top of page

האחיות גרים - משחקי הרעב

פרק מאה שישים ושלושה ובו נעלה קורבן אדם לאלוהי הריאליטי ונתחיל מהפכה.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/07/2023.

[מנגינת פתיח קסומה, שובבית ומעט אפלה] קריין: האחיות גרים - נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה. פרק מאה שישים ושלושה ובו נעלה קורבן אדם לאלוהי הריאליטי ונתחיל מהפכה.

נועה: "ודאי נפלה טעות, זה לא ייתכן. לפְּרִים היה רק פתק אחד מבין אלפים. הסיכויים שלה להיבחר היו קלושים כל כך שאפילו לא טרחתי לחשוש לגורלה. האם לא עשיתי כל מה שאפשר, האם לא לקחתי אסימונים, האם לא סירבתי שתעשה כמוני. פתק אחד. פתק אחד מבין אלפים. הסיכויים היו לגמרי לטובתה. אבל זה לא עזר. במטושטש אני שומעת את הקהל ממלמל בעצב, כפי שקורה תמיד כשבני שתיים-עשרה נבחרים, כי כולם חושבים שזה לא הוגן. ואז אני רואה אותה. בפנים חיוורות כמו סיד וכפות ידיים קפוצות לאגרופים לצידי הגוף צועדת בצעדים קטנים ונוקשים לעבר הבמה. חולפת על פניי ואני רואה שאחורי חולצתה שוב השתחררו מהחצאית ומשתרבבים מאחור. הפרט הקטן הזה, החולצה שהשתחררה מהחצאית ונראית כמו זנב-ברווז, הוא שגורם לי להתעורר. 'פרים', הקריאה החנוקה נפלטת מגרוני ושריריי מתחילים להגיב שוב, 'פרים'. אין צורך להידחף מבעד לקהל, הילדים האחרים נסוגים מיד ומפנים לי נתיב ישר אל הבמה. אני מגיעה אליה בדיוק כשהיא עומדת לעלות במדרגות. בתנועה אחת של זרועי אני דוחפת אותה מאחוריי. 'אני מתנדבת', אני מתנשפת, 'אני מתנדבת כמיועדת'".

איילת: זאת לא הפתיחה.

נועה: לא.

איילת: של "משחקי הרעב", אלא הרגע הדרמטי שבו קטניס…

נועה: אוורדין.

איילת: אחלה גיבורה, באמת. גיבורה מופלאה. מתנדבת במקום אחותה. מקריבה את עצמה.

נועה: אחותה גרים, אחותי גרים.

איילת: [צוחקת].

נועה: שלום איילת טריאסט [צוחקת].

איילת: פרים, גרים… כן.

נועה: אחותי פרים, הו זה מעולה!

איילת: אחותי פרים. שלום נועה מנהיים.

נועה: שלום.

איילת: אנחנו האחיות גרים, פה בגלי צה"ל, מדברות פה על ספרים, פחות או יותר, זה מה שאנחנו עושות ואני חושבת שאנחנו בפרק האחרון של תת-עונת הדיסטופיות שלנו. זה משפט כבד לומר, אבל הנה אמרנו אותו.

נועה: זה משפט מחייב.

איילת: כן…

נועה: זה משפט מחייב.

איילת: משפט מחייב. אם תתפלק לנו עוד דיסטופיה, מה יעשו לנו? מה?

נועה: לא יודעת, לא יודעת, יזרקו אותך לזירה, יכריחו אותך להילחם על חייך.

איילת: כן.

נועה: בלי כלי נשק.

איילת: כל עוד שלא ישימו עליי מסיכה ומשקפיים… אדים, אז הכל יהיה בסדר.

נועה: כבר עברנו אפוקליפסה, אנחנו לא זה…

איילת: נכון, קטן עלינו. מה, לא גידלנו גורי מחמצת? מה, אנחנו יכולים להילחם בזירה. טוב, אז נתנו קצת רקע בפרק הקודם שככה ממקמם אותנו בבום הגדול של דיסטופיות לנוער. הבום הכלכלי, הבום היצירתי שהיה הרגע שבו הורים הבינו שהם…

נועה: הם הרסו לילדים שלהם את החיים?

איילת: כן, ולא בכוונת תחילה. אבל בעצם זה שחיינו בסגנון החיים שחיינו אנחנו מורישים לילדנו עולם עם תאריך תפוגה.

נועה: טוב פחות. כן.

איילת: ותאריך תפוגה הזה הולך ומתקרב והוא… מאיים עלינו, ולכן אנחנו מקריבים את ילדינו הספרותיים לעולמות של קרבות גלדיאטורים עקובים מדם.

נועה: כן.

איילת: באמת, רמות אכזריות… וואו! Off the charts, מה שנקרא.

נועה: אני מכירה לפחות מישהי אחת שחושבת שהיא לא הלכה עם זה מספיק רחוק.

איילת: מי?

נועה: אני זוכרת שיחות ארוכות עם אחת העורכות אצלנו על העניין הזה.

איילת: שמי לא הלכה מספיק רחוק?

נועה: ש… שבעצם, הסופרת סוזן קולינס הייתה יכולה לקחת את האלימות רחוק יותר.

איילת: כן.

נועה: אני מרגישה מסופקת עם רמות האלימות האלה.

איילת: וואו.

נועה: אני לא מרגישה שאני צריכה כאן יותר תיאורי זוועה.

איילת: בספר יש הרבה יותר תיאורי זוועה מאשר בסרטים, אגב.

נועה: נכון.

איילת: הספר מגיע לרמות אלימות מזעזעות. מה שכן, קראתי… כשקראתי את "הרץ במבוך" הבנתי שאפשר ללכת רחוק יותר.

נועה: אפשר ללכת יותר רחוק.

איילת: כאילו, הוא… כי אם אתה כולא רק נערים אז כנראה שסף הכאב שלך הוא גבוה יותר.

נועה: נכון, ואפרופו רק נערים, אפשר ללכת גם על אלימות רגשית הרבה יותר קשה אם רוצים. אפרופו רק בנים, כמו בסדרה של פטריק נס, "כאוס מהלך", ששם זה מין עולם שבו יש לנו, בהתחלה לפחות, רק גברים והם כולם יכולים לשמוע זה את מחשבותיו של זה ללא הרף. זה מייצר כל הזמן איזה מן רעש רקע נוראי כזה שבו…

איילת: כן…

נועה: … כל המחשבות שלנו חשופות כל הזמן. אז יש עוד יותר רחוק ללכת.

איילת: כן.

נועה: ובמובנים רבים, הספר שהתייחסנו אליו בפתח הפרק הקודם שהוא "בעל זבוב"... [צוחקת].

איילת: הלך.

נועה: הלך.

איילת: כן. לא, גם "בעל זבוב" בא על רקע של רצף אוטופיות כזה של אי בודד…

נועה: כן.

איילת: שנערים מכוננים…

נועה: הרובינזונים הצעירים.

איילת: כן, חברות מופת בעצמם.

נועה: אבל כאן אנחנו בעולם אחר. אנחנו באמת בעולם שאם אנחנו מדברות על המאפיינים של הדיסטופיות שהיו לנו עד כה הוא עולם שחווה מלחמה.

איילת: כן.

נועה: שזה מאפיין מאוד-מאוד חשוב. חווה מלחמה ואחרי המלחמה הזאת שהיא מלחמת אזרחים כזו חילקו את המרחב הזה שהוא כנראה אמריקה.

איילת: פּאנם (Panem).

נועה: פאנם. למחוזות.

איילת: כן. המחוזות לדעתי עוד היו קודם. המחוזות התקוממו…

נועה: כן, אבל אז היה מחוז שהתקומם…

איילת: הייתה התקוממות. מחוז 13 התקומם ו…

נועה: נמחק מעל פני האדמה.

איילת: לפי הטענות הוכחד.

נועה: כן.

איילת: יהיו ספוילרים בפרק, אם לא היו עד כה. אז כן, בהחלט הייתה שם לכאורה השמדה מוחלטת של מחוז…

נועה: בעקבות מלחמת האזרחים.

איילת: כן, אני אהבתי את החלוקה ל-12 שבטים.

נועה: כן.

איילת: אבל הג'ודאס (Judas)...

נועה: כן.

איילת: נשאר מושמד.

נועה: יש כאן הרבה…

איילת: אבל ג'ודאס עוד ינקום, אל תדאגו.

נועה: יש כאן הרבה כאילו ארמזים.

איילת: כן.

נועה: ודברים שבעצם קולינס מגייסת לתוך הנרטיב שלה - הגלדיאטורים האלה, העובדה שהעיר הגדולה נקראת פאנם, כלומר…

איילת: הקפיטול. לא, פאנם זה לחם.

נועה: פאנם זה ה… סליחה. לחם מה"לחם ושעשועים".

איילת: כן, "לחם ושעשועים".

נועה: המרחב הזה שבו נמצאת הקפיטול, בירת ה… מרחב.

איילת: ויש לנו…

נועה: והילדים צריכים כמו במבוך…

איילת: של המינוטאור.

נועה: של המינוטאור, צריך לבחור נערים ונערות בגיל מסוים.

איילת: כן, אבל היא לוקחת מהמיתוס של תזאוס בעצם.

נועה: כן.

איילת: היא לוקחת את ההתנדבות שלו ונותנת אותה לקטניס.

נועה: כדי שהוא יוכל בעצם לרסק את המערכת מבפנים.

איילת: כן, נכון. תזאוס הוא נסיך בעצם.

נועה: [מהמהמת בהסכמה].

איילת: והוא מתנדב להיבחר לנערים המוקרבים האלה שמועלים קורבן למלך כרתים מינוס ולמינוטאור שלו שכלוא במבוך. אבל במקרה הזה המבוך הוא באמת סוג של זירת גלדיאטורים שמשודרת בשידור ארצי…

נועה: עולמי…

איילת: כן, עולמי…

נועה: אנחנו לא יודעים מה המרחב של המקום הזה. יש כאן פערים מאוד גדולים בין הטכנולוגיה במחוזות העניים, לא רק המעמד הכלכלי של מחוז 12 שממנו מגיעה הגיבורה שהוא מעמד כלכלי מאוד נמוך.

איילת: ברמה של…

שתיהן: רעב. ממש רעב.

נועה: היא צריכה לצוד חיות ביער כדי שיהיה להם מספיק מה לאכול, אבל גם כמעט אין להם טכנולוגיה, כן? היא יורה בחץ וקשת שהיא מכינה בעצמה כזה.

איילת: כן.

נועה: בעוד שהמחוזות העשירים יותר, 1 ו-2, שנגיד המתחרים החזקים יותר מגיעים מהמחוזות האלה ומתאמנים כל החיים שלהם לקראת "משחקי הרעב", בכושר טוב…

איילת: כדי לשפר את מעמדם, כדי להתעשר.

נועה: כן, וגם כדי להצליח במשחקים. זאת אומרת, הם מגיעים אחרי שעשו להם את אימוני הסיירות.

איילת: בדיוק.

נועה: הם לא באים עם איזה…

איילת: קורס הכנה לסיירות.

נועה: כן. הם לא באים מהיער, כן?

איילת: [מהמהמת בהסכמה].

נועה: אבל דווקא היא, מכיוון שהיא באמת נלחמה על חייה ובאמת נאלצה לשרוד וכי היא עושה את זה כדי להציל את אחותה הקטנה בסצנה המאוד דרמטית שניסיתי…

איילת: כן.

נועה: לקרוא בתחילת הפרק. אז כמובן יהיו לה סיכויים טובים יותר. היא מגיעה מהר מאוד לרמות עושר שקשה לתפוס אותן, ממש מהרגע שהיא צועדת לתוך הרכבת שלוקחת אותה לקפיטול, וזה מרכיב מאוד משמעותי בספר. זאת אומרת, העובדה שיש כאן גם פערים מעמדיים וכלכליים וטכנולוגיים אדירים בתוך המרחב הזה של פאנם. והם מאפשרים לה לעבור… וזה מוטיב שחוזר על עצמו בהרבה מאוד דיסטופיות לנוער, את המייקאובר.

איילת: נכון.

נועה: את החלק שהוא הסיפור סינדרלה כאן, את הרגע שבו לוקחים אותה והופכים אותה ליפה.

איילת: כן, ליפה…

נועה: מלבישים אותה, מסרקים אותה. הופכים אותה לבובה שתיכף הולכים לעשות עליה אימוני ירי בעצם.

איילת: נכון, וגם כאילו קצת באמת דומה מאוד לריאליטי, מנסים למצוא מה הולך להיות ה…

נועה: הסיפור שלה.

איילת: אמצעי הזיהוי שלה.

נועה: כן, מה הקטע שלה.

איילת: את הסיפור שלה, מה היא תספר. ובמקרה הזה…

נועה: מה התבשיל שסבתא שלה לימדה אותה לבשל…

איילת: [צוחקת] כן.

נועה: מה הסיפור קורע הלב.

איילת: בדיוק. ואם אין כזה אין ריאליטי, אין הצלחה בריאליטי זה בטוח. זאת אומרת… כי במקרה הזה הצלחה או פופולריות אצל הקהל זה ממש אמצעי הישרדות.

נועה: כן.

איילת: שולחים לך עזרים כלשהם בשביל להתמודד.

נועה: כן, יכולים לשלוח לך אוכל, יכולים לשלוח לך…

איילת: תרופות…

נועה: תרופות.

איילת: אז במקרה הזה בונים לה בעצם את סיפור האהבה, הדרמה, כאילו מייצרים דרמה טלוויזיונית על אהבתה לפּיטה (Peeta).

נועה: אהבתו אליה בעיקר.

איילת: כן, הוא מאוהב בה. וכאילו צריך לראות האם היא מאוהבת בו בחזרה. עכשיו, אני חושבת שמה שמעניין וזה גם מתכתב מאוד עם התקופה הנוכחית זה שבאמת משהו מטושטש ברגש שלה, היא לא מצליחה לדעת מה היא מרגישה בהרבה מאוד מהרגעים כי מכניסים אותה לסיטואציית קיצון כל כך גדולה, והכל מול מצלמות, שבעצם לא ברור מה אמיתי ומה לא. מה היא צריכה לזייף, והיא לא אדם מזויף.

נועה: כן.

איילת: ולכן כאילו הניסיון שלה למכור משהו בצורה משכנעת הוא מאוד-מאוד…

נועה: גולמי.

איילת: מורכב ומעצב אותה תוך כדי. זאת אומרת, זה משנה אותה תוך כדי ו…

נועה: והיא גם באה לתוך החוויה הזאתי כשיש בחור אחר…

איילת: ברקע.

נועה: גייל (Gale), בחור שאותו היא השאירה מאחור. אבל עם אף אחד מהם… זאת אומרת, היא עדיין מאוד לא בשלה מבחינה רגשית.

איילת: כן, היא מאוד צעירה, היא לא…

נועה: כלומר, היא רוצה לשרוד. זה מה שמעניין אותה ומעניין אותה להציל את אחותה. ובעצם החוויה…

איילת: כן.

נועה: של המשחקים שבהם בני הנוער האלה, למי שלא קרא עדיין את הספר או לא ראה את הסרט או חי מתחת לאבן, נלחמים זה בזה במטרה להרוג כשקברניטי המשחק רק מציבים עוד ועוד מכשולים על דרכם.

איילת: כן.

נועה: הסביבה שבתוכה הם נמצאים היא סביבה קטלנית…

איילת: זה מאוד "המופע של טרומן" כזה, אבל הכל קטלני.

נועה: אבל עם קוצים ארסיים.

איילת: [צוחקת] כן, בדיוק.

נועה: "המופע של טרומן" בתוך…

איילת: דיסטופיה.

נועה: טנק מלא פיראנות רעבתניות. אוקיי.

איילת: כן, וואו, בספר עוד יש איזה מן קטע שמייצרים מוטציות של… וואו, וואו.

נועה: כן, של הילדים שנהרגו.

איילת: כן.

נועה: כן, דברים מאוד-מאוד קיצוניים.

איילת: מאוד הזויים.

נועה: ובתוך המלחמה הזאתי גם צריכה להחליט האם היא מאוהבת בפיטה…

איילת: כן.

נועה: האם היא רוצה לחזור לגייל. כן, בואו נתעכב על זה רגע. הבן של האופה, שמו פיטה. בואו נמשיך.

איילת: [מהמהמת בהסכמה].

נועה: המתרגמת, אגב, אם…

איילת: התלבטה?

נועה: אם לא אמרנו בהתחלה, מי תרגמה את זה…

איילת: אה, יעל אכמון.

נועה: יעל אכמון תרגמה את זה.

איילת: כן.

נועה: ואני בטוחה שהיו לה התלבטויות סביב שאלת ה…

איילת: [צוחקת].

נועה: פיטה ב-ט' או פיתה ב-ת', בואי.

איילת: ההחלטה הייתה ברורה. לא, האמת שזה גם בסרט כל הזמן אני לא הבנתי 'הם אומרים פיטר', לא?

נועה: לא, לא. זה פיטה.

איילת: פיטה. כן. אז… אז באמת יש לנו את סיפור האהבה הזה שגם הוא איזשהו מוטיב של את מי… זאת אומרת, יש בכמה… גם בספרים אחרים שאחר כך אולי ניסו לחקות את אותו זה… יש לנו את הדמות… שתי הדמויות האלה מייצגות גם כמובן…

נועה: כן.

איילת: … סוגים שונים של בחירה וגם לא אהבה ממבט ראשון. זאת אומרת, כאילו איך את מתגברת… קצת במוטיב "אנה ואלזה" שהאהבה הראשונה שלך היא לא מה שאת חושבת, כדאי לך לנסות שנית.

נועה: כן, למרות שבמקרה הזה האהבה הראשונה שלה היא לא נסיך תאב-כוח שרק רוצה להרוג אותך אחרי שתתחתני איתו.

איילת: נכון, אבל…

נועה: בואי.

איילת: אבל גייל הוא דווקא דמות היותר גברית, הירואית, חתרנית בסיפור.

נועה: זה מאוד פשוט - לגייל יש שיער כהה, לפיטה יש שיער בהיר. זהו, לא צריך יותר להכביד.

איילת: לא… לא…

נועה: למה? זה ממש ככה, זו אותה חלוקה…

איילת: אני הכי אהבתי שבסרט גייל הוא המושך יותר, כאילו ברמת ה…

נועה: גם בספר.

איילת: כן… לא, זה מבוסס…

נועה: וגם בסרט.

איילת: נכון.

נועה: זה כאילו, שמרו על הדבר הזה.

איילת: My point! My point exactly!

נועה: אבל זה כן החלוקה הזאתי לכהה ולבהיר, כמו שהייתה פעם במערבונים בין הבחורה הברונטית לבחורה הבלונדינית. הבחורה הברונטית מושכת אותך, אבל את הולכת להתחתן עם הבלונדינית המתוקה. אין מה לעשות, איילת, קבלי את זה כעובדה.

איילת: את שוברת את ליבי עכשיו, אני חושבת שזה יותר מורכב.

נועה: את בלונדינית!

איילת: מה? ?

נועה: [צוחקת].

איילת: Say WHAT?

נועה: את לא יודעת שאת בלונדינית?

איילת: לא.

נועה: אוקיי, אנחנו נדבר על זה אחר כך. חברים, יש כאן בעיה.

שתיהן: [צוחקות].

איילת: וואו, יש פה בעיה.

נועה: ממש, ממש עמוקה.

איילת: בעיה בעיקר של עיוורון צבעים מסוים. לא יודעת של מי, אבל…

נועה: אני רוצה להגיד עוד שני דברים. קודם כל…

איילת: על גיבורות?

נועה: את הזכרת בהתחלה… בדיוק. את הזכרת בהתחלה שהיא גיבורה נהדרת ואכן אני חושבת שהיא ראשונה ועוד בעיקר אחרי…

איילת: [לוחשת בחושניות] איזבלה סוואן.

נועה: איזבלה סוואן.

שתיהן: [צוחקות].

נועה: אותה הזכרנו בפרק הקודם. באמת הטישו הלח, המטלית הלחה שהיא איזבלה סוואן. וכאן יש לנו גיבורה שבאמת אפשר להריע לה. כלומר…

איילת: כן.

נועה: היא מחוספסת, היא ישירה, היא דואגת לאנשים שהיא אוהבת, היא מסוגלת להפגין חמלה, היא מסוגלת להפגין חוצפה והתנגדות.

איילת: ומרדנות.

נועה: ומרדנות.

איילת: מרדנות באשר היא, אגב. כאילו, אני חושבת שזה הדבר…

נועה: כן, כשהיא מתאמנת היא מתעצבנת על הקברניטים שלא מסתכלים על תפקוד שלה ו…

איילת: יורה…

נועה: יורה בהם.

איילת: חץ בתפוח שבחזיר.

נועה: כן, היא באמת גיבורה שקל לאהוב אותה, קל להתייצב מאחוריה, רוצים להריע לה.

איילת: כן. אבל אם נתעלם רגע מהדימוי הויזואלי ונדבר רגע על ה… באמת על הספר, באמת הכל מאוד בקול שלה.

נועה: נכון.

איילת: עובר את הפרשנויות שלה, וגם את הקלולסיות הזאת של אדם צעיר שצריך להתמודד עם העולם ועם המורכבויות שלו.

נועה: עם מוות.

איילת: שכל מה שהיא רוצה זה לשרוד.

נועה: כן.

איילת: וגם מערכות היחסים הפנימיות בתוך הבית הן מורכבות כי ההתמודדות האמיתית שלה…

נועה: כן, אמא לא מתפקדת.

איילת: בדיוק. ההתמודדות האמיתית שלה קרתה קודם, כאילו לפני "משחקי הרעב". מה שכבר עיצב אותה או שבר את ליבה קצת היה העובדה שאחרי שאבא שלה מת מי שהציל את הבית היה היא, כי אמא שלה נכנסה לדיכאון והפסיקה לתפקד.

נועה: כן.

איילת: זאת אומרת, כאילו אני חושבת ש… זה המשל.

נועה: היא גידלה את האחות. זאת אומרת, היא האמא בעצם בתוך הסיטואציה הזאת. ואנחנו שוב רואים באופן הכי פרטי ואינטימי וקטן במשפחה הגרעינית שלה את המודל של המבוגרים שפסקו מלתפקד…

איילת: כן.

נועה: הפקירו את הילדים שלהם, לא מסוגלים לגונן.

איילת: לא עמדו בלחץ.

נועה: כן, לא היו מסוגלים לגונן עליהם. לא מסוגלים לספק להם אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר כמו מזון, כן?

איילת: כן.

נועה: אולי כאילו הזיהוי המיידי הזה של אימהות עם הזנה, האמא לא יכולה לספק לה את זה והיא הופכת להיות הגבר בבית, גם האמא של אחותה - כלומר, למלא פה הרבה-הרבה מאוד תפקידים שאת כולם היא תצטרך אחר כך כשיזרקו אותה לתוך צלחת הפטרי המורעלת הזאת של המשחק. ובסופו של דבר הם אלה… זאת אומרת, היא תנצח בדרך שלה, בלי להתפשר על העקרונות שלה. ואני חושבת שזה גם משהו שהופך אותה לדמות אהיבה ומשמעותית.

איילת: וגם…

נועה: היא מצליחה לשמור על איזו יושרה פנימית לאורך הספר.

איילת: ומה שכבר כן הזהרתי לגבי הספויילרים על הסוף… זה שבסוף בעצם יש בגידה כפולה. כאילו, לכאורה באיזשהו רגע אנחנו מתחלקים לטוב ורע, והמחוז ה-13…

נועה: מתקומם.

איילת: המחוז ה-13 שהיה לכאורה מת - קם לתחייה כעוף החול ומתחיל להתקומם ולהוביל את המרד. אבל מתגלה שגם שם בעצם, מה שכאילו אמור להיות השלטון החליפי, הדבר שאליו שואפים, גם הוא דפוק. גם הוא… ולכאורה עומדת בראשו מנהיגה, וגם היא…

נועה: אבל היא מבוגרת, היא בן אדם מבוגר.

איילת: ויותר מזה, היא תאבת-כוח בדיוק כמו תאב-הכוח מהצד השני.

נועה: כמו סנואו, הנשיא.

איילת: שאגב, קיבל ספר משלו.

נועה: נכון.

איילת: זה הספר האחרון שיצא.

נועה: בלדה לציפורי שיר ונחשים, אם אני לא טועה.

איילת: כן, כן.

נועה: ששם מנסים להתחקות אחרי…

שתיהן: עברו.

איילת: כאילו הפצע המכונן שיצר אותו הוא.

נועה: והנקודה השנייה שרציתי להעלות אותה זה שכן יש לנו מבוגרים חיוביים.

איילת: כן.

נועה: וזו נקודה חשובה גם בספר הזה וגם בכל בעצם היצירות הדיסטופיות האלה לנוער שהזכרנו. יש מבוגרים טובים.

איילת: שהרבה פעמים צריך להציל אותם בשביל שהם יוכלו לעזור.

נועה: כן. חלק מהם גם קשה לראות שהם טובים, כמו היימיטץ', המנטור של קטניס ופיטה שאמור לאמן אותם למשחקים כזוכה בעבר ויכול…

איילת: שכמובן קצת כמו כוכב הוליוודי לשעבר שכאילו גדל לאור הזרקורים הוא הפך להיות אלכוהוליסט.

נועה: כן.

איילת: הפך להיות, כאילו, מכור.

נועה: אבל יותר מזה, אני חושבת שבאיזשהו שלב אנחנו מבינים שהוא פוסט-טראומטי.

איילת: כן.

נועה: הנושא של פוסט-טראומה הוא מאוד דומיננטי בספר הזה והוא מאפשר לנו להבין קצת יותר בפרספקטיבה מה זה אומר לגדול בתוך המערכת הזו, מה זה אומר… מה זה לוקח ממך, למה זה הופך אותך. את האופן שבו זה לוקח אנשים ואנשים צעירים לועס אותם… העולם הזה.

איילת: כן, כן.

נועה: העולם גם שלנו, לא רק בתוך הספר, לוקח אנשים ואנשים צעירים, לועס אותם ויורק אותם החוצה כשהם מבוגרים מרירים, מכורים…

איילת: פגועים מינית.

נועה: פגועים בכל רמה שרק אפשר לתאר. אז אני חושבת שבמובן הזה יש כאן ייצוג רחב יחסית שאחר כך ניסו לשכפל אותו במידות כאלה ואחרות של הצלחה גם בשאר היצירות של הדיסטופיה לנוער. ואני מחזירה אותנו לבסיס של נוער כאן במובן הזה של סיפורי התבגרות…

איילת: נכון.

נועה: שאומרים לנו שוב ושוב ההתבגרות היא קרב. התבגרות היא מאבק, ההתבגרות היא מלחמה. האויב שלכם הם המבוגרים. האויב שלכם זה אנשים שמכרו את העולם שלכם, את העתיד שלכם תמורת ההווה הנוח שלהם. והאהבה שבכל כך הרבה מהדיסטופיות ראינו אותה בתור אלמנט של מרד וההתחלה של החתרנות משמשת באותו אופן גם כאן. אבל זו לא אהבה מינית, אלא אהבה רומנטית במקרה הזה. כלומר…

איילת: והיא גם משמשת בדרך כלל כקרש לתקווה או להצלה.

נועה: נכון.

איילת: זאת אומרת, היא בדיוק ההפך ממה שמפרק את הגיבור. כל הדוגמאות הקודמות של…

נועה: ושוב, אנחנו במקום הזה פוגשים את התקווה שכן טמונה באופציה הזו של הז'אנר. זה לא התקווה של הפוסט-אפוקליפסה של "פרנהייט", זה בטח לא אהבת האח הגדול של אורוול.

איילת: תודה לאל.

נועה: תודה לאל. וזה בטח לא העובדה שהמכונה ממשיכה לעבוד בעליצות בזמן שג'ון הפרא תולה את עצמו כי הוא לא היה מסוגל להתמודד עם מה שזה הפך אותו להיות.

איילת: כן.

נועה: יש כאן אפשרות לעולם ישן עדי יסוד נחריבה ועל חורבותיו יש לקוות שיבנה עולם טוב יותר.

איילת: אני כן מרגישה… זה קצת כמו ההמשכים של Star Wars כאילו. לא, הסוף באיזשהו מובן… האימפריה קרסה, ה-evil empire קרסה.

נועה: כן.

איילת: אבל גם הרפובליקה, בואי… לא מתפקדת יותר מדי.

נועה: ויש את ה-First Order ויש…

איילת: ויש עוד חתרנות כזו או אחרת. אבל מה שכן, הגיבורים שלנו מצליחים למצוא איזשהו מרחב מוגן רק להתאוששות.

נועה: [מהמהמת בהסכמה].

איילת: הם כאילו יוצאים מאור הזרקורים, מתרחקים מהפיתויים של השפע הקפיטליסטי-הגרוטסקי, מנסים לתקן את עצמם עכשיו. כאילו, זה הסוף של הספר.

נועה: כן.

איילת: זה לא איזה האפי-האפי-ג'וי-ג'וי… עד כמה שניתן…

נועה: כן.

איילת: יש פה קצת משהו של אלמנט לנסות לחזור מהטראומה.

נועה: ויש כאן עוד אלמנט שאני רוצה להזכיר כי הוא, שוב, הוא מופיע בהרבה מהיצירות הללו. ולא בכדי הזכרתי את "מקס הזועם" בפרק הקודם. יש כאן גם אלמנט מאוד רגרסיבי, כלומר, אם דיברנו לפני כן על זה שיש בין המחוז ה-12 ממנו מגיעה קטניס ובין מחוז 1 ו-2 והקפיטול פערים כלכליים ופערים טכנולוגיים מאוד גדולים, אז הטכנולוגיה היא כמובן מופרכת לחלוטין ולא מנומקת ולא מוסברת ואנחנו לא מקבלים פה… זה לא באמת ספר מדע בדיוני במובן הזה שאנחנו, כאילו, הטכנולוגיה יש לה איזשהו הגיון… אין, לא ברור, וזה גם לא מעניין…, אבל הפתרון הוא בנסיגה טכנולוגית.

איילת: לודיטים.

נועה: קצת. כן, אנחנו נחזור ליערות, אנחנו נחזור לצוד את מזוננו בעצמנו.

איילת: כן!

נועה: אנחנו נחזור לבנות בקתות עצים במו ידינו. הכישורים הם אלה שיצילו אותנו, לא הידע שלנו באיך להפעיל רובה לייזר משוכלל. אפרופו Star Wars, כן?

איילת: כן.

נועה: אנחנו נחיה בטאטואין כמו בדואים/נזירים…

איילת: "חולית".

נועה: או ב"חולית", כן? הדבר הזה של הפניית העורף לטכנולוגיה, לראות את הטכנולוגיה גם אם היא לא הסיבה והמקור למצב שהעולם הגיע אליו, היא לא נתפסת בהכרח כידיד.

איילת: היא לא הפתרון… היא גם לא…

נועה: נכון.

איילת: כן, היא לא מספקת את הפתרונות. כן, פה… כן, יש פה איזה רומנטיקה.

נועה: אבל רומנטיקה…

איילת: זה פנטזיה כזאת על חזרה לטבע ולשורשים.

נועה: נכון, רומנטיקה במובן האולד-סקול שלה, כן?

איילת: כן. כן, כן.

נועה: במובן הרגרסיבי.

איילת: רומנטיקה גרמנית.

נועה: כן. לא רק.

איילת: ראינו לאן זה הוביל…

נועה: לא רק סער ופרץ.

איילת: אפרופו נקודת הפתיחה… סליחה, נקודת הסיום של הפרק הקודם שאולי לא נתעלם ממנה הפעם.

נועה: כן.

איילת: אמרת איך זה להיות נערה שגדלה על ספרי שואה וקוראת עכשיו את הספרים האלה.

נועה: כן…

איילת: את צודקת לגמרי, אנחנו גדלנו…

נועה: זה ממש נוף מוכר.

איילת: כן, רק שאנחנו גדלנו על זה בתור מציאות, אמת. כאילו, אמת היסטורית. זו חוויה שונה.

נועה: אני לא יודעת אם כשקראתי את…

איילת: מה לא ידעת שזה היה?

נועה: לא, ידעתי שזה היה. ברור שידעתי שזה היה, אבל זה… יש הבדל מאוד גדול בין לדעת את זה לבין לקרוא את זה, כן? אני זוכרת באמת שקראתי את "האי ברחוב הציפורים" יש משהו כל כך פנטסטי בסיפור ההצלה של הנער הזה שאורי אורלב מתאר אותו, כן? הרפתקאות של כמעט פארקור בין בניינים מטים לנפול וההתחבאות שלו בארון אוורור והיה לזה ניחוח לא של פנטזיה, אבל של הרפתקה.

איילת: ו"מי גנב את השפן הורוד".

נועה: נכון.

איילת: ו… לא, אבל…

נועה: אבל אז ברור שאת יודעת…

איילת: הסוף שלהם היה לא…

נועה: תלוי של איזה, תלוי… לא של כולם, לא כולם מסתיימים כמו אנה פרנק. וגם אנה פרנק לא מסתיים כמו אנה פרנק במובן הזה שהיומן לא מסתיים ב'קיטי היקרה, היום הגענו לברגן-בלזן'. זאת אומרת, זה לא… את לא מקבלת את הסוף של הסיפור. הסוף של הסיפור הוא חוץ-טקסטואלי. אז הרבה מאוד פעמים הסיפורים האלה נגמרים, למשל באמת ב"אי ברחוב הציפורים" אבא שלו, אם אני לא טועה, מגיע בסוף. כלומר, זה לא נגמר ריאליסטי בהכרח. גם אם זה באמת היה ככה.

איילת: כן.

נועה: ואני חושבת שבגילאים שבהם אני קראתי את הספרים האלה וקראתי הרבה מהם בגילאים הרלוונטים הם לא בהכרח נתפסו בעיניי כפיסת היסטוריה שאותה אני קוראת אלא כפיקשן (fiction) בתוך איזושהי מציאות היסטורית. אבל הניחוח שלה הוא היה באמת ניחוח מאוד-מאוד דיסטופי. במובן הזה, זה מעניין אותי…

איילת: לחשוב על ה…

נועה: לחשוב על הזיקה. בין שניהם.

איילת: הזיקה היא הטראומה, הזיקה היא הפוסט-טראומה, בעיניי, זאת אומרת העובדה שאנחנו חיים עם הדברים…

נועה: אבל גם הפוסט-אפוקליפסה. זו לא רק הטראומה.

איילת: כן.

נועה: אלא גם משהו ב… אם דיברנו הרבה על הפן הוויזואלי של זה.

איילת: [מהמהמת בהסכמה].

נועה: של העולם החרב סביבך, של המציאות שקרסה, של ההורים שנעלמו, של המבוגרים…

איילת: שנלקחו.

נועה: שנלקחו או בגדו או נהרגו. זה הלהיות ילד לבד. כאילו, אני זוכרת את הסיפורים של אהרון אפלפלד, נגיד על הילדות שלו ביערות עם הפרטיזנים.

איילת: בדיוק, הפרטיזנים ביערות. "שני רעים יצאו לדרך".

נועה: נכון, אז זה ממש קיום כזה.

איילת: כן. ואגב, ב"שני רעים יצאו לדרך", שמשום מה קראתי אותו שוב עכשיו, יש חלק שבו הנער הישראלי, הצבר, מדבר עם הניצול, נער בעצמו, ושהוא מספר על כאילו סיפור ה… והילד הישראלי מתייחס לזה - 'וואו, כמה…'

נועה: כן.

איילת: 'מה עשית, איזה הרפתקאות'.

נועה: נכון.

איילת: 'אני גם רוצה'!

נועה: כי זה נשמע לפחות, או נצפה מבחוץ… ואני חושבת שגם הרבה ניסיונות לתווך את זה לנוער ישראלי, נגיד…

איילת: הלכו לכיוונים האלה.

נועה: הלכו לכיוונים האלה של לקרוא את זה כסיפור הרפתקאות.

איילת: גבורה.

נועה: גבורה, שיש בסופו סוף טוב שבו מנצחים, שבו לא הולכים כצאן לטבח, כן? ואם יש מישהו שלא הולכת כצאן לטבח זאת קטניס אוורדין.

איילת: בהחלט, כעורבני בין החוחים.

נועה: בדיוק.

איילת: וואי, לא דיברנו על טבע! רציתי לדבר על טבע בדיסטופיות. יש…

נועה: נכון, הרבה מאוד.

איילת: אפילו שמנו באחת ה…

נועה: כן.

איילת: קטעי אנסין שאנחנו שותלות בקבוצת הפייסבוק החביבה שלנו, שמנו קטע מתוך "1984" שנשמע כאילו הוא יצא מתוך "משחקי הרעב".

נועה: כן, אבל הטבע כאן גם כן כולו משועבד. זאת אומרת, אפשר לייצר אותו.

איילת: בעולם המסונתז…

נועה: לעשות בו מניפולציות.

איילת: כן, המניפולציות. חלק מהעורבני החקיין הזה הוא בעצם איזה סוג של מוטציה גנטית מעוותת שנועדה לרגל אחרי אנשים.

נועה: אבל…

איילת: בעצם למסור את מחשבותיהם לקפיטול.

נועה: אבל אני שוב חוזרת לנקודה הזו כי כן אני חושבת שהיא תופרת לנו פה את הדברים באופן מעניין, יש לנו כאן תמיד את הפער ואת הדיכוטומיה הזו בין העולם ההיפר-טכנולוגי שנתפס הרבה פעמים כמרחב דיסטופי ואת הניגוד שלו שהוא הטבע, ששם הדברים מורשים להתנהל כפי שהם. אפילו העורבי החקיין הזה, כן? ברח והפך להיות מוטציה של הדבר.

איילת: כן.

נועה: ויש הרבה, אם אנחנו מדברות על יצירות שיצאו בתחילת שנות ה-2000, אז השאלה היא לאן הז'אנר הזה הלך עכשיו. ואנחנו רואים יותר ויותר יצירות של דיסטופיה, לא רק לנוער אלא באופן כללי, שהן קוזי (cosy), שהן נעימות. בין אם זה Silo, שמבוסס… סדרת הטלוויזיה Silo שמבוססת על הספר…

איילת: כן.

נועה: 144 קומות. סדרה שנקראת Sweet Tooth, אני לא יודעת איך תרגמו את זה, שנמצאת בנטפליקס. אפילו במובנים מסוימים "תחנה אחת-עשרה", הספר של אמילי סנט-ג'ון מנדל והעיבוד הטלוויזיוני שלה. ספרים שכבר מתרחשים אחרי האפוקליפסה, כמעט אפילו אחרי הדיסטופיה. עכשיו ככה העולם נראה - עולם רגרסיבי, לא טכנולוגי, נסוגנו כבר מהדבר הזה, חזרנו אל דרכי אבותינו, הטבע כמו בצ'רנוביל…

איילת: כן, פרץ!

נועה: חזר ו… צ'רנוביל האמיתית.

איילת: כן, כן, כן.

נועה: אחרי, אחרי האסון, חזר וניכס לעצמו כמו מוגלי, כן? שמשחרר את הפילים להרוס את הכפר כדי שהג'ונגל ישוב וישתלט. זה כבר קרה, הג'ונגל שב והשתלט, אנחנו במרחב שכבר שייך בחזרה לטבע. הטבע נקם בנו, או שאנחנו הרסנו את עצמנו, לקח בחזרה את מה שהיה שלו ואנחנו מנסים עכשיו לחזור לאיזה מן קיום לודיטי קטן, להכין לעצמנו את הבגדים שלנו מקרעי הסווטשרטים של העבר. כזה. וזה מוצג כמעט כנעים, כמעט כחיובי, כמעט כ… אוקיי, במילא כולם הולכים לשם אז בואו לפחות ננסה…

איילת: כדאי שנהנה מזה.

נועה: למצות מזה את המקסימום, למצוא אהבה ואיזה קהילה.

איילת: כן.

נועה: ולהשלים עם זה.

איילת: כי זה מה שלקחנו לעצמנו, את הקיום הקהילתי.

נועה: אבל זה מרדים אותנו מלעשות משהו באמת.

איילת: [נאנחת].

נועה: ואם יש משהו שאפשר לעשות באמת אז עכשיו זה הרגע, אולי האחרון.

[מוזיקת סיום מתחילה להתנגן ברקע]

איילת: ובזאת, זה הרגע האחרון שלנו פה, וניאלץ לסיים ולהגיד תודה לאורי בן ישראל ולך, נועה מנהיים. אני איילת טריאסט ואנחנו "האחיות גרים" בגלי צה"ל.

נועה: ובשלל יישומוניי ההסכתים.

איילת: נכון. ביי-ביי.

[מוזיקת סיום מתגברת ומסתיימת]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

7 views0 comments

Comments


bottom of page