השבוע בפודקאסט אירחתי את ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית כיום מרצה וחוקרת את הביולוגיה של הרגשות וההתנהגות האנושית. בעלת דוקטורט בגנטיקה מולקולרית ומסטר בחקר הורמונים ממכון ויצמן, תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת ת"א. מחברת רב-המכר "קיצור תולדות האהבה". שוחחנו על הביולוגיה מאחורי הסטרס שלנו, על הורמוני הסטרס, לחץ כרוני והתמכרות אליו. מה משפיע על ההורמונים שלנו ומוציא אותנו מאיזון? על מערכת העצבים והמוח שלנו והתפקיד שלהם בגוף ותחת לחץ . על ההבדל בין לחץ חיובי לחיים תחת לחץ קבוע ואיך מאזנים את הורמוני הסטרס עם הורמוני הרגיעה בגוף שלנו. נתנו תיקוף מדעי לנושאים שונים שאני מדבר עליהם הרבה כמו הקשר בין אכילה רגשית ומשיכה לסוכר, למצב הרגשי שלנו, לתפקוד הגוף, מאגרי גלוקוז והמחיר של כל זה על הבריאות שלנו. על הנזק שבטיפול בסימפטומים למול טיפול במקור הבעיה, על תופעות לוואי ויצירת מחלות עמוקות יותר. ליאת מספרת שנשים יותר בלחץ, עם בערך פי 2 קורטיזול מהזכר הממוצע וכש 70% מהמחלות האוטואימוניות פוגעות בנשים החל מגיל 40, חשוב לדעת מה לעשות עם המתח ואיך לנהל אותו. למה סטרס ורבייה לא הולכים יחד ואיך משפיעה התרבות המערבית המודרנית על מיניות ומשיכה, על התפקידים בבית, ועל זוגיות ומערכות יחסים בכלל.
על מתח, למה יש לנו כזה? ולמה ואיך אנחנו מאפשרים לעצמינו כל הזמן לחיות ככה
דיברנו על גנטיקה ואפי גנטיקה, איך עובד תהליך ההתבטאות של גנים בגוף ולסיום על שינה ותזונה וחשיבותם בתמיכה בגוף שלנו בחיים המתוחים שאנו חיים
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/06/2024.
מתן: השבוע בפודקאסט, אירחתי את ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית, מרצה וחוקרת את הביולוגיה של הרגשות וההתנהגות האנושית, בעלת דוקטורט בגנטיקה מולקולרית ומאסטר בחקר ההורמונים ב"מכון ויצמן", מחברת רב המכר, "קיצור תולדות האהבה".
כרגיל להגיד שאם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא מכם תחלקו אותו גם עם אדם אחד. שתהיה האזנה נעימה.
שלום ד"ר ליאת יקיר.
ד"ר יקיר: היי מתן, מה שלומך?
מתן: אני רוצה להגיד שמצוין, כי זה ה-default שלי ב… לפחות בדרך בה אני משתמש במילים בעולם הזה, אבל אני חושב שיצא לי לחשוב לפני שעה, כשהתאמנתי על זה ש… קורה שאני מרגיש בסטרס, אבל לא בהכרח מודע לזה שאני בסטרס. אני מדבר המון על ניהול סטרס. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי, מה זה אומר לנהל סטרס? אז נדבר על זה תיכף. אבל אני חושב שאולי הדבר המעניין ביותר הוא בכלל, האם, או איך להבין שאני נמצא בכלל בסטרס? כלומר, האם זה בכלל הדבר שמונע ממני מלעשות משהו בכיוון הזה?
ד"ר יקיר: כן, זה… זה שאלה מצוינת, כי באמת רוב הזמן אנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו בסטרס, או מתי אנחנו בסטרס בעצם, וחשוב להבין שסטרס זה בעצם תגובה של הגוף. זאת אומרת, זה תגובה שמוכתבת על ידי גירויים מבחוץ, איזה שהם טריגרים. נגיד אנחנו רואים טלוויזיה, שומעים חדשות, או כל דבר אחר. זאת אומרת, עומס על הראש כזה, הרבה משימות, והתגובה של הגוף היא יכולה להיות מאוד חזקה. זאת אומרת, מבחינה הישרדותית-אבולוציונית, תגובת הסטרס היא מה שאיפשרה לבעלי חיים לשרוד, זה התגובה הכי שמורה על כדור הארץ.
בעצם, יש לנו את האמיגדלה, בלוטת הסטרס, מאחורי העיניים שמזהה איומים, זה כאילו הריסק מנג'ר של המוח, מנהלת את הרגשות, מקבלת מידע מהסביבה, כל הדברים האלה קורים בצורה לא מודעת, זה לא שאני עכשיו באמת מודעת למה שקורה לי בתוך הגוף, אבל בגדול התגובה היא, שבלוטת הסטרס שולחת שליחים ליותרת-הכליה, ואומרת לה להזרים למחזור הדם, לשחרר, את הורמוני הסטרס קורטיזול ואדרנלין.
עכשיו, הם מציפים את הגוף שלנו כל הזמן גם ברמה בזאלית כזאת. יש בייסליין, נכון? אנחנו בעשייה, אנחנו בפעילות, אנחנו עושים דברים. אז יש איזשהו בייסליין של הורמוני סטרס כל הזמן. אנחנו גם רוצים להיות בעשייה, ב-doing, לא לשבת כל היום על הספה, זה גם סטרס מסוג אחר. אבל בגדול, ברגע שיש פיקים, שנובעים ממחשבות, מעומס של משימות, מדברים שאנחנו בעצם מרגישים שאנחנו פוחדים מהם אולי, פחדים, חרדות - זה מקפיץ את הרמות של ההורמונים האלה, וההורמונים האלה בעצם, קורטיזול ואדרנלין, משפיעים על כל תא בגוף שלנו.
כך שאני אומרת שאני בסטרס, זה אומר שכל תא בגוף שלנו, בגוף שלי כרגע, חווה בעצם… ההורמונים האלה בעצם משפיעים על התאים שלנו, משפיעים על איברים, משפיעים על מערכות. והמטרה היא בסופו של דבר לספק אנרגיה לשרירים. כי בעצם המטרה של תגובת הסטרס זה להכין את הגוף להתמודד עם איומים. אז קצב הנשימה יתגבר, הנשימה תהיה מהירה ושטחית, קצב הלב יתגבר, סוכר ישתחרר מהכבד, האישונים יתרחבו, לחץ הדם יעלה, ומה שעצוב בתגובה הזאת, בעצם, לטווח הארוך, זה שכל הפרויקטים לטווח הארוך יעצרו. זאת אומרת, העיכול יופסק, מערכת החיסון תדוכא, ייצור העצם יופסק, החשק המיני ידוכא, יהיה יובש בפה, יובש בקיבה, יובש באיברי המין.
בעצם המטרה של התגובה הזאת, אם תחשוב על זה, זה מאוד חכם. הטבע, הוא בעצם מנתב משאבים לכאן ועכשיו. בדרך כלל בעלי חיים, רוב… כל בעלי חיים מודאגים או חרדים או פוחדים, גם לבעלי חיים יש רגשות, הם נמצאים בסטרס ממה שקורה להם באותו רגע. זאת אומרת, הם מריחים את הטורף או את הטרף, לצורך העניין, והגוף צריך להגיב מהר.
אצלנו התגובה מופעלת גם ממייל של הבוס או הבוסית, כן, מייל מעצבן. גם מ… פתאום ראיתי ביומן עוד דברים שנכנסו, שלא שמתי לב, גם מזה שלילדים יש מבחן חשוב והם לא למדו בכלל. כאילו, אירועים שבעיקרון הם לא מסכני חיים. זה לא שרודף אחרי אריה, זה בסך הכל אימייל מעצבן מהבוסית. אז הגוף שלנו בעצם מגיב בתגובה לא פרופורציונלית, וחשוב להבין את זה. זאת אומרת, לא היה מספיק זמן אבולוציוני, מאז שנפרדנו מכל שאר בעלי חיים, ונהיו לנו צרות מסוג אחר לגמרי, שהם אפילו לא צרות. זאת אומרת, מבחינת בעלי חיים אחרים, זה… לא צריך להתייחס לזה בכלל, זה לא… אבל מבחינת הגוף שלנו, לא היה מספיק זמן להסתגל למצב החדש הזה, אז אנחנו בסטרס כרוני.
מתן: במשך כל האבולוציה, הבן אדם היה יצור הישרדותי, בואי נקרא לזה. לפעמים היינו צריכים לדאוג לאריה שנמצא מחוץ למערה, ואז בעצם הגוף שלנו הוא חכם, הוא יוצר הורמונים, הוא יוצר מנגנונים שיעזרו לנו לשרוד. ובעצם היום, את אומרת, כבר אין בעצם את הדבר הזה, אבל עדיין אנחנו מרגישים כאילו יש איזשהו נמר מחוץ למערה, ואז אנחנו… מנגנוני הסטרס מופעלים, ובעצם אם אנחנו לא… אני אשמח לשמוע מה את מציעה, אבל אם אנחנו לא מנהלים אותם, אז בעצם ההורמונים שלנו נפגעים, נכון? אנחנו באנו לדבר קצת על ההורמונים גם.
ד"ר יקיר: נכון. נכון. בדיוק. אז ברגע שאנחנו… ברגע שאנחנו לא מנהלים את הדאגות והמחשבות האלה, או לצורך העניין, לוקחים מחשבה וממשיכים להתעסק איתה, כן? זאת אומרת, כל היום אני מדברת על זה, חושבת על זה, עוסקת בזה, דבר כזה זברה לא עושה בטבע, נכון? יש סכנה, היא מגיבה. אין סכנה…
מתן: כן…
ד"ר יקיר: …היא מחזירה את הגוף שלה לשגרה.
מתן: חד משמעית. אז, אז בעצם אחד מהדברים שאת חוקרת, זה בעצם כל הקשר הזה בין ההורמונים שלנו, ההשפעה של ההורמונים שלנו גם למחלות, ואני חושב שזה נושא שאי אפשר להתעלם… את יודעת, כל פעם שאני מדבר על המילה "מחלות", אני מרגיש כאילו אני מדבר על משהו מאוד אפל, אבל בעצם רוב אוכלוסיית העולם סובלת מבעיות רפואיות כאלה או אחרות. זה יכול להיות ממיגרנה, גם זה נקראת מחלה…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: עד בעיות בעור, בעיכול, ומחלות כרוניות ואוטואימוניות, שהם בסך הכל מצבים שלא התייחסו אליהם מספיק זמן אולי.
ד"ר יקיר: נכון. מה שמדהים הוא שכאילו, אפילו… אפילו הרפואה המערבית באמת מבינה היום ש-85% מהמחלות שהם הכי נפוצות היום בעולם המערבי, שזה סכרת, ולחץ דם, וסרטן ומחלות אוטואימוניות, הם בעצם קשורות בסטרס, קשורות לכך שסטרס מאוד גבוה באוכלוסייה, בגלל באמת הרבה סיבות. גם עידן טכנולוגי מאוד הגביר את הסטרס, כי אנחנו בעצם כל הזמן מוצפים בגירויים.
מתן: [מהמהם בהאזנה]
ד"ר יקיר: ועדיין אין שום שינוי, יחסית. זאת אומרת, יש יותר שינוי אולי מבעבר, אבל עדיין אין מספיק הבנה של בעצם, מה שקורה במוח משפיע על הגוף, ומה שקורה בגוף משפיע על המוח. זאת אומרת שאם אני מבינה שהמחשבות שלי משפיעות על הבריאות שלי, והצורה שבה אני מתנהלת בעולם… זאת אומרת, בריאות הנפש היא בעצם בריאות הגוף, בגלל שזה בסופו של דבר הורמונים שמשפיעים על תאים שמשפיעים על מערכות, שזה בעצם קשור לאותה תגובה, אז אנחנו חייבים לדבר על איך עושים פעולות להפחתת סטרס, במקום רק לדבר על הסימפטומים של הסטרס. ואיך אני יכולה לקחת כדור שינגוד את הקורטיזול, כן? או שבעצם ידכא את המערכת החיסונית שהיא לא תתקוף את עצמה, כמו למשל במחלה אוטואימונית.
מתן: [מהמהם] רגע, אז בעצם את לא מציעה לקחת כדור, את בעצם אומרת בואו נבין מה יוצר את המצב הזה?
ד"ר יקיר: בדיוק, בדיוק. אני אתן לך דוגמה. זאת אומרת, ה… דוגמה על עצמי. הספרות מדברת היום על… ב… במרחק של שלוש עד חמש שנים מ-major stressor, שאפשר תכף לדבר על מה זה major stressor, מה הסטרסורים הכי גדולים עבור בני אדם, שלוש שנים מ-major stressor, שלוש עד חמש שנים, עלולה להתפתח בגוף מחלה אוטואימונית. בגלל… ומבינים היום את המנגנון, שזה הרמות הגבוהות של הקורטיזול, מפרות את הבקרה של המערכת החיסונית על עצמה. קורטיזול יוצר דלקת. דלקת זה בעצם תגובה חיסונית של הגוף, והתגובה החיסונית של הגוף יכול… היא מאוד חזקה.
מערכת החיסון זה מערכת מדהימה, כן? היא מה שמאפשרת לנו לשרוד, אבל כשהיא תוקפת את עצמה, זה כמובן הרסני מאוד לגוף ולתאים. והיום ברור המנגנון, באופן יחסי לפעם, איך הורמון הסטרס, קורטיזול, משפיע על הבקרה של המערכת החיסונית על עצמה. מדובר על תאי בקרה שהם אמורים להיות… הם כל הזמן אמורים לבקר את התגובה של הגוף נגד עצמו, וכשאנחנו בסטרס כרוני ורמות קורטיזול מאוד גבוהות, זה מפר את הבקרה הזאת. אז בטווח שלוש עד חמש שנים מגורם סטרס גדול, עלולה להופיע מחלה אוטואימונית.
מתן: [מהמהם בעניין]
ד"ר יקיר: עכשיו, בגלל שאנחנו בני אדם, בחשיבה קצרת-טווח, זאת אומרת, אם אני רואה כוס נופלת, אני מבינה… אם אני רואה שברים על הרצפה, ואני רואה את הכוס נפלה, ברור לי שזה בגלל הכוס, כי זה קרה דבר אחרי דבר. אבל משהו שיקרה בעוד שלוש שנים, או חמש שנים, איך אני אקשר שהמחלה שקיבלתי, או התגובה הזאת שהגוף שלי כרגע לא בטוב, קשורה לזה שאבא שלי נפטר לפני שלוש שנים?
עכשיו, אצלי זה ממש היה… ממש לפי הטקסטבוק. אאמ… אבי נפטר, שזה הגורם סטרס… גורם הסטרס הכי גדול עבור בני אדם זה שכול, לאבד אדם שיקר לנו.
מתן: אוקיי…
ד"ר יקיר: אז אני איבדתי את אחי, וכמה שנים אחר כך את אבא שלי…
מתן: אוקיי.
ד"ר יקיר: צעיר מאוד יחסית, ובקיצור, תגובה מאוד חזקה. ארבע שנים אחר כך, הגוף קורס. השיער שלי מתחיל לנשור, זה נקרא אלופציה. שוב, תאים של המערכת החיסונית תוקפים את הזקיקים של השערה, ומחלות אוטואימוניות, גם אנחנו יודעים מהספרות, באות בצרורות. צרות באות בצרורות, גם כאלה מחלות אוטואימוניות, כי הבקרה ממשיכה להיות לא מווסתת, של המערכת החיסונית. אז כמה חודשים אחר כך, גם צליאק, מעולם לא הייתי צליאקית, פתאום באמצע החיים, דלקת במעי בעצם. דלקות במעי כל הזמן. עכשיו, בגלל שאני מבינה, היום יותר מתמיד, וממש הלכתי למסע לחקור את זה, להבין את זה, הבנתי את הקשר. אבל אנחנו לא תמיד מבינים…
מתן: [צוחק] את רואה אותי כבר חושב על משהו אז את עוצרת, אני לא רוצה להפריע לך אבל, אני… אז יש לי שאלה אליך רגע, כי לא כל אדם שקרוב אליו נפטר, בהכרח מפתח מחלה אוטואימונית.
ד"ר יקיר: בוודאי.
מתן: אז מעניין אותי להבין האם את יודעת משהו על עצמך, על המערכת היחסים עם אחד מהם, או על איך שראית את המוות, שיוצר בעצם את המשבר הזה עבורך?
ד"ר יקיר: בדיוק. בדיוק. זה אף פעם לא אחד לאחד, זה לא כל בן אדם שיקרה לו… זה בעצם מה שטראומה עושה לגוף. זאת אומרת, האירוע הזה עבורי היה מאוד טראומטי. עבור אדם אחר… יש מספיק אירועים טראומטיים, אנחנו מבינים באיזה תקופה אנחנו חיים. וכשאנחנו מבינים מה טראומה עושה לגוף, זאת אומרת, גם הרמות הגבוהות האלה של הורמוני הסטרס. בעצם עבורי, עולמי ממש חרב עליי. זאת אומרת, זה היה ממש-ממש שוק מאוד גדול, גם זה היה פתאומי, ובבת אחת, ו… הדבר הכי חשוב זה, שלא הבנתי עד כמה אני בטראומה, שזה מה שקורה להרבה מאיתנו. זאת אומרת, אנחנו לא מבינים עד כמה, אירועים שאנחנו חווים, הם הרסניים לנפש ולגוף באותו רגע, כי באותו רגע המוח נכנס למצב הישרדותי. אתה חייב לשרוד.
אני, במקרה, גם יש לי שני ילדים. לא במקרה [צוחקת קלות]. צריך לטפל, צריך לעשות, צריך להיות בעשייה. מה, אני אשב עכשיו ואני אתפרק? אי אפשר להתפרק. צריך לאסוף את עצמך ולהגיד, בסדר, קורה, דברים קורים בחיים, וממשיכים הלאה. כי… אי אפשר לעצור. בעצם אתה, בתחושה שלך, אתה מרגיש שאם תעצור, תתפרק. ודווקא ההתפרקות הזאת היא מה שמרפא. אתה מבין? [מתן מהמהמם בהסכמה] זאת אומרת, זה כאילו הפוך על הפוך. זאת אומרת, ההתפרקות היא בעצם עיבוד של הטראומה. זאת אומרת, לאפשר לעצמי לבכות ולהתפרק, בעצם להגיב בתגובת הסטרס, ב… ב-freeze…
מתן: את יודעת שכש… אני שמח שאמרת את זה, כי כשאמרת, אי אפשר להתפרק, צריך לאסוף את עצמך, אז אמרתי לעצמי, וואו, זה גישה מאוד מערבית, נקרא לזה, ומאוד גם… היא בדרך כלל אולי יותר… אני מחבר אותה בדרך כלל יותר לגבריות, אבל שכזה אומרים לך: אין כזה דבר לבכות עכשיו. כאילו, אתה צריך… אתה חייב לשרוד, אתה חייב לתפקד. ומה יותר טבעי מאשר בת שתתאבל על המוות של אח שלה או אבא שלה, זה נהיה לי הגיוני יותר מהכל. ואני חושב שאולי יש משהו ב… בפחד לפגוש כאב באמת, שגורם לרוב האנשים לשמור על עצמם אסופים, לא באמת לפגוש רגשות אמיתיים או את הכאב, ואז באמת לפתח מחלות, כי אנחנו מדחיקים משהו כל כך הרבה זמן.
ד"ר יקיר: בדיוק. זה בעצם ההדחקה שמשאי… זאת אומרת, גם אתה בקורטיזול עכשיו מאוד גבוה, ואז אתה מעמיס על עצמך עוד יותר, כי אתה צריך להחזיק את כל הדבר הזה. גם יש סוגים שונים של flight, כאילו, תמיד חושבים על flight, זה כמו החיה שרואה עכשיו איזה טורף ובורחת. אצלנו בני אדם, ה-flight נראה קצת אחרת, הוא בעצם הדחקה והכחשה. זאת אומרת, בוא לא נדבר על זה, בוא לא נדבר כאילו זה לא קרה, בוא נימנע. אני אפילו לא דיברתי עם אמא שלי איזו תקופה מסוימת, כי פשוט לא יכולתי לראות כל דבר שקשור לאבא שלי. זאת אומרת, כל משהו שקשור אליו, הבית, הזה, מעורר triggering. אז בעצם, בוא נדמיין כאילו זה לא קרה, נמשיך הלאה. ובעצם מהר מאוד אפשר לפתח גם OCD, שזה בעצם גם בריחה מההתמודדות, דרך עבודת-יתר, ניקיון-יתר, ספורט-יתר, עיסוק-יתר בדאגה לילדים, שזה גם מה שקרה לי. כאילו כל הפוקוס עכשיו עבר ל… רק שהם יהיו בסדר, רק שיהיה להם טוב, רק שנרחיק מהם כל כאב.
ובעצם כשאנחנו מרחיקים מעצמנו, מהקרובים לנו את הכאב, אז הגוף עדיין… עדיין נמצא בתגובת סטרס, ומה שקורה בתוך הגוף הוא לא נגיש לנו, אנחנו לא רואים. אין בדיקת מערכת חיסונית, כאילו, אין בדיקה אוטואימונית. להגיד לי: "גיברת, עברת עכשיו איזה טראומה, הגוף שלך נמצא במצב מסוים"… מה שנותנים הרבה פעמים, בעצם מטפלים בסופו של דבר, כמובן, בסימפטומים, כן. בסופו של דבר, במקרה של אלופציה למשל, אז זה זריקות של קורטיזול… לקרקפת, מה שבהרבה מקרים…
מתן: דווקא קורטיזול, מעניין…
ד"ר יקיר: כן, לדכא עוד יותר את המערכת החיסונית, כי היא יצאה מאיזון, היא עכשיו תוקפת את השערה, אז בעצם המטרה היא לאזן את זה, ואז זה גורם לעוד בעיות. הסטרואידים האלה יש להם הרבה תופעות לוואי, ולפעמים זה נותן איזה הקלה זמנית, ובעצם גם אתה לא מטפל בגורם, רק בסימפטום, רק בזה שהשיער נושר. כי אף אחד לא רואה מה קרה בתוך הנפש שלי, זאת אומרת, כמה הלב שלי שבור, כמה בעצם המערכת הנפשית ש…
בסופו של דבר למדתי להבין ולטפל, ולהבין שיש בעצם כמות מסוימת של טראומה שהגוף יכול להכיל, וזה בעצם איזשהי חמלה עצמית להבין - עברתי הרבה. אני צריכה רגע לתת לכאב הזה להשתחרר, כי אם הוא לא ישתחרר מהמערכת, ימשיך לפגוע בי.
מתן: את יודעת, אני… אני מרגיש שאני מתמלא כאב בעקבות השיחה כרגע, כי אני חושב על זה ש… אנחנו דיברנו על הישרדות. ובעולם שאנחנו חיים בו, אנחנו חיים בתודעת הישרדות אינסופית, כי… כי הגענו למצב שהכמות שעות שבן אדם צריך רק בשביל לשרוד כביכול, התלות בעבודה, ה… נקרא לזה המלחמות, הלחצים האינסופיים, שאתה מגיע למצב שכשיש רגע שבעצם המערכת אומרת לך, בבקשה קח הפסקה, אתה או לא יכול, ממש לא יכול, כי אין לך ברירה אלא להמשיך לשלם את החשבונות, או משהו כבר בך כל כך רגיל לזה שאתה חייב לפעול בעולם הזה, שאתה אפילו לא מרגיש בנוח. כי חלילה שכל המשפחה עכשיו תשב בבית שבועיים ונבכה, כי זה לא הגיוני, כי הילד צריך ללכת לבית ספר, כי צריך לשלם לך את החשבונות, כי יש בוס… כלומר, העולם לא מתחשב ברגשות שֶׁלָּךְ, ומצד שני, כולם בתוך המעגל הזה, כאילו, גם הבוס שלך בתוך המעגל הזה, שהוא לא יודע לשים לעצמו רגע הפסקה, ואז…
עכשיו… אז אנחנו כאילו תקועים במעגל הזה. ואז את אומרת לי, רגע, בסופו של דבר, אני גם הולכת ולוקחת טיפול ביולוגי, כי אני לא רוצה לאבד את השערות, כי הסבי… כי כאילו, אנחנו גם מרגישים כל כך בנוח שחלילה לא נראה טוב אפילו, בזמן שאנחנו חווים כאב רגשי כל כך גדול. כלומר, אני מרגיש עצב על המציאות שהגענו אליה, שבמקום שבן אדם יחווה כאב, והסביבה שלו תחבק אותו, הוא בעצם אוסף את עצמו, מתעלם מהכאב ורק דואג שחלילה הוא יראה שונה בתקופה הזאת. אבל בא לי לשאול אותך שאלה… את רוצה להגיב רגע, ואז אני אשאל שאלה?
ד"ר יקיר: ממש ככה, אני כל כך מסכימה איתך, זה כאילו סטרס על סטרס. כי עכשיו, כאילו, המחלה מסמנת לך שלא טיפלת בכאב, שמשהו חזק טלטל את המוח והגוף, ובמקום לטפל בזה, כאילו אתה כל כך עסוק באמת ב… אני הייתי באטרף בנושא של איבוד שיער, וואו! מבחינתי זה היה… מי שאני.
מתן: אני יכול לגמרי להבין, אני יכול לגמרי להבין.
ד"ר יקיר: זה…
מתן: את יודעת, אני אשאל אותך שאלה, שחלילה אני לא רוצה שהיא תשמע מאשימה, עבור האנשים שמאזינים, אבל יש הרבה דברים שאנחנו עושים, שאנחנו בעצם שמים לב שעושים לנו סטרס, ובכל זאת אנחנו ממשיכים איתם. בואי ניקח את הדבר הבסיסי ביותר, כמו לצרוך חדשות. חדשות לוקחות אדם מהסביבה שהוא נמצא בה, מהנוכחות כרגע, מזה שבבית כרגע הכל טוב ונעים, יש אפילו חימום, והוא מכניס את עצמו לסביבה שהוא יוצר רמות גבוהות של סטרס, והאם נראה לך… עכשיו סטרס, האם נראה לך שאנשים אולי כבר הגיעו למצב שהם מכורים לזה כל כך?
ד"ר יקיר: וואו…
מתן: שהם רוצים עוד מזה, גם כשזה פוגע בהם?
ד"ר יקיר: וואו. טוב, טוב שאתה אומר את זה, ממש. כן, בהחלט. סטרס ממכר. תראה, אנחנו מכורים לכימיקלים של הרגשות. יש איזה תשע משפחות: סרוטונין, טסטוסטרון, אסטרוגן. אנחנו מכורים לכימיקלים של הרגשות. אנחנו עושים הכל כדי להרגיש. גם כשאתה רואה בן אדם, צורח, עצבני, ו… ו… אנחנו עושים הכל כדי להרגיש, לא להיות במצב של חוסר ברגש. ואפשר להתמכר לכל אחד מסוגי הכימיקלים של הרגשות, בייחוד לאדרנלין. בעצם ההתמכרות היא גם לקורטיזול וגם לאדרנלין.
וזה בעצם אותם אנשים… אני לא עושה את זה, אני ראיתי שזה… בשבילי… לי אסור לעשות את זה, אבל להתעסק… קצת אולי אחרי השביעי באוקטובר, לא יכולתי שלא… כאילו זה היה עיסוק בלתי פוסק, עוד סיפור ועוד סיפור ועוד טראומה ועוד סיפור יותר הזוי מהסיפור השני, ופתאום אתה אומר… מצאתי את עצמי, ואני רואה הרבה אנשים סביבי מוצאים את עצמם, זה כמו… זה כמו פורנוגרפיה של האלימות, ממש ככה. זאת אומרת זה ממכר, כמו פורנוגרפיה. זה גירוי מאוד חזק, כאילו יש לנו נטייה לחשוב שאנחנו נמנע… שהמוח שלנו לא אוהב אלימות, זה לא כזה נכון. זאת אומרת, אולי זה לא מופעל עלינו, האלימות, אבל אנחנו… זאת הסיבה שאנחנו צופים בדברים אלימים, בסרטים וכל מיני דברים כאלה, שבעצם אנחנו רוצים להרגיש את הקורטיזול והאדרנלין. וזה בהחלט יכול לגרום להתמכרות, ממש.
מתן: כן, את יודעת אני… זה קטע, כי אני נגיד לא רואה חדשות בכלל, בהגדרה, כי ברור לי מאוד את ההשפעה שיש לזה. אבל אז אני אמצא את עצמי פתאום, נגיד בטוויטר, מסתכל על פוסטים, פוסטים שהם נגיד מצד אחד, אלה מרופאים בעולם שמבקרים פתאום את מדיניות הקורונה או את החיסונים, או שאפילו נראה הפגנה בארץ שבה שוטרים מרביצים, ואתה שם לב, אני שם לב, שבעצם אני רוצה לכעוס, להאשים. אממ… אתה כאילו מוצא סוג של כוח בזה שאתה כאילו אומר, מישהו אחר לא בסדר, או שאתה רואה את זה. ואז פתאום נוצרת כמו התמכרות, אתה רוצה לראות… עכשיו זה לא עושה לך טוב, כן? כי אתה בבית עכשיו, אני בסרי לנקה, [מגחך] באתי לפה בשביל להיות בטוב, ופתאום אני מוצא את עצמי, בעצם בהפגנה בתל אביב, ואפילו שאני לא שם.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: ואני רוצה עוד ועוד ולכעוס על מישהו ולהאשים, ולהגיד למה, זה לא בסדר… כל זה קורה בתוך המיינד שלי, כן? החיים קורים בתוך המיינד שלנו ברובם. וזה ממכר. לאחרונה התחלתי להפסיק לעקוב אחרי כמעט כל עמוד אפשרי. ואני אומר רגע, אני… מצד אחד אתה רוצה ללמוד ולדעת, אתה לא רוצה לטמון את הראש בחול. מצד שני איך זה משרת את החיים שלי שאני יודע? כלומר, מה הפעולה שאני יכול לעשות? ואז אנחנו… אנשים משכנעים את עצמם שיש להם מה לעשות, וזה כבר נהיה מעגל באמת vicious, ש… שבסופו של דבר אנשים נהיים חולים, זה… בעובדה זה מה שקורה בסוף.
ד"ר יקיר: כן, אני ממש מסכימה איתך. זאת אומרת, העולם הדיגיטלי, בעצם אני לא יודעת אם זה כוונת מכוון, למרות שיש מאמר כזה "How Technology is Evil", כאילו שממש הם תוקפים את חברות הטכנולוגיה. אבל בגדול, זה לא קשה. ברגע שמבינים את המוח האנושי ואת ההתנהגות האנושית ואת כל הנושא הזה של הכימיקלים, זה לא מסובך. בני אדם מגיבים לשני רגשות בסיסיים ברמה הכי גבוהה. בהיררכיה של הרגשות, במקום הכי גבוה זה פחד, ומיד אחריו זה כעס וזעם. אז כל דבר שנראה בפיד שלנו, יהיה או מלחיץ ומפחיד, משהו שיקרה בעתיד, או מעצבן. זה קיבל, זה לא קיבל, זה נתן, זה לא נתן. או משהו שגם יחזק את הערך העצמי, כן? שאתה יודע שהקבוצה שלך היא הקבוצה הצודקת, והם מראים לך כמה הקבוצה שלך היא הצודקת והדעות שלך הם הצודקות, אז זה גם קצת דופמין, נכון? שאתה אומר: "צדקתי. הנה, זה מוכיח לי שצדקתי".
אז אנחנו, כמו שאמרתי, מכורים לרגשות. ומי שמבין את המוח האנושי, ובהחלט… מי שמבוסס על כלכלת קשב, זאת אומרת, מה שאנחנו מוכרים, זה את המוח שלנו לחברות של החדשות והכל. אז קל להפעיל בני אדם ברגע שהם מבינים את המנגנון. אז המון מניפולציות בעידן הדיגיטלי על המוח האנושי, שבאמת, באמת, עובדתית זה עובד. זאת אומרת, אנשים יותר ויותר מכורים לחדשות.
עכשיו, גם כל פעם יש איזה אירוע, שעוד יותר מכריח. מה, אני לא אשב מול המסך? מה, אני לא אבין מה קורה? מחר תהיה מלחמה בצפון, איך אני… אני צריכה לדעת ביום שזה קורה, שזה מתחיל. איך אני אדע?
עכשיו… אז באמת זה גורם לנו ממש להיות מכורים, מה שגורם לנו להיות כל היום על קורטיזול. זאת אומרת, אם פעם, אתה יודע, או איפה שאתה חי שם בסרי לנקה, מדי פעם קורים דברים, כן? מישהו אומר משהו מעליב, ואנשים חיים ויש… יש בעיות ויש אתגרים ויש משברים, גם במהלך היום. אבל בגדול, אין את ההצפה הזאת, כאילו, אין את ההצפה הזאת, ובאמת שבסופו של דבר יוצרת את ההתמכרות. אני מאוד מסכימה.
מתן: את יודעת, אחד מהדברים שהכי, רוצה להגיד, מטמטמים אותי, שהנרטיב שאנשים מספרים לעצמם, זה: "אני צריך לראות חדשות כדי לדעת מה קורה". הרי אני חולק הרבה פעמים את ההשפעות של סטרס ואת ההשפעות של צפייה בחדשות בפרט, ואז אנשים בדרך כלל יגיבו לי: "נכון אתה צודק, אבל אני חייב לדעת מה קורה". כביכול, אני לא יודע מה המילים המדויקות, אבל כביכול כדי לשמור על עצמי. ואתה אומר, בסופו של דבר, כשיש אירועים הרי-גורל, נקרא לזה, אם זה אסון התאומים או השביעי באוקטובר או האירוע הבא שיהיה, ויהיה אירוע, אף אחד לא מכין אותך אליהם. כלומר, לראות חדשות לא שומר עליך אף פעם משום דבר. ואז, מתוך אותו אירוע, אתה יוצא למצב שאתה מתחיל, כביכול, להיות במצב של הישרדות, ואני שומר על עצמי ובגלל זה אני אראה חדשות עכשיו מלא זמן, אבל זה לא יעזור לך בשום דבר.
ואני חושב, את יודעת, אמרת, יש תיאוריות אם זה יד מכוונת, אני חושב שהאינטרס הכללי הוא לגרום לאנשים להיות מפוחדים כל הזמן. את יודעת, בסופו של דבר אפשר להגיד את זה בצורה מאוד פשוטה, אנשים שמנהלים את העולם, צריכים לנהל את העולם. וכמו שאם הייתה לי חברה עם מאה עובדים, ואם מישהו לא היה מקשיב לי, הייתי צריך לפטר אותו או לעשות לו איזשהו שימוע, אז מי שמנהל את העולם צריך ליצור איזשהו סדר. והסדר הזה נוצר דרך מערכות תקשורת. ולחוות מה שקורה לך בסטרס בגלל הדברים הללו, נראה לי לא שווה את זה פשוט.
ד"ר יקיר: בכלל לא. אני באמת חושבת ש… זאת אומרת, תראה, בני אדם וגם בעלי חיים ניתנים הרבה יותר לשליטה כשהם מפוחדים, כשהם בטראומה. בטראומה אתה מחפש איזה מישהו אלפא גדול, You know.
Alpha male כזה גדול שיעזור לך, יושיע אותך, כולם הולכים סביב האבא הגדול, אפילו רואים את זה בשימפנזים וקופים. ברגע שמכניסים את האוכלוסייה לסטרס, הם הולכים ל-big father, ל-alpha male, בוא תציל אותנו, ממש כאילו מתאגדים סביבו. יש לנו את הנטייה הזאת גם להיררכיה. אז אם רוצים לשלוט בבני אדם, צריך כל הזמן לייצר להם מתחים, חרדות, שלא יהיו יותר מדי מאושרים. זה יעשה בלגן.
אבל הסיפור הזה, שמה שאמרת, הוא ממש נכון, הנושא הזה של… גורם הסטרס הכי גדול עבורנו, זה לא האירוע עצמו, זה חוסר ודאות, זה לא לדעת מה הולך לקרות. וחשוב להבין את זה. חוסר ודאות, חוסר שליטה וחוסר יציבות, כשדברים כל הזמן זזים לך, עד שהתרגלת למשהו, אלה גורמי הסטרס הכי גדולים עבור האדם. ולכן גם שדברים קורים בצורה פתאומית, זה גורם סטרס הרבה יותר גדול, כי לא היית מוכן לזה. וזה קשור בעצם לאונה המצחית, לחלק הזה שאין לזברות, וזה בעצם החלק שגורם לנו כל הזמן לחשוב, מה יהיה מחר. מה יהיה מחר, יבואו מצפון, יבואו מדרום, בואו נכין את הממ"ד, בואו נכין את הבית, בואו נקנה גנרטורים, בואו נשמור על הילדים, בואו נוציא את הכסף מהארץ, בואו נקנה דירה בחו"ל. כל דבר ש…
ועוד פעם, אלה מנגנונים הישרדותיים, שהם בגדול היו אמורים להיות לטובתנו. נכון? אם אתה מוכן… תמיד אני אומרת, הנוירוטים שרדו. מי שכל הזמן הסתכל לצדדים, וכל הזמן הכין את ה… [צוחקת קלות] את הבית שלו, והיה מוכן לכל תרחיש, הם שרדו. אלה שהיו יותר שאנטי, ולא… אמרו: "עזבו, אין טורפים, הכל בסדר", נטרפו באיזשהו שלב. מעניין מה אתה חושב על זה, על זה שהנוירוטים שרדו. [צוחקת קלות]
מתן: אני חושב אישית ש… אמרנו הרבה דברים פה, כן?
ד"ר יקיר: כן.
מתן: אני חושב שיש פה כמה דברים. אלף, באמת בני אדם רוצים מישהו שינהיג אותם. אני חושב שכשאתה חי, אולי, בשבטים קטנים, אז המנהיג מכיר את כולם, והוא באמת רוצה להנהיג אותם. כשחיים במדינות, אז זה כבר לא מנהיג, זה שליט, כי הוא לא מכיר אותך, הוא לא רואה אותך בכלל. עכשיו, אני חושב שפחד זה דבר נפלא, כן? פחד זה מנגנון הגנה ששומר עליך בסופו של דבר, אבל כשמפחידים אותך, אתה מתחיל להחלש. עכשיו, הרצון לחיות בתחושה של ביטחון, בזה שאנחנו חושבים שהתקשורת מספרת לנו את האמת, שהממשלה שומרת עלינו, שמדינאים מצילים אותנו, זה הכל פיקציה. כל העובדות המוגמרות, הם בעיקר גורמות לנו לא לדאוג לעצמנו, לא לראות את המציאות.
ואני חושב ש… אני חושב שהכי מעניין בכלל להסתכל… דיברנו הרי על האבולוציה, על איך היינו פעם. אני חושב שהכי מעניין זה לעצום עיניים ולדמיין שבני האדם נמצאים פה אלפי שנים, אם לא מאות אלפי שנים, ולהגיד, אוקיי, אנשים התהלכו פה, והם התמודדו עם הרבה דברים, עם הרבה איומים, אבל בעצם מה שקורה לנו עכשיו, זה שאנחנו לא באיום, אבל אנחנו מרגישים באיום כל הזמן, בגלל קופסה על הקיר. כשאתה… אף אחד לא שואל את עצמו, למה הקופסה הזאת שם?
האם זה הגיוני שמישהו בכלל מספר לי משהו, על העבר או על העתיד, או על העתיד בכל רגע נתון, או שבכלל מעלה ספקולקציות, זה כל כך לא טבעי, שאתה תחיה עכשיו ותגיד, רגע, מה יכול לקרות, אולי… וכל הזמן אני דואג מהדבר הזה שאולי יקרה, בדרך כלל גם לא קורה, נכון? הם בדרך כלל לא קורים כל ההפחדות. רק מה שלא הפחידו אותך ממנו בסוף קורה. אז אני לא יודע, זה… אני חי תחת התהיות האלה.
ד"ר יקיר: ממש. זה אפילו גם להפחיד, גם כל הזמן יש איזה איום גדול שאתה צריך להיזהר ממנו, הכלכלה תתמוטט, מלחמת עולם, גרעין, מדינות יפלשו אחת לשנייה, כאילו כל מיני scenarios כאלה, ארמגדון כזה, שתמיד יהיה לך בראש. שלא תוכל רגע לשים דברים בצד, לחיות בנחת. גם לרוב האנשים, הרבה מאוד מהאנשים באמת יש את הדור הבא, שאם אין לך חששות על עצמך ואתה אומר: "טוב, אני אשרוד אני אהיה בסדר, אבל מה עם הילדים? מי יגן עליהם? מי ישמור עליהם?". הרי יש לנו את הדחף הבסיסי הזה שהחיים שלהם יהיו מושלמים, אז בוא ניקח אותם מפה, בוא נעוף מפה, בוא נעשה משהו.
אז זה כל הזמן משאיר אותך ב-state of fear כזה, כל הזמן, משהו רע עומד לקרות. תחושת הבטן, נכון? אנחנו כל הזמן אומרים, תחושת הבטן, מוח המעיים, שבאמת קולט מידע מהסביבה ויוצר תחושות, אז יש לי תחושת בטן לא טובה. אבל תחושת בטן לא טובה מורכבת מכל החדשות שראיתי. מכל הדברים שהפרשן ההוא והכלכלן ההוא, אמרו שעוד מעט יהיה משבר, אז זה יצר אצלי תחושות לא טובות, ואז אני יכולה לפעול בצורה אימפולסיבית, נכון? יאללה, האמת שאני יכולה להגיד על עצמי, בשמיני באוקטובר, בתשיעי באוקטובר, הייתי עם הילד שלי בשדה תעופה, מחכה לטיסה לאתונה. מבחינתי, כל מטוס שיעבור שם, אני עולה עליו. הייתי בכזה, בכזו תחושה של…
מתן: סוף העולם.
ד"ר יקיר: של הרע מכל הגיע…
מתן: כן.
ד"ר יקיר: סוף העולם הגיע. וזה ממש השפיע אימפולסיבית, וכאילו ממש… לקחתי את הילד, אמרתי לו, קח את הקונסולת מחשב שלך, לא אכפת לי, פשוט נעביר את עצמנו למקום אחר, כי אני לא מסוגלת להכיל את זה, זה הולך להיות פה משהו נוראי. אז התחושת בטן הזאת כמובן גם נובעת מהדברים שאתה שומע, מהדברים שאתה רואה, ואיזה פרשן אמר שבטח זה יקרה, ובטח זה יקרה, ובטח זה יקרה, אז כבר הבטן שלך לא יכולה… באמת, מה שאני חוויתי גם הרבה אנשים, כאילו, באמת ה… זה הנושא הזה של בחילות, וחוסר יכולת לאכול, לתפקד, זה באמת, זה פעם ראשונה ככה חזקה שהרגשתי את תגובת הסטרס, כי באמת היה לי גם חשש מאוד גדול לילדים.
מתן: אני רוצה תכף שנדבר קצת על ההורמונים ומה כן אפשר לעשות. אבל את יודעת, אני… כל מה שאמרת היה נורא מדויק. אני שם לב על עצמי כמה זמן… נקרא לזה השקעתי או בזבזתי בשנתיים האחרונות מאז שנהייתי יותר ויותר מודע, ונחשפתי ליותר ויותר תכנים, על זה שכאילו קורה בתוכי משהו לא טבעי, שמתחיל לדאוג, על ידי פיסות אינפור… מפיסות אינפורמציה שנתנו לו… אגב, לפעמים זה לא החדשות. לפעמים זה כבר סתם קבוצות טלגרם ו… ואינסטגרם וטוויטר למיניהם. אני אומר, וואו! אני… אף אחד כבר ל… כאילו אי אפשר להיות נוכח. אני אשכרה דואג למשהו שכנראה לא יקרה אף פעם, ואנשים יכולים לחיות ככה כל החיים שלהם.
כלומר אני חושב שה… כמה שאני מאפשר לעצמי יותר, כאילו, להיחשף למידע שהוא לא מידע נוכחי רלוונטי כרגע בחיים האישיים שלי, שנמצא עכשיו בתוך הבית שלי או בסביבה הקרובה שלי, אני… אני גורם לעצמי להיות יותר ב… נקרא לזה בקורטיזול. בלחץ, במערכת חיסונית חלשה, בדאגות אינסופיות, בלא להיות נוכח, גם, אף פעם. איך תהיה נוכח אם אתה דואג כל הזמן ממשהו שיקרה.
אז אני כן רוצה רגע לדבר על ההורמונים רגע. כי… כי אמרתי לך, אמרתי את זה בהתחלה. אנשים שומעים מחלה, הם מבחינתם זה רחוק מאיתם, זה לא רלוונטי. אבל בעצם בוא נדבר רגע על מה… יש המון תפקודים להורמונים שלנו בגוף.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: אבל, הורמונים יכולים להיות מקושרים לזה שתשמין, לצורך העניין, או לזה שבלוטת התריס לא תהיה מאוזנת, או למחזור החודשי שלך. רוֹצָה לדבר על כל מיני דברים ש… כאילו, כי מי שיושב בבית ואומר: "אה, רגע, אני לא חולה. אבל רגע, למה בעצם המחזור שלי לא מגיע חודשיים?", או: "למה בעצם אני משמין בתקופה האחרונה?". גם אף אחד לא… אני חושב שרוב האנשים לא מבינים מה זה הורמונים, וכמה הם חשובים בכלל, ומה כל הדברים בסביבה שלנו שמשפיעים עליהם כל כך.
ד"ר יקיר: ממש נכון. קורטיזול הוא אחד ההורמונים, הוא בעצם נקרא 'פקטור שעתוק', זאת אומרת הוא משפיע על הרבה גנים והורמונים אחרים. ולמשל אחד הדברים באמת זה שומן. בזמן סטרס אי אפשר לרזות. שוב, הטבע מאוד חכם, נכון? אם עכשיו הולכת להיות סכנה, מה שאתה צריך זה מאגרי שומן. אז כל קלוריה שאתה אוכל, כל דבר שיש בגוף שלך, ישר נשים אותו במאגרים. כמו שעכשיו, נכון יש לך כסף? אז אתה אומר: "אני אשים את זה בצד ל-rainy day, עוד מעט יהיה משבר, אז לפחות שיהיה לי כסף".
בטבע שומן זה המטבע. אז משמינים יותר תחת לחץ, בעיקר שומן בטני. קורטיזול ממש גורם לשינוי מחדש של הצורה שבה מווסתים את הצריכה של האנרגיה, ואת המאגרים של השומן. ודבר שני, גם החשקים לאוכל, כן? אכילה רגשית זה לא, לא במקרה. ואכילה רגשית היא לא תהיה אף פעם ברוקולי, זה תמיד חייב להיות פחמימות, כי סוכר זה גם המטבע, גלוקוז הוא חייב להישמר אחר כך כשומן. אז כל הצורת הרגלי אכילה שלנו משתנים, והצורה שבה הגוף אוגר את האנרגיה. וגם מה שאמרת לגבי המחזור החודשי, ובכלל, פוריות, קורטיזול פוגע בפוריות, קורטיזול פוגע בדחף המיני בצורה מאוד משמעותית.
עכשיו, אצל נשים… יש הבדל גם בין נשים וגברים. אתה אמרת קודם על החשיבה הגברית, כזה, של: "קשה יש רק בלחם". יש לי בן זוג כזה, "קשה יש רק בלחם, דברים יעברו, לא צריך להתרגש, דווקא משבר גורם לך ככה להתמודד", כל הז'רגונים הצבאיים האלה של… ורמות הסטרס, דיכאון וחרדה של נשים גבוה יותר, פי שתיים עד שלוש, וגם רמת הקורטיזול של נקבה בדם בכל רגע נתון גבוה פי שתיים מהזכר שיושב לידה.
מתן: וואו.
ד"ר יקיר: ולכן 70% מהמחלות האוטואימוניות פוגעות בנשים אחרי גיל 40, בדרך כלל, והכל קשור להורמונים, הכל קשור להורמונים. אסטרוגן, מדבר עם קורטיזול, ב… ב… בתקשורת יומיומית, דו צדדית, כל הזמן, הדדית, וזה בעצם משפיע. עכשיו, זה גם הגיוני מבחינה אבולוציונית, כן? כשיש סטרס בסביבה, זה לא הזמן לרבייה. זה לא הזמן, ולכן המחזור גם עלול להתאחר, זאת אומרת יהיו בעיות במחזור, קורטיזול מאוד משפיע על אסטרוגן.
כשאנחנו מדברים על זה שאני בסטרס, אני צריכה להבין כמה מערכות בגוף שלי, בעצם מושפעות כרגע מהסטרס ולחשוב עם עצמי, האם זה רגע שווה את זה. עכשיו, אני גם מבינה, גם אני רואה לפעמים חדשות ולא… באינסטגרם והכל, ודברים קופצים לעין גם בלי שאתה יכול לשלוט בזה אפילו, זה פשוט כל הזמן סביבך. מה שחשוב לעשות, זה לאזן את הורמוני הסטרס עם הורמוני הרגיעה. זאת אומרת, אנחנו מדברים הרבה על מערכת הסטרס, וכמה היא אבולוציונית וחשובה וחזקה, אבל יש לנו גם מערכת רגיעה וויסות בגוף, במערכת העצבים שלנו.
מתן: רגע, רגע, רגע. אני רוצה שנדבר על הפתרונות, חד משמעית. אבל רגע, שנייה. אמרת פה משהו מאוד מעניין שאני מנסה שנייה להבין אותו. אמרת שהנקבה… היא בסטרס פי שתיים מהגבר, בעצם? האם את יכולה למצוא לזה היגיון אבולוציוני? או האם בכלל, מעבר לפיזיולוגיה של האישה, שהיא ללא ספק שונה מאוד מהגוף הגברי. אגב, יש לי קורס על בריאות נשית, ואחד מהדברים שלמדתי, זה שבעצם רוב הרפואה המערבית מבוססת על הגוף הגברי,
ד"ר יקיר: יפה…
מתן: ולכן אין כמעט מענה לגוף הנשי. עכשיו, שאלה שלי, ואולי שאלה שיש בה אג'נדה, אבל אם לדעתך המצב שנשים חווות יותר סטרס, זה כי הם לא אמורות לחוות סטרס כמו גברים? ואולי בעולם מערבי, שבו נשים לוקחות על עצמם כל כך הרבה, כלומר גם לגדל ילדים וגם קריירה, האם זה כאילו הסיבה בעצם, בעינייך?
ד"ר יקיר: אז מבחינה אבולוציונית, בוא נסתכל למה לנקבה יהיה רמות קורטיזול של… יותר מזכר. והאמת היא שזה לא שלה יש יותר. לו יש פחות. עכשיו, אם תחשוב בטבע, מה הנקבות עושות בטבע? 97% מהנקבות בטבע, מה הם עושות? מכונות טיפול. מטפלות בצאצאים, מגדלות צאצאים, חד הוריות, הרוב חד הוריות. אבא-אמא-ילדים, זה משהו שכמעט לא קיים בטבע, זה אמא וצאצאים. כל הדאגות של כל הצאצאים על הראש שלה, ככה זה בנוי. אל תקחי סיכונים, תדאגי להם כל הזמן. כולם רוצים לאכול לך את הגורים, כולם. יש פה מלא מסביב, כולם רוצים לאכול את הגורים שלך. זה אחלה מקור חלבון ומזון והביצים, הכל, כולם רוצים אותך, כולם רוצים את הצאצאים שלך. היא כל הזמן בחרדה, קחי את הביצים שלך למקום הכי בטוח שאת יכולה, שבי שם בשקט, אל תקחי סיכונים ותהיי רגועה… רק כשאת בטוחה, תהיי רגועה. ולכן ביטחון וודאות, זה צרכים מאוד חזקים של נשים. שוב, אין אישה דומה לאישה ואין גבר דומה לגבר, אבל ודאות, לדעת מה הולך לקרות, וביטחון, תחושה שאני בטוחה, זה צרכים מאוד חזקים של נקבות. זכר, מה זכרים עושים בטבע, מתן? מה זכר עושה בטבע, אם אני אשאל… [צוחקת]
מתן: צד?
ד"ר יקיר: איזה צד? זהו, זה הסיפור שמכרו לנו, "צדים". [מתן צוחק] הם נלחמים אחד בשני.
מתן: אה… אוקיי.
ד"ר יקיר: הם כל הזמן נלחמים על המעמד שלהם. כל אחד רוצה להיות הזכר אלפא, כל אחד רוצה להיות השליט, לפחות בטריטוריה שלו, גם אם לא שליט העולם, שליט בטריטוריה. בשביל שזכר יצא להילחם עם זכרים אחרים, האם צריך להגביר לו את הפחד או להוריד לו את הפחד? צריך להוריד לו את הפחד. צא, תילחם, קח סיכונים, כנס באמא שלו, אל תחשוב פעמיים, זה מה שטסטוסטרון עושה. ככל שהגבר צעיר והטסטוסטרון שלו עולה, ככה הוא נדחף ממש לקחת סיכונים, לצאת אל עבר המלחמה, לא לפחד, כאילו ממש להחזיק את עצמו. זה הקשיחות הזאת, העיכוב של המרכזים של הדאגה בעצם.
אז טסטוסטרון מפחית את רמת הקורטיזול ומעלה את רמת האדרנלין. אדרנלין זה חומר יותר מעורר. יש משהו, כמו שאמרנו, ממכר וממריץ בסכנה, נכון? אנחנו הולכים ללונה פארק ולמלחמה, נכון? בחורים צעירים, והיום גם בחורות צעירות, רצים אלי המלחמה, זה המון אדרנלין. אחר כך זה פוסט טראומה, אבל באותו רגע זה המון-המון אדרנלין, אז אנחנו מכורים לאדרנלין.
אז יש לנו הבדלים, וחשוב להבין שיש הבדלים בין טסטוסטרון ואסטרוגן, בין זכרים ונקבות. ולפעמים נשים מרגישות… אני הרבה פעמים הייתי מרגישה עם עצמי, כאילו, אובר-פרוטקטינג ואובר, אובר, אובר, אובר דואגת, אובר חוששת, חושבת יותר מדי מחשבות שליליות, רואה את הכי גרוע שיכול להיות… והיום אני גם מבינה שזה באמת קשור גם למבנה אישיות שלי כמובן, אבל גם להיותי אישה.
אישה… עוד פעם, אישה גם, יש הבדל בין אישה לפני הריון ואחרי הריון. זאת אומרת, לפני שיש לה ילדים ואחרי שיש לה ילדים. זה לא הילדים עצמם, זה מה קורה בזמן הריון ולידה במוח ובמערכת עצבים, היא משתנה! המוח של אישה עובר רה-ארגון בזמן הריון ולידה, ממש להפוך אותך למכונת טיפול, למכונת טיפול ואמפתיה לצאצאים. גם גברים עוברים את זה, אבל יותר דרך הטיפול בילדים. זאת אומרת, אם הם מטפלים בילדים, הם גם עוברים שינויים, אבל לא רה-ארגון, כי הם לא חווים הריון ולידה. אז אישה עם ילדים קטנים תהיה היצור עם הכי הרבה לחץ ודאגה. ובאמת רואים באוכלוסייה שזו הקבוצה עם הסיכון הכי גבוה לדיכאון קליני, זה אמהות לילדים קטנים.
מתן: רגע, שנייה, נותרתי, מסוקרן ומבולבל קצת. כי בא לי להבין, אני יודע שאת גם חוקרת מערכות יחסים, אני מנסה להבין, שנייה, אם מה שאמרת רלוונטי לאיך שאנחנו חיים היום. אמרת בעצם בטבע, התפקיד של האישה הוא לטפל בילדים, ובטבע אין את המבנה המשפחתי של אבא, אמא וילדים. האם לדעתך זה רלוונטי, בעצם, לבני האדם בעולם המערבי ב-2024? האם… האם יש איזשהו מוסר השכל לקחת מהשיחה הזאת, לגבי איך נשים מצליחות להתמודד עם התקופה הזאת? במיוחד אם לצורך העניין, לא יודע אם רלוונטי להריון או לא, אם יש ילדים או אין ילדים, אבל האם את אומרת לי, בכלל אישה לא צריכה את הגבר היא רק צריכה לטפל בילד? האם אישה צריכה בכלל גבר חזק שישמור עליה, כדי שהיא תוכל לטפל בילדים, כי אישה לא אמורה לעבור סטרס? יש לי הרבה תהיות, האם שמנו על נשים כל כך הרבה, כשזה נהיה קשור לשוויון בין המינים או פמיניזם, שבעצם נשים התחילו לקחת על עצמם הכל? אבל בעצם האם יכול להיות שהאשה בכלל צריכה גבר שישמור עליה, כדי שהיא תהיה רגועה מספיק, כי אין לה את מנגנוני ההורמונים הנכונים, וכי היא צריכה פשוט לטפח את הצאצאים?
ד"ר יקיר: בפועל, מתן, זה בדיוק מה שנשים עושות. נשים נמשכות לגבר שיכול לפחות לשדר, ביטחון ועוצמה. אתה יודע, השתתפתי ב"חתונמי", אני לא אשכח, היו כמה נשים… "חתונה ממבט ראשון", לשדך זוגות. היו כמה נשים שבראיון ביקשו שיהיה לו ידיים גדולות. אמרתי, מה, אני אחפש גורילה? מה זה ידיים גדולות? [מתן צוחק] איך זה תכונה שקשורה למשהו? ואז היא אמרה לי: "גבר עם ידיים גדולות, זה בשבילי, זה ממש מושך אותי, זה ביטחון".
בסופו של דבר, אנחנו, מערכת העצבים שלנו… באמת, אני מאוד פמיניסטית ואני… כאילו, שוויון זה… שוויון הזדמנויות ואפשרויות הוא קריטי, לכולם, לחברה בכלל, כדי שתהיה בריאה יותר. אני מאוד מאוד דוגלת בזה. אבל אני אומרת, המערכת עצבים שלנו, המוח שלנו, לא השתנה בעשרת אלפים שנה אחרונות. זאת אומרת, אף אחד לא סיפר [צוחקת] למערכת שלנו… וגם, זה לא עובד בקבועי זמן אבולוציוניים כאלה. ואני, באמת, כמו שאתה אומר, אני מסתכלת המון על אהבה, מערכות יחסים, מה נשים רוצות, מה גברים מחפשים. אתה רואה ב"טינדר" את כל הכוחות האבולוציוניים. כאילו, גבר שמראה שרירים, כוח, יכולת כלכלית, כסף, מעמד, גם אם הוא צעיר, שתהיה לו אמביציה, שיהיה לו שאיפות.
מתן: [מהמהמם בהסכמה]
ד"ר יקיר: לאן אתה רוצה להתקדם? כאילו, אם גבר משדר של: "לא יודע, יהיה בסדר, אני אסתדר איכשהו", זה turn-off לנשים. עכשיו, עוד אין לה ילדים. היא עוד בת 20, כאילו, מה… המערכת שלנו, היא עדיין פועלת כאילו היא בסוואנה וכאילו אני שימפנזה. זאת אומרת, שימפנזה גם הייתה בוחרת ב"טינדר" לפי גובה. שזה תכונה שהיא ממש חשובה לנשים. ואתה שואל את עצמך, מה? איך גבר גבוה, מה הוא יכול לתרום? כאילו, מה, איזה תכונה? האם זה תכונה חשובה למשהו בכלל? גובה [בזלזול]. ועדיין, זה בעצם אינדיקציה לרמת הטסטוסטרון של הגבר. אז אישה רוצה גבר עם טסטוסטרון גבוה. גדול, שרירי, שיגן עליי. למרות שעכשיו שרירים כבר לא יגנו עליי. מצד שני, אחרי השביעי באוקטובר, אתה מבין שעדיין, אתה לא… העולם הזה הוא עדיין עולם שכוח, ויכולת לקחת סיכונים, ואומץ ועוצמה גופנית, הם עדיין משהו שיכול להבטיח לך את השרידות. נכון? כאילו…
מתן: [מהמהם בהסכמה]
ד"ר יקיר: וגם אמרנו שרירים זה כבר לא מה שגברים צריכים. זה לא… זה לא נכון. זאת אומרת, זה עדיין מניע אותנו. זה עדיין יוצר תחושה של ביטחון, שיש לי גבר גדול ואף אחד לא מתעסק איתו. אז כן, עדיין אנחנו נשארנו… למרות המהפכה הפמיניסטית, ועדיין אנחנו גם רואים ש-70% מהנטל על הבית עדיין על נשים. הן נמצאות בכל קבוצות הוואטסאפ של הגן, בית ספר, חוגים. הם פשוט לקחו… לוקחות על עצמם עוד סטרס של קריירה. ואז את צריכה להיות טובה גם פה וגם פה, מה שיוצר השלכות הרסניות על גופן ובריאותן הנפשית של נשים. ממש.
מתן: אני ממש חושב שאנחנו צריכים לחזור לחיות כמו פעם. אני חושב שאנחנו צריכים להשתחרר מהמטריקס ומהחיים המערבים האלה. אני חושב שזה עושה את כולנו חולים. אני חושב שאם אנחנו חוזרים לגור בטבע, בפשטות, מחוץ לעיר. אם אנחנו משקיעים את המשאבים שלנו, נגיד, לצורך הענין, בפשוט לתחזק בית, בין אם זה אומר לגדל את האוכל שלנו, לפתח קהילה וכדומה. הגבר יכול באמת לדאוג לדברים מסוימים, האישה דואגת לדברים מסוימים. אין התעסקות חיצונית בלהביא כסף הביתה רק בשביל לחיות…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: כי ההשפעות הם פשוט… הם הרסניות. כולם חולים, כולם שמנים, כולם לא מתפקדים טוב, כולם לא מעכלים טוב, כולם לא רגועים רוב הזמן. אי אפשר לגדל ככה ילדים, אין זמן בכלל לילדים, כלומר, הכל נורא נורא משובש בחיים שהתרגלנו. ואז, אגב, וכשחיים ככה, הגבר יכול להיות הגבר, כי הגבר צריך בסופו של דבר, בין אם זה לחטוב את העצים, כלומר להדליק את המדורה, בין אם זה להביא אולי את האוכל, למרות שאני יודע שבטבע גם האישה לפעמים צדה, אבל נגיד…
ד"ר יקיר: נכון, בטח…
מתן: נקרא לזה להביא את האוכל, להדליק את האש, לבנות את הבית, לשמור מפני, נקרא לזה, כן, אנשים זרים, ואז האישה יכולה להתעסק במה שהאישה יכולה להתעסק בו. ואבולוציונית, כנראה שזה מה שהיא צריכה, היא לא יכולה, או לא… הגוף הנשי לא צריך להתמודד עם כל כך הרבה לחצים.
ד"ר יקיר: אני ממש מסכימה. את הכוחות האבולוציוניים ממש רואים במשיכה מינית. תמיד אני אומרת, ההתנהגות המינית שלנו זה הצצה, זה חלון אל תוך האבולוציה שלנו, על העבר שלנו. שנגיד, הרבה נשים אומרות, שאני לא נמשכת… לא נמשכתי אליו כי הוא היה טוב מדי אליי, זאת אומרת, כי הוא כאילו הראה תכונות מאוד אמפתיות וטובות, וכאילו מישהו שהוא טיפה, טיפה קשה להשגה, או טיפה עושה לי חיים קשים, אותו אני רוצה.
עכשיו, כל הקטע הזה של משיכה מינית, למה אנחנו, מינית, נמשכים לאנשים מסוימים, למראה מסוים, להתנהגות מסוימת, להיררכיה, למישהו שהוא גבוה בהיררכיה? זה הכל חוזר, אבולוציונית… כי תכל'ס אני אישה חזקה, יש לי קריירה, יש לי חשבון בנק, אני לא צריכה אף אחד שיעזור לי. אז למה אני אומרת שאני נמשכת לגבר כזה או לא נמשכת לגבר כזה? זה השימפנזה הזה שבתוכי, כן? המוח הקדום. אז אני אומרת, אנחנו צריכים להבין את זה. עכשיו, יש תופעה עכשיו אפילו גם בס… לא רק אצלנו, בכלל בעולם המערבי, של כזאת התרחקות בין נשים וגברים.
מתן: נכון…
ד"ר יקיר: שהרבה נשים כאילו לא מוצאות את האלפא שלהן, אז הם בוחרות להביא ילדים לבד. זאת אומרת, אני פשוט אבחר גנים באינטרנט, כן? אני אעבור על תרומות זרע. יש כאלה שמוכנות לשלם המון כסף בשביל זרע איכותי, שזה ממש… כאילו, שמישהו אומר לי: "אנחנו כבר לא קופים, אנחנו כבר לא בטבע". זה בדיוק פוליגמיה.
מתן: אנחנו קופים ועוד איך.
ד"ר יקיר: זה בדיוק, פשוט… פשוט… נקבה של ציפור או של שימפנזה מסתכלת על הזכרים ובוחרת לפי המראה. פה אני יכולה לעבור על קטלוג גנים, כן? אני יכולה לראות שאין לו גנים כאלה ואין לו גנים כאלה, ויש לו עיניים כחולות וגבוה וחתיך, ושהילדים שלי יצאו כאלה. זאת אומרת, בעיניי… אני נורא מרותקת מהעולם הזה של אה… אתה יודע, תרומת זרע…
מתן: [מהמהם בהאזנה]
ד"ר יקיר: כי זה ממש בעיניי חזרה אחורה מבחינה אבולוציונית, ולדעתי זה קשור לסטרס.
מתן: אגב, אנחנו נחזור תכף לסטרס. יש ספר שאני מאוד אוהב, קוראים לו "דרך גבר" של דיוויד דיידה. הוא מדבר שם הרבה על אנרגיה נקבית אל מול אנרגיה זכרית. ואת אמרת, נשים אומרות, אני לא מוצאת את ה… את הגבר האלפא שלי. עכשיו, הוא מדבר שם על העובדה, ובתור אחת שחוקרת מערכות יחסים אני בטוח שתדעי על מה אני מדבר, זה שבעצם גבר אמור להיות יותר, או בעיקר, באנרגיה הזכרית שלו, ואישה אמורה להיות בעיקר באנרגיה הנקבית שלה. עכשיו, בעולם שאנחנו חיים בו, זה יצא מאיזון לחלוטין. כי גבר מצד אחד יכול, את יודעת, לפרנס את עצמו מלשבת בבית ולייצר גיימינג, לצורך העניין, זה מאוד נקבי, אוקיי? ואישה שצריכה פתאום לפרנס וללכת לעבודה והיא מאוד משימתית, היא מאוד בזכרי שלה. עכשיו, מה שזה יוצר, זה מציאות, שאם הגבר הוא בנקבי, לאישה אין ברירה להיות בזכרי. ואז בעצם היוצרות התהפכו. עכשיו, לפעמים האישה רוצה את זה, אבל היא אפילו לא מבינה את ההקרבה שהיא עושה כשהיא מוותרת על הצדדים הנקביים שלה. והגבר לא מבין את ההקרבה שהוא מוותר על הצדדים הזכריים שלו.
אז גברים הם כבר לא המפרנסי אלפא שישמרו עלייך והם חזקים, הם חייבים להתאמן ולהיות חזקים כדי לשמור עלייך. הם לא צריכים את זה. והאישה מוותרת על כל הרוך והמתיקות שלה ועל האימהות שבה, ועל ההתפעלות שלה מכל מה שמתוק בעולם, כי היא חייבת עכשיו להגשים את עצמה בקריירה וכי מכרו לה איזשהו סיפור שהגשמה עצמית זה… זה כסף וטייטל במשרה מסוימת. ואז באמת גברים ונשים מתרחקים בצורה טוטאלית וזה באמת עצוב לראות את זה.
ד"ר יקיר: זה ממש נכון, זה כל כך נכון. וזה שוב קשור להורמונים. עוד פעם, יש את ההורמונים שאנחנו נולדים איתם, אבל אנחנו גם מייצרים אותם דרך התנהגות. אז אם אני נמצאת כל היום בסביבה מאוד זכרית, אתה יודע, הנהלה, מנהלת בכירה, כל הזמן צריכה לעמוד, לשים… לדפוק ידיים על השולחן, להרים שולחנות… זה הופך אותי באמת ליותר עוצמתית, כן? מבחינת גם הטסטוסטרון.
ואז כשאני חוזרת הביתה ומסתכלת על הבעל שלי, הוא יכול פתאום להראות לי אחרת, וזה דבר שאני מאוד מתעסקת בו גם, הנושא הזה של דחף מיני, אמרתי. כי רואים את זה אצל נשים מאוד. אצל נשים יורד הדחף המיני כלפי הגבר יותר מהר מאשר הגבר כלפי האישה, כשהם נמצאים בקשר, בנישואים. והרבה פעמים זה גם קשור לדברים האלה שאתה אמרת. זאת אומרת, הרבה גברים גם ברגע שיש להם אישה וברגע שבטוח להם, אז הם משחררים טיפה את הגבריות. אז הם קצת…
מתן: [מהמהם בהסכמה]
ד"ר יקיר: …כאילו, בוא ניתן לך להוביל. וגם ככה את יודעת הכל, נכון? את יודעת הכל, את יודעת מה הילדים צריכים, את יודעת מה זה צריך… ולאט לאט היא הופכת להיות הבוסית, נכון? כאילו, "אני מקשיב רק לאשתי"…
מתן: אז אגב, שמתי לב בזוגות מסוימים שאתה ממש רואה את זה. כלומר, ברגע שהאישה נכנסה לזכרי שלה, פיזית היא נראית אחרת, היא יותר אגרסיבית, היא יותר קשוחה, היא פחות רכה. עכשיו, ברגע שהיא נהיית הגב… הזכרי, אין לה כבר עניין בבן זוג שלה, כי הוא כבר לא appealing בעיניה. ואז הגבר, אתה רואה את הגברים ממש, הוא כאילו מוותר על הזכריות שלו. הוא הרבה פחות גברי, הוא הרבה פחות אלפא, הוא הרבה פחות בלהילחם. נוח לו, הוא משמין אולי טיפה, הוא פחות… הוא פחות רוצה לריב, "קחו ממני את האחריות", והוא מאבד… ואני חושב שאנחנו שכחנו את זה, שגבר צריך להיות אלפא ולוחם, ואישה צריכה להיות רגישה ואימהית, וברגע שזה נאבד, אתה רואה על זוגות, אבד הקסם. כלומר, אין… כי הרי כל המשיכה מתבססת על זה שאתה חזק, אתה טורף, אתה מגן, ואת עדינה, ואת האימהית, וזה מה שמושך גברים ונשים. ברגע שזה מתהפך, באמת גם נגמרת המשיכה. ואז, אתה רואה איך, כמו, חוסר סדר אבולוציוני בעולם, כשאתה הולך ברחוב, אתה כבר לא רואה את מה שהיה פעם.
ד"ר יקיר: אני… ואני כל כך מסכימה איתך, וזה גורם לכל כך הרבה פרידות וגירושים, ואני תמיד אומרת לגברים, לא להיכנס למקום הזה, לא להיות הילד של האישה שלך, כי אמא לא נמשכת לילדים שלה. אם זה ילד, שאני כל הזמן צריכה להגיד לו, לאן תלך, מה להביא, תעשה לך רשימה… לא. צריך להעמיד גבולות, כן? כי ברגע… כאילו הגבר אוהב את האישה, הוא רוצה כבר לרצות אותה, לעשות הכל, תהיי מאושרת, רק תהיי מאושרת, אני אעשה כל מה שתגידי.
ואז זה מתהפך, כי אבולוציונית, שוב, המיניות שלנו היא תקועה, אי-שם בעבר, של הנקבה העדינה, כמו שאתה אומר, אבל היא בדרך כלל גם מאוד עוצמתית, אבל היא רוצה מישהו יותר עוצמתי ממנה. מישהו שישים לה גבולות, מישהו שיגיד לה… שוב, זה כאילו… לפעמים זה צורם לי באוזן, כי אני אומרת זה, כאילו, כל כך אנטי-פמיניסטי כרגע, כאילו לשמוע את זה, אפילו. מצד שני, מסתכלים על זוגות, מסתכלים על המציאות, ורואים את זה קורה ביום-יום.
אז אני אומרת, אנחנו צריכים לשמור על האיכויות שלנו, ואחד הדברים גם שבאמת, שוב, גורמים לנו להעלות טסטוסטרון, זה באמת הסטרס. זאת אומרת, אם אני יודעת שאני לא יכולה לסמוך עליו, אז אני צריכה לעשות הכל בעצמי, אז אני לוקחת על עצמי, אז אני חייבת להתקדם בקריירה, כי… כי מה יקרה?
והגיימינג, הזכרת את הגיימינג, זה ממש ממש גרם לשינוי בדינמיקה במערכות היחסים. רואים את זה אפילו כבר אצל ילדים צעירים, זאת אומרת, כיתה ו', כיתה ז' שכאילו אמורים כבר להתחיל להתעניין במין השני. הבנים נמצאים בעולם משלהם, הם מקבלים שם את כל הדופמין שהם צריכים. כאילו מה אני צריך בחורה? מה? אני יכול לעשות מה שאני רוצה במשחק, אני מקבל כל כך הרבה גירויים, שאני כבר לא צריך אותם בעולם האמיתי. ואז הם מתרחקים, כי כאילו, הרבה פעמים הבחורה היא… עוד פעם, המוח הפרונטלי של נשים גם מתפתח בין שנתיים לארבע שנים מהר יותר, ולכן בדרך כלל נשים מתאהבות בגבר או נמשכות לגבר בוגר יותר מהן. וכאילו מסתכלת עליו, כאילו מה? הוא תקוע במשחק שלו, הוא תקוע בכדורגל שלו, הוא לא מתקדם… עוד יותר מוריד את המשיכה, כי אם אין הערכה לבן הזוג, אז אנחנו לא יכולים להימשך פיזית, פיזית. כאילו אוהבים, חברים, הוא באמת עושה הכל בשבילי, אבל פיזית אני לא מרגישה שבא לי.
מתן: [מהמהם בהסכמה] וואו! זה… אני שמח שהגענו לזה, אני חושב שזה שיח שהוא חשוב בסופו של דבר. אז, בואי נחזור רגע, קצת… אלף, מה זה גנטיקה מולקולרית? דיברנו על זה אז, אבל…
ד"ר יקיר: כן, זאת אומרת, זה… אני מגיעה מְהָ… כאילו, הדוקטורט שלי הוא בגנטיקה, אז אני מגיעה מהתחומים האלה, זאת אומרת, של להבין את הגנים. ומה שאנחנו מבינים היום, זה איך גנים מושפעים מהסביבה, זה מה שנקרא 'אפיגנטיקה'. זאת אומרת, איך סטרס, למשל, בראשית החיים, עוד בשלב העובר, סטרס של אמא ברחם, כבר משפיע על ה… אז כל הנושא הזה בעיניי הוא ממש-ממש מרתק, כי תמיד חשבנו שגנים באמת זה דבר קבוע, נכון? נולדת עם הגנים שלך, וזהו, זה מה יש. אז הסתבר שבעצם האינטראקציות האלה בין הגנים לסביבה, הם מרתקות, ומה שהכי הכי משפיע, שוב, זה סטרס, כי אתה בעצם צריך להכין את העובר להתמודד בעולם שהוא יוולד אליו. אז כדי שהוא יתמודד הכי טוב בעולם שהוא יוולד אליו, צריך להכין לו את הגנים, מה שנקרא. בעצם לכוונן לו. יש את הגנים, אבל יש כוונון עדין כזה, זה האפיגנטיקה.
וזה היום בעיניי מרתק, איך חיידקי המעיים משפיעים על אפיגנטיקה, זאת אומרת, איך התזונה שלנו משפיעה על ביטוי של גנים, איך ההתנהגות שלנו משפיעה על ביטוי של גנים, כמה ספורט אני עושה, כמה אני הולכת… ובוודאי סטרס. זאת אומרת, איך הוא משפיע על ביטוי של גנים, וזה אפילו עובר דור. כאילו, יש מחקרים בבעלי חיים, הורשה אפיגנטית. זאת אומרת, דברים שאני חוויתי, יכולים… יותר הגבר, פחות האישה, האישה יותר משפיעה דרך הרחם, זאת אומרת, כמה סטרס בהריון.
מתן: אוקיי, אז אני רוצה ברשותך לחזור טיפה לדבר על סטרס, אוקיי? עכשיו, מצד אחד, כולנו חווים סטרס. מצד שני, יש הרבה דברים שיכולים לעזור לנו לנהל סטרס ולהתמודד עם סטרס, ויש גם הרבה דברים שאנחנו לפעמים יודעים שאנחנו יכולים לעשות, אבל לא נעשה. כלומר, לערב אפילו משפחה וחברים, ולהגיד, אני בסטרס, תתמוך, זה יכול… זה דבר לגיטימי מה שאני אומר עכשיו? זה נראה לך הגיוני? כאילו ה… זה שאנחנו לא נעזרים באנשים שאנחנו חווים את זה?
ד"ר יקיר: בוודאי, כן. ולצערי המנגנון האוטומטי שלנו, זה לא לבקש עזרה מאחרים, זה להוציא עליהם את כל העצבים שלנו. [צוחקת קלות]
מתן: אוקיי…
ד"ר יקיר: דווקא על האנשים הכי קרובים אלינו בדרך כלל.
מתן: מכיר את זה.
ד"ר יקיר: זה… זה… כאילו, זה מחזיר אותי, זה… שווה להגיד עליו מילה, פרופ' רוברט ספולסקי, הוא כתב ספר "למה לזברות אין אולקוס", הוא חוקר סטרס מסטנפורד, הוא איש מקסים, יש את כל הקורס שלו מסטנפורד ביוטיוב, איש ממש ממש ממש מקסים, חי שמונה שנים עם בבונים ללמוד על סטרס חברתי, כי גם בבבונים וגם אצלנו, עיקר הסטרס הוא חברתי. והוא ראה שכשבבון מקבל מכות ממישהו גבוה ממנו בהיררכיה, הדבר הראשון שהוא עושה כדי להרגיע את מערכת העצבים שלו, זה לא מדיטציה ולא מיינדפולנס. הוא הולך למישהו נמוך ממנו בהיררכיה ומוציא עליו את כל העצבים.
מתן: שיואו [צוחק] לא ציפיתי לזה, אוקיי.
ד"ר יקיר: ואחרי זה, אחרי שהוא הוציא עליו את העצבים, מה קורה לקורטיזול שלו בדם? ירד.
מתן: נרגע. יואו.
ד"ר יקיר: נרגע, מנגנון ה…
מתן: בגלל זה אנחנו מוציאים את העצבים על אחרים?
ד"ר יקיר: ממש.
מתן: פאק, אוקיי.
ד"ר יקיר: מנגנון ההרגעה האוטומטי שלנו, זה להעביר את האולקוס למישהו אחר. להעביר את העצבים שלנו למישהו אחר, מה שמאוד מאוד מאוד פוגע במערכות יחסים, בייחוד כשהסטרס מסביב הוא גבוה, או הסטרס האישי, אז אנחנו כל הזמן מוציאים את העצבים על אחרים. סטרס בעצם גורם לנו להיות אגרסיבים מאוד. ממש, אתה יכול להרגיש את זה בגוף. כשאתה בסטרס, אם מישהו אומר לך מילה עכשיו, תצא איזה… הופה, בבקשה… [צוחקים] התלהבתי מעצמי.
מתן: מעולה.
ד"ר יקיר: תצא איזה תגובה לא פרופורציונלית כזאת, שאחר כך אפילו תגיד לעצמך, למה אמרתי את זה, לא הייתי צריך להגיד את זה. וזה קשור לזה שהיה לי יום מעפן ממש, וכולם עצבנו אותי. ובדרך כלל רוב הסטרס, רוב העצבים יוצאים על הבני זוג, כי בעבודה זה לא נעים, אתה רוצה להיראות נורמלי.
מתן: והורים על ילדים, גם זה נשמע לי מאוד הגיוני עכשיו.
ד"ר יקיר: כן, הורים על ילדים, אבל אם יש בן זוג, עדיף על הבן זוג, [צוחקת] אם הוא זמין, כי על הילדים אנחנו יותר מרחמים. אבל אם אין ברירה וזה… הילדים הם נמצאים בסביבה, הם יחטפו את הכל. והם גם יחטיפו אחד לשני אחר כך, כן?
מתן: נכון.
ד"ר יקיר: כאילו, סטרס שהוצאתי על הבן שלי, הוא אחר כך ילך לבת שלי ויתחיל להרביץ לה, על לא עוול בכפה.
מתן: מאוד מכיר את זה מהילדות שלי.
ד"ר יקיר: כן. ככל שהבית הוא יותר באווירת סטרס, אנחנו נצפה לראות התעמרות והתעללות הדדית אחד בשני, בין אם זה ורבלי או פיזי או הכל. אז אנחנו צריכים להיות מאוד מודעים לזה, כי בעצם זה המנגנון האוטומטי. אז איך עושים מדיטציה ומיינדפולנס? זאת אומרת, זה מצריך ממש מודעות מאוד חזקה, לזה שקודם כל בכלל אני בסטרס, כן? כמו שאמרת בהתחלה, להבין בכלל, להיות במודעות שאני בסטרס, ולזהות את סימני הסטרס, כן? את העצבים. נגיד אם אני מרגישה שאני עצבנית, שאני מוטרדת…
מתן: רגע, אני רוצה שנייה להבין אז משהו. בעצם את אומרת לי, שאם עכשיו… את תביאי לי מכות, כי את מבחינתי דוקטור ליאת יקיר, מעליי בהיררכיה [ד"ר יקיר צוחקת קלות], אני מתעצבן, רוצה לדפוק מכות אחרי זה לבת זוג שלי, והיא מתעצבנת, רוצה לדפוק מכות לילד שלה. האם… מה… איך אנחנו יוצאים מהדבר הזה? האם אפשר למנוע את זה, או שכאילו זה בעצם הדרך למנוע את האולקוס? אני לא הבנתי.
ד"ר יקיר: [צוחקת] אני תמיד אומרת בארגונים, זה מהמנכ"ל לסמנכ"לים, מורידים את זה למנהלת… כאילו, ממש רואים את זה…
מתן: [מהמהם בהסכמה]
ד"ר יקיר: …בתוך ארגונים. כאילו, אחרי ישיבה סוערת אצל המנכ"ל, בום, כל הסטרס ירד למטה…
מתן: ווי.
ד"ר יקיר: למטה, למטה, עד הש"ג, מה שנקרא. תראה, אז רק אם אנחנו מודעים, שוב, אז אנחנו יכולים לעשות משהו. וקודם כל להבין שזה חלק מהמשחק, בסדר? זה חלק מהחוזה. אנשים שקרובים אלינו, הם הראשונים שיחטפו. וזה חלק מהחוזה. אני אעזור לך להירגע לפעמים, אתה תעזור לי להירגע לפעמים. וזה לא תמיד יהיה יפה ב-lovey dovey ומדיטציה, אלא זה יהיה גם באמירות עוקצניות, רעות. אנחנו לא נותנים… אנחנו פחות נותנים מכות, אנחנו עושים את זה במילים. פוגעים דרך המילים.
מתן: [מהמהם בהאזנה]
ד"ר יקיר: אז קודם כל גם לא לקחת ללב, להבין ש-80% ממה שבן אדם עכשיו הוציא עליך, לא קשור אליך ולמה שעשית או לא עשית, אלא למצב הרגשי שהוא נמצא בו, או היא נמצאת בו. אם הבת זוג הוציאה את כל העצבים, אז השיחה לא צריכה לעבור לאיך את אומרת לי דבר כזה, ואיך את מתנהגת אליי ו… כי שוב, אחרי שאנחנו במחטף אמיגדלה, זה נקרא מחטף אמיגדלה, שאני כבר… עד לפה האמיגדלה שלי, אני מפוצצת. עכשיו מישהו אומר לי מילה לא במקום, זה מקפיץ לי תגובה לא פרופורציונלית ומאוד מאיימת ורעה ואגרסיבית.
מתן: [מהמהם בהאזנה]
ד"ר יקיר: יש איזה רגע מבוכה, שהאונה המצחית חוזרת לפעול, יש איזה רגע מבוכה ואשמה: "וואי, לא הייתי צריכה להגיד ככה". בייחוד עם הילדים, עם הילדים רואים את זה הכי הרבה, של: "יואו, לא הייתי… למה אמרתי לילד את זה? איזה שריטות אני מייצרת לילדים. כאילו, למה אמרתי את זה עכשיו?". אבל, אין לנו את היכולת, כשאנחנו בסטרס, לקחת אחריות ולהגיד: "טעיתי, אני מה זה ביום קשה, אני ממש מתנצלת, לא התכוונתי למילים האלה". אנחנו ננסה לשכנע את עצמנו, למה מגיע לבן אדם את התגובה הזאת. [צוחקת קלות]
מתן: למה הוא לא בסדר.
ד"ר יקיר: למה הוא לא בסדר. אז כשאתה הצד שמקבל את התגובה, אז אם אתה לוקח ללב ומתחיל עכשיו בעצם לעורר אשמה: "איך את מדברת אליי…". בעצם זה לא הזמן כרגע לשים גבולות, כי הבן אדם כרגע טעון רגשית, האמיגדלה מפוצצת. אז בעצם מה שהרגע צריך לעשות, זה לא לגרום לבן אדם להרגיש עוד יותר מבוכה ואשמה, על התגובות ההזויות שלו, אלא להפחית סטרס דרך אמפתיה: "מה עובר עלייך? למה את עצבנית או למה את מתוחה? איך אני יכולה לעזור לך? רגע, אולי את צריכה לנוח, להירגע, בוא נאכל משהו". אתה יודע, להזיז את האירוע, לא לחילופי האשמות, אלא רגע להבין מה בן אדם עובר. מה עובר עליו כרגע. מה הוא מרגיש. מה את מרגישה.
ואז רגע, שנייה, שאתה רגע עם עצמך, אתה אומר: "כן, נורא עיצבן אותי שחברה שלי עכשיו התקשרה ודיברה אליי ככה… אמרה לי ככה וככה", או: "ראיתי בטלוויזיה עוד אירוע שהולך לקרות", או משהו כזה. זאת אומרת, זה יהיה קשה להבין רגע מה הטריגר. אבל רגע להבין את הטריגר, במקום להתעסק עכשיו ב: "איך אתה משתמש במילים כאלה נגדי". אז זה טיפ אחד, זאת אומרת, של לדעת לנהל מחטפי אמיגדלה. כי הם יקרו והם קורים עכשיו עוד יותר, בגלל שכולם על הקצה. כאילו, ממש כולם על הקצה.
מתן: וואו, זה ממש מעניין. אני חושב שפתאום צריך… זה דורש המון אמפתיה, ברגעים כאלה שמישהו כועס עליך להגיד רגע: "איפה אתה נמצא עכשיו, למה אתה ככה", זה שריר ברמה מאוד גבוהה. אני יודע שכשאני בהמון לחצים בעבודה, לפעמים זה נגיד יוצא על השותפה שלי, ואני… אני בדרך כלל כאילו ירגיש צורך ענק להוציא את זה עליה, ואחרי זה אני באמת אתנצל.
ויש דברים שאני יודע לעשות, לא בהכרח תמיד יעשה אותם. כלומר לפעמים יש לנו את הכלים בראש, אבל הסטרס ברמה כל כך גבוהה, שאתה אפילו לא תדע להשתמש בהם. אבל נגיד, אני יודע את זה על עצמי, שאם אני יעצום עיניים לכמה דקות ואנשום, פשוט יעשה עצירה רגע, אני אומר: "אוקיי, נגמר, הכל עוצר, שום דבר… אני עוצם עיניים ונושם, זה עוזר לי". אני יודע, וזה דבר שבדרך כלל לא נעשה בחברת אנשים, אפשר להוציא מכות על כרית או לקלל לתוך כרית.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: כי אתה רוצה לדמה [כך במקור] את האירוע הזה, אבל לא לפגוע באף אחד אחר או בעצמך בדרך. אבל כאילו, אני כאילו… זה… כל השיחה איתך עכשיו מפוצצת אותי בכאלה אנרגיות, כי אני אומר, פאק! אבל אין מה לעשות עם זה, באותו רגע אתה כאילו, אין אותך! יש, כאילו… את מבינה מה אני אומר, אני כאילו אומר, אין פתרון. יש פתרון בעצם? את בעצם אומרת לי… מה שאמרת עם הגורילה זה כל כך כאילו… זה היה כזה, הנה החיים. [צוחקים] מישהו מעצבן אותך, אתה הולך לתת למישהו אחר, וכאילו, ברוך הבא לעולם, תנסה להיות כמה שיותר גבוה בהיררכיה כדי לא לקבל מכות.
ד"ר יקיר: ממש. וזה מחזיר אותנו אפילו להנהגה, שכאילו, כשיש הרבה סטרס, אז זה יותר כאילו, הפרד ומשול, כי כאילו, אתה כל כך עס… כל כך כל הזמן נותן מכות למי שמסביבך, כי אתה בעצמך בסטרס, אז אין חיבור, כן? כי מי שצעקת עליו, לא כל כך רוצה להיות חבר שלך. אז התחושה שלך אחרי זה, היא עוד יותר בסטרס, כי עכשיו אני לבד, כולם כועסים עליי, אני לא… אני כאילו, מבחינתם, לא יודע להתנהג, ועכשיו אני מרגיש יותר לא מחובר לעולם, ויותר מרוחק, ויותר לבד, ויותר לא בטוח. אז זה כאילו, מעגל שמזין את עצמו.
הרבה מהצורות התנהגות שלנו נולדו בילדות, כן? איך שראינו את ההורים שלנו, מגיבים אחד לשני או אלינו. המערכת עצבים הרגשית שלנו מתעצבת ממש ב-5-6 השנים הראשונות לחיים. למה אני אומרת את זה? כי אני אומרת, אם אני יודעת על עצמי… ואני באמת הייתי ממש, ממש עם בעיה של שליטה בכעסים, ממש. שוב, לא ברמה, זה… כאילו, זה היה עובר אצלי מריצוי מטורף, ללהתפוצץ. כאילו, ריצוי, ריצוי, ריצוי, ריצוי, בום, מגיע הפיצוץ. אז איכשהו אתה… ההסתכלות הזאת אחורה רגע, לראות רגע איך אמא שלי תרמה לזה, [צוחקת קלות] איך אבא שלי תרם לזה, איך התעצבה מערכת העצבים שלי, ואיך אני נותנת לעצמי משאבים, ובעיקר מורידה מעליי לחצים. כאילו, העיקר להוריד מעלינו לחצים, ולשים לב לעצבנות יתר, ל-irritation הזה, שאתה מרגיש שהגוף שלך לא רגוע, הגוף לא רגוע.
עכשיו, אם כל היום הגוף שלי לא רגוע, ואם כל היום יצא שהתפוצצתי על זאת, והתפוצצתי על ההוא, ואחר כך התפוצצתי על הילד, משהו עובר עליי, משהו לא בסדר. ואפשר לחיות שנים ככה, אבל אתה… אני הורסת לעצמי את המערכות יחסים שלי עם הסביבה. אני ארגיש לאט-לאט יותר לבד, יותר אגרסיבית, יותר בסטרס. אז רגע שנייה, יכול להיות שצריך ללכת אחורה לטראומה שקרתה, או איזשהו משהו שעדיין לא מעובד בגוף שלי, ורגע שנייה לשחרר. או להוריד מעליי מתחים, יכול להיות שלקחתי על עצמי יותר מדי פרויקטים, יכול להיות שלקחתי על עצמי יותר מדי, אני תמיד אומרת, לי אסור סטרס. כאילו, באופן אישי, אחרי המחלות שהגיעו, זה ממש כמו שאסור סוכר ואסור לי קמח - אסור לי סטרס. [צוחקת]
מתן: אז אני יודע…
ד"ר יקיר: זה מצריך לנהל חיים.
מתן: אז אני יודע להגיד, כי אולי זה כזה יעזור לנו לסכם טיפה, אבל בעצם, יש סוגים שונים של סטרס. יש סטרס שנקרא "eustress" - זה סטרס רגעי. אפשר לקרוא לזה סטרס בריא, שיכול להגיע מפעילות גופנית מאומצת, או מזה שאתה בלחץ של מבחן, ובגלל זה אתה עובד מהר יותר. ויש מה שנקרא "distress" - שזה סטרס מתמשך, שהוא סטרס ברמה מסוימת שמתמשכת כל הזמן. זה שאני דואג מהחשבונות, מזה שלא אמצא זוגיות… זה הרגש השלילי המתמשך שקיים בתוכי כל הזמן.
אגב, לא דיברנו על זה הרבה, אבל, אבל בעולם שכבר אין בו בעצם אריה מחוץ למערה, אז גם רגש שלילי יכול להפוך להיות בפירושו כסטרס. כעס שלא פתרתי, שאני לא סולח למישהו, אני מבקר בו… כלומר, כל הדברים האלה…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: …יוצרים הרבה דברים שליליים בתוכי. אז בעצם את הסטרס המתמשך… אנחנו רוצים לטפל בו. אין בעיה שנרגיש סטרס פעם ב… זה מעולה אפילו, אבל בעצם הסטרס המתמשך הוא זה שפוגע בביולוגיה שלנו, והוא זה שיוצר את החולי עד סרטן אפילו.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: אז אולי נדבר על כמה דברים שבעצם עוזרים לנהל סטרס או להוריד סטרס, זרקת פתאום מילה על קמח וסוכר, רוצה לדבר על תזונה, כמה מילים אפילו?
ד"ר יקיר: [צוחקת] כן, אז אני אגיד, יש לנו באמת מערכת רגיעה, עצב הוואגוס זה העצב המרכזי שמנהל אותה, היא מופעלת כשאנחנו מרגישים בטוחים, כשאנחנו רגועים. היא מפעילה את ה-rest and digest, כולם מדברים על fight or flight,
rest and digest - לנוח, להירגע, לעכל, חזרה לאיזון. מה שמאזן את ה… הוואגוס הזה בעצם מופעל כשאנחנו מרגישים בטוחים, וגם על ידי ההורמונים בעצם שגורמים לרגיעה. זה סרוטונין, שזה הורמון המאזן מצב רוח, תכף נדבר על איך תזונה קשורה אליו. ואוקסיטוצין, שזה הורמון האהבה, שאנחנו מקבלים מאמפתיה ותמיכה רגשית, ואנשים לדבר איתם, ומישהו להיות איתו, ומישהו לבכות איתו, ומישהו ששואל אותי מה שלומך, ואיך את מרגישה, ולפגוש חברים, ולהיות בזוגיות גם עם רבים, טוב לריב, זה בסדר גמור, העיקר שיש מישהו לפרוק איתו.
אבל הנושא של שינה הוא מאוד מאוד קריטי, ופעילות גופנית. זאת אומרת, הגוף שלנו, יש לו מנגנונים להתמודד עם העומס, והטראומה, והמשברים, והחדשות. הוא רק צריך לישון על זה. שינה היא התרופה הכי טובה לסטרס, באמת. ובעידן של דיגיטלי, של עד שתיים בלילה, עם הטיק טוק והאינסטגרם, ממש… אנחנו כאילו פוגעים בעצמנו, זה כמו לשתות רעל. לא יודעת איך להגיד את זה, כמה זה פגיעה של חוסר שינה, פלוס סטרס גבוה, כאילו, חוסר שינה וסטרס. זה גם מעגל אכזרי, כי אני לא ישנה טוב בלילה, אז למחרת אני לא מתפקדת, יש לי יותר מחשבות שליליות, יותר רגש שלילי…
מתן: יותר סטרס.
ד"ר יקיר: יותר הוצאתי את העצבים, יותר סטרס. ואז שוב אני לא אישן טוב. אז בעצם זה מעגל. אז שינה היא קריטית, קריטית, קריטית, לסידור מחדש גם של ההורמונים, לאיזון. המוח בלילה לא ישן, הוא עובד, הוא מקבע זיכרונות רגשיים, מה עשה לי טוב, מה עשה לי רע, ובבוקר קמים כמו חדשים. אז לשמור על היגיינת שינה, יש הרבה טיפים שקשורים להיגיינת שינה. בראש ובראשונה, זה כמובן לא לישון עם טלפון או עם טלוויזיה. [מגחכת]
מתן: ברור.
ד"ר יקיר: ופעילות גופנית בעצם מורידה קורטיזול. זאת אומרת, הזברות תמיד, אחרי שהם… היה להם איזה אירוע מסעיר, הזברה מתרחקת, מנענעת את השרירים שלה, נרגעת וחוזרת להתלקק עם החברות שלה. ממש. כאילו, זה יונקים עושים. ישר הם מחפשים ליטוף וליקוקים ומנענעים את השרירים. אז זה מה שאנחנו צריכים. בסוף היום, בייחוד אם היה כזה יום קטסטרופה, לנער טיפה את השרירים, הליכה של 20 דקות אפילו, עושה שינוי מאוד משמעותי במערכת, מאזנת את ההורמונים. בטבע, לא בהליכון, אם אין ברירה הליכון, אבל תמיד עדיף בחוץ. טבע, שמש, ים, ירוק. שעה שמש ביום היא קריטית לסרוטונין.
זאת אומרת, יש לנו אנטי-קורטיזול, כן? את ההורמונים הטבעיים שמורידים את רמת הקורטיזול, ואנחנו צריכים רק להרים אותם, להרים אותם. תנועה ושינה, ובעצם מערכות יחסים, זמן בטבע, זמן עם חברים, לרקוד ומוזיקה. מוזיקה ממש ממש ממש עושה שינוי, כי היא מפעילה את המערכת הרגשית ומעוררת הפרשה של אוקסיטוצין. ועוד יש אפילו מחקרים שאנשים מחלימים מפצעים יותר טוב, כשנתנו להם לשמוע שירים תוך כדי, מוזיקה, תוך כדי הניתוח או הפרוצדורה.
מתן: שרוב האנשים לא מבינים בכלל כמה קריטי זה לישון בלילה. זה שאנשים מעיזים ללכת לישון או להיות בטלפון אחרי עשר בלילה, זה קטסטרופה לשינה. אני יודע על עצמי, כי אני בן אדם רגיש, אם אני לא ישן טוב, אני לא אותו בן אדם. ברמה של הפיזיולוגיה משתנה.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: הגוף, ההורמונים, מערכת העיכול, העצבים, הרגשות, הכל עולם אחר לגמרי, ואני חושב ש… כשאנחנו צעירים לפעמים אנחנו מתרגלים לזה, ללכת לישון בשתיים לפנות בוקר. אבל זה… רק כשבן אדם חוזר לישון טוב, הוא מבין, שנייה, שהוא בן אדם אחר לגמרי.
ד"ר יקיר: ממש-ממש נכון, ולכן גם חשוב לישון בשעות שלנו, לכל אחד יש שעון ביולוגי. לישון בשעות… זאת אומרת, אם אני נרדמת ב-23:00, לא למשוך את זה עכשיו עד שתיים לפנות בוקר, או ללכת לישון ב-19:00, אני לא ארדם. זאת אומרת לתת… להכיר את הגוף. כי בן אדם אחד יגיד לך, צריך שבע שעות, צריך שמונה שעות, צריך תשע שעות. כל אחד יש לו את הגוף שלו, כל אחד יש לו את המנגנון…
מתן: כן.
ד"ר יקיר: …שאתה יודע מתי זה מספיק לך. ומה שחשוב זה הארכיטקטורה של השינה, האיכות של השינה, כמה שינה עמוקה יש בתוך השינה, ולא שינה רדודה.
מתן: נכון.
ד"ר יקיר: אני יכולה לישון 12 שעות רדוד, ואני אקום יותר עייפה. נכון? יש את המצב הזה שקמים עוד יותר עייפים.
מתן: אגב, אבל נגיד… אבל יש, עם זה שכולנו שונים, יש השפעות לשעות שאנחנו הולכים בהם, יש השפעות לשעון יום ולילה, לשעון הביולוגי שלנו. אם בן אדם ילך שעון בשתיים לפנות בוקר…
ד"ר יקיר: נכון…
מתן: אבל הוא יישן תשע שעות זה לא יעזור לו, כי הרבה דברים קורים, REM, או הניקוי של הכבד או… דברים קורים בשעות… אני חושב שכאילו, 22:00-23:00 צריך להיות הכי מאוחר שהולכים לישון, זה…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: …הביולוגיה מוכיחה את זה. כמובן שאם לא היה לנו מסכים וברים ומסעדות, אז אם היה חושך בשבע, ב-21:00-22:00 כבר היית מגיע לשיא השיעמום כאילו והעייפות והולך לישון.
אגב, אמרת על הזברה שהולכת הצידה ומנערת את הגוף, משהו שהייתי… שאני עדיין מלמד בריטריטים שלי, זה פשוט לא קרה מאז המלחמה, זה מה שנקרא שחרור רגשי, ובאמת לנהר [כך במקור] את הגוף, אבולוציונית עושה טוב. יש הרבה דברים שעשינו בתור ילדים. יש… ילד שעובר טנטרום וקופץ ומשגע את הגוף ובוכה.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: הרבה רגשות יכולים לנוע בגוף. ודווקא לנער, לצעוק, להרביץ לכרית, לצעוק לכרית, זה יכול באמת לעזור. אז אני מאוד אהבתי שאמרת את זה. בא לי לשמוע איזו מילה שלך אולי על… כי אני סקרן, כי אני מתעסק הרבה בתזונה…
ד"ר יקיר: תזונה.
מתן: על החיבור בין תזונה לסטרס.
ד"ר יקיר: בטח, בטח. אז ממש יש תזונה שמעלה סטרס ותזונה שמורידה סטרס. והתזונה שמעלה את תגובת הסטרס בגוף זה פחמימות, ואלכוהול וקפאין. פחמימות ריקות.
מתן: פחמימות ריקות, לא פחמימות.
ד"ר יקיר: פחמימות ריקות, בדיוק. כי כשהסוכר נהיה גבוה בדם, הכבד… המוח מפרש כאילו זה הכבד משחרר סוכר, וזה בעצם מגביר את תגובת הסטרס. צריך לזכור שהמוח בקופסה שחורה, מקבל מידע מהגוף, ויוצר לעצמו את המעגלים שלו. ורואים את זה אצל ילדים עם הפרעות קשב, שבדרך כלל אוכלים הרבה ג'אנק, וזה מגביר עוד יותר את ההפרעה. אז ממש חשוב לשים לב עם הפחמימות. גם זה גורם להתנגדות לאינסולין, שעושה עוד יותר בלגן לקורטיזול.
בקיצור, לא נולדנו לאכול… הסיבה שאנחנו אוכלים, זה כי זה משחרר דופמין, כי בטבע זה לא היה כל כך זמין. אז כל פעם שיש סוכר, אתה אמור לאכול עד ש… עד שכבר ייצא לך החשק. אבל בגדול להפחית את זה, כי אכילה רגשית היא בדרך כלל של פחמימות ריקות. אז עדיף לאכול דברים אחרים.
חומצה פולית, אומגה 3, אומגה 6, הראו שזה מוריד את רמת הקורטיזול, כי זה עוזר גם למעבר של סיגנלים במוח, אז יש את זה בדגים וטונה ואבוקדו, שזה סופר-פוד, וקטניות, שוב, גם קטניות במידה. וטריפטופן, זה גם חומר מאוד חשוב, חומצה אמינית, שאנחנו לא מייצרים לבד, אנחנו מקבלים אותה רק מהאוכל. זה ביצים, גבינה, עוף, כל החלבונים, זה חומצה אמינית, וממנה נוצר סרוטונין. כאילו, סרוטונין זה טריפטופן עם צ'ופצ'יק. אז יכול להיות שיש לי הכל, אבל… או אין לי דאגות, אבל אני, בתזונה שלי, אין לי מספיק טריפטופן. אולי אני טבעונית ולא עושה השלמות, כאילו, אני לא אוכלת חלבון מהחי, ואז יהיה לי איזשהי ירידה. כי החומר גלם של האושר שלנו זה באוכל שלנו, מן הסתם, זה החומר גלם להורמונים. אז חשוב גם לאזן את הטריפטופן הזה, גם בסויה יש, אני לא נגד טבעונות. [צוחקת קלות]
מתן: את יודעת… את יודעת אפרופו מה שאמרת עכשיו על… דיברנו על זה שחדשות… אפשר לקרוא לערוץ… זה לא "חדשות", אפשר לקרוא לזה "חרדות". אבל על כל ההשפעה של חדשות, ובדיוק ראיתי לפני כמה ימים, מישהו שלח לי, כתבה שהייתה בחדשות, עם איזה מישהי שהתארחה, איזה תזונאית, שהסבירה כמובן למה קפה זה נפלא, ולמה אפשר לשתות כמה כוסות קפה שרוצים, כי זה מדהים. אני אומר, בואו, בואו נשים שנייה, מלא דברים בצד. יש הרבה דברים בטבע שאפשר להתייחס אליהם כתרופה רגעית לדברים נקודתיים אולי, אבל קפאין יוצר…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: …מעלה רמות קורטיזול.
ד"ר יקיר: נכון. נכון.
מתן: ובסופו של דבר, במדינה ובעולם שכולם בסטרס אינסופי, הקפה פשוט מעלה את רמות הסטרס עוד יותר.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: וזה לא משנה, כמה סיפורים תספרו לכם, יש סיבה שאנשים רועדים בידיים כשהם שותים קפה, ולמה הבטן מתהפכת בגלל הקפה, ולא ישנים בלילה בגלל הקפה.
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: אבל איכשהו אנשים תמיד מנסים למצוא את הסיבה של "למה כן", על כל דבר שלא טוב לנו. אז את אומרת, אמרת, קורטיזול.
ד"ר יקיר: בטח, וגם אנשים שבכלל יש להם קושי, מעי רגיז, דלקות במעיים, נגיד, כמוני. אני הפסקתי קפה, החיים שלי השתנו. היה לי גמילה של שלושה ימים הרגשתי כאבי ראש, לא האמנתי… רק אז הבנתי שזה סם. רק אז הבנתי כמה זה סם. כאילו היה לי כאבי ראש… וכמובן הבן זוג שלי שהוא כזה, האנרגיה הגברית של: "אה, יש דברים גרועים יותר, אני נותן לך יומיים להתלונן". [מחקה את בן זוגה שמדבר בזלזול] אה… אף אחד לא ייתן לי יומיים להתלונן, אני אתלונן כמה שאני רוצה. זה היה ממש חוויה נוראית להיגמל מקפה. זה מעלה את החומציות, זה עושה ל…
מתן: אז… לא, תגידי, תגידי.
ד"ר יקיר: לאנשים עם דלקות מעיים, או עם מעיים רגישים, עם מעי רגיש, זה עושה עוד יותר בעיות, זאת אומרת, חלק מהאוכלוסייה, ממש לא כדאי לה להתקרב. גיל המעבר גם, מאוד לא בריא ל… למעיים, שהם נהיים דלקתיים.
מתן: אגב, את יודעת, הרבה פעמים אנשים ממליצים על משהו ואומרים: "כן, אבל אם יש לך לצורך העניין מחלה, או אם יש לך בעיות בעיכול, אז זה לא מתאים". עכשיו, לרוב האוכלוסייה, סטטיסטית…
ד"ר יקיר: ממש.
מתן: יש בעיות בעיכול, יש מחלות כרוניות, יש מחלות אוטואימוניות, כולם כנראה…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: …לא צריכים לשתות קפה. אגב, לגבי הגמילה מהקפה שאמרת, שזה מרתק, ותודה ששיתפת על זה, זה אותו דבר עם גמילה מסוכר. סוכר הוא חומר שנמצא ממכר כמו קוקאין, יש מלא ניסויים שעשו עם עכברים שמראים פשוט דברים שאמורים מאוד מאוד להטריד את רוב האוכלוסייה. וגם זה לוקח זמן, גם זה יכול להוביל שרשרת של תופעות לוואי קשות, אבל ברגע שחוצים את זה, אז… אז החיים משתפרים לחלוטין. סוכר עושה אותך טיפש, כאילו זה…
ד"ר יקיר: וואו, כן.
מתן: לא יודע אם מישהו מבין את זה. סוכר זה אלצהיימר סוג שלוש.
ד"ר יקיר: וואו. וואו.
מתן: אין בן אדם שאין לו [כך במקור] אלצהיימר, שאין לו גם סכרת. ואם אין לך עוד אלצהיימר, אז אתה נהיה טיפש לאט יותר עם הזמן, זה בטוח.
ד"ר יקיר: וואו, איזה השפעה חזקה, הא? זה מטורף כמה סוכר משפיע. כן, זה כאילו נשמע לנו כמו משהו…
מתן: תשמעי, זה לפע… אם הייתי אולי, אולי איזה קונספירטור, היה אפשר לחשוב שהחדשות רוצות לעשות אותך לחוץ, ושהתזונה נועדה לעשות אותך טיפש, ו… ווואו! אפשר לשלוט באנשים בקלות ככה.
ד"ר יקיר: [צוחקת] כן, בסוף גם זה עושה מלא כסף. מלא מלא מלא כסף. תשים סוכר באוכל, אנשים יקנו את זה…
מתן: מלא כסף…
ד"ר יקיר: ויבואו אליך עוד ועוד. עוד דבר חשוב, זה סיבים תזונתיים, סיבים, סיבים, סיבים, סיבים. כמה שיותר סיבים, כי זה חיידקי המעיים, זה האוכל שלהם, זה הבריאות שלהם, אנחנו צריכים אותם בריאים. סוכר מגביר רק אוכלוסיות מסוימות שעושות בלאגן. אנחנו רוצים את האוכלוסיות הבריאות, את האוכלוסיות הטובות, חשוב להבין כמה הם משפיעים על המצב הרגשי שלנו, על ה-Well-Being שלנו, כמה המצב הרגשי שלנו משפיע על חיידקי המעיים. צריך לחיות איתם באיזון, ומה שהם הכי רוצים זה סיבים תזונתיים, אז יש מאכלים שיש בהם יותר סיבים תזונתיים.
מתן: אגב, אני בתור אדם ש… אני מסכים עם כל מילה שלך, אני חושב שסיבים תזונתיים זה נפלא, בטח מירקות ופירות, אבל כן חשוב להבין שיכול להיות יותר מדי סיבים. ואז אתה תשים לב, כשיהיו לך פתאום…
ד"ר יקיר: עצירויות…
מתן: …גזים או נפיחות או גם עצירויות, אז המינון הוא…
ד"ר יקיר: נכון.
מתן: …הוא, אתה תדע אותו לפי התחושות שיש לך בבטן, אבל כן, חד משמעית אני איתך. וואו, תשמעי, אנחנו מדברים הרבה זמן, [ד"ר יקיר צוחקת] אבל היה לי מה זה כיף לדבר איתך, ליאת.
ד"ר יקיר: גם לי, מתן.
מתן: את כל כך… כל כך הרבה זוויות שהלכנו אליהם, וזה היה נפלא לדבר על זה, וחשוב. אני חושב שדיברנו על נושאים כיפים והתגעגעתי לעשות פרק כזה, אז ממש תודה על הזמן שלך, ד"ר ליאת יקיר. אני אשים מתחת לפרק את כל הפרטים על הספרים שלך, על האתר שלך, על… שיהיה לאנשים למי שרוצה, תודה רבה רבה על הזמן שלך.
ד"ר יקיר: תודה רבה, מתן, תודה רבה.
מתן: זהו להיום, אהובים. כיף שנשארתם עד סוף הפרק. כרגיל להגיד שאם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא מכם תחלקו אותו, גם אם זה עם אדם אחד.
מזמין אתכם לבקר באתר שלי, matanhakimi.com, ולהצטרף לניוזלטר, לקורסים, וללמוד עוד על ריפוי עצמי, ולשנות לעצמכם את החיים, בכיוון שאתם רוצים.
שיהיה שבוע נהדר, ולהתראות בשבוע הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント