תאכלו שמן. כן, זה גם מה שנוקטים בהרבה… חדרי אוכל תעשייתיים, אגב.
אריאל: וגם בהרבה חדרי אוכל מזרחיים.
מלכיה: נכון.
אריאל: דיברנו על זה שהם התחילו להעסיק…
מלכיה: עכשיו, לאחר ההתלבטות בנוגע למה אפשר לעשות עם השמן, הוחלט לנסות לטגן קמח. אלא מה? שכן, ידוע שבטיגון הוא מתנפח.
אריאל: אה!
מלכיה: נשמע…
אריאל: מפתיע.
מלכיה: זה סברה טובה, כאילו, אתה אומר: "תשמע, זה מתנפח, נכון? אז בואאאא…"
אריאל: זה יחסוך לנו… זה. במקום לעשות עכשיו לחמניות… גדולות, נעשה לחמניות קטנות, ו… בהתאם.
מלכיה: יפה מאוד. טוב, אז… כך נולדו שקדי המרק, שהפכו במהרה לתוספת למרקים. אגב, מה אתה חושב, הרעיון בא להם ככה ב… במפתיע? כמו שאמרנו, אֹסֶם היו… חברה של אשכנזים, כן? אז מקורם של הש… של השקדים, מאיפה זה הגיע? מתכונים מסורתיים של יהודי אשכנז. זה מוטיב חוזר בפרק הזה, אגב. עכשיו, נהגו לאכול עם המרק בצקניות שכונו… מנדלעך.
אריאל: רגע, רגע… אוקיי, הם לקחו רעיון של "יהודה אשכנז", ש… אכל… היה לו שקדי מרק משלו בבית, שהוא לא קרא להם שקדי מרק, הוא קרא לזה מנדלעך…
מלכיה: ככה היו עושים, כן.
אריאל: והם אמרו: "היי, יש לו אחלה… זה, בואו ניקח את זה לעצמנו ונגיד שאנחנו המצאנו את זה".
מלכיה: לא, זה… יהודי אשכנז היו אוכלים את זה בכל מיני בתים. זה כמו קניידלעך, רק רק חמץ כזה. אבל…
אריאל: אוקיי. אה, אוקיי, אוקיי.
מלכיה: עם השנים הופכים השקדים לתוספת פופולרית בישראל ובארה"ב, שם איך קוראים להם? "soup mandel", כמו המקור היידישאי.
אריאל: אה! אר… ארה"ב… לא ערב - ארה"ב.
מלכיה: כן.
אריאל: ארה"ב.
מלכיה: ארצות הברית. כן, כן, כן
אריאל: ארצות הברית. של אמריקה, שלא… אל תתבלבלו.
מלכיה: ארצות הברית… קוראים לזה "soup mandel" ו… שם הגיע… כן. למה קוראים לזה שקדים? שאלה טובה. אבל בהתחלה קראו לזה שקדי ביצים, אגב.
אריאל: זה עוד יותר לא קשור. כאילו, זה… כן קשור, כי אולי זה צהוב, אבל…
מלכיה: כן. טוב, בשנת 1964, נחנך מפעל החטיפים של החברה בחולון, והתחיל פיתוח חטיף בוטנים בשם…
אריאל: במבה!
מלכיה: יפה מאוד.
אריאל: אה!
מלכיה: שנה לאחר מכן שוּוק חטיף הבמבה בחמישה טעמים. זה לא ידעת, נראה לי: בוטנים, גריל… עכשיו, כתוב פה "קורן", אני, אני… לא ברור. קיצר - קורן, קימל וגבינה.
אריאל: corn זה תירס.
מלכיה: כן, אבל למה שיקראו לזה קורן, אני לא יודע, אבל…
אריאל: אולי כי… ל, ל, ל… אולי… לא יודע, אולי עוד לא היה שֵׁם לתירס אז.
מלכיה: כן.
אריאל: למרות שקצת מוזר, כי כאילו… העברית יחסית היתה מפותחת אז. [בציניות]
מלכיה: כן. אוקיי. אז… קימל וגבינה, זה השני טעמים גם שהיו, הנוספים. אוקיי. אֹסֶם הציעה לאקדמיה העברית את המילה "חטיף" גם באותו זמן, על משקל snack. כאילו, snack שזה… לחט… "חטוף ואכול" כזה. אז, אז לחטוף ולאכול, אז… אז - חטיף.
אריאל: יש בזה משהו.
מלכיה: והאקדמיה קיבלה את ההצעה שלהם, ו… הם… מכאן ולהבא.
אריאל: ומאז ילדים חוטפים חטיפים…
מלכיה: כן, והשאר זה היסטוריה.
אריאל: …מהארון, בלי שאמא תדע.
מלכיה: כן, בדיוק. מעל… מעל… מעל המקרר.
אריאל: כל אחד ואיפה שהוא מחביא.
מלכיה: כן. בשנת 1975 אֹסֶם מוציאה לשוק מגוון מוצרים חדשים, ובראשם ביסלי, לחמית, ו… חכה לזה: חטיף צ'יפלי. שזה נראה לי שזה… זה עשוי מתפוח אדמה, נראה לי זה פשוט כמו צ'יפס מוקדם. היום יש צ'יפס…
אריאל: צ'יפס ביסלי, כאילו.
מלכיה: לא. יכול להיות… כן, לא ברור.
אריאל: אולי.
מלכיה: צ'יפלי, צ'יפ… טוב, עכשיו, במשך שנים, בארץ חשבו…
אריאל: לא, יש היום, יש את הכיפלי.
מלכיה: כן, אבל זה חיקוי… זה לא חיקוי, זה חברה אחרת מייצרת.
אריאל: אה, אוקיי, אוקיי.
מלכיה: זה אחרי שראו שהביסלי הצליח, אמרו… כן.
אריאל: לא, גם, כאילו, יש את הכיפלי, לא של ה… הכיפלי ה… החטיפים הגדולים האלה עם ה…
מלכיה: אה, כן.
אריאל: שהם כמו… מזכירים קצת צ'יטוס.
מלכיה: כ… כן.
אריאל: אהה…
מלכיה: אני מבין על מה אתה מדבר. לא… לא טעים…
אריאל: אז אולי באמת הצ'יפלי היה משהו כזה, ואז אמרו: "בוא נעשה חיקוי, נקרא לו כיפלי". וזה באמת יכול להיות כתב באנגלית אותו דבר… לא יודע. טוב, תמשיך.
מלכיה: כן, אני…
אריאל: יש לך סיפור.
מלכיה: …יש לך דוקטורינות פה על… חטיפים. עכשיו…
אריאל: כן, אני מנסה פה…
מלכיה: עכשיו…
אריאל: אולי אני אעשה על זה מחקר.
מלכיה: כן. עכשיו, במשך שנים, חשבו בארץ שמי שהמציא את הביסלי הוא דן פרופר. אם אתה זוכר, היה אחד מהמייסדים, קראו לו אויגן פרופר, אתה זוכר? זה המייסד…
אריאל: אוקיי, דן זה הבן שלו.
מלכיה: דן זה הבן שלו, כן. היה לו גם עוד… עוד בן, גד, שניהם עבדו באֹסֶם. עכשיו, דן באותו זמן הוא היה מהנדס מזון, הוא עמד בראש צוות הפיתוח של הביסלי, אז כולם אמרו: תשמע, הוא כאילו המציא את ביסלי, נכון? הוא עמד בראש צוות הפיתוח.
אריאל: אני כאילו אומר, אני מגיע כזה מ… תחום של מחשבים, ואני אומר - ראש צוות הפיתוח של הביסלי! [מרים את קולו]
מלכיה: כן.
אריאל: למה, מה יש לפתח?! [מלכיה צוחק] "שים, שים עוד שמן, שים עוד שמן. בוא נראה מה יצא, בוא…" [צוחק]
מלכיה: הפתעה, מה זה? [אריאל צוחק] וגם היה סרט של מיתוג שהופץ בארץ, סתם, משהו שולי, אז גם שמה הוזכר, בסרט הזה, אם היית רואה סרט על מיתוג, היה סרט על מיתוג, הוזכר שם שדן פרופר… היה… כאילו, פיתח את הביסלי או המציא את הביסלי, לא היה ברור מה… מה העניין. אבל אני, עבדך הנאמן פה גיליתי, שבשנת 2013 היה כתבה ש… כאשר גד, שזה אח שלו, של דן, שאלו אותו מי המציא את הביסלי, אז הוא אמר: "אני יכול לומר לך שלא אני ולא אחי המצאנו את הבמבה. לגבי ביסלי אני לא יכול לתת לך תשובה חד משמעית, אבל לא דן המציא אותו". אז הוא נותן לנו תשובה חד משמעית שלא דן המציא אותו, כן?
אריאל: כן.
מלכיה: אז אנחנו בעצם יודעים שלא… דן לא המציא אותו. אבל ראיתי גם כתבה שפורסמה אפילו שנתיים אחרי זה, בעיתון אחר… והיה דווקא כתוב שהוא היה אחראי על הפיתוח, לא מוזכר מי כן המציא. אז בעצם מי, מי, מי המציא אותו? לא יודעים.
אריאל: לא, תראה…
מלכיה: תעלומה.
אריאל: שוב אני אזכיר את אה… את ה"הייטקס", שבאמת, הרבה פעמים מישהו מביא רעיון, הוא יוזם את הרעיון, הוא כאילו אומר: "בוא נעשה חטיף שהוא ככה וככה", או… פיצ'ר באיזה תוכנה שהוא ככה וככה. ואז אומרים: "טוב, בוא ניתן לצוות שיפתח אותו". אז יכול להיות שלא הוא יזם, ולא הוא המציא, אבל מישהו… כאילו… יכול להיות שלא הוא המציא, אבל הוא בעצם עמד בראש צוות, ש… הפך את זה להיות ה… המוצר שאנחנו מקבלים היום.
מלכיה: המוצר האהוב, אתה אומר.
אריאל: "המוצר האהוב באריזה חדשה". [מחקה פרסומת]
מלכיה: כן. טוב, נחזור ל… אפרים. בתחילת שנות ה-70, היה… אפרים שלנו, אפרים סעדון, מנהל ייצור בכיר, לאחר שעם השנים התקדם, ו… אתה יודע, בסוף אתה…
אריאל: זה יפה, הוא התחיל ב… זה…
מלכיה: פועל ייצור, הגיע ל… כן. זה… ממש שרשרת ההיררכיה שמה, במפעלי אֹסֶם. תפקידו היה לפקח על הייצור משלב הטיגון, דרך החיתוך ועד לאריזה. של פסטות, כן? אנחנו עדיין מדברים ב… שנות ה-70, זה עוד היה פסטות וקצת חטיפים כזה… בקטנה, כאילו הייתה את הבמבה…
אריאל: כאילו, הוא התעסק בעיקר עם פסטות.
מלכיה: כן… כן, יפה. עכשיו, הביאו מכונת טיגון חדשה למפעל, והיא לא התאימה לקו הייצור הקיים. יעני, זה לא… לא הסתדר, לא נכנס שם ב…
אריאל: לא, לא התאים. לא התאים.
מלכיה: לא… כמו ה… לא נכנס שם ברווח, כן? יפה. עכשיו אמרו: "טוב, נייצר עם זה משהו אחר". חשבו, מה… משהו אחר, מיובא… זה… קיצר, היה מחשבות, לא… לא היה… לא היה רעיון טוב. עכשיו, פתאום - בא לו רעיון, לאפרים. בא, זרק קצת פסטה לתוך המטגנת החדשה, מתוך מחשבה לנסות משהו חדש. תפס את הפסטה… המסולסלת הזאת, אם אתה מכיר.
אריאל: תפס ת'פסטה. [משועשע]
מלכיה: כן. זרק את זה ל… לתוך המ… לתוך המכונה. טוב, בהתחלה התקבל מוצר לא אכיל, אבל היה ברור לכולם שיש בזה פוטנציאל. או! אתה… מריח לאן זה הולך?
אריאל: פא-פא-פא-פאם… [שר]
מלכיה: פה הגיע דן פרופר, המדובר, וצוותי הפיתוח שלו והוא עמלו ימים כלילות על המרקם ועל תרכובות הטעם.
אריאל: אז אפרים סעדון המציא את ה…
מלכיה: רגע, חכה, בוא נראה.
אריאל: הוא המציא, יכול להיות שאחר כך מי שפיתח זה היה מישהו אחר.
מלכיה: כן. אז אחרי שהתוצר טוגן, אז הגיע שלב הטעימות. אתה יודע, בסוף אתה צריך… צריך שמישהו יאכל את זה, כן? אתה אומר, זה לא… יפה. עכשיו, השנה היתה 1977, ומבחני טעם זה לא היה… לא היה לך כל כך… מקום לבדוק את זה. מדע מדויק.
אריאל: אני רואה את… דן… דן ההוא, שאמרת…
מלכיה: דן פרופר, כן.
אריאל: דן פרופר. מגיע ל… זה, מביא את הילדים שלו: "בואו תטעמו את ה… זה. יום כיף בעבודה של אבא".
מלכיה: יפה מאוד. אז… אז מה הם עשו? איך יודעים מה הנוער רוצים? הולכים, שואלים אותו, נכון? כ… בדיוק.
אריאל: אוקיי.
מלכיה: הגיוני דווקא. אז ירדו מקומת הייצור, הישר לחצר בית הספר התיכון ששכן מול המפעל, בבני ברק, חיכו לילדים בהפסקה עם סלסילות שבכל אחת מהן מוצר אחר. יעני של ביסלי.
אריאל: [בקול גבוה ודק] "ילדים, ילדים, בואו תטעמו את הביסלי שלי".
מלכיה: אה… זה קצת מ… קצת מפחיד, מה שעשית עכשיו, אבל אוקיי.
אריאל: כן? אתה אומר, הם לא עשו ככה.
מלכיה: כנראה שלא.
אריאל: לא. אוקיי.
מלכיה: עכשיו, הסלסילה שנגמרה ראשונה סומנה כהצלחה היומית. עכשיו, יש פה ציטוט של פרופר…
אריאל: וקיבלו על זה פרס, שקית ביסלי לקחת הביתה.
מלכיה: לא ידעו מה זה ביסלי אז, מה יש לך?
אריאל: אה… ב… חטיף… שקית חטיף לקחת הביתה.
מלכיה: "זה היה תהליך של כמה שבועות עד שמצאנו את התיבול המדויק עם עוצמת הטעם המדויקת להנאת תלמידי התיכון ההוא", ככה אמר פרופר.
אריאל: זה מצחיק שאנחנו צוחקים על זה. אנשים אשכרה לומדים ארבע שנים הנדסת מזון, ואחר כך זה העיסוק שלהם, כאילו, למצוא את ה…
מלכיה: טעם שיגרום לך לקנות עוד.
אריאל: כן.
מלכיה: "כך יצאנו עם מגוון טעמים, שהראשון בהם היה גריל". כן? ביסלי בטעם גריל, זה היה הראשון.
אריאל: נו, אמרתי לך, ביסלי גריל.
מלכיה: אההה, ביסלי גריל, זה באמת האוריג'ינל. אחריו הגיעו הבצל - פייבוריט, והפלאפל שזה באמת, טעם בלתי נסבל, אם אתה שואל אותי, אבל אוקיי.
אריאל: מה שכן, ביסלי פלאפל…
מלכיה: לא טעים. [בשקט]
אריאל: זה החטיף הלא נגמר.
מלכיה: לא טעים, לא טעים. [בשקט]
אריאל: החטיף ה…
מלכיה: לא טעים. [בשקט]
אריאל: החטיף הלא נגמר.
מלכיה: ושוב לא טעים [בשקט]. אתה יודע למה הוא לא נגמר - כי הוא לא טעים, אף אחד לא רוצה לאכול. תודה רבה.
אריאל: לא, הוא פשוט גדול, והכל… בו זה חתיכות… בוא נגיד שהוא הח… הוא החטיף שהכי מנצל את נפח השקית.
מלכיה: החטיף האולטימטיבי. טוב, השלב הבא, הם התחילו לכוון את ה… אחרי שהוסיפו טעמים הם ראו שזה טעים, כל העסק הזה עם הפסטות המטוגנות. נשמע מאוד בריא גם, פסטה מטוגנת. אוקיי, התחילו לכוון את הסכין של המכונות לסוגים שונים - עגול לבצל, מסולסל לגריל וכו', ואז שמים על זה ספריי שמן ותבלינים. ככה… ככה המוצרים מיוצרים.
עכשיו בטח אתה שואל: למען השם, מה לגבי השם? אה?… אתה רואה מה שעשיתי פה? לא חשוב.
אריאל: מה לגבי הששםם? [מושך את המילה בטון משועשע]
מלכיה: כן, מה לגבי השם של המוצר? כאן נכנס לתמונה מנהל המכירות של החברה, אברהם קרינגר - זכה [צוחק על השם שלו] - שהציע את "ביס מקף לי".
אריאל: יעני "ביס". [משמיע קולות של כרסום]
מלכיה: לי.
אריאל: כזה…
מלכיה: כן
אריאל: "לי".
מלכיה: אז אחרי הורדת המקף, הגיעו לשוק שלושת הטעמים הראשונים, שזה… מה שאמרנו - גריל, בצל ופלאפל. ואליהם הצטרפו בהמשך ברביקיו ופיצה ועוד כמה גרסאות ניסוי במהדורה מוגבלת.
אריאל: זה, רגע. ה… הגריל ובצל, הם היו ראשונים.
מלכיה: גריל, בצל ופלאפל, כן.
אריאל: באיזה שנה זה?
מלכיה: ב-1977 כתוב פה טעמים, ב-1975 כזה. באזור שמה.
אריאל: והפיצה והברביקיו וזה, הם הגיעו…
מלכיה: אחרי.
אריאל: אחרי…
מלכיה: כן.
אריאל: בקטע של… 20 שנה? או אחרי בקטע של…
מלכיה: אה… יותר מוקדם נראה לי, יותר מוקדם, כן. ודאי יותר מוקדם.
אריאל: אוקיי…
מלכיה: לא לא. אהה…
אריאל: כי באמת הם נורא… הם מחזיקים עד היום.
מלכיה: כן, זה אחלה טעמים.
אריאל: חטיף ש… עם איזשהו… רציפות עד היום.
מלכיה: כן. כן, יש פה עכשיו כמה ציטוטים של אפרים סעדון, שהוא אומר ש"הציבור אהב את זה מאוד, והקו התפתח והחל לעבוד בשלוש משמרות, חמישה ימים בשבוע. הייצור עלה מכמות של 300 ק"ג בשעה, ל-1.5 טון".
אריאל: 300 ק"ג בשעה זה…
מלכיה: זה היה קצת יחסית.
אריאל: מממ… 1,000 שקיות בעצם, ש… קטנות.
מלכיה: אוקיי.
אריאל: מאית טון.
מלכיה: ואז עלה ל-1.5 טון בשעה.
אריאל: לא, אני טועה, אבל לא משנה. אני… אחשבן.
מלכיה: היום בטוח זה יותר.
אריאל: 1.5 טון בשעה.
מלכיה: עכשיו, אחרי שרואים שהמוצר מצליח, נכון? אתה אומר: בוא נצ'פר את ה… את היוצר, נכון?
אריאל: הכל בגלל שהוא כאילו… שהם הזמינו את המכונה הלא נכונה.
מלכיה: כן. קטעים. סעדון נזכר בהומור בכנס שערך הבעלים של אֹסֶם, דן פרופר. נכון, שאמרנו, הבחור ההוא. חוזר הרבה.
אריאל: אה, רגע, הוא היה הבעלי… הוא נהיה הבעלים של אֹסֶם בשלב כלשהו?
מלכיה: הוא היה… הוא היה הבעלים ש… היה הבעלים של המפעל, כאילו, הוא ניהל את המפעל, וגם…
אריאל: וגם ראש צוות הפיתוח של…
מלכיה: כן. אחד מהבעלים. כאילו, המשפחה שלהם היתה בכללי, שולטת…
אריאל: אוקיי. משפחת ה…
מלכיה: משפחת פרופר, עד לא מזמן, היא החזיקה ב… אֹסֶם, היום זה אצל נסטלה, אם אני לא טועה. טוב, אז… אז דן פרופר כינס את העובדים, שיבח את אפרים סעדון על ההמצאה והתרומה לביסלי, ושאל אותו… ואז הוא שאל אותו איפה הצ'ק [צוחק] ואז אמר לו: "הוא צחק והגיש לי את הבונוס, שקית ביסלי גריל". ככה, פינק [פא רפויה] אותו.
אריאל: איזה קמצן!
מלכיה: הוא הזכיר את זה בהומור, אבל אהה… כנראה זה היה בקטע…
אריאל: איזה קמצן! לא, הוא, הוא… קמצן.
מלכיה: זה היה בקטע… היה בקטע טוב.
אריאל: סתם, לא, כנראה ש…
מלכיה: טוב.
אריאל: הוא בטח קיבל את… שכרו.
מלכיה: כן. כשיצא לשוק, המחיר לשקית קטנה של ביסלי היה 1.5 לירות ישראליות. עכשיו…
אריאל: אוקיי, לא הרבה.
מלכיה: כן, לא… זה יוצא היום איזה… שלוש שקל ותשעים ואחת אגורות. במקרה בדקתי, הכינותי מראש. אז ככה זה יוצא. אממ… בשלב מסוים, כשרצו לעבור מהשקית החצי שקופה שהיתה פעם… היה להם פעם חצי… שקית כזאת חצי שקופה, היית רואה את הביסלי, אתה מסתכל על ה… על הביסלי בעיניים, הוא היה מסתכל עליך חזרה.
אריאל: היית אומר: [בלחש] "בוא הנה, יש פה ביסלי".
מלכיה: כן.
אריאל: [בלחש] "אני אוהב לאכול אותו".
מלכיה: כן, בדיוק.
אריאל: [בלחש] "אני חייב לאכול אותו".
מלכיה: עכשיו, רצו לעבור מהשקית החצי שקופה הזאת, שהיתה נהוגה כמה שנים, לשקית ה… אטומה והמרשרשת הזאת, שכאילו, אתה יודע… זאת שדואגת שכולם ידעו שאתה אוכל חטיף, נכון? שאתה לא יכול לאכול את ה…
אריאל: אה, אוקיי, כן.
מלכיה: אתה לא יכול לאכול מהתיק.
אריאל: אהה…
מלכיה: גם כל ביסלי בפני עצמו אי אפשר לאכול מהתיק. אתה עוד מוסיף שקית…
אריאל: "מה יש לך שם ב…" [ממלמל בטון משועשע]
מלכיה: אם אתה רוצה לאכול ביסלי… בלי שאנשים יגלו, מה אתה עושה?
אריאל: אין לך ברירה. אתה הולך לשירותים, אני יודע?
מלכיה: לא, מה יש לך? אתה מפעיל את הרוק שלך… עד שזה נהיה רך, כמו שזה בעעע…
אריאל: איייי…
מלכיה: גועל נפש, כן, אבל אהה…
אריאל: איייי…
מלכיה: תשמע, זה…
אריאל: לא, אבל זה מתחיל קודם כל ברשרוש של השקית. כאילו, אתה לא יכול לשבת בכיתה ולהתחיל לאכול, ואז כאילו…
מלכיה: כן, זה הנקודה.
אריאל: המורה דופקת לך מבט. אתה כאילו: "לא עשיתי כלום, זה… הוצאתי עיפרון רק".
מלכיה: כן, בולע את ה…
אריאל: "יש לי שקית בפנים".
מלכיה: כן, כן, יש… יפה.
טוב, אז כשרצו לעבור מהשקית החצי שקופה, לשקית האטומה והמרשרשת, אז… אז הם הציעו לצורך המעבר, אתה יודע, ל… אתה יודע, האנשים עם הנוסטלגיה שלהם: "לא, אני זוכר, בימיי, הביסלי בשקוף… היה שקוף." [קול מבוגר]
אריאל: [קול מבוגר] "הוא היה יותר טעים! עכשיו הם סתם, הם…"
מלכיה: "היה… היה שקיפות בזמננו". אז… בשביל להקל על המעבר הם המציאו צמד מצחיקנים מאויירים, שזה הדמויות של ברביקיו וגריל, אם אתה מכיר אותם.
אריאל: אה, אלה שעם ה… אווו…
מלכיה: כן, עם ה"תעמיס לי ביסלי", "תעמיס…".
אריאל: כן.
מלכיה: זה. הפרסומת הידועה, וגם היה מלא… אחד שיש לו שיער של… גריל, אחד שיער של ביס… של אממ… ברביקיו.
אריאל: כן.
מלכיה: כן. גבוה ונמוך כזה.
אריאל: אחד יש לו גריל. השני יש לו ברביקיו?
מלכיה: כן.
אריאל: טוב, אם אתה אומר…
מלכיה: כן, כן.
אריאל: כאילו, הברביקיו זה בעצם כמו הבצל, רק קצת יותר ארוך ופחות רחב, נכון?
מלכיה: כן [בהיסוס], אפשר לומר. זה הבחנה שכל ילד יודע לעשות. עם ה…
אריאל: אם מביאים לך… זה, אתה כנראה תדע להגיד איזה טעם הוא.
מלכיה: כן.
אריאל: מגיל שתיים בערך.
מלכיה: כן. יפה, לא? יפה מאוד. עכשיו… טוב, ככה התפתח, לאורך השנים, גם הגיעו כל מיני טעמים אחרים של ביסלי, שהצליחו יותר, שהצליחו פחות. כל מיני רעיונות מעניינים. היה פעם ביסלי עם… שצריך… לבחור את הטעם, כל מיני…
אריאל: מה זאת אומרת, לבחור את הטעם?
מלכיה: אני לא זוכר, היה שם איזה גימיק, משהו של… עם, נראה לי, סימן שאלה. ביסלי, אתה לא יודע מה הטעם, או משהו בסגנון. או שאני מתבלבל עם חטיף אחר.
אריאל: כמו… סוכריות "ברטי בוטס" בכל הטעמים?
מלכיה: כן, כאלה.
אריאל: עכשיו, יגידו: "לא אמרת את השם הזה טוב"? אוקיי, בסדר.
מלכיה: לא נורא. טוב, בשנות… בשנות ה-90 יצא אפרים לפנסיה. עכשיו, כשהיו שו… ששש…
אריאל: רגע, מה היה התפקיד האחרון שלו כשהוא יצא לפנסיה?
מלכיה: הוא היה… אממ… איך זה? מפקח ייצור בכיר. הוא היה עובר בין מפעלים פשוט, ו… ובודק, ככה, שהם לא הורסים את הביסלי.
אריאל: הוא כאילו עבר מהצוות של הפיתוח לצוות של ה-QA.
מלכיה: כן, מה שתגיד. אין בעיה, אוקיי. קיצר, אז… אז הוא… זה מה שהוא היה עושה עד שהוא יצא לפנסיה, סבבה? היה עובר, לוקח חופנים, ככה מנשנש קצת, בודק.
אריאל: [בטון נוזף] "לא הכנתם את הביסלי כמו שצריך".
מלכיה: כן.
אריאל: "חסר טיגון".
מלכיה: חסר טיגון… כש…
אריאל: "אתם השתמשתם במכונה שהגיעה בכוונה, ולא בטעות".
מלכיה: כן, אוקיי. כן. טוב, בשנות ה-90 אז יצא אפרים לפנסיה. כששואלים אותו מה הטעם האהוב עליו, הוא לוחש ומגלה עוד סוד אחד קטן: "הייתי לוקח חופן של ביסלי ישר מקו הייצור, חם ופריך וללא תבלון, נכנס למשרד ושם עליו סוכר". וזה היה הטעם האהוב עליו.
אריאל: [צוחק]
מלכיה: אז אם אתה רוצה ביסלי מתוק…
אריאל: אוקיי, אוקיי.
מלכיה: [בקול עבה] "אתה רוצה… אתה רוצה ביסלי מתוק! הא!"
אריאל: אההההה!
מלכיה: אתה בא… בא בראש כזה, כאילו… אוקיי.
אריאל: [בקול עבה] "אתה רוצה ביסלי בצל!"
מלכיה: לא… לא… אולי… אולי זה מה שהם אמרו לילדים כאילו ב… בתיכון שמה, עם הסלסילות.
אריאל: זה נראה לי רק הרחיק אותם.
מלכיה: כן.
אריאל: נראה לי. יש לי תחושה כזאת.
מלכיה: אתה רוצה ביסלי? שים לי… שים לי קצת בצל.
אריאל: אתה רוצה ביסלי?
מלכיה: שמור לי בצל.
אריאל: תעמיס לי, אולי משם הסיסמה, בטח זה… איזה אחד עשה: "אתה רוצה ביסלי? זה… וואלה, תעמיס לי, תעמיס לי".
מלכיה: לא… נראה לי זה היה יותר איזה מחשבה של איזה איש שיווק. לא משנה, בסדר. אממ… אפרים סעדון נפטר ב-21 באוקטובר 2017, שזה א' חשוון התשע"ז. קיצר, לא ממ… לא כזה מזמן, קצת לפני יום הולדתו ה-94.
אריאל: לפני חמש שנים.
מלכיה: כן. כן, האמת שאחרי זה גם יצא אח של ביסלי, אם אתה מכיר, שזה פשוט כמו דוריטוס, רק ב… רק בצ… ביסלי כזה. "ביסלידוס".
אריאל: אוקיי. גם היה איזה… היה גירסה, נראה לי זה עדיין בשוק, של ביסלי ובמבה ביחד.
מלכיה: כן.
אריאל: כאילו, בוא ניקח…
מלכיה: היה, כן, מסיבות כאלה, כל מיני מיקסים וזה, רעיונות פסיכים. אנשים… ביסלי גריל בשילוב עם במבה זה כאילו… וואחד… דבר מצליח.
אריאל: אבל זה באמת עכשיו, כשה… כשהשוק מוצף בכל כך הרבה חטיפים, אז זה קצת… ה… החטיף אולי פעם היה נורא פופולרי וזה. גם היום הוא יחסית פופולרי, אני חושב.
מלכיה: כן, זהו. גם היום.
אריאל: אבל היום יש לך גם ים של חיקויים, ו… כל מיני חטיפים מחברות אחרות. וגם… בסוף התחרות, ש… אֹסֶם בעצמה יוצרת, כאילו, שיש לה גם מגוון רחב יותר של חטיפים, וזה. ה… צריך לגוון. כאילו, בסוף, ביסלי בצל הוא טעים וטעים וטעים, אבל בשלב כלשהו, בן אדם אומר: "וואלה, יש פה טעם אחר, בוא נטעם".
מלכיה: אההה… טעים, ביסלי בצל, כן. זה מה שיש לי לומר לך. טוב…
אריאל: אחחח…
מלכיה: מה יש לך לומר אז… על אפרים, אה? בחור כארז.
אריאל: הייתי אומר ש… קודם כל זה מפתיע. הוא ספרדי, כאילו, שהצליח ב… זה, למרות שהוא התחיל ממקום יחסית נמוך. בתקופה ש… שה… גזענות פה במדינה היתה… היתה חלק מאוד משמעותי. והוא, אמנם בסוף, כאילו, בשלבים מתקדמים יותר, אבל הוא תפס עמדות מפתח, יחסית, באֹסֶם. וזה יפה. ובאמת, אין על ביסלי.
מלכיה: כן. ה-חטיף.
אריאל: זה חטיף ש…
מלכיה: שבעולם.
אריאל: שווה כל… ביס.
מלכיה: כן.
אריאל: ואנחנו לא מקבלים… זה. כאילו, יש עוד חטיפים מאוד שווים שהם לא של אֹסֶם. אנחנו לא נתחיל עכשיו: "זה טעים, זה פחות". [בקול מצחיק]
מלכיה: אוקיי. טוב, אז נעבור לפינתנו "מה יש לסבתא לומר על זה", ככה עם הבדיחות?
אריאל: אז מה יש לסבתא לומר?
מלכיה: או. אז קודם זה… עכשיו, אני… נעשה הקדמה רגע לבדיחה, לצורך ההבנה. ב… בזמן ה… בזמן ההוא, ככה ב… כשהיו לומדים בישיבות בחוץ לארץ, אז היו הבחורי ישיבות, כאילו, מי שהיה לומד בישיבה, זה היה… לא היה פנימייה מסודרת, והיו אוכלים כזה אצל אנשים בעיר. סבבה?
אריאל: אוקיי.
מלכיה: כאילו זה…
אריאל: יעני… הם… אני חוש… שינה הם כן היו. כאילו, לא… היה להם שינה, רק… מבחינת… ארוחות כזה ב…
מלכיה: כן, זה תקופות. כן?
אריאל: כן.
מלכיה: היו ישנים או אוכלים אצל אנשים מהעיר. סבבה?
אריאל: אוקיי.
מלכיה: יפה. עכשיו… אז טוב, זה ההתחלה. עכשיו נספר את הבדיחה המדוברת.
"בחורי ישיבה, המתפרנסים משולחנם של בעלי בתים, ישבו ודנו: אטריות ופתיתים, מה מהם עדיף? פתח בחור אחד ואמר: אטריות עדיפות. כפליים כמה שאתה מעלה מן הקערה בתוך הכף, נמשך ונגרר אחרי הכף, ונמצא אתה נשכר".
כן, אתה מבין, מה הוא אומר? יעני, יוצא לך…
אריאל: זה…
מלכיה: אתה לוקח אהה… ספגטי אחד ויוצאים עוד ספגטים.
אריאל: כן.
מלכיה: "נענה בחור שני ואמר, לא, כי פתיתים עדיפים. אטריות שהן מעורות זו בזו, רחוקות משכר וקרובות להפסד. כיוון שאחת מהן נתלשת וצונחת, לא די שהיא גוררת עמה כל מה שנטפל מאחורי הכף, אלא שהיא גורפת גם כל מה שבתוך הכף. ואילו פתיתים, מה שהעלית מתוך הקערה, לך הוא".
[מוזיקת סיום]
אריאל: [צוחק] זה ידוע שלהרים… להרים… עם כף מתוך סיר, פסטה, זה הרעיון הכי טיפשי בעולם, כי אתה מרים ומגלה כף ריקה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments