איך לעשות דברים - פרק 26: גורי אלפי | איך לאבד את הבתולים
- הדס פריאל חיינר
- Dec 14
- 37 min read
גורי אלפי חוזר עם שיר ראובן לפעם הראשונה. מה זה באמת אומר לאבד את הבתולים, איך יודעים שזה הזמן הנכון, באיזה אופן איבוד הבתולים משנה אותך, ומה יש במצב הזה של בתולים, שבכל זאת מעורר געגוע
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/09/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
קריינית AI: שלום, "איך לעשות דברים" הוא הסכת קומי [במלרע], בדיחות עשויות להישמע, כמו גם הערות סָרָקאסטיות או הומוריסטיות ואין לייחס לנאמר בו, המלצה לכלום. האזנה נעימה.
שיר: היי, אה, זה דיסקליימר קטן, שבפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על סקס. אה… לא סקס טוב, אפשר ממש להיות רגועים מהבחינה הזאת, אבל אנחנו כן הולכים לדבר על זה. אז אם זה פחות מתאים לכם מאיזשהי סיבה, אתם מוזמנים פשוט לדלג ולחכות שבוע לפרק הבא.
[מוזיקת פתיחה]
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
שיר: היי, אני שיר ראובן וזה הפודקאסט שלי, "איך לעשות דברים". בכל פרק אני אדבר עם אדם אחר שילמד אותי - [פונה לגורי] מצחיק אותך - איך לעשות דברים. והיום - מי ששיזם לפי הצחקוק - אני עם גורי אלפי, שילמד אותי איך לאבד בתולים.
גורי: אנ… אני רוצה להגיד קודם, שאני לא, אני לא בחרתי את ה… את הטופיק. אני, אני לא בחרתי את ה… נושא, נכון?
שיר: לא.
גורי: לא, זה לא הפורמט. אני רק רוצה… למי שלא מכיר את הפורמט.
שיר: כן, כן, אני לא התקשרתי אליך ואמרתי, "יש לך רעיון לפרק?"
גורי: ואמרתי, אני יודע…
שיר: ואמרת "לאבד בתולים - אני האיש".
גורי: בדיוק, בדיוק. אני יודע על מה אני אדבר.
שיר: כן אמרת שקראת ספר מד"ב אה… לא מזמן, שזה כן מכשיר אותך לעניין.
גורי: [צחוק מופתע] אני קורא מלא ספרי מד"ב.
שיר: בקשה.
גורי: זאת אומרת, זה רק…
שיר: אולי זה "איך להישאר בתול", אבל יותר.
גורי: אני חושב שדווקא רוב הסופרים, סופרי המד"ב הטובים…
שיר: מעמיסים…
גורי: יואו, וואו…
שיר: כן?
גורי: בערימות. כן.
שיר: את מי?
גורי: אמזונות, מה זאת אומרת? [שיר צוחקת] דברים, דברים ללא מין, דברים מטורפים. אני בטוח.
שיר: אני גם בטוחה.
גורי: לא חקרתי את זה. אבל אני בטוח.
שיר: אני אפילו לא… אני חושבת, מי… טולקין זה פנטזיה…
גורי: נכון.
שיר: זה פחות מד"ב.
גורי: נכון.
שיר: מי זה מד"ב? "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ספר שאני שונאת.
גורי: אז אממ… דאגלס אדמס הוא אה… הוא קצת, הוא הטרול של המד"ב. כי הוא התחיל, בעצם, בלעשות קצת צחוק מהדבר הזה, אבל אז זה נהיה ממש עולמות ו… כאילו יש אותו ויש את טרי פראצ'ט, שאת כן מכירה.
שיר: מכירה את השם, אבל אין לי מושג מה הוא עשה.
גורי: "בשורות טובות". [מאוכזב] לא אומר לך כלום?
שיר: אני… כאילו, שמות שאני מכירה…
גורי: זה מעולה, זה מצחיק אבל מאוד. את, כאילו, קומיקאית, זה מצחיק באמת.
שיר: אוקיי.
גורי: וזה שאתה יכול להמציא כל מיני זנים של יצורים ושיש להם איזה תרבות מסוימת ושיש להם גינונים מסוימים, זה פאקינג מצחיק. זה דמויות.
שיר: זה דמוי…
גורי: שאין בחיים.
שיר: זה מאוד להרחיב את העולם של הדמויות, בדיוק.
גורי: נכון.
שיר: זה לא עדוֹת, זה "אני אמציא"…
גורי: נכון.
שיר: סוג של בן-אדם…
גורי: נכון.
שיר: סוג של משהו.
גורי: למרות שזה תמיד הכלאה וזה משהו שאתה כן מכיר, בסוף.
שיר: כן, כי אתה לא יכול להמציא משהו, שאתה לא יודע. אתה יכול שהעין תצא מתוך מחוש, אבל זאת עדיין תהיה עין.
גורי: זה, זה הרמב"ם.
שיר: כן?
גורי: הוא אומר, אתה לא יכול… [מצקצק] אם, אם זה לא קיים, אנחנו לא יכולים, כאילו, לברוא את זה. זה תמיד איזה הכלאה. גם במיתולוגיה וזה, זה תמיד, הסאטיר, הזה, זה תמיד חלק מזה וחלק מזה ויש לו ראש כזה ו… תמיד יש הכלאות. אבל זה בעצמו הוא המצאה. האלכימיה הזאת, ה-לחבר דברים יחד. זה מדהים.
שיר: נכון. ואני חושבת שזאת ההקדמה הכי טובה.
גורי: כשזה טוב, אז זה טוב.
שיר: נכון, חד-משמעית. איך אתה מרגיש עם הנושא של הפרק?
גורי: וואו, אמ… למה, אני אשאל הפוך…
שיר: כן, בטח.
גורי: אם אפשר?
שיר: בוודאי.
גורי: למה אני?
שיר: אני לא חשבתי, שיש בן-אדם אחר, אה… שיהיו לו מספיק ביצים לבוא, לדבר על זה [צוחקת], אני אומרת לך את האמת.
גורי: אָה, דרוש אומץ?
שיר: כן, בטח.
גורי: אוקיי.
שיר: בטח, זה נורא-נורא חשוף.
גורי: אוקיי. כולנו עשינו את זה.
שיר: לא כולנו.
גורי: אמ… רובנו?
שיר: אני רוצה להאמין שרובנו.
גורי: נכון?
שיר: כן.
גורי: מה, מה ז'תומרת, לא כולם? איך אה…
שיר: כאילו, בוא נגיד ש…
גורי: …כל הדבר הזה של הרפרודוקציה של עצמנו…
שיר: לא, אני מתכוונת…
גורי: …צריכה להתרחש איכשהו…
שיר: נגיד ש…
גורי: או שלא [שיר צוחקת], לפעמים גם לא. אני לא… אני לא מטיף לזה, אני רק אומר שצריך, צריך משהו לקרות.
שיר: התכוונתי, אם מאזינים לנו ילדים בני 16, נגיד…
גורי: אוקיי.
שיר: אז אולי הם עדיין לא עשו את זה. הם יעשו את זה.
גורי: ילדים בני 16 עשו את זה.
שיר: תלוי איזה ילד בן 16.
גורי: אוּוּוּ, אני חושב שהיום? היום, הרוב.
שיר: כן? אני חושבת שזאת סטיגמה. מצד אחד, הסטיגמה על אנשים צעירים זה, או שהם כבר סקס לא מעניין אותם בכלל, הם עברו לקיום הדיגיטלי לגמרי…
גורי: [בטון עייף] כן, כן…
שיר: והם לא מקיימים יחסי מין בכלל, או שהם מזדיינים, עכשיו, ברגע זה, כשהם בני 13. אבל פעם אנשים יותר הזדיינו מאשר היום.
גורי: מוקדם, לא יותר. או פחות.
שיר: אני משערת שגם יותר, כי מה היה לך לעשות? באמת.
גורי: [פורץ בצחוק] מה זאת אומרת, זה היה איך להעביר את הזמן?
שיר: אני חושבת שברגע שאין לך את הקיום ה…
גורי: זה עניין של פנאי?
שיר: לא, אבל זה עניין של איפה אתה מושקע רגשית וכמה אתה בא במגע עם בני-אדם.
גורי: אוקיי.
שיר: ואני חושבת שהיום, יש כל מיני דרכים עקיפות לבוא במגע עם בני-אדם.
גורי: אָה, הבנתי אותך. להיות האווטאר של עצמךָ.
שיר: כן, ולהרגיש אפילו… אתה, בסופו של דבר, מה אנחנו רוצים? להרגיש פחות לבד.
גורי: או, עכשיו, אנחנו גם שואלים שאלה… כבר גדולה והאם זה רק עניין טכני?
שיר: מה, לאבד בתולים?
גורי: כן. האם זה עניין טכני?
שיר: השאלה שאני הכי רוצה לדבר עליה.
גורי: אני לא יודע. אני… אני, תשמעי, Let's tackle this, בסדר?
שיר: קדימה.
גורי: כל הדבר הזה, כולנו, נוצרנו כתוצאה מאיזשהי אממ… אלכימיה. אוקיי? דבר היה צריך לפגוש דבר ולהפיק דבר אחר משני הדברים האלה. אפשר לומר, שגם הקיום שלנו על, על הכדור הזה - אם אנחנו נכנסים לזה ומד"ב פה יעזור מאוד - יש כאן איזה מפגש של ה… של כל מיני חומרים, שמוציא חומר חדש. אבולוציה, תקראי לזה, כל הדברים האלה. זה חובה שזה יקרה. זה חובה, שהדבר הזה יקרה כדי שיהיה משהו חדש. בא המדע וגם רשתות חברתיות וכל מיני דברים שהם קשורים באווטארים ובזה וב… מישהו שהוא לא אני, עושה דברים למעני, וגם המדע, בענייני רבייה, שאתה יכול, בעצם, לייצר תינוק של עצמך בלי לעשות מין.
שיר: כן, אבל אתה כן צריך לעשות מין עם עצמך. לפחות צד אחד צריך.
גורי: וּוֹאוּ, רגע, וּוֹאוּ, עכשיו את בהגדרות, שאיבדת אותי.
שיר: למה?
גורי: זה נקרא מין עם עצמך?
שיר: לאונן? כן. לא? סוג של. אתה, אתה בסיטואציה מינית, זאת… גם אם אתה מאונן, זאת לא סיטואציה סטרילית שהיא… שהיא ללא מיניות.
גורי: [צוחק] קודם כל, היא לא סטרילית. אבל… אה, טוב, במקרה של בנים. אולי במקרה של, אני לא יודע [שיר צוחקת]. אני לא יודע, אני לא נכנס לזה, אני רק אומר, שהדבר הזה אה… שאתה עושה עם עצמך, אתה… אני, אוקיי? אני לא אדבר על כולם, אני עושה עם עצמי מאז שאני זוכר את עצמי. ולא ידעתי שזה מיני.
שיר: אבל באיזשהו שלב, הבנת שזה מיני ואתה עושה את זה כדבר מיני.
גורי: לא הבנתי שזה מיני, הדבר הראשון שהבנתי, שזה פרטי ושלא כולם צריכים לדעת את זה.
שיר: אתה זוכר מתי הבנת את זה?
גורי: אה, כן, מוקדם מאוד.
שיר: מתי?
גורי: מוקדם מאוד. אני לא יודע גיל. אבל אני חושב שמוקדם מאוד, בקטע שזה היה לי… הכל היה לי מאוד כמו דחף אמיתי…
שיר: ברור.
גורי: להוציא, ואז, חברים, זה, כיתה, עניינים ואז אני, אני תוהה אם גם הם כמוני. וחלק מהם אומרים לי [מחקה טון נבוך] "וּוֹאוּ, רגע, מה?… רגע, וּוֹאוּ, שנייה, לא, לא… אני לא… עם ה… לא." אז אני לא יודע. אני, אני חושב שהדבר הזה הוא אה… הוא משהו, הוא צורך ואתה לא באמת מדמיין, אפילו, דברים נורא מיניים בהתח… אני ממש זוכר את זה גם ברמת ה… הייתי קם בבוקר מחלום כזה. אבל החלום לא היה מין ובכל זאת התוצאה שלו היה, כאילו, שפיכה ודברים כאלה.
שיר: מעניין!
גורי: כן.
שיר: מה היה יכול להיות בחלום?
גורי: התרגשות, קפיצה, פעילות, אה… משהו שהוא, כמובן, באיזה השלכה של מין או של חיכוך, או שפשוף, ואז זה קורה.
שיר: זה נורא חמוד.
גורי: זה… ברור שזה חמוד. בהתחלה זה באמת מאוד חמוד, כל הדבר הזה. אחרי זה, זה מתחיל להיות אממ… [מצקצק] מתחיל להיות הרבה מאוד לחצים סביב זה. כי ברגע שאבא שלך מדבר איתך…
שיר: אוי, לא! אבא שלך דיבר איתך?
גורי: בוודאי שהוא דיבר איתי.
שיר: מה???
גורי: מה זאת אומרת?
שיר: אבא שלי לא דיבר איתי, אמא שלי לא דיברה איתי, תודה לאל. אולי בגלל זה אני לסבית, אולי אם הם היו מדברים, זה היה בסדר.
גורי: אני יודע שאבא שלך לא דיבר איתך, רוב האבות לא מדברות… לא מדברים עם הבנות שלהם על זה.
שיר: אוקיי.
גורי: אני מניח.
שיר: אני מקווה.
גורי: אני לא יודע.
שיר: אתה לא דיברת.
גורי: לפעמים יש רק אבא. יש שני אבא.
שיר: אבל מה, לדבר על אוננות?
גורי: כן!
שיר: לדבר על סקס, זה דבר אחד.
גורי: אבל לדבר על זה, שזה בסדר.
שיר: אָה. לא הייתי רוצה לשמוע את זה מאבא שלי.
גורי: אבא שלי אמר לי את זה straightforward כאלה.
שיר: כן?
גורי: כן, כן, כן, כן.
שיר: באיזה גיל, בן כמה היית?
גורי: הייתי מאוד צעיר.
שיר: מה, צעיר 8 או צעיר 12?
גורי: צעיר 11, 10, כן, קל.
שיר: והוא אמר לך "זה בסדר, הכל טוב, דרך צלחה".
גורי: "זה בסדר לאונן". הוא שאל אותי, "אתה מאונן?" אמרתי לו, [בקול קטן ומבוהל] "מה זה? מה? לא. לא יודע". גם המילה, היא גדולה על ה…
שיר: מילה מגעילה.
גורי: המילה היא גדולה על ה… על המעמד.
שיר: חד-משמעית, זה מהתנ"ך, זה מילה מהתנ"ך [גורי צוחק]. באמת, זה אונ… ה… זה… הדמות מהתנ"ך שבעצם…
גורי: כן. אוֹנָן, כן.
שיר: זה משגל נסוג גם, מה שהוא עשה. זה לא אוננות.
גורי: נכון. גמר בחוץ.
שיר: גמר בחוץ.
גורי: כן, כן, כן. שזה פשוט שם יותר ארוך. אז קיצרו את זה.
שיר: לאוֹנָן.
גורי: כן, כן, כן. אממ… אני לא הבנתי שזה זה, כי גם אה… הנרדף של זה, הסלנג של זה, זה "להביא ביד".
שיר: שזה הרבה יותר יפה.
גורי: אבל העניין הזה של ה"להביא ביד", ועכשיו אנחנו נכנסים ממש לדקויות.
שיר: כן.
גורי: זה לא היה אצלי ככה. זאת אומרת, אני חושב שגם אצל רוב הבנים, זה לא מתחיל מדבר כזה.
שיר: ממה?
גורי: מלעשות פיזית את העניין עם היד.
שיר: אָההה!
גורי: אָההה.
שיר: מה, אתם מתחככים?
גורי: כן! בהכל!
שיר: גם אנחנו. זה, זה כולם. זה… אתה ילד, אתה מתחכך.
גורי: מה זה גם אנחנו? ברור שג… [מחייך] אנחנו הולכים למות מְהַ… רק מהסמנטיקה של הפרק הזה.
שיר: אני חושבת, שאין ראוי מ… שפרק על "איך לאבד בתולים" יתחיל משיחה ארוכה על אוננות.
גורי: בכיף! לא, ברור. זה, זה המבוא להכל.
שיר: בדיוק.
גורי: להיות עם עצמך. תשמעי, אתה מתחיל את החיים, אוקיי? ואתה אה… בטראומה נוראית נולד. ואתה מתנתק מהמקום הכי טוב שהיית בו בחיים שלך, הגן עדן האמיתי. תחשבי על זה, זה מדהים.
שיר: ברור.
גורי: אתה בתוך… הכל מחובר אליך, אתה - הִי - בתוך הזה, היא מגהקת, זה מדהים. ואז יש טראומה ויציאה החוצה וכל הדבר הזה של נשימה עצמאית וכל הדבר הזה, אלוהים ישמור. ואז, כל מה שאתה עושה, זה להתנתק מאמא שלך. ה… חבל הטבור מתנתק, הזה, ואז, לאט-לאט, יש את הגיל טיפש-עשרה ואת כל הדבר הזה ולאט-לאט אתה, אתה צריך להבין שאתה ישות נפרדת. עד כדי שאתה שונא אותה. אתה צריך לשנוא אותה כדי להיפרד ממנה וכל מיני דברים כאלה שקורים בגיל ההתבגרות.
ועד שמצאת את עצמך ואתה, ואתה אומר "אה, אני ישות נפרדת, יש את האני שלי וזה אני עכשיו, ואני…" עכשיו אומרים לך, "יפה, עכשיו תתחבר עם בן-אדם אחר. פיזית, תהיה איתו, עם הבן-אדם האחר הזה, ורק ככה, רק ככה, אין דרך אחרת, אתה תוליד דברים, אחר-כך". [בקול עייף] עכשיו, עד שיצאתי, עד שיצאתי מהלופ הזה, אני עכשיו שוב פעם צריך להיות בתוך הדבר ו… to interact. אז אני אומר, ההכנה לזה, זה באמת כמו שתיארת את זה, שאתה כאילו, רגע, מבלה עם עצמך. ואגב, יש אנשים שלא. אני מכיר אנשים שלא. אגב, לא בנים.
שיר: שלא מאוננים?
גורי: מכיר נשים, בנות, שבעצם לא היה להם בכלל את הדבר הזה עד… הקפיצה הייתה ישר למין.
שיר: אני גם מכירה.
גורי: כן.
שיר: אבל זה מאוד עצוב בעיניי. אני פשוט מרגישה, שיש בזה משהו כל כך אממ… שהמחסום הוא עם עצמך, שזה תמיד נורא עצוב לי. כאילו, שזה לא… כאילו, מילא מחסום עם בן-אדם אחר. אני יכולה הרבה יותר להכיל את זה. אבל שזה עם עצמך, שזה כאילו, את לבד בחדר, את בת 12, מה יש לך לעשות?
גורי: אם, בוא נגיד, שאם היו פחות טאבואים כאלה והיינו יותר בנוח עם זה, אני חושב שהיה פחות סטרס בעולם כולו, פחות אלימות, פחות הרבה דברים. תחשבי על זה, כאילו, אם אם לא הייתָ כל-כך… זאת הבעיה שלי גם עם העניין הדתי, עם הדבר הזה שאסור. זאת אומרת, אני מבין איפוק. אבל איפוק, אתה יכול לתרגל אותו בגיל 30 ו…
שיר: כן.
גורי: כאילו, אוקיי, בוא נתחיל עכשיו לעשות כל מיני שליטה ביצרים וזה. עד אז, אלוהים ישמור. כאילו, ליעד מודריק, הפרופסור ליעד מודריק, היא אמרה שההתפתחות, כל הדבר הזה של גיל ההתבגרות נמשך עד גיל 25-6. ואנחנו טועים לחשוב שזה כזה 14-18 או משהו כזה, או 12-18. זה עד גיל 26. זאת אומרת, עד אז אתה באמת חסר… אתה באמת נטול שליטה, יש לך כל-כך הרבה דחפים וכל-כך הרבה זה. עכשיו, אם על זה, יש את הטאבואים החברתיים והחינוכיים שאומרים לך "מה שאתה עושה, זה אסור, וזה לא בסדר, ויותר מדי - אתה תתעוור", וכל מיני דברים כאלה, שבאמת-באמת אתה אומר…
שיר: "האם זה שווה לי את זה?"
גורי: "אני לא בדקתי את זה, והאם שווה לי לבדוק את זה?" זה מפחיד.
שיר: זה מאוד מפחיד.
גורי: מפחיד, מבהיל. כשאתה פוגש עוד חבר, שהוא כמוך, זה ממש מקל עליך.
שיר: שזה, נגיד, דבר שאני לא מכירה אישה שהייתה לה חוויה כזאת.
גורי: מה זתומרת?
שיר: אני לא מכירה נשים, שבגיל ההתבגרות היו להן שיחות על אוננות, זה ממש קטע של גברים שמדברים עליו ביחד, ואני התחלתי…
גורי: מדברים וגם עושים ביחד.
שיר: כן, זה… שתהיו בריאים.
גורי: זה מגעיל אותך מאוד.
שיר: לא, זה לא מגעיל אותי, זה מקסים בעיניי [גורי פורץ בצחוק]. באמת, זה מהמם בעיניי. פשוט, כאילו, אני לא מבינה… כאילו, אוקיי, אני לסבית…
גורי: כן.
שיר: …כפי שאמרתי כבר שלוש פעמים מאז שהתחלנו להקליט. אבל…
גורי: רק בפודקאסט הזה ספציפית. אולי מישהו הצטרף רק עכשיו.
שיר: אז כשאני מדמיינת חבורה של בנות מביאות ביד ביחד, אני חושבת "איזה יופי, אני יודעת לאן זה הולך". אבל…
גורי: מה זה, זה הולך לזה, ל… לזה, שהם יהיו ביחד?
שיר: לזה שכולכם תשכבו. אבל אם אתן סתם עושות, אם… סטרייטים… למה? כאילו, זה, זה מקסים, אני פשוט לא מבינה למה.
גורי: להרגיש שאתה בסדר.
שיר: אוי, זה חמוד.
גורי: להרגיש שאתה בסדר.
שיר: כמו מניין.
גורי: וגם… [צחקוק מופתע] [פאוזה] וואו! וגם, אה… אני שייך לדור אחר. אז בדור שלי, הנגישות, למשל, לפורנו, הייתה ממש-ממש-ממש אה… קשה.
שיר: נכון. אתם, בעצם, הייתם כמו חיות ששותות מאותו מעיין.
גורי: כן. אני רוצה להגיד - היום, היום אני, אני נגד.
שיר: מה? להביא ביד ביחד?
גורי: לא, פורנו.
שיר: אָה. [מצחקקת, גורי צוחק]
גורי: אני חושב שיש דרכים יצירתיות יותר. אבל ה… כדי להגיע למצב, שרואים משהו, אז, לרוב, זה, יש איזה חבר מהכיתה שאומר 'ההורים שלי בחו"ל'. מישהו מתנדב להוציא מספריית וידאו, ללכת פיזית לספריית וידאו, לפגוש בן-אדם.
שיר: יואו.
גורי: לפגוש שם בן-אדם. אני זוכר את זה. לפגוש שם בן-אדם!
שיר: אתה הלכת?
גורי: אני הלכתי. לעשות כאילו זה בסדר, להניח את הקסטה, את הקלטת, ככה, להסתכל בעיניים של הבן-אדם, להגיד, "אני צריך 24 שעות עם הדבר הזה עכשיו". והוא אומר לך, זה הכי חשוב לו, "24 שעות. 24 שעות זה פה חזרה. ותחזיר לאחור, באמ-אמא שלך, תחזיר לאחור".
שיר: ומחזירים לאחור?
גורי: חייבים להחזיר לאחור את הקלטת. courtesy.
שיר: כן.
גורי: אוקיי? כי אחרי זה, זה שעה, אתה מעביר אחורה, זה לא קל [צוחק] לא קל.
שיר: אתה זוכר מה לקחת?
גורי: את הכותרת של הדבר?
שיר: הכותרת, מה, אני, מה? כן.
גורי: זה, זה עניין מענ… זה מעניין. אני פחדתי, שזה יהיה הארדקור מדי. [שיר מהמהמת]. פחדתי, קודם כל, פחדתי שיהיה גברים עם גברים…
שיר: אה, וואו.
גורי: …ואני לא אדע. זה היה, כאילו, ממש מרתיע אותי. אה… וגם כל מיני דברים, שהם סוטים מדי, שלא, לא הב… לא הצלחתי להבין, עדיין, למה אנשים בכלל צריכים את כל הדברים האלה.
שיר: כמו מה?
גורי: אה… מכות, אה… לבוש מסוים, אממ… [צוחק במבוכה] חפצים מסוימים? אז כל הדברים האלה, הסתכלתי על זה ואמרתי, זה, אני חייב, שזה, אני חושב, שאני חייב שזה יהיה PG [צוחק] כאילו, שזה יהיה סקס, יחסית, נורמלי. יש את הסרט הזה של סת' רוגן, אה… "מרי וזה [כך במקור] עושים פורנו".
שיר: "Zack and Miri Make a Porno".
גורי: יפה. אז, אז שם, בסוף-בסוף-בסוף, כשהם מגיעים ממש-ממש ל-לצלם את זה, אחרי שהם דמיינו כל מיני דברים, הסקס הוא של שני אנשים מאוהבים.
שיר: ממש! זה נורא חמוד.
גורי: והם חמודים.
שיר: כן.
גורי: והם עושים סקס וכולם מסביב כאלה, כאילו, פתאום, מורידים ווליום…
שיר: כן.
גורי: והם מרגישים שהם, כאילו, מסתכלים על משהו נורא אינטימי של שני אנשים. ואז הם נבוכים מאוד, וזה נגמר הדבר הזה. וזה היה, זה היה מקסים.
שיר: נכון.
גורי: זה היה רגע ממש-ממש יפה.
שיר: וגם… אני חושבת, שמכל הדוגמיות פורנו שיש בסרט הזה, זה הרגע הכי מחרמן.
גורי: נכון.
שיר: כי הוא הרגע היחיד, שהוא היה באמת אמיתי.
גורי: נכון. אז זה בדיוק העניין. אז אני חושב, שזה מה שחיפשתי, שזה יהיה כאילו משהו בסדר ולא כאילו, כולם עכשיו צועקים וצורחים ויש בלגן. כאילו [צוחק] חיפשתי אותנטיות…
שיר: זה מקסים!
גורי: בשנת 84' [צוחקים]. וכל התהליך הזה דרש, באמת, תכנון ו… אז, אז מישהו מהכיתה, ההורים שלו בחו"ל ויודעים שיש מכשיר VHS שעובד ואז אומרים, "טוב, מי בא?" אז כולם באים. עכשיו, יש כאלה שהם באמת… את זוכרת את הגיל הזה, שיש לך בן-אדם, שהוא כבר נראה חייל [שיר צוחקת] ובן-אדם שהוא נראה בן 4…
שיר: ברור.
גורי: אבל הם בני אותו גיל [שיר צוחקת]. כי זה באמת, זה קפיצות מטורפות. אז יש, כאילו, יש איזה פערים כאלה ואז אתה גם רואה פערים מטורפים באיברים, בזה, בזה. זה גם כלי השוואתי. אתה בסוף, רגע, רוצה להבין איפה אתה על הסקאלה, ואתה גם לא יודע מה נכון וטוב. אתה לא יודע מה הנכון. כאילו, אתה צריך הרבה שנים אחר-כך לגלות, שזה לא באמת העניין של הגודל, זה לא רק העניין של הגודל, זה לא רק העניין הזה, זה יש קוטר, עובי, אה, זה, זווית… אה… יש לזה גם חן, מסתבר. אני יודע מנשים, שהם פשוט מתארות את זה עם הרבה מאוד details, של יש לזה חן מסוים ולפעמים גם אין לזה, ולפעמים זה Too much ולפעמים זה פחות מ… לא יודע, כל מיני כאלה.
אבל ברמת ה-שאתה תדע לספק מישהי, אתה מרגיש שאתה עכשיו, זה כמו הכנה לצבא, סליחה שוב על השימוש בעניינים האלה, אבל אתה כאילו, עכשיו, אתה, עד הרגע הזה אתה מתכונן. אתה, כל הזמן אתה, אתה מיועד למשהו. אתה מיועד לפעולה מסוימת ועד שלא תגיע לפעולה הזאת, אתה לא תדע אם אתה בסדר ואתה, אתה מספיק טוב. וגם יש את הפחד הנוראי, שהוא פחד באמת-באמת-באמת נוראי, שברגע שאתה תגיע לסיטואציה הזאת, שאתה כל-כך מפנטז עליה, זה, אתה תהיה… אתה תגמור שנייה אחרי. כאילו, אוקיי, שנייה לפני…
שיר: אבל זה לא… שנייה לפני זה נורא, אבל שנייה אחרי…
גורי: לא, לא, הבנת, הבנת למה אני מתכוון. שנייה אחרי שזה התחיל…
שיר: כן.
גורי: כאילו, שאתה פשוט תהיה כאילו לא, זה עוד לא יקרה ואתה כזה [בקול עבה וצרוד] "הא", שזה הגיוני גם.
שיר: זה מג… זה חמוד, אפילו.
גורי: אני אוהב שאת אומרת שזה חמוד, כל הדברים האלה.
שיר: אני פשוט חושבת, בגלל שאין לי את ההתממשקות הזאת, אז לשכב עם אישה כל ה… זה, זה נורא… זה אחלה, זה מדהים. אבל כשאתה עם עוד אישה, אז אני מרגישה, שזה כאילו, שזה גם מגיע עם ה-כובד ועם ה-Gravitas, כאילו, של שתי נשים, שהכל נורא אממ… דומה באיזשהו אופן.
גורי: אוקיי.
שיר: עכשיו, ברור שבתוך יש גם הרבה שוני, אבל כן, יש את העניין הזה, שיש לכם את אותו גוף.
גורי: כן.
שיר: וכנראה שכמה חוויות בסיס ואין את האחרוּת, אין את השונוּת בתוך הסיטואציה. אתה לא מג… אתה מגלה גוף…
גורי: זה לא יותר נוח?
שיר: זה יותר נוח, אבל כל האלמנט הזה, של השונות, של החמוד הזה? שיוצא?
גורי: כן.
שיר: אני חושבת, "אוי, זה נורא חמוד, לנו אין את זה". כאילו, בגלל… בקטע של אין לנו את השונה.
גורי: כן.
שיר: כאילו, והאלמנט הזה של לשכב עם בן-אדם שהוא לא מהמגדר שלך, שיש לו חלקים בגוף שאין לך, זה דבר מ…
גורי: זה משהו חייזרי.
שיר: זה מהמם…
גורי: זה משהו חייזרי ממש.
שיר: זה הדבר שיש לי את ה-FOMO הכי גדול עליו. כאילו, את זה ש… שסטרייטים gets to לגלות עוד גוף.
גורי: אבל זה… זה ברמה הזאת, שכאילו, אפילו לא חלמת לבדוק?
שיר: בדקתי.
גורי: אה, סליחה, אז אני…
שיר: פחות, אה… בוא נגיד, מה שבתיאוריה מקסים בעיניי, פחות עבד לי לא בתיאוריה.
גורי: אבל היה חיבור?
שיר: אתה שואל…
גורי: אני שואל אם היה מין אה… עם המגדר שלי?
שיר: כן!
גורי: אז את איבדת את הבתולים.
שיר: כן.
גורי: אוקיי, בסדר, רק…
שיר: תראה, זאת שאלה…
גורי: יש… יש לסביות, שבעצם, לא מאבדות אף פעם את הבתולים [בקול דק] הטכניים של הדבר הזה?
שיר: אתה נוגע בתפוח אדמה מאוד חם.
גורי: אני מתנצל?
שיר: לא, להפך. טוב שאתה נוגע. אממ… זאת שאלה, מה זה בתולים. עכשיו, האם בתולים מוגדרים בהכרח על-ידי חדירה? על-ידי משהו שנכנס למשהו…
גורי: אני, אני מחזיר אותך לזה שאת התחלת בזה, שאתה עושה מין עם עצמך, זה כבר, זה כבר אתה, בעצם, איבדת את הבתולים. זה ככה התחלת.
שיר: לא…
גורי: לא. ככה התחלת, ככה דיברנו.
שיר: לא התכוונתי, שכשאתה עושה מין עם עצמך, אתה מאבד את הבתולים. לאבד בתולים, מבחינתי, זה משהו שאתה צריך עוד בן-אדם בשבילו…
גורי: אוו-קיי.
שיר: אבל כן, אוננות היא אקט מיני.
גורי: אוקיי.
שיר: אקט מיני עצמאי.
גורי: אז כבר ההגדרות שלך הם הגדרות מצוינות.
שיר: אוקיי.
גורי: אני איתך, אני איתך בהגדרה הזאת.
שיר: אוקיי.
גורי: כדי לאבד את הבתולים, אתה צריך…
שיר: עוד בן-אדם.
גורי: …פרטנר לדבר הזה.
שיר: בדיוק.
גורי: מישהו צריך לחלוק איתך את החוויה הזאת. ולהלן האלכימיה, להלן, הדבר הזה של - אתה חייב להתחבר עם משהו.
שיר: בדיוק.
גורי: כן.
שיר: בדיוק.
גורי: אני איתך.
שיר: אז אני לא, אז אני לא חושב… כאילו, אני בטוחה שיש לסביות שלא שכבו עם גבר, אבל אני…
גורי: כן.
שיר: אבל, אבל הן לא, הן לא מגדירות את עצמן בתולות…
גורי: זה בטוח.
שיר: ואני לא מגדירה אותן בתולות.
גורי: אוקיי.
שיר: אבל אולי יש מי שכן.
גורי: אוקיי.
שיר: יש כל מיני סיפורי אימה, על כל מיני… שלסבית שהולכת לרופא והוא אומר לה "טוב, את עדיין בתולה", והיא כזה, "אני לא בתולה, אני בת 45"… [גורי צוחק]
[מוזיקת מעבר]
אני אגיד לך מה, אני מרגישה שעבורי, ואני לא יודעת אם זה בגלל שאני אישה או בגלל שאני לסבית, איבוד בתולין, זה היה תהליך, שמהשנייה, ששכבתי עם בן-אדם - עם גבר זה היה - בפעם הראשונה, ועד שהרגשתי "נראה לי, שאני לא בתולה יותר", עברו שמונה שנים.
גורי: וואו.
שיר: כאילו, עברו שמונה שנים. לא, לא… מבחינת ההרגשה שלי.
גורי: כן, כן, כן, אני מבין.
שיר: כאילו, אני זוכרת, שכזה, ירדתי מבניין של מישהי שהייתי איתה ועליתי על האופניים, ואז הייתי כזה, "אָה, נראה לי שעכשיו אני לא בתולה יותר. אחלה". הייתי בת 25. וכאילו, מעניין אותי אם אתה מסכים עם זה, שזה תהליך, כאילו, אם לקח לך זמן, או שברגע שיצאת מהבית או וואטאבר, או… הרגשת, 'זהו, אני לא בתול, זה נגמר'?
גורי: היו לי חברות אה… וזה היה כל מיני מיזמוזים ונשיקות ואממ… היכרות כזו או אחרת עם עם הדבר, האיברים המדוברים, האפשרויות שיש שם, אה… וללמוד יחד כי זה, זה כזה… הייתה לי רק חברה אחת שהייתה גדולה ממני בשנתיים.
שיר: בזמן שאתה היית בן…?
גורי: אני הייתי בן 15, היא הייתה בת 17, שזה הבדל משמעותי…
שיר: פער מצוין, אבל אה…
גורי: פער מצוין.
שיר: בשבילך.
גורי: והיא הייתה, היא הייתה כבר… היא ממש כיוונה אותי, זאת אומרת, היא ממש ידעה לכוון אותי קצת. אבל היו כל מיני, שהם היו בנות גילי, שכולנו הרגשנו שאנחנו באיזה ניסוי וטעייה של הדבר - מה לא נעים, מה כן נעים, מה זה, מה פה, מה עוד, מה אני שם לב, שכאילו, [מצחקק] עובד יפה, מה לא, כאלה. אבל אני, אני אמרתי "אבל לא, אבל לא שוכבים".
שיר: די!
גורי: כן.
שיר: באיזה גיל?
גורי: באיזה גיל, מה?
שיר: אמרת "לא שוכבים".
גורי: מאז שאני זוכר, כאילו, לא…
שיר: עד איזה גיל?
גורי: עד שזה קרה. עד שזה קרה, אמרתי "לא עושים עד… כאילו, לא עד הסוף".
שיר: למה?
גורי: כי פחדתי, אה… קודם כל, פחדתי מהדבר המאוד-מאוד טכני, שזה להכניס מישהי להריון.
שיר: פחד מוצדק?
גורי: וואו, מה זה? זה פחד מטורף.
שיר: וואו.
גורי: באמת, חרדה אמיתית וגם עניין רומנטי. מאוד-מאוד… הייתי ילד מאוד… קורא שירה וזה וכאילו הכל… זה היה צריך להיות נכון. הייתי… זה, זה ממש ילד… אני הילד של סטיבן ספילברג [שיר צוחקת]. מבינה? בדברים שראיתי ובדברים שעשיתי, זה היה כזה הכל נורא… It needs to be right. עכשיו, It needs to be right כלפיה, ו-It needs to be right כלפיי. אז הרבה זמן, בראש שלי זה היה הרבה זמן, זה היה כל מיני, פשוט, מיזמוזים כאלה ואחרים. וגם היה איזה פעם, שגם כן, ההורים היו בחו"ל ובאו כל מיני בנות וחברים וזה נהיה כזה משחקים שאנחנו משחקים, ואז זה מהר מאוד כבר אין את המנגנון של המשחק ופשוט כולם כזה… פורשים לחדר אחר וזה חוזר וזה חו… ואחר-כך, אחרי האירוע הזה בבית, אני הבנתי שאנשים כן, כן, כאילו, שכבו.
שיר: בן כמה אתה בשלב הזה?
גורי: 16 כזה. [שיר מהמהמת] כן. זה השיא של השיא של הבלגן, נראה לי. 16.
שיר: כן.
גורי: ואני לא עשיתי את זה. כאילו, אני לא… לא היה עליי קונדום או משהו כזה, לא, לא הייתי מוכן לזה. לא אמרתי "אוקיי, אם זה יקרה, אז זה וזה וזה". לא לא, זה לא יקרה. יהיה… אני אספק, אני אצא מסופק וגם מאוד עניין אותי לספק אותה, אבל לא בדרך הזאת, עד הסוף. כאילו כזה זה, זה אנחנו לא עושים.
שיר: שזה מאוד יפה בהתחשב בזה שאתה אומר שכן ראית פורנו והיה עניין עם החברים וכאילו… אבל זה היה לך מאוד ברור, מה הפנטזיה ומה אתה רוצה במציאות.
גורי: כן. אז אני… אני עכשיו ממש מרגיש גם את הפחד, את הפחד שהיה לי אז, ה… לכל הדרך הזאת.
שיר: מה מפחיד בזה?
גורי: זה, זה באמת, היה נראה לי קודם כל, שאני, אני בטוח אגמור איך שאני אכנס ואז מה, מה יהיה? כאילו, זה הפחד ההוא של ההריון. וגם, שזה איזה אינטימיות יתר, שזה באמת-באמת משהו שהוא Too much. למרות שתחשבי, כדי להיות יצירתי אז עשיתי הרבה מאוד דברים שהם יצירתיים יותר מהאקט עצמו. אבל זה היה נראה לי הגיוני יותר מ-ממש-ממש לעשות את זה וגם כל הדבר הזה היה לי אולי גם תחושה, שזה אלים.
שיר: באמת?
גורי: כן.
שיר: כי זה להיכנס לגוף של בן-אדם אחר?
גורי: כן. כן. וזה להכאיב. יש בזה איזה משהו, כאילו ממש… נראה לי.
שיר: כן, זה דבר, שאני יודעת שזה דיבור.
גורי: אז זה היה לי, זה, זה פחד. זה היה פחד וזה היה עטוף בהרבה מאוד עניין רומנטי אידיאליסטי כזה של "אני רק שזה בטוח-בטוח-בטוח נכון", וזה [שאיפה עמוקה] בסוף התחתנתי עם מי ששכבתי איתה, כן?
שיר: מטורף!
גורי: אז, כאילו, כן, I did follow it through במובן הזה…
שיר: כן, אתה הבן 16…
גורי: שלא הרגשתי שזה הגיוני אחרת. [פאוזה] זה מוזר, אה?
שיר: לא!
גורי: אוקיי.
שיר: וואו, זה ממש לא מוזר.
גורי: עכשיו, שאני אומר את זה Out loud.
שיר: מה? לא, זה שהתחתנת עם אה… עם האישה ששכבת איתה, זה לא מוזר. אני חושבת שזה, סטטיסטית, לא קורה הרבה, פשוט.
גורי: כן.
שיר: אבל זה ממש כאילו דיברת וחשבתי, יואו, נכון. הפחד.
גורי: זה פחד.
שיר: כאילו, הפחד הוא גם, באמת, בגלל שאתה מרגיש… אני עדיין לא מכירה את עצמי בסיטואציה הזאת. אני אף פעם לא עשיתי את זה. זה לא משהו, שאני הולכת לעשות עם בן-אדם, שאני מכירה את עצמי בו. זה משהו, אני הולכת להכיר את עצמי בסיטואציה הזאת בפעם הראשונה, [בטון מתריס] ועוד מישהו יהיה שם. איתי. יעשה את זה איתי, וזה כזה Too much.
גורי: Too much.
שיר: ואני חושבת, שיש משהו בניסיון ליצור אינטימיות לפני, או ברצון ליצור אינטימיות לפני, שזה הדבר היחיד ששומר עליך. אני מכיר את הבן-אדם, הבן-אדם, נראה לי, אוהב אותי, אני אוהבת אותו, אנחנו נשרוד את כמה שאני אהיה גרועה.
גורי: ו… לא, זה לא העניין של הפחד של להיות גרוע.
שיר: למה? לגמור ישר זה להיות גרוע.
גורי: זה, זה פחות הפחד. אם בן-אדם אוהב אותי ואני יודע שהיא אוהבת אותי, אני לא חושב שזה מה שיהרוס את זה.
שיר: ברור, זה מה שאני אומרת. בגלל זה אני חושבת שהאינטימיות… אוקיי…
גורי: אָה, אוקיי. לא, אני… אבל אני מתכוון שזה צריך להיות Done deal. זאת אומרת, צריך להיות מאושר בד"צ. הכל כבר מוכן, פרפקט, זה קורה עכשיו. זה מדובר.
שיר: וואו, אז, בעצם התכוננת לפני שזה קרה?
גורי: זה מדובר.
שיר: אוקיי, תספר לי.
גורי: לא התכוננתי, זה מדובר. זה "בוא נ… אנחנו מוכנים לזה, בוא נעשה את זה".
שיר: אני… כל-כך הרבה שאלות. בן כמה היית?
גורי: [בחיוך] 17.
שיר: ו…
גורי: 17? כן.
שיר: כמה זמן הייתם ביחד לפני?
גורי: כמה חודשים טובים.
שיר: ואיך אה… דיברתם על זה. איך נראתה השיחה? מי יזם את השיחה, קודם כל?
גורי: בכל פעם שהגענו לאיזה משהו, זה, זה עלה - האם אנחנו [פאוזה] רוצים? והאם זה קורה? ואם כן, אז מתי? ואם כן, אז איך? ואיפה? ו… כן, זה, זה דובר ודובר ודובר עד שזה היה - "אוקיי, יאללה".
שיר: וביום שזה קרה, ידעת שזה היום? סימנתם ביומן או שזרמתם?
גורי: אני חושב שידענו.
שיר: יואו! איזה מטורף להתעורר לַיום [גורי פורץ בצחוק], שאתה אומר, "היום אני הולך לשכב עם מישהי בפעם הראשונה".
גורי: אמרתי לך, שזה הילד של ספילברג. זה הרי תמיד יש כאלה, זה… [מצקצק] יש את ספילברג ויש את ג'אד אפאטו, הם, כאילו, תולדה כזאת של, של הגבר הזה, שכנראה - הם שניהם דומים בדבר הזה - חיכה הרבה זמן בבתולים שלו וזה, זה משהו שהוא, זה חייב לקרות. זה חייב לקרות, גם בתול בן 40 הרי זה גם…
שיר: כן.
גורי: ה-manifestation של זה, שכאילו, שזה כבר פנטזיה, שתהיה בן 40, שתהיה עם היכולות שלך עכשיו ותשלוט ברגע הזה של ה-איבוד בתולים בצורה מסודרת. ואגב, שם הם עשו גם כן take מאוד-יפה בסוף של הסרט, אני מקווה שזה לא ספוילר למישהו, אבל זה בונה את זה ובונה את זה ובונה את זה, ואז סטיב קארל ו… שאני לא זוכר את שמה, הם, הם…
ביחד: שוכבים…
גורי: …וזה, עברה דקה, כאילו כתוב…
שיר: "One Minute later", כן.
גורי: "One Minute later", ואז, כאילו, אתה אומר, "אה, אוקיי".
שיר: בכל גיל.
גורי: בכל גיל, בכל זה, זה, כנראה, הדבר הזה. ואז היא אומרת, "you want to do it again"? ואז יש את הרגע הכי יפה, באמת, באמת יפה, שהצליחו לעשות את זה מדהים. מעניין כמה זמן הם כתבו את זה לפני, אם היה את הסוף הזה, אם הוסיפו אותו, מעניין. שכאילו רואים, שזה, כאילו, היה עכשיו כמה שעות טובות של הדבר והם, לגמרי, כבר יודעים אחד את השנייה. ואז, כאילו, הוא… היא אומרת לו "איך היה?" ואז הוא מתחיל לשיר את…
שיר: כן…
ביחד: "Aquarius".
גורי: זה מושלם.
שיר: זה באמת מושלם.
גורי: זה מושלם. אז היוצרים, בעצם, רצו סביבה בטוחה, עם בן-אדם בן גילם, כדי ליצור את ה"לאבד את הבתולים" המושלם והגיעו לזה. זה, זה המקסימום שהם הגיעו אליו אחרי, בטח, הרבה מאוד דראפטים. אני חושב, שבסוף, המחשבה האידיאליסטית, נאיבית, ילדותית, גברית היא, שבאמת זה - היא תאהב אותי ושזה באמת יהיה אה… יפה. אני לא חושב, שלמרות כל הפורנו, שאנחנו אוכלים ומאכילים אותנו, ולמרות כל הרצון של החברה, שהסקס יהיה "וואו!", אני חושב, שאף אחד לא חושב, שזה יהיה הפעם הראשונה שהוא יעשה את זה. שזה יהיה ככה. הוא היה מעדיף מאוד-מאוד-מאוד שזה יהיה בסדר, ושזה יהיה מוגן, [צוחק] ושזה יהיה בהסכמה [שיר מצחקקת], ושזה יהיה נעים, ושאף אחד לא יבכה, במיוחד לא אני.
שיר: [צוחקת] זאת חוויה טרנספורמטיבית בעיניך, לאבד בתולים?
גורי: וואו, בטח. בטח, בטח. קודם כל, זה מאוד-מאוד-מאוד משחרר. זה [נושם בהקלה], זה, החלק הזה, הוא מאחוריי. זה, אני כבר… לא יהיה יותר פעם ראשונה. [בטון של הקלה] אוקיי, אוו-קיי…
שיר: תודה לאל?
גורי: אוו-קיי. [לוקח נשימה עמוקה] מה עכשיו? מה זה? מה האפשרויות עכשיו? לאן זה הולך עכשיו? מה התדירות של זה? מי, מי אני בתוך זה? איזה סגנון אני? [צוחק] להיאבקות חופשית, אני מתחיל ככה, אני מת… [שיר מצחקקת] עכשיו, כבר יש את ה-Play בתוך הדבר הזה, שאפשר להיות Play ואפשר להיות אה… מצחיקים ואפשר לקחת ת'זמן ואפשר, שזה יעשה הרבה מאוד סיבובים, הדבר הזה. אבל אה… להיות אחרי, להיות אחרי. זה ממש הבנג'י הזה, הצניחה חופשית, אני לא חושב ששום דבר באמת נכון, כי זה לא הסוג הזה של הפחד.
שיר: נכון, אתה גם יוצר…
גורי: פחד מאינטימיות זה פחד קשה באמת, באמת, לגלות למישהו את כל… את הכל. אין אמת יותר גדולה מהרגע… כאילו, תחשבו על זה עכשיו, אבל אל תחשבו על זה, שאתם עכשיו אתם, אוקיי? כשאתם מאזינים לזה, אלא דמיינו, שאתם ממש צעירים וממש לא מנוסים וממש לא זה, שאתם תתנו למישהו, סתם, לראות אותכם ערומים. סתם, סתם, סתם בלי שום קשר עכשיו לכלום, זה מבעית. זה, זה דבר - ממש, ממש אתה מרגיש מחולל. אתה מרגיש [שואף בצליל מבוהל]. אם, אני זוכר ש… אממ… שהיינו בבריכה, ב"דג הזהב", ואני התפתחתי יותר מוקדם מאחרים.
שיר: וואלה.
גורי: כן. אז אה… זה לא כל-כך כמו שאת חושבת, זה פשוט שערות בכל מיני מקומות.
שיר: ממש דמיינתי שערות בכל מיני מקומות.
גורי: אה, אוקיי, בסדר, תודה. ואני ממש זוכר את הרגע הזה, שאנחנו במלתחות אחרי זה וכאילו, את יודעת, מתקלח שם וזה, ומסתכלים עליי והם בשוק.
שיר: די.
גורי: הם ב… הם בשוק. הם בשוק, הם לא מאמינים מה הם רואים [שיר צוחקת]. הם לא מאמינים, כאילו…
שיר: באיזה גיל?
גורי: אני זוכר ממש תגובה. תגובות אמיתיות של [בתדהמה] יואו! [פאוזה] יואו! [פאוזה] יואו! זה כזה ד'.
שיר: וואו!
גורי: כן, כן, כן, זה מוקדם.
שיר: ומה אתה אומר? איזה חוויה נוראית.
גורי: אה… צוחק. אני חושב שזה מה שעשיתי כל החיים שלי, כאילו, קודם כל, צחקתי על עצמי ואז זה איפשר לי לצחוק על אחרים ולצחוק על הסיטואציה, כאילו, זה diffuser כזה. זה המוח שלי עובד ככה, אז ככה אני מנטרל את הלא נעים, את המביך.
שיר: בגלל זה חשבתי שתסכים לעשות את הפרק, אתה יודע?
גורי: באמת?
שיר: כן, חשבתי, אתה יכול לעטוף כל דבר בבדיחה [גורי צוחק]. כל דבר. ואתה פשוט, אפילו, לא תמצמץ ל-להגיד על זה כן.
גורי: אני חושב שזה ש… כנות היא, פשוט, היא מפתח להומור.
[מוזיקת מעבר]
שיר: אתה זוכר מי היית בגיל הזה? כאילו, היית אותו דבר?
גורי: הייתי בן-אדם מאוד חרדתי, זה מה שאני ממש זוכר. ומאוד מצחיק, ומאוד חברתי. מאוד חברתי, מצחיק וחרדתי. זה ממש ה… מעניין מה הסדר של הדברים. אני חושב שחרדה הובילה הכל. חברותיות וחברתיות הפחיתה. וה-מצחיק היה ממש בונוס. כאילו, לדעת שאני, אני גם מצחיק ויש לי את האפשרות הזאת. זה היה ממש בונוס. כי לא היו לי יתרונות יחסיים גבוהים עם אה… עם בנות. היו יפים ממני, גבוהים ממני, חזקים ממני, חכמים ממני. אממ, אבל במצחיק אה… נשארתי ראשון, אם לא בין הראשונים, די תמיד. בכל המסגרות. כאילו… וגם היו מסגרות, שהייתי נכנס אל המסגרת ואומר, "אני עוד לא אחשוף את זה" [שיר צוחקת קלות]. באמת. באמת, ממש, אני שנייה, אני אתן לזה, אני אתן להכיר רגע זה, אני אבין רגע יותר, ואז אוקיי, יאללה, אני מרגיש בנוח, let's do it. ואז כשזה קורה, זה כזה, "אוי, וואו", וזה, כאילו, אתה מקבל תגובה, שהיא כמעט אורגזמית מבנות שצוחקות. כאילו, מה יותר מדהים מלהאדים את הלחיים של בנות? זה מטורף. אז אה… אני זוכר, ממש, את השימוש בנשק. זאת אומרת, כוח העל, שאני, כאילו, כל הזמן עושה את זה, וגם בודק מתי כדאי, מתי זה. לפעמים זה מתפוצץ גם בפנים, זה קורה.
וחרדה, במובן שאני לא, לא הבנתי, שכולם חווים את מה שאני חווה. לא האמנתי, שכולם מרגישים את מה שאני מרגיש. האמנתי באמת-באמת-באמת שאני חריג ושאני לא בסדר ושאם מישהו יידע את כל מה ש… המחשבות שיש לי ואת כל מה שאני עובר, בטח יאשפזו אותי. והפחד מלהיות מאושפז, מלהיות… שמישהו יקח אותי וישים אותי ב-"Looney Bin", זה היה ממש, זה אמיתי. זה כאילו, אני ממש, זה… אמרתי, את זה אני… את זה, אני צריך להסתיר. את זה ואת זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה. ככל שהתבגרתי ונפתחתי לעולם ופגשתי אנשים כמוני ופגשתי עוד ועוד ועוד אנשים ש… כן, זה כולנו מרגישים שהחיים האלה הם [לוקח נשימה עמוקה] מוזרים ויש הרבה דברים, שאנחנו לא מבינים למה הם. וזה, אם אתה רגע יוצא מהעור שלך ומסתכל מהצד אתה אומר, "what the fuuuck קורה פה", ולמה יש גרביטציה בכלל ומתי היא תיפסק ואני אעוף לתקרה? ומה הק… מה כל הקטע? אז ברגע שהבנתי שאני לא לבד וגם זה - הבנתי שאני לא לבד, בזכות קומיקאים. בזכות מונטי פייטון ו"טעם החיים", בזכות וודי אלן ו"כל מה שרצית לדעת על סקס ולא העזת לשאול", בזכות… [צוחק קלות] בזכות הרבה סוטים [שיר צוחקת], אני הבנתי, שאני לא לבד.
שיר: פשוט מעניין אותי, אם בתור ילד, עם כל החרדה הזאת, שאתה מדבר עליה, אם משהו בזה נרגע אחרי. וגם, איך חשבת על סקס לפני שעשית אותו? כאילו, דיברת על זה עם חברים, התייעצת לפני?
גורי: לא התייעצתי.
שיר: לא התייעצת?!
גורי: לא התייעצתי. לא, לא זוכר את עצמי מתייעץ.
שיר: ולא היה אינטרנט.
גורי: אה… היה אינטרנט, היית צריך לחכות איזה שלוש, ארבע, חמש שעות לתמונה [שיר מגחכת]. אה… ואם ניסית להדפיס אותה, אז אתה ממש מטומטם. אממ… הרגשתי שאני יודע מספיק מספרים שקראתי וכל מיני כאלה, אני זוכר שהיה איזה ספר של דן בן אמוץ, אמרתי לך זה…
שיר: "זיונים, זה לא הכל"?
גורי: אני חושב גם זה, היה עוד משהו…
שיר: היה לו את "לא שם זין".
גורי: גם עם אה… בן יהודה, עם אה… נו.
שיר: נתיבה?
גורי: נתיבה, כן. אז, כאילו, הבנתי. הבנתי, הבנתי מה קורה, מה צריך, מה זה. זאת אומרת, הייתי די רגיש לניואנסים, אני מניח. וגם בעניין הרומנטי, וגם בעניין החיזור, וגם בעניין ה… שירגישו איתי בנוח וזה, אז לא חושב שהתייעצתי. גם לא הרגשתי שזה קוּל באמת לשתף. אממ… [שתיקה] אני חו… אני חושב, שקיבלתי עידוד מאוד גדול מחברים וחברות שאומרים לי, "אתה ראוי, go for it" כזה, על… בכל מיני רגעים. אממ… והאחרֵי של זה, הוא, אולי, קצת אחר ורגוע יותר מהבחינה הזאת, אבל החרדות היו אותן חרדות, נראה לי. נראה לי, עד שממש נהייתי אבא. ואז פשוט החלפתי את החרדות האלה בחרדות אחרות.
והיום אני, בכלל… כאילו אני חושב שמגיל 40, אני הרבה יותר מרגיש בנוח בעור שלי, מרגיש זה, כאילו, הכל כבר הרבה יותר כזה, [בטון קליל] "אוקיי. בסדר. This is it". ויהיה גם דברים מביכים, ויהיה גם דברים זה, ואני לפעמים לא אהיה טוב, ולפעמים זה לא יעבוד, זה… אוקיי. ויכול להיות, שהמקסימום של הדבר הזה, זה שאני לא אהיה יותר במקצוע הזה. אוקיי, יש עוד אנשים לא במקצוע הזה [צוחקים]. רוב האנשים לא במקצוע הזה, המאוד פומבי. אוקיי, יש יותר לחיים האלה. כאילו, אפשר לקרוא ספר ולעבוד באיזשהי עבודה, כאילו, הכל ב… הכל בסדר. ויש friends ו-family והמעגלים הם, ככה, אה… אתה עובר מספיק שנים כדי להבין שהם אה… באמת איתך כי הם אוהבים אותך, ואף אחד לא צריך ממך משהו, וזה לא איזה קח ותן, זה, פשוט "We love you", "I love you too" ואז אנחנו פשוט, מרגישים יותר בנוח עם עצמנו. אבל זה לוקח זמן. לי זה לקח הרבה זמן להוריד הרבה מהנוירוזה. אה… אני חושב, שגם הדבר הזה של להרגיש אה… ראוי ו… [מצחקק] ושנמשכות אליי, ושרוצות אותי נשים, שזה בכלל בסדר כל הדבר, אממ… זה גם לקח הרבה זמן. אני חושב, שפיזית לקח זמן עד שזה הסתדר.
שיר: אתה כן הולך ונראה יותר טוב [גורי צוחק] עם השנים.
גורי: אני… תקשיבי, אני אומר לך, יש פיצ'רים שהם קשורים איכשהו, אני לא יודע מה, בעצמות, בזה [שיר צוחקת], יש פיצ'רים שלגברים, פשוט, אתה צריך, רגע, שנייה, שזה יסתדר.
שיר: באמת?
גורי: באמת. ולפעמים זה מסתדר. כזה.
שיר: כמו מה?
גורי: אני, אני באמת אומר לך, שמתמונות ישנות, משהו בפרופורציות בין האף ל… לטחול [שיר צוחקת], עדיין לא נכון. וזה… ושפם שהוא לא בסדר, וכל מיני דברים כאלה. ולפעמים זה פשוט מסתדר. ולפעמים זה גם עניין של אופנה. כי אם פעם האופנה הייתה, שהשיניים צריכות להראות ככה, אז דווקא, השיניים, עכשיו, שהם כאילו לא מטופלות מדי והם כזה, אז זה בסדר. או, לא יודע מה, אף כזה, עיראקי, כמו שלי.
שיר: אף פעם לא שמתי לב שיש לך אף גדול, אתה יודע?
גורי: מה זתומרת? אני פעם אחת הלכתי ב… אח שלי כל הזמן היה אומר לי כל מיני דברים על האף שלי. אבל הלכתי בפארק הלאומי ומרחוק אני רואה את אביתר בנאי. אני מסתכל, אני מס… זה…
שיר: כמו חלום…
גורי: ממש.
שיר: גורי אלפי הולך ורואה את אביתר בנאי. כן.
גורי: ממש כמו חלום. ואני רואה אותו מגיע, מגיע, מגיע, ואני עושה לו, "אביתר". ואז הוא עושה לי "יובל". הוא לרגע חשב שאני יובל בנאי. עכשיו, זה האף. זה האף, זה האף.
שיר: לא, זה בעיה של אביתר, סליחה [צוחקת], אם הוא חשב ש…
גורי: זה האף! יש עניין עם האף. האף הוא, הוא פיצ'ר יותר מרכזי בפנים. אז יש את זה, אה… אבוטבול, עליו השלום, ששון גבאי… את רואה, עכשיו, גם האף, הוא, יש לו חיים משל עצמו.
שיר: נכון.
גורי: אז יש איזה זמן, כנראה, "בין הזמנים" [במלעיל], שהאף הוא בפרופורציה נכונה לשאר - עם השיער, עם הצבע שלו, עם ה… כי פעם לא ידעתי מה לעשות איתו, אז הייתי מושך אותו לאחור, אבל הוא לא היה מסתדר, אז הייתי שם משהו. היום, אני לא עושה כלום, אני לא עושה שום דבר. אני מסתפר אחת לכמה זמן וקם בבוקר. באמא, כלום. אז…
שיר: זה נורא מעניין, בגלל ש…
גורי: אז זה לקח זמן. שזה יהיה, שזה, שזה יהיה בסדר. [צוחק]
שיר: אבל זה לא "שזה יהיה בסדר", כי הרי השיער שלך היה אותו דבר כשהיית מושך או…
גורי: לא.
שיר: בטח שכן…
גורי: לא.
שיר: פשוט, מה שהשתנה, זה שאתה התחלת להרגיש בנוח.
גורי: זה התפיסה?
שיר: זה מה שאתה אומר…
גורי: הממ, מעניין.
שיר: "עכשיו אני קם בבוקר ואני סבבה". ובאופן כללי, אני חושבת, שאנשי… שגם נגיד, פלירטוט?
גורי: כן.
שיר: זה לרצות ולהראות שאתה רוצה, לא להסתיר את זה. מה זה פלירטוט?
גורי: אני מ…
שיר: פשוט, אני רוצָה ואני מראָה.
גורי: אני מאוד פלרטטן, בקטע הזה.
שיר: וגם להיראות טוב, זה, פשוט, להרגיש נוח בעור שלך.
גורי: ממש.
שיר: אתה מרגיש נוח בעור שלך - אתה סקסי. אם אתה מרגיש נוח בעור שלך.
גורי: נכון. נכון.
שיר: וזה כאילו, גברים…
גורי: ויש תקופות שאני לא. יש תקופות שאני באמת מרגיש על הפנים.
שיר: וזה ממש…
גורי: אני מרגיש פיזית על הפנים, מרגיש שזה כאילו לא… [לוקח נשימה עמוקה] לא.
שיר: ימים כאלה, אתה מתכוון, או תקופות?
גורי: ימים, שבועות, חודשים, כן, יש.
שיר: וזה דבר שאי-אפשר, אתה יודע, כשאומרים לך את זה כשאתה ילד, "פשוט תהיה עצמך"…
גורי: לא, זה…
שיר: פשוט, אתה כזה, "למה שאני אוהב את עצמי?"
גורי: זה דבר מאוד קשה להגיד לבן-אדם, "פשוט תהיה עצמך". זה דבר מאוד-מאוד מתסכל.
שיר: אני חושבת, שמגיל מסוים, אתה יכול לעבוד עם הוראת ההפעלה הזאת. אם יגידו לך עכשיו "פשוט תהיה עצמך", אתה יודע פ… אם אתה לא מכיר את עצמך, איך אני אהיה עצמי? עצמי זה… אני רוצָה לתת משהו שיאהבו, אני רוצָה להוציא את המנות שרוצים.
גורי: אני חושב ש… תראי, אני לא יודע למה אני כל הזמן חוזר על זה, אבל אני אומר, דווקא העניין של אה… קריאה, יותר מכל דבר אחר, כי אתה באמת-באמת-באמת קורא יומן של מישהו. אתה קורא יומן של מישהו! אז אתה מרגיש הרבה יותר בסדר עם עצמך, נוח, הרבה דברים מתפרקים תוך כדי הדבר הזה.
שיר: כן.
גורי: אתה אומר [בהקלה], 'אוקיי. אוקיי, אוקיי, אוקיי'. וגם דרך ספרים, אתה מגלה כמה יופי יש בעולם. אז אני אומר, יש כאן איזה חוויה, שהיא, בעיניי, הופכת אותך לאדם הרבה יותר בתוך העור שלך, נוח, אה… [פאוזה] יש… אני חושב שיש עניינים עם גברים, יש עניינים עם גברים בעניין הזה של להיות אלפא. להיות אלפא זה דבר מחייב. ואני לא חושב שכולם צריכים להיות אלפא. זה, זה מה שאני מנסה להגיד פה. אה, זה, זה…
שיר: הרגשת את הלחץ הזה עליך מתישהו? כאילו ניסית להיות אלפא מתישהו?
גורי: אני, אני אמצעי. יש לי אח גדול, מאוד-מאוד אלפא ב-being שלו, אז אני חושב, שאני לקחתי תפקידים אחרים. תפקידים אחרים. אבל באיזשהו שלב, כשהייתי צריך לקחת את ה… את הדברים ולנהל אותם, אה… כבמאי, כְזה, וכבר מגיל מאוד-מאוד צעיר, כדי להרכיב קבוצה של אנשים, שיעשו משהו או זה עכשיו, של הוביל את הצוות הזה, שנעשה מערכונים ו… או אנחנו צעירים מאוד ואנחנו מול מפיק כזה, אז אני אדבר. זאת אומרת, to grow a pair באיזשהו שלב, במובן הזה, אז אה… אז היה בורח לי האלפא. זאת אומרת, אני חושב, שזה משהו שהוא מאוד מתאים גם לאבא שלי וגם לאח שלי, ואז גם, גם לי, שראיתי את זה כבר הרבה את ה… כשאתה רוצה כאילו רגע to put up a fight ולהגיד "אוקיי, עכשיו אני מחליט, ועכשיו זה מה שאנחנו עושים, כי זה טוב לכם, שתלכו אחריי". [צוחקים קלות] אז אה… אז כשזה קורה, זה ה… זה כאילו ה-Alpha material נכנס, kicks in. אבל רוב הזמן, אני לא מרגיש צורך כזה, זאת אומרת, חבר'ה נפגשים ואני כאילו Laid Back לגמרי, שמישהו יקח את המושכות. אנחנו יוצאים עכשיו לטיול אופנועים גברים…
שיר: די.
גורי: או שאנחנו זה, אני מה זה, כאילו, אחורה, אני בכיסא האחורי של הדבר הזה ומרגיש הכי טוב בעולם שמישהו עושה על האש, מרגיש הכי טוב בעולם שמישהו מחליף גלגל, שהכל בסדר.
שיר: ברור, אתה נסיכה קטנה.
גורי: בדיוק.
שיר: מה יותר כיף?
גורי: אין יותר כיף מזה. והבנות שלי, תשאלי אותן, אני באמת הנסיכה של הבית.
שיר: כן?
גורי: באמת.
שיר: מה הן עושות?
גורי: הן עושות באיזה מובן?
שיר: מה הן עושות, שהופך אותך לנסיכה?
גורי: אה, זה לא מה הן עושות, זה פשוט ה… מי אני לעומתן, אה… במובן הרגשני, במובן ה… זאת אומרת, אני ה… אני הנסיכה. אני צריך attention, [שיר צוחקת] אני צריך זה, אני צריך את החיבוק, אני צריך את הזה… אני זה, אני צריך [בקול חלש] "איך אני? הכל בסדר? איך… מה חשבת ש…? ראית מה העליתי?"
שיר: אתה חושב שהן יקשיבו לפרק הזה?
גורי: אממ, אני לא… אני בטוח לא מיסיונר של דברים שאני עשיתי.
שיר: לא, זה ברור. אתה עושה מלא דברים. לא יכול להיות…
גורי: לא, זה לא כזה ברור.
שיר: לא?
גורי: לא כזה ברור. אני אני, אף פעם, לא אמרתי לבנות שלי, "תצפו בזה", או "תשמעו את זה". אף פעם, על משהו שאני עשיתי. אממ…
שיר: לא, סתם עניין אותי בגלל הנושא. ובגלל ש…
גורי: הם, הם שמעו אותי מטנף…
שיר: נכון.
גורי: מדבר, אה… אומר דברים איומים, אני אף פעם לא שומר על הפה שלי, אני לא חושב שגסות זה אממ… זה גס. אני חושב שגסות זה איזה מילים, ואני לא חושב שצריך לפחד ממילים, וזה מה שהרגלתי את הבנות שלי, והן לא מפחדות ממילים, נראה לי, כמוני. אה… והם גם הגיעו לסטנד-אפ שלי פה ושם. הם ב…
שיר: גם כשאתה צוחק עליהן? גם ב…
גורי: בעיקר כשאני צוחק עליהן…
שיר: וואו!
גורי: וגם אומרות לי, "אתה מסנן כשאנחנו מגיעות?" אני אומר, "זה אחרי שאני מסנן? [צוחק] מה אתן חושבות שאני עוד אומר?" אז הם מאוד חסינות, מאוד עמידות, מאוד לא מאוימות מזה. יודעות מי אני, יודעות מה היחסים בינינו. אז זה לא… אין, אין בזה שום עניין.
[מוזיקת מעבר]
שיר: מה דבר טוב שאתה זוכר ב… מלהיות בתול?
גורי: שיש משהו שאתה הולך לעשות והוא אה… הוא שער, הוא פורטל למקום אחר, למישהו אחר שתהיה אחר-כך, לפחות ככה אתה רואה את זה, ואיזה, כמה אפשרויות יש בזה, וכמה זה מדהים, וכמה זה מרתק, שכולם מסביבי - כל מי שאני רואה עכשיו - יודע על זה שזה קיים. זה משוגע! זה משוגע, הדבר הזה. כל מי שאני רואה - זה נהג אוטובוס, זה זה, כולם! המורה שלי ל… כולם!
שיר: יואו, זאת מחשבה שחירפנה אותי.
גורי: זה מחשבה מדהימה. אם ה… אם מורה נכנסת והיא בהריון, אתה… [נותן מכה לשולחן]
שיר: את הזדיינת.
גורי: "Oh - my - God. [פאוזה] ראיתם את רויטל?" [שיר צוחקת] זה מטורף! אז יש כאן איזה שער למשהו [פאוזה] שאתה לא יודע, לא מבין אותו עד הסוף, והוא אה… ואחריו לא תהיה יותר, כנראה, הבן-אדם הזה, אתה תהיה משהו אחר. זה לא נכון, כנראה, כי אתה עדיין אתה.
שיר: זה נכון ולא נכון.
גורי: אוקיי. אוקיי.
שיר: כאילו…
גורי: אבל אה… אבל זה מה שטוב בזה. ה-לפני הוא, יש בו משהו גם מאוד-מאוד מקסים.
שיר: כן.
גורי: הוא מקסים. הוא מקסים. האם למשוך אותו הרבה? זה כבר באמת, אני לא יודע באיזה חברה אתם, מי אתם, מה אתם. כל אחד והדיל שלו עם החיים האלה.
שיר: לא, בטח לא למשוך יותר בשביל… בגלל שזה מקסים. אני חושבת שמה שמקסים בזה זה עצם זה שאתה לפני, ואני חושבת שיש כמה שנים, שאתה חושב על זה די הרבה מכל יום. כי…
גורי: אני הייתי, אני הייתי כן ממליץ, בכל זאת, כי אף פעם לא אה… אף פעם לא עברה לי המחשבה הזאת של "שזה יהיה נכון". עכשיו, זה ל… זה כנראה לא יהיה הכי נכון בעולם, אף פעם. לא יודע, כנראה. אבל, כאילו, תשתדלו לא להיות assholes עם זה. אוקיי? זה הכל. נראה לי. והורים, לבנים בעיקר, שאני שמעתי הרבה סיפורי זוועה של אבא שכבר רצה לגאול את הבן שלו מבתולים.
שיר: [בתדהמה] לאאאא!!!
גורי: אה, כן, כן, כן, כן, כולל חברים שלי.
שיר: לאאאא!!!
גורי: כן, כן, כן, כן, כן.
שיר: ומה אתה אומ… מה, איך מגיבים לדבר כזה?
גורי: מה את חושבת שילד מגיב? הוא עושה מה ש…
שיר: לא, לא, איך הורים מגי… איך הילד מגיב. ברור שהילד הולך לזונה…
גורי: כן.
שיר: …אם אנחנו מדברים על הורה שלוקח את הילד שלו.
גורי: נכון. נכון, נכון, נכון.
שיר: איך אתה מגיב, כשאתה שומע את זה?
גורי: ששמעתי את זה?
שיר: כן.
גורי: שמעתי את זה בדיעבד מבן-אדם אחרי, לפחות, יותר מעשר שנים אחרי שזה קרה לו.
שיר: ג'יזס.
גורי: אז זה, זה מזעזע. זה ממש מזעזע. זה… זה Hardcore shit.
שיר: זה הארדקור. זה ההפך מכל החוויה שתיארת, שאתה הנדסת לעצמך בצורה… עם אינטואיציה מאוד נכונה של - שזה יהיה נכון, שיהיה אהבה, שזה יהיה עוטף.
גורי: אבל גם, כנראה, מהסביבה שלי, מהבית שלי, מאבא שלי, שמדבר, מלהבין שזה בסדר. כאילו, כל הדברים האלה.
שיר: כן.
גורי: זה הרבה מ… זה בסוף, כן גם עניין של חינוך, הנה אני…
שיר: יורד לכאפה להילה.
גורי: כן, כן, כן. בדיוק.
שיר: אממ, יש לך עוד עצות?
גורי: אה…
שיר: כאילו, מה אתה אומר? בוא נדמיין, שמאזין לנו אדם בתול, איזה… אני, אני אחשוב גם.
גורי: אממ… אני לא במעמד לתת עצות, אני מרגיש. אה…
שיר: בטח שכן, כי עשית את זה, אני רוצה את העצה שלך…
גורי: לא, לא, לא, אני אסביר. אני חושב שכל דור וכל גיל וכל זמן, יש לו חוקים אחרים, יש לו קרקע אחרת לדבר הזה. אני לא שופט את איך שאתם מתמוד… עם מה שאתם מתמודדים איתו עכשיו, אני לא אומר [בקול גס ולגלגני], "נו באמת, אלה ה-woke האלה, הזה, הזה". אני מבין, כל אחד עובר משהו אחר, בזמן אחר. אני באמת חושב שיש הרבה, הרבה מה לדעת ולקבל מידע על זה ועכשיו זה יותר נגיש לכם, נראה לי, מאי-פעם. אממ… כולל מ-nobody באיזה רשת חברתית, אבל זה, עדיין, nobody שעשה משהו ואני יכול, רגע, רק לשמוע על הדבר הזה. אז כן, יש, יש דרך לקבל את המידע הזה ולהתרשם מאנשים אחרים ולשמוע. זאת אומרת, זה מצחיק, שהעצה שלי היא להאזין לדברים, שמדברים על זה. בזה שאני מדבר על זה עכשיו. אממ… אבל להיות ער לְמה… מה הנכון עכשיו. אין מה לעשות. אנחנו כל הזמן נהיה ב"מה הנכון עכשיו". ומה הנכון לך. ואם שניהם ישתלבו, זה יהיה מדהים. אם הם לא משתלבים, אז תחכה קצת עד שזה ישתלב. שהם יסתנכרנו, ה"שלך" וה"עכשיו". ונראה לי, כי… כי אף אחד לא יצטער, לפי דעתי, שהוא חיכה.
שיר: זאת עצה נהדרת.
גורי: כן?
שיר: כן, ממש, זאת ממש עצה מצוינת.
גורי: אוקיי, קוּל. קוּל.
שיר: אני נורא רציתי לגמור עם זה…
גורי: וואי, אני גם מבין את זה.
שיר: כאילו, ונורא הרגשתי… גם בגלל שידעתי deep down שאני לסבית, זאת אולי עצה ספציפית ללסביות.
גורי: או-וא.
שיר: אבל אני הייתי כזה, "יאללה, פשוט תשכבי עם בן ותדעי". וזה, כאילו, לא להשתמש בזה כדי לענות על שאלה. כאילו אף פעם, פשוט לא להשתמש בסקס כדי לפתור שום דבר, שהוא לא "אני רוצה לשכב עם הבן-אדם". לשכב עם בן-אדם רק אם את ממש רוצה לשכב עם הבן-אדם, לא מאף סיבה אחרת.
גורי: אבל כי מה, כי אחרי זה יש חרטה מאוד גדולה?
שיר: לא, בגלל שזאת פשוט הייתה… אני חושבת שהסיבה שאני הרגשתי בגיל 25 שכזה "זהו, אני לא בתולה" זה כי בגיל 25 שכבתי עם מישהי שאהבתי בפעם הראשונה. וזאת הייתה חוויה אחרת לגמרי, מכל מה שחוויתי עד אז, כי הייתי כזה…
גורי: אבל כל מה שחווית עד אז, לא הביא אותך לרגע הזה?
שיר: אני חושבת…
גורי: והפך את הרגע הזה למיוחד?
שיר: קודם כל, יכול להיות. אני לא מתחרטת על שום דבר.
גורי: כן.
שיר: אני לא מדברת ממקום של חרטה. אבל אני כן חושבת על עצמי ה-בת 17, שהלכה לחולות ראשון ושכבה עם בן-זוגה החייל…
גורי: וואו.
שיר: כי היא לא רצתה שההורים שלה יידעו… כאילו, ממש אני זוכרת, שחשבתי, "אם אני לסבית, אני לא רוצה שהם יחשבו שאם אני שוכבת עם בן"…
גורי: אההה.
שיר: "אז זה אומר שאני לא". נכנסתי לחישובים…
גורי: כן, כן, כן.
שיר: ואני חושבת, כאילו, שהיה משהו בזה שהוא נורא… מתוך רצון כבר אה… כי הרבה פעמים הידיעה…
גורי: To get it over with, זה ברור.
שיר: כן, וגם הידיעה שיש בבתולין, נראה לי, באופן כללי, אתה אומר "יאללה", זה אולי, כאילו… תשתו כוס מים, להיות באי-ידיעה, זה אחלה, אפשר להיות באי-ידיעה, כל מה שצריך לקרות - יקרה, כאילו זה לא…
גורי: קשה מאוד. וואו.
שיר: זה הכי קשה בעולם, אני לא עמדתי בזה. אבל עצה, שהייתי נותנת לעצמי? שעושה את ההליכה לחולות? הייתי אומרת, "אולי תלכו לאכול פיצה? [גורי פורץ בצחוק] את יותר רוצה פיצה, הרי".
גורי: [ממשיך לצחוק] את יותר רוצה פיצה.
שיר: אז כאילו, אולי, לעשות את זה רק כשרוצים לעשות את זה ולא בגלל "מה זה אומר עליי שעדיין לא עשיתי את זה".
גורי: בכלל, כל דבר, שאתה עושה בגלל "מה זה אומר עליי?", תבחן את הדבר הזה.
שיר: כן.
גורי: תבחן את זה. אם זה הדבר הראשון, שקופץ לך לראש, זה "מה יגידו עליי?", אז כבר ת… כבר תדע שיש פה משהו לא, לא נכון בדרך, שאתה מסתכל על החיים.
שיר: נכון. אני גם זוכרת, ש… על עצמי, בגלל שנורא התביישתי בזה, אז כל הפעם הראשונה ש… גם עם גבר וגם עם אישה, חשבתי "אסור שאף אחד ידע שזאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה". וזה כאילו, אולי לשכב עם בן-אדם שזה בסדר שהוא ידע, שזאת הפעם הראשונה שאתם עושים את זה. זה גם…
גורי: שיישא בנטל.
שיר: בדיוק, להגיד…
גורי: שיהיה שותף.
שיר: כן, זאת פעם ראשונה…
גורי: כן.
שיר: ואם אתה לא יכול להגיד את זה, אז אולי זאת לא צריכה להיות הפעם הראשונה.
גורי: נכון. זה יפה. זה ממש יפה.
שיר: אלעד אומר…
גורי: כן.
שיר: …מוסר באוזנייה, שכדאי להגיד, שאין קורות חיים וזה לא נרשם בשום מקום, הפעם הראשונה. שזה נכון.
גורי: הממ, אין, אין תיעוד, אין רישום.
שיר: אין תיעוד. בדיוק, אתה יכול לעשות מה ש… אתה יכול… אף אחד לא ידע.
גורי: אתה יכול להמציא את הפעם הראשונה שלך מחדש.
שיר: בוודאי.
גורי: אבל זה בעניין של ה"יידעו"-"לא יידעו". מה יגידו ולא יגידו, נכון?
שיר: כן.
גורי: זה בעניין הזה, אתה עונה על זה.
שיר: במובן גם, שאתה לא חייב להיות מדהים. זה לא חייב להיות מדהים…
גורי: אה, וואו, אבל…
שיר: זה יכול להיות מביך…
גורי: אבל… אבל בואי נגיד את זה ביחד.
שיר: יאללה.
גורי: זה לא יהיה מדהים.
שיר: זה לא יהיה.
גורי: זה יהיה בסדר. אם זה יהיה בסדר, זה… זה מספיק טוב.
שיר: בסדר, זה הכי הרבה שאפשר להגיע אליו.
גורי: זה מספיק טוב, בסדר זה מספיק טוב. ואם אתה בסדר, זה מספיק טוב. זה לא יהיה מדהים. זה לא יהיה מדהים. אבל זה יהיה התחלה של משהו שיכול רק להשתפר מפה, וזה נורא-נורא תלוי ב-בפנים שלך, אה… יותר ממה שאתה חושב אפילו, מאשר בביצועים שלך או בפיזיות שלך.
שיר: לגמרי.
גורי: אוקיי.
שיר: אני חושבת שכיסינו את הנושא.
גורי: ממש!
שיר: עשינו עבודה טובה.
גורי: בואי נתכסה, נתכרבל…
שיר: [צוחקת קלות] ממש.
גורי: …ונישן.
שיר: שנ"צ, יש פה באולפני התאגיד, מכספי המיסים של כולנו, חדר שנ"צ.
גורי: יואו, יואו, איזה כיף.
שיר: זאת בדיחה, אין באמת. [גורי פורץ בצחוק] שלא…
טוב, גורי, תודה רבה שבאת, היה לי כל-כך כיף.
גורי: תודה שהזמנת, היה ממש כיף.
[מוזיקת סיום]
שיר: זהו. עד כאן "איך לעשות דברים". אנחנו, כרגיל, נשמח מאוד שתדרגו אותנו חמש כוכב בספוטיפיי ובאפל פודקאסט, איך קוראים לזה? אפל מיוזיק? אפל פודקאסט, whatever, כל מקום שאפשר לדרג בו חמש כוכב, Yahoo, אנחנו נשמח לדירוג שלכם. מי שבא לו גם לעשות follow, שוב, אנחנו מאוד נשמח, בלי לחץ, אבל אנחנו נשמח. וזהו.
תודה רבה לאלעד בר-נוי, עורך וידיד. תודה רבה לליהיא צדוק, עורכת משנה וידידה. תודה לכם שהאזנתם. תודה לי שעשיתי את הפודקאסט. תודה לגורי שבא ודיבר איתי את השיחה היפה הזאת. אממ… זהו. ביי.
[המוזיקה מתגברת]
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
[מוזיקה נעצרת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments