top of page

האחיות גרים - לואיזה מיי אלקוט

פרק מאה שמונים ושמונה ובו נלחם בעבדות ובשמלות וננוע בין חתרנות לצדקנות.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/03/2024.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: ‫האחיות גרים, נועה מנהיים ואיילת טריאסט ‫יוצאות לתרבות רעה.

‫פרק 188 ובו נלחם בעבדות ובשמלות ‫וננוע בין חתרנות לצדקנות.

נועה: [מקריאה]

"בחורה זקנה, כזה יהא סופי. בתולה ספרותית ולה עט בתורת בעל, סיפורים רבים במקום ילדים, ובעוד 20 שנה - אולי גם מעט פרסום. שעה שאהיה, כמו אותו סופר מסכן, זקנה מכדי יכולת הנאה, בודדה מכדי לקחת חלק במשהו, עצמאית מכדי היות זקוקה למישהו. ואף על פי כן איני אנוסה להיות לא קדושה ממורמרת ואף לא חוטאת אגואיסטית. דומה שאין הדבר נורא כל כך להיות בתולה זקנה באם רק מתרגלים לדבר, אלא… וכאן נאנחה ג'ו כמו לו לא ארב לה סיכוי זה. בעיני בנות ה-25 נראה לפעמים גיל ה-30 כגיל שבו מקיץ הקץ על הכל. לאמיתו של דבר אין הוא נורא כל כך, ואפשר לבלותו באושר אם רק יש לה לעלמה משהו בקִרְבּה שאליו תפנה בצרה. בגיל ה-25 מתחילות העלמות לדבר על סיכויהן להישאר בתולות זקנות, אך בתוך תוכן מנוי וגמור עמן לא להגיע למצב זה לעולם. בגיל ה-30 אין הן מזכירות את הדבר אלא מקבלות את גורלן כמות שהוא. ואם מיושבות הן בדעתן, מתנחמות הן בזוכרן כי לפניהן עוד 20 שנות אושר ומעש שבהן עשויות הן ללמוד כיצד להזקין בטוב טעם. אל נא תלעגנה, בנות יקרות, לבתולות הזקנות, שכן יש וחבוי בקרבן רומנס טרגי ענוג מאוד. וקורבנות נעוריהן, בריאותן, שאיפותיהן ואהבתן עצמה הופכים את פניהן הנבולות לנאות ביותר בעיני בורא עולם".

איילת: היא מבקשת אחר כך רחמים גם מהגברים, וגם מ…

נועה: והאחיות…

איילת: והאחיות.

נועה: כן. שמיים…

איילת: אל תהיו רעים אל הבתולות הזקנות…

נועה: רחמו עלינו, הבתולות הזקנות.

איילת: ‫אנחנו כבר לא, אבל אולי היינו פעם [מצחקקת]. בטח ביחס לגיל 25 או 30.

נועה: ‫אפשר לפרק את זה…

איילת: או 35!

נועה: ‫האם היינו, מתי היינו בתולות? ‫לא משנה, עזבי, איילת.

איילת: עזבי, ‫עזבי, שלום נועה מנהיים.

נועה: ‫שלום, איילת טריאסט.

איילת: ‫אנחנו האחיות גרים. הבתולות הזקנות גרים.

[שתיהן צוחקות]

נועה: ‫ובאנו לדבר על אחות. על אחיות.

איילת: ‫[נאנחת] על אחיות. אנחנו אחיות שמדברות ‫על אחיות.

נועה: ‫בדיוק.

איילת: ‫ה-ספר.

נועה: ‫ ה-ספר.

איילת: שכונן את מוסד האחאות. ‫חוץ מאלה שבאו לפניו, אבל… כן. [צוחקת]

נועה: ‫לא, וגם עבור נשים שלא היו להן ‫אחיות כמוני, ‫אז… עד שמצאתי אותך.

איילת: ‫אוו… [כאילו בהתרגשות] את רואה, את רואה. [נועה צוחקת] ‫בבקשה. היינו צריכות לפתוח, ‫כנראה, עם הספר הזה.

‫איילת: אבל חיכינו. חיכינו הרבה זמן. ‫וואו.

נועה: ‫עד שנבשיל.

איילת: ‫זו הייתה חוויה לא פשוטה, לחזור ולקרוא בו.

נועה: ‫מאוד לא פשוטה.

איילת: אנחנו נדבר עליה יותר בפרק הבא, אבל.

נועה: אבל אולי כדאי שנדבר על מה הספר…

איילת: מי אנחנו, מה אנחנו…

נועה: מה הספר.

איילת: איזה ספר.

נועה: איזה ספר…

איילת: מה, לא ניחשתן? סליחה?

נועה: ‫אולי הן [מדגישה את ה"הן"] ניחשו, אבל אולי הם [מדגישה את ה"הם"] לא.

איילת: אבל הם לא, נכון.

‫נועה: אנחנו עומדות לשוחח על "נשים קטנות".

איילת: [ביחד עם נועה] "נשים קטנות".

נועה: ‫של לואיזה מיי אולקוט.

איילת: ‫את אומרת אולקוט כאילו ‫ככה צריך להגיד את זה, וככה צריך להגיד את זה.

נועה: ‫כי ככה צריך להגיד את זה.

איילת: ‫איזה באסה ששנים קראנו לה אלקוט.

נועה: ‫עוד אחד מהדברים שלמדתי עכשיו, ‫כשחזרתי שוב אל הטקסט.

איילת: ‫זהו. אולקוט [במבטא אמריקאי].

נועה: כן, זה היה אלקוט, תמיד היה.

איילת: אבל זה אולקוט…

נועה: ‫כן…

איילת: זה כזה מין… ה-A המתעתעת.

נועה: ‫או שמא היא בכלל הייתה A.M Bernard.

איילת: הממ…!

נועה: הממ…

איילת: ‫do tell!

נועה: ‫שזה היה שם העט שהשתמשה בו.

איילת: נכון.

נועה: ‫בחלק מהכתבים שהיא הוציאה לאור.

איילת: ‫סיפורי בלשים ברובם.

נועה: ‫כן, כן.

איילת: כן.

נועה: כמו ג'יי. קיי. רולינג.

איילת: [צוחקת] ממש…

נועה: ‫שכוננה גל חדש בספרות הנוער, ‫גם לואיזה מיי אולקוט, ‫שכוננה גל חדש בספרות הנוער, ‫כתבה אחר כך ספרי בלשים בשם בדוי.

איילת: ‫קודם היא כתבה את ספרי בלשים.

נועה: ‫ גם אחר כך.

איילת: ‫בין לבין, כן.

‫נועה: בין לבין. ללא הרף.

‫איילת: עשתה מזה כסף, כן.

נועה: כן.

איילת: ‫וואו, איזה אישה.

‫נועה: איזה משפחה.

איילת: ‫איזו משפחה ואיזה סיפור, ‫ובואי נצלול לתוך הדבר הזה.

נועה: ‫כן. בואי נשים קודם את ה... ‫נעשה set ו-setting, מה שנקרא.

איילת: יופי…

נועה: ‫כאילו, בואי נבסס את הרגע ההיסטורי ‫שאנחנו נמצאות בו.

איילת: ‫אנחנו קיבלנו דרישה כזו ממאזינינו.

נועה: ‫ובצדק!

‫איילת: ובצדק. ‫בואי נהיה מסודרות.

נועה: ‫אז אני אשתדל להיות מסודרת, כי לו…

איילת: ‫אני אגיד 1832 עד 1888.

‫נועה: אכן.

איילת: ‫כי יש בזה הכי הרבה שמונים ושמונה וכאלה.

נועה: ‫וכי את יודעת שאם אני הייתי אומרת את ‫זה הייתי שוגה. אז לו שלנו באה לעולם ברגע שהוא ‫רגע מאוד מכריע עבור ארצות הברית של אמריקה.

איילת: כן.

נועה: ‫אנחנו נמצאים ברגעי לידתה של מה שנקרא ‫ההתעוררות הגדולה השנייה. ‫יש שם איזה סחף אוונגליסטי...

איילת: דתי, כן.

נועה: דתי, ‫שעובר על פני כל המדינה הצעירה יחסית הזו.

איילת: בוא נאמר ש...

נועה: ‫אנחנו עוד לפני מלחמת האזרחים.

איילת: כן, ‫וארצות הברית היא אומה שמבוססת ‫על האנשים שברחו מאנגליה בגלל הרדיפה הדתית…

נועה: הרדיפות הדתיות, כן.

איילת: ‫והגיעו אל אמריקה כדי לכונן ‫את זהותם הרוחנית מחדש. ‫זאת אומרת, אלה אנשים...

‫נועה: כאן, בארצות הברית של אמריקה...

איילת: חדורי דת.

נועה: ‫קם העם האמריקאי.

איילת: כן.

נועה: ‫עוצבה דמותו הרוחנית.

איילת: ממש…

נועה: ‫ומתוך ההתעוררות הגדולה השנייה הזאתי קמות ויוצאות שלוש תנועות מרכזיות, ‫שללו אלקוט יש נגיעה לכל אחת ואחת מהן. ‫הראשונה היא ה-abolitionists.

איילת: המתנגדים לעבדות.

נועה: מתנגדי העבדות או ‫מבטלי העבדות.

איילת: כן.

נועה: ‫הסופרג'יסטיות, אותן נשים שביקשו…

איילת: הצבעה…

נועה: זכות ‫הצבעה לנשים, ‫ותנועת הטמפרנס, תנועה למיגור האלכוהוליזם.

איילת: מתינות.

נועה: מתינות.

איילת: מתינות בצריכה, ב…

נועה: נכון.

נועה: ‫שאחר כך…

איילת: indulgence…

נועה: תתגלגל לכדי חוק היובש [איילת מהמהמת בהסכמה] וכל ה...

איילת: ‫שהוא הרבה יותר מאוחר.

נועה: שהוא הרבה יותר מאוחר.

איילת: כן.

נועה: ‫אבל הגרעינים שלו הם בתקופה הזו ‫וחשוב להדגיש, גם בהקשר של ‫מה שנדבר עליו, על אולקוט, ‫שרוב הפעילות בתנועת הטמפרנס ‫היו נשים באמת [איילת מהמהמת בהסכמה]. ‫הם חשבו שזה יפתור ‫את בעיית האלימות במשפחה. ‫הייתה הרבה מאוד אלימות ‫שנבעה משתיינות, ‫מעט מאוד הבנה ‫של מה זה התמכרות ואלכוהוליזם, ‫והם חשבו שזה יהיה כלי ‫שיוכל לסייע להם. ‫אז היא נולדת לתוך איזה מין עולם כזה ‫שנמצא בתהפוכה דתית וחברתית. ‫שתי התהפוכות האלה קשורות אלו באלו ‫[איילת מהמהמת בהסכמה], אלו אותם אנשים…

איילת: אנחנו מדברות על ‫ניו אינגלנד. זה ה…

נועה: ‫אנחנו בניו אינגלנד, ‫אנחנו בקונקורד. ‫וקונקורד ספציפית היא איזו מין חממה ‫לניסיונות בהנדסה חברתית/דתית, ‫מלא, כל מיני קבוצות קטנות, ‫כמעט כתות, שצצות בכל מקום. ‫לכל אחת יש את העקרונות שלה, ‫כאן אסור… כאן יש מושבה שהיא כן, שמקדמת פרישות, ‫אבל היא מתירה אכילת בשר ושתיית חלב, ‫ואילו שם יש את אלה שדוגלים... ‫כאילו בכל מקום יש לך איזה כת אחרת, ‫ובאחת מאותן קבוצות גדלה לו אלקוט. [מתקנת את עצמה] אולקוט.

איילת: כן. אולקוט.

נועה‫: אני אטעה כל הזמן.

איילת: ‫זה בסדר, כי אף אחד אחר ‫לא יגיד את זה נכון [מצחקקת], ככה זה.

[נועה מצחקקת]

איילת: אבל ההורים שלה! הם דמויות…

נועה: כן!

איילת: ‫כאילו, אנחנו יודעים את זה ‫מתוך קריאתנו ב"נשים קטנות".

נועה: ‫אנחנו יודעים יותר על האם [מצחקקת].

איילת: ‫על האם, לא, לא, כן…

נועה: ‫מארמי, שבמציאות קראו לה אָבִּיגֶייל.

איילת: וקראו לה 'אבא'...

נועה: או אבי, או אבא…

איילת: ‫כן, אבא מיי [נועה מהמהמת בהסכמה]. זה יפה שקראו לה אבא, לאמא.

[שתיהן צוחקות]

איילת: מאוד ממצה.

נועה: אני לא חושבת שזה עובד באנגלית.

איילת: ‫זה לא עובד באנגלית, זה עובד מאוד יפה בעברית.

נועה: ‫אבל זה כל כך מדויק.

איילת: ‫כן, לגמרי. אז…

נועה: כן, כי אבא שלה, ברונסון…

איילת: ‫וואו, הוא היה חולם, מה שנקרא. ‫הוא היה אדם...

נועה: בעל חזון...

איילת: זאת אומרת, ‫כנראה היה לו… ‫באמת הייתה לו כריזמה, ‫ושני ההורים באמת היו חדורי ‫אידיאולוגיה דתית ברמה שיכולה...

נועה: וחברתית...

איילת: ‫כן, זהו, הקשר…

נועה: זה הכל אותו דבר, כן.

איילת: זה מעניין, ‫הקשר הזה בין התיקון החברתי ‫לאמונה הדתית, ‫הם הולכים לגמרי יד ביד.

נועה: נכון.

איילת: ‫הם אפילו, אני חושבת שהסיפור ‫החברתי הוא הסיפור הכל כך חזק. אמא שלה בעצם הייתה אחת מהעובדות הסוציאליות ‫הראשונות בארצות הברית.

נועה: ‫ממש.

איילת: ‫מקום ש... בואי, רווחה לא בדיוק ‫נחרת [כך במקור] על דגל האומה הזו.

נועה: ‫והוא היה מחנך מאוד לא שגרתי ‫בשיטותיו.

[איילת מהמהמת בהסכמה]

נועה: ‫כשהוא… הוא היה מאוד, למשל, ‫נגד עונשים גופניים ‫ומי שזוכרת… זוכרת את הסצנה בספר…

איילת: של איימי…

נועה: ‫שאיימי מקבלת הצלפה מהמורה שלה, ‫אז הוא היה, מאוד-מאוד התנגד ‫לענישה גופנית. ‫כשתלמיד בכיתה שלו ‫היה עושה משהו לא בסדר, ‫הוא היה ניגש אליו ‫ומבקש ממנו סליחה.

איילת: הו, כל כך…

נועה: ‫כי לפי תפיסתו, אם התלמיד מתנהג ‫באופן לא הולם, זו אשמת המורה.

[איילת מהמהמת בהסכמה]

נועה: ‫ואם היה צורך בענישה גופנית, ‫הוא היה מבקש את רשותו של התלמיד ‫ואת רשותם של כל התלמידים ‫האחרים בכיתה. ‫כלומר, זה כאילו היה… הייתה מין הצבעה כזו.

איילת: כן.

נועה: ‫הוא נתן לתלמידים שלו לדבר.

איילת: ‫והוא בכלל ניהל איתם שיחות ‫מדהימות.

נועה: שיחות מדהימות...

איילת: מורכבות...

נועה: ‫מאוד מורכבות על דת.

איילת: כן.

נועה: ‫על אמונה, על האופן שבו ‫הם רואים את העולם.

איילת: ‫רק שזה הוביל, למשל, ללידת בתולין ‫וכל מיני אלמנטים ‫שפחות היו מקובלים לשוחח עליהם.

נועה: פחות.

איילת: ‫עם נערים צעירים מאוד.

נועה: ‫נכון.

איילת: ‫ולכן, הממ... הוציאו את… הורים רבים הוציאו את ילדיהם ‫מבית הספר הניסיוני הזה.

נועה: דֵּי…

איילת: ‫גם בגלל…

נועה: בדיוק…

איילת: שהיו בו תלמידים שחורים.

נועה: תלמידים שחורים.

איילת: ‫שזה עוד חידוש...

נועה: מדהים.

איילת: מדהים.

נועה: ממש.

איילת: ‫ובכלל, נטען שהם עזרו לעבדים…

נועה: ‫חלק מהמחתרת של העבדים…

איילת: נמלטים.

נועה: בורחים. נתנו להם לגור אצלם בבית.

איילת: ‫זאת אומרת, האמונות, ה-, מה ש… הם סבלו ‫בשביל האמונות שלהם.

נועה: הם סבלו בשביל האמונות שלהם גם בגלל שלברונסון היו כל מיני גישות מאוד נוקשות לגבי מה ראוי לעשות ומה לא. הם היו טבעונים מאוד קיצוניים. למשל, לא אכלו ירקות מסוימים כמו גזרים.

איילת: גזר?

נועה: כן, כי הם צומחים כלפי מטה, לגיהנום. אני לא… אין לי מה להגיד. הוא אמר "היין שלנו הוא מים, הבשר לחם והסמים פירות". אסור היה במשפחה שלהם ואח"כ בקהילה הקטנה שנוצרה סביבה להשתמש בעור, כי זה סבל לבעלי החיים. באותה מידה אסור היה להשתמש גם בדשן שמגיע מבעלי חיים. זאת אומרת, צריך היה להפרות את האדמה רק בעזרת אפר.

איילת: באחת התקופות הכי קיצוניות, שהן באמת היו ילדות קטנות…

נועה: כן, הן גרו במין קומונה כזו…

איילת: סוג של קומונה שקראו לה "Fruitland", וזו הייתה מין חווה שבה לא העבידו בעלי חיים…

נועה: העבידו נשים [צוחקת].

איילת: בדיוק, לא היה מוסרי להעביד את בעלי החיים, ולכן אפשר היה פשוט לדרוש מהנשים והילדים, במקרה הזה הנשים והילדות…

נועה: אכן.

איילת: ומה שקרה זה שהגברים עסקו במסעם הרוחני, הלכו השמיימה, והנשים עבדו בפרך, ממש. וגם הגיעו לפת לחם כי לא הצליחו להפיק שום דבר מהאדמה הזאת בלי בעלי חיים, בלי, עם כל ה…

נועה: דשן, בלי…

איילת: עם כל הסייגים והחוקים והמגבלות האלה.

נועה: ‫עכשיו, הם גם מגיע... ‫זאת אומרת, בהתחלה זה היה נראה יותר ציורי ‫ומבטיח ובאמת אוטופי, ‫אבל כמו שאמר אמרסון, ‫שהיה ידידו של ברונסון, ‫כשהוא בא לבקר אותם, הוא אמר - ‫אנחנו נראה מה יקרה בחורף. ‫עכשיו, מאחר והם לא לבשו, ‫כמובן, עורות או פרווה, ‫נאסר גם על משי, כותנה ‫וסוכר, כי הם היו פרי עבודתם ‫של עבדים.

איילת: עבדים.

נועה: ‫אז כל מה שהם לבשו היה פשתן ‫והם קפאו למוות בחורף, ‫וזה היה הרגע שבו אבא מיי, ‫כמו שאומרים...

איילת: ‫מה שנקרא…

נועה: put her foot down.

איילת: זה מה שאני רציתי לומר!

[שתיהן צוחקות]

נועה: ‫הורידה את רגלה אל הקרקע.

איילת: ‫זה היה כנראה רגע מאוד מכונן...

‫נועה: כן, ביחסיהם בכלל. כן.

איילת: ‫בדיוק, ביחסים של כל המשפחה, ‫והיא באמת… וכמובן מאוד מטלטל. ‫היא בעצם איימה שהיא עוזבת.

[נועה מהמהמת בהסכמה]

איילת: ‫היא אמרה, זה לא משנה אם אתה בא או לא, ‫אנחנו עוזבות, ‫אני לא אתן לילדות שלי להגיע למצב הזה, ‫ואני כאילו ממש מעריצה ‫את הרגע הזה.

נועה: כן.

איילת: בחייה, ‫זאת אומרת, יש פה איזה מודל נשי ‫שהיא שותפה לגמרי לאמונות, ל… ‫היא אדם חושב, מוביל, ז׳תומרת, ‫במובן הזה היא פמיניסטית מוקדמת. ‫היא שמה פה איזשהו גבול ‫שמגן באמת עליה ו...

נועה: ועל הבנות.

איילת: ‫ועל הבנות, והיא מצילה אותם, ‫את כל המשפחה, כי הוא כן בא איתם. זאת אומרת, לוקח לו אולי עוד קצת זמן, אבל...

נועה: ‫מה שסופה, זה סצנה מאוד דרמטית, ‫זאת אומרת, הם כמעט לא יוצאים משם. ‫יש סופת שלגים משתוללת, ‫מעמיסים את ארבעת הבנות על העגלה ‫ויוצאים משם בקור. ‫אם הם היו נשארים שמה עוד 48 שעות ‫יכול להיות שלא היו לנו יותר "נשים קטנות". ‫אז זה רגע מאוד מכונן ביחסיהם, ‫בכלל במערך הכוחות, אני חושבת.

איילת: כן.

נועה: ‫בין האישה החזקה מאוד הזאת ‫והגבר המאוד...

‫איילת: כריזמטי.

נועה: ‫כריזמטי אך כושל, כלומר, הוא ניסה...

‫איילת: לגמרי.

נועה: הוא פרסם הרבה מאוד ספרים עם המחשבה ‫התיאולוגית והחברתית שלו שכשלו לחלוטין.

‫איילת: זה גם עניין יחסי.

נועה: זהו, הוא הסתובב בחברה...

איילת: ‫הוא הסתובב בחברה כאילו של כל גדולי הדור.

נועה: ‫הנרי דיוויד ת׳ורו לימד את לו אולקוט ‫ואחיותיה מדעים, ‫כלומר, אנחנו פשוט במין סביבת בוהמיינים ‫מאוד עשירה.

איילת: ‫זה אמרסון, זה הות'ורן, ‫ת׳ורו, וודסוורת׳.

‫נועה: הנרי וודסוורת׳ לונגפלו.

איילת: ‫אז אני פשוט, כן, רציתי לשבור את השיניים...

נועה: ‫אבל גם מרגרט פוּלֶר, ‫גם עוד פמיניסטיות מוקדמות ‫שגם היו בתוך הסביבה שלהם. ‫והכתיבות, זאת אומרת, הספרים, ‫או נקרא לזה פמפלטים, ‫ספרי ההדרכה האלה שאבא אולקוט ‫מפרסם, הרבה פחות ‫כריזמטיים ממנו [מגחכת]. זאת אומרת, ‫אין לו את המתת הזאת של הניסוח, ‫של הכתיבה, שבתו, ללא ספק, ‫התברכה בה, ‫אז הוא כישלון כסופר. ‫הוא גם כישלון כמחנך, ‫כי, שוב, כל פעם הוא עושה ‫איזה משהו דרמטי אחר ‫ומוציאים את הילדים מבתי הספר שלו, ‫הוא העביר את המשפחה 30 בתים ‫או 30 דירות, 30 מקומות מגורים ‫לאורך חייהם.

איילת: ‫ובסוף היה צריך באמת ‫התערבות חיצונית ‫כדי שהם יוכלו לחיות כי הם...

נועה: ‫וכל הידידים האלה שציינת, כולם, תרמו כסף.

איילת: כן…

נועה: הארייט מרטינו תרמה להם כסף… ‫זאת אומרת, ‫הם באמת חיו על חסדם של אחרים, ‫שאני בטוחה שזה היה משהו שמאוד, אהם... ‫הציק להם. ‫הם לא אהבו את זה, ‫ולכן ברגע שברונסון גילה ‫שהבת שלו יכולה להרוויח כסף...

איילת: ‫מכתיבה.

‫נועה: מכתיבה.

איילת: ‫כן.

נועה: הוא מאוד עודד אותה.

איילת: ‫עודד אותה ואף נטען ‫שאת "נשים קטנות" היא כתבה ‫בשביל שיוציאו את הספר שלו.

‫נועה: שלו, כן.

איילת: כן.

נועה: היה איזה דיל.

איילת: ‫כן, זאת אומרת, זה היה איזה דיל סודי עם…

נועה: עם המו"ל.

איילת: המו"ל.

נועה: ‫היא לא רצתה…

איילת: לא.

נועה: לכתוב את הספר הזה, זאת אומרת…

איילת: לא, ‫היא לא רצתה לכתוב לנערות.

נועה: ‫היא כתבה, כמו שהזכרת לפני כן, ‫גם ספרי בלשים, ‫היא כתבה גם ספרות ‫מאוד אינטלקטואלית, גבוהה, ‫כזו שביקשה להלך באותן גדולות ‫שאבא שלה לא הצליח אולי להלך בהן. ‫

איילת: כן.

נועה: היא כתבה על החוויות שלה ‫כאחות במלחמת האזרחים. ‫אם ב"נשים קטנות" מי שיוצא לחזית ‫זה האבא.

איילת: זה האבא.

נועה: ‫אז במציאות מי שהייתה בחזית ‫הייתה היא.

איילת: ‫היא חלתה בטיפוס.

נועה: ‫ כמעט מתה.

איילת: ‫ולמעשה יש שאומרים שתופעות הלוואי ‫שנותרו בה מהטיפול במחלה, ‫שכללו סוג של הרעלת כספית, ‫גרמו למותה בגיל מאוד צעיר יחסית בסופו של דבר.

נועה: ‫כמו בת'. יש לנו איזה מין מחלה כזאת…

איילת: גם את בת'…

נועה: ‫היא כתבה את מותה.

איילת: בת' ‫הייתה לנו, ‫את ליזי, האחות…

נועה: היתה, נכון...

איילת: ‫אבל על זה אולי נדבר בהרחבה יותר…

נועה: בפרק הבא.

איילת: בהמשך, אבל כן.

נועה: ‫היא כתבה על המשפחה שלה.

איילת: לגמרי.

נועה: ‫היא כתבה על האחיות שלה.

איילת: ‫מהבחינה הזאת זה מאוד נאמן. ‫המסר הזה של "נשים קטנות", ‫ג'ו הכותבת שכותבת, בעצם, ‫ברגע שהיא כותבת את עצמה ‫ואת האחיות שלה ואת המשפחה שלה ‫הקול שלה הופך להיות אותנטי יותר, ‫אז אין ספק שיש בזה ‫מן האמת.

‫נועה: כן, זה טקסט מאוד רפלקסיבי ‫בסופו של דבר.

‫איילת: כן.

נועה: ‫אז היא באמת יוצאת לחזית, ‫כותבת משם במין טורים כאלה ‫שמדברים על החוויות שלה ‫משדה הקרב, ‫מפגשים שלה עם פצועים ‫אבל גם עם הצוות, עם רופאים, ‫עם אחיות אחרות, ‫והיא שולחת את המאמרים האלה ‫לאחד המגזינים שעסקו ב... ‫הרבה בביטול העבדות, ‫והם זוכים ללא מעט תשומת לב. ‫ומנגד היא ממשיכה לכתוב ‫על חוויות אחרות שלה. ‫היא כותבת, למשל, על חוויה שבה ‫היא עבדה כמלווה לאחותו ‫של אדם בשם ג'יימס ריצ'רדסון - ‫האחות שלו הייתה חולה ‫והיא התחילה לעבוד אצלם כמלווה, ‫אבל הוא …חיזר אחריה, אפשר לומר. ‫זאת אומרת, ממש הטריד אותה. ‫הוא היה מקריא לה בערבים ‫שירה רומנטית ודוחף פתקים ‫עם כל מיני רמיזות מיניות ‫מתחת לדלת חדר השינה שלה ‫וממש מחזר אחריה ‫באופן מאוד אגרסיבי. ‫אחרי חודשיים היא החליטה שהיא עוזבת ‫והוא שילם לה רק ארבעה דולרים ‫על החודשיים האלה. ‫היא מאוד התעצבנה, ‫וכתבה מין תיאור מוסתר ומוסווה ‫של החוויה הזאת ‫במין מסה בשם "איך נכנסתי לשירות" ‫ושלחה אותה למוציא לאור, ‫המוציא לאור ‫החזיר לה אותה ברגשות כבוד ‫ואמר לה שאין לה שום עתיד כסופרת.

איילת: ‫כן.

[איילת ונועה מגחכות]

איילת: ‫וזה…זה כנראה לא הפעם היחידה, ‫זאת אומרת, הסיטואציה הזאת ‫שבה נפנפו אותה. היא ידעה כישלונות.

נועה: כן.

איילת: ‫וגם ביקורות מעורבות, לכל הפחות, ‫של…

נועה: כן.

איילת: גם הטקסטים שהיא מאוד השקיעה בהם, ‫טקסטים שהיא, ככה, הקדישה שנים לכתיבתם, ובסוף מה שהצליח…

נועה: ‫אלה שאחותה לא שרפה אותם.

[שתיהן צוחקות]

איילת: כן... ומה שהצליח היו דווקא באמת הדברים שהיא...

נועה: ‫שהיא פחות האמינה בהם, ‫שהיא פחות התעניינה בכתיבתם.

איילת: ‫היא הבינה שהם עובדים…

נועה: כן.

איילת: זאת אומרת, והיא כן היה לה גם את החוש הזה, ‫את החוש של... גם, ואת הצורך, ‫היא חייבת הייתה להתפרנס, יותר מזה…

נועה: לפרנס את כל המשפחה שלה.

‫איילת: בדיוק. ‫הרוח הזאת שעולה מ"נשים קטנות" ‫של… בסוף ג'ו היא הגבר ‫שצריך לפרנס את המשפחה…

[נועה מהמהמת בהסכמה]

איילת: זה נאמן מאוד למציאות.

נועה: כן.

איילת: זה התחושה הזאת והמציאות שבה היא הרוויחה כסף כדי לממן את הנסיעה של האחות הקטנה לאירופה ולימודי הציור שלה…

נועה: שאותם היא לא הייתה יכולה לעשות בארה"ב כי לא היו בתי ספר לציור שבהם, למשל…

איילת: שאפשר היה לצייר מודל עירום.

נועה: מודל עירום, כן.

איילת: נכון.

נועה: ‫ולכן היא גם, לא רק שהיא אולצה ‫במידה מסוימת, ‫כחלק מאותה עסקת חבילה ‫שהזכרנו, לכתוב את הספר הראשון, ‫אלא גם אחרי שהוא מאוד הצליח ‫היא התבקשה לכתוב את הספר השני, ‫שאותו היא עוד פחות רצתה לכתוב. ‫אז היא עושה את הדבר הזה, ‫היא עושה את ההקרבה הזו ‫למען משפחתה ולמען אביה, ‫שאביה היה אדם שהאמין מאוד ‫במושג [שואפת אוויר] המאוד בעייתי, ‫מתיקות של הכחשה עצמית.

איילת: [מגחכת] ‫וואו, את זה צריך לפרש.

נועה: אה, ‫כן, זה האידיאל הזה ‫שמאוד מפעפע גם בספר, ‫של איזושהי מין התעלות ‫מתוך סגפנות.

איילת: כן.

נועה: ‫שאם אנחנו נמנע מעצמנו, ‫נוותר, נוותר, נוותר על כל דבר ש... ‫זאת אומרת, קודם כל, ‫נבין מה אנחנו רוצות באמת. ‫ואז נקריב את זה.

‫איילת: נמנע את זה.

[שתיהן צוחקות]

נועה: ‫נמנע מזה. לא נעשה את זה.

‫איילת: זה מאוד פוליאני, כאילו...

נועה: ‫כן.

‫איילת: פוליאנה זה אולי קצת וריאציה על זה, ‫אבל כן, זה… זה רוח התקופה. רוח ה…

‫נועה: כן.

איילת: זה סוג של דתיות ‫שאני חושבת יתקבל יפה מאוד גם כאן.

נועה: המממ…‫ יש סיבה לזה שהספר התקבל מאוד יפה גם כאן.

‫איילת: כן.

נועה: ו… ‫אבל אנחנו עוד נרחיב על זה [צוחקת].

איילת: זהו, אנחנו נרחיב על זה בהקשר לספר, אבל זה בהחלט נמצא שם. ‫אני חושבת שיש משהו מעניין ‫בדבר הזה שגם של אי ההצלחה הכלכלית, ‫זאת אומרת, דווקא בהקשר הקלוויניסטי, ‫לא שהם היו קלוויניסטים בהכרח, ‫אבל כאילו זה...

‫נועה: הם היו טרנסנדנט... [משמיעה קולות, מתקשה להשלים את המילה].

איילת: ‫טרנס-צנ-דנטליים.

‫נועה: אני חייבת להצליח.

נועה: ‫טרנסצנדנטליים.

איילת: כן.

‫נועה: עשיתי את זה, הראית לי את הדרך.

איילת: ‫השמיימיות… עלית מדרגה עכשיו.

נועה: ‫כן. שזה איזשהו זרם באמת מאוד רוחני, ‫אקסצנטרי, במובן הממש פיזי, כן? ‫זה לא ב-center ‫של התפיסה הרוחנית הנוצרית. אז ההצלחה הכלכלית מעולם, ‫וזה גם מאוד נוכח בספר, היא לא ‫היעד, ‫היא אפילו לא משהו ‫שיש לשאוף אליו. ‫זאת אומרת, למארמי בספר ‫יש הרבה מאוד ביקורת על, נגיד, אהה… סאלי, חברתה העשירה של מג, ‫והיא רואה בעושר משהו שמסיח את הדעת מעבודה טובה ואמיתית לתהילת האל.

איילת: ‫אבל מצד שני, כל הזמן יש...

‫נועה: הממ… משהו מאוד נזירי.

איילת: ‫החסך מורגש והוא לא מועלם ‫והוא לא מושתק בספר, ‫הוא כאילו... דווקא ‫זה כמובן הופך את זה ‫ליותר מורכב ויותר…

נועה: בדיוק.

איילת: חזק ‫שברגע שזה כל הזמן נוכח, ‫והוויתור הוא כל הזמן נוכח, ‫כל הזמן מנסים להראות לנו ‫מה חזק יותר.

נועה: נכון.

איילת: מה חשוב יותר, ‫מה משמעותי יותר בחיים שלנו.

נועה: ‫אם זה לא חשוב, ‫אז הוויתור הזה הוא…

נועה: חסר משמעות. ‫כלומר, זה חייב להיות, ‫בגלל זה אמרתי קודם, ‫אנחנו מזהים את הצרכים והרצונות ‫העמוקים ביותר שלנו ‫ואותם אנחנו מעלים לעולה, ‫אותם אנחנו מקריבים, כמו ג'ו, ‫את עטרת שיערה, אה…‫ הפאר היחיד שלה, שאותו היא גוזזת...

‫איילת: [מצחקקת] יופייך היחיד.

נועה: ‫יופייך היחיד, ‫אותו היא גוזזת כדי שיהיה לאמא שלה עוד… זה לא הכסף שהיא הייתה זקוקה לו, ‫כלומר, היא כבר קיבלה את הכסף ‫שהיא הייתה צריכה מהדודה מארץ׳ ‫ועכשיו ג'ו מביאה לה…

איילת: זה גם לורנס שנתן לה...

נועה: עוד 25 דולרים ‫שהם בגדר מותרות אבל היא עושה, היא מקריבה…

איילת: כן.

נועה: ‫את הקורבן הגדול הזה של השיער שלה, ‫ואנחנו גם יודעים, ‫אנחנו צריכות, חייבות לדעת, ‫שהיא מתאבלת על כך, ‫כי אחרת, שוב, לקורבן אין משמעות.

איילת: וזה כמובן...

נועה: ‫זאת מתיקות ההכחשה העצמית הזו ‫שאותה הוא מחדיר בילדיו.

איילת: ‫זה רגע נורא יפה שהיא…

נועה: כן. אנושית כל כך…

איילת: שמג רואה, ‫רואה שג'ו בוכה בלילה והיא אומרת ‫מה, זה אבא, את בוכה על אבא?

נועה: זה אחד הרגעים האהובים עלי ביותר…

איילת: ‫כי אבא שלה היום פצוע ‫ואימא שלה נוסעת בדחיפות.

‫נועה: היא אומרת, "לא כרגע".

איילת: ‫היא אומרת, "לא כרגע", [שתיהן צוחקות], "‫עכשיו אני בוכה על השיער".

נועה: ‫"שיערי, שיערי החביב".

‫איילת: זה באמת רגע מושלם.

נועה: א‫כן.

‫איילת: וזה מעניין, כי באמת אין פה הצלחה… ‫זאת אומרת, האל לא מטה את חסדו ‫על חסידיו הכה אדוקים בדמות כסף. ‫הוא אמור להטות להם חסדים אחרים.

נועה: כן, זה לא הגמול.

איילת: ‫אבל בואי, גם זה לא בדיוק קורה. ‫יש שם טרגדיות מכאן ועד בכלל - ‫בת', בספר היא ליזי, אליזבת, ‫היא ליזי במציאות, שגם, ‫ממש בסיפור דומה ‫של עזרה למשפחה ענייה וחולה, ‫היא נדבקת בשָנִית, בסקרלטינה, ‫ואז מפתחת, כפועל יוצא, מחלת לב ‫ומתה ממנה בגיל מאוד צעיר ‫בשנות ה-20 המוקדמות שלה, ‫בדיוק, באמת באותו אופן ‫שבת' הולכת לעולמה.

נועה: ‫אבל...

‫איילת: אבל, אבל...

נועה: ‫אבל יש מקום אחד, אנחנו... ‫מה זה מקום…

‫איילת: רגע, תני שניה לשטוח את כל ה-...

‫נועה: מה, את כל האחיות?

איילת: את כל המיתות...

נועה: ‫את כל המיתות את רוצה?

איילת: ‫כן, מה לעשות?

נועה: ‫אוקיי, טוב, אז אני אתאזר בסבלנות.

‫איילת: גם האחות הגדולה, אנה.

נועה: אנה.

איילת: בעצם בעלה בספר, ג׳ון ברוק…

נועה: ג'ון ברוק.

איילת: ‫גם הולך לעולמו בגיל צעיר, וג'ו...

נועה: ‫מגדלת…

‫איילת: [צוחקת] ג'ו, לו, בעצם ‫מגדלת את האחיינים ואחותה הקטנה מתה בלידה, אני חושבת, ‫או שהתינוקת ממש קטנה.

נועה: כן.

איילת: ‫והיא בעצם מאמצת אותה גם. ‫זאת אומרת, יש פה באמת טרגדיות, ‫וגם לואיזה עצמה מתה בגיל מאוד צעיר, ‫יומיים או שלושה אחרי המוות של אבא שלה.

נועה: אבא שלה, כן.

איילת: ‫זאת אומרת, והוא עוד אומר לה בגסיסתו: ‫"אולי תצטרפי אליי" [נאנחת].

נועה: ‫ואכן, כך היא עושה.

איילת: ‫והיא עושה זאת.

נועה: ילדה טובה...

איילת: ‫היא כבר לא יודעת שהוא מת, אגב. ‫היא בקומה בימים האחרונים, ‫כשהוא כבר מת. ‫הם קבורים בסליפי הולו.

נועה: אהה, ‫כן, כאילו זה לא מספיק מקריפ.

איילת: ‫כן.

‫נועה: זה מקום אמיתי.

איילת: ‫כן!

‫נועה: וממש אנשים קבורים שם.

איילת: ‫וואו! כן, אוקיי. אז זה, זה…

נועה: [מצחקקת] אדגר אלן פו קפץ לבקר, החלק הספוקי של ניו אינגלנד.

איילת: לגמרי.

נועה: …או לאבקראפט.

איילת: ואם נחזור רגע להבדל המהותי…

נועה: כן.

איילת: אז ההבדל העצום הוא שהיא, לעומת ג'ו…

נועה: נשארה…

איילת: לא מתחתנת.

נועה: כן, נשארה בתולה זקנה כמו אותן אלה…

איילת: ולכן פתחנו עם הבתולות הזקנות, עם רחמיכם, רחמו אנשים טובים על הבתולות הזקנות.

נועה: אני לא חושבת שהיא הרגישה שצריך לרחם עליה. זאת אומרת, היא הייתה אישה מאוד-מאוד פעילה. מלבד כתיבתה היא גם הייתה פעילה חברתית, היא הייתה סופרג'יסטית, היא פעלה נגד העבדות ובתנועת הטמפרנס, כמו שהזכרנו לפני כן. היא הייתה האישה הראשונה שנרשמה להצביע בקונקורד. השנה 1870, מסוצ'סטס מעניקה לנשים זכות הצבעה בבחירות המקומיות.

איילת: כן.

נועה: כי אלה הבחירות, כמו שאנחנו יודעות, שבהן נושאים של חינוך וגידול ילדים הם הנושאים המרכזיים, ולכן לנשים מותר להצביע בהן - לנשים לבנות בלבד, יש להזכיר. וב-1880 אולקוט ועוד 19 נשים נוספות מצביעות בישיבה של מועצת העיר, ובמכתב שהיא כותבת אחר כך לאיזה כתב עת שמפרסם את החוויה שלה, היא אומרת: "אף פצצה לא נפלה על ראשינו החצוף ואף רעידת אדמה לא זעזעה את העיירה. הכל עבר בשלום".

[שתיהן מצחקקות]

נועה: אז אני חושבת שהיא הייתה אדם מאוד מוגשם, לא רק בסטנדרטים של תקופתה, שיכול להיות שראו אותה כאדם לא מוגשם כי היא לא הייתה נשואה ולא הביאה ילדים לעולם, אבל היא כן הייתה אדם פעיל מאוד לטובתם של אחרים, תמיד. הלכה בעקבות נטיות ליבה והמטרות שלה עד הסוף, ואני חושבת שזה עד היום לא דבר מאוד שכיח.

איילת: לא, אבל, האמת שזה ממש, ככה, על קצה המזלג, כי היא גם סבלה כל הזמן מכאבים והייתה במצב גופני מאוד לא טוב, אפרופו, מאז הסיפור של השירות הצבאי כאחות, והיא כל הזמן נעה מתקופות של תשישות פיזית, ועם זאת היא עשתה את כל הדברים המטורפים האלה, כולל לגדל את כל הילדים שהיא בעצם אימצה, את כל האחיינים והאחייניות שלה.

נועה: ולפרנס את המשפחה…

איילת: ולפרנס את המשפחה כולה, וכל הזמן לשלם את החובות שהיו להורים. היא אדם די מדהים, באמת.

נועה: אכן.

איילת: אישה די מדהימה. ואנחנו נמשיך לדבר עליה…

נועה: או שמא…

[צוחקות]

איילת: אנחנו נמשיך לדבר עליה….

נועה: אנחנו נמשיך לדבר עליה.

איילת: ועל הספר נשים קטנות גם בפרק הבא. נגיד תודה לעמית קלטר ואנחנו ניפגש כאן, נועה מנהיים.

נועה: בדיוק כאן, איילת טריאסט.

איילת: באחיות גרים.

נועה: ובשלל יישומוני ההסכתים.

איילת: בגלי צה"ל.

נועה: להתראות עד הפרק הבא…

איילת: ביי ביי.

[מוזיקת סיום]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

15 views0 comments

Comments


bottom of page