top of page

האחיות גרים - דיסטופיות לנוער

פרק מאה שישים ושניים ובו נלך בעקבות בעל זבוב אל עולם אכזר ורווי הורמונים.

 

[מנגינת פתיח קסומה, שובבית ומעט אפלה] קריין: האחיות גרים - נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה. פרק מאה שישים ושניים ובו נלך בעקבות "בעל זבוב" אל עולם אכזר ורווי הורמונים.

איילת: "הנער בהיר-השיער שילשל את עצמו לאורך הטפחים האחרונים המעטים של הסלע והתחיל מפלס לו נתיב לעבר הלגונה. אף כי פשט מעליו את אפודת בית-הספר והיה גוררה אחריו בידו האחת, דבקה חולצתו האפורה לעורו ושיערו ציפה את מצחו. סביב לו הייתה הצלקת הארוכה שהוטבעה בג'ונגל כּיוֹרה של שרב. הוא התחבט בכבדות בין המטפסים והגזעים המרוסקים, ופתאום הבזיקה אל על ציפור, חיזיון-קסמים של אדום וצהוב, בקריאה שכמוה כצריחת מכשפה; ולקריאה זו נענה כהד קול אחר. 'היי! ' קרא הקול, 'חכה רגע! ' סבך השיחים בצד הצלקת ננער ושפעת טיפות גשם נשרה בקול תיפוף. 'חכה רגע! ' הוסיף הקול לקרוא, 'הסתבכתי במטפסים האלה.' הנער בהיר-השיער עמד ומשך בגרביו בתנועה מוכנית, שלרגע קט שיוותה לג'ונגל מראה נוף מולדת". ככה נפתח, נועה, "בעל זבוב".

נועה: אני זוכרת.

איילת: בתרגום של אסתר כספי. כן…

נועה: כן.

איילת: הוא קצת, קצת כבר…

נועה: כן, אני זוכרת.

איילת: … תרגום ישן, אבל… כן. למה אנחנו פותחות ב"בעל זבוב"? איך "בעל זבוב" נכנס בכלל לתת-עונת הדיסטופיות שלנו כאן? זה לא כזה מפתיע, בעצם…

נועה: לא, זה לא כזה מפתיע.

איילת: … אם שואלים את זה ככה.

נועה: לא, זהו, את כאילו הרמת פה לאיזה חשיפה מאוד…

איילת: דרמטית.

נועה: … דרמטית.

איילת: (במבטא משעשע): כאן, ב"אחיות גרים", היום…

נועה: לא… לא, לא.

איילת: לא.

נועה: לא, הילדים האלה שמגיעים לגן העדן, לכאורה, של ה…

איילת: נכון.

נועה: … האי הבודד, והופכים אותו לגיהנום. וה…

איילת: כן, זה…

נועה: … הקצין שמגיע בסוף ומזועזע. 'לא חשבתי שילדים בריטים…'

איילת: מהוגנים.

נועה: '…מהוגנים יתנהגו כך', אני זוכרת במעורפל את הציטוט…

איילת: כן, אחרי שהם שורפים את האי.

נועה: … משיעורי האנגלית שלי בתיכון.

איילת: כן.

נועה: כן.

איילת: זה הפחיד אותי נורא.

נועה: זה, [אנחה] כן.

איילת: משהו עם החזיר והזה.

נועה: לא, לא, לא. זה מאוד-מאוד-מאוד מפחיד.

איילת: זה הבעית אותי בתור נערה. ועל זה נדבר - על נערים מבועתים.

שתיהן: [צוחקות]

נועה: נערים מבועתים ונערות מאוהבות, זהו - זה הז'אנר.

איילת: זה הטְרוֹפּ (trope).

נועה: זה הטרופ.

שתיהן: כן…

איילת: פחות או יותר.

נועה: אבל איך הוא משתלב…

איילת: אוווו…!

נועה: … בתת-עונת הדיסטופיות שלנו?

איילת: אז זהו, אז אנחנו…

נועה: ספרי לנו, איילת.

איילת: … נקדיש את סיומה. כן, אמרתי סיומה.

נועה: [צוחקת]

איילת: אמרתי סיומה, מאזינות ומאזינים. כל אלה שחיכו על הקווים.

נועה: כן.

איילת (בדרמטיות): וחיכו שנסיים כבר עם הסבל הנורא הזה!

נועה: אז, הנה.

איילת: כן, אז אנחנו מסיימות את תת-עונת הדיסטופיות שלנו. And we're going with a bang! ועם הלהיט הגדול ביותר בז'אנר, פחות או יותר.

נועה: כן, בשנים האחרונות.

איילת: "משחקי הרעב"!

נועה: כן.

איילת: סְפֶּקְטַקְל של… של…

נועה: אלימות…

איילת: אלימות!

נועה: … משובחת ו… כן.

איילת: כן. אנחנו נדבר על…

נועה: אבל אנחנו לא…

איילת: … דיסטופיות לנוער.

נועה: זהו, אנחנו לא מתחילות…

איילת: נכון.

נועה: … היישר עם ה…

איילת: עם הרעב או עם המשחקים.

נועה: עם הרעב. [צוחקת] אנחנו מתחילות רגע לפני. כמה רגעים לפני.

איילת: זה המשחק המקדים שלנו… כן, את יכולה לתת את הרגע הזה.

נועה: תני לי לאסוף את עצמי.

איילת: כן.

נועה: אנחנו מתחילות כמה וכמה שנים קודם לכן. אם באמת ה… תת-העונה הקודמת שלנו הייתה עונת הארקדיה שדיברנו בה על… באמת, יצירות המופת של ספרות הילדים והנוער, בעיקר הבריטית, בשנים של לפני וממש בואכה מלחמת העולם הראשונה, הרי שלאחריה גם שיש לא מעט יוצרים בולטים ואני מניחה שבעתיד אנחנו ניגע בחלק מהם, בטח רואלד דאל שאנחנו מבטיחות כבר שנים.

איילת: שנים!

נועה: שנים.

איילת: או פחות.

נועה: שנים. המרחב הזה היה יחסית סטטי, עד שעלתה על הזירה גברת שדיברנו בה כבר רבות, ולא תמיד נכבדות, אחת ג'ואנה…

איילת: כונתה הבּוּמרית על הרכבת, אז אני לא יודעת…

נועה: כן, אחת ג'ואנה רולינג. ו"הארי פוטר" ראה אור ובעצם הפך את כל התעשייה.

איילת: כן.

נועה: זאת אומרת, הפרק הזה יהיה גם פרק מאוד תעשייתי במובן מסוים. עכשיו, האינדיקציה לצמיחה האדירה של ספרות הילדים והנוער ממבט חיצוני יכולה להיות יותר ברורה כשחושבים נגיד על הירידים הגדולים. פעם היו את ירידי לונדון ופרנקפורט שהיו ה-ירידים המרכזיים שהספרות העולמית נסחרה בהם.

איילת: כן.

נועה: והעסקאות הגדולות נחתמו בהם וזה. והיה את יריד בולוניה הקטן והחמוד, שאליו הלכו כדי לאסוף גלויות מאוירות ולפגוש את… לא יודעת מה, ג'וליה דונלדסון וללחוץ ידיים עם סופרי ילדים ונוער מצליחים, אבל הוא היה היריד היותר קטן. ואחרי הפריחה של "הארי פוטר" והשינוי הדרמטי שהוא חולל בשוק אנחנו רואים איך יריד בולוניה הולך ותופח ונהיה פי אלף יותר מגניב ואיך הז'אנר הזה באופן ספציפי, הקטגוריה שנקראת YA, Young Adults, שכבר דיברנו עליה לא מעט הולכת ותופחת ותופסת נתח שוק מאוד-מאוד משמעותי.

איילת: כן.

נועה: אז אנחנו כבר בעולם שנשלט… כאילו, הנוער לשלטון…

איילת: כן.

נועה: … כשמשחקי הרעב מופיעים בזירה.

איילת: יש לזה קשר הדוק עם תעשייה גדולה יותר אולי, שהיא הוליווד. עם השינוי הדרמטי, הטַקְטוֹנִי, שקורה באולמות הקולנוע ובעצם גורם לזה שקהל היעד העיקרי של הוליווד הופך להיות בני נוער.

נועה: כן.

איילת: זאת אומרת, הם ללא ספק הוליווד זיהתה שה… מי שעדיין יש לו בכלל סיבה לצאת מהבית וללכת לאולמות קולנוע כלשהם זה אנשים שאין להם בית משלהם, ולכן…

נועה: או שההורים שלהם רוצים שהם ייצאו קצת מהבית, למה שלא תצאו קצת מהבית ותנשמו…

איילת: אוויר קולנועים.

נועה: את האוויר המסונתז באולם הקולנוע. שוב, זו תופעה שמתרחשת בגלים, זאת אומרת, אפשר לראות אותה נגיד עם הפריחה של הבי-מוביז וסרטי הנעורים, נגיד, של ה-40' וה-50', שאגב, הולידו וראו אחריהם את תופעת נוער-הנגד של התרבות האלטרנטיבית של ה-60'.

איילת: כלומר, יש למה לצפות, [צוחקת] מהמילניאלז.

נועה: כן, אולי. אולי, אני לא יודעת. אני, אני מגדלת בבית אות שאפילו אין לה… ילד שאפילו אין לו אות לדעתי, לדור הזה.

איילת: [צוחקת] חכי, חכי.

נועה: אני אחכה, [צוחקת] נראה איזה אפסילון…

שתיהן: [צוחקות]

נועה: … בעצם הוא יהפוך להיות. אז אנחנו באמת בתוך תרבות מאוד מוכוונת נוער, גם כלכלית וגם תוכנית, וכולם מחפשים את ה"הארי פוטר" הבא, כן?

איילת: [מהמהמת להסכמה]

נועה: כולם מחפשים את הדבר הזה שיתפוס את המקום שלו. יצירה גדולה מבחינה מסחרית, אני רק רוצה [מגחכת] לציין שיהיה מאוד ברור, שהגיעה אחריו הייתה… [בחוסר התלהבות מופגן] "דמדומים".

איילת: רוצה להגיד משהו על "דמדומים"?

נועה: לא, לא, אינני מעוניינת לומר דבר.

איילת: יש לך… יש לך חזית לפתוח פה עם סטפני מאייר, זה מה שאת רוצה לומר?

נועה: לא, לא, לא, לא. אני לא מתעסקת עם מורמונים, אני לא…

איילת: אבל רגע, זה דווקא מעניין, כי אני חושבת שזה שני… זה כאילו המזלג מתפצל פה.

נועה: נכון.

איילת: הוא מתפצל ל… [צוחקת].

נועה: הוא מתפצל מגדרית.

איילת: גם מגדרית, אבל לא רק. אני חושבת שיש פה באמת משהו מעניין בזה ש… על מה אנחנו הולכים כשאנחנו מדברים על נוער - על אלימות או על הורמונים? כאילו על… על מין.

נועה: Why not both?

איילת: Why not both, זה תמיד נכון.

נועה: [צוחקת] וזה בדיוק מה שאת מקבלת ב"דמדומים". את מקבלת…

איילת: כן…

נועה: את ההורמונים שחסרים לך אצל ג'יי קיי רולינג לחלוטין.

איילת: כי היא יותר לילדים! אני לא חושבת שרולינג הגדירה את עצמה כ-YA.

נועה: לא, אבל הספרים האחרונים שמתרחשים כש…

איילת: זה נכון…

נועה: … כשהארי וחבורתו הם כבר בני שמונה-עשרה, שבעה-עשרה, שטופי הורמונים עדיין.

איילת: אבל אני חושבת ש… זהו, אבל זה קשור למשך הבאמת ארוך של הסדרה. זאת אומרת ה…

נועה: אולי.

איילת: אגב, מקביל קצת לחוויה הזאת של סדרת טלוויזיה שהיינו… סדרות נעורים שהיינו כל שנה, כאילו, מקבלים באמת את ה…

נועה: נכון.

איילת: … המשך של השנה הבאה בתיכון, בחטיבה, ב…

נועה: כן, אבל… אפשר לומר שגם… זה נכון שכאילו היא כותבת ל…

איילת: התבגרנו יחד עם הסדרה.

נועה: נכון, היא כותבת לאנשים שהתבגרו עם הספרים האלה, אבל זה… בסופו של דבר, מהבחינה הזו וגם מבחינות אחרות, זו סדרה מאוד שמרנית.

איילת: מאוד.

נועה: בטח ובטח מבחינה מינית.

איילת: נכון.

נועה: ואז מגיעה סטפני מאייר.

איילת: שהיא כמובן לא שמרנית בכלל מבחינה מינית, בואי.

נועה: שהיא פי אלף יותר שמרנית, אבל לפחות הדברים האלה, זאת אומרת ההורמונים שם בחוץ. והיא מציגה אל תוך המרחב הזה שני מרכיבים, אולי שלושה מרכיבים, מאוד-מאוד חשובים שאחד הוא עניין המשולש הרומנטי שעומד להיות מאוד מרכזי…

איילת: וואו…

נועה: … בהרבה מאוד מהספרים בתת-הז'אנר שאנחנו הולכות תיכף לדבר עליו.

איילת: מה שנקרא מרקר על הטרופ כזה.

נועה: כן.

איילת: זה הרגע.

נועה: כן.

איילת: טרופ זה מוטיב כזה שחוזר, כן.

נועה: יש לנו תמיד את שני הגברים שנאבקים על ליבה, או הבחורה שמתלבטת בין…

איילת: כן, יש אהבה ראשונה ואהבה שנייה.

נועה: כן.

איילת: כמעט תמיד.

נועה: כן…

איילת: זה חלק מהעניין, ההתגברות על האהבה הראשונה.

נועה: זה לא בא ב… זה לא קורה במקביל, זה קורה אחד אחרי השני, אבל…

איילת: כן.

נועה: … יש שמה את הטריאדה הזאתי, את המבנה המשולש הזה. זה דבר אחד. דבר שני זה באמת הארוס והתנטוס שנמצאים הרבה-הרבה יותר על פני השטח. כלומר, זה כן הרבה יותר אלים, וגם הרבה יותר הורמונלי גם אם לא מיני, זאת אומרת, יש שם הרבה יותר מתח מיני.

איילת: כן. לא, בפירוש.

נועה: ובאמת, העובדה שהז'אנר הזה פונה יותר ויותר לנערות. ספרות הפנטזיה ובוודאי ובוודאי המדע בדיוני עד נקודה מסוימת, שאפשר לראות את ה-90' כסוג של ציון שלה, פונה בעיקר לנערים. גם רוב היוצרים הם יוצרים ולא יוצרות, ואם יש לנו יוצרות אז הן מסתירות את עצמן בשם בדוי או באיזשהו מין ג'יי קיי כזה - ראשי תיבות שהם יכולים להתפרש לכל מיני כיוונים, והפנייה היא הרבה יותר לגברים צעירים, לנערים. ואנחנו רואים עם סטפני מאייר התחלה של סחף לכיוון של קוראות. ואז, ה… נגיד, הספר הגדול הבא אחרי "דמדומים" הוא באמת "משחקי הרעב" של סוזן קולינס, שפותח חזית חדשה.

איילת: כן.

נועה: של דיסטופיות.

איילת: לנוער.

נועה: לנוער.

איילת: עכשיו, כאילו…

נועה: למה?

איילת: זהו…

נועה: למה, איילת?

איילת: אבל בואי נגיד רגע מה זה בכלל דיסטופיה לנוער.

נועה: בואי ננסה להבין למה זה. כן.

איילת: זאת אומרת, ההגדרה של 'לנוער' בדרך כלל כל המשמעות שלה שבני נוער הם הפרוטגוניסטס, הם ה…

נועה: הם הגיבורים.

איילת: … הגיבורים.

נועה: כן.

איילת: זאת אומרת, מעבר לזה כל השאר אלים מאוד, שלא נאמר אלים על סטרואידים, זה לא שזה לנפשות רכות. זה אפל מאוד.

נועה: כן.

איילת: האפלה היא קצת שונה, זאת אומרת, היא קצת כמו בפרספקטיבה של בני נוער, במובן הרגשי והנפשי היא… היא ללא פרספקטיבה, זאת אומרת, היא כאילו יש בה משהו שחווה את ה… את המציאות באופן מאוד חשוף, מאוד ראשוני, וגם מאוכזב מאוד.

נועה: מאוד.

איילת: מהעולם שאנחנו משאירים להם לחיות בו.

נועה: נכון, ואני חושבת שזה אולי אחד הדגשים הכי… הכי משמעותיים בעיניי בכל ה… נקרא לזה תת סוגה הזו שנכתבת, צריך לציין, היא לא נכתבת על ידי בני נוער, היא נכתבת על ידי הוריהם, אמהותיהם, אבל היא משקפת חוויה של הפשטה מאשליות, של ייאוש מהעולם שהמבוגרים יצרו עבור הילדים האלה.

איילת: כן.

נועה: של בגידה של המבוגרים.

איילת: באחריות ההורית.

נועה: באחריות ההורית שלהם, בעתיד… כן?

איילת: כן…

נועה: יש מבוגרים מאוד אנוכיים שיצרו את העולם המחריד הזה ועכשיו הילדים צריכים… הנערות, הנערים הללו צריכים ללמוד איך הם שורדים בתוכו.

איילת: יותר מזה, הבום הגדול מבחינה מסחרית נקרא לזה או מבחינה של ההבשלה של כל הספרים האלה היא סביב 2008, זאת אומרת, סביב המשבר הכלכלי אולי הגדול מאז ה-משבר הכלכלי, בשנות ה-20 בארצות הברית אני מתכוונת.

נועה: כן, ואני חושבת ששוב, לא בכדי. זאת אומרת, הספר "משחקי הרעב" ספציפית רואה אור בספטמבר 2008, המשבר הכלכלי מתחיל…

איילת: כן.

נועה: … עוד ב-2007 עם משבר ה…

שתיהן: סאבפריים.

נועה: זאת אומרת, כבר מתחילה איזושהי תחושה שהעולם מתחיל להתערער.

איילת: שהבועה שנופחה הולכת להתפוצץ. זה… זה כאילו נדמה לי הכי בוער פה.

נועה: כן.

איילת: יש פה משהו שאומר 'יש פה איזו ספירה לאחור שהתחילה, ואם אנחנו לא נתעורר מה שיקרה יהיה רע ומר' ואז במקרה, במובן הזה, אני חושבת שהספרים האלה, אולי בניגוד גם לדיסטופיות למבוגרים שדנו בהם עד עכשיו, יש בהם גרעין של אופטימיות, זאת אומרת…

נועה: כן.

איילת: אחד אולי מהקריטריונים…

נועה: יש מרד, אפשר לנצח.

איילת: … של YA שיש איזה מלחמה לנצח בה, זאת אומרת, שיש לאן להתעורר, והכוח טמון בבני נוער, זאת אומרת, בדור הבא שיציל אותנו מעצמנו.

נועה: נכון, נכון.

איילת: עכשיו, הדור הזה כבר יחיה חיים שונים מאוד מהחיים שאנחנו חיים.

נועה: נכון, אני רוצה לציין כאן עוד שני רגעים היסטוריים, אני חושבת שהם חשובים להכניס לתוך ה… מארג, נגיד, של הסיבות שאנחנו כוללות, כי גם אם סטפני מאייר [הערת המתמללת: הכוונה לסוזן קולינס] מתחילה לכתוב את הספר, בנגיד 2007, תחת העננה הזו שהולכת ומצטברת כלכלית, יש לנו את הרצח בבית הספר בקולומביין ב-1999, שלמרות שהיו מה שנקרא school shootings, כן? הירי הזה בבתי ספר, היו מקרים גם לפניו, ובבוודאי ובוודאי אחריו, אבל נחרת בזיכרון באופן מאוד…

איילת: כן.

נועה: … בולט.

איילת: והשפיע על הרבה מאוד יצירות, כן.

נועה: וכמובן 11 בספטמבר 2001. כלומר התחושה הזו שמשהו ב… כמו שהגדרת את זה כל כך יפה לפני כן, הבועה המגוננת הזו, העולם שבו הורים שומרים על הילדים שלהם, שאפשר לשמור על הילדים.

איילת: שנות ה-90 כאילו ה…

נועה: שנות ה-90. הולך ומתרסק, וזה הזכיר לי כשישבתי והכנתי את המחשבות שלי לקראת השיחה, אני מתוודה פה שאני צופה עכשיו מחדש ב"באפי".

איילת: ב"באפי"! [צוחקת]

נועה: כן. כמו רבים, כמו רבים.

איילת: רציתי להעלות אותה על ראש שמחתנו, כן.

נועה: ואני חושבת שהתפיסה הזאתי של, אפרופו הרצח בקולומביין, שבית הספר, שהתיכון הוא הגיהנום, זאת אומרת, [צוחקת] יש שמה פרקים שחוזרים…

איילת: [צוחקת] זה ידוע כבר מזמן.

נועה: כן, אבל זה ממש הסדרה שהראתה איך זה נראה בפועל.

איילת: שלקחה את זה כפשוטו.

נועה: לקחה את זה הכי רחוק שאפשר, שכזה לקראת סוף ה… בפרקים האחרונים כזה 'בואו ניתן לזה רגע לשקוע - שרדנו את התיכון', באופן ממש מילולי, זאת אומרת, זה פי הגיהנום נמצא מתחת למוסד, כן? אז זה באמת ההבנה הזו שהמבוגרים משליכים את הילדים לתוך, כמו שסוזן קולינס תבהיר בספרה, זירת גלדיאטורים מדממת, שהיא בית הספר התיכון - בלי הגנה, בלי שגם המוסד הזה מכשיר אותם באיזשהו אופן לחיים האמיתיים שהם יצטרכו להתמודד איתם כשהם יצאו ממנו, שהם חיים של טרור גלובלי, של כלכלה עולמית קורסת, של…

איילת: של משבר אקלים.

נועה: בדיוק.

איילת: שצריך להלחם בו בשיניים ובציפורניים על משאבים בסיסיים.

נועה: נכון, אז…

איילת: זאת אומרת, רצוי שתדעי לירות בחץ וקשת, זה יהיה הרבה יותר משתלם לך כנראה בעתיד.

נועה: אני שוקלת את זה לפעמים.

איילת: נכון?

נועה: נקרא לזה גישת "שרה קונור" לחינוך הביתי.

שתיהן: [צוחקות].

נועה: האם לא עדיף להוציא את הילד מבית הספר וללמוד אותו…

איילת: לזרוק אותו לאיזה אי.

נועה: ללמד אותו לדוג, לגדל את מזונו במו ידיו, להתפיל מים, וזה יהיה הרבה יותר מועיל להמשך חייו מכל מה שמלמדים אותו כרגע, בהנחה שאכן מלמדים אותו משהו.

איילת: כן. אני באמת חושבת שאנחנו דנות בפרק הזה באמת בתפר הזה גם בין הצלחה מסחרית, שאיכשהו כאילו לא דיברנו על זה הרבה בכל הספרים הקודמים.

נועה: כי אנחנו לא מבינות בזה שום דבר.

שתיהן: [צוחקות].

איילת: לא, אבל… אבל יש פה כמה מוטיבים שחוזרים על עצמם. קודם כל ההמשכיות, כאילו, דיברנו על…

נועה: כולן סדרות.

איילת: בדיוק.

נועה: כן.

איילת: דיברנו על העובדה שעם ג'יי קיי רולינג יש באמת איזה התכתבות עם הדבר הזה של לגדול עם הסדרה, כאילו להתבגר, הרי ספרי נוער הם גם ספרי התבגרות.

נועה: כן.

איילת: הם רומני חני… כאילו, הם סוג של מסע הגיבור לקטנים.

נועה: [מהמהמת להסכמה].

איילת: ואנחנו באמת נתקלים בדבר הזה, שאבל מקבל איזשהו חיזוק מהעולם המסחרי כי הוא אומר [בדרמטיות] bring me more, וזה העולם הקפיטליסטי ש… בואי, סוזן קולינס מנסה לצאת נגדו. אבל הפרנצ'ייז ש…

נועה: כן.

איילת: … שנוצר, תוך כדי היצירה של הדברים האלה.

נועה: בסדר, לא חושבת ש"משחקי הרעב" זה דאס קפיטל, כן? בואי, לא ממש…

שתיהן: [צוחקות].

איילת: לא, אבל, אבל אני, טוב, נדבר הרבה יותר על הספר עצמו, על הטרילוגיה עצמה בפרק הבא…

נועה: [מהמהמת להסכמה]

איילת: … שנקדיש אותו כולו לספר. אבל כן יש משהו ביקורתי מאוד כלפי העולם שהוא אולטרה-קפיטליסטי, שהוא מנותק לחלוטין, שהעולם הראשון שלו מנותק לגמרי מאמצעי הייצור, בואי.

נועה: כן.

איילת: כאילו, יש בסופו של דבר ה…

נועה: העולם מחוץ לכיפה של "עולם חדש מופלא".

איילת: העולם של הקפיטול. כן, כן.

נועה: מחוץ לעיר זכוכית של זמיאטין. זה הפרולים בעצם…

איילת: בדיוק, מה קורה…

נועה: אנחנו עובדים עם הפרולים שמתקוממים.

איילת: ונקודת המבט שלנו היא…

נועה: ילדיי…

איילת: בדיוק, ילדים שלהם.

נועה: כן.

איילת: ויש פה עוד, אם אנחנו דיברנו כבר על הוליווד, אז יש משהו בוויזואליה, במה קורה בוויזואליה של הדבר הזה וכמעט… וזאת אומרת, לא רק בספר הזה, גם ב"הרץ במבוך" יש את האלמנט הזה שהכל מרגיש כמו ריאליטי, כמו איזה סוג של ניסוי חברתי, ריאליטי.

נועה: וזה…

איילת: שבעצם חושף אכזריות נורא גדולה על מסך, זאת אומרת, כאילו כל הזמן יש לנו איזה מין תיווך, כולל גם מתווכים של… כאילו, הדמות של ה…

נועה: המנחה.

איילת: המנחה, מנחה הטלוויזיה, גם בעוד איזה סדרה שאני…

נועה: הכרחתי אותך לקרוא.

איילת: כן, כן, נועה, תגידי…

נועה: אוקיי…

איילת: תתוודי. "המועמדת", שזה בכלל עולם נסיכות דיסני כזה, אבל גם הוא מתרחש בדיסטופיה…

נועה: כן.

איילת: … מלוכנית כזו או אחרת. גם שם יש כאילו סיקור טלוויזיוני של אירוע "הרווק", זה מין כזה… פשוט כל אחת בחרה לעצמה את הריאליטי החביב עליה - "הישרדות", "הרווק"…

נועה: שפה הם לוקחים מ"פרנהייט 451" את ה…

איילת: קצת, כן.

נועה: יש הרי את הרגע הזה שמונטאג רץ בחוץ, ויש ממש כמו המרדף אחרי או. ג'יי. סימפסון. זה משודר בלייב לכל הבתים…

איילת: פה את מדברת על "פרנהייט".

נועה: נכון, אז אני אומרת שהם שואבים משם את האלמנטים האלה של הריאליטי ותרבות ההמונים. זאת אומרת, מדובר על יוצרים שמכירים היטב את הז'אנר שבתוכו הם פועלים, יודעים…

איילת: כן.

נועה: … מה בו עובד, מייצרים את הסדרתיות הזאתי, ולצד אלמנט הריאליטי יש כאן עוד מרכיב מאוד חשוב, שבולט לפחות בחלק גדול מהם, שזה מרכיב המשחק.

איילת: כן.

נועה: יש משחק, כמו…

איילת: יש חוקים.

נועה: יש חוקים, יש משחק, כמו שרודיארד קיפלינג קרא לזה, כן? יש את"המשחק הגדול" של "קים", כן? אז יש משחק שבין אם הוא בפועל ממש "משחקי הרעב" - כזה שמוצהר, ובין אם זאת תחרות לבחירת כלתו של הנסיך.

איילת: המלך העתידי.

נועה: זאת אומרת, יש הרבה מאוד וריא… וב"הרץ במבוך", כן? הרבה וריאציות של הדבר הזה.

איילת: ב"הרץ במבוך" יש משהו עלום לחלוטין, הם בתוך מבוך…

נועה: נכון, ניסוי.

איילת: … שלא ברור להם מה הם עושים בו ואין להם זיכרון, הם חייבים ל…

נועה: כן. ומישהו צופה. כלומר, הדבר הזה שמישהו צופה בך… שאגב, ראינו עד כמה מדמם זה יכול להיות עם "משחקי הדיונון".

איילת: כן.

נועה: וההצלחה הענקית של סדרת הטלוויזיה הקוריאנית.

איילת: והשפעות שלה על העולם האמיתי.

נועה: נכון.

איילת: וכאילו, על מעשי אלימות בעולם האמיתי.

נועה: כן, וחברת ההפקה הבריטית שחשבה שזה רעיון טוב לצלם סדרת ריאליטי שמבוססת על "משחקי הדיונון"… מה חשבתם לעצמכם?

איילת: לא, כי כבר אין, כבר אין לאן ללכת, נועה. זה באמת, זה כבר אנחנו בעולם שכבר אי אפשר להתעלות על כל הזוועות שנעשו, אבל פה בדיוק העניין. כבר מסמן ומסומן לא ברורים מי קודם למה. הרי קולינס אומרת שההשראה לכתיבה הגיעה מזיפזופ בין תוכנית ריאליטי לסיקור של המלחמה בעיראק, וה-CNN סיקר את המלחמה באמצעים שהם אמצעים הוליוודים, זאת אומרת, הייתה מוזיקת מלחמה.

נועה: כן, כמו ב"לכשכש בכלב", הסרט.

איילת: בדיוק, והרעיון הזה של לייצר מלחמה, לייצר אירוע מלחמה…

נועה: [מהמהמת להסכמה]

איילת: וגם התאומים, שגם הם נראים כאילו הם יצאו מסרט אפוקליפטי הוליוודי, זאת אומרת…

נועה: ברוכים הבאים למדבר של הממשי, כמו שאמר סלבוי ז'יז'ק.

איילת: סימולקרות על ימין ועל שמאל.

נועה: כן.

איילת: כאילו, אנחנו לא יודעים מה ממשי, אנחנו לא יודעים מה מדומיין, המדומיין חזק יותר והאימג'ים מוכרים יותר מאשר האימג'ים הממשיים, זאת אומרת, אנחנו לא יודעים איך לגדל לפת, אבל [צוחקת] אנחנו יודעים איך, כנראה, להשמיד את הבירות של העולם, כאילו זה… זה הרבה יותר חי אצלנו בתודעה. והקטע הוא שבמעבר, אגב, מספרות לדימויים הויזואליים של הדברים האלה, קורה אותו דבר שמתואר בספר, זאת אומרת, כאילו באיזשהו מקום יש את אותה חשיפה מקהת חושים לאלימות, ויש את אותה, כאילו, השטחה שיש בסיקור טלוויזיוני של דברים כאלה, שזה אומר - טוב, רע, מי טוב, מי רע, אין מורכבויות.

נועה: אבל איילת, ספרי לנו מה את באמת חושבת.

שתיהן: [צוחקות].

איילת: אה-הא, אני מאוד…

נועה: אל תסתרי את דעתך!

איילת: לא, מה זה אל תסתרי את דעתי. זה ספרים כובשים, הם גורמים לך לקרוא בלי להיות מסוגלת להניח את הספר מהיד, כמו ש… את יודעת, ואז את משלמת על הבא [צוחקת].

נועה: אני חושבת שחלק מהעניין אבל, אפרופו הצעירים הם עתידנו ורק הם יכולים זה… אני חושבת אפילו על ספר כמו "שחקן מספר אחת" של ארנסט קליין, גם כן מתרחש בתוך מציאות דיסטופית לחלוטין ורובו קורה בתוך משחק מחשב.

איילת: [מהמהמת להסכמה]

נועה: מין מציאות וירטואלית כזו שהיא מין שילוב של פייסבוק עם משחקים של עולמות מרובי משתתפים, אבל הדור הבא כזה.

איילת: כן.

נועה: ומה שקורה ברגע שיש משחק ויש חוקים אז אפשר לנצח.

איילת: נכון.

נועה: וזה מה שנותן את ה…

איילת: תקווה.

נועה: את התקווה ואת הצורה לכאוס.

איילת: כן, והאמת היא שהכאוס הרבה יותר עמוק.

נועה: כן, אנחנו יכולים לנווט בתוכו, אבל זה מרדים אותנו מהצורך להיות ערים ל… אולי נקרא לזה לסכנה הממשית או לאתגרים האמיתיים.

איילת: אני בהחלט מסכימה עם הרעיון של המשחק, אבל כן בשני הספרים לפחות, גם נגיד ב"הרץ במבוך" וגם ב"משחקי הרעב" יש יציאה גם מתוך המשחק.

נועה: כן.

איילת: באיזשהו שלב המשחק נשבר.

נועה: נכון.

איילת: המשחק מחוסל מתוך החוקים של עצמו כי הוא המשחק, הוא לא הדבר האמיתי, ואז לכאורה…

נועה: לפעמים את מגלה שיש משחק עוד יותר גדול.

איילת: זהו, אבל אז לכאורה מתחיל הסיבוב השני, ונשאלת השאלה איך זה מסתיים. על זה נדבר הרבה יותר בפעם הבאה.

נועה: כן.

איילת: אבל כן יש לי תחושה שבכל זאת גם הסופים הם כבר לא מה שהיו פעם, כאילו, אין לנו הפי אנד ברור, יש לנו מין…

נועה: זה דיסטופיה.

איילת: בדיוק, זה עדיין דיסטופיה.

נועה: אנחנו עדיין חיים בעולם…

איילת: העולם לא מתוקן…

נועה: … לא מתוקן.

איילת: … בסופו של דבר.

נועה: לא.

איילת: הוא מצליח להיות קצת טוב יותר, או קצת נוח יותר לגיבורים שלנו, אם הם יצאו בחיים מהצד השני, בדרך כלל כן, אבל כאילו בסופו של דבר התחושה היא, העמוקה, שיש שבר עמוק במה זה בכלל עולם ואיך הוא מתנהל ומה זה משטר והעובדה שלא יכול להיות בעצם אוטופיה, כאילו אוטופיה לא תצא מהמקום הזה.

נועה: ובכך…

איילת: וטוב שכך.

נועה: נכון, ובכך אני גם חושבת, שוב זה…

איילת: כן.

נועה: אלה עולמות שבדרך כלל מתקיימת בהם אוטופיה איפשהו, למישהו. הרבה פעמים זה המקום שהגיבורים שלנו נלקחים אליו, או המקום שהגיבורים שלנו משוועים להגיע אליו, או יש בקצה הקשת בענן הזאת איזה עיר אזמרגד בוהקת כזו.

איילת: שהיא אבל עשויה מ… בנויה ממה שנקרא על קורבנות אדם.

נועה: כמו במונחים מסוימים עיר האזמרגד של "הקוסם מארץ עוץ" שהיא כאילו מקום שכולו מבוסס על שקר.

איילת: כן.

נועה: אבל אני כן חושבת שלצד הביקורת שאני יודעת שיש לשתינו על ה… לפעמים על הפואטיקה של הטקסטים האלה ועל הסדרתיות שלהם ועל המרוץ אחר הרווחיות שהרבה מהם מנהלים וזה המשחק האמיתי כאן, הם מתעדים באמת איזשהו רגע מאוד-מאוד קריטי בעיני…

איילת: בזמן.

נועה: בזמן. כלומר, הם משקפים ואנחנו מדברות כאן על עשרות ספרים. כלומר, באמת הייתה תקופה שאני זוכרת שלא היה ספר נוער שהוגש לנו לתרגום שלא היה דיסטופיה…

איילת: כן.

נועה: … מסוג כזה או אחר ברמות כאלה ואחרות.

איילת: כן, כן, ממש יש פה רצף שנה אחר שנה.

נועה: נכון.

איילת: כן.

נועה: ואני חושבת שהם באמת לוכדים איזשהו רגע בזמן שהוא רגע קשה של השבר של האשליה והאובדן של הביטחון וההבנה של הרבה מאוד אנשים צעירים שהעולם שהם עומדים לגדול לתוכו ובו יהיה גרוע יותר מזה שהוריהם גדלו בו.

איילת: נכון וההבנה הזו רק הולכת וממשיכה. זאת אומרת, אנחנו לא נצא ממנה בעשורים הקרובים.

נועה: נכון, האפשרויות הולכות ומצטמצמות, האקלים הולך ומתדרדר, וזה העולם שיצרנו להם, זה מן עולם של "מקס הזועם" כזה שבתוכו הם יצטרכו לשרוד.

איילת: עם תקתוק שעון לאחור כזה.

נועה: נכון, נכון.

איילת: כאילו יש לנו איזה ספירה לאחור.

נועה: ובתוך העולם הזה אולי זה לא מפתיע שכל כך הרבה מהגיבורים פה מתמודדים עם מערכות יחסים עם יותר מבן זוג או בת זוג אחת, זאת אומרת כאילו יש חבורות כאלה, זה ההפך כמעט של גולדינג ו"בעל זבוב" כי כאן החבורה יכולה להיות מקור של כוח ועוצמה, ולא רק של אימה וסכנה.

איילת: כן, הסכנה היא יותר מעולם המבוגרים מאשר מתוך עולם הילדים, למרות שהיא גם שם, אבל היא שם בגלל עולם המבוגרים, זאת אומרת, הקורבנות פה הם ללא ספק בני הנוער, לא…

נועה: והם יכולים גם להתאחד, והם יכולים להתאגד, ויכולים למצוא אהבה, ויכולים למצוא את הזהות ואת ה…

איילת: חברות.

נועה: … אישיות שלהם ואת החברות שלהם בתוך המאבק הזה.

איילת: כן.

נועה: נקודה שאותי מעניינת ואני… פשוט לא נספיק כי אנחנו תיכף מסיימות.

איילת: אז בפרק הבא.

נועה: זה עניין אותי לחשוב על זה… על האופן שבו אנחנו כנשים יהודיות קוראות את הטקסטים האלה ואיך… לא יודעת, האמריקאית או הבריטית הממוצעת קוראת אותם, כי מבחינתי… אני קראתי בדיוק ספרים כאלה, דיסטופיות לנוער כשהייתי בגיל המתאים. הם פשוט היו ספרי שואה.

איילת: כן, כן.

נועה: זה "האי ברחוב הציפורים".

איילת: נכון.

נועה: כזה.

איילת: נכון.

נועה: אז אני חושבת שהקריאה שלנו היא…

איילת: נקודה כאובה.

נועה: … אחרת איכשהו.

איילת: כן, לסיום הפרק הזה, אבל אנחנו ממש חייבות… להגיד תודה לעמית פבלוביץ ולך נועה מנהיים.

נועה: ולך איילת טריאסט.

איילת: אנחנו האחיות גרים מדי רביעי, שמונה וחצי, גלי צה"ל.

נועה: או בשלל יישומוני ההסכתים מתי שתרצו.

איילת: מתי שתרצו. ביי ביי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Comments


bottom of page