פרק מאה שמונים ותשעה ובו נפגוש את הספייס-גירלס המקוריות ונשבור לבבות ותבניות רומנטיות
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/03/2024.
[מוזיקת רקע]
קריין: "האחיות גרים" - נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה.
פרק 189, ובו נפגוש את הספייס גירלס המקוריות ונשבור לבבות ותבניות רומנטיות.
איילת: [מקריאה]
"משחק הצליינים. 'חג מולד ללא מתנות אינו ראוי לשמו', רטנה ג'ו בשוכבה על השטיח. 'מה נורא להיות עניים', נאנחה מג בהביטה על שמלתה הישנה. 'איני סבורה כי הוגן הוא כי לנערות רבות יש דברים נאים בשפע רב, ולאחרות אין מאומה', הוסיפה חלקה איימי בעקימת חוטם של נעלבת. 'הרי יש לנו אבא ואמא וכולנו חיות בצוותא', אמרה מפינתה בת' בשביעות רצון. ארבעת הפרצופים הצעירים שאש האח האירתם נתחייכו לשמע המילים המעודדות, אך שבו וקדרו בהשמע קול ג'ו בעצבות. 'אבא איננו עמנו, ועוד הרבה זמן יעבור עד שנראהו'. היא לא אמרה 'ייתכן שלעולם לא נראהו', אך כל אחת מהאחיות חשבה זאת בליבה, ומחשבותיהן נסבו על אביהן שבמרחקים, במקום שבו התנהלו הקרבות. לרגע שתקו כולן. אחר אמרה מג בנימת קול חדשה: 'הצעתה של אימא לוותר על המתנות בחג המולד של שנה זו לא באה, אלא משום שחורף קשה צפוי לארץ. סבורה היא כי לא נאה לנו לבזבז כסף על תענוגות, שעה שאנשינו סובלים כה בצבא. אין בידינו לעשות הרבה, אך יכולות אנו להביא קורבנות קטנים, ועלינו להביאם בשמחה. אלא שעלי יקשה הדבר מאוד'. ומג הניעה ראשה בצער רב, בהעלותה על ליבה מה רבים הדברים הנאים שבהם חשקה."
[שרה] "לו הייתי רוטשילד…", מה? לא.
נועה: מרי כריסמס, איילת.
איילת: מרי כריסמס. כן, כן, אני בחג הלא נכון. שלום, נועה מנהיים.
נועה: שלום איילת טריאסט.
איילת: אנחנו "האחיות גרים". ומדי שבוע אנחנו מתלבשות לנו על ספר אחר וקוראות בו עד זוב דם.
נועה: או קוראות אותו. יכול להיות שזו תהיה הבחירה שלנו הפעם.
איילת: כן. יכול להיות.
נועה: והפעם הספר הוא…
נועה ואיילת: "נשים קטנות".
נועה: מאיזה תרגום הקראת? זה התרגום הישן שגם לי יש.
איילת: כן, זה… נכון.
נועה: אני יודעת שיש תרגום חדש ממנו, אבל…
איילת: שלמה ערב.
נועה: אבל אני חושבת שהייתה, זה הייתה חוויה חשובה בשבילי לחזור ולקרוא את אותו ספר ממש שליווה אותי במשך שנים.
איילת: כן.
נועה: אבל רגע, אני חושבת שאנחנו לא סיפרנו למאזינות ולמאזינים שלנו אפילו על מה הספר. צללנו היישר…
איילת: את כל כך צודקת.
נועה: הפרחנו שמות. בת', איימי.
איילת: את כל כך צודקת. נכון.
נועה: אף אחד לא יודע. [צוחקת]
איילת: בואי, תראי, היה איזה פרק של "חברים". יותר מזה…?
נועה: זה נכון.
איילת: את יודעת, אפילו ברמת הספוילר.
נועה: עם ה-ספוילר…
איילת: ה-ספוילר!
נועה: שבת' מתה. כן.
איילת: כן, כן. אז אני חושבת שזה נמצא בתרבות הפופולרית כל כך עמוק.
נועה: כן.
איילת: יש לפחות שני סרטים סופר-מצליחים. גם מ-94', וגם יחסית לאחרונה.
נועה: לאחרונה, של גרטה גרוויג, מתהילת "ברבי".
איילת: יאפ. אז אני חושבת ש…
נועה: עם טימותי שאלאמה מתהילת "חולית".
איילת: [צוחקת] כן, ממש, כן. אבל באמת הסיפור הוא יחסית…
נועה: פשוט.
איילת: אנחנו מספרות על… על הספייס-גירלס, המקוריות.
נועה: זה הספייס-גירלס… יש כאן כאילו להקת בנות. יש לנו את "בייבי" בת', יש לנו את "פוש" איימי, "ספורטי" ג'ו ו"פרפקט" מג. זהו.
איילת: זהו.
נועה: זה הסיפור.
איילת: בבקשה, זה הסיפור, בבקשה. זהו. מיצינו לכם, [נועה צוחקת] סגרנו לכם את הפינה הזאת.
נועה: ואם אתם צריכים להבין מה העלילה, תחשבו "גאווה ודעה קדומה", כמה שנים קדימה בעתיד, בארצות הברית, עם המון נצרות בפנים.
איילת: כן, פחות או יותר. זה נראה לי ממצה.
נועה: כן, כולל סצנות שהן ממש אחת לאחת. זאת אומרת, יש את ה… מג, הבכורה שמקבלת הצעת נישואים ממר ברוק, העני…
איילת: כן. ואז…
נועה: אך האוהב.
איילת: ואז מופיעה…
נועה: ואז הדודה מגיעה כדי להתעמת איתה ולהגיד לה…
איילת: כן.
נועה: …שהיא אוסרת עליה להינשא לו, וכמובן…
איילת: וזה כמובן…
נועה: מיד הם מתחתנים.
איילת: כן. נכון.
נועה: בדיוק כמו שמגיעה…
איילת: זה פשוט אותה הסצנה.
נועה: ממש אותה הסצנה. מגיעה ליידי קתרין דה ברג…
איילת: דה ברג. [מבטא בריטי מגחיך]
נועה: כדי ללחוץ על…
איילת: כן.
נועה: …גברת בנט היקרה שלנו שלא להינשא לאחיינה, אך אליזבת מחציפה פנים ואומרת לה שהיא תעשה כרצונה.
איילת: בסדר, כאילו שזה מה שנדרש, אבל כן, נכון.
נועה: לא, אבל זה ממש אותן…
איילת: זה הטריגר.
נועה: ממש אותן סצנות.
איילת: כן.
נועה: כן.
איילת: אז בסדר, זה לא אותו סיפור בדיוק, אבל כן יש לנו פה ארבע אחיות, ואת…
נועה: וכולן יתחתנו בסוף.
איילת: …לורי, הילד הטוב.
נועה: כל מי שישרוד, כל מי שתשרוד את העלילה…
איילת: [צוחקת] כל מי שתשרוד.
נועה: תתחתן.
איילת: "מוות או נישואין, בנות? מה אתן בוחרות?"
נועה: "מוות או…", בדיוק, בדיוק.
איילת: זה, זה… זה הדיל שמציע הספר המושלם הזה.
נועה: עכשיו, לצד הנשים הקטנות, הלא הן אותן ארבע בנות, לבד…
איילת: יש לנו גבר, קטן?
נועה: לא, אין. יש גבר נעדר, יש את האבא שנמצא הרחק בחזית, כי אנחנו בתקופת מלחמת האזרחים. יש את מארמי, אותה אם גדולה…
איילת: טובה דיה מאוד.
נועה: …ומדהימה. כן, טובה דיה יותר מדי. אפילו המשרתת היא אישה, היא חנה, המשרתת שלהם.
איילת: האנה.
נועה: האנה, או חנה.
איילת: האם היא…? אני… אני לא הצלחתי להבין. האם היא שחורה? היא לא? היא אפרו-אמריקאית?
נועה: לא…
איילת: אה… לא ברור כל-כך.
נועה: לא עושה רושם…
איילת: כן.
נועה: שהם היו "מחזיקים", במרכאות, משרתת שחורה. כי הדעות הדתיות של משפחת מארץ' מאוד דומות לאלו של משפחת אולקוט…
איילת: כן.
נועה: שעליהן דיברנו בפעם הקודמת. ואפילו הכותרת של הפרק הזה שקראת, הפרק הראשון בספר, היא…
איילת: [בקול דרמטי] "משחק הצליינים".
נועה: "משחק הצליינים", כי הן קוראות כולן, ואף כל החלק הראשון של הספר עוקב אחר העלילה, של "מסעות ההלך" של ג'ון באניין. שהוא פשוט אחד הטקסטים המשפיעים ביותר.
איילת: זה היה התנ"ך וזה.
נועה: וואו, אין לתאר כמה הספר הזה השפיע ועל מי. זאת אומרת, אנחנו רואים את העקבות שלו אצל ה-Brontes. אנחנו רואים התייחסויות אליו אצל דיקנס, אצל מארק טוויין. אצל מי שאנחנו לא רוצות, יש התייחסות לספר הזה. שהוא מין…
איילת: כאילו טקסט מכונן.
נועה: אלגוריה.
איילת: כן.
נועה: אלגוריה דתית מאוד. הגיבור שלה, ששמו כריסטיאן…
איילת: [מגחכת] סלייטר?
נועה: [נאנחת] מניח רעפים נוצרי. כן.
איילת: [צוחקת] רעפים נוצרי? כן?
נועה: לא, הוא סתם המשיח.
איילת: הוא סתם כריסטיאן.
נועה: והוא עובר כל מיני מכשולים ומבחנים והצלחות, ואתרים שהם כולם בעצם חלק מהמחשבה הנוצרית. ובספר הזה, ב"נשים קטנות", זו מתנת חג המולד. [צוחקות] זה נורא, הן כאילו קמות…
איילת: מה שנקרא…
נועה: …בבוקר, ויש סידור מתחת לכרית.
איילת: כן, נכון.
נועה: זה מה שקורה.
איילת: אבל כרוך בצבעים יפים.
נועה: כל אחת בצבע אחר.
איילת: כל אחת בצבע אחר. אני מאוד אהבתי את זה. נגיד, זה ממש רגע זכור לי. "אוי, איזה כיף שכל אחד מקבלת בצבע שלה…".
נועה: בצבע אחר, כן.
איילת: טוב. נועה, אולי זה הרגע לומר. אנחנו פשוט… [צוחקות]
נועה: תגידי את זה.
איילת: אני קראתי עכשיו את הסצנה הזאת. את כל…
נועה: ואוו.
איילת: אני קראתי את כל ההתחלה של הספר. ואני אמרתי, לעצמי: "איך את קראת את זה?" זאת אומרת…
נועה: אני אמרתי לעצמי…
איילת: למה ההזדהות שלי…
נועה: …איפה הייתה העורכת של לו אולקוט?
איילת: למה ההזדהות שלי הייתה כל כך עמוקה עם הטקסט הזה? ועניתי לעצמי, שבעצם הייתי פשוט דתייה. ו…
נועה: כן.
איילת: את היית דתייה.
נועה: וגם אני.
איילת: אני הייתי כאילו דתייה, אבל את באמת היית.
נועה: אני ממש הייתי.
איילת: והספר הזה ישב כל כך טוב.
נועה: מדויק מאוד.
איילת: ומותאם.
נועה: כן.
איילת: עכשיו, אולי יותר מזה, אולי הוא מתאים גם לתקופת חביון מסוימת, כי הוא באמת… וכן, אני אומר גם לזכותו, שה… הדאבל הזה, הדאבל טייק הזה, שהוא… כל הזמן המשחק הכפול שהוא מנהל, עם אחאות אמיתית, עם רגעים אותנטיים, עם רגעים שעד היום אפשר להזדהות איתם, עם באמת היכולת הזאת שלה לתפוס כל מיני ויכוחים משפחתיים, מתחים בין אחיות, ריבים, או שונות באופי, כמו שציינו את הספייס גירלס המקוריות שלנו. היא מצליחה לתאר את זה באופן באמת שובה לב, אינטימי מאוד, אבל הספר כולו רווי בהטפות מכאן ועד בכלל.
נועה: זה נורא.
איילת: שאני זוכרת…
נועה: אין משפט…
איילת: שהוא לא…
נועה: פנוי מהן.
איילת: נכון.
נועה: זה… היחידה שעוד איכשהו מצליחה לצאת מזה זאת איימי.
איילת: ש… בחצי השני.
נועה: במידה כזאת או אחרת… בחצי השני.
איילת: היא נושאת לא מעט הטפות משל עצמה.
נועה: אממ… אבל יש לך את בת', שהיא כאילו איזה מין…
איילת: היא מלאך. בבית.
נועה: התגלמות של מלאך.
איילת: זה נאמר.
נועה: המלאך של הבית, כן.
איילת: היא מלאך בבית, ואומרים את זה.
נועה: ולכן היא טובה מדי לעולם הזה.
איילת: בדיוק. כן.
נועה: והאל הטוב לקח אותה אליו.
איילת: כן. כן.
נועה: וכל השאר נמצאות תחת הרעשה בלתי פוסקת של דרישות לאותה מתיקות של הכחשה עצמית שדיברנו עליה בפרק הקודם, שהייתה המוטו של ברונסון אולקוט, אבא של לו.
איילת: כן.
נועה: אז היא לוקחת את הדבר הזה באמת לתוך… עכשיו… אנחנו צריכות לומר, ואנחנו אולי נרחיב על זה עוד, שכרומן חניכה הוא עושה את מה שרומני חניכה בדרך כלל עושים. כלומר, אנחנו מתחילים ממצב הטעון תיקון. כלומר [צוחקת] ילדות, ואנחנו מסיימים ברמה גבוהה יותר של סדר. היינו, בגרות ש… מצייתת לקונפורמיזם של החברה שבתוכה הדמויות שלה חיות.
איילת: כן.
נועה: והמסלול הזה הוא אותו דבר בין אם אנחנו מדברות על, לצורך העניין, דיוויד קופרפילד החמוד שלנו, שכבר דיברנו עליו בעבר, ג'יין אייר, שאולי נתייחס אליה עוד בהמשך.
איילת: ואן!
נועה: ואן שרלי, מאבונלי.
איילת: כן.
נועה: מהמון מקומות אחרים גם. אז אנחנו באותו מרחב, נקרא לזה, ספרותי. אבל הכמות… שלא זכרתי, בדיוק כמוך, עד כמה היא [צוחקת] מדכאת.
איילת: [צוחקת] עודפת.
נועה: עודפת. זה נורא.
איילת: אבל אני…
נועה: זה פשוט…
איילת. טוב. כרגיל…
נועה: היה מאוד קשה.
איילת: כרגיל, זה מצד אחד היה פשוט, כאילו, אני תפסתי את הראש ואמרתי: "מה חשבתי לעצמי?". מצד שני, זה הולך ושובה אותך.
נועה: נכון.
איילת: ואני נזכרת איך, בתור ילדה, כמה הספר הזה גידל אותי.
נועה: כן.
איילת: הספר הזה השפיע עמוקות על תפישות העולם שלי.
נועה: באיזה אופן?
איילת: וכשאני אומרת יודאו-נוצרית [צוחקות] לזה אני מתכוונת.
נועה: אבל באיזה אופן, אם את פורטת את זה?
איילת: [נאנחת] אני חושבת שהדבר הזה של מה המשמעות של כסף, ואיך צריך להתייחס אליו, והצלחה, ואיך צריך להתייחס אליה, ומה חשיבות הבית, והאחאות הטובה, וההורות, וגידול ילדים אפילו. יש… אשכרה עכשיו פתאום קלטתי שיש את הפרק על מג וברוק וכל… והשנה הראשונה בגידול ילדים.
נועה: שאמא שלה באה ואומרת לה…
איילת: ואיך היא…
נועה: 'לפעמים הבעל חוזר הביתה עצבני, את לא יכולה לבוא אליו עכשיו עם הטענות שלך'.
איילת: נכון.
נועה: 'את צריכה…', זה… זה…
איילת: לא, אבל רגע. היא גם אומרת לו [כך במקור]: 'את צריכה לערב אותו בגידול הילדים. את לא יכולה לתת לו להיות מהצד. הם הילדים שלו גם'.
נועה: נכון.
איילת: 'והם… והוא צריך להיות חלק'. עכשיו פה, מה זה להיות חלק בגידול ילדים זה מאוד דיכוטומי גברי-נשי כזה. אבל…
נועה: כן, כי הוא זה ש-Lays down the law.
איילת: כן, כן. הוא…
נועה: זה ממש קול האב של פעם.
איילת: הוא קול האב, הוא בד… ממש, כן.
נועה: הוא מחמיר, והיא מנחמת.
איילת: כן. אבל, אבל, זה יותר… היא כן אומרת לה: 'את לא יכולה…', היא… כי… 'את לא יכולה to shut him…'.
נועה: כן. אי אפשר להפריד בין הספירות האלה.
איילת: ל… ל… בדיוק. 'את חייבת לתת לו להיכנס'.
נועה: שזה, נגיד, ההפרדה של ספירות הייתה לחלוטין עיקרון ויקטוריאני מארגן.
איילת: נכון, נכון.
נועה: מאוד-מאוד חשוב, בעיקר בבריטניה. ואם הזכרנו לפני כן את "גאווה ודעה קדומה", אז זה נורא מעניין לראות את הטוויסט האמריקאי על זה.
איילת: כן.
נועה: כי, נגיד, בחלקים יותר מאוחרים של הספר, כשהם נמצאים באירופה…
איילת: נכון
נועה: ו… או כשהם פוגשים בארצות הברית בריטים, ופתאום אנחנו מבינים שכל השיח של פערי המעמדות, עד כמה שהוא רלוונטי בספרות הבריטית…
איילת: בריטית.
נועה: …של התקופה הוויקטוריאנית, הוא לא רלוונטי בספרות האמריקאית. למרות…
איילת: אנחנו כן מדברים על עושר ועוני.
נועה: שהכסף… בדיוק.
איילת: אנחנו ממירים.
נועה: זה לא שאלה של מוצא…
איילת: בדיוק.
נועה: או מעמד שקשור לדם, אלא לממון. זה הכל…
איילת: נכון.
נועה: …סובב סביב הדבר הזה של הכסף.
איילת: נכון. מותרות. ו…
נועה: אז אם אצל אוסטן זה מתחת לפני השטח, כאן זה כל הזמן…
איילת: נוכח.
נועה: …בפרצוף. זה כמעט עצוב כשמישהי מהן מתחתנת עם גבר עשיר. כשבת' מתחתנת, כש… סליחה…
איילת: כשאיימי.
נועה: …איימי מתחתנת עם לורי, יש איזו סצנה שהם ביחד לקראת סוף הספר, והיא אומרת לו: 'הייתי אוהבת אותך גם אם היית עני. ואולי אפילו היה עדיף אם היית עני, ואז לא היית מפקפק באהבתי'.
איילת: כן, ואז הם כמובן דנים באיך הם יחלקו [צוחקות] את כל רכושם למי שנזקק.
נועה: כי לא מחזיקים את הכסף.
איילת: הם גם אומרים: 'אנחנו מעדיפים את מי שירד מנכסיו, על פני העניים הבוטים האלה [צוחקת] שמנפנפים בעניותם'.
נועה: בעוני שלהם, כן.
איילת: 'אנחנו מעדיפים את אלה שמסתירים את עוניים, ומוצאים כל מיני פתרונות יצירתיים, ולהם אנחנו הולכים לעזור'. זה ה…
נועה: כן. 'ובשבילם אנחנו מוכנים אפילו למות', כי זה מה שקורה לבת'. כלומר, למשפחה… משפחת מארץ', למרות עוניה היחסי, עוזרת למשפחות עניות ממנה, במקרה הזה משפחת האמל של מהגרים גרמנים.
איילת: גרמנים. בכלל, יש אזכור למהגרים. לאירים, לגרמנים.
נועה: כן.
איילת: שהם כאילו מין דמויות…
נועה: לאירים פחות… את האירים הם פחות אוהבים.
איילת: הם פחות אוהבים. הם חצופים יותר, בוטים יותר.
נועה: חצופים, מלוכלכים.
איילת: כן.
נועה: הגרמנים רוחשי תודה. אבל באחד הביקורים אצל אותה משפחת האמל, בת' נדבקת בסקרלטינה, שבסופו של דבר תוביל למותה. כלומר, זה ממש, היא מקריבה את עצמה…
איילת: כן. אבל זה נאמן לחיים…
נועה: פר אקסלנס.
איילת: …לחיים האמיתיים של האחיות.
נועה: אבל עכשיו אני אגיד לך מה שעורכת טובה הייתה אומרת גם ללו אלקוט: זה שככה זה קרה באמת, לא אומר שזה טוב, כחומר ספרותי.
איילת: תראי, אז אני חושבת שיש משהו… באמת, מה שמצליח בכל זאת בספר הזה, אם הרי הוא היה רק מטיפני, הוא היה נכשל.
נועה: נכון.
איילת: אפילו זה נאמר בספר. [צוחקת]
נועה: נכון.
איילת: אין קהל לדבר הזה, אלה רק הטפות. אבל היא מצליחה לעשות את הדבר הזה, היא מצליחה לייצר ספר שהוא… ספק הורה שֶׁלְּךָ, כאילו, הוא נותן מין… כאילו, מציב…
נועה: הוא אחות שֶׁלְּךָ.
איילת: [צוחקת] הוא אחות שֶׁלְּךָ.
נועה: שֶׁלָּךְ.
איילת: לא יודעת אם אחות, אחות, מדברת אלייך ככה בדיוק.
נועה: אחות גדולה.
איילת: אבל, כן.
נועה: אני חושבת שזה ממש קול של אחות גדולה. יותר אפילו מזה שזה קול של אמא, למרות שהדמות של מארמי שם…
איילת: הדמות של מארמי. מאוד.
נועה: …מאוד-מאוד חשובה. אני גם חושבת…
איילת: כן.
נועה: בחוויה שלי, כמי שלא הייתה לה אחות בכלל, לא קטנה ולא גדולה, אז באמת יש איזו תחושה של להיות חלק מהחבורה של הבנות האלה.
איילת: וזה מה שלורי רוצה.
נועה: נכון.
איילת: לורי, הבחור מהבית ממול…
נועה: נכון. הוא רק רוצה להיות אחת מהבנות.
איילת: בדיוק, מהבית שלידן.
נועה: [נאנחת] כן.
איילת: הוא בעצם, ואולי זה, רגע… מה שנקרא, הרגע הנכון לדבר על דיספוריה מגדרית ועל…
נועה: ולו אלקוט?
איילת: ועל ענייני מגדר בספר הזה.
נועה: כן.
איילת: אני חושבת שהם מאוד מעניינים. ספציפית לגבי לורי. כאילו, מאוד-מאוד ברור שהוא נער יתום כשהוא פוגש אותם.
נועה: כן.
איילת: והוא צמא למשפחה. והוא…
נועה: צמא לאמא.
איילת: …הופך להיות אח שלהן. הוא הופך להיות אח שלהן, אבל גם ברור שבאיזשהו שלב האחאות המזויפת הזאת תהפוך להיות יחסי אישות.
נועה: כן.
איילת: כי בעצם, אחד המסרים שכל הזמן עוברים פה, זה שמיניות לא ממש קיימת. ומה שבאמת משמעותי, זה משפחה. ולכן, אם אתה האח שלנו, אז בוא כבר תהיה… חתן.
נועה: יותר.
איילת: כאילו…
נועה: יותר מזה.
איילת: כאילו…
נועה: אין כאן באמת…
איילת: נשמר משהו במערך הזה.
נועה: כן. אין כאן באמת גרומינג. כלומר, זה לא ש…
איילת: לא, לא. הוא נער בעצמו, והיא נערה.
נועה: הוא נער, והם גדלים ביחד. זה קצת…
איילת: הוא גם מאוהב בג'ו.
נועה: גילוי עריות.
איילת: זה יותר גילוי עריות [צוחקת]. אבל זה… באמת אני חושבת, כאילו, מצליח כן ללכוד שם איזה משהו. הסיפור הגדול של הספר, אכזבת הנשים כולן…
נועה: וואו.
איילת: זה שלורי מציע נישואים לג'ו והיא מסרבת.
נועה: [נאנחת] כן.
איילת: עכשיו, [נאנחת] אני אומר משהו על העניין הזה. [צוחקות] כי כל… אין אחת שקראה את הספר הזה ואמרה: [בטון גבוה ונרגש] "אבל איך היא מסרבת ללורי?!", כאילו…
נועה: אן הייתה מסרבת לגילברט והוא לא היה מתעקש ולא היה חוזר אליה והם לא היו…
איילת: נכון, נכון, כן. כן, זה הסיפור.
נועה: ליזי בנט הייתה אומרת "לא" פעמיים ל… זה…
איילת: את אומרת, בעצם, אם איימי לא הייתה תופסת את לורי, לורי היה חוזר, והרי זה מדובר.
נועה: זה מדובר.
איילת: זה אפילו מדובר פה.
נועה: זה מדובר בין… ג'ו ואמא שלה.
איילת: 'האם היית אומרת לו כן בפעם השנייה?'.
נועה: היא אומרת לה: 'אני חששתי…'
איילת: כן.
נועה: 'שבגלל שאת עכשיו באבל על אחותך, ומרגישה כל כך בודדה, אם הוא היה מבקש ממך שוב, אז היית נענית'.
איילת: היא אומרת, 'כנראה שכן'.
נועה: 'כנראה שכן', כן. ואני חושבת שזה משהו…
איילת: אבל אולי זה לא היה מהסיבות הנכונות.
נועה: שרוב הסרטים והעיבודים…
איילת: כן.
נועה: ניסו איכשהו להתעסק איתו. אם היא שולחת לו מכתב שהוא לא מקבל שבו היא אומרת לו שהיא כן רוצה אותו, שזה היה בעיבוד האחרון של גרטה גרוויג.
איילת: כן? זה היה?
נועה: כן, היא שמה בתיבת הדואר שלהם ביער מין מכתב כזה של 'עשיתי טעות, ובוא נתחתן', וברגע שהם חוזרים, הוא ואיימי, נשואים, [איילת נאנחת] היא רצה ליער וקורעת את המכתב.
איילת: כן, אבל הם עשו, הם עשו איזה משהו מוזר, שהיא כאילו לא יודעת שהם נשואים, ואז הוא מופיע ואומר, 'שלום, זאת אשתי'.
נועה: 'שלום'.
איילת: זה היה בפרק… זה עוד היה ב-1994.
נועה: זה נכון במובן הזה שמה שהיא יודעת עליו זה שהם מאורסים, את זה הם כותבים לה במכתב.
איילת: נכון.
נועה: אבל היא לא יודעת שהם הספיקו להתחתן.
איילת: כן.
נועה: זאת אומרת, הם באמת מופיעים נשואים ב… בהפתעה. אבל זה המקום שכמו… כשהזכרת לפני כן את העניין הזה של הדיספוריה המגדרית, למה העלינו את זה? בגלל המקום שבו הטקסט הזה פוגש במציאות חייה של לו אלקוט.
איילת: כן.
נועה: דיברנו בפעם הקודמת על כך שהיא מעולם לא נישאה. היא חיה חיים של אישה מאוד עצמאית, ולא כי לא היה לה עם מי להתחתן.
איילת: כי לא היו הצעות, כן.
נועה: זאת אומרת, יכול להיות שהיה מי ויכול להיות שלא, אבל לה לא היה רצון או עניין בכך. אחת ההכרזות הכי חד-משמעיות שהיא כתבה במכתביה, ופה אנחנו עם לו, לא עם הגיבורות של הספר.
איילת: לא עם ג'ו. זה מאוד מבלבל, כי יש פה הכפלות.
נועה: לא עם ג'ו. כן.
איילת: כן.
נועה: היא כתבה: "אני משוכנעת למחצה, שאני נשמתו של גבר, שעל ידי איזושהי טעות של הטבע מאכלסת גוף של אישה". שזה פשוט דיספוריה מגדרית…
איילת: כן.
נועה: אחד לאחד.
איילת: כן.
נועה: "התאהבתי פעמים רבות כל כך בנערות יפות, ומעולם לא, אפילו במעט, בגבר כלשהו". אז האם אנחנו מדברים על אישה ש… כמו שהיום, אני חושבת, נוטים לקרוא אותה גבר שכלוא, במידה מסוימת, בגוף של אישה? כלומר, חוויה שהיא חוויה טרנסית במהותה? או שיש לנו כאן מישהי שהיא לסבית, אולי לא ממומשת, ובעיקר מהצד הנגיד יותר בוצ'י של הקשת?
איילת: היא…
נועה: כלומר…
איילת: כן.
נועה: מישהי שהחוויה שלה היא יותר חוויה גברית? אנחנו לא יודעות. יש מעט מאוד התייחסות למיניות גם במכתבים שלה ובכתיבה על… עליה באותה תקופה. המופע שלה…
איילת: ויש גם הרבה, הרבה אמירות, זאת אומרת, חתימה בתור גבר.
נועה: נכון. היא מתייחסת לעצמה במכתבים…
איילת: זאת אומרת, זה קצת בהומור.
נועה: כג'נטלמן.
איילת: זה קצת… כן.
נועה: או מסיימת אותם ב-"שלך, סר מארץ'."
איילת: והיא… כן יש משהו גם קצת א-מיני, במובן הזה שלא רוצה להתבגר…
נועה: כן.
איילת: לא רוצה להגיע אל תחום המיניות. זאת אומרת, היא אומרת… כאילו, [נאנחת] כל מיני ציטוטים שככה אספתי: "ג'ו, שלא חיבבה ביותר בנות ופטפוטן, עמדה מן הצד כשגבה מוסב בקפידה על הקיר, וחשה עצמה שלא במקומה. בדומה לשיח בגן פרחים". ואחר כך: "שוב רצת ג'ו. איך אינך מתביישת? מתי את כבר תפסיקי להתהולל כך? אל נא תנסי, מג, לאלצני לגדול לפני זמני. מספיק שאת גדלת פתאום". זאת אומרת…
נועה: ואני אוהבת את: "הלוואי ויכולתי אני לשאת את מג בעצמי…"
איילת: או וואו.
נועה: "ולשמור אותה בדרך הזו בחיק המשפחה".
איילת: כן.
נועה: שזה קורה אחר כך, כי אנחנו… הן מאמצות את לורי.
איילת: במציאות. לא, וגם במציאות…
נועה: ולורי מתחתן עם איימי, אז הם נשארים בחיק המשפחה.
איילת: ובמציאות היא מאמצת את הילדים.
נועה: את הילדים של אחותה.
איילת: של אנה…
נועה: כן.
איילת: של האחות הגדולה. והיא אומרת: "הו אלי, מדוע לא נולדנו כולנו נערים? אז לא היו כל הצרות האלה".
נועה: אז זה באמת…
איילת: "יכולה את לסמוך עליי כי אני הגבר שלך".
נועה: אז זה שאלה של האם אנחנו כופות איזה שהיא…
איילת: נכון.
נועה: ראיית עולם מודרנית וממגדרת? זאת אומרת, [צוחקת קלות] אנחנו מנסות למגדר אותה, כי היום אנחנו מאוד עסוקים בשיח הזהויות הזה.
איילת: אבל זה מה שאני אומרת. אני… זו פעם ר… כן.
נועה: או כשהיא מדברת על "להיות בן", היא מדברת על "להיות חופשייה".
איילת: חופשייה. אז זה בדיוק, כאילו, הדילמה שהולכת איתי. אני חייבת לומר שאני הראשונה תמיד להגיד: "רגע, אנחנו עושות משהו, אקט אנכרוניסטי לחלוטין". אני חייבת לומר…
נועה: במקרה הזה…
איילת: שבמקרה שלה, של לו…
נועה: נכון.
איילת: בגלל גם עדויות מהחיים האמיתיים, ולא רק בגלל הדמות הספרותית של ג'ו, אני חושבת שיש פה דאבל. ואני חושבת שלא סתם השיח המגדרי, באופן שבו אנחנו מכירות אותו, יכול היה לקרות רק אחרי שחרור האישה. זאת אומרת, אי אפשר היה להבדיל כאן, כרגע, בין אמירות שנועדו בסך הכל להגיע למצב שהיא תרגיש שהיא חופשייה לעשות מה שהיא רוצה לעשות, ופשוט לא בתוך הכבלים המגדריים של החברה שלה. וזה ברור. זה כאילו, מה שנקרא…
נועה: כן.
איילת: עם שלטי ענק…
נועה: נכון.
איילת: …מהבהבים לאורך הספר, וגם לאורך החיים שלה. כולל פעולות פוליטיות במרחב הציבורי. ועידוד גם באיזשהו אופן של המשפחה שלה, שלא תקפה אותה על זה, ולא…
נועה: לא.
איילת: …בהכרח ביקרה אותה על זה, ונתנה לה כן לפרנס אותם. שזה גם, זאת גם עמדה, כאילו להגיד…
נועה: כן, גם אבא שלה התייחס אליה בתור "בני היחיד".
איילת: ב… נכון, נכון.
נועה: כלומר… אז יש לנו כאן הרבה מאוד אפשרויות קריאה. זאת אומרת, האם היא מוסללת…
איילת: טום בוי. כאילו, היא…
נועה: כן, האם היא טום בוי שהוסללה לתפקיד הזה של הבן היחיד במשפחה שפשוט לא היו בה בנים? ושנזקקה…
איילת: וגילתה… גילתה רצון להיות כזאת. זאת אומרת…
נועה: נכון.
איילת: זה התאים.
נועה: כן. יש…
איילת: יש פה איזה קשב דווקא, ל…
נועה: גילתה שהכישרון שלה יכול גם…
איילת: כן.
נועה: …לתת לה מעמד שווה יותר בתוך חברה עדיין מאוד פטריארכלית, ולהרוויח כסף, לפרנס את המשפחה שלה. זאת אומרת, באמת לתפקד כמין גבר בבית. שוב, בתוך עולם שיש בו תפקידי מגדר מאוד-מאוד נוקשים. או שיש כאן באמת מישהי שלפי עדותה שלה חשה, או חש, כגבר שכלוא בגוף של אישה? האם זאת הייתה חוויה מינית בעיקרה? כלומר, חוויה מינית גברית…
איילת: כן.
נועה: אבל שנמצאת בתוך מופע מגדרי נשי? אין לנו דרך לדעת.
איילת: לא.
נועה: זאת אומרת, מה… מה… מה טיבו של אותו גבר שהיה כלוא בתוך גופה של לו אלקוט? אנחנו לא יודעים. אבל אני חושבת שההשפעה של האמביוולנטיות של… הזו, בעיקר על הדמות של ג'ו, הופכת את הספר ליצירה ה… אני לא יודעת אם נצחית, אבל מאוד ארוכת…
איילת: כן, חיים.
נועה: …השפעה שהיא.
איילת: והשפעה. כן. בואי נדבר על זה עוד. [צוחקת]
נועה: בואי נדבר על זה עוד. יש לנו הרבה מה להגיד.
איילת: כי אנחנו כמעט בסוף הפרק.
נועה: אוי אוי אוי.
איילת: ויש עוד כל כך הרבה על מה לדבר.
נועה: נכון.
איילת: אז בואי נפרגן לעצמנו עוד…
נועה: יאללה.
איילת: כן.
נועה: יאללה. בואי נתפנק בעוד פרק עם הבנות.
איילת: נתפנק בעוד "נשים קטנות". אנחנו, כן, לא הספקנו לדבר על מי את? ומה את? ומי אני? ומה אני… מה… עם מי הזדהית? נראה לי שאלת אותי את זה פעם…
נועה: אוווּ!
איילת: באחד הפרקים הקודמים.
נועה: אנחנו נענה על זה בתחילת הפרק הבא. זה הקליף האנגר לפרק הבא. מי את?
איילת: או. ממש.
נועה: אוקיי.
איילת: מי אתם? תענו לנו…
נועה: תענו לנו.
איילת: בקבוצת הפייסבוק שלנו.
נועה: ומי שעונה בת', בואי דברי איתי אחר כך.
[מוזיקת סיום]
איילת: [צוחקת] ויי. טוב. אז [נאנחת] נגיד תודה לעמית קלטר, ולך נועה מנהיים.
נועה: תודה, איילת טריאסט.
איילת: אנחנו "האחיות גרים", ונתראה בשלל הסכתים, או בגלי צה"ל, בפרק הבא. ביי ביי.
נועה: ביי ביי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios