שיר ראובן יושבת לשיחה עם דנה ספקטור כדי ללמוד ממנה איך לצאת מחובות. דנה ספקטור הייתה על סף פשיטת רגל כשהחליטה לקחת את עצמה בידיים; היא מספרת על הרצון להיות מישהי אחרת וההתמכרות לטבעות עתיקות בebay, על המוכר שהביט עליה ברחמים וכל מה שהוא ראה זו אישה עצובה בגיל המעבר, על התהום שאפל פיי פערה בחשבון הבנק שלה, על ההלוואות שאכלו לה את הפנסיה, על הבושה, על ההסתרה, ועל הרגע שבו סוף סוף יצאה מזה – וביקשה עזרה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/10/2024.
פתיח: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
קריינית AI: שלום. "איך לעשות דברים" הוא הסכת קומי [במלרע], בדיחות עשויות להישמע כמו גם הערות סָרָקסטיות או הומוריסטיות, ואין לייחס לנאמר בו, המלצה לכלום. האזנה נעימה.
[מוזיקת פתיחה ברקע]
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
שיר: היי, אני שיר ראובן וזה הפודקאסט שלי "איך לעשות דברים". בכל שבוע אני אפגש עם מישהו אחר שילמד אותי… איך לעשות דברים. והיום אני עם דנה ספקטור ואני מאוד מתרגשת מזה. דנה היא עיתונאית, כותבת את הטור המיתולוגי המהמם והאמיץ והמבריק "בקרוב אגיע רחוק" בידיעות אחרונות. אני ידעתי שכאילו כל הסופרלטיבים האלה… הייתי כזה: "זה יותר מדי הרבה", אבל הייתי כזה: "אני לא יכולה לוותר על אף אחד!". הוא באמת מיתולוגי, מהמם, אמיץ ומבריק. על מה אני אוותר? כל המילים יאלצו להישאר.
דנה: אני מקווה שרואים כמה אני שמחה - ממש.
שיר: [מצחקקת] ודנה, היום את תלמדי אותי איך לצאת מחובות. מה העניינים?
דנה: אני יכולה ללמד אותך איך להיכנס, יותר טוב. [צוחקת]
שיר: חייבים ללמד קודם כל איך להיכנס כדי… כדי לדעת איך לצאת. מאוד שמחתי שהסכמת לבוא ולדבר על זה. מה יש בנושא הזה של כסף, או של בעיות עם כסף, שאף אחד לא רוצה לדבר עליו, למה?
דנה: כסף זה מדד הלוזריות האולטימטיבי, חוץ מכיעור, לא? [מגחכות] ויש לי בעיה עם שניהם לפעמים. אהה… אתה לא יכול להר… כל הזמן אנחנו הולכים על חבלים. את מכירה את הלוליינית שהולכת על חבל. בעולם הזה, גם עכשיו, פה, אנחנו הולכות על חבל ואנחנו מעמידות פנים שאנחנו בשליטה, אנחנו מעמידות פנ… הולכים על חבל. כשאתה מספר על הבעיות שלך, שיש לך עם כסף, אתה לא הולך על החבל. כולם רואים, חושבים שאתה נופל, את מבינה? [שיר מהמהמת בהבנה]
יש איזו אשליה של… שאנשים אגב משמרים אותה הרבה עם מג'ימיקס אדום על השיש. אני לא יודעת אם שמ… לא מג'ימיקס, KitchenAid אדום על השיש, זה כאילו אשליה כזאת שיש לך. זה מאוד חשוב [בגיחוך] שיהיה לך KitchenAid אדום על השיש… מכונית שנראית סביר, אחרת הם ידעו עליך שאת… שאתה כישלון. ו… כידוע, אולי כידוע לך, אז אני… אני הגעתי לגיל כזה שאני עוד שנייה מתה… [צוחקת]
שיר: בת כמה את?
דנה: אהה… לא משנה… 50 פלוס פלוס, לא, סתם - 53. אבל הגעתי לגיל כזה שאני רק רוצה… הגעתי למסקנה שכל מה שנשאר לי לעשות זה להיות לתועלת, מבינה? [שיר מהמהמת בהבנה] אין לי כוח, די. אני רק רוצה להיות לתועלת. למישהו. ואם מישהו ימצא תועלת בזה שאני אספר - כי באמת שאני מטומטמת עם כסף, שיר, באמת. כאילו ברמות שאח שלי לפעמים תופס את הראש ואומר… אני כאילו סוג של… תסמונת. [צוחקת] יש לי תס…
שיר: מה שנקרא שופהוליק?
דנה: אני לא יודעת אם זה שופהוליק, זה יותר ברחנים שמתכסים במרבדים של קניות, נראה לי. זה ברח… זה אנשים שכאילו נורא… וואי, נורא כואב להיות בחיים. נורא כואב להם להיות בן אדם. אני חושבת שזה אנשים עם עור מאוד דק, אני לפחות. נורא כואב להיות בן אדם, כואב לקום בבוקר, כואב לשים… לפעמים הבגדים כואבים גם. כואב לפגוש אנשים ולא לדעת אם הם אויבים שלך או חברים שלך, מה הם חושבים באמת, מה האינטרסים שלהם. כואב סתם לרצות אהבה ביום רגיל אפור של סתיו ולהעמיד פנים שאתה לא צריך אותה. כואב הכל, כואב להיות בן אדם. אז הכסף הוא… הוא נתיב בריחה מסחרר ומהמם. הוא לא להיות אתה, א'.
שיר: איך לא להיות אתה?
דנה: איך לא להיות אתה? תראי, אני חברה… כדי להיגמל מהרגלי הקניות שהיו לי, אני חברה עכשיו בקבוצה שנקראת "זה לא יושב בול". זה קבוצה שבה נשים מוכרות את הבגדים הישנים שלהם… זה נורא מצחיק, זה כל הפסיכוזה הנשית בבת אחת. זה בגדים שהם קנו בזארה בערימות, ב"בּוֹשֶׁלִים", בושל. זה כאילו בננות כבר, זה בושל. הם קנו בגדים בזארה, ועכשיו הם כאילו מעמידות פנים שהם חסכניות, והם מוכרות את הבגדים שלא יושבים עליהם בול. ואת רואה את כמויות הבגדים שאנשים מוציאים מהארון שלהם עדיין עם תוויות.
שיר: וואו.
דנה: ואת רואה - זה נורא חמוד - כי בכל תמונות… הן מעלות תמונות של הבגדים, עם התוויות רובם, או נעליים חדשות לגמרי, ואת רואה מה האישה שמעלה את התמונה הזאת רצתה להיות. ואיך זה לא הלך לה. [מגחכות] היא רצתה להיות טיילור סוויפט שיוצאת מ… מהדירה שלה ביום סתיו לבושה בגווני כתום, היא רצתה להיות מינית יותר, היא רצתה להיות… מלכת אירובי - אני גם רוצה אגב - מלכת כושר, קניתי עכשיו סט [מגחכת] זה לא עובד. היא רצתה להיות מלכת כושר… היא רצתה… היא רצתה לא להיות היא, נו. היא רצתה שיכאב לה פחות, היא רצתה… היא רצתה להיות אישה אחרת. ואז אני רואה את כל הנשים ה… ש… בבגדים רואים את האישה שרצית להיות, זה חמוד.
שיר: כן, זה גם…
דנה: זה לא עובד. [מצחקקת]
שיר: זה סוג של התחייבות שאת עושה עם הכסף לבן אד… כזה: "אני אהפוך להיות הבן אדם הזה, והנה התשלום הראשון - קניתי את הבגדים כבר לבן אדם הזה, ועכשיו אני רק צריכה לצמוח לתוך האישיות הזאת", וזה לא קורה.
דנה: כן, זה נכון. [צוחקת] זה כמו איזה קליפה, כן, כמו קליפה ריקה כזאת, שמשהו שניסית ל… to become, כמו גולם כזה שניסית להיכנס אליו ולא הצלחת.
שיר: וזה היה הקטע? בגדים?
דנה: אהה… לא. אצלי… בגלל שאני באמת מטומטמת עם כסף… [מגחכת]
שיר: די! אני לא יכולה לשמוע שאת אומרת שאת מטומטמת…
דנה: אבל זה נכון!
שיר: …זה כואב לי.
דנה: אנחנו כולנו מטומטמים באיזשהו תחום בחיינו, וזה התחום שבו אני הכי מטומטמת בו.
שיר: אוקיי, אוקיי, בסדר, מטומטמת עם כסף יחסית לשאר סוגי הטמטום, האמת שזה אחלה. סבבה.
דנה: אמרתי לך, זה ברמה של תסמונת. כאילו לדעתי יש איזה מעבדה שתשמח לבדוק את ה… [שיר מגחכת] את ההתנהלות שלי עם כסף. בכל מקרה… אני לא יורדת על עצמי סתם. באמת, יש דברים שאני טובה בהם. זה לא אחד מהם. התמכרתי לטבעות עתיקות ב-eBay. ככה נפלתי בעצם.
שיר: וואו.
דנה: כן.
שיר: מה זה טבעות עתיקות ב-eBay?
דנה: אוקיי, אני אראה לך את היד שלי…
שיר: אוקיי.
דנה: יש טבעות…
שיר: [בהתפעלות] אוי, זה מהמם!
דנה: [בקול רם] נכון? את רואה? את רואה? [צוחקת] אולי אני אחזור להתמכרות. יש לי פה טבעת ויקטוריאנית, אה… משנת אלף… שמונה מאות תשעים ו… משהו. ויקטוריאני, כן.
שיר: את עובדת עליי.
דנה: כן… שב-eBay יש סחר של זה, אתה קונה אותם. אני… קודם כל, כסף מתחיל בזה שאתה לא רוצה… בזבזנים, הם פשוט לא רוצים לדבר על כסף. זה הבעיה. ככה זה מתחיל. ואז אתה הראשון במסעדה, שכאילו קופץ כמו מתאבד על הכרט… על התש… על החשבון. [שיר מהמהמת בהבנה] אתה לא רוצה את השיח הזה, אתה לא רוצה בכלל להתעסק בכסף. אתה פרפר חינני, אתה לא מתעסק בכסף. העונש של הבזבזן, שבסוף, מה שקרה לו הוא מה שקרה לי - הוא כל הזמן מדבר על כסף. אני היום, היום שלי נפתח בלדבר על כסף, מסתיים בלדבר… אני כל כך קפצתי על כרטיסי… כרטיסי האשראי… כרטיס האשראי שלי… תמיד שילמתי על גברים!
שיר: כמו על רימון.
דנה: כמו על רימון. כן, בדיוק. כמו על רימון.
שיר: רק שלא יהיה דיון על כסף.
דנה: רק שלא יהיה…
שיר: רק שלא נצטרך לסדר את זה.
דנה: …את הדבר הנעים הזה ששמו כסף שהוא כבל, שהוא כובל אותנו - רק שהוא לא יהיה. אז כל כך בזבזתי, ואני אקנה לך מתנות, ו… העיקר שלא נצטרך לדבר על כסף, והיום עונשי הוא שאני צריכה באמת לדבר על כסף, גם בפודקאסט הזה לצערי. [צוחקת] כל הזמן הוא נוכח בחיי. ב… אז בכסף יש מין דבר כזה שהוא כמו בכל בריחה או כל התמכרות - שמרוב שאתה מנסה להת… לחמוק ממשהו, בסוף הדבר הזה שניסית לחמוק ממנו, הוא נוכח בחייך 24/7, כל הזמן.
שיר: זה סיפור מהמיתולוגיה…
דנה: נכון. העו…
שיר: …בסוף. זה כזה - הנה העונש. העונש מגולם במעשה.
דנה: העולם מלא בעונשים מיתולוגיים איומים. גם באהבה אגב, כן. מלא.
שיר: אז רגע. אני חייבת לשאול, קודם כל, מה הטבעת הוויקטוריאנית הזאת?
דנה: מה היא מסמלת?
שיר: מי רצית להיות, כשרכשת אותה?
דנה: רציתי להיות סבתא שלי אני מניחה, שהייתה גברת… גברת ספקטור מהר הכרמל. שימי לב. גברת ספקטור מהר הכרמל. שהייתה, אגב, ילדה מאוד ענייה ממשפחה… באמת משפחה עם גנים של… של באמת חתול זבל, אוקראיני או משהו. [בגיחוך] 12 ילדים, שגרה באלכסנדריה, ואז פגשה את סבי המיליונר… שהיה מאוד עשיר.
שיר: וואלה!
דנה: ואז… נשות משפחת ספקטור הם מאוד-מאוד יומרניות. מאוד. כאילו, זה הבעיה שלנו, אנחנו מאוד יומרניות, יש לנו איזה יומרה. סבתא שלי הושיבה אותי על ברכיה… נהייתה גברת ספקטור מהר הכרמל. היה לה בית מלא בחפצי נוי, שבתור סרטן, או בתור בן אדם נורא רומנטי, זה כל כך כישף אותי. המברשת שלה היא הייתה עשויה משריון צב.
שיר: וואו.
דנה: עתיק כזה. והיהלומים שלה הם היו משובצים, כמו איזה משהו של נסיכה. והכל… כל הבית שלה. העציצים שלה ישבו בתוך קערות חרסינה כזאת של מינג, של שושלת מינג. היה לה חפצים יפים בצורת יוצאת דופן, היא הייתה מושיבה אותי כשהייתי ילדה… והייתי מאוהבת בסבתא שלי, והייתי מפליגה איתה לחיים האלה, להפלגות שהם היו עושים ב-Queen Mary, לחיים האלה. והיא הייתה תמיד נותנת לי איזה הרגשה שאנחנו משפחת אצולה, למרות שזה היה יומרני בטירוף, היא… אנחנו לא משפחת אצולה. אבל היא הכניסה לנכדה הקטנה שלה את הרעיון שאנחנו אריסטוקרטיות באיזושהי דרך. אני חושבת שהרבה ישראלים יש להם את זה אגב.
שיר: אני חושבת ש… יש… הייתה כתבה לפני כמה זמן על הסדרה "יורשים". שאני לא צופה בה, את צופה בה?
דנה: כן… אני לא מבינה חצי מהטקסט, זה באמת הכול על כסף. אי אפשר להבין.
שיר: זהו, זה לא מ… אני כזה: "איפה הרגשות?", וזה כזה: "חכי, הרגשות הם בתוך הכסף…"
דנה: כן. הם לא.
שיר: ואני כזה: "למה הרגשות הם לא בתוך הרגשות?" [דנה צוחקת] אני לא… "למה אתם עוטפים לי את הגלולה בגבנ"צ?"
דנה: זו הגדרה הכי טובה ל"יורשים" ששמעתי.
שיר: אבל הכתבה שקראתי הייתה על זה שהדיבור על כסף, ההנחה, התפישה הישנה של כסף, זה שכסף זה דבר שאנחנו מראים ורואים. ומשהו שכאילו את יכולה להסתכל על בן אדם ולהיות כזה: "אה, הוא לובש כסף", כאילו הוא נראה עשיר. ושבעצם האסתטיקה של הכסף היא למעשה דברים שהם בלי מותג - הם מאוד יקרים - אבל הם בלי מותג, הם נראים מאוד-מאוד רגיל, מאוד גנרי, ושזה באמת איזה שהיא תפישה של עוני על איך כסף נראה באיזשהו אופן. גם אם את מסתכלת על ערים בישראל, על ערים שהם… נגיד השכונה שגדלתי בה.
דנה: נכון.
שיר: שזאת שכונה שהיא מאוד כאילו… מדשאות…
דנה: רגע, איפה? תגידי לכולם.
שיר: בראשון לציון, בנאות אשלים. תגגלו. וזאת שכונה שכאילו, הפסטורליה שלה, יש בה משהו שאני כאילו אף פעם לא הבנתי וחשבתי - ברור, הגיעו לכאן ילדים עניים [דנה מצחקקת] שעבדו קשה והגיעו להייטק…
דנה: נכון.
שיר: וככה הם דמיינו שכסף נראה…
דנה: שכסף נראה! נכון.
שיר: …כמו מדשאות ירוקות בעיניים. אז זה מה שאת נותנת להם.
דנה: נכון.
שיר: וזה גם קצת הדימוי שאת מדברת עליו.
דנה: זה מאוד נכון, אבל יש גם עוד פסיכוזה ישראלית. בגלל שאנחנו מדינה מאוד צעירה ואין פה באמת את "מסיבת התה של בוסטון".
שיר: כן.
דנה: אז אנשים הם באובססיה שיהיה להם איזושהי שושלת שהם הגיעו ממנה. לא משנה מאיפה אתה מגיע, אם זה מזרחי, אשכנזי - זה לא משנה. לכולם יש איזה אובססיה שיש להם איזה רב גדול אי שם. לי יש באמת! [צוחקת] סתם. שהם צאצאים של הרמב"ם, או שהם… את יודעת, לכולם יש איזו אובססיה. ואני באמת, בתור ילדה מאוד תמימה ונאיבית שאוהבת סיפורים, האמנתי שאנחנו משפחת אצולה. ספקטור הר הכרמל. הא! [צוחקת]
שיר: זה נשמע אצולה…
דנה: אממ…
שיר: זה נשמע כמו דמות ב"הרמז".
דנה: כן.
שיר: גברת ספקטור מהר הכרמל.
דנה: זה נשמע טוב.
שיר: כן.
דנה: כן. אני חושבת אבל, שאם להיות כנה לגמרי ואת שואלת אותי ש… את רוצה שאני אענה לך בכנות.
שיר: בוודאי.
דנה: אני חושבת שהגעתי לגיל מבוגר יחסית של אישה. אני חושבת שלא הצלחתי בחיים כמו שרציתי. ואני חושבת שהטבעות העתיקות, אהה… שכל כך התאהבתי בהן והתחלתי לסחור בהן ממש ב-eBay, בשיגעון, ממש, הם נתנו לי תחושה שלא משנה כמה קמטים יש לי, או כמה אני מרגישה שהחמצתי, או כמה אני מבואסת שלא כתבתי אף פעם רומן גדול וחשוב - לא משנה כל הדברים האלה, אני… בט… אני קודם כל בטבעת אקבל אנרגיה של אישה אחרת. אני אקבל איזה אנרגיה של… אווה אחת שחיה, אני יודעת, איפשהו בברלין עם מעיל מינק משוגע ו… וגם אני ארגיש לשנייה נסיכה או פנטזיה. אני מאוד אוהבת… אני מאוד אוהבת פנטזיה, אני לא אוהבת לחיות במציאות, כל כך.
זה היה מהמם הטבעות. אני פשוט מכרתי דירה באותו זמן, כי התגרשתי מבעלי כמה שנים לפני, וסוף-סוף מכרנו את הדירה המשותפת שלנו, [צוחקת] ולכן, כמו שאח שלי אומר, כל הכסף שהרווחתי ממכירת הדירה הלך במין בינג' מטורף על טבעות עתיקות. תוך כדי שאני משתמשת בכלכלת האישה שלי, ואומרת לעצמי: "זהב זה טוב! יהיה מלחמת עולם, יהיה לי זהב!" [צוחקת]
שיר: מה אנחנו מוכרים? איך אני אנצל מה… מהמחנה?
דנה: [צוחקת] אני אוכל למכור…
שיר: זה לא יעזור לי מניות, אני לא אמכור ניירות ערך.
דנה: ממש. את מכירה את זה שאתה משכנע את עצמך שהדבר המטומטם שאתה עושה מבחינה כלכלית, או ההתמכרות הכלכלית שלך, הוא בעצם… יש לי חברה שכאילו אוספת תיקי בירקין, כי הם יהיו שווים יום אחד הון. הם לא יהיו שווים יום אחד הון.
שיר: את רוצה אותם. [דנה צוחקת] את פשוט רוצה אותם.
דנה: [צוחקת] רוצה…
שיר: לא צריך לפתוח מצגת על "למה".
דנה: אבל אני באותו שלב אמרתי לעצמי - יום אחד תהיה פה איזו מלחמה נוראית, מה שבסוף קרה, ואני אסתובב בשוק השחור עם הטבעות העתיקות שלי, שכמובן לא שוות כלום, שיר.
שיר: באמת?!
דנה: רק ערך נוסטלגי. אני קניתי, אני השקעתי… אני לא רוצה להגיד לך כמה… עשרות אלפי שקלים, ואני זהירה…
שיר: אבל זה נראה יקר.
דנה: ברור שזה נראה יקר, [מגחכת] זה טבעת שלבשה ליידי ב… בתקופה הוויקטוריאנית. היא משמחת אותי. [שיר מהמהמת בהבנה] אבל לקנות אוסף של זה?! בשביל מה?
שיר: וואו.
דנה: אוסף.
שיר: ועדיין יש לך את האוסף? או שמכרת אותו?
דנה: חילקתי אותו לחברות.
שיר: חילקת אותו?!
דנה: כן.
שיר: וואו.
דנה: כשנהייתי… ענייה מה שנ… לא, אני לא ענייה, אני ממש בסדר גמור. אבל כשנהייתי על גבול פשיטת רגל, קצת אחרי, נפרדתי. התחלתי להיפרד מכל ה… הדברים האלה ש… התמכרות הזאת. צריך להתחיל להיפרד. ו… כל חברה קיבלה טבעת, חברה חדשה גם קיבלה טבעת.
שיר: וואו…
דנה: כן.
שיר: אז רגע, אז לאן זה…
דנה: ולבת שלי יש ידיים מלאות טבעות.
שיר: כן? שנתת לה?
דנה: זה משמח אותי, היא כל כך שונה ממני. יש… היא כאילו type, היא כאילו המשרד הזה עם החלון לנוף [שיר מהמהמת בהבנה] והכיסא מנכ"ל, ואני כאילו ארגז מטמון. אנחנו לא… אנחנו כל כך שונות. הבת שלי היא הגיונית, היא כל מה שאני לא. היא הגיונית, היא חזקה, היא עצמאית, היא בטוחה בעצמה, היא אסרטיבית, היא ה-girl boss שאני לא, אז הדבר היחיד שדומה בינינו זה האובססיה שהצלחתי להעביר לה, [שיר מגחכת] ללבוש משהו עתיק על הגוף.
שיר: חשבתי על זה שכשסיפרת על סבתא שלך, אז חשבתי - אוקיי, את גם רוצה להיות הדבר הזה, ואת צריכה את האקססוריז. כאילו…
דנה: נכון.
שיר: זה ה…
דנה: נכון.
שיר: …"נקסט" שלך.
דנה: נכון, נכון, נכון. אני נורא מתגעגעת אליה, ו… זה גם דרך… דרך להתגעגע למישהו אני מניחה. לחקות את איך שהוא היה.
שיר: לגמרי, אני מרגישה כל פעם שאנחנו מתגעגעים למישהו - לא רק בן אדם שנפטר, אלא גם בן אדם שנפרדנו ממנו - אז הדבר הראשון שאנשים עושים זה להפוך להיות הבן אדם הזה.
דנה: נכון!
שיר: אם הם באמת מתגעגעים אליו.
דנה: נכון.
שיר: אם הם לא מתגעגעים אליו, זה כזה ההפך. יש את הפרידות [דנה מגחכת] שבן אדם נפרד והוא כזה מסתפר, "שלא יזהו אותי, כאילו, אני בתכנית להגנת עדים". [דנה צוחקת בקול] אבל ברגע שאת מתגעגעת, [מגחכת] פתאום את כאילו ממש מתחילה להידמות לבן אדם.
דנה: נכון, נכון. אני דומה נורא לסבתא שלי…
שיר: יואו…
דנה: …כמו שהייתה עכשיו. זה נורא נכון, זה אבחנה… את רואה? בקו 36 נסעתי וחיפשתי תובנות, ובסוף הבאת לי את התובנה! זה נכון. אני נורא מתגעגעת אליה. So I become… אני הופכת אליה.
שיר: זה הדבר הכי טוב לעשות עם געגועים.
דנה: רציתי להגיד לך על הטבעות העתיקות, שאנשים לא… אני רוצה שאנשים יבינו איזה אובססיה זאת. כי יש אנשים שנגיד קונים ב-eBay דברים, יש אנשים עם אוספים משוגעים, ברגע זה ממש. [שיר מהמהמת בהבנה] ויש אנשים שקונים בגדים בשיגעון ברגע זה ממש. שזה, א', אני רוצה שהם יבינו שזה הייתה אובססיה. שזה כאילו כל יום לשבת ליד האהוב שלי… בן אדם שאני אוהבת, רן. הוא שורש נשמתי, הוא באמת התאום שלי, כאילו, באמת. ולשבת לידו עם הטלפון ולהיות עסוקה ולחפש טבעת של איזה מרקיזה מנובה סקוטיה, ב-1850. את מבינה את זה?
זה כאילו… זה, מה יותר להגיד, "אני לא רוצה להיות פה. לא רוצה להיות לידך, לא רוצה להיות בעולם הזה, לא רוצה להיות במדינה הזאת. רוצה להיות מישהי אחרת… לא רוצה להיות בתוך העור שלי!". איזה דבר זה… כשאתה רואה את האישה שלך עושה דבר כזה. ואני רוצה להגיד שהתחלתי גם ללכת למכירות פומביות. מתוך איזה רעיון שאני אמצא את הטבעת היקרה שאף אחד לא שם לב שהיא יקרה… [צוחקת]
שיר: אני בהלם שיש דבר כזה בארץ.
דנה: יש דבר כזה אבל באונליין.
שיר: אה.
דנה: לא הולכים באמת.
שיר: אההה.
דנה: לא הלכתי לשבת.
שיר: אה אוקיי, אני ראיתי כזה של ספרי תורה. שמוכרים ספרי תירה…
דנה: תורה.
דנה: …תורה, עתיקים במכירות פומביות. זה הכי קרוב שהיה לי לזה.
דנה: אז יש אונליין מכירות פומביות לכל דבר שהוא, אגב. זה היה העולם שנכנסתי אליו, ויום אחד הלכתי לראות… יש תצו… מראים לְךָ תצוגה של מה שהם הולכים למכור בחנות התכשיטים, חנות העתיקות. זה כמובן כוכים כאלה שמתוכננים להיראות, כאילו שאי שם יש איזה כד שלא שמו לב אליו, והוא באמת שווה חמישה מיליון ורק את… זה בולשיט. [שיר צוחקת] הבעלים מיקם אותו בכוונה שם. לא משנה.
אז הלכתי לחנות עתיקות שהייתה באיזה מרתף מתחת לחניון, ו… קיבל אותי שם איש צעיר, וזה היה הרגע שהבנתי שמשהו… כי הוא דיבר אליי, אני הבנתי שאני כאילו אישה עצובה בת חמישים, אישה עצובה בגיל המעבר. שיש מלא נשים עצובות כמוני בגיל המעבר שמחפשות טבעת שתשלים אותם, או איזה טבעת קסמים, או טבעת… אני הבנתי כשהייתי מולו, כשלא הייתי באונליין והייתי עסוקה בלהציע מחירים על טבעות עתיקות, אני הבנתי שהוא מדבר אליי עם רחמים מקצועיים. שהוא כבר מכיר את העגה, עגת החמלה המקצועית לנשים מהסוג שלי. והבנתי שהוא רואה את בדידותי. והוא רואה… [בקול נשבר] וואי, זה קשה לדבר על זה, זה היה כל כך משפיל.
יש לי חושי… יש לי כאילו מחושים, אני יודעת מה אנשים מרגישים כשהם לידי לרוב. אני ראיתי את זה. היה לו רחמים מקצועיים, כבר היה לו את הסט, איך הוא מדבר: "אה, זה טבעת אקווה מארין…". הוא ידע בדיוק לאיפה לפנות. והמחשבה שהוא מסתכל עליי ורואה כזו באר של בדידות ו… וואו.
כשיצאתי מהחניון, אני חושבת ששם הסתיימה ההתמכרות הספציפית הזאת, ובכלל. מין סוג כזה של הבנה שאם אני לא רוצה להיות האישה שמדברים עליה ברחמים מקצועיים ששייכת לז'אנר של נשים מבוגרות… "עקרות בית אמיתיות" מאוד מתעסקת בזה גם.
שיר: וואלה.
דנה: זה חבורה של נשים בגילי - אנחנו הרי לא באותו גיל אני ואת שיר - אהה… "אמרה בצער…". חבורה של נשים בגילי שבעצם מתעסקות בהמון-המון בריחות מהכאב שבלהיות אישה שהולכת ונהפכת ל… לאישה מבוגרת.
שיר: שמה… מה זה בעצם? מה זה הכאב הזה, של הגיל הזה? כאילו מה… האובדן?
דנה: [מגחכת] אבא שלי אמר לי פעם ברוגז: "את אף פעם לא מסכימה להיות בגיל שלך! זה הבעיה שלך". הוא כל כך לא דומה לי. אהה… סתם חשבתי עכשיו מחשבה על כמה חיבה בין בְּנֵי… חיבה זה חומר יותר חזק מהאהבה. אבא שלי אוהב אותי מוות אבל הוא לא מחבב אותי. אנחנו לא מתאימים באישיות. חיבה זה חומר יותר חזק מאהבה.
אז אבא שלי אמר, "את אף פעם לא מסכימה להיות בגילך", וזה נכון. שינויים מאוד-מאוד קשים לי. אני אף פעם לא מסכימה להיות בגיל שלי, והגיל האחרון שאני צריכה להיות בו שזה בעצם "זִקְנַת השבט". שאני אמורה לקבל את זה כבר. אני… אני כבר לא אלבש חולצת בטן של הבת שלי, למרות שאני יכולה. אהה… אני כבר לא… אני… אני… רואים עליי את הגיל. האמת שגם על המנותחות רואים את הגיל. רואים על כולם את הגיל. רואים.
שיר: כן, ניתוחים לא גורמים לך להיראות צעירה יותר. הם גורמים לך להיראות, אפרופו, עשירה פשוט.
דנה: נכון.
שיר: את פשוט נראית כמו חייזר עם כסף…
דנה: נכון.
שיר: …אבל את לא נראית צעירה.
דנה: אי אפשר להיראות צעירה יותר. אפשר להיראות בגילך מטופחת או בגילך משלימה, אני לא יודעת איך לקרוא לזה. אממ… למה התחלנו לדבר על זה? אני לא יודעת.
שיר: מה האובדן בעצם שיש. כאילו את אומרת להיות אישה מבוגרת שצריכה את הטבעת, אז מעניין אותי מה… כאילו… מה מאבדים? מה זה, זה… אני לא רוצה כאילו לנחש ניחושים, כי אני בטוחה שהתשובה שלך תהיה מעניינת יותר.
דנה: לא. מה… basically זה קשה מאוד להזדקן. זה דווקא תשובה נורא בנאלית. אני פשוט חושבת באהבה שבאותה תקופה היה לי בן זוג שרצה עדיין לעשות איתי יחסי מין, שנמשך אליי. ולמה לא הסתפ… למה לא… למה לא ראי… הסתכלתי באמת על החיים כפי שהם מונחים לפניי? על הערוגה הקטנה של בֵּיתִי, וראיתי שצומחים בה דברים יפים? הייתי עסוקה כל כך בלנסות להפוך או לברוח. לא ראיתי… אז הבן זוג שלי נמשך אליי, אז מה הבעיה? אז אני מזדקנת, אז גברים ברחוב לא מסתכלים עליי יותר.
עכשיו, זה לא שאי פעם הייתי יפהפייה מטורפת, הייתי הולכת ברחוב, הרחוב היה נעצר כמו ים סוף, את יודעת… פועלים סינים מימין, אנשים בתחנת הטוטו משמאל, וכולם עוצרים ואומרים: "מי זאת שרליז ת'רון שעוברת?". זה אף פעם לא היה ככה. זה בראש שלי כנראה… אבל אתה מתגעגע למבט המלטף על הגוף שלך לפעמים, אני מניחה. אולי זה פשוט קשה למות, אין לי תשובה על זה, אני לא פילוסופית גדולה, שיר. אין לי תשובה על מה כל כך קשה בלהזדקן. פשוט לא כיף לראות איך זה נראה.
שיר: כן. אני מרגישה עכשיו שכאילו… את יודעת, אני בת 36, תמיד לוקח לי זמן להיזכר. [דנה צוחקת] ואת יודעת, אני… אם אני רוצה ילדים, אז יאללה, זה עכשיו. ואני חושבת, עד שהתרגל… את יודעת.
דנה: נכון.
שיר: בגיל 12 כזה משתנה לך הגוף ואת כזה: "עד שהתרגלתי…"
דנה: נכון! נכון! נכון.
שיר: "עכשיו אני רגילה! לקח לי פאקינג 20 שנה, יותר, להתרגל לגוף הזה…"
דנה: נכון.
שיר: ועכשיו זה כזה: "ואם את רוצה ילד, הכל הולך להשתנות, בהצלחה".
דנה: נכון! נכון!
שיר: אין לי כוח, זה באמת מאוד אכזרי.
דנה: זה נכון כל כך! זה גם אחת הסיבות שאנשים לא עוזבים את בני הזוג שלהם, כי עד שאתה מתרגל לפאזה. נכון! והפאזה של גיל 40, אהבתי, התרגלתי אליה, לבשתי אותה בנוח, אהבתי… אני חושבת שהכי כיף להיות אישה בת 40. הכי כיף, כאילו, בעיניי. ופתאום אני צריכה ללבוש איזה חליפה אחרת, ולסגל תפקיד אחר. אני נורא אינפנטילית, לא ברור לי, אמרו לי ש… חברות אמרו לי: [בטון מזלזל] "את צריכה להיות זקנת השבט, את צריכה לשבת על איזה הר".
שיר: זה גם דבר אכזרי לומר.
דנה: "לא, תלבשי גלבייה [צוחקות] תפסיקי לצבוע את השיער, שימי משקפי קרן של אוצרת ושבי על איזה הר ותהיי… תקבלי את הבינה שמגיעה עם הגיל". ובפנים יש איזה… מפרפרת איזה ילדה אינפנטילית, שרואה "עקרות בית אמיתיות", [צוחקות] וקוראת ספרי פנטזיה לנוער, כן? מה?! אין לי בינה. [צוחקת] אני אינפנטילית! אני לא מתאימה לתפקיד בכלל.
[מוזיקת מעבר קצרה]
שיר: לאן זה בעצם הביא אותך? ה…
דנה: מה שק… הרחמים המקצועיים של האיש ההוא? אני לא אשכח אותו כל חיי. הצעיר הזה שהתייחס אליי כמו מאדאם.
שיר: כן.
דנה: גם לסבתא שלי היה את זה, אגב.
שיר: וואלה.
דנה: לא, אני זוכרת שהיא הלכה פעם בשוק, והמוכר כל-כך כרכר מסביבה, וקרא לה "גיברת", ו… וראיתי את זה שם פעם ראשונה. נזכרתי בזה עכשיו. ש… הם… לנשים יש… זה מאוד כואב להיות אישה. סליחה.
שיר: לא.
דנה: זה מאוד כואב להיות אישה. זה קשה. ויש אנשים שיודעים להתעלק על ה… על הכאב של האישה. כל מיני אנשים גם שעוסקים בעיצוב שיער, [צוחקת] באיפור, יודעים להתעלק על הכאב של האישה, או על הבדידות והעצב והצער שלה. וכל 'עבודת האישה' הזאת שקייט בוש שרה עליה, יודעים להתעלק עליה ולהוציא ממנה כסף. יש זן… זן שלם של אנשים. סליחה.
שיר: לא, זה בסדר. אני מנסה להבין איך המנגנון הזה עובד. בגלל שמשהו חסר, אני חושבת.
דנה: כן.
שיר: ואז מישהו בא ואומר לך: "היי, יש לי את זה. אני יכול להציע לך את זה". אני מטורגטת עכשיו… כל הפרסומות שלי, כאילו ב… [דנה צוחקת] זה בעצם, זה בופה שפותחים לך ל: "היי, את רוצה להיות ככה וככה וככה? ואת צריכה את זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה?" אז זה כזה: "הנה, זה בכף ידי! רק תגהצי".
דנה: מה מציעים לך?
שיר: לי מציעים, אני מתביישת לומר. מציעים לי צבע לשיער שהוא שמפו, כי אני…
דנה: אורגנית.
שיר: לא, עצלנית. [צוחקת בקול] עצלנית, אין לי כוח ללכת לספר, ולבד - אני לא טובה בזה, וזה מה שמציעים לי. אין לי מושג איך כאילו ראו לתוך נשמתי ברמות האלה, [דנה צוחקת] אבל אני כל פעם נכנסת ואני כזה: "אני לא אקנה את זה, אני יודעת שזה שקר".
דנה: [צוחקת] מה עוד מטרגטים אותך?
שיר: וואי… כל מיני בגדים. אני חושבת שזהו, זה בעיקר צבע לשיער ובגדים… אה, מתי שרציתי להציע לאשתי להתחתן, אז את מחפשת טבעת אחת ואת מטורגטת לטבעות שנתיים. [דנה צוחקת] כאילו זהו, טבעות, טבעות, טבעות, טבעות, טבעות.
דנה: מזל שזה לא הייתי אני, כי הייתי שוב מתמכרת.
שיר: [מצקצקת] לא, אבל זה טבעות… זה טבעות… טבעת…
דנה: אגב…
שיר: כן.
דנה: …טבעת, טבעת נישואים, טבעת שמציעים איתה נישואים, זה טבעת הכי מכוערת בעולם.
שיר: זה היה לי המון… לקח לי המון זמן למצוא טבעת יפה.
דנה: נכון?
שיר: טבעת אירוסין יפה. גם, כאילו…
דנה: הם נורא מכוערות.
שיר: הם נורא גסות. תראי, כי למי הן מיועדות בעצם? לגברים סטרייטים.
דנה: נכון. [צוחקת]
שיר: גבר סטרייט צריך לבחור אותם.
דנה: נכון, נכון.
שיר: וגבר סטרייט רואה את זה, וזה כזה: "כן זה גדול, יש על זה מלא". [טון גברי]
דנה: [טון גברי] זה עם יהלום…
שיר: זה…
דנה: "נשים אוהבות יהלומים". למה?! לא אנחנו לא.
שיר: זה נראה כמו מקדונלד'ס, [דנה צוחקת] זה נראה כאילו אמרו…
דנה: נכון.
שיר: "…בוא נבנה משהו שהכי דומה להמבורגר עם היהלום והזהב הזה".
דנה: נורא נכון.
שיר: ופשוט לקח לי חודשים לקנות את זה. אבל התכוונתי גם מה זה עשה לך? כי אני מנסה לחזור לנושא ה… זה.
דנה: כן, סליחה
שיר: מבחינה כלכלית כאילו לאן זה הביא אותך כל הקניות האלה.
דנה: אני מרוויחה… אני מרוויחה אחלה משכורת. כי אני הגעתי לעיתונות בניינטיז, זה תקופת שפע של עיתונות שאין כדוגמתה, וגם הייתי טובה בעבודה שלי. אז…
שיר: את עדיין טובה בעבודה שלך.
דנה: תודה, אבל הייתי ממש טובה. [צוחקת]
שיר: את עדיין ממש טובה.
דנה: לא משנה. אני מרוויחה טוב, ואני גם ילדה פריווילגית. יש הרבה בושה במה שאני מספרת עכשיו. אני צריכה לספר את זה. אני ילדה שבאה מרקע נוח כלכלית, יש לי… מלא אנשים שאני עכשיו מנסה כמובן לפצות על מי שאני, אז אני עוזרת להם, ואני רואה איך אנשים חיים - כאילו, הכי בא לי להכות את עצמי. בחייאת. כאילו מה? איזה בכיינית הייתי.
הרווחתי משכורת טובה, באתי ממשפחה מבוססת. לא אגיד מיליונרית, אבל מבוססת. וכל זה הוביל אותי למצב שלפני שנה בער… לא, האמת שהיו כמה… היו כמה lag-ים, זה לא מעניין אף אחד באמת ההיסטוריה שלי, אבל היו כמה lag-ים. Lag ראשון אח שלי הציל אותי. ואז מה שקרה זה שהבת שלי, שהיא… מחמל ליבי פשוט, כמו לוליטה היא מחמל ליבי, נשמת אפי, הילדה היחידה שלי, וגם ילדה שהתגרשתי על הראש שלה, שזה גם אשמה. ולכן פינקתי לה את הצורה. וגם כי זה הטבע שלי, אני כמו סבתא שלי, אני אוהבת לפנק לאנשים את הצורה. נתתי לה להשתמש ב-Apple Pay שלי.
שיר: וואו. בת כמה היא?!
דנה: כן, זה הרבה הורים לא מדברים על זה. ואני חלילה לא אומרת שום דבר על הבת שלי, שהיא הורסת.
שיר: לא, לא, לא…
דנה: אני אומרת על עצמי.
שיר: אני לא חושבת שיש ילד שהיה מקבל גישה ל-Apple Pay…
דנה: בדיוק.
שיר: …שהיה נהיה אוליבר טוויסט, ואומר…
דנה: זה בדיוק מה שקורה…
שיר: "טוב, אני אקנה קוטג' עם ה-Apple Pay הזה".
דנה: נכון. [צוחקת]
שיר: כאילו, זה לא, זה לא הטבע.
דנה: "אה, אני לא יכול… לא יכול להעביר עכשיו את ה-Apple Pay על ה…" [צוחקת]
שיר: זה כמו לכעוס על חתול על זה שהוא כזה בילגן נייר טואלט. זה מה שהם עושים, תרחיקי את הנייר טואלט.
דנה: זה בול! בול. אבל הרבה הורים… אחרי שהתחלתי פחות או יותר, קצת טיפה… האמת שאצלך אני מדברת על זה ממש פעם ראשונה. אבל חברות שלי, כולנו, כל האמהות, גרעין האמהות שלי בעיר וגם מחוצה לו, ראשון לציון ודרומה, כולן עברו איזשהו שלב שבו הילד או הילדה בזבזו להם ב-Apple Pay, וחלקן גם בחובות עכשיו.
שיר: [בלחישה] וואו.
דנה: זה שרביט הקסמים של אלפיים… של שנות האלפיים. וזה, זה באמת דֵמוֹני כבר. כי זה הומצא כדי שזה יהיה שרביט קצמים, קסמים. זה הומצא כדי שאנשים יבזבזו ויכנסו לחובות. זה הומצא ממש על החולש… זה גר על החולשה של האנושות בצורה מושלמת. זה: "אה! זה לא כסף, זה אבק". [מגחכות]
שיר: זה גם נורא פשוט, זה נורא קל. נגיד…
דנה: ויט! [משמיעה צליל קצר]
שיר: לי אימא שלי…
דנה: "אני עשיר!". תראי איזה תנועה אני עושה. ליד הקופה! "אני עשיר כי…"
שיר: אני גם בעתיד, אני חייזר מהעתיד [דנה צוחקת], מה הבעיה?
דנה: אתה גם חייזר מהעתיד, אתה גם עשיר - תראי איזה תנועה. איזה עשיר! זה כאילו כמו משרת, כאילו את קוראת למשרת. תראי איזה תנועה [שיר מגחכת] התנועה הזאתי של ה-swipe על הקופה. זה כאילו משוגע. זה באמת גר על החולשות שלנו. ואז מה שקורה - כמו שקרה עם פורנו למשל - החולשות שאנחנו, הזקנים, אני מדברת עלי, הדור שלנו התחיל להשתמש בהם, הדביקו במחלה פי 3,000 יותר קשה את הילדים שלנו.
פורנו הדביק במחלה פי 3,000 יותר קשה… היה פורנו שהתחיל… את הילדים שלנו. ויש להם היום תנועות מעוותות כשהם הולכים ברחוב וכשהם רוקדים, ששייכות למיניות של איזה כוכבת פורנו קוריאנית שהם ראו לפני איזה שלוש שנים בכיתה ז' כשהילד במושב ליד באוטובוס הראה להם סרט פורנו. והם לא מצליחים לקיים יחסי מין. גברים היום יש להם בעיה קשה עם… למה לא להישאר ולחבוט בארנב האומלל שלהם שבע פעמים? למה לצאת לחפש? את יודעת, העברנו, הדור שלנו של הניינטיז, שלי, העברנו לילדים שלנו התמכרות, מחלה פי 3,000 יותר גרועה - גם עם ה-Apple Pay, גם עם הכסף, כי כולם עכשיו חיים על לייף סטייל של טיקטוק את יודעת. הם חיים בסרט.
שיר: כן.
דנה: וזה… זה גם משהו שצריך לקחת עליו אחריות ולהסתכל עליו.
שיר: הם צריכים בעצם לקנות איזשהו אורח חיים שהם לא באמת יכולים להרשות לעצמם, בגלל שזאת הזהות שלהם מבחינתם. כדי…
דנה: נכון.
שיר: כדי לקנות את הזהות הזאת, אז אני צריכה את הנעליים האלה ואני צריכה את הבגדים האלה ואני צריכה את החופשה הזאת וזה לא… אַת… אַת… זה לא אורח החיים שלך.
דנה: זה נכון. ואני גם אינפנטילית, אז אני צופה… צופה בטיקטוק בכל הכוכבות. אריאנה גרנדה זה עוד… זה כבר לא נחשב, אבל את יודעת, צ'ארלי XXX [כך במקור] כל הכוכבות שהילדות היום אוהבות. את לא מבינה איזה סרטונים מעלים. זה ממש… זה ממש פורנו לנערות, המטרה היא לגרום להם לרצות להוציא.
שיר: וואו.
דנה: וואו. זה נורא. את לא מבינה איזה דברים רואים, ואת אומרת: "אני חייבת". כולל תיק בירקין כמובן. אז אהה… זהו. אז אני בעצם מיכרתי את הילדה שלי למשהו הרבה יותר קשה, היא נורא הרגישה אשמה, היא בזבזה לי מלא. ואז הגעתי לשלב שהבנתי את הדבר הנפלא הבא - הלוואות. אני אדם שמרוויח טוב. [שיר מהמהמת בהבנה] אני יכולה ללכת לקחת הלוואה על חשבון קרן פנסיה. אני יכולה לקחת הלוואה על חשבון גמול ההשתלמות שלי, אני יכולה למשוך מגמול ההשתלמות שלי עם מס של 35%.
שיר: יואו. [בלחש]
דנה: שזה לא הרבה! [צוחקת בקול] בראש שלי… [מוחאת כף] 35% זה פחות משישים ו…
שיר: נכון…
דנה: את רואה כמה אני גרועה? [צוחקת בקול]
שיר: 65 זה יותר מ-35.
דנה: כלכלה, כן. גברת כלכלה. לורן באפט. [צוחקות] שישים… עדיין נשאר לי 65%.
שיר: וואו. [בלחש]
דנה: זה מלא, זה יותר. כן, אז תראי איזה סרטן מתפשט פה. אני נוגעת בקרן ההשתלמות שלי ומושכת ממנה עם מס, בלי לספור אותו בכלל, כי זה כזה כיף. כסף נכנס ארבעה ימים אחרי ואף אחד לא שואל שאלות.
שיר: זה גם כסף שלך! את חסכת אותו. [דנה מגחכת]
דנה: הנה חוק ראשון: לא שואלים אותך שאלות.
שיר: כשאת רוצה לעשות החלטה כלכלית גרועה.
דנה: כן! כן! [צוחקת]
שיר: את יודעת, אני עבדתי, כשעברתי לתל אביב…
דנה: נו?
שיר: אז כאילו הייתי צריכה עבודה, והייתי צריכה עבודה של גדולים כי פתאום היה לי שכר דירה. אז הלכתי לעבוד בשירות לקוחות של קבוצת כרטיסי אשראי. ואמרו… והיה קורס של חודש, ואמרו לנו: "זה שירות לקוחות, זה רק שירות לקוחות, הכל בסדר". יום ראשון בתפקיד, אני מבינה שהעבודה היא בעצם למכור הלוואות ממש-ממש גרועות לאנשים הכי מסכנים בעולם. והייתי כזה: "אני לא עושה את זה".
דנה: יואו. אני לא מאמינה.
שיר: ואז כדי… אני פשוט לא יכולתי מוסרית לעשות את זה. את יודעת, סבתא שלי… את שומעת, הרי… בואי, אני אחשוף את המנגנון קצת. נותנים לך להקשיב לשיחות טובות, של אנשים שמכרו הלוואות. [דנה שואפת אוויר בתדהמה] של מי השיחות הטובות? לאנשים שהם עולים חדשים. לאנשים שהעברית שלהם לא טובה.
דנה: [שואפת אויר] את רצינית?!
שיר: כן. ולסבתא שלי יש מבטא. אמנם מבטא עיראקי, שזה את כבר פחות שומעת. ואני כזה: "אני לא עושה את זה, אני לא יכולה לעשות את זה". ואז התפטרתי. ומלא אנשים התפטרו איתי, כאילו זה ממש היה קטע. כאילו, נראה לי שהם מחתימים אותך על כל מיני הסכמים שאת לא יכולה לעזוב, כי השקיעו בך חודש של קורס. בגלל שהם יודעים שאנשים מגיעים, וחצי מהם פשוט אומרים: "אה, לא, לא, לא, לא, לא. ביי". כאילו: "אנחנו לא עושים את זה". וחצי מהאנשים עזבו.
דנה: את ארגנת את המרד?
שיר: לא, אבל אני עזבתי ראשונה. כאילו, אני עזבתי ראשונה ומצאתי פרצה שדרכה, אני לא אצטרך…
דנה: אני לא יודעת למה אישית מאוד… זה מרגש אותי כל כך?
שיר: כי זאת סולידריות, נראה לי, בתקופה שאנחנו קצת אהה… אין אותה יותר.
דנה: זה נורא נדיר.
שיר: אז את אומרת - כשאת באה לקחת הלוואה גרועה, אף אחד לא שואל אותך שאלות.
דנה: קודם כל המכונה לא שואלת, בטח לא שואלת שאלות. המכונה מיועדת… כן, האונליין מיועד לאנשים כמוני. אבל אז זה מתחיל להסתבך. כי אנשים… האנשים שמלווים לך מתחילים להבין שאת לא בדיוק תצליחי להחזיר [מגחכת] את כל ההלוואות האלה שאת משולשלת בהן מכל כיוון. שלא לדבר על משכנתא. את יודעת, מלא הלוואות.
שיר: יש לי שאלה פרקטית. איך זה… את לוקחת הלוואה, ואז את צריכה להחזיר כל חוד… כאילו, איך זה נראה?
דנה: כן, זה קטנצ'יק! [צוחקת]
שיר: מה זה קטנצ'יק?
דנה: אני שוב מסבירה לך כלכלה, את רואה? את לא מבינה, ילדה! [שיר מגחכת] את לא מבינה כלכלה! 65, זה יותר מ-35? אוקיי. אז החזר של 2,000, אם אני מקבלת 40 אלף לתוך החשבון שלי, אז החזר של 2,000 שקל בחודש, זה יותר קטן.
שיר: נכון.
דנה: 40 ו-2,000. צריך להסביר לך מונחים בסיסיים בכלכלה! ממש! [צוחקת] אני מקווה שברור שאני אירונית. אממ… זה הכל כדי… בעתיד. בעתיד יהיה בס… את יודעת, עכשיו טוב לי, עכשיו זה קטן. אני מחזירה רק 2,000 שקל בחודש, עכשיו אני יכולה לקנות עוד משהו, או ל… את יודעת, לעזור לעצמי לצאת מהבור של ה-Apple Pay.
שיר: [מהמהמת בהבנה] כאילו, לצאת מהבור זה אומר להמשיך להרשות לעצמי ולבת שלי להגץ על ה-Apple Pay?
דנה: נורא קשה לי להגיד לבת שלי… קשה לי להגיד לה "לא". גם בגלל שהם כולן, אני באמת לא… אני יודעת שאנחנו נקבל אולי, אם יהיה לנו מזל, מבול של תלונות, שהילדים… "אני מגדלת את הילדים שלי על צעצועי עץ אנתרופוסופיים, ושמענו "בייבי בטהובן" בבטן, והילד שלי בחיים לא לובש משהו יותר מבלנדסטון משומש שהוא קיבל מאחיו סמי, בגיל 6". אני יודעת שנשמע את זה, אבל זה בולשיט. כי כל… אני מסתכלת על הדור שלהם, ובצורה מאוד… את יודעת, זה וירוס, זה וירוס שמשתלט על כל הארץ. הילדים היום רוצים לחיות בלייף סטייל, מה שנקרא. את יודעת, בסגנון חיים של כוכבת פופ. הם רוצים. אז כאילו מאוד-מאוד קשה להיות הראשון שאומר: "לא. את לא תלכי להופעה הזאת, את לא תעשי את זה…". אין לי משהו אינטליגנטי להגיד על זה, אבל זה כואב.
שיר: זה כואב, בעיקר גם בגלל ש… אני חושבת, בדור שלי, לא יכולנו לקנות את הדברים האלה.
דנה: נכון.
שיר: כי לא היה אינטרנט. היה קניון, ואת הולכת לקניון ואת אומרת: "אוקיי, אני, יש לי… בין מכוער למכוער פחות".
דנה: נכון. [צוחקת]
שיר: "וזה עולה סבבה, או פחות סבבה, ותבחרי".
דנה: נכון.
שיר: היה פחות שפע. ועכשיו כשהאינטרנט זה כזה: "את יכולה לקנות מה שאת רוצה מכל מקום…"
דנה: נכון.
שיר: "…ולהיראות כמו…"
דנה: איך את לא מתפתה, שיר? אין לך את זה? את לא צרכנית בכלל, אה?
שיר: לא, זה לא נכון. יש לי את זה עם דברים על הבית, ממש. ו…
דנה: בטח יש לך בית יפה.
שיר: מהמם. ויש לי את זה… אבל אני מאוד… אני חושבת שבגלל שההורים שלי מאוד… הם עם… יש להם תודעת עוני נורא חזקה. ההורים שלי, הם שניהם, ההורים שלהם עלו לארץ, וגידלו אותם על: "תלמדו, תלמדו, תלמדו. אין לנו. תלמדו, תלמדו, תלמדו". ואז ההורים שלי עבדו, והיה להם. והתודעת עוני נשארה להם בצורה שאני כבר אומרת להם: "אתם מנותקים מהמציאות. כאילו, יש לכם יותר מאיך שאתם מתעקשים לחיות, ומה…"
דנה: כסף הוא גם פיצוי להתנהגות של ההורים שלנו. כי ההורים שלי למשל, שכן היה להם מישהו שנתן להם, כי אנחנו המון דורות בארץ בלה בלה בלה, היו מאוד… tight עם כסף. [מגחכת]
שיר: וואלה.
דנה: זה לא שאני גדלתי בבית שבו קיבלתי ב.מ.וו. לגיל 17, כמו החברות שלי. כי אני גדלתי… גדלתי בבית ספר כמו "בוורלי הילס" כזה, עם בריכה.
שיר: אה, וואו.
דנה: בבית ספר שלי היה בריכה פרטית.
שיר: אה, "הריאלי" בחיפה זה באמת בית ספר ממש…
דנה: כן, יש בריכה, יש מדשאות, ויש גזענות סמויה. יש כל כך הרבה דברים נהדרים בבית ספר המקסים שלי, לא משנה. אז כאילו, ההורים שלי לא נתנו לי לחיות בלייף סטייל… לא, לא, לא, לא. אז אני חושבת שהרבה פעמים כסף, וגם האנשים האלה שקופצים כמו רימון על החשבון הם מפצים על התנהגות חסכנית…
שיר: כן. "אני לא ככה".
דנה: …של ההורים שלהם. כן. אני רק לא ככה, אני לא זה שסופר מי אכל סלט חצילים בשולחן, אני לא זה שאומר, מונ… "טַקְסִי? מי לוקח טַקְסִי? קחי טַקְסִי!"
[מוזיקת מעבר קצרה]
שיר: אוקיי, אז לאן זה בעצם הגיע הפשיטת רגל? הגעת באמת לפשיטת רגל?
דנה: אח שלי הציל אותי. אחי אוֹרי, המ… הציל אותי שנייה לפני. כי יש… את מבינה, אני נורא התביישתי. אני התחלתי להרגיש את הלולאה הזאת של ההלוואות, סוגרת לי. ואת… איך אתה יודע…
שיר: ואת תוך כדי חיה באותו אורח חיים? עדיין עם הטבעות עדיין עם ה-Apple Pay, עדיין עם הכל?
דנה: לא לא לא, ממש לא. אבל אני צריכה לסגור כבר את החוב של הבת שלי, אני כבר, אני כבר… סידרו אותי כמה פעמים ולמדתי כבר לא לקנות טבעות באינטרנט. בטח לא בגדים, רק וינטג' ו… וינטג' "ביגודית", אני אומ… לא וינטג' תל אביבי שזה חרא. "ביגודית", ויצ"ו. אבל… לא, פשוט ההלוואות היו כדי להמשיך לאפשר לבת שלי, אני מניחה, את האשליה שאמא שלה עדיין בסדר.
שיר: וואו.
דנה: כן. זה נורא. יותר משקשה לנו להגיד לעצמנו שאנחנו בצרות, קשה לנו להגיד לילדים שלנו שאנחנו בצרות. וגם בחינוך של היום לא נהוג להגיד, ההורה לא אמור להגיד שהוא אי פעם בצרות, לא? אנחנו צריכים להכיל אותם, להבין אותם, להגיד להם שזה לא נעים לנו שהם קופצים לנו על הבטן אחרי ניתוח סרטן, כל מיני דברים כאלה.
אהה, זהו. התביישתי מאוד גם מהבת שלי, ובעיקר לבקש עזרה, להגיד שאני במצב הזה. זה קשה. אתה מתבייש, אני נורא התביישתי. והתחלתי להרגיש את השלשלת של הלוואות. איך אתה יודע? אתה מקבל משכורת, והיא נגמרת באותו יום.
שיר: יואו. [בלחש]
דנה: איזו תחושה.
שיר: וואי. [בלחש]
דנה: ואז אתה אומר, אני אקח עוד הלוואה! רק 35 שנה, אני… אתה מתחיל להבין אבל שאתה פריק. שאתה בן אדם מוזר ולא בסדר. שאתה מתנהג מוזר. שאתה כאילו חולה. אהה… ולך תודה בפני זה, כשאתה יכול לקחת עוד… לגרד. באותו זמן גם קיבלתי סירוב ראשון מחברת הפנסיה שלי. המנהלת הייתה מאוד מגעילה, אבל כל הכבוד לה.
שיר: הלכת לשם פיזית כאילו?
דנה: הלכתי לשם פיזית. כדי…
שיר: ומה היה?
דנה: אמרו לי שזה מקרה של מנהל. חשבתי שאני אפעיל את הקסם האישי שלי על המנהלת. אני באמת, לא צריכה להפעיל אותו. כאילו, אני חמודה, אני בן אדם שאוהב אנשים, הכל סבבה. חשבתי שאני אהיה קצת בלגניסטית, ו… את יודעת, ושאני אגיד לה שיכנס עוד כסף - שזה שקר. תמיד הייתי מספרת ש… עוד שנייה עבודה שביצעתי, עבודה מסתורית שביצעתי, [צוחקות] ביצעתי במנהטן, עוד שנייה יגיע הכסף. ביצעתי איזה עבודה, שעה שאני יושבת בבית. ואת יודעת, [צוחקת] זה כל כך מגוחך. השק… מספרים את זה הרבה בבנק, את השקרים האלה. הם יודעים את זה גם, את יודעת.
שיר: זה גם, אני חושבת שזה גם, זה מה שהם… כאילו זה ה-סממן הכי גדול של התמכרות. שאת מתחילה לשקר.
דנה: לשקר.
שיר: דיברנו על לעשן weed לפני, מתי הבנתי שאני… שיש לי בעיה עם weed, בפעם הראשונה? מתי שהייתי מסטולה וחזרתי הביתה, והאקסית שלי שאלה אותי: "עישנת?", והייתי כזה: "לא".
דנה: נכון.
שיר: וחשבתי, אהה… כאילו אני ממש זוכרת את הכתוביות בראש שלי: "בעיה. בעיה. למה את משקרת? למה לא להגיד שעישנת?". קצת אותו דבר.
דנה: לגמרי. ואת יודעת? אני תמיד חשבתי שהדבר היקר הזה שאני קונה - הטבעת, הוא הדבר היקר. אבל הדבר הכי יקר שיש לי, זה… לנו, לכולנו, זה כמו… זה האותנטיות שלנו. זה היושר הפנימי הזה, שהוא כמו שעון כזה. שהוא מתקתק בבוקר ובערב בעיקר, אתה קם ואתה יודע שהיית ישר. שהוא מדויק, שהיית אותנטי, שפיך ולבך היו שווים, נכון? ובימים שאנחנו קצת יותר מדי נחמדים לאנשים שאנחנו לא מחבבים, או… עושים דברים… או משקרים לבני זוג שלנו, כי כולנו משקרים לבני זוג שלנו. אנחנו הולכים לישון, ואנחנו יודעים שהשעון זייף היום. והוא יקר השעון הזה, האותנטיות, הכנות שלנו, עם ה… כל כך כיף ללכת לישון שהוא מדויק, ולקום כשהוא מדויק, נכון?
שיר: בטח.
דנה: נכון. גם כיף לאכול סטייק קוֹבֶּה, [צוחקת] אבל… ולא פירה. אבל, השעון הזה מאוד-מאוד יקר. וכן, אני שיקרתי מלא לכל… זה גם מרחיק, אתה הופך פלסטיק כשאתה משקר. אין לך באמת אינטימיות. זה מה שנגזל ממך. אתה יושב עם… אני יושבת עם אחי, שהוא בן אדם שאני כל כך אוהבת, בים. ויש משהו, איזה עכברוש בפנים של שקר, שמתרוצץ בתוכי, ואני יודעת את זה ואחי לא יודע. איך אני יכולה להיות אינטימית איתו? איזה שיחה אמיתית אנחנו יכולים לחלוק? אחד מאיתנו אמיתי. הכי אמיתי, כמו פלס בנאים. אבל אחד מאיתנו שקרן. אז פלסטיק, הכל נהיה… [בטון גבוה] "אוֹרי, ספר לי על הזמן שנסעת לאוסטרליה". הכל נהיה כזה, ציפור מפלסטיק שמנסה להסת… את מבינה?
שיר: כן, כל המילים שאת אומרת זה כדי לא להגיד: "אני בחובות"…
דנה: בדיוק.
שיר: …"ואני בלחץ".
דנה: בדיוק. כל המילים שאני אומרת זה כדי לא להגיד את המשפט הזה. שאם אני רק אגיד אותו, אני אצא לחופשי. אני… וגם אתבייש.
שיר: אצא לחופשי, וגם אאבד את ה…
דנה: פאסון.
שיר: כאילו, את יודעת, את הנשל הזה של ה"אוקיי, אני הבן אדם הזה בעצם". אין לי… מה שאמרת בהתחלה - אין לי בעיות, ויש לי כסף, וזה האורח חיים שלי.
דנה: את הפאסון, כן. כנראה.
שיר: אז מה היה בעצם בפגישה הזאת עם ההלוואה?
דנה: [נאנחת] אהה… היא הייתה מאוד מגעילה אליי המנהלת, היא נהנתה להגיד לי "לא". לא יודעת למה. בהתחלה אמרו לי שאני מקרה במיוחד למנהלת, אמרתי - טוב, נעבור את המנהלת. למנהלת לא עברתי. היא נהנתה להגיד לי "לא". יש אנשים שהם נהנים יותר מדי מהעבודה שלהם.
שיר: נכון.
דנה: היא הייתה מהאנשים האלה שנהנים. אנשים חושבים שאנחנו כועסים על השוטר. לא, אנחנו אוהבים את השוטר. אני אוהבת שוטרים מאוד. אבל כשהשוטר נהנה יותר מדי, אז אני מתחילה לתעב אותו.
שיר: כן.
דנה: היא הייתה מהשוטרים שנה… מהמנהלים שנהנים יותר מדי. אז יצאתי החוצה, הבנתי שאין יותר הלוואות, כי אני הגעתי למצב שזה… או שאני הולכת לאסמסים האלה שמקבלים מהשוק האפור. [שתיהן צוחקות] אני לא יכולה להגיד לך שלא התפתיתי.
שיר: די!! באמת?
דנה: זה מפתה! לא, אה? אני משוגעת.
שיר: אני… [דנה צוחקת] לא, לא, את לא משוגעת. קודם כל, אני חושבת ש… את כל הזמן מדברת על הגיל שלך - אני רואה בגיל שלך יתרון. אני מרגישה כזה - את שם. כאילו, את טיפסת על הר שאני כזה עדיין בהתחלה שלו. [דנה צוחקת] אז כשאת אומרת את זה "אני משוגעת" אני חושבת - לא, את פשוט הגעת לשם. כאילו… אני לא מרגישה שזה איזשהו… שמשהו לא בסדר איתך. אני מרגישה - את חווית את האנושיות יותר שנים ממני…
דנה: כן.
שיר: …ואני…
דנה: לא, אבל אנחנו שונות מאוד, את לא… את לא היית נכנסת לאסמס שוק אפור, שכולנו מקבלים אותו ברגע זה ממש בטלפונים שלנו.
שיר: נכון, אבל רק כי אני פוחדת שירביצו לי. [דנה צוחקת בקול] אני רואה אסמס מהשוק האפור ואני חושבת: "אתם תרביצו לי עם מקלות". ואני לא רוצה את זה. ואני יותר רוצה שלא ירביצו לי עם מקלות מאשר שאני רוצה את ה-30 אלף שקל האלה.
דנה: [ממשיכה לצחוק] את רואה שאנחנו שונות?
שיר: אהה…
דנה: אני לא חשבתי על מקלות בכלל. אין לי מה לומר. [הצחוק מסתיים בבת אחת] זהו. אז יצאתי, ישבתי, זה היה בקריית אריה. שזה מקום קסום קריית אריה. אני ממליצה להמון אנשים ליסוע לשם ברכבת הקלה. מקסים. ישבתי בקריית אריה על הספסל, מול גינה של דגי קוי כאלה. גם כן סממן מזויף של עושר. מה לצברים ולדגי קוי, לא הבנתי…
שיר: ממש.
דנה בכל פינה דוחפים לכם דג קוי. [שיר צוחקת] מה אתם רוצים?
שיר: ואז כשאת מגיעה…
דנה: הציפור הלאומית - דג קוי. [צוחקת]
שיר: כשאת מגיעה למקומות בעולם שבאמת יש בהם בריכות דגים את כזה:
ביחד: "אה!"
דנה: [צוחקת] נכון.
שיר: את כאילו מבינה שהמדינה הזאת…
דנה: נכון.
שיר: …היא כמו, כאילו, את יודעת, ילד הודי או ילד סרי לנקי, שאת רואה אותו עם חולצה שיש עליה גם נייק וגם אדידס…
דנה: נכון, נכון. [צוחקת]
שיר: זה כזה - זה לא איך שהמותג הזה נראה.
דנה: זה לא…
שיר: דגי קוי לא אמורים להיות ליד פח זבל ירו… וכאילו…
דנה: מכוסים ב… בהרות של במבה…
שיר: כן. [צוחקת]
דנה: …שזרקו עליהם לפני חודש. כן… לא, ממש לא. את צודקת. ואני נורא שמחה שזה קרה לי, כי הייתי צריכה to come clean, ולהתוודות בפני אח שלי שעשיתי את הדבר… אח שלי חסכן. הוא בודהיסט, הוא לא חסכן. הוא גולש גלים, [שיר מהמהמת בעניין] הוא אוהב פילוסופיה הודית, הוא בן אדם בריא כל כך, אלוהים. אני אוהבת אותו. הוא בן אדם שאוהב את הטבע. לא מעניין אותו מצרכים, מוצרים. כל הזמן הייתי מדביקה לו כל מיני… הייתי אומרת לו: "זה קפה מסן פאולו", לא מעניין אותו, לא מעניין אותו. הייתי מנסה להביא לו מתנות שישמחו אותו. [שיר מהמהמת בהבנה] "אה. זה וויסקי סקוטי שעולה 300 שקל!". אני נזכרת במה שהייתי, בא לי להקיא, שיר. [צוחקת] את יודעת איזה… מגיעה איזה יומרנית כזאת עם סל מתנות, עם מותגים. אוי אלוהים. דּוֹחֶה.
וזהו, והייתי צריכה לספר לו. להגיד לך מה היה יפה? שציפיתי שהוא יצעק עליי. והוא אומר עד היום שהוא באמת חשב על זה לשנייה [צוחקת קלות] כי הוא נורא כועס. הוא נור… מי מוכר דירה ומבזבז את הכל על טבעות עתיקות ב… לא את הכל, אבל חלק, נתח, על טבעות עתיקות ובגדים ולייף סטייל? מי עושה דבר כזה? והוא עשה משהו נורא יפה. הוא עשה את האקט הכי נאצל של אהבה - הוא עשה את ההפך. זה גם למדתי בשביל הבת שלי. זה… תמיד שאתה רואה בן אדם שכל כך שטוף אשמה, כל כך מחכה למכה, לסטירה, לצעקות, להאשמות - תעשה ההפך. וזה מה שהוא עשה. הוא אמר לי: "אה, זה מה שקרה? אל תדאגי, אני אסדר לך את זה. אני אסדר לך את זה ממש מהר. ויהיה בסדר, אחותי".
שיר: ו… ומה הוא עשה?
דנה: הוא לא כעס. והוא היה צריך לכעוס. אממ… הוא עשה משהו שנקרא איחוד הלוו… האמת ש…
שיר: אה! יש לי…
דנה: באתי ללמד אנשים על כלכלה, [צוחקת] אבל אין לי מושג מה הוא עשה. הוא עשה איחוד הלוואות. אבל הוא עשה ההפך בעיקר. וברגע שהוא עשה ההפך, זה איפשר לי… את יודעת שכועסים עליך, אתה מסתבך בעוד שקרים ועוד שקרים ועוד שקרים ועוד שקרים. כעס מביא לשקר, לדעתי. או הפחד שלנו מהכעס של הבן זוג שלנו או ההורה שלנו, מביא אותנו לשקרים. [שיר מהמהמת בהבנה] כעס ו… ושקר הם אחים, תאומים. והוא לא כעס. אז הפס… הייתי יכולה להפסיק לשקר. איזה ניקיון, שיר. איזה נעים.
שיר: וזה שחרר אות… הייתה אשמה גם בתוך הדבר הזה? השתחררת גם מאיזה שהיא אשמה?
דנה: לא, מאיזה אשמה? על מה שעשיתי?
שיר: כן.
דנה: יש יותר לעג היום. [שתיהן צוחקות] אני קצת בבוז לאישה שהייתי. אהה… אבל אני מתגעגעת אליה, את יודעת? גם. זה היופי.
שיר: איך… האורח החיים השתנה? כאילו, אני יודעת איך…
דנה: איחוד הלוואות.
שיר: אוקיי.
דנה: מיחזורי משכנתא לדעתי אם יש דבר כזה… יש דבר כזה? אני לא יודעת, כנראה.
שיר: זה נשמע כמו דבר. מהנהנים מאחורינו.
דנה: הזדמנות להגיד - חינוך כלכלי, לבנות בעיקר. כי בנות באמת מפתים אותם, הם באמת כזה כוח כלכלי, סליחה. אבל נ… בנות - לא להבין בכלכלה. אנחנו כזה כוח כלכלי… כוח כלכלי מעולה, אנחנו מניעות את כלכלת העולם, שמאוד-מאוד חשוב שאנחנו לא נבין בכלכלה. לדעתי זה מכוון. אין שיעורים על פיסקליות - או מה שזה לא יהיה - וריביות, אין. אז בנות - חינוך כלכלי, דבר ראשון הייתי עושה. אממ… אני לא מבינה בכלכלה, אני לא יודעת מה בדיוק הוא עשה, אבל התחלתי לחיות על מזומן כל שב… כל יום.
שיר: מה זאת אומרת? את מוציאה כסף…
דנה: הוא מוציא לי. [מגחכת]
שיר: …אשכרה מזומן?
דנה: בהתחלה אני נרקומנית אז צריך להוציא לי.
שיר: אה, וואו!
דנה: אני לא יכולה שיהיה לי כרטיס, [שיר מהמהמת בהבנה] הוא צודק. אחר כך קיבלתי כרטיס, אבל כרטיס של ילדים כזה.
שיר: דיירקט כזה.
דנה: [בהתלהבות] כן!! יש לי דיירקט! את רוצה לראות אותו?
שיר: יאללה.
דנה: הנה הדיירקט שלי.
שיר: תסתירי את המספר. את לא מבינה בכלכלה…
דנה: אה [צוחקת] אוקיי. אבל הנה הדיירקט שלי, החמוד. שהוא מרגיש לי ממש מעיל מינק, קיבלתי אותו סוף-סוף.
שיר: הוא יפה, הוא בצבע יפה.
דנה: נכון. 300 שקל… לא. זה היה יותר מאוחר. בהתחלה זה היה פחות, ליומיים משהו כזה… מעט כסף ליום להסתדר איתו לקנות בו אוכל, וזהו. וזה מה שיש. ואם אני רוצה לתת לילדה שלי פינוקים - ואני רוצה - אני חוסכת מעצמי באותו יום. כלומר - אני מעשנת פחות או לא מעשנת, או אוכלת פירה, ואורז. לא רע. מעולה. או נוסעת ל"מחסני השוק" ב… אלוהים יודע איפה. [שיר מגחכת] לא בתל אביב, כי אין זול בתל אביב. וכאילו, לומדת… חוסכת מפיתי כדי לתת לבת שלי דמי כיס. ככה זה עובד.
שיר: שזה בעצם גם חינוך כלכלי.
דנה: נכון.
שיר: זה להגיד לָךְ - יש עוגה…
דנה: נכון.
שיר: ואם את לוקחת פרוסה מהעוגה, את לא יכולה לקבל עוד עוגה על חשבון המשכנתא.
דנה: נכון.
שיר: על חשבון ההשתלמות.
דנה: נכון.
שיר: ואיך זה הרגיש בהתחלה? כאילו, איך הגמילה הזאת הרגישה בהתחלה?
דנה: אני עדיין בגמילה. לבוא ולהתפאר פה ב"כאן", כשאני, את יודעת…
שיר: כמה זמן זה כבר?
דנה: אהה… שש… מהנפילה האחרונה, ושהיא תהיה אמן האחרונה שלי, שנה וקצת.
שיר: זה הרבה זמן.
דנה: כן. זה עדיין לא מרגיש… אני לא קרובה לזה, אני כאילו ב-AA, אני עוד לא קיבלתי את המטבע הז…
שיר: את ה-token.
דנה: אני עדיין מתגעגעת נורא ללבזבז. אני מסתכלת בעיני עגל על אתרים של טבעות עתיקות עדיין לפעמים. [שיר מגחכת] אני משתדלת מאוד להיות נוכחת בבית שלי, ואני מצליחה. מה כן יפה? אני מתגעגעת נורא לתחושה הזאת. שאני יכולה לברוח. את יודעת איזה קשה זה לא לברוח? את יודעת, הא. יואו, איזה קשה זה לא לברוח. אין לי לאן לברוח! אין לי, שיר. אין לי.
אז ים זה כאילו "מחסני השוק" של הטבע. [שיר מהמהת בהבנה] הוא "מחסני השוק" של ה… של הנפש. זה בחינם! וזה מ… זה בייביסיטר נהדר! זה מטפל בך כל כך יפה, נכון? ים, טבע?
שיר: כן, זה מאוד… אני…
דנה: אני שם הרבה.
שיר: אני גם אוהבת את זה שכל מי שבא לים, הוא… את כזה: "אה, כל מי שפה היה צריך להיות בים". אני לא מדברת על הגולשים שבתוך הים שזה הקטע שלהם. אני מדברת על אנשים שכזה יושבים ומסתכלים על הים. [מגחכת] אני כזה: "כולנו הגענו לפה". כאילו זה… כולנו הגענו לחיבוק הזה.
דנה: נכון, נכון, נכון, נכון. כולנו מבינים איזה משהו.
שיר: כן. או צריכים איזה משהו, שהוא שונה, אבל שזה הפתרון לדבר הזה.
דנה: נכון, לא חשבתי על זה, זה נכון מאוד.
שיר: ואולי זה כמו קניון גם, באיזשהו אופן.
דנה: כן.
שיר: רק פחות…
דנה: יקר. [צוחקת]
שיר: שפחות מנצל את החולשות שלך, כאילו, לרעתך.
דנה: כן, כי… זה נכון מאוד. יש איזו תחושה שהתכנסנו פה כולנו לאיזה טקס, והוא של כולנו, והוא נחמה של כולנו, וכולנו מתבוססים בנחמה בְּיַ… מאוד נכון.
אז, לא יודעת. אני נקייה. אני לא… לא יודעת להגיד, אני נקייה ואני נלחמת ברצון שלי לברוח. אני מאוד אוהבת לברוח, שיר. מאוד כואב לי להיות אני הרבה פעמים. להיות נקייה זה אומר להסתכל על מה שיש לי. להיות מדויקת עם מה שיש לי. אז… אז מה שיש לי בבית זה את רן שהוא תאום נפשי, ויש לי בבית את מאיה, שהיא הבת האהובה שלי, שמתנהגת אליי זוועה. [שיר צוחקת] אבל זה לא רלוונטי, כי היא בגיל ההתבגרות.
שיר: בת כמה היא?
דנה: לא, היא בת 18 עוד מעט.
שיר: 18. עד גיל 24 זה גיל ההתבגרות…
דנה: אה, כן?
שיר: …כולל. מבחינתי. לדעתי.
דנה: תודה! אני פחדתי להגיד את זה, את יודעת, כי… עם אימהות, כשאת אומרת את זה, היא אומרת… הם אומרות לך… אימהות מסוימות אומרות לך: "מה?! היא עדיין ככה בגיל 18?"
שיר: אוי! [דנה צוחקת] את יודעת מה קורה עם האמהות האלה? זה קורה בגיל 35 שוב.
דנה: [צעקת] אמן!!!
שיר: אני יודעת את זה בוודאות.
דנה: אמן!
שיר: תגידי לה…
דנה: אני מתה עלייך.
שיר: "אוקיי, חמודה, שימי ב-calendar גיל 35 ודברי איתי".
דנה: את מכירה פוקר אימהות, נכון? פוקר אימהות שמשחקים איתם.
שיר: לא, לא מכירה.
דנה: פוקר אימהות! לא משנה, זה לא מעניין. הנקודה היא שאת מאוד צודקת, כן, היא בגיל ההתבגרות, היא בגיל 18. אבל זה מה שיש לי. יש לי את הכלבה שלי, השעירה, הזקנה וה… עם מבט הבמבי. יש לי עץ דולב בחלון - לא שמתי לב אליו, אבל יש לי. עץ דולב ממש יפה בחלון, ושדרה. יש לי גוף שעדיין זז. ו… ויש לי… דיוק. יש לי את השעון - שוב פעם - בתוך הגוף שלי, שאני קמה בבוקר, אני מדויקת. אני לא משקרת. אני חושבת שאני בונה שוב אינטימיות עם אנשים. כי אני מאוד פחדתי, כנראה.
ברגע שעבר הלהט וההתרגשות של ההתאהבות ברן, מאוד קשה לי לבנות אינטימיות, אני חושבת. אני חושבת שהיה לי קשה לבנות אינטימיות עם אחי, כל עוד שיקרתי לו. אינטימיות עם הבת שלי, כל עוד לא יכולתי ל… להרגיע אותה בכמה שטרות, או במתנה יפה, או בנעלי ספורט חדשות. על מה מדברים? כל כך קל להשליך עליהם קסמים, נכון? ואז את הופכת להיות אמא מהממת, ואת לא צריכה לפתוח את הפה ולהגיד משהו… כנה.
שיר: כן.
דנה: כן, זה קל.
שיר: גם כשאת מספרת, את יודעת, גם האורח החיים הזה של הפופ סטאר שילדים רוצים…
דנה: נכון.
שיר: אז זה כזה - אני מראה שאני מישהו אחר. וגם להיות אדם שמתנהג עם כסף בצורה הזאת, זה קצת להראות כזה - כן, אני הבן אדם הזה. אני מישהו אחר. ואז את מי אוהבים?
דנה: נכון.
שיר: כשאוהבים אוֹתָךְ.
דנה: נכון. זה מאוד נכון. בול, את רואה? בשביל זה באתי. [צוחקות] בול ככה.
שיר: אממ… איפה רן היה בתוך הסיפור הזה? כאילו… הוא ידע? הוא… כי את מדברת על אח שלך, וכאילו, מעניין אותי, זה היה גם משהו שהסתרת בתוך הזוגיות? או…
דנה: לא, לא, מרן אני לא מסתירה דבר. [שיר מהמהמת בהאזנה] פשוט, הדבר שלמדתי זה שבן הזוג שלך לא תמיד יכול להציל אותך. הוא נורא רצה, אבל רן הוא… הוא… זה גם היה אשמה מבחינתי. את יודעת, אני איזה נסיכה כזאת, "frou frou", לא… את יודעת, סוג של חיה בסרט. יש לידי גבר, עצמאי, כל החיים. עצמאי, במדינת ישראל, גרוש, משלם מזונות. והוא לא יכול היה לעזור לי. וזה היה נורא בשבילו. ידיו קצרו מלהושיע. הוא בעצמו נאבק, והוא בסדר עם כסף, הוא היה בסדר. זה אני.
אהה… אז גם הוא למד בעצם שהוא לא האביר שלי, את יודעת, יש איזה… אנחנו נהיה… נציל אחד את השני. "אני אוריד לך את הירח". תוריד לי את הזבל [מגחכות]. תוריד לי את הזבל, לא את הירח, כי את הירח אתה לא יכול. אז בכל זוגיות… הוא כאילו למד את הגבולות שלו, הוא לא האביר שלי, הוא לא יכול לעזור לי. אבל הוא כן יכול להיות חבר שלי, ולקשקש איתי, והיחידי שסיפרתי לו את האמת על המצב שלי.
למרות שגם לו… האמת שגם לו התחלתי לשקר באיזשהו שלב. כשלקחתי את ההלוואה הרביעית נראה לי. זה כבר היה מוגזם. אהה… כן. נדמה לי. קשה להיזכר בזה. למה שאלת את השאלה הזאת…? אוף!! [בקול מעוצבן]
שיר: סליחה, סליחה.
[מוזיקת מעבר קצרה]
שיר: טוב, אז שאלה אחרונה: איך יוצאים מבלאגן כלכלי? מה העצה שלך?
דנה: אין לי עצ… נו, באמ… בשביל זה באתי? לתת עצה? הרי ברור…
שיר: את עשית את זה! את עשית את זה. את נורא…
דנה: נכנסים לבלאגן כלכלי, מגיעים עד למצב שאתה לא יכול יותר לשקר, מתחילים שוב לטפס למעלה. ואם אנשים בריאים, שאין להם את ההתמכרות לקניות, או לְמָה שזה לא יהיה, או לכלכלה גרועה, שומעים אותי - אז שבא אליכם מישהו מאוד אשם, הוא יודע שהוא אשם. שהוא עש… בזבז ככה. והוא בא אליכם כדי לשקר לכם, אם תכעסו עליו הוא ישקר. הוא ישקר. בוודאות. הוא יתבייש כל כך, שהוא צריך לשקר. אז תעשו ההפך, כמו אח שלי. תגידו לו: "יהיה בסדר. נעזור לך. יהיה בסדר". הוא כבר מספיק כועס על עצמו. ככה מוציאים מבור כלכלי. כמו כל דבר - קצת אנושיות, את יודעת. קצת חמלה. זהו.
שיר: מושלם. טוב, דנה, תודה רבה שבאת. היה לי נורא כיף.
דנה: גם לי.
[מוזיקת סיום ברקע]
שיר: וזהו, עד כאן "איך לעשות דברים".
תודה רבה לעורך הטוב ביותר במזרח התיכון, ככל הנראה. אני לא יודעת, יש פודקאסטים בירדן? אבל לפחות, כאילו, לדעתי, אנחנו לוקחים - אלעד בר-נוי. תודה למפיקה, גם, כמובן, את אותם תארים - ליהיא צדוק. תודה רבה לשרון לרנר על הביצוע הטכני. תודה לי - שיר ראובן. תודה לכם שהאזנתם, וז… זהו. תודה. תודה לכולם.
קריינית: "איך לעשות דברים" עם שיר ראובן.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments