אתם מכירים את רשת האינטרנט. יש בה אתרים וסרטונים, יש בה פייסבוק ווטסאפ, יש בה אינסטוש ויש בה יוטיוב. סביר מאוד להניח שגם את הפרק הזה שאתם מאזינים לו מצאתם באינטרנט. אבל, מה זה בעצם אינטרנט? כשאתם מתחברים אל האינטרנט, לאן בעצם אתם מתחברים, ומאיפה מגיעים הסרטונים ליוטיוב או התמונות לסנפצ'ט?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/06/2018.
אות מוזיקלי: "חינוכית".
[מוזיקת רקע]
קריין: "איך העולם עובד", עם ארנון זמיר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
השעה היא 8 בבוקר בשבת. התעוררתם ראשונים, אתם הולכים לסלון ונשכבים על השטיח. אתם מפעילים את האייפד של אבא ונכנסים ליוטיוב כדי לראות פרק של "Paw Patrol" - "מפרץ ההרפתקאות". לא בשבילכם, כמובן. בשביל האחים הקטנים שלכם או משהו כזה, ברור.
כשאתם מקליקים על התמונה של ריידר, צ'ייס ומרשל ובוחרים פרק, עוברות כמה שניות והכלבלבים מתחילים לזוז על המסך [נביחה], וחיש מהר הם מצילים את העולם. [נביחה]
איך זה קורה?
איך הכלבים יודעים לבוא דווקא אליכם, דווקא לאייפד של אבא, בשבת בבוקר על השטיח?
אתם בטח יודעים שהתשובה קשורה איכשהו לאינטרנט, רשת המחשבים העולמית.
מהי הרשת הזאת? איפה גרים הכלבלבים שמצילים את העולם? ואיך כל זה עובד?
טוב ששאלתם, בדיוק תכננתי להסביר.
[אות מוזיקלי]
רשת האינטרנט הומצאה בשנות ה-60 בארה"ב כדרך לחבר בין מחשבים של אוניברסיטאות ומוסדות ממשלה. זה היה חשוב לשיתופי פעולה בין המדענים, ולעוד כמה דברים שהם רצו לעשות ביחד.
כיום כמעט כל המחשבים סביבכם מחוברים זה לזה, אבל פעם זה לא היה ככה.
כשאני הייתי ילד, אם רצינו להעביר מידע ממחשב למחשב, היינו צריכים לשמור את המידע בדיסקט, בעברית - תקליטון. זה מין ריבוע פלסטיק בצבע שחור שיש בו חור באמצע.
אז הלכנו, ממש עם הרגליים, אל המחשב האחר ובו היה צריך להכניס את הדיסקט ולקרוא את המידע. משחקי מחשב היו על דיסקט, והמשוכללים ביותר ביניהם על שני דיסקטים.
אחח, אלו היו הימים…
בכל אופן, כשרוצים לעבוד ברצינות, מחשב אחד לבד זה לא מספיק. אנחנו רוצים לשתף מידע בין אנשים ובין המחשבים שלהם, ואם מדובר במספר קטן של חיבורים, זה לא כל כך מסובך. אנחנו יכולים לחבר את המחשבים בכבל ולשתף מידע.
אבל מה נעשה כשיש המון מחשבים והם רחוקים זה מזה? אם היינו מחברים כבּל בין כל מחשב לכל מחשב אחר, אי אפשר היה לנהל את זה. היינו מסיימים עם אלפי אלפים של חוטים ועם בלגן אחד גדול.
פה מגיעה רשת האינטרנט לתמונה.
באינטרנט, כל מחשב מחובר רק לכבל אחד, ולמרות זאת, הוא מקבל ושולח את המידע שלו בדיוק לאן שצריך, ואפילו די מהר.
כשאני מקליט [כך במקור] על "Paw Patrol", טוב, "מפרץ ההרפתקאות", האייפד שלכם שולח בקשה אל מחשב אחר, השרת של יוטיוב, שבזיכרון שלו יש את הפרק שרציתי לראות.
אבל השרת של יוטיוב לא נמצא לידינו. הוא גם לא בחדר הסמוך. הוא בכלל נמצא במדינה אחרת. הוא גם לא מכיר אתכם, והוא אפילו לא יודע שעכשיו שבת בבוקר בישראל.
אז איך האייפד של אבא יכול להסביר לו להיכן לשלוח את הפרק?
הבקשה שהוא שולח, האייפד, אל השרת של יוטיוב, היא חבילה קטנה של מידע, כמו מעטפה עם מכתב.
על המעטפה כתובה הכתובת של יוטיוב, www.youtube.com, וכתובה גם הכתובת שלכם, כדי שהשרת ידע מי ביקש את הסדרה ולמי לשלוח את התשובות.
מעטפה כזאת נקראת באנגלית "packet" או בעברית - "חבילה", והיא עושה את דרכה ברחבי העולם עד שהיא מגיעה לשרת של יוטיוב.
בתוך החבילה כתובים עוד כמה פרטים, והחשוב ביותר - מה אתם רוצים מהשרת. במקרה הזה כתוב בו: "אנא שלח מיד פרק של "מפרץ ההרפתקאות"".
השרת של יוטיוב יקרא את המכתב ששלחתם לו, ויתחיל לארגן את הסדרה בשבילכם.
אבל התוכן עצמו, הסדרה, מכילה המון-המון מידע. כל פרק נמשך בערך 10 דקות של וידאו, וכל שנייה של וידאו מכילה כ-24 תמונות.
אילו הדפסנו אותם על נייר, זה היה 24 דפים לכל שנייה, 1,440 דפים לכל דקה, ובשביל 10 דקות, זה כבר לא מכתב, זה ארגז עם אלבומי תמונות, שצריך לשלוח עכשיו ומיד אל האייפד של אבא בסלון. כל זה תוך מספר שניות, אחרת האח הקטן יאבד סבלנות, והוא ילך לחדר [צעדים] ויפיל את הקסילופון [קסילופון], ואבא יתעורר וידרוך על הקוביות של הלגו [צפצוף צעצוע], וזה יהיה שבת שכזו… [צפצוף צעצוע]
אי אפשר להכניס כל כך הרבה מידע לחבילה אחת. לכן, השרת צריך לפרק את הסרטון שהוא שולח אלינו לפיסות קטנות של מידע, ולארוז כל אחת מהן בחבילה משלה.
על המעטפה, הווירטואלית כמובן, [רחש כתיבה] הוא יכתוב את הכתובת שלכם ואת הכתובת שלו, וישלח את החבילה הראשונה שמכילה את השנייה הראשונה של הפרק [קסילופון]. ומכיוון שמחשבים עובדים די מהר, קצת אחר כך תגיע החבילה השנייה. ואחריה השלישית, והרביעית, והחמישית [צפצוף]. בכל חבילה יש שנייה או שתיים מהסדרה, ובכולן כתובה הכתובת שלכם, וכתובת השולח - מאת: יוטיוב.
האייפד של אבא מקבל את כל החבילות האלה ומסדר אותן לפי הסדר. כשיש מספיק חבילות כדי לצפות בעשר שניות בערך, הוא מתחיל להקרין את הפרק, ובו בזמן ממשיך לקבל עוד ועוד חבילות חדשות של מידע.
למעשה, אילו היה רק מחשב אחד, האייפד של אבא, ורק שרת אחד, של יוטיוב, פה הכל היה מסתיים. אבל באינטרנט יש מיליוני מחשבים שפועלים באותו זמן, ומיליוני אנשים שמבקשים לצפות בפרקים.
תאמינו או לא - לא רק של "מפרץ ההרפתקאות". אני יודע, משונה.
יש אנשים שרוצים לשלוח מכתבים זה לזה בדואר אלקטרוני, לשתף סטטוסים בפייסבוק, לעשות face swap באינסטוש, הכל באותו זמן ובכל העולם.
כל פעילות באינטרנט מתפרקת לחבילות קטנות של מידע, שזורמות בכבלי התקשורת שמרכיבים את הרשת.
מדי פעם, כשיש יותר מדי חבילות באותו הזמן, הצפיפות גבוהה מדי, וחלק מהחבילות נעצרות או אפילו הולכות לאיבוד. בגלל זה לפעמים קורה, שבאמצע סרט או פרק של סדרה התמונה קופאת, ואנחנו צריכים להמתין. המחשב מחכה לחבילה הבאה של מידע.
כשחבילות עוברות באינטרנט, הן כל הזמן מחפשות את הדרך הכי קצרה להגיע. הן מדלגות בין מחשבים בקפיצות קטנות - הופ-הופ-הופ - ולקפיצות האלה קוראים "הופ".
לכל מחשב שמתחבר לאינטרנט, יש כתובת. כפי שהבית שלכם נמצא בכתובת מסוימת, דירה, רחוב ועיר, לכל מחשב יש כתובת שנקראת כתובת IP.
אם נצייר כל מחשב בתור נקודה על דף נייר, ונמתח ממנו קו אל כל המחשבים האחרים שמחוברים אליו, מהר מאוד הציור שלנו יהפוך לאוסף צפוף של קווים ונקודות שמחוברים זה לזה. זה יתחיל להיראות כמו הדבר הזה שעכביש טווה בין ענפים, או הדבר הזה שמוציאים איתו דגים מהים, או הדבר הזה שעושים ממנו את השערים בכדורגל, איך קוראים לזה?
אה, [המהום הבנה]… רשת.
כאשר נשלחת חבילת מידע מה-iPad שלכם, היא כמו כדור במשחק כדורגל.
[המולת משחק כדורגל]
הכדורגל של השוער שרוצה למסור אותו הכי מהר שאפשר אל החלוץ הקדמי, השחקן שהכי קרוב לשער הקבוצה היריבה, כדי שיבקיע גול. השוער רחוק מאוד, והוא לא יצליח לבעוט חזק ומדויק בפעם אחת. לכן, הוא מרים את הראש, ומוצא את השחקן שהכי קרוב לו, וגם פנוי, כלומר, אין שחקן של היריבים ששומר עליו. אליו השוער מוסר. הופ!
השחקן שקיבל את הכדור מסתכל סביבו, ומזהה חבר במרחק קצר, בלי שמישהו שומר עליו, ובועט אליו. [בעיטה] הופ!
החבר מקבל את הכדור, יש לידו שחקן משלנו, אבל צמודים אליו שני שחקני יריב, והוא עסוק מדי בלהשתחרר מהם. לכן, הוא ממשיך לחפש ומוצא שחקן רחוק יותר, אבל פנוי. [בעיטה] הופ!
ככה הכדור עובר מרגל לרגל, [בעיטות] ובכל תחנה בדרך, מחפש את התחנה הקרובה ביותר, והפנויה ביותר.
העיקר, שהכדור ימשיך להתקדם בכיוון הנכון. עד שהוא מגיע לחלוץ המרכזי, תחנה אחרונה לכדור זה. החלוץ עוצר את הכדור פיקס על המקום, עובר את המגן, מבלבל את השוער, מכוון לחיבורים, ו… [קהל מריע ומשרוקית]
באופן דומה מאוד עוברות באינטרנט חבילות של מידע.
כל מחשב מחפש את המחשב הכי קרוב אליו ברשת, שפנוי כרגע להעביר חבילה לכיוון הנכון. כמעט תמיד, זה לא יהיה מחשב היעד, אלא רק צעד אחד בכיוון.
[צפצופי מחשב]
כשתגיע החבילה אל המחשב הזה, הוא יעשה בדיוק אותו הדבר. הוא יקרא את הכתובת, ויחפש את המחשב הכי קרוב שפנוי כרגע להעביר אותה לכיוון הנכון. [זמזום]
אחרי כמה קפיצות כאלה, החבילה שלכם, המכתב שמבקש פרק של "מפרץ ההרפתקאות", יגיע לשרת של יוטיוב. השרת יסתכל בכתובת היעד, יזהה שהמכתב הזה הוא אליו, ויענה.
ככה כל חבילה נוסעת במסלול המהיר ביותר האפשרי, וחשוב לא פחות, בלי שהיה צריך לתכנן את המסלול הזה מראש. אם באחד המחשבים ברשת נוצר עומס או שמישהו כיבה אותו, או שהוא התנתק מהרשת בגלל הפסקת חשמל, החבילות פשוט יעקפו אותו ויעברו במסלול אחר עד ליעדן.
כמו שאם שחקן כדורגל בדיוק התכופף לקשור את השרוך, המשחק לא עוצר, פשוט מוסרים למישהו אחר.
בגלל הכמות העצומה של מחשבים ושל חיבורים ביניהן, יש מיליוני מסלולים שבהן החבילות יכולות לעבור, וכל חבילה היא קטנה מספיק כדי לעבור את הדרך הזאת, ואפילו די מהר.
אם הקשבתם טוב, אולי שמתם לב שמתעוררת פה בעיה חדשה - מה קורה אם החבילה שבה שיר הפתיחה של הסדרה מתעכבת בדרך, ובינתיים החבילה שבה מרשל מכבה את השריפה, מוצאת נתיב מהיר יותר ומגיעה קודם?
כדי שדברים כאלה לא יקרו, כל חבילה נושאת את המספר שלה. המחשב שמקבל את התשובה קורא את המספרים, מסדר את החבילות לפי הסדר, ומוודא שרק אחרי שיר הפתיחה יישלחו הכלבלבים האמיצים וישיבו שלום ושלווה במפרץ. [נביחות]
אז נסכם.
האינטרנט הוא רשת של מחשבים שהסכימו ביניהם על דרך להעברת מידע.
המידע ארוז בחבילות שנשלחות ממחשב למחשב, על פי הכתובות שלהם.
כשאתם שולחים תמונה או בקשה או הודעה באינטרנט, המחשב שלכם כותב עליה את הכתובת המיועדת ומשגר אותה אל העולם, שם היא מוצאת את המסלול המהיר והיעיל ביותר אל מחשב היעד.
כל החבילות שמיועדות אל מחשב מסוים מגיעות ומסתדרות לפי הסדר, כדי להרכיב את התוצאה שביקשתם.
[מוזיקת סיום]
קריין: "איך העולם עובד", עם ארנון זמיר.
אות סיום: "חינוכית".
קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה" בע"מ.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments