חצי שעה של השראה עם ערן גפן - לזכרו: מוריס קאהן, יזם, פילנטרופ, לחלום ולהגשים
- אורית ליפקין
- Jan 24
- 16 min read
בסוף השבוע נפטר מוריס קאהן, האיש שהקים את דפי זהב ואמדוקס ותמך בשיגור חללית "בראשית" לירח. בגיל 90 זכיתי לעשות איתו פודקאסט, הוא אירח אותו בביתו לאחת השיחות הכי מעוררות השראה שאי פעם היו לי. הוא סיפר לי כיצד הפך מעובד שכיר למיליארדר ועל שיעורי החיים שלמד לאורך הדרך. מוריס היה איש מיוחד, התחברתי אליו ממש. האזנת חובה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/01/2026.
[הערת המתמללת - הפרק תומלל כפי שנשמע]
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "חצי שעה של השראה עם ערן גפן".
ערן: היי מוריס, מה שלומך?
[מוזיקה מסתיימת]
מוריס: [במבטא דרום אפריקאי] שלומי טוב, היום באופן מיוחד.
ערן: באמת?
מוריס: כן. [צוחק קלות]
ערן: [בחיוך] איזה כיף. איזה כיף לתפוס אותך ביום טוב. בוא נראה מה אני אצליח להוציא ממך ביום אה… [צוחק] ביום טוב. [מוריס צוחק] תגיד, אני רוצה להבין את ה… מה עושה את ההבדל - מה… יש משהו שאתה עשית או עושה שהביא אותך לכזה סוג גדול של הצלחה?
מוריס: אם אני הייתי מגדיר את זה במילה אחד…
ערן: כן.
מוריס: הייתי אומר "מזל".
ערן: אוי, נו, תפסיק כבר. [מוריס צוחק] די, נו. אוקיי, עכשיו תן לי את האמת. זה מה שאמרת עד היום, נכון? לכולם, עכשיו תיתן לי את התשובה האמיתית.
מוריס: אה, יש לי… היו לי רעיונות, ואני חשבתי שיש להם ערך…
ערן: כן.
מוריס: ואני בעצם עשיתי משהו. זה לא מספיק לחשוב על משהו, צריך לעשות משהו. ובעצם אני עשיתי…
ערן: כן.
מוריס: ובהרבה דברים שאני עשיתי לא הצלחתי.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני לא רוצה ליצור מצב… אה, תחושה, שאני בעצם בעל מזל, הכל מה שאני נוגע מצליח.
ערן: אוקיי.
מוריס: בהרבה דברים, שאני הייתי יותר צעיר, נכשלתי.
ערן: אוקיי.
מוריס: אבל הכישלון… כשלונות האלו לא הצעירו אותי. אני המשכתי וקמתי מחדש…
ערן: כן.
מוריס: והתחלתי שוב, ובסוף הצלחתי. אבל זה גם היה עניין של מזל, עיתוי, ושהמ… אני המשכתי, אני לא הרמתי ידיים. אסור להרים ידיים.
ערן: תגיד…
מוריס: זה קל, זה קל להגיד…
ערן: קשה לעשות.
מוריס: קשה לעשות.
ערן: עדיין, אתה יודע, יש הרבה אנשים שחושבים על רעיונות, יש הרבה אנשים שמנסים, יש הרבה אנשים גם שלא מתייאשים, אבל כנראה בהרבה מאוד צמתים ש90% היו פונים ימינה, אתה פנית שמאלה, שזה כנראה עשה את ההבדל בכל מיני נקודות. אתה יכול היום, בדיעבד, להבין מה… במה עשית קצת אחרת?
מוריס: בואו נתחיל בדבר הראשון שאני התחלתי בארץ שממש הצליח.
ערן: כן.
מוריס: זה היה המצפה התת-מֵאִי.
ערן: באמת? אוקיי.
מוריס: באילת. כן.
ערן: חשבתי שתגיד "דפי זהב". תסביר.
מוריס: כן. לא, "דפי זהב", אני התחלתי ב"דפי זהב" כעובד. אני הייתי סתם המנהל של "דפי זהב".
ערן: אוקיי.
מוריס: אני לא הייתי בעל של "דפי זהב".
ערן: אוקיי.
מוריס: ובזמן שניהלתי את "דפי זהב"…
ערן: כן.
מוריס: הקמתי המצפה התת-מימי.
ערן: אוקיי, תוך כדי.
מוריס: תוך כדי.
ערן: כלומר, אתה עובד בחברה…
מוריס: אני עבדתי בחברה…
ערן: ומקים יזמות בנוסף.
מוריס: ואני בעצם אמרתי להם שיש לי רעיון משוגע לעשות משהו. זה לא יגזול מהרבה זמן ממני, אז הם הסכימו. הם אמרו: "בסדר, בתנאי שזה לא מפריע לעבודה, תמשיכו".
ערן: אוקיי.
מוריס: ואני עשיתי את זה.
ערן: תוך כדי עבודה.
מוריס: תוך כדי עבודה.
ערן: שכבר זה, לדעתי, יוצא דופן.
מוריס: תוך כדי עבודה. עד כדי כך, שזה היה גמור…
ערן: כן.
מוריס: והמנכ"ל של החברה הגיע ארצה לראות מה אני עושה עם "דפי זהב"…
ערן: כן.
מוריס: אני אמרתי לו, "בוא איתי לאילת, אני רוצה להראות לך מה אני עשיתי בזמן הפנאי שלי". [מצחקק] שהוא ירד לאילת הוא ראה האתר ש… האתר הנפלא שאני הקמתי…
ערן: אוקיי.
מוריס: הוא אמר, "אתה עשית את זה בזמן הפנאי שלך?"
ערן: [צוחק] הוא היה בשוק.
מוריס: אמרתי כן. [צוחק]
ערן: ובאמת זה היה ב… איך ה…
מוריס: והוא קיבל את זה ברוח טובה כי ה… ניהלתי החברה שלו, "דפי זהב", בסדר.
ערן: איך היה לך זמן תוך כדי עבודה? מתי? בסופי שבוע? בלילות?
מוריס: בסופי, בסופי שבוע, לפעמים הייתי קופץ באמצע השבוע, לפעמים הייתי לוקח חופש.
ערן: כן.
מוריס: היה לי מישהו על-ידי שניהל החברה קצת.
ערן: כן.
מוריס: האמת היא שאני לא מנהל טוב.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני לא חזק בניהול.
ערן: כן.
מוריס: אני יותר חזק ברעיונות וביוזמה. אז היה על-ידי שמואל מיתר…
ערן: כן.
מוריס: והוא בעצם היה יותר מוכשר בניהול, וזה בעצם היה אחד מהמזלים שלנ… המזל שלנו, שהיה לי, היה על-ידי מישהו השלים החסרונות שלי.
ערן: ובאותו זמן הבנת שאלה החסרונות שלך? ידעת בזמן אמת שאתה לא טוב בניהול, או רק בדיעבד?
מוריס: קודם כל, אנחנו התד… אנחנו התיידדנו.
ערן: כן.
מוריס: כשאנחנו התחלנו, הוא התחיל לעבוד אצלי כשליח.
ערן: אוקיי.
מוריס: ובסוף הוא נהפך למנהל ייצור, ואחר-כך למנהל שיווק.
ערן: כן.
מוריס: אבל האמת היא, הוא האיש שבעצם היה לו… הוא, הוא ידע איך לשלוט על עובדים…
ערן: כן.
מוריס: איך להוציא עבודה מאנשים, ואני לא כל-כך.
ערן: אוקיי.
מוריס: אז בעצם השילוב של שנינו זה היה פנטסטי.
ערן: הנה כבר משהו שלא דומה להרבה אנשים אחרים. אני לא… הרבה אנשים אחרים עובדים איפשהו, ויש להם חלומות, אבל הם לא עושים אותם בנוסף. הם אומרים, "טוב, אני עובד, אני לא יכול, לא ירשו לי, זה תהיה בעיה." נכון? וכבר בנקודה הזו, אתה, כבר אנחנו מתחילים לראות ש-90% יפנו ימינה, ואתה פנית שמאלה. אמרת, "נכון שאני, יש לי עבודה, אבל גם יש לי יוזמות".
מוריס: גם… בעצם הנושא של אילת והמצפה, זה לא, אני לא ראיתי בזה עסק.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני רציתי לעזור לאנשים לראות החיים התת-מימי, הטבע הנפלא שיש לנו.
ערן: כן.
מוריס: אז הרעיון שלי היה לעזור לאנשים לעשות משהו. זה לא היה מפעל…
ערן: או, הבנתי. זה מעניין.
מוריס: זה לא היה עסק. האמת היא שלא היה לי תחושה - בכלל - אם זה יצליח.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני לא ידעתי אם אנשים יבואו, אני לא ידעתי שאנחנו נקים המצפה שאנחנו נרד למטה מה אנחנו נראה דרך החלונות, אז בעצם…
ערן: כן.
מוריס: …הכל הדבר הזה היה רק ניסיון לעזור לאנשים אחרים לר… ליהנות.
ערן: זה נתן לך תחושה של purpose, של משמעות, העשייה ההיא?
מוריס: הרגע שאנחנו פתחנו המצפה…
ערן: כן.
מוריס: ואני ראיתי ילדים צעירים שהם יורדים למטה, וצופים דרך החלונות, ורואים המים, והדגים והטבע היפה, ואיך הם מתפעלים, בשבילי זה נתן לי, זה נתן לי סיפוק רב. ועוד דבר…
ערן: כן.
מוריס: אז אני… לא היה לי גם, גם לא היה לי כסף.
ערן: אז איך?
מוריס: לא היה לי כסף. אני לא יודע, אני לא מהנדס, אבל אני קיבלתי הצעה מיפן לבנות מצפה, אז זה היה עולה לי מיליונים.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני עשיתי, אני חושב כל המפעל עלה לי פחות.
ערן: איך?
מוריס: אני בניתי את זה בירכא. [צוחקים צחוק ממושך]
ערן: גאוני.
מוריס: בניתי המצפה בירכא בחלקים.
ערן: כן.
מוריס: הֵבִיתִי החלקים לאילת, הרכבתי אותם… עשיתי הרכבה על החוף.
ערן: כן.
מוריס: דחפתי המצפה לתוך המים.
ערן: כן.
מוריס: גררתי אותה למקום איפה שאולי אני רציתי למקם אותה…
ערן: כן.
מוריס: וככה עשיתי…
ערן: וזה עבד. אז איך…
מוריס: ועשיתי את זה ממש בפרוטות.
ערן: [מחייך] יפה שזה מחזיק.
מוריס: והאמת היא, שאני חושב שקיבלתי ההשקעה בחזרה תוך שנה וחצי. כל ההשקעה.
ערן: מדהים. מדהים.
מוריס: ואני חושב שעד היום היו לנו בערך 12 או אפ… 13 מיליון אנשים שכבר עברו אצלנו.
ערן: מדהים.
מוריס: ואנחנו בנינו עוד מצפים ב… במקומות אחר בעולם.
ערן: ואז, זה נתן לך תחושה של יכולת, sense of ability, נכון?
מוריס: זה נתן לי יכולת, זה נתן לי…
ערן: שאתה יכול.
מוריס: זה, זה נתן לי מעמד.
ערן: כן.
מוריס: ואחר-כך היה לי מזל גם עם "דפי זהב", וזה מה שאני אמרתי בהתחלה - מזל.
ערן: תסביר.
מוריס: ומה, מה היה? אני הייתי סתם מנהל ב"דפי זהב".
ערן: אוקיי.
מוריס: ופרץ מלחמת יום הכיפורים.
ערן: אוקיי.
מוריס: ועד אז הם ניהלו החברה על-ידי קשר הדוק איתנו. כל שבוע, כל חודש היה דיווח…
ערן: החברה הבינ… הבינלאומית, ה-"Yellow Pages".
מוריס: כן, כן. זה היה… זה חברה בינלאומית.
ערן: כן.
מוריס: ואני בעצם הייתי מדווח, והם היו באים, ואנחנו בעצם היינו שם.
ערן: כן.
מוריס: פתאום ביום הכיפור הטֶלֶקְס שלנו היה מת.
ערן: אוקיי.
מוריס: אין קשר. לא מילה, לא חצי מילה.
ערן: אוקיי.
מוריס: הם לא בדקו אנחנו בסדר, אנחנו זקוקים לעזרה…
ערן: פשוט ניתוק.
מוריס: שום דבר. אז מזה הבנתי שהם לא אנשים ידידים שאני עובד איתם.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני סתם שכיר, אני כלי לעשות כסף בשבילם. שום דבר יותר.
ערן: אוקיי.
מוריס: אז האמת היא, בזה הם איבדו האמון שלי.
ערן: הבנתי.
מוריס: וזה דבר חשוב. הם איבדו האמון שלי. אוקיי, זה, זה…
ערן: ואז, אולי יצאת…
מוריס: ואז, ואז…
ערן: רגע, אולי יצאת אז ממה שנקרא "תודעה של שכיר". יש הרבה אנשים שיש להם תודעה של שכירים.
מוריס: כן, א… אני סתם שכיר, ואנחנו בארץ סתם, סתם מקור של כסף ורווח.
ערן: כן.
מוריס: ואני בעצם עד אז חשבתי שאנחנו, אני, במשפחה גדולה…
ערן: כן.
מוריס: וכולנו ביחד.
ערן: אוקיי.
מוריס: ואחר-כך קרה להם בעיה, שהם רצו לעשות חוזה עם Saudi… עם ס… עם הסעודים…
ערן: כן.
מוריס: ועקב החרם הערבי…
ערן: כן.
מוריס: הם היו צריך לחתום שאין להם עסק בארץ…
ערן: אוקיי.
מוריס: והם נאלצו למכור. ואם למכור על-ידי לחץ של הערבים, זה היה יוצר להם בעיה בארצות הברית.
ערן: אוקיי.
מוריס: אז אני אמרתי להם, אני אעזור להם [ערן מגחך] ואני מצאתי להם קונה…
ערן: בשקט.
מוריס: והקונה היה אני.
ערן: גדול. [צוחקים]
מוריס: לא אמרתי להם שזה אני…
ערן: כן.
מוריס: אבל זה מה שיצא. וככה אני בעצם רכשתי החברה…
ערן: במחיר טוב.
מוריס: במחיר טוב.
ערן: כי לא היה תחרות. הם לא יכלו לפתוח את זה לכל העולם, נכון?
מוריס: ועד, ועד… עד מידה מסוימת קוראים לזה "Limited management buyout".
ערן: אוקיי.
מוריס: שהמנהלים קונים…
ערן: קונים.
מוריס: …את הזה מהבעלים.
ערן: כן. כן.
מוריס: וזה היה צירוף של מזל, יוזמה…
ערן: מאוד.
מוריס: …והעזה.
ערן: העזה, מאוד.
מוריס: והעזה.
ערן: הרי אם לא הייתה את הבעיה של החרם הערבי, והם היו מוכרים חברה רגילה בלי שהם מתביישים שהם מוכרים אותה, הם היו עושים מכרז, והיו מקבלים מחיר יותר טוב. הם היו צריכים לעשות את זה בשקט…
מוריס: לו…
ערן: …שאף אחד לא ידע.
מוריס: לו הם עשו את זה במכרז…
ערן: כן.
מוריס: …לא יכלתי להשתתף כי לא היה לי כסף.
ערן: נכון, מישהו אחר היה שם כסף.
מוריס: כמה, כמה היה לי? לא הרבה.
ערן: לא הרבה.
מוריס: לא, לא הרבה. אז, אז שאני אמרתי "מזל" בהתחלה…
ערן: כן.
מוריס: זה באמת נכון, וזה ליווה אותי כל החיים שלי. האספקט של מזל, אני לא מזלזל בו, ואני חושב שמזל זה, אנש… זה קורה להרבה אנשים, אבל הם לא מזהים את זה.
ערן: אוקיי.
מוריס: צריך לזהות המזל, ההזדמנות, ולתפוס אותו.
ערן: נכון. הקמת סטארטאפ. כלומר הפכ… בעצם היכולת, בעצם "דפי זהב", בעצם היתה…
מוריס: אוקיי. מ"דפי זהב" היה בעיה [מכחכח בגרון] שעל מנת לעשות "דפי זהב"…
ערן: כן.
מוריס: צריך מדפיסים, Typewriters.
ערן: כן, מקלידנים כאלה.
מוריס: אֶהה?
ערן: [בקול יותר רם] מקלידים.
מוריס: מקלידים מיוחדים.
ערן: כן.
מוריס: והם יצרו… הם יצאו מהייצור.
ערן: אוקיי.
מוריס: אז אנחנו נאלצנו למצוא פתרון. אז אנחנו הפכנו לשיטה ממוחשב.
ערן: כן.
מוריס: והיה לי קשר עם מישהו בשם אִישִׁי לביא, ישעיהו לביא. הוא היה מנכ"ל משרד הביטחון…
ערן: כן.
מוריס: הוא היה מפקד חיל הקשר, הוא היה מנכ"ל משרד התקשורת, הוא היה היושב ראש של ה"איגוד המהנדסים העולמיים".
ערן: [בהתפעלות] אוּ-וּא. כן.
מוריס: הוא היה איש פנטסטי. אבל אחרי שהוא היה במשרד הביטחון הוא יצא לחו"ל, כי הוא אמר, "אני לא יכול לעבוד עם חברות שאני עבדתי איתם כמנכ"ל".
ערן: אוקיי.
מוריס: "הקשר הזה פסול".
ערן: יפה.
מוריס: אז הוא אמר, "זה מחייב אותי לצאת לחוץ לארץ". אז ככה הוא עשה.
ערן: אוקיי.
מוריס: שהוא חזר ארצה הוא חיפש איפה לעבוד. אמרתי לו, "תעבוד אצלי." הוא אמר, [בגיחוך] "מה אני אעשה אצלך?".
ערן: נכון.
מוריס: אמרתי, "רק דבר אחד - אתה תיתן לי ייעוץ".
ערן: אוקיי.
מוריס: "אני אתן לך 50 אלף דולר לשנה"…
ערן: כן.
מוריס: "משרד, מזכירה ורכב." -"מה אתה רוצה ממני?" אמר. "רק שאני יכול לשבת איתך, ולדבר איתך".
ערן: אוּ-וּא.
מוריס: וזה… אני אמרתי פעם ליעקב לוינסון, הוא אמר לי: "אני רואה שלקחת אישי. אני מעריך אותך, אבל מה הוא יעשה איתך?". אמרתי: "הוא רק יעזור לי לחשוב". אישי לקח אותי פעם…
ערן: כן.
מוריס: והוא שאל אותי, "תגיד לי, מה העסק שלך?"
ערן: כן.
מוריס: אמרתי, "אני מוכר פרסום." הוא אמר, "אתה לא מוכר פרסום, [לאט] אתה - מתווך - מידע".
ערן: מעניין.
מוריס: "וזה בעצם העסק של העתיד".
ערן: מענ… מדהים.
מוריס: "אתה מתווך מידע".
ערן: כן.
מוריס: עכשיו, זה לא רק שאתה מוכר פרסומת…
ערן: נכון, זה שינוי תפיסתי לגמרי.
מוריס: וזה עשה שינוי אצלי.
ערן: אתה זוכר את השיחה הזו, שהוא אמ… את הרגע שזה נאמר?
מוריס: זה, בעצם, הדבר הקטן הזה, היה שווה כל השקעה שלי שעשיתי בו.
ערן: כן.
מוריס: אחר-כך, אחרי זה…
ערן: מדהים. [מוריס צוחק] מדהים, כי זה שינוי תפיסה אסטרטגית…
מוריס: וזה היה לא… רק…
ערן: זה שינוי הבנה מה האסטרטגיה? מה הביזנס?
מוריס: רק רעיון…
ערן: רק אמירה, רק מחשבה.
מוריס: ya, אוקיי. [ערן מצחקק] עכשיו אנחנו היינו צריכים למצוא פתרון…
ערן: כן.
מוריס: …לחוסר של… What do you call them? Typewriters?
ערן: כן, מקלידניו… מקלידנים.
מוריס: מקלידים.
ערן: כן.
מוריס: אוקיי. אז אישי אמר לנו: "אל תבנה מערך בשביל עסק שלך"…
ערן: כן.
מוריס: "תבנה שיטה גנרי"…
ערן: לעוד עסקים.
מוריס: "גנרי. ואחר-כך תשלים את זה לפי הצרכים של החברה שלך".
ערן: מדהים.
מוריס: "ואחר-כך אתה יכול לעשות את זה בשביל חברות אחרות".
ערן: כן.
מוריס: זה הע… זה עצה שנייה.
ערן: עצה מדהימה.
מוריס: מדהימה. והיו לנו ויכוחים בתוך החברה, לא עושים ככה. הוא עמד על זה, וככה אנחנו עשינו.
ערן: כן.
מוריס: וזה בעצם אפשר לנו למכור המערך והשיטה שלנו…
ערן: לאחרים.
מוריס: בכל העולם. גם לחברה "ITT", שהם היו פעם הבעלים שלי…
ערן: כן.
מוריס: הם קנו ממני מידע ושיטה, ואחר-כך מזה אנחנו גם כן עברנו למחשוב של נתונים של חברות טלפונים.
ערן: כן. ו"אמדוקס"?
מוריס: No…
ערן: זה עוד לפני?
מוריס: קודם כל אנחנו מכרנו… השיטה הזאת של דפי זהב…
ערן: כן.
מוריס: ל-Southwest Bell, שזה היה אחד מהחברות "בל" בארצות הברית [מכחכח בגרון], והם בעצם אימצו השיטה שלנו, והם בעצם גידלו, עד שהם נהפכו אחר כך ל-AT&T…
ערן: אוקיי.
מוריס: החברה הכי גדולה בענף הטלפון בעולם.
ערן: וואו. השיטה זה גם הטכנולוגיה, נכון? לא רק השיטה?
מוריס: אז אני מכרתי להם השיטה…
ערן: וגם טכנולו… גם המערכת, לא רק שיטה, Not only the method but also the, the technology?
מוריס: מערכת. לא, אנחנו מכרנו להם מערכת…
ערן: מערכת.
מוריס: האנשים שלנו עבדו שם…
ערן: ישבו שם.
מוריס: זה בעצם היה עסק גדול…
ערן: כן.
מוריס: איתם, עם AT&T. זה אפשר לנו להתפשט לכל החברות בארצות הברית. ואנחנו, אחר-כך… אחר-כך התחיל הנושא של טלפונים ניידים…
ערן: כן.
מוריס: ואחר-כך טלוויזיה, ואנחנו היינו… בכל שלב של התפתחות, אנחנו היינו שם. אז בעצם בנינו עסק ענק.
ערן: מטורף.
מוריס: ענק. היו לנו 27,000 עובדים. וגם היום יש לנו כמעט 25,000 עובדים.
ערן: זה, זה אמ… זה היום "אמדוקס", מה שנקרא?
מוריס: זה "אמדוקס".
ערן: זה "אמדוקס".
מוריס: זה, "דפי זהב" נהפך ל"אמדוקס".
ערן: כן. אז תראה. אתה אמרת, אמרת מזל…
מוריס: אבל… אז זה, היה מזל על כל אורך הדרך.
ערן: אבל תראה כמה דברים זיהיתי חוץ ממזל. זיהינו בהתחלה את השינוי התודעתי של מעבר משכיר ליזם, נכון? זיהינו את זה שידעת להתחבר לאנשים, וליצור איתם אמון.
מוריס: כן.
ערן: זיהינו את זה שידעת לקפוץ על הזדמנות, וללכת עליה עד הסוף. נכון?
מוריס: כן.
ערן: ראינו את זה שידעת במה אתה טוב ובמה אתה לא טוב, ומצאת אנשים שישלימו את ה… ישלימו אותך. נכון? מצאת את זה שידעת לבחור אנשים, שלקחת מישהו, ושילמת לו 50 אלף דולר לשנה בלי… לפני שעוד בכלל ידעת מה הוא יעשה ואיזה ערך הוא ייתן לך…
מוריס: כן.
ערן: …והוא יביא את ההזדמנות, הזדמנות אחר-כך.
מוריס: ya, והוא הביא.
ערן: נשמע שצריך הרבה-הרבה דברים סביב המזל הזה [צוחקים] חוץ מהמזל, נכון?
מוריס: כן. אתה צריך בעצם לבנות אצלם אִמון. על מנת שאנשים יתנו לך אמון…
ערן: כן.
מוריס: אתה צריך להיות אמין.
ערן: אוקיי.
מוריס: וזה חשוב. וז… הנושא של אמינות אצלנו בארץ [פאוזה] יש קצת בעיה.
ערן: [צוחק] קצת…
מוריס: המוסר לא תמיד כמו שזה צריך להיות.
ערן: תן לי דוגמה למקרה אצלך שבחרת במשהו שפגע בך, אבל… או לא היה באינטרס שלך, אבל עשית אותו בשביל לשמור על האמון?
מוריס: אני אתן לך. בסופו של ה… בעצם, שאנחנו, שאנחנו בעצם סיימנו הקשר שלנו עם AT&T…
ערן: כן.
מוריס: ואנחנו החלטנו שאנחנו נלך לדרכנו, והם יילכו לדרכם…
ערן: כן.
מוריס: אז בעצם החלטנו בנועם שאנחנו, שאנחנו ניפרד [מכחכח בגרון]. היו… בעצם, אנחנו בעצם הפכנו לחברה ציבורית, היו להם מניות שלהם, היו לנו המניות שלנו. והם היו שותפים שלנו…
ערן: אוקיי.
מוריס: 50%-50%. עכשיו, שאנחנו בעצם נפרדנו, היו כל מיני זנבות של עסקים שהיינו צריכים לעשות משהו.
ערן: כן.
מוריס: אז זה לא היה… הם לא היו בנויים לקחת אותם. אז הם אמרו לנו: "קחו אתם העסקים האלו…".
ערן: כן.
מוריס: …"ותתנו לנו הערך שאתם חושבים שזה שווה".
ערן: אוקיי.
מוריס: הם לא שלחו אף אחד בחיים שלהם לבדוק הספרים שלנו…
ערן: אוקיי.
מוריס: ועד… על שאנחנו גמרנו, הסכום שאנחנו נקטנו בה, הם קיבלו בלי - לשאול - שאלה. ואני יכול להגיד לך: אנחנו קבענו מחיר על כל עסק שאנחנו בעצם קיבלנו…
ערן: כן.
מוריס: ואנחנו דאגנו שלא קיפחנו אותם.
ערן: אוקיי.
מוריס: והאמת היא, אנחנו הפסדנו. אבל אני הייתי מעדיף להפסיד מה שאחר-כך כי הם יגידו: "אתם סידרתם אותנו".
ערן: אוקיי.
מוריס: אז אף אחד לא יכול להרים אצבע אליי ש"נו-נו, לא היית בסדר".
ערן: אוקיי.
מוריס: לא בעניין הזה. אז זה הדוגמה. זה עלה לנו, אבל אנחנו היו, היינו רגועים. ככה אנחנו ניהלנו. ואנחנו ידידים, ידידים איתם עד היום.
ערן: תגיד, אנחנו בתקופה של משבר. התחיל ממשבר בריאותי עבר למשבר כלכלי בעקבות הקורונה. אתה ראית כמה משברים בימי חייך.
מוריס: בארצות הברית הם התחילו מאוחר מדי…
ערן: כן.
מוריס: וזה בעצם פגע בהם, והם עוד סובלים עד היום. אבל דבר אחד הם עשו - הם ראו ההרס שזה עושה לכלכלה…
ערן: כן.
מוריס: והם הזרימו כסף מייד לציבור, לחברות קטנות, לאנשים, שהם ימשיכו להפעיל אנשים, שהם ימשיכו לתת להם כסף.
ערן: כן.
מוריס: עשו את זה מהר, ועשו את זה בנדיבות.
ערן: נכון.
מוריס: אצלנו אנחנו סתם אדישים. אנחנו לא זזים. אנחנו מדברים אבל המפעלים הקטנים, היזמים שהם באמצע, הם ייפלו, ובעצם יסב… הם יסבלו.
ערן: כן.
מוריס: היו צריכים לתרום כסף להם, היו צריכים לעזור להם. אנשים בלי עבודה, אנשים בלי כסף על ה… בלי אוכל על השולחן, היו צריכים לעזור להם. אבל אני לא, אני לא רואה העזרה הזאת.
ערן: אוקיי.
מוריס: אני לא רואה שמושיטים העזרה הזאת, ואני חושב שאנחנו, אנחנו נשלם מחיר על זה. אנחנו נשלם מחיר על זה, וזה יהיה קשה להפעיל המפעלים שייפלו.
ערן: כן.
מוריס: זה לא קל, וזה, וזה חבל. זה חוסר מחשבה. אולי היינו עסוקים מדי עם פוליטיקה.
ערן: אולי. יש 30 מיליון מובטלים בארצות הברית וה-S&P והנאסד"ק בשיא. אתה יכול להסביר לי את זה?
מוריס: פשוט מאוד.
ערן: מה, איך?
מוריס: הזרמה של טריליארדים לשוק.
ערן: אז זה יחזיק מעמד?
מוריס: הזרימו טריליארדים לשוק.
ערן: כן, אוקיי.
מוריס: זה בוודאי עשה, עשה את זה. אני חושב…
ערן: אבל זה יחזיק לאורך זמן?
מוריס: אני לא יודע מה זה יעלה לכלכלה אחר-כך, כי הכסף לא בא מהשמיים.
ערן: נכון.
מוריס: זה כסף שהם הדפיסו וחילקו.
ערן: אוקיי.
מוריס: which is, לזה תהיה השפעה אחר-כך, אבל בינתיים הם מחזיקים אה… בינתיים הם מחזיקים הכלכלה.
ערן: כן. ומה הדבר השני? אמרת שני דברים.
מוריס: הדבר השני זה דבר טוב.
ערן: כן.
מוריס: אני עושה משהו חדש. יש חברה שאני רוצה עכשיו לתמוך בה.
ערן: כן.
מוריס: וזה התחיל קודם כל ב-"LEAD" ."LEAD" זה קבוצה, חברה לפתח מנהיגות.
ערן: כן. עמותה, נכון.
מוריס: עמותה, כן, כן. ואנחנו עובדים, אני חושב, 17-18 שנה…
ערן: כן.
מוריס: ואנחנו פיתחנו אנשים נהדרים. הם עושים דברים נפלאים, הם עוזרים לציבור, ואנחנו בעצם פיתחנו קומץ של אנשים שיש להם ערכים כמו שצ…
ערן: כמו שצריך.
מוריס: כמו שצריך להיות. ובתוך אלו היה אחד, זה היה… היא הייתה בחורה בגיל 16…
ערן: כן.
מוריס: והיא הקימה יחידה לעזור אנשים שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים. שמו עדי…
ערן: אלטשולר.
מוריס: אלטשולר.
ערן: נכון. "כנפיים של קרמבו".
מוריס: "כנפיים של קרמבו".
ערן: נכון.
מוריס: ה"כנפיים של קרמבו" נהפך למפעל אדיר. אני חושב שהיום הם מטפלים ב-4,000…
ערן: נכון.
[שתיקה]
מוריס: הם מטפלים היום ב-4,000 ילדים נפגעים, והם עוזרים, הם עוזרים להורים האלו בעצם לטפל בם.
ערן: כן, נכון. נכון.
מוריס: עכשיו יש… היה לה רעיון.
ערן: כן.
מוריס: ילדים עם צרכים מיוחדים שהם בכיתה אחד, התדמית האישי שלהם הוא דפוק.
ערן: נכון.
מוריס: וילד שאין לו תדמית שהוא מרגיש הוא בסדר, הוא לא יהיה שום דבר.
ערן: נכון.
מוריס: התדמית האישי של אנשים זה מה שקובע לאן, עד לאן הם יגיעו.
ערן: נכון.
מוריס: אז היא פיתחה שיטה לניהול כיתות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים עם ילדים רגילים, ביחד. אז היא ביקשה ממני עזרה להקים שישה כיתות לפני שנה כניסיון.
ערן: אוקיי.
מוריס: קיבלה ממשרד החינוך אישור, והיא התחילה, והפרויקט הזה הצליח.
ערן: אוקיי.
מוריס: אוקיי. אני בעצם הייתי באחד מהפתיחות, [מכחכח בגרון] וראש העיר בחדרה שהוא פתח את זה, הוא דיבר עם הילדים וההורים.
ערן: כן.
מוריס: אבל בעיקר דיבר עם הילדים. ואחר-כך הוא לקח אותי הצידה והוא אמר לי: "אתה שמת לב? אני לא יכול להבחין מי הילד עם"…
ערן: צרכים מיוחדים.
מוריס: …"צורך מיוחד ומי ילד רגיל. כולם בסדר". הילדים האלו הם לומדים השפה איך לדבר בידיים. השפה הזאת…
ערן: שפת סימנים.
מוריס: …שכולם יכולים לדבר עם כולם.
ערן: כן.
מוריס: אז מה זה עושה?
ערן: מדהים. זה עושה אמפתיה…
מוריס: מה זה עושה? קודם כל, הילדים האלה עם צרכים מיוחדים, הם י… זה ייתן להם האפשרות להתפתח בחיים.
ערן: נכון.
מוריס: ייתן להם חיים. וילדים אחרים, הרי ילדים הם די, די אכזריים…
ערן: נכון.
מוריס: אבל הילדים האלו הם מפתחים אמפתיה, והם עוזרים, אז הם יהיו אזרחים נהדרים, והילדים האלו יהיו אנשים טובים.
ערן: נכון.
מוריס: אוקיי. המנהל של הבית-ספר היה באירוע. הוא לקח אותי הצידה הוא אמר: "אתה רואה השדה לפנינו?"
ערן: כן.
מוריס: "שם יהיה בית-ספר בעוד ארבע שנים. בעוד ארבע שנים כל הבית-ספר ינוהל במערכת הזו".
ערן: מדהים.
מוריס: הפרויקט שלי, שאני בעצם יתמוך בה עכשיו, זה הפרויקט הזה לעזור הילדים האלו.
ערן: זה מדהים וזה פרויקט מבורך ועדי היא מהממת. וחשוב מאד.
מוריס: זה פרוי… וגם היא מדהימה. היא, היא…
ערן: היא מדהימה. מסכים.
מוריס: כן, מה שצריך זה לא רק רעיון, זה מישהו שיודע איך ליישם אותה.
ערן: נכון, או להביא את האנשים איתו שיישמו.
מוריס: היא יודעת איך ליישם אותה, איך להביא אנשים, וזה יהיה פרויקט, ואני… היא אמרה, "תני לי קצת כסף, ואני תוך חמש שנים יהפוך השיטה בארץ לחינוך כזה".
ערן: כן. מדהים.
מוריס: אמרתי: "אני, אני איתך".
ערן: גדול.
מוריס: "אני איתך".
ערן: אז תראה, דבר אחרון שלא דיברנו שצריך להוסיף למזל, כי דיברנו על הרבה דברים אחרים, זה רעיונות גדולים, לא רעיונות קטנים. רעיונות עם… רעיונות שהם Big Ideas.
מוריס: Yes.
ערן: ואם יש Big Idea אפשר לצרף אליהם עוד ועוד אנשים שילכו על הרעיון הגדול, במיוחד אם הוא עושה טוב, נכון?
מוריס: כן.
ערן: מוריס, המון תודה, היה כיף. [צוחקים קלות]
[מוזיקת סיום]
מוריס: אין בעד מה, אין בעד מה, שמחתי לדבר.
ערן: תודה.
קריין: "חצי שעה של השראה עם ערן גפן".
[מוזיקה מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments