top of page

האחיות גרים - חייזרים

אבי

פרק שמונה עשר ובו יזרח הכוכב האדום ונערוך מפגשים מפתיעים מהסוג השלישי


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/12/2019.

קריין כריזמטי עם קול נעים אומר בתחילת הפודקאסט על רקע מנגינה קסומה, שובבית ועם אפלה אגדתית: "האחיות גרים", נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה. (הקריין מדגיש ומתענג על המילה "רעה")

פרק שמונה-עשר, ובו יזרח הכוכב האדום, ונערוך מפגשים מפתיעים מהסוג השלישי.

איילת: ושוב שלום, אנחנו "האחיות גרים" ואתם אתם, ואנחנו פה, בגלי צה"ל, לעסוק הפעם בחיים מעולמות אחרים: קונספירציות, אנשי לטאה, כל מה שאתם יכולים לדמיין.

נועה: חטיפות.

איילת: חטיפות.

נועה: כן. תעלות על המאדים.

איילת: אה-אה.

נועה: כן.

איילת: טעויות בתרגום שמובילות לקונספירציה.

נועה: טעויות בתרגום. בדיוק.

איילת: זה בכלל חומר טוב.

נועה: אני חושבת שאין דבר יותר חנוני מזה שאנחנו מתלהבות מטעויות בתרגום. יש מצב ש…

איילת: אנחנו עושות פרק על חייזרים, מה עוד את רוצה?

נועה: הגענו לשיא של גיקיות עכשיו, ברגע זה.

איילת: כן.

נועה: אבל אני חושבת שההבדל הוא שאם עד עכשיו דיברנו על מפלצות שמקום מחייתן הוא פה עלי אדמות, או…

איילת: בהיסטוריה הרחוקה שלנו.

נועה: כן.

איילת: עכשיו אנחנו מביאים מפלצות מן

נועה ואיילת משלימות ביחד: העתיד.

נועה: בדיוק. מהעתיד, או לפחות מהחלל החיצון. זאת אומרת, לא מהשמיים, לא מגן העדן או מגן האום, מהשמיים או מהארץ, אלא פשוט אפילו…אנחנו מייבאות מפלצות מכוכבים אחרים.

איילת: זה יפה.

נועה: כן.

איילת: מאיפה את מייבאת לי את המפלצת הראשונה?

נועה: אהההה, תראי, אני יכולה להתחיל בבראשית.

איילת: בראשית?

נועה: אם את מכופפת לי את היד, אני אתחיל מבראשית. כמו שמתחילים, את יודעת. יש לך שם את "ירדו בני האלוהים וידעו את בנות האדם", כן? את הנפילים שיש מי שאוהבים, כמו אריך פון דאניקן, לטעון שהם למעשה אלים מן החלל החיצון, כשם רב-המכר האדיר שלו. אני זוכרת שהייתי קוראת את זה בתור ילדה. זה היה מפחיד אותי למוות. יש שם תיאוריות מאוד… אוקיי, אין דרך לומר את זה בעדינות, מטורפות לחלוטין.

איילת: כן.

נועה: על זה שיש אומנות אצטקית קדומה שמתארת בעצם אסטרונאוטים.

איילת: כן.

נועה: ויש ממש, אני זוכרת את זה, יש תמונה…

איילת: את הציורים, את התמונות?

נועה: כן. יש תצלום של אסטרונאוט שוכב במין תנוחה עוברית כזאת, היא על הגב כשהחללית ממריאה. ואיזשהו תגליף אצטקי שהוא מצא שבו רואים מישהו שוכב על הגב בתנוחה דומה. וזה אמור היה לשכנע אותנו שבעצם את האצטקים ביקרו חייזרים, והם הנחילו להם את תרבותם ההו כה מתקדמת.

איילת: כמובן, גם הפירמידות זה סוג של חללית, לא?

נועה: בדיוק. וכמו שאוהב המשורר עודד כרמלי ידידי לומר, זה כל כך מעליב לחשוב שלא היינו יכולים להגיע לזה לבד. זאת אומרת, סוף סוף הצלחנו להשיג איזשהו… באמת, נס הנדסי מרשים כשיש בידינו אך ורק כלי אבן ומתכת ועץ, וכמובן, כוח עבודה זול של עבדים, אבל לא משנה. בנינו פירמידות באמצע הג'ונגל, באמצע המדבר. לא, קחו לנו את ההישגים המעטים האלה ותנו אותם לאיזשהם חייזרים, שטרחו אגב להגיע מהחלל החיצון רק כדי לשכנע אותנו להקים פירמידות. זאת אומרת, את חייבת לתהות לגבי המניעים של החייזרים האלה.

איילת: כן, אפשר לתהות למניעים של שדים בגיהנום ושל חייזרים במאדים. אני חושבת שכולם, זה… איך לומר, השלכות שלנו.

נועה נסתר מבינתנו.

איילת: אז קונספירציות.

נועה: כן

איילת: איפה אנחנו פוגשים אותן לראשונה?

נועה: תראי, קונספירציות וחייזרים הולכים ביחד כמו חמאת בוטנים וריבה.

איילת: אני לא אוהבת את השילוב הזה, אבל בסדר.

(שתי הדוברות צוחקות, שתיהן מבינות על מה הן צוחקות)

נועה: גם חייזרים וקונספירציות… כאילו… בואי…

אני חושבת ש… נתחיל עם זה שתמיד יש את הדחף המאוד מאוד אנושי הזה, לבהות בכוכבים ולחשוב מה יש שם. זאת אומרת, מרגע שהבנו שיש שם משהו, ושזה לא רק איזה מן בד שחור שיש בו נקבים, שדרכם אנחנו יכולים לחזות באור האלוהי שנמצא מעבר לרקעים, אלא שמדובר בכוכבים אחרים, ושהנטייה שלנו היא תמיד לחשוב שהם נראים כמו הכוכב שלנו.

איילת: כן.

נועה: אז תמיד ניסינו לדמיין מי נמצא שם בחוץ.

איילת: זה בסך הכול איזה סוג של געגוע.

נועה: כן, אנחנו לא רוצים להיות לבד.

איילת: אנחנו רוצים עוד חברים.

נועה: בדיוק, אנחנו לא רוצים להיות לבד.

איילת: כן. אבל מכיוון שראינו מה קורה על כדור הארץ, אמרנו "איזה חברים? הם באים לחסל אותנו".

נועה: נכון. והחשש הזה מפני החייזרים הרעים שבאים לכבוש אותנו או לחסל אותנו, נולד באופן לא מאוד מפתיע בתקופות של אי נחת פוליטית עלי אדמות. ומשקף, כמו שאמרת, באמת את המצב הפסיכולוגי, פוליטי, סוציולוגי, אצלנו יותר מאשר שהוא משקף כל דבר אחר.

איילת: כמו גם דמותם של אותם חייזרים.

נועה: נכון.

איילת: אני חושבת שגם זו תמיד איזו מראה שאנחנו שמים לעצמנו.

נועה: מה זה אומר על "מלחמת העולמות" שהחייזרים שם נראים כמו מין תמנוני ענק כאלה… אני לא יודעת, אבל אם תחשבי על זה לדוגמה…

איילת: הם תמיד נראו טוב, החייזרים. (נועה צוחקת) אחת מתכונותיהן הבולטות.

נועה: לא, יש כל מיני חייזרים תמנוניים, הם מפחדים. לא כולם גמדים בגובה מטר וחצי, עם ראש שנראה כמו שקד ועיניים שחרות ענקיות. אבל נגיד אם את חושבת על התקופה של H. G. Wells, כשהוא כותב את מלחמת העולמות, זה סיפור הפלישה האולטימטיבי של חייזרים ממאדים שנוחתים על פני כדור הארץ כדי לכבוש אותו, שהפך להיות תסכית מאוד מצליח ומאוד מטלטל.

איילת: בתור שתי נשים שעושות כרגע רדיו… ללא ספק אחד מרגעי השיא, אולי רגע השיא הגדול ביותר של המדיום הזה.

נועה: במיתולוגיה של המדיום.

איילת: לגמרי. בכל קורס רדיו למתחילים, אנחנו מספרים את סיפור מלחמת העולמות.

נועה: אני מתחילה, תספרי לי את סיפור מלחמת העולמות.

איילת: אממממ… הסיפור הוא על התסכית המופתי שעשה אורסון ולס, שכמו שאני תמיד מסבירה על רדיו, אמנם בתחילת התסכית הייתה איזו אזהרה שאומרת "אתם עומדים לשמוע תסכית על פי הספר… וכך וכך." אבל אז התחיל השידור, ובשידור יש סוג של הפרעה בשידורים הרגילים, כמו שאנחנו כל כך מכירים ממקומותינו (מדגימה): "אנחנו נאלצים לקטוע את שידורינו על מנת להעביר הודעה חשובה." ושם ההודעה הייתה על פלישת יצורים ממאדים. בהתחלה כולם באמת חושבים שאולי זה ייגמר טוב, אבל איך לומר, ספוילר, ספוילר, זה לא נגמר טוב מה שקרה. ברחובות ארה"ב הייתה היסטריה המונית, שאני זוכרת דווקא את הגילום שלה בסרט "ימי הרדיו" של וודי אלן.

נועה: אה נכון.

איילת: שזו סצנה מאוד חמודה שבה הדייט של דודה שלו נוטש אותה לאנחות במכונית.

נועה: ובורח.

איילת: ובורח על נפשו. והיא צריכה לכתת את רגליה הביתה לבדה ואומרת לו למחרת שלא יטרח להתקשר אליה כי היא כבר ברחה עם איש מאדים (שתיהן צוחקות) שהתנהג אליה יותר יפה.

נועה: אולי אנחנו נגיע עוד מעט לשלב של הניסויים שהם עושים, אז אני לא יודעת אם זה יתנהג אליה כל כך יפה, אבל נגיד אם אתם הייתם באמת מקשיבים לנו עכשיו, ואז פתאום מישהי מאיתנו הייתה אומרת "גבירותיי ורבותיי, אנחנו מפריעים לתוכנית זו כדי להביא לכם ידיעה שנתקבלה זה עתה, לפני כעשרים דקות הגיע דיווח על התפוצצויות במאדים. כמה סילונים עושים כרגע את דרכם אל עבר כדור הארץ במהירות אדירה. נעדכן אתכם אם יהיו התפתחויות נוספות. אני מחזירה את השידור לאולפן."

איילת: תודה. (שתיהן צוחקות) יש פה קומת חדשות, חצי קומה למטה, את מוזמנת.

נועה: אז הפאניקה הייתה מובנת, אבל זה לא הפריע, נגיד להיטלר, אחר כך להעיר שהשידור הזה והתגובה אליו היו עדות למצבה הרקוב והמושחת של הדמוקרטיה. אז נגיד, ולס כותב את הספר בתקופה שבה פלישה, נגיד לאנגליה, בסביבות מלחמת העולם הראשונה, הייתה איום שהטריד מאוד את תושבי האי.

איילת: ואורסון ולס מגשים את החזון הזה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

נועה: בדיוק, זאת אומרת, אז הרגעים האלה של המשבר הם הרגעים שבהם קל לנו יותר לדמיין את "המאדימאים" פולשים אלינו מאשר את הגרמנים פולשים אלינו, או את היפנים פולשים אלינו. ובמקרה של שנות ה-60, כשהקונספירציה סביב חטיפות החייזרים מתחילה להתעורר, קודם כל אלה שנים של פרנויה נרחבת בדיוק בארצות הברית סביב המלחמה הקרה.

איילת: ומצד שני, המרוץ לחלל. זאת אומרת, זה פתאום פותח את החלל כאיזושהי אופציה מאוד זמינה.

נועה: כן, ואם אנחנו יכולים לטוס שם, אז גם דברים יכולים להגיע לכאן.

איילת: נכון.

נועה: וסביב המירוץ החלל בכלל יש איזושהי מערכת קונספירציות תמיד מאוד סבוכה, מהקונספירציה שטוענת שמעולם לא הגענו לירח, וזה הכל היה איזשהו תעלול הוליוודי עם אפקטים ממש גרועים. (איילת צוחקת) ועד באמת האמונה שחייזרים מתהלכים בינינו, נחתה/התרסקה החללית שלהם כידוע ברוזוול, שרידיה נמצאים…

איילת: אזור 51.

נועה: כן, שרידיה נמצאים באזור 51, או בכספת של פורט נוקס. שם מאוחסנת חללית החייזרים ההרוסה, כמו ב"יום השלישי", בסרט, כשהם מגלים שאכן הכל אמת לאמיתה.

איילת: תמיד מגלים, בכל סרטי הקונספירציה בסוף מגלים שהכל אמת לאמיתה.

נועה: סדרה שלמה שהגדירה כמעט עשור טלוויזיוני- "תיקים באפלה", שהייתה כולה מבוססת על ההנחה הזאתי, שהאמת נמצאת שם בחוץ.

איילת: והנה, למה זה נגיד הצליח כל כך בשנות ה-90, אם אנחנו כבר בעניינים של פוליטיקה?

נועה: אז את יכולה לחשוב על אולי כאילו איזשהו הדהוד של תוכנית מלחמת הכוכבים של רייגן. זאת אומרת יש אויבים גם בשנות ה-90 (איילת צוחקת) אבל אני חושבת ששם זה אולי יותר קשור לחשדנות ההולכת וגוברת של אנשים כלפי הממשלה שלהם.

איילת: הממסד.

נועה: כן. יותר ויותר קל לנו, בטח היום, כשאנחנו בשיא פריחת הפייק ניוז והחשד כלפי הממסד, לחשוב שמסתירים מאיתנו דברים, ושיש אמת. ולכן, נגיד, קונספירציות כמו אנשי הלטאה, שלמעשה שולטים פה בכולנו, יחד עם האילומינטי והטמפלרים, ואני לא יודעת מי עוד.

איילת: יהודים, קוראים להם יהודים.

נועה: (מתאפקת לא לצחוק) יהודים מן החלל החיצון. אגב, היה ספר כזה.

איילת: יש?

נועה: יש ספר "יהודים מן החלל החיצון".

איילת: זה נשמע כמו מה שמל ברוקס צריך להסריט.

נועה: וואי, כל כך… לדעתי, יש איזה קטע כזה של… בסוף ההיסטוריה המטורפת של העולם יש JEWS IN SPACE, הם מיידים קציצות גפילטע פיש קשות כאבן בחלליות אחרות, ויש להם חללית שנראית כמו מגן דוד מעופף ענקי. אבל למשל לרוברט סילברברג יש ספר שנקרא "כוכב הצוענים", שבו הצוענים הם חייזרים למעשה. הם הגיעו מאטלנטיס, ולפני כן, מכוכב אחר.

(איילת מגחכת)

איילת: אבל הנה, גם גיבור העל האולטימטיבי שלנו הגיע מכוכב אחר.

נועה: נכון, סופרמן.

איילת: זאת אומרת, אנחנו באמת דווקא…

נועה: ומי המציא את סופרמן?

נועה ואיילת יחד: יהודים!

נועה: הנה, עשינו את כל הסיבוב בשביל לחזור הביתה.

איילת: לא, כי אם אנחנו מדברים על תחושת זרות, אפרופו גם ספילברג ויחסו אל חיים… אל "אי.טי.", החייזר האולטימטיבי, הכה חמוד.

נועה: חבית קטנה עם רגליים.

איילת: כן- כן. לא, באמת, אני חושבת שגדולתו של "אי.טי." זה הרי שבאמת יש משהו במבט שלו שהוא כמו מבט של…

נועה ואיילת יחד : תינוק.

נועה: נכון. העיניים הגדולות והמרוחקות זו מזו.

איילת: והשחורות.

נועה: נכון.

איילת: אז "אי.טי.", ברגע שאחרי הלידה, חשתי שיש לי חייזר קטן ש… (מגחכת)

נועה: אוקיי, אנחנו עכשיו כבר בסרט אחר, אני חושבת שקוראים לו "הנוסע השמיני". (איילת צוחקת ובעקבותה גם נועה)

איילת: כן, כן, בוא נודה על האמת. זאת גם סוג של חוויה חוץ גופית, אם אפשר לקרוא לה ככה.

נועה: זה עוד סוג מאוד מעניין של חייזרים, אבל הוא שייך לנגזרת הזאת של החייזרים הקטלניים, שרק רוצים להשמיד אותנו. התחושה הזאת שהכל מלא איומים שם.

איילת: זהו, אבל באמת דווקא ביחיסנו עם העולמות שמעבר, לא כולם רוצים להשמיד אותנו. יש כאלה שרוצים להפיץ טוב וחוכמה, ידע.

נועה: יש, יש. יש כאלה שבאים לפה לתת לנו באמת את כל פלאי העולם, ויש מקרים שבהם אנחנו הכובשים, ואנחנו יוצאים לכוכבים אחרים כדי להשליט עליהם את עקרונות הדמוקרטיה/קפיטליזם. יש סדרה שלמה שנקראת "מסע בין כוכבים", שעל זה למעשה היא מתבססת. יש שם אולי את פדרצית…

איילת: שהיא דווקא מאוד הומניסטית לכאורה, ביחס שלה, או שלא?

נועה: אני חושבת שזה, זאת אומרת, קשה קצת לדבר על זיכיון שקיים באמת מאז שנות ה-60, כמקשה אחת, כי זו סדרה שעברה הרבה מאוד גלגולים. והמטרה שלה הייתה באמת מין מטרה מערבונית כזאת, כן? יש את הספר האחרון, זה החלל, אנחנו נצא לראות מה יש פה. אבל כשמנסים להסתכל על זה בהקשר הזמני שלו, אם אנחנו חושבים שזה אותה תקופה שבה התחילו בעצם תיאוריות הקונספירציה על חייזרים בעולמנו שמנסים לחטוף בני אדם, ואגב, לבצע בהם משום מה ניסויים אנאליים.

איילת: כן, דיברת על רצון להתרבות, לא?

נועה: לא יודעת, למרות שגם חייזרים, הם לא מבינים כנראה איך זה עובד.

איילת: הם טעו.

נועה: טעו. אז במסע בין כוכבים את פוגשת צוות של ספינה, שחייזרים הם חלק מצוות הפיקוד שלה.

איילת: כן.

נועה: ויש אישה שחורה על הסיפון, שיש לה תפקיד בכיר בצוות החללית. זה היה לא פחות משונה, ואולי אף יותר מחייזר. (איילת מגחכת ואז צוחקת) בזמן שבו אנחנו קיימים. זה כמובן לוטננט אוהורה, המהממת. ויש את מייג'ור ספוק, שהוא הוולקן ההגיוני, וקר הדם, בעל השכל הישר על הסיפון. ואגב, מגולם על ידי שחקן יהודי, וההצדעה הוולקנית הכל כך מוכרת שלו, כשהוא מרים את היד, ועושה איזה מין משהו מוזר כזה עם האצבעות, ואומר "Live long and prosper".

איילת: זו ברכת כהנים.

נועה: זו ברכת כהנים (איילת צוחקת בהנאה רבה) כן. למי שלא ידע, זו ברכת כהנים. והסיפור, אני לא יודעת אם זה נכון, אגדה אורבנית היא שכשהשחקן שגילם אותו, לנרד נימוי, הגיע לאודישנים, הם חיפשו איזה משהו.

איילת: איזה ג'סטה. (נקרעת מצחוק)

נועה: כן והם שאלו "מה אתה יודע לעשות?" והוא אמר "אני יודע לעשות ככה עם הידיים". (נועה נקרעת מצחוק) ולכן (נועה מתאפקת לא להמשיך לצחוק) זאת ההצבעה הוולקנית, הכהנים כבשו את היקום. (נועה שוב מתפרצת בצחוק)

איילת: לא, אני חושבת שבמובן הזה, ללא ספק, ש"סטאר טרק" מאוד מספקת את המגוון האנושי, המגוון הביולוגי שלנו על כדור הארץ, מנסה לעשות איזושהי השלכה אל עבר הכוכבים, אבל הניסיון הוא כן, לייצר מקום סובלני יותר פה.

נועה: בהחלט. זאת יצירה לאורך כל הגלגולים שלה, מאוד מעניינת בכך שהיא כמעט הניסיון האחרון, הגדול, לייצר חזון אוטופיסטי, של העתיד. זאת אומרת, אנחנו באמת מוצפים בדימויים של עתיד דיסטופי, קודר ועגום, בין אם אנחנו מביאים על עצמנו את ההשמדה הזאת, ובין אם אנחנו מתעללים בטבע עד שהוא קם עלינו, לבין אם חייזרים פולשים ומעוניינים לקחת את אוצרות הטבע שלנו, או את נשותינו, או כל ורסיה אחרת. וכאן יש חזון באמת של עתיד שהוא אוטופי, עד כדי לפעמים גיחוך. זאת אומרת, אין צורך בכסף, אף אחד לא משתמש בכסף, ואוכל יוצא מתוך "רפליקייט", או כאילו… שכחתי את השם, יש משהו שישכפל לך כל סוג של… רפואה מתקדמת… חלליות שנעות מהר יותר מהאור, כל פלאי העולם, ועדיין אנחנו לא בעולם שנטול קונפליקטים.

איילת: עדיין יש רוע, עדיין יש יצורים גרועים יותר.

נועה: כן, כן.

איילת: אני דווקא מאוד, אפרופו חייזרים והמחשבה על חיים מכוכבים אחרים, אני חושבת שהספר, או גם הסרט, אבל הספר שהכי זעזע אותי היה "האנדרומדה", של מייקל קרייטון, ששם באמת האיום הוא לא ביצורים המורכבים והמוזרים שאנחנו מנסים להמציא מדמיוננו הקודח, אלא בחיידק, נגיף.

נועה: זה מה שהרג את ה"מאדימאים" של אייץ' ג'י ולס.

איילת: נכון, השפעת.

נועה: מתו משפעת.

איילת: זה היה אבל הפוך, זה היה המפגש שלהם עם כדור הארץ, אבל במקרה ההפוך מה שמאיים לחסל אותנו הוא לא איזה יצור מורכב, אלא פשוט נגיף רדום.

נועה: ואני חושבת שזו דוגמה מצוינת לכמה עיסוק בחייזרים הוא דבר שיש לו פוטנציאל חתרני. למשל, אני יכולה לתת דוגמה מחייזרים אחרים לגמרי, משדה אחר לגמרי, שמדגימה את זה היטב, ואלה החייזרים שאורסולה לה גווין בראה בספר "צד שמאל של החושך", שבו נציג אנושי, דיפלומט, מגיע לפלנטה אחרת, שהחייזרים שעליה דמויי האדם נטולי מין.

איילת: כן.

נועה: מלבד תקופה מסוימת במהלך השנה, שבהם לכאורה מתייחמים, ואז מתמיינים בעצם לזכרים ונקבות. אז הרעיון הזה של מישהו שהוא חי, אבל זר, ושהוא דומה לנו, אבל שונה מאיתנו מאוד, וזו הסיבה לכך שרוב החייזרים שמיוצגים על ידי הספרות והקולנוע הם עדיין הומנידים במראה שלהם.

איילת: נכון, זהו, זאת אחת השאלות. כמה אנחנו כאילו דווקא, המחשבה שלנו במובן הזה מאוד מוגבלת. היא לא יוצאת לגמרי לעולמות אחרים, כי היא כל הזמן מנסה לתקשר עם עצמנו.

נועה: נכון, זאת אומרת, אני חושבת שזה לא שאין את האופציה הטכנולוגית. אנחנו כבר ב"מלחמת הכוכבים" ראינו חייזרים שנראים אחרת לגמרי מאיתנו, מ"ג'ארג'אר בינקס", (איילת מגחכת) המאוד מטריד, אבל כן ההומנידי למראה, שלפחות יש לו ארבע גפיים, ועד התולעת המפלצתית שהיא "ג'אבה דה ההאט", כן? אבל אני חושבת…

איילת: "פיצה דה ההאט".

נועה: "פיצה דה ההאט".

(שתיהן צוחקות)

איילת: זה היה החייזר האהוב עלי ביותר, כן.

נועה: עדיין רוב החייזרים הם מאוד הומנידים, כי אנחנו משתמשים בהם כדי לדבר על עצמנו. עדיין, חוזרים שוב ושוב ושוב להתעסק בעצמנו, ובאופן שבו האחר הוא הייצוג של הפחדים הגדולים ביותר שלנו, של התקוות הגדולות ביותר שלנו, של מה שמאיים עלינו, ומה שאנחנו שואפים להיות.

איילת: כן אבל גם היכולת שלנו לתקשר עם האחר, שזה אחד הדברים שעוסקים כל הזמן, וזה המפגש.

נועה: כן.

איילת: המפגשים מן הסוג השלישי.

נועה: שזה, אגב, "המפגש" זה גם כן סרט נהדר, שמי שלא ראה מאוד מומלץ. ואגב החנוניות שלנו בהתחלה עם התרגומים, שבסוף לא הספקנו להגיע אליהם.

איילת: נכון, תסבירי, תסבירי.

נועה: אבל ב"המפגש" הגיבורה היא בלשנית, שמביאים אותה כדי להצליח לדבר עם גזע של חייזרים. סרט נהדר, ומבוסס על סיפור קטן ונפלא, שנקרא "סיפורי חייך ואחרים", של טד צ'יאנג, מאוד מומלץ. אבל אם אנחנו מתחילות ומסיימות בטעות את התרגום הזאת, אז כשהתמונות הראשונות, או היכולת לצפות במאדים מקרוב לראשונה, אפשרה לראות מעין חריצים על פניו.

איילת: כן.

נועה: ואז המילה באיטלקית, לערוצים, תורגמה לאנגלית כ"תעלות". זאת אומרת, ההבדל בין "כנל" ל-"צ'אנל".

איילת: ההבדל בין טבעי ללא טבעי.

נועה: נכון. אז ערוצים זה משהו שמים זורמים יכולים לחרוץ, ואילו תעלות זה משהו שבני אדם צריכים לחפור ולייצר. וכך הונצח בעצם הדימוי הזה, או הרעיון הזה, על תרבות עתיקה גוססת על המאדים, שהונצחה בספריו של אדגר רייס בורוז, על "פרסום" הכוכב האדום הזה, עם הציוויליזציה הגוועת שלו, שעל פניו יש מלחמות אזרחים נוראות, חייזרים עם שש ידיים, נשים שלובשות מעט מאוד.

איילת: תמיד זה.

נועה: ושאר הרפתקאות. כן. (נועה צוחקת)

איילת: אבל מאדים, את חושבת הצית את הדמיון, גם בגלל הצבע שלו, בגלל האלימות הפוטנציאלית, הגלומה באדום האדום הזה?

נועה: כן. אני חושבת שמאדים מלווה אותנו, אנחנו יודעים שמאדים מלווה אותנו כבר הרבה מאוד שנים. השם הלועזי שלו, מרס, הוא על שם אל המלחמה. הירחים שלו, פובוס ודמוס, פחד ואימה, שהם גם כן דמויות של כוחות מתוך המיתולוגיה. הבבלים קראו לו "נרגל", שזה אל האש וההרס. אצל הסינים, העלייה שלו בישרה גם כן רעות לתקופה מאוד קשה שעומדת לעלות. ואפילו אצלנו, שלמה אבן גבירול, ב"כתר מלכות", פיוט נהדר שלו, כותב "מאדים כמלך בהיכלו, מעורר מלחמות והרג ואובדן". זאת אומרת, הצבע האדום הזה, שבכלל נוצר בגלל חומצת ברזל על פני שטחו, יוצר איזשהו דימוי באמת שהוא אלים והרסני, והוא גם יחסית מאוד קרוב אלינו. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים מסביב, גם אנחנו חושבים על עצמנו, איפה אנחנו צריכים לעבור דירה עכשיו, לאן אנחנו עוברים, אז מאדים הוא בדרך כלל החשוד המיידי שלנו. הוא פחות או יותר בגודל שלנו, קצת יותר קטן מכדור הארץ.

איילת: למרות שכבר הבנו ש… קל זה לא יהיה…

נועה: תראי… מאט דיימון עם שק תפוחי אדמה והרבה מאוד פסולת אנושית הצליח לשרוד על מאדים בסרט "להציל את מארק וואטני". הצמיח שם צ'יפס בעזרת קקי של חברי הצוות שלו, אז הכול יכול להיות, כן. (איילת מתחילה לצחוק ואז נועה צוחקת בקול)

איילת: עם התיאור הזה אני אלך לישון, ללא ספק. טוב, אז תקוותנו במאדים. שמעתי ששולחים משלחת, את מצטרפת?

נועה: האמת? אל תפתי אותי.

איילת: באמת?

נועה: זה חלום ישן שלי.

איילת: טוב, אז…

נועה: להתראות במאדים.

איילת: אל הכוכבים.

נועה: אד אסטרה.

איילת: (איילת צוחקת) ועד אז, נאמר לכם שלום.

נועה: Live long and prosper.

איילת: כן, כמובן. אנחנו האחיות גרים, גיא שגיא היה איתנו כאן לצד טכני, נועה מנהיים, תודה רבה.

נועה: איילת טריאסט, תודה.

איילת: אתם מוזמנים להאזין לנו גם ביישומוני הסכתים, להתראות.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

29 views0 comments

Comentários


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page