פרק מאה ארבעים ושלושה ובו נחפש אחר הקסם עלי אדמות ונמצא אותו באביב המתעורר ובאגדות אמיתיות
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2023.
[מנגינת פתיח קסומה, שובבית ומעט אפלה] קריין: האחיות גרים - נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה. פרק מאה ארבעים ושלושה ובו נחפש אחר הקסם עלי אדמות ונאחז באגדות אמיתיות.
נועה: "ביום חורף קודר כשהערפל הצהבהב שנתלה מעל רחובות לונדון היה כה כבד עד שפנסי הרחוב הודלקו וחלונות הראווה הוארו באורות הגז כאילו היה זה לילה, ישבה ילדה מוזרה למראה לצד אביה במרכבה שהתנהלה ברחובות לאיטה. היא ישבה, נשענת על אביה, חבוקה בזרועו כשרגליה אסופות תחתיה ועיניה הגדולות מביטות דרך החלון בעוברים ושבים במבט מוזר, בוגר ומהורהר. לא היית מצפה לראות מבט כזה נשקף מפניה הזעירות של ילדה כה קטנה, אפילו לגבי ילד בן שתיים-עשרה היה מבט כזה יכול היה להיחשב כבוגר מדי, ושרה קרו הייתה רק בת שבע. כך או כך, עובדה היא ששרה היתה תמיד שקועה בחלומות ובמחשבות מוזרות. היא עצמה לא זכרה יום שבו לא הרהרה בגורלם של בני האדם ובעולם המקיף אותם. חרף גילה, היא חשה כאילו היא עצמה חיה כבר שנים רבות. ברגע ההוא העלתה בזיכרונה את המסע הארוך שעשתה זה עתה עם אביה, סרן קרו, מבומביי שבהודו. זכרה את האונייה הגדולה, את המשרתים ההודיים החולפים בחרש הלוך ושוב, את הילדים המשחקים על הסיפון החם ואת נשי הקצינים הצעירים שניסו לדובב אותה וצחקו למשמע הדברים שאמרה. בעיקר, הרהרה כמה מוזר הדבר שברגע אחד את עדיין תחת שמשה הלוהטת של הודו ובמשנהו כבר בלב האוקיינוס ובשלישי בכלי רכב מוזר דרך רחובות לא מוכרים שבהם היום קודר כמו הלילה".
איילת: ברוכים הבאים אל עולמה של פרנסס הודג'סון ברנט.
נועה: וברוכות הבאות ל"האחיות גרים".
איילת: זה תמיד נכון. שלום נועה מנהיים.
נועה: שלום לאיילת טריאסט.
איילת: מה שלומך?
נועה: שפיר.
איילת: שאלה שאני לא נוהגת לשאול. ובצדק.
נועה: בצדק, את מי זה מעניין?
איילת: בדיוק! אבל היום אנחנו כאמור נצלול…
נועה: חושבות מחשבות טובות היום ומשתמשות בכוחה של האמונה החיובית.
איילת: כן? את הולכת להכות בנו בזה כבר ברגע הראשון?
נועה: אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת השראה…
איילת: להכין את המאזינים.
נועה: מהסופרת שעומדת במרכז הפרק שלנו השבוע.
איילת: כן, נכון. אנחנו נקדיש לה שני פרקים. אנחנו ככה, אתם יודעים, בעלייה, בסוף המסע לקראת…
נועה: בסוף המאה [צוחקת].
איילת: לא, דווקא אנחנו חוזרות אחורה בזמן מבחינת ה…
נועה: כן, נכון.
איילת: איפה שהיינו בפרק הקודם.
נועה: נכון.
איילת: ואיפה שנהיה בפרק הבא, שזה בכלל off the charts, אבל כבר סימנו את היעד, בואי…
נועה: כן.
איילת: אנחנו אמורות להגיע מתישהו להוביט ולשר הטבעות…
נועה: זה מסע ארוך.
איילת: ולטולקין וזה מסע ארוך, חברים. ואנחנו לא ערכנו לכם את תום בומבדיל.
נועה: אדם אינו יוצא סתם כך למסע אל מורדור. [צוחקת]
איילת: לא, לא, לא. אנחנו לא השמטנו קטעים בעריכה.
נועה: לא.
איילת: אנחנו הלכנו בכל הסיבובים. אז עכשיו אנחנו ממשיכות ללכת, אנחנו ממש חוקרות לנו את ארקדיה, את תור הזהב של ספרות הילדים הבריטית בעיקרה, אבל היום אנחנו ממש על הקו הטרנס-אטלנטי של אמריקה-אנגליה.
נועה: ולא רק, אלא…
איילת: וכל היחסים המורכבים שביניהן.
נועה: נכון, ולא רק. אני חושבת שהסופרת שאנחנו מדברות עליה היום והספרים שלה חריגים בנוף שלנו מכיוון שאין בהם, או שמא יש בהם, קסם.
איילת: אז כן, אחת הדיונים שהיו לנו לפני שהחלטנו לבחור בה זה באמת כל הספרים עד עכשיו עסקו בקסם לפנים, מה שנקרא.
נועה: [צוחקת].
איילת: עולם קסום, אחר, בין אם יש קשר בינו לבין העולם שלנו ובין אם יש איזה פורטל, איזו דלת שמכניסה אותנו לעולם אחר, עדיין היה קסם גלוי חד-משמעי בלתי מתפשר, והפעם אנחנו על גבול דק שנקרא לו קסם טבעי, אולי.
נועה: קסם טבעי.
איילת: הקסם הטבעי, הקסם של עולם הטבע מצד אחד, הקסם שבמחשבה.
נועה: אכן, חשיבה חיובית, אמרנו כבר.
איילת: כן, את פתחת את זה. וגם ה…
נועה: [צוחקת] זה היה נשמע נוזף.
איילת: אולי האגדות האמיתיות…
נועה: כן.
איילת: שהן עוד איזשהו נדבך של כאילו הסיפור הטוב הקסום, בגלל שכל כך טוב כנראה לא מתקיים עלי אדמות, כפי שידעה היטב הסופרת שבה אנו עוסקים.
נועה: אוי ואבוי.
איילת: כן.
נועה: זה עוד סיפור עצוב.
איילת: זה ממש עוד סיפור עצוב.
נועה: כן.
איילת: ככל שככה נודעו לי יותר פרטים ביוגרפים התבאסתי לי יותר. [צוחקת]
נועה: האמת…
איילת: או שהם האירו לי באור קודר יותר.
נועה: לפחות הפעם הצער הוא פחות על ילדיה…
איילת: נכון.
נועה: של פרנסס, למרות שעדיין…
איילת: כן, כן.
נועה: אנחנו שוב פוגשים באימהות הזו שמתעקשת, נגיד, להלביש את הבנים בבגדי בנות כי היא נורא רוצה בת. עד כדי כך…
איילת: במיוחד את הבן השני, את ויויאן.
נועה: כן, היא הייתה בטוחה שתהיה לה בת ונולד בן, אז…
איילת: איך לומר, אפשר להבין זאת משמו. לא קראו לו ויויאן [במלרע], אלא ויויאן [במלעיל] שזה כאילו ה…
נועה: שינתה את האיות של השם כי היא הייתה כל כך משוכנעת שתיוולד לה בת.
איילת: אבל היא האריכה את שערם וסלסלה אותו ב… כן.
נועה: מכבנות.
איילת: מדי יום, מדי יום. אני בטוחה שהבנים האלה…
נועה: וואו.
איילת: כל כך שמחו, כולל מלבוש הקטיפה עם המלמלות.
נועה: שהיא עיצבה, היא עיצבה את הבגדים.
איילת: שהיא עיצבה, כן.
נועה: היא הייתה אישה שבכלל בגדים היו מאוד-מאוד חשובים לה. היא הזמינה שמלת הוט-קוטור משוגעת, היא גרה אז בארצות הברית, והיא נסעה לפריז ושם היא הזמינה את השמלה…
איילת: ממש Mrs. Harris Goes to Paris.
נועה: [צוחקת] והזמינה שם את השמלה וביקשה שישלחו אותה לטנסי.
איילת: וואו.
נועה: ששם היא חיה וניסתה לדחות כל הזמן את החתונה עד…
שתיהן: שהשמלה תגיע.
נועה: כן, ויש ציטוט ממכתב שהיא כתבה לחברה של במנצ'סטר והיא כותבת לה, "גברים הם כל כך רדודים. הוא לא מבין את החשיבות החיונית…"
שתיהן: [צוחקות]
נועה: "וההבדל בין סאטן לבן לטול וברוקד בצבע שמנת".
איילת: אני האמת מזועזעת מהעניין.
נועה: אכן.
איילת: זה קצת הופך אותה ליותר חומרנית ממה שאנחנו עומדים לתאר אותה בהמשך.
נועה: כן.
איילת: אבל גם מזה היה בה.
נועה: אבל תחשבי על תיאורי הבגדים בספרים.
איילת: נכון ובכלל התיאורים - תיאורי טבע, תיאורי סביבה.
נועה: למשל בספר שמתוכו קראתי בהתחלה, שזה "נסיכה קטנה" בתרגום של יהודה אטלס, שיצא לאור לא מזמן בסדרת הרפתקה.
איילת: כן, ממש הוציאו את כל הספרים בסדרה, שזה מעניין.
נועה: כן. אז יש את התיאור של הבגדים שאבא של שרה מארגן, את המלתחה שהוא מארגן עבורה.
איילת: וואו. יש משהו גדוש באופן מובהק בתיאורים של העושר בשרה קרו, בפתיחה.
נועה: כן, נכון.
איילת: וזאת, אתם כבר יכולים להבין, שזה נועד רק כדי להראות את הדלות שתבוא אחר כך.
נועה: וזו דלות שפרנסס עצמה…
איילת: חוותה.
נועה: חוותה על בשרה.
איילת: ממש.
נועה: קפצנו קצת לנישואיה וילדיה, אבל…
איילת: כן, אבל…
שתיהן: בואי נחזור אחורה.
איילת: לא סתם היא הייתה בכזה דודא ל…
שתיהן: [צוחקות].
נועה: אוי ואבוי.
איילת: לשמלה. סליחה, הייתי… הייתה צריכה להוריד אותנו אל הקרקע, ההווה.
נועה: אז היא נולדה באמת בבריטניה, היא נולדה במנצ'סטר. השלישית מתוך חמישה ילדים. אבל המשפחה הזו שחיה עד גיל מסוים במין נוחות בורגנית כזאתי…
איילת: היא הייתה בסך הכל בת ארבע.
נועה: היא ירדה מנכסיה כשהאב מת לפתע משבץ.
איילת: וזה ממש… זה מדהים, כי אני חושב שזה יהיה אולי אחד המוטיבים החזקים ביותר בספרים - הרגע שבו הכל קורס וזה כמעט תמיד קשור…
נועה: למוות הורה.
איילת: למוות פתאומי של הורה.
נועה: כן.
איילת: וזה הופך את החיים, כי בעצם אין שום מנגנון רווחה פה, אולי התיאור הראשוני שלך שקצת מהדהד את דיקנס, דיקנס לעניים?
נועה: לייט.
איילת: דיקנס לייט, כן.
נועה: לא, הכל פה לעניים, איילת, כאילו [צוחקת].
איילת: אבל כן יש פה איזה משהו שלוקח את התיאורים הדיקנסיאניים האלה של העוני המרוד, ההיעדר כמעט כל תמיכה בעניי הארץ, כאילו לצד עושר מטורף, כלומר הפערים…
נועה: כן, הפערים המאוד גדולים האלה נשמרים גם כאן.
איילת: הם כל כך מוטרפים, ואין שום מנגנוני רווחה כמעט חוץ ממנגנוני, אולי, חסד, צדקה, שהם בדרך כלל איומים. איומים.
נועה: כן.
איילת: בתי העניים באנגליה הויקטוריאנית היו באמת…
נועה: היה עדיף…
איילת: ידועים לשמצה, בטח…
נועה: עדיף למות.
איילת: בדיוק. לא, ודיקנס היה מהאנשים שחוללו את השינוי דרך הכתיבה שלהם.
נועה: אז זה מעניין כי גם פרנסס עצמה חוללה שינוי גדול בתחום אחר, אבל אנחנו עוד נגיע לזה. אבל אפשר לראות את חוש הצדק החברתי שפיעם בה ברוב היצירות כי גם שרה הגיבורה של "נסיכה קטנה" יש בה את חוש הצדק הזה והיא מסוגלת לעמוד מול המנהלת המזעזעת של הפנימייה שבה היא לומדת, שבתחלה נורא מפנקים אותה, היא באמת… מתייחסים אליה…
איילת: היא מתחנפת אליה.
נועה: היא מתחנפת אליה ומתייחסים אליה כמו מין נסיכה קטנה, אבל כשאביה מת ולפי מה שמספרים לה, יורד מנכסיו, היא הופכת להיות משרתת, גרה בעליית הגג עם משפחת העכברושים החביבה עליה, סובלת מקור, מרעב, מקבצת כמעט נדבות. זאת אומרת…
איילת: כן.
נועה: היא מוצאת… אמנם היא מקבצת… היא מוצאת מטבע וכשנותנים לה מטבע, היא כל כך גאה שאפילו היא לא מבזבזת אותו, אלא תולה אותו כשרשרת על צווארה.
איילת: ברור. אבל פה, את יודעת, אני חושבת שכאן יש איזשהו הבדל, אמרת הראייה החברתית שלה… אני איכשהו, התחושה שאצלי עוברת שזה הרבה יותר אישי מזה. זאת אומרת, שהעוני הוא לא איזה אקזמפלר, כאילו חברתי…
נועה: כן.
איילת: אלא הוא מאוד אישי. והספר הוא באמת אגדה, כלומר, הכוח הקסום שניסינו לדבר עליו, הוא התחושה הזאת שדרך הכתיבה היא מנסה להמציא קיום חדש, זאת אומרת, היא מנסה באמת לקסום, לקסום לעצמה עושר, לקסום לעצמה איזשהו קיום אחר לגמרי. זאת אומרת, שכל מה שנשאר כשאדם מגיע לתחתית היא רק הדמיון שלו והאפשרות שלו להגיד לעצמו 'את נסיכה, את נסיכה, את לא יכולה להתנהג אחרת'.
נועה: [צוחקת] נסיכה קטנה של אבא. כן, מין אנסטסיה…
איילת: וזה מה ששרה קרו עושה.
נועה: מין אנסטסיה כזאתי.
איילת: כן.
נועה: שבטוחה כל הזמן במוצא…
איילת: הרם.
נועה: המלכותי שלה למרות כל העדויות, והיא גם, אני חושבת…
איילת: וזה כמובן מטריף את הסביבה, כי הסביבה…
נועה: כן!
איילת: במיוחד את המנהלת המרשעת.
נועה: כן.
איילת: שזה מוציא אותה מדעתה שמה פתאום…
נועה: אבל גם את הילדות.
איילת: כן, כן.
נועה: יש שם כמה ילדות שמאוד מתמרמרות על זה…
איילת: נכון.
נועה: ובמובן הזה, זה מאוד מדויק מה שאמרת כי יש לנו בדיוק את… מה זה בדיוק, זה כמעט אחד לאחד את המבנה הזה של סינדרלה.
איילת: לגמרי.
נועה: יש לנו כאן נסיכה קטנה של אבא שיורדת ממעמדה הרם והופכת למשרתת שמקרצפת ומנקה וכולי.
איילת: ובזכות טוב ליבה ויכולתה לדבר עם עכברי השדה…
נועה: נכון. עכברי השדה, לגמרי.
איילת: והציפורים.
נועה: נכון, והקוף הקטן.
איילת: והקוף הקטן.
נועה: פה הפיה הסנדקית זה ראם דאס, הלסקר ההודי שעובר לגור מולה ורואה את הסבל שלה ויש שמה… אולי, תני רגע להתענג על זה, זה פשוט סצנת המייקאובר הום אדישן (home edition), מה שנקרא, הכי מדהימה בעיניי בספרות. אני זוכרת כילדה שהייתי חוזרת רק לסצנה הזו. כי היא הולכת לישון בחדרה הדל והנורא ולא יודעת שראם דאס והמעסיק שלו מתצפתים עליה. ובואי רגע נשים בצד כמה…
איילת: [עושה קול נגעל]
נועה: קריפי מאוד, אבל רגע.
איילת: וואו.
נועה: רגע.
איילת: אוקיי.
נועה: הם מתצפתים עליה וכשהיא קמה בבוקר, חם לה ונעים לה, והיא לא רוצה להתעורר כי היא לא רוצה להקיץ מהחלום הנפלא הזה, אבל לאט-לאט אין ברירה והיא פוקחת את העיניים ומגלה שזה לא היה חלום. עכשיו, תני לי פיה סנדקית של האחים גרים שיכולה לחולל כזאת מידה של פליאה, מה שנקרא sense of wonder בקורא. השטיח הרך מתחת לרגליה. שוב, הדבר הנורא חושני הזה שיש בכל הטקסטים שלה.
איילת: כלומר, מחדר עירום בעליית הגג עם אח שלא עובדת…
נועה: שערב קודם היא ניסתה לדמיין את הדבר הזה.
איילת: נכון, נכון, והיא ניסתה לברוא את זה בעצמה.
נועה: בכוח הדמיון שלה. והנה, זה עבד!
איילת: לא רק שזה כשל, אלא זה גרר עונש ו…
נועה: אז לכאורה זה כשל, אבל הנה זה עבד.
איילת: כן.
נועה: ויש לה את החלוק קטיפה שלה ויש לה תה וארוחה חמה שממתינה לה ליד אח בוערת וזה ממש רגע של קסם מילים מהמופלאים שאני זוכרת כילדה.
איילת: נכון.
נועה: וזה במידה כזו או אחרת הקסם מילים שהודג'סון ברנט ניסתה לבצע בעצמה כי באמת אחרי ילדות שהתדרדה מהר מאוד ומעברים בין דירות ובתים שהמשפחה הקטנה הזאתי נזרקה ביניהם.
איילת: הם ממש עברו מלחיות חיים אמידים לשכונות עוני ואז בסוף להגירה.
נועה: כן.
איילת: לארצות הברית, לטנסי, כי היה שמה איזה דוד של… האח של האמא שאמור היה לעזור להם.
שתיהן: ולא עזר להם.
איילת: והיא הייתה כבר אז בת 15, זאת אומרת, זה היה כבר 11 שנים מאוחר יותר.
נועה: כן, הם ממש גרו בבקתת עץ כמו באגדות.
איילת: כן, בעוני של רעב.
נועה: כן.
איילת: ממש ברעב.
נועה: כן.
איילת: והיא הצילה את המשפחה שלה על ידי…
נועה: מילים.
איילת: המילים.
נועה: היא פשוט כתבה.
איילת: כתבה.
נועה: היא כתבה ומכרה את הסיפורים שלה. בהתחלה היא כתבה… או ניסתה לכתוב בעיקר למבוגרים, ואז הייתה פגישה מאוד-מאוד דרמטית עם אישה שיכול להיות שאנחנו עוד נקדיש לה זמן בעתיד.
איילת: זאת הבטחה, הבטחה כבדה ביותר.
נועה: אבל אני… ככה אני מציבה עובדות בשטח.
איילת: May we? May We [צוחקת].
נועה: כן, אז ספרי לנו את מי היא פגשה.
איילת: היא פגשה את לואיזה מיי אלקוט.
נועה: כן.
איילת: וגם עוד. היא פגשה גם עורכת של…
נועה: העורכת של המגזין.
איילת: של מגזין לסיפורי ילדים, והם בעצם כנראה בעקבות השיחה… אנחנו לא ממש יודעות מה נאמר בה, אבל זה היה 1879 ואז היא התחילה לכתוב לילדים.
נועה: ובאמת היצירות…
איילת: וזה היה מהפך.
נועה: כן.
איילת: זאת אומרת, זה מה שהפך אותה להצלחה כלכלית אולי הגדולה בתקופתה.
נועה: כן.
איילת: עם ה"לורד פונטלרוי הקטן".
נועה: הו, כן! בואי, בואי נדבר רגע על סדריק. תראי…
איילת: כן.
נועה: קודם כל…
איילת: אולי צריך להקדים ולומר שהיא התחתנה.
נועה: כאמור עם השמלה, עם אותה שמלת ההוט-קוטור.
איילת: היא התחתנה עם סטודנט לרפואה באותה תקופה ואז תמכה בו כדי שהוא יסיים את לימודיו.
נועה: אבל אחר כך הוא גידל את הילדים. היה מין משק בית כזה שוויוני יחסית.
איילת: כן, כן. אבל, זהו, אני חושבת שהיה משהו באמת פורץ דרך גם באופן שבו היא חיה את חייה, אבל קשה לומר שהם היו מאושרים במיוחד, זאת אומרת, הנישואים שלהם לא היו טובים.
נועה: לא.
איילת: וכנראה שכן היו ביניהם כל מיני הבנות, אבל… מערכת יחסים חיובית לא ממש הייתה שם. זאת אומרת…
נועה: וגם ברנט הייתה כנראה מאוד דיכאונית.
איילת: מאוד, כן.
נועה: לא רק בשל הנסיבות שבהם היא גדלה, יכול להיות שהיה שמה ברקע איזשהו דיכאון אורגני, והיא נפלה לאורך חיה שוב ושוב לאותם בורות של עצב.
איילת: כן, והיא הייתה גם מאוד חולנית, זאת אומרת…
נועה: שניסתה להוציא את עצמה בכוח החשיבה החיובית מהבורות האלה, אבל…
איילת: לא, אבל היא הייתה באמת גם מאוד חולנית, היא…
נועה: כן.
איילת: הם חיו בוושינגטון, מזג האוויר שם לא עשה לה טוב. זאת אומרת, באמת היה כל הזמן איזו תחושה של ליפול למשכב ולצאת לעוד סשן כתיבה בשביל להצליח לפרנס אותם כי בהתחלה בעלה לא כל כך הצליח להתפרנס מהמרפאה שלו. אחר כך זה כבר כן התאזן, אבל כאילו באמת היה איזה מאבק קיומי ואחר כך זה היה גם מאבק לשמור על איזשהו סטנדרט של חיים אמידים.
נועה: כן.
איילת: שגם הוא לא נגמר, זאת אומרת, הכתיבה אצלה הייתה קשורה קשר הדוק מאוד לפרנסה. לכסף.
נועה: היא הייתה קשורה מאוד לכסף והיא עסקה כל הזמן בכסף.
איילת: נכון, נכון.
נועה: זאת אומרת, השאלה הזאתי של העולם החומרי נמצאת…
איילת: כל הזמן, כן.
נועה: ונוכחת ברוב הספרים שלה ובוודאי ובוודאי במוכר שביניהם "לורד פונטלרוי" שההשראה לו, כלומר, הילד שעל פיו היא עיצבה את סדריק המלאך הקטן והבלונדיני…
איילת: המלאכית הקטנה.
נועה: [צוחקת] המלאכית הקטנה… הוא באמת אותו ויויאן שהזכרנו לפני כן, שהיה אמור להיות בת. שזה נורא הזכיר לי, אפרופו דיקנס, את כל הקטע הזה בהתחלה של "דיוויד קופרפילד" כשהדודה טרוטווד מגיעה, בטסי טרוטווד, ובטוחה שנולדה…
שתיהן: בת.
נועה: שלה היא תוכל לקרוא בטסי על שמה ומזדעזעת לגלות שדיוויד הוא בן ואז היא מפנה לו עורף ורק שנים אחר כך הוא מוצא אותה והיא הופכת להיות המושיעה שלו. וכאן יש לנו ממש את אותו סיפור, כלומר, יש לנו את סדריק שחי עם אמא שלו אחרי מותו של אביו בארצות הברית והדוד במקרה הזה קורא להם לחזור לאנגליה כדי שהוא יוכל לרשת את התואר שלו.
איילת: הסבא, הסבא.
נועה: הסבא, סליחה, נכון. פה זה הסבא ולא הדוד. בטסי בילבלה אותי. ויש לנו שוב את עניין ה-rags to riches, כן?
איילת: כן.
נועה: את העליה הזאת לעושר פתאומי או מעמד פתאומי מבאמת בירא עמיקתא, כמו שיש בסיפור של "נסיכה הקטנה".
איילת: ואז כמובן חייב להיות עוד רגע של אובדן כדי…
נועה: כן.
איילת: שיהיה שוב סיפור סינדרלה… זאת אומרת, אם קוראים את זה ברצף [צוחקת] את כל הסיפורים שלה, יש איזו תחושת דז'ה וו מסוימת.
נועה: יש קשת נרטיבית שחוזרת על עצמה.
איילת: כן.
נועה: ללא ספק.
איילת: כי בסופו של דבר כל הסיפורים האלה הם סוג של סיפורי פיל-גוד (feel good), הם סיפורים של אגדה עם אותו קתרזיס של אגדה, שבו הסוף חייב להיות טוב ולא סתם טוב, אלא מושלם! כאילו כל דבר צריך לבוא לכדי ליטוש.
נועה: כל החוטים צריכים להיסגר.
איילת: רק המתים לא קמים לתחייה.
נועה: אה…
איילת: כמעט. [צוחקת]
נועה: לא בהכרח, כי תמיד מדברים על זה שרוחם ללא ספק משגיחה על הילדות או הילדים.
איילת: כן, אבל…
נועה: ואם נגיד, בסוף "נסיכה הקטנה"...
איילת: אולי זה הקסם היחיד שלא…
נועה: כן.
איילת: לא מצליח באמת לקרות.
נועה: כן, זה כמו שבסוף של "נסיכה הקטנה" יש את הדמות הזאת של אן… היא מישהי שהמעמד שלה עוד יותר נמוך מהמעמד של שרה קרו, והיא במצב…
איילת: הקבצנית של הקבצנים.
נועה: הקבצנית של הקבצנים. ושרה כמובן בהיותה נסיכה עוזרת לה ואז מגלה שמצבה השתפרה לאין ערוך בזכות אותו מעשה טוב שעשתה… זאת אומרת, יש שם… זה כמעט ספרות חסידית.
איילת: לגמרי. כן, יש בה משהו… זה, פה יש לנו לגמרי ספרות מוסר כבר ברמה…
נועה: נוצרית מאוד.
איילת: נוצרית…
נועה: זה חשוב להזכיר.
איילת: שמדגימה איך צריך לחיות ומה צריך לעשות ואיך… בואי נדבר על זה שהילדים האלה הם כלילי שלמות שאפשר למות. סדריק אולי הוא דוגמת הקיצון.
נועה: ממש. והוא נעדר כמעט אופי משל עצמו, לכן.
איילת: האופי היחיד שלו הוא קסם ילדי ששובה את כל רואיו. כלומר, יש בו קסם.
נועה: כן.
איילת: אמיתי.
נועה: הוא מקסים.
איילת: הוא ילד מקסים ובעיקר הוא ילד נורא יפה.
נועה: מאוד יפה.
איילת: והיא כל כך עסוקה ביופי.
נועה: כן.
איילת: אני חושבת שזה ממש מטריד אותה.
נועה: גם של אנשים וגם של הטבע.
איילת: כן, כלומר היא…
נועה: זה משהו שהיא עסוקה בו הרבה.
איילת: אני חושבת שכל דמות מתוארת לפי יופיה קודם כל.
נועה: או העדרו.
איילת: או העדר... כן, או כיעורה.
נועה: כמו שאנחנו נגלה בפרק הבא שלנו.
איילת: כן, בפרק הבא אנחנו ממש נעסוק בטרנספורמציה הפלאית של…
נועה: של הגוף, לא של ה…
איילת: של כיעור ליופי.
נועה: כן, לא של החדר.
איילת: כן, ולא של העושר. אבל הם קשורים בדרך…
נועה: נכון, נכון.
איילת: זו או אחרת אחד בשני. אבל באמת יש פה משהו שהדמות הזאת של סדריק א' הייתה דמות פופולרית ברמות…
נועה: תקשיבי, זה אין לתאר.
איילת: יוצאות דופן.
נועה: היה מרצ'נדייזינג, זאת אומרת, זה…
איילת: מאות אלפי ילדים נקראו סדריק!
נועה: נקראו סדריק, נאלצו ללבוש חליפות קטיפה, הם סבלו מלילות עם מכבנות בשיערם כדי לתלתל אותו.
איילת: פשוט נורא. התעללות בדורות של ילדים.
נועה: אבל באמת היה… עשו מזה עסק.
איילת: כן, בהחלט.
נועה: הרוויחו מהמוצרים שייצרו בעקבות הדמות הזאתי ממש כסף.
איילת: כן, כן.
נועה: ושוב, אנחנו מגיעים פה לשאלת הכסף והיעדרו, כי בגלל איזושהי הפקה, נקרא לה פיראטית למרות שהיא לא הייתה פיראטית כי לא היו באמת הגנות בחוק, אבל של עיבוד בימתי של "לורד פונטלרוי הקטן" בבריטניה הודג'סון ברנט יוצאת למאבק לשינוי בחוק זכויות היוצרים.
איילת: והיא עושה שם מלחמה שהוכיחה את עצמה.
נועה: נכון.
איילת: ממש.
נועה: היא מצליחה. היא יוצרת תקדים והוא משולב בחוק ב-1911 וזה מאפשר לה להמשיך ולהתפרנס גם מיצירות נגזרות ונלוות ליצירה שלה.
איילת: נכון. לא, היא… בהתחלה, כל עוד המאבק המשפטי מתנהל בבית המשפט, היא כאילו כתגובה, כפעולת-נגד, היא מתחילה לכתוב מחזות בבריטניה על סמך ה…
נועה: כן.
איילת: בעצם מחזה מתחרה…
שתיהן: למחזה ש…
איילת: גנבו ממנה.
נועה: כתבו על בסיס הספר שלה.
איילת: וזה עובד! היא מקבלת את ה… זאת אומרת, היא מקבלת את ההכרה וזה באמת זוכה להצלחה בימתית מאוד מרשימה. ובמקביל לזה היא מנהלת את המאבק המשפטי, ובסוף גם זוכה בו, ומקבלת רטרואקטיבית כאילו את הזכויות וכאילו צו מניעה, או איסור שימוש במחזה המתחרה. אז מהבחינה הזאתי היא ממש מייצרת מאבק שמשנה את זכויות היוצרים באנגליה ומגן על סופרים, וקצת כמו בסיפור סינדרלה שלנו - היא זוכה לצמיד יהלומים והכרה וערב גאלה כזה…
נועה: בבריטניה.
איילת: שעורכת לה…
נועה: אותה…
איילת: חברה ספרותית בבריטניה.
נועה: כן, אותה חברה ש… זאת אומרת, היא בעצם, לכאורה כמו סדריק, כן?
איילת: כן.
נועה: עוזבת למדינה אחרת - חוזרת כמנצחת.
איילת: אני חושבת שאנחנו כל הזמן עוסקות בארקדיה הזאת שאנחנו מנסות ככה לאפיין אותה ולבחון אותה מכל הכיוונים והצדדים, ובהקשר הבריטי-אמריקאי הזה, היחסים המורכבים בין שני… בין שתי הארצות, הצעירה והקשישה, יש גם משהו שקשור באופן שבו אנחנו מדמיינים קסם, כאילו יש משהו במיוחד בספרים שעוסקים במעבר הזה בין הרחוק… בין האקזוטי למוכר.
נועה: כן.
איילת: או בין ה… זאת אומרת…
נועה: פה יש לנו גם מעבר מהודו, נגיד, לבריטניה.
אז זהו, יש לנו גם את הודו, שהודו היא בכלל… היא כאילו שיא האקזוטיקה, אבל גם אקזוטיקה כאילו קצת לשלילה, כאילו מין מקום שיש בו גם משהו כבר חולה, אחר מדי, אנחנו נדבר על זה אולי…
נועה: במיוחד מאוד-מאוד פגאני.
איילת: כן.
נועה: ואנחנו ניגע בזה באמת…
שתיהן: בפרק הבא.
איילת: אבל, אבל נגיד ביחס הזה היותר ישיר בין אמריקה לאנגליה, במיוחד כמו שהיא באה לידי ביטוי אצל סדריק, אנגליה היא ממלכה קסומה, כלומר, יש משהו במעבר מעולם של בעל חנות מכולת, שזה העולם שסדריק מתחיל בו, אז משם לעבור להיות בעל אחוזה שקדים לו ומייחסים לו תכונות כמעט מאגיות של גואל ומושיע, והוא בא ומחולל כאילו תהפוכה, שאני חושבת שקצת דיברנו עליה כשבאנו לדבר על היתומים ועל הילדים המרפאים…
נועה: כן.
איילת: שמחוללים שינוי פיזי.
נועה: שמחוללים שינוי באדמה, כאילו ב-Land.
איילת: ובאנשים, ובאנשים.
נועה: שזה שוב, נדבר על זה יותר בהרחבה, אבל יש כאן באמת ריפוי מאוד עמוק, כמעט…
איילת: תיקון.
נועה: כמעט תיקון, כן. ריפוי.
איילת: תיקון עולם, כן.
נועה: גאולה שהילדים האלה מציעים. כי גם שרה, למשל, הופכת להיות הריפוי של אותו גבר שהופך להיות המיטיב שלה. ואני חושבת שאחד הספרים שאני הכי אוהבת שלה שבו זה גם מאוד נוכח, זה ספר שנקרא "הנסיך האובד", מין סיפור אביב העמים מוזר כזה שהגיבור שלו הוא הנסיך האובד של ממלכה בדיונית קטנה בשם סמביה, שלפי התיאור אמורה להיות איפשהו כנראה בבלקנים לפי איך שהיא מתארת, נגיד, את הבגדים ואת השפה. הוא חי עם אביו, שוב אין…
איילת: אבל היא דמיונית.
נועה: כן. שוב אין אמא. חי עם אביו בלונדון, בעוני גדול. אבל הוא יודע שהוא נסיך.
איילת: כן.
נועה: הוא מתנהג כמו נסיך. רואים עליו את המלוכה. כאילו, זה מין חותם…
איילת: זהו, כל הזמן…
נועה: על מצחו. ושערו מבהיק משמן המשחה. כזה.
איילת: [צוחקת] לא, אבל באמת…
נועה: ובספר הוא באמת מצליח להחזיר לעצמו את ממלכתו.
איילת: כמובן.
נועה: כמובן.
איילת: האם חשבת לרגע אחרת?
נועה: לא, לא.
איילת: לא, אבל יש משהו בילדים המושלמים האלה, הילדים הללא מתום, כאילו, הם מבוגרים קטנים, הם מעולם הרי לא חטאו. סדריק מתואר בתור ילד שרק כאילו הוא כמו… לא יודעת, סנסור של הסביבה.
נועה: מאוד רגיש.
איילת: הוא מרגיש כל נים ונים ברצונם של אנשים אחרים.
נועה: כן.
איילת: ומתאים את עצמו בלי מילים, בלי זה… איזה ילד מתנהג ככה, אללי?
נועה: ובכן…
איילת: כאילו והאם ילד כזה הוא ילד מאושר, בואי נשאל זאת כך.
נועה: השאלה היא האם ילד כזה הוא ילד חי.
איילת: זהו, הוא פנטזיה על ילד. הוא קסם של ילד.
נועה: במקרה הזה, על זה גם כן פרנסס ידעה דבר או שניים. הבן הבכור שלה, ליונל, מת ב-1890, כנראה מ…
שתיהן: משחפת.
איילת: כן. הוא היה חולני. הוא היה חולני במשך שנים, והיא רצה איתו מרופא לרופא וניסתה ככה, כלומר, החולי…
נועה: כן.
איילת: ליווה אותה ואותו במשך באמת שנים רבות.
נועה: יש מכתב מאוד עצוב שהיא כותבת לחברה, והיא כותבת לה שכל היצירה שלה וכל הכתיבה שלה היא חסרת משמעות למול העובדה שהיא אם לשני בנים שאחד מהם כבר אינו בחיים. זה היה שבר מאוד עמוק בנפש שלה. זה שוב דרדר אותה לדיכאון.
איילת: כן, זה אולי היה הדיכאון ה…
נועה: והדיכאון הזה הוביל אותה אל זרועותיו של המדע הנוצרי, מה שנקרא, האמונה באמונה ככוח מרפא.
איילת: ובוא נגיד התנגדות מאוד עזה לרפואה…
נועה: קונבנציונלית.
איילת: קונבנציונלית.
נועה: כן.
איילת: שבתקופה ההיא עוד לא הייתה יותר מדי מפותחת בפני עצמה, אבל…
נועה: נכון, אבל היא הייתה נשואה ל…
שתיהן: רופא…
נועה: ואיש מדע.
איילת: היא כבר לא הייתה נשואה… זאת אומרת, היא התגרשה ממנו…
נועה: זאת אומרת, בשלב הזה… זהו.
איילת: לא הרבה זמן אחרי.
נועה: אולי היא ידעה יותר על… [צוחקת]
איילת: כן.
נועה: על מדע מ…
איילת: לא, זאת אומרת, אני חושבת שהיא שינתה מאוד… זאת אומרת, היא התקרבה לספיריטואליזם, שאנחנו יודעים שהיא לא הייתה היחידה שהתקרבה לעולמות האלה, הספיריטואלים.
נועה: כן. שזה אפרופו הפרק שלנו על נסביט…
איילת: כן.
נועה: שגם כאן יש לנו… גם במקרה של נסביט שגם היא הייתה קרובה לספיריטואליזם בשלב מסוים של חייה ומאוד התעניינה בתאוסופיה ובכל מיני תורות הנסתר.
איילת: גם הבן שלה מת בטרם עת…
נועה: כן.
איילת: באותו גיל פחות או יותר. שניהם היו בני 16, 15.
נועה: ויש לנו כאן באמת את העובדה שיש כאן סופרות שכותבות על קסם, כל מיני סוגים של קסם או כל מיני סוגים של פלא.
איילת: כן.
נועה: ובאמת-באמת מאמינות בקיומו, כלומר זה לא סתם איזושהי מניפולציה ספרותית או לבוש חדש לסיפור אגדה, או משהו כזה, אלא…
איילת: כן.
נועה: זה נוגע בחלק מהאמונה המאוד-מאוד עמוקה שלהן.
איילת: אני מרגישה איכשהו שאצל פרנסס זה הרבה יותר עמוק, זאת אומרת, זה איכשהו הרבה יותר משכנע אולי… נקרא לזה ככה.
נועה: כי זה קסם אמיתי.
איילת: בדיוק, לא אבל זה גם…
נועה: במובן הזה שזה לא מממלכת הפיות.
איילת: אבל שמשהו באמונה בקסם הזה, הרי זה לא פחות פנטסטי, כאילו… נכון, אצל אדית נסביט אנחנו מוצאים יצורים…
נועה: ובכן, יש מסע בזמן.
איילת: כן.
נועה: עוף חול.
איילת: כל מיני שדי חול וכל מיני כאלה, אבל בסופו של יום האותנטיות של האמונה בקסם מרגישה יותר גדולה אצל פרנסס. זאת אומרת, משהו באמונה הזאת עובר… עובר בצורה כמעט מדבקת ופחות דידקטית אולי מאשר הצורה של נסביט. אבל אני חושבת שירדתי עליה מספיק בפרק שלה, אני לא חושבת שאני צריכה…
נועה: לא, אבל…
איילת: לרדת עליה גם בפרקים של סופרות אחרות.
נועה: לא, לא, לא, לא, לא. ממש לא.
איילת: כן…
נועה: מתנצלת שפתחתי בפנייך את הדלת הזו, ואני שמחה שיש לנו עוד את הפרק הבא…
איילת: את הפרק הבא.
נועה: להעמיק ביצירה של הודג'סון ברנט, כי אני חושבת… כשאמרת מדבקת…
איילת: כן.
נועה: וניסיתי לחשוב באמת על הקריאה החוזרת שלי בספרים. למרות שאני כבר איני פרגית אביב וצינית מאוד, מאוד קשה להתנגד לקסם שלה.
איילת: נכון.
נועה: אפילו בעודי רואה את החוטים ואת התפירה ואת העובדה שיש פרקים ב"נסיכה הקטנה"...
איילת: אבל זה הוט-קוטור!
נועה: שהדביקו עליה כדי להפוך אותה מסיפור קצר לבאמת רומן אני לא הצלחתי להישאר צינית. זאת אומרת, היו חלקים ב"סוד הגן הנעלם", שעליו נדבר בפרק הבא…
איילת: בפרק הבא!
נועה: שממש דרדרו אותי לדמעות. אני מודה.
איילת: אנחנו עוד נתמכר לדמע הזה בפרק הבא.
נועה: [צוחקת]
איילת: אז עד אז, נאמר לכם שלום. תודה רבה לנועה מנהיים.
נועה: תודה רבה איילת טריאסט.
איילת: תודה רבה גם לניב שפה איתנו, ואנחנו נתראה בפרק הבא.
[מוזיקת סיום מתגברת ומסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments