סיפורים ושירים מאת שירה גפן.
מספרים: עידו מוסרי, דידי שחר, ירדן בר כוכבא הלפרין.
פסקול: טל בלכרוביץ׳.
יוצרים : ירדן בר כוכבא הלפרין ודידי שחר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/03/2018.
[שיר פתיחה: הרוח מחפש ילד עם כובע, הכובע מחפש ראש. הראש מחפש מסרק, המסרק מחפש קשרים. וראש מלא בסיפורים. וראש מלא בסיפורים]
סיפורים ושירים מאת שירה גפן.
שד נודניק
[מנגינה]
בחדר האחרון בסוף המסדרון מצאתי בקבוק ישן. פתחתי אותו ויצא שד גדול וסביבו המון עשן.
הוא אמר "אני השד הכל יכול מארץ החלומות. אני חי כבר אלפיים ושמונה שנים ויש לך שלוש משאלות".
אני תמיד תכננתי את המשאלות שלי, לא לקח לי הרבה לחשוב.
אמרתי "המשאלה הראשונה שלי להיות הספורטאי הכי טוב".
הוא אמר לי "אממ תראה זה יהיה קצת קשה, אני לא אצליח להגשים את זה, אז מה המשאלה השנייה?"
לא בדיוק הבנתי מה פה קשה, אבל רציתי שהוא ימשיך.
אמרתי "המשאלה השנייה שלי שאף פעם לא יחשיך".
"תשמע" הוא אמר, "רעיון יפה, משאלה מאוד שימושית, אבל אני לא יכול להגשים אותה. מה המשאלה השלישית?"
"מה אתה צריך את כל המשאלות? מה בכלל אתה יודע שד?"
-"אני לא יודע לעשות שום דבר" הוא אמר, "אני סתם אוהב לנדנד"
ציור
קנו לי קופסת צבעים ומאז אני כל הזמן מצייר.
אחרי בית הספר אני יושב ליד שולחן ולא צריך לחשוב הרבה ולא לדבר.
בתכלת את השמיים, את השמש כתום,
ירוק זה הדשא והפרח אדום.
אולי גם ככה אלוהים צייר את העולם שלנו שנראה לו חיוור,
הוא טבל בקשת אצבע גדולה וחשב בדיוק למי מתאים מה
ואיך לשלב את כל הצבעים, נזהר מאוד לא לצאת מהקווים
ונשאר לו בסוף קצת כתום אחרי קרני השמש,
אז הוא לקח מכחול וליוחאי הוסיף נמש.
עד שהוא הפסיק לצבוע כדי להשאיר קצת מהקשת למבול,
ורק העננים נשארו לבנים ואליעזר החתול.
ואני מסתכל על סבא שלי שיש לו שיער שיבה,
בגלל שהוא חי הרבה שנים הצבע לאט דהה.
אמרתי לו שנשאר לי כחול בקופסת הצבעים,
ואני יכול לקשט אותו, אבל הוא לא הסכים.
הצבעים שלי זה רק לדפים ורק עליהם אפשר לצייר,
והעולם הכי יפה שיצא לי, אמא תתלה לי אותו בסוף על המקרר.
תודה
"אם לא תאכל, יבוא שוטר" ככה אבא אמר,
אז לא אכלתי ובאמת בא שוטר ואכל מהר את כל מה שנשאר.
לילה בלי ירח
"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה." אמר אבא בלחש, סגר את הספר והצמיד לחזה.
זוהר עצמה עיניים, השאירה חריץ של ריסים, דרכו ראתה את אבא יוצא כשידיו בכיסים.
"את האור הקטן שכחת", קראה אחריו פעמיים.
"לא צריך אור קטן הלילה, יש ירח מלא בשמיים" אבא אמר ואת הדלת סגר.
וזוהר שכבה וחשבה, "אם כל הבובות מחייכות לי, אז למה אני עצובה? אולי כי לילה וחושך ואבא הלך לסלון ואולי כי הבטיח ירח ואין אף אחד בחלון".
שקט וחושך סביב, זוהר עכשיו במרפסת. היכן מסתתר הירח? בעיניים גדולות מחפשת.
מעליה עוברים ושבים ענני פילים עצובים שאינם מוצאים את הדרך בשמיים ללא כוכבים.
זוהר קראה "ירחחח" אבל הוא לא ענה.
זוהר זכרה שיש לו עוד שם ושוב היא קראה "לבנהה"
אולי הוא טיפס על הגג? או שמא נפל לבאר? אולי הוא נרדם בצמרת של עץ, נרדם ולא התעורר. אבל מה שם בוהק בדשא, עגול וגדול ולבן, לא, זה לא הירח, זה סתם חתול שמנמן.
"סליחה, אדון חתול" עמדה זוהר מולו אמיצה, "אולי אתה יודע היכן הירח נמצא?"
-"מה זה? איפה אני?" הקיץ החתול יקיצה. "מי העז להעיר אותי באמצע חלום על קציצה?"
"הירח הלך לאיבוד" זוהר סיפרה לחתול, "הוא לא בשמיים כאן וגם לא בשמיים ממול"
-"ירח, שמרח, בלי טעם, בלי ריח" ילל החתול והתמתח. "כל מה שהוא לא מעדן או כיבוד, מצידי שילך לאיבוד" פיהק החתול פיהוק רחב וחזר לעצום את עיניו.
זוהר המשיכה ללכת בלי לדעת לאן. פתאום מרחוק היא הבחינה בעיגול של אור לבן. זוהר פרשה את ידיה וקראה "ירחחח" וקול עמוק ענה לה "מי זה שם צורח?"
"סליחה אדוני השוטר, אולי ראית ירח?"
-"ירח?" אמר השוטר והרים לאט את פניו. "מה הוא עשה הפרחח? הוא פשע? הוא שיקר? הוא גנב?"
"מה פתאום" אמרה זוהר, "הוא ירח חמוד, פשוט הוא הלך לאיבוד".
-"הלך לאיבוד?" שאל השוטר בעודו מפשפש בכיסים. "במקרה שכזה אין ברירה, חייבים למלא טפסים. עלייך לתת לי תיאור מדויק מתי הוא נראה, כיצד הוא חמק. אמרי רק אמת ואת כל האמת" אמר השוטר ושלף את העט.
זוהר חייכה וענתה "לפעמים הוא רחוק, לפעמים הוא קרוב, לפעמים הוא לבן, לפעמים הוא צהוב. לפעמים הוא קטן, לפעמים הוא גדול, לפעמים הוא רק שפיץ, לפעמים הוא עגול. לפעמים הוא זקן, לפעמים הוא צעיר, אבל הוא תמיד מאיר".
-"גם רחוק וגם קרוב? גם זקן וגם צעיר? זה לא נכון! זה לא צודק! זה לא חוקי ולא נהיר!" השוטר תלש ברעש את הדף מהפנקס ואפו הפך אדום ומאוד כועס. "כל מה שאמרת חסר תועלת! בזבזת לי זמן ודף יקר. לכי לישון ילדה מבולבלת, לכי, כבר מאוחר".
זוהר הלכה והלכה והלכה עד שנגמרה לה המדרכה. נגמרו הגדרות והחתולים, החצרות והספסלים. נגמרו פנסי הרחוב שהחשיכו, רק הדמעות המשיכו. זוהר עצרה בסופה של העיר, רחוק, רחוק ראתה אור בהיר. זוהר ומוכר, לבן משנהב, היא התחילה ללכת אליו.
בחורשה מסביבה היא שמעה צרצרים ועוד כל מיני קולות מוזרים.
ינשוף שחור עקום מקור צווח "ילדה, הביתה לחזוררר"
ברושים קשישים ועצי מחטים נופפו "נו נו נו" נעצו מבטים,
אבל זוהר במקום לעצור, המשיכה לצעוד אל האור.
זוהר הגיעה לדלת בקתה, דפקה שלוש פעמים וחיכתה. נפתחה הדלת אבל רק חריץ וראש מבוהל וקירח הציץ.
"מי זה דופק פה?" רטן וכעס. "את ילד? ילדה? או גמד מחופש?"
-"קוראים לי זוהר ואני ילדה, סליחה אדוני על ההטרדה. פשוט מרחוק ראיתי אור וחשבתי אולי תוכל לעזור".
"לעזור זאת מצווה, בשמחה, בשמחה. אמרי ילדה זוהר, מה את צריכה? מסמרים? מפרשים? לוכד יתושים? משמשים רכים? כי גם יש לי קשים. קלמר? לוח כפל? פרח בלי ריח?"
-"לא" אמרה זוהר "פשוט הירח".
"ירח?" פער האיש אישונים, "אין לי ירח, תלכי לשכנים".
זוהר נותרה במקומה מבולבלת ושלאק! נטרקה לה הדלת.
זוהר חשבה לה כמה מוזר, אין כאן שכנים ואין שום דבר. רק קרפד ירקרק, גיגית של מים וסולם שראשו בשמים. זוהר עלתה בסולם הלבן וחשבה של מי הוא? ולמה הוא כאן? זה סולם של כבאי? של צבע? של שרברב? אולי זה סולם של גנב.
זוהר עצרה ופתאום ראתה ממש ממולה את חלון הבקתה ודרכו אלוהימה, לא יאומן! ירח יחף מרקד על שולחן. וליד הפסנתר האיש הקירח מנעים נעימות לאורח.
[מנגינת פסנתר]
זוהר פתחה את הדלת זועפת, נכנסה לבקתה והחלה נוזפת "שקרן שכמוך! גנב ירחים! איך יכולת להיות כל כך אנוכי? בחוץ אפלה, השמיים שחורים ואתם פה רוקדים ושרים."
הירח שתק ונראה די אשם והאיש הקירח החל לגמגם.
"רק לא לצעוק, השכנים ישנים"
-"תפסיק" רגזה זוהר, "הרי אין פה שכנים"
"אין שכנים, אין אף אחד" הודה האיש ובראשו נד. עיניו נצצו וקולו רעד. "אני פה לגמרי לבד. פשוט ראיתי אותו מעליי גדול ועגול ובוהק וחשבתי שיהיה נחמד אם אולי יחד נוכל לשחק"
-"אני יודעת שלא התכוונת לפגוע" אמרה זוהר לאיש הגבוה "ושטוב לכם יחד צמד קירחים לשתות ספל תה ולזלול כעכים. אבל בלי ירח רחוק בלב ים, אוניות לא יוכלו למצוא את דרכן. וכשהוא לא למעלה שלם ומלא, אין לתנים למי ליילל. בלעדיך ירח, שומר בחלון, קשה לי, קשה לי לישון."
הירח שתק והרכין את ראשו. גם זוהר שתקה וחיכתה. והאיש פתח בעצב את דלת הבקתה. הירח טיפס בסולם הארוך. גבוה יותר ויותר ממרומי הסולם הבטיח ברוך שכל חודש ירד לבקר.
אז אם אי פעם תהיו עצובים ילדים בלילה אפל בלי ירח, תזכרו שאי שם באמצע היער יש איש אחד שמח.
[מנגינת סיום]
האזנתם לסיפורים ושירים מאת שירה גפן. הופק עבור חינוכית.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments