האחיות גרים - צ׳ארלי בממלכת השוקולד

פרק מאה שמונים ושישה ובו נחפש נחמה בשוקולד ובסגירת חשבונות.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/02/2024.

קריין: [מוזיקת רקע] האחיות גרים; נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה.

פרק 186 ובו נחפש נחמה בשוקולד ובסגירת חשבונות.

נועה: [מקריאה]

"רק פעם בשנה, ביום הולדתו זכה צ'ארלי באקט לטעום שוקולד. כל המשפחה חסכה במיוחד למטרה הזאת, וכאשר הגיע היום הגדול תמיד העניקו לצ'ארלי חפיסת שוקולד קטנה שיוכל לאכול לגמרי לבד. ובכל פעם שקיבל את השוקולד באחד מאותם ימי בוקר הולדת נפלאים, הוא הניח אותו בקופסת עץ קטנה שהייתה לו ושמר עליו כאילו היה מטיל זהב טהור. בימים הבאים הוא הרשה לעצמו רק להסתכל בו אבל לא לגעת, ובסוף כשלא היה יכול היה לשאת זאת עוד הוא היה מקלף פיסה קטנטנה של נייר עטיפה, חושף פיסה קטנטנה של שוקולד ונוגס נגיסה קטנטנה, בדיוק במידה שתאפשר לטעם המתוק הנהדר להתפשט אט אט על הלשון. למחרת הוא היה מכרסם עוד נגיסה קטנטנה וכן הלאה וכן הלאה. כך הצליח צ'ארלי ליהנות מחפיסת שוקולד של יום ההולדת בשווי עשרה סנטים במשך יותר מחודש ימים. אבל עוד לא סיפרתי לכם מה שעינה את צ'ארלי הקטן, אוהב השוקולד, יותר מכל, מה שבעיניו היה גרוע בהרבה מהצפייה בטבלאות השוקולד בחלונות הראווה ובילדים אחרים שמכרסמים חטיפים של שוקולד רך מול עיניו. זה היה עינוי נורא יותר מכל מה שתוכלו לדמיין. באותה עיר ממש, למעשה בטווח ראייה מהבית שצ'ארלי גר בו, היה מפעל ענקי לשוקולד."

איילת: [שרה] "שוקולד קטן ושוקולד גדול..." [צוחקות] אח… כל כך חיפשתי הזדמנות לעשות זאת!

נועה: אני יודעת, הרמתי לך איילת טריאסט!

איילת: נכון, נועה מנהיים, כזו את, מרימה לי

נועה: כי אנחנו…

איילת: האחיות גרים. ואתם, אתן ואתם…

נועה: בממלכת השוקולד שלנו היום.

איילת: [מהמהמת בהסכמה]

נועה: יחד עם רואלד דאל.

איילת: וצ'ארלי שלו.

נועה: כן.

איילת: והילדים שלו. היום נראה לי נעסוק יותר בילדים.

נועה: נדבר קצת על הילדים שלו... כן.

איילת: מי שרוצה לשמוע על הנשים, יצטרך לחכות לפרק הבא.

נועה: לחכות לפרק הבא, כן. וזה היה קטע מתוך הפרק הראשון של "צ'ארלי בממלכת השוקולד", שזה התרגום החדש של אורי בלסם ל"צ'ארלי והשוקולדה"...

איילת: של אוריאל אופק, זאת אומרת, התרגום.

נועה: התרגום שאני קראתי כילדה.

איילת: כן.

נועה: והיה את "מעופפלית הזכוכית".

איילת: נכון!

נועה: שהיה הרבה יותר קשה להשיג!

איילת: נכון!

נועה: אני זוכרת שזה היה ממש נס כשהצלחתי לשים עליו את היד.

איילת: כן! והיה את הסרט…

נועה: אוי ואבוי. [צוחקות]

איילת: והיה את הסרט החדש!

נועה: אני בהלם מזה שהשיר שלא פצחת בו, היה שירם של האומפה לומפאים…

איילת: שירם של האומפה לומפה! גם לי יש את הגבולות שלי... בכל זאת…

נועה: תודה, אני שמחה, אני מברכת על כך.

איילת: כן, כן. לא, למרות שדווקא חיבבתי את הסרט, הוא היה... היה בו מן הקסם.

נועה: איזה מהם?

איילת: הראשון.

נועה: לא זה שבו ג'וני דפ מגלם סוג של מייקל ג'קסון.

איילת: וואו… כן.

נועה: ומאוד מטריד.

איילת: כן.

נועה: מאוד מאוד מטריד.

איילת: וואו… זה, זה מעניין…

נועה: אני חשתי מוטרדת כל הסרט הזה.

איילת: כי הוא, לדעתי כל פעם, כל פעם ג'וני דפ מאמץ לעצמו דמות של אייקון פופ אחר, כמו שהוא עשה עם ג'... עם סְפֵרוֹ ב... עם קית' ריצ'רדס.

נועה: כן, כן, ג'ק ספארו.

איילת: אז פה הוא עושה את זה עם מייקל ג'קסון לחלוטין.

נועה: אחר כך הוא עושה את זה עם גרינדלוולד.

איילת: עוד לא ראיתי את... שאלאמה ומה איתו, איך הוונקה שלו.

נועה: is not wonky.

איילת: אהה.

נועה: הוא מאוד לא וונקה בעיניי, אבל אוקיי.

איילת: הוא ווק?

נועה: הוא ווק וווקה… זה הרבה דאבליואים. כן, אני חושבת שבזכות, זה אחד מספריו האהובים ביותר.

איילת: בזכות הסרט?

נועה: לא, בזכות הספר, בזכות עצמו. [צוחקות].

איילת: כלומר, את מייחסת את אהבתם של ילדים לדאל...

נועה: לשוקולד.

איילת: כן, לשוקולד. זאת אומרת הוא מכר לנו את עצמו בעטיפת זהב.

נועה: קודם כל, יש לנו את הרעיון המדהים הזה של התחרות, של כרטיס הזהב.

איילת: כן, וואי.

נועה: ואת ה… זה באמת זה כל כך דיקנסיאני בהתחלה…

איילת: כן!

נועה: זאת אומרת, לא רק התיאור של המשפחה הענייה המרודה הזו, של של צ'ארלי באקט, שיכולים לקנות לו טבלת שוקולד אחת בשנה, אלא, יש אז את ה... כסף שהוא מוצא ברחוב…

איילת: וואו…

נועה: וכמו אוליבר טוויסט קטן…

איילת: לגמרי, לא הוא אוליבר טוויסט.

נועה: הוא הולך לחנות המכולת וקונה את החפיסה הראשונה וכולם בטוחים... הנה עכשיו יהיה כרטיס הזהב... לא!

איילת: כן...

נועה: אז יש את המתח האדיר הזה בהתחלה, אבל גם את ה… לא יודעת, טירתו של כחול הזקן הזה…

איילת: כן.

נועה: האחוזה הזאת עם המפעל הקסום והמופלא הזה של ווילי וונקה…

איילת: והמאיים.

נועה: והמאיים, כי הוא באמת דמות… אפרופו כחול הזקן, הוא באמת דמות מאיימת.

איילת: ונשאלת השאלה כמה קורבנות אדם כרוכים בשוקולד הזה. [צוחקת]

נועה: יש בשוקולד הזה. תראי, האמת, בהפקת השוקולד תמיד היו מעורבות…

איילת: כן, כן.

נועה: זוועות ועוולות, וזה גם ספר שאפרופו זה, ויכול להיות שאנחנו ניגע בזה יותר גם בהמשך של פרק הזה ובמשך של הפרק הבא, העובדה…

איילת: את מדברת על האומפה לומפה הפולינזים?

נועה: כן, כן, העובדה שדאל לא היה אדם, שנגיד את זה בעדינות...

איילת: אני אוהבת שאת…

נועה: …מוסריות עניינה אותו מי יודע מה, או פוליטיקלי קורקט… אני חושבת שזה בטח היה הדבר שהוא שנא יותר מכל, אז למשל, הוא יצר את הדמויות האלה של האומפה לומפאים, שמגיעים מאפריקה השחורה ביותר, מין פיגמים כאלה, שהם העבדים של וילי וונקה ומשלמים רק בשוקולד.

איילת: בפולי קקאו.

נועה: כן, בפולי קקאו, כמו הסנאים שמשלמים להם באגוזים…

איילת: [מהמהמת בהסכמה]

נועה: ממש שילם להם פינאטס, מה שנקרא. ואחר כך, כשהספרים התפרסמו בארצות הברית, אחרי שהם יצאו לראשונה בבריטניה, הוא היה צריך לשנות את זה.

איילת: כן, דווקא הייתה לו הצלחה גדולה בארצות הברית, עוד לפני בריטניה, כאילו…

נועה: נכון, לא, לא, ברור. אבל כשצ'ארלי והשוקולד היה צריך לעבור את התרגום התרבותי…

איילת: כן, כן.

נועה: לארצות הברית, אז חייבים היו לשנות את הגזע…

איילת: כן, ואז הפכו אותם ל…

נועה: והוא עצמו שינה אותם, והופך אותם למין משהו מעורפל כזה... בציורים של קוונטין בלייק במהדורות החדשות הם ג'ינג'ים, מין סקוטים אולי, כאלה… לא ברור.

איילת: כאילו מין סוג של leprechauns כאלה.

נועה: בדיוק, עמעם את השיוך שלהם ל...

איילת: ובסרט הם בכלל מאוד מוזרים.

נועה: בסרט הראשון…

איילת: בסרט הראשון.

נועה: קודם כל, מגלמים אותם, מה שנקרא, גמדים, אנשים קטנים.

איילת: אנשים נמוכי קומה, כן.

נועה: אנשים נמוכי קומה, שמאופרים בסוג של בלאק פייס שהוא כתום…

איילת: לא, הם כתומים!

נועה: נכון, אבל זה מאוד דומה.

איילת: עם ירוק, הם כתום ירוק, יש להם משהו מאוד צבעוני.

נועה: זה לא… יש להם משהו מאוד מוזר.

איילת: דווקא שם אני לא הייתי מייחסת... לא הייתי קוראת לזה בלאק פייס. זאת אומרת, זה היה, כי זה מין… באמת, הם אמורים להיות סוג של חייזרים. הם לא נראים כמו… הם נראים כמו יצור אגדות. הם לא נראים כמו משהו מהעולם.

נועה: כן, לא.

איילת: זה חלק מהרעיון, לא?

נועה: ובסרט החדש, כלומר לא בוונקה, אלא בסרט של ג'וני דפ, מגלם את כולם אותו שחקן.

איילת: כן, שזה נורא מוזר.

נועה: זה מאוד מאוד משונה.

איילת: והוא פולינזי, לא?

נועה: הוא... [מגחכת] לדעתי הוא חצי הודי, או יש שמה איזושהי תערובת שאפשרה לזה, אולי, להחליק יותר טוב בגרון.

איילת: אוקיי.

נועה: כן.

איילת: אז זו הייתה הקדמה מאוד ארוכה כדי להגיד שהאיש היה גזען!

נועה: הוא היה גזען, הוא היה גם אנטישמי מאוד. מאוד.

איילת: כן, כן! לא… אותנו הוא ממש שנא, בלהט.

נועה: ממש שנא אותנו בלהט ואפילו הסיפור הכי עצוב, זה סיפור על הילדות היהודיות שכתבו לו.

איילת: כן, באמת, זה ממש סיפור עצוב.

נועה: הוא, קודם כל, היה באמת... גם קונספירטור, כלומר הוא האמין שממשלת ארצות הברית נמצאת תחת שליטתם של מוסדות כלכליים יהודיים.

איילת: זה מה שאמרתי.

נועה: ועל מלחמת לבנון הוא אמר "זה גורם לך לחשוב שזה כמו בימים הטובים והישנים של היטלר והימלר". ממש מתוך הפרוטוקולים של זקני ציון, גם כזה שהיהודים שולטים במדיה ו…

איילת: והיחס שלו להוצאת הספרים שלו…

נועה: כן.

איילת: שגם הם היו יהודים ברובם.

נועה: ואז הילדות החמודות האלה, עליזה ותמר, מסן פרנסיסקו, כתבו לו "אנחנו אוהבות את הספרים שלך אבל אתה לא אוהב אותנו כי אנחנו יהודיות, וזה פוגע בנו, אתה יכול בבקשה לשנות את דעתך לגבי מה שאמרת על יהודים?" והוא לא טרח אפילו לענות להם [כך במקור]. אני חושבת שאנחנו יכולות לדמיין מה הוא היה כותב לו היה חי היום, ואנחנו מאוד שמחות, אולי, על כך שהוא מת.

איילת: כן. [אנחה]

נועה: כן… אז הוא אהב ילדים, אבל רק…

איילת: אני לא יודעת אם הוא אהב ילדים.

נועה: רק ילדים מסוימים.

איילת: אני לא חושבת שהוא אהב ילדים כל כך, אני חושבת שהוא אולי אהב את ילדיו.

נועה: אני חושבת שהוא אהב את ילדיו שלו, מאוד.

איילת: כן, הוא אהב את ילדיו שלו.

נועה: כן, וגם עשה בשבילם פעולות שאי אפשר להגדיר אותם אלא…

איילת: הירואיות.

נועה: הרואיות.

איילת: כן...

נועה: האבל, אולי אחד הגדולים ביותר בחייו, היה האבל על מותה של בתו.

איילת: אוליביה. נועה: אוליביה מתה מחצבת.

איילת: כן, מסיבוך של חצבת. זה בדיוק מה שמפחיד כל כך בחצבת, הסיבה שכל כך מפחדים מלהידבק, זה שבעצם יש איזה סימפטומים נוירולוגיים שמופיעים בעצם לאחר ההחלמה.

נועה: כן.

איילת: ומסוכנים מאוד. והיא נפטרה, כמו אחותו, בגיל שבע.

נועה: והוא באמת היה מיוסר מזה, והרגיש אשם מאוד על כך שהוא לא חיסן אותה.

איילת: ואחר כך ממש הפך להיות כזה אדבוקט של חיסונים.

נועה: הפך להיות אדבוקט של חיסונים, כתב על זה בעצם בשם בתו, כלומר, הוא אמר "אני בטוח שהיא הייתה שמחה לדעת שכולכם מתחסנים", ממש חרט את זה על דגלו.

איילת: כן... מעניין אבל זה משהו שיצא כמעט עשרים שנה אחרי מותה, המניפסט הזה על החצבת.

נועה: נכון.

איילת: זאת אומרת, עברו הרבה שנים... כאילו יש איזה תחושה שההתמודדות שלו באמת עם האבל על מותה היה ארוך. צ'ארלי והשוקולדה הוא בעצם הספר הראשון שהוא כותב, זאת אומרת, הוא התחיל לכתוב אותו עוד לפני, אבל הוא בעצם עושה בו שינויים ומנסה ככה לנסח אותו מחדש, כנראה, סביב המוות שלה.

נועה: כן, כן.

איילת: זאת אומרת, ואולי בגלל זה גם יש בו איזושהי יותר משפחתיות אמ…

נועה: כן, כי משפחת באקט היא משפחה מקסימה.

איילת: כן, משפחה מאוד מקסימה, תומכת.

נועה: הסבים והסבתות האלה הם נהדרים…

איילת: כן.

נועה: וגם מצחיקים מאוד…

איילת: כן.

נועה: ויש שם תחושה של חמימות אמיתית.

איילת: זה זה אגב החלק החביב בעצם בגרסה של ברטון לצ'ארלי והשוקולדה. זאת אומרת, דווקא הנאמנות לספר.

נועה: כן.

איילת: יש שם נאמנות מאוד גדולה לספר.

נועה: ועוד דבר שליווה אותו, ושבעצם חרט את שמו על דפים אחרים, בדברי ימי העולם, רק שבנו ת'יו היה בסך הכל בן ארבעה חודשים, ובמהלך טיול עם העגלה שלו בניו יורק, מונית פגעה בעגלה והוא נפצע בצורה קשה, וסבל ממצב של מים… מה שנקרא פעם מים במוח, הידרוצפליס, [כך במקור] ודאל הלך ושיתף פעולה, למד את הנושא עבד עם מהנדסים ועם נוירוכירורגיים והצליח לפתח סוג של שאנט, מין...

איילת: כן.

נועה: לא יודעת איך היית קוראת לזה בעברית.

איילת: ברז?

נועה: ברז, סוג של ברז...

איילת: נקז.

נועה: נקז, שסתום או נקז.

איילת: כן.

נועה: שאפשר להשתמש בו כדי להקל את הלחץ על המוח במצבים כאלה. הוא ממש הציל את מוחו של בנו בפעולותיו ואף את חייהם של רבים אחרים אחר כך. זאת אומרת…

איילת: כן.

נועה: עדיין השסתום הזה נמצא בשימוש, לדעתי אפילו קרוי על שמו. מוכיח שגם הייתה לו מסירות מאוד גדולה לילדיו, וגם כושר המצאה.

איילת: כן.

נועה: שהוא יכול היה ליישם בשדות רבים של הקיום, ולא רק בכתיבה שלו.

איילת: אולי כדאי להגיד, הוא היה טייס, זאת אומרת הוא היה לו איזה חוש טכני…

נועה: טכני, כן.

איילת: כנראה גם מפותח, הוא היה גם איש ביון והוא היה איש...

נועה: הוא גם הכיר את מה שמשתבש כש... כשאתה עוסק בטכנולוגיה.

איילת: וכשאתה חוטף מכות בראש.

נועה: נכון, הסיפור הראשון שהוא כתב, שאחר כך הפך להיות picture book, היה על גרמלינים, כאילו היצורים הקטנים האלה שמחבלים במנועים. אז מתוך החוויות שלו כטייס…

איילת: כן.

נועה: הוא כתב את סיפור הילדים הזה. נחת פה אפילו בחולות פלסטינה.

איילת: הוא... הוא האיש שנחת בפעם הראשונה ברמת דוד!

נועה: נכון, כן, כן.

איילת: הוא, זאת אומרת, הוא זה שמצא את רמת דוד!

נועה: [צוחקת] היא הייתה כאן כל הזמן.

איילת: לא, בתור… בתור... בתור שדה תעופה אני מתכוונת, בתור מנחת מטוסים.

נועה: השיק.

איילת: כן הוא השיק את זה.

נועה: אכן.

איילת: הוא איש מאוד מעניין, בוא נגיד שאי אפשר להתעלם מההיסטוריה הכל כך all over the place.

נועה: עשירה מאוד שלו.

איילת: כן, מאוד עשירה.

נועה: וה... אני חושבת שכושר ההמצאה הזה, ובעיקר הגישה שלו לטכנולוגיה, באה בצ'ארלי לכדי ביטוי עילאי.

איילת: כן, נכון.

נועה: זאת אומרת, זה מאוד מזכיר לי... אני זוכרת כבר כילדה, את הטיול של דני והדוד סיבוני בארץ העצלנים…

איילת: כן נכון! זה יפה שאת מרימה לי להנחתה את אריך.

נועה: אני ידעתי שזה יעשה לך טוב, אם יהיה לנו כאן איזה רגע אריך קסטנר.

איילת: אבל זה, כאילו, באמת, ההבדל הגדול הזה, שכאילו… זה קצת כמו תמונת מראה כזאת. כי קסטנר לוקח את המקומות האלה ואוהב בני אדם. הוא כאילו... הוא מצליח, לא, לא שאין שם רוע או אין שם... תמיד יש.

נועה: רגע, אני רק רוצה להבהיר למאזינות ומאזנים שלנו, שההגנה התקיפה…

איילת: הפרצוף…

נועה: של איילת, באה בעקבות פרצוף חד משמעי שנשלח אליה מהצד השני של השולחן.

איילת: בוא נגיד… הרמת... הרמת הגבות הרימה את התקרה פה לרגע…

נועה: הרמת הגבות. [צוחקת]

איילת: אז אני הייתי צריכה להתמודד עם זה. אבל אהבתי לקסטנר ידועה, ובאמת יש משהו... מה שאני באמת נורא אוהבת בו בהקשר של ספרות ילדים, זה באמת את הדבר ההומניסטי הזה, שהוא... ושוב, אנחנו קצת חוזרות על אותו מוטיב של "המוטיב הערכי", נקרא לו, בספרות ילדים שאינו דידקטי, זה חשוב לי להבהיר. הוא לא דידקטי, הוא מתוך, באמת, איזה ראיית עולם, בתחושה שלי. עכשיו, לקסטנר לא היו ילדים. [צוחקת]

נועה: כן.

איילת: או שהיה לו ילד והוא התעלם ממנו.

נועה: כן, אבל יכול להיות שמכיוון שלא היו ילדים, הוא יכול היה להתייחס אליהם בתור יצורים חיוביים בבסיסם…

איילת: נכון, כן, לא...

נועה: ואילו הילדים האחרים פה בספר, בניגוד לצ'ארלי…

איילת: הם איומים.

נועה: הם איומים.

איילת: והם איומים בגלל שהניסיון המאוד אישי של דאל היה עם ילדים איומים…

נועה: כן.

איילת: בריונים, בריונות ממוסדת אפשר לקרוא לה, במוסדות האנגליים האלה, שגם עליהם דיברנו.

נועה: נכון.

איילת: ודיברנו על מי נכווה ממנה... ו… קיפלינג, לצורך העניין, ועוד רבים אחרים.

נועה: אורוול, דיקנס...

איילת: שחיו את הדבר הזה, והפכו אותם למנוע כתיבה. אז אין ספק שדאל הלך עם זה שוב לקיצוניות הגדולה מכל, והילדים האלה הם איומים, והוא רוצה להראות לנו כמה הם איומים. ואין אצלו ילד שרע לו, לא, כאילו, הוא מאשים את ההורים. זה לא שהוא לא מאשים את ההורים.

נועה: נכון, נכון.

איילת: לגמרי, האחריות היא עליהם, אבל זה לא גורם… מונע…

נועה: כי כמו שהילדים כאן איומים, אז ההורים הרבה יותר גרועים.

איילת: כן, אבל מקום של כבוד שמור לתכונות האופי הגרועות שלהם.

נועה: זה לא רק זה, זה שאולי ההורים איומים, אבל מי שמשלמים את המחיר הם הילדים.

איילת: כן, נכון.

נועה: כלומר, אוגוסטוס שלוק, בתרגומו של אופק, שפשוט אני נורא אוהבת את השם הזה, הוא זה שנופל לתוך נהר השוקולד וצריך לעבור אחר כך סחיטה וכביסה.

איילת: כן, אבל זה מאוד חטאי הנצרות…

נועה: ו-ויולט... כן! כן, כן.

איילת: זה מאוד שבעת החטאים...

נועה: זללנות, חמדנות, כן. מי מהן הופכת לאוכמנייה ענקית?

איילת: ויולט, מן הסתם.

נועה: ויולט, שהופכת לצבע ויולט וצריך לסחוט אותה.

איילת: Violet, you are violet!

נועה: בדיוק. ויש לנו את... את בת העשירים המפונקת…

איילת: שיש לה פשוט שמות שונים בתרגומים השונים.

נועה: אז כן, אז זה כבר מבלבל...

איילת: כן.

נועה: אבל, שהיא רוצה את אחד מהסנאים החמודים שמקלפים את האגוזים.

איילת: כן… daddy! [צוחקות] כזה.

נועה: ואבא שלה מנסה להשיג לה אותם.. והסנאים לוקחים אותה וזורקים אותה לפח.

איילת: כן, פה קראו לה ריקה פפריקה…

נועה: ריקה...

איילת: אבל אני לא חושבת שזה היה השם המקורי שלה.

נועה: אז היא נשלחת... מושלכת ונשלחת לצינור הפסולת…

איילת: ביוב, יחד עם הוריה, ככה קומפלט.

נועה: יחד עם הוריה ומייק טי. וי. כמובן, כן. גם כן משלם את המחיר וממוזער.

איילת: שהוא, אגב, לא כל כך ברור מה חטאו, בואי... כאילו חוץ מזה…

נועה: כי הוא מעדיף לראות טלוויזיה על פני קריאת ספרים...

איילת: הבנתי.

נועה: מה מה… איזה חטא יותר גדול יכול להיות למי שכותב ספרי ילדים?

איילת: ממש חטא חמור, בהחלט, זה עונש... עונש, מה שנקרא, בשביל לעודד את קוראיך העתידיים.

נועה: הוא גם ילד כזה, מאוד אלים, זאת אומרת רוב הסרטים שהוא רואה הם סרטים אלימים…

איילת: כן.

נועה: מעריץ מערבונים, יש לו אקדחי קפצונים כאלה... זאת אומרת, זה הכי לא צ'ארלי באקט הדיקנסיאני, האוליבר טוויסט החמוד הזה.

איילת: שאין לו הרבה אופי, חוץ מטוב ליבו.

נועה: היותו עני וטוב לב.

איילת: כן, בדיוק.

נועה: כמו כל יתום, רק שהוא לא. [צוחקת] כמו יתום..

איילת: כן... הוא כמו יתום, מודל...

נועה: גם כמו מטילדה הוא גם כמו יתום כזה.

איילת: כן, כן.

נועה: והוא מצליח לעבור את המסלול מכשולים, נינג'ה משוקולד הזה…

איילת: כן.

נועה: של המפעל של ווילי וונקה בחיים, ובשלום.

איילת: אבל דווקא בניגוד לרוח החתרנית של דאל בדרך כלל, הספר הזה, בעצם, כאילו אין בו שמץ של חתרנות, במובן שאם בית החרושת הוא הממסד, אז מי שמנצח הוא מי שמציית באופן מלא, עיוור ומוחלט…

נועה: לחוקים.

איילת: לחוקיו של וונקה, ו... ו…

נועה: בלתי הגיוניים ככל שיהיו.

איילת: כן.

נועה: כן.

איילת: אבל יש פה איזה אלמנט של, כאילו, להסתכל על כל הזוועות האלה מול עיניו, כל הילדים האלה שאומנם אחראים לגורלם…

נועה: כן.

איילת: אבל גורלם די מזעזע, וכאילו להסתכל מהצד ורק להנהן ולהגיד "אה, טוב, מגיע להם כאילו מגיע להם [צוחקות] ולכן אני אנצח…" כאילו another one bites the dust.

נועה: ככה זה בתחרות. בתחרות כמו בתחרות.

איילת: כן, ריאליטי מאוד אכזרי.

נועה: זה ריאליטי, כן... אבי אבות הריאליטי...

איילת: ממש, כן.

נועה: הדבר הזה. ובסוף הפרס, הוא מין פרס קפיטליסטי כזה מאוד, זאת אומרת, העניים יירשו את הארץ…

איילת: כן.

נועה: והענווים ירשו את…

ביחד: את מפעל השוקולד…

נועה: של ווילי וונקה.

איילת: כן.

נועה: גבר מבוגר בלי ילדים, שחי עם מלא גמדים קטנים.

איילת: והרבה ממתקים.

נועה: ורוצה לטפח… והרבה ממתקים, ורוצה לטפח ילד צעיר.

איילת: כן.

נועה: זה מאוד! מטריד. במבט כזה.

איילת: מה שנקרא, לא סתם, אולי, הפרשנות של ג'וני דפ הייתה לחקות את...

נועה: את מייקל ג'קסון.

איילת: את מייקל ג'קסון.

נועה: כן, כן.

איילת: גם במובן, אגב, הדבר הזה, הילדי על סטרואידים כזה של מין, כמו... never neverland.

נועה: כן. וונקה הוא סוג של פיטר…

איילת: כן.

נועה: שאולץ לגדול פיזית, אבל הוא בעצם לא גדל אף פעם. הוא סוג של ילד, ולכן הוא רוצה להוריש את המפעל שלו לילד.

איילת: אבל הוא גם סוג של קוסם, הוא כאילו הוא לא דמות לגמרי.

נועה: נכון, הוא trickster.

איילת: כן.

נועה: הוא קוסם, הוא אלכימאי…

איילת: כן.

נועה: כבר יש כאן איזשהו שילוב כזה של…

איילת: כישופי.

נועה: של ארכיטיפים…

איילת: כן.

נועה: כן, שמתגלם כולו בדמותו.

איילת: זה הדואליות הזאת של טכנולוגיה וכשף, כאילו מין... כן.

נועה: כן. באמת, המוטיב האלכימי הזה... גם הם הופכים דברים לדבר… זאת אומרת, הטכנולוגיה היא כל כך מופרכת…

איילת: היא נונסנסית…

נועה: כן.

איילת: היא כאילו מבוססת על נונסנס.

נועה: נכון.

איילת: יש שם כל מיני מלא התחכמויות…

נועה: מקטינים טבלת טלוויזיה [כך במקור] כדי שיהיה אפשר לשלוח אותה בפרסומות, והיא תצא אמיתית מתוך מסך הטלוויזיה…

איילת: אין בזה שום היגיון כלכלי.

נועה: אבל אני רוצה את זה! [צוחקות] אני רוצה את זה, זה ברור, כאילו שזה צריך להיות. אני רוצה את המסטיק ש...

איילת: לא, אני ממש לא.

נועה: שאפשר לאכול בו ארוחה שלמה.

איילת: לאכול בו ארוחה שלמה.

נועה: זה מאוד דיאטטי, איילת.

איילת: אני מאוד אהבתי את נהר השוקולד…

נועה: אה, ברור!

איילת: שאגב גם הופיע בעוד ספר. בכלל יש כל מיני מוטיבים…

נועה: כי זה מקציף!

איילת: שעוברים מספר לספר.

נועה: אבל יש לזה היגיון פנימי נהדר, זה מקציף את השוקולד.

איילת: ברור… [צוחקות] ב... ברור, כן, right.

נועה: מה עוד? מה עוד...

איילת: כן, לחלוטין!

נועה: מה עוד צריך לעשות בשוקולד, מאשר להזרים אותו במפל מים, מפל שוקולד ענקי.

איילת: כן, כן... פלאף! אוי, לא, הכל…

נועה: בפעם הקודמת רציתי אפרסקים, ועכשיו בא לי שוקולד, יופי.

איילת: נו באמת, מאוד לא היה אמין כל הרצון שלך לאפרסקים, אני מצטערת.

נועה: אני אוהבת את אפרסקים, מה תעשי לי?

איילת: אני גם, אבל, בואי…

נועה: אבל את יודעת, אפשר לטבול אותם בשוקולד.

איילת: זה לא טעים, זה לא טעים. כל הדבר הזה של פירות עם שוקולד is overrated. [נועה צוחקת] ולא חרגנו בכלל…

נועה: סטינו, סטינו.

איילת: סטינו מהנושא.

נועה: מהנושא ומהעלילה. [צוחקות]

איילת: וואו… כן על מי אנחנו מדברות? אז.. מה… אנטישמיות, עניינים... זהו? מיצינו? סלחנו לו? בגלל שהוא המציא את ה…

נועה: תראי, מה זה מיצינו, אנחנו לא סלחנו לו, ואף דרשנו, יחד עם כל התיקונים עכשיו שנעשו לטקסטים של דאל, אם דיברנו על האומפה לומפאים…

איילת: למרות שחזרו בהם, לא? זאת אומרת, כאילו היה איזה ניסיון לצנזר…

נועה: רגע, אז היו כמה... נעשה, אני אעשה שנייה סדר. גם היו את השינויים שדאל עצמו עשה בחייו, כמו למשל מה שהוא עשה עם האומפה לומפאים…

איילת: כן.

נועה: ולאחר מותו משפחתו התנצלה על דעותיו האנטישמיות המבחילות, אבל היא עשתה את זה קצת כמו שדאגלס אדמס מתאר את איפה שנמצאות…

איילת: כן, וואו, לגמרי!

נועה: ההוראות של כביש העוקף העל חללי כן?

איילת: זה היה באלפא קנטאורי כל הזמן…

נועה: בדיוק, זה היה בתוך שירותים לא בשימוש, בתוך ארון תיוק נעול, עם שלט "זהירות נמר". איפשהו במעבה אתר המשפחה שמוקדש ליצירתו של דאל…

איילת: כן, מיליונים גולשים שם. [צוחקת]

נועה: צריך להקליק 15 פעם בערך, עד שמוצאים איזושהי הערה מאוד מתפתלת… "זה לא האיש שאנחנו גדלנו איתו והכרנו, זה לא האבא שגידל אותנו, זה לא ההומניסט לטענתם שהוא היה. אנחנו מתנצלים על הכאב שהדעות האלה עשויות היו לגרום למישהו". אוקיי, אבל אמ... בנוסף להתנצלות הזאתי ולשינויים, שכאמור דאל עצמו לקח עליהם אחריות ועשה אותם, כדי כנראה להרוויח כסף, כמו שהוא הסביר לקינגסלי איימיס, נעשה ניסיון לאחרונה, בעצם, לשכתב חלקים מהיצירות שלו, כדי להפוך אותם [כך במקור] להיות יותר הולמות לסטנדרטים המוסריים של הימים האלו.

איילת: לא...

נועה: למשל, המילה "שמן"…

איילת: כן.

נועה: שמופיעה שוב ושוב בכל פעם שמתייחסים לאוגוסטוס שלוק…

איילת: ולא רק, יש בעוד מקומות.

נועה: ולא רק, למשל דודה עצילה שעליה שמענו בפרק הקודם, אז התיאורים האלה הוחלפו ב"גדול", "רחב".

איילת: כן.

נועה: אבל המילה "שמן" בעצם לא יכולה הייתה להיאמר באופן מובהק.

איילת: כי זאת הבעיה! כי זאת הייתה הבעיה. [צוחקת]

נועה: בדיוק. והיו עוד כל מיני פרשנויות שהוכנסו לטקסט, משפטים שלמים שהושמטו או שהוכנסו…

איילת: כן, במיוחד במכשפות, שאנחנו נדבר עליהן.

נועה: כן, וקמה על זה קול צעקה…

איילת: כן.

נועה: גדולה מאוד. באנגליה, פוליטיקאים בכירים התייחסו לסוגיה הזאת…

איילת: כן, כן. סלמאן רושדי...

נועה: סלמאן רושדי, כולם היו מאוד ביקורתיים כלפי ההחלטה הזו, ובעיניי בצדק. יש גזענות בספרים האלה, יש שנאת זרים, שנאת…

איילת: נשים.

נועה: שמנים, שנאת נשים…

איילת: יש שנאת אדם!

נועה: כמעט… שנאת אדם, באמת שנאת אדם.

איילת: יש פשוט תיעוב!

נועה: אבל באופן כללי, וגם הוא יורד…

איילת: כן!

נועה: לשנאות ספציפיות מאוד כלפי מגזרים.

איילת: פותח חזיתות...

נועה: נכון.

איילת: עם כל הבא ליד.

נועה: עכשיו כאילו, אנחנו צוחקות וזה משעשע מצד אחד, מצד שני זה גם מאוד לא. אבל לכבס את זה כמו שמכבסים את ויולט…

איילת: כן, כן…

נועה: לא יעזור. ולמתוח את זה או לכווץ את זה כמו שמכווצים ומותחים את מייק טי. וי. גם כן לא יעזור. זה היה איש, אלה הם הספרים.

איילת: את ויולט מנקזים, אני רק רוצה...

נועה: מנקזים?

איילת: כן, סוחטים אותה.

נועה: זהו, סוחטים ממנה את המיץ.

איילת: כן, כן.

נועה: זה לא יעזור. זה האיש, אלה הם הספרים.

איילת: ותחליטו אם אתם אוהבים את זה או לא.

נועה: כן. ולהחליף את התיאור של אוגוסטוס ב"רחב" במקום ב"שמן" לא יהפוך אותו להיות רזה…

איילת: נכון, או חיובי.

נועה: או חיובי.

איילת: בדיוק.

נועה: נכון, ואם אנחנו קוראים את הספרים האלה לילדים שלנו, אני חושבת שמה שחשוב זה לגלות הורות אחראית, ולהסביר. להסביר את הדבר, המילה הזאת שהיום אנחנו כל כך בסוג של עימות איתה, הקונטקסט של 'היו זמנים אחרים', שזה היה האדם שכתב את זה, זאת הייתה הפרספקטיבה שלו על העולם, ולנסות לתווך להם את זה, ולא להאמין ששינוי של מילה, משפט או שניים ישנו את האמיתות שדאל האמין בהן.

איילת: כן.

נועה: ושאותן הוא שם בספרים שלו.

איילת: נכון מאוד ו… [נאנחת] אנחנו עוד ניכנס בו על המכשפות, זה לפרק הבא.

נועה: כן, אם הייתי, אבל... נשמעתי עכשיו סובלנית ומכילה, זה...

איילת: ייעלם.

נועה: ייעלם ממש בקרוב.

איילת: אז תחזיקו מעמד.

נועה: עוד שבוע למעשה, כן.

איילת: ותודה בינתיים לאילן שמואל ולך, נועה מנהיים.

נועה: תודה, איילת טריאסט.

איילת: אנחנו האחיות גרים. ותחזיקו גם אתם מעמד, ונפגש בשלל יישומוני ההסכתים…

נועה: יישומוני ההסכתים.

איילת: ובפרק הבא. ביי ביי.

נועה: ביי.

[מוזיקת רקע]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה