top of page

האחיות גרים - תעלומת המכתב הגנוב

פרק מאה שבעים ותשע ובו נפתור את תעלומת החדר הנעול בעודנו נעולים בחדר.

 

[מנגינת פתיח קסומה, שובבית ומעט אפלה]

קריין: האחיות גרים - נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה. פרק מאה שבעים ותשעה ובו נפתור את תעלומת החדר הנעול בעודנו נעולים בחדר.

איילת: "מעטים הם בני האדם, אפילו מקרב ההוגים השקולים ביותר, שלא נתקפו פה ושם באמונה למחצה מעורפלת ובה בעת מרטיטה בעל-טבעי שבה וזאת בשל צירופי מקרים שטבעם נראה מופלא כל כך עד שהאינטלקט אינו מסוגל לראות בהם אך ורק צירופי מקרים. תחושות כאלה, שכן לאמונות למחצה שאני מדבר עליהן לעולם אין מלוא התוקף של מחשבה, רק לעיתים נדירות אפשר להחניק אותן בְּלוֹא להתייחס לתורת הסיכויים, ובכינויה המקצועי - מדע ההסתברויות. מדע זה במהותו הוא מתמטי צרוף וכך מתקבלת האנומליה שבה המדע המדויק מכל מדע מיושם על צילו ועל רוחניותו של הניחוש הערטילאי מכל ניחוש." Yes, Watson?

נועה: אלמנטרי.

איילת: [בהדגשה] אלמנטרי .

נועה: אלמנטרי, יקירתי.

איילת: כן… שלום לך, נועה.

נועה: אבל לא התבלבלתם, לא מצאתם שוב את עצמכם בפרק על שרלוק הולמס.

איילת: הוא היה כבר.

נועה: נכון. שלום, איילת.

איילת: שלום, שלום. אנחנו האחיות גרים והפעם אנחנו…

נועה: אנחנו פה עם פּוֹ.

איילת: פה עם פּוֹ… פה עם פּוֹ.

נועה: עשיתי את זה עוד פעם, סליחה.

איילת: יופי.

נועה: [צוחקת] אני לא יכולה להתאפק.

איילת: אז אנחנו הולכות הפעם לדבר על החלק הבלשי, הפורנזי [עם ר' מתגלגלת], המדעי, האנליטי, באופיו… בחייו… במותו של אדגר אלן פו.

נועה: אני רוצה להתחיל עם הסוף.

איילת: הסוף היה מר.

נועה: הסוף היה מר. הסוף היה מר ומוזר.

איילת: וואו.

נועה: אהה…

איילת: כל מה שנכתב - התגשם.

נועה: אכן. פו נעלם.

איילת: כבר התחלה טובה.

נועה: כן… נעלם מביתו ונמצא שלושה ימים אחרי שהוא נעלם בבולטימור, אוהיו - לא המקום שהוא בכלל היה בדרך אליו ובמצב של הכרה מעורפלת מאוד, לובש את בגדיו של מישהו אחר והוזה. הוא יצא מריצ'מונד שבוע קודם לכן בדרך לניו-יורק, וכמה ימים הקשר איתו אבד, ואף אחד לא מבין… ועד היום אף אחד לא יודע מה הוא עשה בשבוע… סליחה, האבוד הזה.

איילת: אז מה יש לנו פה? יש לנו שבוע אבוד, יש לנו אדם שממלמל דברים לא ברורים, לבוש בבגדי אחר.

נועה: נמצא בבית מרזח שהוא מקום מפגש של מלחים וסוחרי אופיום. הוא נמצא גם כשהוא מטונף. כאילו, משהו בבירור עבר עליו בשבוע הזה… אנחנו…

איילת: והוא גוסס.

נועה: והוא גוסס. אנחנו לא ידענו ולא נדע.

איילת: תעלומת הבלש הגוסס.

נועה: תעלומת הבלש הגוסס… יפה! [בהדגשה מתלהבת] הביאו אליו רופא, הזעיקו למיטתו את ידידיו, אבל אחרי ארבעה ימים שהוא מאושפז תחת השגחה…

איילת: והוא מתפרץ תוך כדי, מכה את האחיות.

נועה: מאוד אלים, לא באמת חוזר לצלילות בשום שלב, קורא שוב ושוב בשמו של פלוני ריינולדס.

איילת: [בקול קורא] ריינולדס!

נועה: שאף אחד לא יודע מי זה. ובין הגורמים האפשריים - ולדעתי כל שנה מישהו נוסף מוסיף להם עוד אופציה, איזשהו חוקר - טענו שזאת הרעלת אלכוהול או סכרת או דלקת קרום המוח או סיפיליס, אפילפסיה, ניסיון התאבדות. אפילו הונאת בחירות!

איילת: איך? [צוחקת]

נועה: זה סיפור ארוך, אבל היו חוטפים אנשים מהרחוב, מכים אותם, לפעמים מסממים אותם.

איילת: כדי שיצביעו? כדי להצביע בשמם?

נועה: ונותנים להם הוראה למי להצביע.

איילת: וואו.

נועה: כן, אבל אף אחד לא באמת יודע. ואז פו מת.

איילת: יעזור האל לנשמתי האומללה, הוא אומר.

נועה: לנשמתו האומללה, כן. עכשיו, יש בערך חמישה אנשים בלוויה הזו, מלבד הדיקון והכומר שמנהל אותה. עומד לרדת גשם זלעפות. הכומר מקצר… מקצר - לא אומר אפילו את כל התפילה. ומורידים את פו אל הקבר. אבל…

איילת: אבל זה לא הסוף.

נועה: לא, זה לא הסוף, כי מזמינים עבורו מצבת שיש… בדרך לבית הקברות היא נהרסת בתאונת רכבות. אז מציבים שם איזושהי מצבת אבן פשוטה, כותבים על זה רק מספר '80'. כמה שנים לאחר מכן, דודתו מחליטה שהיא רוצה לעשות עם גופתו המתה צדק, ואז חופרים אותו…

איילת: הדודה זאת האמא של אשתו, אגב.

נועה: אמא של אשתו, נכון. חופרים אותו, מעבירים אותו למיקום יותר מכובד ושמים שם מצבה חדשה. אבל, כשהם באים להוציא את עצמותיו מן הקבר, הם בהתחלה מוציאים את העצמות של הבן אדם הלא נכון, ואז הם שמים את המצבה עם הכיתוב למקום…

איילת: הפוך.

נועה: כן, הפוך. אהה… [צוחקת]

איילת: בכלל, הכול היה מכוסה בכל מיני…

שתיהן: זבל.

נועה: זה... הוא היה קבור באמת תחת… בתנאים מאוד-מאוד לא… מכובדים.

איילת: [משלימה בו בזמן] מכבדים.

נועה: אז כן, זאת הייתה קבורתו השנייה. וב-2009, מאה שישים שנה אחרי מותו, עשו לו לוויה נוספת. אהה…

איילת: על מנת לתקן את הרושם…

נועה: לנסות לתקן…

איילת: של הראשונה.

נועה: את הזה. אז יש לנו כאן את התעלומה… הבלשית שאין לה פתרון. ויש לנו כאן את ה…

איילת: [קוטעת בדרמטיות] ואת האימה הגותית.

נועה: ואת האימה והמָקַבְּרִיּוּת של הגופה הזו ששוב ושוב מוציאים אותה מהכלא [מתבלבלת] - מהכלא רציתי להגיד - מהקבר.

איילת: כן.

נועה: ועצמותיו שאינן מוצאות להן מנוחה.

איילת: די מדהים.

נועה: כן.

איילת: כן.

נועה: במשך שנים, את יודעת, היה מגיע ביום מותו איזה… אדון לבוש בגלימה וכובע ומטה - מקל עץ כזה - והוא ניגש אל הקבר, מרים כוס לחייו של פו ונעלם. אף אחד לא יודע… כאילו, זה ממש נהיה מין כזה… דמות ש… קוראים לו  The Poe Toaster כי הוא מרים כוס לחייו של פו, אף אחד לא יודע מי הוא היה, למה הוא הגיע, לאן הוא נעלם… כן. אז אני חושבת שהפן הזה של חייו, הפן של מותו…

איילת: [משלימה] מסתורין ואפלה…

נועה: המסתורין שאפף אותו הפך להיות באמת חלק שזור היטב באגדה שהפכה אותו לאייקון. אבל אהה…

איילת: ובאמת גם אולי הדמות שככה… נוסחה מחדש, זאת אומרת, הוא היה באמת - קצת כמו שהצגנו אותו - סוג של זיקית מכל מיני בחינות, ואחרי מותו הובלט החלק היותר אהה… קודר, משוגע, מ… מכור. 

נועה: טוב, היה מי ש…

שתיהן: דאג לזה…

נועה: שזה יהיה ככה, כן, כן. ממש כמה ימים אחרי המוות שלו כבר מתפרסם עליו הספד… [צוחקת] וההספד פשוט מתחיל במשפט "אדגר אלן פו מת. חדשה זו תחריד רבים, אך תעציב מעטים". ומפה באמת יוצא לדיון מכפיש בפרסונה של פו. כלומר, הוא מכיר בגדולה שלו כמשורר, אבל הוא מציג אותו בתור, באמת, דמות מאחד הספרים שלו - משוגע, הוזה, מסתובב כל החיים שלו כשהוא מדבר אל כוחות בלתי-נראים, מי שתפס את עצמו כמקולל… מאוד מדגיש את הפן האלכוהוליסטי ב…

איילת: [קוטעת] המושחת.

נועה: …בחיים שלו. המושחת, כן.

איילת: החלק האפל של הדופלגנגר.

נועה: כן. ואז מסתבר שהבחור הזה, האיש הזה שכתב את ההספד, היה אנתולוג בשם רופוס גריזוולד. ולו ולפּו היה איזה תקל, שלא לומר… [גיחוך]

איילת: פו שחט אותו.

נועה: פו שחט אותו…

איילת: את האנתולוגיה שהוא יצר.

נועה: כן, אם הזכרנו שהוא…איילת: אנתולוגיית שירה.

נועה: … היה מבקר מאוד קטלני, אז אחד החוקרים של פו… הביע את חוסר שביעות רצונו באופן בוגר ואדיב. הוא כתב ביקורות שליגלגו על האסופה של גריזוולד, הוא ערך סיור הרצאות שצחק על ספרו של גריזוולד, הוא עשה [בהדגשה] קריירה מללעוג לגריזוולד. גריזוולד חיכה.

איילת: חיכה.

נועה: בסבלנות…

איילת: כן, צוחק מי שצוחק אחרון.

נועה: … עד שפּו מת. בדיוק. ואז הוא פרסם באמת את ההספד הזה והלך לדודה קְלֵם, אמא של וירג'יניה -  כאמור, רעייתו המתה - וקנה ממנה את הזכויות על יצירתו של פו. והוציא אנתולוגיה, באמת, של יצירות שלו, אבל היא לוותה בביוגרפיה מאוד… מכפישה, שהדגישה רק את החלקים הגרועים ביותר, את מלאכיו הרעים ביותר של פו…

איילת: לא, כי הוא באמת היה אלכוהוליסט, אבל הוא גם תיפקד, נגיד…

נועה: נכון.

איילת: אז הוא הקדיש… זאת אומרת… 

נועה: יותר ל…

איילת: הוא הדגיש את ה…

נועה: לאלכוהוליזם ופחות לתפקוד.

איילת: כן, כן.

נועה: הוא גם שינה, זאת אומרת, היו שמה שקרים בוטים. הוא, למשל, המציא ש… לפּו היו רגשות, נקרא להם… רכים, כלפי אשתו השנייה של מר אלן - אמו המאמצת השנייה.

איילת: אהה… כן… כן [נבוך]

נועה: דבר שלא היה ולא נברא. ושזה היה הרקע לפירוד…

איילת: כן…

נועה: … או לפירוק ביניהם. צינזר ואף שכתב חלקים ממכתביו… כלומר, באמת עשה בחייו של פו כשלו. והוא הצליח.  כלומר, הדימוי שיש לנו של פו הוא היום הדימוי הזה - של המשורר הגאון והמטורף.

איילת: העורב.

נועה: העורב. 

איילת: כן.

נועה: בעוד שכנראה הוא היה עיתונאי מאוד חרוץ, כעורך, הוא היה מבקר שכתב וקרא רבות. הוא ללא ספק היה סופר שהייתה לו תפוקה אדירה בהתחשב בחייו הקצרים, הוא כנראה היה אדם… 

איילת: והקשים.

נועה: … חרוץ ויעיל.

איילת: כן. אבל איכשהו אני חייבת לומר זה לא בהכרח עשה לו רע [גיחוך] במובן ה…

נועה: [צוחקת]

איילת: … של המכירות. זה לא הזיק למכירות.

נועה: לא, זה לא הזיק למכירות.

איילת: להפך, אולי.

נועה: כן, ואם הזכרנו את ה…

איילת: הדמות הזאת…

נועה: … אהבה של הצרפתים אליו…

איילת: בהחלט.

נועה: … זה בעיקר הייתה לדמות הזאת - של המשורר המקולל.

איילת: כי היא מאוד מתכתבת עם הטקסטים. זאת אומרת, להעלות את הדמות הזאת על נס לא מנותק מהקשר.

נועה: [מהמהמת להסכמה] 

איילת: זאת אומרת, המהלך הזה לא מפתיע בהתחשב בטקסטים הכתובים, ולכן היא רק…

נועה: אה.

איילת: … מייצרת את המסתור… מעצימה את המסתורין, מעצימה את החוויה, נותנת איזה מימד של אותנטיות לכתיבה כולה.

נועה: אבל לו הייתי אוגוסט דוּפַן…

איילת: [בהתעניינות] אווו…

נועה: … הייתי אומרת לך שזה שזה מתיישב עם הטקסטים…

איילת: [צוחקת]

נועה: … ומגדיל את הזה…

שתיהן: לא אומר שזו האמת.

איילת: [במבטא צרפתי] אווו, את צודקת!

נועה: וזה… אני חושבת שזה באמת תרם פן אחד בחיים שלו ופן אחד ביצירה שלו…

איילת: כן.

נועה: אבל לא את הפן שאותו הזכרנו גם - הזכרתי גם בסוף של הפרק הקודם - שהבין במבנה…

איילת: נכון.

נועה: … והבין בקצב ושהיה מחושב מאוד בכתיבה שלו, וידע טוב מאוד איזה אפקט הוא רוצה ליצור ואיך להפיק אותו. ומתוך הכתיבה הזאת באמת מגיעה הכתיבה הבלשית שלו.

איילת: [מהמהמת בהתעניינות]

נועה: כן, כן. אביו מייסדו של ז'אנר הבלש המודרני.

איילת: עכשיו, אם קוראים אותו… אז באופן מצחיק, זאת אומרת, אם קוראים אותו באופן אנכרוניסטי לחלוטין, את יכולה לומר [בזלזול] 'מה זה השרלוק הולמס הזה?' [צוחקת] כאילו…

נועה: [באנפוף] שרלוק הולמס לעניים.

איילת: מה זה, שרלוק הולמס לעניים? כן. כי זה שרלוק הולמס. ממש. אבל ברמות שאת, כאילו את אומרת, אבל זה פחות טוב ברמה ה… של עיצוב הדמות. הדמות עוד לא שלמה. היא עוד לא עד הסוף מגובשת כאינ… כדמות מעניינת. זאת אומרת…

נועה: כאינדיבידואל וכ…

איילת: משהו בפגמים אפילו של שרלוק…

נועה: כדמות עגולה.

איילת: כן, בדיוק. זאת אומרת, מה שדויל יעשה וישכיל לעשות עם שרלוק פשוט עדיין לא קיים בדוּפַן, אבל כן קיים כל העיקרון המארגן.

נועה: כן…

איילת: דמות הבלש…

נועה: המנגנון…

איילת: המנגנון, זאת אומרת…

נועה: נכון.

איילת: … דמות הבלש, הסיידקיק שלו, הווטסון שלו.

נועה: והבלש הוא כבר אקצנטרי.

איילת: כן…

נועה: אמנם פחות במובלט ובמופגן מהולמס כי, שוב, עוד לא ניתן לו זמן להתפתח. אבל, למשל, זה שהמספר, שהוא הסיידקיק, והבלש אוהבים חושך ואז הם מחשיכים את החדר, הם יושבים שעות בחשיכה במהלך היום… כאילו, יש שמה כבר איזושהי התוויה של האופי האידיוסינקרטי של הדמות הזאת.

איילת: המתבודד, ה… כזה מין… מחוץ לש… זאת אומרת, בשוליים של החברה.

נועה: [מהמהמת להסכמה] נכון.

איילת: שזו כמובן העמדה הכל כך משמעותית של הבלש מהסוג הזה.

נועה: אבל הכול פה!

איילת: נכון, הכול שם.

נועה: כלומר, גם מערכת היחסים עם כוחות החוק…

איילת: לגמרי.

נועה: הבוז של הבלש… אהה…

איילת: כן, שמוסווה בהערכה ל… לחריצות הרבה.

נועה: כן, וגם הוא דוקר אותם וקצת… 

איילת: וטימטומם.

נועה: כן… וקצת צוחק עליהם.

איילת: כן. אה-אה-אה חוס… זאת אומרת, בלש הכורסה. 

נועה: כן.

איילת: העובדה שהם לא יוצאים כמעט, או שלפחות זה לא קורה בזמן הסיפור.

נועה: נכון.

איילת: אנחנו לפעמים נודע לנו ש…

נועה: מגלים שהוא הלך…

איילת: … שעשו משהו כזה או אחר.

נועה: … ועשה ובדק ושאל. "במכתב הגנוב", למשל.

איילת: אומן תחפושות.

נועה: בדיוק, הוא מתחפש.

איילת: יש לנו פה עוד פעם אמני תחפושות.

נועה: זה פשוט…

איילת: זה הולמס!

נועה: … דויל לקח את הסיפורים האלה, עשה לעצמו בדיוק את השופינג ליסט…

איילת: לגמרי.

נועה: … רשימת הקניות שאני ואת עשינו פה ואמר 'אוקיי, עכשיו איך אני הופך את זה למשהו אחר'. 

איילת: לבריטי.

נועה: לבריטי. לסדרתי הרבה יותר. איילת: כן.

נועה: מכיוון שיכול להיות שאחד הקשיים שפּו נתקל בהם כאן הוא בלמצוא עוד תעלומות, כי…

איילת: נכון.

נועה: למשל, את התעלומה שמתוכה קראת בפתיחת הפרק הזה, "תעלומת מארי רוז'ה", הוא לקח מהחיים עצמם, כן?

איילת: נכון, זה… האמת שזה בהחלט מעניין.

נועה: זה מהספר "הרציחות ברחוב מורג וסיפורים אחרים" שמי שתרגמה אותו מאנגלית היא…

שתיהן: שירלי אגוזי.

נועה: זאת תעלומה שהתרחשה בעצם במקביל לתקופתו על אהה...

איילת: זאת תעלומה שהתרחשה בניו-יורק…

נועה: … מרי רוג'רס.

איילת: … והוא מעביר אותה בעצם לפריז.

נועה: נכון.

איילת: בגרסה שלו.

נועה: אבל הפרטים לקוחים מתוך המקרה עצמו, כאילו…

איילת: יותר מזה, הוא…

נועה: … הוא מנסה להשתמש בדמות שהוא יצר כדי לפתור את הפשע.

איילת: נכון. והוא מנסה באמת, זאת אומרת…

נועה: כן, כן.

איילת: … הפתרון הוא אפילו, נדמה לי, יצא קרוב…

נועה: כן.

איילת: … באיזשהו אופן לפתרון ה…

נועה: נכון.

איילת: … האמיתי של התעלומה שלקח זמן עד שהתגלה בכלל. אבל יש לו מין, באמת, איזה סוג של הסקת מסקנות, איזו דדוקציה כזאת… הוא מאוד דידקטי גם. זאת אומרת, הבלש מרצה לנו כל הזמן, בדיוק כמו הרגעים המכוננים האלה שיבואו אחר כך - גם אצל כריסטי וגם אצל דויל - של הבלש שמכנס את הקהל שלו כדי לדווח על הפתרון המרשים והמפעים של הפשע שאיש מלבדו לא הצליח לפענח.

נועה: וכמובן, הפשע הוא רצח בחדר סגור. זאת אומרת, יש לנו…

איילת: לא תמיד, אבל כן, במקרה…

נועה: במקרה של "הרציחות ברחוב מורג" יש לנו בפעם הראשונה…

איילת: ממש. את הקונספט.

נועה: … את המבנה, את הקונספט הזה של רצח בחדר סגור.

איילת: שהוא בלתי אפשרי.

נועה: שהוא בלתי אפשרי. של Whodunit.

איילת: לגמרי. והוא גם, כאילו, הוא כל כך בלתי אפשרי שהוא מוליך כמעט… הוא מתכתב עם העל-טבעי. וגם עם המקברי. זאת אומרת, אני חייבת לומר, "הרציחות ברחוב מורג" הוא מאוד בוטה מבחינת תיאורים…

נועה: כן, נכון.

איילת: … הוא מאוד מזעזע.

נועה: הוא מאוד… גוֹרִי (gore).

איילת: הוא קשה, הוא קשה לקריאה. הוא באמת היה לי קשה. אני, שוב, אני קצת מדברת על הרקע שבו אנחנו מקליטות את התוכנית הזאת, והעיסוק במוות, העיסוק ב… ברשע, באלימות, הוא עיסוק באמת קשה. ויש את זה אצל פו. לא כל הזמן… 

נועה: נכון.

איילת: … לא בכל מקום, אבל…

נועה: ואני חושבת…

איילת: … ספציפית היה לי קשה עם זה אפילו בזמן הזה.

נועה: … שעוד משהו שעולה פה וזה גם נוכח בסיפורים אחרים שלו - העובדה שיש כאן רשע ואלימות ורוע שנכנסים אל תוך חללים בטוחים לכאורה. כלומר, כל הרעיון הזה של ה…נשים הללו שחיות בביטחון ובשלווה בחדרן השקט והסגור, ופתאום מתפרץ לתוכו איזשהו כוח שנראה, לפחות על פניו, כרוע האולטימטיבי והאכזרי ביותר, ואז אנחנו גם צריכים לשאול את עצמנו שאלות על הטיב של הרוע הזה ועל למה, כן? האם היה כאן מניע? מה היה כאן מניע? אז אני חושבת שגם זה, ברגע הזה בזמן ההתפרצות הזו של האל-ביתי…

איילת: כן.

נועה: … שהוא מתאר אותה כל כך טוב גם בסיפורים הבלשיים שלו, אבל גם בסיפורי האימה שלו. המוכּר שהופך פתאום לזר. אני חושבת שהיום אנחנו קוראות את זה מנקודת מבט אחרת.

איילת: כן.

נועה: ואני חושבת שזה גם המקום שבו קונאן דויל הצליח לפצח משהו, כי מה שהוא רצה לעשות היה משהו אחר. זאת אומרת, אני יוצאת פה להגנתו של פו ואני אומרת הוא לא רצה אף פעם לעשות את מה שקונאן דויל עשה אחר כך. למרות שאם הוא היה מצליח לעשות את זה, זה יכול היה להכניס לו יופי של כסף. אבל אני מרגישה תמיד כשאני קוראת את הסיפורים האלה שהוא מנסה לבנות איזשהו גשר בין שלל הסוגות שבהן הוא עוסק. כלומר, בסיפורי הבלש האלה, ותחשבי כמה זה מדהים… זאת אומרת, הוא כתב שלושה סיפורים…

איילת: כן.

נועה: … "המכתב הגנוב", "הרציחות ברחוב מורג" ו"תעלומת מארי רוז'ה".

איילת: וקצת "איש ההמון", אולי.

נועה: והאם "איש ההמון" הוא חלק מזה או לא, זו שאלה. אפשר לומר, שנגיד, גם ב"חיפושית הזהב"...

איילת: נכון, כן.

נועה: … שהוא סיפור שיש לו אלמנטים…

איילת: בלשי.

נועה: … בלשיים. יש שמה תעלומה שצריך לפענח אותה, יש כתב חידה שצריך לפתור אותו בעצם.

איילת: אבל היא קצת על הגבול של הרפתקאות.

נועה: נכון.

איילת: זאת אומרת, היא קצת בעולם הזה של…

נועה: כאילו של…

איילת: אוצרות גנובים ו...

נועה: כן, ואיקס שמסמן את המקום. ופיראטים.

איילת: כן, כן, יותר.

נועה: קצת אי התעלומות, או אי המטמון, או משהו כזה. ניחוח של הים. יש בה ניחוח של הים. ואני חושבת שבסיפורים האלה, שבשלושתם הוא פשוט העמיד ז'אנר. הוא כאילו בא והוא אמר 'אוקיי, מה הסוגה הזאתי תצטרך?', רתם את כל הסוגה לרשימה הזאת שהוא יצר והכין כאן למשך עשרות שנים אחריו, כולל עד היום…איילת: תפרנס…

נועה: … באמת.

איילת: … תפרנס פשוט מאות, אם לא אלפים, של סופרים.

נועה: אבל הוא בונה כאן איזשהו מין גשר בין… מה שנראה לנו כבלתי אפשרי, וכעל-טבעי, וכלא מובן, וכלא פתור וכמסתורי מאוד לבין מה שאפשר להבין אותו, לפענח אותו או לפתור אותו - להשיב את הסדר על כנו.

איילת: ובזה הוא בעצם מחבר בין שתי התנועות הגדולות של תקופתו, שזו…

נועה: נכון.

איילת: … הרומנטיקה מחד והתנועה…

נועה: [משלימה] של המהפכה…

איילת: … תנועת ההשכלה, התנועה המדעית מהצד השני. כלומר, זה באמת כאילו שני הפכים שמייצרים ויוצרים את המאה התשע-עשרה…

נועה: ממש.

איילת: … ואיך הוא מצליח, כאילו, איכשהו…

נועה: זה הדופלגנגר.

איילת: … לסנכרן, כן.

נועה: כלומר, יש לנו כאן שני ז'אנרים שהם - אחד הוא התעלומה והשני הוא פתרונה, אבל הם גם משקפים ומשתקפים אחד בתוך השני. והוא מצליח באמת לאחוז בחבל הזה משני קצותיו או לשחק בשני הצדדים של המגרש, ולעשות כל אחד ואחד מהם בשלמות שאנחנו לא נרגיש… את השני. זאת אומרת, אני יכולה לראות את אוגוסט דוּפַן מגיע לזירה של המקום שבו… יחד עם השוטרים, אולי קצת לפני השוטרים…

איילת: של הלב ה…

נועה: של "הלב המסגיר", כן?

איילת: [צוחקת] כן.

נועה: ומצליח לפענח את ה… את הפשע הזה.

איילת: נכון.

נועה: או מגיע לבית הזה שבו תלוי ה… דיוקן, הפורטרט הָאוֹבָלִי, והוא יודע למה מי שגר שמה איבד את שפיות דעתו ומצליח למצוא לזה את הפתרון. כלומר, יש כאן סיפורים שמציבים שאלה וסיפורים שעונים עליה. אז העלינו את האפשרות שיכול להיות שהסיפורים האלה לא הכניסו מספיק כסף כי הוא לא… המשיך איתם. ואני חושבת שהם פשוט כל כך מושלמים, לא כסיפורים, אלא כתוכנית מתאר- ממש בְּלוּפְּרִינָט…

איילת: לגמרי.

נועה:  … לז'אנר.

איילת: כן, כי… ואני חייבת לומר…

נועה: ולא צריך יותר.

איילת: זהו, שבתור קוראת, בטח קוראת עכשווית, אז כן יש בהם משהו באמת, כמו שאמרתי, קצת דידקטי…

נועה: נכון.

איילת: … אַרְכָנֵי… הבְּלוּפְּרִינָט הזה לפעמים מפורט מדי, כולל ההרצאות…

נועה: כן.

איילת: … שהבלש נותן, שאחר כך אנחנו נמצא את ההדהודים שלהם אצל הולמס, ממש ממש כמעט מילה במילה.

נועה: כן.

איילת: כל הגישה האנליטית, כל ה… כאילו ה-razzle dazzle הזה של איך הבלש פותר ומגיע לפתרונות הכמובן [בהדגשה] מתבקשים מאליהם, שהם לא מתבקשים מאליהם, זאת אומרת…

נועה: נכון.

איילת: זאת האשלייה. האשלייה היא מוחלטת, הרי אפשר היה להגיע לפתרון אחר. הוא פוסל כל מיני דברים ו… זה. והכל בשם המדעיות.

נועה: זה כמו קוסם…

איילת: זה קוסם.

נועה: … שמראה לך בדיוק איך הוא עשה את הקסם שלו, אבל הדבר היחיד שהוא לא חושף בפנייך…

איילת: [גיחוך] זה…

נועה: … זה שהוא באמת קוסם.

איילת: נכון, נכון.

נועה: וזה, נגיד, מאוד בולט אצל דוּפַּן [עם פ' דגושה] - אני מקווה שאני אומרת את השם שלו נכון - ולא אצל הולמס. זאת אומרת, אצל הולמס כבר אין קסם. הקסם הוא בזריזות הידיים שלו, הקסם הוא ב-איך הוא עושה את זה ואיך הוא עושה את זה כל כך מהר, הקסם הוא בווטסון - בעיניים המתפעלות והנוצצות של ווטסון.

איילת: [צקצוק] גם אצל הולמס…

נועה: אהה…

איילת: … יש את הקפיצות האלה שהן לכאורה לא היו מתבקשות, זאת אומרת, למה מאפגניסטן ולא ממקו… כאילו, נו.

נועה: אבל זה נכון כי…

איילת: יש את הדבר הזה.

נועה: … זה חלק מהסיבה זה מכיוון שזה הסיפור הראשון שלו והוא עדיין מאוד תחת ההשפעה של פו ושל איך שפּו כותב. 

איילת: כן.

נועה: הוא גם מתייחס לפּו ישירות, בדיוק כמו, אגב, שפּו…

איילת: כמובן יורד עליו…

נועה: כן. בדיוק כמו, אגב, שפּו מתייחס ל[אז'ן פרנסואה] וִידוֹק, שעליו דיברנו…

איילת: כן… נכון.

נועה: … כשדיברנו בפרקים על ויקטור הוגו. אבל כאן, ואני חושבת שלכן, למשל, סיפור כמו "המכתב הגנוב" העסיק [בהדגשה] כל כך הרבה אנליטיקאים - במאמרים של לאקאן ומאמרי תגובה ו…

איילת: דרידָה.

נועה: … סימפוזיונים שלמים…

איילת: כן.

נועה: … על השאלה הזאתי של 'האם המכתב תמיד מגיע לתעודו או לא', ונוכל להפנות אתכם ללינקים הרלוונטים [צוחקת] אם תרצו.

איילת: אם יש לכם כוח לזה.

נועה: אם יש לכם כוח לזה.

איילת: embrace yourselves, זה בצרפתית.

נועה: זה מתיש. אבל אני חושבת שהסיבה שיש שמה, באמת, את הכר הפורה הזה זה כי המסתורין הגדול ביותר שפּו כתב הוא בסיפורי הבלש שלו ולא בסיפורי המסתורין. כאילו, הקסם הזה ש… איש ההיגיון הצרוף עושה הוא יותר קסם מ… דיוקנאות שמצחקקים אליך, מנשים שחוזרות מן הקבר. כי זה קסם ההיגיון הצרוף. הוא קסם אמיתי. הוא לא קסם שבדמיון, אין כאן…

איילת: וזה מעניין ששם זה לא בגוף ראשון.

נועה: … את התודעה.

איילת: זה לא בגוף ראשון.

נועה: נכון.

איילת:  זה מקבל את ה…

נועה: זה בגוף ראשון של מי שמביט עליו מבחוץ.

איילת: כן, בהערצה.

נועה: כמובן, שזה הפְּרוֹטוֹ-ווטסון הזה שלנו. אז תמיד יש שמה איזשהו שבריר של… של כישוף באיך שהוא עושה את זה. 

איילת: נכון.

נועה: זה כאילו אני מבינה את זה, אבל בעצם… לא, חייב להיות כאן עוד משהו.

איילת: שזה קצת הקסם של מדע, כי בעצם אומרים לנו 'הנה, ככה… זה-זה, אפשר לחזור על זה בניסוי, תאמינו לנו'.

נועה: נכון. 

איילת: [צוחקת] אבל אז…

נועה: ועוד משהו…

איילת: כן?

נועה: זה שב… סיפורים האלה, זאת אומרת, אני מתייחסת עכשיו ספציפית ל"רציחות ברחוב מורג" ול"מכתב הגנוב", אין רוע. כלומר, ה… אנחנו יכולות לעשות ספוילר - הרוצח ב"רציחות ברחוב מורג" שמבצע את הפשע הבלתי אפשרי הזה, שאף אדם לא יכול היה לבצע אותו, הוא באמת…

איילת: זה כי לא אדם…

שתיהן: לא אדם ביצע אותו.

נועה: זה הפראי, זה ה… דבר ה… אִיד הזה, שפתאום מתפרץ.

איילת: say no more, say no more. נועה: [בהיסוס] כן…?

איילת: שיקראו בעצמם.

נועה: אין בעיה.

איילת: זה קצר.

נועה: הדבר הקדום הזה שבעצם…

איילת: כן.

נועה: … מתפרץ. קַמָּאִי, לימינלי, שמתפרץ ועושה את זה. אבל זה ללא מגע יד אדם. איילת: [מהמהמת להסכמה]נועה: כאילו, אין כאן רוע אנושי. וגם ב…

איילת: אולי כן, מאחורי הקלעים באיזשהו אופן.

נועה: כן, אבל, זאת אומרת, זה…

איילת: זה דווקא מורכב יותר אולי לראות את זה ככה, שכאילו הרוע האנושי קיים, בעצם זה שוב [בהדגשה] מביא את הקמאי אל תוך העירוניות. זאת אומרת, המפגש הזה.

נועה: כן, אבל זה קצת קלוש בעיניי. זאת אומרת, זה לא שהוא מביא אותו כדי לדַּוְוקֵא-ק לי…

איילת: לא, אבל…

נועה: זה לא כפת חתול. את יכולה להאשים פה את התרבות בכך שהיא מנסה לפעול את פעולתה על הפרא ובכך היא הופכת אותו לסיוט הכי גדול שלה. אבל הסיפורים של פו מאפשרים קריאות מהסוג הזה…

איילת: נכון.

נועה: … שהסיפורים של דויל…

שתיהן: לא. 

איילת: לא, נכון.

נועה: ואותו דבר "המכתב הגנוב", יש…

איילת: ובגלל זה פסיכואנליטיקאים כל כך אוהבים אותם.

נועה: נכון!

איילת: אפשר לפרש אותם.

נועה: נכון.

איילת: כל הזמן, יש להם מין…

נועה: הרבה מאוד רבדים…

איילת: … מצולות כאלה. כן.

נועה: בדיוק, הרבה מאוד רבדים וב"מכתב הגנוב" זה לא שאין רוע - יש לנו את השר שגונב את המכתב, משתמש בו כדי לאיים על המלכה, הוא לא… נקי מעוון, אבל מה יש לנו פה? גנבו מכתב והחביאו אותו. זאת אומרת, אין כאן…

איילת: כן.

נועה: זה אין כאן גופה מדממת, בטח שלא את התיאורים המאוד-מאוד גרפיים של ה… אישה שתקועה במעלה הארובה. אבל אהה… יש כאן מספיק בשר מכדי, באמת, ליצור איזה מין אוריגמי כזה של משמעויות שיכול להיפתח  כמו המכתב הזה שקופל לצד הלא נכון שלו, כן?

איילת: כן.

נועה: אפשר לקחת את הסיפור הזה ולהפוך בו, ולהפוך בו, ולהפוך בו, וכל הפיכה כזאתי מגלה בו פנים אחרות. אז אני חושבת שבמובן הזה הוא באמת רחוק מאוד מהסיפורים של קונאן דויל, שגנב ממנו את כל המבנה...

איילת: ופשוט קיפל את זה הפוך [צוחקת].

נועה: ופשוט קיפל את זה… ופשוט קיפל את זה פשוט.

איילת: [צוחקת]

נועה: קונאן דויל עושה מזה אקדח. פו עושה מזה ציפור, כאילו יש שמה…

איילת: בואי, לא נשכח שאנחנו מאוהבות בהולמס, כן?

נועה: נכון, אבל אני… את יודעת, יש כבוד לאבא, ובמובן הזה…

איילת: כן.

נועה: … פו הוא לחלוטין האב היוצר של הסוגה הזו.

איילת: לגמרי.

נועה: אז ריספקט.

איילת: אז הרבה ריספקט ו… והוא בהחלט מרתק, פו. כאילו, אני מרגישה שאנחנו עדיין ככה רוקדות סביב… קראנו לזה עונת הענקים…

נועה: כן.

איילת: כן, זה כאילו… זה מעניין להיכנס מין ראש בראש או להכניס את הדמויות האלה…

נועה: את הראש הבריא שלנו למיטה החולה שלו.

איילת: כן, לתוך ה… המרחב המוגן הקטן שלנו, אבל גם זה מה שאנחנו עושות בתת-עונה הזאת כנראה… [פאוזה] אז עד הפעם הבאה ועד היוצר או היוצרת הבאים.

[מתחילה מנגינה הסיום, הדוברות ממשיכות לדבר על רקע הנגינה]

נועה: ועַד־אֵין־דּוֹר.

איילת: ועַד־אֵין־דּוֹר… דּוֹר… דּוֹר [הדהוד דרמטי]

נועה: [צוחקת]

איילת: נפגש.

נועה: עוד פעם נפלתי לאותו בור.

איילת: [צוחקת] בור… בור… בור.

נועה: [מתפקעת מצחוק].

איילת: נתראה. בפעם הבאה נועה.

נועה: נשתמע.

איילת: ותודה…

נועה: תודה איילת.

איילת: כן, תודה לליאור ולך ולכולכם ולכולכן שמאזינות. ביי ביי.

[מנגינת הסיום מתגברת ומגיעה לסיומה]


9 views0 comments

Comments


bottom of page