top of page

גורי אלפי וגלית חוגי בבוקר, יום שני, 16 באוקטובר - חלק א


תקציר: גורי אלפי וגלית חוגי בבוקר, יום שני, 16 באוקטובר, 2023

 

גורי: יש בדרך כלל את הביחד הזה, זה לא קורה עכשיו?

רק שואל, לא, לא, אין לי איזה משהו זה, אין לי, זה לא שאני מעוניין ב...

גלית : תשמעו, יש רק דבר אחד להגיד לכם על הביחד הזה שבכל מקום.

גורי-כן?

גלית: בואו נתחייב לזה, נגיד לשלושה חודשים קדימה, בסדר?

כדי שבעוד ש...

גורי-למשהו ריאלי.

גלית-לא, אני אומרת לא, אני אומרת בואו...

גורי-את אומרת שזה יחזיק.

גלית-כן, בואו נחזיק את זה באמת, כולל חברות מסחריות.

גורי-כי את חושבת שעכשיו זה קיים?

גלית: כן.

גורי-אני אתמול התערערתי קצת עם זה.

גלית-למה?

גורי-אני מרגיש שאותם אנשים שכאילו...

לא יודע מה.

גלית-לספר לך דברים מרגשים שראיתי?

גורי-יש בהם אשמה, אז הם מוציאים את זה בצורה של האשמה.

את מבינה מה אני אומר?

גלית : בסדר, אז אתה רוצה שאני אספר לך קצת דברים מרגשים שראיתי?

אבל לפני זה אתה צריך להגיד את התאריך.

גלית: יש לנו סדר, ומה שחשוב זה סדר ופריימינג.

גלית אמרתי לכם, סדר, פריימינג, ולהתמקד בעכשיו.

גורי:יום ב', יום שני, 16 באוקטובר.

-א' בחשוון.

גלית:הופה, מי הגיע? מסייה חשוון

גורי :בואי נגיד שאנחנו במצב כזה,אנחנו כל כך למטה, שרק זה שחשוון הגיע זה מעודד.

משהו, שמשהו יעודד.

גלית:האם יש חודש יותר נעלב בשנה?

גורי:ממר חשוון?

גלית: מר אדון חשוון המהולל.

דוקטור חשוון.

גורי: גברת, תעודדי, בבקשה.

-למרות שהתלבשת כמו פנטומימאית.

פנטומימאית צרפתיה.

גלית:הנה, אני אעשה לך פנטומימה.

גורי:תעשי לי.

גלית : ואתה תנחש מה אני עושה.

גורי:למרות שזה יפה לך, זה יפה לך.

גלית: כן?

יש לי...

גןרי:קיבלתי את גלית היום, באיזו שאמרתי לה, מה קורה, יפה, ואז היא אומרת לי, נכון כולם מכוערים עכשיו נורא?

גלית: כן, אבל לכן לא אמרתי לך את זה במיקרופון.

גורי:לא, אבל בקטע ש...

גלית:לא!

גורי:קטע שכאילו כולם באיזו הזנחה שאין לנו מה לגעת.

שמעתי שיחה עם הבנות…

גלית:אני רואה משהו בפנים של אנשים.

גורי:תקשיבי, שמעתי שיחה של הבנות של אמה וכל החברות שלה בזה..

כן, זה שפם, עכשיו לא, זו תקופה של שפם, אין מה לעשות.

זו תקופה של שפם, ואנחנו נעבור אותה.

גלית:זו תקופה של שפם.

תקשיבו, יש משהו מנחם בשפם חברתך.

אין מה לעשות.

אני אגיד לך כזה אקלקטי דברים שעודדו אותי בזמן האחרון.

גורי:כן, בבקשה, כי אתמול היה קשוח, כן.

גלית:כל יום קשוח, מה לא קשוח?

גורי:לא, אמרתי מבחינתי, אולי העמדתי פנים יותר מדי זמן.

כן.

גלית: קודם כל, אני רוצה להגיד ככה, שכל מי שמרגיש פתאום איזו נפילה ושקשוח וזה, וולקאם לאנושות.

גורי:כן, כן, ברור.

גלית:טוב מאוד.

גורי:ברור.

גלית:כך מרגישים אנושים.

אני מרגישה שיש גם הבדל באיך שהם מתייחסים לבכי עכשיו.

נניח ראיתי שאתמול אלמוג בוקר.

גורי:כן, והילה קורח.

גלית:הילה קורח

גורי:בטח, חמודים.

גלית: בכו בשידור.

גורי:כן.

גלית: ואני רוצה להגיד שזה סמל נורמליות יפהפה ונהדר.

ו...

גורי:יש סרטון של הרבה מאוד...

טוב, זה בכי אחר, אבל יש סרטון של הרבה מאוד כתבים, נשברים ו...

גלית : יופי.

זאת אומרת, כמובן שלא יופי, כן?

גורי:כן, נו.

גלית:אבל אנחנו יוצאים מדיווחי החדשות.

-ברור.

גורי: הרשמיים, הלאקוניים.

גלית:הההההההההה, שאפשר להלחין אותם, ניתן להלחין אותם, את דיווחי החדשות בלי לפגוע בזכרו חס וחלילה, הרוני דניאלים.

זה הסתיים, אני שמחה לשמוע את זה.

גורי:למרות שרוני היה בן אדם מאוד אמוציונלי.

הוא דווקא...

גלית:אני לא מדברת על איך שהוא היה, מדברת על סגנון הדיווח שלו.

גורי:לא, אבל סגנון הדיווח שלו היה מאוד אמוציונלי דווקא.

את אומרת את זה בקטע של דובר צה"ל קצת.

זה הכל.

גלית : נכון, בסדר.

עזוב, זה לא עליו ואין לי משהו עליו.

גורי: סתם, מאוד אהבתי אותו, מאוד מתגעגע אליו.

גלית: היה בטלוויזיה לא מזמן את חיים ילין, הרי.

גורי:כן, כן.

גלית: שובר הלב לכולנו, נכון?

גורי: שובר את הלב.

גלית:בוכה מתפרק בשידור.

גורי:כן.

גלית:ואז קרה דבר שלא קרה עדיין בטלוויזיה הישראלית אי פעם.

ובחברה הישראלית.

יש פאנל.

בפאנל יושבת אלופת המשנה...

רגע, רגע, כן, אני אתן לך פה את כל ה...

גורי:פשוט מנחמים.

גלית: לא מנחמים, היא אומרת לו משהו יותר מדהים.

גורי: אני מעריצה.

גלית:כן.

אבל מי אומרת את זה?

אלופת, אלופת.

גלית:לבריאות דודי.

גורי:לבריאות דודי.

גלית: זה אומר שזה נכון.

אלופת משנה במילואים.

ובכירה במל"ל.

טליה לנקרי, שמצטלמת עם תלתליה הפזורים.

גורי: מה, את עכשיו עם התלתלים?

גלית מה אני עכשיו עם התלתלים?

כי לא היה את זה בטלוויזיה.

כי הכל פה חדש.

כל מה שאני מתארת לך בסיטואציה הזאת הוא חדש.

גורי:אוקיי.

גלית: והיא אומרת לו, אחרי שהוא בוכה, היא אומרת לו, אני מעריצה אותך.

גורי:כן.

גלית:האם היה כזה יחס לרגש בחדשות בעברית?

אז אני רוצה להתרגש מזה.

אני רוצה להתרגש מכתבה שראיתי בתאגיד של בחורי ישיבה.

ישיבה חרדים, לא ישיבת הסדר.

גורי: כן, כן, כן.

גלית : נוסעים עם משלוחים לחיילי צה"ל.

מגיעים לחיילי צה"ל, מביאים להם גרביים מטענים, זה..

הוא מראה לו מה יש בארגזים.

ולפני שהחרדים הולכים, הם מתחבקים.הוא והחייל מתחבקים.

גורי: כן, ברור שהם מתחבקים.

יש המון חיבוקים.אני מתחבק עם כולם.

גלית:אבל אתה...

גורי, תן לי לומר לך.

גורי:אני צריך להפסיק את זה את אומרת(צוחק)

גלית:בעיתות שלום.אתה מתחבק עם כולם.אולי זמן טוב להיזכר בנכה במונית, אם אתה זוכר.

אתה חובק את העולם.לא. אבל תגיד לי, אתה העלית בדעתך?...

גורי:לא, היית...

הייתי במסעדה.

גלית : איזה מסעדה?

מה?

מי במסעדה?

גורי: כשחיכיתי לתסריטאית, לא משנה.

גלית:חיבקת שם זרה.

גורי: והיא עשתה לי כזה, "היי".

אני חיכיתי למישהי, ואז היא עשתה לי "היי",ואז קמתי אליה, ואמרתי לה, "היי, סוף סוף", וחיבקתי אותה.

גלית: כן, זה לא הייתה היא...

גורי:היא אמרה, "כן, מה אתה רוצה להזמין?"

גלית : לא משנה, זה כן, תגובה טובה, אתה פיזרת אהבה תמיד, ואנחנו אוהבים את זה.

גורי:כן.

גלית:אבל האם לפני שלושה...

גורי: זאת תהייה העדות שלי בזה…

גלית:האם לפני שלושה שבועות העלית על דעתך, כשהיה כאן, ועדיין יש כאן מתח ו...לא אגיד קרב, לא יודעת, ויכוח קשה.חרדים צריכים להתגייס, לא צריכים להתגייס.העלית על דעתך את תמונת החיבוק כזאת?

גורי:כן.

גלית:אני לא.

גורי:כן, זה לא...

גלית:אני לא.

גורי:כן.

גלית:אני לא.

אולי זמן טוב להזכיר את הרעיון שלי.

גורי: גם יש חרדים שמבקשים להתגייס

גלית:1,500.

גלית זמן טוב להזכיר את הרעיון שלי, שכשחרדים בישיבה, בזמן שהם כאילו אמורים להיות בצבא, שהם יעשו את זה בישיבות, עם מדים.עכשיו יש יותר אנשים שיכולים לשמוע את זה.תקשיבו, זה יהיה מדהים.

מדהים, לא מדים.

עוד דברים שעודדו אותי, אני באיזה קבוצת וואטסאפ של מפיקות.

גורי:פרגני

גלית:אבל לא רק מפיקות, תעשיית הטלוויזיה.

גורי: הארט, כל האנשי הארט החמודים.

גלית:תעשיית הטלוויזיה והקולנוע, יש שם מפיקות בחירות מאוד, ויש שם צלמים...

גורי:גם רועי גלוסקא שם...

גלית: בדיוק, אני לא אגיד את השמות.

גורי: רועי גלוסקא עשה לי אסמס יום אחד.

גלית:זה צלם שאנחנו אוהבים מאוד.

-כן, הוא אהוב ליבנו.

והוא עשה לי אסמס יום אחד.

דחוף, גורי, צריך לחלוב פרות.לא יודע, בעין השופט, אני לא יודע איפה זה היה.

גלית: לא בעין השופט.

גורי:לא יודע איפה זה היה.

גלית:בעוטף

גורי: לא, היה איזה מקום.

כי אחרת זה...

זה היה האסמס הראשון.הראשון, מאז שהדבר הזה פרץ, שהנחתי את הטלפון. לא נגעתי, כי לא רציתי שיראו שראיתי את ההודעה בכלל.

גלית: אין לי את המספר הזה(צוחקת).

גורי:הנחתי את הטלפון, אמרתי, אני לא הולך לחלוב פרות עכשיו.

גלית:למה?

גורי:אני מצטער.

גלית:למה, גורי?

גורי: יש לי איזה...לא יודע(צוחק).אני לא יודע.

גלית:אני חושבת שאתה יכול להיות טוב בחליבה.

גורי:קודם כל זה מעליב.

גלית:למה?

גורי: ככה.

גלית: כי זה אומר ידים קטנות?

גורי:מה זה?מה זה היכולת הזאת? מה את אומרת עליי בעצם?

גלית:אין לי שום מושג.אני...לא, אני מרגישה על עצמי שאני לא אהיה טובה בחליבה.

גורי: אני ברור שאני לא אהיה טוב בחליבה.

גלית:גם אתה לא?

גורי: בוודאי.

גלית:מי טוב בזה?

מה צריך באופי כדי להיות טוב בחליבה?

גורי:יש לי מלא בדיחות, אני אסנן את כולן.

גלית:אוקיי, בסדר.אל תסנן, אנשים צריכים גם קצת הפוגה.

גורי:אנשים צמאים לזה, כן.כן.

גלית:אנשים רוצים לחלוב את... בקיצור, יש את הקבוצת וואטסאפ הזאת.

גורי:כן.

גלית:זו קבוצה עם מפיקות בכירות מאוד, בהן המפיקות שהפיקו את האירוויזיון כשהיה פה.

גורי:כן, כן.

גלית:וזה כוח עבודה מטורף שנרתם לדבר, ואתה פשוט צריך לראות...

גורי: זה לא רק כוח עבודה, זה גם כוח יצירתי.

גלית: אתה לא מבין…

גורי: זאת אומרת, יש להם תושייה ואילתור ו….

גלית מה זה תושייה? פתאום מתקבלת שם ההודעה בקבוצה הזאת, חסרות 400 מנות חמות לחיילים בשדה.

גורי:טק, זה נגמר.

יש את זה.

גלית:תקשיב חמש דקות."דברי עם זאת", סגרתי.

גורי: צוחק

גלית: מה? תגידו מאיפה אתם...תהיו בקבינט!

אתן מדהימות!

לא רק...

גורי:אין הקבינט עזבי עכשיו רשמיות של הדבר.

גלית:אני אומרת, אתן...

גורי: הן הקבינט.

גלית:ואני...וזה, אבל...

אפרופו זה, האם בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, שאנחנו רואים יותר ויותר, לראשונה, עוד פעם, הכל קורה לראשונה עכשיו.

גורי:כן, כן.

גלית:סיפורי גבורה של לוחמות או נשים בעורף.

גורי:כן.

גלית:עכשיו, האם יכול להיות שאין אישה בקבינט?

התשובה היא לא.

התשובה היא לא.

גורי:וגם בעיתות שלום.

זה לא איזה משהו עכשיו...

גלית:נכון, נכון, אבל אני חושבת שהדבר הזה…

גורי: ..מוזר..

בסדר, אתה צודק, אבל זה מעצים את הדבר, משום שהחלק בלחימה, זאת אומרת, זה...

גורי: כן, נו, ברור.

גלית : אוקיי.

גורי:ושוב, העניין האזרחי... פשוט עולה במידותיו...

גלית:תקשיב.

גורי:על כל מה שהמדינה מצליחה לייצר.

גלית:כתבתי את זה..צייצתי את זה אתמול, הציבור לא הבין את הציוץ שלי, אבל אולי אתה תבין.

גורי:מה צייצת?

גלית:שאם מישהו סופר מתי היה היום שאזרחי ישראל הרבה פעמים אמרו את המשפט, "היי, קיבלתי את הטלפון שלך מ..." זה היה אתמול.

גורי:נכון.

גלית:כמות ההתגייסות האזרחית.

גורי:כן.

גלית:עכשיו, אני קיבלתי טלפונים כאלה, היי, קיבלתי...

אני התקשרתי טלפונים כאלה.

זאת אומרת, אם פתאום אתה מקבל...

יש איזה מין חופשיות כזאת, כרגע להרים טלפון לכל בן אדם במדינה ולבקש ממנו משהו, ולתחושתי הוא יגיד כן.

גורי:וכולם מגיעים.

כולם באים, כולם עושים.

גלית:מה זה כולם באים?

מה זה כולם מגיעים?

עכשיו, אוקיי, המדינה פשטה את הרגל, תקשיבו, היינו צריכים לעשות את זה קודם.

גורי:לא, היא לא פשטה את הרגל. היא בהלם.-יש הבדל.

גלית:בסדר, אז מוסדות המדינה בהלם…..

גורי:את יודעת איך אני יודע את זה?

איך אני יודע את זה?

גלית: איך?

גורי: כי הם מתעוררים.זאת אומרת, כי זה מתחיל רגע...הם מתחילים לחזור, לאט לאט.

לא כולם, לא כל המשרדים, לא כל המשרדים.

אגב, לא כל המשרדים, כי לא כל המשרדים צריכים להיות בשלב זה...

גלית : למה לא פיטרנו אותם קודם ועשינו את הקבוצת וואטסאפ הזאת?

גורי:נו, באמת.

גלית:לא, אבל מה זה נו, באמת?

גורי:כי הדמוקרטיה היא גם בירוקרטיה.

גלית:את יודעת שאני אוהבת בירוקרטיה, אבל יש פה משהו שלא מסתדר.

גורי: אז צריך לבחור וצריך לסדר.

תשמעי, יש את הסצנה הזאת בבריאן כוכב עליון, שהם יוצאים לקרב.

גלית:כן.

גורי:הם מחליטים להתנגד לרומאים.

גלית:כן.

גורי: ואז מתחילות ההצבעות.

ובהצבעות האלה יש הרבה מאוד חילוקי דעות.

ואז מצביעים על זה, ואז מצביעים על זה.

והם בסוף לא מצליחים להציל את בריאן, הלוא הוא ישו.

גלית: נכון.יש את...

גורי:כל הדבר הזה...אה, לא, הם מגיעים בסוף, הם מגיעים בסוף ומסבירים...

גלית:למה?

גורי: שההחלטה שהם הגיעו אליה בסוף זה להגיד לך תודה, ועכשיו אנחנו ממשיכים הלאה.

אבל למה אתם לא מצילים?

גלית : אני מבינה מה אתה אומר, כאילו, החלטות.. זה משפט כזה של ריקי ג'רווייס, שאיך המציאו את הגמל, ניסו להמציא סוס בישיבת צוות.

כן, כאילו, כשיש הרבה מידי אנשים, הדברים נתקעים, ועדיין...כשזה לא נתקע, זה לא נתקע...

גורי: לא, אבל גם יש את הסכנה השנייה, יש את הקיצון השני.

גלית:כן.

גורי:וזה אומר…

גלית:הפרטה טוטאלית.

גורי: לא, הפוך…

גלית אה, רק המדינה...

גורי:זאת אומרת, לא רק המדינה.רק המדינה מחליטה עכשיו, וכולם תהיו בשקט.

זאת אומרת, ראינו את זה גם בקורונה.

אצלנו עוד יחסית בלייט לעומת משטרים שבהם יצאו עם אלות ושברו לאנשים את הפנים.

גלית:או ריתכו להם דלתות.

גורי:כן.

גלית:נכון, נכון.

גורי:זה בסין…אז כל הדבר הזה, את יודעת, כיוון ואנחנו דמוקרטיה, אז זה לא קורץ לממשל להיות כאלה.

אז גם זה עדיף שלא קורה עכשיו.

אבל אני כן אופטימי בעניין הזה שאני מרגיש את המשרדים האלה מתעוררים.

אממה, לא צריך את כל משרדי הממשלה.

עכשיו, בואו ננתק רגע את הקול שלי עכשיו מהדבר הזה ששמעתם פעם, שאמרתי דברים על ממשלה רחבה או מצומצמת, ועל יעילות ועל זה.

גלית:לא, הכל השתנה.

גורי:בואו רגע נתייחס לעכשיו, לכאן ועכשיו, אמיתי לגמרי, בלי שמות.

יש משרדים שלא צריך אותם עכשיו.

גלית:נכון.

גורי:לא צריך לעשות מזה דרמה גדולה, פשוט להגיד, סליחה, תעצור.

אתה לא מתפקד בתפקיד הזה יותר,

אתה יכול לעזור לנו באלף, ב' וג', זה מאוד יעזור אם אתה תלך למשה ארבל, ותהיה רגע הסגן שלו, אני לא צוחק…

גלית:נכון.

גורי:תהיה רגע הסגן שלו באלף, ב' וג'. תשמעי, גם ככה, ברגע זה משרד הרווחה לא מתפקד?

אין בעיה, בסדר, הבנו, לא מתפקד, זה מרגי.

לא מתפקד, אין בעיה.

האוצר, גם ככה, אמון על הכסף ועל איך זה צריך להתפזר.

גלית אני רוצה לצטט את שאול אסטרדמסקי בעניין הזה.

גורי: אני יודע, אני יודע, תצטרף רגע לפה.

זה לא יכול, תעשה רגע זה, לצמצם, תצמצמו בחצי, תביאו את הכסף.תוך שנייה, הקופה הזאת גדלה.

גלית : אני איתך רק בעניין הזה שאי אפשר לסגור, זאת אומרת, אפשר להקפיא משרדים.

גורי:זה מה שאמרתי, לא אמרתי עכשיו דרמה גדולה, זה לא עכשיו לסגור עם בריקדות, זה פשוט...

גלית:בוא נזכור שמכיוון שאנחנו הולכים לנצח במלחמה הזאת באופן חד משמעי, בוא נזכור שיהיה את היום שאחרי, ונצטרך בו את משרד הרווחה-מאוד מאוד.

גורי: לא, לא, תקשיבי,

אנחנו מדברים על עתות חירום, אני לא מדבר עכשיו על איזה משהו זה.

-על עתות חירום.

גלית:אה, יש לי עוד מעודדים, רוצים?

גורי:כן!

גלית:כי זה הבוקר.

גורי:כן.

גלית:אתה ראית את הסרטון של עומר אדם?!.

גורי:כן!.

גלית:תגידו, זה, אני מצטערת, זאת אומרת, אם מישהו מרגיש שאני מדי כזה פטריוטית ועם המיינסטרים, אתם יודעים שזה לא...

גורי:מה אכפת לך?

גלית:אבל זה בדיוק מה שאני באה להגיד.

כל מה שמשמח עכשיו אני לוקחת, לא אכפת לי.

עומר אדם בבסיס...

גורי:חיילים פשוט, זה מרגיש כמו...

בוב הופ מגיע לבסיס של...אני לא צוחק, אני לא משווה בצחוק.

גלית:כן.

גורי:אני אומר, בוב הופ מגיע לבסיס של נחתים באמצע מלחמת, את יודעת, כזה וייטנאם, והם כזה...

גלית:זה דמעות.זה פשוט דמעות.

אבא שלו יושב, אבא שלו, סגן אלוף, במילואים, והוא גם יושב בקהל שם, וזה היה רגע של לראות כמה האיש הזה משמח אותם, ואיך הוא איתם באיזה אחד, והם ממש סביבו כזה, ככה.

גורי: והדמיון, לא, זה אין מרחק.

זה הכל דומה.

גלית:אין שום מרחק.

גלית : אין שום מרחק, ואני חייבת להגיד ש...

אני לא אומרת את זה בביקורת, אבל כשאומרים...הייתה אופוריה בצבא על דברים שקרו פה פעם.

גורי:כן.

גלית:זה הפעם הראשונה שאני מבינה במה מדובר.

גורי:כן.

גורי: אני מבינה במה מדובר.

גורי:כי זה דלק, זה דלק למלחמה הזאת,זה חשוב מאוד.אתה חייב להיות ב...בסטייט אוף מיינד הזה…

גלית: תקשיב, גורי, אני עוקבת ב...אני עוקבת ברשתות.

אני עוקבת ברשתות גם אחרי אנשים שחושבים אחרת מאוד ממני, כולל ערבים ישראלים שכותבים בעד חמאס עכשיו את זה.

ואני לא...

גורי:אני לא מבין איך, אבל בסדר.

גלית:גם אני לא.

גורי:אני גם לא מבין איך אפשר עוד להיות בדיאלוג, אבל בסדר.

גלית:אני אחריך אתה...

גורי:לא עכשיו.

גלית:לא, אני אגיד לך איך...

קודם כל, ערבים ישראלים...

גורי: אבל תגידי לנקודה, כי אני סתם עצרתי אותך.

גלית: הנקודה היא שהקונצנזוס...הוא כל כך גדול.

גורי:כן.

גלית:אנשים מכל, כל, כל הקשת חושבים דברים, את אותו דבר.

עכשיו, אתה יודע שאני אוהבת ביקורת בדברים האלה.

גורי:כן.

אבל הכוח של האיחוד מתוך זה שאנחנו מסכימים על משהו באמת, ולא יודעת, אתה כתבת את זה אתמול באיזה משהו באינסטגרם, שלמה יהיה לנו קל לנצח?

כי יש לנו את הנשק הכי טוב, הוא האמת.

אני מרגישה את זה.

גורי:חד משמעית.

גלית:אני מרגישה את הדבר הזה.

סרטונים שראיתי אתמול, סתם שאנשים עושים בבית.

ראית את הסרטון של יפתח חוצב?

ראיתם?

גורי:לא, לא, לא.

גלית:מהר לראות, ומהר לעקוב אחריו, "יפתח חוצב".

גורי:כן, כן, כן.

מה ברור, אני עוקב אחרי יפתח.

גלית:לא, אני אומרת למאזינים ולמאזינות, הוא תסריטאי, פרסומאי וזה, והוא תסריטאי, והוא עשה סרטון.

הוא עשה סרטון לבדו.

אני חושבת לבדו, לא יודעת, זה נראה ביתי כזה.

הוא עשה סרטון על "אם אתם מעוניינים להתנדב לחמאס", זה סרטון באנגלית שמיועד לעולם, וזה סרטון נהדר, נהדר, נהדר.

ואתה רואה את הדברים האלה, ואתה אומר, יואו, איזה מגניב.

איזה מגניב שיפתח במחנה שלי.

יופי, כן, אני רוצה שכל ה...

זה האופן שבו אנחנו מייצרים פתרונות, אני אומרת "אנחנו" כי אני מרגישה באמת "אנחנו".

גורי:כן.

גורי:ושאנחנו מייצרים פה פתרונות, אם הפתרונות האלה הן, אתמול בקבוצת וואטסאפ הזאת, " צריך זמר לחתונה של לוחם, עכשיו, ו…"

זה קרה?

גורי:תקשיבי, אני הצעתי לזמרת...

גלית:כן.

גורי:להצטרף אליי לאיזה שידור היום.

גלית:כן.

גורי:והיא אמרה, וואי, הייתי שמחה, אבל יש לי שלוש חתונות, עוד אירוע זה, לוויה, אני הולכת לזה, אני צריכה בשבעה ש...

אמרתי לה, "כל זה היום".

אומרת כן, אוקיי.גלית:כן, כן, כולם ככה.

ובאמת, אני...

טוב, אני לא מתנצלת יותר.

יוזמה, פתרונות, יצירתיות, התגייסות, ומה אני אעשה?

השינוי של היחס שלנו לבכי ולרגשות.

זה ממלא אותי באופטימיות.אמיתית

גורי:הנה מה שכותב החבר הקומרד, האהוב המאהב (גלית:מי?), גלעד כהנה:


אני כאן, אך אינני נמצא.

אז היכן?, הסוף לא נכתב עדיין.

האדמה נפערה ואין יותר שמיים.

מה קרה?

קץ העולם לא צלח.

לא שלא ניסו.

כשפחד מפנה מקום לצער, אז באות הדמעות כעדת ציפורים נמלטות.

תחת השמיים הללו אין סוף עלילות.

פניי נשקפות בזכוכית שבורה,דם מורעל ממתין לזריחה, שיפסיק את הדמיונות מתחת לשמיכה,

כל מילה כותרת ומדוע.

מאימת השתיקה, לפטם בסיפורים את השקט המצמית,

תמיהה, למה לא ענית?

למה לא ענית?


גלית: אוי, גלעד.וואו.


מושמע שיר- "גג" הג'ירפות


אל תעשו תנועה טיפשית

היא עלולה להבהל

מתנועה אחת חזקה

את יכולה להשתחרר

עייפה מדי כדי להבחין


והיא עולה לגג

באמונה שלמה

שהיא עשתה טעות

קשה


עוד שניה

הכל עומד להשתפר

אני נשבע

רק תזוזי מהגדר

אני נשבע

רק תזוזי מהגדר

מהר


והיא עולה לגג...

גורי: אני אוהב את זה שאומרים בתשדירים האלה, שאת מאוד אוהבת, אגב, יש שם...

גלית:חיילת.

גורי:לא.

גלית:אה.צוחקת

גורי:אומרים, הילדים רואים אותנו, השאר רגוע.

-וכך, כאילו, הילדים גם יישארו רגועים.

מה השאר רגוע?

אני...

עכשיו, עזבו רגע את כל הטירוף מסביב.

אני אתמול האזנתי לשכנים.

גלית : טוב, תניח…

אי אפשר עם השכונה?עכשיו אתה כבר מאזין להם?

גורי: לא, כי לא הייתה ברירה, שמעתי אותם בקולי קולות.

גלית:היה ריב?

גורי:לא, אבל היה ילד.

ילד קטן.

אין לי את הגילאים האלה.

גלית : אוקיי.

אה, ממש...

גורי:שמתחרפן.

גורי: הילד מתחרפן.

עכשיו הילד מתחרפן.

אנחנו מתחרפנים.

כאילו, זה קשה להיות סבלני, וזה...

גלית:אתה מתלונן עכשיו על בכי של ילד בן שנתיים?...

שהוא שכן שלך?

גורי:חס וחלילה.

אני אומר שהדבר הזה של...

כאילו, מה הבעיה?

אתה רוצה שהילד יהיה רגוע, השאר אתה רגוע.

גם להעמיד פנים רגוע, זה ממש קשה.

גלית: תשמע, כל העניין של הורות הוא העמדת פנים.

גורי:ממש קשה.

גלית : מה זה הורות? זה כן מופעים של אותנטיות בתוך זה, שאתה מגלם איזה סדר.

גורי:כן.

גלית:אתמול מורי, אני מזכירה, הוא בן חמש וחצי, הוא יודע דברים, הוא יודע שיש מלחמה, אני החלטתי...

כאילו, חשפנו אותו לזה...

גורי:אז כן אמרת משהו.

גלית: אמרתי, ו...

כן, למה?

גורי:כי הוא חשב שסוכות ממש ארוך השנה.

גלית : נכון, שסוכות ממשיך, וזה, ואתם יודעים.

ואז כשהיו אזעקות, יש מלחמה רחוקה.

גורי: והילד מסתובב עם לולב, פה באולפנים כל הזמן.

גלית : עכשיו, הילד קולט דברים וזה, והבנתי שכמה שאני יותר אכחיש, לא אגיד על זה כלום, הוא כן יקלוט ולא ידע לפרש את זה.

אז כן, כבר הסברתי בהזעקה שיש מלחמה שהיא רחוק מפה, היא בגבול, זה מאוד רחוק פה, ויש לנו צבא חזק, וההזעקות שומרות עלינו, כל פעם שיש הזעקה, כל פעם ששומעים פיצוץ, זה אומר שאנחנו פוצצנו את הפצצה ודברים כאלה.

ואתמול, אנחנו יושבים כזה, הוא רואה איזה משהו בטלוויזיה, מכיוון שאני רק קוראת חדשות, אני לא יודעת במה הילד צופה.

יכול להיות שהילד יודע כבר להכין בעצמו מטען חבלה, והוא רואה, הוא ביוטיוב, אני לא...

ביוטיוב, בטלוויזיה, כאילו...

גורי: אימא, יש לך אמוניה?

גלית:כן, בדיוק.

גורי: אוקיי.

גלית: מה אתה רואה?

לא משנה, בסדר.

והראש בתוך הזה, הוא ראה לבד מטילדה, בלי תיווך של אף אחד מאיתנו, זה גדול עליו.

גורי:נו נו.

גלית:אז הוא אומר לי כזה, הוא צוחק איתי ומשהו וזה, אני אומרת לו, תכבה אבל אחרי הפרק הזה, הוא אומר לי, טוב, אמא, חמאס.

גורי: מה? מה?

גלית:הוא מחייך.

גורי:מה? הילד כינה אותך חמאס?

גלית:כן.

גורי:את מגדלת פשוט...

גלית:אוקיי, לא, לא.

זה אומר שהוא שמע את המילה חמאס איפשהו, שהוא לא היה לו נעים לשאול מה זה, והוא כאילו אמר את זה בבדיחה.

גורי: אוקיי, הבנתי שלילד יש.. שהוא שמע דברים, גלית ושאנחנו צריכים לתווך לו.

ניסיתי את הדבר.

גורי:לא חמאס.

ככה התחלת את השיחה?

גלית:לא.

התחלתי אותה באופן הרבה יותר חכם.

גל! גל, צריך לעשות למורי אמבטיה.

אני בחוץ רגע.

גורי:הילד צריך זה, ויש לי פאקט לפתוח.

גלית:בדיוק, אני בחצר.

תעשה לו אמבטיה, בסדר?

יאללה, בהצלחה.נמלטתי החוצה

גל כותב לי הודעות מהאמבטיה.

גורי:מצחיק.

גלית: למה הילד שואל מה זה חיילי חמאס?

בהצלחה, לא ראיתי, הנחתי את הטלפון.

שיתמודדו, מה אני אעשה?

( גורי צוחק)

גלית: אבל הילדים שומעים דברים, וצריך לזכור גם שמה שהם מדמיינים, לא יודעת איך יכול להיות יותר גרוע במציאות, אבל...

גורי:כן, לא יכול להיות יותר גרוע.

גלית:לא, לא, הוא יכול להיות יותר גרוע כי הם לבד בדמיון שלהם.

ועדיף שנהיה ביחד.

ותשמע, האם זה לשקר?

גורי:כל הדבר היחיד שיכול להיות יותר גרוע, כי זה כל הזמן משתנה, התמונה כל פעם משתנה, או משתכללת, או...

אבל באמת זה לא יכול להיות יותר גרוע.

גלית : הסיפורים מתחילים לצאת.

גורי: שמעתי אנשים מבוגרים, שאני מכיר שהם חזקים מאוד, חזקים מאוד, שרק נחשפו לתוכן.

ופשוט לא, באמת לא עמדו בזה.

אני מכיר פשוט מטה הסברה...

גלית:אזרחי?

גורי:כן, שאליאב בטיטו, המופלא, שוקד על זה.

אזרח.

גלית:אזרח.

לא, מה תחום העיסוק שלו?

מאיפה הוא הגיע לזה?

גורי:זה.

גלית:זה, אוקיי.

גורי: ועכשיו הוא משתף פעולה עם האוניברסיטה הפתוחה, ויחד הם עושים תיעוד.

את זוכרת את עדות של ספילברג?

את כל הפרויקט הזה?

גלית: מה זה אני זוכרת?

האם יש תרומה יותר מדהימה לזה?

הארכיון.

גורי:יפה.

גלית:מה הוא עשה בארכיון?

הוא עשה את העדות שביד, כלומר, הוא גם הציל ארכיונים אחרים, אבל פרויקט העדות ביד ושם שבו הולכים ניצול ניצול, זה...

גורי: אז זה מה שקורה עכשיו, יש עדות.

גלית: אגב, איפה הוא באמת? גורי:ספילברג?

גלית:כן, בוא תגיד מילה.

גורי: אני הפסקתי לעקוב אחרי מי אמר מה בחו"ל, כי זה מרגיש לי פתטי עכשיו.

גלית:אתה צודק.

גורי:ואני יותר מתרכז בזה שאנחנו מצילים את עצמנו, ואנחנו לא סומכים על אף אחד, וזה בסדר.

גלית: כן, אני לא יודעת, פשוט הייתי אתמול כל כך בזה שחייבים להתגייס להסברה בינלאומית.

גורי:אין ספק, ואני...מגוייס

גלית:אבל אתה צודק.

לא, אני יודעת, אבל זה לא העיקר.

גורי: אני לא יכול להתעסק בזה.

לא יכול להתעסק.

כותבים לי אנשים על התגובה הרפה של אדם סנדלר.

אני אומר, חבר'ה, מה אני עכשיו...

זה.. האדבוקט של האיש הזה ושל בכלל קומיקאים אמריקאים, תעזבו, בחייאת רבאק

גלית:לא, לא, זה לא העניין.

גורי:הם גם לא מעניינים.

גלית:הם כן מעניינים.

גורי: בסדר.

גלית:לא הם מעניינים ברמה האישית, זה לא עניין של אדם סנדלר, זה רק בא להגיד לך איפה המצפן האופנתי העולמי.

מה הדעההנכונה עכשיו...

גורי:את יודעת מה?

גלית: בהוליווד, ואני רוצה לתקן אותה.

גורי:את יודעת משהו? גם אם תראי להם, יש אנשים כאלה.גם אם תראי להם את כל הוידאוים האפשריים.

גלית::נו.

גורי:וכמו בפרויקט הזה, שהוא עדות, מה שנקרא, מוסמכת על ידי אוניברסיטה, כדי שיהיה כאן גושפנקה, כדי שיהיה זה, והיא מצולמת ומתועדת בצורה מאוד מאוד מאוד מדויקת, והכול נורא נורא...

ועדיין, גם אם בן אדם יצפה בכל הדבר הזה, יש אנשים שיגידו, זה לא קרה.

גלית :אז אליהם אין לי מה לעשות.

אנשים ש...

גורי:ויש כאלה.

גלית:בסדר, אבל יש גם אנשים...

גורי:לא, לא, לא קרה.

גלית:תראה, רגע, אני רוצה להגיד לך גם משהו על זה.

אני כן רואה ברשתות, סתם, כי הייתי מאוד, בימים האחרונים, בזה.

כל פעם היה לי את העניינים השיבעות, זה חשוב, שיראו אותנו חלק מעם ישראל.

עכשיו אני בהסברה הבינלאומית, מחר זה יהיה דבר אחר.

גורי: אני אוהב את זה, אני אוהבת שאת חולשת על כל התחומים.

גלית :תקשיב, ביום שבת אני התחרפנתי.

גורי:הוא משרד רב תכליתי.

גלית:אני התחרפנתי ביום שבת, שלחתי הודעות לאנשים, לא משנה, אחרי זה אני אגיד לך, סתם אנשים, היי, תקשיבו מה, יש לי את הרעיון הזה, סתם שימי שם רעיון.

בקיצור, מה שאני באה להגיד, זה שאני כן בעניין של ההסברה הבינלאומית, אני כן רואה אנשים, שאני אוהבת איך שהם מתנסחים בטוויטר, כותבים, תקשיבו, אנשים מוחקים, אחרי שעונים להם, מוחקים הודעות.

אנשים משנים את דעתם.

גורי:כן.כן

גלית:יש לזה חשיבות.

אני מבינה את זה שאתה אומר,מה שאתה אומר….

גורי:זה הופך להיות סימטרי פתאום.

גלית לא, גם מה שאתה אומר, שאנשים יחשבו ככה וזה, יש מילה לאנשים האלה.

אנטישמים, ושישארו...

אני לא מדברת עליהם.

גורי:את יודעת מה, אני חושב שגם אפשר להגיד טמטום...

גלית:למרות שאי אפשר להגיד אנטישמים, כי גם הערבים הם שמים, אבל הבנתי...

גורי:לא, אפשר גם להגיד מטומטמים.

אגב, אני לא מדבר על ערבים.

ערבים זה משהו אחר.

גלית:נכון.

גורי:מבחינה הזאת.

-כאילו, יש כאן איזה שיוך מסמא, אוקיי?

אני לא יודע אם יש כזאת הגדרה.

אבל הדבר הזה, הדבר הזה, זה טמטום פרופר.

גלית: אבל גורי, את הטמטום הזה אפשר...

גורי:אנשים טומטום על מלא...

גלית: נכון.אפשר לתקן את זה

גורי:-לא, לא, רגע, רגע.

.רגע, אפשר לתקן את זה בעזרת ניתוחים רבים מאוד...

גלית:לא.

גורי:בגזע המוח.

גלית:אל תאמינו לו.

גורי:בגזע המוח.

גלית:כן.

גורי:והשתלה של מוח זר בתוך המוח ה...

גלית: יש אחוז מסוים כזה.

גורי: יש אפס אחוז מוח בתוך הראש של האנשים האלה.

גלית:נכון. לא, לא, אני מתכוונת...

גורי:והם לא מצליחים לחבר שתי נקודות.

גלית: גורי, אתה מדבר...

גורי:שמובילות באמת.

גלית:בסדר, אבל אתה מדבר על אחוז מסוים מבין האנשים האלה, ואני אומרת...

גורי:הרבה.

הרבה, הרבה מוקפים בפאקינג טומטומים של העולם...

גלית:בסדר.

גורי:שכותבים דברים ואומרים...

גלית:הרשה לי להזכיר...

גורי: הנה ישראל והפרופגנדה שלה,

גלית:בזכוית אדם….

גורי: אפרטהייד וזה

אני אומר, תגיד לי!.

גלית: אני רוצה להזכיר לך.

גורי:כן.

גלית:את אבא אבן.

גורי:כן.

גלית:באו"ם, לפני שמצביעים על הקמת מדינת ישראל.

גורי:כן.

דגנית:האם מישהו חשב שיש להם סיכוי?

זה היה ריאלי שיש סיכוי?

לא, גם אז יכולנו לבוא, אתה ואני, ולהגיד להם בכנות, תקשיבו, זו חבורה של מטומטמים, הם לא מבינים כלום, אבל בכל זאת אבא אבן הלך לשירותים, למצוא את השגריר הארגנטיני ולטמטם אותו כדי שיצביע מה שהוא רוצה.

גורי : לא אמרתי...

גלית:אז מה שאני אומרת זה שיש...

רגע, בכל הטומטומים הגדולים יש אחוז מסוים שאנחנו כן יכולים לשנות את דעתו.

אגב, אני רואה גם מה גיא זוהר עושה.

גיא זוהר עשה דבר מדהים, ראיתם את זה עם ה-AI?

גיא זוהר עשה סרטון שאני ממליצה לכולם לראות, בדיקת עובדות, הוא עושה את זה כל יום במלחמה, בדיקת עובדות.

גיא זוהר, אני גם מכירה אותו אישית, אבל האמינות שם, גם של המערכת, באמת, הם מדהימים.

גורי:כן, כן, נכון.

אין ספק.

גלית:וגיא עשה עם ה-AI שהוא מדבר בכל מיני שפות, יש את גיא זוהר בערבית,

גורי:כן, כן.

גלית:אבל עם ה-AI ובכל מיני שפות, וזה כן יכול לשנות משהו.

זה יכול לשנות...

גורי:לא, את מנסה לשכנע אותי במשהו שאני עובד בו.

אני עובד בזה גם.

גלית:נכון, בסדר.

גורי:אני רק הרגע מאוורר את זה שיש כאלה אנשים...

גלית:כן, יש...

גורי:והם לא מעט.

גלית:הם לא מעט.

:שזה פשוט מטמטם אותי, שאי אפשר להזיז אותם, אי אפשר להזיז אותם על ידי האמת.

האמת לא מעניינת.

גלית:תשמע, אני מכירה, גלית את יודע, אני מכירה את זה, את התחושת תסכול הזאת, מהעולם שהיה פה פעם, כל מיני מאבקים פמיניסטים.

מכירה את התחושה הזאת שאת אומרת להם, "אבל תקשיב, זה לא..." אתה אומר צניעות, זה לא צניעות מה שאתה מתכוון, אתה עושה לה...

גורי:כן, כן.

גלית:ומדבר ללמפה, אבל אני גם בזה אומרת לך, יש שינוי.

לאט לאט יש שינוי.

הוא קטן, הוא מצטבר.

אף אחד לא אומר פתאום, "בוא'נה, איזה דביל הייתי", אף אחד לא אומר את זה.

אבל פתאום חצי שנה אחרי, או לא יודעת כמה חודשים אחרי, אתה רואה שהדעות שלו קצת השתנו, ומשהו שם נפתח.

אנחנו נעשה מה שאנחנו יודעים לעשות,

גורי: וזה לטמטם אתכם חזרה.

גלית:וואי, וואי.

לא נרפה.

גלית: אנחנו גם לא נכנע, אתם יודעים את זה, אנחנו לא נכנעים.

גורי: דיברנו אתמול עם שי אמבר על שירים שכל הזמן משתנים לך במשמעויות.

גלית:הכול, כל הזמן משתנים.

גורי:גם זה.

עלמה גוב.

שיר: עלמה גוב "טרף"


בנקודה שבה הכל נגמר

יישאר קצה ולא איכפת לי כבר

עדיף להעלם במקום

לשמוע אותם מדברים על העבר

אני צריכה כבר להחליט אבל עוד מתמהמהת

ככה זה חיים שלמים ותמיד את בכמעט


בסוף כל המחשבות האלו לא משנות דבר

לרדוף, לרוץ אחריי הטרף ולשתות שוב את הדם

אני לא מאמינה שיש לזה סיבה

אני לא מאמינה שיש לזה סיבה


אכוון את השעון כדי שאוכל לקום מוקדם

כאילו יש לאן ללכת כאילו זה לא לחינם

אנני הורגת את עצמי כדי לוודא שיש לי סוף

חושבת שאני אוהבת

מקווה שזה יחלוף


בסוף כל המחשבות האלו לא משנות דבר

לרדוף, לרוץ אחריי הטרף ולשתות שוב את הדם

אני לא מאמינה שיש לזה סיבה

אני לא מאמינה שיש לזה סיבה

אני לא מאמינה שיש לזה סיבה


(אני מנסה מאוד ללכת ולא לחזור

להשאיר את כל מה שנגמר מאחור)


גלית: יפה מאוד

גורי: ממש

גלית: אז תכף נדבר על התמלול של הפודקאסטים והמתנדבים שהם צריכים, עכשיו נגיד בוקר טוב לשאול אמסטרדמסקי מה העניינים?

שאול: בוקר טוב, מה העניינים?.. בסדר

גלית: אתה יודע מה העניינים הכללי ..אנחנו רוצים לדבר אתך באופן עקרוני על ענייני כסף אבל אני ראיתי אתמול כתבה ששודרה בכאן שאתה עשית על המלונות של המפונים מהקיבוצים לעומת הערים ..

קודם כול, זו הייתה כתבה מרהיבה, אבל שמתי לב גם, אתה שמת שיש איזה שינוי, זאת אומרת, הכתבה הציגה את ההבדל בין מלונות שבהם משוכנים תושבי יישובי הדרום, כמו אופקים ושדרות, לעומת מלונות שנמצאים בהם תושבי הקיבוץ.

אבל ראיתי איזה הבדל גדול במתנדב המדהים שדיברת איתו, שמנסים כן לאזן את זה.

זה לא הדבר, שזה לא כמו העולם הישן.

שאול: נכון

גורי: אבל זה גם כמויות אחרות לגמרי.

שאול: נכון.

בוא נוצר שני דברים לפרופורציה.

כי המטרה באמת לא הייתה כזה ישראל הראשונה, ישראל השנייה.

המטרה הייתה לתעד איזושהי תמונת מצב.

אבל יש הבדל גדול בבסיס בין אנשים שנפגעו, הם נפלו ופונו מהקיבוצים בעוטף עזה,

גלית:ברמת ההתארגנות גם.

זאת אומרת, הם קהילה.

שאול: בדיוק, ברמת הקיום הבסיסי שלהם.

כלומר, קיבוץ הוא...זה למשל 300 איש, נגיד, קהילה בפני עצמה, שחיה את חייה כך כל הזמן, ואז "אס איז" עוברת למלון.

אנשי שדרות, נגיד, לצורך העניין, הם...

כל אחד יש לו את המשפחה שלו הגרעינית, נגיד, טיפה אולי משפחה מורחבת, שלא בטוח שהלכה אתו למלון, כי הם ממש התפזרו בכל הארץ.

וזהו, כאילו, כן?אנשים לא מכירים את כל ה-50 אלף איש.לא...לכן, מתחילה, הם הרבה יותר בודדים באירוע הזה.

אבל חוץ מזה, לקיבוצים יש... תמיד יש את המעטפת של התנועה הקיבוצית וכולי, והם באמת חשפו פה מכה אנושה.

גלית: לא זה אין ויכוח, ודאי.

שאול: ולכן מרעיפים עליהם המון, המון, המון, המון.ראיתי את זה בעיניים, גם שם, אבל גם במקומות אחרים.

ואנשי שדרות, זה לא שלא, כן?מרעיפים עליהם המון אהבה, באמת.כאילו, אין לתאר את זה.

גורי: אבל הם גם המון, בגלל זה הפיזור.

זה 40 אלף.

שאול:נכון, גם זה הפיזור והתוצאה היא חוויה אחרת.

פשוט אמרה לי אחת האמהות, אין פה פעילויות לילדים.אז אני הולכת למלונות של הקיבוצים, כי שם יש.

גלית אבל לא נותנים להיכנס….

גורי: סליחה שאני קוטע את הדיון על זה, אבל אני רוצה רגע להתקדם.

גלית:נכון, יש חשוב מזה.

גורי:קודם כול, יש כאן הערכות, שאנחנו כאזרחים צריכים לחשוב עליה.

כל הזמן אנחנו, אני רואה את כל השיחות של כולם על כמה זמן זה יימשך, ואיך נערכים מבחינה כלכלית כל האזרחים, ואיך המדינה נערכת.

ואני שמעתי אותך מדבר על המדינה ואיך היא נערכת, ואני אשמח שתשמיע את זה שוב.

אבל הדיון הזה על איך אנחנו צריכים להערך, הוא חשוב מאוד, הוא חשוב מאוד.

כיוון שאנחנו לא יודעים כמה זמן המערכה הזאת תיקח, אבל כל יום אנחנו מרגישים שזה ייקח קצת יותר ממה שדמיינו.

שאול: נכון, וזה, אגב, זה מתקשר לדברים שאמר לי חבר שם, באחד המלונות, הוא אמר, תשמע, אנחנו עוברים עכשיו לשלב ב', שלב א' היה שבאמת כל עם ישראל יצא החוצה לעשות כל מה שהוא יכול בשביל האנשים האלה.

אבל בסופו של דבר גם כל המתנדבים צריכים לחזור הביתה ולפרנס את עצמם ואת המשפחה שלהם ולדאוג להם.

עם ישראל עצמו לא יכול להמשיך להיות כל כך...

שגם השריר הזה יהיה כל כך דרוך במשך, כמו שאמרת, גורי, אלוהים יודע כמה זמן.

ולכן זה בדיוק המקום שבו כשהמתנדבים קצת לוקחים אחורה וחוזרים הביתה, שהממשלה, שהמדינה תיכנס במלוא העוצמה, כמו שהזרוע הצבאית פועלת. כך גם הזרוע האזרחית צריכה לפעול.

זה עדיין לא קורה.

זה עדיין לא קורה במהירות ובעוצמה שהיינו רוצים שזה יקרה.

גורי: תתחיל מהחיובי רגע.מה כן קורה?לא, אני באמת...אני לא אומר את זה כי אני עכשיו איזה...

אני פשוט באמת אומר, יש משרדים שעובדים?

אני רוצה לדעת מי הם.

שאול:כן.הנה מה שעובד.רשות המיסים עובדת, רשות המיסים עובדת בשני מישורים.

המישור הראשון הוא מס רכוש.

גלית : רגע, רשות המיסים...תחת איזה שר?

גורי: זה שר האוצר או הפנים?

שאול: רשות המיסים היא גוף עצמאי, יושבת במשרד האוצר.

גורי: יופי, אז זה לא אמרת לי הרבה.

-אה, זה כן שר...

גלית זה סמוטר, אבל זה כן תחת...

אוקיי.

-אה, לא.

גורי: נו.

-אני אתן את הקרדיט לסמוטריץ', שיקח עוד קצת בכיף.

רשות המיסים עובדת בשני מישורים.הראשון הוא מס רכוש, זה הגוף שמפצה אנשים שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה הזאת.זה אומר קסאם, זה אומר בית שרוף, זה אומר...

גלית:כן, זה קל אבל. זה קל, זה ברור,

גורי:זה לא כזה קל וזה לא כזה ברור, כי נפגעי פעולות איבה לא חל על כולם.

גלית:אבל הוא מדבר על רכוש, אם רכוש...

שאול:רגע, רגע, רגע, רגע.

גורי: אוקיי.

שאול: זה לא קל, כי הם אפילו לא יכולים להיכנס פיזית ליישובי העוטף פיזית ולאמוד את הנזק, לא ניתן להיות שם.

גורי:בדיוק.

לכן קל זה לא, אבל רשות המיסים התחילה לשחרר, היא יצרה קשר פרו-אקטיבי עם האנשים האלה שיושבים במלונות ומעבירה להם כסף

גלית: זה דבר מדהים שהרשויות פונות אליך ולא ממתינות

הרי ביום שבת אם אינני טועה, אתה פרסמת בטוויטר, על זה שרשימות של אנשים שנפגעו לא מגיעות למשרדים היעודיים שלהם, כי המשטרה לא פונה, כי אלה לא פונים, כי זה לא הולך, זה היה ממש נשמע קישון.

שאול: גורי ביקש שאני אהיה חיובי

גלית: נכון.

אבל הנה דבר חיובי! אם רשות המיסים יודעת להתקשר לאנשים, זה...אוקיי.מישהו שינה את הראש.

שאול: נכון וכבר אתמול היא העלתה איזשהו אתר ייעודי ואנשים שנפגעו, שיוכלו לקבל, להזין שם את הפרטים שלהם ולקבל מענק ראשוני לחשבון הבנק שלהם.

המענק הוא מגוחך בסכום שלו, אבל לפחות רשות המיסים פעלה והקימה את האתר זה.

הלאה, בנק ישראל, אתמול בלילה בסביבות 10, שחרר איזשהו מתווה להקלות משמעותיות לאנשים שנפגעו, פלוס האנשים שגויסו למילואים. אנחנו מדברים על 350 אלף איש ,לא מעט אנשים...

גורי:שיתחילו בענייני ריביות בכל ההלוואות הקיימות.

גלית:אבל זה בנקים. רגע, רגע, אבל זה לא בנק ישראל, לא?

גורי:רגע, הנה.

שאול:לא, לא, זה בנק ישראל. הוא הנחה את הבנקים, וזה מה שהולך לקרות.

כל האנשים שנמצאים במעגל הראשון, שכאמור, הם גם נפגעו וגם נמצאים בשירות מילואים.

חשוב לזכור, זה חצי מיליון ישראלים פלוס מינוס.

אם יש להם משכנתא, הם יכולים להקפיא אותה במיידי לשלושה חודשים.

גורי:לא מספיק.

שאול:רגע, רגע, רגע. ולא לשלם על זה ריבית

גורי:אוקיי.

שאול: זה שונה מהקורונה, למשל.

גורי:נכון, נכון, נכון.

שאול :הקפיאו את המשכנתא, אבל שילמו על זה ריבית דריבית

גורי:ואז אכלו אותה בגדול, כן.

גלית:תגיד רגע, ומה עם אנשים שהפסיקו לעבוד מ...

שאול: רגע, רגע, רגע.

אמר גורי שלושה חודשים, זה לא מספיק. נכון?יש שם אופציה להערכה, הם פשוט התחילו בשלושה חודשים, כי אנחנו לא יודעים כמה זמן הדבר הזה ילך, ואנחנו לא רוצים שאנשים ידחו את המשכנתא שלהם סתם יותר מדי, כי באמת, זה יתנקם בהם.

אז הדבר הזה...

גורי: רגע, אני רק רוצה להגיד, סליחה, סוגריים קטנים, על זה מבחינה אופרטיבית, לא להזניח את זה, אני יודע שזה...ברור שזה חשוב לכולכם, אבל אם אתם מכירים מישהו ומשהו, וצריכים לעזור, תזכירו לאנשים שיש את האופציה הזאת, במיוחד כשאחד מבני הבית יצא למילואים, תזכירו להם את האופציה הזאת.

לפעמים פשוט זה נופל בין הכיסאות

שאול:אגב, אני חשבתי, כמו שאמרת, אנשים אין להם ראש להתעסק עם זה עכשיו.

גורי:כן, בדיוק.

שאול: ואני חשבתי שזה צריך להיות אוטומטי. שהבנקים יכולים לעשות את זה אוטומטי.

גורי:חכם מאוד.

שאול: לפחות לשלוח להם אס אמ אס תגיד לי אם אתה לא רוצה, כי אחרת אני עושה את זה.

גורי: צודק מאוד.

שאול:אבל בבנק ישראל טוענים, פרטיות,זיבולים, את זה לא הצליחו לעשות

אם לאנשים האלה יש מינוס עד עשרת אלפים שקל, הריבית תתאפס, זה היה מודל אפס בתקופה הזאת.

וגם הלוואות, מה שנקרא הלוואות, לכל מטרה עד 100 אלף שקלים, גם שם.

גלית:-וואו.

גורי:אדיר.יופי.

שאול:רגע, כל יתר המדינה, גם אנשים שלא נמצאים בזה, יוכלו לעשות את זה אם הם רוצים, אבל הם כן ישלמו ריבית דריבית על העניין הזה לפי הסיכום שהם הגיעו אליו עם הבנק.

כל מה שאני מקווה...

גורי:אז זה רק עניין של הקפאה, זה מה שאתה אומר.

גלית : לא, גם הלוואות האלה והדברים האלה, זה לא דבר שאתה ואני זכאים, לא?

וזה זכאים 350 אלף, בסדר?

שאול: כן. אז זה למשל גוף שפועל. ביטוח לאומי התחיל לשחרר קצת מקדמות לחיילים.