top of page

האחיות גרים - האקלברי פין

פרק מאה שבעים ושישה ובו נרד אל הדרום העמוק ונעולל תעלולים.

 

(מנגינת פתיחה. קריין כריזמטי עם קול נעים על רקע מנגינה קסומה, שובבית עם נגיעה של אפלה אגדתית)

קריין: האחיות גרים: נעה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה (הדגשת המילה "רעה")

פרק 176 ובו נרד אל הדרום העמוק ונעולל תעלולים.

איילת: "הודעה. כל המנסה למצוא בסיפור מניעה, יתבע לדין. כל המנסה למצוא בו מוסר השכל, ינודה. כל המנסה למצוא בו עלילה, יועמד בפני כיתת יורים. בהוראת המחבר, ב.ג.ג. קצין חימוש ראשי. אתם לא מכירים אותי, אם לא קראתם ספר שנקרא 'הרפתקאותיו של תום סוייר'. אבל זה לא משנה. את הספר ההוא עשה אדון מארק טוויין והוא אמר את האמת בגדול. פה ושם הוא הגזים, אבל בגדול הוא אמר את האמת. זה לא חשוב. בחיים לא ראיתי מישהו שלא שיקר איזה פעם אחת לפחות. חוץ מדודה פולי. או האלמנה. ומרי, אולי. דודה פולי זאת הדודה פולי של תום. מרי והאלמנה דאגלס כולם נמצאים בספר ההוא, שבעיקרון הוא ספר אמיתי, עם כמה הגזמות, כמו שכבר אמרתי. אז הספר ההוא נגמר ככה: תום ואני מצאנו את הכסף שהשודדים החביאו במערה, וככה נהיינו עשירים. קיבלנו 6000 דולר כל אחד, הכל במטבעות זהב. זאת הייתה כמות לא נורמלית של כסף כששמו אותו בערימה. עכשיו השופט, טאצ'ר, הוא לקח את הכסף ושם אותו בבנק בריבית. וזה סידר לנו דולר אחד ליום לכל אחד מאיתנו לכל השנה. כל כך הרבה כסף, שהבן אדם כבר לא יודע מה לעשות איתו. האלמנה דאגלס אמצה אותי בתור הילד שלה וחשבה שהיא תתרבת אותי. אבל זה היה לי קשה לגור בבית כל הזמן. בגלל שזה היה מעיק איך שהאלמנה תמיד עשתה הכל כמו שצריך, ובזמנים קבועים. ואז כשכבר לא יכולתי יותר, הסתלקתי. נכנסתי חזרה לתוך הסמרטוטים הישנים שלי ולחבית סוכר שלי והייתי חופשי ומאושר. אבל תום סוייר, הוא מצא אותי ואמר לי שהוא הולך להתחיל את החבורה של שודדים ואני אוכל להצטרף אם אני אחזור לאלמנה ואהיה מהוגן. אז חזרתי. האלמנה, היא בכתה עליי. וקראה לי 'שה אובד מסכן'. והיא קראה לי עוד הרבה שמות אחרים. אבל היא לא התכוונה בזה לשום דבר רע."

נועה: (צחקוק)

איילת: אוי האק…

נועה: כמו הכותב שלו עצמו אמר : 'בן שלי בעל מוניטין מפוקפקים'.

איילת: היו טובים אליו למען אביו.

נועה: אביו הוא מארק טוויין.

איילת: כן…

נועה: אחותי היא איילת טריאסט.

איילת: (צוחקת) אחותי היא נועה מנהיים. וזהו האקלברי פין! וגם תום סוייר יבוא לבקר, אל תדאגו.

נועה: לצערנו תום סוייר יבוא לבקר.

איילת: (צוחקת) את תום באמת אהבתי בתור ילדה. למרות שכאילו, זה היה ספר שאהבתי אך לא נקשרתי אליו, מה שנקרא בנימי לבבי, כמו ליתומות אחרות.

נועה: את תום חיבבתי מאוד כילדה. מאוד אהבתי את ה…

איילת: את העלילות. את ההרפתקאות. כן.

נועה: את העלילות, את ההרפתקאות. בדיוק. ואחר כך קראתי גם את 'תום סוייר הבלש', ואת 'תום סוייר בכדור פורח'. ואת האק מאוד לא אהבתי כילדה. והיום…

איילת: הוא לא ספר לילדים.

נועה: נכון, והיום אני באמת רואה את זה הפוך.

איילת: כן.

נועה: זאת אומרת, תום בלתי נסבל בעיני היום. ואני מבינה גם למה. הוא נורא, סליחה שאני פה ממגדרת באופן לא נאות, אבל הוא נורא 'בן'.

איילת: כן.

נועה: נורא, נורא בן. החל מזה שלא אכפת לו להיות מטונף. ואני זוכרת שעוד כילדה זה נורא הפריע לי. כי הייתי די… זה הפריע לי (צוחקת) נסגור את זה בזה. והוא שקרן נורא ואיום. והוא…

איילת: בחסות זה שהוא חמוד הוא… he gets away with everything.

נועה: אבל זהו, שהוא לא חמוד. הוא דוש.

איילת: כן. לא, כאילו…

נועה: הוא די דוש. זה ברור שהוא גדל להיות…

איילת: הוא ילד חמוד שהופך לדוש, כן.

נועה: כן. כן. וגם את הסיפור אהבתו, נקרא לזה, לבקי…

איילת: אוי, בקי.

נועה: פחות. פחות.

איילת: פחות.

נועה: הגיבורות האמריקאיות שלי כילדה היו כמובן האחיות מארץ' ולורה אינגלס. הספרות האמריקאית שהרגשתי שאני יכולה לראות את עצמי משתקפת בה…

איילת: (המהום הסכמה)

נועה: … היתה יותר במחוזות האלה. תום באמת בשביל הכיף.

איילת: כן.

נועה: he is good for the road כזה, אבל הוא לא…

איילת: (צוחקת) כן.

נועה: … לא מישהו שראיתי את עצמי משתקעת איתו נקרא לזה ככה. (צוחקות) not marriage material…

איילת: לא. לא.

נועה: לא שהאקלברי הוא כן… אבל האקלברי זה כבר סיפור אחר.

איילת: לא אבל האק מעורר… מעורר יותר חמלה. אני חושבת שגם האק בתוך הסיפור של תום עורר יותר אמפתיה.

נועה: כן. כן.

איילת: תום…

נועה: וזה גם ספר, כמו שאמרת, לא ספר לילדים. זה כבר, זה רומן חניכה שעומד בשורה אחת, נותן פייט, מנהל דיאלוג לכל הפחות עם יצירות כמו דיוויד קופרפילד, ורומני חניכה גדולים אחרים.

איילת: באודיסאה… (צוחקת)

נועה: סוג של… המינגוויי טען שלפניו לא נכתב שום דבר ואחריו לא נכתב שום דבר טוב. שזה אולי…

איילת: הגזמות של סופרים.

נועה: … מעט מוגזם לומר, אבל בהחלט אנחנו פה בסיפור מאוד מאוד אחר. יש לנו כאן קודם כל גיבור שנמצא במעמד חברתי, כלכלי ומשפחתי אחר לחלוטין מזה של תום. שבסופו של דבר, עם כל זה שהוא יתום, הוא גדל אצל דודה פולי, הוא אהוב, הוא מטופח ומטופל והוא אפילו אולי טיפה מפונק מדי. בתוך הגבולות של מה שאפשר…

איילת: מה שמקובל בתקופה… כן.

נועה: … בעיירה הקטנה והענייה הזאתי במיזורי. כן.

איילת: כי נראה גם כאילו שהוא יתום, הוא מסכן, יש בו איזה משהו שמרחמים עליו.

נועה: תום? כן, כן.

איילת: תום, תום.

נועה: 'אשרי יתום אני', כזה. להאק יש אבא שתיין ואלים…

איילת: abusive, כאילו, מתעלל.

נועה: שמתעלל בו. הוא מכריח אותו לעשות דברים. הוא גם כופה עליו את רצונו. הוא מנסה לגנוב ממנו את כל כספו. הוא מתעלל בו גם פיזית וגם רגשית וגם מילולית. האק הוא ילד הרבה הרבה יותר פצוע מתום וגם הרבה מהחמלה שלו באה מהמקום הזה, שהוא מסוגל להזדהות ולהבין לעומק את תחושותיהם של מי שנמצאים אפילו עוד נמוך ממנו על הסולם של ימיו, שאלה כמובן העבדים השחורים.

איילת: האק חי בעולם. בעולם הרע. שבו…

נועה: כן, המציאות, כן, נכון.

איילת: … המציאות שלו קורית. ותום הוא ילד…

נועה: שחי בפנטזיות שלו.

איילת: … שחי בפנטזיות של עצמו, שמגנות עליו, שיודע שבסוף היום יחכה לו אוכל ואהבה, והוא יוכל לחזור…

נועה: שהתגנב להספד של עצמו ו…

איילת: רק בשביל…

נועה: רק בשביל להרים לעצמו באיזה שהוא אופן,

איילת: כן, כן.

נועה: ולבכות על כמה דברים יפים אמרו עליו. אם חס וחלילה האק היה מת…

איילת: לא היה כנראה הרבה מי ש…

נועה: הם גם חושבים, זאת אומרת… כשתום נעלם…

איילת: כן.

נועה: … הם גם חושבים שגם הוא נעלם יחד איתו. אני לא זוכרת שמישהו מתאבל עליו יותר מדי. הוא…

איילת: לא, זה גם יותר מזה, אני חושבת. בסוף של האק, כשתום מרשה לעצמו באמת ללכת עד הסוף,

נועה: כן…

איילת: עם השחרור של… סליחה על כל הספויילרים,

נועה: (צוחקת)

איילת: אה… אה… עם השחרור של ג'ים, העבד הנמלט, אז האק יודע שאם הם יתפסו הסוף שלו יהיה רע.

נועה: כן.

איילת: ותום לא חושב ככה. תום יודע…

נועה: זה לא רק זה. תום יודע…

איילת: תום יודע.

נועה: תום יודע את האמת. הוא יודע שג'ים כבר בעצם משוחרר…

איילת: והוא לא טורח…

נועה: … מכיוון שהבעלים שלו הלכה לעולמה ובצוואתה היא הורתה לכך שישחררו את ג'ים. ותום יודע את זה.

איילת: דאוס אקס מכינה… אבל כן.

נועה: ולא אומר את זה לאף אחד , כי זה לא…

איילת: כי זה יהרוס לו את הכיף.

נועה: זה יהרוס לו את הכיף.

איילת: כן. אבל זה בדיוק העניין. הוא חי… הוא יכול להרשות לעצמו לחיות בפנטזיה.

נועה: נכון. במקום בטוח.

איילת: ואם יש משהו שהנכיח לי שפנטזיה היא מותרות של אדם שחי במקום בטוח באיזשהו מקום, זה… זה זה. זה הפער הזה בין ילד שבאמת גדל כילד מוזנח, כילד שאהבה היא לא דבר נתון, ודמות אב או דמות מגוננת היא לא דבר נתון. וכשכבר יש, כמו שפתחנו והקראנו, דמות מגוננת, היא דמות שמנסה לתרבת אותו. ובשבילו זה כבר להוציא אותו מהזהות שלו וזה לשים אותו באיזשהו סד שהוא לא מסוגל להתמודד איתו. ואת הנחמה או את המקום הבטוח שלו הוא מוצא עם עבד נמלט. שמבחינתו, מבחינת המוסר הדרומי שהוא גדל עליו, זה דבר שהוא לא אנושי. שהוא חטא אמיתי שדן אותו לחיי גיהנום. זאת אומרת, לעולם הבא של גיהנום. אבל הוא… משהו בחושים המוסריים שלו, במצפן המוסרי שלו מעדיף את האהבה האמיתית או הקשר האנושי האמיתי עם אדם שאסור לו להיות איתו בקשר הזה, לבין חיי הגיהנום המדומיינים של העולם הבא.

נועה: אני חושבת שהוא גם, זה ספר שעוסק המון במוסר ובמובן הזה הוא באמת דומה לרומני חניכה אחרים, ואת הזכרת את אודיסאה, כן. המכשולים וההכרעות המוסריות והאתיות שהאק צריך לקבל ולעבור במהלך הספר הזה הם רבים. והוא מגבש לעצמו איזו שהיא תפישת עולם שבה הוא כל הזמן בדיאלוג והתדיינות עם המוסר המקובל, כמו שבא לידי ביטוי במי שמנסות לתרבת אותו, בעיקר נשים. וכל מיני הטפות אש וגופרית שהוא שומע בכנסיה. הפנטזיות של תום, כל החתיכות האלה שמתוכן הוא חייב להצליח לגבש לעצמו איזושהי זהות שיש לה אמירה מוסרית משל עצמה. שהוא יכול לקבוע לעצמו . יש לו את החירות לקבוע לעצמו איזה מדרג מוסרי משלו. והחופש הזה, על כל מה שמשתמע ממנו, הוא הדבר שהאק נאבק כדי לזכות בו. כלומר, גם ג'ים, וגם הוא מנסים לתבוע לעצמם חזקה על החופש שלהם, על החירות שלהם לקבל בחירות בנוגע לחיים שלהם. הוא לא רוצה ללבוש את הבגדים שמכריחים אותו ללבוש. הוא רוצה לזחול לתוך הסמרטוטים הישנים שלו ולגור ב…

איילת: שלא לדבר על להיות עירום על הרפסודה רוב הזמן.

נועה: כן, כן.

איילת: מה שזעזע את אמות הסיפים.

נועה: נכון וזה באמת, הרבה מאוד קריאות מעניינות, קוויריות של הספר הזה, ושל החברות בין האק ובין ג'ים. האם זאת הייתה רק חברות וידידות אמיצה? האם היה כאן משהו מעבר לזה? האם יש כאן איזה שהוא רמז…

איילת: אני חושבת, אני לא יודעת אם זה קווירי, או… כאילו, פערי הגילים שלהם לא בדיוק מאפשרים את זה, אני חושבת.

נועה: לא מאפשרים מה? לראות בזה משהו חיובי.

איילת: זה פדופיליה. כן.

נועה: ועדיין, אני חושבת שנסיון להסתכל על הספר מבעד לפרספקטיבה הזאת מניב מחשבות מעניינות. מטרידות, ללא ספק, אבל מעניינות.

איילת: אני חייבת לאמר שבאמת… באמת לא… כאילו, לא, לא, באמת…

נועה: לא ראית את זה ככה ואת מצטערת שבכלל העליתי את האופציה ואת לא רוצה לחשוב על זה

איילת: לא, כי זה באמת… לא, כי באמת זה לא מרגיש לי קיים פה. אני מרגישה שממש צריך לגרד את זה. כאילו למעט… העירום הזה לא מוצג כשמשהו ארוטי בשום צורה. מוצג כמשהו טבעי, נערי. לא… כאילו שמתחבר עם הטבע, עם מזג האוויר, לא עם… אין בו שום מימד, בתאור אני מתכוונת…

נועה: כן.

איילת: … של ארוטיקה. זאת אומרת…

נועה: גם בספר עצמו אין עיסוק בזה.

איילת: אין עיסוק בזה, באמת שלא. ויש להפך, יש אבהות, ג'ים מתגעגע לאשתו ולילדיו,

נועה: נכון.

איילת: זאת אומרת, הוא אב. הוא טוב. זה הפן שמודגש בו וזה הרבה יותר עומד בקונטרסט לאבא האמיתי,

נועה: הנורא ואיום.

איילת: הרע, האכזר, השיכור, המתעלל…

נועה: וג'ים, כשמסתבר שאבא של האק מת, ג'ים הוא זה שמגונן עליו מפני…

איילת: נכון, ומסתיר.

נועה: … הגופה של אביו, ומסתיר את זה ממנו. הוא לא רוצה שהאק יצטרך לראות את זה. הוא בעצם חוצץ בינו…

איילת: זהו, כך שההקבלה פה…

נועה: … לבין העולם.

איילת: ההקבלה פה היא כל כך לכיוון הזה…

נועה: נכון.

איילת: … שלהפוך את זה למשהו אחר, זה מרגיש לי עיוות של הסיפור.

נועה: ואגב, גם על זה היו הרבה הרהורים. והיו מי שכתבו על זה שאלה של האם האק הוא 'שחור'.

איילת: זה כבר אולי מחשבה.

נועה: באיזשהו מקום. למרות ששם משפחה שלו והתיאור מאוד מכוון דווקא לכיוון האירי. יחד עם השתיה לשוכרה של האב, ושם משפחה…

איילת: הדימוי… היחס המחפיר לפועלים האירים, לתחתית החבית ה….

נועה: נכון. אבל האם יכול להיות שיש שם גם דם שחור בשושלת? יכול להיות, זה לא משהו שהספר מעלה, אבל זה כן נקודה לפרשנות… זה נמצא שם.

איילת: אני חושבת אבל ששוב, כן זו יכולה להיות… מה שנקרא זו כבר תאוריה שאפשר לשחק איתה,

נועה: כן.

איילת: אבל האם היא תורמת באיזשהו אופן מעבר למה שבאמת גלוי ונאמר בברור בספר? לא. ואני חושבת שדווקא להפך, היא באיזשהו מקום אולי קצת מפרה או מקלה על ההתלבטות המוסרית הזאת של האק.

נועה: מאוד עמוקה הזאת שיש להאק.

איילת: להפך. ככל שהוא לבן יותר, כאילו…

נועה: נכון, ככה , ככה…

איילת: זה בדיוק…

נועה: הסכנה כאן, או ההכרעה כאן, היא אמיצה יותר…

איילת: בדיוק, בדיוק,

נועה: … מבחינתו.

איילת: הוא בוחר ב… כאילו, בדרך האסורה באמת בחברה שלו. הוא באמת פורץ דרך. הוא באמת אדם חופשי. הוא באמת מייצר לעצמו איזושהי זהות אמיצה כל כך של נער שבאמת מוצא מה נכון מתוך, מתוך האמת של החיים.

נועה: כן, המוסכמות והגבולות של התרבות הם לא דבר שהוא מקבל אותם כמובן מאליו.

איילת: ובגלל הוא מצליח לנצח אותם.

נועה: ובגלל זה הוא מסוגל. נכון. הוא שואל עליהם שאלות קשות ועונה תשובות אמיצות.

איילת: כן

נועה: שנובעות מתוך הבאמת מצפן מוסרי פנימי שהוא פיתח לעצמו עם השנים ובאופן לחלוטין חופשי מהשפעות זרות. כי ההשפעה היחידה עליו עד גיל מאוחר יחסית היתה באמת רק של אבא שלו. זאת אומרת עד שהוא מוצא את הכסף יחד עם תום בספר הקודם ומתורבת, אין בעצם שום השפעה חיובית על החיים שלו, לכאורה.

איילת: נכון אבל הוא כן… הוא מצד אחד מאמץ מאוד את מה שהוא מזהה כניסיון להיטיב איתו של הדמויות המתרבתות האלה שהוא לא אוהב אותן, אבל הוא מכבד אותן ומבין שהן בסך הכל טובות לב…

נועה: רוצות להיטיב איתו, כן.

איילת: הוא גם מזהה אותן עם איזושהי מלאכיות פרוטסטנטית כזאת, באמת חפה מאינטרס, רק רוצה את הטוב השמימי למענו. אבל כאילו בסוף, בתוך הצדקנות הטובת לב הזאת, יש גם את כל האכזריות לעבדים. ואת היכולת למכור את ג'ים לאיזה בעל מטע ולגזור עליו פרידה מאשתו ומילדיו וחיי עבדות נוראיים הרבה יותר בידיעה , כי הם ידעו…

נועה: כן.

איילת: … שהחיים בדרום העמוק הם עוד יותר איומים.

נועה: כן.

איילת: וזה באמת לא נכנס למערך השיקולים הנוצריים הטובים שלהם. זה לא. זאת אומרת, אומרים לנו בדיעבד שלקראת מותה היא שחררה אותו…

נועה: נכון, אבל האק…

איילת: … בצוואה ובאמת היתה מזועזעת מזה שהוא… זאת אומרת סלחה לו על הבריחה שלו, שכאילו בריחה זה הרי חטא שאין עליו כפרה פחות או יותר. הוא החטא האיום ונורא. ומי שמסייע… אולי בשביל להסביר את הקונפליקט המוסרי שהאק נמצא בו, אז הסיוע לעבד בורח זו עבירה שהיא מהחמורות בספר החוקים.

נועה: (המהום הסכמה)

איילת: והוא כמובן, העט המושחז של טוויין, לא חס על כל מי שיכול להזדעזע מכל עוול קטן למען… אבל בסוף, כאילו…

נועה: ועדין…

איילת: מול עבדים…

נועה: ועדין להחזיק עבדים.

איילת: יכול להחזיק את העוולות הגדולים ביותר ו…

נועה: כן. שיש כאן ביקורת צולפת מאוד על אנשי זמנו, אבל שאנחנו גם יכולים לנסות ולעשות לה את ההתאמות שלנו לזמנינו שלנו. כמו מי שמזדעזע ויוצא כנגד עוולות מסוימות בעודו מפנה את העין שלא לומר מאפשר, שלא לומר תומך,

איילת: כן.

נועה: בביצוען של עוולות גדולות הרבה הרבה יותר.

איילת: כן.

נועה: ובעיני האק זה הרבה יותר פשוט. הוא כמעט, אפרופו הנוצרים, הוא כמעט עובד אלילים. הסצנה הזו שהוא עושה את הטקס בבית הקברות כדי לגרש יבלות…

איילת: זה גם עוד פעם איזשהו חיבור עם העולם של העבדים.

נועה: כן, וודו…

איילת: הקשר הזה, באמת הקשר הבלתי אמצעי, אפרופו מה שאמרת אולי בספר הקודם, בפרק הקודם שלנו, (צוחקת)

נועה: שדיברנו על הספר האחר,

איילת: שדיברנו על הספר הקודם, על האופן שבו האנגלים נגיד מסתכלים. אבל אני חושבת שבמובן הזה גם הינקים מבוסטון שמסתכלים על העולם הדרומי הזה,

נועה: (המהום הסכמה)

איילת: הוא עולם גם אקזוטי מאוד.

נועה: מאוד.

איילת: בעבודת אלילים הזאת שלו, זאת אומרת החיים האלה, הסיפורים…

נועה: כמעט משהו שקפא בזמן…

איילת: גם הסיפורים של העבדים שמגיעים מתרבות שונה לחלוטין, מעולם אחר, מעולם של מפלצות אחרות ושל אמונות תפלות אחרות. ואיך האמונות התפלות האלה כאילו נכנסות לתוך העולם של הילדים, והופכות להיות חלק מהעולם שלהם, כמה זה חזק.

נועה: גם של שחורים, גם של ילידים אמריקאים, כן. אמנם זה פחות בולט כאן ויש לזה יותר נוכחות בתום סוייר שם יש הדמות של הנבל, שהוא "אינג'ן ג'ו'. שאינג'ן זה כמובן שיבוש של indian. ושהוא ה- bad guy.

איילת: הנבל הגדול,

נועה: שמשלם על פשעיו במוות נורא ואיום,

איילת: (המהום הסכמה)

נועה: אז כן יש את התחושה של החיכוך של התרבות עם הפרא כל הזמן.

איילת: כן.

נועה: שמאוד מאוד נוכח בספר הזה. האופן ששוב אנחנו חוזרות לנקודה הזאת גם בפרקים הקודמים דיברנו עליה, של הלשון של טוויין שהוא עצמו כתב שהוא מונה בפתיחה לספר את הסוגים של העגות שבהן הוא עומד להשתמש. והוא אומר: "עגת השחורים של מיזורי היא הצורה המובהקת ביותר של עגת הספר המיוער בדרום מערב ארצות הברית, העגה הרגילה של מחוז פייק, וארבעה גוונים אחרים של זו האחרונה". אז הוא באמת יורד כאן לנימי הנימים המדויקים של איך אנשים מדברים, מתוך, אני חושבת, תחושת נאמנות עזה לאנשים שעליהם הוא כותב. והוא מרגיש שהוא חייב לייצג אותם נאמנה בכך שהוא ייצג את האופן שבו הם מדברים. לתת להם קול,

איילת: קול.

נועה: לדבר את עצמם באופן אוטונומי. וההקפדה הזו על העגה המדויקת והנכונה שכמובן עשה לכל מתרגם אני מניחה לכל שפה את החיים מאוד מאוד מאוד קשים.

איילת: בטח.

נועה: את האקלברי פין בגרסה המוארת והמאוד מאוד מעניינת של הספר, תרגם יניב פרקש, ועשה פה עבודה מצוינת אבל על משהו שמאוד מאוד קשה לעשות אותו כי בעברית אין לנו דיאלקט.

איילת: בדיוק. אין לנו את הדיאלקטים האלה. צריך להמציא אותם. צריך לייצר שיבושי לשון,

נועה: כן.

איילת: שאופיינים לדוברי עברית, שאין להם מן הסתם הקשר מעמדי או מקומי…

נועה: נכון. לנו יש יותר סוצי-ולקטים מאשר דיאלקטים. כמעט אי אפשר להבין את העולם שטוויין מנסה להקים כאן לתחיה, כשקוראים את זה בשפה שאינה השפה שבה הוא נכתב. וכשקוראים את זה בשפה שבה הוא נכתב, ואני ניסיתי, המון דברים, אני בטוחה, עברו לי ליד האוזן או כי לא הבנתי באמת מה הדמויות אומרות, או כי אני נעדרת את ההקשרים הרלוונטים להבין…

איילת: לא, יש פה גם מינוחים מקצועיים…

נועה: … להבין מה זה אומר. כן.

איילת: … של שייטות וספנות וכל מיני דברים שאת באמת לא אמורה להבין, כלומר אין גם מילים לדברים האלה בעברית.

נועה: ואני חושבת שהוא ידע גם כשהוא כתב את זה שיהיו אנשים שלא יבינו את השפה שבה הוא כותב.

איילת: כן.

נועה: וזה חלק מהעניין, זאת אומרת…

איילת: אני חושבת…

נועה: ליצור איזה אי הבנה בסיסית בין הדמויות שלו. ולפעמים הם מרגישות כאילו שאנשים מדברים בשפה זרה והזרות הזאת היא חשובה.

איילת: זהו, אבל אולי אם את לא מבינה אותם, הם גם לא מבינים אותך. וזה מסביר את הפער.

נועה: נכון. (המהום הסכמה)

איילת: אמרנו גם, זה ספרות ילדים, למרות ששוב האק הוא לא באמת ספר ילדים. הוא כן רומן שבעצם נועד למבוגרים, הוא עוסק בילד אבל הוא…

נועה: על הספר הזה… נוער נקרא לזה.

איילת: ... בעצם ריאליסטי.

נועה: מאוד.

איילת: וזה גם איזשהו חידוש בממלכת הארקדיה שלנו. אנחנו מנסות לחקור אותה ממגוון כיוונים.

נועה: כי אם דיברנו נגיד, והזכרתי את דיוויד קופרפילד ודיברנו על דיקנס ועל ספרים שבהם הגיבורים שלו הם גם כן ילדים או שמתחילים כילדים ומתבגרים אחר כך, אם זה אוליבר טוויסט ואם זה דיוויד קופרפילד…

איילת: יש דמיון מסוים. (מחייכת)

נועה: כן, כן. אז אני חושבת שהגרוטסקה אצל דיקנס לפעמים דוחפת את הטקסט מעבר לגדר של הריאליסטי.

איילת: יותר. היא גם… כאילו היא גם מייצרת איזשהו סוף טוב שהוא כמעט פנטסטי, במובן של אגדה כאילו…

נועה: יש המון מקריות…

איילת: כן,

נועה: וצירופי מקרים לא סבירים בעליל שהם חלק מהדבר שדיקנס מנסה לרקום בכשרונו הרב , אבל אצל טוויין אין לנו את הדבר הזה. זה הרבה יותר חשוף…

איילת: לא. יש כן את העולם ההרפתקני הזה שהוא…

נועה: כן… יש המון…

איילת: שהוא כזה קצת … הוא יותר ספר-אמריקאי.

נועה: יש המון, המון הרפתקאות. זאת אומרת, במובן הזה זה מאוד 'פיקרסקי'…

איילת: מערבון.

נועה: הוא עובר הרפתקאה אחרי הרפתקאה, ונלחם ב… הזכרנו פעם שעברה את סרוונטס, נלחם בענקים ובמפלצות ובתחנות רוח (צוחקת) ובכל מיני…

איילת: אבל הוא…

נועה: ... מכשולים מעשה ידי הטבע והאדם,

איילת: כן, אבל בואי נגיד שהפייגין שלו,

נועה: כן,

איילת: הוא…של האק,

נועה: כן,

איילת: הפייגינים, הם הרבה יותר…

נועה: הדוכס ו…,

איילת: הדוכס והמלך,

נועה: והמלך, כן,

איילת: וואו, איזה דמויות.

נועה: מדהימות.

איילת: מדהימות. שם יש באמת כניסה לתוך עולם הנוכלות,

נועה: וואו.

איילת: שזה ממש מדריך למשתמש.

נועה: מאז שמשון ויובב…

איילת: וואו (צוחקת).

נועה: סליחה (צוחקת).

איילת: כל כך מדויק.

נועה: כן. אבל שוב אנחנו רואים את הפנים הראליסטיות שלהם.

איילת: לגמרי.

נועה: זאת אומרת, זה לא פינוקיו.

איילת: נכון.

נועה: זה לא עולם פנטזיה.

איילת: לא.

נועה: זה לא… אין פה שום פתרון קל, או התרה…

איילת: אלגנטית.

נועה: … פשוטה וקסומה אלא באגרופים חשופים מול החיים.

איילת: לא, גם… כאילו, תיאור הסוגי ההונאה שהם מבצעים, שהם כל כך מגוונים,

נועה: כן,

איילת: ממש החזיר אותי לסרט של צ'ארלי קאופמן,

נועה: מממ… כן.

איילת: ו-man on the moon עם ג'ים קארי, שיש שם את כל הקטע הזה על הריפוי מסרטן במקסיקו. זה זה. זה העולמות האלה. זה העולמות שעוסקים בחיים ובמוות של אנשים…

נועה: שמן נחשים.

איילת: ש… כן.

נועה: ריפוי באמונה… כן.

איילת: זה לנצל חולשות אנוש.

נועה: בטח

איילת: בלי שום מוסר כליות וללכת איתו עד הסוף.

נועה: ושוב ושוב אנחנו נתקלים במהלך המפגשים האלה אז כאילו האודיסאה הנורא ריאליסטית הזאתי שבה אין קיקלופים, ואין מפלצות. אלא אנשים בשר ודם שעושים דברים טובים או דברים רעים, שוב ושוב צריכה לעלות השאלה המוסרית הזאתי של אז מה אני עושה. שהאק צריך לשאול את עצמו. איך אני בוחר, אחרי מי אני הולך.

איילת: כן.

נועה: למי אני מאמין…

איילת: לא, גם יש לו מין מוסר כזה של אתה לא… אסור להלשין, אסור זה…

נועה: כן.

איילת: זאת אומרת בעולם תחתון כזה,

נועה: כן.

איילת: שאתה יודע ש…

נועה: כבוד בין גנבים.

איילת: כן. האק משקר כל הזמן. הוא גם סוג של נוכל. רק שאין לו כוונות רעות. הוא לא בא לעשות רע…

נועה: זה גם לא למטרות רווח.

איילת: לא. זה רק למטרות הישרדות.

נועה: כדי לשרוד.

איילת: כן.

נועה: כן.

איילת: אבל הוא באמת… משהו באופן שהוא מתנסח והוא אומר, לא היה צריך יותר מזה בשביל שבן אדם יתבייש במין האנושי, על דברים… זאת אומרת על הסוג הזה של ההונאה, על האופן שבו היא פוגעת באנשים באמת טובים או חפים מפשע,

נועה: זה כאילו שהאק לא צריך לספר את האמת כי הוא חי אותה.

איילת: כן.

נועה: הערך של השפה, ככלי שיכול להעביר משמעות, נמצא בספר הזה כל הזמן בסימן שאלה. איך אנחנו משתמשים במילים שלנו? מה עושים עם המילים שלנו? להלשין על ג'ים זה לדון אותו למוות.

איילת: הוא אומר עליו: "ונראה לי שהיה אכפת לו מהמשפחה שלו בדיוק כמו שלאנשים לבנים אכפת משלהם". זאת אומרת, באמת יש לו את התנסחויות הילדיות האלו,

נועה: (המהום הסכמה)

איילת: שגם נורא שוברות לב וגורמות לנו לראות את זה באיזה שהם עיניים, כאילו דרך פילטר האנושי כל כך שלו.

נועה: והמאוד מאוד מאוד פוליטי.

איילת: כן.

נועה: זה היה ספר מאוד פוליטי כשהוא ראה אור. זה רק הפך להיות ספר הרבה יותר…

איילת: שנוי במחלוקת.

נועה: שנוי במחלוקת עם השנים. הוא עד היום הספר החמישי ברשימת הספרים המאותגרים ביותר של כל הזמנים של הספריות בארצות הברית. ושוב ושוב יש את מי שמבקשים להוריד אותו מהמדפים וכל פעם זה משתנה. זאת אומרת, זה או השמרנים שרוצים להוריד אותו מהמדפים,

איילת: כן,

נועה: בגלל ייצוגים של אלימות, שימוש בשפה לא נאותה, בוז לדת ולכנסיה, וכו וכו וכו. ומצד שני יש לך את מי שנמצא מהצד השני של המתרס, שטוען שהשימוש למשל התכוף מאוד במילה 'ניגר',

איילת: כן, ובאופן כללי בגנאי, כן,

נועה: נכון, הוא לא משהו שהיום אפשר לשאת אותו.

איילת: זהו, אבל זה מעבר אני חושבת לזה. כי אני חושבת שכאילו בין הביקורות שככה קראתי בהקשר לזה יש הרבה אנשים אפרו-אמריקאים שמאוד אהבו את הספר,

נועה: (המהום הסכמה)

איילת: זאת אומרת הם לא מתנגדים לספר, אבל הם אומרים שלקרוא למשל את הספר הזה בלי הכנה מוקדמת בלי הבנה של הקשרים,

נועה: (המהום הסכמה)

איילת: כמו שזה קורה הרבה פעמים ושתלמידים אפרו אמריקאים יצטרכו להקריא את הטקסט הזה בקול רם ולהרגיש על בשרם באמת את התחושות שהוא מעורר, זאת חוויה מאוד מאוד קשה. ואם אין לה תיווך…

נועה: אבל אם יש מקום שצריך לתת תיווך והקשר, זה כיתה. אה…

איילת: אה… מה שנקרא זה לא יפתיע אותך לגלות שזה לא הסיטואציה שקורית ברוב הכיתות, ולכן…

נועה: לא, ברור. אבל השאלה היא אם זו סיבה שבגללה צריך להחרים טקסט.

איילת: בוודאי שלא. הם אפילו… גם ממש גם לא אומרים את זה. הם רק אומרים שכן צריך לחשוב על הגיל. וכן צריך לחשוב על האופן שבו מלמדים את זה.

נועה: ברור.

איילת: וזה לא יכול להילמד בלי הכנה מוקדמת או בלי מחשבה על… בטח ובטח לא להכריח תלמידים להקריא את הטקסטים האלה, שיכולים להיות להם מאוד מאוד קשים. כאילו, זה מחשבה מורכבת יותר על האופן שבו טקסט נקרא ו…

נועה: ואני חושבת שזה חלק מהגדולה של הטקסט הזה, שאגב בניגוד לתום סוייר שלדעתי לא מחזיק מים היום, לחלוטין מחזיק. קראנו אותו, אני חושבת, שתינו עכשיו שוב לראשונה מזה הרבה מאוד שנים ואני הרגשתי…

איילת: כן ועוד גרסה גם הרבה יותר מלאה ו…

נועה: מלאה ממה שהכרנו. אני הרגשתי שזה מחזיק אותי לחלוטין. מדהים אותי במורכבויות שלו הרבה פעמים. שוב, לא ערוך.

איילת: לגמרי.

נועה: (צוחקת) לצערי.

איילת: אבל באופן פחות בוטה מ'ינקי בחצר המלך ארתור'.

נועה: כי זה גם אופי הספר. זאת אומרת, משהו במסע המתגלגל הזה מאפשר את ההתקלויות בדרך ואת החריגות,

איילת: כן.

נועה: היובלים האלה שיוצאים מהנהר.

איילת: לגמרי.

נועה: והולכים כל אחד למקום אחר. אבל זה טקסט מורכב, שמעלה ומעורר שאלות שרלוונטיות היום לא פחות, אני חושבת, בחלקן ממה שהן היו אז. בנוגע ליחס שלנו לילדים, בנוגע ליחס של האמריקאים לאפרו-אמריקאים, בנוגע ליחס של אנשים רוחשי טוב לאנשים שהם מנסים לעזור להם. זאת אומרת הצביעות המסוימת הזאת.

איילת: וגם כמסמך היסטורי.

נועה: ומאוד כמסמך היסטורי. ואני חושבת שככזה קודם כל צריך…

איילת: כן.

נועה: … להבין את הרקע ואת התקופה שהטקסט הזה מתקיים ולקרוא אותו באמת בלי הקונטקסט זה כמעט פשע כלפי הספר.

איילת: טוויין כמובן הגיב לביקורת על זה שהחרימו את הספר במגוון… במיוחד בספריות של בוסטון…

נועה: כן…

איילת: במגוון ספריות. הוא אמר: "אני מוטרד מאוד. כתבתי את תום סוייר ואת האק פין עבור מבוגרים בלבד. וזה תמיד מצער אותי כאשר אני מגלה שניתנה אליהם גישה לילדים ולילדות. את המוח שמזדהם בילדות לעולם אי אפשר עוד לנקות. אני יודע זאת מנסיוני ועד היום אני מטפח טינה שאין לה אפיסה כלפי האפוטרופוסים הבוגדניים של ילדותי שלא רק הרשו לי אלא חייבו אותי לקרוא תנ"ך בלתי מצונזר מתחילתו ועד סופו".

נועה: אבל זה מדהים עד כמה שהאמירה המדהימה הזאת שלו…

איילת: היא נכונה!

נועה: … נכונה ורלוונטית עד היום.

איילת: עד היום.

נועה: עד היום כשאנחנו מדברים על תרבות שאחוזה בפחד ובעתה מדברים שעלולים להיות טריגרים, ומדברים על אזהרות טריגר, ואז אנחנו באמת מסתכלים על, אני לא יודעת מה, כוחות שמרניים בארצות הברית שמפריע להם למשל שאין טריגר על ספרים, שמזהיר את הקוראים הלבנים והצחים שלהם מפני, למשל רחמנא ליצלן, גילויים של להטב"קיות בספרים, אבל הם מלמדים את הילדים את האש ותמרות העשן של התנ"ך כל שבוע בבית ספר של יום ראשון.

איילת: של יום ראשון. כן.

נועה: הצביעות תמיד איתנו ולכן טוויין תמיד יהיה רלוונטי.

איילת: נכון. טוב, אנחנו יכולנו לדבר, אני חושבת, עוד (מתחילה מנגינת סיום) על האק,

נועה: תמיד!

איילת: ועל הספר הזה, אבל אולי עוד נוסיף כל מיני דברים בקבוצת 'האחיות גרים' שלנו בפייסבוק. עד כאן, נועה מנהיים.

נועה: איילת טריאסט.

איילת: אנחנו האחיות גרים. תודה למיכל כהן שהייתה איתנו ותודה לכם ונתראה שוב, בשלל (ביחד: ) ישומוני ההסכתים. בי בי.

(מנגינת סיום- כמו מנגינת הפתיחה: מנגינה קסומה, שובבית עם נגיעה של אפלה אגדתית. נחתמת בתו סיום נמוך והחלטי)

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page