סיפורים ושירים מאת נורית זרחי.
מספרים ושרים: אפרת אביב ותומר שרון.
פסקול עיבוד ונגינה: עדי כהן.
יוצרים: ירדן בר כוכבא הלפרין ודידי שחר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/01/2018.
[שיר פתיחה - הרוח מחפש ילד עם כובע, הכובע מחפש ראש. הראש מחפש מסרק, המסרק מחפש קשרים. וראש מלא בסיפורים. וראש מלא בסיפורים]
סיפורים ושירים מאת נורית זרחי.
החתונה.
גיאגיא ראה ראשון את השמלה החדשה בפינת התחפושות מפני שהגיע ראשון כמו כל בוקר. הוא בא לפני כל הילדים כי רצה להיות שם כשאילאיל באה לגן. "אל תבכי" אמר לאילאיל. כמו כל יום שחיכה ליד השער עד שתגמור להיפרד מאמא שלה. וכשאילי נכנסה לחדר המשחקים, הוא קרא לה לבוא ולראות את השמלה החדשה.
הגננת אמרה "ילדים, זו שמלה של כלה אמיתית ומי שרוצה יכול להתחתן". אילי עמדה מול הראי בשמלה שהגיעה עד הרצפה והגננת אמרה "איזו כלה יפה יש לנו בגן. אילאיל, את רוצה גם את הזר על הראש?" היא הביאה לגן גם זר אמיתי של פרחים מזהב.
גיאגיא חשב שאילי היא הילדה הכי יפה בעולם והם שיחקו יחד כל היום עד שאמא של אילי באה לקחת אותה. "אני לא רוצה ללכת הביתה" אמרה אילי ובכתה.
"למה אילי בוכה גם כשהיא באה לגן וגם כשהיא הולכת?" שאל גיאגיא את אמא שלו בדרך הביתה. "אני רוצה ללכת אליה אחר הצהרים". -"נטלפן ונראה", אמרה אמא של גיא. אבל הם לא הלכו אחר הצהרים לבקר את אילי כי אמא שלה אמרה שהיא עסוקה וגיאגיא הלך לשחק עם ילדים אחרים.
[מנגינה]
בבוקר כמו בכל בוקר, חיכה גיאגיא לאילי וכשהיא גמרה להיפרד מאמא שלה, היא רצה ישר לפינת התחפושות ולבשה את השמלה. הגננת אמרה "היום מישהו אחר צריך להתחתן. אי אפשר כל יום אותו זוג" ואילי אמרה "בסדר, אז היום אני אתחתן עם נדב". -"את לא יכולה" אמר גיאגיא. "אני יכולה להיות כלה של מי שאני רוצה" אמרה אילי. וביום הזה היא התחתנה עם אופיר ועדי ויותם ועוד ילדים ולא עם גיאגיא והוא לא ניגש עוד לפינת התחפושות ושיחק בחצר כל היום.
למחרת בבוקר כשבאה הגננת לגן היא ראתה את השמלה החדשה של הכלה גזורה לחתיכות. הגננת אספה את כל הילדים בפינת הריכוז וכשכולם ישבו אמרה "קרה לנו בגן דבר רע מאוד. אחד הילדים גזר את שמלת הכלה במספריים. ילדים, אתם יודעים מי עשה את זה?" הילדים שתקו. הגננת אמרה "אני יודעת שמישהו מכם יודע". -"זה גיאגיא עשה את זה" אמרה אילי. והגננת אמרה "גיא? זה אתה שגזרת את השמלה היפה?" וגיאגיא לא ענה. והגננת אמרה "על זה צריך לקבל עונש והעונש שלך זה שכל השבוע תישאר לשחק בחצר כי מי שלא יודע לא להשחית, מסוכן לתת לו להתקרב לפינת המשחקים".
כל היום גיאגיא שיחק לבדו בחצר, אבל הוא לא היה באמת לבדו כל היום כי באמצע הריכוז נועה הקטנה יצאה לחצר והתקרבה לנדנדה. "טוב מאוד שגזרת את השמלה" היא אמרה. גיאגיא עצר את התנופה והתנדנד יותר לאט. "זו הייתה שמלה בכלל לא יפה וגם ארוכה מדי". -"באמת?" שאל גיאגיא. -"אמהממ" ענתה נועה הקטנה.
גיאגיא שוב העיף את הנדנדה בכוח אבל נועה הקטנה נשארה לעמוד למטה ולא זזה. כשהנדנדה שוב עברה לידה, היא אמרה "אתה רוצה להתחתן איתי?" - "אי אפשר" אמר גיאגיא "מפני שאין שמלה". -"לא נכון" אמרה נועה הקטנה.
גיאגיא עצר את הנדנדה וראה איך נועה הקטנה נכנסת לגן ומביאה משם את שני הכובעים של הכבאים. גיא ירד מן הנדנדה "אבל זה לא בגד של חתן וכלה" אמר. -"גם כבאים מתחתנים. אפשר להתחתן בכל מיני צורות" -"את בטוחה?" שאל גיאגיא. "אממהמ" אמרה נועה הקטנה.
גיאגיא חבש את הכובע. "כשכבאים מתחתנים, הם צריכים להתנשק" אמרה נועה הקטנה. גיאגיא הסתכל סביב. כל הילדים היו בתוך הגן ואף אחד לא יכול היה לראות. "את בטוחה?" שאל גיאגיא ונועה הקטנה אמרה "אממהממ".
[מנגינה]
אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה
ופתאום הסתיימה העונה
הלכה לה אותה האישה
לחפש לה דירה חדשה
היא חקרה שאלה
לא מצאה שום דבר
רק חדרון בתוך גזר
ארוך, ארוך אבל צר
מעכשיו לא היה לה מקום לסלון לא לא לא
ולכן היא חתכה מחצית הארון
והכניסה רק רבע כסא וחתול ושרפרף
מעצמה היא בקושי הצליחה לדחוק את האף
אווווו
אישה אחת גרה בתוך אבטיח גדול נורא
היו לה שני שרפרפים כסא ומנורה
להתראות באנטארקטיקה
"אדוֹנִי, יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ."
מַר זוּם הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ וְהִסְתַּכֵּל סָבִיב.
בֵּין הַכְּבִישִׁים, הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהָאֲנָשִׁים עָצַר שְׁלִיחַ הַדֹּאַר
וְהוֹשִׁיט לְמַר זוּם חֲבִילָה.
"לָמָּה דַּוְקָא לִי?" אָמַר מַר זוּם, שֶׁמִּהֵר מְאוֹד לְהַגִּיעַ לַמִּשְׂרָד.
"כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִדְאֹג לְעוֹד מִישֶׁהוּ חוּץ מִלְּעָצְמוֹ,"
אָמַר הַשָּׁלִיחַ.
מַר זוּם הִסְתּוֹבֵב וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.
"וְשֶׁלֹּא תָּסִיר אֶת הָעֲטִיפָה," קָרָא אַחֲרָיו הַשָּׁלִיחַ וְנֶעֱלַם.
אֶת הַחֲבִילָה הוּא הִשְׁאִיר עַל מִכְסֵה הַמְּכוֹנִית הַקְּרוֹבָה.
מַר זוּם מִהֵר מְאוֹד וְהִתְכַּוֵּן לָלֶכֶת מִשָּׁם, אֲבָל נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁהוּא
שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ.
זֹאת הָיְתָה הַחֲבִילָה.
הוּא קֵרֵב אֵלֶיהָ אֶת הָאֹזֶן וְשָׁאַל, "מָה? מִזְרָקָה? אָמַרְתְּ מִזְרָקָה?"
הַחֲבִילָה רָעֲדָה, וּמַר זוּם הָלַךְ לְכִוּוּן הַמִּזְרָקָה. הוּא רָצָה לְהִפָּטֵר
מִמֶּנָּה מַהֵר וּלְהַגִּיעַ לַמִּשְׂרָד.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמִּזְרָקָה, אָמַר לַחֲבִילָה, "לָזֶה הִתְכַּוַּנְתְּ?"
הַקּוֹל מִבִּפְנִים אָמַר מַשֶּׁהוּ.
"אָה," אָמַר מַר זוּם, "הִתְכַּוַּנְתְּ לַלּוּנָה פַּרְק? זֶה בֶּאֱמֶת לֹא מַתְאִים
לִי עַכְשָׁו, אֲנִי מְמַהֵר לַמִּשְׂרָד."
אֲבָל הַחֲבִילָה אָמְרָה אֶת זֶה שׁוּב, וּמַר זוּם מִהֵר לַלּוּנָה פַּרְק.
הוּא חָצָה אֶת הַמַּחְסוֹם וְחִכָּה בַּפְּקָקִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַלּוּנָה פַּרְק
אָמַר בְּנִצָּחוֹן, "זֶהוּ! לָזֶה הִתְכַּוַּנְתְּ?"
"מַסְטִיקָה," אָמְרָה הַחֲבִילָה.
"אוּלַי תְּדַבְּרִי בָּרוּר?!" הִתְעַצְבֵּן מַר זוּם. "אַחֲרֵי שֶׁהִגַּעְנוּ
עַד הֵנָּה, מָה שֶׁאַתְּ רוֹצָה זֶה מַמְתַּקִּים?"
הַחֲבִילָה רָעֲדָה, וְהוּא נִגַּשׁ לַפִּיצוּצִיָּה הַקְּרוֹבָה וְקָנָה
שַׂקִּית הַפְתָּעָה.
"זֶהוּ?" שָׁאַל.
"מוּזִיקָה," עָנְתָה הַחֲבִילָה.
"דַּי," אָמַר מַר זוּם, "נִמְאַס לִי לְגַמְרֵי. בִּכְלָל הָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ לַמִּשְׂרָד,
כֻּלָּם מְחַכִּים לִי שָׁם. מָה, הִשְׁתַּגַּעְתִּי לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁאֵיזֶה חֲבִילָה
אוֹמֶרֶת לִי?!"
הַחֲבִילָה לֹא עָנְתָה, וּמַר זוּם מִהֵר לַמִּשְׂרָד.
כְּבָר הָיָה מְאֻחָר מְאוֹד, וּכְשֶׁהִגִּיעַ, הַמִּשְׂרָד הָיָה רֵיק.
"עַכְשָׁו אַתְּ מְרֻצָּה?" אָמַר מַר זוּם וְזָרַק אֶת הַחֲבִילָה עַל הַשֻּׁלְחָן.
הָעֲטִיפָה נִפְתְּחָה קְצָת.
"אַרְטִיקַר," לָחֲשָׁה הַחֲבִילָה.
"מָה?" אָמַר מַר זוּם, "אַחֲרֵי שֶׁסָּחַבְתְּ אוֹתִי מִפֹּה לְשָׁם וּמִשָּׁם
לְפֹה, מָה שֶׁאַתְּ רוֹצָה זֶה אַרְטִיקַר?"
הַחֲבִילָה רָעֲדָה, וּמַר זוּם אָמַר, "אַתְּ צְרִיכָה לְדַבֵּר בָּרוּר אִם אַתְּ
רוֹצָה שֶׁיָּבִינוּ אוֹתָךְ."
"אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מַכָּה," אָמְרָה הַחֲבִילָה.
"מַכָּה?" אָמַר מַר זוּם, "חֲצוּפָה!" וְהוּא תָּלַשׁ אֶת הָעֲטִיפָה בְּכוֹחַ.
"אָה," קָרָא מַר זוּם מֻפְתָּע, "זוֹ בֵּיצָה!"
וְהַבֵּיצָה אָמְרָה, וּמַר זוּם שָׁמַע זֹאת בִּבְהִירוּת גְּמוּרָה,
"אַנְטְאַרְקְטִיקָה. לִפְתֹּחַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן."
"וְהַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי," אָמַר מַר זוּם בְּבֶהָלָה, "פָּתַחְתִּי אֶת
הַחֲבִילָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי הַזְּמַן. מָה לַעֲשׂוֹת?
אַנְטְאַרְקְטִיקָה יְכוֹלָה לְחַכּוֹת, אֲבָל לֹא הַבֵּיצָה."
וְהוּא פִּנָּה אֶת הַמִּסְמָכִים וְהַתִּיקִיּוֹת, בָּחַר לוֹ כָּרִית מַתְאִימָה,
תָּלָה עַל הַדֶּלֶת שֶׁלֶט "נָא לֹא לְהַפְרִיעַ! יְשִׁיבָה חֲשׁוּבָה!"
וְיָשַׁב לִדְגֹּר עַל הַבֵּיצָה.
"מָה לַעֲשׂוֹת," נֶאֱנַח מַר זוּם, "כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִדְאֹג לְעוֹד מִישֶׁהוּ
חוּץ מִלְּעָצְמוֹ."
הוּא יָשַׁב יוֹם, יָשַׁב יוֹמַיִם, זֶה הָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהַבֵּיצָה חָשָׁה
כַּנִּרְאֶה לֹא בְּנוֹחַ, וְהִיא רָעֲדָה וְקִפְּצָה עַד שֶׁהִתְבַּקְּעָה לִשְׁתַּיִם,
וּמִי יָצָא?
"בָּרוּךְ הַבָּא!" אָמַר מַר זוּם. זֶה הָיָה פִּינְגְּוִין תִּינוֹק.
"אַבָּא?" אָמַר הַתִּינוֹק.
"בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת," אָמַר מַר זוּם, וְהֶחְלִיט לִקְרֹא לוֹ פִּינִי.
"אַנְטְאַרְקְטִיקָן?" שָׁאַל פִּינִי.
"אַנְטְאַרְקְטִיקְשָׁם," אָמַר מַר זוּם, כִּי רָצָה שֶׁפִּינִי הַקָּטָן יֵדַע
אֵיפֹה הוּא נִמְצָא. וְהוּא תָּלָה עַל דֶּלֶת הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ שֶׁלֶט, "אֶחְזֹר
בִּמְהֵרָה", הִזְמִין בַּטֵּלֵפוֹן כַּרְטִיס לְאַנְטְאַרְקְטִיקָה, לָקַח אֶת פִּינִי
בְּמִנְשָׂא, וּשְׁנֵיהֶם טָסוּ לְשָׁם עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
כְּשֶׁיָּרְדוּ מִן הַמָּטוֹס, עָלוּ עַל מִזְחֶלֶת שֶׁלֶג וְטָסוּ יָשָׁר לַמּוֹשָׁבָה.
שָׁם נִגְלוּ לְעֵינֵיהֶם הֲמוֹן פִּינְגְּוִינִים - דּוֹגְרִים, רוֹחֲצִים בַּיָּם
אוֹ מִתְהַלְּכִים לָהֶם מִפֹּה לְשָׁם.
"אַנְטְאַרְקְטִיקָן"? שָׁאַל פִּינִי הַקָּטָן.
"בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה," אָמַר מַר זוּם, שֶׁהִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ וְלֹא הִכִּיר
אַף אֶחָד.
"סְלִיחָה," מִישֶׁהִי רָצָה לִקְרָאתָם וְאָמְרָה, "אֲנִי מְחַכָּה לָכֶם כְּבָר
שְׁלוֹשָׁה יָמִים!"
"אִמָּא," צָעַק פִּינִי הַקָּטָן וְרָץ לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, וְהִיא חִבְּקָה אוֹתוֹ
חָזָק חָזָק וְאַחַר כָּךְ הִצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ בִּפְנֵי מַר זוּם, "נָעִים מְאוֹד.
פְּנִינָה. אֲנִי מְאוֹד מוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי. הָיִיתִי כָּל כָּךְ מֻדְאֶגֶת. מַזָּל שֶׁיֵּשׁ
עוֹד בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לִדְאֹג לְעוֹד מִישֶׁהוּ חוּץ מִלְּעָצְמָם."
פִּינִי הַקָּטָן הֶחְזִיק בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶת מַר זוּם וּבַיְּמָנִית אֶת
פְּנִינָה, וּשְׁלָשְׁתָּם הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹף וְהִבִּיטוּ בַּקַּרְחוֹנִים שֶׁזִּמְזְמוּ:
"מָה שֶׁנִּרְאֶה לָעַיִן
זֶה רַק הַקָּצֶה הַקַּר,
וּמָה שֶׁמִּתַּחַת לַמַּיִם
זֶה הָעִקָּר."
"עַכְשָׁו הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִפָּרֵד," אָמַר מַר זוּם וְהֵעִיף מַבָּט
בְּמִזְחֶלֶת הַשֶּׁלֶג שֶׁחִכְּתָה לוֹ.
"בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת, לֹא תֵּלֵךְ מִכָּאן," אָמַר פִּינִי הַקָּטָן, שֶׁעוֹד לֹא
לָמַד לְגַמְרֵי לְדַבֵּר.
וּמַר זוּם, שֶׁכְּבָר יָדַע לְדַבֵּר, אָמַר, "בֶּאֱמֶת, אֵיךְ אֵלֵךְ וְאַשְׁאִיר
אֶת הַתִּינוֹק כָּאן. הֲרֵי פִּנְגְּוַנְתִּי אוֹתוֹ."
וּפְנִינָה אָמְרָה, "אַל תִּדְאַג, אֲדוֹנִי, אֲנִי כָּאן."
פַּעֲמוֹנֵי הַמִּזְחֶלֶת צִלְצְלוּ בְּקֹצֶר רוּחַ, וּמַר זוּם חִבֵּק אֶת
פִּינִי הַקָּטָן. "יֵשׁ לִי שְׁנֵי פֶּלֶאפוֹנִים," אָמַר, "הִנֵּה, קַח אֶחָד,
כְּשֶׁתִּתְגַּעְגֵּעַ תְּטַלְפֵּן אֵלַי."
וְהוּא לָחַץ אֶת יָדָהּ שֶׁל פְּנִינָה וְעָלָה עַל הַמִּזְחֶלֶת.
כְּשֶׁהַמִּזְחֶלֶת עָבְרָה עַל פָּנָיו שֶׁל פִּינִי הוּא צָעַק אַחֲרֶיהָ,
"בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת! גַּם אֲנִי פִּנְגְּוַנְתִּי אוֹתְךָ! תַּחְזֹר?"
"בֶּטַח," קָרָא מַר זוּם, "כֻּלָּנוּ נִסַּע מִפֹּה לְשָׁם, מִשָּׁם לְכָאן.
כִּי הַמִּתְפַּנְגְּוְנִים אַף פַּעַם לֹא יִפָּרְדוּ פְּרֵדָה אֲרֻכָּה."
"לְהִתְרָאוֹת מָחָר," קָרָא פִּינִי הַקָּטָן אֶל הַמִּזְחֶלֶת הַמִּתְרַחֶקֶת.
וּמַר זוּם צָעַק אֵלָיו יַחַד עִם הָרוּחַ, "הַחַיִּים הֵם הַרְפַּתְקָה.
לְהִתְרָאוֹת בְּאַנְטְאַרְקְטִיקָה."
[מנגינת סיום]
האזנתם לסיפורים ושירים מאת נורית זרחי. הופק עבור חינוכית.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments