האחיות גרים - נשים קטנות ב'

פרק מאה ותשעים ובו נשיר הלל לגבר של הבית - לאישה שניסתה להיות עצמה (ואולי עצמו?)

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/03/2024.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "האחיות גרים". נועה מנהיים ואיילת טריאסט יוצאות לתרבות רעה.

פרק 190 בו נשיר הלל לגבר של הבית, לאישה שניסתה להיות עצמה.

נועה: [מקריאה]

"מר דשוורד דחה כל סיפור שאינו מהסוג המותח. והואיל והמתיחה אינה יכולה להיעשות אלא על ידי הפרחת נשמותיהם של הקוראים מקרבם, חיפשה ג'ו את נושאיה בהיסטוריה ובספרי רומנס, בים וביבשה, במדע ובאמנות, בארכיוני המשטרה ובבתי החולים לחולי רוח. ג'ו גילתה עד מהרה כי ניסיונה התמים גרם לה שתציץ חטופות בעולם הטרגי המשמש כרקע לחיי החברה, וברוח עסקית טהורה יצאה למלא את החסר במרץ האופייני לה.

תוך תשוקה למצוא חומר לסיפוריה ותוך החלטה להעניק להם עלילה מקורית, חיטטה בעיתונים ישנים וחיפשה סיפורי תאונות, תקריות ופשעים. היא העלתה חשדות בלב ספרנים ציבוריים בשאלות מה הן עבודות מחקר על מיני רעלים שונים. היא חקרה במבטה פרצופים ברחוב ומיינה את מכריה לפי טבעי אופיים. היא חפרה והוציאה מתחת לאבק הזמנים עובדות כה נושנות שיכלו להיחשב כחדשות [מגחכת] והכניסה עצמה לעולם הפשע, הטירוף והעוני ככל שהרשו לה אמצעיה המוגבלים.

היא סברה כי מצליחה היא והולכת, אך שלא מדעת החלה מטמאת כמה מהסגולות האישה המיוחדות לה ביותר. היא הייתה חיה בחברה רעה. ואף כי חברה דמיונית בלבד, גדלה השפעתה עליה שכן הזינה את דמיונה ואת ליבה במזון בלתי מציאותי מסוכן וכה סילקה מעליה את פרחי תומתה בזה שעשתה הכרה שלפני זמנה עם הצד הקודר של החיים, הצד שבמוקדם או במאוחר לומדים אנו להכירו ממילא.

היא החלה חשה במצבה זה יותר משראתה עוד בעיניה, שכן תיאוריה הרבים את יצרי האנשים ותשוקותיהם דחפוה לחקור ולתהות על רגשותיה היא. שעשוע חולני, שמוחות בריאים מתרחקים ממנו. בעקבות המעשים הרעים בא תמיד העונש, ובהגיעת תור ג'ו, קיבלתהו מושלם."

איילת: זה ממשיך.

נועה: זה ממשיך. [נאנחת]

איילת: וזה נתקל בתגובתו של פרופסור בר, שעומד להיות ארוסה, חתנה, של ג'ו.

נועה: כן.

איילת: והוא…

נועה: שבעקיפין תוקף את ה…

איילת: …תוקף אותה… כן.

נועה: הוא לא… הוא עושה את זה בעדינות, הוא לא אומר שזה…

איילת: את ה… לא, זה כמובן… כי הוא נפש ענוגה.

נועה: לא מתייחס אליה באופן ישיר.

איילת: כן.

נועה: אבל הוא מבין שהיא כותבת. הוא חושד שזה סוג הדברים שהיא כותבת, ומעביר עליהם ביקורת ממש איומה.

איילת: ואז היא מבינה שהיא מרעילה את נפשותיהם של קוראיה…

נועה: ושורפת את כל מה שהיא כתבה.

איילת: …במזון ה…

נועה: קלוקל.

איילת: מלוכלך!

נועה: כן, טמא.

איילת: הטמא! שלום.

נועה: איילת.

איילת: נועה.

נועה: שלום-שלום.

איילת: אנחנו ה"אחיות גרים", ואנחנו מדברות היום, בפעם השלישית, בפרק השלישי, על…

נועה: האחיות מארץ'.

איילת: "נשים קטנות".

נועה: כן.

איילת: על האחיות מארץ', נכון. או על האחיות אולקוט. כן, בואו נדבר עליהן, ונדבר עלינו.

נועה: כן, ואנחנו נתמקד בפרק הזה… בעיקר ב…

איילת: בהשפעה.

נועה: בהשפעה.

איילת: כן.

נועה: בדמות של ג'ו, במה הספר הזה אמר לנשים כותבות לאורך ה… היסטוריה.

איילת: מה הוא אמר לנשים קטנות לאורך ההיסטוריה.

נועה: כן. אני חושבת ש… כמו שהזכרתי כבר בפרק הקודם, חוויית הקריאה המחודשת בספר הייתה מאוד קשה. זאת אומרת… גם יכולתי לראות את הרגעים האלה שהם פשוט קרינג', של ההטפות הדתיות והמוסרניות שהם על כל צעד ושעל פה. פשוט אין מקום פנוי מהן. זה נורא. ואני חושבת שזה… שוב, זה מאוד הדהד לי כמי שקראה את הספר לראשונה כילדה דתייה, את ה… תחושת ההיטמעות המוחלטת שהייתה לי בו אז. אבל מהפרספקטיבה שלי היום זה היה מייסר. וגם עלילתית היו כאן כמה דברים שממש היה לי קשה…

איילת: מה?

נועה: …לשוב לקרוא אותם.

איילת: מה למשל?

נועה: הסוף. [איילת צוחקת] הסוף, הסוף הזה. [בחיוך] אני חושבת שהעובדה ש… העובדה שהספר מצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים אצל כל כך הרבה נשים מכל כך הרבה רקעים שונים…

איילת: מכל העולם, כן.

נועה: זאת העובדה שהוא מעצבן. [איילת צוחקת] כלומר, אני חושבת שמעטים הם הטקסטים שקראתי ושאני… וזכורים לי, שכל כך רציתי לשכתב. כלומר, כמעט לעשות פאן פיקשן לספר הזה.

איילת: וואי, אפשר כל כך הרבה פאן פיקשן לספר הזה, [צוחקת] וואי.

נועה: [צוחקת] פשוט, אני לא רוצה. אני לא רוצה…

איילת: מה, מה את לא רוצה?

נועה: …שמג תהפוך להיות עקרת בית קטנה ונכנעת. לא רוצה. אני לא רוצה ש… איימי תנטוש את החלומות האמנותיים שלה ותחליט שהיא רק טובה ללמד אחרים לצייר, כי היא לא תהיה גאון. אני אפילו לא רוצה שלורי יפסיק להתעניין במוזיקה, כי הוא נוטש את זה לחלוטין כי הוא לא יכול להיות, שוב, גאון. וכמובן, אני לא רוצה שבת' תמות, כי זה לא הוגן.

איילת: כן, זה לא הוגן.

נועה: שהמלאך הקטן והחמוד הזה ימות.

איילת: אבל זה דווקא…

נועה: והכי גרוע שג'ו תתחתן עם אבא שלה… סליחה, עם פרופסור בר. [בציניות]

איילת: כן.

נועה: זאת אומרת, האפשרויות שלה הן לחיות את החיים של ה… כותבת שלה ולא להתחתן עם אף אחד, להתחתן עם אח שלה, או להתחתן עם אבא שלה. ופשוט… [צוחקת]

איילת: [צוחקת] זה סיפור משפחתי, נועה.

נועה: אני רוצה לטלטל אותה. זה מאוד… זה מאוד משפחתי.

איילת: [צוחקת] זה סיפור משפחתי.

נועה: [צוחקת] זה מאוד משפחתי. Paging דוקטור פרויד. [צוחקות] רוצה לקחת אותה ולטלטל אותה.

איילת: "דוקטור פרויד, דוקטור פרויד".

נועה: ולהגיד לה: "יש עוד אופציות, חברה!"

איילת: אין עוד אופציות.

נועה: יש עוד אופציות איילת.

איילת: אין עוד אופציות.

נועה: יש.

איילת: אין שם. [צוחקת]

נועה: קראנו את… קראנו, אגב, ספר אחר שמאוד-מאוד הושפע מ"מסעות ההלך" של ג'ון באניין כמו "ג'יין אייר". יש עוד אופציות. אפשר למצוא איש מאוד עשיר. לארגן…

איילת: [צוחקת מאוד] עם אישה שכלואה בדירת הגג.

נועה: [צוחקת] לארגן שיפול עליו טירה. [צוחקות מאוד] אוקיי, אני מבינה שאת מסתייגת.

איילת: [צוחקת מאוד] זה בגלל שהאופציות שלנו מאוד גרועות.

נועה: אפשר למצוא איש מאוד מאוד עשיר ולרכוש, לרכוש את… אהבתו ולזכות בליבו פשוט כי את שנונה ומקסימה וקוראים לך ליזי בנט.

איילת: [צוחקת] מה?

נועה: [צוחקת] בלי טירות נופלות.

איילת: נכון, נכון, אפשר. ולכן…

נועה: אממ…

איילת: ולכן, בואי, לכן "גאווה ודעה קדומה" הוא הרומן הרומנטי הגדול של כל הזמנים.

נועה: נכון.

איילת: ולא "נשים קטנות".

נועה: כן.

איילת: אבל דווקא מה שהיא עושה ב"נשים קטנות", שהיא לא נותנת לנו את לורי. וכשאני אומרת לנו אני מתכוונת [צוחקות] לזה שאני מזדהה עם ג'ו.

נועה: [צוחקת] אַתְּ ג'ו?

איילת: אני ג'ו.

נועה: אם היית צריכה לבחור היית ג'ו?

איילת: כן!

נועה: את יודעת שאני הכי רציתי להיות…

איילת: איימי.

נועה: בת'?

איילת: בת'? מה?

נועה: אני…

איילת: הייתי בטוחה שאיימי.

נועה: לא. אני רציתי נורא נורא נורא להיות בת'.

איילת: טוב, כולם רו…

נועה: ואני חושבת…

איילת': למה?

נועה: כולם עוברות את ה… אני חושבת שזה נורא מעניין.

איילת: כן.

נועה: כי מעטות, אני חושבת, הקוראות של הספר הזה, או לפחות לתחושתי, שנשארות תמיד עם אותה בחירה.

איילת: כן, נכון.

נועה: כלומר, לפעמים אנחנו רוצות להיות… לפעמים אנחנו מרגישות שאנחנו בת' [צוחקת] כי אנחנו פשוט כל כך אומללות, והעולם כאילו גוזל מאיתנו את…

איילת: כן.

נועה: תשוקת החיים שלנו. ולפעמים אנחנו איימי המפונקת ביותר והאומנותית ביותר והיא רוצה דברים יפים והיא רוצה זה… ולפעמים אנחנו ג'ו ורק רוצות את החופש שלנו ולרוץ בחוץ כמו סייחים צעירים ולהיות כותבות.

איילת: לפעמים אנחנו מג.

נועה: נכון.

איילת: ורוצות להיות בבית.

נועה: אמהות.

איילת: ורוצות להיות אמהות, ורוצות… זה. זה גם אנחנו לפעמים.

נועה: נכון. אז אני אומרת, יש כאן, זה לא רק… אופציות. אנחנו דיברנו עליהן בפרק הקודם בתור ה… ספייס גירלס המקוריות, וכל אחת עם הטעם שלה…

איילת: זה גם שלבים התפתחותיים.

נועה: אלא גם פאזות. בדיוק.

איילת: כן.

נועה: פאזות בתפישות האלה של מה זה נשיות, מה זה להיות אישה.

איילת: כן.

נועה: איזה מין ייעוד יכול להיות לאישה.

איילת: כן.

נועה: אז את רצית להיות איימי?

איילת: לא, הייתי ג'ו.

נועה: את היית ג'ו.

איילת: אהבתי להיות קצת טום בוי ורציתי להרים דברים כבדים.

נועה: רבות מאיתנו היו ג'ו.

איילת: ו… ואהבתי את זה שהיא… כותבת, ו… ו… כן. היו… היו הרבה… וגם הזדהיתי עם כל מיני דברים ב… בהתנגדויות שלה, ברצון שלה לא להיכנע לכל מיני תכתיבים נשיים מסוּגֵי… כאלה…

נועה: כן.

איילת: איך צריך להתנהג נכון. והיחסים שלה עם דודה מארץ', והיכולת שלה לענות לה ולהרדי… [צוחקת]

נועה: כן.

איילת: יש שם משהו.

נועה: כי היא לא סותמת את הפה.

איילת: נכון.

נועה: אבל הספר כולו…

איילת: היא מקבלת על הראש כל פעם.

נועה: …הוא תהליך של אילוף של הדבר הזה.

איילת: נכון. נכון.

נועה: של הדבר המאוד פראי הזה, וגם שלה כאישה כותבת. ואני חושבת שזה היום בלט לי הרבה יותר בקריאה הנוכחית. כי אני חושבת שכשקראתי את זה… באמת לא נגעתי בספר למעלה מ-25 שנה, אני חושבת. פעם האחרונה שקראתי אותו הייתי בגיל של ג'ו בסוף של הספר פחות או יותר. וחזרתי אליו וגיליתי עד כמה מכעיס אותי. ובגלל זה אמרתי שזה… כוח קסמו של הספר הוא באמת ברצון כל פעם שאנחנו נקרא אותו והסוף יהיה אחר. [צוחקות קלות] זה נורא-נורא הכעיס אותי שהיא בוחרת בנישואים האינטלקטואליים האלה לדוב הגרמני, החביב, השמנמן המזוקן והחמוד הזה, שהוא אולי…

איילת: הוא איש מקסים.

נועה: …איש מקסים ופרטנר אינטלקטואלי ראוי לה. אבל היא מאבדת את כל מה שהפך אותה להיות ג'ו, במידה מסוימת. היא לא כותבת יותר. והדבר האחרון שהיא כותבת זה את הסיפור הזה.

איילת: כן.

נועה: כלומר סיפור לא בלש, לא מתח, כי אלה דברים שמקלקלים את הנפש ומטמאים את הרוח הנשית התמימה, אלא את הסיפור הקטן והדוֹמֶסְטי על המשפחה שלה. אבל…

איילת: את יודעת… אבל שנייה. הדבר הזה של… רק ההערה הקטנה הזאת על הסיפור בלש…

נועה: כן.

איילת: שמטמא את הנפש. יש שם הערה דווקא מ… הקטנות האלה שלה, שזה היה בטרם זמנה לגלות את הדברים האלה על החיים. כאילו, מין… ההערה הקטנה הזאת, אלה המקומות שאני אומרת - וואלה, נכון, זה שלב, עוד שלב התפתחותי, כאילו.

נועה: וזה… זה מדהים שאת אומרת את זה. כי אני חושבת שמהרבה בחינות, וגם מתוך מה שאנחנו יודעות ודיברנו עליו על הביוגרפיה של אולקוט, זה טקסט שחותר תחת עצמו.

איילת: נכון.

נועה: כלומר, זה לא שזה ספר חתרני כמו שזה ספר שחותר תחת עצמו ומערער…

איילת: כי הוא במאבק פנימי.

נועה: הוא ב… הקונפליקט בתוך הספר הזה, הוא מדהים.

איילת: נכון.

נועה: מדהים.

איילת: וזה מה שהופך אותו לחי.

נועה: הוא רוצה להיות ספר אחר.

איילת: נכון.

נועה: כאילו, יש כאן משהו שרוצה להיות ספר אחר בימים אחרים, בזמנים אחרים.

איילת: ואי אפשר.

נועה: ואי אפשר. זה נורא.

איילת: וצריך להיות איימי.

נועה: זה מתסכל. נכון.

איילת: כי צריך לראות שבשביל להצליח בחיים האלה את צריכה לעשות את הביקורים, את הח… יש את פרק המייסר הזה.

נועה: פרק הביקורים זה נורא, נורא.

איילת: שהן מבקרות אצל כל מיני קרובים.

נועה: אחד אחד.

איילת: כי חייבים. וצריך לסמן על זה וי. ואז… וג'ו, שכאילו באה להראות להם ממה, מאיפה… [צוחקת]

נועה: כן.

איילת: כאילו, שאי אפשר לאלף אותה, עושה כל פעם הצגה אחרת. פעם אחת היא כאילו שותקת ולא אומרת כלום.

נועה: כן.

איילת: פעם אחת היא כאילו - הא הא הא. [מצחקקת]

נועה: לובשת מסכות של נשיות אחרת כל פעם.

איילת: כן, היא עושה קריאות חיקוי נשיות מסוגים…

נועה: פרפורמנס אחר.

איילת: נכון.

נועה: כן.

איילת: וזה פרק מדהים. כי היא מקבלת על זה על הראש. זאת אומרת, יש על זה עונש על הדבר הזה. והעונש הוא…

נועה: כמו על הכתיבה הזאתי.

איילת: והעונש הוא, שיקחו ממנה את הנסיעה לאירופה. והיא תהיה זו שתלווה את בת' לקברה, ואיימי תתחתן עם לורי. זאת אומרת איימי זוכה, והיא אומרת… וזה נאמר בספר.

נועה: נכון.

איילת: זה מה ש… הכל נאמר בספר.

נועה: נכון.

איילת: ג'ו אומרת: "אני תמיד אפסיד. איימי תמיד תזכה בכל הדברים הטובים ואני לא אקבל כלום". ואז היא מקבלת את בר. [צוחקות] כאילו…

נועה: סוג של כלום.

איילת: לא, באמת. זה כאילו ה… זה. עכשיו, אני חושבת שהספר הזה, אפרופו על להגיע בגיל הנכון וזה, היא לא אומרת שאין דברים גרועים בחיים. היא אומרת, מה שמטמא את הנפש בהקשר הזה, זה, זה לעסוק בזה באופן לא אותנטי.

נועה: מוקדם מדי.

איילת: ובאופן מוקדם. זאת אומרת, מה שנקרא דרך ספרי הבישול, כמו שאריק קסטנר קורא לזה. כאילו, אני… אני מבינה, בואי, הטקסטים האלה מעצבנים אותי…

נועה: מאוד.

איילת: …מאוד, גם. אבל מצד שני יש משהו בספר הזה שכל הזמן אומר… האותנטיות, כאילו שוב, מבחינתה… ואני לא חושבת שהיא - לוּ - מזייפת פה. אני חושבת שלו אומרת…

נועה: אני חושבת שכן.

איילת: בסוף יש לי איתה… רגע, שנייה. אז אני אומרת, לו בסוף באמת הייתה קשורה מאוד למשפחה שלה. ואני חושבת שהקונפליקט של חייה היה כמה היא הייתה מחוברת אליהם, כמה היא אהבה אותם, וכמה הם הגבילו אותה. ו… כמה הגבילה אותה גם הבריאות שלה.

נועה: מקסים, נכון.

איילת: וכמה, אהה… לא רק זה. כמה הפוליטיקה שלה, כמה ה… נגיד, להתנדב עם חיילים במלחמה, לעשות את כל הדברים האלה, זה מה שהוריד אותה לקבר בסוף. זאת אומרת, יש פה… העונשים לא מגיעים על הדברים הטובים שאתה עושה. כאילו, סליחה, העונשים לא מגיעים על הדברים הרעים בהכרח. אתה גם מקבל עונשים על הדברים הטובים שאתה עושה. זה החיים שלה. ו… ו… עדיין יש משהו שאומר, בשבילי בסוף, משהו כן אותנטי וכן משמעותי על החיים. על איפה, על איך חיים את החיים האלה. האם את רוצה לעשות משהו גדול? איזה סוג של חותם את רוצה להשאיר? מה הם הקשרים שיגרמו לך אושר? ואני חושבת שכן יש פה איזשהו מסע להגיד - איך משיגים את זה. איך יודעים מתי את מאושרת? איך, מה, מה גורם לך אושר? איזה סוג של ותרנות, פשרנות, התאמות את עושה בחיים בשביל להגיע למקום שטוב לך איתו.

נועה: אבל המקום שבו אני חלוקה עלייך במידה מסוימת זה ש… דיברנו, גם הזכרנו בפרקים הקודמים את לוסי מוד מונטגומרי ואת אן שרלי.

איילת: וואי, כן. החיים האיומים שלה.

נועה: ש… שלמוד מונטגומרי היו חיים איומים והיא כתבה את הפנטזיה שלה.

איילת: וגם פה היא כותבת פנטזיה, מסוימת.

נועה: אבל בעיניי, נכון, אבל בעיני זה ה… זה לא road not taken של לו, אלא הסיוט שלה. אני לא חושבת שכשהיא מסתכלת על הסוף של ג'ו, היא אומרת לעצמה…

איילת: "זה מה שאני רוצה לעצמי". לא.

נועה: "זה מה שאני הייתי רוצה". לא.

איילת: נכון.

נועה: היא לא רוצה את זה לעצמה. וזה הזכיר לי, אפרופו ברונטה, שהעלנו את שמה כאן גם כן, היא קיבלה מכתב מסאותי, מהמשורר, ב-1837. היא כתבה לו, ורצתה להתייעץ איתו והוא ענה לה: "קיימת סכנה שמפניה אבקש בכל הכנות והאדיבות להזהיר אותך. אותם החלומות בהקיץ שעליהן את מתענגת תדיר עשויים לגרום לערעור במצבך הנפשי. ספרות אינה יכולה להיות עניין חייה של אישה, ואינה צריכה להיות". וזה העולם שברונטה, ואחר כך גם אולקוט, חיות בתוכו.

איילת: נכון.

נועה: והעמדה של ג'ו כאישה כותבת, ואישה שמתפרנסת מכתיבתה, ומפרנסת אחרים מכתיבתה - היא עמדה קריטית, חיונית, לדורות של נשים כותבות אחריה, שהיו מסוגלות לשים בצד את העובדה שהיא מפסיקה לכתוב והופכת להיות רעיה ואם, ולהתרכז בעובדה שיש כאן מישהי שבאמת מגבשת את עצמה בעליית הגג הזאתי הקטנה שלה למעלה, כמי שיש לה חדר משלה.

איילת: נכון.

נועה: ואת הכסף הזה שווירג'יניה וולף מדברת עליו שאותו היא צריכה שיהיה לה כדי שהיא תוכל להיות אישה כותבת, כן, חדר משלך, ואת ההכנסה השנתית הזאתי, היא מרוויחה בעצמה. היא לא צריכה לקבל כמו וולף ירושה מהדודה כדי שהיא תוכל לקיים את עצמה בצורה הזאת. ו…

איילת: והיא בתור, זאת אומרת, בתור לו, היא לא רצתה לחתן את ג'ו.

נועה: נכון.

איילת: היא לא רוצה.

נועה: זאת היתה בקשה…

איילת: זה קיים בסרט האחרון של גרטה.

נועה: בסרט של גרטה גרוויג.

איילת: כן.

נועה: זאת הייתה בקשה של המו"ל שלה.

איילת: לא רק!

נועה: וקהל הקוראים.

איילת: ושל הקוראות!

נועה: נכון. בגלל שקהל הקור…

איילת: לא קוראים!

נועה: טוב.

איילת: קוראות!

נועה: בסדר, אבל קהל הקוראות שלה היו קהל של מגיות ואיימיות. הם לא היו קהל של ג'ו-s כי לא היו כל כך הרבה ג'ו-s.

איילת: כי אין הרבה ג'ו-s.

נועה: נכון. אם…

איילת: אף פעם אין הרבה ג'ו-s.

נועה: נכון. אין מספיק. בואי נגיד את זה ככה.

איילת: לא בגלל נשים כותבות. בגלל נשים שעומדות מול כל החברה, פחות או יותר, ואומרות: "אני לא אַתֶּן".

נועה: נכון.

איילת: ועם זאת, כל מי שקראה את הספר הזה יכלה להזדהות עם ג'ו, ורצתה קצת להיות היא.

נועה: נכון, נכון. כי היא נועזת.

איילת: וידעה באיזה רגעים…

נועה: והיא חסרת פחד.

איילת: והיא גם שמה מראה לאחיות שלה. ובכלל.

נועה: והיא שמה מראה לאחיות שלה ולא נותנת לחברה להכתיב לה. למה היא לא מתחתנת עם לורי? יש איזה רגע שלורי אומר לה: "כולם רוצים שנתחתן".

איילת: כן.

נועה: "וההורים שלך ישמחו, וסבא שלי ישמח, ואני אהיה חלק מהמשפחה שלך כמו שתמיד רצינו". וזה לחץ אדיר.

איילת: אדיר.

נועה: אדיר. והיא אומרת לו…

איילת: והיא אוהבת אותו גם.

נועה: אבל אני לא אוהבת אותך ככה.

איילת: ככה.

נועה: היא כל כך מדויקת ברגע הזה.

איילת: נכון.

נועה: וכל כך אותנטית עם התחושה שלה. ואני חושבת שכמעט כולם מרגישות עם תום הספר, שזה… זה לא פתרון מספיק אותנטי. הבחירה הזאתי…

איילת: הפתרון של בר?

נועה: …באבא על פני האח.

איילת: שיוצא כדאוס אקס מכינה משום מקום, ופתאום מופיע?

נועה: כן, כן.

איילת: נכון, נכון.

נועה: עם הזקן והשמנמן שלו. כאילו, אין לי שום דבר… הוא חמוד. אבל באמת…

איילת: לא, כי גם כשהיא מכניסה אותו לתוך הסיפור, הוא, לא באמת ברור לָמָּה שהיא… זה. אבל אני חושבת…

נועה: הוא גם אומר לה בסוף, זה קטע מדהים, שהוא אומר לה: "הרגשתי שיש בך בדידות וצורך באהבה, ולי יש הרבה מאוד אהבה לתת". אז הוא מזהה את הצורך שלה, ויש לו את הפתרון לדבר הזה. זה לא… אין כאן תשוקה.

איילת: לא, אין כאן תשוקה.

נועה: אין כאן… טוב אין תשוקה בשום מקום, אבל… בסדר.

איילת: אין שם… זה בשום… כמעט בשום מקום, כן, נכון, אין… אין תשוקה.

נועה: התשוקה נתפשת פה כמשהו שהוא בעייתי…

איילת: של חטא.

נועה: ולא… לא ראוי.

איילת: כן.

נועה: ועדיף שלא, בכלל, ניתן לה לקלקל את השורה.

איילת: לא, יש פה משפחתיות, יש פה…

נועה: אבל…

איילת: זה הערך החזק מכולם, מעבר לכל…

נועה: להכל, נכון.

איילת: …הערכים המוסריים, שכאילו מוטמעים בטקסט. אני מדברת על הערך האמיתי, על ה… על מה זה אושר, או איך משיגים אותו, או איך הוא נראה בסופו של דבר.

נועה: וכאן…

איילת: זה אפרופו הוויתור על הגאונ… על הוויתור על האמנות.

נועה: על האמנות. אבל כאן יש עוד אחד מהרגעים האלה שבהם נורא התעצבנתי, ואז אמרתי לעצמי - לא, זה בעצם טקסט נורא נורא חכם. הוא יותר חכם ממי…

איילת: כן.

נועה: כאילו, לא ממי שכתבה אותו, אלא הוא יותר חכם מכפי שהוא יודע, או כפי שהוא מקבל.

איילת: כן.

נועה: ושוב, פועל באופן חתרני נגד עצמו. כי מצד אחד, אנחנו מקבלות פה את המסר של - אל תכתבי על דברים שאת לא יודעת. אל תכתבי ספרי בלשים, אל תכתבי על רציחות, אל תכניסי את התחקיר הזה לתוך חייך מוקדם מדי, שזה בכל זאת איזשהו מסר קצת מוסרני וזה. אבל זה כן נותן אישרור לכתיבה נשית על מרחב נשי.

איילת: נכון! זה מה שמדהים בזה!

נועה: שיש לו…

איילת: כן.

נועה: רשות וזכות…

איילת: להיות קיים.

נועה: להיות קיים ולנהל שיחות של פרקים שלמים על ריבה שלא מתקרשת, על בדים שקָנִיתָ, וזה לגיטימי.

איילת: נכון.

נועה: זה נושא ראוי לדיון.

איילת: לא. זה נושא מצליח! זה נושא כלכלי!

נועה: נכון.

איילת: חצי מה… אסור לשכוח שהספר הזה נכתב בשני חלקים. והחלק הראשון כל כך הצליח וההזמנות לחלק השני היו כל כך מרובות שיכול היה לאפשר גם… והיא בחרה בתמלוגים, היא רצתה תמלוגים, היא לא קיבלה את כל המענק.

נועה: ו…

איילת: זאת אומרת, היא חילקה…

נועה: ושמרה את הזכויות על הדמויות שלה.

איילת: נכון.

נועה: כי היא הייתה מהבחינה הזאת…

איילת: חכמה.

נועה: גאון, גאון. והמשיכה אחר כך לכתוב את…

איילת: "גברים קטנים".

נועה: "גברים קטנים". שזה מזעזע. [איילת צוחקת] אני… הייתה לנו את ה…

איילת: קראתי את זה פעם.

נועה: גם אני.

איילת: לפני מיליון שנה.

נועה: הייתה לנו את השיחה הזאת גם כשדיברנו על…

איילת: על… על ההמשכים של אן.

נועה: ההמשכים של אן.

איילת: כן.

נועה: על… והם אותו דבר, הם עושות את אותו דבר.

איילת: הם צריכות כסף.

נועה: כי הם צריכות כסף. וגם אן קראה את "נשים קטנות", אז זה מה שאחר כך היא הלכה ועשתה.

איילת: נכון, נכון.

נועה: רק שהיא הייתה חכמה. ובגלל שהיא ידעה שג'ו ולורי היו צריכים להינשא…

איילת: היא חיתנה את אן עם גילברט. [צוחקת]

נועה: היא הלכה והתחתנה עם גילברט בלייט. אבל זה… הרי למה הם לא… למה מארמי וכולם אומרים להם שהם לא יהיו זיווג טוב? כי הם יהיו זיווג מלא תשוקה. הם יריבו כל הזמן.

איילת: נכון. לא תהיה להם את ההרמוניה.

נועה: יהיה שמה ווליום נורא גבוה. כאילו, נכון, וללכת להתחתן עם איימי זאת בחירה בטוחה.

איילת: זאת בחירה, גם, אבל שוב יש פה עוד עניין. יש פה את העניין המעמדי. איימי, מתאים לה העושר.

נועה: נכון.

איילת: וג'ו לא. וג'ו רוצה את החופש שאין בעושר. זאת אומרת, יש פה משהו, במעמד ובכסף, שכובל אותך ביותר וביותר חוקים חברתיים. והעוני משחרר מחלק מהחוקים האלה, בחברה הזאת. מעיסוק…

נועה: או בראייה הזאת. זאת אומרת, זה מין…

איילת: או בראייה, כן.

נועה: יש כאן האלהה וההדרה של קורבנות.

איילת: נכון.

נועה: של עניות, של סגפנות, של…

איילת: נכון. אני מאוד גדלתי על זה אני חושבת, באמת.

נועה: כן.

איילת: אני חושבת ש… שברמת האידיאל, זה משהו ש…

נועה: כן, אני חושבת שזה גם הייתה תקופה.

איילת: …שהיה, זה סוג של משהו נשאף. עכשיו, להגיד לך שאני לגמרי… כאילו, אני לא יודעת אם זה כל כך מוטמע בי שאני גם [מגחכת] לא… לא יכולה לראות, כאילו… זאת אומרת, אני רואה את מה לא בסדר וזה, אבל אני גם… להגיד לך שזה רק רע, ושמה שקורה היום הוא מושלם…

נועה: זו קיצוניות…

איילת: …ומביא אושר לבני אדם? לא.

נועה: …לא פחות בעייתית.

איילת: בדיוק, אני מרגישה שחלק מהדבר הזה - יש פה המון כוח גם. כאילו, הכוח הזה של להגיד איך אני משיגה את האושר שלי דווקא מתוך מגבלות, דווקא מתוך זה. מה זה החיים? החיים זה שבת' מתה, כן. כאילו את מבינה? כאילו דווקא הדבר הזה שהספר מעביר אותך, הוא לא נותן לך…

נועה: את ה"ויה דולורוזה".

איילת: של הצליינים. בדיוק.

נועה: של הצליינים. [צוחקת]

איילת: בואי נעלה. To New Jerusalem.

נועה: כן. אל ארמון היפעה.

איילת: כן. [נאנחת]

נועה: ו… כן, רק דרך ה… רק דרך הייסורים, ההתמרקות ביסורים האלה.

איילת: כן.

נועה: אממ…

איילת: אני לא יו… כאילו אני לא יכולה לדחות את הדבר הזה.

נועה: לא, גם אני לא.

איילת: על כל המדרגות.

נועה: אני…

איילת: אני… בדיוק זה ה… קסם המטורף של הספר הזה.

נועה: כן. ואני חושבת ששוב, הקסם האדיר שכמוס בו, של החיים הרגילים והקטנים, של כומתת הכתיבה של ג'ו.

איילת: נכון.

נועה: של בישול הריבה, של איימי צריכה למכור פרחים בדוכן שלה…

איילת: ואיך הם מתגייסים כולם לכבוד הדוכן שלה. יש שם המון רגעים של חברות, של אחאות.

נועה: של דומסטיקה.

איילת: של משפחתיות, של דומסטיקה, שהיא ידעה… באיזשהו מקום הם רגעי קסם אמיתיים לגמרי. הם לא מזויפים. הם אמיתיים לגמרי, כולל הייאוש והתסכול וה… וכן, זה…

נועה: והכעס.

איילת: הכעס, הכעס.

נועה: כן. יש כאן הרבה… זאת אומרת, זה הרבה כעס נשי.

איילת: יש הרבה כעס כבוש.

נועה: כבוש.

איילת: הרבה כעס כבוש.

נועה: כל פעם שמארמי…

איילת: כן… מלמדת את ג'ו איך…

נועה: מלמדת איך לכבוש את כעסה. אבל כל פעם שמארמי מתחילה לה…

איילת: כן.

נועה: להתעצבן, בחלק השני, אז מר מארץ' כאילו שם את האצבע על השפתיים…

איילת: זה נורא.

נועה: כאילו "תשתקי".

איילת: כן.

נועה: זה נורא. זה נורא.

איילת: זה עוד בחלק הראשון, אבל כן.

נועה: כשהוא חוזר. לא זוכרת מתי זה אפילו קורה.

איילת: לא, זה היא מתארת את זה. זה לא…

נועה: כן.

איילת: לא מראים אותו עושה את זה…

נועה: נכון.

איילת: כמו שמארמי מספרת שזה מה שעוזר לה.

נועה: אה, שזה מה שעוזר לה. נכון, את צודקת. אני בלבלתי.

איילת: הוא עושה את התנועה הזאת.

נועה: כן.

איילת: לא… זה ג'ו אפילו קור… קוראת את זה בדיעבד. זאת אומרת, מארמי מספרת על כמה קשה לה לכבוש את הכעס ואיך הוא, איך בן הזוג, האב… הוא שוב אב, הוא לא בן זוג.

נועה: כן.

איילת: איך הוא עוזר לה? הוא עוזר לה על ידי תנועה עדינה שג'ו כאילו מבינה עכשיו בדיעבד מה הוא עושה כשהוא עושה את התנועה הזאת.

נועה: משתיק אותה.

איילת: והוא כאילו משתיק אותה. [צוחקת] אני… אני מה שנקרא רק התיאור הזה היה מוציא ממני קיטור מהאוזניים. אבל אני עדיין יכולה לומר…

נועה: בגלל זה אני מעדיפה את ג'יין על ג'ו, אם אנחנו כבר, זה…

איילת: כולן אוהבות את ג'יין.

נועה: כן. כי היא יכולה להרשות לעצמה לבטא את הזעם הנשי הזה, כן?

איילת: ג'יין אייר.

נועה: ג'יין אייר. אין פה ג'יין אחרת.

איילת: לא, חשבתי אוסטן. [צוחקת]

נועה: לא. גם את אוסטן. למרות שיש שם פחות זעם נשי. [צוחקת]

איילת: הרבה פחות זעם נשי. הרבה יותר אמירות, מעודנות…

נועה: ומחודדות.

איילת: והומור בריטי מחודד.

נועה: נכון.

איילת: סוג אחר של נשק, כן. כן.

נועה: אולי זה גם ההבדל בין הבריטים לאמריקאים. הם הרבה יותר…

איילת: Subtle. כן.

נועה: מעודנים. אבל אנחנו גם מדברות על כמה…

איילת: עשורים.

נועה: …עשורים קודם לכן, אז דברים השתנו גם במעמדן של נשים, משמעותית.

איילת: נכון.

נועה: ואגב, זה באמת חלק מהסוד של ההצלחה של הספר. הוא רואה אור כשנשים אמריקאיות הם יותר אורייניות מכפי שהיו באיזשהו רגע בעבר.

איילת: כן, נכון.

נועה: כלומר, זה שיא של אוריינות בקרב נשים, של חופש יחסי… זאת אומרת, זה שבכלל מדברים על suffrage, זה שלוחמים למען זכויות נשים, זה שהן חברות בתנועות הרוחניות הגדולות האלה של התקופה.

איילת: כן.

נועה: כחברות שוות. אולי לא… אין להם זכויות בחירה, אבל בתוך המרחב האוונגליסטי, הן כמעט כמו… ואת הזכרת את זה, וזה היה כל כך מדויק, את הפוריטנים שמקימים את…

איילת: כן.

נועה: …המושבות הראשוניות, הן "אחיות" ואלה "אחים".

איילת: נכון.

נועה: בתוך הקהילה הנוצרית והאמונית הזו. וזה אחיות ואחים שפועלים למען מטרה משותפת.

איילת: נכון, וקהילה גם שכל כך מדחיקה את התשוקה המינית של…

נועה: איזה תשוקה?

איילת: כל, כל ה… כל ה…

נועה: מה זה תשוקה?

איילת: כל התשוקה עוברת ל…

נועה: לא יודעת מה זה.

איילת: לאידיאולוגיה.

נועה: כן.

איילת: זאת אומרת, תשוקה אידיאולוגית ותשוקה מינית הן חיות ככה אחת ליד השנייה. בואי נגיד שמרגע ששחררנו [נועה מגחכת] הרבה מהמיניות - הרבה מהאידיאולוגיות מתו. [צוחקות] זה כאילו, יש פה המרה. קוראים לזה יחסי המרה.

נועה: ואת רואה שהמקומות שיש בהם עדיין אידיאולוגיות מאוד-מאוד חזקות, שלא לומר לפעמים תוקפניות ושתלטניות, הם גם מקומות שבהן המיניות עצורה, בלומה, מוגבלת, ממושטרת וממוגדרת.

איילת: כן, יש…

נועה: יש הלימה. יש הלימה.

איילת: בהחלט. [נאנחת] וואו, אני לא יודעת. לא ידעתי שיש… יש לי כל-כך הרבה.

נועה: רגשות.

איילת: עם הספר הזה, כן.

נועה: All the feels, כמו שאומרים.

איילת: האם גברים יכולים וצריכים לקרוא אותו?

נועה: וואו. אני ביליתי את סוף השבוע של הקריאה בכל מיני קללות סטייל ג'ו, כאלה "כריסטופר קולומבוס", מרוב עצבים על הטקסט.

איילת: [צוחקת] היית נותנת לחֲנוֹך לקרוא את הספר הזה?

נועה: את… אני לא יודעת אם הייתה לי בת, אם הייתי נותנת לה לקרוא את הספר הזה, האמת. אני באמת עוזבת את שלושת הפרקים הללו בקונפליקטים, רבים, לגבי הספר.

איילת: אני… אני, מה שנקרא, אני אמשיך את השיחה שלנו על דאל ואומר שאין ספר שלא צריך לקרוא כנראה, אבל…

נועה: לא אמרתי לא לתת לקרוא אמרתי לא לתת. [איילת צוחקת] זאת אומרת, יש… אם היא תקרא אותו בספרייה.

איילת: כן.

נועה: אותה בת שאיננה.

איילת: כן.

נועה: מוזמנת להגיע אליו במקומה ובזמנה. אבל לשים אותו בידיה של נערה בשנת 2024…

איילת: השאלה אם היא בכלל תתחבר.

נועה: …יצריך הרבה מאוד… יצריך הרבה מאוד עבודת הסבר והכנה. כי, כאילו, יש משהו רעיל במוסרניות של הספר שאני לא מצליחה, עם כל אהבתי אליו, לנקז ממנו.

איילת: [נאנחת] אני… אני עוד אחשוב על זה.

נועה: אוקיי. יש לך עוד זמן.

איילת: יש לי עוד בת גם.

נועה: יש לך עוד בת ויש לך עוד זמן. [צוחקות] אבל כן מאוד הזכיר לי כמה אני אוהבת את האחיות שלי. נגיד את.

איילת: אני מאוד אוהבת, גם. [נועה צוחקת] גם את האמיתית וגם אותך.

נועה: הו.

איילת: לא, באמת. יש משהו באמת בספר הזה שהוא גם נורא מרגש, ולכן אני כנראה כן אעודד אותה לקרוא אותו. לפני אן? אחרי? לא יודעת. קשה לי.

נועה: [נאנחת] איי איי איי.

איילת: אחרי, כמובן.

נועה: תני לה… לא, לא, תני לה לפני, כדי שאז היא תוכל לקרוא את אן ולהגיד: "אה! ככה עושים את זה כמו שצריך".

איילת: [צוחקת] לא, אני מאוד… אני גאה בלו. אני חושבת ש… שהיא הייתה אישה…

נועה: אישה מדהימה, אדם מדהים.

איילת: כן, באמת.

נועה: נסכם - אדם מדהים.

איילת: לא, אבל אדם מדהים, באמת, בכל מובן.

נועה: שהתגבר על באמת קשיים לא יתוארו, והפך להיות ממש אבן בוחן ומקור של השראה ונחמה לדורות על גבי דורות של נשים אחריו.

איילת: כן.

נועה: שכולן יצאו מחלציה של ג'ו.

איילת: כן. היא האם המאמצת הגדולה שהייתה מכונה 'אבא' על ידי אחייניה.

נועה: [צוחקת] וואו.

איילת: כן.

נועה: סגירת מעגל. טוב.

איילת: ועם זאת נסיים, כנראה, ניפרד מזה. אחח, איזה ספר. "נשים קטנות". גברים יקרים, אנא אמרו לנו, האם קראתם?

נועה: ומה חשבתם.

איילת: האם תקראו?

נועה: אנחנו מאוד סקרניות.

איילת: אם תנסו לקרוא, מה תהיה חוויה שלכם?

נועה: כן.

איילת: יש גם תרגומים חדשים יותר מאלה שאנחנו קראנו הפעם.

נועה: אבל אני אוהבת גֵ'אלִי.

איילת: גַ'אלי.

נועה: וחמיטות.

איילת: Would you like some גַ'אלי? [במבטא צרפתי]

נועה: אני אוהבת חמיטות לארוחת הבוקר שלי.

איילת: וואי, אני רוצה שתכיני לי חמיטה לארוחת בוקר. [נועה צוחקת] למרות שזה קצת מרגיש לי כמו חיה מתה, אבל בסדר, לא יודעת.

[מוזיקת סיום מתחילה ברקע]

נועה: חביתה מחומט.

איילת: אולי.

נועה: אולי.

איילת: חביתה מחומט חברים. עם זאת נסיים, כן. תודה לעמית קלטר, וביי ביי לכולכם. לכולכן.

נועה: [צוחקת] תודה איילת טריאסט.

איילת: תודה נועה מנהיים. עד הפרק הבא. בשלל יישומוני ההסכתים, גלי צה"ל. ביי.

[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה