top of page

תחושת בטן - 130: רן כליף - על התקרקעות, חשיפה לשמש וניפוץ מיתוסים

השבוע אני מארח את רן כליף. רן הוא מטפל ברפואה יפנית וסינית, המייסד של כללית רפואה משלימה, ועוסק במחקר של המוח ומדעי התודעה. קבעתי עם רן שנעשה שיחה על התקרקעות ושמש ומצאנו את עצמינו בשיחה שמנפצת הרבה מהמיתוסים שכולנו שומעים כל הזמן, על תמותה, מחלות, הקשר שלנו לטבע והפיזיולוגיה הטבעית שלנו.


דיברנו על דחיסות אנרגטית בעיר ועל החיים באזורים כפריים, על התקרקעות. האם כפות רגליים זה באמת איבר מסריח? או שחנקנו את הגוף שלנו כ"כ חזק שזה מה שעשינו לו. מה הנעליים שלנו מונעות מאיתנו בחסימה של הקשר שלנו עם הקרקע ומרכז כדור הארץ. על המדע מאחורי קרקוע, למה זה חשוב לנו, מה זה יוצר אצלינו כשאנחנו מתקרקעים ועל איך שעה ביום תשפר משמעותית את הבריאות שלנו. דיברנו גם על התחליפים השונים שיש לקרקוע ישיר מול האדמה כדי שנוכל להתקרקע גם בבית ובשינה.


שוחחנו על סוגים שונים של קרינה וההשפעות שלה על הבריאות שלנו. הטבע לא טועה, הטבע מגיב, גם הטבע של הגוף הפיזי שלנו שאף פעם לא חולה במקרה, הוא מגיב למה שעשינו לו עם התזונה וההרגלים שלנו והמצב הריגשי שלנו.


דיברנו על השמש וההתפתחות שלנו מול הטבע ואיך האבולוציה שלנו משפיעה על היכולת שלנו לשהות בשמש. מה יהיה אם נהיה בטוחים בגוף שלנו, בכוח שלו וביכולת שלנו לקיים את עצמינו מתוך עצמינו, עם כמה שפחות מוצרים שצרכנו מבחוץ. על המחיר של ההפרדה של עצמינו מהסביבה, עם קרמים, משקפיים, שכבות של בגדים ומה לא והתרחקנו מהשמש, מקור החיים שבזכותו אנחנו משגשגים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/01/2024.

מתן: את הפרק שאתם עומדים להאזין לו, הקלטתי עם רן כליף. רן היה בפודקאסט כבר לא מעט פעמים, אז אני מניח שאתם כבר מכירים אותו ו… ואת הדמות המיוחדת שהוא. ובגלל שהוא כבר היה הרבה פעמים, התחלתי את השיחה איתו בתור… אה… עם שאלות שבאמת סיקרנו אותי לגביו, כי רן בחר לעשות משהו שאני חושב עליו רוב החיים שלי, שזה לעבור למדינה שיש לה אופי שונה, גם הרבה יותר מחוברת לטבע, וגם מנותקת מ… ה… נקרא לזה חיי המשילות שהתרגלנו אליהם במדינות כמו שלנו.

הסיבה שבחרתי לדבר איתו על התקרקעות ועל השמש, ובין היתר על ניפוץ של מיתוסים, זה כי כשאני התחלתי את תהליך הריפוי העצמי שלי, אני הייתי נוסע הרבה למקסיקו. ובמקסיקו עשיתי כמה דברים, אה… ביניהם להתקרקע כל יום, בצורה טבעית, דרך הגלישה ודרך ההליכה היחפה בשכונה שגרתי בה. החשיפה לשמש וההבנה שאין לי צורך כל כך לשים קרם הגנה, אם אני שם, או נשמר עם כובע וחולצה כשאני גולש. ובין היתר, התזונה שלי והשגרה שלי. ובפרק הזה, אני גם קצת מבין טיפה יותר את, מי זה רן ואיזה דברים הוא עבר בחיים שלו, וגם הניפוץ מיתוסים הזה, שבעיניי כל כך חשוב, אהה… כדי שנתחיל להבין באמת מה נועדנו לעשות, ובאמת את ההקשרים, גם המדעיים וגם האבולוציוניים, של מי שאנחנו ואיך החיבור אל הטבע כל כך קריטי עבורנו. אז הפרק הזה הוא פרק חשוב ומעניין וכיף לשמיעה בעיניי.

כרגיל אני אגיד, אהלן מאזינות ומאזינים יקרים, ברוכים הבאים לפרק מספר 130 של תחושת בטן.

[מוזיקה]

שבוע טוב אהובות ואהובים, ברוך הבא לעוד פרק של הפודקאסט. אני מתן חכימי, חוקר עצמאי, כותב, ומחבר הספר "חוקי בטן". בחצי העשור האחרון, אני חוקר ומנגיש את הקשר בין הבחירות, האמונות וההרגלים שלנו, לבריאות שלנו. כמה מילים על הפודקאסט. הפודקאסט פועל ללא אג'נדה. כלומר, אני לא מוכר כלום, על מנת לשמור על התוכן נקי אינטרסים, כאשר אני נותן לאמת הפנימית שלי להוביל אותו. מאז שהתחלתי את הפודקאסט, ומאז שהתחלתי את המחקר שלי, אני מקבל המון פניות מאנשים שמנסים להבין איך לשפר לעצמם את הבריאות, את החיים, איך לרפא את עצמם, אז יצרתי קורסים דיגיטליים. הם באמת עשירים בידע וכלים פרקטיים. הקורסים מנגישים את כל הידע שספגתי בשנים האחרונות בהם חקרתי את הבריאות שלי. הם הדרך שלי לחלוק איתכם, בין אם זה איך לרפא את עצמכם, איך לאכול בצורה שתתאים לכם, ובנוסף כלים שישפרו לכם את התודעה ואת הדרך בה אתם מבטאים את עצמכם, ואת היכולות שלכם בעולם הזה. הקורסים האלה נגעו במאות אנשים, והם באמת עושים את העבודה. אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני לא משחרר שום דבר על העולם, אם אני לא חושב שהוא יתן המון המון ערך. מעבר לפודקאסט, אני מנגיש עוד ידע בנושא של ריפוי עצמי, בניוזלטר השבועי, כתבות תוכן, והכל באתר matanhakimi.com.

השבוע אני מארח את רן כליף, רן הוא מטפל ברפואה יפנית וסינית, המייסד של "כללית רפואה משלימה" ועוסק במחקר של מדעי המוח. כרגיל אגיד, שאם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא מכם תחלקו אותו. שתהיה האזנה נעימה.

תהיתי אם יותר כיף לך בחיים, מאז שעברת לקוסטה ריקה?

רן: החיים פה מאוד איטיים, מאוד שקטים, מאוד אממ… יש פה, אין פה noise כזה, אין פה את ה-noise הזה, את הרעש הזה, שהייתי כל הזמן חשוף אליו, כש… כשהייתי חי בישראל, או בעיר גדולה בחו"ל, כל הזמן את הדבר הזה, אין את זה. אין את זה, וה… ה… social consciousness פה, שאני חשוף אליו, הוא 5% מאשר מקומות אחרים שחייתי בהם. אז אני מאוד מרגיש ש… אפשר להגיד שהפוקוס שלי הוא… הוא ענק [נאמר בהדגשה] פה, לעומת אה… לעומת מקומות אחרים שאני הייתי בהם.

מתן: כן. מאז שקראתי את ה… את ה-white book של Ramtha יש איזה שלב שהוא… מהרגע שהוא מתחיל לדבר על social consciousness, על היציאה הזאת, מה… dwelling in the midst of the cities וכאילו, moving into the wilderness ואתה יודע, ברגע שאתה שומע את זה, ואתה קורא את זה, לא שלא ידעתי את זה, אבל אני כבר… גם אם… אני כאילו כבר לא יכול להסתכל על העיר באותה צורה מאז.

רן: יאפ. אני… נוסע היום לסן חוזה, שזה הבירה של קוסטה ריקה, לסידורים ממש ספציפיים. כאילו, אם אני לא חייב, אני אשלם למישהו, יסדר את זה מרחוק. כל מה שאני לא חייב, וגם אם אני כן צריך, אז אני אטוס לשמה, יעשה [כך במקור] את מה שאני עושה ובאותו יום אני כבר פה. אה… וגם אם אני לפעמים צריך ליסוע [כך במקור] חמש שעות לסן חוזה עם האוטו כי אני צריך לקחת איתי משהו, או להחזיר איתי משהו, הרבה פעמים אני חוזר באותו יום. אני נוסע חמש שעות עושה משהו, חמש שעות אני חוזר, בערב אני כבר כאן.

מתן: וואו.

רן: ו… אני פשוט משתדל עד כמה שאפשר… הנה, לא מזמן, לפני איזה שלושה שבועות, נסעתי לשמורת הטבע הכי גבוהה בקוסטה ריקה. זה בעצם כמו אירופה אבל עם ג'ונגל. זה מצחיק, כי קר אבל זה ג'ונגלים. ו… שמה יש עוד… בוא נגיד, שמה מרגישים את זה 5% מהמקום שאני חי בו. זה כאילו… אם פה יש ניקיון, תנקה עוד את מה שזה, ואתה תמצא באמת מה זה נקרא ניקיון תודעתי. אממ… אני חייב לומר שמיד הרמת רטט שלי טיפסה. תוך יומיים הייתי במקום אחר.

מתן: יואו.

רן: ממש ממש טיפסה, כן. זה, זה פשוט… ואז אתה אומר לעצמך רגע, ככה אנחנו אמורים לחיות. ככה אנחנו אמורים לחיות. ה… היכולת שלי להשתמש במוח שלי במקומות האלה, היא הרבה הרבה [נאמר בהדגשה] יותר טובה מאשר במקומות הדחוסים.

מתן: כן.

רן: אנחנו ממש מושפעים מה… מושפעים מאוד מאוד, גם אם אנשים לא אומרים לנו כלום, מכל הרטט שהם מפיצים סביבם. ממש.

מתן: אני מרגיש את זה.

רן: זה… אני חושב ש… שהפעם הראשונה שזה באמת חבט בי ככה טוב, זה היה הפוך. זה אחרי שביליתי איזה שנה כמעט באיים אה… ובאוקיינוסים, ובעצם תכלס לא הייתי בשום עיר, על סירות וכל מיני כאלה. ואז באתי לתל אביב. החלטתי שאני עושה מעשה ועוזב את ישראל. באתי לתל אביב לסגור עניינים, עורכי דין, כל הדברים האלה שצריך לעשות. ונחתתי ב"בן גוריון", שכרתי רכב, אחרי שלא נסעתי מלא זמן על אוטו, ואני מוצא את עצמי יורד מהאוטו בתל אביב, יחף, פתאום אני קולט שאין לי נעליים. [מתן צוחק] ו… אני מסתכל ימינה-שמאלה ואני לא מבין לאן כולם רצים ומה קרה. ואז אני מבין שמה שקרה, זה שאני הפסקתי ל… אני הפסקתי להתנהג ככה. אבל אני פעם גרתי שם, ועשיתי את זה, והיה לי משרד שם, וזה לא היה כל כך מזמן. ופתאום הבנתי, הבנתי לאן אני חוזר, ובעצם איך אנשים חיים, ורק היום הזה שמה עייף אותי יותר מאשר, אני לא יודע מה, חודשים בחוץ. זה...

מתן: אני בדיוק אה… אתה יודע, מוצא את עצמי עכשיו, השבוע, פותח חברה בע"מ, ואני אומר, זה לא הגיוני שאני יבזבז [כך במקור] את האנרגיה שלי ואת החשיבה שלי על מיליון דברים שאני אומר, מה זה קשור לזה ששמו את הישות שהיא אני על הכדור הזה, בשביל להתעסק בבירוקרטיה מהבוקר עד הלילה. זה לא… לא סביר.

רן: אני בגלל זה סגרתי את החברה שלי, אני סגרתי אותה. סגרתי אותה. ואני הבנתי, שהמערכות שמניעות פה את הפלנטה הזאת מעוניינות שנתעסק כל היום בטפסים, בניירות, בפרוצדורות. לבזבז לנו את החיים ואת הזמן ואת הפוקוס שלנו, שזה הדבר הכי משמעותי בעיניי, להסיט לנו את הפוקוס מהדברים הזה… רק בשביל שאנחנו לא נהיה נוכחים בחיים שלנו. ולכן, מוסיפים עוד חוקים כל הזמן, עוד תקנות, עוד ניירות, עוד טפסים, עוד תיקונים לטפסים, זה endless.

מתן: זה באמת endless. אני מקווה לעשות את המעבר הזה גם בקרוב. אבל אה… בא לי אז שנייה לחזור, דיברת על הירידה מהטיסה הזאת, שאתה יחף. אז אה… [רן צוחק], אני מת על זה, אתה יודע, זה גרם לי לחשוב על זה, שכשהייתי ילד, אז הייתי מעריץ כזה של אביב גפן, והיו תמיד מעלים תמונות פפראצי שלו שהוא הולך יחף. והייתי אומר, איזה בן אדם מוזר. והיום אני די הבן אדם המוזר הזה שהולך יחף בתל אביב, ואנשים מסתכלים עליו. אבל כשאתה מתחיל להבין את הדבר הזה שנקרא "נעל", אז אתה מתחיל לשאול שאלות. אז התחלתי… אתה יודע, לפני אה… לא מזמן קראתי ספר של דוקטור הרברט שלטון, הוא מדבר על עקרונות בסיסיים בבריאות טבעית.

רן: אהה. כן.

מתן: והוא דיבר, אתה יודע, ממש בהתחלה ציפיתי שהוא ידבר על תזונה, או אני לא יודע על מה, הוא התחיל לדבר על השמש, וגם על האוויר. ואז הוא דיבר על זה, שבני האדם מפרידים את עצמם מהשמש ומהאוויר עם הבגדים שלהם, ואז הם חונקים את הגוף שלהם, או את הכפות רגליים שלהם, עד שנהיה ממש מסריח. ופתאום אתה אומר, אני כאילו, אתה מניח, בתור בן אדם, שכף רגל היא דבר מסריח אבל היא לא מסריחה, אתה פשוט חונק אותה עם איזה דבר שנקרא "כלוב" או foot prison.

רן: לחלוטין. אנחנו גם צריכים לזכור שאנחנו היצור היחיד בטבע, שאגב עונה על כל הכללים של הטבע בדיוק כמו כל חיה אחרת, שעוטה על הכפות רגליים שלו כיסויים. אנחנו היחידים שעושים את זה. היחידים.

מתן: אז זה התחיל מזה, ואנחנו נדבר על זה עכשיו, על זה שהבנתי שאני מפריד את זה מהאדמה ואיזה השפעות יש לזה. אבל עוד דבר, שכאילו, הבנתי עוד יותר מאוחר, זה בעצם שהנעל הזאת משנה את הצורה של כף הרגל שלי, וככה משפיעה על איך כל הגוף שלי בעצם עובד, ולפעמים יכול ליצור כאבים, אז בא לי ככה שנשמע ממך טיפה יותר, ואולי שנסביר בצורה מדעית יותר את הדבר הזה.

רן: תראה, אני יכול גם להגיד לך מְהָ… מְהָ… מהחוויה האישית שלי, אני הייתי רץ הרבה שנים. קילומטרים על קילומטרים, לפעמים 60 קילומטר בשבוע גם, וזה היה עם נעליים כל הזמן, וזה היה על אספלט על כבישים, על דרכים כבושות היטב. ו… והתחלתי לפתח כל מיני מכאובים וכאבים, והתחלתי לחקור. ואז גיליתי שאצנים מקצועיים, שהם כולם אפריקאים, אין להם את הבעיות האלה. ואז התחלתי לחקור איך הם בדיוק רצים, והם רצים יחפים. אז הבנתי משהו, ש… אמ… שמה שטוב לאצן אפריקאי, שכנראה עושה את זה במשפחה שלו עשרות דורות אם לא יותר, אה... יכול להיות טוב גם לי בפוטנציה. ואז בחרתי לי איזה חוף ים בצפון, שהוא נקי יחסית ממחטים, זכוכיות, ברזלים, והתחלתי פשוט לרוץ קצת, בתשומת לב מן הסתם, והתחלתי לרוץ יחף, בהתחלה זה היה קשוח. הרגל שלי לא דיברה איתי יפה מזה, אבל תוך משהו כמו שלושה-ארבעה שבועות, שמתי לב שאין לי כאבים בגוף. אני מצליח לעשות יותר מרחקים, וה-recovery שלי ביום שאחרי הוא מאה אחוז, כאילו לא היה עלי שום עול,

מתן: וואו.

רן: והתחלתי לרוץ יחף. התחלתי ממש להעביר את כל מסלולי הריצה שלי למקומות מאפשרים לי יחף. אחר כך התוודעתי גם לחברות שמייצרות, מה שנקרא "barefoot running shoes", שזה בעצם נעליים שיש להם שכבה מאוד מאוד מאוד דקה של אה… של גומי, והם למעשה, יש בהם אפס cushion, אין להם, אין להם כרית בכלל, והם מותאמות לגמרי לכף הרגל, הצורה האנטומית, כף הרגל סופגת את כל המהמורות של הדרך. וחלק מהחברות גם אפילו מייצרות סוליה שהיא מוליכה, או חלק מהסוליה היא מוליכה אלקטרונית, ואז בעצם יש לנו גם קשר אלקטרוסטטי עם האדמה שלנו.

והתחלתי להשתמש בזה בדרכים שהם פחות ידידותיות, ובמשך משהו כמו חמש שנים הייתי משתמש רק בזה. אמ... ואני יכול לומר דבר מעניין, קודם כל כף הרגל שלי גדלה במספר, אתה יודע שנות ה-40 הייתי אז, וכף הרגל שלי גדלה במספר שזה היה מעניין מאוד. הדבר השני זה, שמתי לב שכל היציבה שלי השתנתה, את המשקל שלי ממש, כל מרכז הכובד שלי עבר לחלק אחר בגוף. אה… אה… דברים שהציקו לי בגב ובצוואר פשוט הפסיקו להציק. זה השפיע על אמ… הגמישות שלי, זה השפיע אפילו על המצב רוח שלי בזמן הפעילות, והבנתי כמה דברים ש… בוא נגיד, שרפלקסולוגיה עובדת בשירות כדור הארץ, ובעצם הרפלקסולוג שלי זה האבנים הקטנות האלה על האדמה, וה… השינויים במבנה הקרקע, והענפים שאני דורך עליהם, וכולם הם לשירותי, טיפול רפלקסולוגי חינם ללא… [צוחק] ללא שום התערבות כלכלית מאף אחד, אני עושה את זה בשביל עצמי. ודבר נוסף גם שמאוד מאוד היה משמעותי, שהיה לי קר בקצוות וזה הפסיק. זה פשוט הפסיק וזה עד היום, אין לי את הבעיה הזאתי שהיא ליוותה אותי הרבה שנים, זה פשוט הפסיק. אז זה היה הניסיון האישי שלי מהנושא הזה.

מתן: השבוע נכנסתי, אני רוב הזמן הולך יחף, אבל נכנסתי לחנות הזאת של הנעלי barefoot, וככה הוא, הוא נורא רצה להוכיח לי על איך הנעל הזאת תעזור לי, אבל אז הוא הסתכל על מבנה הרגל שלי והוא היה מופתע, כי אני הולך באמת יחף כל הזמן אז אין את העיוותים האלה שרואים אצל רוב האנשים. אני חושב על אנשים כמו אבא שלי שרוב חייו היה איש עסקים, והלך עם הנעליים הקשות האלה מעור, וכל הרגל שלו, ממש הצורה שלה השתנתה, וכמובן שהוא סבל מכאבים בגב וברגליים רוב החיים שלו. וזה כזה… אתה פתאום עושה אחד ועוד אחד, אתה אומר, רגע, איזשהו מוצר אופנה כזה שינה את הצורה של הגוף שלי.

רן: אתה יודע, זה כל כך נכון מה שאתה אומר, אני, אני אה… מזדהה עם זה גם ברמה הכל כך אישית. ובדיוק עכשיו עלה לי זיכרון out of nowhere של טיול בפריז, בסוף שנות השלושים שלי עם אם ילדיי דאז. והיינו מאוד אוהבים לעשות איזשהו מסלול כזה שבעיר, ובאחד [כך במקור] מההליכות פשוט נתקלתי בחנות נעליים מאוד יפה, עם נעליים איכותיות למראה, והתפתיתי לקנות אותם, כמו שהרבה מאיתנו עושים. וקניתי אותם, ואפילו זרקתי את הנעליים הישנות שם באיזה מן אקט מחאה, כביכול, ואני לובש אותם ואני מתחיל ללכת בעיר, ואחרי משהו כמו שעה וחצי-שעתיים, אני מפתח כאב גב קשה, שאני לא מבין מאיפה זה בא.

וככה אנחנו יושבים בבית קפה, ואני מנסה לזוז וכל כך כואב לי, ואז בת זוגי אומרת לי, אולי זה הנעליים? ואני ככה מסתכל עליה, פתאום ירד לי האסימון, וואו! ואני מסתכל על הנעליים, אוי ואבוי הם עלו הון תועפות. ואני חוזר לחנות, אני חוזר לחנות, מקווה כל כך שהם לא זרקו את הנעליים לפח, לוקח את הנעליים הישנות שלי, זורק את החדשות לפח, וכאב הגב נעלם תוך כמה דקות של הליכה בנעל המוכרת והנעימה והנוחה לי. וזה רק מסביר ומראה עד כמה אנחנו נלכדים תחת מראית עין, תחת אופנה, תחת תדמית, ואחר כך משלמים סבל וכאב.

מתן: ממש. אתה יודע שאמרת ש… שהפסקת לרוץ עם נעליים ובהתחלה כאב לך, אז זה גרם לי לחשוב על זה שאנשים לפעמים רואים אותי הולך יחף ומתפלאים מזה שלא כואב לי, וזה הקבלה, שכזה בצורה טבעית אני עושה עם השמש. כי בדרך כלל, מי שלא רגיל להיות בשמש, אז השמש יכולה להיות מאוד מסנוורת, או צורבת בעור, או לא נעימה, אבל אז שאתה [כך במקור] מתרגל החיבור הוא אחרת לגמרי, וזה בעצם גם כך עם הנעליים, כל החיים התרגלת לשמור על איזשהו ריכוך כזה, אז הרגל שלך לא יודעת להתמודד עם האתגרים של האדמה.

רן: גם, נכון, צריך גם לזכור שכף הרגל עצמה, היא ממש מערכת מכנית מורכבת, עדינה מאוד מדויקת, שנושאת בעול רב, כל הגוף שלנו. והיא צריכה לא רק לשאת בעול, אלא גם לנוע בדיוק, עם דיוק רב, עם סוג של חן, סוג של אצילות וגמישות. והדבר הזה מצריך עבודה טכנית, מתמטית, של המוח, של מערכת העצבים. אנחנו לא חושבים על זה. אבל אין היום אפילו מערכת אחת שדומה לכפות ידיים רגליים אנושיות, ברמת הדיוק, העדינות והעוצמה שלה, הכל ביחד. ובכף הרגל יש ממש מערכות שהם אה… מערכות מנופים. שהם מפרק, עצם ושריר. וכל המנופים האלה עובדים במקביל.

עכשיו אה, המערכת הזאת היא מתאימה את עצמה לתנאים. אם אנחנו במשך עשר-עשרים שנה הולכים עם נעלי עבודה שטוחות, קשות, מגבילות, אז המערכת הזאת מתאימה את עצמה להיות לא דומיננטית. כי יש משהו הרבה יותר קשה, חזק, ונועל וכופה את רצונו עליה, והיא בעצם נכנעת לאלמנטים. אבל ברגע שאנחנו מוציאים את הרגל מְהָ… אה… זה כמו להוציא נמר מכלוב שהוא היה בו עשרים שנה. ואומרים לו, נמר, אין בעיה, צא, צא לג'ונגל. הוא לא יודע מה זה ג'ונגל. הוא יגור בכלוב. ייקח לו הרבה זמן עד שהוא ייצא משם ויבין שהג'ונגל זה הבית שלו ולא הכלוב. אותו דבר הנעל. אה סליחה, הכף רגל. הכף רגל שמוציאים אותה החוצה סוף סוף לחופשי, זה כמו להוציא אדם שהיה בבית כלא המון המון שנים, הוא יקבל חרדה ביום הראשון שלו כשהוא יצא החוצה, כי הוא לא יודע מה זה לא להיות בתוך התא. הוא… חלק מהאנשים שיוצאים אחרי כל כך הרבה שנים החוצה, מאיזה צינוק, כל מה שהם רוצים זה איזה חדר חשוך, כי שמה הם מרגישים בבית.

מתן: אהמ… גדול. אז מה שקורה, זה אתה יודע, יש דברים, אולי בכל העולמות של בריאות בעצם, שמצחיק לדבר עליהם. כי בעצם נועדנו בצורה הטבעית שלנו, כנראה, להיות מחוברים לאדמה, אבל פתאום בשנים האחרונות יש יותר אה… יותר כזה מחקר או שיח על החשיבות של grounding, שזה בעצם הביטול של המרחק הזה שנוצר מהטבע. ומשיחה שהייתה לי פרטית איתך, הבנתי שיש הרבה [נאמר בהדגשה] השפעות, לא רק על הבריאות או רמות הדלקת, אלא על דברים נוספים. אז אני אשמח, כזה, שנשמע גם, באמת, על הבריאות שלנו ומה קורה עם ובלי. וגם, עשית איזשהו הקשר בין זה לבין כל החשיפה שלנו לקרינה או קליטה אלקטרומגנטית. קרינה אלקטרומגנטית.

רן: אז בגדול, אה… כל הנושא הזה עלה לתודעה ציבורית, משהו כמו ב-25 שנה האחרונות, פחות או יותר. זה לא שהדבר הזה לא ידעו עליו. אפילו אמא שלי, כשהייתה עובדת באלביט בשנות ה-70, היו מחברים את הגוף של העובדים שעובדים על מעגלים עדינים להארקה. הגוף שלהם היה מוארק, היה מחובר לאדמה עם כבל. וכשהייתי שואל, אז היא הייתה אומרת, זה מזיק לרכיבים. אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו גורמים נזק לרכיבים. אז, לא הבנתי את זה. לקח לי שנים להבין את זה. אבל זה אומר שהנושא הזה של הארקה או חיבור להארקה אמ… בתעשייה, אה… הוא משהו מאוד מקובל, וכבר שנים רבות זה ככה. זה יותר מ-50 שנה.

איפה שהוא לפני כ-25 שנה, אדם בשם קלינט אובר, אמריקאי, שהיה אמ… אדם מאוד דומיננטי בתעשיית הטלוויזיה בכבלים בארה"ב, יצא לפנסיה ו… איש מאוד מאוד אמיד, והתחיל לחקור את הנושא הזה של גראונדינג, בגלל שהוא בעצמו סבל מדלקת פרקים וכאבים קשים מאוד בגוף שלו. וסיפור חייו מאוד מעניין. בזמנו שחקרתי את הנושא של הגראונדינג גם חפרתי בנסיבות חייו. והוא בעצם התחיל, הוא הראשון שהתחיל, לעשות מחקרים נרחבים במימון אישי שלו, בהתחלה, על כל ההשפעות של הגראונדינג על הגוף. והוא ממש מימן, מכספו ומהונו, מחקרים בשביל להראות ולהוכיח, שמה שהוא הרגיש ומה שהוא מצא, יש לזה באמת בסיס מדעי, וזה לא איזשהי תחושה סובייקטיבית לחלוטין. ו… את המחקרים שלו, של ה… בוא נגיד של המדענים שמומנו על ידו, אני זוכר שקראתי ואני עדיין מסתכל עליהם.

אבל נגיד, אחד המחקרים הכי משמעותיים של גטון שבלייר, שהוא הוציא איזשהו מחקר ב-2015 כבר, זה לפני כמעט אה… כמעט עשר שנים. הוא הראה במחקר ממש, מחקר מסודר ומודרני, ששעה אחת בלבד של מגע הגוף עם האדמה, משטח כדור הארץ, משפר מצבי דלקת, משפר זרימת דם, ברמה כזאת שאפשר למדוד את זה בקלות עם מכשירים.

לא רק תחושה סובייקטיבית של אדם, אלא ממש משהו מדיד שאפשר להוכיח אותו. שעה אחת בלבד [נאמר בהדגשה] כל יום כבר משנה באופן מאוד מאוד משמעותי את המצב הפיזיולוגי של הגוף שלנו.

אז אם אנחנו נגיד סובלים מאיזושהי דלקת, זה לא משנה איפה בגוף, חיבור לאדמה אפילו שעה אחת, אם אין לנו יותר מזה, לאורך יום ביומו לאורך הזמן, אנחנו נראה שינוי משמעותי בהרגשה שלנו. ואני בכלל לא מדבר על חשיפה יותר ארוכה. כדור הארץ, יש לו סוג של אנרגיה טבעית מועילה שהיא מאוד נגישה לנו. לא סתם כפות הרגליים שלנו נועדו לגעת בו. ו… עצם זה שמחקר חדשני כזה, שהוא מוכיח שאפילו שעה אחת משפרת את זרימת הדם שלנו, אז מה זה אומר בפועל? אז מדדו זרימת דם לקרקפת, היא השתפרה. מה זה אומר? זה אומר שהשיער שלנו יצמח יותר בקלות. מדדו זרימת דם למוח, היא השתפרה. אז מה זה אומר? זה אומר שאנחנו נוכל לחשוב יותר ביעילות. בדקו זרימת דם לפנים ולעור. מה זה אומר? שהעור שלנו ייראה צעיר יותר, בריא יותר וקורן יותר. הראו בהדמיה תרמית, לדוגמה, את תנועות הנוזלים בבטן. והראו שיפור עצום בזרימת הדם לחלל הבטן, לאיברים פנימיים, ללב, לכליות. כלומר, זה משהו שהוא חינם. זה דבר פסיבי. אין פה יותר מדי עבודה, אבל יש פה רק רווח.

מתן: וואי, זה מדהים. זה, א', אתה יודע, אתה אמרת את מה שאמרת עכשיו, אני מסתכל עליך, לשנינו יש, לא מעט שיער על הראש, דבר שהוא לא בהכרח מובן מאליו, ושנינו מתקרקעים, נראה לי, חלקים גדולים מהיום שלנו, ואז חשבתי על העור פנים שלנו שנראה טוב, ולאחרונה גם באמת התחלתי להשתדל או לאכול מקורקע, או ללכת להתקרקע אחרי האוכל, כי באמת הזרימת דם משתפרת בעיכול, אז העיכול עובד יותר טוב. כלומר, באמת אין סוף יתרונות. כן, זה מדהים.

רן: אני, אני, ברגע זה שאני מדבר איתך, אני יושב מן הסתם מול מחשב, אבל כפות הרגליים שלי יחפות, והם נוגעות במשטח. והמשטח הזה הוא משטח מוליך, והוא מחובר לפין הארקה של החדר שאני נמצא בו. והחדר שאני נמצא בו בעצם מחובר במערכת מתכת ל… לעובי האדמה. אז בפועל מה שאני כרגע עושה, אני מקבל ריפוי מכדור הארץ, רק בזמן שאנחנו עכשיו משוחחים. אני לא עובד בשביל זה, זה עובד בשבילי, וזה חינם.

מתן: זה מדהים. לי יש סדין הארקה אה… שאני ישן איתו בלילה, שגם מחובר בדיוק ככה.

רן: הנה, סדין הארקה הזה, זאת המצאה של קלינט אובר. הוא בעצם הוכיח את היעילות של הסדין הזה, שזה בעצם בד כותנה, שיש עליו שתי וערב של חוטי כסף, ולמעשה הסדין כולו מוליך. אז הוא הוכיח, ששימוש בסדין הזה, אחרי פעילות גופנית מאומצת, משפר מאוד את הרגנרציה של השרירים, ואת היכולת של השרירים להחזיק עצימות פיזית יום אחרי יום, ולצמצם כאבים, נזק וסיכוי לפציעה. עד כדי כך, שבתקופות ארוכות, בהיסטוריה האחרונה, נבחרות אולימפיות, גם של ארה"ב, בחרו להשתמש בציוד הזה על כל הספורטאים שלהם.

מתן: וואו, איזה יופי.

רן: לדוגמה, אחד מהדוגמאות ה… המשמעותיות, זה היה מקרים של פציעות בטור דה פראנס, שהוא בעצם… היא בעצם תחרות מאוד דורשנית. והראו חד משמעית, שרוכבים שישנים grounded, ישנים מוארקים בלילה, מגיעים להישגים טובים יותר, הפציעות שלהם נמוכות עד לא קיימות, מדווחים על אפס כאבים, ו… המצב רוח שלהם, הצורך שלהם במזון, הוא אחר, כאילו יש להם נצילות [כך במקור] רבה יותר של המזון שהם אוכלים, ויש להם הרבה פחות נפילות של מצב רוח, והם הרבה יותר נמצאים בסטייט אוף מיינד שהוא רגוע, גם בחלקים של המירוץ, שהם מאוד מאוד קשוחים, ומאוד מאתגרים.

מתן: וואו, זה מדהים. אגב, אז, כי אמרתי משהו קודם, אבל אתה יודע, אני לאחרונה, מה זה לאחרונה? בשנים האחרונות התחלתי לחזור ללכת עם אוזניות אה… עם חוט. כלומר, היה לי איזשהו שלב שזרמתי עם האוזניות האלחוטיות של "אפל". היה שלב שהתחלתי להרגיש לא בנוח איתם באוזן, או שהאוזניים שלי היו מתחממות, או אפילו קצת כאבי ראש כאלה. חקרתי קצת, חזרתי לאוזניות עם חוט. רן, אתה לא תאמין, אנשים מגיבים לי באינסטגרם: למה אתה הולך עם האוזניות עם חוט? כאילו, הם כאילו לא מצליחים להבין, האם יש איזשהו עניין כלכלי שם, או האם אני לא מודע לקיום של אוזניות אלחוטיות. זה כאילו לא ניס… תעלומה. אז בעצם, א', אני אשמח לשמוע מה דעתך על כל הנושא הזה של קרינה אלקטרומגנטית, בין אם היא מהאוזניות, מהראוטר, או מכל דבר אחר. והבנתי ממך שיש קשר בין זה לבין הערכה באיזושהי צורה.

רן: כן. אז קודם כל העניין הזה של האוזניות, הנה, גם לי יש אוזניות עם חוט.

מתן: גדול.

רן: ואני הולך רק עם אוזניות עם חוט. את האוזניות היקרות, האופנתיות, האלחוטיות, אני שחררתי. אני אפילו גם לא נתתי אותם לאף אחד, כי אני לא רוצה לגרום נזק לאף אחד. אני פשוט זרקתי אותם לפח, אוזניות של 900 שקל הלכו לפח. אמ… ו… לא חזרתי לשם מאז. זה ליטרלי כמו להכניס את הראש למיקרוגל ולהדליק. זה מה שזה.

עכשיו, לא רק שהאוזניות שלי הם עם חוט, אלא שהחוט שלהם שמתחבר לי לרכיב שמע שמגיע לי לאוזן, זה אפילו לא חוט, זה צינור אוויר. ובעצם יש לי בצד אחד drum שמייצר גלי קול, בצד שני יש כמו ממברנה שקולטת את גלי הקול. ולמעשה אין לי חיבור חשמלי בין הטלפון או כל המכשיר אחר שמייצר סאונד, לאוזניים שלי. אני בכלל לא מחובר חשמלית בין המכשיר לאוזניים. והאוזניות האלה לא הרבה יותר יקרות, אם בכלל, מאוזניות in ear איכותיות. ויש גם כאלה שהם over ear, גדולות כאלה כמו אוזניות אולפן, שאין להם אפילו כבל חשמ… אה, כבל מתכתי, אלא זה הכל באמצעות צינורות, צינורות חלולים. זה נקרא air tube, אוזניות air tube, ובעיניי הם האוזניות הבטוחות ביותר לשימוש.

אם אני יכול להגיד שיש פעולה אחת שאדם יכול לעשות אה, בשביל לצמצם את החשיפה שלו לקרינה אלקטרומגנטית, לקרינה חשמלית, שגם אנשים מתעלמים ממנה, תכף אני אסביר את ההבדל, אמ… זה באמצעות, וגם כמובן, קרינה שהיא גלי רדיו, שהיא גם כן מן הסתם קרינה אלקטרומגנטית, אבל שאין לנו ממש שליטה עליה. כלומר, מה השכנים עושים, איזה ציוד יש להם, אולי יש לנו עמוד בחוץ שקרוב לבית שלנו, יש קווי מתח גבוה, או טרנספורמטור שנמצא, שנאי גדול נמצא ליד הבית שלנו, או עובר לנו מתחת לבית ואנחנו לא מודעים לזה. וגם אם אנחנו מודעים, אין לנו הרבה מה לעשות עם זה, חוץ מלברוח מהבית הזה, שהרבה פעמים זה לא מעשי, או לא אפשרי כרגע. אז אם יש משהו אחד, פשוט, קל וזול, שאנחנו יכולים לעשות, זה להאריק את הגוף שלנו. ומחקרים מראים, באופן חד-משמעי וברור לחלוטין, באמצעים טרמוגרפיים, כלומר, ממש לוקחים תמונה של טמפרטורה, אה… של גוף של אדם, בעיקר הראש והמוח שלו שמדבר בטלפון סלולרי, כאשר הוא מוארק וכאשר הוא לא מוארק, ורואים את ההבדל העצום בפיזור החום ובפיזור הקרינה האלקטרומגנטית על הגוף שלו. ורואים שההארקה מורידה עול חשמלי ואלקטרומגנטי בין-90 ל-95 אחוז.

מתן: וואו.

רן: זה המון. זה המון. וגם אם אנחנו careless לחלוטין, ומדברים עם הטלפון ה… באוזן, מה שנקרא, שזה התנהגות, בעיניי, מאוד חסרת אחריות. וגם אם אנחנו הולכים לישון בלילה עם ראוטר של וויי-פיי, שהוא פשוט מיותר לחלוטין כשאנחנו הולכים לישון בלילה, אנחנו לא צריכים אותו, אנחנו עדיין, אם אנחנו מוארקים בשינה. או אנחנו עומדים בחוץ יחפים על אדמה או שאנחנו מוארקים באמצעות מתקן עזר כמו שיש לי כאן בחדר כשאני מדבר איתך, אנחנו מקטינים את החשיפה שלנו, הביולוגית, של התאים שלנו, לאנרגיה המזיקה הזאת. אה… וזה סך הכל פעולה שהטכנולוגיה בה היא מאוד מאוד נמוכה, אבל האפקט על הגוף שלנו הוא המקסימלי ביותר שאני מכיר.

מתן: אלף, אה… זה, אני חושב שזו אינפורמציה סופר חשובה אז תודה על זה. אבל מה שכן אני אמצא, אתה יודע, חושב שכמה שאתה נכנס יותר לעולמות של הבריאות או… אז אתה מתחיל להאמין להכל, הכל בכיוון הנכון, אנחנו חלק מהטבע, הכל מסתדר. ועם זאת יש אנשים שיתחילו להגיד לך, חקרתי, בדקתי, האוזניות האלה, הקרינה הזאת זה לא משמעותי, כנ"ל של הראוטר, כנל של הטלפון, כי בדקתי ו"המשרד להגנת הסביבה" אומר שזה בתקן. ואתה אומר, אתה אומר לעצמך, איך… יש כל כך הרבה מידע סותר היום, כמובן שמי שמוכר את המוצרים האלה תמיד ירצה להוכיח שזה מוצדק אבל… מה בעצם זה עושה? כאילו מה בעצם קורה במפגש עם המכשירים הללו?

רן: אז קודם כל צריך לזכור שאם כבר מדברים על מחקרים, ואם מדברים כבר על ארגונים ומדברים על מוסדות, אז אני אכנס לזה רק מהנקודה הזאת. תראה, "ארגון הבריאות העולמי" הגיע למסקנה ש-EMF- Electromagnetic Fields ו-Electric Fields הם מסרטנים מקבוצה 2B. מי שרוצה, שיכנס וילמד את הקבוצות, והוא יבין שהוא לא רוצה להיות בקבוצה 2B, בכלל. והוא פרסם מונוגרפיה שמציינת שחשיפה לשדות חשמליים ומגנטיים, בתדרי הספק נמוכים אפילו, 50-60 הרץ, אה… כלומר בתדרים של 50-60 הרץ בהספקים נמוכים יחסית, היא נחשבת כמסרטנת. וזה, וזה דו"ח שפורסם ב-2001 כבר, אנחנו מדברים פה לפני יותר מ-20 שנה. ו… אם אנחנו, עכשיו, נסתכל על סקירה קודמת, על מחקרים של ספרות מדעית בינלאומית, על שדות חשמליים ומגנטיים, שפורסמה, נגיד בין השנים, וואלה! יש לי את זה בראש: 1979 עד 1996, שזה כמעט 20 שנה של מחקרים. כבר אז מדווחים על השפעות ביולוגיות, אפידמיולוגיות חמורות של-EMF, של Electromagnetic Fields, והראו ש-90% מכל 46 מחקרי המגורים, ו-88% מכל 96 מחקרים תעסוקתיים, הראו על יחסי סיכון חיוביים, זה אומר לא חיוביים כלפינו, אלא עבור סרטן ותוצאות הריון. וזה, מה זה בעצם אומר?

זה אומר שזה לא איזושהי "ממבו ג'מבו", של קבוצה של אנשים שמפחדים ו… ומלחיצים. אלא זה חומר מדעי שקיים בשטח כבר יותר מדור. ואנחנו מדברים על תקופה, שים לב, סוף שנות ה-70. כמה צפוף היה שדה האלקטרומגנטי האישי בסוף שנות ה-70 מול היום? היום בן אדם מוקף ב-array שלם של אקססוריז - בבית שלו זה מיקרוגל, טלוויזיות חכמות, יש לו את "אלקסה", יש לו את "סירי", שני טלפונים סלולריים לפחות, מכונית חשמלית. יש לו ראוטר אחד לפחות ואם אין לו, לשכן יש שלוש. ואנחנו מדברים רק על הסביבה הקרובה אליך. אני לא מדבר בכלל על tower-ים של סלולר ו-tower-ים של זה… אני לא מדבר על הלוויינים שנמצאים לנו מעל הראש, ועל תשתית אלקטרומגנטית שנמצאת לנו מתחת לרגליים. אנחנו מדברים כבר אז, בסוף שנות ה-70 הנושא הזה היה ברור לחלוטין לעולם המדעי והעולם הרפואי.

מתן: וואו, השארת אותי פעור-פה לרגע.

רן: עכשיו, סתם, לענות לשאלה שלך ביותר ספציפיות אם תרצה, אז, אז אני אסביר את זה. כאשר חפץ מוליך, כמו גוף אנושי, וגוף אנושי הוא מוליך. מי שפעם קצת התחשמל [צוחק] יודע בדיוק על מה אני מדבר, גם אם ההתחשמלות הזאתי היא מ… מסרק כשסירקנו את השיער וקיבלנו אה, מכה אלקטרוסטטית. אז גוף אנושי שמורכב בעיקר ממים מינרליים, מסיילין מינרלי, כשהוא נמצא בקרבת שדה חשמלי, הוא הופך לאנטנה. וקווי הכוח של השדה החשמלי הזה מתכופפים לכיוון הגוף, את הדברים האלה אפשר ממש לראות ולבדוק, והם הופכים צפופים יותר בין הגוף למקור השדה החשמלי. ההשפעה של השדה החשמלי על הגוף, הוא ליטרלי שהוא מחשמל אותו. מה זה אומר? יוצר מתח חשמלי בגוף על ידי מה שאנחנו קוראים לו "אלקטרונים מרגשים". התהליך הזה קוראים לו, אינדוקציה חשמלית, שהוא שונה מהולכה חשמלית, מה ההבדל?

הולכה חשמלית היא חשמול במגע ישיר. אינדוקציה חשמלית היא חישמול לא במגע. דוגמה לאינדוקציה חשמלית אתה יכול לראות על טלפונים היום, ששמים אותם על פלטה והם נטענים. דוגמה לאינדוקציה חשמלית אתה יכול לראות על זה ששמים אה… סיר על משטח אינדוקציה, מה שנקרא, והוא מחמם ומבשל לך אותו. דוגמה נוספת, זה אם מישהו גונב משהו מסופר-פארם, והמערכת תופסת אותו בדרך החוצה. אז הקשר הבלתי פיזי עם גופים מוליכים, מייצר מתח. אם אנחנו לא פורקים את המתח הזה, האיברים שלנו מתים מהר יותר. אנחנו הופכים להיות פחות אפקטיביים. הגוף שלנו נעשה חומצי יותר. הדם שלנו נעשה צמיג יותר. ללב שלנו קשה יותר לדחוף קטשופ צמיג מאשר לדחוף יין דליל. זה… כל מה שאני אומר עכשיו, כולם עובדות מדעיות וכולם נבדקו.

מתן: וואו! מדהים באיזה פשטות אפשר לשפר משמעותית את הבריאות שלנו או, או להבין איך הדברים האלה שנהיו נורמה, יכולים להיות אחראים על רוב הבעיות הרפואיות. אני… איך אמרת השם של הבחור שעשה את המחקר של הגראונדינג?

רן: אה, הוא לא עשה… אה, יש כמה, אבל האיש שמימן את המחקרים בהתחלה קראו לו קלינט אובר. האדם שסתם ציטטתי את המחקר שלו קראו לו Gaëtan Chevalier. הוא צרפתי, שעשה כבר מחקר ב-2015 על העניין הזה ששעה אחת מספיקה בשביל אה… בשביל אה… לשפר מצבי דלקת וזרימת דם. האיש הזה, אגב, הוא מאוד מאוד פעיל בתחום הזה, ולדוגמה הוא הוציא מחקר גם ב-2017 שהוא הוכיח, שקרקוע הגוף משפר את זרימת הדם ספציפית בפנים, והוא לקח טרמוגרף, שזה מכשיר שמודד טמפרטורה וזרימת דם פריפרית, והוא הראה איך הפנים מגיבות כאשר אדם הוא grounded, הוא מוארק נוגע באדמה, וכאשר הוא לא. והוא ממש הוכיח פיזיולוגית שעור הפנים של אדם שאיננו מוארק מזדקן מהר יותר.

מתן: וואו! כן אז, אז באמת קלינט אובר, באמת נחשפתי אליו לאחרונה, ראיתי סרטונים שלו, לא זכרתי את השם, אבל הוא באמת דיבר על אה… הוא גם הראה וגם דיבר על, על זה שפשוט הוויתור של הנעליים והחיבור לאדמה, כמובן שזה לא, יש אנשים שמתבלבלים וחושבים שללכת יחף על הבטון זה רלוונטי, אבל מדובר על ללכת יחף על האדמה, זה יכול להיות חוף הים, דשא, אה, כל פיסת אדמה טבעית,

רן: נכון. גם, גם לדוגמה בטון טבעי.

מתן: מה אתה אומר? מה זה אומר בטון טבעי?

רן: בטון טבעי זה הבטון שהשתמשו כבטון בלי תרכובות סינתטיות אה, אמ, שהם מבודדות, כמו שעשו יציקות בטון, אתה יודע, בשנות החמישים, השישים, השבעים, בטון פשוט. בטון מה זה? זה חצץ, מים וצמנט שאתה מערבב את זה, וזה יושב תמיד על מסגרת מתכת, ומסגרת המתכת הזאת, בקומה הראשונה לפחות, מחוברת לאדמה, אז אם הרצפה שלך היא רצפת בטון יצוק אז אתה מוארק.

מתן: וואו. טוב לדעת. רק בא לי עוד…

רן: זאת לא הארקה יעילה כמו אדמה ישירה או משטח ירוק, אבל אתה בהחלט מוארק.

מתן: טוב, אני מקווה שאחרי שאנשים שומעים את זה הם יתחילו לוותר טיפה על הנעליים וללכת יותר החוצה. זה מדהים כמה כסף, אולי, אפשר לחסוך על טיפולי פנים, קרמים לפנים, כל מיני תכשירים כאלה ואחרים לשיער אה…

רן: זאת, נגיד, הסיבה למה אני, נגיד, את החדר עבודה שלי כאן, יצקתי בטון פשוט על הרצפה, זה כל כך זול, עשינו החלקה, כל כך יפה גם, זה מאוד יפה, ומראה כזה חצי industrial חצי ישן, ו… וככה, ככה המקום הזה כולו, כל הרצפה פה היא מוארקת. כשעשיתי את הבית שלי, נגיד, לקחתי אבן טבעית ושמתי אותה ישירות על מסגרת ברזל, ואז הרצפה שלי בבית היום היא מוארקת. אני הולך יחף בבית אבל אני מוארק כל הזמן.

מתן: וואו. גדול. אני רוצה שניכנס ל… אה… נושא שהוא רלוונטי באותה מידה בעיניי, אולי גדול אבל בעיניי שווה לדבר עליו תמיד, וזה הנושא של השמש. אני… בדיוק באותה מידה שאנחנו מופרדים מה… מהאדמה, התחלנו להיות מאוד מופרדים מהשמש. אני חושב שבן האדם הוא כנראה היצור היחידי בטבע שמפחד או נמנע מהשמש. לא תראה את זה בשום חיה אחרת או בשום צמח אחר, ו… אתה יודע, אנחנו בשנים האחרונות רואים הקצנה של המלצות של דרמטולוגיות, או משפיעניות ללבוש קרם הגנה גם בתוך הבית וקרם הגנה אל מול מסכים, ואני, אתה יודע, רק לתהות בכלל, איך זה קרה ומאיפה זה מגיע? ו… ואולי לעשות טיפה סדר בכל מה שקשור לסכנה מהשמש לבין היתרונות של השמש, ולהבין מה קורה פה.

רן: אז קודם כל, אתה יודע, בוא נחשוב ככה, כולם מפחדים מסרטן, סרטן, סרטן. זה המילה הזאתי, היא מחרידה את כולנו, אמ… או לפחות את רובנו. חשוב לזכור, לדוגמה, סתם ככה, בסביבות 1910, אחד משלושים אמריקאים מת מסרטן מכל סיבה שהיא בארצות הברית. ולא השתמשו בכלל בשום קרם, ולא היו שום תרופות אנטי סרטניות, ולא היה, המילה "אורגני" גם לא הייתה קיימת כי הכל היה אורגני, כמעט הכל היה אורגני, כמעט הכל. לא היו ריסוסים וזיבולים כימיים בכלל. והמילה "אונקולוגיה" לא הייתה קיימת גם כן. שים לב בלי אונקולוגיה, אחד משלושים אמריקאים מת מסרטן. ובתקופה ההיא ידעו כבר לעשות ביופסיה כמו היום, פשוט לא ידעו לעשות את תת-הסוגים של הסרטנים, אבל ידעו להגיד שזה קרצינוגני או לא קרצינוגני באותה מידה כמו היום.

מתן: אוקיי,

רן: והיום מתים אחד משתיים וחצי, אחד משלושה אנשים.

מתן: וואו!

רן: אז שים לב, אנחנו התקדמנו, במרכאות, בטכנולוגיה רפואית? התקדמנו בטכנולוגיה אבחונית? התקדמנו במרכאות באונקולוגיה? [שואל בלגלוג קל] מה שהתקדמנו בעיקר זה בתמותה, יקירי, בתמותה.

מתן: אתה יודע אחד מהדברים שאני… [רן אומר משהו ברקע] אה, אוקיי. אני אתן לך לדבר.

רן: אם אנחנו מסתכלים על מידת האבזור של בן אדם ממוצע, בעולם הזה, לעומת אדם שהיה חי ב-1910, אז האדם ב-1910 נחשב עני וחסר אביזרים לחלוטין לעומת אדם היום, 100 שנה קדימה. אז אנשים אז כמעט לא השתמשו בקרמים, אם בכלל, לא השתמשו בתרופות, אם בכלל, צרכו מזון בסיס, היו יותר בשמש, היו פחות עטופים, היו יותר הולכים על הקרקע. אמ… לא הייתה להם השפעה של מדיה כמו שיש היום, האמונות שלהם באו ממסורת, והיום האמונות של אנשים באות ממסכים ופיד. וחשוב, לכן, לזכור שאנחנו רוב הזמן לא בודקים מידע לעומק היום, אלא אנחנו פשוט מתרשמים ולוקחים את זה, אם מספיק טרנדי או שזה נראה לנו הגיוני. אבל פעם אנשים שאבו את המידע שלהם מניסיון אבות ואימהות, ומה שאנחנו קוראים לו "אמת של הטבע", והטבע לא טועה. תסתכל החוצה, אין אף צמח, חיה או יציר חיים שמשתמש בקרם או מכסה את עצמו. השמש עושה טוב לכוכב הזה אחרת הכל היה נכחד. אין להם שעות כניסה ויציאה מהשמש, אין להם בתי חולים, ולכל הטבע כולו, אין אף אחד שיציל אותו מעצמו. רק אנחנו יש לנו את הקונספט הזה, ולכן אנחנו צריכים להבין שהתפיסה והפחד הזה ההיסטרי מהשמש, זה תוצאה של אג'נדה. זה לא קשור למדע. המדע בנושא הזה איבד מזמן את ה… מסלול האבולוציה, כי הוא משרת אינטרסים, נקודה. וזה מאוד מאוד קשה לקבל את זה, במיוחד אם בן אדם עוסק בתחום מדעי, הוא אפילו לא יודע בעצמו שהוא מוטה באמצעות תקציבים ובאמצעות מטרות, ובסופו של דבר באמצעות מה הממצאים משרתים ואת מי.

מתן: היום אה… שיתפתי באינסטגרם, מאיזה אתר שנקרא "ניו יורק פוסט", משפט שאומר ככה, אני אתרגם לעברית: "בני האדם מתדלקים את ההתחממות הגלובלית על ידי נשימה". New Study, מחקר חדש. ואתה אומר לעצמך, אלוהים ישמור, כאילו, כבר אין שום ערך למילה "מחקר" כי הם מפרסמים כל שטות היום, ובסוף מה הבן-אדם אמור לחשוב? שהוא יוצר את משבר האקלים עם הנשימה שלו? כאילו, האנשים עוד משתכנעים מהדברים האלה בסוף איכשהו.

רן: תראה, אם אתה רוצה לשכנע אנשים, כל מה שאתה צריך לכתוב זה, "מדענים גילו ש…", ועכשיו תשים מה שאתה רוצה וכולם יאמינו. "מחקר יצא ש…", ישר יאמינו. ברגע שאתה עושה את הדבר הזה, אנחנו בעצם אה… ממש דת טכנוקרטית, אם אפשר לקרוא. יש איזה מין "דת המדע", שבעצם מדען היום עלה לדרגת שמאן מקודש, והוא בעצם מכתיב לנו את האמת שלנו. ויום אחד אה… אנשים פשוט יהיו, יחיו בהתנצלות שהם בכלל קיימים ונושמים. זה בעצם מה שהמחקר הזה suggesting, אוקי? זה בעצם, זה בעצם מה שהוא suggesting. ועושים את השיפט הזה של דעת הקהל באופן איטי ומתוחכם, כדי שאנשים יגידו משהו כמו, בסופו של דבר, טוב נו, פחות אנשים יגרמו להתחממות גלובלית. טוב נו, יש פחות עשרה מיליון אנשים השנה, איזה יופי, אנחנו נתקרר עכשיו גלובלית. זאת תהיה בעצם התגובה התת-הכרתית של אנשים לחיסול המוני של האוכלוסייה, ליטרלי ככה.

מתן: תראה, אני איתך. אתה יודע, אנחנו, אחד מהדברים שאני שומע הרבה, כי אתה יודע האג'נדה שאני מקדם תמיד זה החיבור הזה לטבע, אנחנו חלק מהטבע אי אפשר להתעלם ממנו, ואז יהיה את התגובה הזו שאומרים, כן, אז אם, אם לא המדע, היינו חיים כמו פעם עד גיל 40, ובעצם היום אנחנו חיים יותר בגלל המדע. אתה יודע, הדבר היחיד שאני רואה כרגע זה שאנחנו בעיקר חולים יותר. אנשים מגיעים לגיל מבוגר פשוט נורא נורא חולים. אבל עדיין נורא קל להינעל על זה של - הנה אנחנו חיים, פעם עד 40 היום עד 90, בזכות או בגלל שהתרחקנו מהטבע, והתגברנו ומצאנו טכנולוגיה וכדומה. מה, איך אתה רואה את זה?

רן: קודם כל ה-notion הזה או התפיסה הזאת שפעם אנשים חיו פחות מהיום, היא… קודם כל צריך לבחון את המילה הזאת "פעם". מה זה בדיוק פעם ואיפה? אז יש הרבה אזורים בעולם שהמילה הזאת פעם ואיפה, לא מסתדרת עם האורך ואורח-החיים של אנשים שנמצאים שם. ומקומות כמו אוקינאווה, מקומות כמו חונזה באזור ההימלאיה, אה… מקומות בפרס, מה שנקרא, מה שהיה השם הישן של איראן בעבר. מקומות, אפילו, באזור שאני גר בו, אזור ניקויה בקוסטה ריקה, יכולת למצוא עד, אפשר לומר, אפילו אמצע שנות ה-90 תחילת שנות ה-90, אנשים מעל גיל 100 באופן נפרץ [כך במקור], מה שנקרא, מאוד מאוד שגור, עובדים בשדה, נוהגים על מכוניות בלי משקפיים, שערם על ראשם, בלי מקלות. אני, באופן אישי, יצא לי אה… לגלוש גלים במקסיקו ובפרו עם מקומיים כפריים שמגדלים את מזונם אצלם, והגיל שלהם הוא מעל 90, והם במים נכון "שוברים ת'ים", מה שנקרא. וכשהאיש הזה יוצא החוצה אני פשוט ניגש, ואני חייב לדבר איתו, כי נראה לי שהוא לא שייך לדור שלי, בכמה דורות מעליי, ומאוד עניין אותי לדעת איך הוא עושה את זה.

חשוב מאוד לזכור שהדרך שבה אנחנו מודדים את המילה "פעם", צריך מאוד מאוד לבדוק איך אנשים חיו. אז זה נכון מאוד לגבי אנשים שחיו פעם בערים עם ביוב פתוח, סניטציה גרועה מאוד, בצפיפות אדירה, ברעב, עם מגפות, מול אנשים שחיו בכפרים, גידלו את מזונם, חיו בדלילות, חיו בקהילה לא לחוצה עם רמת סיכון נמוכה מאוד לקיום שלהם. הם חיו שנים ארוכות מאוד מאוד מאוד, ולאורך ההיסטוריה יש תיעודים של אנשים שעברו מזמן את גיל המאה. ואני זוכר שראיתי את אחד הגיליונות של תחילת, תחילת שנות ה-70 של "נשיונל ג'יאוגרפיק", שפשוט הקדיש את כל הגיליון שלו לאנשים מאריכי חיים, ומה המשותף בין כולם? כולם עברו מזמן את גיל ה-100. המשותף להם הוא כזה, הם לא נדרשים לשום עזרה, הם לא נדרשים לשום תרופה או רופא, הם עצמאיים לחלוטין אבל הם גם ריבוניים לחלוטין בחיים שלהם. זה אומר, הם אוכלים מהטבע יד ראשונה, הם… הם מייצרים ויוצרים בעצמם, או לוקחים מסביבתם הקרובה אצל אנשים דומים להם, את כל מה שהם צריכים. ואתה רואה משפחה שם בצילום, אישה בת 130 ומשהו, ומאחוריה דורות של אנשים. יש מאחוריה איזה שש דורות אחורה, כולם חיים. כולם מהזרע שלה [כך במקור], מהביצית שלה.

מתן: זה מדהים. יש משהו שבא לי להבין. אחד מהדברים שנשמע שוב ושוב על ידי בני אדם כמובן, על זה שהשמש פעם הייתה טובה אבל היום היא לא טובה, וזה בגלל דבר שנקרא חור באוזון. אמ… אני יודע עוד דבר היום, שמדענים מנסים לעשות, ביל גייטס וכל מיני קרנות למיניהם, שמנסים היום לחסום את השמש כי השמש בעצם, בגלל החור באוזון, מסכנת את בני אדם, מסכנת את כדור הארץ, יוצרת התחממות גלובלית. האם חור באוזון הוא דבר אמיתי? האם הוא באמת הופך את השמש לדבר מסוכן?

רן: בגדול צריך לזכור, קודם כל, דבר אחד מאוד פשוט. אור השמש הוא הרבה יותר רחב בספקטרום ממה שאנחנו מסוגלים בכלל לראות.

מתן: אוקיי,

רן: הספקטרום הוא רובו לא נראה לעין בכלל. אנחנו רואים אחוזים בודדים מאוד מהספקטרום. רוב הספקטרום יושב על גלי רדיו אינפרא-אדום, אחר כך יש את האור הנראה לעין, אחר כך יש אולטרה-ויולט, "על-סגול" מה שנקרא, אחר כך יש את ה-X-rays, קרני-רנטגן, אחר כך יש gamma rays וכו'. ו… ובעצם אנחנו רואים חלק מאוד מאוד קטן מהקרינה הזאת של השמש, ולכן חשוב לזכור שאנחנו תמיד היינו חשופים למנעד עצום של קרינה מהשמש, ולא רק מהשמש. באופן כללי, מהחלל היינו חשופים, ויש לזה חשיבות מאוד גדולה להתפתחות החיים פה. עכשיו הפלנטה הזאתי כבר נכחדה, מה שנקרא, מספר פעמים במספר אסונות. אנחנו ה"עולם השישי" זה נקרא. ובלי שום עזרה מאף ארגון, שירסס לנו את השמיים בחומרים מסרטנים וגורמים לנזק פיזיולוגי עצום, שזמן מחצית החיים שלהם הוא 500, 600 או 1000 שנה, הם לא מתפרקים בכלל. הפלנטה, היא לא צריכה אותנו בשביל להתחדש, אנחנו צריכים אותה. והחוכמה של הטבע היא חוכמה של מיליארדי שנים, וחוכמת המדען שרק נולד לפני 30, 40, 50, 60 שנה, ומשתמש אולי בידע מדעי שאולי הוא לא יותר מהגיל שלו עצמו או פי שתיים, זה blip לעומת אור הנצח של אמא טבע.

האוזון מדלדל כי זאת תגובה טבעית למה שאנחנו עושים בתור חברה, לפלנטה הזאתי. זו תגובה טבעית זו לא תגובה מוזרה. זו תגובה טבעית, הטבע לא טועה. הטבע מגיב, והתגובה שלו היא מדויקת בדיוק כמו שהגוף שלנו מגיב לדברים שאנחנו עושים לו והוא אף פעם לא טועה. אנחנו צריכים להבין, שאם אנחנו נמשיך להתנהג כמו שאנחנו מתנהגים, אז אנחנו נשלם מחיר. שים לב, שאלה שמנסים למלא לנו את האטמוספירה בכל מיני חוסמי קרינה, הם אלה שמחזיקים בתעשיות שגורמות לנזק הזה.

מתן: מכיר, בטח.

רן: במקום שהם יפסיקו לעשות את זה, הם ממשיכים בקו סינתטי שמוביל אותנו לאבדון.

מתן: אהמ… תגיד רן, אז הדילול הזה, של ה… של השכבה הזאת, לא מצריך פתאום מאנשים לשים יותר קרם או, או משהו שישמור עליהם, כביכול, מהשמש? עזוב שקרם הגנה ברובו יש בו חומרים מסרטנים, אבל בכללי…

רן: אני יכול להגיד, אני מבין… שים לב, אני כן חושב שיש עליה בקרינה מזיקה, מאז שהתעשייה התפתחה והביאה אותנו למצב די קלוקל מבחינה אקולוגית. ואני כן חושב שאנשים שיש להם מבנה עור עדין, שאני תיכף אתייחס אליו, אם תרצה,

מתן: אני אשמח,

רן: צריכים להגן על עצמם מקרינת שמש חזקה, במיוחד באמצע היום. אבל הם צריכים לעשות את זה באמצעות מלבוש, לא באמצעות קרמים. הם צריכים לשים עליהם משהו על הגוף, שזה בדרך כלל בד כותנה נושם, בהיר, שבעצם פולט חום, וזה כל מה שהם צריכים לעשות. הבד הזה, אפשר לכבס אותו ולהשתמש בו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, שנים. קרם צריך לקנות כל הזמן. הבנת את המודל העסקי?

מתן: כמובן,

רן: ואני עכשיו לא מדבר גם בכלל מה יש בתוך הקרם, שזה כבר סיפור אחר שאפשר לשוחח עליו.

מתן: אפשר מבחינתי לדבר על הכל. גם אמרת על מבנה עור עדין, וגם על הקרם עצמו, וגם על זה שממליצים לשים קרם בבית היום, ונשים ממש משוכנעות שצריכים לשים קרם על הפנים בבית…

רן: אז שים לב, אתה מכיר את המינרל הזה, סלניום, או שמעת עליו אולי פעם?

מתן: אהה…

רן: והמינרל הזה, השתמשו בו פעם בשעונים, בשנות ה-80 וה-90 זה היה שעונים אלקטרוניים כאלה עם פסים סולאריים עליהם. לא יודע אם אתה זוכר, אני הייתי ילד, היה את זה, היה מאוד אופנתי פעם שעון סולארי, והוא בעצם היה עובד על תאי התמרת אנרגיה מבוססי סלניום. שבעצם זה מינרל שהוא, בתגובה לאור, הוא מייצר… הוא מייצר תגובה חשמלית, תגובה כימית גם בתוך העור שלנו. כאשר יש לנו מספיק סלניום, שהוא אנטי-אוקסידנט נוגד-חימצון מאוד מאוד חשוב, במיוחד חשוב לפעילות של הכבד, לעוד איברים, אבל במיוחד לכבד. העור שלנו יודע להתמיר אנרגיית אור ואנרגיית חום עם אור, לאנרגיה שהגוף שלנו יכול להשתמש בה. הוא גם יכול לפזר עודפים של האנרגיה הזאת בצורה הרבה יותר יעילה. כאשר אין לנו מספיק מהמינרל הזה, אנחנו נשרפים.

דבר נוסף זה חשוב לזכור, שרוב השנים, של הפלנטה הזאתי, לפחות של העידן הנוכחי, אנשים נולדו חיו ומתו במקום שלהם. הם לא זזו בפלנטה. ואם הם זזו, זה היה באופן אינדיבידואלי, זה לא היה טרנד. היום אתה יכול למצוא אדם שנולד בשוודיה והחליט לעבור לאזור משווני, לאזור טרופי. בגנטיקה שלו אין שום support, אין לו שום תמיכה גנטית, אה… מה שנקרא לאחרונה, בעץ הגנטי שלו, לתנאים מהסוג הזה, והוא עכשיו הולך לו בחוץ רק עם מכנסיים וגופו הלבן עם עורו העדין נשרף בשמש חזקה. למה יש לו עור לבן, לבן-אדם הזה? כי הוא הגיע מעץ משפחתי במקום שהוא מעונן רוב הזמן, עם מעט מאוד קרינת אור, והעור של האנשים האלה עם הזמן הפך להיות שקוף כדי שהם יוכלו לקבל את המעט. עכשיו הם באו למקום שבו האנשים יש להם עור עבה ושחום שחוסם חלק לא קטן מקרינת השמש, והם מנסים להתנהג כמו כולם. והם יפגעו. הם צריכים לשים עליהם איזשהו בגד. אדם, לדוגמה, שיש לו עור שחום עבה, שילך לגור בנורווגיה או בשוודיה, הוא פגיע לבעיות כמו הידלדלות מסת העצם שלו ודיכאון קליני, בגלל שהוא רגיל לחשיפת שמש הרבה הרבה יותר גדולה, זה העץ הגנטי שלו. אז הוא יסבול ממשהו אחד בשוודיה, וידידו השוודי יסבול מדברים אחרים אצלו בבית. זה בעצם מה שקורה. אנחנו שייכים לגזעים מסוימים, יש לנו את אותו פוטנציאל גנטי, אבל בתוך הגזע אין לנו את הביטוי הגנטי הזהה. יש לנו ביטויים גנטיים שונים. לכן אם אדם, עם עור לבן ורך ודק, מגיע לאזור משווני, הוא צריך לשים על עצמו משהו. אם הוא רוצה לצאת לשמש בשעות שהם שעות הפריים-טיים, מה שנקרא, הוא צריך לשים על עצמו משהו, אבל זה לא קרם. הוא צריך לשים על עצמו בגד. ואם הוא רוצה להגן על הפנים שלו, שישים כובע רחב שוליים. ואז הוא יהיה במצב מצוין. הוא יקבל אור שהוא אור חוזר, מה שנקרא, ולא אור ישיר, והכל יהיה איתו בסדר, והוא לא יצטרך לסתום לעצמו את הנקבוביות ולגרום לעצמו נזק כימי פיזיולוגי מחומרים, ליטרלי, איומים ונוראים שנמצאים בקרמים האלה. כי אם אסור לבלוע את זה, את הקרם הזה, אז איך לשים את זה על העור? הרי כל מה שעל העור אחרי 20 דקות מופיע בדם. אז אם הקרם לא רעיל האם אפשר לאכול אותו? כל מה שאתה לא יכול לאכול הוא רעיל לך.

מתן: אני ממש איתך. אז לגבי… אז בעצם אמרת משהו מאוד מעניין פה, שאפילו חידש לי ברמה של, יכול להיות שיש לי עור עדין ולא מתאים לי חשיפה ישירה. אני גם מאוד מאמין גם, שאני הרבה שעות בשמש אני תמיד אשים כובע וחולצה, ואני בחיים לא אשים קרם. עם זאת, אומרים לאנשים היום שהם צריכים לשים קרם גם בבית, אני מנסה להבין על מה זה מבוסס? האם יש כזה דבר באמת קרינה ממסכים? האם יש איזשהי קרינה, האם יש איזשהו אדם עם עור רגיש שיכול להיות מושפע ממשהו בתוך הבית?

רן: אוקיי, קודם כל יש קרינה ממסכים. יש קרינה מנוּרוֹת לד, שהם מסוג מסוים שהוא מאוד נפוץ. יש קרינה מנורות CFL ש… ומנורות פלורסנט שהן גורמת לנו נזק. אבל זה לא קרינה שגורמת נזק לעור שלנו, לרמה שהוא יישרף או משהו. זה פשוט מודל עסקי שנועד, בעיניי, לעורר פחד וחרדה מאור ומשמש באופן כללי. אנחנו יצורים סולאריים, אנחנו צריכים אור שמש ואנחנו צריכים הרבה ממנו. אנחנו רק צריכים להבין, שהמילה הזאת "הרבה" היא יחסית לגזע שלנו ואיפה שאנחנו חיים. ולכן יש לנו מוח, ואם בן אדם כן רוצה להיות בשמש חשוף לחלוטין, והוא חי באזור משווני אבל העור שלו זה עור צפון אירופי, אז שיצא לו החוצה בשש בבוקר, ויהיה עד שמונה בבוקר בחוץ, ואחר כך יחזור חזרה החוצה איפשהו בארבע אחרי הצהריים, ויש לו שעתיים של אור מכל צד, סך הכל ארבע שעות של חשיפה, שבו השמש נמצאת בזווית שבירה שטוחה, שבה בעצם רוב העוצמה שלה נשברת, וחוזרת חזרה, מוחזרת חזרה אל החלל. בצורה כזאת אדם יקבל את כל הקרינה שהוא צריך, הוא יהנה מהאור והוא לא יגרום לעצמו שום נזק. ארבע שעות ביום זאת חשיפה יפהפיה.

מתן: ממ… יפה. אתה יודע אחד הדברים שהכי, תמיד גורמים לי לחשוב, בהקשר הזה של הפחד מהשמש, זה ש… הרבה דברים מאוד מזיקים, שבן האדם התרגל לצרוך על בסיס יומי, לא מפחידים אותו. כלומר, בן אדם רגיל יכול לשתות קולה [רן צוחק] ולאכול סוכר ושמני זרעים וסיגריות, אבל השמש מפחידה אותו. עכשיו, יש רופא, שאני מאוד מעריך, שהוא חי ת'אמת די קרוב אליך בקוסטה ריקה, קוראים לו דוקטור פול סלדינו. הוא מדבר הרבה על הקשר בין הפגיעה בעור לבין התזונה, והוא מדבר בעיקר על שמני זרעים. הוא אומר ששמני זרעים נתקעים בעור לפעמים עד שנתיים, ואז, בגלל זה, במפגש עם השמש אה… הרבה יותר קל להישרף. תהיתי מה דעתך לגבי זה?

רן: אז בעיקרון שמני זרעים זה, זה מוצר תעשייה. בעבר הרחוק שמני זרעים היו בשימוש מצומצם מאוד. היו משתמשים בזה מאוד מעט, כי הדרך להשיג שמן מזרעים, היא הייתה קשה לביצוע. מבחינה מכנית, מבחינת מצאי זרעים, לך תאסוף מספיק מזה. אז השימוש בשמנים היה מאוד מצומצם. היום יש לך תעשייה, יש לך מכונות, מיכון, אוטומציה וזה גם מודל עסקי. אז אנשים פשוט קונים המון שמנים כי דוחפים להם לקנות את זה. אז הם מורחים את זה על העור וזה סותם להם את הנקבוביות. הם אוכלים את זה ושותים את זה או מערבבים את זה במזון שלהם בכל מיני צורות, בכמויות.

השומן של הזרע הוא בעיקרון מגיב חומצית בגוף. קוראים לזה acid forming, היגב חומצי. אנחנו צריכים מזה פחות מ-5%, כ-5% מהתזונה שלנו צריכה להיות ככה. אבל זה צריך להיות בצורה שהיא ישירה, קרי: אתה רוצה לאכול את השומן של הזרע, שים את הזרע overnight ב-germination מה שנקרא, ב… תשרה את זה במים. תן לו לעבור תהליך פנימי ראשוני של הנבטה, שים את זה אחר כך על איזשהו משטח יבש, ואחר כך תטחן את זה במטחנת קפה קטנה, ואת זה תאכל. אתה תשיג את כל חומצות השומן החיוניות, הכמות תהיה קטנה, אבל זה יהיה מה שאנחנו קוראים לו bio-available. זה לא יגיע לעור שלך, כי הגוף לא ידחה את זה החוצה וינסה להוציא, אלא הוא יפרק את זה וישתמש בזה, כי עשינו תהליך הנבטה ראשוני, זה נקרא. לכן אני סתם אתן דוגמה, תיקח אגוז מלך, שים אותו overnight במים, שהוא עתיר חומצות שומן, הוא עתיר שומן, ותאכל אותו בבוקר לח, הוא יהיה זמין לגוף שלך פי 120 מאשר אם תאכל אותו יבש. מה זה אומר זמין? זה אומר שהגוף ישתמש בזה ולא יאגור את זה. הגוף ייקח את זה ויעשה עם זה משהו בשביל direct metabolism, מה שנקרא חילוף חומרים ישיר, ולא ישים את זה כ-deposit, באיזה רקמת חיבור כמו עור או מפרק.

מתן: אז, אז האם יכול להיות, באמת, שכאילו צריכה של שמנים כאלה, או של, בעצם תזונה לא נכונה, או סיגריות או כאלה, הם אלו שיוצרים את ההשפעה השלילית על העור שלנו?

רן: חד משמעית. אני אגיד לך סתם, בוא ניקח סתם את הניסיון האישי שלי. אני עשיתי שינויים מפליגים בתזונה שלי רק בסוף שנות ה-20 שלי. זה אומר שאיפשהו… אפילו לא, אני יכול להגיד גיל 32. זה היה, זה היה הזמן, פחות או יותר, שאני הגעתי למצב שהתזונה שלי עברה מטמורפוזה, למצב של, ברובה הגדול, יד ראשונה מה שנקרא. כלומר אכילת מזון טרי, אורגני ברובו הגדול, אה… שהוא מהצומח. וקרו לי כל מיני דברים. קודם כל, אחרי תקופה של מספר חודשים, אם אנחנו מתייחסים לעור, הפסקתי להישרף. אין לי את זה יותר, אני לא נשרף. אמ… השמש הרבה פחות מפריעה לי. אני יכול גם להסתכל אל אור שמש, לא כואב לי, לא שורף לי, לא מפריע לי. אני לא משתמש במשקפי שמש, פעם הייתי חייב להשתמש במשקפי שמש. היום אני לא משתמש במשקפי שמש, שאגב גורמים לנו נזק,

מתן: לגמרי,

רן: הם מסננים אותנו, במיוחד הפולרייזר, ומה שגם קרה לי עקב זה, שהראייה שלי השתפרה באופן רדיקלי ביותר, והצורך שלי במשקפיים פוטנציאליות פשוט נעלם, ולראיה חזרתי לפונטים בטלפון כמו שקונים אותו, טל… הפונטים הפצפונים של הילדים שלי הצעירים, וחזרתי לקרוא בערבים וזה, אין לי בעיה עם זה. דבר נוסף שקרה לי, זה שחשיפה ממושכת לשמש הייתה ממש מעייפת אותי, הייתי מתייבש מזה בקלות, התופעה הזאת הפסיקה. היום אני יכול להיות שעות גם בים, הליכות ממושכות זה לא מפריע לי בכלל. אני הגעתי למצב שאני אפילו צריך פחות נוזלים, והעור שלי הוא ללא שום קרמים, ללא שום עזרים משום סוג שהוא, נראה טוב מאי פעם.

מתן: בעצם יש איזשהו עניין עם משקפי שמש, שאם אני לא טועה, שכשאתה לובש משקפי שמש, אז בעצם הקולטנים בעין לא יודעים שבעצם יש שמש, ואז הגוף לא יודע להתגונן ולהפריש את הפיגמנט שנקרא מלנין, נכון? משהו כזה?

רן: נכון מאוד. אתה, אתה מדויק מאוד. אתה… ברגע שאנחנו מונעים מהעין שלנו, שהיא ה-detector אור החשוב ביותר שלנו, לבצע אנליזה מוחית של הספקטרום, אז למוח שלנו אין כלים ליצור מטבוליזם תואם, למצב בו אנו נמצאים בטבע. עין היא אחד מהדיטקטורים, אחד מהרָגַשִׁים החשובים ביותר שיש לנו. לא סתם חלק עצום מהמוח מוקדש לניתוח מידע ויזואלי ומה זה אומר? זה אומר שאם חלק עצום מהמוח מוקדש לניתוח מידע ויזואלי, זה אומר שחלק עצום מה-response, מהתגובה הפיזיולוגית של הגוף, בהמשך למידע הוויזואלי הזה, חלק עצום מזה הוא תולדה ישירה של מה שהעין קולטת. אם אתה תסנן את העין אתה מסנן את הפיזיולוגיה שלך, ליטרלי, זה מה שאתה עושה. אתה מקטין את האדפטביליות, את ה… את התאימות שלך לאלמנטים.

מתן: אתה יודע, יוצא לי לחשוב, בא לי לשתף אותך באיזה משהו הזוי שראיתי לא מזמן. עברו כמה חודשים, אבל אני נכנס יום אחד לפייסבוק, ואני רואה שמכון דוידסון אמ… העלה סרטון של שתי [כך במקור] מדענים, שמתחילים להסביר למה צריך להשתמש בקרם הגנה, ועל הסכנות של השמש, ואז הם לוקחים חבל, חבל כזה שנראה שהם משתמשים בו בשביל להחזיק, להרים תורן של ספינה, אני יודע… והם מראים את החבל ואז אומרים, לקחנו את אותו חבל ושמנו אותו בשמש למשך איקס שעות, ואז הוא מראה איך הוא, בעצם, קורע את החבל הזה, כדי להפחיד את כולם ולהראות מה הנזק של השמש. ואמרתי לעצמי, איך יכול להיות שמדען, שרוצה להוכיח על נזקים של השמש, מראה את זה על חפץ דומם, ולא עכשיו נגיד על עץ, כי עץ יכול להיות שנים בטבע ולא יקרה לו כלום.

רן: נכון. נכון.

מתן: אז אתה יודע…

רן: שים לב לדוגמה. יש לי פה עץ בחוץ, עץ ענק, כמו עץ של אווטר כזה, עצום, הגודל שלו זה, זה… והעץ הזה הוא 24/7 בחוץ. אני בעצם גר מול העץ הזה כשלוש שנים, והעץ הזה אין לו שום סימנים של הזדקנות. מצד שני יש לי מעקה מעץ שהגיל שלו בסך הכל שנה וחצי. אם אנחנו לא מטפלים במעקה הזה, אחרי חצי שנה הוא נראה כמו בן מאה. למה? בגלל שהוא לא מחובר למערכת חיים. הוא לא מחובר למערכת חיים. ברגע ש… חומר הוא מת, הוא בעצם סיים תהליך, אז הטבע, טבעי שהוא יפרק אותו וימחזר אותו לתוך מעגל אינסופי שהוא חלק ממעגל החיים. והשמש היא חלק מהקטליזטורים האלה. ועכשיו אני אגיד, אם אדם יש לו בגוף תהליך מחלה פתולוגי, והוא מאוד מאוד חומצי כי הבחירות שלו מביאות אותו להרס פיזיולוגי, אז אין ספק, האלמנטים של הטבע יכולים אפילו להאיץ את התהליך הזה, כי בעצם מה האמירה שלו מול הטבע? אני הולך למיחזור. אבל כאשר הגוף שלך מאוזן והוא שופע חיים, והגוף שלך הוא על ה-PH האלקלי, מה שנקרא הבסיסי, והחיוניות שלך היא אדירה, השמש תתרום לתהליכים האלה. השמש תורמת לטרנד הפיזיולוגי שאתה נמצא בו. ועם החבל הזה שהוא בעצם חומר דומם, הוא מבחינת הטבע פסולת, הוא סיים את עבודתו, אז הטבע עם כל האלמנטים שלו, ששמש היא אחד מהם, תתרום לפירוק המהיר שלו. זה מה שזה.

מתן: וואו, זה חזק! אתה יודע זה מזכיר לי גם, אחד מה… יש תמונה מאוד פופולרית, שבדרך כלל נועדה, או קיימת, בעיניי, כדי להפחיד אנשים מהשמש, זה של נהג משאית אמריקאי, שבעצם מראים אותו, הוא בן 60-70, ויש לו צד אחד של הפנים נורא יפה כזה, וצד אחד של השני שמרמז על נזקים מהשמש כי הוא היה ליד החלון. ומבחינת אנשים זה כאילו זה, זה בדיוק מה שזה. אין, זה השמש ותו לא. ואז אני חושב גם על הבן אדם הזה, וגם על איך היום התרגלו מדענים לעשות מחקרים, בטח שמדענים או רופאים שלא מלמדים אותם נגיד כלום, לצורך עניין, על תזונה. אם אותו נהג משאית, יש לו תהליכים חולים בגוף כי כל החיים שלו הוא אכל בתחנות בדרך "מקדונלדס", אז אנחנו מסיקים משהו שבדרך כלל מתעלם מהבחירות האישיות של בן האדם, ואז ככה גם קורה, שאם חוקר הולך ובודק אנשים או בוחר אנשים בצורה רנדומלית למחקר על סרטן, אבל הוא בחר אנשים שהתזונה שלהם היא קטסטרופלית, אז אולי הוא באמת יסיק שזה קשור לשמש ולא לבחירות יום יום שלהם.

רן: שים לב, הנהג הזה לא רק אוכל את ה"מקדונלדס" ומעשן הרבה מאוד פעמים, ואת הקוקה קולה שלו ואת המזון האמריקאי מה שנקרא, SAD, עצוב מאוד, Standard American Diet, אלא, אלא האיש הזה גם מקשיב ברדיו לחומר toxy, רעיל, אה… יש לו כל מיני בעיות שקשורות, מעבר למשאית שלו, לחיים שלו. הוא לכוד כל היום בקופסה, עומד בפקקים לא זז, והמצב של הנהג הזה, הוא כל דבר חוץ מטבעי לגוף שלו. אז הגוף שלו מגיב לפי ה-input. הגוף לא טועה. ואחד [כך במקור] מהתגובות הטבעיות של הגוף שלו זאת הידרדרות מואצת של האורגניזם. וחלק מההידרדרות המואצת של האורגניזם, זה בעצם הרס רקמות יותר מהיר מבנייה שלהם. זה המשמעות של הזדקנות. אז מה? הנהג הזה נמצא בשמש והשמש מאיצה מטבוליזם. מה היא עושה? מפרקת את מה שכבר מת. זה אולי נוהג על ההגה, אבל הפיזיולוגיה בדרך למטה. זה מה שזה. קח אדם שכולו אה… כולו חיים, וכולו ברטט גבוה, ואוכל נפלא, ומסתובב בטבע והולך בחוץ, ויש לו חשיפה הרבה יותר גדולה וגם הרבה יותר רחבה מהנהג הזה, על כל הגוף שלו, לא רק על הפנים - אפשר לראות שהשמש, לא רק שלא גרמה לו נזק, היא עשתה איתו חסד רב. ולמה לא יראו את האנשים האלה? כי זה לא משרת טרנד. זה לא משרת תעשייה. הרי התעשייה לא ניזונה מאנשים שהם בטוחים בכוח גופם ויכולת גופם, לקיים את עצמם מתוך עצמם. היא ניזונה מאנשים שצריכים לצרוך כל הזמן עזרים בשביל לחיות. אז התעשייה תביא משאבים ותיתן אותם למכונים שהתפקיד שלהם זה להוכיח משוואה מסוימת שהיא מוטית. הציבור מקבל תוצאות, הוא בכלל לא מצוי בפרטי המחקר. ובגלל שהציבור לא מצוי בפרטי המחקר, לציבור אין מושג ירוק מי מימן את המחקר, מה היו האג'נדה של המחקר, ועל פי איזה פרמטרים המחקר נעשה.

מתן: איך אני אוהב את המילים שלך, רן. בא לי להגיד לסיום, כי נראה לי ששווה להנכיח ולהזכיר את המשפט הזה שאמרת קודם, שהוא בעיניי מתחבר לכל דבר שדיברנו עליו, שהטבע לא טועה, הטבע מגיב. וברגע שאתה מתחיל להסתכל על זה ככה, אתה לא נהיה קורבן של הנסיבות, אלא אתה בעצם מבין שאתה יוצר את הכל. ואתה חלק מהטבע אז אם אתה יוצר את הכל ואתה חלק מהטבע אז אתה יוצר כל דבר בחיים הללו.

רן: זה כמו ש… כן… זה כל כך נכון. אני אומר את זה טיפה אחרת, אבל אנחנו אומרים את אותו דבר. אני אומר שתודעה נעשית מוארת, רק כאשר היא מבינה שהיא חלק מהסביבה. היא חלק מהסביבה. אנחנו לא נפרדים מהסביבה, אנחנו [אומר בהדגשה] הסביבה. ואם אנחנו תופסים את השמש כאויב, ואנחנו מתחילים להתכסות כנגדה, אז אנחנו הולכים בעצם למנוע מעצמנו, את כוח היצירה הגדול ביותר שיצר את מערכת החיים, הכל כך עשירה של המקום הזה. והכל נמצא תחת השמש. הכל נמצא תחת השמש, הכל. אם משהו לא היה נמצא תחת השמש, אז היה לנו היום, למעשה, מערכת חיים אלטרנטיבית לחלוטין, של בני אנוש שחיים לא תחת השמש וחיים יותר טוב מאיתנו. בריאים יותר מאיתנו, יכולים לעשות דברים שאנחנו לא יכולים, עם גרף התפתחות תרבותי הרבה יותר מאיתנו. אתה לא רואה את זה על פני האדמה. ואם אנחנו מבינים את זה עד העצם, אנחנו מבינים שברגע שאנחנו מפרידים את עצמנו מהסביבה, אנחנו בעיקר הפסדנו. ולכן אני לא מפריד את עצמי עם קרם, עם משקפיים, עם איזשהו מעטה שהוא לא מעשה ידי אמא טבע, אלא אני חלק מאמא טבע, ואמא טבע היא לא אויב שלי בשום אלמנט שלה, אלא היא המקור חיים שממנו אני משגשג.

מתן: Yes. רן כליף, תודה רבה על זה שאתה אדם מטיל ספק, וריבון, וחולק איתנו את הדברים הללו, אני… כיף להחכים איתך. תודה תודה.

רן: תודה רבה לך שבאת לארח אותי. זאת זכות גדולה לתת.

מתן: זהו להיום אהובים, כיף שנשארתם עד סוף הפרק. אם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא מכם שתפו אותו, גם אם זה עם אדם אחד, כדי שנוכל להביא יותר חופש, ריבונות ורפואה לעולם הזה. אם בא לכם להעמיק עוד בתוכן, אני מייצר תכנים כל שבוע באינסטגרם ובאתר שלי matanhakimi.com, ו-matanhakimi באינסטגרם. שיהיה שבוע נהדר ולהתראות בשבוע הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

12 views0 comments

Comments


bottom of page