הבמאים הגדולים - סטיבן ספילברג – מלך הקלאסיקות

ספילברג הוא כנראה הבמאי שהכי מזוהה עם המקצוע, כמעט כולם מכירים את השם שלו. דיברנו עם יאיר רווה, מבקר קולנוע ובעל הבלוג ותוכנית הרדיו ברדיו הקצה "סינמסקופ" בשביל להבין לעומק את החשיבות של ספילברג.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/05/2022.

אמיתי: שלום, אני אמיתי ורשביאק.

רון: ואני רון דהן. ותודה שחזרתם לעוד פרק של "הבמאים הגדולים". והיום אנחנו נדבר על הבמאי שהכי מזוהה עם המילה "במאי".

אמיתי: הבמאי שסיפק לנו כל כך הרבה סרטים איקוניים ועיצב את הילדות של המון אנשים, וגם השפיע על החיים הבוגרים שלהם, כאחד.

רון: אנחנו, כמובן, מדברים על סטיבן ספילברג.

אות ונתחיל.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "הבמאים הגדולים" עם רון דהן ואמיתי ורשביאק. התוכנית שמסכמת את הקריירות של הבמאים הגדולים בהיסטוריה.

אמיתי: סטיבן ספילברג הוא כנראה הבמאי המפורסם מכולם. שם כל כך מפורסם וגדול, אבל מה הופך אותו לכזה גדול?

רון: דבר ראשון, תסתכל על הפילמוגרפיה שלו: "E.T", "מלתעות", "פארק היורה", "רשימת שינדלר", "מפגשים מהסוג השלישי", "אינדיאנה ג'ונס", כל הטרילוגיה, מכחישים קשר לסרט הרביעי…

אמיתי: אני אמשיך אותך: "תפוס אותי אם תוכל", "הצבע ארגמן", "אימפריית השמש", "מינכן", "אינטליגנציה מלאכותית", "לינקולן"…

רון: הבנו…

אמיתי: אני יכול להמשיך אם אתה רוצה.

רון: אני חושב שמספיק. אבל הרשימה הזאת באמת מרשימה. ואם לפודקאסט היו קוראים "המפיקים הגדולים", הרשימה הזאת הייתה עוד יותר מרשימה.

אמיתי: אי אפשר להתכחש להשפעה שלו על הקולנוע. "מלתעות", או בשמו השני 'שובר הקופות הראשון בהיסטוריה', לקח את הקולנוע צעד אחד קדימה לסרט שכולם דיברו עליו.

רון: באולם, בשנת 1975, אתה תוכל למצוא ילדים בני 8 יושבים בכיסא ליד מבוגרים בני 40, שכולם רצו להתפעל מהיצירה הזאת.

אמיתי: הַמְתָּנָה לקולנוע זה משהו שמאפיין שובר קופות. ואחרי ההצלחה של "מלתעות", הוא עשה את זה גם עם שאר הסרטים שלו. אנשים חיכו לסרטים שלו, בציפייה, אפשר לומר, אובססיבית. אבל לדעתי, לספילברג יש המון קרדיט לאיך שהקולנוע נראה היום.

רון: אפילו שהוא במאי מאוד מיינסטרים, הוא לגמרי ידע לעשות קולנוע שגם אלה שקוראים לעצמם 'מבינים', יכולים לשבח את הסרטים שלו. "רשימת שינדלר" לדוגמה, הוא סרט כל כך חשוב שאי אפשר להתעלם ממנו.

אמיתי: אז אנחנו דיברנו עם יאיר רוה, מבקר קולנוע ובעל הבלוג מתוכנית הרדיו "סינמסקופ".

רון: יש לנו המון שאלות על ספילברג, וליאיר היה הרבה תשובות.

[מוזיקה]

אמיתי: הפרק שלנו מדבר באמת על סטיבן ספילברג, והדבר הראשון שאתה חושב עליו זה האיקוניות שלו. הוא מזוהה עם המקצוע 'במאי קולנוע'. כשאתה חושב על במאי קולנוע, אתה חושב על ספילברג. למה אתה חושב שזה דווקא הוא, ולא במאי אחר?

יאיר: אני מודה שאני חושב על הרבה במאים, אבל אני גם מודה שספילברג אחראי על כל כך הרבה רגעים אישיים שלי בקולנוע, שהוא במאי שאני… שאני חוזר אליו כשאני… לנסות להסביר מה זה הדבר הזה שנקרא קולנוע, למה אני כל כך אוהב את זה, למה זה כל כך טוב, למה זה כל כך אפקטיבי. שוב, למרבה… איך נגיד את זה? למרבה הצער, אין הרבה במאים שיכולים ככה לעשות סרטים כל כך טובים וכל כך גדולים. הוא עשה כל כך הרבה סרטים…

רון: כן.

יאיר: אז אפשר להגיד שלא כל הסרטים טובים באותה מידה, אבל אני חושב שהוא אחראי על כל כך הרבה רגעים איקוניים בתולדות הקולנוע, ובאופן אישי, בתולדות… בתולדות החיים שלי גם, אני חושב שהוא אחראי על כמה מהרגעים הקולנועיים הגדולים בחיים שלי.

רון: הנה, כן, בדיוק. זה משהו שהרבה מדברים עליו, אני חושב שכאילו, הוא מאוד מזוהה עם המון… המון רגעים בילדות של כולם. מה זה ילדות? אני בן 17, אבל גם בילדות שלי, סוג של, אני מרגיש שהוא, כאילו, היה חלק מאוד משמעותי שם, ובחיים שלי גם.

יאיר: ומצד שני, זה היה אחד הדברים שהופכים אותו לבמאי כל כך איקוני, כמו שאתה אומר. מצד שני זה גם היה בעוכריו. אני חושב שהזיהוי הזה של ספילברג עם ילדות, זה משהו שיש איזשהו רגע שהוא ניסה לברוח ממנו.

רון: כן, ברור.

יאיר: כי ה… כי… קצת הוא היה יותר מדי מזוהה עם סרטי ילדים או סרטים…

רון: ".E.T" כן.

יאיר: לקהל צעיר. "מלתעות".

רון: משום מה… כן, בדיוק. גם משום מה "מלתעות" הפך להיות איזה סוג של סרט ילדים, אני זוכר ראיתי אותו באיזה גיל 7, 8.

יאיר: כן. כי סרט שהיה אז אימה, גרפי וקיצוני ב-75', היום הוא תמים לעומת מה שילדים כבר רואים בטלוויזיה ובאינטרנט, אז אהה…

רון: אבל כן, ".E.T", "אינדיאנה ג'ונס" וכו'.

יאיר: נכון.

רון: "פארק היורה" עשו… משום מה שזה גם לא, אבל הוא גם מזוהה מאוד עם ילדות.

יאיר: נכון, נכון. "מפגשים מהסוג השלישי"… אני חושב שהוא עסק ב… באיזשהו סוג של התפעלות והקסמות שיש לנו מהעולם. הסרטים שעוסקים בפנטזיה, הסרטים שעוסקים באיזה שאלה כזאת של 'מה יש שם בחוץ?'. ואני רואה גם את עצמו, את ספילברג כזה, שואל את השאלות, את ספילברג הילד מסתכל על העולם, ואז ספילברג המבוגר, בתור במאי, מגשים את המחשבות או את הדמיונות שהיו לו כילד והופך אותם לסרטים. אז אלה סרטים, שאתה יודע, הם סרטים שהוא לא כתב את התסריטים של רובם, אבל הם תמיד היו מאוד אישיים. אפשר ממש לפענח את סיפור החיים או את הביוגרפיה של ספילברג ביחס לסרטים שהוא עשה, למרות שהם אף פעם לא סיפרו עליו.

רון: אוקיי, אני מנסה… זה גם מתקשר מאוד טוב לשאלה הבאה שלנו, אז אני… כשמסתכלים על הפילמוגרפיה שלו, אפשר לראות שאין יותר מדי מאפיינים משותפים לסרטים שלו. קשה לקשר בין "אינדיאנה ג'ונס" ו-"E.T" ל"רשימת שינדלר" ו"להציל את טוראי ראיין". הוא גם בדרך כלל לא כותב תסריטים, כמו שאמרת…

יאיר: נכון.

רון: איך אתה חושב שהוא בוחר את הסרטים שהוא כן משתמש בהם? איפה זה בא לידי ביטוי?

יאיר: אז אני חושב שקודם כל, אם סתם, אם חושבים על זה מבחינה פרקטית, עסקית, הרי הוא לא סתם במאי מפורסם. הוא מפיק עם חברת הפקה מאוד ידועה ולרגעים גם עמד בראש אולפן שהוא היה שותף להקמתו. אז כאילו זה מישהו שהמון תסריטים מונחים על שולחנו, ומנסים לעניין אותו גם כמפיק וגם כבמאי. אז הוא קורא הרבה תסריטים, ואז נשאלת השאלה מה הוא בוחר להגיד: "אוקיי, זה החברה שלי תפיק" ולהעביר את זה הלאה לאנשים שעוסקים בהפקה, ואומר: "אוקיי, מה זה? איזה חומר יש פה שמעניין אותי לנסות לראות אולי זה יתאים לי". צריך לזכור, גם שספילברג הוא במעמד כזה, שהוא מקדם הרבה סרטים שהוא רוצה לעשות, אבל בסופו של דבר, בגלל שהוא רק איש אחד, מעט מהסרטים יוצאים לפועל. אז זו באמת שאלה טובה, מה הוא מחליט לעשות ומה הוא מחליט ל… על מה הוא מחליט לוותר.

רון: כן, זה מוזר, כאילו…

יאיר: אני חושב שבאופן כללי, קודם כל, אפשר לחלק את ה… באופן כ… כאמור, הוא כבר מתבגר ויש לו פילמוגרפיה ענפה, אבל בוא נגיד שאפשר לשים איזשהו סוג של קו אמצע בקריירה שלו, איזושהי נקודת פיצול של מין 'לפני ואחרי'. והרגע הזה זה ב-1993, השנה של…

רון: "שינדלר"?

יאיר: "רשימת שינדלר". אני חושב ש"רשימת שינדלר" זה הרגע שבו ספילברג באופן מאוד מודע מחליט להתבגר, מחליט להוכיח לעולם שהוא התבגר, ומחליט להתמודד, לא עם הפנטזיה, אלא עם המציאות. עם המציאות של המשפחה שלו, מציאות של העם שלו, מציאות של המקום שממנו הוא בא. לא המקום שאליו הוא שואף ללכת, אלא המקום שממנו הוא בא.

אני חושב שזה הרגע שבו ספילברג, שעד אותו רגע היה מזוהה מאוד עם ילדות, הופך להיות מזוהה עם בגרות. ובאופן אחר אני מנסח את זה, שעד "רשימת שינדלר" ספילברג ראה את עצמו בתור הילד…

רון: כן.

יאיר: מישהו שמתמודד עם… עם הגירושים של ההורים שלו, עם התחושה הזאת של לחיות בפרברים בעולם מנותק ומנוכר, יהודי בעולם נוצרי שמרגיש קצת מנודה מהעולם, שמחפש חברים. עד הפצי… זה הסרטים שבאופן מאוד כוללני הוא עושה עד 1993, את ספילברג שמספר את סיפור ילד… את סיפורו כילד. מ"רשימת שינדלר"…

רון: כן. המון הפנטזיות שלו כילד, כנראה, גם.

יאיר: מ"רשימת שינדלר" ואילך, אני רואה את זה שזה ספילברג האבא. ספילברג שהוא כבר איש משפחה, יש לו משפחה של גם ילדים ביולוגיים וגם ילדים מאומצים ש… שהוא ואשתו אימצו לאורך השנים, ושהוא מרגיש חובה לספר להם על העולם שבו הם חיים. יש רגע, בעיניי אחד הרגעים הגדולים בכל הפילמוגרפיה של ספילברג בסרט "A.I", סרט מֵאֶלֶף… מ-2001…

רון: כן.

אמיתי: כן, מ-2001.

יאיר: …סרט שקובריק התחיל לעבוד עליו והוריש אותו לספילברג. יש שם רגע שהאמא משאירה את הילד הזה, הילד הרובוט, אבל רובוט שלא מודע לזה שהוא רובוט, זאת אומרת, הרגשות שלהם אמיתיים. משאירה אותו ביער כי היא מבינה שהיא לא יכולה… קצת כמו חיית מחמד שכזה… שנוטשים ביער, וכשהיא הולכת משם בזמן שהוא צועק ובוכה לאמא שלו שתחזור, אז היא אומרת: אני מצטערת שלא סיפרתי לך יותר על העולם. כלומר, לא הכנתי אותך לעולם הגדול, עכשיו שאני נוטשת אותך.

אני חושב שזה היה איזשהו סוג של מסר שספילברג מעביר לילדים שלו או לאנשים שצופים בסרטים שלו: אני רוצה… אני עכשיו עוזב את הפנטזיה ורוצה להכין אותכם לעולם. והעולם הזה זה עולם של נאצים, זה עולם של שואה…

רון: זה עולם של חרא. [צוחק קלות]

יאיר: …זה עולם של מלחמה, זה עולם של עבדות, זה עולם של… והוא… למרות שהוא נגע קצת…

רון: לא, הוא עדיין נוגע… הוא עדיין עד עכשיו נוגע בפנטזיה, מה…

יאיר: נכון, נכון, הוא מזגזג, כי הוא אומר… הוא לא הפך להיות רק במאי של אנציקלופדיות. אבל אני חושב שהסרטים הדומיננטיים בפילמוגרפיה שלו, מ-93' ואילך, הם הסרטים היותר מבוססי היסטוריה. אתה יודע, "לינקולן", ו…

אמיתי: כן.

רון: גם "Catch Me If You Can" זה סוג של היסטוריה. אפילו שהוא יחסית קליל, הוא גם על…

יאיר: איזה?

רון: "Catch Me If You Can", "תפוש אותי אם תוכל", נראה לי.

יאיר: כן. אז…

רון: גם סרט…

יאיר: אז נכון שהוא באמת מזפזפ בין האחד קליל, אחד כבד, אחד סרט פנטזיה ואחד סיפור אמיתי, אחד שובר קופות ואחד משהו יותר רציני. וכאמור, לא כל ה… לא כל הסרטים טובים באותה מידה, או מצליחים באותה מידה, אבל בכל אחד מהם יש איזשהו… או בטובים שבהם, יש איזשהו רגע מופלא של…

רון: קסם.

יאיר: רגע של קולנוע. מעבר לקסם, קסם כאילו זה לא… אבל רגע של איזשהו סוג של קולנוע מפעים ומלחיץ, הוא באמת יודע להלחיץ…

רון: הוא יודע לעשות קולנוע מבחינת, כאילו, תיתן לו… אוקיי, אני רוצה עכשיו שתעשה סרט אימה. הוא ידע, כאילו… יהיה לך את הרגעים האלה ב… כאילו, בשלוף.

יאיר: נכון… שוב, הוא… אני חושב שהוא המציא, במידה רבה, הוא המציא חלק מהלקסיקון של איך…

רון: איך עושים אימה.

יאיר: …איך עושים את הדברים האלה.

רון: גם בלי קשר.

יאיר: אימה והתעצמות וכל זה.

רון: גם…

יאיר: גם במאי שקשה מאוד לחקות אותו, יש לא מעט אנשים שניסו לחקות אותו.

רון: ברור, שנות ה-80 זה כאילו, זה כמו חתימה של ספילברג, אתה יכול לעשות על שנות ה-80.

יאיר: כן.

רון: הוא היה הכי דומיננטי בפער, נראה לי, בשנים האלה.

יאיר: אז היו לצידו עוד כמה במאים שהיו משמעותיים, וכל אחד היה את הצד שלהם, היה את ג'יימס קמרון…

רון: כן, אבל אני חושב שנגיד, עוד במאי שהלך בצעדים שלו, נגיד, רוברט זמקיס עם "בחזרה לעתיד", אבל הוא יכל לעשות את… "בחזרה לעתיד", והוא עשה… מה עוד? הוא עשה עוד איזה סרט רציני.

רון ואמיתי: "פורסט גאמפ".

יאיר: כן.

רון: כאילו, זה איזה שילוב.

יאיר: זמקיס זה דוגמא מצוינת של מישהו שהוא בן טיפוחיו של ספילברג. ספילברג גילה אותו, ונתן לו את ההזדמנות שלו…

רון: הנה, ו"בחזרה לעתיד" זה ספילברג הפיק.

יאיר: כן.

רון: זה מורגש, זה מורגש מאוד.

יאיר: אז יש כבר דור… דור של… ספילברג גם העניק לו את האוסקר על הבימוי של "פורסט גאמפ". זה היה רגע יפה של העברת דורות בתוך… בהוליווד.

אמיתי: אני רוצה לחזור רגע לזה שאמרת שאפשר לזהות שזה ספילברג. איך אתה… איך אתה חושב שאפשר לזהות? כי אני מרגיש שמהבמאים הכי גדולים, הוא הזה שהכי פחות אפשר לזהות את הסרטים שלו.

יאיר: קודם כל, זה אתגר כזה, אני חושב שזה מסוג הדברים ש… נגיד כשאתם נכנסים לחדר ומישהו רואה סרט של ספילברג בטלוויזיה, יש לי תחושה שמזהים סרט של ספילברג. היה… סתם, זה לדוגמא, היה את "Catch Me If You Can", "תפוש אותי אם אתה יכול", בטלויזיה לפני… באחד מערוצי הסרטים לפני כמה זמן. סרט שהוא מהסרטים שאני פחות אוהב, שזה סרט נהדר, אבל מהסרטים שפחות אוהב ופחות מכיר. נכנסתי לחדר, והיה שם איזה שוט שלא זיהיתי. אבל ישר זיהיתי שזה ספילברג. לא ישר זיהיתי איזה סרט של ספילברג, אבל ישר זיהיתי שזה ספילברג.

אז אני יכול לתת כמה נקודות שאפשר לשים לב אליהן בסרט של ספילברג. קודם כל, אחרי 93' זה קצת קל יותר, כי מאז… מאז "שינדלר" הוא עובד עם אותו צלם, יאנוש קמינסקי. וליאנוש קמינסקי, בעבודות שלו עם ספילברג, יש לוק מאוד מאוד מאפיין של תאורה אחורית מאוד בוהקת. הסרטים נוצצים.

רון: נכון.

יאיר: יש איזשהו זוהר בסרטים האלה, שזה ממש ה… ממש השילוב הזה של יאנוש קמינסקי וספילברג, זה מופיע בסרטים קודמים, הוא עשה את זה עם הצלם של ".E.T" גם, אלן דביאו, ורואים את זה גם ב"מפגשים מהסוג השלישי". אבל הוא לא הצליח להגיע לזה עם כל הצלמים, ואני חושב שהשיתוף פעולה הזה של כבר כמעט 30 שנה עם יאנוש קמינסקי, מגיע מהדבר הזה שהוא יודע לתת לו בדיוק את הזוהר הזה שהוא מחפש, אנשים בוהקים בסרטים שלו. גם כשהוא עושה משהו לכאורה יותר ריאליסטי, נגיד כמו "מינכן", שמצולם בצורה קצת פחות מגזינית, עדיין יש שם איזשהו סוג של… תחושה שאנשים הם מחזירי אור, הם קורנים מרוב אור. אז זה איזשהו משהו שב-30 שנים האחרונות קל לזהות בסרטים שלו.

עוד דבר שהוא מאוד מאפיין את ספילברג, ובאופן מאוד מפתיע, מעטים מצליחים לחקות את זה, זה הרגעים האלה שבהם הדמות מבינה משהו נורא משמעותי או מגלה משהו מאוד משמעותי, ואז המצלמה, מזווית נמוכה, מתקרבת בתנועת מצלמה די מהירה, אל הפנים שלהם ולעיניים שנפערות…

רון: הזוי שאתה רק אמרת שדמות מבינה משהו ואני כבר דמיינתי את מה שתיארת בראש. זה אומר הרבה.

יאיר: זה רגע כזה של ספילברג שאתה ממש רואה את האור נדלק בעיניים או את המנורה נדלקת מעל הראש, ואת הרגע הזה שהוא רגע לא מילולי אלא רגע של משהו שקורה לאנשים בתוך הראש. אז ספילברג יודע לתרגם את זה, לא רק למחוות משחק, אלא לתנועת מצלמה. כלומר, יש שם איזה שהוא סוג של סינכרון בין העיניים הנפקחות של הדמות ובין המצלמה שמתקרבת אל הפנים של הדמות, זה לרוב יהיה בעדשה יחסית רחבה, אז יהיה רגע מאוד אפקטיבי מבחינה קולנועית. שוב, בלי מילים, אלא איזה שהוא סוג של תובנה.

אני חושב ששוב, אחד משיתופי הפעולה העקביים שלו, בשנים האחרונות, זה עם טום הנקס. ואני חושב שהסיבה לזה זה שטום הנקס, גם ב-"Catch me if you can", וגם ב"גשר המרגלים", יודע לתת את הרגע הזה, יודע לתת את המבט הזה שעובר מבלבול להבנה בפנים, ולסנכרן את זה עם תנועת מצלמה שמתקרבת אליו…

רון: נכון, גם בלי קשר לטום הנקס, יש משהו מאוד חביב, שנראה לי מאוד מתאים למה שספילברג מחפש בדמויות שהוא כותב בשבילו, ש…

אמיתי: זה…

יאיר: כן, טום הנקס מזכיר לו את אבא שלו. יש עניין גדול של ספילברג עם אבא שלו, שאנחנו עוד נגלה את זה, הוא עכשיו עובד על סרט אוטוביוגרפי על המשפחה שלו.

רון: או-אה!

יאיר: ספילברג, יש לו איזשהו סוג של תסביך-אב מאוד מאוד ברור מהסרטים שלו. הוא כועס על אבא שלו ומעריץ את אבא שלו. אבא שלו שהיה חייל במלחמת העולם השנייה, הקדיש לו את "להציל את טוראי ראיין", אבא שלו שהיה… נפטר בשנה האחרונה, בגיל 103…

רון: וואו.

אמיתי: וואו.

יאיר: והוא הקדיש לו את "סיפור הפרברים", שבזכות זה שזה היה סרט… אחד הסרטים הראשונים שהוא לקח אותו לראות, הם הלכו לראות ביחד בקולנוע. זה סרט שאבא שלו אהב…

רון: כן, לפעמים יש לי המון שאלות, למה ספילברג עושה את זה, ופתאום אתה קולט שכאילו…

יאיר: אז… כן, אז "בגלל אבא" זה תשובה שכמעט תמיד עובדת אצל ספילברג.

אמיתי: וואו.

רון: משהו שקשור לאבא שלו. בגלל שההורים שלו היו גרושים, התגרשו… ובגלל שהאבא עזב את הבית, אז האבא הוא דמות שהייתה חסרה. תחשוב ב-".E.T". ב-".E.T" יש את האמא ואין אבא…

אמיתי: זהו, אני בדיוק חשבתי על זה עכשיו.

רון: כן. המון סרטים. מה זאת אומרת?

יאיר: נכון, אז אין אבא. אבא נעדר. והדמות, מה שחסר, זה איזשהו סוג של משהו אבהי. לכן את אמא שלו, שכנראה הוא אהב אותה מאוד, פתח לה מסעדה בהוליווד, והייתה דמות כזה מאוד מוכרת בקרב החברים של ספילברג בפני עצמה, אבל הוא תמיד קצת לקח אותה כמובן אליו. תמיד האימהות בסרטים שלו הם לא…

רון: כן.

יאיר: אז הרבה פעמים… והשאלה היא למה ספילברג עשה, עושה את הסרט הזה, אז צריך לחפש את התשובה אצל אבא… אצל האבא שלו, ואני חושב שהוא באמת חיכה שאבא שלו ימות כדי לעשות סרט שהוא באמת, ממש אוטוביוגרפי. עד עכשיו ספילברג מעולם לא עשה סרט אוטוביוגרפי, אלא אפשר להבין או לפענח…

רון: בערך ה…

יאיר: …את הביוגרפיה שלו מבעד לסרטים שלו, שעסקו או בהיסטוריה או בפנטזיה, ואני חושב שעכשיו שהוא יתום מאב ואם… שני ההורים שלו הלכו לעולמם בשנים האחרונות בגילאים מופלגים, מה שאומר שהוא לפחות מבחינה גנטית, גם ספילברג ישאר איתנו עוד זמן רב…

רון: מעולה.

יאיר: אז… אז הוא כנראה מרגיש סוף סוף משוחרר מ'מה יגידו השכנים' או 'מה יגידו ההורים', כדי לספר את הסיפור של הילדות שלו באמת. לא משל בהשראת הילדות.

רון: רעיון מאוד מיוחד, אני חושב. כן.

אמיתי: זהו, זה נשמע מאוד מעניין. עכשיו, לפני שנסיים, עוד שאלה אחת אחרונה: מה הסרט האהוב עליך של ספילברג? אם אתה תוכל לבחור סרט של ספילברג, לראות כל החיים.

יאיר: [צוחק] חבל לקלקל. אבל… תראה, קודם כל כששואלים אותי מה הסרט האהוב עליי, בכלל…

רון: בכלל! Statement, Statement.

יאיר: בכלל, לא של ספילברג, בכלל, בכל הזמנים, אז אני תמיד באופן אוטומטי בוחר ב-".E.T".

רון: או-אה!

אמיתי: וואו. מפתיע.

יאיר: זה מבחינתי הסרט ששינה את חיי. זה סרט שראיתי בגיל 14 ומאוד ריגש אותי, גם הפחיד אותי קצת וריגש והדהים אותי, אבל אני חושב שזה סרט שגרם לי להבין מה זה קולנוע וגרם לי…

רון: מה קולנוע אמור לגרום לך להרגיש?

יאיר: גם… להרגיש, לחשוב, כמה קשה לעשות את זה. כלומר, למה לא כל הסרטים הם כמו ".E.T"? למה כאילו… יש משהו בספילברג, אני יכול לפרק את העבודה שלו, אבל עובדה שיש… אין רבים כמוהו, זה כנראה משהו מאוד מסובך לעשות את הדברים האלה. צריך להיות מאסטר בקולנוע. ואני חושב שזה הסרט שבו… קצת אני לא יודע, אני לא איש של סמים, אבל אני מניח שזה הסרט שגרם לי להתמכר לדבר הזה של קולנוע, ולהפוך את זה ליעוד בשבילי. זה לא סתם שזה הדבר שאני עושה בחיים, כי במידה מסוימת אני ממשיך לחפש את ה-".E.T"-ים בקולנוע. אני הולך כל ערב או כל יומיים לסרט…

אמיתי: או-אה!

יאיר: ואני מחכה לרגע הזה שבו אני אפגוש עוד פעם את החוויה הזאת…

רון: אתה יודע שזה כנראה לא יקרה אף פעם, כן?

יאיר: אבל… נכון, אבל קודם כל המשימה שלנו זה לחפש, היא לא למצוא. ו… אבל אני מוצא דברים ש… תראה, בכל זאת, מאז ועד היום ראיתי סרטים. גם הטעם שלי התבגר והשתנה ואני לא רק מחפש סרטי הרפתקאות וחייזרים ודברים לילדים, אבל החיפוש הזה אחרי הדבר הגדול הבא, הרגע הזה שבו אתה רואה משהו על המסך שאתה אומר: "וואו!".

רון: אז תודה רבה, תודה ממש על הראיון. תודה רבה.

אמיתי: תודה רבה, יאיר.

יאיר: בהצלחה לכם, להתראות.

אמיתי: תודה.

[מוזיקה]

אמיתי: אני מאמין שכל אחד ובכל גיל יכול למצוא משהו בסרט של ספילברג. וזה מיוחד. במאי שקל כל כך להתחבר ליצירה שלו זו גדולה אמיתית.

רון: וספילברג מצליח לעשות את הדבר הכי טוב שאפשר לעשות באומנות, וזה לקרב בין אנשים ולתת מקום לכולם.

אמיתי: אז אחרי כל זה, מה הסרט האהוב עליך של ספילברג?

רון: אני לא יכול להתכחש לכמה ".E.T" ו-"רשימת שינדלר" מעולים כל אחד בצורה שלהם, אז הייתי חייב להזכיר אותם. ובאמת בהתחלה ההתלבטות הייתה ביניהם, אבל לפני שנה ראיתי את "תפוס אותי אם תוכל", לגמרי לא קרוב להיות הסרט הכי טוב שלו, אבל מאז הספקתי לראות אותו כבר שלוש פעמים. סרט כייפי, עשוי טוב, ובנוי בצורה באמת-באמת מעולה. גם בצפייה הראשונה וגם בשלישית לא הורדתי את העיניים מהסרט לשנייה, ונשאבתי לעולם שלו. שוב פעם, ברור לי שיש יותר טובים, אבל התאהבתי בסרט הזה. אז מה הסרט האהוב עליך?

אמיתי: "אינטליגנציה מלאכותית". זה גם לדעתי לא הסרט הכי טוב שלו, אבל אני חושב שזה בגלל הסרט הראשון שלו שראיתי, האהבה שלי למדע בדיוני, וגם השורשים של קובריק שנמצאים בתוך הסרט הזה. יש לו מקום חם אצלי בלב ואני אחזור לראות אותו בכל הזדמנות שיש לי.

רון: מצחיק שדווקא אצל ספילברג, אף אחד מאיתנו לא בחר את הסרט שהוא חושב שהוא גם הכי טוב שלו.

אמיתי: לגמרי. וזה דוגמה מצוינת לחיבור העמוק של אנשים עם הקולנוע שלו.

רון: אז אני הייתי רון דהן.

אמיתי: ואני הייתי אמיתי ורשביאק, ותודה שהאזנתם ל"במאים הגדולים".

[מוזיקה]

רון: הפרק הופק במסגרת "כאן קול יבנה" - תחנת הרדיו החינוכי של מגמת התקשורת בקריית החינוך גינסבורג, יבנה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה