top of page

היסטוריה לילדים: הסיפור של חנוכה: חלק 1

לכבוד החג, מביאים לכם שוב את הסיפור של חנוכה - אני בטוח שאתם אוהבים סופגניות ולסובב סביבונים, אבל האם אתם מכירים את ההיסטוריה של חג החנוכה? זהו סיפור מרתק על אימפריה בינלאומית שלוחמת בצבא מורדים קטן ואמיץ. סיפור על אור בתקופה של חושך וגם מנהגי חנוכה מרחבי העולם. מוכנים לקצת אקשן?



 

לכבוד החג, מביאים לכם שוב את הסיפור של חנוכה - אני בטוח שאתם אוהבים סופגניות ולסובב סביבונים, אבל האם אתם מכירים את ההיסטוריה של חג החנוכה? זהו סיפור מרתק על אימפריה בינלאומית שלוחמת בצבא מורדים קטן ואמיץ. סיפור על אור בתקופה של חושך וגם מנהגי חנוכה מרחבי העולם. מוכנים לקצת אקשן


יובל מלחי: סיפורו של חנוכה חלק ראשון.

שלום ילדים וילדות, הורים והורות, סביבונים וחנוכיות. היום אני רוצה לספר לכם את סיפורו של חג החנוכה.

אתם יודעים, בהיסטוריה של העם היהודי קיימים סיפורים מותחים ומרתקים. זהו הסיפור של מרד המכבים. זהו סיפור מרתק על מלחמה בין אימפריה גדולה למחוז קטן. בין צבא עצום שיש לו אפילו פילים משוריינים, ללוחמים לא מנוסים.

זהו סיפורו של חג החנוכה.

(מוזיקה)

לפני בערך שלושת אלפים שנה, החל העם היהודי לבסס את חייו בארץ ישראל וירושלים. דוד המלך כבש את ירושלים, ושלמה בנו בנה במרכזה בית מקדש מפואר.

לאחר מכן, התפצל עם ישראל לשתי ממלכות. כוחו נחלש והוא הוגלה מהארץ. לאחר כמה עשרות שנים, החלו יהודים לשוב הביתה, לארץ ישראל.

השנה כעת היא 335 לפנה"ס. אלכסנדר השלישי, מלך מוקדון, איחד את ערי יוון, וכבש חלקים עצומים מאפריקה, מאירופה ומאסיה.

אלכסנדר כונה גם אלכסנדר הגדול, ועד היום הוא נחשב לאחד המנהיגים החשובים ביותר של העת העתיקה. אלכסנדר מוקדון היה רק בן 33 כאשר הלך לעולמו בפתאומיות. הוא לא השאיר צבא או יורש, והגנרלים שלו תפסו פיקוד על אזורים שונים.

שושלת הגנרלים שישבו במצרים נקראו ״בית תלמי״. באותה התקופה קמה ממלכה נוספת, שנקראה ״הממלכה הסלבקית״, והיא שלטה על חלקים נרחבים במזרח התיכון. הסלבקים הם היוונים שאנו מכירים מסיפור חנוכה.

הסלבקים ובית תלמי נלחמו זה בזה. בשנת 300 לפנה"ס היא השתלטה ממלכת בית תלמי על ארץ ישראל ועל אזור יהודה, שכלל את ירושלים, הערים והכפרים שמסביב.

שטח יהודה היה כפוף לבית תלמי, היהודים שילמו מסים, ובתמורה הותר להם לקיים מצוות וחיים עצמאים.

בערך 80 שנים לאחר מכן, בשנת 223 לפנה"ס, עלה לשלטון הממלכה הסלבקית אנטיוכוס השלישי. לא, לא, לא, לא, אל תפחדו. זה לא אותו אנטיוכוס הרשע. אנטיוכוס השלישי היה די בסדר. אנטיוכוס השלישי נלחם נגד בית תלמי, ואף כבש את ארץ ישראל.

יש לי פה, אני חושב, הקלטה מאותו אירוע, בוא נראה, רק שנייה…

הקלטה ישנה בסגנון של כרוז במשחק כדורגל: בית תלמי עם הכדור, בית תלמי עם הכדור, בית תלמי, בית תלמי מאבד את הכדור. אנטיוכוס השלישי משתלט עליו, ואנטיוכוס השלישי כובש. אוי, איזה אנטיוכוס השלישי. איזה כיבוש, איזה כיבוש של אנטיוכוס השלישי.

(מוזיקה)

יובל: במהלך הקרבות, הגיע אנטיוכוס השלישי לירושלים, עם צבאו ופילי המלחמה שלו. הוא התקבל בסבר פנים יפות על ידי תושבי העיר, ובתמורה העניק ליהודים זכויות נרחבות. הוא פתר אותם מתשלום מסים, ואיפשר להם לנהל חיים עצמאים.

לאחר 37 שנות שלטון, הלך אנטיוכוס השלישי לעולמו. לאחר מותו של אנטיוכוס השלישי, עלה לשלטון בנו, סלבקוס הרביעי. אך שלטונו היה קצר, והוא יצא מהקבוצה, בעט בדלי. עבר להריח את הפרחים מלמטה.

אחריו עלה לשלטון אנטיוכוס הרביעי, שנקרא אנטיוכוס אפיפנס. פירוש השם: המתגלה.

רגע, אנטיוכוס? מה אתה עושה למעלה? אני מקליט פרק, אתה לא יכול… מה אתה עושה שם?

אנטיוכוס הרביעי: אה, אני עומד להתגלץ׳, הופה, אני אנטיוכוס המתגלץ׳, אתה אמרת.

יובל: לא, לא מתגלץ׳, מתגלה, מתגלה, נגלה לעולם. לא מתגלץ׳.

אנטיוכוס הרביעי: לא, לא, אני מעדיף אנטיוכוס המתגלץ׳, זה הרבה יותר כיף, זהר. וווי ווי, זה מהר, זה מהר. (רעש גדול) אוי, זה מגלצ׳ה קצת מהירה מדי. טוב, לא משנה, נו, אנטיוכוס המתגלץ׳ זה לא טוב. המתגלה, אפיפנס, המתגלה, המתגלה, בסדר.

(מוזיקה)

יובל: בשנת 175 לפני הספירה, החליט אנטיוכוס לאחד את כל התושבים שעליהם שלט, וביניהם גם היהודים. ומינה כהן גדול, ובתמורה אותו כהן גדול מכר כלים מבית המקדש על מנת לשלם כספים לאנטיוכוס.

יהודה רעשה וגעשה כאשר הסיפור הגיע לאוזני העם. רבים מהם עלו לירושלים, התעמתו עם חיל המשמר הסלבקי, יידו בו אבנים, והעיר הייתה באנדרלמוסיה, מהומה, בלגן.

הסלבקים זעמו מי ששמעו על כל הבעיות בעיר הקטנה הזאת, יו… יור… יורק… איך קראו לה?

ירושלים, ירושלים, כן.

הם חששו שהעמים אחרים ישאבו מהיהודים השראה, ויפתחו גם הם במרד. הם כבשו את העיר ירושלים, הבריחו אלפי יהודים מתוכה, ועד מהרה נותרה ירושלים שוממה.

הסלבקים היו בטוחים שהיהודים הבינו את הרמז, ולא יפתחו נגדם במרד נוסף. אנטיוכוס הורה לחייליו לבנות מצודה גדולה, והורה ליישב את ירושלים במתיישבים יוונים, סלבקים.

הוא הודיע לעמים שבממלכתו, ביניהם היהודים, כי מעתה עליהם לאמץ מנהגים יווניים על חשבון היהדות. מי שלא הקשיב לו סבל מאוד. יהודים רבים חשבו שהכל אבוד, איך הם יצליחו לעמוד מול אימפריה, מול צבא עצום. אבל לא כולם חשבו כך.

לא הרחק מירושלים שכן כפר בשם מודיעין. השם מודיעין הוא גרסה ארמית לשם העברי מודיעים. היישוב נקרא כך שכן הוא נבנה על הר שממנו היו מדליקים משואות כדי להעביר הודעות ליישובי הסביבה.

באותם ימים במודיעין קם אדם בשם מתתיהו ממשפחת חשמונאי, והוא הכריז כי יש להילחם בסלבקים. בתגובה לקריאותיו התגייסו מאות יהודים במטרה להילחם באנטיוכוס ובצבאו.

הסלבקים הגיעו לעיר מודיעין וניסו לשכנע את מתתיהו ואנשי מודיעין כי עדיף להם להקשיב ולעשות כפי שהם דורשים. ולא, גורלם יהיה סופלקי… גורלם יהיה אכזר.

מתתיהו הודיע ליוונים שגם אם כל העמים תחת אנטיוכוס ישמעו לו, יעזבו את מסורתם ומנהגיהם וילכו בדרכי היוונים, הוא ומשפחתו יסרבו לכך.

מתתיהו וחמשת בניו הרסו את המזבח היווני, ומתתיהו קרא בקול "מי לאדוני אליי". אצל אנשים דתיים נוהגים לומר "מי לה' אליי", אבל זה פחות חרוז.

לאחר מכן נמלטו החשמונאים ממודיעין להרי בית אל, המשופעים במערות רבות. משפחת חשמונאי התחבאה במערות ומשם החלה לנהל מרד נגד הסלבקים, אתם יודעים, היוונים.

מתתיהו כבר היה אדם מבוגר, ולפני שהלך לעולמו הוא מסר למשפחתו את צוואתו. מתתיהו הכיר היטב את בניו, הוא כינס אותם ואמר להם שלמרות ששמעון הוא המבוגר האחראי, אח אחר יוביל את המרד, אח בשם יהודה שהיה בן חיל מנעוריו.

יהודה הירבה להסתובב ביערות הרבים באזור מודיעין. לפעמים היה צריך להילחם בחיות טרף שגרו ביערות, למשל דובים, נמרים ואפילו אריות. יהודה הכיר היטב את הדרכים, ידע לירות בחץ וקשת ואפילו להשתמש בחרב. הוא היה חזק, בעל יכולות מנהיגות וחכם על אף גילו הצעיר.

יהודה נקרא מכבי בכף או בקוף, ואין אנו יודעים במדויק מדוע. לדעת רוב הפרשנים, בשל חוזקו הוא נקרא מקבי בקוף, מקבת בעברית היא פטיש. אז למעשה הכינוי שלו היה יהודה פטיש. ואולי בכלל אלה ראשי תיבות של "מי כמוך באלים אדוני" - השם. אנחנו לא באמת יודעים עד היום.

מתתיהו החשמונאי: כולכם טועים!

יובל: מה? סליחה אדוני, אני פשוט… אנחנו באמצע ההקלטה ש...

מתתיהו החשמונאי: לא, אתה טועה ואתה מטעה!

יובל: מה? מי אתה?

מתתיהו החשמונאי: אני מתתיהו החשמונאי.

יובל: וואו, שלום מתתיהו, יואו, איך אני מתרגש לפגוש אותך, יואו יואו!

מתתיהו החשמונאי: כן, כן, גם אני מתרגש לפגוש אותך.

יובל: אז רגע, אנחנו טועים בקשר לשמו של יהודה?

מתתיהו החשמונאי: ברור שאתם טועים, טועים ומטעים.

יובל: אז באמת, אולי תסביר לנו שנדע פעם אחת ולתמיד למה קוראים לו יהודה המכבי?

מתתיהו החשמונאי: תראה, אני עבדתי בחצר, והארגז כלים היה בבית. אז מדי פעם צעקתי, יוחנן, מברג! והוא הביא לי. ואז, שמעון, איזמל! והוא הביא לי. יונתן, מריצה! אלעזר, מגרפה! יהודה, פטיש! פטיש, יהודה, פטיש!

יובל: אה, וככה הוא קיבל את שמו?

מתתיהו החשמונאי: נו בדיוק, ככה הוא קיבל את שמו. עכשיו אתה הבנת?

יובל: הבנתי, תודה רבה, וחג שמח!

מתתיהו החשמונאי: אה, אתה איש נחמד מאוד, נחמד מאוד.

יובל: גם אתה, מתתיהו, גם אתה. בהצלחה.

(מוזיקה)


יובל: יהודה ידע שאם ינסה להילחם בצבא האימפריה העצום, אין לו סיכוי. אז הוא פיתח שיטות צבאיות חדשות עבור לוחמיו כדי להפתיע את הסלבקים.

הלוחמים שהלכו אחרי יהודה המכבי נקראו עתה "מכבים". יהודה הכיר היטב את אזורי ההרים, את הנחלים, הדרכים הסודיות, מקומות מסתור, מערות. והוא עשה שימוש בידע שלו כדי להסתיר את החיילים שלו, לבחור דרכים מוסוות ולצאת לפשיטות פתע שבהן יכול היה לשגת במהירות.

כל אלו פגעו ברוח הלחימה של החיילים הסלבקים. חייליו של יהודה הפכו אט-אט מלוחמים בלתי מאומנים ללוחמי קומנדו של ממש. הם היו בשיא כושרם, ידעו לנווט, לתקשר ביניהם, להילחם בקרבות פנים אל פנים, ובאופן כללי החלו לתפקד כיחידה מובחרת.

לעומתם, כלל לצבא הסלבקי כוחות מגוונים שהגיעו ממקומות רבים באימפריה. הכוחות כללו חיילים, בעלי מגנים כבדים וחניתות ארוכות. שיטות הלחימה שלהם היו מצוינות באזורים מישוריים, אבל יעילות פחות בהרים.

מלחמה באותם ימים הייתה דבר מורכב. לא רק שהחיילים היו צריכים להגיע ברגל ממקום למקום, אלא שהיה עליהם לדאוג למזון, למים, לכמויות אדירות של אנשים וחיות וכמובן לנשק. לא פשוט היה לסחוב את כל המזון והתחמושת לכוח הסלבקי ולכל החיות שהיו איתו, ובטח לא היה פשוט לספק לו מזון בשטח אויב.

הסלבקים החליטו לשלוח כוח צבאי שיטפל אחת ולתמיד ביהודה ובאנשיו וישמיד אותם. אבל ליהודה המכבי היו תוכניות אחרות לגמרי.

יהודה: כן, אני צריך לעשות כביסה, לא התקלחתי חודש.

יובל: יהודה, התכוונתי תוכניות נגד הסלבקים.

יהודה: אה, בטח בטח. אוי, עוד מעט הם באים? אני אזדרז. (רעש של מים נשפכים)

יובל: אוי יהודה, נו באמת, תראה, הרטבת אותי לגמרי, עכשיו אני כולי רטוב.

יהודה: (שר) סביבון סוב סוב סוב ויובל הוא רטוב, זה לא טוב זה לא טוב, מאחוריך הנה דוב.

יובל: מה? אוי באמת זה דוב. דובלה׳ תירגע, דובלה׳ תירגע. יהודה תעזור לי, יהודה תעזור לי.

יהודה: הסתובב מהר מהר במקום, זה יבריח אותו.

יובל: אוקיי, הנה אני מסתובב מהר במקום.

יהודה: סביבון סוב סוב סוב ויובל מפחד מדוב.

יובל: די יהודה, די. אה, זה בכלל מישהו בתחפושת. מה אלעזר? מה אתה עוזר לי יהודה?

תגידו מה יהיה אתכם?! אתם רוצים שאני אמשיך לספר את הסיפור על חנוכה או לא?

יהודה: כן כן, אנחנו רוצים, סליחה. אבל יובל, לפני שאתה ממשיך, תראה, יש שם באמת דוב אמיתי.

יובל: מה? איפה דוב אמיתי? איפה?

יהודה: שם, בתוך הכד.

יובל: איזה כד?

יהודה: (שר) כד קטן, כד קטן, שמונה ימים יובל פחדן (צוחק צחוק גדול).

יובל: די, נו, תפסיקו! יואו, איזה מעצבנים! יואו!

(מוזיקה)


יובל: לסלבקים היה חשוב לסיים את המרד ולהשמיד את משפחת חשמונאי. הם שלחו כנגד יהודה המכבי וחייליו את אפולוניוס, מושל השומרון. הוא לקח את חייליו וצירף לצבאו שומרונים רבים שלא היו בעלי ניסיון לחימה. הכוחות צעדו עשרות קילומטרים בדרכם למודיעין.

(מוזיקה)

יהודה המכבי הפעיל מרגלים בשטח, ועד מהרה שמע על הכוח שבא לקראתו. יהודה וחייליו טמנו מארב לכוח הסלבקי הגדול שבא כנגדם.

המילה מארב עם א' היא דרך לתקוף את האויב בהפתעה. הכוח האורב מסתתר, ואז תוקף בהפתעה. אין אנו יודעים היכן בדיוק התרחש הקרב. החוקרים מעריכים כי הוא התרחש לא הרחק מישוב שילו, כ-30 ק"מ צפונית לירושלים.

לאחר הליכה ארוכה וטיפוס עם ציוד רב וכבד על גבעות והרים, היו הכוחות של אפולוניוס (מפהק) עייפים. החיילים לא הבחינו ביהודה ובאנשיו שהסתתרו היטב, וכאשר נתן יהודה את הפקודה, החלו חייליו להמטיר חצים וסלעים כבדים על אפולוניוס וצבאו (רעש של המולה). הם הופתעו ונמלטו משם לשומרון.

אפולוניוס נהרג בקרב, ויהודה המכבי לקח את חרבו המיוחדת ולחם בעזרתה בכל הקרבות שבהם השתתף. המכבים אספו את כל כלי הנשק שהושארו בשדה. צבאם גדל, ועתה היה להם גם נשק מתקדם יותר.

לאחר הניצחון בקרב הראשון, רבים מחייליו של יהודה שבו לביתם לעבוד את שדותיהם. אך קרב נוסף עמד בפתח.

הסלבקים שמעו על מפלתו של אפולוניוס וזעמו. באותה שנה הם אספו כוח גדול בעל עשרת אלפים חיילים מצוידים היטב ומאומנים היטב. על הכח הוטלה המשימה לחסל את יהודה המכבי ולהשמיד את צבאו.

הסלבקים שלחו לקרב מפקד בכיר בשם סירון, ועימו כוח סלבקי עצום שישב באזור סוריה של ימינו. יהודה שמע על הכוח המתקרב והפעם הציב מערב במקום תלול וצר, באזור מעלה בית חורון, בין ירושלים למודיעין.

הסלבקים עשו את דרכם במעלה ההר התלול ולא ראו את חייליו של יהודה. בשעה שחייליו של יהודה צפו בכמות החיילים האדירה של סירון. חייליו של יהודה היו ברובם כפריים שעברו אימונים, אבל הם לא היו חיילים מקצועיים, והם נתקפו בפחד.

בספר מכבים א' מסופר כך, "ויהי בראותם את מחנה האויבים ויאמרו, הנה אנחנו יוצאים במטה מעט ונפשנו יבשה מבלי אוכל, ואיך נעמוד לפני החיל הנורא הזה״? או במילים אחרות, אנחנו מעטים, עייפים ורעבים, וכאן למטה יש עשרות אלפי חיילים.

יהודה לא כעס על חייליו, אלא הבין אותם ודיבר לליבם. אין לנו ברירה, הוא אמר, עלינו להגן על הנשים והילדים שלנו. אל תפחדו, אלוהים איתנו ואנחנו ננצח. 

גם הפעם תקפו חייליו של יהודה בהפתעה, וסירון וחייליו הרבים נסו משדה הקרב. בעזרת השלל הרב ותוצאות הקרב, צירף יהודה לצבאו תומכים רבים. 

יהודה הבין שצבא גדול דורש משאבים אחרים, ומבנה פיקודי אחר. הוא החל לחלק את צבאו ליחידות צבאיות, עם מפקדים של אלפים, מפקדים של מאות, מפקדי חמישים ומפקדי עשרות. ממש כפי שבנוי הצבא שלנו כיום. יש לנו מפקדי כיתה, מפקד גדוד, מפקד חטיבה, מפקד אוגדה ורמטכ"ל.

האימפריה הסלבקית לא עמדה לוותר, ובשנת 165 לפני הספירה התרחש הקרב השלישי. הפעם הגיעו הסלבקים בכוחות עצומים, עם עשרות אלפי לוחמים. מה ששמעתם!

יהודה ואנשיו היו בהרי ירושלים וצפו על הכוח העצום שהגיע לכפר אמאוס שבעמק איילון, מעט צפונה ללטרון של ימינו. היוונים עצרו והקימו שם מחנה עצום. אל החיילים הסלבקים נלוו סוחרי עבדים רבים, כי לכולם היה ברור שגורל המכבים והיהודים נחרץ. הם ומשפחותיהם יהפכו בקרוב לעבדים, או שימותו בקרב.

החיילים של צבא יהודה ראו עשרות אלפי חיילים סלבקים במורד ההרים, מחכים לרגע המתאים לעלות לירושלים. לקראת הקרב צמו חייליו של יהודה, תקעו בחצוצרות והתפללו. אבל חוץ מתפילות, ליהודה גם הייתה תוכנית גאונית. הוא וחייליו הדליקו מדורות רבות על ההרים.

הסלבקים ראו את המדורות, הבינו ששם נמצא צבאו של יהודה המכבי, ומיד יצאו להשמיד את יהודה וצבאו. אבל יהודה הכיר דרכים סודיות באזור. הוא וחייליו עברו בהן בשקט בשקט. הם הגיעו למחנה הסלבקי בהפתעה גמורה. הדליקו לפידים ובריצה השליחו אותם והציתו את מחסני המזון. הסלבקים הגיעו להר ושם גילו רק מדורות. בלי אנשים. לפתע הם ראו את מחסני המזון שלהם עולים באש. הם הבינו שלא יהיה להם ולבהמות שלהם מזון. הם הבינו שגם הפעם הם עומדים להפסיד ועזבו את שדה הקרב. 

(מוזיקה דרמטית) 

היה זה ניצחון מפתיע. ולמעשה עד היום לומדים אותו בבתי ספר צבאיים ברחבי העולם.

לאחר שלושת הקרבות והמפלות, החלו הסלבקים, היוונים, לחשב מסלול מחדש. הם ניסו להציע ליהודים פשרה. אולם המכבים סירבו לפשרה כל עוד ירושלים נשארה כבושה. הסלבקים הזועמים שלחו את צר הצבא הסלבקי בכבודו ועצמו, לחסל את המכבים החצופים.

בשנת 164 לפנה"ס, באזור בצור, יישוב על הדרך שבין ירושלים לחברון, התרחש הקרב הרביעי בין המכבים לסלבקים.

הסלבקים שוב הגיעו במספרים גדולים. ייתכן והיו ברשותם עשרים אלף חיילים. המכבים הטילו למערכה עשרת אלפים לוחמים, שהכירו את השטח כמו את כף ידם.

יהודה אסף את חייליו, הזכיר להם את ניצחונות דוד על גוליית, דוד על הפלישתים, ועודד אותם. עד מהרה פשטו המכבים על הצבא הסלבקי, וניהלו נגדו מלחמת התשה, שבה פגעו בכוחות הסלבקים ונמלטו.

הדבר גרם לירידת המורל בקרב החיילים הסלבקים. הם היו מוכנים להמשיך ולהילחם, אבל כבר לא הייתה להם מוטיבציה, רצון, חשק. 

לפתע הגיעו שמועות לשדה הקרב, כי מנהיג האימפריה, אנטיוכוס הרביעי, גוסס. שר הצבא ליסיאס מהר לשוב, כדי שלא ימנו שר צבא אחר במקומו. והמכבים צפו בתדהמה בכוח הסלבקי, ששוב לא הצליח לנצח אותם.

(מוזיקה דרמטית)

לאחר שלוש שנות מלחמה בסלבקים, ביום כ״ה בכסלו, בשנת 164 לפנה"ס, כבשו החשמונאים בפיקודו של יהודה המכבי את ירושלים. הם מצאו במקום הרס וחורבן, ורבים מחייליו של יהודה פרצו בבכי. יהודה אמר להם כי אין זה הזמן לבכות, עתה יש לשמוח.

המכבים טיהרו את בית המקדש ובנו מחדש את המזבח. מנורת המקדש אמנם לא נמצאה, אך משחררי העיר אילתרו מנורה חדשה, משיפודי או ממוטות ברזל.

משראו היהודים את אחיהם החשמונאים נכנסים אל העיר, עלו גם הם לירושלים, ובמקום פרצה חגיגה אדירה. נגנים רבים הגיעו לאזור, והחלו לחלל, לפזז ולזמר.

החשמונאים שהו במדבר, בעת חג הסוכות, ולא זכו לחגוג אותו, ולכן החליטו על חגיגה של שמונה ימים שלמים, כפי שהיו אמורים לעשות בחג הסוכות. הם קראו לחג סוכות של כסלו, אך יהודה המכבי הכריז כי יש לחגוג את החג הזה בכל שנה.

החג נקרא חנוכה, על שום חנוכת בית המקדש, או חנוכת המזבח, וגם משום שהמכבים חנו בירושלים, בכ״ה בכסלו. חנו - כ- ה . חנוכה!

לאחר שהמכבים כבשו מחדש את ירושלים, החלו יוונים רבים להיטפל לישובים יהודים מרוחקים. המעבים שלחו יחידות צבאיות לעזור לאותם יישובים, ולחלץ משם את אחיהם היהודים.

בינתיים, המשיך יהודה להילחם בעמים שגרו בארץ ישראל, והרחיב את ממלכת חשמונאי. 

הסלבקים החליטו שהגיע הזמן לסיים את הסיפור ביהודה. הם אספו כוח גדול, והכינו לנוע אל עבר ירושלים, כדי להילחם נגד המכבים פעם נוספת, בקרב חמישי.

הפעם הם שלחו עשרות אלפי חיילים, כמות אדירה של פרשים, וגם שלושים ושניים פילי מלחמה אימתניים. על פילי המלחמה ישבו קשתים שירו חצים מגבוה, לוחמים שהיו מצוידים בחניתות ארוכות, ונהג הודי שדהר עם הפילים אל עבר היהודים העמומים. כיצד ייגמר הקרב? האם ירושלים תאבד שוב? כל זאת ועוד, בחלק השני והאחרון של חג החנוכה.

(מוזיקה דרמטית) 


מחקר, כתיבה וחשמונאי מחליף, יובל מלחי.

עריכת לשון ולוחמת חשמונאית מהוללת, דינה בר מנחם.

מיקס, אפקטים ואחראי תופים בקרבות המכבים, רחל רפאלי.

הפקה ואנשים שירו חצים על הסלבקים ופספסו, ניר גורלי, אבי שמי ורני שחר.

אני יובל מלחי. היסטוריה לילדים.

(מוזיקה)


10 views0 comments

Comments


bottom of page