top of page

האחיות גרים - ג׳ונתן סוויפט

פרק מאה שמונים ושלושה ובו נחדד עט ומחשבה ונבצע כיבוי צופי על מוסדות מפוארים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/02/2024.

קריין: ‫האחיות גרים, נועה מנהיים ואיילת טריאסט ‫יוצאות לתרבות רעה.

‫פרק 183 ובו נחדד עט ומחשבה ‫ונבצע כיבוי צופי על מוסדות מפוארים.

נועה: "‫סוחרינו הבטיחו לי כי ילד או ילדה ‫מבני 12 ומטה אינם מוצר בר מכירה. ‫אפילו בהגיעם לגיל זה, ‫ערכם אינו עולה על שלוש לירות, ‫או שלוש לירות וחצי, לכל היותר, ‫סכום אשר אינו עומד ביחס ‫להוצאותיהם של ההורים או של הממלכה, ‫או להוצאות על מזון וסחבות, ‫שעשויים להגיע עד פי ארבעה לפחות ‫מסכום זה.

עתה, אם יותר לי להציג בצניעות ‫את מחשבותיי, ‫כולי תקווה כי הן לא תעוררנה ‫ולו את ההתנגדות המועטה ביותר. ‫כפי שהובטח לי על ידי אמריקאי ‫מנוסה מבין מכריי בלונדון, ‫תינוק צעיר ובריא בן שנה ‫הוא מזון טעים מאוד, ‫מזין ובריא. ‫בין שהוא מבושל, צלוי, אפוי או שלוק. ‫ואין לי ספק כי באותם ידיים ‫יכולים להיות בסיס טוב לפריקסה או ראגו". ‫בתיאבון איילת.

(נועה ואיילת מצחקקות)

איילת: ‫אני לא יודעת איך להמשיך מפה פשוט נועה… ‫כן, היי נועה מנהיים.

נועה: היי, איילת טריאסט.

איילת: ‫אנחנו לא בדרך כלל מכות במאזיננו ‫בתכנים כה בוטים על הפסקה הראשונה. ‫השנייה, ליתר דיוק.

נועה: ‫אבל אין ברירה.

איילת: אבל אין ברירה‫. האיש שלו אנחנו חייבות… ‫באמת נתנו לכם על קצה המזלג, ‫אם אפשר לומר זאת כך…

נועה: (צוחקת) ‫רק טעימה קטנה.

איילת: ‫רק טעימה קטנה מאוד.

נועה: ‫מאוד.

איילת: ‫מההצעה הצנועה מאוד הזו הוא ג'ונתן סוויפט.

נועה: ‫או יונתן, כמו שקראו לו בתרגומים הישנים.

איילת: ‫או אם תלכי לאריך קסטנר, בתרגום ‫של 'אריך קסטנר מספר', ‫מתברר שהוא יוחנן סוויפט.

נועה: ‫יוחנן סוויפט!

איילת: אני לא יודעת ‫איך הוא הגיע להיות יוחנן, אבל כן.

נועה: אוקיי! ‫טוב.

איילת: אז זהו האיש שכתב את גוליבר, ‫מסעות גוליבר.

נועה: ‫שעליהם עוד נרחיב.

איילת: שעליהם נדבר רבות, אבל אנחנו… ‫פתחנו בהצעה הצנועה הזו ‫כדי באמת, אולי, להסביר ‫מי האיש שעומד לפנינו.

(נועה נאנחת)

איילת: ‫לא פשוט. לא פשוט האיש הזה.

נועה: ‫‫לא. ‫זה האיש שביקש שעל קברו, ‫הוא הכין את כל העניין גם לפני כן, ‫הוא נתן הוראות מאוד מדויקות ‫איפה, איך לקבור אותו, ‫הוא כתב את ההספד על עצמו. ‫זה לא בן אדם שנתן לשום דבר…

איילת: ‫להפתיע אותו.

נועה:‫ להפתיע אותו, לעשב לצמוח מתחת… ‫לרגע, שום דבר. ‫אז הוא נתן את ההנחיות ‫למצבה שלו, והוא ביקש שיכתבו עליה 'הוא הלך למקום שבו חמת זעם ‫לא תוכל עוד לפצוע את ליבו'.

איילת: ‫זה יפה.

נועה: ‫זה יפה.

איילת: הפצע שלו היה פנימי.

נועה: הפצע שלו היה פנימי, ‫והוא היה אדם מאוד זועם. ‫מאוד.

איילת: היה לו על מה?

נועה: זאת הייתה התקופה שבה, ‫אם היית אדם שאכפת לו, ‫אז היו לך הרבה מאוד סיבות לכעוס.

איילת: ‫האם יש תקופה שאינה כזו?

נועה: אני לא בטוחה. (שתיהן צוחקות)

איילת: ‫לא יודעת אם זו הייתה התקופה, ‫אלא אולי איזה נסיבות ‫שאיפשרו את הביקורת.

נועה: ‫שילוב של נסיבות.

איילת: ‫‫כולל, אגב, נסיבות מאוד טכניות, ‫שהיה קל, זאת אומרת, עלויות הדפוס ‫ירדו מאוד, ‫ואפשרו להרבה מאוד אנשים ‫להביע את דעתם ‫על מגוון נושאים, במגוון פמפלטים, ‫בעילום שם, יש צורך לומר, ‫או בשמות בדויים. ‫הוא אהב את זה.

נועה: ‫הוא אהב את זה, ובאמת...

איילת: בתוקף תפקידו הוא היה דיקן ‫בכנסייה האנגליקנית.

נועה: ‫הייתה לו משרה מכובדת, היה לו...

איילת: תלוי את מי שואלים.

נועה: ‫לא אותו, הוא התלונן כל הזמן, כמובן. ‫אבל הייתה לו לכאורה ‫משרה מכובדת בכנסייה, ‫היו לו חברים במקומות גבוהים ‫שברגע האמת, כמובן, ‫לא עזרו לו והפנו לו את גבם, ‫היו לו קשרים, אפילו בבית המלוכה, ‫שאחר כך בגדו בו והפקירו אותו. יש פה דפוס, יש פה דפוס.

איילת: ‫הדפוס הזה מאוד מזכיר לי את מקיאוולי.

נועה: (מהמהמת בהסכמה) ‫כן.

איילת: ‫‫הנאמנות הזאת לשלטון ‫שכל פעם מצליחה לעקוד אותך ‫מהצד השני, ‫כי כל פעם איכשהו הנסיבות הפוליטיות ‫דופקות אותך.

נועה: ‫כן.

איילת: ‫או לפחות כך אתה רואה את המציאות. ‫ואז אתה יושב לבד, בחדר, בחושך, וכותב את 'הנסיך' או את 'מסעות גוליבר'.

נועה:‫ או את 'הצעה צנועה'.

איילת: ‫או את 'הצעה צנועה'. כאילו, אתה זועם לך בחושך, ‫אתה אדם חכם מאוד, שלא לומר חכם יותר ‫מרוב בני תקופתך.

נועה:‫ ‫חכם מדי.

איילת: ‫חכם מדי.

נועה:‫ ‫לטובתך שלך.

איילת: ‫לטובתך שלך, כן. ‫ולכן רוב האנשים לא מסוגלים לשאת אותך, ‫והם מעדיפים שתשב בבית, רצוי בדבלין, ‫או באיזו גלות כלשהי...

נועה:‫ ‫רחוק ממוקדי הכוח.

איילת: רחוק ‫ממוקדי הכוח, בדיוק כמו שאת אומרת, כן.

נועה:‫ ובשלב הזה באמת הוא הוסר ‫מהזירה המרכזית של לונדון. ‫בגלל זה, הוא צריך להזכיר ‫שהוא פוגש את האמריקאי הזה בלונדון, ‫כי הוא כבר לא חי שם באופן סדיר.

איילת: ‫זה כמובן גם ירידה על אמריקאים.

נועה: ‫‫גם. ‫למה לא? ‫הוא לא מפסיד הזדמנות לרדת על כולם.

איילת: ‫זה יותר מזה. ‫הרמות, כאילו השכבות האינטלקטואליות ‫והקומיות שיש בטקסט הזה...

נועה: ‫אני ממליצה לקרוא אותו. הוא לא קריאה קלה. ‫אנחנו חוסכות מכם את ההצעות ‫העוד יותר צנועות שלו ל‫איך אפשר באמת לנצל עד תום, ‫עד כפפות ומגפיים, את ההצעה הזו. ‫אבל זה באמת טקסט מדהים, ‫פיסה קשוחה של סאטירה, ‫שאז מעלה את השאלה של האם הטקסט ‫הוא קשה מדי מכדי לקרוא אותו, ‫האם הוא בכלל יכול להיות אפקטיבי. ‫זה לא ההצעה הטובה ביותר שתשמעו, ‫כמו שאומרים.

איילת: ‫אבל בואי ניתן לה רקע.

נועה: ‫האנשים גם לא באמת הבינו אותה.

איילת: כן. ‫רגע, מישהו התייחס אליה ברצינות?

נועה: ‫לא, אבל ממילא היו אנשים שהאמינו שהאירים, ‫שעליהם הוא כותב כאן, הם קניבלים.

איילת: ‫אגב, זו הירידה גם על האמריקאים, ‫כי מבחינתו גם האמריקאים, ‫זאת אומרת, הירידה היא על… ‫לא ירידה, אלא… זה ‫יושב על עוד סט של דעות קדומות ‫ביחס לילידים האמריקאים.

(נועה מהמהמת בהסכמה)

נועה: הוא מזכיר כאן גם את הילידים של איי ברבדוס. ‫כלומר, יש לנו כאן הרבה מאוד גם גזענות, ‫לצד מיזוגניה ולצד שנאת האדם הכללית.

איילת: ושנאת העניים, למה לא?

נועה: שנאת העניים, הוא לא מפלה, ‫הוא באמת שונא את כולם. ‫הוא כועס על כולם בשלב זה של חייו. ‫הוא, כמו שהזכרת, גם את הטקסט הזה ‫כמו את רוב הטקסטים שהוא פרסם בימי ‫חייו הוא מפרסם, במקרה הזה בעילום שם ובמקרים אחרים ‫בשם בדוי, ‫וזה חלק מאיזשהו מהלך יותר כללי ‫שנקרא מלחמת הקונטרסים או הפמפלטים, ‫שבאמת בו אנשי האותיות, מה שנקרא, כלומר אנשי הדעת ורהוטי הדיבור והמחשבה, ‫מפרסמים את דעותיהם בפוסטים.

איילת: ‫זה הטוויטר של...

נועה: ‫זה טוויטר, זה פוסטים בפייסבוק. ‫הם פשוט מדפיסים אותם ומחלקים אותם.

איילת: ‫זה טוויטר בגלל שזה האינטלקטואלים ‫המעצבנים והאינטליגנטים.

נועה: ‫זה נכון, אבל זה יכול להכיל יותר מילים ולכן זה איפשהו באמצע (צוחקות). ‫ומחלקים אותם בבתי הקפה, שהם מקומות המפגש של האינטליגנציה. ‫לפעמים תולים אותם על דלתות של כנסייה, ‫כמה שנים קודם לכן.

איילת: ‫מה שעובד.

נועה: ‫‫מה שעובד, מה שיכול לייצר ‫ויראליות יותר גדולה.

איילת: ‫תקופתית.

נועה: ‫והוא חבר במועדון גם של אנשים כמוהו, ‫מה שנקרא, מועדון סקריבלרוס.

איילת: ‫סקריבלרוס.

נועה: ‫‫זה מאוד קשה להגות את זה. ‫שגם אלכסנדר פופ, עוד עט שנון ומושחז אחר בן תקופתו, הוא חבר בו. והוא מגיע לחברות במועדון הזה כי הוא באמת מפרסם שני פמפלטים מאוד מאוד מצליחים. ‫אחד שהוא ביקורת נוקבת וצורבת ‫על הכנסייה, ואחר על המלוכה.

איילת: ‫‫כן.

נועה: ‫ובכך הוא הופך להיות ראוי להיות חבר ‫במועדון הזה שמקבל אנשים כמוהו.

איילת: ‫‫‫אבל חשוב לומר - ‫הוא איש המלוכה והכנסייה.

נועה: ‫מי אם לא הבן אדם מבפנים ‫שמכיר את המערכות האלה ‫יכול לבקר אותם באופן היעיל ביותר.

איילת: נכון, ‫שזה עוד… טוב, אנחנו באמת עומדות ‫לעסוק פה, ‫או כבר מתחילות לעסוק באיש ‫שהוא כולו סתירות מסוגים שונים.

נועה: כן.

איילת: ‫הוא איש קשה, והוא איש שלא… ‫באמת היחס שלו לבני אנוש ‫הוא קשוח במיוחד. ‫אבל יש פה גם סתירות ביחס לבני אנוש ‫ספציפיים שמקיפים אותו. ‫ובאופן כללי, יש בו את הדאבל הזה ‫של התפקיד הציבורי שלו, ‫ומה שהוא הרשה לעצמו להגיד ‫בתור פסבדונים כזה או אחר.

נועה: כן, כן.

איילת: ‫‫זאת אומרת, הוא, ‫כאמור, היה בכיר בכנסייה האנגליקנית.

נועה: ‫הוא גם היה בריטי.

איילת: ‫הוא היה בריטי באירלנד.

נועה: סליחה, כן, הוא היה בריטי באירלנד, שזאת עמדה ‫מאוד בעייתית בתקופה שבה הוא נולד.

איילת: ‫הוא בעצם שייך למיעוט קטן של… ‫הוא בן להורים אנגליים באירלנד, ‫וזה הופך אותו לחלק, ‫הוא גם חלק מהכנסייה האנגליקנית, ‫זאת אומרת הוא בעצם נועד למסלול ‫של, סוג של אצולה, כמורה...

נועה: שירות, ‫נקרא לזה.

איילת: ‫אבל גבוה.

נועה: כן.

איילת: והוא מבחינתו מייעד את עצמו להיות ‫ארכיבישוף של קנטרברי. ‫כאילו, אם היו שואלים אותו איזה מינוי ‫הוא היה צריך לקבל, ‫זאת אומרת, המינוי הבכיר ביותר ‫בכנסייה האנגליקנית.

נועה: ‫כן, אבל...

איילת: והוא לא מקבל את זה, ‫הוא גולה בעצם בחזרה לדבלין, ‫כאילו מוקע מהצנטרום הלונדוני.

נועה: ‫כי כדי להגיע למעמד שהוא קיווה אליו לא מספיק רק להיות דמגוג, ‫לא מספיק רק להיות בן אדם שיכול, ‫את יודעת, לנסח את המשפט המושלם ביותר. ‫אתה צריך להיות פוליטיקאי ‫והוא היה פוליטיקאי קטן מאוד. ‫זאת אומרת, היכולת שלו לגייס אנשים ‫אחרים למטרותיו ולהנהיג צוותים, ‫כמו שהיינו קוראים לזה היום, ‫הייתה קטנה מאוד.

איילת: ‫זאת אומרת, זה לא עוזר כשאתה אומר למישהו, ‫'אה, אם יש לך בעיה עם הרעב האירי, ‫בוא, תתחיל לאכול את הילדים שלך?' ‫זה לא מעורר אמפתיה למטרה?

נועה: פחות מגייס.

‫איילת: הבנתי אותך. ‫אוקיי, אני רושמת לעצמי. (שתיהן צוחקות)

נועה: ‫הוא גם סבל ממחלה ‫שליוותה אותו רוב חייו, ‫ואני שואלת, כל מי שמכיר אפילו חלק ‫מהתופעות לוואי שלה כמו סחרחורת וטינטון באוזניים, יודע שזה מצב ‫שיכול להפוך אותך להיות אדם מאוד מאוד רוגז.

‫איילת: ‫מריר.

נועה: מריר, עצבני, כמו היתוש של טיטוס. ‫כל הזמן משהו מציק לך. ‫וזה מדהים שזה מה שתקף אותו, ‫זה נקרא מחלת מנייר, ‫אז לא ידעו מה זה. רק במאה ה-19, ‫בעצם, איבחנו אותה לראשונה, ‫אבל העובדה שזו מחלה כל כך מטאפורית ‫היא ממש מוגזמת.

‫איילת: כן.

נועה: הרי היה כל הזמן משהו שהציק לו. ‫כל הזמן, לא משנה מה. ממש חי עם איזשהו טינטון פנימי, ‫לא רק באוזן, אלא גם בהווייה שלו.

‫איילת: כן אני, באמת, יש משהו באמת בלא לשמוע. ‫כאילו, בטח כשאתה אדם של מילים, ‫יש בזה באמת איזה משהו ‫שמרגיש לך נגדך, העולם נגדך.

נועה: כן, ממש.

‫איילת: ‫אנשים מתעללים בך באיזשהו אופן, ‫הם לא ברורים.

נועה: גם לקראת ‫סוף חייו הוא הלך ואיבד את שפיותו, ‫זאת אומרת, הוא ממש הלך והידרדר ‫קוגניטיבית וזה היה מאוד מאוד קשה לו.

‫איילת: ‫הבנתי, שעל ערש דווי, הוא תרם ‫דווקא לבית החולים סנט פטריק, ‫שהיה ברובו אז לחולי נפש. ‫וזה גם אולי תשובה ל‫משהו שנדבר עליו בהמשך, ‫שזה המסע שלו לבדלאם, לבית החולים הנורא, ‫הידוע לשמצה, ‫שבאמת הפך את משוגעי אנגליה…

נועה: לקרקס.

איילת: ‫לסנסציה קרקסית.

נועה: ‫שבאים לצפות בהם.

איילת: כן.

נועה: אז הוא באמת מתחיל דרכו לכאורה ‫במקום מאוד מבטיח. ‫כשהוא היה בן 21 הוא כבר היה בן טיפוחיו ‫של אחד הפוליטיקאים הוותיקים של אנגליה, ‫שבאותה עת כבר היה בפרישה. הוא עזר לו לכתוב את זיכרונותיו, ‫לארגן את הארכיון שלו, ‫ישב וקרא בספרייה שלו, ‫השלים את ההשכלה שלו.

איילת: (לוחשת) ‫מקיאוולי.

נועה: כן. ‫פגש את בת חסותו, הצעירה, מאוד…

איילת: אה, מוכר, לא יודעת, Rings a bell.

נועה: ‫בת כמה הייתה אז, שבע, שמונה…

איילת: שמונה.

נועה: ‫אסתר, ו...

איילת: גם זה Rings a bell, ‫אבל ממקורות אחרים. (צוחקות)

נועה: ‫הוא הוצג בפני המלך, כלומר, ‫הוא היה באמת באיזה מסלול זינוק, ‫אבל הוא הצליח לעצבן את כולם. ‫אחרי שהפטרון שלו מת, הוא כתב עליו ביוגרפיה ‫שעצבנה את כל קרוביו, ‫בחצר המלוכה הוא כתב טקסטים ‫מאוד מאוד נוקבים ‫על הכמורה הגבוהה ועל האצולה, ‫ובאמת מצא את עצמו בחזרה באירלנד. ‫בהתחלה נתנו לו לנהל קהילה ‫שכשהוא הגיע אליה ‫הסתבר שכבר היה לה כומר, (שתיהן מצחקקות), שזה באמת...

איילת: ‫כן.

נועה: ‫אתה מבין שאתה לא רצוי ‫כשאתה מגלה שנתנו למישהו אחר ‫את המשרה שהבטיחו לך. ‫אז הוא מתיישב ‫באירלנד, ובאירלנד הוא מוצא ‫הרבה מאוד דברים להמשיך ולהתעצבן עליהם. ‫כלומר, זה ממש אחד המקומות ‫שאם אתה רוצה להיות זועם, ‫אתה רוצה שיהיה לך על מה, ‫בוא לאירלנד.

איילת: ‫כן.

נועה: כן. ה‫אנגלים מנצלים את אירלנד ‫עד דק באותה תקופה, ‫ממסים את הקתולים ‫כדי לממן את הפרוטסטנטים...

איילת: ‫את הרוב, את הרוב הקתולי.

נועה:‫ כן.

איילת: ‫ומנסים להשליט מטבע נפרד ‫באיזשהו שלב.

נועה:‫ כן.

איילת: ‫הוא מבין בעצם שזה הולך להיות ‫עוד הרעה ביכולת… ‫בכלל, יש כל מיני מגבלות סחר, ‫ומייצרים איזושהי תלות באמת ‫מוחלטת של האירים, כפיפות לבריטים, ‫וזה מגדיל כמובן את העוול ‫שממילא שורר שם ‫ואת העוני שהולך וגובר, ‫ובסוף מוביל למה שפתחנו בו, ‫שזה הרעב הגדול ‫שאלפי עניים מתים בו.

נועה: ‫יש לציין...

איילת: ונאלצים גם להגר לארצות הברית.

נועה: ‫אחד מגלי הרעב הגדולים. ‫כלומר, אנחנו עדיין לא ‫ברעב תפוחי האדמה הגדול ‫שמתרחש, שעוד נכון לנו, ‫אבל העניים באירלנד במצב שבו ‫יש באמת בעיתונות ‫כמה דיווחים על אנשים ‫שאוכלים את ילדיהם מרוב רעב.

איילת: ‫כן. וזה באמת יושב על הסטיגמות, ‫הסטריאוטיפים, של הבריטים ‫על הברברים האירים, הקלטים הפרועים…

נועה: כן, הקלטים הפרועים…

איילת: הדרואידים….

נועה: שותים את הדם של המתים שלהם, ‫שבהיותם קתולים הם באמת אכן סוג של ‫שותים את הדם של המת שלהם ‫כל יום ראשון. ‫אז יש כאן תערובת ‫של גם באמת דעות קדומות, ‫גם מצב כלכלי מזעזע. ‫התגובה שלו לזה, ‫עוד לפני 'הצעה צנועה', ‫היא לכתוב סדרה של פמפלטים ‫שנקראים 'מכתבי דרייפיאל', ‫כמו 'מוכר וילונות', ‫שמובילים את מי שמדפיסים אותם לכלא.

איילת: ‫אני ישר דמיינתי "דון דרייפר", ‫אבל זה לא…

נועה: הממ… (איילת צוחקת). אבל שימי עליו פאה מפודרת.

איילת: כן, כן.

נועה: אז הם באמת חומר נפץ ‫פוליטי וכלכלי, ‫כי הוא חושף בהם את ה… ‫נקרא לזה המניפולציות הכלכליות ‫שהאנגלים מנסים לחולל באירלנד. ‫הם מנסים לגלות מי כתב אותם, ‫זה לא מצליח, ‫מכניסים את המדפיסים שלו לכלא ‫כדי ללחוץ עליהם, לגלות מי משלם להם, ‫הם לא מגלים, כי הם אירים, ‫והם רואים במי שזה לא יהיה ‫שכותב את הפמפלטים האלה ‫כלוחם למען עצמאות אירלנד, ‫כמי שמגבה את התוכניות שלהם ‫כגיבור לאומי, ללא ספק.

איילת: ‫מכאן ועד לחשוב שהוא באמת ‫היה גיבור לאומי, ‫או באמת כל כך פרו-אירי, ‫אי אפשר לגמרי ללכת לשם. ‫זאת אומרת, אם מסתכלים על ‫חלק מהדרשות שלו ועל חלק זה, ‫ובכלל היחס שלו לעניים היה ‫מאוד מאוד נוקשה. וזה מוביל אותי ‫למחשבות קצת מורכבות על האופן ‫שבו אנחנו היום מתייחסים ‫למי הקורבן, כאילו לקורבנוּת. ‫מבחינתו, העובדה שיש פה עוול ‫לא פוסל את אשמת הקורבן, ‫זאת אומרת… והדאבל הזה ‫הוא דאבל שאיבדנו קצת. ‫כאילו, היכולת להגיד, כן, גם אתה… ‫זאת אומרת, בואי, אני, לא שאני איתו ‫במחשבות שלו על עניי אירלנד ‫אבל הוא מתייחס אליהם בזלזול, ‫בבוז, בהאשמות...

נועה: בגועל.

איילת: ‫בגועל, כן, הוא רואה בהם ‫מכי נשים… ‫עכשיו, כנראה שחלק מהדברים ‫גם מבוססים על דברים אמיתיים, ‫אבל מן הסתם הוא, כאילו, ‫באמת הגועל הזה שאת מדברת עליו, ‫הוא כאילו נוכח שם ביחס שלו, ‫כולל בטקסט הסאטירי ‫של 'הצעה צנועה', שבאמת גם כל הזמן ‫מייצר איזה סוג של בלבול. ‫מי מדבר אלינו? סוויפט, ‫הדמות העלומה שבשמה הוא כותב? ‫זה קיים, אנחנו נדבר על זה ‫הרבה יותר, אני חושבת, בגוליבר, ‫כאילו, מה הפער, בעצם, ‫בין דעותיו של סוויפט עצמו, ‫וכמה הדמות הדוברת היא בעצמה ‫סאטירה ומושא ללעג ‫ודמות שהיא כאילו מהתלה.

‫נועה: הוא מצליח לשכנע במידה מסוימת את עצמו ‫בטקסט הזה.

איילת: כן.

‫נועה: ‫ובאמת הייתה לו תפיסה ‫מאוד אמביוולנטית כלפיהם, ‫שהיא גם תפיסה ‫מאוד מאוד פרוטסטנטית, ‫שרואה בהצלחה ‫כסימן לחסד האל.

איילת: ‫קלוויניזם?

‫נועה: כן, נכון.

איילת: הוא לא בדיוק קלוויניסט…

‫נועה: ‫אבל זה נמצא בבסיס ‫של הרבה תפיסות פרוטסטנטיות, ‫גם אוונגליסטים, ‫כאילו, זאת אומרת, לא זר לחלוטין. ‫ואלוהים עוזר לאלה שעוזרים לעצמם, ‫ואם הם ממשיכים להתגולל ברחובות ‫כמו חזירים ‫ולהתרבות בלי הפסקה ‫ובלי שום שליטה, ‫אז כנראה שכל מה שהם מקבלים ‫מגיע להם, במידה מסוימת. ‫וזו הייתה כן תפיסה ‫שהרבה בריטים בני תקופתו ‫יכולים היו להזדהות איתה.

איילת: ‫סליחה, זאת תפיסה ‫שרווחת עד היום.

‫נועה: נכון.

איילת: אם נתבונן נכוחה למציאות בעיניים.

‫נועה: ‫לצערנו הרב זה נכון. ‫הייתה בו מעט מאוד חמלה, ‫בעיקר, כלפיהם, ‫אבל גם כלפי כל השאר.

איילת: כן.

‫נועה: ‫לא אדם ששריר החמלה שלו ‫היה מפותח במיוחד.

איילת: ‫להפך.

‫נועה: כן.

(צוחקות)

איילת: השריר הקפוץ ביותר בגוף האדם ‫היה השריר החמלה שלו. ‫הוא פשוט נטול רחמים. ‫הוא אדם כל כך נוקב ‫וכל כך… (איילת נוהמת, שתיהן צוחקות)

נועה: עד כדי כך שלאיילת אין מילים ‫והיא חייבת להשמיע קולות.

איילת: ‫תודו, שבשביל זה אתם כאן. (צוחקת)

נועה: ‫ולכן, זה לא מפתיע שהיו לו ‫מעט מאוד מערכות יחסים אינטימיות, היו לו...

איילת: ‫זה מפתיע שהייתה לו אחת או שתיים.

נועה: היו לו מעט חברים טובים, ‫שכולם מתו לפניו. ‫הוא ממש נשאר כזה ‫הדינוזאור האחרון, כולם מתו, ‫כולל האישה שהייתה כנראה ‫אהבת חייו, ‫אותה בת חסות שהזכרנו קודם, ‫אסתר, קטנה. ‫הוא נתקל בה שוב כעבור כמה שנים ‫כשהיא עדיין צעירה מאוד, ‫אבל מופתע מכמה שהיא התבגרה ‫ויפתה, ונוצרת איזה שהיא מערכת יחסים ‫שעליה הביוגרפים שלו מאוד חלוקים, ‫האם הם באמת היו זוג, ‫האם הוא נישא לה בסתר, ‫האם הם סתם היו חברים טובים? ‫היא עוברת יחד איתו.

איילת: ‫היא חיה איתו.

נועה: כן, היא עוברת יחד איתו לאירלנד, ‫ויחד עם בת הלוויה שלה, ‫מתגוררת בביתו. ‫הוא כותב מכתבים רבים. ‫כלומר, יש ממש מין יומן ‫במכתבים כזה שהוא כותב לה, ‫ושם הצדדים היותר רכים שלו ‫כן מצליחים לבוא לידי ביטוי. ‫היא מהרבה בחינות ‫הייתה סוג של המלאך הטוב שלו. ‫זה צד שחשף בו אולי ילדותיות ומשחקיות שיבואו לידי ביטוי גם כן בגוליבר, ‫אנחנו נראה את המקומות שבהם ‫הוא מבטא גם רגשות כאלה. ‫והוא ללא ספק מאוד מאוד מאוד אהב אותה. ‫והיא מתה זמן קצר לפני שהוא ‫כותב ומפרסם את 'הצעה צנועה', זה כאילו, כמעט מרגיש כאילו ‫שהמוסרות הוסרו ממנו. ‫הבן אדם הזה שהוא יכול היה לדבר איתו ‫וירגיע אותו ויתן לו פרספקטיבה אחרת וינסה לנהל איתו ‫איזשהו דיאלוג, נעלם. ‫היא כנראה הייתה אישת שיחה מבריקה, ‫היא אספה ממש חוג.

איילת: ‫‫היה לה מין סלון….

נועה: סלון כזה ספרותי בדבלין. חיה חיים מאוד עצמאיים ‫כי הוא גם לא היה כל הזמן בבית, ‫זאת אומרת, הוא עשה נסיעות כל הזמן ‫בין ביתו בדבלין לבין לונדון, המשיך להיות מאוד עסוק בעניינים ‫של פוליטיקה ופרסום, אז ‫היא חיה חיים יחסית עצמאיים ‫ממנו ובכלל, ‫אבל ההיעדר שלה שחרר ‫איזשהו זרם זועם של רעל שיצא ממנו ‫בצורה של הטקסט הזה.

איילת: כן. ‫אם נחפש קצת מהדברים שהוא כתב לה.

נועה: מהציטוטים? כן.

איילת: ‫‫כאילו, כן, היה שם באמת ‫כל מיני כינויים, ‫"עדיין קר להחריד, הלוואי ‫ויכולתי להניח את ידיי הקרות במקום החמים ביותר שלך".

נועה: ‫מה שמוזר זה שהיא לא הייתה ‫יכולה לקרוא. ‫העיניים שלה היו מאוד חלשות, ‫והיא לא קראה בעצמה את המכתבים, מי שהייתה קוראת אותם ‫זאת בת הלוויה שלה.

איילת: זה בת הלוויה? ‫אוי!

נועה: כן, רבקה, ‫רבקה שהייתה בת לווייתה ‫הנאמנה שנים.

איילת: ‫היא כונתה סטלה, נכון?

נועה: נכון.

איילת: ‫וזה חשוב כי תהיה עוד סטלה.

נועה: ‫כן. אז הוא היה לפעמים מפנה ‫את המכתבים שלו לשתיהן, ‫כלומר, גם לסטלה וגם לרבקה, ‫הוא היה קורא להן 'נפקניות חצופות', ‫זאת אומרת, הוא היה מאוד מודע לכך ‫שהיא לא קוראת את המכתבים שלו, אלא שמקריאים לה אותם. הסיפור הכי מצחיק פה ‫זה שהוא היה...

איילת: ‫וואו. מנאז' א-טרואה…

נועה: ‫כן. ‫הוא היה משתמש במשהו שהמון שנים ‫חוקרי סוויפט חשבו שהוא צופן.

איילת: ‫‫כן.

(צוחקות)

נועה: עד שפרופסור לאנגלית שחקרה את סוויפט ‫ביקשה מהבן שלה להקריא ‫כמה מהכינויים האלה בקול. ‫וכשהוא עשה את זה וביטא את המילים ‫היא הבינה שסוויפט בעצם מדבר בבייבי טוק. בשפת תינוקות.

איילת: ב‫תינוקית.

נועה: בשפת תינוקות, בתינוקית. ‫למשל, הצירוף PPT ‫שאף אחד לא הצליח לפענח, ‫אז PPT זה פשוט פופט. ‫קצת כמו שהיום כותבים כאילו בקיצורים.

איילת: כן.

נועה: ועד שלא מישהי חשבה, ‫בואו ננסה לשמוע איך זה נשמע בכל ‫ועוד מפיו של ילד בן שלוש, ‫אז לא הצליחו להבין את הכינויים האלה. (איילת מהמהמת בהסכמה) ‫אז, הייתה להם התכתבות באמת ‫מאוד חמימה ומשחקית ‫שחשפה צד שאף אחד כנראה ‫לא זכה לראות ממנו, ‫בטח שלא האסתר האחרת. ‫אוי, אסתר. אסתר'קה.

איילת: ‫כן, קראת לי אסתר. (נועה צוחקת) ‫קראת לי איך, במקרה הזה? ונסה.

נועה: ‫כן, אז האסתר השנייה ‫התאהבה בו ב-1707. ‫היא הייתה הרבה יותר צעירה ממנו.

איילת: ‫להבדיל מכמה צעירה הייתה ממנו ‫האסתר הראשונה. (נועה מצחקקת)

נועה: ‫והיה ביניהם קשר שאנחנו ‫לא בדיוק יודעות מה טיבו, ‫אבל הוא היה מאוד אינטנסיבי ‫עד נקודה מסוימת, ‫ואז הוא פשוט הלך והתרחק ממנה. ‫היא כתבה לו מכתבים ‫מעוררי רחמים באמת, ‫אבל, כמו שאמרנו, ‫לא היו בו רחמים ולא חמלה, ‫והוא חתך את הקשר ביניהם. ‫הוא לא היה מוכן לגלות לאסתר ‫הראשונה על אסתר השנייה.

איילת: אבל הוא כן גילה לשנייה ‫על הראשונה בשביל להכאיב לה?

נועה: כן, כן, היא ידעה.

איילת: בשביל… לפ, כן?

נועה: ‫היא ידעה, כן.

איילת: ‫והיא חלתה?

נועה: ומתה.

איילת: ‫ומתה בגיל 35, נכון? כן?

נועה: כן. היו האשמות כלפיו, ‫אני חושבת שהן נבעו יותר מהעובדה ‫שהאופי שלו היה כל כך ארסי ‫ופחות מאיזושהי מעורבות אמיתית. הם ‫אמנם רבו, הייתה מריבה מאוד קולנית ‫לפני שנפלה למשכב, ‫אבל אני לא חושבת שבאמת ‫היה בסיס להאשים אותו במוות שלה ‫חוץ מזה שהוא כנראה שבר את ליבה. ‫אבל מצד שני, ‫אם את נותנת את ליבך לסטיריקן נוקשה ואכזרי, ‫אולי אל תתלונני כשהוא שובר לך… ‫אם את כבר מעזה בנו ‫להטיל איזושהי מידה של אחריות ‫לפתחו של הקורבן.

איילת: כן. ‫אבל אפשר אולי לחתום ‫את הפרק האסתרי הזה ‫במה שהוא כתב, ‫בהספד שהוא כתב לאסתר הראשונה, ‫כפי שקראנו לה, "‫החברה האמיתית, ‫הטובה ויקרת הערך ביותר ‫שאני או אולי כל אדם אחר ‫התברכנו בה אי פעם". ‫ומה שמדהים זה שהוא חלה בעקבות ליל השימורים שליווה את מותה.

נועה: ‫כן, הוא היה בלונדון כשהיא חלתה, ‫הוא רץ מיד חזרה לדבלין ‫כדי להיות ליד מיטתה, ‫אבל ממש בשעות האחרונות, ‫כשכבר היה ברור שהיא הולכת, ‫הוא לא היה מסוגל לעמוד בזה, ‫חזר הביתה וכתב ‫את מה שקראת עכשיו, ‫והוא מספר שהוא הרגיש ‫כל כך נורא פיזית ‫שהמשרתים שלו הזיזו את המיטה שלו ‫בחדר לנקודה אחרת ‫כדי שהוא לא יראה את האור שבוקע ‫מהכנסייה שבה נערכה האשכבה שלה. ממש ‫נשבר לגמרי מזה.

איילת: כן. טוב, אנחנו… ‫יש לנו, גוליבר עוד לפנינו.

נועה: ‫כן, הרבה גוליבר, הרבה מסעות.

איילת: מסעות, מסעות רבים בימים ‫ובארצות שלא ידעתם, ‫או שהכרתם רק חלק מהם, ‫כמו שרובנו כנראה הכירו. ‫אני לא יודעת, אני כאילו, ‫באמת יש משהו בדמות שלו ‫ובתפקיד שהוא מילא שמעורר ככה סערות במחשבה, ‫כאילו, על התפקיד הזה שאינטלקטואל ‫או סטיריקן לוקח על עצמו, ‫וכמה אימפקט יש לזה, ‫ומה נשאר בסוף מהמסרים או מהמחשבות.

נועה: ‫במקרה שלו, לא הרבה, שזאת אולי ‫הטרגדיה הגדולה. ‫אז אנחנו נוכל לשמוע מה נשאר ‫ומה נעלם בפרק הבא שלנו.

איילת: ‫אז עד כאן האחיות גרים, ונשתמע בשלל יישומוני ההסכתים ובגלי צה"ל, ‫מתי וכאשר שנחזור…

נועה: אי פעם, כשנשוב אי פעם…

(צוחקות)

איילת: ‫ביי ביי, נועה.

נועה: להתראות איילת.

(מוזיקת סיום)

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

14 views0 comments

Comentarios


bottom of page