top of page

האחיות גרים - סוד הגן הנעלם

פרק מאה ארבעים וארבעה ובו נחפש את השביל אל הגן הנעול ונפתח כמה לבבות בדרך

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/02/2023.

[מנגינת פתיח קסומה, שובבית ומעט אפלה] קריין: האחיות גרים - נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה. פרק מאה ארבעים וארבעה ובו נחפש את השביל אל הגן הנעול ונפתח כמה לבבות בדרך.

איילת: "כאשר מרי לנוקס נשלחה לאחוזת מיסלתוויט להתגורר עם דודה, כולם אמרו שמעולם לא ראו ילדה בעלת מראה כל כך דוחה. זאת הייתה האמת. היו לה פנים כחושות, גוף צנום, שיער בהיר ודק והבעה חמוצה. שערה היה צהוב ועורה צהבהב גם הוא, מפני שנולדה בהודו ותמיד הייתה חולה במחלה זו או אחרת. אביה היה בעל משרה בממשל האנגלי ותמיד היה עסוק וחולה גם הוא, ואימה הייתה יפיפיה נודעת שרצונה היחיד היה ללכת למסיבות ולהשתעשע בחברת אנשים עליזים. היא בכלל לא רצתה בילדה קטנה, וכשמרי נולדה היא מסרה אותה לטיפולה של איה שהובהר לה שאם ברצונה לשאת חן בעיניי הַמֵם סאהיב עליה להחזיק את הילדה מחוץ לטווח ראייתה. וכך, כאשר מרי הייתה תינוקת קטנה, כעורה, חולנית ורגזנית היא הורחקה כדי שלא תפריע, וכשהפכה לפעוטה חולנית ורגזנית, היא הורחקה גם כן. מעולם לא זכרה שראתה פרצופים מוכרים מלבד הפנים הכהות של האיה ושאר המשרתים ההודים. אלו תמיד צייתו לה ונכנעו לרצונה, מפני שהמם סאהיב הייתה מתרגזת אם בכייה היה מפריע לה. ולכן עד שמלאו לה שש שנים כבר הייתה רודנית עריצה וחזרזירה קטנה ואנוכית, ככל שילד יכול להיות."

נועה: איזה תיאור מופלא.

איילת: זאת…

נועה: וואו.

איילת: זה באמת התיאור המופלא ביותר שאפשר לפתוח בו.

נועה: אי אפשר לא לאהוב גיבורה כזאת.

איילת: נכון?

נועה: ממש!

איילת: [צוחקת]

נועה: היא כל כך בלתי נסבלת.

איילת: לא, והיא הופ… והיא ממשיכה להיות בלתי נסבלת…

נועה: כן, כן.

איילת: פרק זמן מכובד.

נועה: זה לא שאנחנו אחר כך מגלים שבעצם היא נורא חמודה ו…

שתיהן: לא, לא.

איילת: הרסו את הילדה הזאת מגיל צעיר והיא תראה להם מה זה.

נועה: אבל דווקא בגלל זה היא… טוב, אנחנו מקדימות את המאוחר.

איילת: שלום נועה מנהיים!

נועה: שלום איילת טריאסט.

איילת: אנחנו "האחיות גרים", ואנחנו כאן בגלי צה"ל ובשלל יישומוני ההסכתים.

נועה: אנחנו בתוך מיני עונת הארקדיה שלנו, מתקרבות לסיומה, סיום שאותו מציין ההר, [צוחקת] הר האבדון.

איילת: הר האבדון! כן.

שאליו אנחנו מתקדמות.

איילת: ואנחנו עומדות להקדיש לו פרק, או ליתר דיוק, טרילוגיית פרקים שתוקלט ממש מולכם! מול קהל…

נועה: מול קהל חי.

איילת: מי שירצה בכך, כמובן.

נועה: ופרטים נוספים יפורסמו בקרוב מאוד.

איילת: כן, זה יהיה בבית אריאלה אבל, נוכל לומר.

נועה: נכון.

איילת: ב-7 בפברואר.

נועה: נכון.

איילת: בשבע וחצי.

נועה: מוזמנות ומוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו ששם אנחנו נעדכן על כך.

איילת: נפרט.

נועה: נפרט על כך יותר. אז אנחנו צועדות במרץ בשביליה של ארקדיה, אותה… ארץ קסומה שבה מתרחשות רבות כל כך מעלילות ספרות הילדים הבריטית של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 שבה אנחנו עוסקות.

איילת: אני תוהה אם טולקין, אגב, היה מוכן להסכים איתנו בהגדרה של…

נועה: אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.

איילת: פרנסס הודג'סון ברנט…

נועה: אני לא הולכת לריב איתו עכשיו, יהיה לי זמן…

איילת: האם זהו…

נועה: לעשות את זה אחר כך.

איילת: סיפור פיות? האם זהו Fairytale? ואנחנו נטען שכן.

נועה: את יודעת מה, אם את כבר… אם את כבר פתחת את זה…

איילת: [צוחקת]

נועה: אז אני חושבת שבמידה רבה כן, זאת אומרת, אני חושבת שה… התשוקה של טולקין, שאנחנו עוד נרחיב עליה כשנדבר עליו, למה שאפשר להגדיר כ-countryside האנגלי, האהבה שלו אליו, ההערכה שלו כלפי והאמונה שיש בו משהו שאולי אינו קסום אך הוא מופלא, כל אלה היו חלק מאוד חשוב ב… כתיבה שלו ובאישיות שלו. מעטים הספרים שחוגגים את הדבר הזה יותר מ"סוד הגן הנעלם", שהוא הספר שמתוכו קראת ושעליו אנחנו נדבר.

איילת: זהו, אני חושבת שיש משהו באמת ב… בקסם של הטבע.

נועה: כן.

איילת: העובדה שהספר הזה עוסק כמעט כולו באופן שבו מתבצעת בריאה מחודשת, גדילה, צמיחה, החייאה, של המת, המת-החי. הגן, הגן, ו… ו…

נועה: כן.

איילת: וכאילו החורף הקפוא, האביב המתעורר, כאילו כל הדברים ה…

נועה: הכל פה…

איילת: מחוברים לטבע…

נועה: כן.

איילת: הדבר הזה…

נועה: כל הדברים הקטנים שצומחים, התיאורים האלה…

איילת: כן.

נועה: של החודים הזעירים הירוקים…

איילת: זה קסום. זה פשוט קסם.

נועה: בוקעים את האדמה.

איילת: כן.

נועה: הערפל הירוק, כן? ה…

איילת: הביצות, ה…

נועה: שמכסה את הקיסוס ואת האבנים. תיאורי הטבע בספר הזה, באמת, הם מרגשים עמוקות.

איילת: באמת כן.

נועה: והשימוש גם במילה…

איילת: קסם.

נועה: המפורשת קסם.

איילת: נכון.

נועה: שוב ושוב ושוב אנחנו פוגשים אותו, הכוח הזה שממש לקראת הסוף, איזה רגע שבו זה נאמר אולי הכי במפורש שיכול להיות, כשאמא של הפאן השכונתי החביב שלנו, דיקון, אותו חצי-ילד חצי-קוסם חיות שמשביע נחשים… באמת אל הפרא.

איילת: ילד טבע.

נועה: ילד טבע כזה, כן.

איילת: ילד פרא… ילד… כן. הוא חצי מלאך בעצם, זאת אומרת… הוא…

נועה: כן.

איילת: זה מה שנאמר פחות או יותר.

נועה: קולין, אחד הילדים פה, אומר עליו, אם הוא כזה… זאת אומרת, מדברים עליו כמלאך במפורש, אז אמא שלו מופיעה - זה לא ספויילר - לקראת סוף הספר, והיא אומרת "הדבר הזה שעושה שהזרעים יגדלו ושהשמש תזרח עושה אותך ילד בריא וזה הדבר הטוב", והדבר הטוב זה מודגש, כן? "זה לא כמו שאנחנו הטיפשים חושבים שזה משנה אם יקראו לזה בשם אחר. הדבר הגדול הטוב לא מודאג מזה בכלל. תבוא ברכה עליך. הוא ממשיך לעשות מיליונים של עולמות, עולמות כמו שלנו. אף פעם אל תפסיק להאמין בדבר הגדול והטוב".

איילת: הוא היה מאשר, אני מרגישה.

נועה: [צוחקת]

איילת: אני מרגישה! אני מתעלת עכשיו את טולקין!

נועה: הניחי לו, הניחי לו.

איילת: [צוחקת]

נועה: יהיה לנו עוד מספיק… [צוחקת] מספיק זמן לדון בו. אבל כן, יש כאן קסם שעולה על גדותיו למרות שבעצם אין כאן קסם בכלל.

איילת: נכון.

נועה: מה שיש לנו כאן זה את הילדה האומללה הזו ש… אף אחד לא אהב ו…

איילת: ואף אחד לא אוהב והיא מוזנחת לנפשה.

נועה: תראי, יש שמה תיאור… ההתחלה, אני לא זכרתי את זה, אני מודה.

איילת: גם אני לא.

נועה: יש שם תיאור, אם הזכרנו בפרק הקודם את הזיקה המסוימת שיש לפרנסס הודג'סון ברנט לדיקנס, שאני מניחה שהיא קראה בילדותה, זה תיאור שהיה יכול להשתלב מצוין ב"אוליבר טוויסט", או כל ספר אחר שלו, שזה התיאור של המשפחה שלה וכל משק הבית גוססים ומתים מכולרה, בזמן שהיא מתחבאת איפשהו בבית.

איילת: זה אחד הקטעים המזעזעים.

נועה: זה נורא.

איילת: עכשיו, אני אגיד לך מה קרה לא מזמן… אני הייתי עם בתי הקטנה וזכרתי שהיה סרט על "סוד הגן הנעלם" בשנות ה-90 מתישהו.

נועה: נכון.

איילת: וזכרתי אותו בתור סרט כזה לא מזיק ו… ו… קסום, וזה היה פחד אלוהים.

נועה: [צוחקת]

איילת: זה מתחיל בבית ההודי הגוסס.

נועה: אוי ואבוי.

איילת: והילדה הזאת היא כמו מין…

נועה: חיה.

איילת: פרא, חיה שנשארה לבדה, מוזנחת, לא יודעים עליה בכלל.

נועה: כן, היא סודית.

איילת: היא בעצם שורדת לבדה בתוך בית גוסס שכל המשרתים ברחו ממנו, ככה נפתח הסיפור הזה. עכשיו, אני חייבת לומר שאני הדחקתי את הדבר הזה, אני הדחקתי את הפרק הזה, אני זכרתי שהיא הייתה מכוערת ורעה בהתחלה, אבל את זה שהיא עברה את החוויה ה… חווית בית האימה הזה…

נועה: אבל זה נורא…

איילת: זה לא זכרתי.

נועה: אבל זה נורא נורא נורא חשוב.

איילת: וזה קיים, זה קיים שם.

נועה: כי אני חושבת שזה מה שממקם, אם דיברנו בפרק הקודם על, למשל, "נסיכה קטנה" ו"לורד פונטלרוי" בתור סיפורי סינדרלה כאלה…

איילת: כן.

נועה: שהם rags to riches…

איילת: שהם ישויות מושלמות מהרגע הראשון.

נועה: והם נורא מושלמים. מה שיש לנו כאן זה סיפור אימה גותי.

איילת: כן.

נועה: לילדים.

איילת: נכון.

נועה: זה לפי כל החוקים והכללים. יש לנו את ה… באמת המוות הזה כמו ב"מסיכת המוות האדום", כן? יש את המגיפה הזאתי שמחסלת שמה את כל המשפחה והיא נשארת שמה חבויה, וזה ילדה שכשמוצאים אותה הם בהלם כי הם היו בטוחים שהיא כמעט אגדה בעצמה, כאילו…

איילת: כי אף אחד לא סבל אותה.

נועה: כי היו דיבורים על ילדה…

איילת: ואף אחד לא הראה אותה.

נועה: הם לא היו בטוחים שיש ילדה. ואז היא מגיעה לאחוזה הענקית הזאתי והקודרת.

איילת: של דוד שלה.

נועה: של דוד שלה, שהוא נכה, ואז יש את הח…

איילת: הוא גיבן.

נועה: הוא גיבן.

איילת: הוא כאילו… [צוחקת]

נועה: ואת החדרים שאסור להכנס אליהם, הגן הזה…

איילת: מאה חדרים, הכל כאילו כמו…

נועה: טיפולוגי לגמרי.

איילת: לגמרי.

נועה: מין כחול הזקן כזה.

איילת: כן, כן.

נועה: יש…

איילת: צרחות בלילה.

נועה: בדיוק, זה הכי "ג'יין אייר".

איילת: היללות של הרוח…

נועה: היא שומעת את הבכי ואומרים לה שזה לא בכי. זה גזלייטינג מטורף, כמובן.

איילת: לגמרי.

נועה: אומרים לה שזה לא בכי, זה הרוח של הביצות.

שתיהן: [צוחקות]

נועה: כי זה נמצא כמובן באמצע הביצות. זה ממש… זה גותי…

איילת: לגמרי.

נועה: בשורשי שורשיו, אבל אז…

איילת: וגם, אגב, גם כל הזמן אומרים לה בפרצוף 'את מכוערת'.

נועה: כן.

איילת: את בלת נסבלת [מצחקקת], כאילו, היחס של המבוגרים אליה הוא נוראי והיא… וזה לא…

נועה: וזה…

איילת: לא נותן לה הנחות, כלומר עדיין היא מוצגת בתור ילדה בלתי נסבלת, גועלית…

נועה: נכון, אבל זה גם חלק מכוח העל שלה, כן? מכיוון שכשבסופו של דבר היא מגלה מה זה הבכי הזה וזה הילד העוד יותר מוזנח ממנה [צוחקת].

איילת: כן…

נועה: כי יש לו אבא…

איילת: כן.

נועה: חי שיכול היה, לכאורה, אבל הוא כמו, זה… הוא נורא נורא נורא הזכיר לי אחת הדמויות שוברות הלב ביותר בספרות הילדים העברית.

איילת: כן.

נועה: ספר שאני מאוד אוהבת של נורית זרחי ה… מופלאה שנקרא "יוני והסוס".

איילת: כן, אני חושבת שדיברת עליו אפילו פעם.

נועה: ויש שם דמות של ילד שהכינוי שלו הוא משרת הצער וכולם קוראים לו רגל-אנפילה כי יש לו גרב אחת, ואבא שלו מרחיק אותו מעל פניו אחרי שאמו מתה, כי הוא מפחד…

איילת: זה מזכיר לי את…

נועה: שגורלה יהיה כגורל…

איילת: מרי שלי.

נועה: כן, שגורלו יהיה כגורלה.

איילת: כן…

נועה: אז שוב אבל התחברת לגותיקה של הדבר.

איילת: לגמרי.

נועה: אז גם כאן יש לנו את קולין שאבא שלו מרוחק ממנו כי הוא מאוד דומה לאמא שלו והוא מפחד שהוא ימות כמו שאמא שלו מתה.

איילת: זה נורא.

נועה: או שהוא ירש את הגיבנת שלו, כמו שיש לו.

איילת: הפסיכולוגיה… כאילו, באמת, אני חייבת לומר…

נועה: שובר לב.

איילת: לעומת שאר הספרים ואני כן צריכה להיות כנה עם עצמי…

נועה: כן…

איילת: וזה. שאר הספרים נקראים כמו אגדה מאוד לא מושלמת, לפעמים זה…

נועה: או מושלמת מדי.

איילת: כן, מושלמת מדי, זו הכוונה בעצם. שהם כאילו סוחפים, אבל ברמה מאוד ילדית ולא באמת… כאילו, משהו ברגש שלהם הוא מאוד מלודרמטי, הוא מאוד קצת מוגזם… לא אמין לפרקים, או הרבה לא אמין. ולעומת זאת, באמת, "סוד הגן הנעלם" הוא ספר ברמה אחרת לגמרי. הוא מרגיש שהוא מגיע ממקום כל כך יותר בוגר מבחינת הכתיבה, כל כך הרבה יותר קרוב לליבה. כלומר…

נועה: וכשאת חושבת על זה שקולין, אותו ילד מוזנח, ו…

איילת: כן.

נועה: וספק נכה, שהגן ומרי ודיקון וכל החיות שלו, הטבע מצליח להחזיר אותו חזרה לבריאות…

איילת: לחיים.

נועה: ולחיים. ולחשוב על זה שהוא מבוסס בעצם על ליונל, כאילו, על הבן…

איילת: הבן המת.

נועה: המת של…

איילת: כן.

נועה: של פרנסס. זה… באמת שובר לב. זאת אומרת, זה הרגע הזה…

איילת: זה נורא. זה הרגע שבו הביוגרפיה ככה נותנת את האקסטרה קיק של הכאב.

נועה: כשב…

איילת: בתור אמא לקרוא את זה פתאום…

נועה: נכון, נכון.

איילת: ואז לראות את הדמות הזאת ואת ה… כאילו יש משהו מאגי בניסיון לכתוב את זה, זאת אומרת, כאילו אם אני אכתוב את זה אולי הילד הזה יחיה בי עוד פעם, כאילו זאת אומרת…

נועה: אפרופו מרי שלי. אבל הרגעים האלה שהוא בתוך הגן והוא אומר להם אני מרגיש שאני יכול לחיות לנצח.

איילת: אני אחיה לנצח.

נועה: וואו.

איילת: כן.

נועה: זה עדיין, שוב, גם בקריאה מעיניים בוגרות ולמודות מלודרמה, זה מאוד אפקטיבי, והרגע, אולי אחד המצמררים ביותר שהם נמצאים שם בגן והגנן הזקן תופס אותם, וכדי להוכיח לו שהוא לא נכה הוא תולש מעליו את הכיסוי ודיקון בא ועומד לידו, קורא לו לבוא לשמה, והוא נעמד על רגליו, קם לרגליו. עכשיו…

איילת: כן, כאילו זה בסצנה… שוב סצנת מהפך, אפרופו.

נועה: נכון, נכון. הוא עובר מהפך.

איילת: כאילו יש את המהפך של מרי, יש את המהפך של קולין.

נועה: נכון.

איילת: יש הרבה פעמים, גם ב"נסיך האובד" יש את הילד הנכה שמצליח לקום על רגליו. זאת אומרת…

נועה: נכון.

איילת: הדבר הזה, הקימה על הרגליים… טוב, זה גם "היידי בת ההרים", זה…

נועה: כן.

איילת: זה… המוטיב הזה הוא מוטיב חוזר. ג'יימי ב"פוליאנה".

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: מוטיב חוזר מאוד בספרות…

נועה: אבל מה ש…

איילת: התקופה.

נועה: אבל מה שנחמד כאן זה שלמרות שדיברנו בפרק הקודם על זה שהיא פנתה למה שנקרא המדע הנוצרי והפנתה עורף לרפואה המודרנית וכולי.

איילת: כן.

נועה: אין כאן קסם במובן ה… מיסטי שלו. כלומר, לקולין אין שום בעיה, הכל…

שתיהן: בראש שלו.

נועה: וזה נאמר מאוד-מאוד במפורש, והוא צריך מישהי כמו מרי שהיא לא פחות…

איילת: פרינססה.

נועה: פרינססה בלתי נסבלת ומעצבנת כמוהו והיא יכולה לצרוח עליו.

איילת: מה שאף אחד אחר לא מעז.

נועה: מה שאף אחד לא מעז.

איילת: כן.

נועה: ולהגיד לו שום דבר… לא, לא בסדר איתך. הגב שלך נראה תקין לגמרי, אין לך שום בליטה.

איילת: זה רגע נורא עצוב. כאילו, ומרגש.

נועה: שפתאום הוא כל כך נסער מזה שמישהו קולע לפחדים העמוקים ביותר שהוא מעולם לא העז לבטא בפני אף אחד, שהוא…

איילת: כן.

נועה: בגב שלו מפתח איזושהי בליטה וגיבנת כמו לאבא שלו, שהוא ימות בגיל נורא צעיר.

איילת: כי כמו שהיא היה לה לנגד עיניה את אמה היפהפייה שלא מעוניינת בה, אז לו היה לנגד העיניים את האבא הגיבן שרק מפחד שהוא יהיה בן דמותו ולא רצה לגעת בו.

נועה: כן.

איילת: ואת האיום שהוא ימות. זאת אומרת, ואני כנראה שזה היה המוקד גם של הדמיון לבן שלה, של האיום הזה של חולי וחולשה. וכאילו, חיים קצרים. אהה… ו… וכנגד זה באמת הקריאה הזאת של ה"אני אחיה לנצח" היא כל כך עוצמתית ו…

נועה: אבל באמת שזה לא… אין בזה… הדבר הכי מקסים בזה, זה שאין בזה קסם. כלומר, הם מוציאים אותו…

איילת: יש משאלת קסם.

נועה: כן.

איילת: משאלה.

נועה: אבל הם מוציאים אותו לאוויר הצח במקום שהוא ישכב כל היום בחדר.

איילת: מנוון.

נועה: הם נותנים לו…

איילת: כן.

נועה: תרגילי ספורט, דיקון ממש הולך לאיזה אתלט שהוא מכיר…

איילת: [מצחקקת], כן.

נועה: ומבקש ממנו שיתן לו תרגילים לחזק את השרירים, אז הוא עושה תרגילים. הם אוכלים סוף-סוף אוכל בריא, יש באמת תיאור נהדר, שהוא בונה להם תנור קטן והם עושים שמה ביצים קשות ותפוחי אדמה אפויים עם שמנת יורקשייר טובה ועשירה. אז הם אוכלי… הם פשוט חיים חיים בריאים לראשונה בחייהם.

איילת: קרובים לטבע, קרובים לטבע.

נועה: קרובים לטבע…

איילת: כן. ואגב…

נועה: פעילים…

איילת: טבע אנגלי, לא טבע הודי, למשל.

נועה: שמוצג פה רע מאוד.

איילת: שהוא חולני וצהוב, אוקיי?

נועה: שהוא לא רק חולני וצהוב, אלא מסוכן לילדיהם של המם סאהיבים והמם סאהיבות.

איילת: לגמרי. ובגלל זה אגב הם נשלחו כל כולם ויצרו טראומה לדורות של סופרים [צוחקת], הכל פה מעגלי…

נועה: אוי ואבוי.

איילת: כמו שאת שמה לב, נועה.

נועה: כן.

איילת: אנחנו חוזרות כל הזמן…

נועה: כן.

איילת: לנקודת הפתיחה שלנו.

נועה: בניגוד לקיפלינג, הייתה בה מעט מאוד הערכה לטבע שאינו טבע בריטי טוב.

איילת: כן, כן, כן, בדיוק! הטבע המתורבת.

נועה: good old, הטבע המתורבת. כן.

איילת: הטבע המבוית שלנו.

נועה: כן.

איילת: כן, למרות ש… למרות שהביצות פה כן מוצגות כטבע פראי, אבל…

נועה: יחסית.

איילת: יש פה כן הרבה גם איזשהו דיבור, בלי להגיד את זה באופן, זה… סוג של גנטיקה של הנסיכות הטבעית הזאת.

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: כאילו, מיהו בן אצולה. ובואי, גם זה קיים פה כל הזמן בין השורות. מצד אחד, כאילו יש הערכה נורא גדולה לבני יורקשייר החזקים והמקומיים.

נועה: כן.

איילת: שחיים קרובים לטבע, אבל בספרים אחרים אולי זה יותר…

נועה: הפרא האציל.

איילת: יותר ברור [צוחקת]. בספרים אחרים זה אולי יותר ברור שיש לה כל הזמן איזושהי ציפייה מעמדית כזאת שבני האצולה האמיתיים, אלה שלא הושחתו, אלה ששמרו על ה… על זרע ה… כבוד, גבורה… זה קיים ב"נסיך האובד" מאוד חזק.

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: זה קיים בשורה עם הנסיכות התמידית שלה.

נועה: כן, אפשר לראות עליהם את זה.

איילת: בדיוק. הם… זה משהו מולד, זה משהו שהם כאילו נושאים איתם. זה היופי שלהם. זאת אומרת, היופי נובע מהתכונה… מתכונת האופי, יותר מכל דבר אחר, ולכן גם הטרנספורמציה, המהפך הזה שהופך את מרי ליפה ואת קולין ליפה, וזה כל הזמן מדובר, הם מתחילים כיצורים כעורים, חלשים, גוססים כאלה…

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: והופכים להיות ילדים יפים.

נועה: כן.

איילת: וזה מאוד מדובר כל הזמן.

נועה: נאמר על שניהם, כן.

איילת: ונאמר על שניהם.

נועה: הם גם מזהים את זה אחד באחרת.

איילת: בשני, נכון.

נועה: כן.

איילת: והטרנספורמציה הזאת כל הזמן קורית בגלל שינוי האופי שלהם. זאת אומרת, השינוי הפנימי מוליד שינוי חיצוני וזה כאילו… קצת קסמה של האהבה, נקרא לזה, כמו ש… אגב, באמת יש מחקרים שהמוח שלנו מגיב אחרת לאנשים שאנחנו אוהבים, זאת אומרת…

נועה: ברור.

איילת: יש פה ממש שינוי באופן שבו הם נראים לנו.

נועה: זה ההפך מסיפור בראשית. כלומר, הם… הם אדם וחווה in an age of innocence, כן? הם עדיין בתקופה… בתקופת התום שבה הם כמו ילדים.

איילת: כן. הגן.

נועה: הגן.

איילת: הגן הסגור, הגן הנעול.

נועה: הם נכנסים אל תוך הגן במקום שהם מגורשים ממנו.

איילת: מה דיקון? [צוחקת]

נועה: דיקון…

איילת: האנטי… האנטי נחש.

נועה: הוא האנטי נחש, בדיוק.

איילת: כן.

נועה: כלומר, הוא מציע להם את הפרי, כן? הוא מציע להם את ה… הוא מביא את הציפורים שהם יכולים לקרוא להם בשם.

איילת: הוא מגדל אותם… הוא עץ הדעת! [צוחקת]

נועה: הוא מזמן את החיות לתוך הגן הזה. מביא להם…

איילת: הוא עץ החיים!

נועה: [צוחקת]

איילת: הוא… הוא… האו…

נועה: את פשוט תעברי…

איילת: לא, לא.

נועה: על כל אלמנט ו…?

איילת: אני פשוט חושבת עכשיו…

נועה: הוא המלאך עם החרב. לא, סתם.

איילת: גם. אבל… לא, אבל באמת אני פתאום חושבת על זה, זה כאילו העץ הדע… זאת אומרת, זה כאילו גן העדן, אם את אומרת את זה, פתאום הדימוי הזה מאוד… זה מגניב בעיניי, שזאת תמונת מראה של מה היה קורה אילו לא היינו אוכלים מעץ הדעת.

נועה: נכון.

איילת: אלא היינו אוכלים מעץ החיים. כאילו ה…

נועה: אבל העץ שם… העץ החיים הוא גם הפוך, כי עץ החיים שם הוא עץ המוות, זה העץ שאמא של קולין התנדנדה ממנו.

שתיהן: ונפלה.

נועה: ומתה. והעץ הזה הוא הדבר היחיד בכל הגן…

שתיהן: שמת.

איילת: כן.

נועה: ויש שמה רגע נורא נורא יפה שדיקון ומרי כאילו מקווים שהוא לא ישאל על זה שום דבר, הם לא רוצים להגיד לו כלום.

איילת: נכון.

נועה: ובתוך הגן הזה הם יכולים להיות כילדים. הם נכנסים לתוך איזשהו מרחב שהוא המרחב האמיתי של ארקדיה, של לחזור להיות… ילדים לנצח, כן? לחיות לנצח נצחים. ואף אחד לא הולך להחזיר למרי את ההורים שלה, אבל… ואף אחד לא יחזיר לקולין את אמא שלו, אבל זה לא משנה. כלומר, יש להם קודם כל את האמא החלופית, כן? את אמא של דיקון ש… כשהיא רואה אותו היא ישר מאמ… עכשיו, זה גם ספר מאוד…

איילת: אם כל חי [צוחקת].

נועה: כן, אבל זה ספר שהוא נורא על פני השטח, זאת אומרת…

איילת: כן.

נועה: אין כאן… זאת אומרת, היא אומרת לו… הוא אומר לה "הלוואי והיית יכולה להיות האמא האמיתית שלי". אין סאבטקסט בדבר הזה, זה מאוד… on the surface. אבל זה המקום שבו, כמו בסצנת הבריאה של "נרניה", כן? שאסלן קורא שמות לכל החיות והם פתאום…

איילת: נושף.

נועה: נושף בהן והן פתאום מתחילות לדבר. אז גם כאן יש לנו את אדום-החזה שהוא כמעט על הגבול הלדבר. מה החיה הראשונה שדיקון שהוא סלאש (/) מלאך אלוהים, פאן…

איילת: השה.

נועה: כן. השה שהוא מביא לה, אותו שה נוצרי שהיא מחזיקה בזרועותיה בפעם הראשונה.

איילת: ו… ו…

נועה: האלגוריה הזאת שזורה כאן…

איילת: לגמרי

נועה: לכל האורך.

איילת: ויש כן איזשהו רגע של קסם שהוא על סף ה… כזה העל-טבעי, שבאותו רגע שבו… קולין קם בגן, אבא שלו חווה איזושהי…

נועה: נכון!

איילת: התגלות במרחק…

נועה: אבל זה…

איילת: מרחק של ארצות.

נועה: זה הכי "ג'יין אייר".

איילת: נכון, נכון, לגמרי!

נועה: זה הכי כאילו "ג'יין, ג'יין, ג'יין".

איילת: נכון! [צוחקת]

נועה: רוצ'סטר שאו… צועק לה והיא שומעת אותו רגע לפני שהיא הולכת להתחתן עם סנט-ג'ון, בביצות שמה ב…

איילת: נכון! זה הביצות…

נועה: אדמות הבּוּר.

איילת: זה הרוח של הביצות.

נועה: בדיוק!

איילת: רוח הרפאים…

נועה: [צוחקת]

איילת: שמרחפת על פני הביצות, איכשהו חוצה את האלפּים וקוראת ל… לאבא.

נועה: והוא נמצא… אבא שלו, איפה הוא נמצא? בדיוק במרחב הגותי של… מהצד השני של האלפים…

איילת: כן.

נועה: באיטליה, במחוזות האקזוטיים האלה. ומה הוא שומע? הוא שומע את הקול של אשתו המתה אומרת לו תחזור לגן, אל הגן…

שתיהן: אל הגן.

נועה: שזה ההתחלה והסוף בעצם…

איילת: כן.

נועה: הגן הזה. כי הוא באמת הכי קרוב שאנחנו יכולים להגיע עלי אדמות לארקדיה האמיתית, לגן העדן.

איילת: נכון.

נועה: ולכן היא כל כך שייכת לעונה הזאת.

איילת: לגמרי.

נועה: למרות שלכאורה לא.

איילת: באופן כמעט, באמת… קסום.

נועה: מיסטי.

איילת: מיסטי, כי יש משהו גם בכל הגילוי של הגן…

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: שאפילו לא עסקנו בו, על הגילוי של המפתח באמצעות הציפור שפתאום…

נועה: כן, אדום-החזה.

איילת: שהיא הדמות הראשונה שמחבבת את מרי, הציפור, אדום-החזה, שהוא גם סוג של סימבול אנגלי מאוד, ה-robin.

נועה: אנגלי מאוד מצד אחד ורוח הקודש כציפור… זה דימוי מאוד מוכר…

איילת: כן.

נועה: ומקובל.

איילת: והחיפוש הזה, העובדה שאת צריכה כל פעם לעבור שלב… זה גם סוג של קווסט בהרבה מובנים.

נועה: נכון.

איילת: שמרי צריכה כאילו להכין את עצמה ל… להפוך את עצמה לראויה.

נועה: בפרוזדור לפני שתכנס לטרקלין.

איילת: כן, כן, כן.

נועה: אכן.

איילת: לפתוח את שערי הגן וה… כאילו, האופן שבו הם מכינים את הגן לבואו של קולין.

נועה: איזה דימוי חזק זה.

איילת: באמת, זה דימוי…

נועה: זאת אומרת, שהם מסיטים שם את…

איילת: סופר חזק.

נועה: שהיא מסיטה את הקיסוס שצומח על הדלת.

איילת: כן, ומגלה את המפתח.

נועה: ומכניסה את המפתח החלוד הזה שהיא חפרה ומצאה באדמה, ונכנסת אל המרחב הזה. זאת אומרת, יש בזה קסם… שהוא נצחי. זאת אומרת…

איילת: נכון.

נועה: אני חושבת ש…

איילת: זה ספר למרפאים, זה…

נועה: הספר לא מאבד מהכוח שלו.

איילת: לא.

נועה: עדיין.

איילת: לא.

נועה: עם כל זה שאני יכולה ל… יש… השלמות של הילדים…

איילת: כן.

נועה: ודיקון… הקוסם הזה, שאני לא קונה אותו בתור ילד אמיתי, הוא מין יצור…

איילת: לא, הוא יצור…

נועה: תום בומבדיל כזה.

איילת: כן!

נועה: אם כבר הזכרנו אותו… של טולקין. אבל זה עובד.

איילת: נכון. לא, אני חושבת שדיקון מוצג גם בתור סוג של ילד-קסם במרחב שבו הוא חי, זאת אומרת, כל אדם…

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: שרק מעלה את שמו…

נועה: כן, זה מדהים!

איילת: על דל שפתיו…

נועה: כולם ישר רק אומרים…

איילת: מחייכים ואומרים אהה… טוב, דיקון, כאילו…

נועה: הוא המפתח.

איילת: כן.

נועה: לגן שבלב כזה.

איילת: כי הוא הקשר בין האדם לטבע.

נועה: [מהמהמת בהסכמה]

איילת: וככה הוא מוצג, והוא מוצג כשלמות מוחלטת, הוא הכי קרוב לסדריק ב…

נועה: כן… כן.

איילת: בתיאור שלו.

נועה: אה, תקשיבי, זה הכל פשוט…

איילת: באמת.

נועה: מלא תיאורים כאלה, כן?

איילת: כן. כן, כן.

נועה: "באותו בוקר ראשון שבו השמיים היו שוב כחולים התעוררה מרי בשעה מוקדמת, קרני השמש ניתכו באלכסון מבעד לחרכי התריסים. היא הרימה את התריסים ופתחה את החלון עצמו ומשב אוויר עז, רענן ומבושם, הסתער עליה. הבָּתָה הייתה כחולה והעולם כולו נראה כאילו קסם מתרחש בו."

איילת: מאי… רגע, מאיזה תרגום את קראת?

נועה: אני קוראת מהתרגום עם האיורים המהממים של ליאורה גרוסמן, והוא התרגום של עידית שורר שיצא לאור בכתר לפני כמה שנים.

איילת: ואני קראתי מהתרגום של הגר ינאי של הרפתקה.

נועה: [מהמהמת בעניין]

איילת: אז כן, יש לנו באמת המון… הוצאו המון המון תרגומים לספר הזה, זה רק מוכיח אולי, כמה הוא עדיין חי, קיים, נושם.

נועה: ולא קל לתרגם אותו. יש כאן הרבה מאוד, לא רק עגה של יורקשייר…

איילת: כן, זה קשה.

נועה: אלא עיסוק בעגה של יורקשייר.

איילת: כן, נכון, נכון.

נועה: זאת אומרת, מרי מנסה להשתמש בה כדי להראות שהיא אחת מהחבר'ה כזה.

איילת: אפרופו שפה, שפה ובריאה.

נועה: כן.

איילת: אבל אנחנו… כן. על זה עוד אנחנו נדבר, על בריאה…

נועה: [צוחקת]

איילת: ותת-בריאה. ושפה. ו…

נועה: באיזשהו שלב אנחנו נהיה חייבות…

איילת: כן, כן.

נועה: להפסיק לעשות טיזינג.

איילת: נכון, זה פשוט יקרה.

נועה: אבל זה לא היום.

איילת: ב-7 בפברואר.

נועה: זה לא יקרה היום.

איילת: כן.

נועה: כן.

איילת: אז חברים, חברות, אנחנו מקווים שנהנתם איתנו בתוך הגן, יש לנו עוד שני פרקים…

נועה: שני פרקים?

איילת: לא, יש לנו עוד כמה עד שנגיע לטולקין.

[מנגינת סיום מתחילה להתנגן ברקע]

נועה: ארבעה פרקים, לדעתי.

איילת: יותר, יותר אפילו.

נועה: יותר?

איילת: חמישה? אני כבר לא זוכרת.

נועה: אהה! !

איילת: ארבעה.

נועה: אוקיי.

איילת: כנראה שארבעה.

נועה: [צוחקת]

איילת: אממ… אבל… אבל אנחנו עוד…

נועה: מתקדמות לשם.

איילת: נתעדכן ונתקדם, ואתם מוזמנים גם לעקוב אחרינו בקבוצת הפייסבוק שלנו, "האחיות גרים". תודה נועה מנהיים.

נועה: תודה איילת טריאסט.

איילת: תודה ניב ירוקר ואנחנו נתראה בשבוע הבא. ביי ביי.

[מוזיקת סיום מתגברת ומסתיימת]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page