איך העולם עובד - מה קורה לאשפה אחרי שזרקנו אותה לפח?
- סיון מצא
- Oct 10
- 5 min read
יש לי שאלה חשובה: לאן הולך הזבל? הזבל, כמובן, הולך לפח הזבל. אבל משם, לאן הוא הולך?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/07/2018.
[חסות]
ג'ינגל: "חינוכית".
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "איך העולם עובד", עם ארנון זמיר.
[מוזיקה מסתיימת]
[ברקע קולות של משאית אשפה - נוסעת, עוצרת ואוספת את האשפה]
יש לי שאלה חשובה - לאן הולך הזבל? הזבל, כמובן, הולך לפח. אבל משם לאן הוא הולך?
טוב, למשאית הזבל. היא באה, עושה המון רעש, חוסמת את הכביש, כולם מתרגזים, היא לוקחת את הזבל ונוסעת, ויותר לא צריך לחשוב עליו.
ובכל זאת, הזבל הזה - לאן הוא הולך?
[רעש הרקע מתגבר ומסתיים]
בואו נתחיל במשאית. משאית זבל היא דבר מגניב, היא הדבר הכי קרוב לרובוטריק שעובר אצלכם ברחוב באופן קבוע. המשאית הזאת היא לא סתם מיכל גדול שאליו שופכים את הזבל. יש לה שדרוגים מכניים: קודם כל, יש לה מנגנון שהופך פחי זבל ושופך את הזבל פנימה. את זה אתם מן הסתם מכירים, אבל זה לא כל מה שהיא עושה.
כי כמו שאתם יודעים, אם אי-פעם התעצלתם להוריד את הפח, פח זבל יכול להיראות מלא לגמרי, אבל אם רק תמעכו את הזבל קצת, מתברר שבעצם יש בפח הרבה מקום. מדהים כמה אפשר לדחוס בתוך פח אחד, עם קצת מאמץ ועם הרבה חוסר רצון לרדת איתו למטה [צליל מעיכה]. אותו הדבר נכון גם בנוגע למשאית. לו הייתם פשוט שופכים את הזבל פנימה וזהו, היא הייתה מתמלאת מהר מאוד. כדי שהיא תספיק לרוקן פחים של כמה רחובות ולא תגמור את העבודה אחרי כמה דקות, היא צריכה לא רק לאסוף את הזבל, אלא גם למעוך אותו.
מצד אחד של מיכל המשאית יש כמובן פתח. בצד השני יש קיר, והקיר הזה יכול לנוע: הוא נע קדימה ואחורה בתוך המיכל. כשהמשאית רק מתחילה את הסיבוב שלה, מוקדם-מוקדם בבוקר, הקיר הזה נמצא ממש-ממש ליד הפתח [צלילי תנועת זרוע פנאומטית]. הפועלים מרוקנים כמה פחי זבל, ואז זרוע פנאומטית, כלומר, זרוע מכנית שמופעלת בלחץ אוויר, מועכת את הזבל נגד הקיר, כדי לצמצם אותו כמה שרק אפשר. כשממש אי אפשר למעוך יותר, הקיר נע אחורה, קצת, כדי שיהיה מקום להוסיף עוד קצת זבל ולמעוך גם אותו. בסופו של דבר, כשהמשאית מרוקנת את הזבל, היא לא שופכת ים של אשפה משוחררת, אלא כמות עצומה של גושים מעוכים היטב. [צלילי דברים נזרקים]
ואיפה המשאית מרוקנת את הזבל, בעצם? היא לא מובילה אותו למזבלה, היא מובילה אותו לתחנת המעבר המקומית, ויש אחת כזאת בכל אזור עירוני, ושם הוא ממויין.
למה למיין? כדי להפיק כמה שיותר תועלת מהזבל. הרבה מאוד מדברים בימים האלה על מיחזור ואני די בטוח שגם אתם שמעתם על זה ועל כמה זה טוב לסביבה, כי זה פשוט מפחית את כמות הזבל [מתכת נחבטת]. אולי אפילו יש לכם בבית, או ליד הבית, כמה סוגים שונים של פחים בצבעים שונים, כדי לזרוק לאחד מהם את הפסולת האורגנית ולשני את הקרטונים, ולשלישי את כל השאר. לא קשה להבין למה זה הגיוני וחשוב. במקום להיפטר מקופסאות קרטון שנזרקו לפח, אפשר לייצר מהן קופסאות קרטון חדשות. בקבוקי זכוכית אפשר להתיך ולייצר מהם כלי זכוכית חדשים. [צלילי זכוכיות] ובאופן דומה, ניתן למחזר סוגים מסוימים של פלסטיק ושל פח. יותר חומר חוזר להיות מועיל ופחות זבל חסר תועלת מצטבר במזבלות.
הבעיה היא, שמחזור הוא לא פתרון קסם. אי-אפשר פשוט לקבל קופסה של בקבוקי זכוכית משומשים ושבורים ולהפוך אותם מיד לבקבוקים חדשים ונוצצים. [דנדון פעמונים] אם אתם מפעילים מפעל לזכוכית ומקבלים ערימת בקבוקים למיחזור, חשוב מאוד שתהיה שם אך ורק זכוכית. אתם בטח לא רוצים שתהיה פתאום חתיכת מתכת או שאריות של ארוחה, או אפילו תווית מקרטון בתוך הכלים החדשים שתייצרו. לכן, לפני שהם ממוחזרים, חומרים צריכים לעבור מיון וניקוי קפדניים וזה תהליך יקר ולא פשוט. לפעמים מתברר שבעצם זול יותר לקנות בקבוקים או קרטונים או פחיות חדשות מאשר למחזר אותם. זאת אחת הסיבות לכך שגם היום הרוב הגדול של הזבל לא ממוחזר. [קולות ילדים - "או-או"]. מה לעשות? פשוט אין לנו עדיין דרך טובה לטפל בזבל או להעלים אותו או לעשות ממנו משהו שימושי. אז מה עושים? התשובה שהיא אולי לא כל-כך נעימה, היא בדיוק מה שעשו בו תמיד: זורקים אותו למזבלה. או בעברית עדכנית יותר, אתר הטמנה. כי זה למעשה מה שעושים בזבל - מטמינים אותו [דברים גדולים נופלים]. מזבלה היא לא סתם ערימה גדולה של זבל. הר של זבל היה הופך מהר מאוד למפגע תברואתי קשה.
אתם מכירים את המיץ הדוחה הזה שתמיד יש בתחתית של שקית הזבל והדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שיהיה שם איזה חור קטן ואז הוא יתיז עליכם [נוזל נשפך] ואיכס, איכס, איכס, איכס. אז תארו לכם כמה מיץ של זבל מצטבר ממזבלה שלמה - הר גדול שמורכב ממאות אלפי שקיות זבל. ותחשבו מה קורה כשהמיץ של הזבל מחלחל אל תוך האדמה והוא עלול להגיע אל מי תהום, מאגרי המים שמתחת לאדמה שאותם אנחנו שואבים ושותים. אף אחד לא רוצה לפתוח ברז, ובמקום מים טריים שיצא ממנו מיץ של איכס-איכס-איכס-איכס [מזיגת נוזל לכוס]. אז הדבר הראשון שעושים באתר הטמנה לפני שמביאים לשם את שקית הזבל הראשונה, אוטמים אותו מלמטה. מצפים את כל הרצפה בבטון אטום, ששום דבר לא ידלוף. ואז, מביאים… זבל [ברקע מנועים של משאיות]. הרבה זבל. המון זבל. משאיות של זבל שמגיעות מתחנות המעבר בכל הארץ וטרקטורים שיפזרו את הזבל על קרקעית האתר [צליל המנועים מתחזק]. ואז מכסים את כל הזבל הזה באדמה. ואז בעוד שכבה של זבל, ועוד שכבה של אדמה. וחוזר חלילה וחוזר חלילה [צליל המנועים נפסק]. ולאט-לאט נבנה שם הר גדול שעשוי מאשפה ומאדמה.
זה בדיוק מה שקרה, למשל, במה שהייתה במשך שנים רבות המזבלה הכי גדולה במדינה: חירייה. במשך 50 שנה, כמעט כל הפסולת שיוצרה בגוש דן נשפכה לכאן. זה היה הר זבל ענק. הגובה שלו היה יותר מ-60 מטר והוא הסריח ל-60 קילומטר [קולות השתנקות]. גם אם עברתם בכביש ונסעתם בכלל לכיוון אחר, יכולתם להריח את חירייה היטב.
והיו גם בעיות אחרות [ציוץ ציפורים], לא רק הריח. למשל, ציפורים. הרבה ציפורים נהנו מאוד מכך שיש להן הר שלם של זבל ללקט ממנו אוכל [רעש מנוע משאית וציוץ ציפורים]. ולא רק זה, יש גם משאיות שמביאות להן עוד אוכל בכל יום. איזה כיף, איזה שירות.
הבעיה היא, שאתר חירייה נמצא סמוך לנמל התעופה בן גוריון ובדיוק במסלול של המטוסים שממריאים. מפגש בין מטוס שטס עדיין נמוך לבין להקה גדולה של ציפורים, עלול להיגמר לא טוב - לא לציפורים ולא למטוס. והיו כמה מקרים של ציפורים שפגעו במטוסים או נשאבו למנועים וגרמו לנזק. [קולות - "Oh, no"] לכן הוחלט בסופו של דבר לסגור את הר הזבל. ההר כוסה בפעם האחרונה באדמה ועליו נשתלו עצים ודשא ואפילו סללו מסלולי אופניים. היום המקום נקרא "פארק אריאל שרון" והוא אתר טיולים די נעים. אפשר בהחלט לטייל על ההר ולא לדעת, אם לא מספרים לכם, שאתם בעצם מטיילים על הר של זבל. והציפורים? עברו לחפש אוכל במקום אחר.
עוד דבר שנעשה בחירייה ובאתרי הטמנה אחרים הוא הפקת אנרגיה מהזבל. הסיבה שמזבלה היא כל-כך מסריחה היא הפסולת הרטובה, האורגנית שבה - הדברים שהולכים ונרקבים ותוך כדי כך הם פולטים הרבה גזים לאוויר. הגזים האלה לא רק מסריחים, הם גם דליקים, והם יכולים להיות שימושיים. כיום מחדירים משאבות לעומק הררי האשפה כדי לדלות את גז המתאן, שנוצר בזמן התפרקות הזבל ולהפיק ממנו חשמל. אז… כן, אפשר לעשות חשמל מזבל.
ובכל זאת, למרות כל האופנים שבהם אפשר להפיק ממנו תועלת, רוב הזבל הוא פשוט זבל. הוא נשאר קבור באיזשהי פינה של כדור הארץ שאף אחד לא נורא-נורא רוצה להתקרב אליה. עד שלא ימצאו דרך לקחת ספגטי שפג תוקפו, פחיות שימורים של זיתים, סמרטוט משומש ושולחן ישן, להפוך אותם באיזשהי דרך לספגטי טרי או לדלק למכונת-הזמן שלכם - הפתרון היחיד לזבל הוא לנסות לייצר קצת פחות זבל.
ג'ינגל: "חינוכית".
קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה בע"מ".
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments