ראש מלא סיפורים - שירה גפן - חלק א'

סיפורים ושירים מאת שירה גפן.

מספרים ושרים: דידי שחר וירדן בר כוכבא הלפרין.

פסקול : טל בלכרוביץ׳.

יוצרים : ירדן בר כוכבא הלפרין ודידי שחר.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/03/2018.

פתיח מוזיקלי: "הרוח מחפש ילד עם כובע, הכובע מחפש ראש

הראש מחפש מסרק, המסרק מחפש קשרים.

וראש מלא בסיפורים

וראש מלא בסיפורים."

דידי: סיפורים ושירים מאת שירה גפן.

ירדן: [מקריאה] "בלונה".

[מנגינה עדינה מלווה את ההקראה לאורך כל הסיפור]

דידי: "את הבלון האחרון לקח אלון. בלי צבע היה הבלון. אולי בגלל זה נשאר אחרון. המוכר חייך לאלון, ואלון הביט בבלון. פתאום התיישב לו זבוב על האף. אלון עזב את החוט כדי לגרד, והבלון - עף. אלון ניסה לתפוס את החוט, אבל זה - הסתלסל כמו זנב אחרי הבלון מעלה מעלה, מעל לראשו של אלון, ומעל לראש המוכר, ומעל לעמוד החשמל, גבוה יותר ויותר. אלון הסתכל בו מלמטה, עד שכאב הצוואר. והמוכר עמד שם, ולא עשה שום דבר. ובגלל שהיה זה בלון בלי צבע, כלומר - בלון לבן, במהרה נהפך לנקודה קטנטנה, ונבלע בענן.

מוכר: "בלונים שעוזבים אותם - הם עפים."

ירדן: חייך המוכר חיוך של קמטים.

מוכר: "הזהרתי מראש את כל הילדים שאי פעם קנו פה בלון."

אלון: "רק אותי לא הזהרת."

דידי: ענה לו לאט ובשקט אלון.

מוכר: "כי נראית לי ילד חכם."

ירדן: אמר המוכר, וגירד במגבעת.

אלון: "אני חכם."

דידי: אמר אלון.

אלון: "אבל יש דברים שקשה לדעת."

מוכר: "אני באמת מצטער."

ירדן: אמר המוכר, ובאמת התכוון.

מוכר: "הייתי נותן לך עוד בלון, אפילו בחינם, אבל - אתה רואה? הם נגמרו כולם. אם תבוא מחר, ילד, תקבל בלון אדום."

אלון: "לא קוראים לי ילד."

דידי: אמר הילד אלון.

אלון: "ואני לא רוצה עוד בלון. ואני לא אוהב אדום."

מוכר: "טוב!"

ירדן: אמר המוכר.

מוכר: "אין לי מה לתת לך וקשה לי כבר לעמוד, אני צריך ללכת."

אלון: "תגלה לי סוד."

דידי: אמר אלון.

אלון: "סוד של בלונים. אני רוצה שתגלה לי לאן כולם עפים."

ירדן: המוכר חייך ואמר,

מוכר: "את הסוד הזה, לא סיפרתי אף פעם לאף אחד. אבל לך, אני אספר, כי אתה מיוחד."

ירדן: הוא התיישב על קצה המדרכת, והתחיל לספר שלמעלה, גבוה, מעבר לקשת, מעל צמרות הכוכבים, מעל המקום הבהיר והרך, שבו ירח ושמש מתחלפים, מעל קיני הזהב, שבהם ישנות ציפורים כתומות, במרומים שבהם כבר אין צורות לעננים - נמצאים הבלונים.

ירדן: [פיהוק] המוכר פיהק וקם.

דידי: ואלון שאל,

אלון: "איך מגיעים לשם?"

מוכר: [מפהק] "אני לא יודע,"

ירדן: אמר המוכר העייף,

מוכר: "וגם, אסור לי לגלות."

דידי: אלון התעקש, ושאל אותו שוב.

מוכר: "צריך לחשוב מחשבות קלות."

ירדן: אמר המוכר, והלך. [המוזיקה מסתיימת]

אלון: "מחשבות קלות."

דידי: חשב אלון. [מנגינה עדינה חדשה מתחילה] שקית ניילון ריקה. חשב… פרפר עם כנף אחת, אבל מאוד גדולה. ריס, ריס שנשר בלי משאלה. נמלה לפני שנולדה. אלון חשב נוצות, נוצות… פירורים של לחמניות. מחשבות כל כך קלות, בקושי יש להן שמות. אלון עלה מעל עבים, מעל צמרות הכוכבים, מעל המקום הבהיר והרך, שבו ירח ושמש מתחלפים. אלון נגע בחלומות של ציפורים כחולות-כתומות. עד שהגיע למקום שבו אין צורות לעננים, ושם בדיוק, הוא נעצר, בתוך שדה של בלונים. אלון הרגיש איך שכולם מסתכלים עליו. לפתע, הוא שמע קול חלש מאחוריו. הוא הסתובב, ואז ראה מרחף מולו - בלון שקוף ומקומט, וזקן מאוד. ומתוך פה של גומי יצא משפט כזה:

בלון זקן: "מה אלון כמוך עושה פה במקום הזה?"

דידי: אלון סיפר על הבלון שקנה, ועל איך שהוא ברח, ומה סיפר לו המוכר, והזקן הנהן, ולבסוף מלמל,

בלון זקן: "אהה! אז באת עד הנה לגנוב בלון?!"

אלון: "באתי עד הנה להחזיר את הבלון שלי הביתה."

דידי: אלון תיקן. הבלון הזקן כמעט התרוקן כשאמר,

בלון זקן: "הבית של הבלונים הוא כאן!"

אלון: "אבל הוא שלי, קניתי אותו."

דידי: התחיל אלון לדבר. אך הזקן קטע את דבריו ונזף וירק,

בלון זקן: "בלונים לא קונים בכסף, כמו שלא קונים ילדים. בלונים זה דבר רציני, לא איזה שטות. אתה היית מוכן להיות קשור לאיזה ילד בחוט?"

דידי: אלון שתק ורצה כבר לחזור.

בלון זקן: "אם אתה רוצה באמת לעזור,"

דידי: אמר הזקן,

בלון זקן: "במקום לקחת בלון, קח איתך את בלונה."

אלון: "בלונה?"

דידי: מלמל אלון.

בלון זקן: "בלונה."

דידי: אמר הבלון, והתחיל לרחף,

בלון זקן: "בוא אחריי."

דידי: הבלון הזקן ואלון אחריו, ריחפו בתוך מסדרונות ארוכים, מלאים בלונים מכל הצבעים ובכל הצורות. הם ריחפו במשך שלוש שניות, שבזמן בלונים זה שלוש שנים. המסדרון הלך והפך צר, עד שנגמר, והזקן נעצר. [המוזיקה נעצרת] ושם, בקצה, בסוף מסדרון, עמדה לה בלונה, אוחזת בלון. [המוזיקה מתחדשת לאט ובעדינות] אלון הביט בבלונה, ובלונה באלון. עד שכל מה שהיה סביבם, נעלם ונמוג. נותרו בלון אחד, בלונה, ואלון, עומדים, באמצע השמיים הריקים.

ירדן: לפני שאלון הספיק לשאול את בלונה שאלה, בלונה התחילה לבכות. ודרך הדמעות סיפרה, שאמא קנתה לה בלון, ונתנה לה קצה חוט. היא סיפרה איך היא כל כך נקשרה, ולכן לא הסכימה מחוט הבלון להרפות, לא בימים ולא בלילות.

אלון: "אבל, איך הגעת עד הנה?"

דידי: שאל אלון,

אלון: "חשבת מחשבות קלות?"

בלונה: "לילה אחד,"

ירדן: סיפרה בלונה,

בלונה: "הלכתי לישון, כשכף ידי קשורה לחוט של הבלון. ואז באמצע הלילה הרגשתי משיכה, ממש בכף ידי, מתחת לשמיכה. זה היה הבלון שנמשך לחלון, ואחריו אני נמשכת, מתרוממת, חשבתי שאני חולמת…"

ירדן: בלונה סיפרה ובכתה עוד ועוד והקול שלה נהיה דק מאוד.

בלונה: "כשפקחתי עיניים,"

ירדן: אמרה בלונה לאט,

בלונה: "מצאתי את עצמי פה, לגמרי לבד."

אלון: "את לא לבד,"

דידי: אמר לה אלון,

אלון: "את מחזיקה בלון, וגם אני פה, וקוראים לי אלון. ולמרות שאני לא מדבר עם בנות, אני מדבר איתך, אז תפסיקי לבכות."

ירדן: בלונה מחתה דמעה אחרונה ושאלה,

בלונה: "גם אתה הגעת לפה בגלל שהחזקת חזק בלון?"

אלון: "בגלל שעזבתי."

דידי: אמר אלון והוסיף,

אלון: "אבל קשה למצוא בלון בכזה מקום."

בלונה: "אז מצאת אותי במקום."

ירדן: חייכה בלונה בין שתי גומות.

דידי: אלון לא חייך, רק אמר שהוא רוצה כבר לחזור למטה, לאבא שלו, לחדר שלו, למיטה.

בלונה: "אני יכולה לחזור איתך?"

ירדן: שאלה אותו בלונה.

בלונה: "גם אני מתגעגעת הביתה, וגם קצת רעבה."

דידי: אלון חשב ואמר,

אלון: "אני… אני לא יודע, אני לא כל כך עוזר לבנות."

ירדן: בלונה כמעט התחילה שוב לבכות.

אלון: "אל תבכי עוד פעם!"

דידי: אלון אמר מיד,

אלון: "נחזור יחד, אם תתני לי יד."

בלונה: "היד שלי תפוסה בבלון."

ירדן: אמרה בלונה,

אלון: "אז תעזבי אותו."

דידי: הציע לה אלון.

בלונה: "אבל אני לא יודעת לעזוב!"

ירדן: אמרה בלונה.

אלון: "אני אראה לך,"

דידי: אמר אלון,

אלון: "תרפי בוהן, אצבע, אמה, קמיצה, וזרת. עד שכף היד תהיה רכה ומשוחררת. אל תפחדי, זה קל."

דידי: אלון אמר,

אלון: "כמו… לשחרר פרפר."

ירדן: בלונה הרפתה בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת, וכף ידה הפכה רכה ומשוחררת. נעזב בלון, קל כמו פרפר.

בלונה: "זה היה נכון מה שאלון אמר!"

ירדן: חשבה בלונה, ואלון הוסיף,

אלון: "זה עוד לא נגמר. בשביל לחזור למטה, צריך עוד משהו לעשות, לחשוב מחשבות ממש ממש כבדות."

ירדן: בלונה אמרה שהיא מוכנה. נתנה כף יד לאלון, וניסתה לחשוב מחשבות כבדות. אבל שום מחשבה לא עלתה לה, לא קלה ולא כבדה. בגלל שהיא הייתה רעבה, עלתה לה רק מחשבה אחת: עוגה! [פעמונים והמוזיקה נעצרת]

דידי: אלון חשב פיל. [3 צלילי טרומבון נמוכים]

ירדן: בלונה חשבה עוגה. [צליל פעמון: דינג דונג]

דידי: אלון חשב שק של גולות. [5 צלילי טרומבון נמוכים]

ירדן: בלונה חשבה עוגה עם קצפת. [דינג דינג דינג דונג]

דידי: אלון חשב משאית ע-נ-ק-י-ת. [7 צלילי טרומבון נמוכים]

ירדן: בלונה חשבה עוגה עם קצפת וקישוטים. [דינג דינג דינג דונג דינג דונג]

דידי: אלון חשב שלוש אוניות. [9 צלילי טרומבון נמוכים]

ירדן: בלונה חשבה עוגת קצפת, קישוטים וסוכריות. [טרומבון ופעמון מנגנים לאט יחד, המנגינה ממשיכה ללוות את הסיפור ברקע]

דידי: וככה, לאט, הם שייטו למטה, יד ביד, חשבו מחשבות כבדות, ואכלו עוגה. עד שסוף סוף, כפות רגליהם נגעו בשפת המדרכה.

ירדן: כשהגיעו, ירד כבר הערב, וצף ירח לבנבן, ופיהוק גדול עבר בין בלונה לאלון. הם אמרו יפה שלום ולילה טוב, אבל כף היד של בלונה לא הצליחה לעזוב!

בלונה: "אם אני אשחרר את כף היד שלך,"

ירדן: אמרה בלונה בעיניים מלאות במים,

בלונה: "גם אתה כמו הבלון תעוף אל השמיים?"

אלון: "מה פתאום,"

דידי: אמר אלון,

אלון: "אני גר בסוף הרחוב."

בלונה: "אבל אני לא יודעת לעזוב."

ירדן: אמרה בלונה.

אלון: "אני אראה לך,"

דידי: אמר אלון.

אלון: "תרפי בוהן, אצבע, אמה, קמיצה, וזרת. עד שכף היד תהיה רכה ומשוחררת. אל תפחדי, זה קל,"

דידי: אלון אמר,

אלון: "כמו לשחרר פרפר."

ירדן: בלונה הרפתה בוהן, אצבע, אמה, קמיצה, וזרת. וכף ידה הפכה רכה ומשוחררת. נעזב אלון, קל כמו פרפר, והבטיח לחזור, אולי מחר.

[צלילים אחרונים, המוזיקה נגמרת]

[פתיחת מנגינה מהירה]

דידי: [שר]

"איילת אמרה לי אתמול שהיא יודעת איך נראה אלוהים

היא אמרה שהוא זקן ויש לו גלימה של עננים.

שאלתי אותה איפה ראתה אותו?

כי איילת היא קצת שקרנית.

והיא אמרה שהוא ישב על מדף במכולת,

בין הריבה לבין השעועית.

היא סיפרה לי גם שהיא ראתה את לאה

עוברת בין הדוכנים

מכניסה את אלוהים לסל, יחד עם כל המצרכים.

היא אמרה לי שאלוהים לא הרגיש כי כנראה הוא נרדם

והמוכר לא ידע כמה הוא עולה אז הוא נתן לה אותו בחינם

ושעכשיו אלוהים נמצא אצל לאה, יושב על כיסא עוגייה

וכשהוא עייף, הוא מניח את ראשו על כרית סוכריה.

איילת אמרה לי אתמול שהיא יודעת איך נראה אלוהים

היא אמרה שהוא זקן ויש לו גלימה של עננים.

שאלתי אותה איפה ראתה אותו?

כי איילת היא קצת שקרנית.

והיא אמרה שהוא ישב על מדף במכולת,

בין הריבה לבין השעועית.

איילת סיפרה לי גם שבתוך המקרר של לאה מתקררת השמש

והירח נמצא במדף של הביצים.

בשלב הזה כבר הבנתי שאיילת סתם מקשקשת,

סתם מקשקשת קשקושים.

מצד שני, זה די הגיוני,

כי הבעל של לאה גדול.

ויש להם שלושה ילדים שמנמנים,

שאוכלים כמעט את הכל.

איילת אמרה לי אתמול שהיא יודעת איך נראה אלוהים

היא אמרה שהוא זקן ויש לו גלימה של עננים.

שאלתי אותה איפה ראתה אותו?

כי איילת היא קצת שקרנית.

היא אמרה שהוא ישב על מדף במכולת,

בין הריבה לבין השעועית."

[סיום שיר]

[מנגינת סיום אינסטרומנטלית - ראש מלא סיפורים]

האזנתם לסיפורים ושירים מאת שירה גפן. הופק עבור חינוכית.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה