השבוע אני מארח את אורית קדר. אורית היא מורה לצי קונג ואפיתרפיסטית
מחברת הספר מחלימים בעזרת דבורים והאישה הראשונה שפתחה לי את הראש לעולמות הריפוי
שוחחנו על אפיתרפיה (ריפוי בעזרת דבורים) על מסע הריפוי העצמי שלה גם על ושלי, על השלבים ותהליך לקיחת האחריות על הגוף שלך בדרך לריפוי דיברנו על אפי תרפיה וטיפול בארס דבורים ותוצרים נוספים מעולמן, על הייחודיות של הדבורים בעולם החי, על מה קורה בגוף שלנו במפגש עם הארס ועל כאב ולמה חשוב לדעת להתמודד איתו
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/01/2024.
אהלן מאזינות ומאזינים יקרים, ברוכים הבאים לפרק מספר 129 של "תחושת בטן".
[מוזיקה]
שבוע טוב אהובות ואהובים, ברוך הבא לעוד פרק של הפודקאסט, אני מתן חכימי, חוקר עצמאי, כותב ומחבר הספר "חוקי בטן". בחצי העשור האחרון אני חוקר ומנגיש את הקשר בין הבחירות, האמונות וההרגלים שלנו, לבריאות שלנו.
כמה מילים על הפודקאסט. הפודקאסט פועל ללא אג'נדה, כלומר, אני לא מוכר כלום על מנת לשמור על התוכן נקי מאינטרסים, כאשר אני נותן לאמת הפנימי שלי להוביל אותו. אם אתם רוצים לתמוך בפודקאסט, יש כמה דרכים בהם תוכלו לעשות זאת. יש לי מספר קורסים דיגיטליים שישפרו לכם את החיים. הקורסים מנגישים את כל הידע שספגתי בשנים האחרונות, בהם חקרתי את הבריאות שלי. הם הדרך שלי לחלוק איתכם, בין אם זה איך לרפא את עצמכם, איך לאכול בצורה שתתאים לכם, ובנוסף, כלים שישפרו לכם את התודעה ואת הדרך בה אתם מבטאים את עצמכם והיכולות שלכם בעולם הזה. מעבר לפודקאסט, אני מנגיש עוד ידע בנושא של ריפוי עצמי, בניוזלטר השבועי, כתבות תוכן, והכל באתר matanhakimi.com.
השבוע אני מארח את אורית קדר. אורית היא מורה לצ'י קונג ואפיתרפיסטית, מחברת הספר "מחלימים בעזרת דבורים", והאישה הראשונה שפתחה לי את הראש לעולמות הריפוי. כרגיל אגיד, שאם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא מכם תחלקו אותו, שתהיה האזנה נעימה.
שלום אורית קדר.
אורית: שלום שלום.
מתן: תשמעי זה… אני חושב שזה כאילו פעם ראשונה שאני עושה משהו כזה, שאני מביא בן אדם שהוא, אני לא יודע אם את יודעת את זה עלייך, שהוא היה חלק מאוד אינטגרלי מהחיים שלי, הוא פתח דלת למשהו מאוד גדול שקרה בחיים שלי. והחלטתי ששווה כזה שנדבר על זה.
אורית: בדרך לפה היום נזכרתי בסרטון ששלחת לי?
מתן: איזה מהם?
אורית: של הרופא באיכילוב.
מתן: אהה…
אורית: שאחרי בדיקה.
מתן: אהה…
אורית: צילמת אותו אומר: "מתן, אין שום זכר לדלקת".
מתן: וואי!
אורית: אתה זוכר את הסרטון הזה?
מתן: לא, לא זכרתי.
אורית: עוד יש לי אותו אולי באיזה טלפון ישן.
מתן: אוי, גדול.
אורית: כן.
מתן: כי…
אורית: זה היה רגע נורא מרגש גם עבורי, אבל בשבילך זה היה, וואו!
מתן: נכון. נכון, אני יודע שאני מדבר על זה הרבה, שה… זה היה רגע "וואו", אבל גם ממש מהר אחרי זה ה"וואו" הזה נעלם והגיעו שאלות גדולות כאלה של, למה בכלל נהייתי חולה מלכתחילה? מה בדיוק עשיתי כדי לרפא את עצמי? ואיך אני דואג שאני בחיים לא… נהיה חולה שוב, וזה הפך למסע הזה של ה… של הפודקאסט.
אורית: כן.
מתן: של לשאול עוד ועוד שאלות גדולות יותר מ…
אורית: ואתה יודע היום למה חלית?
מתן: כן, ברור.
אורית: אוקיי.
מתן: אני כאילו, אני לא יודע, את בטח לא מקשיבה לפודקאסט, אבל כן, אין ספור שיעורים שקשורים ל - איך אני רואה את החיים, איך אני רואה את עצמי, איך אני בוחר להתמודד עם דברים, כמה אני שיפוטי עם עצמי, הפרפקציוניזם שלי. אגב, רוב הדברים האלה נשארו, אני פשוט עובד איתם בצורה…
אורית: כן.
מתן: שונה היום.
אורית: כן.
מתן: לא נותן להם לנהל אותי יותר.
אורית: מבחינתי זה המהות של מחלה. היא כמו מן תמרור "עצור" שמושם לפניך, ואתה חייב לעצור, ואתה לא יכול להמשיך באותה דרך. אתה… לא חשוב אפילו אם תסתובב אחורה, אבל קדימה באותה הדרך אתה לא יכול להמשיך. ויש מי שמקשיב לתמרור הזה, ויש מי שממשיך ליסוע.
מתן: אז ממש שלשום, נראה לי, זה מדהים שאת אומרת את זה, ממש חשבתי על זה כי אמרתי עצמי, יש לנו… יש מה שנקרא תעשיית, נקרא לזה, התרופות או הניתוחים וכדומה, ואז כשאתה בוחר ללכת בדרך הזאת, שזה בסדר, אתה מוותר על ההזדמנות שלך להתפתח, וכמה שאני מעמיק בזה יותר, אני מבין שכאילו, כל חוויה מאתגרת היא הדרך שלנו להתפתח ו… להתפתח בחיים הללו, וכביכול מחלה זה המתנה הכי גדולה, אגב זה משפט שאמרתי לך פעם ראשונה בחיים. אני חושב שבאתי אליך כמה שנים אחרי, ואמרתי לך, את יודעת, לא הייתי מוותר על המחלה הזו בחיים.
אורית: כן. כן. גם אני, אגב, לא הייתי מוותרת על המחלה שלי. אבל, בזמן שאתה חולה ומישהו אומר לך את זה, [מתן צוחק] בא לך להעיף לו אגרוף. [צוחקים]
מתן: אז בתקופתי אף אחד לא אמר לי את זה, אבל, אני יכול להבין שזה מעצבן, ובו זמנית, גם אם זה מעצבן מישהו בדרך, אני מקווה שזה יגרום למישהו לעשות איזשהו צעד.
אורית: כן.
מתן: רוצה להגיד מה אמרת לפני שהתחלנו להקליט, כי בדיוק אמרת, אמרת על זה.
אורית: מה אמרתי?
מתן: אמרת את זה בהקשר של ה-צ'י קונג ושל ה…
אורית: האינפורמציה?
מתן: כן.
אורית: כן. שזה תהליך שאני רואה אצל המון אנשים, גם אצל המטופלים שהיו באים אליי, וגם היום. בגלל שיש לנו אמון מאוד גדול ברופאים, כי ככה התחנכנו, לימדו אותנו שהרופאים יודעים הכל על הגוף שלנו יותר טוב מאיתנו. ואני גדלתי בבית שההורים, אתה יודע, זה תורה מסיני, דבר אלוהים חיים, מה שהרופא אמר, אז היה לי מאוד בראש, הרופא יודע, הכל. ואז הלכתי לרופאים, הייתה לי דלקת מפרקים, וכשהתחיל לכאוב לי, הלכתי לרופא אחד ולשניים ולשלושה, כל פעם קיוויתי למצוא, לשמוע איזה משהו אחר, וכולם אמרו לי, את לא תחלימי, אי אפשר להחלים המחלה הזו. ואז רוב האנשים, נתקעים עם האינפורמציה הזו בראש, מפני שאין להם פילטרים ש… עם ספקות או שאלות, זה פשוט נכנס באופן ישיר ומתיישב שם במיינד שלך, בתודעה. וכשיש לך את האמונה הזו שלא תחלים, מאוד קשה להחלים, כמעט בלתי אפשרי.
מתן: כן.
אורית: אלא אם כן קורה איזשהו, באמת, נס.
מתן: תכף נדבר על ה… על הנס אולי, על מה שגרם לי, שנים כאילו, אחרי הרבה הרבה שנים להאמין שאולי אפשר. אבל אני חושב שבאמת זה העניין שאני חושב עליו הרבה, ש, א', לאמונה מגבילה יש המון המון כוח. ובעולם גם, שמבינים כמה כוח יש לפלצבו, זה עדיין מטורף שאותם אנשים שמבינים את הכוח של פלצבו, עדיין יגידו לבן אדם את ההפך מהפלצבו.
אורית: את ה-nocebo, יש את המושג הזה, נוצבו [ההפך מאפקט הפלצבו]
מתן: כן.
אורית: כי… כן, הרופאים עושים את זה כל הזמן, לא בכוונה רעה, הם פשוט…
מתן: נכון, ברור.
אורית: הם רוצים לשתף אותך בידע שלהם, והידע שלהם הוא שאתה לא יכול להחלים.
מתן: כן, אז כאילו, אני חושב ש… היית בעל הרופא, והוא אומר לך, תשמע, יש לך מחלה. אתה יכול לעשות z y x, אתה יכול גם להחלים, יכול להיות שלא, זה יהיה דרך קשה, אתה תחליט את הדרך שלך, אבל כאילו, ברגע שאתה סוגר לבן אדם את ההזדמנות לראות, אז… נגמר הסיפור.
אורית: בעיניי זה יהירות פושעת. ממש.
מתן: אני מסכים, אבל בדומה לשיחה שדיברנו עליה קצת, על מה שקורה בעולם היום, גם שם מישהו מחונך באיזושהי צורה להאמין במשהו, וגם הרופא יש לו אמונה מגבילה. זה לא שהרופא חושב שאת יכולה לרפא את עצמך, והוא אומר לך משהו כדי להוריד אותך.
אורית: לא, הוא לא אומר לי להוריד אותי. אבל עצם זה שהוא בא ואומר לי - את כן תחלימי, את לא תחלימי, נשאר לך חצי שנה לחיות - זה מאוד יהיר, אף אחד לא יודע, אף אחד לא יודע שום דבר על אף אחד.
מתן: נכון, זה נכון.
אורית: אז אה… אז פשוט אה… אולי לא להגיד.
מתן: אני איתך לגמרי.
אורית: כי הם אמורים להבין את ההשפעה הפסיכולוגית של מה שהם מדברים, הם בכל זאת אנשים מלומדים, הם למדו הרבה שנים.
מתן: כן.
אורית: אז… אז אולי כדאי להגיד את זה במילים אחרות. וכבר נפגשתי עם רופאים שמבינים את זה, וכבר אומרים לאנשים - אולי את תהיי הראשונה שתחלימי מזה, אני מאמין בך.
מתן: גדול. חשוב. אז בא לי שנייה לספר לך, או לספר למי שמאזין עכשיו, שנייה, על איך נפגשנו, אני לא יודע אם את יודעת את הסיפור הזה אפילו בעצמך. אבל אני לפני… אה… רציתי לבדוק היום ולא בדקתי, נגיד שש שנים, לא יודע, שבע שנים, לא יודע, הייתי בביקור בארץ. ואני מתעורר בבוקר משיחה מאמא שלי, והיא אומרת לי, תשמע, נסעתי לצפון לחברים, ופגשתי גבר, ולגבר הזה הייתה ילדה, צעירה, אולי אמרה שהיא הייתה בת שבע, אני לא זוכר. ויש לה מחלה אוטואימונית. וכדי לרפא את הילדה, האבא עוקץ את הילדה עם דבורים. ואני אומר לעצמי, אמא, את לא… את לא נורמלית [אורית צוחקת] כאילו, את לא נורמלית, עזבי אותי. ואז היא עושה לי, והיא כאילו… היא בדרך כלל כזה, אם אני, כזה, מאיר לה, אז היא מפסיקה, אז היא אומרת לי, לא, לא, תקשיב רגע. האבא הזה מספר שכל פעם שהוא עוקץ את הבת שלו, כדי לנסוך בה אומץ ולהיות שם איתה, הוא גם עוקץ את עצמו. וכשהוא עוקץ את עצמו הוא חווה פרץ של אנרגיה. וברגע שהיא אמרה את זה אמרתי, אוקיי, זה מעניין, כאילו, הייתי בן אדם חולה, לא היה לי המון אנרגיה.
אורית: כן.
מתן: ואני לא זוכר איך בדיוק זה קרה, אבל התחברתי אלייך, ואני זוכר שבאתי אלייך לטיפול ראשון, את גרה עכשיו בפרוטוגל, אבל גרת אז בישראל, והיית… היה לך קליניקה ברמת אביב.
אורית: נכון.
מתן: ובאתי אלייך, ואז… אולי במקום שאני אספר, אז תספרי קצת את, אז כאילו, בעצם הייתה לך חוויה, אולי תספרי כזה על מה שקרה עם הבריאות, איך זה התחבר לדבורים והכל.
אורית: לבריאות שלי? אה… אז, אתה יודע, כמוך, במקרה או שלא במקרה, אני תמיד אוהבת להגיד, כי זה בהחלט בסופו של דבר, לא היה מקרי. אני חליתי בדלקת מפרקים, וגם איזה חבר סיפר לי על איזה איש מוזר בתל אביב, שעוקץ אנשים עם דבורים. אבל בניגוד אליך אני לא התנגדתי לזה מיד, אני מיד ידעתי שזאת תהייה התרופה שלי, ולמה? כי לפני הרבה שנים גרתי בדרום אמריקה, באקוודור, ורק כשהגענו הכרנו איזה חבר, שהוא היה עושה tour לאנשים באקוודור אצל כל מיני שמאנים, גם בג'ונגל וגם בהרים. והוא סיפר לי על שמאן אחד, שעוקץ אנשים בפופיק.
מתן: אוקיי.
אורית: עקיצה אחת בפופיק.
מתן: אוקיי.
אורית: ואז כשסיפרו לי על האיש פה בישראל שמרפא דבורים, האינפורמציה הזו התעוררה, התחברה, ואמרתי, אוקיי, זה זה. היקום הביא לי את זה.
מתן: אוקיי. ואז מה עשית?
אורית: ואז נפגשתי עם המטפל, והתחלתי טיפול. אה… הטיפול מתחיל מאוד בהדרגה, אם אתה זוכר, בהתחלה בדיקת אלרגיה, ואחר כך עקיצה אחת, ובטיפול אחרי זה, שתיים, ככה לאט לאט.
מתן: אני זוכר שהתעקשתי על שתיים בראשון, אבל… [אורית צוחקת]
אורית: נתתי לך?
מתן: כן.
אורית: או אוו. לא מתאים לי. [צוחקים]
ו… טופלתי במשך שמונה מפגשים, שזה בעצם חודשיים כי המפגשים הם פעם בשבוע, כמות העקיצות עולה כל פעם באחת, אצלי זה היה כל פעם באחת, כי זה היה מאוד דרמטי ומאוד כאב לי, ונשפתי ונשמתי ובכיתי וצעקתי, אחרי כל עקיצה זה… ואחרי שמונה מפגשים, בערך ארבעים עקיצות קיבלתי…
מתן: אהה.
אורית: הודעתי לו ש… תחשוב, אתה בן אדם חולה, אתה הולך לטיפול, עוברים חודשיים ואתה… שום דבר לא קורה. אז אתה חושב שהטיפול הזה אולי לא טוב, גם בגלל שהרופאים אמרו לך שאתה לא תחלים ואין שום דרך, וגם בגלל שהנה, חודשיים זה הרבה זמן. אז אחרי חודשיים הודעתי לו שתודה רבה, הרופאים כנראה צודקים, וחזרתי הביתה בבושת פנים, נכנסתי למיטה ולא יצאתי חודש. הייתי בדיכאון תהומי. דיברתי עם הלב שלי, ביקשתי שיפסיק לפעום בבקשה, כי אין לי סיבה להמשיך לחיות.
מתן: כי סבלת מכאבים?
אורית: סבלתי מכאבים איומים בכל המפרקים בגוף.
מתן: אוקיי.
אורית: וגם בגלל שלא הייתה תקווה כי הרופאים אמרו לי שאין תקווה, אלא אם כן אני אקח את כל התרופות, אה… שאז הציעו לי כימותרפיה במינונים קטנים. אמרו… אני זוכרת את הרופאה שהיא עושה לי עם היד ככה, [אורית מחקה קול של מי שרוצה לשכנע]: זה כדור קטן, ממש כדור קטן, מה זה משנה? [צוחקים] אז אני לא רציתי לקחת את הכימותרפיה וגם לא את הסטרואידים, זה לא היה בשבילי אופציה בכלל. ואחרי חודש שהייתי בבית, יום אחד, פשוט ככה, קמתי בבוקר לשירותים, ובאמצע הדרך נעצרתי, כי פתאום קלטתי שאני לא צולעת. אני זוכרת את הרגע הזה.
מתן: אוקיי… כאילו אחרי שסיימת את הטיפול בכלל?
אורית: חודש אחרי.
מתן: אהה…
אורית: זה קורה הרבה, שדווקא… כי הטיפול עצמו מכניס הרבה סטרס לגוף. כי הטיפולים הם כואבים, וכבר לפני שאתה בא, אתה יום לפני זה כבר לחוץ מהכאב, ויום אחרי זה, לפעמים יש אנשים שיש להם החמרה יום אחרי. אז היה הרבה סטרס, ודווקא כשיוצאים להפסקה בטיפול, אז… אז קורים דברים טובים, וזה מה שקרה לי. אז עוד לא החלמתי לגמרי לגמרי, אבל פתאום לא צלעתי, ופתאום יכולתי, לא יכולתי לסגור את כפות הידיים, פתאום יכולתי לעשות ככה, וזה… וואו! אז מיד חזרתי אליו לטיפול שוב. הוא גם אמר לי, ידעתי שתחזרי.
מתן: גדול.
אורית: וזהו, והשאר היסטוריה. המשכתי לעקוץ את עצמי עוד הרבה זמן. הוא גם לימד אותי איך לעקוץ את עצמי בבית לבד. אז בהתחלה בעלי עקץ אותי, עד שיום אחד באתי אליו עם הדבורים, והוא ראה איזה משהו בטלוויזיה, ועשה לי פרצוף כזה שלא בא לו, אז אמרתי לו [אומרת בקול חצי נעלב חצי מצחיק]: לא צריך, אני אעשה לבד. ועקצתי את עצמי לבד ואז כבר זהו, הפכתי להיות המטפלת של עצמי.
מתן: גדול. אז רק… אז רק, כאילו, אם זה לא ברור, נעשה סדר למאזינים - "אפיתרפיה" זה שיטת טיפול, שבה משתמשים בדבורים, כלומר, בארס שלהם, וגם…
אורית: בכל מוצרי הכוורת.
מתן: פרופוליס, דבש, פולן, דבש מלכות. וממה שאני יודע, כאילו, כבר אלפי שנים אחורה השתמשו בזה, עוד מימי היפוקרטס.
אורית: נכון.
מתן: אני יודע שיש גם היום כמו, בתי חולים בסין, שמשתמשים בהם בטיפול, באפיתרפיה.
אורית: ברוסיה גם.
מתן: ברוסיה גם, מדהים. אז בעצם אולי, אני אספר לך אחרי זה גם עוד על מה קרה איתי, אבל, את זוכרת להגיד, או, אני יודע שאת כבר לא מטפלת תקופה, אבל בעצם, מה קורה במפגש עם הארס? מה יש בארס? כלומר, יש לי גם תיאוריות משלי, אבל אני יודע שאת יודעת יותר טוב ממני.
אורית: אז יש לזה כמה רמות. יש את הרמה הפיזית. זה חומרים כימיים. בארס של הדבורה, למעלה מ… יש עשרות של חומרים, מעל ארבעים, שחלקם הם משככי כאבים, וחלקם הם חומרים אנטי דלקתיים. ש… יש חומרים שהם מוליכים עצביים, יש כל מיני חומרים. יש גם היסטמין בתוך הארס עצמו, שזו הסיבה שהרבה אנשים הם אלרגיים לארס דבורים.
מתן: אוקיי.
אורית: ויש להם תגובות חזקות, כי בארס עצמו יש היסטמין.
מתן: אוקיי.
אורית: אז יש את הרמה הזו. הדבורה עצמה היא יצור מאוד מיוחד עלי אדמות, כי היא לא פוגעת בשום דבר חי כדי להתקיים, אפילו לא בדשא, או בעשב. היא לא הורגת שום דבר, היא לא… כל דבר שהיא נוגעת בו, היא עושה לו רק טוב, לגינה, לבני האדם. היא יצור נעלה, ממש! אז זה מהבחינה הזו. ויש עוד משהו שאני ככה… הרבה זמן, אני כתבתי ספר, אחרי זה נדבר על זה אולי. ונורא ניסיתי לעלות על המקור של השם "דבורה". כי הרי ביהדות לכל מילה יש משמעות. נגיד, כלב הוא כולו לב, והעורבים ערבים זה לזה.
מתן: יפה.
אורית: והחתול מחתל את עצמו. אז אמרתי, למה קראו לדבורה דבורה? ואז היו לי כל מיני מטופלים דתיים, ביקשתי שישאלו את הרבי. כולם שלחו אותי לדבורה הנביאה, אבל אמרתי, אבל דבורה הנביאה כבר קראו לה דבורה, למה קראו לה דבורה? ואז ירד עליי ההבנה שדבורה זה דיבור ה', השם כאילו, דיבור השם.
מתן: אוקיי.
אורית: הזמזום שלה, התדר שהיא מביאה, הוא תדר מאוד מאוד מאוד גבוה, ואת התדר הזה אנחנו מכניסים לגוף כשאנחנו עוקצים. אז זה תדר גבוה שפוגש תדר נמוך של מחלה.
מתן: וואו!
אורית: וככל שהתדר עולה, כשכמות העקיצות עולה עולה ועולה, היא בסופו של דבר, התדר הגבוה, זה מצליח להשפיע על התדר הנמוך.
מתן: וואו.
אורית: ולהביא לרפואה.
מתן: וואו, זה מתחבר לי כל כך, כי אם יש משהו שהרגשתי, כשהתחלתי את הטיפול לעומק, זה בעיקר שהתדר שלי עולה. כלומר, אני לא חושב שאותי, במקרה שלי למעי הגס, הטיפול הזה ריפא את המעי הגס, אבל משהו בבריאות שלי ובגוף שלי השתנה לחלוטין. אני גם ידבר על זה טיפה אחר כך, אבל… יש לי איזה כתבה, כתבה באתר, על ארס כדרך לריפוי, ונראה לי שכנראה לקחתי את האינפורמציה ממך, אבל… אז בא לי להקריא רגע.
אורית: אוקיי.
מתן: המרכיב העיקרי בארס הדבורים הינו ה"מליטין", המהווה 40 עד 50 אחוז מהארס. המליטין גורם לגירוי במערכת העצבים ומפעיל אותה. הוא חומר אנטי דלקתי חזק פי 4 מקורטיזון, שזה מטורף!
אורית: נכון.
מתן: כמו כן, הוא גורם לאפקט הגנה על החלבונים בפלזמת הדם, ומשפיע על קרישת דם. המליטין גם מדכא היווצרות של רדיקלים חופשיים, הנחשבים כתורמים להיווצרות נזק לבריאות. ויש הדברים האחרים שאמרת באמת על ה… יש חומרים שהם בעצם מוליכים עצביים, כמו דופמין, נורו-אדרנלין וסרטונין. טוב, יש פה עוד הרבה דברים. אממ… וגם את הגירוי של מערכת החיסון מהארס, שזה בעצם די דומה לכל דבר שקשור להורמזיס - כל מפגש עם ארס, או כל דבר שהוא ככה מאיים על החיים, אבל בכמות נורא נמוכה, מפעיל משהו, בנו.
אורית: נכון, כל ארס הוא טוב.
מתן: כן. בכמות מסוים.
אורית: דבר נוסף שהארס בעצם עושה, זה בעיקר בדלקות, נגיד מפרקים, אז אם אני עוקצת אותך במקום שיש לך דלקת, אז מערכת החיסון, בגלל שנוצר שם פצע קטן, היא שולחת לשם תאים כדי לרפא את הפצע, את הדלקת שנוצרה שם, ואז על הדרך, הם כבר שם, ויש שם דלקת, אז הם גם מתקנים את הדלקת של המפרקים. אז זה שילוב של הרבה מרכיבים ביחד, ויש גם את נושא הכאב.
מתן: אוקיי, שמה?
אורית: שבעיניי זה מרכיב מאוד חשוב בהחלמה, הנכונות שלך לקבל כאב. כי הרי כאב זה משהו שאנחנו נמנעים ממנו כל חיינו. ופתאום אתה בא מרצונך החופשי לקבל עקיצות כואבות מאוד. אתה קיבלת וקיבלת הרבה, זה כואב. וזה משנה משהו ב-mind, בהתייחסות שלך גם לכאב של המחלה שלך. פתאום כאב זה כבר לא דבר כזה מפחיד, ופתאום לא כל כאב הוא כאב שלילי, אז משהו ביחס שלך לכאבים שלך נרגע, וכשאתה נרגע אז החלמה יכולה להגיע יותר בקלות, כי אתה לא בסטרס.
מתן: אהה. וואו, יפה.
אורית: סטרס הוא גורם למחלות. ופתאום אתה רגוע, אז כואב לי, בסדר, זה כבר לא סוף העולם, זה…
מתן: כן. אני חושב שיש גם איזשהו כמו סיגנל כזה חזק, רק באנרגטי, בזה שאתה אומר, אוקיי, אני הולך עכשיו, מבחירתי, להכאיב לי, לקחת סיכון, לצאת מאזור הנוחות שלי בצורה הכי קיצונית, בשביל להביא ריפוי, כלומר, זה… זה מסר ענק לגוף. אני אעשה הכל.
אורית: בדיוק.
מתן: אני חושב שזה דומה… שאנשים הולכים גם לצום, או לכל שיטת ריפוי מאתגרת כזאת או אחרת, אני אוהב את זה. אז… אז… אז בא לי לספר קצת על החוויה שלי. אז אני זוכר ממש את הטיפול הראשון אצלך, שאת עושה לי את העקיצות בכתפיים. העקיצה כואבת, אבל זה כאילו נסבל לי, במיוחד גיליתי, למזלי, גם שהמרידיאנים של המעי הגס הם על היד… זה אחד האזורים הכי פחות כואבים אז זה לא כאב כל כך. אבל לאחר מכן, בשבועות הראשונים, זה סוג של סיוט, בעיקר בגלל החום והגירודים שיש בעור. אז בעצם עשיתי אצלך איזה שני טיפולים, ואז חזרתי לניו יורק, ושם את חיברת אותי, שזה גם סיפור מטורף, לבחור שקוראים לו זורהן, שנהיה הבנאדם שליווה אותי בתהליך הזה, שהוא זה שבאמת אמר לי שאפשר לרפא כל מחלה כזה…
אורית: כן.
מתן: והוא הסביר לי גם כמה התרופות לא נחוצות לתהליך הריפוי שלי, ואפילו מזיקות לתהליך הזה. אני חושב שבכלל, אולי, לא יודע אם זה מעניין את האנשים אבל בא לי להגיד את זה, אז… איך שהגעתי אליו, [זה] היה בגלל שמטופלת שלך לשעבר למדה באוניברסיטת "קולומביה" בניו יורק.
אורית: נכון.
מתן: המרצה שלה, לאומנות, קראו לה קיקי סמית', שמסתבר שהיא אחת האמניות הכי גדולות בעולם. קיקי סמית' נשואה לבחור שקוראים לו זורהן שהוא המטפל בדבורים, וככה הגעתי אליו. והייתי נוסע אליו אה… הביתה פעם בשבוע, שלוש שעות נסיעה ברכבת מניו יורק ל-Catskill שהוא היה גר, את יודעת, על אזור טבע מטורף על גדות נהר. והוא היה כזה עוקץ אותי ולימד אותי על ריפוי, ואני זוכר שפשוט הייתי בא אליו, והוא היה עוקץ אותי איפה שהוא רוצה, הוא עקץ אותי בגב ובראש. ובאמת, הכל, לא זוכר כבר. וזה היה נורא. והייתי חוזר הביתה, והייתי מתעורר באמצע הלילה בשביל להתקלח במים קרים, כי הגוף רתח, והייתי אומר, אני חוזר לשם, ואני אומר לו, לא, אנחנו עושים הפעם רק שתיים, ואז הייתי עושה פתאום 14. [אורית צוחקת] כאילו הייתי מכור לזה ו… אבל אני חושב שהדבר הכי יפה שקרה בעקבות זה, זה שדרך הדבורים הבנתי את החיבור האמיתי, שהתנתקתי ממנו, של החיבור בין האדם לטבע. כלומר, יש חיבור, יש קשר, בטבע יש הגיון בהכל. ואת יודעת, אתה גדל בסביבה עירונית, אתה גדל בסביבה שבה יש רק אנרג… כאילו גישה אחת שזה רפואה מערבית, ואתה לא יודע. ואז פתאום דברים כמו צמח מרפא נראה לך כמו איזה הוקוס פוקוס שקרי, בטח לא לשקול דבורים. אבל זאת הייתה חוויה פשוט ששינתה אותי, התאהבתי בטבע, התאהבתי בחיב… את יודעת, אני מסתכל על דבורה אחרת היום. דבורה זה לא היצור הזה שעוקץ אותך ומטריד אותך.
אורית: לא, זה מלאך.
מתן: מה זה מלאך? מסתבר שכל מה ש… כמעט כל מה שצומח בטבע קורה בזכות הדבורים.
אורית: נכון.
מתן: אז אה… אז הכל נראה לך אחרת, אתה גם מגלה שדבורים לא עוקצות בני אדם, סתם. כאילו, הייתי ליד אלפי דבורים, לא עושות כלום, אלא אם כן הם מרגישות איום, שקורה בדרך כלל בטעות, שאתה מזיז את היד אליה, או דורך עליה או…
אורית: זה משהו שחשוב להגיד כבר ככה טיפ לאנשים, שאם נכנסת להם דבורה הביתה, או הם פוגשים דבורה, אז כולם תמיד עם הידיים מנפנפים שתעוף, פשוט צריך להישאר still, לא לזוז.
מתן: כן.
אורית: והיא פשוט יכולה אפילו לנחות לך על הלחי רגע, אבל אם אתה לא זז היא פשוט תלך.
מתן: כן, אין לה שום… אין לה שום רצון.
אורית: אין לה שום אינטרס.
מתן: ממש. אני אפילו לא, כזה, אפילו נהיה "סטילי", למה אני נשאר רגיל, כי אני רגיל והיא רגילה וכל אחד מאיתנו עושה את מה שאנחנו עושים.
אורית: כן.
מתן: ו… אז בעצם הוא דקר אותי, הוא עקץ אותי עם הדבורים במשך, לא זוכר, שבועות, חודשים. באיזשהו שלב…
אורית: גם פרופוליס לקחת המון, אני זוכרת.
מתן: אהה, נכון, נכון, רגע, אני גם אגיד את זה, אבל אז הייתי עוקץ את עצמי חודשים, ואז התחלתי לעקוץ את עצמי גם. הייתי… זה היה בכלל סיפור מצחיק כי… ב… היה איזה כמו חוות דבורים כזאת, שהיו שולחים דבורים הביתה. הייתי מקבל בדואר במנהטן, ל-doorman שלי (השוער) בבניין קופסא עם דבורים, היא הייתה כאילו סגורה, והייתי עולה עם זה לדירה שלי, ועוקץ את עצמי וחושב לעצמי, שהשכנה שלי מעבר ל… ל… זה, שהייתה מגדלת יונה שהיא כאילו המוזרה, בסוף אני עוקץ את עצמי עם דבורים בבית. [צוחקים] אבל הייתי מתחיל לעקוץ את עצמי וזה היה גם נורא, נורא, נורא לוקח אחריות על תהליך הריפוי שלך. אני לא חושב שיש דרך אחת, אבל יש משהו בלהגיד, אני, אני דואג לתהליך הזה.
אורית: נכון. כי החיפוש שלנו של תשובה או ריפוי חיצוני ממישהו חיצוני, ולא משנה איזה מטפל זה, סיני או לא חשוב איזה, הוא עדיין הופך אותנו לסוג של תלויים, ובמקום needy (נזקק, תלוי). וכשאתה לוקח אחריות על הבריאות שלך והופך להיות הרופא של עצמך, ואתה מחליט איפה תעקוץ, כמה תעקוץ, אז יש לזה משמעות. ברגע שאני התחלתי לעקוץ את עצמי, אז ההחלמה שלי תפסה תאוצה מאוד גדולה.
ואני יודעת תמיד שבתחילת טיפול אני אומרת לאנשים, אתם עוד תעקצו את עצמכם והם מסתכלים עליי כאילו אני [מתן צוחק] הזוייה, אז אני אומרת להם לאט לאט. וזה באמת תהליך, קודם צריך להתיידד עם הדבורה, ואז לאט לאט ללמוד איך להחזיק, איך לתפוס, איך… זה תהליך. אבל באמת כל מי שעבר לטפל בעצמו בבית, אני רואה את ההאצה של ההחלמה שלו. וזה גם כמובן כלכלי הרבה יותר.
מתן: נכון.
אורית: שזה משהו חשוב. אנשים חולים מבזבזים המון כסף על… על חיפוש של מרפא, של תרופות, כל מיני דברים, זה משהו משמעותי.
מתן: כן. ת'אמת שהייתי לפני אה… באסה, אין לי את השם המדויק בשביל לספר, אבל הייתי בקפריסין לפני כמה חודשים, ועשינו איזה סיור שהגענו באיזה יער ליד, ומי שעשה את הסיור אמר, הנה, אתה רואה, יש פה צמח, אני לא זוכר את השם שלו, הוא מאוד טוב למערכת העיכול. באותו זמן הרגשתי שאני צריך תמיכה, אז הייתי הולך כל בוקר קוטף לי קצת, שם לי בתה ושותה, וזה כאילו עזר לי בטירוף. כלומר, לא צריך ללכת לקנות את זה מבית מרקחת. יש לך את זה בדרך כלל בכל פינה בעיר, את יודעת, אני בדרך כלל קונה לימונים בסופר ב-14 שקל לקילו, אבל יש לי גם עץ לימונים ברחוב, שאני פשוט יכול לקטוף ממנו.
אורית: זה הכי כיף.
מתן: אז בעצם, אז אמרת על הפרופוליס, אז באמת… זה מזכיר לי את השיחת טלפון הראשונה שלי עם זורהן, שאמרתי לו שאני לוקח תרופות והוא אמר לי, זה לא כזה טוב. ואני חושב שלא שמעתי את זה בחיים עד גיל 28, שתרופות זה לא דרך אידיאלית. כי הוא אמר לי, התרופה בעצם מדכאת את מערכת החיסון, אתה רוצה לתמוך בה. אז אמרתי לו, אז מה עושים? אז הוא אמר לי, קח למשל פרופוליס. הדבורים מייצרים חומר שנקרא "פרופוליס", שהוא בעצם עשוי משרף של העץ.
אורית: ועוד.
מתן: ועוד דברים, ובעצם איתו הם אוטמות את הכוורת, שהופכות אותה למאוד סטרילית. אז זה אומר זה גם אנטי דלקתי, גם אנטי בקטריאלי, גם אנטי פטרייתי, וזה מחזק את מערכת החיסון ולא ההפך. אז התחלתי באמת להזמין פרופוליס ב-eBay (איביי), ולשים את זה בתוך השייקים שלי בבוקר.
אורית: ובייחוד לבעיות במעיים זה טוב, מפני שהפרופוליס הוא מאוד מאוד דביק. אז כשאתה שותה אותו הוא בעצם נדבק על הדפנות של המעי, בייחוד על איפה שיש פצע.
מתן: גדול.
אורית: הוא נדבק שם, ואז הוא לא נותן לעוד זיהום לקרות בעצם, הוא מגן על הפצע.
מתן: כן. אגב, אם אנחנו רוצים לחבר מחקרים, אז באמת שאחד מהמחקרים הבודדים שמצאתי על פרופוליס באמת היו קשורים ל"קרוהן" ו"קוליטיס". וממש זה הפך… אז אחרי אותה שיחה איתו, זרקתי את התרופות לפח והתחלתי לצרוך פרופוליס, זה היה התרופה החדשה פתאום. מאז לא לקחתי תרופות תכל'ס.
אורית: מדהים.
מתן: כן. אז אממ… אני זוכר שאחרי שהייתי אצלך קראתי את הספר שלך, שהוא נקרא "מחלימים בעזרת דבורים". עדיין אפשר לקנות אותו?
אורית: כן.
מתן: איפה קונים אותו?
אורית: יש לי אתר שנקרא באותו שם.
.
אורית: "מחלימים בעזרת דבורים", ושם אפשר לרכוש.
מתן: אז… רוצה להגיד? תגידי.
אורית: תשאל.
מתן: אז אני… אני זוכר שאחד מהדברים, כלומר, גם ההבנה שאפשר לרפא את עצמך, אבל באמת גם קרו עוד דברים. שבאמת ההתחלה של הכל, שקראתי את הספר הזה. אחד, אני זוכר שסיפרת שם איזה סיפור… אולי את תספרי אותו את, אבל… על בעצם חברות תרופות שהתחילו לעשות התנסויות בכל מיני דברים שקשורים לדבורים, ובעצם מה קורה עם זה אחרי זה?
אורית: תראה, הרבה אנשים לא אוהבים לשמוע את הדעה שלי על זה אבל, חברות התרופות, מה שמעניין אותם, זה כסף. ההוכחה לזה זה שהן נסחרות בבורסה. ומי שנסחר בבורסה, בעצם, המחוייבות הראשית שלו וגם החוקית שלו היא למשקיעים. אז חברות שנסחרות בבורסה, כל מה שמעניין אותן זה להרוויח כסף. וזה לא כל כך מסתדר עם, עם אנשים חולים. יש פה איזה פער מאוד מאוד גדול בין הצורך של הבן אדם החולה לבין הצורך של חברת התרופות. אז היו אנשים בעבר, שהיה אמריקאי אחד, שקראו לו צ'ארלס מרז, הוא כבר נפטר, הוא היה מגדל דבורים מאוד גדול, אני לא זוכרת מאיפה בארצות הברית, והוא שמע את השמועה הזאת שהדבורים מאוד טובות לדלקות, והיה לו כאב בברך, והוא החליט סתם בתור קוריוז לנסות. והוא עקץ את עצמו, והכאב עבר.
מתן: אוקיי.
אורית: והוא הפך להיות בעצם זה שהפיץ את השמועה בארצות הברית על הדבורים. הוא יצר קשר עם איזה רופא שהגיע מהונגריה, שגר בניו יורק וטיפל באנשים בקומה, לא יודעת מה, הייתה לו כוורת שם על החלון והוא טיפל באנשים, והם עבדו ביחד. וצ'ארלס מרז הזה טיפל באנשים במשך 60 ומשהו שנים, בחינם ללא תשלום.
מתן: וואו!
אורית: עזר להמון המון אנשים. ואז הוא עזר לאיזה מישהו שהיה איש מאוד עשיר, והוא השקיע במחקר עצמאי על ה… על ה… על הארס של הדבורים. ואז הם בא… הגיעו עם התוצאות של המחקר לחברת התרופות, לאחת מהגדולות, אני כבר לא זוכרת איזה, והם פשוט לא היו מעוניינים.
מתן: לא, אז אני זכרתי סיפור אחר מהספר שלך.
אורית: אוקיי.
מתן: אוקיי שהסיומת היא אחרת. שבעצם הם קונים את זה, אבל אז אחרי שהם קונים את החברה, הם בעצם סוגרים אותה.
אורית: אה, זה… זה כן… יכול להיות שזה קורה לגבי תרופות אחרות אבל לא לגבי דבורים. על דבורים החברות התרופות פשוט לא מעניין אותם אפילו לחקור. כי אי אפשר להוציא פטנט על משהו טבעי.
מתן: כן.
אורית: ואת ארס הדבורה אי אפשר לסנתז במעבדה עדיין. הוא כל כך מורכב, והוא מכיל כל כך הרבה חומרים, כולל חומרים שהרפואה בכלל לא מכירה עדיין, אז אי אפשר לסנתז את זה, ואי אפשר להוציא על זה פטנט. אז למה? כי הרי העניין הוא לא להציל אנשים, אלא להרוויח כסף. ומשככי כאבים בלבד, חברות התרופות רק בארצות הברית מרוויחות מיליארדים של דולרים בשנה.
מתן: נכון.
אורית: אז אין להם אינטרס שלא נהיה חולים. הם רוצים שנהיה חולים, מזה הם מתפרנסים. אני לא… זה לא רע או טוב, זה פשוט ככה.
מתן: נכון.
אורית: וחשוב שאנשים חולים ידעו את זה.
מתן: אני חושב שחשוב שאנשים חולים ידעו את זה, ואני חושב שזה… לפעמים אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל, לאנשים שלא רוצים לעשות שינויים מרחיקי לכת, כמו לעקוץ את עצמם, לצום, לשנות את אורח חיים שלהם, אז התרופות עוזרות.
אורית: נכון.
מתן: כאילו, את יודעת, אני אה… אני לא… אני לא מחליט שיש משהו טוב או רע, כן? אנחנו… אני חושב שהתמונה היא די ברורה. אם אתה מבין שיש אינטרס כלכלי, שאנשים יהיו חולים או שישארו לקוחות קבועים, אז אי אפשר לרפא אותם, צריך לטפל להם בסימפטומים.
אורית: נכון מאוד. נכון מאוד.
מתן: אבל אני חושב שמה שהכי מדהים בתהליכי ריפוי, זה ה… זה מחבר אותך יותר לעצמך. אתה לומד לגלות משהו חדש בך, את ההתפתחות הזאת, ש… שבאמת אני מאמין שכאילו זה הדרך, לקבל גוון חדש בחיים שלך.
אורית: כן, בייחוד העקיצה העצמית. כשאתה מטפל בעצמך אתה לומד להיות מאוד קשוב לעצמך, איפה הגוף שלי מבקש היום עקיצה? אתה מכיר את זה מעצמך.
מתן: כן, כן, כן.
אורית: איפה אני אעקוץ היום? ואז אתה עוצם עיניים ונכנס פנימה, ומקשיב פנימה לתוך הגוף, זה משהו שביום… באופן רגיל אנחנו לא עושים.
מתן: [צוחק] זה גרם לי להיזכר בימים שהייתי עושה את מה שאמרת עכשיו, ובוחר את המקום הלא נכון, ואני מוצא את עצמי יושב בבית ועוקץ את עצמי, נגיד בירך, ופשוט מתחיל לצרוח לבד בבית כי זה, כי זה כל כך כל כך כואב.
אורית: כן.
מתן: אולי נדבר טיפה גם על עוד דברים שהדבורים מייצרות, שזה גם נגיד הדבש, שהוא כזה… זה הדבר הזה שבעצם אנשים שמים בקפה או בתה.
אורית: כן, שזה בזבוז נוראי.
מתן: נכון, למרות שזה מאוד תלוי באיכות של הדבש, נכון?
אורית: דבש כשהוא, מחממים אותו, הוא מאבד מהערכים שלו. אז אם אתה שם כפית דבש בתוך כוס תה רותחת, אז יש לך את המתיקות אבל מעבר לזה כבר לא נשאר הרבה.
מתן: התכוונתי לזה שיש חברות שכבר מפסטרות את הדבש, ואז הוא חם מלפני זה כבר, קנית אותו ככה.
אורית: נכון.
מתן: אז בעצם, אבל אם אנחנו מדברים על דבש טהור, לא מעובד, לא מחומם, מה אנחנו יודעים עליו?
אורית: יש לו… קודם כל זה נורא תלוי מאיזה… ממה עשוי הדבש, מאקליפטוס, מאבוקדו, מערמונים, מ…
מתן: זה משנה ברמה הבריאותית גם?
אורית: בוודאי, לכל דבר כזה יש לו תכונות אחרות, נגיד אקליפטוס, זה ידוע שהוא טוב לבעיות נשימה.
מתן: וואלה.
אורית: כן.
מתן: אוקיי.
אורית: ויש דבש שהוא טוב לבעיות במערכת העיכול. וכל דבש עם האיכויות שלו.
מתן: את זוכרת כל אחד מה?
אורית: לא, לא, אני לא זוכרת.
מתן: אוקיי, אוקיי, בסדר.
אורית: אבל הדבש באופן כללי הוא מאוד מרגיע, הוא גם כמובן אנטי-בקטריאלי. אמ… מעבר לזה שהוא…
מתן: דבש בעצם אף פעם לא נהרס. כאילו דבש הוא… המוצר היחיד שאף פעם לא נהרס.
אורית: לא נהרס לעולם. אלא אם כן הוא מעורב עם משהו אחר.
מתן: כן.
אורית: כמו מים, אבל הוא לא נהרס לעולם. אני, דרך אגב, לא אהבתי דבש עד שהכרתי את הדבורים, עד גיל 40 ומשהו.
מתן: אוקיי.
אורית: לא אכלתי דבש. יש לי איזה זיכרון מהבית שלי, ההורים שלי היו קונים איזה דבש שלא היה לי טעים.
מתן: כן.
אורית: ופשוט לא אהבתי דבש ו…
מתן: הדבש המסחרי מהסופר הוא לא טעים, הוא…
אורית: לא.
מתן: טעם של סוכר קצת בעיקר.
אורית: נכון. אז אה… עכשיו אני… מאוד אוהבת דבש.
מתן: אני, אני אוכל אותו בצורה מוגזמת, ויש גם את ה…
אורית: פולן.
מתן: את הפולן, שנייה גם קצת פופולריה, אפשר למצוא אותו כזה… אנשים שמים בשייקים או בכזה, צלחת בריאות שלהם.
אורית: כן, כי זה באמת מזון-על. זה מזון-על, יש בו את רוב הוויטמינים והמינרלים שאנחנו צריכים, כמעט כולם. אז לקחת שתי כפיות, והוא עשיר בפרוטאינים, אז לקחת שתי כפיות פולן ביום, זה כמו לאכול סטייק מבחינת החלבונים.
מתן: די, נו.
אורית: כן.
מתן: וואו.
אורית: כן. וזה קומפלקס של ויטמין B מאוד גדול. הפולן, יש בו את כל ה-B. אז מי שלוקח פולן על בסיס קבוע, לא צריך לקחת את כל התוספי תזונה האלה, של כל הוויטמינים למיניהם. יש בזה הכל. לי, בגלל שהייתי צמחונית המון המון שנים, תמיד היה מחסור ב-B12. וברגע שהתחלתי לצרוך פולן, זהו, ה-B12 שלי התאזן לגמרי.
מתן: וואלה. אפשר אבל לפתח גם אלרגיה לפולן גם, נכון?
אורית: כן. מי שאלרגי לאבקנים של צמחים, בסך הכול, מה זה פולן? זה בעצם הזרעים הזכריים של הצמחים.
מתן: אהה…
אורית: שהדבורה, כשהיא עושה ההאבקה, היא מעבירה אותם מצמח לצמח, וככה היא בעצם מזווגת את הצמחים. אבל היא לוקחת גם קצת לעצמה, והפולן הזה, מה זה זרע? זה בעצם כל הפוטנציאל. כל הפוטנציאל של הצמח נמצא בתוך הזרע. אז היא אוספת את זה, ומחזירה את זה לכוורת, וזה המזון של הוולדים. התינוקות של הדבורים, הוולדים בעצם, לא התינוקות של הדבורים, הם מקבלים פולן כאוכל.
מתן: מעניין.
אורית: אז הם מקבלים פוטנציאל של המון המון צמחים, זה לא רק אחד. הם אוספות במסע אחד החוצה מהכוורת, הם אוספות המון המון, מהמון המון פרחים, ואז הוולדים שלהם מקבלים בעצם פוטנציאל טהור מהטבע, של המון המון צמחים. אז כשאתה אוכל את זה, זה גם, זה מרגיש נורא טוב. אני מרגישה בריאות כשאני אוכלת את זה.
מתן: נכון. לא אכלתי את זה הרבה זמן. פעם הייתי אוכל מזה יותר, היה לי יותר גישה להכל בניו יורק, ופה כזה… אבל עשית לי חשק גם לאכול פולן וגם לעקוץ את עצמי ממש.
אורית: יאללה.
מתן: אני אעשה את זה. גם יודעת במה נזכרתי? אהה… אני לא זוכר, רציתי להשלים, אני לא זוכר מה אמרנו קודם, אבל שגם דבוראים בדרך כלל, כלומר אנשים שעובדים בדבורים שנעקצים כל היום, הם כמעט אף פעם לא חולים. ידועים כאנשים שיש להם מערכת חיסונית מאוד חזקה. אז בעצם, זה לא בהכרח משהו שאתה צריך לעבור בהכרח בטיפול, אה, מסודר, אלא כאילו יש פשוט הגיון כזה בטבע, שאם אתה נעקץ, גם יש איזה, כמו איזה benefit שם.
אורית: יש ספר שנכתב בשנות ה-70 של המאה הקודמת, על איזה בחור שעשה טיול בכל רחבי ארה"ב אצל מגדלי דבורים, וחיפש סרטן.
מתן: אוקיי…
אורית: ולא מצא.
מתן: גדול.
אורית: מצא אצל שלושה, אחד היה אלכוהוליסט, ועוד, עוד שניים היו להם איזה אירועים בחיים ש… היום זה כבר שונה כי אנחנו חיים בעולם שהוא מזוהם מאוד, וגם אורח החיים של האנשים הוא כבר לא מה שהיה בשנות ה-70.
מתן: בטח.
אורית: אז כן יש סרטן אצל מגדלי דבורים, אבל הם בהחלט חולים פחות וחיים יותר.
מתן: אני גם חושב ששווה לציין, כי אגב, אותו דבוראי, אותם דבוראים שנורא בריאים, מעבר לזה שהם נעקצים, הם רוב היום נמצאים בחוץ, באוויר, בשמש.
אורית: בדיוק.
מתן: בדרך כלל גם אוכלים טוב, בדרך כלל עובדים עם הגוף שלהם, ואני חושב ש, את ואני גם דיברנו על זה פעם, ש… גם את וגם אני נעזרנו בדבורים לרפא את עצמנו, אבל גם אנחנו עשינו שינויים נוספים.
אורית: נכון. כי החלמה היא תמיד, אני קוראת לזה הפאזל, הפאזל של ההחלמה. רק הדבורים, אם לא תשנה את הרגשות שלך, את התזונה שלך, את האמונות שלך, יכול להיות שהם לא יעזרו כל כך. אולי קצת, אולי לתקופה קצרה, אולי חלקית, אבל אתה חייב לעשות שינוי מאוד מאוד כללי ולהעזר גם בעוד דברים. אני למשל עשיתי המון "דמיון מודרך", בנוסף לדבורים.
מתן: גדול.
אורית: ושיניתי באמת המון המון דברים בחיים שלי, מערכות יחסים רעילות ניתקתי, כל מה שתמך בהחלמה שלי. כשאתה חולה אתה חייב לעשות את כל מה שאפשר כדי להחלים. וזה לא - עכשיו את זה, עכשיו את זה, עכשיו את זה. אם אפשר ביחד, אז גם לקחתי פולן, וגם עקצתי עם הדבורים, וגם התחלתי לעשות פילאטיס, וגם… עשיתי המון המון דברים שעזרו לי להחלים, בעצם עבדתי full time job בהחלמה.
מתן: את יודעת מה הדבר הכי מעניין שאמרנו עד עכשיו בעיניי? זה, ואולי שווה להקדיש לזה רגע, זה מה שנקרא "דמיון מודרך" באמת. את יודעת השבוע, פה חדר ליד, ראיתי שמתאמנים פה אנשים, אז עשיתי אימון. והגיע בחור שאני מכיר והוא הגיע עם תחבושת על כל הברך, והוא היה עכשיו בעזה, והוא נפצע, והוא צריך לעבור ניתוח. ואז אמרתי לו, כאילו, מה האופציות, מה הוא עושה… את יודעת, הבנאדם אשכרה חזר מעזה, צריך לעבור ניתוח עוד חודש, הבנאדם בא ללכת עם משקולת על הליכון. הוא מהאנשים האלה שמחפשים את הכאב כי הוא רוצה לרפא את עצמו.
אורית: כן.
מתן: שאלתי את עצמו אם הוא שקל, כאילו, דמיון מודרך, ואם הוא מכיר את ד"ר ג'ו דיספנזה, שהוא בן אדם שריפא את עצמו משברים בגב עם מדיטציה.
אורית: כן.
מתן: ובדיוק חמוטל שעובדת איתי סיפרה לי שהיא בדמיון מודרך שלה בבוקר, מדמיינת איך פצעים בגוף שלה מתרפאים. וכמה זה לא עדיין דבר שבכלל נלקח בחשבון, שבן אדם יגיד… כאילו אתה יושב בחיים שלך ביום יום, יושב וחושב על הכסף, על האקזיט, על העבודה, לא משנה מה, ואתה לא עוצר להגיד, רגע, איך אני מדמיין את הגוף שלי מתרפא. את זה שאני משיג כל דבר שאני רוצה, זה… כאילו יש לנו את היכולת הזאת, היא עובדת.
אורית: לגמרי. ויש לזה המון מחקרים גם על היכולת של… יש סיפור מאוד מפורסם על ילד שהיה לו סרטן בראש, זה סיפור עתיק כבר. והוא עבד עם מישהי שעשתה לו דמיון מודרך, ובאותה תקופה זה היה של "מלחמת הכוכבים", אז ממש היה לו שם בראש כל מיני עניינים. ויום אחד הוא לבד, מתוך כניסה לדמיון מודרך, למדיטציה, הוא אמר להורים שלו, זהו, אני בריא.
מתן: די…
אורית: הוא ידע, כי הוא הכניס את הטובים, והם חיפשו את הרעים, ולא היה.
מתן: יואוו…
אורית: והוא באמת הבריא, הוא החלים מסרטן, הוא נהיה טייס אחר כך בארצות הברית, סיפור נורא מפורסם. אז לדמיון יש, ואנחנו גם משתמשים בדמיון כל הזמן, כשאתה קם בבוקר ואתה חושב מה תלבש היום, אתה מדמיין איך תראה עם הבגדים האלה או הבגדים האלה, נכון? אנחנו עושים את זה כל הזמן.
מתן: כל דבר שקרה לנו בחיים, דמיינו אותו באיזושהי צורה קודם לכן.
אורית: נכון.
מתן: אגב, אני זוכר את הפעם הראשונה, עוד לפני שפגשתי אותך לדעתי, ש… מעניין אם זה לפני או אחרי, אבל ראיתי סרטון ביוטיוב של בן אדם שריפא את עצמו דרך השתלת צואה.
אורית: כן.
מתן: ואז אמרתי, אפשר לרפא את עצמך? ואני זוכר שאמרתי לעצמי, אני הולך לרפא את עצמי. לא היה לי, לא היה לי מושג איך, אבל אמרתי, אני הולך לרפא את עצמי בוודאות. אני לא יודע איך, אבל התחלתי כבר לדמיין איך זה ירגיש. התחלתי לדמיין איך אני חוזר לאכול, סוף סוף, את העוגת גבינה ואת ההמבורגר והצ'יפס, בסוף לא חזרתי לאכול, כי אתה כבר לא רוצה את זה אחרי, אבל…
אורית: כן.
מתן: אבל התחלתי ממש לדמיין את הריפוי. כלומר כאילו כבר זה כזה, כל האנרגיה שלי, הלוואי והייתי שם את אותה האנרגיה על כל דבר. אבל כשאתה שם את כל האנרגיה שלך במשהו, היא… היא… זה קורה.
אורית: נכון, נכון, זה לא קל אבל, זה העניין.
מתן: לאא.
אורית: זה לא פשוט, זה דרך שהיא לא קלה.
מתן: ממש לא…
אורית: הרבה יותר קל לקום בבוקר, לקחת שני כדורים וללכת לעבודה, להיות פרודוקטיבי, לעשות את מה שכולם מצפים ממך. זה הרבה יותר קל.
מתן: גם היום אני אשים לב שאני גם ממש לא שולט בזה. שברגעים מתים שיש לי, לפעמים אני אעדיף לחשוב על המערכת הדפוקה או על איזה משהו שמעצבן אותי, מאשר לחשוב, את יודעת, על דברים מדהימים בראש שלי, כמו איך מלחמת הכוכבים בתוך הגוף שלי מרפאת את עצמה, או השגתי את כל מה שאני רוצה בחיים. זה בחירה. אגב, בלי בלי קשר למחקרים, אנחנו כולנו יודעים, נגיד, שאם נחשוב מחשבה שתיצור אצלנו חרדה, אז הגוף יתחיל להזיע, כלומר יש השפעה פיזיולוגית תמיד למחשבה שלנו. ואם אתה יכול לעשות את זה לרעה אתה בטוח יכול לעשות את זה גם לטובה.
אורית: בטוח, ברור.
מתן: אז אה… מה את…? בעצם את כבר לא עושה, אה… כל כך אפיתרפיה…
אורית: אני עבדתי עם הדבורים בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית במשך עשר שנים, והרגשתי שאני קצת נשחקתי, ויצאתי לשנת שבתון שנמשכת.
מתן: בת כמה את בעצם? אפשר לשאול?
אורית: אני בת 59.
מתן: אוקיי. ו… לא, אבל את לא רק בשנת שבתון. אז בעצם רציתי להרים לקטע הזה של… וגם בכלל להבין, כי אני לא מבין בזה של הצ'י קונג.
אורית: כן.
מתן: שזה גם איזשהו משהו לקחת על עצמך מתישהו בתקופה הזאת.
אורית: כן, אחרי שכבר החלמתי, נתקלתי בצ'י קונג הספציפי הזה שאני עושה, שנקרא ז'יננג (zhineng) צ'י קונג.
מתן: אוקיי. יש… אז… אולי תגידי, אולי תגידי כי אני אפילו לא יודע להגיד בעצמי מה זה צ'י קונג.
אורית: אוקיי. צ'י זה החומר שממנו עשוי הכל ביקום. כל דבר הוא צ'י. יש רמות שונות של צ'י. גם האוויר שבינינו עכשיו, שכביכול הוא ריק, הוא בעצם צ'י, רק שהוא לא דחוס כמו הצ'י של הגוף שלך או של המיקרופון הזה, של ה…
מתן: זה נקרא אנרגיית חיים בעצם?
אורית: קוראים לזה גם אנרגיית חיים.
מתן: אוקיי.
אורית: אבל זה בעצם החומר הכי קטן שקיים ביקום. הוא כל כך קטן שהמדע הכי מתקדם שלנו לא יכול למדוד, או לראות, או להבין את הדבר הזה. אבל אנחנו כבר יודעים שהמדע כשהוא נכנס לתוך התא, ולתוך גרעין התא, ולתוך החלקיקים שבתוך גרעין התא, גילה שאין שם כלום. יש שם ריק.
מתן: אוקיי.
אורית: אבל הריק הזה הוא לא ריק, הוא מלא בצ'י. באנרגיית החיים הזאת שאתה קורא לה, לא משנה איך קוראים לזה, אני אוהבת בעברית לקרוא לזה רוח חיים.
מתן: אוקיי.
אורית: כי כשאדם מת, אומרים שהוא נמצא ללא רוח חיים, מה זה הרוח חיים הזה? זה הצ'י. אין בו צ'י יותר, הצ'י לא זורם דרכו. אז הכרתי ב-2014 את הצ'י קונג הזה, ומאז אני יותר אה… ה-passion שלי עבר לזה.
מתן: אבל בעצם, אז, ממה שאני רק רואה עם העיניים שלי, צ'י קונג זה כמו איזשהו עבודה של הגוף עם האנרגיה הזאת שלא רואים אותה בעצם?
אורית: זה עבודה של התודעה והגוף עם האנרגיה הזאת שלא רואים אותה. בעצם יש, כל דבר בעולם שאתה רואה מורכב משלוש רמות. הפיזי, החומרי שאתה יכול לגעת לראות, האנרגטי והתודעתי. שלושתם תמיד מתקיימים בכל דבר. אז הצ'י קונג הזה עובד על שלושת הרמות האלה, גם על הפיזי, גם על האנרגיה וגם על התודעה. ובעזרת התודעה בעיקר, אנחנו יכולים גם להגיע להחלמה מהרבה מחלות.
מתן: כן, אז בעצם הסיבה שהתחלתי לשמוע על צ'י קונג, זה באמת כי אנשים מספרים שהם מרפאים את עצמם ממחלות כמו סרטן, רק עם עבודה של תנועה ואנרגיה.
אורית: נכון, והמיינד. תמיד המיינד.
מתן: כן, כן, כאילו, אנרגיה ותודעה תמיד.
אורית: כן, כן, כן.
מתן: יש משהו, שכאילו, היית רוצה להגיד לאנשים על דבר כזה? אני… הם… את יודעת, אני עוד בעצמי לא מתנסה בזה, אבל חושב שטוב שאנשים ידעו על הקיום של זה גם.
אורית: כן. מה יש לי להגיד על זה? שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, יחד עם הדבורים.
מתן: למה? למה? אבל איך? מה? כאילו מה? מה מרגישי… זה נשמע לי… אני עם כל זה שאני כאילו… הרי דיברנו הרגע על תודעה, על דמיון מודרך ועל, את יודעת… ויצירת מציאות והכל, את עדיין… אני כאילו אומר, רגע, אבל איפה הפרקטיקה פה, מה קורה בעצם? כאילו, מה קורה? כאילו…
אורית: אז כמו שסיפרת קודם שעקצת את עצמך והתמלאת באנרגיה, אז תאר לך שאתה יכול להתמלא באנרגיה לא עם משהו חיצוני, שאתה מחדיר לגוף, אלא רק פשוט מתוך התרגול הזה.
מתן: כן, אני… יש לי סדרת movement שאני עושה בבוקר, שהיא מכניסה לי אנרגיה והיא לא קשורה לשום דבר שאפשר להסביר, אבל אה…
אורית: כן.
מתן: אז בעצם זה מה שאת רואה שקורה לאנשים עם הצ'י קונג?
אורית: כן. גם החלומות, גם המון אנרגיה וגם שינויים בחיים. שינויים מחשבתיים, רגשיים, כמובן פיזיים.
מתן: מה קורה, אבל, בזמן, כאילו, קוראים לזה אימון צ'י קונג, כאילו, תרגול צ'י קונג?
אורית: תרגול, כן, תרגול.
מתן: כמה זמן הוא לוקח? כמה זמן את משקיעה בו?
אורית: תלוי במורה. אני משתדלת לתרגל כל יום.
מתן: כמה זמן?
אורית: תלוי ביום.
מתן: סתם מנסה להבין.
אורית: לפעמים שעתיים, לפעמים שעה, לפעמים רבע שעה, מה שיוצא לי.
מתן: אוקיי, שעתיים זה המון, אבל… מטורף!
אורית: שעתיים זה המון. שעתיים זה בדרך כלל עם איזשהו מורה שמדריך.
מתן: אוקיי.
אורית: השיעורים שאני מעבירה הם של שעה ורבע, זה נורא תלוי במורה. כמה זמן הוא רוצה להעביר את השיעור. והצ'י קונג שאני מתרגלת הוא מבוסס על תיאוריה שהיא תיאוריה מדעית, שבעצם בסופו של דבר היא תחליף את המדע שקיים היום, שהוא המדע, הפיזיקה הניוטונית, כן? זה הולך להתחלף. כבר היום המדע מתעסק עם פיזיקה קוונטית, אבל לוקח זמן למדע לשנות. בערך מאה שנים לוקח למדע לוותר על התיאוריה הישנה ולעבור לתאוריה החדשה. אז ג'יננג צ'י קונג שאני מתרגלת, זה התיאוריה החדשה.
מתן: אוקיי.
אורית: שבעצם, זה בעצם ההשפעה של התודעה על החומר. שבעזרת המיינד אנחנו יכולים להשפיע על החומר, והחומר הוא גם הגידול הסרטני, או האוטו שלי, או המלחמה בישראל עכשיו. בעזרת התודעה.
מתן: כן.
אורית: אפשר לעשות הרבה דברים. יש לנו המון כוח, יש משהו שנקרא תודעה קולקטיבית בעולם.
מתן: ברור. אתה מרגיש את זה…
אורית: ונגיד עכשיו מה שיש בעולם זה פחד קולקטיבי.
מתן: נכון.
אורית: פחד זה גורם למחלות, זה גורם לסטרס ולמחלות ולקיפאון. אז בעזרת התודעה אנחנו… אני מאוד מאמינה שאם מיליוני אנשים יישבו ויחשבו על משהו בו זמנית, וגם יש לזה מחקרים וניסויים, אם אתה מכיר את הסרט "השדה האחד"?
מתן: אני מכיר ואני מודע.
אורית: כן. אז אה…
מתן: קשה לדעת אף פעם, כאילו, אם באמת זה עבד או לא. כי יש הרבה דברים שעשו בתחילת המלחמה, שכאילו, אנחנו לא יודעים, נגיד, אם הם עבדו או לא. כי יכול להיות שהם עבדו בטירוף ומנענו משהו הרבה יותר גדול, ויכול להיות שכאילו, זה כזה קשה לאמוד את זה. אבל עם זאת אני מאמין בזה, אתה, אתה, אני חושב שאין פה מישהו עכשיו שחי במדינה הזאת שלא מרגיש שיש אנרגיה קולקטיבית. זה לא שעכשיו, כאילו, חצי כזה שמחים בטירוף, וחצי זה כאילו… זה משפיע, אתה מושפע מהאנרגיה של אנשים סביבך.
אורית: וכל אדם צריך להיות מודע לזה ולקחת אחריות על זה, גם כי כל מחשבה שלי נכנסת לבנק הזה הקולקטיבי של המחשבות ומשפיעה עליו.
מתן: כן.
אורית: וזה גם קשור להחלמה, כמובן, הכל קשור להכל. אז הצ'י קונג הזה הוא נפלא, והוא מבוסס על תיאוריה. ובסין, היה ב… עד שנות האלפיים, בית חולים שנקרא medicineless hospital, בית חולים ללא תרופות, ששם היו מתרגלים את הצ'י קונג הזה, ששם המורה הגדול שקוראים לו ד"ר פאנג מינג, לימד והדריך, והמוני אנשים נרפאו שם ממחלות.
מתן: וואו!
אורית: ול- Gregg braden יש סרטון ששם הוא מראה קטע מהבית חולים הזה, איך גידול נעלם תוך שלוש דקות.
מתן: תוך שלוש דקות?
אורית: רואים, כן, בסרטון רואים את התהליך שכבר נעשה בסוף תהליך של חולה שהייתה בבית חולים ללא תרופות במשך כמה חודשים, וכבר שינתה את ה-state of mind שלה, את ה-mindset שלה, כי זה מה שבעצם קורה שם, היא הסכימה להחלים.ואז רואים בסרטון הזה ב-live, רואים באולטרסאונד את הגידול מקובע ואת הגידול בזמן אמת, בזמן שהמורים שם עושים עליה איזה procedure, איזה תהליך תודעתי, ואת הגידול טק טק טק טק טק - נעלם.
מתן: וואו!
אורית: אז אני ראיתי את הסרטון הזה לפני המון המון שנים, עם גרג בריידן, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי, טוב, אם יהיה לי סרטן אז אני יודעת לאן לנסוע.
מתן: גדול, גדול. מעולה.
אורית: ואז, פתאום ראיתי שהגיע לארץ מורה לצ'י קונג, שמלמד את השיטה שלימדו בבית חולים הזה, אז מיד נרשמתי.
מתן: יפה.
אורית: מה שהיה מזל, כי תוך יום 100 מקומות התמלאו.
מתן: וואו!
אורית: וזהו, ומאז אני כבר עוד מעט 10 שנים.
מתן: את יודעת מה הדבר שעלה לי בראש? זה… כשאת מדברת על, בין אם זה על העבודה של הצ'י קונג, או בין אם זה ללכת לבית חולים הזה, בסין, שבעצם הבית חולים הנטול תרופות הזה, זה בעצם, האם אתה מוכן לשנות את הסביבה שלך? כאילו, אני לא חושב שבן אדם שחי בתודעה של תל אביב, או אפילו של מדינת ישראל, לפעמים יכול להבין לאיזה פוטנציאל תודעתי הוא יכול להגיע אם הוא יתנתק מהמקום שהוא נמצא בו. ולפעמים לעבור מקום פיזי יכול ממש לשנות את מי שאתה. אבל אתה אפילו לא יודע מה זה אומר שהתודעה שלך תהיה שונה, אם נשארת באותו הסביבה. אז המוכנות לשנות סביבה… את יודעת שאני חושב על זה, אם הייתי יודע על היכולת שלי לרפא את עצמי, כשאובחנתי בגיל 20, יכול להיות שהייתי עולה באותו רגע על מטוס, לסין או להודו, ומטייל ברגל עד שאני ארפא עצמי.
אורית: נכון.
מתן: כי בטוח התשובות היו מחכות לי שם אבל, כמו שאמרת, מישהו סגר את התודעה שלי, ואמר לי, אתה לא יכול. אבל אני חושב שלשנות סביבה זה אחד הדברים החשובים בחיים.
אורית: וגם המון אנשים, בייחוד עכשיו בזמן המלחמה, אני מגיעה לאנשים לבקר בבית שלהם, וכולם עם הטלוויזיה בגודל, אני לא יודעת, על חצי קיר. עם החדשות פתוחות בפול ווליום. וזה מחלחל, ובלי שאתה בכלל שם לב. יכול להיות שאתה מבשל במטבח, אבל אתה שומע, אתה שומע, אתה כל הזמן שומע. וזה נכנס, וזה משפיע, אנשים צריכים להיות מודעים לזה. עדיף לשים מוזיקה, ולהיות שמח. הרי החדשות הרעות יגיעו אליך בכל מקרה. חדשות רעות מגיעות בסוף. אז למה כל הזמן לשמוע את זה?
מתן: אני אה… זה מצחיק, כי אני מבין כמה את לא מקשיבה לפודקאסט. [אורית צוחקת] אבל אני מדבר על זה המון כאילו… ובכל זאת יש אנשים שעדיין, לא מוכנים לשחרר עדיין את התחושה הזאת של המעורבות או השליטה.
אורית: השליטה, כן, ב…
מתן: אבל אני חושב שפשוט מה שמבלבל לפעמים, זה שהתיעדוף לא ברור לפעמים לבן האדם. כלומר, המקום הראשון תמיד צריך להיות התודעה שלך והנפש שלך. אבל פה התודעה היא אומרת, רגע, קודם כל יש את מה שהטלוויזיה תגיד על מה שקורה, כי אני קשור לזה, כי אני חלק ממדינה, לא משנה מה. אבל התודעה הפרטית שלך תשפיע על החוץ, על הבחוץ, הרבה יותר, מאשר שכאילו, אם אתה תהיה מעורב, אתה תשפיע פנימה והחוצה שוב. זה, כן, כל אחד והזמן שלו כנראה, ללמצוא ריפוי, למצוא תודעה חדשה.
אורית: אני רוצה לחזור רגע לדבורים.
מתן: יאללה.
אורית: כי אני באמת באתי לפה כדי שאנשים אה… אני כבר לא מטפלת, אין לי אינטרס, אבל אני באמת רוצה שאנשים חולים ידעו שהאופציה הזאת קיימת, כי רק מי שממש מחטט באינטרנט, לא קל להגיע לאינפורמציה על הדבורים. אז שאנשים ידעו שזה אפשרי וקיים, ויש בישראל הרבה מטפלים, אני הדרכתי והכשרתי הרבה מטפלים, מהצפון ועד באר שבע.
מתן: מדהים.
אורית: יש מטפלים שמטפלים היום. וזה טוב להרבה סימפטומים ומחלות, שאני רוצה להזכיר אותם עכשיו, שזה כמובן דלקות מפרקים.
מתן: זה הכאילו ה… זה ה-go-to.
אורית: דלקות. דלקות לא זיהומיות, אלא דלקות. זה יכול להיות דלקת בברך, כל מה… כאילו כשאני אומרת דלקת מפרקים, זה כולל בערך 100 תסמינים. טניס אלבו, דלקת בברך, כל מיני דברים כאלה. וגם דלקת מפרקים לסוגיה, כי יש דלקת מפרקים ניוונית, ודלקת מפרקים שגרונית, ומקשחת, ויש כל מיני… הרופאים אוהבים להכניס למגירות את כל ה… אצל הדבורים זה לא משנה.
מתן: כן.
אורית: אם יש דלקת, הם ירפאו אותה. כולל טרשת נפוצה, שזה מחלה איומה. ואני כבר ראיתי כמה אנשים, שכשהם הגיעו ממש עם האבחון בהתחלה, לפני שהם התחילו לקחת את התרופות, הם פשוט… זה נעלם. נעלם.
מתן: טרשת נפוצה?
אורית: טרשת נפוצה.
מתן: וואו!
אורית: וגם אנשים שכבר היו על כיסא גלגלים, והתחילו לעקוץ, אז זה לא שהם חזרו ל… יש מישהי שכן חזרה ללכת, אבל רובם… אבל מצב השתפר, אם הם לא יכלו, נגיד, ללכת לשירותים לבד, פתאום הם… זה, זה נורא משמעותי בחיים, שאתה לא תלוי כל כך. אז אפילו שינויים קטנים קרו להם בעזרת הדבורים. אז אני ממש ממליצה. גם לפיברומיאלגיה זה מאוד עוזר.
מתן: מדהים.
אורית: זה שלושת המחלות שבאמת אה… וכמובן כל מיני מחלות שקשורות למערכת החיסון, חולשה של הדברים כאלה, ולפעמים לעתים גם מחלות עצביות. לדוגמה אישיאס, בדרך כלל, עקיצה אחת או שתיים מעבירות, והמון אנשים סובלים מאישיאס.
מתן: מה זה?
אורית: סיאטיקה. זה… זה עצב שהוא מודלק.
מתן: אוקיי.
אורית: ומקרין על כל הרגל, אנשים צולעים, והמון אנשים סובלים מזה.
מתן: וואו, גדול.
אורית: וכבר היו לי המון מטופלים שפשוט עקיצה אחת או שתיים וזהו.
מתן: מטורף.
אורית: מטורף.
מתן: בא לי להגיד משהו. כי אמרת… התחלת את ההקדמה הזאת, כי אמרת, כנראה לא תמצאו באינטרנט. עכשיו, אני לא יודע ספציפית על אפיתרפיה, ועל ספציפית מה שקורה בחיפוש בארץ אבל, בדיוק דיברתי עם איזה חברה טובה השבוע, על הרבה מאוד זה שדווקא הדברים שהכי מרפאים, לא תמצאו עליהם באינטרנט, ולפעמים גם תמצאו כתבות מפחידות.
אורית: נכון.
מתן: ולפעמים זה יהיה על הדברים שהכי עובדים, וזה בדרך כלל דברים שהם גם באיזשהו מקום בחינם. ואז אתה גם מתבלבל, אני זוכר תקופות בחיים, במיוחד שהייתי בהתחלת הדרך, שאתה שומע על איזה תרופה מסוימת, איזה שהוא חומר מסוים, ואתה כזה משתכנע. ואז אתה רגע עושה איזה גוגל, ואז רשום כמה זה מסוכן ולא אחראי, ואל תקשיבו לאנשים האלה, ואז אתה מתחיל לפחד ולחבר על זה איזה קונוטציה שלילית. אני חושב שרוב הדברים האלה שאנחנו שומעים מעדויות של אנשים, או שבאים מהטבע, ישירות, הם דברים שבן אדם צריך לסמוך רק עליהם. כלומר כי כל שאר המידע, כל עוד יש כתבה חיובית, זה כנראה מחובר לאיזשהו אינטרס כלכלי. כל האינטרנט מחובר ביחד עם תעשיות תרופות, תעשיות מזון, וחייבים רק לדעת את זה, להבין את זה.
אורית: יש עוד משהו שקשור, יש לכל המחלות הגדולות, שהרבה אנשים חולים בהם, יש המון עמותות. שבאמת הוקמו על ידי אנשים טובים שרצו לעזור, אם הם עצמם היו חולים, או קרוב משפחה, ומקימים עמותה שהמטרות שלה מאוד טובות. אבל מה קורה אחר כך? העמותה צריכה כסף. וכדי להשיג כסף, חברות התרופות פונות אליהן, ואומרות להן, אנחנו ניתן לכם את הכסף, אבל יש לנו תנאים, אתם לא יכולים לפרסם, לדוגמא תרופות, שלא עברו את אישור ה-FDA.
מתן: יואו.
אורית: אוקיי?
מתן: ואז פתאום ה-FDA נשמע כמו איזה משהו שבא לשמור עליך, רק שהוא לא.
אורית: כן, אני יודעת את זה כי כשאני החלמתי, ואני נורא רציתי שכל העולם ידע, כי פגשתי המוני אנשים בתורים אצל הרופאים, סובלים, חסרי רצון לחיות, בדיוק כמו שאני הייתי, ורציתי שככה כולם ידעו, אז נכנסתי לאיזה עמותה של דלקת מפרקים, יש שתיים או שלוש בארץ, והתחלתי לכתוב שם על הדבורים, ובסופו של דבר היא העיפה אותי מהקבוצה.
מתן: יואווו! כן, טוב, תשמעי זה…
אורית: ואז התחלתי לשאול שאלות אותה כאילו ב…, נכנסתי בשם אחר, והיא כתבה, יש אירוע גדול שאנחנו עושים, ואז שאלתי, סליחה, מי מממן את האירוע? וכל פעם היא, לא ענו לי, לא ענו לי. זה נושא נורא רגיש שאנשים נופלים שם. הם הולכים לעמותות האלה, ובעמותות יש רק תרופות של חברות התרופות, ולפעמים משהו כזה אלטרנטיבי, אבל פרווה כזה.
מתן: עכשיו, זה כמו שיש לך את האירוע השנתי, המפורסם והידוע, שקורה בדובאי לשמירה על האקלים. ומעבר לזה ש"קוקה קולה" היא הנותנת חסות הראשית של האירוע הזה, כל מי שמגיע לשם, מגיע במטוס הפרטי שלו, [צוחקת] את יודעת זה… אני בעצמי ניסיתי כזה להתערב ולהשפיע על עמותות של קרוהן וקוליטיס כאלה, וכאילו, גם לא היה נראה שיש עם מי לדבר כל כך, שאתה רוצה לספר איזשהו סיפור על איך באמת אפשר לרפא את עצמך.
אורית: חשוב לי להגיד שהרפואה המודרנית המערבית היא מצוינת. היא באמת רפואה מצוי… היא מצילת חיים, אם יש לך תאונה דרכים.
מתן: רפואת חירום אין ספק שהיא מאוד חשובה.
אורית: היא מצוינת, אבל בכל מה שקשור למחלות כרוניות, היא באמת חסרת אונים. הם לא יודעים לרפא שום דבר, לא לחץ דם גבוה, הם יכולים לתת לך כדור שיוריד לך את לחץ הדם, אבל אם תפסיק לקחת את הכדור הוא יעלה שוב. או הסטרואידים, או הכימותרפיה שרצו לתת לי. כל עוד לקחתי זה לא מחלים, זה לא מרפא, זה רק עושה hold, עוצר את ההתקדמות של המחלה, אבל זה לא באמת תרופה, זה לא מרפא.
מתן: כן, אני, למזלי, המאזינים מאוד מאוד מעורים בדברים האלה, וזה טוב, וזה טוב לחזור על המסרים האלה.
אורית: אני מצטערת שאני חוזרת ככה.
מתן: לא, אלף, את אומרת הכל בצורה כל כך נעימה, וכיף לי לשמוע את זה, ואני חושב שבאמת טוב לחזור על דברים שוב. את יודעת, בדיוק שמעתי מישהו אומר השבוע כאילו… אתה רוצה להפוך את החיים שלך לקלים, אל תנסה להמציא שום דבר חדש, תשתמש במה כבר שיש.
אורית: אין חדש תחת השמש, אמרו.
מתן: בדיוק. נכון. אלף, כל הידע בעולם הוא עתיק, ועתיק יומין, ופשוט כאילו, יש מסר תחזור על המסר, וזה עד שזה ימשיך להשפיע. את יודעת אני עוקב אחרי אנשים היום בעולם, שחוזרים על אותו מסר. ואני עוקב אחריהם יום יום, ואני שומע את אותו מסר יום יום, וזה, אני מזין את עצמי, במקום להזין את עצמי בחדשות, אני מזין את עצמי בבנאדם שאומר לי, תאכל את זה, תעשה ספורט, אוקיי אוקיי אוקיי אוקיי אותו מסר, אבל סבבה, תביא.
אורית: כן. כן. בסוף זה חודר, מחלחל.
מתן: בדיוק, אז טוב שחזרנו על המסרים האלה, וכיף ממש, כיף ממש שעשינו את זה, כיף לראות אותך, תודה לך על… שיחה נהדרת.
אורית: מה, כבר עברה שעה?
מתן: כן, עברה שעה.
אורית: וואו.
מתן: רוצה לדבר על עוד דברים?
אורית: על החלמה אני יכולה לדבר forever.
מתן: יואוו, אורית קדר.
אורית: תודה רבה.
מתן: תודה שבאת, איזה כיף לראות אותך.
אורית: ממש כיף לראות אותך, ולראות אותך בריא.
מתן: לגמרי אה? וואו!
זהו, להיום אהובים, כיף שנשארתם עד סוף הפרק. מקווה שמצאתם ערך בשיחה שלי עם אורית, כרגיל להגיד שאם כן, אנא מכם תחלקו את הפרק הזה, גם אם זה עם בן אדם אחד, כדי שנוכל להביא יותר חופש, ריבונות ורפואה, לתוך העולם הזה.
אם בא לכם לצרוך עוד ידע בנושא של ריפוי עצמי, יש את האתר שלי matanhakimi.com ואת התכנים ברשתות, שיהיה שבוע נהדר ולהתראות בשבוע הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント