פרק מאה שבעים ושניים ובו נקיץ מתרדמת החורף אל אביב מתעורר ומשפחה מוזרה. (אך מוכרת במידה מפתיעה)
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/11/2023.
[מנגינת פתיחה. קריין כריזמטי עם קול נעים על רקע מנגינה קסומה, שובבית עם נגיעה של אפלה אגדתית]
קריין: האחיות גרים: נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה.
פרק 172 ובו נקיץ מתרדמת החורף אל אביב מתעורר ומשפחה מוזרה, אך מוכרת במידה מפתיעה.
נועה: [מקריאה]
"השמיים היו כמעט שחורים, אבל השלג זהר תכול באור הירח. הים הישן השתרע תחת הקר ועמוק עמוק בין שורשי האדמה חלמו כל הזוחלים הקטנים על האביב. אבל עד לבואו יאלצו להמתין עוד זמן רב כי השנה החדשה רק החלה. במקום שהעמק פונה במתינות ומתחיל לטפס לעבר ההרים, עמד בית קבור בשלג. הוא נראה כמו תלולית שלג גחמנית ובודדה עד מאוד. סמוך לבית התפתל הנהר בין שולי הקרח, שחור כפחם. הזרם החזק מנע מהמים לקפוא כל החורף אבל על הגשר לא נראו עקבות רגליים ואיש לא נגע בתלוליות השלג שהרוח ערמה סביב הבית. בתוך הבית היה חם. המוני גושי כבול בערו לאיטם בתנור שבמרתף. הירח חדר מבעד לחלון והאיר את מעטה החורף הלבן, את הרהיטים ואת נברשת הבדולחת שכוסתה במלמלה. בסלון, סביב התנור הגדול מכולם, ישנה משפחת מומין את שנת החורף הארוכה שלה".
איילת: ואז… הקיץ לו…
נועה: הממממ. מומין-טרול מתעורר!
איילת: בלב החורף! לבד! ספר קשוח. [צוחקת]
נועה: אפשר לומר, בהינתן שבספר שדיברנו עליו שבוע שעבר העולם כמעט נחרב, הים…
איילת: איך אומרים? נשרף הים?
נועה: מת העולם, נשרף הים, הדגים עלו על העצים.
איילת: זה באמת מה שקורה שם.
נועה: זה בדיוק מה שקורה שם. אבל זה לא מה שקורה פה.
איילת: זה לא מה שקורה פה. פה אנחנו במרחב צפוני, קפואאאאא קפואאא. גרוק זה ממש פינטס לעומת גבירת הכפור שחולשת פה על העניינים.
נועה: יכולה להראות למכשפה הלבנה מנרניה איזה טריק או שניים.
איילת: כן, למרות שהיא באמת לא מתוארת פה כרעה, אלא…
נועה: אין כל כך רעים באופן כללי.
איילת: זהו, זה חשוב לומר אני חושבת.
נועה: חשוב לומר גם שאנחנו האחיות גרים.
איילת: זה תמיד נכון.
נועה: זה גם.
איילת: כן, אבל את יודעת, את מכירה אותנו.
נועה: אני מכירה אותנו [צוחקת] אני יודעת שאת איילת טריאסט.
איילת: את יודעת שאת נועה מנהיים?
נועה: בדיוק, אבל השאלה היא אם האחרים מודעים.
איילת: נכון, זה חשוב גם לשמור על הקשר עם העולם מבעד למעטה השלג הכבד. אז כן, אנחנו האחיות גרים ואנחנו מנסות להתעורר פה באמצע החורף ולחזור לדבר איתכם על ספרים אהובים שאולי יספקו קצת מזור או נחמה או בריחה … אאאא… שאנחנו תמיד מתייחסות למילה הזו ברוח טולקינית, שאסקפיזם הוא דבר שמאוד מחובר למציאות.
נועה: מחובר למציאות, ראוי, חשוב, קשה.
איילת: בריא.
נועה: כן.
איילת: ללב, לנפש. אז אנחנו בורחות, או חוקרות את המרחבים הצפוניים של ספרות הילדים…
נועה: ואנחנו מתחילות עם טובה ינסון.
איילת: נכון, יש עוד הרבה סופרים וסופרות ראויים…
נועה: אני מקווה שנגיע אליהם.
איילת: …לעשות את זה איתם. סופרות, במיוחד סופרות.
נועה: בינתיים טבלנו רגל במים הקפואים שם אצל אנדרסון.
איילת: כן.
נועה: שגם הוא חלק מהמרחב הזה, צפון אירופה, סקנדינביה.
איילת: נכון, למרות שהוא כאילו, יש משהו באירופאיות שלו, זאת אומרת, גם בהצלחה האירופית שלו עוד בחייו שגרמה לו ככה להיות נע ונד. הוא באמת עשה המון… משהו בכתיבה שלו הוא קצת יותר עירוני אולי, יותר אוניברסלי או מתיימר להיות אוניברסלי. עכשיו שלא יהיו אי הבנות, 'משפחת החיות המוזרות' כפי שהכרתי אותה היא קודם כל משפחה, וככזו היא הצליחה בקרב משפחות בכל רחבי העולם.
נועה: משפחה יותר מוצלחת ממשפחת פון טראפ.
איילת: וואו, אסוציאציה מעניינת.
נועה: כן… לא יודעת, זה מה שהיה לי…
איילת: כשאומרים לך משפחה את חושבת פון טראפ.
נועה: כרגע, לא יודעת למה.
איילת: כן.
נועה: בגלל ההרים והשלג… אז כן, אני חושבת שנכון שהיצירה של אנדרסן הייתה מאוד מאוד שונה וגם יחודית באותו רגע אבל כן אפשר לראות את הספרות שצומחת בתוך המרחב הזה כחלק מזרם אירופאי שכבר יצא לנו לדבר עליו, כלומר, יחד עם הפעולות של האחים גרים וההעבודה הפולקלוריסטית של לא רק הם, אלא הרבה מאוד אירופאים במהלך המאה ה-19 ככלי לכינון הלאומיות, אותם קולות או אותם חוקרים ודרשנים ובלשנים קמים להם גם במרחבים הצפוניים, אם זה בפינלנד אם זה בשבדיה, אם זה באיסלנד, כלומר יש יותר ויותר עניין בפולק. ואיפה שלא יהיה אותו פולק. וזה נכון גם בפינלנד המקום שממנו מגיעה טובה ינסון למרות שהיא ומשפחתה השתייכו למיעוט דובר השבדית בפינלנד.
איילת: והיא כותבת בשבדית.
נועה: והיא כותבת בשבדית. אז יש לנו גם חוקרים כמו זכריס סטופליוס, שזה שם פשוט נפלא, במאה ה-19 שנחשב לאבי ספרות הילדים השבדית-פינית, למרות שהוא לא כתב במיוחד לילדים. יותר סיפורי עם ומעשיות שהוא ליקט ורומנים היסטוריים, במסורת של וולטר סקוט שגם היה מאוד מאוד פופולארי אז אבל אחריו כן מגיעים יוצרים שמייעדים את היצירה שלהם בעיקר לילדים כמו אלזה בסקאו שהייתה ילידת שטוקהולם שהתחילה לכתוב ולאייר בסוף המאה ה19, נתנה הרבה מאוד נוכחות למיתולוגיה סקנדינבית ביצירה שלה והייתה מאוד מאוד מצליחה, כתבה ואיירה כ-40 סיפורי ילדים בין 1897-1952.
איילת: אז מה זה אומר בעצם? המוטיבים שאנחנו פוגשים? כל ייצוג היצורים.
נועה: בדיוק.
איילת: למרות שטובה ינסון ממציאה את רובם.
נועה: היא כבר מגיעה אחרי, זאת אומרת תמיד אנחנו רואות את אותה תנועה של ההחייאה או הגילוון, החישמול של כל השכבה המיתית הזו שהרבה פעמים נחה מאוד עמוק מתחת לשלג או מתחת להריסות…
איילת: וגם הידע עליה הוא מאוד מקוטע.
נועה: נכון.
איילת: וחלקי, זאת אומרת שאפשר לקחת פנים מסוימים מיצורים כאלה ואחרים אני חושבת שעם טרולים שעליהם אנחנו… הם בראש שמחתינו היום, הם באמת מקבלים פנים מאוד שונים, מילולית. זאת אומרת, הם משתנים.
נועה: נכון.
איילת: הם בעצם יותר מומינים מאשר כל טרול. אני חושבת שהשימוש בכלל במילה טרול הוא גם חלק אולי מאיזה עניין עריכתי ששמו לה את זה אולי בכותרת כדי שיהיה ברור מה סוג הספר או מה זה, אבל בעצם זה לא שהיא לא קראה למומין-טרול 'מומין-טרול', אבל לקרוא להם משפחת טרולים…
נועה: כן.
איילת: זה לא בדיוק מה שאולי היא התכוונה כי היא באמת יצרה איזה עולם 'מומיני' קודם כל. וממש שומעים…
נועה: הרבה יותר 'מומיני' מ'טרולי', בהחלט.
איילת: בדיוק. שומעים את ההבדל.
נועה: למעשה בספר שמתוכו קראתי בהתחלה, 'חורף קסום'…
איילת: הוא של דנה כספי.
נועה: כן. יש רגע מקסים כשטוטיקי היצורה שמומין-טרול פוגש, אחת הערות היחידות בחורף הזה, לוקחת אותו בעצם את היצורים מהם משפחת החיות המוזרות נוצרה, האב הקדום של הטרולים. שגם הוא בציורים של ינסון לא דומה לטרול כמו שהאגדה בעצם תיארה אותו. שהוא יצור הרבה יותר גדול.
איילת: כביר.
נועה: אלים.
איילת: הוא קצת כמו טיטאנים. במקור טרולים הם הענקים של המיתולוגיה הנורדית, המוצא שלהם הוא, הוא מאוד מאיים. איך הגענו משם ליצורים ההיפופוטמים והחביבים שאנחנו עוסקים בהם היום? מרחק מאוד גדול.
נועה: הם לא 'ייטונים' של המיתולוגיה הסקנדינבית אלא משהו באמת אחר. טרולים עברו הרבה מאוד גלגולים לאורך השנים. אפילו הקדשנו להם פרק שלם משל עצמם, מפנות ומפנים אתכם להאזין לו ושם אנחנו מרחיבים גם על הקשר שלהם לפרגינט, הפילוסופיה הטרולית כמו שהיא באה שם לידי ביטוי. אבל ינסון כבר, הכל התעורר. נגמר החורף. והיצורים הללו המיתולוגיה הזו היא כבר נעורה משנתה. יש כבר מוזיאון, כן, שמוקדש לפולקלור הנורדי. חוקרים, סיפורי עם ואגדות שבדיות. זאת אומרת, היא כבר לא צריכה למצוא את זה מחדש. היא יכולה, פנויה, לקחת את זה ולעשות עם זה מה שהיא רוצה.
איילת: והיא הופכת את זה להכי קרוב הביתה שיש.
נועה: ממש קרוב הביתה.
איילת: זאת אומרת, בעצם מה שמאוד ידוע על היצירה שלה זה שהיא שואבת קודם כל מהמשפחה המאוד אישית שלה וכך מומין-אמא ומומין-אבא הם לגמרי ייצוגים של הוריה, וטוטיקי שהזכרתי היא בעצם בת זוג, שותפתה לחיים משנות ה-50 ועד יום מותה.
נועה: שלושים שנה בערך.
איילת: הם חיו בבניינים צמודים שעליות הגג שלהן היו מחוברות.
נועה: היו מחוברות, כן, יכלו לעבור מצד לצד.
איילת: כן.
נועה: זה מקסים, אני לא חושבת שזה נובע הרבה מהעובדה שעד שנות ה-70…
איילת: זה לא היה חוקי.
נועה: הומסקסואליות לא הייתה חוקית בפינלנד אלא יותר כי הן כן אהבו לשמור על אחת על האוטונומיה של עצמה.
איילת: קשה לדעת בהסתכלות… אני חושבת שהן לא הסתירו את זה אבל הן גם לא פרסמו את זה מן הסתם…
נועה: נכון.
איילת: ויצאו עם זה כמשהו… זה סוד גלוי כזה.
נועה: נכון. הדברים שטובה ינסון כותבת גם על מערכת היחסים הזו וגם על מערכת היחסים שקדמה לה הם מאוד פתוחים, מאוד כנים.
איילת: היה לך ציטוט יפה על…
נועה: כן, היא פוגשת את בת הזוג הראשונה שלה שהייתה…
איילת: במאית.
נועה: אשה נשואה, במאית, ויויוקה בנטלר, אני מתנצלת…
איילת: ויויקה אני חושבת.
נועה: ויויקה בנטלר. כן. הבטחתי שאני אשגה בכל השמות, אז לא הייתי יכולה לא לטעות פה.
איילת: זה חלק מהקסם הנורדי שלנו. [מגחכת]
נועה: כן. אז היא ו-ויויקה מתגלגלות בעצם והופכות במגבעת המכשף להיות פונפון ובונבון. היצורים לובשי השמלות הקטנים האלה שמחזיקים מזוודה עם סוד.
איילת: אני הכרתי אותן כקונצי ובובי [צוחקת], אני חושבת שבובי דווקא זה היה נאמן למציאות.
נועה: כן, במקור זה בובי.
איילת: אבל הייתה להן שפה, ז'תומרת הייתה להן שיבוש שפה כזה, נורא חמוד.
נועה: פנימית, מקסימה.
איילת: כן, שזה באמת השפה שלה ושל ויויקה.
נועה: אז היא אומרת במפגש ביניהן: 'זה הגיע כהפתעה ענקית, כמו למצוא חדר חדש ומופלא בבית ישן שחשבתי שאני מכירה מלמטה למעלה. פשוט נכנסתי ישר פנימה ולא הצלחתי להבין איך מעולם לא ידעתי על קיומו. אני סוף סוף חובה את עצמי כאשה בכל מה שנוגע לאהבה. זה מביא לי שלווה ואקסטזה בפעם הראשונה.' ואחר כך היא באמת פוגשת את טוליקי.
איילת: אחרי שהיא מאוד… ליבה נשבר מויויקה, ובמקביל אגב היא כמעט מתארסת לסנופקין.
נועה: כן. [צוחקת]
איילת: שהיה בעצם במציאות…
נועה: ארטוס וירטנן.
איילת: איזה שמות, איזה שמות, נועה, כל שם ושם. והוא היה פילוסוף, פוליטי, אפילו איירה לעיתון שלו. הוא היה סוציאליסט.
נועה: אבל כל מי שפגש אי פעם את סנופקין יכול להגיד היה לה, הנה גבר שלא מסוגל להתמסד. לא נשאר במקום אחד.
איילת: אני לא בטוחה שבמציאות זו הייתה הסיטואציה ביניהם. נראה לי שלה היה יותר קשה להתמסד, אבל יכול להיות שהיה משהו דווקא באהבה שמומין ברור שחש אל סנופקין…
נועה: נכון.
איילת: …אבל באהבה שהיא חברית.
נועה: כן, נכון. הם חברים נורא טובים אבל גם שמשחררים זה את זה לענייניהם.
איילת: נכון.
נועה: שזה אחד המוטיבים הכי חזקים ומדהימים בספרים זה העדר השיפוטיות, הקבלה הזו.
איילת ונועה: של כל היצורים.
נועה: את כל היצורים.
איילת: כן ובמיוחד את מומין-אבא ומומין-אמא שבמקום להחליף לא מעט…
נועה: מומין-אבא פוגש את הנברן, חוזר הביתה ואומר למומין-אמא בואי תכיני לו מיטה. זאת אומרת…
איילת: כן, אין מישהו שלא מתקבל.
נועה: כולם יכולים לבוא.
איילת: שזה קצת מטריד בפני עצמו… כי יש שם המון יצורים בלתי נסבלים שצריך לארח כי אין ברירה, אתה לא יכול להשיב פנים ריקם לאורח.
נועה: וגם שהם לא… הם באמת לא שיפוטיים כלפיהם. באמת מקבלים אותם, גם אם לא באהבה, ז'תומרת, בענייניות מסוימת. צריך לפנות עוד מקום, וצריך להכין להם אוכל.
איילת: כן, גם קונצי ובובי שמגיעים עם מזוודתם.
נועה: הם גונבים למומין-אמא את התיק! [צוחקת] הם גונבים לה את התיק ואחר כך זה נהיה סקנדל גדול.
איילת: כולנו יודעים שזה חפץ המעבר שלה.
נועה: נכון. היא נולדה עם התיק הזה ביד בעצם. פעם ראשונה שמומין-אבא רואה אותה…
איילת: עולה מן הים!
נועה: ונוס אפרודיטה עם התיק על היד. אז נכון שהכיסים נוחים ובונבון ופונפון ישנים בהם בנוחות, ועדיין.
איילת: זו הייתה קפיצה אגב ל'מגבעת המכשף'.
נועה: אז נכון שהיא לוקחת, שואלת, הרבה מאוד מהחוויות חיים שלה ומהאנשים שהכירה בתוך הספרים וגם את הטבע. פתחתי…
איילת: עם אנדרסן.
נועה: עם אנדרסן, וגם עם הציטוט הזה של החורף הנוכחות של עולם הטבע, לא רק אצלה, בכלל, אצל הסופרים של המרחב הזה, כן, סלמה לגרלף, כמובן, כן, נילס, וכמובן אצל אסטריד לינדגרן שהמרחב ומה שיכול להתרחש בו מאוד מאוד נוכח וינסון ממש יש סצנות שלימות שלקוחות מתוך מכתבים שלה ומוצאות את עצמן בתוך הספרים. היא למשל כותבת לטוליקי על סופה שהיא ובני המשפחה שלה חוו כשהם היו על איזה אי קטן. "המשפחה התעצבנה והתענגה על האסון כרגיל". זה לא מומין-אבא ומומין-אמא? זה בדיוק זה. "לאסה ואני התחלנו להסתכל על המפלים הרגילים שהתחילו לעלות והכניסה הפכה לנחל. לפני ששמנו לב המים הגיעו עד לסאונה והיו עסקי הסירות הרגילים. חבלים מסתבכים לכל הכיוונים, הרצפה התחילה לצוף, המרתף החיצוני היה מלא בצפרדעים מטורפות והגלים הביאו את מלוא הכאוס שפרץ עלינו. ואז כל כך ריחמנו עליך שפספסת את ההוד הנוראי של כל זה אבל חכי ותראי אנחנו צפויים לקבל סערות גדולות וטובות עוד יותר על האי הזה".
איילת: מה שהיא הזה, ובכלל האיים שהם היו מגיעים אליהם כל קיץ, הם אולי הנוף הכי משמעותי. גם נוף הכתיבה שלה וגם באמת העמק. זאת אומרת היציאה הזאת לים, הים הצפוני הסוער.
נועה: המתנות שהוא מביא.
איילת: כן. ההפתעות מכל מיני סחף ודברים שכאילו ההבחנה בין מה יקר באמת למה יקר למישהו, היא כל כך מקסימה תמיד. נורא ילדית, ומקסימה. אמרנו משהו על זה שבעברית כאילו בהתחלה הכרנו אותם כמשפחת החיות המוזרות ואנחנו מדברים על שנת חורף ואולי מזה הזיהוי החייתי אבל אני חושבת שבעצם זה איזה שהוא lost in translation כזה, שהם לא חיות בדיוק. הם באמת יצורים. הם אוסף של יצורים והייתה עוד איזו שהיא אבחנה מעניינת שדנה כספי עומדת עליה בתרגום, שכל דמות בעצם אין לה שם פרטי. היא, השם הפרטי הוא שם המין. המיול, הוא המיולין. זאת אומרת הם 'המיולונים'. והמיוליט. וסנורק וסנורקה הם סוג של דבר.
נועה: הם 'סנורקים'.
איילת: הם סנורקים.
נועה: סוג של מומינים שמחליפים צבעים.
איילת: שמחליפים צבעים, שבכלל לא יודעים, זאת אומרת בכלל לא ידעתי את זה בתור, כאילו, נגיד מומין-טרול הוא מומין-טרול אין לו זה… ואפילו סנופקין שזה באמת קצת כינוי הוא 'סמורקן', מומין-קנס או משהו…
נועה: סמורמיקנס… שם ארוך הרבה יותר.
איילת: כן. וכל יצור כזה הוא בעצם.
נועה: האב טיפוס.
איילת: סוג של אב טיפוס.
נועה: אין עוד סניף.
איילת: נכון. למרות שסניף, אחר כך אנחנו מגלים בזכרונותיו של מומין-אבא, אז הוא סוג של 'ברדקון' [צוחקות]. אבא שלו הוא ברדקון. שזה יצור שנתקל בדברים ויוצר בלגנים.
נועה: זה מאוד הגיוני. כן. יש לנו גם הרבה מאוד עירוב בין המה שאפשר להגדיר אותו כ"חיות המוזרות", כלומר היצורים, שאינם אנושיים אבל יש יצורים אנושיים.
איילת: גם לא לגמרי.
נועה: חלקית. מאי הקטנה.
איילת: מאי הקטנה היא 'מימלה'.
נועה: נכון.
איילת: היא סוג של 'מימלה' שלא ברור לגמרי מה היא.
נועה: היא מצויירת, יותר אנושית, נגיד מהמומינים ויש לנו חיות רגילות, במרכאות. יש חתול, למשל.
איילת: כן, נברן.
נועה: נברן.
איילת: הלא הוא מוסקרט. [צחוק]
נועה: כן ויש קונדור. יש עדיין את הקטגוריה הזו של החיות הרגילות ולצידן יש את היצורים המיתולוגיים.
איילת: אפשר לדבר איתן.
נועה: ואם החתול עונה לסניף בסופו של דבר, למרות שכמו חתול הוא מושך אותו הרבה מאוד זמן עד שהוא טורח לענות לו.
איילת: אבל הם גם יצורים כאילו שנגיד, דגים דגים, זאת אומרת…
נועה: נכון. ואוכלים…
איילת: נרניה! הלו! האקלקטיות של העולם היא מאוד 'נרנית' בהרבה מאוד מובנים.
נועה: לא רק שזה עולם סופר מגה אקלקטי, אני קופצת שניה ל'מגבעת המכשף', זה עולם שמודע לעולם שלנו.
איילת: לגמרי.
נועה: הם משחקים בלהיות טרזן וג'יין.
איילת: המימלה מספרת לילדיה איזה סיפור בלשי כזה, משטרתי, סיפור פשע כזה.
נועה: כן.
איילת: זה הסיפור שהיא מספרת להם לפני השינה והם מצטטים לה על הרצח ועל הבלש, כאילו… ויש סונאר.
נועה: כן, כאילו עולם שמודע ויש…
איילת: טכנולוגיה, וקסם, זה לצד זה.
נועה: מדענים שמסתכלים בטלסקופים על כוכבי שביט. אז זה באמת קרוב לנרניה לא רק כי אנחנו מתחילים עם החורף אלא כי יש לנו ארקדיה אקלקטית.
איילת: כן.
נועה: יש לנו איזו סינקרטיזם מאוד מקבל, מכיל, מבין. מקום שכל אחד יכול להיות המומין הפנימי שלו. יכול להיות הסנופקין שהוא תמיד רצה להיות, כאילו, זה מאוד זורם. עולם פלואידי ביותר.
איילת: ואני נזכרת שיש איזה מינוח אני חושבת שהוא דני, אבל הוא מתייחס למשהו שכאילו ה-well being של להיות בבית זאת אומרת, הקסם של הדברים הקטנים, אני מקווה שאני, אני זוכרת שפשוט קראתי על זה וזה מאוד הקסים אותי. הדבר הזה שקורה כשאת עם ספר טוב וקר בחוץ וחם בבית ויש איזה מקור חימום צמרירי לידך ואנשים נחמדים שאפשר לשתות איתם משהו.
נועה: חם.
איילת: ולנשנש.
נועה: כן.
איילת: אז הדבר הזה הוא הדבר שאפשר להיאחז בו אני חושבת.
נועה: אל מול כל הסערות שבחוץ.
איילת: כן לפחות ברמת התקווה או החלום.
נועה: ואני חושבת שגם אחת הסיבות ששתינו כל כך אוהבות את טובה ינסון זה כי זה אף פעם לא רק דבר אחד. כלומר יש את הנחמה הזאת, חמימות וביתיות וזה נורא נוכח בטקסטים ולצידם יש בדידות ויש חרדה ופחד ויש דברים קשים ויש שונות ולשונות הזאתי יש גם מקום ואחד הציטוטים שאני הכי אוהבת מהספר שפתחנו איתו את התכנית הזאתי, מ "חורף קסום", זה של אותה טוטיקי שכל החכמה, חכמת זן כזו, היא…
איילת: צבה. [צחוק]
נועה: כן, היא אומרת למומין-טרול: "אתה מבין? להמון דברים אין מקום בקיץ ובסתיו ובאביב. כל מי שהוא קצת ביישן וקצת מוזר, כל מיני חיות לילה ואלה שלא משתלבים בשום מקום ושאיש לא מאמין בקיומם". וזה אני חושבת ממש הסוד של הקסם שלה.
איילת: כן.
נועה: שהיא נותנת מקום לכל אלה שלא משתלבים בשום מקום ולכל אלה שאיש לא מאמין בקיומם וגם להם יש מקום. וגם בהם היא מאמינה. ומאחר והיא מאמינה בהם והיא נותנת להם מקום אנחנו לא יכולים שלא.
איילת: זה בהחלט נכון. כאילו זה עורר אותי לחשוב הסיפור הזה, על השמות. על המורכבות הזאת של התרגום כי בעצם כל דמות שהכרתי ב 'משפחת החיות המוזרות', השם שלה היה שם פרטי מבחינתי ועכשיו כאילו בגלל מה שדנה כספי כותבת על העובדה שכל שם הוא בעצם שם סוג…
נועה: של טיפוס.
איילת: טיפוס, או זה… את פתאום שמה לב גם לצד השני של זה. שמצד אחד זה כאילו האם זה באמת ניסיון להגיד כל יצור כזה הוא פרט.
נועה: אחד יחיד ומיוחד.
איילת: אבל הוא גם מייצג של אחרות, או שזה שם עליו חותמת סטריאוטיפית כזו, שכל ההמיולנים הם אובססיביים, ו…
נועה: לובשים שמלות.
איילת: ולובשים שמלות, אבל הם גם… יש להם כל מיני חוקים נורא נוקשים, הם אספנים כפייתיים, זאת אומרת כן יש איזה זיהוי כזה קצת סטריאוטיפי לכל סוג ואני כאילו, יש משהו בדאבל הזה שהוא גם מעניין. כי יש פה גם אלמנטים שהם… אולי נדבר עליהם גם יותר בספר הבא, אלמנטים יותר מגדריים או דברים שלא הספקנו לגעת בהם הפעם.
נועה: יש לי הרבה מה להגיד על הסוגיה הזאת אבל לזה קוראים cliffhanger, אנחנו בקצה של הצוק.
איילת: כן, וגם נגיד למה קוראים למומין-טרול 'מומין-טרול'?
נועה: אנחנו נגיד בפרק הבא.
איילת: זה גם משהו אוטוביוגרפי.
נועה: נכון.
איילת: ואם נספיק לדבר על 'ספר הקיץ'? [נאנחת] אחרי החורף הגדול?
נועה: אנחנו ננסה.
איילת: טוב… teasing, teasing.
[ברקע מתחילה מוזיקת הסיום]
אנחנו האחיות גרים, ואני מקווה שהצלחנו להחזיק בידכם ולחמם אותה מעט בחורף הקסום או הלא כל כך קסום הזה. נועה מנהיים, תודה רבה.
נועה: איילת טריאסט.
איילת: יואב מנדלוביץ' שהיה איתנו פה על הצד הטכני. ואנחנו נתראה כאן בגלי צה"ל או בשלל ישומוני ההסכתים. ביי ביי.
[מנגינת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments