איך העולם עובד - איך מייצרים ספרים.

איך באים ספרים לעולם? בפרק זה נכיר את תהליך הכנת ספר - משלב העריכה, העימוד, ההדפסה החיתוך והכריכה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/06/2018.

‏[חסות]

‏אות מוזיקלי: "חינוכית".

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין: "איך העולם עובד" עם ארנון זמיר.

‏[קול סערה וגשם]

‏הגשם החל ב-4 לפנות בוקר ולא הפסיק לרדת עד שקמתי. הטיפות עצמן לא הרעישו ולא הייתי חושב אפילו לצאת בגללן מהמיטה. אבל לג'ק היו מחשבות אחרות. ברגע שהתחיל הגשם הוא הפך עצבני וקופצני. הוא התיישב ליד הדלת ויבב בלי לתת לי רגע אחד של שקט. [קול יבבות] יש לו יבבות כאלה לג'ק, שלא שמעתי מעולם משום חיה אחרת. לא חזקות, אפילו כמעט חרישיות. אבל הן גבוהות וארוכות והן חורקות לי באוזן כמו גיר שחורק על הלוח.

‏בחמש ורבע זרקתי עליו חולצה שהייתה ליד המיטה שלי, דבר שג'ק קיבל באדישות. הוא יודע שזה אומר שנמאס לי ושמיד אקום ואפתח לו את הדלת, והוא כרגיל צודק. דקה אחר כך הוא כבר היה רתום לרצועה על הצוואר ואנחנו היינו בחוץ.

‏[קול גשם]

‏הזרזיף היה דוקר ומעצבן. אין לי שום בעיה עם גשם אבל אמצע הקיץ עכשיו, ובכלל, או שירד גשם כמו שצריך, עם רוח וברקים וכל זה, או שתחזור השמש. לג'ק לעומת זאת, זה לא מפריע. הוא מתח את הרצועה עד הקצה והוא התעופף מעליי וקצת לפנים, נהנה מהטיפות על העורף ומדי פעם נושף קצת אש ונהנה מהקיטור. מכיוון שאנחנו גרים באמצע תל אביב אני מוציא את הדרקון שלי לטיולים רק מוקדם מאוד בבוקר או מאוחר מאוד בלילה. אחרת הוא פשוט מפחיד את החתולים וגם כמה מהאנשים בסביבה.

‏[קול נהמת דרקון]

‏אני יודע שהוא דרקון מנומס, הוא כמעט אף פעם לא נושף על אחרים, ואם אני אומר לו "רגלי", הוא נוחת על המדרכה ומפסיק להתעופף. אבל יש כאלה שזה מדאיג אותם והווטרינרית אומרת, שזה אופייני לדרקוני בית וצריך פשוט להשגיח עליהם.

‏[צלצולי פעמונים]

‏טוב, לפעמים אני אוהב להמציא סיפורים, על דרקונים ועל מכונות ועל קוסמים ואופניים חשמליים והאמת על 1,003 דברים אחרים. אני ממציא סיפורים במקלחת או בנסיעות ארוכות או לפעמים כשאני מטייל עם הכלב, בעיניים טרוטות לפנות בוקר ותחת גשם קל. אם אי פעם אקבץ את ההמצאות האלה לספר, הוא ייקרא כנראה "הדרקון מרמת ישראל", אבל עד אז, אני רוצה לספר לכם איך באים ספרים לעולם.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אז קודם כל יש לספר את הסיפור. לא חשוב אם הוא על דרקוני בית, על סוסי בר, על כרישי יבשה או אפילו על… יומנו של ילד בחטיבת הביניים, שכותב בכתב יד על דברים שקוראים לו ומוסיף ציורים מצחיקים.

‏צריך לשבת ולכתוב.

‏זה כמובן החלק הקשה. כתיבת ספרים היא עניין מתיש וזה יכול להימשך שנים ולמען האמת, אני לא כל כך יכול לעזור לכם בזה.

‏כשהכל כתוב, לוקחים את הדפים, או את הקבצים של מעבד התמלילים, התוכנה שבה כותבים במחשב, ונותנים לעוד מישהו לקרוא אותם. זה נקרא עריכה. העורך מציע שיפורים, לעיתים הוא מציע להאריך קטע או לקצר קטע, הוא מתקן שגיאות תחביר ולשון, ובכלל, עוזר לסופרת או לסופר להפוך את הסיפור שלהם למשהו שהקורא באמת ירצה לקרוא.

‏בשלב השני אפשר להוסיף גם איורים, תמונות וציורים שילוו את הספר וכמו כן צריך להחליט באיזה גודל יהיה הספר וכמה עמודים הוא יכלול וכן הלאה וכן הלאה. [קול דפים מרשרשים]

‏עכשיו צריך רק להדפיס את הכל על נייר ולחבר את הדפים לפי הסדר ואז לעטוף אותם בכריכה יפה ולהפיץ אותם בחנויות הספרים, ובנוסף כמובן לשכפל אותם במאות או באלפי עותקים ולא רק זה, גם לעשות את כל זה מהר ובלי טעויות. [קול שריקת התפעלות]

‏בשיטה שאתאר לכם עכשיו מדפיסים ספרים, בצורה דומה מדפיסים גם עיתונים ואלבומים, חוברות של קלפים ואפילו יומנים של חנונים.

‏דבר ראשון - מעמדים. עימוד הוא חלוקה של הספר, ניחשתם אני מקווה, לעמודים. כל עמוד צריך להכיל מספר ידוע של מילים וגם צריך לחשוב איפה ממוקמות התמונות ולוודא שפרק מסתיים בעמוד משלו ושכל פרק מתחיל בעמוד קדמי של הספר, כלומר בעמוד שפונה אל כיוון הקריאה. [קול דפדוף בדפים] משקיעים הרבה זמן בסידור הטקסט וזה גם הזמן להוסיף הקדמות, סיכומים, תודות ותוכן העניינים. כי הרי רק אחרי שיודעים באיזה עמוד מתחיל כל פרק אפשר לעשות רשימה של הפרקים ולכתוב איפה מוצאים כל אחד מהם.

‏[קול סיבוב גלילי הדפוס]

‏בבית הדפוס עצמו יש מכונות שפועלות במהירות עצומה ומדפיסות על גיליונות נייר ענקיים. הגיליונות גדולים בהרבה מעמוד אחד של הספר, לכן לוקחים את כל העמודים ובאמצעות תוכנה מסדרים אותם שמונה עמודים בכל פעם, על כל גיליון, כך שבכל פעם שהמכונה תפלוט גיליון מודפס, יהיו בו שמונה עמודים בצד אחד ושמונה עמודים בצד האחר.

‏אגב, לא מסדרים את העמודים 1, 2, 3, 4, 5 עד 8 בצד אחד ואז את 9 עד 16 בצד השני. מסדרים את 1 ואז 16 ואז 13 ואז 4. זה אולי לא נשמע הגיוני אבל הסיבה לסידור הזה היא פשוטה. אחרי ההדפסה אנחנו נרצה לקפל את הגיליון הגדול לחוברת ובה יש 16 עמודים מהספר, כלומר שמונה משני הצדדים. הגיליון מודפס משני הצדדים, אז אם תספרו איתי, גיליון אחד, שני צדדים, [צלצול פעמונים] אחרי קיפול אחד יש לנו שני גיליונות, ארבעה צדדים, [צלצול פעמונים] אחרי הקיפול השני - ארבעה גיליונות ושמונה צדדים, [צלצול פעמונים] ואחרי הקיפול השלישי נקבל חוברת של שמונה דפים, כלומר 16 עמודים מודפסים. [צלצול פעמונים]

‏הסידור על הגיליון הוא כזה, שאחרי שלושת הקיפולים כל עמוד יגיע למקום שלו ובסדר הנכון. זה קצת מבלבל, אבל אתם יכולים ממש בקלות לנסות את זה עם דף נייר ועט ולהיווכח שזה ממש ממש אפשרי.

‏מכונת הדפוס פועלת בשיטת הסרט הנע. היא מושכת מערמה גדולה גיליון נייר אחד בכל פעם, מדפיסה עליו ואז מקפלת וחותכת. [קול סיבוב גלילי הדפוס] ההדפסה עצמה נעשית בעזרת חותמת גדולה שנקראת גלופה. בחותמת רגילה יש בליטות בצורה של הציור או של המילים שהיא כותבת. מטביעים אותה בכרית דיו ואז לוחצים אל הדף, כך שהחלקים הבולטים של החותמת נוגעים בדף, כמובן מעבירים אליו דיו. במקומות שאין בליטות לא יופיע ציור על הדף.

‏אפשר לעשות בקלות חותמות באצבע. שימו ממש ממש מעט צבע, למשל צבע גואש או טיפת דיו מטוש, בקצה האצבע והטביעו אותה על נייר לבן ונקי. טביעת האצבע שמופיעה היא החותמת האישית שלכם, אם תרצו. [קול החתמת חותמת]

‏החותמות שמשמשות להדפסת ספרים הן גדולות בהרבה. הן בגודל של קצת יותר משמונה עמודים. מייצרים אותן מלוחות מתכת דקיקים שבהם צורבים גבעות ועמקים בצורת המילים שצריכות להופיע על הנייר. ואם אתם מדמיינים לוח גדול ושטוח שעולה ויורד על הנייר, אתם צודקים במנגנון אבל טועים בתקופה.

‏בעבר היו מכונות הדפוס ממש מרימות ומורידות חותמות גדולות על כל אחד מהעמודים. זה עובד, אבל זה תופס המון מקום.

‏במכונות דפוס מודרניות, לוח המתכת, שהוא החותמת, מגולגל מסביב לגליל גדול שנראה כמו הגליל שיש למכבש מקדימה. [קול מכונות] חותמת המתכת היא גמישה מספיק כדי להיצמד אל הגליל ואז אפשר לגלגל אותה לאורך גיליון הנייר. ככה, בלי להרים או להוריד את החותמת ובלי לתפוס מטרים יקרים של מקום בבית הדפוס, מחליקים גיליון אחר גיליון דרך מכבש הדפוס. כל גיליון שנכנס לבן, יוצא אחרי שבריר של שנייה, כשעליו שמונה עמודים מודפסים. [דינג] בזמן שהגליל הזה, החותמת, פוגש את הנייר מלמטה, הוא פוגש עוד משהו מלמעלה - את מיכל הדיו, שמורח את הגליל כל פעם בשכבה דקיקה של דיו, בדיוק מספיקה לגיליון שמתחתיו.

‏בתחנה הבאה מקפלים את הגיליון שלוש פעמים. הגיליון עובר בין שני גלילים ונלחץ בדיוק באמצע, ככה שהוא מתקפל בדיוק באמצע. [קול קיפול דפים] ואז שוב, ואז שוב, וקיבלנו חוברת של שמונה עמודים. אבל מה? הם עדיין מחוברים ביניהם בקצוות, אז אי אפשר לדפדף בהם. לכן בתחנה הבאה החוברת פוגשת שלושה סכינים. כל אחד מהם חותך כמה מילימטרים באחד מהקצוות ומפריד בין הדפים.

‏אגב, אם פעם שאלתם את עצמכם איך מסדרים עמודים של ספר ישר ומדויק כל כך, הנה התשובה. מסדרים אותם לא כל כך מדויק ואז חותכים את כולם יחד בסכין חדה, ככה שהקצה יהיה ישר ויפה. [אבחת סכין] הדפים נשארים מחוברים רק בצד אחד, שהוא הצד של שדרת הספר, אבל אל תדאגו, מיד נחתוך גם אותו. [אבחת סכין]

‏המכונה האחרונה בשורה מסדרת את כל החוברות לפי הסדר, 16 עמודים בכל חוברת, עד שהספר מוכן. [קול מכונות] עכשיו הוא נוסע על סרט נע ופוגש מסור, לא פחות, שחותך את הצד הרביעי. מברשת של דבק מורחת כמות די מכובדת של דבק על הצד שזה עתה נחתך, ומיד אחרי זה מדביקים אליו את הכריכה של הספר, שמחכה לו פתוחה, ומיד מגיעה למקום הנכון. הדבק גם מחבר את הדפים זה אל זה וגם את הספר כולו אל הכריכה.

‏האמת שלא חייבים להפריד את הצד הרביעי. יש ספרים שבהם אוספים את כל החבילות של 16 העמודים ותופרים אותם ממש בחוט ומחט אל הכריכה, אבל רוב הספרים עובדים היום עם דבק.

‏עכשיו כל מה שנשאר לנו זה לאסוף את הספר, להריח את הנייר החדש ו… [לוקח שאיפה עמוקה]

‏עוד לא הספקנו לחצות את הגינה והרגשתי שמתחילות צרות. מישהו שחרר נמר בלי רצועה [נהמת נמר] וגרוע מזה, יש לידו ילד על אופניים חשמליים. ג'ק תמיד רודף אחריהם ומנסה לערוך איתם תחרות. זאת לא בעיה, הוא בכל מקרה יפסיד, אבל הילדים לא מבינים שזה משחק ויש רוכבי אופניים שממש נבהלים. ג'ק עוד לא ראה אותם, הוא ריחף לו על הגב באוויר, נפנף בכנפיו הפצפוניות ונהנה מתיפוף הגשם על הבטן. [קול נפנוף בכנפיים] אבל אני מכיר אותו ואני יודע שמקרבות נמר-דרקון-אופניים באמצע הגינה שום דבר טוב לא ייצא.

‏אז… עזבו, אני לא אגלה לכם את הסוף.

‏אות מוזיקלי: "חינוכית".

‏קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה בע"מ".

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה