top of page

גורי אלפי וגלית חוגי ברדיו תל אביב - יום חמישי 12/10/23 - חלק ב


לא לבד

חנן בן ארי ימים של מתכת והלב נסגר חיוך כמו כספת אתה ממוחזר עוד מיתר נקרע בגיטרה לב בוכה כערבה לקום וללכת נשרף לו עוד יום השמש בורחת מתוך תהום עוד תראה אותה זורחת בסוף הלילה ישתקף מולך במים ברבור לבן נשרף לו עוד יום נשרף גם הפחד מתוך תהום עוד תראה אותה זורחת תגיד לי מה אתה רואה עכשיו במים אתה לא לבד אף פעם לא לבד תמונה מתקלפת והזיכרון לבד על מרפסת מול מכתש רמון רק שלא תיפול שוב לחושך המתוק, המנותק עונה מתחלפת נשרף לו עוד יום... עונה מתחלפת, ושוב... נשרף לו עוד יום השמש בורחת מתוך תהום עוד תראה אותה זורחת כשתתעורר תרגיש שלם, תפרוש כנפיים רק אל תפחד אף פעם לא לבד ימים של שלכת אתה מיוחד

גורי: איי איזה אדם חמוד.

גלית: כן. הסיפורים האלה רק ילכו ויתגברו ויתגברו ויתגברו ויתגברו ויתגברו. אני רוצה להגיד משהו.

גורי: להסב את ה-7 באוקטובר להיות יום זיכרון כנראה.

גלית: אני מרגישה שהשנה לא הולך להיות באמת יום הזיכרון וגם לא יום העצמאות וגם לא אירועים, זה מה שאני חושבת. שאנחנו נכנסים לתקופה ארוכה שבה לא יהיו אירועים.

גורי: אנחנו צריכים את זה. אנחנו נצטרך את זה. יום העצמאות, אנחנו נצטרך את זה.

גלית: טוב, יש עוד זמן.

גורי: במות?

גלית: זה מה שאני אומרת, לא יהיה.

גורי: אנחנו נצטרך את זה, אנחנו צריכים.

גלית: לעבד את הכאב הזה. למזלנו אנחנו חיים, אנחנו חיים במדינה שמתמחה בעיבוד של טראומות. ולכן יש כאן הרבה אנשי מקצוע שיכולים לעזור בדבר הזה. אני חושבת שמדינת ישראל, טוב זה קשה מה שאני אומרת, אבל כוונותיי הן ברורות. אני חושבת שאחרי השואה, מדינת ישראל התמודדה לא טוב עם הטראומה של השואה, אבל ברור כי היה פה נסיבות.

גורי: היה פה תקומה.

גלית: בסדר, לגבי הניצולים.

גורי: התקומה היא הטיפול.

גלית: אני לא חושבת. זה היה טיפול בשואה לאנשים שאינם ניצולי שואה ואני חושבת שניצולי השואה בגלל שהיה קשה להתמודד עם זה, רגע, אני אגיע בסוף למשהו.

גורי: יש על הקו, רק בגלל זה. אני בחיים לא אצווח, את יודעת את זה.

גלית: מה שאני באה לומר. שלא טיפלו טוב בניצולים וכאילו הדבר הזה נשמע ואני חושבת שעכשיו זה לא יקרה. אני חושבת שעכשיו אנחנו כן נעבד ביחד כמדינה את הסיפורים האיומים והקשים שאנחנו ביחד בזה. ואם אחרי השואה לא רצינו להיות ביחד בזה, עכשיו אנחנו יודעים שיש לנו חלק בביחד עם זה וחלק מהעיבוד והפריימינג שאני כל הזמן אומרת בתוכנית הזאת, הוא מהותי בדרך לריפוי אפשרי. ועכשיו אנחנו רוצים להגיד שלום למיכאל האוזר טוב מ"הארץ", מה עניינים?

גורי: מה עניינים?

מיכאל: אני יכול להגיד איזה משהו?

גלית: אם מה שאתה הולך להגיד זה 'את צודקת ברמות' אז אני אשמח לשמוע בהרחבה.

מיכאל: מעבר לאת צודקת ברמות, אני חושב שאם אתם זוכרים את אני יודע מה, את השנתיים האחרונות או אפילו את השלושים חודש האחרונים בין המבצע האחרון לבין היום שכל כמה שבועות יש איזושהי כתבה כזאת בחדשות של תמיר סטיינמן או של אלמוג בוקר על קריסת מערך העו"סים בדרום. אני חושב שזה כאילו משהו שאתם יודעים, אנחנו לא מדברים על זה.

גורי: דיברנו על זה גם פה.

מיכאל: וזה כנראה עוד לא הזמן כי באמת יש דברים דחופים וכו'. אבל מבין כל התפרקויות המנגנונים שאנחנו חווים בימים האחרונים, אני חושב שזה יהיה אחד הדברים שנצטרך לשנס את המותניים ראשונים כדי להקים אותם מחדש.

גלית: למזלנו כרגע מדינת ישראל מופעלת ע"י הגנרטור האזרחי. זאת אומרת, המדינה עצמה איננה קיימת והגנרטור האזרחי הזה מספק, לפחות ממה שאני רואה, אנשי טיפול.

מיכאל: אבל ביום שהמלחמה תיגמר,

גלית: נכון, נכון, נכון.

מיכאל: זה יהיה אחרת,

גלית: כי אנשים צריכים לאכול אוכל ולהתפרנס.

גורי: אבל הטיפול הראשוני הזה עכשיו הוא מהותי.

גלית: כן, יש הרבה עניין עם מתי מטפלים בטראומה וכמה שיותר קרוב אליה. יש לזה תוצאות יותר טובות.

גורי: תשמע, אני רוצה רגע להניח את גבולות הגזרה שלנו לשיחה הזאת וסליחה שאני עושה את זה ככה. אנחנו כשחזרנו לשדר פה, אני...

גלית: לגורי יש תנאי.

גורי: כן. כי אני לא סופר אותם, אתה מבין?

גלית: את הפוליטיקאים.

גורי: אני כמובן שמח שיש ממשלת אחדות ואני חושב שזה היה צריך להיות הרבה לפני, אבל השתדלנו לא לדבר עליהם. וגם כמו שגלית הגדירה את זה מאוד יפה, הגנרטור האזרחי עבד ויש כל כך הרבה ממה להתרשם מסביב. אבל אני רוצה שתספר לי רגע, מה באמת קורה. רק שאנחנו נבין ואתה שם ואתה מדווח מתחילת האירועים על מה קורה בחדרים האלה כי אנחנו לא בקשר איתם והם לא בקשר איתנו.

גלית: כן, הם רק עושים לנו דקלומים.

גורי: ולא נותנים לעיתונאים להשיב על שאלות.

גלית: לשאול שאלות.

גורי: לשאול שאלות סליחה וכן. אז איפה אנחנו עומדים?

מיכאל: אני חושב שצריך לפרק את הרגע לשניים, בסדר? זה שנתניהו וגלנט אולי לא נותנים לשאול שאלות, אני חושב שאפשר רגע להיות סלחנים כלפיהם. גם לפני ממשלת החירום הזאת שרק נתניהו היה עם המושכות על ההגה, אני חושב שהיה אפשר לסמוך על ההנהגה שלו ולא צריך לטשטש בחדרים כדי רגע לראות מה קורה ומה לא קורה. אני חושב שהצטרפותו של בני גנץ לממשלה, אין בהנהגה אנשים שאתם חושבים אולי בני גנץ עכשיו והצבא יוכל לתמרן טוב יותר. אני לא בטוח שזה היה הכיוון, שזה היה הרעיון סביב הממשלה הזאתי. אני חושב שאם בני גנץ היה רוצה לתרום לניסיונות והיו לו את הצינורות גם לפני שהוא הצטרף לממשלה

גורי: נכון. כמו בנט שפשוט הלך וגייס את עצמו למערכה.

מיכאל: כמו בנט או כמו סתם ראיתי אתמול את יוסי כהן שהגיע.

גורי: נכון, פשוט נוסע לשם, ברור.

גלית: בני גנץ נסע לשם?

גורי: לא, יוסי כהן.

מיכאל: יוסי כהן. מה החשיבות לכאורה של ממשלת האחדות או לא לכאורה, מה החשיבות באמת של ממשלת החירום הזאת? שיהיה יותר קל להרבה מאוד אנשים לסמוך על ההנהגה ככה.

גלית: דעת הקהל?

מיכאל: לא דעת הקהל, דעת הלוחמים. אפילו לא הלוחמים, דעת הלוחם. בסוף לוחם שלוחץ על ההדק צריך לסמוך באלף ואחד אחוז, באמת, במאה אחוז מוחלט,

גורי: מיכאל תקשיב, אני חושב שזה כל כך לא רלוונטי ללוחמים ברגע זה. סליחה, אני מתנצל, כן?

גלית: שיש את בני גנץ? למה, יש תחושה שיהיה יותר סדר.

גורי: לא, אני לא מוריד או מרים לבני גנץ, זה לא מעניין. אני אומר, ללוחמים עכשיו יש הגנה על הבית. זה כל כך אמיתי.

גלית: אבל הם רוצים לדעת, דווקא בגלל שהאיום הוא אמיתי.

גורי: הם מסתכלים על המפקד שלהם והמפקד שלהם מסתכל על המפקד שלו ורק ככה זה עובד והשרשרת פיקוד הזאת מאמינה אחד לשני ועל אנשים שהם מכירים ויודעים ועברו כבר את התופת יחד. אין להם שום עניין בדרג המדיני. אנחנו מדברים עכשיו באמת על איזה משהו שהוא של פעם והוא לא שייך לזמן הזה.

מיכאל: גורי, אני רוצה להגיד את זה בצניעות כי אני אף פעם לא ישבתי בשטחים, אבל אני חושבת שהרגעים האלה של חייל, אפילו לפני הלחימה בסדר? לפני שהוא נכנס ולפני שהוא מבצע, התחושות הן תחושות מאוד, מאוד אמוציונליות. באיזושהי מחשבה כאילו יש דרג מדיני שעוטף אותך. שהוא גם הדרג המדיני שלך, שיכול לסמוך עליו. אני חושב, שוב פעם קטונתי באמת, אבל אני חושב שזה משמעותי. ובוודאי שזה משמעותי לשיח הציבורי הכללי. בוודאי אם לא לרמת הלוחם,

גורי: אני מסכים.

מיכאל: גם אם לא לרמת הלוחם שברמת השיח הציבורי, יהיה את הפניות המחשבתית למלחמה באופן מוחלט.

גלית: דעת הקהל והשיח הציבורי הם חלק מניהול המלחמה הזאת. היה צ'רצ'יל בעולם. אנחנו יודעים שדעת קהל ואנחנו רואים את הנאום של ביידן. יש לזה משמעות אמיתית. ההרגשה הזאת לא הרגשה. אני מבינה מאוד.

מיכאל: אני רוצה לחדד אותך. את אומרת דעת קהל, אנשים חושבים שזה למי היית מצביע אילו היו בחירות היו מתקיימות היום. זה לא זה. זה לא למי אתה מצביע, בסדר? זה לא למי אתה מצביע, זה האם אתה סומך על ההנהגה או לא סומך על ההנהגה. הנה, יש משבר הנהגתי פה! במדינת ישראל! אי אפשר להתעלם מזה. אי אפשר להתעלם מזה!

גלית: אז רגע, אז גנץ בממשלה תגיד רגע, למה יאיר לפיד לא גם? למה רק שומרים לו מקום?

מיכאל: אז רגע, אז אני אגיד תכף מילה על גנץ ועל יאיר לפיד, אני רק רוצה עוד משפטון אחד קטן ביחס לשאלה המקורית שלכם של על מה כן מדברים ועל מה לא מדברים. אם מה שאמרתי על החדר של מה שנקרא של נתניהו ושל גלנט, אני חושב שכן מחובתנו באמת מחובתנו לדבר ולהציף ולחשוף אנשים שלא מתפקדים. אנשים בממשלה, פונקציות בממשלה ובמשרדי ממשלה שלא מתפקדים.

גורי: לא רגע, אני לא מאלה שאומרים כל הזמן יהיה זמן לזה, יהיה זמן לזה. אני לא משתיק אף אחד שמדבר על זה, אבל זה אולי באמת לא הזמן מורלית. באמת אני שואל. רק מורלית. כי הרי זה ברור. זה כל כך ברור.

מיכאל: לא, לא, אני אגיד לך למה אנחנו לא הולכים כאן לאיזשהו מבצע של עוד יומיים.

גורי: נכון, זה ארוך.

מיכאל: אם היינו הולכים למבצע של יומיים,

גורי: אתה אומר אולי צריכים להיות במקום שלהם, אולי צריך להזיז אותם.

מיכאל: אנחנו צריכים פונקציות מתפקדות עכשיו! עכשיו למלחמה אנחנו צריכים שפונקציות במשרד ראש הממשלה, משרד התחבורה, משרד הכלכלה, משרד האוצר יתפקדו כל כולם באופן הכי הכי טוב שאפשר לתפקד בזמן מלחמה. ואם יש פונקציות כמו למשל מנכ"ל משרד ראש הממשלה שעדויות מתוך המשרד עצמו אומרות שהוא לא מתפקד בימים האלה.

גורי: לא צריך עדויות. ראינו.

גלית: ראינו את האיש העילג הזה.

מיכאל: בדיוק.

גלית: שמענו אותו, קראנו אותו עונה לציבור ועונה לאזרחים ואיך הוא עונה.

גורי: בבוז, בלעג.

גלית: וכמובן ששמענו את הביטוי "תור בסופר".

מיכאל: נכון.

גלית: ואחרי ששמענו את הביטוי "תור בסופר" אין מה לשמוע את האיש הזה יותר בשום מצב.

מיכאל: אבל אתם מבינים שזה לא פוליטיקה? זה באמת אם אין נפשות. כי הבן אדם הזה בסוף צריך לנהל מלחמה. ובניהול מלחמה למנכ"ל משרד ראש הממשלה יש תפקיד משמעותי. הוא לא הרמטכ"ל, אבל יש לו תפקיד משמעותי. ולכן מחובתנו לדבר על העניינים האלה דווקא עכשיו, לא כדי לדפוק חשבונות, לא כדי להגיד ביבי, כדי שהמלחמה תתנהל בצורה הטובה ביותר.

גורי: בתוך הוואקום שההנהגה הזאת משאירה, נכנסו אנשים. נכנסו עם טייטל/בלי טייטל, נכנסו ואנשים פונים אליהם ומקבלים תשובות.

מיכאל: בחלק מהפונקציות כן ובחלק מהפונקציות לא.

גורי: אוקיי.

מיכאל: לפיד וליברמן, נכון? אני, יש לי תחושה ושוב פעם יכול להיות שאני טועה שזה כן יקרה מתישהו.

גלית: למה מתישהו? סליחה. אין לי זמן כאילו.

גורי: עזוב על זה שלא דיברנו על זה שלמה לוקח 6 ימים רק כדי שזה יקרה.

גלית: בסדר, אז הם דחו ודחו,

גורי: הוא לא קיבל תנאים, שמתנאים, בסדר.

גלית: אני מרגישה שאני יכולה לסגור את הסיפור, את העסק הזה בשעה וחצי.

גורי: ממש.

מיכאל: אני אגיד מה מפריד בינינו לבין ממשלה עם יאיר לפיד ובמידה מסוימת גם עם ליברמן, בסדר?

גורי: אגב, אולי גם צריך לשאול אם צריך בכלל, אני לא יודע.

מיכאל: אני גם לא יודע אבל בואו רגע נתחיל מעובדות. לא קליר קאט, אבל בסוף בתכלס,

גלית: אני אגיד לכם, סליחה, למה זה חשוב. כדי לדלל בכללי את בן גביר. תביאו לי עוד 2000 יאיר לפיד, כן? ההוא נשאר לי בקבינט? בסדר גמור. אני רוצה דילול. אני לא יכולה להעיף אותו.

מיכאל: יש בזה גם איזושהי התייחסות במציאות עצמה. בסוף מה שמפריד בינינו לבין ממשלה עם יאיר לפיד בשלב הזה, שוב פעם, יכול להיות שהתנאים ירדו בהמשך, זה איזושהי הפקעה זמנית של סמכויותיו של איתמר בן גביר לטובת איש מקצוע במשרד ראש הממשלה. זה לא צריך להזיז אותו מהמשרד, זה באמת משהו מאוד, מאוד מינורי. אני מאמין שעם התנאי הזה, יש דברים יותר גדולים מזה. אני מאמין שעם התנאי הזה, יאיר לפיד יוכל להצטרף לממשלה. אני מאמין שאם יאיר לפיד מצטרף לממשלה, גם אביגדור ליברמן מצטרף לממשלה, אל תשכחו שהם בעלי ברית מאוד חזקים ומשמעותיים. עכשיו, זה באמת נכון מה שאת אומרת גלית שהקבינט עכשיו מכיל ביחד עם 17 או 18 חברים, אני לא זוכר בדיוק. ובאמת קולו של איתמר בן גביר מופרע אחד כזה בתוך קבינט כזה גדול הוא לא משמעותי ואם יאיר לפיד יצטרף, אז יצטרף בטח עם עוד איזה 5,6,7, 10 אנשים לא יודע. יהיה קבינט ענק ובאמת לא משמעותי ואיתמר בן גביר יהיה שם כלום ושום דבר. בכל המלחמה בפורום המצומצם החדש הוא יהיה פריטטי, 3 לכל צד. שלושה חברים לכל צד. אז באמת הכוח של יאיר לפיד כאן נהיה מספיק אפקטיבי אני חושב ולכן באיזשהו משהו די מינורי של ביטחון פנים לאיתמר בן גביר,

גורי: שאלה על הכנסת רגע, המליאה מתכנסת?

מיכאל: תתכנס הערב.

גורי: מה זה אומר?

גלית: לראשונה?

גורי: מה זה אומר? מה יהיה שם? גם מה זה אומר אופרטיבית? כי אני מבין שלא יהיו חוקים שלא קשורים במלחמה.

מיכאל: לא, לא, לא. לא חוקים. יש דברים חדשים בכנסת. בעניין הממשל צריך להצביע עליו בכנסת. מליאת הכנסת תתכנס הערב כדי לאשר חמישה שרים חדשים.

גורי: זה בעצם אישור והשבעה, לא?

מיכאל: כן. גם איזשהו הליך השבעה, כן.

גורי: אוקיי, אז זה מה שיקרה? חמישה?

מיכאל: חמישה. גנץ, אייזנקוט, גדעון סער, שאשא ביטון וחילי טרופר. אלו חמשת השרים החדשים.

גלית: אני שמחה לשמוע אני חייבת לומר. אני שמחה לשמוע את כל השמות האלה. זה ממש לא בעניין פוליטי. זה ממש בעניין אנושי ואישי. תגיד רגע, בנט עושה איזה סימנים לאור כל כך זה שהוא מתפקד ומתפעל בזמן הזה, יש איזה סימנים שלו שהוא חוזר למערכה?

גורי: ברמת הקורונה כמו שהיה?

מיכאל: לא יודע אם קורונה, קצת מורכב יותר להבין.

גורי: לא, אבל משהו מתכלל יותר.

מיכאל: אז זה מה שאני אומר. יהיו כאן כל מיני פונקציות שעוד נצטרך בהתאם להתפתחויות של הדברים ויכול להיות שימונה כאיזשהו פרויקטור כזה. באיזשהו מקום ראיתי אתמול מישהי שמקורבת אליו שהיא ברית מאיר,

גלית: כבר לא מקורבת לא? הייתה מקורבת ואז הפסיקה.

מיכאל: עדיין מקורבת.

גלית: באמת? איך היא סלחה על הזה, טוב. היא כותבת 'תביאו אותו להיות פרויקטור של חימוש כיתות הכוננות בעיקר בצפון ובישראל'.

גלית: נו הוא גם ייקח את זה והוא עושה את זה בחצי שעה. הבן אדם הוא ב-45 דקות, הוא ודנה גת מהטוויטר שיסגרו את הסיפור בשני ציוצים ושעה וחצי ויסתיים. תגיד רגע, גורי לא אוהב לדבר על זה, אבל אני כן רוצה קצת לדבר על זה. יש איזה תחושה כללית שראש הממשלה כרגע הוא מעט מנותק מהשטח, מהפצועים.

גורי: לא, אנחנו מדברים על חיים ילין.

גלית: אנחנו מדברים על זה שהוא לא מתייצב באולפנים. הוא לא מדב עם אנשים. אני לא ראיתי שיחה שלו עם משפחת חטופים. אני לא ראיתי אותו מבקר פצועים. אני לא ראיתי את כל הדברים שבדרך כלל ראשי ממשלה עושים.

מיכאל: אני מבין מה אתם אומרים.

גורי: אתמול זלנסקי מוסר שהוא היה רוצה להגיע ולתמוך והוא אומר כמה זה חשוב להגיע עכשיו. הנה נשיא אוקראינה זלנסקי ביקש לבחון אפשרות לקיים ביקור סולידריות בישראל. אז זלנסקי אמר 'אנחנו במלחמה ויודעים מה המשמעות של להיות תחת מתקפת טרור, מאוד חשוב לא להיות לבד במצב הזה, זה יכול להציל חיי אנשים ועם'. זה משפט. זה משפט. זה הדבר. זה להיות שם.

מיכאל: אני מבין במאה אחוז. תראו, אני דווקא כאן אני ממש רוצה להגן על נתניהו.

גורי: בבקשה.

מיכאל: אני חושב שבסוף ראש ממשלה צריך קודם כל לנהל את המערכה. אם היו לו שרים מספיק חזקים ומספיק תקציבים ומספיק רגישים הם היו יכולים לרדת לדרום ובאמת למלא את הפונקציה הזאת של האוזן הקשבת, פונקציה חשובה. אני ממש לא מזלזל בה. אבל לא ישבתי בחיים בקבינט של מלחמה, בסדר? אבל אני חושב שראש ממשלה באמת, הוא לא יושב בבית רגל על רגל.

גלית: לא, לא, לא חשבנו את זה.

גורי: לא חשבנו את זה. דיברנו על איזשהו ניתוק ברמה שאנחנו מכירים. אנחנו מכירים קמפיינים של נתניהו שלא היו יעילים מהם אף פעם.

גלית: איפה האיש נמצא? הוא בקריה? איפה הוא?

גורי: אני זוכר שהוא איבד את קולו הרבה פעמים כי הוא לא הפסיק לדבר עם הציבור.

גלית: נכון, נכון.

גורי: לא הפסיק.

מיכאל: נכון, אבל אני באמת חושב שבשוליים ובעיקר זה בשוליים.

גורי: טוב.

גלית: תשמע מיכאל, אם התפקוד היה מדהים והוא לא היה בא לאולפנים, הייתי אומרת יא אללה, מה אני קטנונית, אתה מבין? אבל יש הרגשה.

גורי: אנחנו לא מדברים בדיעבד, לא מדברים על האשמים. אנחנו מדברים על עכשיו. עכשיו. על משרדים.

גלית: אם האיש עובד 24, עוד לא 7, אז גם בזה הוא לא.

מיכאל: האיש עובד, נמצא בקריה כל הזמן ועובד במלחמה. האם צריך בדיעבד או לא בדיעבד או כרגע או מחר לרדת לדרום? אולי. אבל אני באמת חושב שכאילו בניהול של המלחמה, אתם יודעים מה זה, זה די מטורף. אני לא יודע איך עם ההפרדות שלכם, אבל אני כאילו כל יום מרגיש כל כך ארוך. כאילו זה היה אחד השבועות הארוכים שאני זוכר שהיו.

גורי: ממש נכון.

מיכאל: אבל עברו חמישה ימים מפרוץ המלחמה הזאת, בסדר? ועוד אנחנו בשלב המאוד, מאוד ראשוני שלה. אני חושב שראשי ממשלות ומנהיגים שמנהלים מלחמות, אם הם ירדו בשבוע השני של המלחמה ולא בשבוע הראשון זה כאילו יראה לנו כאיזשהו משהו קריטי.

גלית: אמרת קודם על דעת קהל, בסדר נתווכח בפרטי.

גורי: בני גנץ, מה הדבר הראשון שהוא עושה שם?

מיכאל: נכנס לקבינט מלחמה. נכנס, יושב כל הזמן עם ראש הממשלה, הרמטכ"ל ופשוט מנהל את המלחמה.

גורי: יש לי שאלה לגבי תקשורת בזמן הזה. ראינו שהתקשורת שיחקה עוד תפקיד חוץ מהתפקיד הדיווחי. וזה תפקיד של לא יודע, הקשר עם הציבור.

גלית: לא רק קשר עם הציבור, אנחנו מדברים במקרה הזה אלמוג בוקר ותמיד סטיינמן. הם הביאו, הם ממש עשו דברים בשטח.

מיכאל: חד משמעית.

גורי: כן, סתם אני רוצה לשמוע את הטייק שלך על זה.

גלית: על זה שמשתנה התפקיד שלכם.

מיכאל: איך אמרתם שכפ"ץ אזרחי, מגן אזרחי, נכון?

גלית: גנרטור זה היה.

מיכאל: גנרטור אזרחי. זה חלק מהגנרטור האזרחי. בשלב שבו קרסו המערכות המדיניות ותושבי הדרום שהיו בממדים ירויים תחת אש, רימונים, RPG, צמיגים בוערים ששרפו את הבתים והחניקו את האנשים על יושבם מבפנים. פנו לכל מי שהם יכולים ומי שהם יכולים זה מי שהם מכירים ומי שהם רואים בטלוויזיה ואני באופן אישי ואולי גם אתם כי באמת, לדעתי כל פרצוף מוכר במדינת ישראל קיבל וואטסאפים בשלב זה, פשוט התחננו לעזרה.

גלית: אני שמעתי אגב סתם בשיחת חולין, אגב כשהולכים ברחוב, אתמול יצא לי ללכת ברחוב רבע שעה עד הבית כי הבן שלי זה צב גלפגוס וכאילו כל הרחוב הוא אותה שיחה. כל הרחוב הוא שיחה אחת. אתה שומע שני אנשים מדברים פה בגינה ואז אנשים ברמזור וכולם באותה השיחה. ואני שמעתי בין היתר גם אנשים שאני מכירה שהתחילו כל מיני התארגנויות אזרחיות. 'יאללה בואו נאסוף נשקים, בואו נאסוף סכינים ונרד לדרום'. כשהתחילו לשמוע דיווחים, אנשים פרטיים רצו.

גורי: גל ליצמן כותב מעוטף עזה.

גלית: אבל גל ליצמן הוא מהעוטף, אני מדברת על אנשים.

גורי: לא, הוא קורא לאנשים, בואו תעזרו לי, תעזרו לנו לשמור על היישוב.

גלית: ואנשים אשכרה רצו לרדת ביום שבת ולעשות את הדבר הזה ומצד שני אנחנו רואים עכשיו דברים שקורים ביהודה ושומרון ואנחנו רואים גם התארגנויות כאלה של מתנחלים שהולכים ופורעים בפלסטינים.

מיכאל: אני חושב שאתמול ראינו את הדבר הכי חמור. את אוהדי לה פמיליה או איזו קבוצה קיצונית שלא הייתה שם, פשוט הגיעה לשיבא.

גלית: כמובן, כמובן, 150 איש.

מיכאל: 150 איש, הם ממש חיבלו, חיבלו, חיבלו במאמצי הצלת חיים של חולים ופצועים אנוש היו שם בבית חולים. אנשי צוות רפואי שלא יכלו להיכנס לבית החולים כי הפרא אדם האלו, הנבלות האלו באו וחסמו את הכניסה לבית החולים ורצו למצוא מחבלים ולבוא לרצוח אותם במו ידיהם. באמת מעשה ברברי, כן? ועזבו את זה שלא היו מחבלים בשיבא! לא היו מחבלים בשיבא. זה בעיניי ממש עדות...

גלית: הברבריות המזעזעת של יום שבת משאירה את השובלים, את המנשר שלה על שאר העולם.

גורי: מערערת.

גלית: נכון. מיכאל האוזר טוב, יש לך ממד רק? אני רק רוצה לשאול. סליחה, אני דודה שלך, אני לא יודעת אם אתה יודע. יש לך ממד? אתה ליד ממד בבית? יש לך בדירה ממד?

מיכאל: האמת שאצלנו בבניין אין ממד, יש חדר מדרגות.

גלית: אז תלך להורים. בסדר, טוב, תעדכן מה קורה עם זה.

גורי: מיכאל תודה.

גלית: ביי, להתראות.

מיכאל: להתראות.

גלית: איזה כלי נגינה זה? גיטרה, נכון?

קול גלגל

שוטי הנבואה קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה, מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות. קול נעימות עולה, ויורד, הולך ומשוטט בעולם. קול שופר נמשך בעומקי המדרגות, ומסובב הגלגל סביב. זהו קול, זהו קול גלגל עולה ויורד.

אויויויוי

גלית: חברים, לכל מי שרוצה עוד להתעודד ביום הזה, יש ראיונות חדשים עם רחל מאופקים בכל הרשתות, תצפו בזה. האישה הזאת ממלאת אותי תקווה באמת. אני לא מסתלבטת עליה.

גורי: [צוחק] אני יודע, אני יודע.

גלית: יש בה איזה קור רוח והיגיון.

גורי: היא מדברת על הכנסת אורחים.

גלית: לא, היא מדברת על זה שמי שרעב, לא יודעת, יש בה איזה באמת קור רוח. זה המילה שהוא מכניס תקווה. רחל, את מכניסה בי תקווה, מה אני אגיד. הנה, היא מדברת בדיוק על מה היא אומרת. מה היא שאלה אותם, את המחבלים, עם הילדים שלהם. אוי נו, רחל את כאילו כמו שאני מדמיינת את מה אני הייתי עושה ברגעים כאלה, הלוואי ותראו את זה.

גורי: אני ראיתי גם פוסט כזה על השבעה של משפחת הרוש שבנם נפל מפתח תקווה. אני לא רוצה שמצד אחד נעמיס עליהם. מצד שני, אני רוצה שנכיר בהם, אבל לא הגיעו הרבה אנשים. אני מקווה שמאז הפוסט הזה כבר הגיעו הרבה אנשים, אני לא יודע. אז אני לא אפרסם את הכתובת. יש לי את הכתובת, זה ככה פורסם.

גלית: נראה לי שאפשר לפרסם את הכתובת.

גורי: שזה לא יעשה להם בלגן.

גלית: שיעשה בלגן, מה קרה, זה טוב בלגן בשבעה. באמת.

גורי: רחוב העצמאות 43, פתח תקווה. אני גם נוסע לשם.

גלית: לא, ברצינות. אני חושבת שאין מעט מדי אנשים בשבעה ואם אין מקום, אנשים הולכים. השבעה הכי קרובה שהייתי בה הייתה של אבא של הבן זוג שלי. וזו הייתה שבעה כזאת שגם יש שעות שלא מגיעים בהם כי ישנים צהרים.

גורי: שבעה של אשכנזים.

גלית: ממש! אבל בגדול, בתוך זה בשעות שכן אפילו שעייפים, אפילו שזה, נוכחות של אנשים ואני אגיד זה לא הסחת דעת, זה טוב.

גורי: אני אומר, כן.

גלית: זה רעיון מה לעשות. אתמול נורא, נורא חשבתי על זה. גם ראיתי מלא יוזמות וזה. ואתה יודע, גם אמרתי פה על מי שנסע להאכיל את הפרות שעל דודיק. אני רוצה גם שתהיה לי יוזמה כמוהו. שגם אני אצליח פשוט, שאני אראה איזה חוסר או משהו שאין ואני לא אגגל אותו או אעשה משהו ברשתות, אלא ממש אני אסע לשם ואעשה דבר. אתמול נורא, נורא הייתי עסוקה במה אפשר לעשות. התרומות האלה, אני לא יודעת וגם נראה לי שיש מספיק וזה. לנסוע להלוויות, לעשות לייקים לדברים לדעת הקהל, יותר לכתוב ברשתות באנגלית, לנסות לכתוב לאנשים, לשכנע אותם. אנשים בחו"ל לשכנע אותם כאילו בזה. לא יודעת. אולי לשבעות. אולי לנסוע לשבעות. אולי זה רעיון טוב? לא יודעת.

גורי: אני מקווה שאני לא אעיק, אבל נרגיש ואם זה טו מאץ'.

גלית: מה זה לא תעיק. תלוי אם אתה בא לשבעה, מתחיל לבקש משהו לאכול?

גורי: יש משהו עגול?

גלית: [צוחקת] 'תראו, אני בא וניחמתי במקום אחר, לא יצא לי לעצור לצהרים, גם הכל סגור עכשיו. מה יש פה?'

גורי: יש לי הצעות לה פמיליה. אני יכול להציע הצעה? תתגייסו.

גלית: אני לא מרגישה שחייבים את אלה בצה"ל. לא, לא, לא.

גורי: גלית, סליחה. מרגישים צורך עם זה,

גלית: יש דרך.

גורי: תתגייסו לכל תפקיד, למה שאתם יכולים, צאו, תעשו את זה. אני מבין את זה, אני מבין את הסנטימנט. קדימה.

גלית: יש עוד דברים שאפשר לעשות.

גורי: את מבינה מה אני אומר? בואו ננצל רגע.

גלית: אתה יכול להגיד את זה גם על המתנחלים.

גורי: כן.

גלית: בואו גם אתם תתגייסו. כל מי שיש בו, בואו נעשה כוח וגנר פה. למה לא? ראינו איך זה עבד כל כך יפה ברוסיה.

גורי: לא.

גלית: זה לא יפה?

גורי: לא, כי הם לא באו מתוך הכלא בתור אנסים ורוצחים. לא, הם לא.

גלית: הם באו עם זעם, יצר נקמה ואני לא חושבת שהאנשים האלה יודעים לקבל מרות צה"לית שזה דבר הכרחי.

גורי: אולי זה כן יעזור. אולי זה יכול לעזור. אולי בסוף זה יעזור?

גלית: אני לא חושבת מה אני אגיד לך. אבל שישנו את עמדתם בכל מקרה כאילו מאיך שזה קורה עכשיו.

גורי: רציתי לדבר על שרה סילברמן. עוד אחת מאלה שפשוט לא מפסיקה לעבוד בזה. יש לה גם משפחה פה גדולה. כל הזמן, כל הזמן מעלה. כל הזמן מעלה. וגם שם בארה"ב הליברלית, השמאלנית, אני מדבר רגע ספציפית עליה. שהם, אני אומר לכם את האמת, אני הרגשתי את זה גם שנים איתם. הם הפנו עורף לישראל. היה לנו שלב קשה ביחסים. כמו שגם ישראל הפנו את העורף כלפיהם. אני מדבר בכלל על יהדות ארה"ב גם מהסדרה שעשינו והרגשנו את זה. את הפער הזה ואת העלבון.

גלית: נכון.

גורי: עלבון, אמיתי, עלבון.

גלית: סליחה, אני רוצה להתעכב על הפער הזה.

גורי: בבקשה.

גלית: כי פה זה גם בקטנה, בקטנה, יש פה גם עניין עדתי. יהדות ארה"ב מחוברת,

גורי: הלבנה את אומרת?

גלית: יהדות ארה"ב היא לבנה. יהדות העולם היא לבנה. יהדות ארה"ב מחוברת לדברים שאני מאוד אוהבת במה שיהודי בנו. אבל אלה דברים מאוד, מאוד אשכנזים.

גורי: מאוד לא מזרח תיכוניים.

גלית: נכון ומאוד אשכנזים ובגלל זה גם החיבור שלהם לפה ודני קיי בא לבקר, זה קשור. זה באמת הדוד שלו מישראל. אבל משהו השתנה גם כאן. גם בפני היהדות משהו השתנה כאן, משהו שהאשכנזיות הזאת ניסתה להשתיק והוא היה חייב לפרוץ וגם זה עשה איזשהו ריחוק. פתאום אנחנו הולכים לאיזה יהדות אחרת בישראל, היא פחות קשורה אליהם.

גורי: יכול להיות, אבל זה בעיקר...כשל הנהגתי שוב. לאורך כל השנים, לא רק הנוכחי. כשל גדול שנתן הרבה מאוד כוח למפלגות החרדיות להכריע מה יהודי. והם בעצמם הרחיקו ומיגרו והקשו מאוד על הרפורמים, על הקונסרבטיביים.

גלית: נכון, שזו יהדות ארה"ב.

גורי: אז זה הפך להיות בעצם 'אתם לא תגידו לנו'. ו'אתם לא תגידו לנו' הפך להיות בוז. והבוז הזה היה גדול מנשוא גם על יהדות ארה"ב.

גלית: והאופנה השתנתה.

גורי: הליברלים, השמאלנים, היהודים,

גלית: שהיה להם פעם קל לתמוך בישראל.

גורי: מה זה היה להם קל? זה היה חלק מה-DNA שלהם.

גלית: דמוקרטיה, זכויות אדם.

גורי: ופה באמת אנחנו כבר שנים לא בקשר מה שנקרא עם אותם אומנים והם קצת חזרו. THEY ARE BACK. אני רק מבקש, מבקש, מבקש, כל מי שקשור במערכת יחסים הזאת. הם יודעים. יש תפוצות, יש זה, יש פה, יש שם. אל תרתמו אותם רק כדי להרגיש שהם לא ירגישו בסוף שאנחנו רק מנצלים את קולם, תרתמו אותם למערכת יחסים ארוכת טווח. תרתמו, תנצלו. אנחנו אני אומר לכם, כל מי שעוסק בתחום ויש הרבה שעוסקים בתחום. תנצלו את הרגע כדי לרקום פה מערכות יחסים ארוכות טווח עם כל האנשים האלה שהשפעתם היא גדולה, היא גדולה, היא גדולה. ותעשו את זה חכם ותעשו את זה אוהב ותעשו את זה מוקיר תודה ולא אתם חייבים לנו. אל תחזרו לאתם חייבים לנו הזה.

גלית: אתה יודע למה האתם חייבים לנו הזה? כי הם כל הזמן הדוד מאמריקה שמעלינו ואנחנו חייבים קצת להיות שווים ומי צריך אתכם בכלל? מה אתם כל כך טובים.

גורי: זה דרך גם להפוך לריבון. בסדר, זה ברור. זה חלק מהעצמאות שלנו. חלק מהעצמאות של ילד.

גלית: זה גם חלק מהעצמאות שלנו. וגם חלק מהאתוס הציוני. הרי חלק מהאתוס הציוני היה לעזוב את ההורים שלנו, לבוא הנה צעירים, לשכוח את העבר שלנו. אין אותו. אנחנו לא חלק מזה יותר. אנחנו פה צרובי השמש וזה. בסדר, אוקיי, כן. תהליך התבגרות שגם אנחנו עוברים, זה מה אני באה להגיד. לדעת לבקש עזרה. לדעת שאנחנו בגודל מסוים ויש לנו בני ברית ואחים ובני דודים באמת.

גורי: ופה אני אומר, כמו בהרבה דברים אחרים שקשורים במלחמה הזאת, זאת הזדמנות. יש לנו הזדמנות. אל תתנו להזדמנות הזאת ללכת. יש לנו הזדמנות אמיתית.

גלית: מנהיגים לא נבחנים על ידי הדברים בעיניי, הדברים שהם עשו, אלא הם נבחנים על ההזדמנויות שהם החמיצו.

גורי: כן? את חושבת?

גלית: כן. מי שהייתה לו הזדמנות לעשות פריצת דרך ולא עשה אותה, זה הדבר הנורא ולא הדברים שכן. זאת אומרת, אם היה, הרי הזדמנויות זה משהו שהוא כל כך צריך מלא, מלא, מלא תנאים שיקרו. ואם זה היה לך מעל הראש.

גורי: אני לא מרגיש שהזדמנויות שלא נוצלו הם הסמלים.

גלית: לא, הם לא הסמלים. הסמלים הם מה שכן עשית.

גורי: מנתחת הנהגה קצת מאחורי הקלעים. הנהגה זה מה שמונצח בסוף ואני לא חושב שההזדמנויות המפוספסות הן מונצחות. אפילו לא מיכאל בר זוהרים שמתעדים אותם. אני לא חושב שהם בזה הרבה.

גלית: אז אנחנו נזכיר אותם. בסדר? ניקח את זה על עצמנו. חדשות של 9, תכף חוזרים.


["102 רדיו תל אביב, 102 רדיו תל אביב"]


גורי: דור אמור להגיע.

גלית: הנה הוא.

גורי: את לא מבינה, הם לא מבינים את העניין של הטלפונים.

גלית: דור, תקשיב משהו. זה רדיו. הם לא רואים. אנחנו מאוד, מאוד אוהבים להשתפר.

גורי: אני רוצים לדבר איתך, 'בסדר אני אגיע'.

גלית: דור מועלם "מאקו", עורך את המוזיקה ב"מאקו", מה עניינים? לא בסדר.

דור: מה אפשר להגיד?

גורי: עבודתך הוסבה לחלוטין.

דור: וואו לגמרי.

גורי: בוא רגע תסביר.

דור: לגמרי. אנחנו ב"מאקו" בעצם הקמנו מעין חמ"ל הסברה.

גלית: תקשיב, זה פרויקט מדהים.

גורי: מדהים מה שאתם עושים!

גלית: בוא ניתן קרדיט. מי הבן אדם שחשב על זה? יאללה בוא, מי זה?

דור: אין אפילו שם, פשוט ידענו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

גלית: כמה אנשים אתם? כאילו שעוסקים בזה נגיד, בדבר הזה של הסרטונים. זה הרבה? עשרות?

דור: משהו כזה. כי כל מחלקה,

גורי: אין להם מה לעשות. עושים רק את זה.

דור: בדיוק. יש מחלקות שאחראיות על התוכן שלנו של הסדרות.

גורי: דור בד"כ בענייני המוזיקה ועכשיו,

דור: בדיוק. ופשוט כולנו אמרנו, ברגע שהתחלנו טיפה לשתף סרטונים גם, אז עוד מחלקות אמרו 'אני זמין, תגידו לי מה שאתם רוצים, אני בא'. ופשוט מחלקות שלמות התגייסו לכל הדבר הזה. וזה בעיקר בודה שצריך לעשות כי חייבים לשתף את זה החוצה. אין מה לעשות.

גלית: אוקיי, אז באתר "מאקו" אנחנו יכולים למצוא, הציבור יכול למצוא סרטונים.

דור: נכון. אז באתר של "מאקו" ועדיף בעיקר קודם כל, עמוד ה"אינסטגרם". בעמוד "אינסטגרם" שלנו עולה כל הסרטונים. אנשים גם משפיענים שולחים לנו דברים. אנחנו פונים אנחנו למשפיענים. אנחנו עושים ביחד. חברנו ל-STANDWITHUS זה ארגון ההסברה אחד הגדולים בארה"ב.

גלית: תגיד סליחה אני מתנצלת, גורי יכעס עליי שאני שואלת את זה. אבל נניח אנשים כמו גלית דיסטל אטבריאן, הרימה טלפון ואמרה 'שלום, בואו נעשה ביחד, אתם עושים דבר יפה'?

דור: לא, אבל אני חושב שאין לנו זמן לזה.

גלית: טוב, בסדר. לא, גורי מתעצבן שאני זה והוא צודק.

דור: יש הרבה מה להגיד.

גלית: בסדר, לא עכשיו.

דור: הכל ברור, יש הרבה מה להגיד. כרגע אנחנו מתרכזים בלעשות מה שאפשר.

גורי: איך אתם עושים את זה? תסביר לי רגע. איך זה עובד?

גלית: כן, אתם מחליטים מה הסנטימנט? מה ידבר אליהם?

דור: כן. יש כמה סוגים של דברים. קודם כל, יש,

גורי: קבעתם כללים ביניכם של מה זה? מה זה הדבר הזה תוך כדי תנועה?

דור: תוך כדי תנועה הבנו מה.

גורי: זה לא וזה כן.

דור: בדיוק. זה לקהל המקומי וזה לקהל בחו"ל. זה אנחנו עושים עריכה מקצועית יותר, זה אנחנו עושים גרילה יותר. וכאילו עריכה פחות, שיראה דווקא אותנטי.

גלית: כן, שיראה סושיאל.

דור: אנשים רוצים גם, אין מה לעשות, אנשים רוצים שזה יראה אותנטי. וזה לפעמים, זה מוזר לחשוב על זה ככה, אבל אין מה לעשות.

גלית: נכון, נכון.

גורי: לא רוצים שיהיה עשוי מדי וערוך מדי ומסודר מדי.

דור: אנחנו צריכים שכמה שיותר אנשים מעבר למקומי, שכמה שיותר אנשים בחו"ל ישתפו. והנה אתמול נגיד גל גדות שיתפה אצלנו ונטע ברזילי התראיינה. נגיד זו דוגמא מעולה. נטע ברזילי התראיינה אתמול בטלוויזיה היוונית. תוך רגע לקחנו את זה, שמנו כתוביות. דיברנו עם נטע, דיברנו עם זה, תרגמנו את הכל והרצנו את זה ישר.

גורי: תן מילה אחת. סליחה, היא חברה שלי, אני אוהב אותה, אני עוקב אחריה, רואה את כל מה שהיא עושה. אני מדבר רגע על גל גדות. אוף קאמרה, גם לא בעין הציבורית. מה אנחנו רוצים ממנה? מה יש לציבור?

גלית: באין שגרירים,

גורי: מגל, אני לא יודע.

דור: אני חושב שלפעמים זה היה טיפה מוגזם, זה שהיו נופלים עליה. אני חושב שעכשיו היא פשוט טעתה בסטנטימנט, זה הכל. בפוסטים שלה. אנשים כרגע רוצים, זה יישמע רע אבל כרגע לא אכפת לנו מהצד השני. לא אכפת, מה אפשר לעשות.

גורי: זה יגיע. תקשיב, תקשיב, זה יגיע ואנחנו נצטרך שהשגרירים האלה שלנו בעולם גם יהיו קול של שפיות.

דור: חד משמעית. אבל יש מה שנקרא,

גורי: היא מדברת גם לקהל האמריקאי. היא יודעת מה היא עושה.

דור: נכון, אבל גם באמריקה היום אף אחד, גם על האזרחים סקוטר בראון וגיא עוזרי ואנשים כאילו,

גלית: שמה הם?

דור: גיא עוזרי זה המנהל המיתולוגי של מדונה. סקוטר בראון זה המנהל של ג'סטין ביבר. הם יהודים. יש להם חברים פה. גיא עוזרי, יש לו משפחה בישראל. הם מפרסמים רק על ישראל. גיא עוזרי שינה את תמונת הפרופיל שלו לנועה, האישה שנחטפה על האופנוע, שכולם ראו את הסרטון הזה.

גורי: כן, שהייתה על הניו יורק טיימס.

דור: נכון.

גורי: או וושינגטון, סליחה.

דור: כרגע ההלך הציבורי, סורי, לא מעניין אותנו כרגע מה קורה.

גלית: אנחנו לא ציניים, אנחנו מדברים עכשיו מגויסים ואנחנו לגמרי מבינים מה אתה אומר וגם המאזינים שלנו מבינים.

גורי: אני ניסיתי להבין עוד קצת.

דור: אני גם מבין מה אתה אומר. בסוף אנחנו לא יכולים לבוא בתלונות, אבל כרגע אנחנו נמצאים בסיטואציה אחרת וכרגע.

גורי: אני מרגיש שהציבור, זה מאוד ספציפי.

גלית: יש הרבה ציפיות ממנה.

דור: כרגע אני גם לא, אני מאוד סלחן בדברים האלה כי אני לא רוצה לשפוט אף אחד. אני לא יודע מה היא עושה, מה היא עוברת, מה זה, מה זה. זה היה ספציפית בחירת מילים פשוט לא נכונה לדעתי, זה הכל.

גלית: קשה לנו עם הדבר הזה.

דור: הכל טוב.

גלית: דור, בוא לא נשכח,

דור: אף אחד לא נגדה.

גלית: אופירה אסייג הייתה נגדה. אנחנו מדברים דור, אתה אומר, האנשים האלה, היהודים האלה הם רק בצד של ישראל. אבל אני רוצה להזכיר לך שכל ה-IVY LEAGUE שהם משמעותיים. אני קשה לי שיהיה לי אכפת מזה עכשיו, אבל כן יודעת בראש. האוניברסיטאות הטובות ביותר,

גורי: כן, מחוג הקיסוס.

גלית: בדיוק. הם לא פרסמו, אף ארגון שלהם לא פרסם כלום. זאת אומרת, שעדיין האופנה האינטלקטואלית, הצעיר ה-WOKE הניו יורקי הוא עוד לא איתך.

דור: היה מכתב של איזה 12 תלונות נראה לי בהרווארד, לא יודע אם ראיתם את זה. נגד ואז השעו אותם.

גורי: השעו אותם על זה שמה?

דור: אני לא זוכר בדיוק מה הם יצאו נגד.

גורי: פרו ישראלים?

דור: לא, הפוך.

גלית: נגד ישראל. אני יכולה בלי לקרוא את ה-12 עמודים להגיד לך מה הם אמרו. שזה תגובה על שנים של כיבוש. שנים של תינוקות מתים וללא אבחנה.

דור: אתם לא מבינים. יש שם אנשים שהם עדיין כאילו משפיענים שיש Simi & Haze דוגמנית או משפיענית רשת עם איזה 2 מיליון עוקבים ומפרסמת שקרים. שקרים לחלוטין. היא טוענת שלא נרצחו ילדים.

גלית: בטח.

דור: היא טוענת שאנשים.

גורי: דברים שאני העליתי, אנשים כתבו לי 'זה פייק, זה מגוגל, זה מגוגל אימג'ס'.

דור: זו ההזיה. היא אומרת 'לא, מה שהיה במסיבה, היה שם ריב בין הבליינים. הפלסטינאים עזרו להם ולקחו אותם לבית חולים בעזה'. ברמה כזאת חבר'ה.

גורי: וואו.

דור: בגלל זה אני אומר, זה חשוב.

גלית: איזה מישהו כותב על זה שיש, אני אגיד דבר קשה. אם קשה לכם לשמוע, תעבירו לרגע. שיש 40 תינוקות ערופי ראש ואז ענו, מישהי ענתה 'לא כל התינוקות ערופי ראש, חלק הרגו אותם בלי לערוף את ראשם'.

גורי: אוי הדיון הזה לא הגיוני.

גלית: זה באמת,

דור: אבל בזה אנחנו משחקים חבר'ה. בזה אנחנו משחקים, זה המגרש.

גלית: בזה אנחנו יכולים ללכלך את הידיים ולענות להם יפה.

דור: בדיוק ואנחנו צריכים את כולם. אני קורא לכולם, לכל מי ששומע, אנחנו עמוד של "מאקו" זמין לכולם. אתם רוצים ליצור בעצמכם, תיצרו ותשלחו לנו הודעה.

גלית: תדבר איתי עוד על הסנטימנט כשאני עונה באנגלית, לאן לגשת אליהם?

דור: תחשבי שאת צריכה שהאמריקאי, שהצרפתי,

גלית: אבל אני לא יודעת באמת.

דור: שהספרדי יבינו את עומק הזוועה. את צריכה פשוט ISIS זה חזק. כולם מבינים שהיום חמאס זה ISIS.

גלית: HAMAS IS ISIS

דור: זו סיסמא מעולה כי זה רלוונטי. אנחנו אומרים נאצים אבל נאצים זה סנטימנט יהודי. כל השאר לא באמת יודעים. הם לא ישבו בבית ספר 12 שנה וטחנו להם את המוח.

גורי: כמעט בכל מדינה נחטפו ע"י דאעש.

דור: דאעש, כולם ראו את הסרטון. בדיוק, כולם ראו את הסרטון של החייל האמריקאי שכורתים לו את הראש. כולם מכירים. גם אם לא ראו, כולם מכירים את האימג' שלו עומד על הברכיים. חמאס זה ISIS אנחנו צריכים לדברר את זה שילדים, כרתו להם את הראש.

גלית: שילדים חטופים.

דור: שנשים נאנסו. זה קשה להגיד את זה.

גלית: זה יותר קשה לעשות, שזה קרה. תגיד, אתם מדברים נניח על אונסים? כי בעברית בקושי מדברים על זה.

דור: עשינו כמה כאלה כן. כי אין מה לעשות. שוב, זה נשמע רע וזה אפילו נשמע ציני ברמה מסוימת, אבל אין מה לעשות. אנחנו צריכים להסביר כי אנחנו נלחמים מול אנשים שטוענים שעזתים שנכנסו פנימה הם באו לשמור בעצם. והם לקחו אותם לבית חולים.

גלית: אה נכון...

דור: זה הרמה, זו הרמה. אז אין מה לעשות.

גורי: לא שמעתי את זה אף פעם.

דור: ו-2 מיליון עוקבים. זה דברים שקורים.

גלית: ראינו מיה חליפה, ראינו.

דור: מיה חליפה. אין מה לעשות. זה השיח. עם האנשים האלה אנחנו נלחמים ואין מה לעשות. זה הרגע שבו אנחנו צריכים ללכת אול אין.

גורי: תקשיב, רוצה להגיד גם משהו על ענייני מורל כי אתה מדבר על ענייני הסברה ואני רוצה רגע לדבר על ענייני מורל. גיא הוכמן עושה עבודה מדהימה. מדהימה.

דור: נכון.

גורי: גיא הוכמן, אתה אלוף! אתה עושה עבודה אדירה!

גלית: כן, הרבה פעמים הוא מעצבן.

דור: אני מודה. אני לא מה שנקרא, אני לא בטים של גיא הוכמן, אבל חד משמעית.

גלית: מה הוא עושה?

דור: הוא במילואים.

גורי: אבל הוא בזה, תקשיבי.

גלית: אני ראיתי חיילים.

דור: יש את שולץ שהוא גם עושה עבודה מעולה. אני נהנה ממנו רצח, אתה יודע מי זה?

גורי: לא.

דור: ההוא עם המיקרופון שמסתובב.

גלית: הוא אומר מה החלום שלו?

דור: לא. גלית, זה לא ייאמן.

גלית: אבל אני מכירה עיתונים. תשים לב, אני מכירה פרינט!

דור: יושבת ומקריאה לי כותרות מ"הארץ".

גלית: רוגל אלפר זה הדבר הראשון שאני קוראת.

דור: אמרת מורל, אמרת רוגל אלפר.

גלית: לי זה מעלה את המורל!

גורי: מכבי חיפה.

דור: כן. הוא גם עכשיו במילואים, הוא עושה עבודה מדהימה! מדהימה!

גלית: תראה לי איך הוא נראה. אני לא טעיתי רבותיי.

גורי: אני עוקב אחרי כולם. גם כן משהו שלמדתי, שעכשיו אני צריך לתמוך בכולם.

דור: גם העניין של המורל, אנחנו נגיד גם אצלנו ב"מאקו",

גורי: כאילו אתם לא בזה? אני באמת שואל, אתם לא על זה?

דור: קשת כרגע הקימו מיזם של "יחד ננצח" שכן יש שם הופעות ויהיה דברים ויהיה תכנים ויהיה זה, אנחנו כרגע לא שם.

גורי: אתם בעניין ההסברה.

דור: כי אנחנו בדיגיטל. אז אנחנו כרגע יותר קל לנו. גם הקטע של המורל, אנחנו נגיע לרגע הזה, אנחנו עוד לא שם. כרגע לפני שחמאס הופכת להיות. סליחה, לפני שעזה תהפוך לחניון, אנחנו צריכים שהעולם יבין למה עזה הפכה להיות חניון. כי אחרי שעזה תהפוך לחניון, פתאום יקומו אנשים ויגידו.

גורי: הייתי משדר את הנאום של ביידן בכל דרך אפשרית.

דור: עורכים את זה אצלנו עכשיו ממש.

גורי: בכל דרך אפשרית ומוציא משם את הנרטיב שהוא בנה והוא פשוט סידר לחלוטין. משואה לתקומה, לכיפור, ל-7 באוקטובר, DON'T. זה מסודר.

גלית: DON'T!!!

דור: אני מודה שהסיפור עם גולדה, עשה לי לבכות. הסיפור עם גולדה, כי זה היה עכשיו. נשמע מאוד אמיתי.

גלית: אני מאמינה לו לגמרי.

גורי: הוא מספר את זה כבר שנים.

גלית: אף פעם לא ידעתי את זה.

דור: לא הכרתי.

גלית: אני כן מכירה אבל גם זה נשמע מאוד גולדה. 'יש לנו נשק סודי, אל תדאג'. זו כזאת מעשייה יהודית. מרק כפתור. בוא אין לנו כלום, אני אעשה לך מרק, בוא תראה ממה. יש איזו דרך ללכת מסביב. אגב, אם עושים את הנאום של ביידן, תרגמו אותו להרבה שפות.

גורי: יש לי שאלה לגבי מוזיקה. הרי בכל משבר,

גלית: המוזות שותקות.

גורי: לא, רגע, דווקא אני אומר הפוך. בכל משבר אנחנו יכולים לראות אחורה. יש את המוזיקה והשירים שהם השירים של התקופה הזאת. אני לא יודע. לחלק אני כן יודע מתי באמת יצא השיר לעומת הזה. זאת אומרת, כמה פרספקטיבה היה לשירים. אתה מרגיש שוב, שיש מישהו שיוצר עכשיו את ההמנון הבא של התקופה הזאת?

דור: אני חושב על זה כל הזמן. עוד לא, עוד לא, רגע. ברור, ברור. פשוט בגלל שאנחנו כרגע במקביל, עדיין זה הכל הלך רוח. אנחנו במקביל עדיין רק אתמול קיבלנו את העדויות של זק"א מבארי ומכפר עזה. אנחנו עוד לא שם. הנפש עוד באמת פצועה.

גלית: אבל אייר אומר שיש שיר.

גורי: לא, היא אומרת שעכשיו יש שיר לשידור.

גלית: לא, לא, היא אומרת שיש שיר שהוא המנון.

גורי: איזה שיר?

אייר: יש את השיר עכשיו שהוא בכל הטיק טוק וכל החיילים מעלים אותו [שרה: "גם בשעות החשוכות"] זה הפך להיות השיר. שתדעו.

גלית: מה זה? איזה שיר?

אייר: זה שיר חדש.

גלית: של מי?

אייר: הוא יצא ממש לא מזמן. של זמר.

גלית: של זמר את אומרת!

דור: של זמר?

גלית: יפה מאוד.

גורי: דור מועלם על זה עכשיו, זה מושלם.

דור: לא היה לי זמן.

גורי: היא עושה את העבודה שלך עכשיו. תמצאי את השיר.

דור: מה של יגל אושרי?

גורי: זה השיר.

דור: נכון, זה יצא לפני חודש, אני חושב.

גורי: אה זה יצא לפני חודש?

גלית: אז בואו נלך עם יגל.

דור: בחור צעיר שיש לו איזה 4 סינגלים, משהו כזה. חזק מאוד ברשתות ואצל החיילים.

גלית: החיילים יקבעו מה יהיה ההמנון של עכשיו.

דור: אני קצת מודה, אני לא יודע אם זה בסדר להגיד. אני מאוכזב מחמאס שלא הוציאו.

גלית: "תקוף, תעשה פיגועים?"

דור: בסוף זה מה שמרים אותנו הכי הרבה, אין מה לעשות.

גורי: לא, לא בא לי בכלל לשמוע.

גלית: תקשיב, התדמית שם השתנתה. הביאו מנכ"ל חדש. הם כבר לא "תקוף תעשה פיגועים". זה נגמר הסיפור הזה.

דור: זה נכון.

גלית: הביאו מישהו שאמר 'תקשיבו, נאצים זה עבד טוב פעם, בואו נלך על זה, מה אתם אומרים?'

גורי: דור מועלם, אוהבים אותך, תודה רבה שבאת.

גלית: אתם עושים דברים ממש ממש חשובים. ואני רוצה להגיד לכם תודה שאתם גם חלק ממה שכונה פה הגנרטור האזרחי. ושאתם לא מחכים למדינה ואתם עושים את מה שאני קיוויתי עד עכשיו.

דור: אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, זה מה שיש לנו לעשות. ואני רק אגיד,

גורי: תהיה בפרקטיקה ואחרי זה נשמע את השיר.

דור: אני רק אגיד, כל מי שרוצה ליצור סרטונים, לשתף. קודם כל, אצלנו בעמוד "אינסטגרם" של "מאקו" יש לכם את כל הסרטונים. תיכנסו לעמוד. כל העמוד מוצף. רק לשתף. אם אתם רוצים ליצור, אתם משפיענים, יש לכם רעיונות, שלחו הודעות, אנחנו פתוחים לכולם.

גורי: ואני רוצה להגיד עוד משהו. אם אתם חושבים שיש לכם מעט עוקבים, מה זה ישפיע שאתם מפרסמים? האלגוריתם עובד בצורה הזאת בדיוק שדווקא אתם שלא משפיענים, לא זה ומשחררים כזה סרטון ואתם בדרך כלל לא עושים את זה, זה משנה את המומנטום של הצפייה.

דור: לגמרי. שוב, זה נשמע רע, אבל אנחנו צריכים שתגיבו, שתעשו לייק, שתשתפו, תשלחו לדודה, תשלחו לאמא.

גלית: מתוך זה שאנחנו מגויסים. זה לא מתוך. אחרי זה נוריד ל"מאקו" עוקב כולנו.

גורי: [צוחק] זה הסלוגן שיוצא מהשיחה עם דור. אחר כך כולנו מורידים עוקב ל"מאקו". [צוחק]

גלית: כולם מורידים עוקב ל"מאקו" מה השאלה? ברור.

דור: מושלם, מושלם.

גלית: דור מועלם, ממש תודה לך.

דור: התגעגעתי אני חייב להודות.

גלית: גם אנחנו. אתה גם נראה טוב, לא יודעת, טוב לך להיות מגויס.

לצאת מדיכאון

מילים: אופיר כהן ויגל אושרי אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון? המשפחה, החברים אולי לצאת לבילויים שיחות עמוקות שיחות של הנפש בלילה להתמודד עם שינויים ההרגלים הישנים הנשמה במלחמה עם הקארמה עוד יבואו ימים טובים אני מבטיח עוד יבואו ימים טובים גם בשעות החשוכות של הלילה תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך את עצמך את הדרך הביתה תמיד זה הכי חשוך לפני הזריחה מיליון רכבות דוהרות עד אוסטרליה מחפש רחוק את מה שנמצא לך מתחת לאף כל מכשול זה מדליה קם ונופל אבל בדרך שלך להתמודד עם הפחדים לקפוץ למים עמוקים לשחות עד הסוף להגיע לחוף עד הלילה להאזין גם לשירים כי זמרים הם הרופאים הכי טובים שיש למדע להציע עוד יבואו ימים טובים אני מבטיח עוד יבואו ימים טובים

גורי: זה יגל אושרי. הוא הופך להיות ההמנון של החיילים ואני מבין למה. אייר, אני אשמח לדבר עם יגל מתישהו אם הוא ירצה, בסדר?

גלית: או שיבוא לשיר פה את השיר היפיפה הזה.

גורי: זה בכלל, בכלל נפלא. יש...אני פשוט רואה גם בטלוויזיה, יש חשד להונאת ענק מכספי תרומות לחיילים. אמה כל הזמן מעלה כל מיני דברים לתרומות ואני כל הזמן אומר לה 'בדקת למי זה הולך? בדקת מה זה המספר הזה? בדקת?' אני מבקש רק שנכניס עכשיו בחוקי החירום שמי שעשה כזה דבר עם ישראלי, אם הוא ישראלי, העונש זה הגליה.

גלית: אני לא חושבת שיש פה עונש כזה.

גורי: אז אני חשבתי על עונש נחמד.

גלית: לאן נגלה אותו?

גורי: לאן שהוא, כרטיס לכיוון אחד, לאן שהוא, ביי. ביי, ביי, ביי. לא נכנס יותר באף גבול. אפשר? אפשר לעשות את זה, נכון? אם אתם בעד, אני חושב שזה קל.

גלית: טוב, נכון.

גורי: ניצול כזה?

גלית: אנחנו ראינו את הניצול הזה גם עם ילדים חולים בעבר.

גורי: זה אחרת! זה אחרת! עעעעעעע

גלית: גורי, אנשים שהם ציניים ברמה הזאת ויכולים לגנוב כסף על חשבון חולים מתים ומסכנים, הם אנשים שכבר אין את הביטוי הזה, אבל פעם היה אותו הרבה. ישלם להם. מה זה ישלם להם.

גורי: עוד דבר אם אני יכול לבקש בעניין הבירוקרטי. ואני רוצה לבקש את זה מעיריות. חדל דוחות.

גלית: תנועה? כאילו החניות?

גורי: תנועה, חניה.

גלית: למה איפה אמה שמה את האוטו? מה קרה?

גורי: [צוחק]

גלית: למה אתה אומר את זה? אמה חנתה אצל כרמל שאמה הכהן בסלון, חשבה שזה כחול לבן. זה לא הזמן לזה. אתה אומר לדוחות חניה. אגב, אני ראיתי, סליחה, סליחה, אני ראיתי אצל שאול אמסטרדמסקי שיש,

גורי: נתנו דו"ח צריך להגיד, לסגן אלוף במדים עם תו נכה שעצר באדום לבן לקנות תרופות בדרך לצפון.

גלית: [צוחקת] זה כאילו כל הדברים, הכל. בסדר. אבל דו"ח של המשטרה, אגב, זה לא עירייה. זה דוחות אחרים וזה משהו אחר. אני רוצה להמליץ לכם על משהו. פשוט התוכנית עומדת להסתיים.

גורי: איך את אוהבת עומדת להסתיים. שעה לפני סיום.

גלית: ניסן שור כתב ב"הארץ" זה במוסף השבוע, אבל אני רוצה שאתם תקראו. זה בפייסבוק של ניסן שור. יש את הכל. יש לו טור, לא יודעת. יש אנשים שאוהבים את ניסן, יש אנשים שלא אוהבים אותו ומתחברים לטור שלו או לא מתחברים, זה כמו רוגל אלפר. אנשים מאוד חד משמעיים. השבוע הוא כתב טור על מסיבות טבע. אני רוצה להגיד על זה משהו. אני חושבת שהסנטימנט כלפי מה שקרה במסיבת טבע הוא חד משמעי וברור. אבל יש איזו מחשבה פצפונת כזאת. מה זה...הם היו דלוקים...מסיבות טבע, מי הולך למסיבות טבע? מה זה מסיבת טבע? אגב, מסיבת הטבע הזאת אושרה ע"י המשטרה וצה"ל והכל. זה לא משהו שקרה מאחורי הקלעים. אבל יש איזה הרגשה שמה אלה הלכו. או כמו שאמר יוסי שלי, שזה תרם לכאוס. אבל הקישור לסמים והקישור לטרנס מוריד מהערך של מי האנשים שהלכו לשם. מי שחושב ככה, הוא אדם שלא מבין מה זה מסיבות טבע. מסיבות טבע זה דבר ומסיבות בכלל מהסוג הזה, זה דבר שהוא יותר דומה לכינוס רוחני או לתפילה.

גורי: לטיפול המוני.

גלית: אני לא חושבת שזה טיפול אפילו. זה נובע מצרכים של טיפול, אבל הדבר הזה שקורה במסיבה עצמה הוא דבר מרהיב ומדהים. והוא דבר שיש לו עקרונות ושיש לו אג'נדה. זה לא השבורים. הם גם שבורים ממשהו אגב, זמן טוב להגיד שגם ניסן כותב את זה בטור שלו. שהטרנס הגיע לארץ בעצם אחרי האינתיפאדה הראשונה כמובן. איך נהייתה פה כזאת סצנת טרנס מטורפת? השבורים של הודו, שלמה נסעו להודו? בגלל הפוסט טראומה. חזרו משם עם עולם חדש שהם גילו. והפוסט טראומה הזאת, המסיבות האלה מציעות להם איזשהו ריפוי וניסן מתאר הכי יפה בעולם מה זה מסיבות ומה הדבר הזה ומה הרגע הזה שהשמש זורחת במסיבה ותקראו את זה בפייסבוק שלו.

גורי: אולי נדבר גם עם דובדב? עמית דובדבני?

גלית: אני מאוד אשמח. אני מאוד אשמח. תשלח לעמית, תשלח לדובדב בבקשה את הטור של ניסן.

גורי: דובדב, עמית דובדבני, אנחנו גם נשמח לדבר איתו.

גלית: תעשה לו פורוורד אני מבקשת. הוא יאהב מאוד את מה שניסן כתב.

גורי: כן?

גלית: כן, כן, כן. גם על המחויבות. אוהבים לקרוא להם טרנסאווים. אגב, גם הטרנסאווים זה הרי זה גם סצנה כזאת. טוב לא משנה, זה בתוך עולמות המוזיקה עצמם. ניסן כותב שבמסיבת טבע נמצאת הישראליות במקום הכי יפה שלה והטוב ביותר שלה ואת כל זה החריבו. והוא מתאר מה זה מסיבה. נו תקראו אותו. אני אקרא לכם רק את ההתחלה?

גורי: כן.

גלית: הוא כותב שזה הטור העצוב ביותר שהוא כתב.

"מי שלא היה במסיבת טבע לא יבין זאת. כשהבוקר עולה והשמש זורחת אחרי שעות של ריקודים בחשיכה כמעט מוחלטת, כשרק אורות צבעוניים מרצדים מול העיניים ואתה מוקף מכל הכיוונים בבני אדם ובנות אדם, הם נעשים שותפי הסוד שלך לאותו רגע מסוים שנוצר בזמן. אתה בוטח בהם, יש אמון מוחלט שהכל יהיה בסדר. הכל יהיה יותר מבסדר. הכל יהיה מדהים, הכל ממש, ממש מדהים. מסביבך העצים, הטבע, יערות, חוף ים, דיונות, שמיים כחולים. אחרי שכולם היו רק צללים באפלה המתוקה, פתאום אתה רואה את הפנים שלהם בבהירות גדולה והם מחייכים ומאושרים ואגלי זיעה מנצנצים מהם כמו אבק מלאכים."

גלית: בקיצור, תמשיכו לקרוא את זה. הוא מסביר שם משהו יפה וחשוב על מסיבות טבע. זה מה שרציתי להגיד על זה וזהו. ושבת. שישי, שבת, סוף שבוע. אנחנו בפניו. בוא נקווה ששבוע הבא הולך כבר להיראות אחרת.

גורי: באיזה מובן? כי אני לא משקר לבנות שלי בעניין הזה. אני לא...אני לא מייפה את זה. אני אומר להם 'תקשיבו, אנחנו לקראת מערכה ארוכה היא עלולה גם להתפתח מצפון. יש הרבה אי וודאות בעניין הצפוני'.

גלית: יש הרבה אי וודאות, נקודה.

גורי: ואם זה יקרה ואם תהיה מעורבות אמריקאית ואם זה יהפוך להיות איזה משהו אזורי ואם איראן ואם זה, ואנחנו נגיד את האם הזה והוא על השולחן, אבל אנחנו נשרוד ואנחנו ננצח.

גלית: תשמע, השבוע הזה הזמן זז נורא מהר. כל הזמן.

גורי: דווקא לאט.

גלית: לא, לא.

גורי: אבל התוכנית הזאת נגמרה.

גלית: בין ייאוש לתקווה, ייאוש לתקווה, ייאוש לתקווה, אני רוצה שנהיה יותר שבוע הבא בצד של התקווה, בסדר?

גורי: אמן, אמן, אמן. ניפגש בראשון.

גלית: ואנחנו נעזור בעניין. ועכשיו מבזק עיריית תל אביב יפו, נחזור ביום ראשון.



7 views0 comments

Kommentare


bottom of page