top of page

הכותרת - מאחורי הקלעים של המשא ומתן להשבת השבויים והחטופים


תקציר: עשרות אזרחים וחיילים ישראלים מוחזקים בידי חמאס מאז פתיחת המלחמה, ומאחורי הקלעים מתכוננים למשא ומתן על החזרתם הביתה. איך מנהלים שיחות עם ארגון טרור? למה לא צריך לפרסם את זהות החטופים? ומה המשפחות צריכות לעשות עכשיו? | האזינו לפודקאסט החדשות היומי עם רון בן ישי מגישה: שרון כידון תחקיר הפקה ועריכה: עדן דוידוב וגיא סאלם

 

קריינית: אתם מאזינים לוויינט פודקסטים.

דובר א': "החטופים האלו משמשים מגן אנושי. אני אומָר יותר מזה: באורח אבסורדי, ביטחונם של החטופים היום הוא במצב די טוב. אין כללים והמשא ומתן הוא כמו משא ומתן של בזאר מוסלמי".


ש. כידון: "על פי הודעות ארגוני הטרור יש יותר מ-150 חטופים ושבויים ישראלים בשבי החמאס והג'יהאד האסלאמי. ביום ראשון מונה תת-אלוף גל הירש להיות הממונה על נושא החטופים, וצה"ל הקים חמ"ל אָחוד לגיבוש תמונת המצב".

דובר ב': יש לנו מספר גדול של פצועים נעדרים וחטופים המוחזקים בידי האויב. הסערה גדולה והלב כואב מאוד.

ש. כידון: אבל בצד הישראלי אין עד כה הודעה רשמית מטעם המדינה. מה קורה עכשיו?

איך מתנהלים עם החטופים, ומה אנחנו כאן בעורף יכולים לעשות? אני שרון כידון וזאת "הכותרת". פרשננו הצבאי רון בן ישי, אירוע כזה של כמות גדולה כזו, של אזרחים חטופים, שנמצאים בשבי החמאס, זה משהו שמעולם לא הכרנו או דמיינו.

ר. בן ישי: אזרחים וחיילים. חטופים שנמצאים בידי חמאס, כן. נכון. זה מצב שאני לא זוכר כמותו, אני זוכר כמותו - , סיקרתי פעם מצב כזה, ונדמה לי שזה היה גם אותו מצב של חטופים.

בשנת 79' באיראן.


קריינית באנגלית:

"The American Embassy on Teheran is in the hands of Muslim students tonight. Spread on by the Ayatollah Khomeini speech they stormed to the embassy, fought the Marine Guard, over-powered them and took dozens of American hostages".

(תרגום:

השגרירות האמריקאית בטהרן נמצאת הלילה בידי סטודנטים מוסלמים. כפי שנמסר על ידי האייתוללה חומייני הם הסתערו על השגרירות, נלחמו בחיילי המשמר הימי, הכריעו אותם ולקחו עשרות בני ערובה אמריקאים").


ר. בן ישי: אני הייתי אז כתב בוושינגטון כשהאירנים לקחו בשבי את אנשי השגרירות האמריקנית בטהרן.

אנשי המהפכה, אנשיו של חומייני, לקחו בשבי, לקחו כחטופים, כבני ערובה, 52 דיפלומטים אמריקאים מהשגרירות בטהרן. זה המצב שאני זוכר.


דובר ג': "בשעות אלה אנו עוסקים בגיבושה של תמונת מצב מלאה ופועלים בכוח מלא ליצירת מערך אפקטיבי, כתובת לכל המשפחות החרדות לגורל יקיריהן".


ש. כידון: כמעט יממה וחצי אחרי פרוץ מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, מונה גל הירש, לממונה על נושא החטופים והנעדרים. צריך לזכור שעד אז למעשה, למשך כשנה, לא היה אף אחד בתפקיד הזה. כשאנחנו נכנסים לאירוע הזה ורואים את בני המשפחה, איך מתקדמים מכאן? הרי כל אחד נותן פרטים, והשאלה אם זה באמת משרת אותנו.

ר. בן ישי: ב-7 באוקטובר, בשבת, באמת לא הייתה כתובת, כי זה חלק מהבלבול כשתופסים אותך, סליחה, עם המכנסיים למטה. שאתה, כל מה שמעניין אותך זה מהר לבלום את הקטסטרופה, ואיכשהו לטהר את שטח ישראל ממחבלים. אבל קצת יותר מ-24 שעות אחרי האירוע הראשוני, אחרי ההתקפה, הגל הראשון של ההתקפה של חמאס, שהיה העוצמתי ביותר, אז יש כבר התארגנות. יש כבר התארגנות, גם של פיקוד העורף, וגם המשטרה ופיקוד העורף, שיש להם מרכז משותף, שבדיוק נועד לענות לדברים האלו.

ש. כידון: יש עשה ואל תעשה במקרים האלה?

ר. בן ישי: כן, הדבר הראשון הוא שאתה לא צריך לספק לאויב שמחזיק בחטופים, והוא אויב מר, וראינו שהוא מתוחכם מאוד, גם באיסוף מודיעין, מידע על האנשים שיש בידו. כי יכול להיות שנפל לידו מישהו שיש לו, נגיד, בן של אישיות, בכירה מאוד בפוליטיקה הישראלית.

הוא מיד הופך לקלף אס, בחפיסת קלפים שרובה לבבות במספרים נמוכים. לא לספק אינפורמציה לאנשים. דבר שני, להתאפק, מפני שככל שהזעקה על גורלם של החטופים עולה ומתפרצת בתקשורת, והם רואים כמה זה חשוב בעיניהם, ככה ערכה של הסחורה עולה בעיניהם, וגם דרישותיהם. זה לא שאם המשפחות לא ידברו בתקשורת ולא ידרשו ולא זה, הם מיד ישחררו אותם כי הם יגידו - הם חסרי ערך. לא, הם כבר מכירים אותנו. הם כבר מכירים אותנו. אבל בין אם אתה רוצה לשאת ולתת, ובין אם אתה לא רוצה לשאת ולתת, אם אתה מחליט שהפעם אני לא נושא ונותן, גם את זה צריך להפסיק פעם אחת ולתמיד. אז אתה לא מעלה את "ערך הסחורה" שבידיהם, אתה לא מעלה, לא נותן להם נקודות. שיגששו באפלה, שיתלבטו, שיעשו. אנחנו מספקים להם את כל מה שדרוש להם. גם למלחמת תודעה, וגם לצורך מיקוח, ואנחנו ראינו את זה בפרשת גלעד שליט, וראינו את זה אחר כך עם פרשת הגופות של הלוחמים, בצוק איתן, ב-2014. אנחנו רואים שזעקות השבר של המשפחות, רק מזיקות לחטופים, לאנשים שבידי חמאס.

ש. כידון: אני אשאל שאלה עדינה לגבי שיקולים מבצעיים, הרי צה"ל, במהלך של תקיפה ברצועה. עד כמה הימצאות אזרחים שנמצאים כרגע בשבי צריכה להדאיג את מי שמקבל החלטות לגבי מבצעים? האם אפשר להשתמש בהם כנגד צה"ל, להעמיד אותם בסכנה?

ר. בן ישי: בוודאי. הם כבר היום משמשים מגן אנושי. החטופים האלו משמשים מגן אנושי.

אני אומָר יותר מזה: באורח אבסורדי, ביטחונם של החטופים היום, הוא במצב די טוב, מדוע?

מפני שא', חמאס, צריך להשתמש בהם כקלף מיקוח, וכדי שהם יהיו קלף מיקוח, הם כבר ראו שתמורת גופות, הם לא יקבלו כלום. הם בעניין הזה של גולדין, ושאול אורון, והישם סאעיד, ואבירו מנגיסטו, הם ראו שתמורת אזרחים תמהוניים וגופות, מדינת ישראל לא מוכנה לעשות מה שעשתה בשביל גלעד שליט, כלומר, לשחרר אלף ומשהו מחבלים תמורת בן אדם אחד.

זאת אומרת, הם צריכים לשמור אותם בחיים ובמצב טוב. דבר שני, גם כמגן אנושי, ברגע שהם מתים, הם חדלו לש -. אין להם ערך כמגן אנושי. סליחה שאני מדבר על זה במונחים כל כך ברוטליים, אבל זה המצב.

ש. כידון: כלומר, לחמאס יש אינטרס להשאיר אותם בחיים, ולייצר כל הזמן את הלוחמה התודעתית מולנו.

ר. בן ישי: כן. לא, לא רק תודעתית, מיקוח. מיקוח ומגן אנושי. להחזיק אותם כבני ערובה. זה לא מלחמה פסיכולוגית, זו מלחמה ריאלית. מאוד ריאלית.

ש. כידון: וכשמדובר על מיקוח, באמת ככל שהם יודעים יותר על השבויים שבידם, כך יש להם יותר כוח, כך שלפי מה שאתה מספר, זה אומר שאנחנו צריכים לספק כמה שפחות מידע לחמאס במי הם מחזיקים.

ר. בן ישי: למה לי לספק בחינם מידע שכדי להשיג אותו, חמאס היה צריך להפעיל מערך, מרגלים? הם לא צריכים. התקשורת הישראלית, אנחנו מספקים להם את כל צרכיהם, כולל את המידע, כשאנחנו עדיין שבויים בקונספציה, וכשאומרים "חמאס הפתיע אותנו", סליחה!זה לא חמאס הפתיע אותנו, זה אנחנו הפתענו את עצמנו, מפני שהיינו נעולים בקונספציה שחמאס רוצה ברווחת התושבים, ולכן, אנחנו ייצרנו, במידה רבה, את ההפתעה של חמאס.הם ייצרו את ההונאה.

ש. כידון: בשורה תחתונה, רון בן ישי, על מנת שהאירוע של החטופים יסתיים בשלום יחסית,

אם היית צריך לתת מה שנקרא "עצת זהב" לצד הישראלי?

ר. בן ישי: לשתוק. פשוט לשתוק, לא לאיים, כי גם כשאתה מאיים, אתה חושף כמה אתה מודאג, ולבקש מהתקשורת, לשתף פעולה בעניין הזה. אנחנו יכולים ליצור תקדים, גורלם של החטופים יקר לנו, אנחנו לא צריכים עוד פעם. וגם למשפחות, מה זה יועיל?

ולכן, אני טוען שבעניין החטופים, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות, זה לשתוק, אבל מצד שני, להפעיל את המצרים, ואת הקטרים, שמדברים עם חמאס, ולחמאס חשוב מאוד לשמור על יחסים עם מצרים ועם קטאר, בעיקר עם מצרים, כי מצרים מחזיקה את המפתח לרצועה. (אם) מצרים זורקת את המפתח הזה, הם נתונים לחלוטין לחסדנו, ודרך מצרים להעביר להם אזהרה: אם יאונה לחטופים שלנו, עזה, אי אפשר יהיה להכיר אותה. אי אפשר יהיה להכיר אותה.

ש. כידון: עם ההונאה הזאת אנחנו צריכים להתמודד, ולקחת בעירבון מוגבל את הידיעות שארגוני הטרור יעבירו לנו על החטופים שבידם. איך מנהלים משא ומתן מול גוף שלא נתון לשום אמנות וחוקים בינלאומיים? מי הם האנשים שצריכים לעמוד כמתווכים באירוע חסר התקדים הזה? ומה המשפחות החטופים צריכות לעשות, או לא לעשות?


הודעה קצרה, ומיד חוזרים.

[פרסומת של ווינט]

[מעבר מוסיקלי]


ש. כידון: אורי סלונים, אתה היית בין השנים 1988 עד 2011, יועץ שר הביטחון לענייני השבויים והנעדרים. המצב כפי שאנחנו חוזים בו היום, זה מצב שאי פעם תיארת לעצמך שיקרה?

א. סלונים: קודם כל, לא היה מצב כזה, ולא היה מצב כזה לפי דעתי אי פעם. זה מצב שיש בו למעשה זירה אחת, אבל עם שלושה סוגים של חטופים, בני ערובה, שבויים, מבוגרים, צעירים, ילדים, לוחמים. זאת אומרת, זה סוגי אוכלוסיות חטופות שונים. מעולם זה לא היה, ולכן גם הטיפול בנושא הזה הוא טיפול שהוא ראשוני, הוא טיפול שמבחינתנו הוא ראשוני, ואני חושב שכמות השכל והתחכום שאנחנו צריכים להפעיל בעניין הזה, היא לא כפולה ומכופלת, אלא משולשת ומרובעת.

ש. כידון: אז בוא ננסה לעשות סדר ולהבין מה ההבדל. האם יש הבדל בין שבוי שהוא חייל, לבין אזרחים שהם חטופים? הבדל בין נשים וטף, לבין גברים?

סלונים: ראשית, לא מדובר פה בשתי ישויות, שהן מדינות שהן כפופות לאָמָנות, רק אנחנו, מדינת ישראל, כפופים לאמנות בינלאומיות. חמאס הם לא מדינה, חמאס הוא ארגון טרור ששולט בטריטוריה די גדולה, ולכן קודם כל הכללים שחלים על שני הצדדים, אינם כללים משותפים. אם את שואלת אותי, אין כללים, והמשא ומתן הוא כמו משא ומתן של בזאר מוסלמי, ולכן הכללים לא רשומים בשום מקום.

אני חושב שהגוף שינהל את המשא ומתן, צריך לנהל אותו כמעט בשלושה או ארבעה פורמטים. יש שוני בין הטיפול, למשל, בילדים קטנים, שזקוקים לאוכל המסוים שלהם, לטיפול המסוים שלהם, לבין אנשים מבוגרים שיש להם תרופות מצילות חיים, שככל שמתמשך המשא ומתן, זה לא הצעירים, לא הלוחמים, זה אנשים מבוגרים שלמשל לא לוקחים תרופות, חס וחלילה, שבוע או שבועיים, זה יכול גם להרוג אותם, ובסופו של דבר, מדובר גם בלוחמים, שלגביהם זה משא ומתן שאותו אנחנו יותר יודעים לנהל, אבל אין ספק שהמיקס הזה בין סוגי האוכלוסיות החטופות, בני ערובה, הוא מסובך מאוד וקשה. אני לא מאמין שיש במדינת ישראל הרבה אנשים שיודעים להתמודד עם זה. אין לי ספק שמי שצריך להתמודד עם זה, זה אנשים, ראשית, שהם מכירים היטב את המנטליות של העולם המוסלמי, של חמאס, אין הרבה כאלה, וגם את הנושא שהוא גם ביטחוני אבל גם הומניטרי, של איך מתעסקים עם ילדים וזקנים, שזה נורא ואיום.

עכשיו, ההשפעה של המיקס הזה על האוכלוסייה במדינת ישראל, היא השפעה הרבה יותר מסובכת. אני לא מקל ראש באף אמא של לוחם, אבל אין לי ספק שכשמדובר בהורים או סבים וסבתות של תינוקות או של ילדים, או ילדים לנשים בנות שמונים, הסיפור של העורף הוא אחר לגמרי.


דובר ד: "אני משתתף בצער כל המשפחות שמקבלות, מרגע לרגע, בשורות (בקול חנוק)קשות, קשות מאוד, ואנחנו דורשים לקבל תשובות. לא כל התשובות יהיו משמחות, (ברקע קולות בכי כבוש) לא כל התשובות יהיו משמחות, ואנחנו רוצים להחזיר את הילדים, את הבנים, את הבנות, את המשפחות, כמה שיותר מהר הביתה".


ש. כידון: ראינו את המשפחות במסיבת העיתונאים, כבר יצרו עם חלקן קשר, אבל אנחנו מדברים על איזשהו שקט. השקט הזה משרת משהו?

ר. סלונים: תראי, השקט בחלק מהמקרים משרת, ברוב המקרים לא, אבל כשמדובר במסיבת העיתונאים של הגוף של ההורים, בבני המשפחות שהתארגנו, זה לא מכבר, ואני מכיר היטב את ההתארגנות הזאת, אני גם מסייע לה במעט שאני יכול, מדובר בדבר חסר תקדים. קודם כל מדובר במאות אנשים, דבר שני, מסייעים להם אנשים מאוד מאוד רציניים, מכל רחבי המדינה, בעיסוקים, בהבנות, אבל דבר אחד הם לא עושים, הם לא ינהלו את המשא ומתן, אלא הם יהיו גוף שנמצא ליד המשא ומתן.

ש. כידון: האם בנקודה הזו, בנקודת הזמן הזו, האם הממשלה כבר עושה מאמצים לטפל, או שאנחנו מדברים על כך שקודם צריכים את כל האינפורמציה לגבי כמות האנשים, מיהם, ואז מתחיל התהליך?

א. סלונים: אני לא יועץ של שר הביטחון הנוכחי, והדבר היחידי שאני יודע בעניין הזה, זה שלבטח, עדיין לפני שמתאם או מישהו נכנס לתפקידו, מדינות מתערבות בדברים האלה.מדינות ערב היותר מתונות שבקשר איתנו, ישיר או פחות ישיר, אין לי ספק שהן תהיינה מעורבות. אין לי ספק שמי שעוסק במשא ומתן מטעמנו, חייב להיות בן אדם שמכיר את המנטליות המוסלמית הערבית, ואת השפה הערבית, זה כל כך חשוב.

אני הייתי מעורב, במשא ומתן, הייתי בצוות של גלעד שליט, והיה שם דוד מידן, שהוא במוצאו המשפחתי מצרי, ודובר ערבית על בוריה ואיש מוסד, אני מקווה שישנם גם כאלה בצוות שהוקם או יוקם עכשיו.

ש. כידון: כשאנחנו רואים את התמונות של חלק מהמחבלים שמשתעשעים אולי עם הילדים, וחלקם קצת מתעללים בהם ועוד מעלים לרשתות החברתיות, תכניס אותנו קצת מהניסיון שלך, ויצא לך להכיר מקרוב, חוטפים ושובים, האם צריך פרופיל מסוים של אדם שיעשה כזה דבר?

האם זה אדם שהוא באמת רע מנעוריו, או שאנחנו מדברים על אדם שבסופו של דבר אפשר לתקשר אתו כפי שקרה, כשהחזיקו בני ערובה באופקים, והצליחו ככה ליצור קשר בלתי אמצעי עם השובים שלהם?

א. סלונים: ראשית אני חושב שכל בן אנוש, כל בן אנוש, לא משנה מאין הוא, שמסוגל לעשות משהו שיש בו התעללות, או יחס מבזה או משפיל כלפי זקנים וטף, הוא לא בן אנוש בעיניי, ולא משנה מאין הוא מגיע.

אני חייב לומר, לספר לכם, שממש לפני שעליתי כאן לשידור, התקשר אליי מארה"ב אחד המומחים הגדולים בעולם, בנושא של הטרור האסלאמי המוסלמי, והוא דיבר איתי. הוא היה יותר נרגש ממני בשיחה הזאת, והוא אמר לי שהלוחמה הזאת, הלוחמה הפסיכולוגית הזאת, היא לוחמה פסיכולוגית שהיחידים שעשו אותה בעולם, היו כמו שהוא אומר, ISIS, דאעש.ולמעשה מה שהוא אמר לי, ואני מכיר אותו היטב, הוא אדם שמאוד קשור למדינת ישראל, הוא אמר לי, מה שנעשה שם, גם התכנון וגם הביצוע, הוא הדבר הכי דומה לדאעש, לא לשום ישות אחרת, הכי דומה לדאעש. ולכן האפיון של התמונות הנוראיות האלה, במיוחד נשים מבוגרות, או אנשים מבוגרים וילדים, זה, הייתי אומר, זה התת-אנושי מהדרגה הכי נמוכה שיכולה להיות.

אני יכול לומר דבר אחר, לוחמה פסיכולוגית בזמן שיש בני ערובה, או שבויים ונעדרים, או חטופים, לוחמה פסיכולוגית זה הכלי מספר אחד. והשאלה היא עד לאיזה רמה תת-אנושית, אתה מוכן לרדת, או אתה יכול לרדת. אני חייב לומר שאנחנו גם נוהגים בלוחמה פסיכולוגית, אין סוף, אבל מעולם אני לא זוכר, לא בעשרות שנים שאני עסקתי בזה, ולא לפני כן, שירדנו לרמה כל כך נמוכה.

ש. כידון: אני רוצה לשאול אותך את שאלת השאלות. לו אתה בתפקיד, או לו אתה מייעץ, מה צריך לעשות עכשיו? אני רוצה הדרכה גם למערכת שמנהלת את זה, אבל גם למשפחות.

א. סלונים: הדבר היחידי שאני יכול להגיד, זה שלא רק במשא ומתן כזה, בכל משא ומתן, הדבר הראשון שעושים, זה לדעת את כל או רוב הנתונים, ולדעת אותם בוודאות. היום יש אי וודאות קשה מאוד. אני מקבל בערך כל רבע שעה, או בווטסאפ, או בטלפון, בקשה מאנשים שלא מכירים אותי, ואני לא מכיר אותם, בקשה לאתר את יקירם. וזה למשל אחד הנושאים, שצריך לדאוג לו ממש מהיום הראשון ולא רק אצלנו, בכלל, זה שיהיה מצב שאנחנו יודעים בוודאות, מה קורה אצלנו קודם כל, לפני שאתה בודק מה קורה בצד השני, זאת אומרת, צריך לדעת במדויק, מי נמצא בצד השני, מבין הלוחמים, מי נמצא בצד השני מבין האזרחים, ולדעת שיש קשר עם כל המשפחות, של כל האנשים.

עכשיו, זה הליך שהוא מסובך, אבל הוא אפשרי, במיוחד במדינה מתוקנת, ואני לפני הכל אומר, ששלב הלימוד, אני מקווה שהוא לא יהיה ארוך אצלנו, אבל שלב הלימוד הוא מאוד מאוד מסובך. אני יכול לומר לפי הפניות שיש אליי, של משפחות, יש משפחות, שהתלונה שלהם, היא לא על זה שקרה להם משהו נורא, שנעלם להם בן משפחה, שזה הכי נורא בעולם, אלא שאין להם עם מי לדבר. שאין להם לאן לפנות והם פונים, מפנים אותם לגופים אחרים, ואני חושב דרך אגב, שהפניות האלה חלקן הגדול, לא נובע משום רוע לב, אלא מאי הידיעה של הגופים, ולכן הערפל הזה הוא דבר שצריך להפיג אותו כמה שיותר מהר. הדבר השני, אני חושב שכל מי שעוסק בעניין הזה, צריך לנתק את עצמו, מכל מה שכתוב, מכל מה שאומרים, להיעזר במומחים, בעלי הניסיון, שישנם כאן, וישנם כאן, וללכת קדימה עם צוות, בשום פנים באופן לא לעבוד לבד. אדם שמטפל בעניין הזה, או גוף קטן, צריך שיהיו סביבו היועצים, הכי מנוסים והכי טובים בעולם, בייחוד עכשיו במצב, שכפי שאמרתי לכם, שמומחה ענק לטרור האסלאמי בעולם, אומר "חבר'ה, זה לא חמאס, זה דאעש", עולם אחר לגמרי.

ש. כידון: ולמשפחות, מי שעוסק בנושא הזה, יש עליו לחץ בלתי פוסק של משפחות, איך מתנתקים מזה? האם צריך להתנתק מזה?

א. סלונים: אני חושב שמי שעוסק במשא ומתן עצמו, בפועל, לא צריך להיות קשור למשפחות, בוודאי שלא בזמן המשא ומתן, לא צריך. אחרת הוא לא יבצע את המשימה שלו.

אני חייב לומר, שכשאני הייתי בתפקידי, תמיד עמדתי על כך מבחינתי, שיהיה מישהו שמנהל את המשא ומתן, שאני לידו. אני לא מנהל את המשא ומתן, פרט לאם זה לפני שמנהל לי משא ומתן, וללכת למבצעים או למודיעין, להשיג מודיעין, אבל צריך להיות נתק מוחלט, בין האדם שמנהל את המשא ומתן, ובין הצד האמוציונלי של העניין. אסור לו להיות מושפע, אני חושב, שהפוליטיקאים, בעת הזאת, וקשה לי להגיד את המילה הפוליטיקאים, משום שיש כל מיני פוליטיקאים, יש כאלה שבממשלה, יש כאלה שמחר יהיו בממשלה. אגב, אלה שמצטרפים לממשלה, אולי היום, מחר, יש להם ניסיון, גם בנושאים האלה, גם לראש הממשלה יש ניסיון, אולי לשר הביטחון הנוכחי, אני לא חושב שהוא מכיר את זה, פרט למה שהוא מכיר באופן אישי, והיטב, כיוון שהוא היה בעצמו לוחם ומכיר, אבל הממשלה צריכה להתעשת, לא מיד, אלא אתמול שלשום, מה שהיא לא עשתה.

ש. כידון: והמשפחות צריכות לשבת בשקט? זאת אומרת, זו עצה? אני פשוט מנסה להבין, האם הלחץ המאוד גדול שהמשפחות מפעילות, למידע ודאי, אבל האם הלחץ הגדול, לטפל בזה, האם הוא פוגע במאמצים?

א. סלונים: אני יכול לומר לך את זה במשפט אחד, שהוא לא פילוסופי, שהוא מעשי; אין זכות לאף אחד מאיתנו, אין זכות של מילימטר, לומר לאיש, לבן משפחה או למשפחות, שלא לזעוק עד לשמיים ולבקש פתרון, וכשאני עסקתי בזה, ובאמת אני חושב שאני הכי, אני לא אוהב את המילה זקן, אבל הכי ותיק בנושא הזה במדינת ישראל, הדבר שמעולם לא עשיתי, מעולם, זה שאמרתי למשפחה, להפסיק להפגין, להפסיק לצעוק, להפסיק לזעוק את זעקתן. הדבר היחידי שעשינו, זה לפעמים לבקש מהן ביום מסוים, בשעות מסוימות, לעצור לשעה, שעתיים, מסיבות מבצעיות.

ש. כידון: אורי סלונים, תודה רבה לך.

א. סלונים: תודה לכם.

ועד כאן הכותרת להפעם, אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בוויינט, באתר או באפליקציה, בנייד או ברכב, ולהאזין בספוטיפיי או באפל.

בואו לדרג אותנו, או להגיב לנו, נשמח לקרוא.

בינתיים אתם מוזמנים להזין לפרק אחר שעוסק ברגעים של אי-ודאות, היום לפני חמישים שנה. חפשו את הפרק "המסע של יונה" לאיתור הבעל שנהדר במלחמה.

איתי בצוות הכותרת, ...

תודה רבה

[מוזיקה]



24 views0 comments

Comments


bottom of page